מה אומרים ילדים שלמים

נולד לנו תינוק ואנחנו מתלבטים לגבי המילה. אין לנו שום צורך בשמירה על מסורת, ההתלבטות היחידה שלנו קשורה לתגובות שיגרור האיבר השלם מילדים אחרים.
ולא, לא מדאיגות אותנו המקלחות בצבא. בעיקר התגובות בגיל טרום בית הספר...
נשמח אם תשתפו אותנו, אתם הורים לילדים שלמים, בנסיון שלכם. מה אמרו לכם בניכם, אם בכלל?
מה היתה התגובה של חברים שלהם, של גננות ושל אנשים בסביבתם הקרובה?

בינתיים הם עוד לא אמרו כלום (הגדול בן 4 וחצי). פעם חבר שלהם שאל את אמא שלו, היא ענתה בענייניות ובזה נגמר הסיפור. בזה מתמצות התגובות.

שלי שלם בן חמש.
הולך ערום בכל מקום שרק מרשים לו. יודע בדיוק שהוא שלם כי לאחרים חתכו ולו לא.
שמח וטוב לבב.

לא הילד, אלא אחיותיו... הילד קטן מכדי להגיד משהו מעבר לצווחת "בובול!!!" מאושרת תוך כדי מתיחת עורלתו לאורכים שלא הייתי מתארת לעצמי שיכולה להגיע

לעומת זאת, אחיותיו מוקיעות בכל תוקף את מנהג המילה, ובכל פעם שעולה הנושא בקרב החברים (אם הם מבקרים והוא מסתובב עירום, והם תוהים על פשר שלמותו, למשל) הן מגנות (פתח בג' בבקשה) את הנוהג הזה של מילת תינוקות ומתקנות בלהט קונספציות שגויות שהילדים מביאים איתם (כמו "זה יותר בריא" האלמותי שהם שמעו כל חייהם, ולא היה להם מושג שזה בכלל לא נכון...). גילאי הילדות המדוברות הם 7 וחצי ו-9 וחצי. כשהן שומעות על תינוק שנימול, הן מתכווצות בכאב ומרחמות עליו מאוד מאוד, והרבה פעמים שואלות למה ההורים שלו עשו לו דבר כזה, ואיך אפשר בכלל.

לגבי תגובות הסביבה - אנשים בד"כ לא מתערבים, זה לא מעניין אותם. לפעמים שואלים מתוך רצון להבין, ואם השיחה מתפתחת אז הרבה אנשים מביעים הבנה עמוקה. כבר שמעתי לא אחת אנשים שהתחרטו על כך שמלו לאחר ששמעו את העובדות.

לגבי תגובות הסביבה - אנשים בד"כ לא מתערבים, זה לא מעניין אותם.

סופסוף משפט נכון, תפסיקו לעשות כזה ענין מהמילה, תרצו תמולו לא תרצו אל תמולו

גם אצלנו אף אחד לא מתעסק בעניין (השלם שלנו בן שלוש וקצת), גם קרובים וגם זרים שראו אותו ערום לא אמרו דבר...

וגם, נראה לי שתתמודדו יותר בקלות עם שאלות של אחרים שיצוצו (אם יצוצו) בעתיד מאשר עם הידיעה שגרמת סבל ונכות לבינכם.

אצלי שני שלמים בן עשר ובן שבע וחצי. כמעט ולא שמעתי הערות ובודאי שלא הקנטות, אבל לפני שניגשתי לכתוב כאן אז פניתי לשני בעלי הענין ושאלתי אותם אם מישהו פעם אמר להם משהו על זה. הבכור אמר שיש ילדים ששמעו שלא עשו לו ברית ולפעמים שואלים אותו על זה וגם צוחקים לפעמים. לא משהו רציני. שניהם בדעה שטוב עשינו שלא מלנו אותם. בפעם הראשונה שהמרכזי התודע לרעיון הברית הוא היה מזועזע ואמר לי תודה שלא עשינו לו דבר כזה. בסך הכל, כמו שאמר לנו רופא המשפחה לפני שנים, השיקול היחידי שצריך לעמוד מול עיני ההורים הוא עולם הערכים והאמונות שלהם.

הסיפור שלנו די מדהים. ילדה בת 8 וילד שלם בן 5.
לא שמו לב עד היום! (חכמים מבריקים. כמו הילדים של כולנו...)
לא יאמן. הילד הולך ערום בכל הזדמנות, בגיל צעיר יותר ראה גם חברים עירומים (היום כבר לא). רואה את אביו המקוצץ. והוא לא הבחין.
כבר רציתי לספר, אבל אני פשוט עושה ניסוי: מתי מבחינים?
אגב הוא בגן עירוני רגיל, אבל היה בבית כתינוק.

אז לא לעג, לא שונות, בינתיים לא כלום.
המשפחה נרגעו אחרי כמה חודשים.
גננות לא הגיבו או לא ראו בכלל (היום מאוד שמים דגש על פרטיות בגנים).
בייביסיטריות בגילאים צעירים, כתינוק, היו גם היו, החליפו חיתולים, לא הגיבו במיוחד. אולי סקרנות ושאלו אותי שאלות. לא אמרו לו כלום.
אפילו המטפלות בגינה שראו שבעצם לא חגגנו ברית, שאלו, הבינו, וכלום... אומרת אפילו, כי אלו נשים שמייצגות חתך קצת אחר ממני באוכלוסיה... חלק דתיות אפילו. הן קיבלו הכי בפשטות. כמו שאני חילונית ומפרה אלף חוקים, לא הזיז לה שגם את החוק הזה...

בקיצור בינתיים אצלנו טוב. לא שאני חוששת קדימה - יש לו מספיק בטחון עצמי לדעתי כדי לעמוד פה ושם באיזו תהיה או ביקורת.
אבל בינתיים פשוט שום כלום.

קראתי שוב את השאלה שלכם. מודאגים מטרום בי"ס. נראה לי שעניתי בדיוק

הבן שלי עוד קטן , בן 3 ו-10 חודשים , גרנו במספר מקומות , חלקם ידידותיים לעורלה שלמה וחלקם לא ממש. הילדון אוהב להתפשט כך שקיבלנו הערות מן הסתם.
לרוב זה משהו בסגנון "אפשר לשאול שאלה אישית - למה לא מלתם?" מחברים או ידידים שלנו.
לפעמים זה "גם אתם לא מלתם? גם אנחנו"
ורוב האנשים לא אומרים כלום! למה שיגידו בכלל , זה הרי לא עיניינם.

היה במסגרות עם גננות דתיות (אנחנו כאמור ממש לא אבל ככה יצא) , אחת מהן מאוד דתיה אפילו.
גיליתי שדווקא הדתיים מעירים הכי פחות וזה מפריע להם פחות מלחילוניים. היה מקרה שרציתי לרשום אותו לגן פרטי מסויים והמנהלת היתה דתיה וקיבלתי ביקורת מאוד לא נעימה ממנה על כך ובעיקר תחושה שהילד מסכן ואומלל ואנחנו הורים נוראיים ומן הסתם לא רשמתי אותו לשם (יותר נכון השארתי בבית מאז).

חברים שלו לא אומרים כלום עדיין וכשיגידו - אז מה? הוא גדל בתחושה שזה הכי נורמאלי שיש , לזה הוא רגיל , עובדה שאין לו בעיה לחשוף את הבולבול שלו בפומבי.
אני דווקא מעדיפה שלא יחשוף אותו כי זה לא עיניינו של אף אחד וגם בגלל פדופילים.

לגבי תגובות הסביבה - אנשים בד"כ לא מתערבים, זה לא מעניין אותם
זה אפילו עוד יותר קיצוני מזה. למה שאנשים יסתכלו על בולבול של ילד שלא שלהם אלא אם כן יש להם איזה בעיה...
בני בן השלוש מסתובב עירום רוב חייו. יש לו שיער ארוך ופנים עדינות ולכן פונים אליו בלשון נקבה באופן די קבוע. לא רק שלא שמים לב שהוא בן (הוא עירום!) הם גם בודאי לא שמים לב שהוא לא נימול.

