לצייר עולם

וואאוו, כמה שהצחקת אותי עם הסיפור על הספרן. D-:

תודה על התיוג ושמחה שהצחקתי.
לאחרונה אני נהיית בררנית עם הילדים שאני מזמינה הביתה . ילד אחר(א) רק מעודד אותם לטחון ממתקים כל הזמן. ילד אחר(א) אחרי שהוא הולך הבית נראה כמו שדה חורבות ונישאר רק לזרוע מלח באדמה וללכת. ילדה שלישית היא נועזת ושובבה וכל הזמן יש לה רעיונות שמחסירים פעימה ממני. לפיכך היום הזמנתי ילדה רגועה ומנומסת. כזו ששואלת לפני שהיא משתוללת על הספות, רוחצת ידיים אחרי האוכל במקום למרוח אותם על הקיר, כל דבר מחזירה למקום ולעולם שואלת רשות לדברים שהילדים שלי מעולם לא ידעו שצריך.
הילדים השתעממו ממנה אחרי 5 דקות בערך. הם שאלו כל הזמן מתי אמא שלה תבוא כבר , ויותר משמחו לפתוח לה את הדלת כשהלכה.

חמי וחמותי באו אתמול. , טוב תכף.......

אני מבלה איתך כבר כמה ימים טובים...
קראתי הכל מהתחלת הדף הקודם.
קונה חופשי חודשי...

תודה שבאת
לפני כמה ימים היתה הפגישה האחרונה חביבה בהחלט וסופית סופנית עם המטפלת שלי. כבר כמה פגישות טחנו את העובדה שהתהליך מסתיים ואחרי ששתינו דחינו את הפגישה כמה פעמים , הגיע הרגע.
כמובן שאיחרתי, ויצא לי ללכת הרבה כי לא מצאתי חנייה, אבל זה יצא לטובה כי פתאום ראיתי את העיר איך שהיא נראית בלילה. משהו שלא קרה כבר המון המון זמן(המקסימום שלי זה לראות את שניידר בלילה). עברתי ברחובות וראיתי המון אנשים צוחקים ומבלים ונהנים, ולא יושבים ספונים בביתם.
כבר שכחתי שיש אופציה כזו.
הגעתי לפגישה רטובה לגמרי מהגשם ודיברתי על זה שיש לי עוד המון המון בעיות לא פתורות ואיך אני אתמודד איתן??
היא אמרה שהיא בומכת עלי ושעשיתי תהליך נפלא וכל הכבוד לי וגם לסיום תהליך יש אימפקט גדול שבקרוב אחוש אותו.
"כבר אני חשה אותו"אמרתי והיא צחקה.
יצאתי משם.
פתאום לא בא לי ללכת הביתה. התחשק לי רק להיות בגשם הזה , להכנס לאיזה פאב או מקום בילוי ולהתנהג כמו אנשים אחרים שברחוב. ואולי אפילו לעזוב את הבית והילדים לנצח ולהתחיל משהו חדש לגמרי בעיר אחרת.
במקום זה נכנסתי למסעדה ולקחתי טייק אווי. הם ארזו הכל יפה ומהודר באריזות פלסטיק. אחר כך הצטערתי שהזמנתי הכל במקום אחד: הייתי צריכה להתנהג כמו בפריז ולקנות בגט במאפייה, קינוח בגלידרייה או בפטיסרי, גבינות בחנות גבינות, יין בחנות יין . ....... כי אני נכנעתי למנהג המקומי בו מוכרים קינוחים מוכנים כמו מרקיז שוקולד(עלק) במסעדה יפנית, או קרם ברולה(עלק) בחנות פלאפל.
טוב, לומדים , נזכרים.
הגעתי הביתה עוד יותר רטובה, והחלפתי בגדים. זה היה לפני ששני הרדיאטורים התקלקלו והבית היה חם ומזמין. יוסף חיכה לי עם ארוחת הערב והילדים כבר ישנו(איכשהו הם הולכים לישון מצויין כשאני לא שם) ואכלנו לנו בשקט כמו זוג נשוי את האוכל שהבאתי .

אוי, את נהדרת. חומר משובח.

תודה לך בלה@}
מצאתי שיטה חדשה ונפלאה לביביסיטר בחינם כמעט.
אני מתקשרת להורי או לזרובבלה או לדודה הקרציה של יוסף , או לקרוב משפחה אחר, מאילו שעד אתמול הייתי מעקמת פרצוף מכך שהם מתקשרים ומקצרת את השיחה כמה שניתן,..... ובמקביל פותחת את הSKYPE עם המצלמה ונותנת לקרובים ולילדים שלי לשעשע זה את זה.
מדהים כמה פעמים הדודה הקרציה מעוניינת לראות את השד הקטן מוחא כפיים שוב ושוב לצהלות אחיו, את הנמר קופץ על כדור כתום עם אוזניים . הנסיך שלי שולח המון ציורים בתוכנת ציור שהשתלט עליה במהירות מרשימה וכך כולם מרוצים.
חיסרון: אי אפשר לעבוד במחשב. מה עוד יש לעשות חוץ מלהיות ליד המחשב? אני לא ממש זוכרת. אולי לאכול פרוסת לחם עם כמות ריבה שלא הייתה מביישת קופסת סופגניות כשהילדים לא רואים, להתקלח, לחפוף ראש, לנקות אבק או סתם לבהות.
מי שמכיר אותי יודע מה אני עושה הכי הרבה מכל מה שפירטתי כאן.

================
היום סענו לטיול באיזור מרוחק ויוסף הציע להסתובב שם לראות איזה בית אנחנו רוצים. הסכמתי , בטח שהסכמתי כי כל הילדים נרדמו באוטו וברגע שנעצור הם יתעוררו להמולת ילדים . ובכלל מה רע להביט בוילות עם גינות ענקיות שיהיו שלי רק אחרי שאזכה בלוטו?
ראינו את הוילות , והבענו דעה על כל אחת מהן. סיכמנו שברגע שיתאפשר נעבור לגור בוילה גדולה על הר(ליוסף) שיש שם עוזרת בית צמודה. למה אין לנו את זה עדיין?כנראה שאנחנו לא רוצים את זה מספיק.

למה אין לנו את זה עדיין?כנראה שאנחנו לא רוצים את זה מספיק.
D-:

טוב, יוסף תתפס אותי מקלידה על חפ בזמן שעשה מקלחת קולקטיבית. הוא נזף בי שאני מורחת את הזמן במקום לעשות משהו פרודוקטיבי(כמו לפנות לו את המחשב כדי שהוא יוכל למרוח את הזמן??) התעצבנתי וציינתי שחצתי את כל הכלים והכנתי מרק בזמן הזה.
"זה לא נחשב"הוא אמר

שוב אני מתגלה כחסרת חוט שדרה. אני מבטיחה לעשות בחינם עבודות שלרב משלמים לי עליהם(והרי מזה אני חיה! הלו!!) ולא בגלל שהאנשים רעבים לפת לחם ולא יודעים באיזה רוטב סויה יטבלו את הסושי הבא, או באיזה צבע יהיה הריבוק הבא.
ממש לא. מדובר באנשים מבוססים שלא חסר להם כלום. הבעייה היא בי. ולא שיש לי זמן פנוי עכשיו.
וגם בחנות, היתה שם חולצה אחרונה בצבע ובבד ובמידה שרציתי, וכבר החזקתי בה, ואשה אחת ביקשה אותה ממני, ולא יכולתי לעמוד במבט שלה ונתתי לה. למה? מה זה חוסר האופי הזה??
וגם העוזרת. התחילה מישהי לעבוד כאן אחרי שיוסף לאחרונה יודעים שהוא גר כאן רק לפי השם שעל הדלת, ואני טובעת, מצאתי מישהי. אחרי שהיא הולכת עדיין לא נקי. היא השריאה יש מלוכלך לגמרי ונראה כי בכלל לא שטפה את הרצפה. חולצות שהיה צריך להחליף והיו בשקית מקורית סגורה גילתה חריצות פתאומית והכניסה לארון , והחשבונית לא היתה בשקית. למרבה המזל היא לא ניקתה אבק והחשבונית נשארה לה במקרה על אחד המדפים בבית, זכר לשקית.
איך מעירים לעוזרת?
איך מעירים לביביסיטר? היא לוקחת את השד הקטן ולא מחליפה לו חיתול במשך 4 השעות שהיא איתו. מה זה חוסר האונים הזה?קומי, התנערי, איפה האופי שלך.?
איך מעירים ליוסף? הוא לא נוכח בבית לאחרונה בכלל. כאן זה יותר קל, פשוט תופסים עליו קריזה, אני רוןאה זאת לפי הילדים שכשהם משוחחים אותו בטלפון(כי בחיים לא רואים אותו, הוא חוזר אחרי שהם ישנים) הם אומרים לו רק:"מתי אתה בא?" "אתה בדרך?" בטון זעוף.

הלכנו למשחקייה. אני לא חובבת משחקיות, אבל הגיעו מיים עד נפש .קר בחוץ, ילדים ערניים מדי יחסית לאמא רצוצה. נסענו למשחקייה שיש לא רחוק. כל האימהות בלונדיניות מחומצנות לבושות בסריגים עם קישוטי פרווה ומגפיים עם פרווה. כולן עם מניקור , מאופרות עד העצם ועם תכשיטים במשקל גופן הדקיק.
במשחקיה רעש איום , כזה שיש רק בשדה התעופה , במטווח או במשחקייה. מצאתי את עצמי מרצה לאבא אחד(כל האבות שם גרושים וזה היום עם הילד) על הנזק הבריאותי של נקניקיות(שמוכרים במקום) ואז הסתבר שבחייו המקצועיים הוא מוכר לחנויות בדיוק את זה, וגם זה מה שקנה לו ולבנו בקיוסק.
בקיצור , זוועה, אבל מצד שני הילדים נהנה, חזרו עייפים ומרוצים ואפילו צ'יפרו אותי בשנת לילה טובה , מה צריך יותר..

אני יודעת, זה לא קל להכניס הביתה מישהי שתנקה, לשלם לה, וגם להתאכזב בסוף ולעשות חצי מהעבודה שוב בעצמך...

כתבתי עוד כמה הערות, אבל אז נזכרתי שזה דף בלוג ואין זה המקום להציע הצעות מניסיוני... אז מחקתי.

מה עוד יש לעשות חוץ מלהיות ליד המחשב? אני לא ממש זוכרת. אולי לאכול פרוסת לחם עם כמות ריבה שלא הייתה מביישת קופסת סופגניות כשהילדים לא רואים, להתקלח, לחפוף ראש, לנקות אבק או סתם לבהות.

תציעי, תציעי!

כל האימהות בלונדיניות מחומצנות לבושות בסריגים עם קישוטי פרווה ומגפיים עם פרווה. כולן עם מניקור , מאופרות עד העצם ועם תכשיטים במשקל גופן הדקיק.
אכן תעלומה שגם אני מהרהרת בה מעת לעת.
במיוחד העניין הזה של העקבים הדקיקים - איך אפשר ? ולמה, בעצם ?

