לצייר עולם

[תמר_א*]

_תאמיני לי שלא היית שמחה אם יוסף היה מגלח את כל הגוף
תאמיני לי שזה היה לוקח לא מעט זמן......._
D-:

בכלל הוא היה טיפוס משעשע , אימתן של כל הבחורות שמשתגעות מזה איך בחור כמוהו אוהב לצאת רק עם פרחות. וכמה שיותר וולגריות, יותר טוב
פרחות אוהבות ספורט אלגנט(או בכינוי המעודכן מטרוסקסואל) = גילוח ואם אפשר סידור גבות וצביעת קצוות (אני מדברת על הגבר כן?)
ע"ע סרנגה שיש מי שתכנה אותו חתיך.

<תמר חכמה על אחרות ובינתיים מתחבאת מאחורי הכרס הפרוותית שלו>

[אילה_א*]

אוי תמר ,אני חוששת שהגבר שלי הוא ספורט אלגנט [כך קוראים לטרנינג מידהXXL שהוא מצא חבוי בסוף הארון?]
פעם מישהו אמר לו שגוף כמו שלו עם שערות זה כמו פרארי עם בוץ אז הוא הוריד את השערות מהחזה.
ואז לקוח שהוא ספר סיפר אותו ובאותה הזדמנות סידר לו את הגבות [ שעכשיו יותר דקות משלי]
ולפי מה שכתבת אני מבינה שצביעת קצוות זה השלב הבא [איזה קצוות בדיוק ?

בלוגית אם קיבלת מתנה תשמחי לא משנה מה היא .יש נשים שלא מקבלות מתנה לעולם.
לא הבנתי בקשר לחבר השיער היה שחור או העור?
אבל אני יכולה להבין אותך גם אני מעדיפה צעצוע על פני קרם לחות

[פריחה_והתחדשות*]

http://www.ynet.co.il/PicServer2/010820 ... o]ps800046 m[/po].jpg
לא הבנתי מיהו סרנגה אז עשיתי חיפוש בגוגל והדבר היחיד המרעיש לגביו שהוא קם כל יום בצהריים, אז הוא לא בדיוק מטרוסקסואל בעיני.
אילה! כל הכבוד לבן זוגך ובקרוב אצלי(ברגליים!)
לגבי גבות, אני אוהבת את מראה איש המערות של יוסף, והוא מצידו אוהב את מראה אשת המערות(אני?) ולא מרשה לי לסדר גבות. אבל איך שיהיה מותר לי להוריד שיערות בליזר(שאגמור להיניק, להוליד ולהשתפן) .... אז ראו הוזהרתם!!(מי?)
צביעת קצוות- למה לא?
החבר לא היה שעיר אבל היה שחור מכף רגל עד ראש. שחור כזה שאם יש הפסקת חשמל רואים רק עיניים.שא הוא לובש בגד שחור חושבים שהוא עירום.

[אילה_א*]

כן זהו שלומי סרנגה המפרסם את מכון הלייזר .
כייף לך שלא מרשים לך לסדר גבות אצלנו אוהבים לוק מטופח מאופר מסורק מגונדר ועם הרבה תכשיטים ועד היום הוא זוכר לי לרעה את היום שפגשתי אותו עם גלביה .
עדיין לא הבנתי מה זה צביעת קצוות
תסבירו לי לא מופיע בגוגל

[פריחה_והתחדשות*]

אילה- את מוזמנת לתוח פינת טיפוח וחן ממש כאן. שאלה ראשונה: למה תמיד יש לי קשרים בשיער??
שאלה שניה: למה תכשיטים משאירים עלי סימנים אגומים או דלקת
שאלה שלישית:למה כשאני מורידה שיערות ברגליים, הן נשארות אדומות שבועיים?

צביעת קצוות?אולי הכוונה לאופנה המשונה הזו שיש לאחרונה

ודווקא יש בגוגל
הכל יש
אפילו פריחה והתחדשות
<בכל דף שאני נמצאית בו בסוף מדברים על שיערות ברגליים. זה מה שמעסיק אותי בחיים>

[פריחה_והתחדשות*]

מרב שיחות בנושא, ולאור החמסין ולאור היום החלטתי למצוא את המכשיר הארור. מצאתי רק את הכבל החשמלי שלו. כל כך קשה להיות יפה.