הבכורה לאחרונה שאלה מה היא ברית (בת חמש וחצי) ולי היה קשה להסביר לה בלי לזעזע אותה.
אנחנו חיים בקהילה שרוב הילדים בה לא נימולים ואני לא רואה אף אחד מתעסק בבולבולים הנימולים אז למה שיהיה ההפך?

נזכרתי בשלוש שיחות על עניין הברית עם אנשים שראו את הילד בלי תחתונים, והאחרונה היתה עם גננת עוד לפני שהוא נולד:

1) פדיקוריסטית שבאה לעשות לי טיפול בבית אמי - הילד כמובן רוצה להכנס לקערת המים

מתפשט ונכנס. הבחורה, תו"כ טיפול ברגליי, אומרת לי "נראה לי שתצטרכו לעשות תיקון לברית". אני מתאפקת שלא להקרע מצחוק

כל מה שיצא לי לענות לה היה "לא, מה פתאום, אנחנו לא עושים דברים כאלה"

. ההיא השתתקה, לא יודעת אם היא הבינה שלא עשינו בכלל ברית או שלא נעשה תיקון

אני לא מבינה בכלל איך אפשר לחשוב שהילד עבר ברית, זה ברור לחלוטין שהוא שלם, זה אפילו לא גבולי... בכל אופן, היא לא המשיכה בשיחה אח"כ (כלומר כן, על דברים אחרים, לא על עורלתו של הילד).

2) בבית של חברים יחסית חדשים יותם רצה לעשות פיפי. הורדנו מכנסיים והלכנו לעשות. כשחזרנו לשבת עם כולם, האמא אמרה: "וואו, גם גמול וגם לא נימול!" יש לה בן בגיל של יותם בערך (שנה ו-8). היתה שם גם מטפלת ששאלה קצת שאלות, והיתה שיחה נעימה מאוד סביב השולחן, בלי טיפת שיפוטיות, על הסיבות לעריכה או לאי-עריכה של ברית המילה. המטפלת ציינה שלא היה לה מושג שיש אנשים שלא עושים

3) לפני שהוא נולד, כשהייתי בהריון והילדים עוד היו במסגרות (זה היה ממש לפני שהוצאנו אותם) היה איזה דיבור בגן של מאיה על ברית, והילדה חזרה עם כל מיני אמירות: הגננת אמרה שבברית חותכים חתיכה מהבולבול, חתיכה לא חשובה, כדי שלא יהיו מחלות נוראיות כי אם לא חותכים אז מקבלים זיהומים ומחלות איומות. אני חטפתי חום ובשיחה פרטית עם הגננת הסברתי לה קצת פרטים טכניים חשובים (זו חתיכה מאוד חשובה, היא לא גורמת למחלות אלא להיפך, ולא לכולם חותכים בימינו) וגם ציינתי בפניה שמכיוון שהגן הוא גן חובה של המועצה בו הילדים הולכים לבד לשירותים, אין לה דרך לדעת מי בגן נימול ומי שלם, ולא כדאי שאחד הילדים ייפגע או ייבהל מאמירה שגויה שכזו. הגננת וגם הסייעת לא ידעו שיש אנשים שלא מלים, הן התעניינו מעט, ואח"כ אמרו תודה ושיקחו לתשומת לבן כי באמת שזה היה בתום לב והן לא ידעו, ועכשיו כשהן יודעות הן תשמנה לב יותר!

ח"ח לגננות וסייעות מועצת זכרון יעקב!

לא רק שלא שמים לב שהוא בן (הוא עירום!)

זה באמת מצחיק. גם על שלי חושבים שהוא בת... גם אם הוא לבוש בבגדי בנים מובהקים

מה שהוא בד"כ לא, האמת... מה לעשות שיש לו 3 אחיות שמעבירות לו בגדים ונעלי דורה ורודות. רק אותן הוא מוכן

והוא עוד לא נימול. ויונק. ירחם השם, אני עוד אעשה אותו הומו!

היה קשה להסביר לה בלי לזעזע אותה
זה באמת מזעזע, אין דרך אחרת סביב העניין הזה

נעלי דורה ורודות. רק אותן הוא מוכן

והוא עוד לא נימול. ויונק. ירחם השם, אני עוד אעשה אותו הומו! את מקסימה

בישוב שלי יש כמה ילדים שלמים. התקבצנו כאן באופן מקרי לחלוטין..
יום אחד כשבני היה בסביבות גיל שנה שנתיים היינו כמה אמהות עם ילדים בבריכה קטנה באחת החצרות.
הילדים היו ערומים כולם. וגילינו שמתוך ארבע בנים היה רק אחד נימול.
כששמנו לב לזה העירה אחת האמהות של ילד שלם לאמא של הילד הנימול: "למה את עושה לו את זה?? את לא חוששת שיהיה יוצא דופן ויצחקו עליו בחברה??"
זה היה קצת בצחוק. אבל כל שוני. לא חשוב לאיזה כיוון עלול להביא לשאלות.
במקרה שלנו ערום מגיל קטן. כולם יודעים ורואים מגיל קטן. היום בגיל חמש אם מתפשט אין שאלות. הם חיים עם זה מההתחלה.
ובסביבה אחרת אני תמיד משוויצה. מראה. מספרת. חופשי. מרגישה בהחלט אמא נפלאה. והילד שלי מרגיש לגמרי בסדר עם מה שיש. לא נראה לי שירצה פעם לשנות. ואם כן.. סבבה. זה שלו.

מה לעשות שיש לו 3 אחיות שמעבירות לו בגדים ונעלי דורה ורודות.
רוני, לא רחוק ממכם, רק 10 דקות נסיעה, חי יותם אחר שמידי פעם מופיע בסלון מחופש לרקדנית ורודה או פיה סגולה ולפעמים גם עם תסרוקת עם סיכות צבעוניות.
ככה זה כשקוראים לך יותם ויש לך אחות (או אחיות) גדולה

.

היה קשה להסביר לה בלי לזעזע אותה

זו חלק מהסיבה שלא סיפרתי להם עדיין.
אני רוצה לשמור את הטראומה הנפשית לגיל גדול יותר.
גם אני לא רואה דרך לרכך את העניין, אם כי אני כן ארכך את זה. אני אגיד במילים עדינות ונעימות ואסביר שזו בחירה לגיטימית של הרבה אנשים.
לא רוצה ליצור מלחמתיות בנושא.
ועדיין חושבת שזה עלול לעשות להם סיוטים או פחדים.

_לא רוצה ליצור מלחמתיות בנושא.
ועדיין חושבת שזה עלול לעשות להם סיוטים או פחדים._
זה מה שהיה קשה... בכל זאת בחרתי בדרך הזו לא כדרך אגב ולא סתם. זה בער בי. לא רציתי לספר לה באופן שיעורר אצלה ביקורתיות כלפי הורים שכן מלים, זה עושה בדיוק את העבודה ההפוכה. אבל אין מה לעשות, באופן הכי עדין שיש עדיין חותכים חתיכה מתינוק בן 8 ימים, אין דרך להפוך את זה לפחות מזעזע ממה שזה. היא, אגב, מזדעדעת באותה מידה מתינוקות עם עגילים זה לחלוטין ויזואלי מבחינתה זה לא מוסתר בתחתונים.

באופן הכי עדין שיש עדיין חותכים חתיכה מתינוק בן 8 ימים, אין דרך להפוך את זה לפחות מזעזע ממה שזה.

אני איתך.
איך היא הגיבה?

לא מדברת על זה יותר. זה הכי גרוע מבחינתי כי היא ילדה שלא מפסיקה לדבר...