טוב, אני אנסה לשחזר מה שכתבתי....

טוב, אז בלה משחזרת ואני אספר לכם משהו על כמה הטלוזיה תורמת לחיי המשפחה ולהבטים קולינרים של החיים.
יוסף יליד הארץ וגם הוריו ילידי הארץ. כשכאלו אין להם מסורת קולינרית ענפה . מסיבה לא ברורה (ואולי זה רמז???) ליבו של יוסף נמס כשהוא מריח מרק קובה. כבר קרה ששלושה ימים רצוף הוא נסע להביא מרק קובה קנוי.
אתם מבינים שמצב כזה הוא כהכרזת מלחמה?
בלית ברירה יגעתי ומצאתי מתכון לקובה. קניתי סולת(זה לא לתרנגולות?) ושאר ירקות כדי להכין את מרק הקובה. דחיתי את זה עד שאי אפשר היה יותר וברגע של חולשה, התחלתי לערבב את הסולת במיים ליצירת הקובה הנכסף,
מתכון הוא שונה מאד מאמא שעומדת איתך ומעבירה מדור לדור את מורשתה של סבתא וסבתא רבה שהתמחו בהכנת קובה. המתכון סרב לומר לי מה הסמיכות הנדרשת בערבוב הסולת והמיים....... עמדתי די חסרת אונים עם הסולת והמיים מבלי להבין הרבה עד שדמותה המיתולוגית של אימו של יוני מ"שכונת חיים" התגלתה ליוסף. היא עמדה לידו, סינר למתניה הדשנות והחוותה בידה על הסולת בעודה מנסה להנחיל ליוני את תורת הקובה." הבצק צריך להיות כזה שאת יכולה להחזיק אותו ביד ולעשות בו חור עם האגודל"מתלהב יוסף מהקובה של אמו של יוני , ומתפלא שוב ושוב על כך שיוני אמר "איכס קובה" ורץ החוצה.
"אני לא מאמין שהוא לא אהב קובה , היוני הזה!" אומר יוסף בפעם המאה שזה יוצא 4 או 5 פעמים לכל קובה שאני מכינה.
הוא רואה שאני רוטנת מעט, והוא לא מייחס זאת למנטרה על יוני , אלא לעובבדה התמוהה שיוני לא אהב קובה! ואמא שלו נראתה מקצועית ממש בהחזיקה את הקובה בין אצבעותיה. הוא מתאר את הסצנה שוב ומתקן את האחיזה שלי בקובה.
"בטוח את הקובה שלך הוא היה אוהב" מנחם אותי יוסף.

איזו רומנטיקה...
בפעם הבאה תשלחי אותו לקנות,(או לבקש מנה מאמא של יוני...)
סתם! אין יאוש בעולם,כל הכבוד לך שאת מנסה.

הבנזוג שלי עושה מרקובה סופי סופני, אבל הוא פשוט קונה קובה קפוא ומכניס אותם למרק. אולי תתחיל מזה? בשבילי לנסות להכין קוב מדרגת הסולת-מים זה ללנפות יומיים עבודה לא אחרי שעת מדיטציה.

לגבי עוזרת, גם אצלי זה היה ככה, כי עד שהעזנו לוציא כסף על עוזרת, זה היה כשהבית נראה כמו אתר אסון צונאמי, ואז בהתחלה כעסתי על איך שלימתי לה 4 שעות עבודה ואיכזהו הבית מבורדק, אבל מצד שני, היתה לה כזו כמות של עבודה, שמה בעצם רציתי מהאומללה... בעצמי התביישתי וכמעט ניקיתי קצת לפני שהיא באה, שלא תדע כמה מלוכלך אצלנו...

דוווקא, יצא מרק מעולה
ואולי הסיום היה צריך להיות:
בזכות רוחה של אמו של יוני הצלחתי ליצור את הכדורים המבוקשים. בשלב הזה זה היה נראה ש"על החיים ועל המוות" אבל, למרבה הפלא הקובה יצא עגול, המרק יצא מרק ,וביחד כנראה זה מרק קובה. יוסף לא יכול היה לחכות ליום ראשון להראות לחבריו לעבודה את הבישול החדש של אישתו שנולדה לעדה הלא נכונה.

אשת חייל מצא לו יוסף!!! כשגרנו בישראל, היינו הולכים מדי פעם לפונדק משה באור יהודה לאכול קובה. יש שם איזה שלושה סוגים שונים כל יום, שפשוט משאירים את הבנאדם מטושטש ממראות וריחות.

סוף הדרך, מומלץ!..... כלומר כדי לקבל רעיונות איך להכין קובה ליוסף.

הנה מה שהצלחתי לשחזר....
לכל עוזרת יש דרך עבודה משלה, ודגשים אחרים (בדיוק כמו לכל בעל/ת בית). אם לא הגדרתן, היא לא יכולה לנחש מה חשוב לך ומה את מצפה ממנה, ורק לעשות כמיטב יכולתה בתקווה שהיא קולעת לסדר עדיפויות שלך ולמה שחשוב לך בזמן שיש לה. אם לא עשיתן, כדאי לשבת ולכתוב בצורה מסודרת מה את רוצה שתעשה כל פעם, קבוע, ודברים אחרים שאת רוצה שתעשה רק פעם בחודש, נגיד, או רק אם נשאר לה זמן.... חשוב גם להגיד מה את לא רוצה שהיא תעשה - למשל, תשים דברים בארונות, או כאלה.
היתה לי עוזרת שהיתה עוברת על כל הבית, חדר חדר, ומנקה אותו מא עד ת, כולל חלונות והכל

. אבל הבית היה ענק, והיא לא היתה מספיקה דברים אחרים, שהזנחתי עד שהבאתי אותה, או שבכלל לא עשו אף פעם.... (היה בית חדש). היה לה מאוד קשה לשנות את שיטת העבודה, כי היא הרגישה שהיא עושה חצי עבודה אם היא לא מנקה גם את החלונות ואת האבק מכל השידות בדרך. היה לה קשה, אבל הסברתי לה מה חשוב לי, ושזה בסדר מצדי אם היא תעשה א' במקום ב'.
כל אחת והשטיקים שלה, באמת, וצריך פשוט להגדיר את העבודה ואת הציפיות ההדדיות.
אותו דבר לגבי הבייביסיטר, צריך להגיד בדיוק, (לפעמים....) כל כמה זמן להחליף חיתול - עם פיפי, עם קקי, בלי קקי, לא יודעת..... איך שאת אוהבת. וכל שאר הדברים והציפיות, בהתאם.

חשוב לזכור שגם לעוזרת ולבייביסיטר (במקרה שלך), העבודה תהיה הרבה יותר קלה אם הן ידעו בדיוק מה מצפים מהן, ולא יפחדו לאכזב או לא לעמוד בציפיות, לעשות יותר מדי או פחות מדי. אולי הבייביסיטר לא רוצה לבזבז סתם חיתולים, אני יודעת.... לכי תדעי מה הן חושבות.

מקווה שיעזור.

שמעתי על פונדק משה ואולי אכלתי שם פעם:-) אבל תודה שהזכרת
ותודה על הרעיונות בקשר לעוזרת, אני מרגישה שאחרי שעבדתי על זה חזק(ומצאתי עוזרת אחרת;-) ) יהיה לי יותר קל לעשות את השיחות.

כתבתי מעט כי היה המון עבודה וגם המתחים בית לא קטנים. פתאום הלחץ נגמר בבת אחת ואני חופשייה כציפור אך לא מקדמת את החופש בברכה. מה עושים כשאין לחץ? שכחתי כבר. לש מי כל הילדים הללו?איך משחקים איתם? אני נזכרת שוב מההחלה.

שליחה על ידי בלה* » 31 ינואר 2006, 19:10

כשאין לחץ? נושמים עמוק, יושבים על השטיח (אם יש. אם אין, גם מיטה זה בסדר) וחושבים על כל הדברים שמתחשק לך לעשות עכשיו. ועושים! או שלא... (-:
או שנוסעים לפונדק משה לאכול קובה...

היום עברנו באיזור מסויים. היו שם פרסומות להצגה שהיתה היום ממש. לילדים יצאו העיניים ולא יכולתי לסרב. כבר קניתי כרטיסים כשאמרו לי שהשד הקטן מקומו לא באולם התאטרון . כבר הבטחתי , ולאחרונה המון דברים מתבטלים ב"בגלל" השד הקטן ולא רציתי להיות האמא המבאסת, אז התקשרתי לאמא שלי שתקח את השד הקטן למקומות של שדים קטנים ואני אלך להצגה.
כמובן שלא היה עלי טלפון סלולרי.
הלכתי למרכז המסחרי ושם התקשרתי אליה בגוביינא, ולא- היא לא התפלאה, היא מכירה אותי, היא אמא שלי, לא?
הצגה משעממת. אני שונאת הצגות. בליל של ילדות עם קוקיות וילדים לבושים במיטב האופנים ומאובזרים בשקיות חטיפים מרשרשות כדי שלא ידברו חלילה או יחפשו לעשות משהו מעניין. אותן אימהות עם עקבים מהפרק הקודם שבאו להצגה.
פתאום ראיתי שבשורה לפני יושבת אמא עם פעוטה וגם תינוק קטן, שכנראה שמה קצוץ על ריקי שמוכרת כרטיסים והביאה את תינוקה המלאכי יחד איתה. הרגשתי דמעות בעיניים ולחץ בחזה, התגעגעתי לשד הקטן, למרות שידעתי שההצגה זה השעה וחצי היחידות הרצופות שאני אשב בשבוע הקרוב ואפשר פשוט לנקר ולנמנם או לחשוב או אלף דברים שאף אחד מהם לא כיף כמו להריח את השד הקטן שלי.
בהפסקה שהתקיימה לצורך מכירת קלטות של ההצגה, אמא שלי הגיעה ללא השד הקטן! המרגיזה הזו השאירה אותו אצל ריקי הפוסטמה טנכנסה לומר לי שהוא בוכה. אני מבינה אותו! גם אני בכיתי הרבה אצל אמא ששלי. השד הקטן חשב שריקי עדיפה עליה ונרגע. הודעתי לאמא שלי שאנחנו מתחלפות- היא בפנים ואני בחוץ.
היא הפנימה ולקח לה 10 דקות להחליט איך לסדר מחדש את הארנק, המשקפיים וכל החפצים שהיו בתיקה כמקשה אחת עד שהגיע השד הקטן והראה לה סדר אמיתי מהו. היא נכנסה ואני התעלמתי מריקי שניסתה לעשות פוצי מוצי לשד הקטן שלי שנהיה שוב שמח . מרב רגשי אשם על שברחתי להם באמצע ההצגה וששאר הילדים זוללים חטיפים ואני המפלצת אפפם לא קונה, קניתי להם מכשירים מהבבהבים שמכרו במקום ושלא שרדו אפילו את הדרך הביתה.................