[אילה_א*]

1 קשרים בשיער, כאילו דה, למה? ככה !
2 שרשראות עושות קשרים בשיער ולפעמים אפילו מורטות איתן קבוצה שלמה .עגילים אינפקציה. צמידים מציקים .טבעות אני מסכימה שיקנה לי
3להוריד שערות מהרגליים נוגד את עקרונתיי. כתבתי על זה בדף על הורדת שערות אבל זה לא חכמה פשוט לא צומחות לי .
אני מאוד מקווה שהוא לא הולך לצבוע קצוות .

[תמר_א*]

טוב נו עליתן עלי. האמת שאין לי מושג מה זה צביעת קצוות והפעם האחרונה שביקרתי במספרה היתה בשנות התשעים לטעמי.
אני חושבת שהתכוונתי לפסים האלה שעושים בשיער.

[בלה*]

יש לי וידוי - בפעם הראשונה ששמעתי על לסדר גבות היתה כשהייתי בת 25 וחצי!!! וגם זה במקרה לגמרי, כשמישהי שעבדה איתי סיפרה על חבר שהתוודה שהוא מסדר גבות. הבנתן? הוא התוודה. ומה אני צריכה להגיד?

[אילה_א*]

גדול!
את חשבת שזה טבעי שיש אנשים עם גבות דקות ?

[אלמונית_רק_לרגע*]

טוב אני נרגעת אני חשבתי שאצלי המצב גרוע אבל גבר שצובע קצוות נשמע לי יותר חמור מגבר שמגלח פעם ב את כל הגוף

[פריחה_והתחדשות*]

תגידי החבר שלך אולי רוצה להתפרנס מהסרת שיער בשעווה לאחרים? נראה לישזה עסק מכניס שאין כדוגמתו:-D
אל תעלבי, זו סתם בדיחה שנובעת מלחץ עבודה לא ממומש כראוי.
יש פרויקט שעשיתי לא מזמן שמחפשים שם מישהו בחצי משרה. אני מתלבטת אם להציע מועמדות
בעד:
אני מכירה קצת את הסביבה וראש צוות נחמד, שכר נאה ולצאת מהבית
נגד:
מה יקרה אם הוא לא יסכים?
אין לי כוח לראיון עבודה
אצטרך ללמוד הרבה
אצטרך למצוא ביביסיטר

[בלוגית*]

יוסף ואני אתמול מדברים על יחסינו לאן?
יוסף:בואי ניסע לסוף שבוע רק שנינו
אני נתקפת פניקה:"אבל אני מיניקה!"
"יוסף:"מתי תפסיקי להיניק?"
אני:"עוד.. שנה בערך"
יוסף:"זה המון זמן!"
אני:"לא כל כך!"
יוסף"הנקה זה מאד תובעני!"
אני:"לא כל כך תובעני"
יוסף:"הנה תראי, אנחנו רוצים לנסוע לחופש ואי אפשר , בלילה את מיניקה המון"
אני:"טוב, אתה צודק, זה תובעני, אבל אני זו שמיניקה"
יוסף:"הנה לא נוסעים בגלל זה"
אני:"אתה יודע מה, זה בכלל לא בגלל ההנקה! לא בא לי להיפרד מהשד הקטן ללילה"

[אילה_א*]

ביביסיטר אני יכולה לעשות לך זה בתל אביב ?
הילדים שאני שומרת עליהם כבר גדולים בקרוב יתחילו לשמור על עצמם.
על החבר שלי דיברת או על החבר של האלמונית לרגע?

[בלה_שנדמה_לה*]

בלוגית,
תשמעי, את צריכה כבר עוד פעם דף חדש, זה כבד לאללה כבר נהיה.

את חשבת שזה טבעי שיש אנשים עם גבות דקות ?
לא יודעת מה חשבתי.. אולי לא חשבתי. על זה. אולי לא הסתכלתי..?

[פריחה_והתחדשות*]

אויש, עודפם דף. אין לי רעיון לשם.
אני לא בתל אביב אבל תודה על ההצעה:-D
דיברתי על כל החברים באשר הם כנראה, כי אני כבר לא זוכרת למי התכוונתי. בעצם נראה לי על החבר המגלח.
יש אנשים עם גבות דקות באופן טבעי. לגבי עצמי אני לא בטוחה. יוסף טוען שהגבות שלי דקות והקוסמטיקאית שהן לא.
<אפילו לגבי הגבות של עצמי קשה לי להחליט>

[בלה_שנדמה_לה*]

אין לי רעיון לשם.
לצבוע עולם?