וואו.
טוב, עם אמא מודעת כמוך... אתם תתגברו

עם עולם כשלנו לא ברור לי אם זה בציניות או לא... ככה זה ישראלים... זה היה אחרת אם היינו חיים בנורווגיה למשל...

רציתי רק להגיד שכשהסברתי לה לא בחרתי במילים "חותכים חתיכה מתינוק בן 8 ימים" כמובן וניסיתי לעשות את זה הכי פחות ציורי וביקורתי שרק יכולתי לעשות אבל היי, זו היתה השורה התחתונה שכשמנקים את הכל מסביב נשארים עם זה. אני לא מאמינה באלוהים של שום דת והסברתי לה את הפאן הדתי "את זוכרת שדיברנו על אנשים שמאמינים בדת היהודית אז..." (בן הזוג גרס שגם מוסלמים עושים ברית ושלא אמרתי לה את זה אבל אני באמת לא מכירה את המנהגים שלהם מספיק מקרוב כדי להסביר אותם לביתי ומה שאני לא יודעת אני לא מערבבת) אבל השורה התחתונה נשארת השורה התחתונה ולא משנה כמה ייפו אותה או ינסו לטשטש אותה. לא לחינם לא ממש נותנים לילדים לראות את הברית עצמה. לא לחינם האמא לרוב לא יכולה לראות את הטקס.

אני לא דואגת לה. היא ילדה נבונה. כשתתגבר ותתבגר היא תבוא ללמוד עוד אם זה יעניין אותה.

הגננת וגם הסייעת לא ידעו שיש אנשים שלא מלים, הן התעניינו מעט, ואח"כ אמרו תודה ושיקחו לתשומת לבן כי באמת שזה היה בתום לב והן לא ידעו, ועכשיו כשהן יודעות הן תשמנה לב יותר!
תביני שאת שברת מעגל! הן בטוח שמעו את זה כשהיו ילדות (כי גם אני שמעתי את זה בערך במילים האלו מהמורות שלי כשהייתי בבית הספר, קרוב לודאי שבשיעור תורה כשדיברו על הברית) והמורות שלהן שמעו את זה מהמורות שלהן וכן הלאה.
אני חושבת, לצערי, שמכל מה שאמרת להן מה שיכול להיות שימנע את ההמשך זה העניין עם זה שאין להן דרך לדעת מי מהילדים אינו נימול ושזה עלול להפחיד אותו למוות. שלא לדבר על כך שבדיוק ככה נוצרת דמוניזציה...
אולי כן צריך להשאיר אמהות כמוך עם יד על הדופק של מערכת החינוך... כן ירבו!

שלנו בן שמונה. אני מודה שרוב הזמן זה לא במודעות שלנו שהוא שלם. לא זוכרת שום תגובות מעולם. אבל זו לא חוכמה, ילדי חינוך ביתי לא מתרגשים מבנים שמגיעים למפגשים לבושים באוזני ארנב ושמלת פיות ורודה, אז דווקא על הפין להסתכל?

שלנו אמנם רק בן שנתיים ו5, וגם בבית, אבל אח שלו כן נימול.
חוץ מהגדולה שמדי פעם שואלת למה לא עשינו לו ברית, ואם הוא עדיין יהודי, אין יותר מדי עניין בזה.
יותר מתפעלים מהפלא שהוא, ומהשנינויות שלו.
פעם אחת (הדבר היחידי בשנתיים ו5 האלה), הבן של השכנה (בן 5 וחצי), ראה אותו ערום, ואמר שיש לו בולבול גדול (כמו של אוגר. ?? )
ואז כשדיברתי עם אמא שלו, היא אמרה, שבאמת רק עכשיו היא שמה לב שהוא שלם. ושכל הכבוד ושככה צריך וכו' וכו'.
עם עוד אמהות שדיברתי, כולן הסכימו שבאמת כל הכבוד שלא הלכנו עם הזרם, אלא הפעלנו שיקול דעת.

עם הטראומה של הברית של הגדול (ולא היה נזק, ברוך השם) קשה לי לחיות.
עם זה שהשארתי את השני שלם, אני חיה בשלווה ובנחת ואפילו בשמחה והודיה על השלמות שלו.

ועוד דבר - באמת מקפידים היום בגנים על איברים פרטיים.
אף אחד לא ממש מסתכל לפין של חברו.

ואצלנו בן שנתיים, את הגננות תמיד יידענו מיוזמתנו שלא יהיו אי הבנות.
לא נראה שאי פעם קיבלנו תגובות מטרידות.
אבל מה הוא אומר כששואלים אותו איזה בולבול יש לו?
"שלם ומתוק"...
רק בשביל זה שווה היה לא לחתוך!

אולי כן צריך להשאיר אמהות כמוך עם יד על הדופק של מערכת החינוך...
אוי, יקירתי... בשלשלאות לא יגררו אותי שוב לחור השחור של מערכת החינוך

לפחות את שלי עשיתי עם הגננת הזאת

באמת טוב שהסברת לגננת הזאת
כי אחי שגר בזכרון חשב שהילדים יצאו פגועים אם ימולו אותם כי הילדים יצחקו עליהם
אולי את הילדים שלהם כבר לא ימולו

אחי שגר בזכרון.
תגידי לאחיך שיש בזכרון כמה וכמה ילדים שלמים

חלקם במערכת החינוך הרגילה... שום אישיו SO FAR.

תגידי לאחיך שיש בזכרון כמה וכמה ילדים שלמים

אבל אילה כתבה
אחי שגר בזכרון חשב שהילדים יצאו פגועים אם ימולו אותם_ (כי _הילדים יצחקו עליהם), לא 'אם לא ימולו'.
מכאן יש לשער שהוא מכיר דווקא הרבה ילדים לא נימולים ולא ההפך. הלא כן?

אנחנו עם ילד שלם בן ארבע וחצי (כמעט).
יש לנו מגוון חברים - שלמים וגם נימולים.
ההערה היחידה ה"שלילית" שאני זוכרת שהגיעה מילד אחר הייתה לפני כשנה, מחבר נימול, בן גילו, בעת שהתרחצו בקיץ בגיגית בדשא-
הוא ציין שהבולבול של הבן שלי נראה כמו פסטה (-:
אף אחד לא התרגש מזה.

ארוע אחר בהקשר זה, שדווקא לא קשור אל בני (שהיה אז עדיין בן יומו), אלא אל בנה השלם של חברה -
היינו במפגש חנ"ב בחוף בת"א והילד המדובר שהיה אז כבן שנתיים - התרוצץ עירום.
אדם מבוגר (בן 50-60 כזה), חילוני, הסתובב שם עם חבריו לא רחוק מאיתנו, וקלט את האייטם.

באיזשהו שלב לא התאפק ופנה אל האמא ושאל אותה משהו בסגנון - "אפשר לשאול אותך - מה זה? בלי ברית? מה את לא יהודיה?"
בתגובה ירתה האמא (האלופה) שאלה משלה - " ואפשר לשאול אותך מה אתה עושה - מסתכל על בולבולים של ילדים בני שנתיים?"
זה הספיק לו כדי למלמל משהו נוסף ולהתרחק מהמקום סופית....(-:

מכאן יש לשער שהוא מכיר דווקא הרבה ילדים לא נימולים
מהקונטקסט דווקא הבנתי שהיא התכוונה לומר "לא ימולו" והלא נשמט לה בטעות... אילה, בארי ופרשי בבקשה

ואפשר לשאול אותך מה אתה עושה - מסתכל על בולבולים של ילדים בני שנתיים?
אחח... אלופה! כל הכבוד! זה לא עניינו של אף אחד, בטח לא של זר בחוף הים. תשובה כלבבי

מה זה? בלי ברית?
לפחות זו לא השאלה העילגת "מה? אין לו ברית?"
לא, אין לו ברית. יש לו אין לו ברית. יש לו. לא אין לו.
כאילו שמקבלים את הכדור בקצה בסוף קורס ברית.