טוב, שוב התעוררתי מרגישה זוועה והתקשרתי לרופאה שלי. לה היה דווקא מצב רוח טוב ו8 חרוזים וורודים על הצמות הקטנות וגם כמה בקצוות בכל מיני גוונים. היא נתנה לי הפנייה לבדיקות ואני נסעתי עם השד הקטן למרפאה לעשות אותן. במרפאה השד הקטן משך את תשומת הלב של כל הזקנים המשועממים.
זקנה אחת שאלה אותי:"כמה נשיקות הוא מקבל ביום?"
"רק אחת כל יום" עניתי . רציתי גם להוסיף "כדי שלא יצא מפונק" אבל ויתרתי על זה הפעם.
"לא נראה לי"חייכה הזקנה וחשפה שבעצם היא מהאנשים שרק רוים להיות נחמדים אליך ולא למתוח ביקורת.
זקנים אחרים לעומת זאת, התרעמו שהשד הקטן הפך ת כל הקופסאות שהיו שם ופשוט קראו לו לבוא, למרות שכמובן סידרתי אותן. אי השקט הזמני הפריע להם. זקנים אחרים כעסו על הזקנים שהתרעמו והשד הקטן סרב להכנס למנשא או לעגלה כי הוא אוהב ורגיל להמולה.
פשוט נמאס לי , החזקתי אותו על הידיים והלכנו להציץ מהחלון.
שם עמדה זקנה שהיתה גם היא בתור לאחות ומיד נתנה לי מספר , לדבריה היו לה שניים. אמרתי תודה(בכלל לא חשבתי על לקחת מספר) ועשיתי עוד טיול עם השד שבדק את עמידות הוילון(לא עמיד)
כשחזרתי לשם הזקנה נתנה לי עוד מספר, כי היו לה כמה מיותרים. אמרתי תודה
פחדתי לחזור לשם אחרי סיבוב נוסף כי לא היה לי מקום ביד והשד הקטן רצה לטעום את הפתקים. לא יכולתי להכניסם לתיק כי הוא היה באיזור של הזקנים הזועמים.
בסוף חזרתי והיא אמרה לי שהבנות שלה היניקו המון זמן. חצי שנה ושמונה חודשים. אמרתי שזה אכן מכובד והכי טוב לילד, ובכלל הסכמתי עם כל מה שהיא אמרה והלכתי לעוד סיבוב לפני שהיא תתן לי עוד מספר.
סוף סוף קראה לי האחות , שהיא באמת נשמה טובה. כתבתי עליה מכתב חם אבל אני לא מצליחה להיזכר אם שלחתי אותו או לא. האם לשלוח שוב? היא היתה נחמדה לשד הסקרן ונתנה לו בלון(שהיא ניפחה, כי לא טוב לנפח בלונים כשחולים??) וגם מקל שהוא ממש אוהב.

וגם פתחתי דואל בGMAIL ששמו red.buttercup
מכתבי הערצה, פרחים, צ'קים וברכות יתקבלו בברכה.........

טוב יצא לא מצחיק בכלל. התכוונתי להגיד שאם מישהו רוצה להעביר לי מסר אישי אז עכשיו יש דרך.

טוב, לא הציפו אותי במכתבים. ואולי בגלל זה עדיף לא להיחשף לעולם. מכר שהיה במזרח סיפר שבאחת המדינות שם(שכחתי איזו) אם מישהו יוצא עם מישהי , הוא חייב תוך 100 יום לקנות לה מתנה (הוא קנה לה נגן MP3) אחרת הם נפרדים או משהו ככזה. ואני חושבת- איזה חוק נוח. בלי יחסינו לאן? בלי ציפיות שהנה ולנטיין מתקרב אז אולי יקנו מתנה ואולי לא. קונה מתנה- יופי, לא קונה- בי בי.
'צטערת- חשבתי לקנות לך משהו ולא יצא זה מחשב =לא קניתי ולא מצאתי תרוץ יותר טוב. כמו אצל ילדים שאין אצלם פשרות והם לא סולחים על מה שלא בא מהלב.
היום שוב הלכתי לראות את הספרייה. היה שם משיח כמובן וכל הכבוד לי שאני ממשיכה ללכת לספרייה והתגברתי על הקטע הזה(לרב לוקח לי יותר מ15 שנה להתגבר על דברים........) . בכל מקרה הילדים התנהגו למופת, כאילו כל החיים שלהם הם גרים במוזיאון ורגילים לאירועי תרבות. לא צעקו, בכו או השתוללו. רק עיינו בכובד ראש בספרים .
השד הקטן כמובן לא היה שותף בחגיגה, הוא רק רצה לטעום טעמו של ספר תרתי משמע, אבל לא התעקש כשהנסיך שלי שלף מפיו הריק משיניים(בינתיים) ספר טועה.
משיח התעניין בנימוס מה אני עושה. ניסיתי לחשוב על הדבר הכי זוהר שאני יכולה להגיד, למרות שביננו מי הוא שאני אעשה עליו רושם? לעשות רושם ל מישהו כמו משיח זה באמת מצחיק. מראה יותר עלי מאשר עליו . בכל אופן נזכרתי שבאיזה פורום היה דיון איך הכי זוהר להופיע מול האקס שלך? עם בטן הריונית? עם תינוק? עם בן זוג חתיך? לבד? האמת שלא קראתי את הדיון הזה, רק שמעתי אותו מיד שלישית כך שאיני יודעת מה היו המסקנות אבל כנראה שהכי זוהר זה להיות את ואז ממילא לא חשוב לך אם את זוהרת או לא.
והיום דווקא הצלחתי להיות אני.

אני אוהבת לקרוא אותך.
יום טוב.

שהכי זוהר זה להיות את ואז ממילא לא חשוב לך אם את זוהרת או לא.
אני עדיין חושב על זה...
את באמת זוהרת כמו שאת

את באמת זוהרת כמו שאת

מופלאה את. מופלאה.

באמת כל הכבוד לך שאת ממשיכה ללכת לספריה

טוב, אני מסמיקה. לא שרואים משהו כי כולי מלאה סלק מכף רגל עד ראש.
השכנה מאד נרגשת. הבן שלה מתחתן. היא הזמינה אותנו ויוסף הצליח להתחמק אבל זה לא פוטר אותי מלחוות דעה על התסרוקת, שיער,עגילים, שרשרת, נעליים, שמלה, עליונית, צמיד,איפור ועוד ועוד. מצאה לה עם מי להתיעץ:הסמרטוטרית השכוניתית שבחתונה של עצמה ענדה שרשרת שהיא סרט בד.
זרובבלה ואני קבענו ביום שלישי ללכת ולמדוד שמלות כלה. סליחה, היא תמדוד ואני אמדוד גם. כלומר , לא שמלות כלה אלא שמלת ערב, כי אמרנו שאני מפציצה בחתונה שלה. כן, אני יודעת- היא צריכה להרגיש שהיא הכלה ולא אני. אותי עיצבן שכולן ניסו להיות יפות. באירוע שלך את צריכה להיות הכי יפה(הכי עיצבן אותי שכולם הביטו בתמונות ואמרו:כן, את די יפה, אבל יוסף יצא מדהים!!) האם אצטרך לחכות לחתונות של הילדים??
סתם, אני מרושעת. אני אלך עם זרובבלה, אתאים לה בגד ואתן עצות טובות שרק אני יודעת לתת. כפי שאני מכירה את זרובבלה זה לא יהיה הסיבוב האחרון והיא לא תחליט בלי אישור של ההורים. אני אקח את השד הקטן איתי(הפתעה) ואולי נמצא גם לו משהו ללבוש, אם כי נראה לי שהחן שלו בכל אופן יאפיל על יופיה של הכלה-מקסימה ככל שתהיה.

טוב, אז יוסף עובד ביום שישי ואני שוב חושדת בו שהוא נעלם. כתגובה הוא מציע לקחת עימו את הילדים . אניי סכימה ומיד מתחרטת. מילא הוא הולך אבל למה שאני אשאר לבד? אחר כך אני שוב מתחרטת. קשה לי לאחרונה, אני עובדת הרבה, אני עייפה הרבה, ישנה מעט . בהריונות אני תמיד מרגישה שאני צריכה יותר ספייס במיטה. אני לא בהריון אבל זקוקה לספייס. אולי בין היתר כי אני בקושי יוצאת מהבית לאחרונה.
ולמה? יוסף תמיד אמר שכשאעבוד מהבית אוכל לשבת בבית קפה ולשלב את אהבותי שהן קפה הפוך ,לעבוד במקום מסודר ונקי שיש בו אוכל ולהביט באנשים בלי שאהיה חייבת להתנחמד אליהם. וזה נכון לגמרי אבל במקום לעשות זאת אני מחליטה שלעבוד בבית קפה זה פלצני ונשארת בבית המבולגן .
ההורים שלי מתקשרים ומציעים לקחת את הגדולים . אני מסכימה מייד הילדים רוצים ללכת אליהם כל שבת ואני מסרבת מטעמי קמצנות על הילדים(אני מתקמצנת על הילדים זתומרת, בא לי להנות מהם בעצמי). הילדים לא הולכים ישר כי רק 12 ואמא שלי כמובן הולכת לישון(את זה היא אומרת רק בסוף השיחה אחרי שהילדים כבר התחילו לארוז תיק)
הם קצת עצבניים עד 17 שאז הנסיכה מתעוררת ואוספת אותם. הם לא רוצים את השד הקטן ואני חוזרת לבית חשוך וישר מתחרטת שוב.עכשיו השד ואני לבד והוא הולך לישון.(שנת צהריים? ) אני לא יכולה לשאת את השקט ולא מסוגלת לעבוד. ביאושי אני פונה לאהובי , מעבד המזון.
אחרי שניקיתי את המקרר יש חבילת קמח שאין לה מקום וזה יופי של סיבה לערבל אותה עם שמרים,סוכר וקמח ומיים.
אויש!ביאושי הרב הכנסתי יותר מדי מיים , והעיסה שתפחה יותר דומה למרק מאשר ללחם אחרי תפיחה ראשונה.אני מביטה אל דמותי הלא יוצלחת. שוב עשיתי את זה! עוד רגע אני כבר מגיעה לשלב שב יש לי סיבה לרחם על עצמי(ועבדתי על הסיבה הזו כל כך קשה) ואני מוכנה למרר בבכי אבל פתאום צץ לי רעיון! אני אכין פוקאצ'ה! אני קוצצת בצל מעל העיסה, מפזרת מלח גס, רוזמרין וזעתר בתערובת.
למה אני צריכה את הרחמים ותלבושת המסכנה?עוד לא ברור לי מה זה נותן, אבל כנראה שלפעמים אפשר גם בלי זה.