[סוף_מעגל*]

אח, הדף הזה הוא פשוט הנאה צרופה D-:, תמצית מזוקקת ישר לוריד, קצת מזכיר את התוכנית של לארי דיוויד ("אבא" של סיינפלד).
בהצלחה ב מתה לחיות 3 !!!

[בלוגית*]

אתמול הלכנו לכנסיה. לא להתפלל, לבקר.
הילדים שלי הפגינו בקיאות בחומר הנלמד, אם כי לא בחומר הנוצרי.
"הנה טרזן" אמר הנמר והצביע על ישו הצלוב בעל השיער הפרוע וסמרטוט למתניו.
"הנה המן הרשע" אמר הנסיך והצביע על יוחנן שהיה סמוך לישו והיתה לו הילה.
"הנה נסיכה" אמר שוב הנסיך והצביע על מרים הגלילית "והנה הדרקון שלה, על הראש" הצביע על סמרטוט וכתר שהיו על ראשה.
אני התאפקתי להחניק צחקוקים. האנשים בכנסיה פתחו עיניים על הילדים אבל לא אמרו דבר.
"רוצים קרטיב!!" הם צעקו "קרטיב!"
הם צרחו ואז נרדמו. הגענו הביתה מתעצבים מעט על זמן שינה של הילדים שבו הם פתחו עלינו פער וכרגיל הם עירניים יותר מאיתנו.
כשהגענו הביתה הם היו בקריזה של עייפות ורצון בקרטיב. נתתי להם לצרוח כיוון שלא רצו חיבוק או תנחומים, אלא רק לשלהב איש את רעהו בצרחות ובכי. אכלתי צהריים (כמובן שהם אכלו כבר, הם אכל את כל מה שהיה, הרי הם ילדים ,לא?) ואני לא טעמתי כמעט דבר.
כשגמרתי לאכול הם נרגעו וביקשו קרטיב.
הסכמתי והרגשתי קדושה מעונה. התחיל להיות קר וגשום ורוחות נשבו, והדבר האחרון שרציתי זה לקנות קרטיב. אבל הבטחתי וזו בעיה.
מה עדיף? לא לקיים בטחה או להרגיש קורבן ?הם לא הסכימו להשתכנע או לדחות את העניין. בקושי רב הסכימו לאכול בבית ולא על הספסל הרגיל בחוץ(גשם ורוח , כזכור)
הם אכלו את הקרטיבים ואני הרגשתי שאה וכעס על העולם. עייפות מעל הכל . כל כך מעייף אותי לפעמים האימהות הזו שלא משאירה לך זמן לצרכים הבסיסיים ביותר. קראתי ספר על אשה שהחליטה להיפרד מבעלה(ילדיה גדולים) ומשך שנה ולחיות באופן עצמאי לגמרי בבית קייט ליד הים.
ספר מתארך את ההתנסות שלה ובמידה רבה הרגשתי הזדהות איתה: הנכונות לעבוד בכל דבר כמעט כדי להכניס כסף, השחיקה העצמית שנשים נוהגות בה, ההכנות הכפויות טובה והאינסופיות לפני החגים........ האם אפשר להימנע מכך שהילדים קטנים?

[אילת_מ*]

[אילת_מ*]

התכוונתי לצחוק, לא להסמקה.

< מאתיים שנה בבאופן, שליטה בסיסית באייקונים איין. >

[ציפ_ציף*]

"שנה ליד הים"-קראתי, גדול !
אני גם מרגישה מוצפת ולפעמים בא לי לברוח לאיזה חדר נקי עם אוכל וערימה של ספרים טובים...
אבל האמת היא ,שכשהם יגדלו יהיה לנו כ"כ ריק,ונדע שאת השנים הפוריות והמלאות ביותר בחיינו עשינו כשילדנו וגידלנו אותם,ביננו,מה יש לנו חוץ מהם??

אבל עדיין הייתי שמחה לקבל שבוע חופשי למלא מצברים...