כאילו שמקבלים את הכדור בקצה בסוף קורס ברית.

בסדר, אז אתן לא מלות. זכותכן. אבל ללכת אחר כך ולקרוא לזה "בולבול"???
למה לקלקל? <פרצוף זועם וקורץ בו זמנית>

אני קראתי לו פינפין בהתחלה, כדי להתרגל, ועכשיו זה פשוט פין. קצר, פשוט וחמוד.
אה, ואין בעיני דבר יותר חמוד מלשמוע את הבן שלי אומר בזמן ההתלבשות: "רגל ימין, רגל שמאל, פין באמצע, צוקיק ימין, צוקיק שמאל, ביצים באמצע".
רק חבל נורא שמאז הוא כבר למד לבטא "תוסיק". איזה אבדו של מילה נפלאה!
(כן, הוא שלם)
(סתם רגע של עברית)
(נודניקית)
(תזכורת לעצמי: לבדוק את כינויים לאיבר המין הנשי, כי אם תיוולד לי בת אני באמת לא יודעת מה אעשה)

אצלנו זה בולבול לבן ופות לבת. הבת שלי אוהבת לספר לכולם שהיא בת ויש לה פות

באמת מעניין למה פין לא תפס אצלנו... מה רע במילה בולבול? זו מילה חמודה כזו , הרבה יותר מפות שהיא רשמית שכזו.

אצלנו, משום מה, נתפס "פותפות" למרות שדי הקפדתי לומר פות. לבן האבא התחיל עם "בולבול" ובזה זה נגמר...

אבל נכון מה איתי, המילים פין ופות נתפסות אצלנו כמילים כל כך רשמיות! שמיד אני מצפה לאיזו חליפה ועניבה שתתלווה אליהן

אני לא בטוחה שבעיני ילדינו זה נתפס כרשמי, אולי בגלל שהם גדלים עם המילים האלו באופן יותר נגיש בשפה?

רק חבל נורא שמאז הוא כבר למד לבטא "תוסיק"
אם כבר התחלת, אז ישבן. אפשר גם שת.

לא יודעת מה רע, זה עושה לי קונוטציה של משהו גס ומגעיל וזול.

זו מילה חמודה כזו
אם ככה את מרגישה, סבבה.
(נסכים לא להסכים?

)

אהבת את הבנת לא נכון רוני הבינה נכון
הילדים נימולים
לדעתי פות
פין אכן קצת רשמי מידי
פיןפין מקובל עלי לחלוטין
אבל אם כבר אומרים מילים נכונות אז ביצים ?

ואפשר לשאול אותך מה אתה עושה - מסתכל על בולבולים של ילדים בני שנתיים?

אני יכולה להבין שההוא היה מעצבן, וההתערבות שלו לא הייתה שייכת.
ועם זה אני מסכימה.

אבל גם לנסות להציג אותו כאיזה פדופיל - זה סתם מעוות.
אם מישהו מסתובב עירום, טבעי והגיוני שמי שנמצא בסביבה יראה את כו-לו. גם את איבר המין, בין השאר.
אתם לא מצפים שאנשים יגבילו את עצמם להסתכלות רק על החלק העליון של מי שמסתובב מולם, מה?
ומי שלא רוצה שאנשים יסתכלו על איברי המין של הילדים שלו - (לא באופן מוגזם, אלא כחלק מההתבוננות הכללית) - שלא ייתן להם להסתובב עירומים.

(להתערב להורים, זה כבר עניין אחר).

ומי שלא רוצה שאנשים יסתכלו על איברי המין של הילדים שלו - (לא באופן מוגזם, אלא כחלק מההתבוננות הכללית) - שלא ייתן להם להסתובב עירומים.
בים זה די נפוץ שילדים מתחת לגיל מסויים מסתובבים עירומים לגמרי. בנים ובנות כאחד.
והאמת היא שגם המבוגרים, פעמים רבות, אינם מי יודע מה לבושים.

אבל גם לנסות להציג אותו כאיזה פדופיל - זה סתם מעוות

אפאחד לא ניסה להציגו כפדופיל.....היא בסה"כ רצתה לסתום לו את הפה ולתת לו להבין שהוא חצה גבול של התערבות בעניין שאינו עניינו.
והתשובה שלה בתכל'ס אכן עשתה את זה יופי....אולי היא לא יהודיה? אולי היא לא רוצה "לעשות ברית"? מה זה עניינו לכל הרוחות?

בים זה די נפוץ שילדים מתחת לגיל מסויים מסתובבים עירומים לגמרי. בנים ובנות כאחד. בהחלט! אפילו נפוץ מאד.

ולמרות שברור ש-

ומי שלא רוצה שאנשים יסתכלו על איברי המין של הילדים שלו - (לא באופן מוגזם, אלא כחלק מההתבוננות הכללית) - שלא ייתן להם להסתובב עירומים.

יש הבדל תהומי בין רק להתבונן ולשתוק לבין להגיד משהו לאדם זר בהקשר זה או אחר.

_בים זה די נפוץ שילדים מתחת לגיל מסויים מסתובבים עירומים לגמרי. בנים ובנות כאחד.
והאמת היא שגם המבוגרים, פעמים רבות, אינם מי יודע מה לבושים._

סבבה. אין לי בעיה עם זה.
רק שלא יצפו שאנשים יחזיקו את העיניים שלהם להסתכל רק מגובה המתניים ומעלה.
אנשים מסתכלים על אנשים. ובעירום אפילו יותר. סקרנות טבעית.
וזה שמישהו הסתכל על הבולבול של הילד, לא הופך אותו לפדופיל.

מבינה שהיא ניסתה להיפטר ממנו, כי ההתערבות שלו לא הייתה במקום.
אבל להשתמש במשפט כמו שהיא אמרה לו זו סתם דמגוגיה.

אפאחד לא ניסה להציגו כפדופיל....
אם לא, אז מה היא התכוונה לומר במשפט: מסתכל על בולבולים של ילדים בני שנתיים?
לא לגרום לא לא נוח שהוא לכאורה עשה משהו לא בסדר בעצם ההסתכלות?

יש הבדל תהומי בין רק להתבונן ולשתוק לבין להגיד משהו לאדם זר בהקשר זה או אחר.
ברור.
אני לא מצדיקה את ההתערבות שלו.
אני כתבתי את זה בקשר לזה שהיא 'ירדה' עליו שהוא 'הסתכל על בולבולים של ילדים בני שנתיים', כאילו היא חושבת שעצם ההסתכלות היא לא בסדר.
אז בקשר לכך אמרתי, שלהסתכל (בניגוד ל-להתערב) זה בסדר גמור, ומי שלא רוצה שיסתכלו - שלא יילך עירום או לא ייתן לילד שלו ללכת בעירום.
כי על ההסתכלות של אנשים אי אפשר לשלוט, וברוב המקרים גם אין צורך. להסתכל זה דבר טבעי.

(ואני כמובן לא מדברת על מבטים 'מלוכלכים'. למרות שלא תמיד קל להגדיר את הגבול. אבל אי אפשר לצפות מאנשים לא להסתכל בכלל, ולא כל הסתכלות היא מלוכלכת).

אבל אם כבר אומרים מילים נכונות אז ביצים ?
אוף, התפלק לי פעם אחת, והבן פשוט נתפס על זה ולא זז ימינה ושמאלה.
עד אז תמיד אמרתי אשכים.
(האמת, לא טרחתי לתקן אותו)

אז דווקא על הפין להסתכל?

בתור אחת שהילדים שלה נימולו, אני רוצה לומר שאם הייתי רואה ילד לא נימול (וכבר ראיתי כמה בגילאים שונים), לא הייתי מעלה על דעתי לומר משהו להורים בעניין. זה ממש לא ענייני.