אני מנסה לעקב אחרי תופעות שמתרחשות בבית ולהבין מדוע הן קורות
הופיעו נמלים. הפכתי את המטבח לבצק שמרים מלא קינמון בלי בצק(או במילים אחרות הורדתי שקית של 200 גר אבקת קינמון על המטבח) והן הסתלקו. אמרתי ליוסף שהוא זימן אותן, כי הוא יודע שכשיש חרקים בבית אני ישר מזעיקה אותו, אפילו אם הוא באמצע ישיבה עם האדם הבכיר ביותר באירגון.
לדעתי הקינמון עזר, אבל יוסף חושב שהן הלכו אחרי שריסס ב K7000 .
כיוון שהן הלכו אי אפשר לשאול אותן מה באמת השפיע.

ההורים של יוסף התקשרו ורצו להזמין אותנו וסירבתי. אמרתי ששנינו עובדים בסופ"ש הזה . בתשלום? הם שאלו. אני שונאת את השאלה הזו. בתשלום? בתשלום? אף אחד לא משלם לי על לשמור על הילדים של עצמי וזו מלאכה חשובה. אף אחד לא משלם לי עבור החינוך שלהם, עבור יצוג נאות באירועים , עבור מסיבות יום הולדת שאני מכינה ועוד אלף דברים. אבל זה שאני משיגה עבודה שמקבלים בה כסף(ולא משנה מה אני עושה בה ............. מה דעתכם על שיחות אירוטיות למשל??) זה כבר ראוי לציון.

ההורים שלי התקשרו ורצו שנבוא וסירבתי. אמרתי שאני מדוכדכת ואין לי מצברוח. "אבל המשטח גרון שלך יצא שלילי" תקע לי אבא שלי בקטנה. בשביל להיות חולה בעיניהם צריך אסמכתא עם חתימה של שני רופאים מומחים.
"אז מה" אמרתי "זה עוד יותר גרוע , כואב לי הגרון ואין כלום שיעזור לי, חוץ ממי מלח"את החלק האחרון הוספתי מהר כי ההורים שלי תמיד מציעים לי מי מלח. בכלל, בבית הורי האוכל בכלל בלי מלח, משתמשים בו רק כדי להכין מי מלח(ולא לתיבול במקרה!) אפילו המי מלח של פסח תפל, בחיי!

כיוון שהן הלכו אי אפשר לשאול אותן מה באמת השפיע.

מה דעתכם על שיחות אירוטיות למשל??)
דעתי היא שאם את מדברת כמו שאת כותבת אז כדאי לך מאוד. תרוויחי הרבה ותגיעי לעשירון העליון

דעתי היא שאם את מדברת כמו שאת כותבת אז כדאי לך מאוד.

חחחחחחח תודה על המחמאות.
אני בעד להגיע לעשירון העליון , ולו רק כדי להחזיק מישהו שיבוא כל יום לנקות פה.....
היום השד הקן ירק דם ואני ראיתי שחור בעיניים. ישר חשבתי על סצנת הסיום של הסרט הדרמטי והססגוני "מולן רוז" שם מתה הגיבורה השחפנית. התלבטתי מה לעשות. האפשרויות היו:

להתעלף
להזמין אמבולנס
להתאבד
להריח מלחי הרחה כמו בספרים, או הגרסה הביתית- מלח שולחן.
לעשן סיגריה
לברוח מהבית
לאכול שוקולד

טוב. 1-4 הן תגובות של פולניות ואני לא פולנייה, כידוע. אין לי סיגריות ולא שוקולד ולא היה לי כוח לברוח מהבית כי לא יכולתי לעמוד(שמעתם על הנשים ההסטריות שמתעלפות מדם? אני אחת מהן)..התקשרתי ליוסף ואמרתי לו בנימוס שלא יגיע מאוחר היום, התקשרתי למרפאה ואמרתי שאני מגיעה עוד רבע שעה.
השד הקטן היה מרוח בבננה, אז רחצתי אותו והחלפתי לו בגדים. איך שהיה נקי החלטתי שכדאי לצאת מהבית לנשום אויר צח, עמדנו בדלת והוא עשה קקי. רחצתי אותו, החלפתי לו בגדים ועמדנו לצאת.
עוד קקי.
שוב רחצה ובגדים חדשים- כך שלוש פעמים.
טוב , הילדים לא הבינו מה קורה ואני עזבתי הכל והלכתי להתקלח כדי להרגע.
השד הקטן בא אחרי למקלחת ונרטב כולו.
אחרי חצי שעה התקשרתי ליוסף לצרוח עליו מדוע אינו מגיע? כנראה שלא הייתי ברורה מספיק, יש לי בעית תקשורת- כשאני לחוצה אני נשמעת רגועה לגמרי.
סוף סוף הצלחנו ללכת לגינה כשהידיים שלי רועדות וכולי נרעשת. ההורים שלי לא בבית וזרובבלה גם לא. סוף סוף בעלי הגיע. ידעתי שאין מצב לנסוע עם השד , שאין לי כוח נפשי לשמוע אותו צווח בכסא ומצד שני אני לא נשארת עצבנית בגינה עם הילדים , אני חייבת לשמוע בעצמי מה אומר הרופא. שלא לדבר על מה יקרה אם יאשפזו אותו חו"ח.
"על הזין שלי כולם"אמרתי. הלכתי להוציא כסף, קניתי לעצמי קפה ברד ועוגיות אלפחורס לדרך והזמנתי "טקסי ספיישל" כמו שדודתי תמרה היתה אומרת. השד הקטן שונא לנסוע ואפילו עלי, במונית היה עצבן. פתחתי וסגרתי את האור מאחורה(לנהג מונית היתה נורית תאורה בשלל צבעים, לא המשעממת הרגילה שיש לרב במכוניות) עד שהנג תפס קריזה ולחץ על מתג שמכבה את האור מאחורה.
אז התחננתי בפני הנהג ואמרתי שהילד חולה מאד, וגם לא חסכתי בדמעה או שתיים.
במרפאה הפקידה התעצבנה עלי שהגעתי אחרי 90 דקות ולא אחרי 15. סתם קטנונית.
בהמתנה השד היה שמח וטוב לב, מצא איזו בובה שחיה בשלווה יחסית עד שטיפל בה, ואני שתיתי בנחת את הקפה שקצת צינן את השחור שהיה לי בעיניים(ולא מעיפרון איפור!)
כשהגענו לרופא השד הקטן כבר התידד עם כל חדר ההמתנה(אך לא עם הפקידה הכועסת) ושמח לראות את הרופא שעל הסטטוסקופ יש לו צפרדע מצחיק. כשהרופא התכופף לשד, השד הקטן הסיר בעדינות את משקפי הרופא (טוב, אז לא בעדינות) ובחן את ראיית הרופא ואת טעמו במשקפיים(תרתי משמע).
בחדר ישב מתמחה של הרופא, שהרופא הציג לו שאלות ובחן אותו. למשל:"אם הילד חולה ב.... אז יש לו וירוס בשם.......?"
"אם יש לו פצע ברגל אז זו מחלת ה....."
המתמחה לא ידע לענות, אבל אני כן. אבל שתקתי. לי אין סיכוי להיות רופאה, כל מי שהיה מגיע אלי במקום תרופות הייתי ממליצה לו על קפה ברד ,סיגריה ושוקולד עם אגוזי מלך ועוגיות. זה היה גורם לתקציב קופות החולים לתפוח ולדמם ממש כמו הפצעים בפה של השד הקטן.

היום הלכתי עם זרובבלה להביט בשמלות כלה. זה היה סיבוב ראשונה והיא עוד לא מאופסת. אני יודעת שהיא תראה נפלא בלבן ואני כל כך מצטערת שלא קניתי לחתונה של עצמי שמלת קצפת ענקית .לכן שאלתי באחת חנויות אם הם מכינים גם שמלות ערב.
בשבילך?הציצה על בחצי עיין המעצבת. "נכין לך שמלה עם משהו שמטשטש את הבטן" אמרה המוכרת ואני הבטתי בזרובבלה.
"את תתעמלי עד אז" היא אמרה.

רגע, מה שלום השד הקטן? ככה השארת אותנו, בלי השורה התחתונה??? ככה עושים????

דעתי היא שאם את מדברת כמו שאת כותבת אז כדאי לך מאוד.
אני חוזרת על עצמי?? לא שמתי לב

השד הקטן בסדר, יש לו וירוס של פצעים בפה שגם מדממים. היום הוא קם במצב רוח מצוין.

התחלתי להרגיש די מיובשת לאחרונה. בבית עם הילדים המון ואני מיובשת וזקוקה נואשות לחברת מבוגרים. חברה אחת התחילה עבודה חדשה והיא עסוקה כל הזמן. חברה אחרת בהריון ראשון ובהלם. חברה שלישית עברה דירה ואני ממש לא יכולה לעזור בקטע הזה יותר מלארח את הילדים אבל כמובן שזה לא פותר את בעיית חברת המבוגרים.

החלטתי שדי לקטר והגיעה העת לעשות!
התקשרתי לשתי חברות עסוקות ואזרתי די אומץ לדבר עם עוד אחת, קבעתי איתה לשני בערב ואחרת שלחה לי SMS שניפגש ברביעי הבא.החלטתי גם להירשם ליוגה .
יוסף התקשר אלי ושאל מה קורה. מקולו הבנתי שהוא נוסע לחו"ל או שההורים שלו התעקשו להגיע הערב לביקור. הוא לא אמר כלום רק התעניין יתר על המידה בכל בני הבית וחשדי גבר.
"אני טס לגרמניה" הוא אמר לבסוף.
"לפחות אמא שלך לא באה" נשמתי לרווחה.

כשאני במצב לחץ, אני חייבת לעשות משהו ולא היה נראה לי שאצליח לשבת בבית עם הילדים, ביחוד עכשיו שאני יודעת שבשבוע הבא אין חברות ,אין יוגה ואין נעליים . פתאום קלטתי שלאף אחד מאיתנו אין פספורט! שלי כבר מזמן לא בתוקף. לקחתי את הילדים להצטלם (25 שקלים ל6 תמונות פספורט) ומשם למשרד הפנים.
במשרד הפנים לוקחים מספר , הייתי די אופטימית עד שראיתי שיש לי לחכות עוד 100 מספרים לפחות וגם כך הילדים כבר איבדו סבלנות. עשיתי סיבוב והרבה אנשים יצאו ונתנו לי אתצ המספר שלהם עד שהיתה לי ערמה בגודל ערימת פספורטים, אבל עדיין גם עם המספר הנמוך ביותר היו למעלה מ100 מספרים.
ביאושי הלכתי לדבר על מישהו שיושב במשרד משלו, ומנסיון המנהלים הרבה פחות קשוחים מהעובדים. הוא הפנה אותי לעמדה שמיועדת לילדים, ולפנינו היתה רק משפחה עם שלושה ילדים וכל ילד אחז כ4 שקיות חטאים . אז התחיל אצלינו הקונצרט האמיתי.
לילדים שלי, שממילא התייבשו פשוט יצאו העיניים והם נכנסו לאטרף. השד הקטן לא הפסיק לצווח והרגשתי שאני מתחילה להבין למה עשו את התור המקוצר הזה.הילדים רצו ללכת משם ואני הייתי גועלית ואמרתי להם שאני נשארת והם יכולים לנהוג כרצונם. למה גועלית? כי זה שקר, חסר להם שהיו משאירים אותי שם.