[בלוגית*]

תודה שביקרתן:-)
אם היית מתחילה ביום חופש אולי לא היית זקוקה לשנה חופש:-)
(הנה תראי כמה קל להגיד לאחרים!)
היום למשל הלכתי לקבל טיפול אצל מטפלת הוליסטית שאני מכירה. סתם כך באמצע השבוע השארתי ילדים חולים ואת הסלולרי בבית והלכתי.
(כמה רגשי אשם יש במשפט הזה)
הטיפול היה באיזור יוקרתי, והסתקרנתי מאד לראות איך הוא נראה. לצערי המרצפות לא היו משובצות זהב ויהלומים ולא הסתובבים מלכים ומלכות בשכונה. מה שכן, לא היתה חניה כי את כל החניות תפסו ג'יפים. זה ממש נראה כמו חוות ג'יפים.
אחרי רבע שעה מצאתי את המקום , ועליתי למעלה. פגשתי את שלווה ידידתי , ואת כפות ידיה החמות(בהתחלה חשבתי שהיא חיממה אותם אבל היא הסבירה לי שהן הפכו מקרות לחמות אחרי הלימודים שלה).
הטיפול היה מרגיע שלו ונפלא. הרגשתי רגיעה ואושר כפי שלא חשתי מזמן.
בסוף הטיפול היא אמרה לי שניצן, מכרה משותפת בהריון.
חשתי דקירה כפולה בבטן
ניצן לא אמרה לי דבר
ניצן התחמקה ממני לאחרונה
היא ידעה מה אני אחשוב על ההריון הזה
על הבאת ילד נוסף לעולם ביחסים מורכבים שיש בהם פרידות ואלימות.
איזו חרא של חברה אני.

[בלוגית*]

טוב, יופי אין כמו שנאה עצמית להעביר את החיים.
פתאום בא לי סיגריה ואני מתחילה להבין שהחיים שלי משתנים. כבר שנתיים המכרה מנסה לשכנע אותי לבוא אליה לטיפול ואני מוצאת אלף תירוצים, והנה יופ אחד פשוט קמתי והלכתי. היא בדיוק הפסיקה לעשן אחרי שנים.
האתגר הבא:מסיבת רווקות של חברה בעיר אחרת(רחוקה)האם אגיע לשם?

[בלה_שנדמה_לה*]

איזו חרא של חברה אני
את לא חרא של חברה. אני יודעת שאת לא. את חושבת שאת חברה לא טובה כי היא התחמקה ממך. כי לכאורה במקום לתמוך בכל מה שהיא עושה את מבקרת אותה ולא מסכימה עם הדרך שלה. אבל את רק דואגת לה, לשלום ילדיה ולעתיד שלה. חברים לא אמורים להגיד תמיד 'אמן' על כל מה שאנחנו חושבים ועושים. לא תמיד. אנחנו צריכים חברים גם כדי שיראו לנו לפעמים שאנחנו טועים, מפספסים, מסונוורים, לא שומעים.....

<או שלגמרי פספסתי..... ? >

[בלוגית*]

את צודקת לגמרי.

[בלוגית*]

כתבתי לה מכתב והיא אמרה שהיא מצטערת והמציאה שורת שקרים לבנים. כנראה שהחברות הזו מתרחקת או הסתיימה.
היום הלכתי עם זרובבלה לבחור שמלה. בשבילה, בשבילה.
שמלת כלה עולה היום כמו המשכורת הממוצעת במשק.
איך היא? לבנה, יפה, אלגנטית.
בחנות 2 מוכרות פרחות ומעצב כבד ראש שכבר ראה הרבה כלות.
אני כל כך שמחה בשבילה וכל כך משתדלת לא לדחוף את עצמי באמצע.
השמלה ובחירתה כמו הכל אצל זרובבלה. הגיעה לחנות אחת מדדה שלוש שמלות ובחרה את האחת מתוכן שישבה עליה בדיוק.
ואנחנו לא נראות כמו שתי אחיות
אחת החלטית ,מתוכננת, זריזה, החיים שלה פתוחים, מסודרים, ברורים. כשהיא מסדרת זה רק כדי להניח זר פרחים או לגרש גרגר אבק אחרון והשניה- להיפך. וגם המראה החיצוני: אחת כהה, השניה שקופה. אחת גבוהה השנייה נמוכה . חושבים שאנחנו חברות, כאילו אין ביננו קשר דם בכלל.
אבל הנה, שתינו שותות קפה קר ומבלות נפלא יחד.
ואנחנו באמת חברות

[בלוגית*]

"בלוגית חושבת לחזור קצת לעבוד בחצי משרה" אמר יוסף לשמשון. האיש שעשיתי מולו פרויקט ואולי יגייס אותי? אולי אולי? בבקשה ממך!
"נו! מה הוא אמר??!"אני שואלת שוב ושוב.מנסה להבין מה קרה שם. על מה הם דיברו חצי שעה.
"הוא לא אמר שתבואי אבל גם לא פסל את זה" אמר יוסף
גברים.