אשכים אנחנו אומרים בבית מגיל אפס, בעיקר באנגלית (אבא נמר), כי המצלול נחמד-מצחיק. כששואלים איך הילדים יודעים לומר בגיל צעיר "אשכים" או "פין" או "פות", אנחנו אומרים בשלווה מעושה "יש לו סבא רופא...", יענו אנטומיה זה חלק מהשיח המשפחתי

האם הורים לילדים גדולים יותר יכולים לספר אם היו עם זה בעיות? אם יש תחושה של משהו כבד שהילד סוחב איתו כי תמיד זה עניין שמסתובבים סביבו?

האם הורים לילדים גדולים יותר יכולים לספר אם היו עם זה בעיות?
כן, יכולים. אני אישית מכירה לא מעט ילדים גדולים שלמים (חלקם על סף גיל ההתבגרות) ולא שמעתי אפילו על סיפור אחד של בעיות. זה לחלוטין נון אישיו. ולמה שזה יהיה, בעצם? לדעתי זה הכל חששות ומיתוסים שאנשים מהדורות הקודמים סוחבים איתם, שפשוט לא רלוונטיים לעולם שלנו היום. כשהייתי ילדה היה דיבור על מי שייך לאיזו עדה, למשל, וזה היה אישיו רציני. היום זה גם לא ממש מעניין את הילדים, וגם מי בכלל זוכר מאיזו עדה הם? כל המוצאות התערבבו לגמרי ולרוב הילדים משפחות ממקורות שונים ומגוונים... הסנוביזם הזה כבר לא קיים (אצלנו אגב, הסנוביזם היה מכיוון המזרחיים, שלעגו לאשכנזים... ככה זה, בכל שכונה מישהו אחר סנוב

)

כל כך מסכימה. הדברים כל כך השתנו. דוגמת העדות מדהימה. זוכרת שזה היה אישיו - היום הילדים לא יודעים על מה מדובר.
זוכרת שאבא שלי צעק עלי, שהילדים בגן ירקדו סביב הבן שלי וישירו לו: "גוי".
אבל היום הילדים הולכים לבד לשירותים, ולא רואים את האיברים הפרטיים זה של זה. לפחות בגן עירוני.
והילדים היום לא יודעים מה זה גוי.
וההורים היום מנומסים ולא היו אומרים משהו על הבן שלי.
ובטח יש שם עוד שלמים בחבורה, אני סגורה על זה.
בקיצור לא רלוונטי.

מכירה רוסי שעשה ברית כשהגיע לארץ בגיל 18, כדי לא להיות שונה, והוא אמר לי בעצב: הרופא שמל אותי היה הגבר האחרון שראה לי את הפין. אין לי מושג בשביל מי עשיתי את זה.

מכירה רוסי שעשה ברית כשהגיע לארץ בגיל 18, כדי לא להיות שונה, והוא אמר לי בעצב: הרופא שמל אותי היה הגבר האחרון שראה לי את הפין. אין לי מושג בשביל מי עשיתי את זה.

שהילדים בגן ירקדו סביב הבן שלי וישירו לו: "גוי"

ת'אמת? זה אפילו מצחיק לחשוב שהוא אשכרה אמר לך את זה... מה הוא אומר היום?

מכירה רוסי שעשה ברית כשהגיע לארץ בגיל 18, כדי לא להיות שונה, והוא אמר לי בעצב: הרופא שמל אותי היה הגבר האחרון שראה לי את הפין. אין לי מושג בשביל מי עשיתי את זה.
עצוב

לא ברורה לי התמיהה של וואט דה פאק - האם התמיהה היא משום שמדובר על גבר? ואולי הבחור בכלל גיי? ואולי הכוונה היא לכל אדם באשר הוא, גבר או אשה?
בפורום מוותרים על ברית מילה בתפוז יש גולש שעשה את זה לעצמו כנער (כלומר, הלך למנתח והכל... לא לבד) ועכשיו מאוד מאוד מצטער.

אני עוד אמא רק במהות הפנימית, אבל ההורים שלי- דתיים- כבר יודעים שלא אעשה ברית אם-כש-אמן יגיע בן, הכנתי אותם מראש. הם מזועזעים אבל מקבלים (אולי מקווים שזה ישתנה אבל הם כבר מכירים אותי). כיף כל כך כיף לקרוא ולראות כמה אנשים יש שלא מלים, ומי זו שכתבה- "אנחנו בקהילה שכמעט כולם לא נימולים", איזה כיף שכבר יש כאלה. גם בשבילי, וגם בשביל העולם. תודה על התמיכה.

ת'אמת? זה אפילו מצחיק לחשוב שהוא אשכרה אמר לך את זה... מה הוא אומר היום?

ככל שהילד גדל זה (בינתיים) פחות ופחות אישיו. לא שומעת מישהו מדבר על זה.
הוא רואה את חבר שלו משתין לידו, ובאמת הפין שלהם טיפה שונה (בקצה...) ואיכשהו זה לא עולה. ואנחנו מדברים על המון דברים.
גם עם אבא שלי זה לא נושא כזה מעניין לשיחה. פשוט עבר.

שלום,
אני אב לתינוק בן חמישה שבועות. לא השחתתי את אבר המין של בני משום שאינני מצליח למצוא שום סיבה טובה לעשות דבר כזה. אני אתאיסט עברי ולכל עולם המושגים היהודי אין שום רלוונטיות לגבי (גם מחקנו את הרישום "יהודי" של הבן במשרד הפנים - בבוא היום הוא יבחר בעצמו אם רצונו להשתייך לקולקטיב כזה או אחר). בת זוגי, שקצת פחות מיליטנטית ממני, גם אם אין לה שום סנטימנטים לעניין המילה קצת מודאגת מן הסיבות הרגילות: יהיה לו קשה, יעליבו אותו, יחרימו אותו וכו'. הייתי שמח אם היתה לה הזדמנות לשוחח באופן ישיר עם הורים לילד שלם כדי לא להרגיש שהיא עושה איזה עוול נוראי לבן. התייעצות עם כירורג היא כבר קבעה אבל אני חושש ששם היא תשמע דברים שמושפעים מהלך הרוח הדומיננטי במקומותינו. האם יש מישהו או מישהי שהיא יכולה לשוחח איתו/איתה על כך?

אתאיסט, איך אפשר ליצור איתך קשר?
אולי אוכל להפנות אותך לכמה חברים עם ילדים שלמים.
הגדול ביותר שאני מכירה הוא בן 8 בערך

אנונימי

דברו עם קה"ל...
ואם תרצו נשמח לדבר איתכם.
המייל שלי בדף הבית לדעתי...

אותי לא חתכו... עיקר הבעיות היו בצבא. (במערכת החינוך לעולם לא ראיתי איבר של מישהו אחר, ולעולם אף אחד לא ראה את שלי). היו שהקניטו, היו שהעירו. הרבה שאלו אותי אם אני יהודי (אני יליד הארץ אבל יש לי שם מאוד רוסי). לא משהו מעבר לזה.

חוץ מהעניין החברתי בצבא: היו בחורות שנגעלו, היו כאלו שהלכו. כואב ומשפיל... אבל בפנים אני יודע שעדיף לי בלי בחורה שלא מסוגלת לקבל את השונה. אז אני מניח שזה גם שימש ככלי סינון.

היום אני עתיד להתחתן עם אהבת חיי. לה זה לא משנה.

