הכותב - ד"ר בני מוזס הוא רופא ועוסק במדיניות רפואית. במאמר הוא תוקף את יסודות הרפואה האלטרנטיבית, אך מודה בחצי פה שהרפואה הקונבנציונלית לא מסוגלת לספק את המגע האנושי בתהליך הריפוי, מה שהוא מכנה "הריטואל הרפואי". כעוסק במדיניות רפואית - הפתרון שהוא מעלה הוא בהקצאת המשאבים: לטענתו כמות המשאבים שמוקצית (בארה"ב) לטיפולים אלטרנטיביים כיום שווה לזו המוקצית לטיפולים קונבנציונליים.
אני רוצה להציע פתרון אחר - גם הוא בתחום המדיניות הרפואית. ראשית אני רוצה להתמקד בשלוש תופעות שנראות לי משלימות:
- הרבה אנשים רוצים לטפל אבל אינם מסוגלים לההפך לרופאים - אם בשל סף הקבלה באוניברסיטאות או בשל זמן ההכשרה הארוך.
- יש מחסור בטיפול רפואי - לרופאים אין זמן להקדיש למטופלים.
- בחלק גדול מהזמן רופא אינו מנצל את מלוא כישוריו והכשרתו. רופא עובר הכשרה של מדען, אך בפועל רוב עבודתו מבוססת על נסיון וכללי אצבע ויש בה הרבה ביורוקרטיה.
היות והממסד הרפואי לא מאפשר זאת - החברה פונה מעצמה לפתרון האלטרנטיבי.
כאן אדם שרוצה לעזור ולרפא אנשים יכול לעשות זאת אחרי תקופת הכשרה יחסית קצרה, ללא צורך בבחינה פסיכומטרית ובלימודי כימיה. גם למטופלים זה קוסם - כי ברפואה האלטרנטיבית - שם יש עודף של מטפלים - היחס אישי, הזמן פחות לוחץ, המחיר נמוך יותר והמטפל קשוב יותר.
לא החיבה לתרבות סין והודו היא שדוחפת אנשים ללמוד רפואה אלטרנטיבית ולהשתמש בשירותיה, אלא עיוות במדיניות הרפואית.
הבעיה היא שהרפואה האלטרנטיבית מוגבלת ביעילותה. סיבה אחת לכך היא שלמטפלים אלטרנטיביים אסורה הגישה לאמצעים רפואיים רבים שפותחו בהשקעה ממלכתית כמו תרופות מרשם ומכשור רפואי. סיבה נוספת לכך (וזו יכולה להיות שנויה במחלוקת) היא שהרפואה הקונבנציונלית היא גדול הישגיו של המערב ופשוט קשה להתחרות בו.
אם תימצא הדרך לאפשר ליותר אנשים לטפל במסגרת הרפואה הקונבציונלית - אפשר יהיה להנות משני העולמות - מטפלים עם זמן, זולים, שנותנים תשומת לב מלאה ומורשים להשתמש בפירות הרפואה המערבית ומתקניה.
אז איך עושים את זה? איך מאפשרים ליותר אנשים לעסוק בטיפול בלי להוריד את איכות הטיפול?
התשובה צריכה להיות בהפרדה בין רופא לבין דרגה נמוכה יותר - נכנה אותה כרגע רפאן. הרפאן יעבור הכשרה קצרה יותר ומיונים רלוונטיים יותר (למשל -- לא לפי פסיכומטרי אלא לפי כישורים בין-אישיים). הוא יעשה את אותו חלק בעבודת הרופאים שתופס היום את מרבית זמנם אך אינו דורש את מלוא השכלתם ויכולתם השכלית.
מה יהיה קו ההפרדה בין הרופא לרפאן?
הפרדה אפשרית אחת היא בין רופא לבין רופא-מדען.
ההכשרה שעוברים רופאים היום כוללת הכשרה הן לריפוי והן למחקר רפואי. היא כוללת כימיה, מתמטיקה, סטטיסטיקה. אך רופאים רבים לא נזקקים לידע זה במקצועם - הם עוסקים רק בטיפול. תפקיד ה-רופא-מדען הוא תפקיד רב חשיבות. הכשרת כמות גדולה של רופאים שאינם מדענים (רפאנים) תאפשר לרופאים-מדענים לטפל בכמות סבירה של מטופלים ובמקביל לשמש כחוקרים, במקום לעבוד בלחץ מול שטף של מטופלים.
אשמח לשמוע את דעתכם.
זה אתה אמרת. אני רק אומרת שתרופות רבות מזיקות, אבל עדיין משתמשים בהן. זה שגילו את הנזקים של הוויוקס ופרסמו את זה ברבים והורידו את התרופה מהמדף, אינו הוכחה לכך כי ברפואה המודרנית תמיד או בדרך כלל מגלים את הנזקים כמו שכתבת לפני כן : 
.