וואו. מלא זמן לא הייתי פה.
לפני כמה ימים קראתי שוב את כל הדף. סתם, מין סוג של התעללות עצמית
![:D :-D](./images/smilies/hilarious.gif)
רציתי להיזכר שוב בחודשיים+ האחרונים. קראתי ושמחתי שהקיץ הסוער הזה עבר והצלחתי לרדת מרכבת ההרים סוף סוף.
הזמן כן מקהה את הכאב.
ואפילו התחלנו לחשוב על לנסות שוב.. לפעמים זה משמח אותי, ולפעמים ממלא אותי בפחד..
לא יודעת מה יהיה עם זה, אבל למדתי לא לתכנן יותר מדי קדימה (קשה לקונטרול פריק שכמוני).
כשדיברתי עם המיילדת שלי היא הציעה שנחכה עוד קצת כי בקיץ היא יוצאת לחופשה של חודש, וגם מיילדות אחרות עושות אותו הדבר וקשה להן לתת כיסוי הולם ללידות באזור.
גם התחלתי ללכת לטיפולים שבועיים אצל רופאה סינית לאקופונקטוריה, וגם היא אמרה שכדאי לחכות עוד חודשיים לפחות, מבחינה אנרגטית.
הילדים גם כן ירדו מרכבת ההרים הרגשית שלהם, הקטן הולך לגן חדש בתוך בית הספר של הגדולה, ושניהם מאושרים ועסוקים עם חברים , חוגים , ושפע המסיבות שצצות לפני פרוץ החורף הקפוא.
לפעמים הם שואלים שוב על התינוק, ואם יהיה לנו עוד אחד. אני לא יודעת, אני אומרת להם. אם יהיה אתם תדעו ראשונים
![:) :-)](./images/smilies/happy.gif)
התמונות של התינוק נותרו בבית החולים. לא מסוגלת ללכת לשם ולאיש גם קשה עם זה.
ועוד לא גמרנו עם טירוף החשבונות של בית החולים
![:/ :-/](./images/smilies/tilted.gif)
ביטוח לאומי זה גן עדן לעומת ביטוח רפואי אמריקאי..
אני עדיין מעבדת את הלידה , הפרטים הקטנים עוד בזיכרון, מכאיבים וממלאים בעצב ומחשבות. מקווה שעם הזמן גם זה יתעמם לו..