מזל טוב לשלם! וכל הכבוד להורים שכבר לפני שלושים שנה העזו!
אני בהריון עכשיו ושמחתי שזו בת רק כדי לא להתמודד עם משפחתי הקרובה (והליברלית- אמא לסבית, אבא סטלן- אך עדיין- לא היו מקבלים את ההחלטה שלי כנראה ... בטוח בטוח לא אמול אף אחד בעולם הזה... ועדיין- פפפ הקלה שזו בת

משפחתי הקרובה (והליברלית- אמא לסבית, אבא סטלן
D-:
די, אני על הריצפה! נשמע שאת חיה בתוך תסריט לא אמין. תבדקי אם באמת אלה הם חייך או שעבדו עליך - מצלמה נסתרת וכל זה.
(גם אני זוכר את ההקלה כשבישרתי לצוויליכית - "זאת בת!")
התעגלות נעימה לך... (-:

צוויל

שלם, תודה ששיתפת, אני מניחה שעם הזמן יותר אנשים שומעים ומקבלים את הרעיון ואולי לילדים שלנו יהיה עוד יותר קל. או שלא. בכל מקרה שיהיו לך חיים נפלאים ושלמים

אני אחות ל(בשבילי עדיין ילד) בן 16שאינו נימול, ומצפה לבן בכור בקרוב שגם אותו אנחנו לא מתכוונים למול. לכל מי שמתלבט האם למול את הילד או לא אני אשמח לספר על הנסיון שלי עם אחי:
הבעיה האמיתית היחידה שהיתה לנו עם החברה כשאחי נולד היתה עם המשפחה. הצד של אמא דתי, הצד של אבא חילוני ואפילו אנטי דתי, למרות זאת משם יספגנו את רוב הביקורת.
למרות שלא עשינו ברית אני תמיד הייתי לא אהודה חברתית ואחי היה ועדיין הכוכב בכל פורום או קבוצה שרק הגיע אליה. ילד יפהיפה, כריזמטי, בנות מסובבות ראשים אחריו.
כשהיה קטן ההורים חשבו והתלבטו איך לספר לו שלא עשו לו ברית מילה, בסוף הושיבו אותו ופצחו בנאום אידיאולוגי על כך שלא רצו לחתוך לו איברים, שנקטע במשפט השלישי כי כבר לא היה לו כח לשבת ולהקשיב להם והוא העדיף לרוץ ולשחק.
רק פעם אחת הוא הזכיר את עניין ברית המילה, כשהגיע לגיל 15 וגילה שההורים עוזבים את הארץ ביחד אתו, ואז הוא העיר בצחוק שאי עריכת ברית מילה לא השתלמה להם כי מי שגם ככה לא ישרת בצבא לא יוכל לקבל פרופיל מאה.
התרוץ של רוב האנשים היום שעושים ברית מילה לילד שלהם הוא חברתי. הורים כאלה צריכים לזכור שברית מילה היא ניתוח פלסטי לכל דבר, ולחשוב האם היו עושים ניתוח פלסטי בלי הרדמה לתינוקת שנולדה מכוערת. ניתוח כזה ללא ספק ייתן יותר מבחינה חברתית מאשר ברית מילה, וכנראה גם יכאב פחות.
ועוד באותו העניין, בעלי "זכה" לעבור חוויה שלא הרבה אנשים זוכרים: ברית מילה בגיל שהוא יכול לזכור, וללא הרדמה. ההורים שלו היו בטוחים שבלי זה הילד אבוד מבחינה חברתית, ושזה חשוב מבחינה בריאותית כי העורלה שלו לא נפרדה מהפין "בזמן". הוא מספר שהכאבים מברית המילה היו כל כך עזים ונוראיים עד שהוא לא מבין איך הורה אוהב יכול לעשות את זה לילד שלו, שהוא מעדיף לחתוך אצבע ולא לעבור את זה שוב. בייחוד את הפרדת הערלה מהפין. למותר לציין, שלמרות הניתוח הכואב והמסובך גם בעלי לא היה יותר מדי אהוד בבית הספר בגלל שהיה בן בכור, עולה חדש ואדם שלמד בבית עד גילאי בית ספר יסודי ולא פיתח כישורים חברתיים. האדם היחיד שראיתי שסבל חברתית מאי מילה של תינוק היא אמו של התינוק. אמא שלי סבלה בזמנו ועכשיו גם אני מקבלת מטח לא נעים של ביקורת ומטח משפטים כמו "אנחנו לא נסתכל עלייך אותו דבר אם לא תעשי לו", "את עושה דברים מוזרים ועכשיו יהיה לך ילד מוזר, יקחו לך אותו אם תמשיכי עם השטויות האלה, זה לא נורמאלי, מה הצעד הבא?לא תשלחי אותו לגן כדי שלא יפצע? הוא יהיה יותר מסכן מהמוזרויות שלך (ילד שלם, הנקה עד גמילה אמיתית, שינה עם ההורים) מאשר מכל ברית מילה". בסופו של דבר זה מגיע לטובת הילד אל מול טובת עצמך,ואת היא זו שמכריעה

תודה רבה על השיתוף!

שלוש האחים שלי [21, 11 ו-2.8] לא נימולו ולא היו עם זה שום בעיות לא מבחינה חברתית ולא מכל בחינה אחרת, גם לא להורים ולאחים שלהם [=
השניים הגדולים הלכו/הולכים לבי"ס, גן חובה, חוגים למיניהם והגדול כמובן גם לצבא...
אני זוכרת שכשאחי נולד, הייתי בכתה ג' וכשסיפרתי את החדשות על הולדתו לכתה, המורה שאלה אותי מול כולם איך יקראו לו והאם אנחנו מתכוונים לעשות ברית מילה [בהקשר של מתן השם]. כשאמרתי שלא, אף אחד לא הגיב על כך באופן מיוחד, קיבלו את זה כאופציה שווה לקיום הברית. למען האמת אני לא חושבת שזה איזה נושא שילדים מתעניינים במיוחד.
ד"א, אחיות שלי [בנות 10 ו7] גילו מהי ברית מילה [ובכלל שקיים דבר כזה] רק כשהתחילו ללמוד תורה בכתה ב' ובאו לשאול אותו מה זה בעצם אומר.

שלום לכל השלמים והשלמות, בקרוב יוולד לנו בן ראשון, הוא יהיה בחברת היפים דוגלי תרבות האדמה, כלומר חי בטבע באדמה חופשית כל עוד הוא איתנו... בשאיפה. האנשים שחיים בסביבתינו הם פתוחים ושואלים את השאלות מהעומק, הגענו לשיחה הזאת כבר עם כמה מחברי אמת, ועלה הנושא שמבחינת הכוונה המקורית של המילה, אברהם שהיה מחובר למחשבה אחת שהיא ההווה הצרוף, האמת המשתנה, אלוהים, וקיבל ציווי ממקור ההקשבה לעשות סוף על הקטינו, הוא היה עברי ולא יהודי, לא דתי, אלא נאמן לאמת שבו, וגם אם זה רק סיפור אז משם זה התחיל בכל אופן. בקבלה אומרים שהעורלה משולה לצ'אקרת הכתר... כלומר שהעורלה היא הביטוי הפיזי לכתר שהוא החיבור העליון למקור העליון, ואברהם שקיבל את הציווי ללכת מארצו שהוא מכיר אל הלא ידוע, שהאמינו באלים ולא באחד, הוא ראה מעבר וראה אחד בכל, ולכן היה העברי הראשון. המילה הייתה כדי שיהיה לו קל יותר לתפקד בהשתלשלות הכוחות שבתוכו מהשורש (הפיןפין) דרך כל הצ'אקרות ועד לכתר העליון. למי שמכיר טאנטרה. כנראה שהיה צריך שינוי ניכר כדי לעשות את עבודתו הרוחנית. היום השאלה שלנו היא אם הילדים שלנו כבר לא צריכים את התמיכה הזאת, ויכולים להתמודד עם עורלה רוייה בעצבים מענגים, ולהתמיר את העונג לקדושה צרופה עם בנות המזל שאיתם. או שאנחנו שוברים תורה שנשמרה במשך 5000 שנה ולא לשווא, להכל יש תפקיד. האם זאת פעולה גאוותנית מצידי לא לימול? באותה מידה זאת גם גאווה להחליט כן לימול... אני מבין שזאת בחירה של הנשמה לבוא להיות מחוברת אליי כהורה, ואי אפשר שלא לקחת בחירות בתור הורה בכל התחומים. אני מרגיש שההקשבה למראות שסביבי ולקול שבי היא היכולת לגבש החלטה, הלוואי שכשיוולד הנולד תתבהר הבקשה שלו. אני מבקש לשמוע אתכן/ם ההורים לילדים השלמים שבחרו להיות החלוצים בתהליך השינוי הקולקטיבי הזה, מבורך בעיניי, מי יודע.... שאלה בבקשה למי שמתחבר למה שכתבתי : )