[בלוגית*]

טובף כתבתי המון אבל במחשב שלא מחובר לאינטרנט , אעלה בקרוב.
בינתיים נושא םסח על השולחן
לאן ?
אני שואלת את יוסף הוא אינו עונה והנושא יורד עד למחרת
"לאן?" אני שואלת הוא לא עונה
כך עוברים שבועות עד שאני תופסת את שתי אוזניו ואומרת שעליו לענות כאן ועכשיו.
"אולי נסע לחו"ל?" הוא מציע ואני מזכירה לו שנסיעה עם הילדים היא סיוט. ניסינו את המתכון וזה היה גרוע. במיוחד אותה טיסה בה לקיתי בקלקול קיבה מהאוכל המשובח שבמטוס. הילדים לא מצליחים לבלות יותר מדקה במושב וכנראה שהם חובבי טיסה כמו אמא שלהם שמקיאה מלראות מטוס מרחוק.
הוא מציע לנסוע. להיכן?המלונות כשרים והצימרים מפוצצים
"ובכלל"מציין יוסף"כדאי שהילדים יספגו קצת רוח חג"
"רוח חג???????????????" אני מתפוצצת. מה ליוסף ולרוח חג? יוסף לא חוגג שום חג. אוכל חזיר בפירורי לחם(זה רק מטאפורה) בפסח , ומעולם לא היה בבית כנסת ואפילו לא עלה לתורה בבר מצווה. פתאום נהיה לי יותר צדיק מהרב סעדיה יוסף.
"טוב תרגעי" הוא נבהל. מנסה שוב ושוב להעביר נושא(ולא מצליח)
עד שהגיע הוידוי:
אין לו כלום נגד פסח
מתחשק לו ארוחת ערב שמישהו אחר יכין ויבדר את הילדים עם פירורי מצות.
הוא אוהב מצות(?!)

[אילת_מ*]

אויש, הזכרת לי, אני ממש לא חובבת פסח....

[בלה_שנדמה_לה*]

אני ממש לא חובבת פסח
זה לא שאני לא חובבת במוצהר, רק שזה כבר נהיה קצת מעיק, הטקס הזה כל שנה.... לא ממש מדבר אליי.
כבר שנים אנחנו מנסים לגבש סביבנו כמה חברים, לעשות את הסדר קצת אחרת, יותר ברוחנו, יותר מעניין אולי.... וכל שנה אותה אכזבה - כל אחד נאמן למשפחתו, דודתו, סבתו וחברתו. עכשיו אנחנו בארה"ב, אז אמנם אין משפחה, אבל גם אין מבחר גדול של אפשרויות חג סבירות. ומאידך, כשאין משפחה, אתם יודעים - מתגעגעים אל מה שאין......

[מיה*]

מה ליוסף ולרוח חג? יוסף לא חוגג שום חג. מוכר.....
כיף שחזרת. (פתאום שבוע ללא הבלוג נראה המון זמן...)

[בלוגית*]

יופי, תרגישו חופשי לקטר.
אם אני לא נמצאת, תרגישו חופשי לכתוב.

[אילה_א*]

מה פתאום
אני מבקשת שרק את תכתבי את כותבת כל כך יפה
אפאחת פה לא יכולה להתחרות בך

[בלוגית_ארוך_הפעם*]

תודה.