טוב, יום עבר והאנרגיות שלי קצת ירדו, אולי זה מרב עייפות ותשישות הגוף שלי . מחר טו בשבט ושנאת החגים שלי מציפה אותי. חגים- סיבה מרגיזה למסיבה. פירות יבשים (הלכתי לסופר וראיתי שכולם עם גופרית ו\או צבעי מאכל) ובכלל כשכל כך סוער בחוץ מי הולך לנטוע עצים?

יוסף הלך עם כך הילדים לסופר ואני מרגישה כאילו זכיתי בחופשה. מזמן לא היתה לי שנייה לעצמי. מה עושים ברגע כזה? כביסה כמובן, אבל אופס אין מרכך. אולי להוריד כביסה מהחבל? אבל אופס אין גיגית. אולי אלך להשרות קטניות?המזווה ריק. לנקות אבק?נגמרו המטליות. כל מה שרציתי לעשות נתקל בקיר והכל תלוי בכך שיוסף בסופר. אי אפשר להתפנק עם קפה כי אין קפה , חלב או סוכר. לאחרונה כל דבר שאני רוצה לעשות נחסם בקיר כזה בגלל בן הזוג שלי, משהו פה לא בסדר, לא? מה קרה לאשה העצמאית שהיכרתי?
טוב, במקום מרכך אפשר חומץ, אפשר להוריד כביסה גם בלי גיגית וממש לא צריך עזרה בלשבת ולקרוא ספר.

את בסדר את,יש תמיד פיתרון,
אבל אפשר גם לעשות סוויץ' ולא לפתור... לבחור לעשות משהו לעצמך- לקרוא,לבקר חברה,
סליחה על הרהורי הכפירה...תמשיכי עם הכביסות יותר עדיף.

קיבלנו הזמנה לגן עירוני, החלטתי להציץ מהו גן עירוני. אז מסתבר שיש גדר ואי אפשר להיכנס. באתי ביום אחר (הפעם מוקדם) וכבר היה סגור ובחוץ כמה אימהות וילדים מאחרי קום שנזכרו מאוחר מדי שיש טיול היום ואין אף אחד בגן.
הלכנו מש לסופר ולבנק, תוך כדי , חשבתי שכמה שעות לבדי עשויות לעשות לכולנו יותר טוב. קצת עצוב שאב עובד=אמא שומרת על הילדים ואילו אמא עובדת=ילדים בגן, אבל כנראה שזהו המצב כאן עכשיו ואולי זה לא כל כך נורא, זה לא ללכת לפנימיה בעיר אחרת.
בינתיים חמי וחמותי לקחו את הילדים אתמול להצגה . הם מתים על הצגות ושדים קטנים לא ממש מוזמנים להצגות. לשם שינוי עשיתי הליכה ארוכה ברגל וראיתי שזה לא נורא כל כך. חבל רק שלשד יש טיימר כזה שאחרי זמן מה נשבר לו לשבת בעגלה ואז הוא על הידיים. זו הסיבה למעשה שאני נמנעת מכך, מרגישה אהבלה להחזיק עדלה ריקה ומנשא כבד לי לאורך זמן.
אני ממש משחררת את הילדים, כך אני מרגישה, אבל לא לגבי השד הקטן. למרות שאני יודעת שיכולתי להתקדם יותר בעבודה ואולי להרגיש פחות חנק עם עצמי. האם אני מרגישה כל כך קשורה אליו היא כנראה הוא יהיה התינוק האחרון שלי? או אולי כך הרגשתי לגבי כל התינוקות?
הבוקר הוא היה עצבן שעתיים, שלא כדרכו בימים שהוא בריא. אחרי שעתיים עשה קקי טורבו והיה שוב שמח. חבל שיתר השיעורים שאני מקבלת לוקחים יותר זמן.

וגם ראיתי פרסומת לעיתון הארץ והחלטתי להתקשר. שנים אני רוצה מנוי ומתקמצנת . התקשרתי ומסתבר שהמחיר 138 שקל לחודש. רציתי לנתק אבל אז המחיר ירד ל110. אני לא אוהבת שמחיר נהיה גמיש כל כך וגם החלטתי לא להחליט החלטות חפוזות אז סגרתי את השיחה, אבל ברב טפשותי נתתי להם את המספר שלי ומאז אני פופולרית.

חשבון החשמל מגיע לשמיים. התקשרתי להתעניין מדוע? הציעו לי מחברת החשמל חוברת "איך לחסוך בחשמל". בטח שהסכמתי- ני מסכימה לכל מה שבחינם ואין בו הרבה קלוריות. בחוברת הצעות טפשיות: לכבות את תנור האפייה 10 דקות לפני תום האפייה.
לא רוצה לחשוב על עוגת הגבינה בבית של מי שמציע את זה!

אגב , אני אשמח לקבל הבהרה מכל מי שמגיע לדף ואומר:"מצאנו אותך". לא נעלמתי הרי, אז מה הכוונה? האם מצאו אותי ונעלמו ועכשיו תורי?

מי שמציע את זה עובד בחברת חשמל וממש לא צריך לדאוג לכבות את התנור 10 דקות לפני הזמן

נהנית לקרוא אותך@}

"לפחות אמא שלך לא באה" נשמתי לרווחה.

יוסף הודיע שחזרתו תתאחר ואני מרגישה שלוות נפש. בעבר הייתי מחשבת:"אם הוא נוחת ב5 בבוקר, יספיק להלביש את הילדים בבוקר" או " אם הוא נוחת ב18 יספיק להגיע לארוחת הערב". היום אני משתדלת לא להתרכז בזה, לחיות את חיי , ממילא תמיד הטיסה נדחית, הוא נשאר עוד זמן, יש משבר או אלף עניינים אחרים.
וגם אני עושה סטטיסטיקת משברים. בממוצע ליום יש שני משברים: אחד בבוקר שקמים והשני בערב כשהולכים לישון.
משפטים מיותרים שאני אומרת:
אם אתם לא מתלבשים מייד אני הולכת לבד!
אני אספר לאבא שהתנהגתם לא יפה!(אבל רק פעם אחת בכל התקופה)
עכשיו אתם הולכים להתקלח- רוצים או לא רוצים!
היה עוד אחד אבל כנראה הוא האיום מכולם כי שכחתי אותו.

ואני עובדת על להיות על האביר על הסוס הלבן של עצמי.
אני חולה(דא??) אז אני מחליטה לא לקחת את הילדים איתי למרפאה. מי יודע, אולי הם תמיד תופסים מחלות כי הם באים איתי לשם. אני מבקשת מאמא שלי לשמור עליהם , כולל השד הקטן והיא מסכימה. אני יודעת שהוא קצת יבכה אבל תכף אני אדבר על זה.
אני הולכת לרופאה לבד ומנסה לא להרגיש אשמה. בדרך אני לוקחת מאמא שלי עיתון(הם מנויים על שני עיתונים ולרב לא קוראים) בלי להתנצל. אני קוראת את העיתון שהבאתי ולא את גליונות "לאשה" שפחות מעניינים אותי כיוון שכל מי שכתוב שהתחתנה , כבר התגרשה ולהיפך.
אני נכנסת לרופאה , הפעם היא לובשת פונצ'ו בשלל צבעים ויש לה חרוזים על המשקפיים(בחיי!) היא סיפרה את עצמה עם פוני קצר וחוצמיזה היא שמחה כרגיל. סיקרן אותי לשאול אותה איך היא הספיקה ללקבל את כל התעודות האקדמאיות (4!!) בתור אמא , ובעצם הבנתי שיותר מעניין אותי לשאול איך היא שומרת על שמחת החיים שלה.
היא מסתכלת בגרון שלי ושואלת מדוע לא עשיתי משטח גרון , הרי היא השאירה לי כבר שלשום פתק.אני נאנחת, כל כך קשה לי כל הסידורים הללו, מזל שהיא לא שואלת על בדיקות הדם שנתנה לי לפני חודש ועוד לא הלכתי(ואין לי מושג איפה הפתק). אנחנו מדברות עוד קצת והיא מצחקקת צחוק מוזר שוב, אנ ימשתוממת והיא אומרת:"אני לא מבינה למה לא עשית משטח, זה כל כך מצחיק"
אנחנו מדברות על עניין אחר ושוב היא מצחקקת מאותה סיבה.
טוב אז הבנתי למה היא נראית שמחה.
הלכתי לעשות את המשטח הארור, אבל אספתי את השד הקטן והצורח.
אמא שלי התעניינה לאן אני נוסעת, והסבירה שהיא צריכה ספוג מסויים שיש רק בחנות אחת במרכז העיר. הרמתי גבה(את הימנית) . היא הסבירה שיש לה מנקה חדשה שביקשה ממנה לקנות לה את הספוג.
"מנקה?" אני שואלת
"כן, קוראים לה סמירה"
אני משתוממת. רק לפני זמן קצר העירה לי על המנקה שלנו ומוצאה ה"מפוקפק" והנה היא הופכת חברבורותיה?
"לא היתה לי ברירה" היא אומרת
אל תדאגו, לא סוחטים אותה ומכריחים אותה להעסיק את סמירה, פשוט נמאס לה לנקות. לכן אין לה ברירה.
"לסמירה יש טרמפ מהכפר, ואם לא הייתי מעסיקה אותה, היא הייתה נאלצת לשבת על המדרכה בגשם עד שההסעה מגיעה" היא מסבירה את המניע הנאצל שלה
טוב, נכנעתי, שמעתי עוד על עלילות סמירה והחלטתי לנסוע כבר. הגעתי למרפאה והשתוממתי שוב איך האחות שם מספיקה גם לזכור את כולם, גם לתקתק את כל האנשים בזריזות וגם להיות נחמדה ומקסימה תוך כדי וכבונוס לתת בלון לשד הקטן. כאילו מדובר בשירות לקוחות של חברה סלולרית באגף העסקים ולא באחות קופת חולים.
אז חשבתי על נושא העוזרת. פעם ביקשתי מחברה (Aאני לא בקשר איתה היום) לתת לי את הטלפון של העוזרת שלה והיא אמרה:"בנושאי זיונים ועוזרת בית אין חברות" ולא פירשה. אחרי שתי עוזרות בית שאיבדתי לטובת חברות אחרות הבנתי שאולי יכולתי ללמוד משהו מחוכמת הרחוב שלה.
בכל מקרה אחרי שתחילה לעבוד אצלי מישהי, הייתי מנתקת את הטלפון ונעלמת כל יום רביעי בבוקר פן אמא שלי תגנוב לי שוב את העוזרת החדשה. גם לאמא שלי יש חוכמת רחוב והיא פשוט הופיעה שם . לשמחתי, מוצאה הערבי של העוזרת הגן עליה מפני חטיפה, אבל כנראה שלא עוד . אני אשאל אותה מחר, ואקווה שהיא גרושה לא עלינו או לפחות יש לה כלב בבית, מה שיגן עליה מפני חטיפה.