סליחה שאני לא מתחברת בכלל למה שכתבת. כל המשמעויות הנלוות שתיארת לטקס הזה נראות לי כהצדקות בדיעבד למנהג שאבד עליו הכלח, תיאור של משמעויות שאולי הן רלונטיות לגביך - אדם בוגר וחושב שיכול ללמוד ולבחור במה להאמין.
בשביל התינוק מדובר בכאב איום בדיוק בזמן שבו הוא אמור להיות מוגן, שלו ושבע. התינוק לא מודע לכל המשמעויות האלה, ואם תחליט למול אותו תשלול ממנו את זכות הבחירה.
אני מציעה לך להוסיף למערך השיקולים שלך בחינה מעמיקה של עצמך, בהנחה שאתה נימול - תדמיין את הטקס הזה עליך כשהיית בן שמונה ימים. איך זה מרגיש ומה המשמעויות של זה לגביך כשאתה רך נולד.

אבאזאורוס, מה היתה השאלה? אנא הבהר.
(קצת קשה לי לקרוא ולהבין תגובות גוש)

וחוץ מזה, אומרים למול, ולא לימול.
למול, כמו לרוץ, לעוף, לשוב וכן הלאה.

(וחוץ מזה, אתה בטוח שזה הדף המתאים לשאלה שלך? ראה מדור ברית מילה)

סליחה, מדור בלי ברית מילה

היום השאלה שלנו היא אם הילדים שלנו כבר לא צריכים את התמיכה הזאת, ויכולים להתמודד עם עורלה רוייה בעצבים מענגים, ולהתמיר את העונג לקדושה צרופה עם בנות המזל שאיתם
אבאזאורוס יקר,
עולה הרושם שאתה מוטרד, קצת מבולבל אולי, מההתקרבות אל קבלת ההחלטה בעניין מילתו/אי מילתו של בנך (שיהיה במזל טוב! נפלא!).
כללית, ממה שכתבת, עולה שאתה בקשר עם סביבה שאולי קצת מציפה אותך במחשבות ורעיונות ממגוון כיוונים.

אני מציע, בכבוד, לקחת נשימה עמוקה ולנסות לראות מי תורם לך ולתהליך קבלת ההחלטה שלך, ומי שלא בכוונה, אעפעס תורם לבילבול.
בנקודה מסוימת, אחרי שיחות עם חברים ומכרים, ביקור באתרי אינטרנט ורצוי מאד פגישה עם הורים לילדים שלמים, אתה תקבל החלטה ותעמוד מאחוריה ב-100%.

אני מאמין שאם תחפש תמצא שחלק גדול מההורים שבחרו שלא לחתוך לבנם את עורלתו עשו זאת מכיוון שלא שוכנעו שיש סיבה כבדה, ברורה, מנומקת, למעשה שניראה לנו כל כך מזעזע, פוגעני, ברברי, כשעושים אותו לתינוקת/ילדה.
כלומר, ישנו הסוויץ' המחשבתי מ"מה, בוודאי שמלים - כמו כולם!" אל "מה פתאום שאני אחתוך לבני את החלק הרגיש ביותר איתו נולד??!!".

ואז, בהנחה שאתה שואל זאת מכיוון שאינך שומר מצוות באופן כללי (שבת, כשרות, נידה וכו'), תבדוק לעצמך אם אתה עושה את הסוויץ' מopt out (מדוע שלא אמול) לopt in (מדוע שאמול?).

מצאתי שאלה אחת ברורה אצלך:
היום השאלה שלנו היא אם הילדים שלנו כבר לא צריכים את התמיכה הזאת, ויכולים להתמודד עם עורלה רוייה בעצבים מענגים, ולהתמיר את העונג לקדושה צרופה עם בנות המזל שאיתם

הרמב"ם דייק: מטרת המילה אכן "לפגום ביצר". והוסיף (הוא או אחר), בנוגע לבנות המזל: "הנבעלת מהערל קשה לפרוש".
אישית החלטתי שאם שני שליש מהעולם מתמודדים יפה מאד עם עורלתם, ואנו הערלים מספרנו הולך ופוחת, גם אם קשה לראות את זה בארץ ישראל היהודית-מוסלמית, לא זאת המצווה שנכון לי להתעקש על קיומה כשאיני מקפיד על שאר המצוות, כיוון שעד כמה שדעתי והגיוני משיגים, השלכותיה קשות, עגומות.

אני מאחל לך להמשיך במחקר שלך ולהגיע להחלטה שתוכל לעמוד מאחוריה.
וכמובן, לידה ממוצלחת והורות שמחה ומאלפת...

צוויל

תודה לעונים... אמת שזה מרגיש מעוות להוריד מהגוף משהו שאיתו נברא, ואמת שהנולד צריך נחיתה רכה בעולם הפירוד והפרטים... רוך ומכע עוטף, ציצי נעים וחם, אהבה... עדיין הנטייה שלי היא לא לחתוך, ועם זאת המילה עם כל העיוות שהיא מביאה איתה, לא שלמה לי ההחלטה...

הא, אבאזאורוס שכמוך, כן,
ההרגשה הזאת שיש בזה משהו... חייב להיות..., בטח יש בזה משהו.... עמוק , סיבה טמירה כזאת, ליודעי ח"ן...
אחרת, האם כולם היו עושים את זה סתם??
סתם, כי כולם עושים? לא יכול להיות.
(-:

ובפשטות, כן, שלם, נולד מושלם, סכינים זה לסלט, נחיתה רכה וציצי נעים וחם על פני כאב החיתוך, הצלקת המחלימה - ניתוחים ופריעות זה ביקום אחר בגיל 8 ימים...

אצלנו ביישוב הקטן, מסתבר שכל שנה עוד הורים מצליחים לא להבין למה לחתוך את את העורלה הבריאה שבקצה איבר המין הבריא של ילדם הבריא.
זה בטח חשוב כי אחרת למה כולם עושים??? לא יכול להיות שזה מנהג פגאני שלא הצלחנו להמיר בלסובב אוגר מעל הראש ג' פעמים, נכון?
כמו שהפסקנו להקריב בנים זכרים.

בחיי, זאורוס, לפעמים אני לא מבין איך מהנדסי הייטק בליגה בינלאומית אוכלים בורקס בזמן שהילד שלהם עורלתו נקרעת מגופו.
בורקס זה כל כך לא בריא.

צוויל

_לא יכול להיות שזה מנהג פגאני שלא הצלחנו להמיר בלסובב אוגר מעל הראש ג' פעמים, נכון?
כמו שהפסקנו להקריב בנים זכרים.

בחיי, זאורוס, לפעמים אני לא מבין איך מהנדסי הייטק בליגה בינלאומית אוכלים בורקס בזמן שהילד שלהם עורלתו נקרעת מגופו.
בורקס זה כל כך לא בריא._
הררררררגת אותי

מצחוק, כן? מצחוק

אתה מחזק אותי במקום הרך וההגיוני... מעניין אותי לשמוע את אלו שמחוברים למצווה... אני מבין שמבחינה רפואית זה לא ממש רלוונטי, ומבחינת הסביבה אני מאמין שעד כה הסתדרתי עם השונות שלי ועם דרך החיים הפריקית שלי, נסתדר עם ביקורת של אנשים, אני מבין שבשבילו זה יהיה בעיקר העיניין כשיגדל ויהיה חשוף לשאר הגברים ונשים בכלל... אני מקווה שיגדל בסביבה הפתוחה שאנחנו חיים בה היום, לגבי המצווה, זה לא שלם לי לקרוא לזה טקס פגאני, אצטרך לדבר על זה במקום אחר כנראה

תודה!