היה רחש. שנינו עצרנו נשימותינו בנות התמותה והעייפות, אבל הגוזל המשיך לישון. נשמנו לרווחה וכל אחד מאיתנו ידע שהאחר ער ונושם לרווחה, בלי מילים.
"אפשר להיצמד אליך?" שאל יוסף. הוא שאל, משמע הוא לא מונע ע"י יצר קדמון אלא רוצה להביע חיבה לאישתו העייפה ולא הכין מבעוד מועד סרנדה או מילות הלל או שיר שכתב לכבודה.
"כן" אמרתי ומנימת קולו הרגועה יכולתי להבין שיש משהו טוב באויר. מה?קשה לדעת.זאת כי הוא לא קם בעצבים והלך במהירות לעשות רעשים בחדר האמבט, ולא קילל חרש כדרכו, ממהר לעשות דברים באי סדר ולחץ כך שלוקחים פי כמה, בדרכים משתכללות והולכות שמתארכות ונמשכות יותר זמן כל פעם.
יום שמסמל קשר מתמשך חל היום, ואני עייפתי מלציין אותו בעצמי. עייפתי מלתכנן ולהתארגן.גם כך החיים כאם דורשים ממני יותר ארגו ןותכנון ממה שאני מסוגלת.
בשנה שעברה לבדי ישבתי במכוניתי שומעת שיר אהבה ודמעות זולגות מעיני. נשבעתי אז שבקרוב אארוז מזווודה ואנטוש עם הנוכל הרומנטי הראשון שיקרה אל דרכי ולו יהיה זה קשר שימשך יומיים. עדיפים יומיים מתוקים של אשליה מאשר אשליה שנמשכת לנצח.
לא אשכח לעולם את הבוקר ההוא. ישבתי בעיר הרוסה, ששרידי העבר המפוארים קיימים בה לצד בתים הרוסים ורעועים. עוני מול פאר, חדש מול ישן ואני מול חומוסיה בוכה בלי לאכול שום חריף.
אבל לא הבוקר הזה. יוסף הביא לי קפה ועוגיות מתוקות במידה המדוייקת לי. הביא משמע מבית פה ולא מהקפה-נמס הרגיל.
הוא לקח אותי למסעדה מדהימה ומפוארת בשעות הצהריים. מסעדה שיושבים בה נותני טון מעונבים שהשד הקטן בלט בה בבגדיו החמודים והלא רשמיים ובגינוניו החופשיים יחסית במסעדה שיש בה סכין חמאה
קטן עם צלחת נפרדת קטנה ומלצר יינות מדופלם.
הוא רצה לינוק, אבל אני בניגוד לקול ההגיון לבשתי שמלה רק כי גיליתי שהיא מתאימה למידתי המסתורית שמשנה צורה בכל הריון והנקה ולא מסיקה לחזור למה שהיתה כי תמיד מגיע עוד ילד ועוד הנקה ועוד סיבוב שכזה. אבל עכשיו צורתי נכנסה לשמלה כאילו זו נתפרה עבורה, אפילו שהשמלה לא חדשה ואפילו ירוקה (מבטיחה לנסות לזכור לספר מה מיוחד בשמלות ירוקות ).
בכל מקרה, אני בעד הנקה בציבור, או לפחות לא נגד, אבל לא הרגשתי עד כדי כך ביטחון ביופיי האבסולוטי עד כדי לשבת כשרק תחתוני לגופי במסעדה.
שאלתי את המלצר אבל לא היה כול לאפשר לי חדר, לכן הלכתי עם השד המצווח לשירותים. שם התפשטתי כאמור, בתא המרווח והנקתי. "תרגעי" אמרתי לעצמי שוב ושוב. נשמתי וניסיתי להרגע ולא לחשוב על יוסף היושב לבדו ועל כך שאני מיניקה בשירותים בשל חוסר תכנון שלי.
לא יודעת אם היו אלו האנדורפינים או תרגילי ההרגעות שמצאתי עצמי נינוחה יותר. להתלבש זו היתה בעיה נפרדת שכן השד הקטן אוהב את גופי העירום יותר מהלבוש ולא התלהב כלל מהעובדה שהצלחתי להיכנס לאותה שמלה ירוקה.
הנחתי אותו תוך שאני מאפשרת לו לפרק נייר טואלאט ,לאכול אותו ועוד דברים ולרב גורמים לי להתעלף או לצווח או להזדעזע או לגעור או סתם לאסור.
התלבשתי בזריזות , מי כמונו האימהות מורגלות בכך.יצאתי עם השד הקטן שכולם הביטו בו בפליאה רק כי שכח את הג'קט שלו בבית .