לא כתבתי כל כך על האביר על הסוס.
מה שהתכוונתי לומר בעצם שאני מתחילה לנסות לראות איך אפשר למצוא פתרונות לעצמי מבלי להסתמך על האחר . אני צריכה להגיע : לקחת מונית או אוטובוס. אני צריכה ללכת לרופאה:לבקש עזרה ולא להרגיש כמה הכל סיוט וקשה.
למשל למה לקחת עשרים תיקים והכל כבד ומשתלשל ומאיים ליפול? תיק לכל ילד עם בקבוק מיים שלו ,שיוכל לשתות ממנו בקלות בעת הצורך, וגם משהו משלו לאכול ומשהו לשחק. כל המסמכים בתוך תיקייה שנכנסת לתיק שלי.המפתחות קשורים לחוט ארוך שעשוי להישלף מהתיק אך לא ליפול. גם הטלפון הסלולרי.
אם אני לוקחת ביביסיטר, אני לא צריכה לעבוד תוך כיווץ כל השרירים באינטנסיביות, מותר לי גם לקחת חצי שעה הפסקה לעצמי. אם אכתוב ספר פעם , יקראו לו "איך תמצאי את האביר שלך בתוכך".

אם אני לוקחת ביביסיטר, אני לא צריכה לעבוד תוך כיווץ כל השרירים באינטנסיביות, מותר לי גם לקחת חצי שעה הפסקה לעצמי.

ולא את גליונות "לאשה" שפחות מעניינים אותי כיוון שכל מי שכתוב שהתחתנה , כבר התגרשה ולהיפך.

טוב שבאתם
אתמול שחחתי עם אחד השכנים על בעיה שבבניין. הוא ביקש ממני לנסח הודעה והסכמתי. הייתי מדפיסה אם הייתה לי מדפסת, אבל כיוון שאין כתבתי בכתב ידי הלא קריא. נתתי לאיש והוא חייך חיוך מוזר ואמר משהו על הכתב שנמחק מזכרוני. כן, מוזר שהוא ביקש ממני, במיוחד בימים העמוסים הללו, מדהים איזה דברים אני מוכנה לעשות ולאלו פינות אני נכנסת.
בכל מקרה היום ראיתי שהוא תלה משהו שהוא כתב וניסח בעצמו וקצת התרעמתי על טרטור השוא ונשבעתי לא היכנס שוב לפינה הזו. הוא פגש אותי ונתן לי בחזרה את המכתב עם ניתוח גרפולוגי של כתב ידי.
כן, לא מספיק יש כאן שכנים טינאיג'רים, שכנה עם כלב בגודל סוס, שכן מציץ וזקנה עצבנית שציירה לנו על האוטו , עכשיו מסתבר שיש גם שכן גרפולוג. כלומר הוא חושב שבוא גרפולוג לפי מה שכתב(בטחון עצמי, רצון נחרץ ועוד כמה תכונות שאין בי, טוב לדעת מה הכתב שלי אומר)
לא, זה לא היה מספיק כי גם השכנה הפסיכית, זו שיש לה בן רופא ותלתה על דלת הבית שלה "דר' וולוביץ" אפילו שהבן שלה ממש לא גר כאן וגם לא יגור, אלא גר עם אישתו בתל אביב. לא, היא לא תלתה שלט, זה יש מזמן, היא באה לנדנד לי בדיוק שהגעתי ומצאתי התרעה בפני עיקול רכוש בגלל דוח חנייה מלפני 6 שנים.
היא המשיכה לנדנד ולשגע אותי למרות שהילדים שלי כבר רבו והלכו מכות והתעללו בשד הקטן(כאן בא המשפט על המקלחת) , ולקח זמן עד שהצלחתי לחפף אותה. עכשיו אני גם מבינה מדוע הייתי כה עצבניצ, ולא רק בגלל שנגעו במחמל נפשי. היא עדיין מנסה להחתים אותי על אחת העצומות המשעמממות אותה אבל כשאני רואה אותה אני כבר משננת לעצמי שעדיף להיפטר ממנה ושתכעס עלי מאשר להיות עצבנית עם הילדים.

יש לי המון לכתוב ומעט מאד זמן.

אני מוצאת את עצמי גולשת בפורומים השונים כאילו אין לי כלום לעשות בעוד שיש לי כל כך הרבה מה לעשות........
יוסף הגיע מאוחר ביום שהבטיח לבוא מיד. כלומר בעיברית :הוא אמר שהוא יוצא עוד שעתיים ויצא 4 שעות אחר כך. כשהגיע חיכיתי לו בכותונת משי וורודה וכל הבית מבושם .
נראה לכם?
לצערי אין לי פטיש שניצלים, אבל הוא היה יכול להיות לי לעזר.
יוסף התחנן שאסלח לו, אבל סירבתי כיוון שיש לי לב אבן. האמת שהוא גם לא התחנן הרבה, רק קצת- נו, איך שגברים מתחננים. לסיכום הוא הבטיח שיפצה אותי. גם זה לא ממש שכנע, כי אני עדיין מחכה לפיצויים שונים מלפני 5 שנים ויותר.
"אני ארחץ את כל הבית" אמר
"הולך " אמרתי.
אמנם יהלומים זה לנצח, כמאמר השיר, אבל לאן אפשר לענוד אותם בכלל?

אני עדיין מחכה לפיצויים שונים מלפני 5 שנים ויותר
D-:

מה שלומך, יקרה?
< מותר בכלל להפריע בבלוג המקסים שלך? >
אני שואלת, כי אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך לעתים קרובות... ואנחנו הרי בכלל לא מכירות. לכאורה....

לדעתי זה שמישהו שוטף את הבית זה פיצוי נפלא! לאמשנה על מה.

אמנם יהלומים זה לנצח, כמאמר השיר, אבל לאן אפשר לענוד אותם בכלל?
D-: מגריינת אותך על לוח ליבי

מותר בכלל להפריע בבלוג המקסים שלך?
רצוי:-)

רותם, הרשי לי להסכים איתך:-)

ותודה למי שביקר, אני אעדכן בקרוב.

הנה אני שבה במלוא הדרי:שיער סתור, מכנסי פיג'מה אבל חולצה רגילה וחזיה לא במקום. אני אוכלת שאריות מארוחת הערב(כי למי יש זמן לאכול תוך כדי) ושותה יין אדום (שיהיה בסטייל). היום הייתי אמא איומה.סליחה, אין מושג כזה, אם כי אין לי מושג יותר טוב לזה. וגם כמובן הוכחתי לעצמי ולעולם שמתנות הן שוחד גרוע.
אני שומרת מתנות לימים קשים. בעלי היקר הביא מגרמניה מתנוץ. במקום לחלק לילדים כדי שאני אצא האמא העצבנית והוא האבא הטוב שרק מחלק מתנות וממריא. הוא ביקש ממני לא לשמור אותן לנצח אלא באמת לחלק. אז הנה: היום היה יום קשה ביותר והייתי עצבנית אש(השד הקטן היה לא רגוע בשפה הרשמית , ובעיברית:נודניק!)
דיברתי לא יפה לנמר שלי. הוא ענה לי לא יפה וכשנזפתי בו הוא אמר:"למה את מדברת אלי ככה?אני הרי הנמר החמוד שלך!" הוא באמת הנמר שלי. תמיד אני קוראת לו כך, והוא כל כך צדק שעלו דמעות בעיני וישר הרגשתי חרא אמא.
כל זה החזיק רבע שעה בערך שהם ניסו להוריד מהארון שלי מתנה שחברה שלי קנתה לי ושזה הדבר היחיד בבית בערך שהם מתבקשים לא לגעת. התעצבנתי והם שוב דברו לא יפה, וכעסתי וכל הילדים עשו סצינה ענקית . בסוף היתה סולחה ונתתי להם את הרדיו טייפ שיוסף הביא . ישר הם רצו סוללות(לעזזל , לא יכולת לחשוב על זה?אני הרי מאותגרת סוללות!!) והם התעקשו שנלך לקנות היום ואני סירבתי.
ישר איבדתי שליטה על העדר והשד הקטן צרח.
נזכרתי שאתמול פגשתי את השכנה שאומרת לי(יש לה ילדים גדולים) שכל פעם שהיא עוברת ליד הדירה שלי היא שמחה שהילדים שלה כבר גדולים והיא לא צריכה להתמודד עם כל הבכי הזה. יש אנשים שהם חסידי אומות העולם ללא ספק.
הבנתי ששוחד אחד לא מספיק ובעצם לא עוזר ועשיתי טעות נוספת. הבטחתי להם שאם יתקלחו יפה נזמין פיצה.
איזה אובדן שליטה. הכל נזל מהידיים שלי, עשיתי את כל הטעויות האפשרויות והכל כי אין לי כוח ואני הרוסה. אני בפרויקט חדש ולא מעניין. מסתבר שבחוסר עניין גוזל ממני יותר אנרגיות מאשר פרויקט מעניין תובעני יותר בשעות.
אמא שלי התקשרה. התחננתי לאלוהים שהנסיך שלי לא יגלה לה שהזמנתי פיצה כי זה הסוף שלי, אבל כמובן שהוא גילה לה תוך שנייה.
לקחתי את עצמי לשיחת נו נו נו. נשמתי עמוק וזו היתה גם טעות כי נזכרתי רק כמה אני הרוסה ומתה להתקלח ולישון~!! טוב, כנראה שהיום אני במוד הזה כי שיחדתי את עצמי שאם אשכיב את הילדים יפה ובזמן אני אוכל פיצה ואשתה יין אדום.