ובורקס זה ממש לא בריא!
גם ההייטק לא כל כך...
עדיף לטפס על עץ עם תפוז אורגני וחופן של צנוברים.
סחתן על הערוץ הפתוח.

_ובורקס זה ממש לא בריא!
גם ההייטק לא כל כך..._
שני גברים שמפריכים את כל הסטריאוטיפים על גברים.

גם הבן שלי שלם ומאושר. בן 7.
למעשה לא ממש חושב על הנושא הזה, הוא פשוט מאושר כי הוא לא אוכל בורקס ורק הורה אחד שלו בהייטק.

הי אבאזאורוס,
בטח שאתה חייב לחפש גם מחשבות אחרות, ללא ספק, ואני אישית אשמח לשמוע מהי בסופם של תשעה ירחי לידה ההחלטה.
שיהיה בשמחה ובשלווה ובברכה !!

צוויל

הוא פשוט מאושר כי הוא לא אוכל בורקס ורק הורה אחד שלו בהייטק.
הורה אחד בהייטק זה אחד יותר מדי.
לרוב זה כמעט חד הוריות.

שיחה שכבר כתבתי איפשהו אבל רלוונטית לכאן:
ילד (כבן 4-5): "סבא למה חתכו לי את הבולבול"
סבא: "כי אתה יהודי"
ילד: "אההה...." שתיקה "ואפשר לא להיות יהודי?"
צוויטה קטנה בליבי...

אולי אפשר לרענן את הדף הזה?
אמורים לעשות מחר ברית לעולל ואני כ"כ לא רוצה בכך....
אפשר לשמוע עוד תגובות מחזקות מילדים שלמים בוגרים?

הילד השלם שלי עדיין בן 5 אז כרגע רק מאבא שלו:

תמצאי בתוכך מה גורם לך לבטל את הרצון שלך בפני רצונות של אחרים.
אני מאחל לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי.

שתצליחי להרגיע את הפחד (מפני כריתת העורלה, מפני תגובות הסביבה) ותקבלי החלטה צלולה.

צוויל

הבן שלי בן 8. שלם כמובן. יכולה לספר לך שעד עכשיו לא קרה שום דבר, שום דבר ממה שאולי מישהו פחד (אני לא פחדתי מדבר). ילדים אחרים לא צחקו עליו בגן. בעיקר לא שמו לב לזה. בגנים היום יש פרטיות בשירותים, גם ילדים לא מתפשטים סתם ככה, בטח לא בגן. אצלנו בבית בגיל צעיר היה מסתובב עירום, יחד עם חבריו הקטנים, הם לא הבחינו בדבר. מתישהו אחותו שאלה למה הפין שלו שונה משל חברו (לאבא אי אפשר להשוות - גודל שונה לגמרי מכסה על כל ההבדל). הסברתי להם מה זה הניתוח הזה. בענייניות. הם הגיבו די באדישות, קצת התפלאו למה כולם רוצים להוריד דווקא את החתיכה הנחמדה הזו.
מבחינת המשפחה, גם אלו שכל כך התנגדו, אחרי שהוא נולד, בקושי היה אכפת למישהו. תוך כמה חודשים כולם נרגעו ב - 100%.
אני מכירה כל כך הרבה ילדים שלמים, שאני לא מאמינה שיהיה שום עניין חברתי. זה פשוט כבר לא נדיר.
אם כבר, להיפך, אני צופה שילדים חתוכים יקנאו בשלמים על "הציוד המלא" שלהם.
חברה שלי שמלה את בנה כואבת מאוד כאשר הוא שואל אותה מדוע. אין לה תשובה טובה, היא לא רצתה בכך, זה כאב לה מאוד וכואב עדיין.
זה הבן שלך.
אם את לא שלמה - לפחות תדחי את השאלה הזו בחודש. תתאוששי קצת.
ומזל טוב @}

אם את לא שלמה- אל תעשי כלום בינתיים. יותר קל להתחרט ולמול מאוחר יותר, מאשר להתחרט על מילה שכבר נעשתה.
זה נכון גם לגבי מילים מדוברות אגב.

אני זוכרת שבגיל 7 נולד לי אח , ובגיל 8 ימים עשו לו את הברית בבית הורי. שאלתי במה מדובר והסבירו לי. נחרדתי. אימא הייתה עצובה מאד, ישבה לבדה בחדר השינה. אבא היה גאה ומאושר. היה כיבוד קל ויין. הלכתי למטבח הקטן וראיתי מכשיר שלא ראיתי מעולם -פותחן בקבוקי יין - נראה כמו בורג ארוך וחד ובקצהו ידית. הפותחן היה גדול, חד וגס. הבטתי במכשיר וחשבתי שזהו המכשיר אתו יחתכו לתינוק הקטן חלק עדין מגופו. לא הבנתי איך בדיוק. נחרדתי עוד יותר.

היום כבר מחר.
מה שלומך פלונית?

עוד מתלבטת....

עוד מתלבטת....

מזתומרת? היה אמור לקרות אתמול, לא?
אנא הסבירי, שלא נחשוב שאת טרול חו"ח ל"ע.

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא מבינה, בעצם למה לא, אדם שאין בו מושגים של לאומיות ודת הוא אדם מרוקן וחסר ערכים. כפי שאמר רבי עקיבא "אדם ללא עבר, עתידו לוט בערפל". גם אם האמונה היא לא הצד החזק שלכם, שמירה על תרבות של אלפי שנים וגרימת ייחוד של בנכם היא דבר חשוב ומהותי בחייו.

רבי עקיבא??? מה זה הזה הזה?
זה גם הוא שאמר שהוא לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותו?
ושעוד באירופה הוא היה סקפטי?
על זה אמר משה רבנו, "פחחחח"

צוויל - זה לא שהאמונה היא לא הצד החזק שלנו, אנחנו פשוט, לא מאמינים. תאמיני לי.

האמת היא שפלוני צודק/ת. לא מעולם לא מלו אותי ואני אכן מרגישה נטולת שורשים. את הערכים שלי אפשר למדוד בקילוגרמים. מסתבר שלפחות הערכים שלי גדלים וצומחים משנה לשנה.
האמונה שלי לעומת זאת היא בהחלט הצד החזק שלי.
איך אמונה מתקשרת להתעללות בתינוק? שכחתי לרגע... אה... הצד החזק.

גרימת ייחוד
הוי, הפראזות המעושנות האלה...
במיוחד כאלה כפלונית נ"ל, שיש להם דעה אבל קשיים נוגעים ללב לנמק אותה, נוטים לסבול מפראזות מעורפלות כאלה...
גרימת ייחוד!
כמו המושגים בספרים של סטיבן הוקינג - נדמה לך שאתה מבין, בערך, מה הם מנסים לתאר, אבל כשאתה בא להסביר למישהו אחר אתה מבין שהכל פקע כבועת סבון.
ההבדל - אצל הוקינג אתה מניח שהוא יודע על מה הוא מדבר ושקשיי ההבנה הם אצלך.

צוויל - שוב, מגלגל על הלשון, גרימת ייחוד.

וכמובן, מה אומרים ילדים שלמים ?
הם לא אומרים גרימת ייחוד, או סופלאקי, או ואחשדרפנים, או שטות נוקדנית כלשהי.
הם חיים את חייהם טבעיים ויומיומיים כמו רובנו, כרותי העורלה, לא מחפשים ביטויים שירחיקו אותם מפשטות הקיום, טבעם כטבע כל הילדים הוא כאן ועכשיו.
אני רק תוהה מה אומרים ילדים שלא יוכלו לדעת לעולם איך היה יכול להיות אחרת, אם היו יכולים לדעת.
מה היינו אומרים להם?

גרימת ייחוד, כמובן!

צוויל