באותו יום חזרתי הביתה עם אותה שמלה מגונדרת ותסרוקת נדירה בשיער. זה גם הלבוש שהלכתי איתו למשחקיה .
כל מי שראה אותי התעלף. אחרי הכל לא כל יום מתחלף טרנינג קרוע , דהוי בן 10 שנים ומעלה לשמלה ירוקה ותסרוקת.
"כמה זמן יחזיק הפן?" הסתקרן יוסף
"יומיים" אמרתי
"זה קצת הרבה מדי , לא?" תהה יוסף והביא לי את הטרנינג. הוא תמיד קונה לי במסעותיו הרחוקים עוד ועוד איפור , עוד בושם אבל כנראה כדי לקשט את המגירה כי ברגע שהללו עולים על פני או גופי , אני ישר מתבקשת לחזור לריח(הכביסה?הבישול?) המקורי שלי ולשורשים. תרתי משמע.
שמלה ירוקה
בביתינו אסור היה ללבוש ירוק או סגול. אמי קנתה לנו אך ורק בגדים בצבעים אחרים . "למשפחה שלנו לא מתאים ירוק או סגול. "
כשהייתי שואלת אותה מדוע לחברה כזו או אחרת מותר היא היתה אומרת "בעדה שלהם זה מקובל הצבע הזה" ו"להיא זה לא משנה כי היא ממילא כל כך מכוערת" או "היא נראית זולה עם הצבע הזה".
גם שחור היה אסור כי זה צבע של הלויות ולבן זה צבע שמתלכלך וגם צהוב. כתום זה צבע של הודים ותכלת מזכיר לה את בית הספר. מה נשאר? ורוד זה ילדותי כך שאפשר אדום או כחול.
אני זוכרת את החולצה הסגולה הראשונה שלבשתי בחיי. זה יה במחנה צופים והכינו חולצה שיבטית בצבע סגול. התנצלתי שאין ברירה אבל היא רק נאנחה ואמרה שמעולם לא ראתה צבע כה מכוער. וזה מה שהטריד אותה. לא עיניינו אותה שירותי הסיד או המקלחות הרעועות. לא שאכלתי תירס ושוקולד למריחה כל היום. לא שצבעו אותנו בלילה ושירים של המחנה.
את השמלה הירוקה ההיא קנה לי יוסף בראשית דרכינו. ישר קטלתי אותה כי מעולם לא היה לי בגד ירוק שקניתי לעצמי. בפרט יוסף חובב ירוק על כל גוניו ולא מקפח את הזוהרים שבהם. בינתיים יוסף הסתגל אלי והארון שלו מלא חולצות בגווני הבז' , הכחול והאדום . אבל גם אני משקמת את הצבעים שבחיי. אחרי תקופה שחורה ארוכה שנסתיימה, אני מאפשרת לבדים להפתח לחיי:נקודות ופסים. כתום וורוד, שחור וסגול, עיגולים של ירוק והבזקים של צהוב.

[בלוגית*]

אגב, התכוונתי לומר שאני שמחה שכותבים לי. הנה עבר שבוע ולולא מיה כתבה לי , הייתי חושבת שאיש לא נכנס לכאן. נעים לחשוב שהיו אנשים שחשו בהעדרי.
והציעו לי פרויקט ואני מהססת. משום מה אני מרגישה עדיין, אחרי הכל קטנה ואפס ושעושים לי טובה כשמציעים לי עבודות.
תתקשרי כבר! לכי על זה. זה משהו שמאד יכול להוסיף לרזומה שלי , לא לחוץ. אמנם לא שכר גבוה . לכי על זה! למה את לא מתקשרת כבר?

[יעלי_לה]

רק תדעי שאני קוראת אותך תמיד תמיד בצמא בשקיקה ובהנאה

[עולם_ומלואו*]

גמני

[בלה_שנדמה_לה*]

בשבוע שעבר נסענו לכמה ימים, וחששתי שכשאשוב, ייקח לי יומיים להשלים את החסר בקריאה רק בבלוג הזה. אבל כנראה שתיאמת איתי מבלי שידעתי, ולכן לא הפסדתי כלום....
שמחה לשמוע שגם את היית בצופים!

ירוק הולם אותך!

[בלוגית*]

רק תדעי שאני קוראת אותך תמיד תמיד בצמא בשקיקה ובהנאה

גמני
ירוק הולם אותך




שמחה לשמוע שגם את היית בצופים

הייתי?

[תמר_א*]

התקשרת?

[לוונדר_סגול*]

ואני גם.

[הגמד_חיוכון*]

גמני

[ציפ_ציף*]

ירוק זה נהדר!

[ציפ_ציף*]

תרחמי עלינו ותפתחי דף חדש...דף חדש,מזל חדש,שמחה חדשה
<ציפציף מנסה לשכנע> p-:

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גמני קוראת קבוע

[בלוגית*]

ואיך נקרא לדף?