ככה זה בא, בלי הזהרה.
בלילה השד הקטן משך לי בפעם המליון בחולצה ואני הרגשתי שאם עוד פעם מושכים לי בחולצה אני אצרח. די!! לפחות כמה שעות בלי זה, נמאס לי. הרגשתי שהחזה שלי כואב מהנקות אינסוף ברצף.
זהו , בלילה לא יונקים. נגמר.
השד הקטן בכה מאד בגלל ההרעה בתנאים.
צץ לי רעיון! הלכתי והבאתי דובי, בקבוק מיים, חיתול בד ומוצץ.
השד הקטן העיף את החפצים לכל עבר כדרכו בקודש. כנראה שאין מנוס וצריך להסביר לו מה עושים איתם כי הוא לא הסכים להכניסם לפה.
השכבתי את הדובי לידי, ליטפתי אותו ואמרתי לו:"שששששששששש"
השקתי אותו במיים ונתתי לו מוצץ וראו איזה פלא! הדובי נרדם מייד
השד הקטן צהל! הוא הבין מה לעשות. הוא לקח את בקבוק המיים ו..... השקה את הדובי. לקח את המוצץ וניסה להכניס לפה של הדובי. הדובי לא רצה מוצץ אז השד הקטן דחף בכוח לפה שלי.
משחק חדש נולד.
אחרי חצי שעה או שעה שאני חצי ערה וחצי ישנה נזכר השד הקטן בסיבה שהתכנסנו פה ומשך לי בחולצה.
טוב, טקטיקה אחרת.
"תשים ראש" אמרתי לו
השד הקטן צהל. הוא שם ידיים על הראש ואז מחא כפיים:אחת, שתיים שלוש.
אתם מתפלאים איך יש לו מצב רוח כה מצויין באמצע הלילה?אללה איסתור.
טוב, גם זה לא עבד. ניסיתי לעשות "שששששששששששש" שוב לדובי והשד הקטן כבר איבד את הרוח הספורטיבית והתחיל לבכות. ליטפתי אותו וכלום לא עזר. הוא משך בחולצה שוב ושוב ובכה.
המיטה גם היתה רטובה מהבקבוק והרגשתי שאני בסרט אימה, אבל אז נזכרתי איך שאחותי זרובבלה שתחיה היתה נרדמת כתינוקת. ליטפתי את פניו של השד הקטן עם אוזן הדובי וראו איזה פלא:הא נרדם מייד.

גם עשית לי חשק לפיצה, גם עשית לי חשק להניק שוב

וגם שולחת לך חיבוק.

להניק שוב? לאאאאאאא
תודה על החיבוק
עכשיו כולם ישנים ואני ערה .
בצהריים הלכנו לטייל ליד הגינה. הרגשתי שהם חולים שוב, אבל ילדים לא יכולים לשכב במיטה ולפתור תשבצים כשהם חולים , ובשעה זו הגינה ריקה. פתאום ראיתי את אמא שלי. למרות שיש לה מכונית חדשה, היא תמיד מעדיפה לנסוע בטרמפים או באוטובוס.
ממש דומה למעבד מזון שלה שארוז . היא בטח מתבאסת שהגיע הזמן לקרוע את הנילונים מהאוטו ושהוא לא נכנס לבוידעם.
בקיצור , היא היתה באיזור בגלל שעד לשם היה לה טרמפ
הנמר הזמין אותה אלינו הביתה כי רצה להראות לה איך מכינים שייק פירות
?תכף<

מוכר ,מוער עד כאב...
מוזר איך אנחנו ממשיכות למצוא שמחה אחרי לילות כאלו,
קראתי והתגלגלתי מצחוק.

תמיד שהם נרדמים בסוף אני כל כך מופתעת (זה ממש נס -לא?)עד שמרוב תדהמה אני לא מצליחה להרדם.

זה היה תכף ארוך למדי
מי מוצא שמחה?אני ?אני הכי הכי מדוכאת עלי אדמות.
אגב בסוף לא הכנו שייק פירות, אלא גם אבא שלי בא וכולנו הלכנו למסעדה.
אמא שלי שמעה הרי שהזמנו פיצה והבינה שהמצב קשה. (היא לא יודעת עד כמה קשה המצב באמת). היא הציעה שנלך לשיפודיה. ממש אני לא בקטע של שיפודיה אז אמרתי לה שהיה לי קלקול קיבה איום ונורא מהשיפודיה הזו וגם ליוסף. וגם שהילדים אכלו כבר.
הסיפור הזה חצי נכון כי ליוסף תמיד יש קלקול קיבה , איך שהוא רואה שיפודיה מרחוק. כך שבטוח גם הנוכחית לא יוצאת מהכלל.
זה היה הימור. או שהם יעלבו ,או שיבליגו או שיש סיכוי קטן שאמא שלי תציע ללכת למקום יותר נורמלי לאכול.(עד היום זה לא קרה אף פעם)
במסעדה ההורים שלי כמעט התעלפו מנימוסי השולחן שלנו:
השד הקטן- מפזר את האוכל לכל עבר
הנסיך אוכל פסטה בלי רוטב ובלי "הירוקים"
הנמר אוכל רק קציצות עם הררי קטשופ
אני זוללת את המנה שלי תוך 5 דקות כפי שאני רגילה לפני שאחד מהם מאבד את הסבלנות.

הילדים רק שיחקו עם האוכל והשתעממו(כי הם באמת אכלו, זה היה החצי הנכון, אם כי לרב זה לא מפריע להם).
עם זאת הם ממש נהנו מהמסעדה כי ביציאה היה טרקטור ענקי, שהנהג ברוב טובו הרשה להם לעלות ולהיות שם עד שהסבלנות פגה(של הסבא והסבתא).

============================
יש לי פרויקט חדש עם בוס מתלהב. כל פעם שאני קוראת אימיילים יש לי לפחות עשרה ממנו. באמצע הלילה אני מתעוררת מחכים לי כבר האימיילים. ויש גם נוספים בבוקר. מצד אחד זה נחמד, מצד שני אנ מרגישה שהעבודה הזו מעט תובענית. אולי העבודה הזו לא מתאימה ל3-4 שעות ביום מקסימום(הכמות שהגדרתי לי?) נראה שאני עובדת ועובדת והלחץ לא יורד.
וגם אני מרגישה שהוא תמיד מקדים אותי. תמיד כבר הספיק לענות לי וכתב עוד. הוא שואל אותי אם יש חדש אחרי כמה שעות שהוא עבד בהם אבל אני בידרתי כאן את התכשיטים.

ואפקופו תכשיטים, היום השכנה נכנסה וביקשה שאלווה לה עגילים לחתונת בנה. אמרתי לה שבשמחה אבל אין לי מי יודע מה מבחר. היא לא לקחה את דברי כפשוטם והתאכזבה לגלות שאין לי כלום. כל כך מצחיק אותי שמישהו רוצה להלוות ממני עגילים. ממני?
אני יכולה להללוות רק כוסות קפה, ומאז שהייתי באיקאה לפני שבוע, גם כוסות יין, פותחן קופסאות וסולם חבלים.

תגידי... ממש חסרים לי כמה פרטים הכרחיים להשלמת התמונה - הילדים איתך בבית בחינוך ביתי? כי ככה זה נשמע... משום מה את לא מזכירה אף פעם את המסגרות שלהם (וזה בסדר, רק שמשתמע מזה...)

מצד שני, סחתיין על הלוז שלך אם את גם מצליחה לעבוד 3-4 שעות עם נמר, נסיך ושד קטן בבית.

תתחדשי על הבוס והפרוייקט...

בלוגית מתוקה,מה מדוכאת?
את יותר בסדר ממה שבסדר יכול להיות!
תראי איך את מצליחה להחזיק אותנו בבלוג שלך,רק מלספר על לילה לבן שכולנו כאן חוות,את עושה את זה כמו קומדיה משובחת(או טרגדיה,אבל מה זה משנה...)
בעבודה יש זמנים יותר יצירתיים ויש פחות,תשימי לב שנשאר איזון ואת מצליחה גם לאהוב את מה שאת עושה.לפחות בחלק מהזמן.

שליחה על ידי מיה* » 01 מרץ 2006, 15:26

...קפצתי לסוף הדף בהפסקה קטנה בשטף הקריאה כדי לומר (גם אני! גם אני רוצה!) המוני תודות וכוחות ושממש כיף להצטרף אלייך. יישר כוח ושחודש אדר יביא הרבה שמחה אמיתית ויפתח אפשרויות להתחדשות ולפריחה. ובלי הפלצנות המשתמעת. תודה לך.

ממש חסרים לי כמה פרטים הכרחיים להשלמת התמונה
אני יודעת, מצטערת, אני מעדיפה לא להיחשף יותר מזה וצר לי על הבלבול.

סחתיין על הלוז שלך אם את גם מצליחה לעבוד 3-4 שעות
זהו שהרבה פעמים זה בשעות הקטנות של הלילה ......

בלוגית מתוקה,מה מדוכאת
הדיכאון זה מצב הורמונלי\רגשי\מיקום . לא בגלל עובדות. סתם מצב רוח שבא לאותת לי כנראה שעברתי את המכסה שלי והגיע הזמן קצת לנוח או לעשות משהו למען עצמי. הנה זה עבר:-)

המוני תודות וכוחות ושממש כיף להצטרף אלייך
חופשי;-)

הלואי וכולנו נתחדש ונפרח ונראה כל זמן קשה כאיתות להתקדם הלאה.

אני עובדת. ולמרות שטף האימיילים(אתמול היתה שיחה של שעתיים עד 12 בלילה, היום קמתי ויש לי לפחות עשרה!! ) אני מרגישה שבסך הכל מצליח כאן. העבודה לא מקדמת אותי מקצועית אבל בהחלט נותנת לי שיעור באירגון ובדר. האנשים שאני עובדת איתם מאורגנים ומסודרים וזה ממש עוזר לי.
אני מסודרת אבל כל יום ממציאה סדר אחר ובסופו של דבר זה הופך לבלאגן......... ראיתי איך שהם עובדים וזה נותן לי השראה.

לתעד :
לצבוע מסמכים בצבעים זה נפלא אבל צריך גם מפתח צבעים
על כל 4 שעות עבודה צריך להקדיש חצי שעה לראות שהכל במקום, כלום לא חסר
"אני אעשה את זה אחר כך" הוא אבי כל הבלאגן
תזכורות זה לא בושה. אפשר לשים לעצמי תזכורות יומן על משהו שבאמת אין ברירה אלא לעשות אחר כך
אם יש משהו שהוא מעל לכוחי, עדיף להתיעץ ולא למרוח את זה איכשהו
זה לא בושה להתיעץ, אבל לטובת כולם עדיף שזה יהיה באימייל מסודר שישמש כרפרנס בעתיד

וצר לי על הבלבול
מילא, נתמודד עם זה...

_.לתעד :

לצבוע מסמכים בצבעים זה נפלא אבל צריך גם מפתח צבעים

על כל 4 שעות עבודה צריך להקדיש חצי שעה לראות שהכל במקום, כלום לא חסר

"אני אעשה את זה אחר כך" הוא אבי כל הבלאגן

תזכורות זה לא בושה. אפשר לשים לעצמי תזכורות יומן על משהו שבאמת אין ברירה אלא לעשות אחר כך

אם יש משהו שהוא מעל לכוחי, עדיף להתיעץ ולא למרוח את זה איכשהו

זה לא בושה להתיעץ, אבל לטובת כולם עדיף שזה יהיה באימייל מסודר שישמש כרפרנס בעתיד_
מותר לגריין? סתאאאאאאאאאאאם, אני אשמור לי באיזה מקום אחר. תודה על העצות.

הי בלה
תודה שבאת

היום פגשתי זוג חברים שהכרתי את כל אחד מהם בנפרד עוד לפני שהיו יחד. הוא ראה אותי ונתן לי נשיקה וזה המם אותי לגמרי. הבחור הזה יכול להפיל כל אחת לרצפה(ולא רק בגלל שהיא על עקבים!). יוצא לי מדי פעם לחשוב על הטיפוס הזה , טיפוס שלעולם אי אפשר לדעת מה הוא חושב.
הוא חיזר אחריה בצורה עדינה ועקיפה זמן כל כך ארוך עד שהיא פשוט מצאה את עצמה בתוך הקורי זהב שלו יום אחד.
והוא קנה ספר עם טיולי פריחה והוא לוקח אותה כל יום שישי לטיול(הוא נורא מסודר........) לפי מסלול מתוכנן עם מחשבה עד לפרט האחרון. היא חוזרת הביתה ומגלה שהיה לו משעמם אז הוא סידר את כל הארונות בבית, או אפה את העוגה שאכלו באיזו מסעדה בפריז והוא התקשר לשם ובירר את המתכון.
קורים לו עמי(נניח) ואסור לי להזכיר את שמו בבית.
חברתי מאושרת בחברתו, אחרי שהיו לה נישואין כושלים , ואני שמחה שהם ביחד, אם כי לא הייתי מעלה על דעתי שיווצר בינהם קשר אחרי שנים של הכרות. תחילת הקשר היתה אחרי שחזרה להיות פנויה ורק אז הוא הרשה לעצמו להתחיל להקסים אותה באופן פרטי ורשמי.
איכשהו יותר ממה שאי פעם הייתי רוצה בו, הייתי רוצה יותר להיות כמוהו. לדעת לשוחח עם כל אחד בקלות, להקסים אנשים בלי להתעייף, להבין בכל יין ובכל מסעדה. להיראות תמיד מסודר ונקי ומלא אנרגיות (ובאמת להיות כזה)

די! אין באמת אנשים כאלה!
בטח יש איזה דפקט במערכת,משהו שאת לא מודעת אליו (ואני מניחה שחברתך כן...)
"נו באדי פרפקט"
משביתת שמחות שכמותי.

היא מספרת על חסרונות שלו, אבל התחשק לי להתעלם מהם;-)

יש לו בעיות זקפה ?
פעם אחת חבר שלי סידר את כל הבית ואחר כך מהשיעמום גילח את כל הגוף
אמרתי לו עדיף שלא תסדר ולא תגלח
אני השאר אלמונית הפעם

תודה על השיתוף אלמונית:-)
דווקא החסרונות שלו קשורים לכך שהוא חסר מנוחה,חסר שלווה ופזיז לפעמים.
אבל הוא כל כך מקסים. סתם דוגמא:היינו שם אז הוא הציע לכבד אותי בסוג תה שזכר שקנינו יחד לפני כמה שנים.
מעניין למה אנשים שקוראים לא רוצים שישאר מושלם:-D זה שיעור חשוב בשבילי
וגם שיעור מצחיק:-D
אם יש למישהו עוד סיפור על חסרונות אשמח לשמוע, זה מעניין
<בלוגית אוהבת לעשות אידאליזציה לאנשים ואז כשהם מתגלים כלא כאלו לשנוא אותם. יש בזה הבט הרסני, אני מודה>

שליחה על ידי מיה* » 05 מרץ 2006, 20:30

בלוגית אוהבת לעשות אידאליזציה לאנשים ואז כשהם מתגלים כלא כאלו לשנוא אותם כל כך מזדהה.
כולנו סוג של סינדרלות (/ילדות) שנהנות מהעינוי המתוק שיש בפנטזיה על המושלמות לסוגיה, נראה לי. מין מקום מסומם-חושים כזה שנעים לו לשכוח את כל החסרונות והקושי.
הצד השני של זה הוא הצורך לחזק את עצמנו בדרך הלא מושלמת בעליל שבה בחרנו (או שאותה גילינו כיחידה האפשרית), צורך כזה לרסק לעצמנו את אשליית המושלמות, שלא נתפתה לה, שנמשיך בדרכנו הצודקת. אבל ברור שתמיד נימשך לקסם הזוהר והבלתי מושג שיש באנשים כביכול מושלמים. (אולי עוד יש לנו סיכוי להיות גם...?)

לא לשנוא! רק להכיר בחולשות שלו,הוא בן אדם לא?

אויש סליחה על הנימה המטיפה...
אבל הבנת למה התכונתי ,נכון?

הבנתי, הבנתי:-)

אם מודים לי אני ממשיכה

נורא קשה לחשוב שיש אנשים מושלמים ורק אנחנו תקועות עם אלה שמגלחים את כל הגוף .

אני חושבת שזאת הסיבה שאנחנו מנסים לגרום למושלמים להראות פחות מושלמים .
>האלמונית לרגע יודעת שמרחוק בן הזוג שלה יכול להראות מושלם ומקרוב מגולח <

רגע, אז אתם עדיין יחד?
האמת, לא נראה לי שהיה מפריע לי אם יוסף היה מתגלח, אבל כמובן קל להגיד כשזה אצל השכנים.......
ספרי מה מושלפ אצל החבר שלך ואיך הכרתם ואם תמיד חשבת שהוא מושלם?
פעם חבר של יוסף הוריד שיערות עם שעווה, אבל מרב הריונות והנקות אני כבר לא זוכרת למה ובאיזה חלק בגוף ואיך גילינו את זה. אותי זה שיעשע במיוחד כי הוא היה קרח
יכול להיות שיוסף גילה את זה כשהם יצאו לסיבוב ריצה (היחיד בערך בחיים של יוסף)
בכלל הוא היה טיפוס משעשע , אימתן של כל הבחורות שמשתגעות מזה איך בחור כמוהו אוהב לצאת רק עם פרחות. וכמה שיותר וולגריות, יותר טוב.

וספרי איך הגבת??

חוצמיזה אני לא באמת חושבת שהוא מושלם. הוא מושלם בתחומים מסויימים וגם לצרכי סיפור שאני בונה עליו בראש.

בטח מה עוזבים מישהו רק בגלל שהוא מגלח את כל הגוף בהתקפת שיעמום ?
תאמיני לי שלא היית שמחה אם יוסף היה מגלח את כל הגוף .
הרגשתי כמו לסבית

כאילו אני שוכבת עם מישהו שיש לו רגליים מגולחות .
הכרנו דרך האנטרנט בהתחלה הייתי בטוחה שהוא מושלם . ראוי לציין שמבחינה גופנית מדובר במושלם באדם. מהקוביות בבטן דרך שייניים בלי חור או סתימה אחת [הוא הולך לרופא שיניים פעם בחצי שנה לביקורת ולא מוצאים לו אף חור ]
השבוע ישבנו בבית קפה והגיע עוד חבר .אז בדרכי לשירותים ביקשתי מהמלצרית אם היא יכולה להוסיף לנו כיסא היא שאלה:" איפה אתם יושבים?
אמרתי לה :שם איפה שהחתיך ואז היא הסתכלה וכל הפנים שלה נאורו והיא אמרה לי: "באמת חתיך" בקול מאוד מופתע .
בקיצור בפגישות הראשונות שלנו חשבתי לעצמי הנה האדם המושלם אמנם הוא מתלבש כמו חורני אבל זה בקטנות. בפעם השניה שהוא ישן אצלי הוא נשאר אחרי אז הוא סידר את המיטה .[הפעם היחידה בחייו שעשה זאת ][מצד שני לרוץ הוא יוצא כמעט כל יום] בקיצור הגבר המושלם לא ?
ואז לאט לאט התחילו השדים והמוזרויות לצאת החוצה כשכמובן השיא היה גילוח הגוף . אבל להזכירכם זה קרה רק אחרי שהוא ניקה וסידר את כל הבית.
בעניין החבר המשעשע כל הגברים השווים מתים על פרחות . הבן זוג שלי מפנטז על בת-ים כמקום ללכת להסתכל בו על יפות. ואם לא בתימיות אז רוסיות אבל אמיתיות כאלה עם בלונד ונעלי עקב גבוה ודק .
איך הגבתי ? בהתחלה צחקתי ואז התחלתי להרגיש כמו לסבית ומאז אני משתדלת לא להשאיר אותו יותר מידי זמן לבד בבית . אה וגם ביקשתי שלא.

אני חושבת שזה אחד הסיפורים הכי מצחיקים ששמעתי בחיי:-)
ספרי עוד מוזרויות, ספרי:-)
כמה זמן אתם יחד?

תאמיני לי שלא היית שמחה אם יוסף היה מגלח את כל הגוף
תאמיני לי שזה היה לוקח לא מעט זמן.......

אם הצלחתי להצחיק אותך , המצחיק מכולן, אז יש לי עוד תקווה.
הייתי חושפת עוד אבל אני חושבת שעוד רגע כבר לא איהיה אלמונית .
אנחנו ביחד 5 חודשים ,אבל בגלל הגיל המופלג הרצנו אתזה במכה אחת ותוך כמה שבועות הוא עבר לגור פה וההורים נפגשו וככה.
אני חושבת שהמותק בחר לעצמו את המשימה הזאת כי הוא ידע שהיא תעביר לו המון זמן שיעמום .

אהלן בנות
הימים עוברים לי כל כך מהר, ואני לא שמה לב כמה אני מפספסת!
רציתי לומר תודה על ההבהרה הפסיכולוגית החשובה בקשר לליקויים שאנחנו מנסים למצוא באחרים.

מוזרויות! אי לאב איט!
ספרו עוד, אני בכלל לא בעד אידאליזציות. תנו לי חומר אנושי חם ומסריח ואני רגועה.

תנו לי חומר אנושי חם ומסריח ואני רגועה

הי אלמונית. זה נורא נורא נורא מצחיק. לי היה חבר שחור כמו הלילה, ויום אחד הוא הלך וצבע את שיערו לירוק .
אגב זה היה יום ראשון שלו בעבודה חדשה.
למה זה מצחיק אותי כל כך? לא יודעת, אולי כי מקומות אפלים של אנשים הם דבר מסקרן, מושך ודוחה כאחד
אני שמחה שהתחתנתי עם אדם יציב שלא ילך ויצבע את שיערו לירוק, לא יגלח את גופו ולא יעשה כתובת קעקע.
מצד שני גם נדיר שהוא יפתיע אותי במשהו.
בנסיעה האחרונה הוא קנה לי קרם לחות לפנים ולילדים צעצועים. מצד אחד בכיתי, כי הרגשתי כמו אמא שלי(הלו!!!!!! גם אני עוד קצת ילדה, לא מגיע לי צעצוע??) מצד שני, האם יש דרך להיות מקורי מבלי לעשות דברים שיראו תמוהים\הרסניים\מזעזעים בעיני הסביבה?
והאם הדברים האלו תמוהים כי יש בהם אלמנט של הרס עצמי?