מה שרופאים לא רואים

וגם יכול להיות שבמקרים רבים תזונה הייתה פותרת את הבעיה, אבל במקרה של אמא אינקובטור לא. יכול להיות.

אני מצטערת מאד מאד על כל העגמת נפש שכמה בנות לקחו ללב את דברי. (אמא אינקובטור ו-ליזה ליזה) רק התכוונתי להציע רעיונות ללמוד לפעם הבאה. חס וחלילה, לא אמרתי שהן לא עשו מספיק. אני בטוחה ששתיהן עשו את כל מה שביכולתן מה שידעו הכי טוב באותו הרגע כדי לשמור על ילדיהן.
לדעתי כל מקרה שקורה, זאת הזדמנות ללמוד ממנו, ואז אפשר לגלות תגלית איך היה אפשר לפתור את הבעיה בצורה עדינה ולא מכאיבה או מזיקה.

מצד שני יש לרפואה הקונווציונאלית הרבה זכות שהצילו חיים כמו במקרה של ליזה ליזה. בגלל זה, הרפואה הקונווציונאלית צריכה להמשיך לשרת את האנושות בכל מקרה! אבל עדיין עולה בראשי השאלה האם עדיין היתה אפשרות להציל בצורה עדינה ולא פולשנית ומסוכנת ומכאיבה? שבשיטה הזאת היו רואים שהכל מסתדר וההיריון היה מגיע לסיומו הטבעי בשלווה, מה שהיה מונע קיסרי חירום?
במקרה שלי, היתה סיבה לסיבוכים בהיריון שלי. אמנם למדתי אותה, אבל אני לא יודעת כמה דברים נוספים עוד לא למדתי ואקווה שההריונות הבאים יהיו משעממים ובלי סיבוכים. אנו יכולים רק להשתדל אבל לא לשלוט בהכל 100% וגם לא רופאים!

אני לא תוקפת רופאים אישית. בשביל מי שחסרה לו הבנת הנקרא אצעק את זה פעמיים:

[h=4]

אני לא תוקפת רופאים אישית [/h4]
האם אי פעם, אי פעם פניתי ל-רופא ילדים או ל-שרון ג או סיוננדה בהודעות תקיפה אישיות?

[h=4]

אני לא תוקפת רופאים אישית[/h4]
אלא את הממסד האטום שנשאר בקפאון שלו. ואת ראשי הממסד שנלחמים בעור שיניהם ששיטות אלטרנטיבות יעילות וזולות לא יתחרו בשיטות היקרות והמסוכנות שלהם.
למשל במקרה של יולדת שלוקח לה מדי הרבה זמן, נגיד פקעו לה המים, ואין צירים, ושום זירוז לא מצליח לגרום ללידה הממסד יעדיף לעשות זירוזים מסוכנים ואגרסיבים, ואפילו ניתוח קיסרי ליולדת בריאה שתעמוד בלוח הזמנים מתי לידה אמורה להתפתח, במקום לחכות עד שתתפתח לידה ספונטאנית, ואותו הממסד יעדיף לתת טיפול כימותראפי, הקרנות, וניתוחים כואבים ומסוכנים עם נזק וגרימת נכות לטווח הרחוק במקום לטפל בשיטות עדינות ולא מזיקות, אפילו שהמידע הזה מונח ומסתובב כבר מעל מאה שנה. המידע הזה מושתק.
צפריר שפרון
קחי בחשבון שכל מה שקיים - אינו קיים סתם. ההשערה שלי שזה קיים כי הבני אדם נתלים על מה שהם גודלו להאמין. מאותה הסיבה שסדאם חוסיין יכל לשלוט בעם שלם, סטאלין יכל לשלוט על עמים שלמים, והיטלר, ואותם הבני אדם שמאפשרים לשרון ונתניהו לפגוע במדינת ישראל כאלו פגיעות אנושות, אותם הבני אדם מאפשרים למערכת חולה לשלוט בהם ולעשות בהם שמות ולהאמין במערכת בעיניים עצומות. זה עצוב מאד. הגיע הזמן שהאנושות תפקח את העיניים ותפסיק לתת למדכאים למיניהם להמשיך לסחוט את החיות שלה! אבל כנראה זה לעולם לא יגיע, אלא אם אנשים פרטיים יפיצו את המידע ויעזרו לאנשים להתגבר על הפחד הנורא והמשתק. התהליך יקח כמה מאות או אלפי שנים אלא אם המשיח יבא במהרה.
אמא אינקובטור
סבתא של בעלי הרתה וילדה את בנה הבכור במחנה פליטים באירופה אחרי מלחמת העולם השניה. לא היתה לה רעלת, והיא ילדה בלידה קלה תינוק במשקל 3.300 ק"ג. האם ידעו במחנות הפליטים של 1946 משהו שאני לא ידעתי?
אילו כל סטיה מהאידיאל היתה גורמת לרעלת ומוות, המין האנושי לא היה שורד. ייתכן והסבתא שלך היה לה גיבוי מהדורות הקודמים, שאכלו תזונה מצויינת, ואילו אנחנו תוצר לוואי של דורות שאחרי השואה.. אלו שעברו את השואה כמעט ולא אכלו, והיו בהרעבה והתעללויות. יש לזה השפעה שלילית נוראה על הבריאות של הדורות הבאים, שתעבור רק אחרי כמה דורות, לא יודעת כמה. יש הרבה מרכיבים שלא תלויים בנו.

לגבי הדם שלא זרם בחבל הטבור, נזכרתי שלאחרונה מישהי כתבה לי על בעיה גנטית שלה שגרמה לרעלת היריון
שמראה על בעיה גנטית בקרישה אצל האם, ואז היא ספרה לי על עצמה שהיא יכלה לעקוף את הבעיה באמצעות תזונה שלמזלה היא ידעה מזה. גם בגלל שאצלה הבעיה היתה קלה בצורה יחסית.
והיא ממשיכה: שאם גם לאב יש את אותה הבעיה, אז לתינוק יש אותה באופן חמור, וזה עלול לגרום לקריש דם בחבל הטבור או בעורקי השיליה, או אפילו במוח העובר, מה שעלול לגרום לרעלת והפלה...

בררר איזה פחד, מובן שבמקרים האלו אנו זקוקים לרופאים ואני מאד מעריכה אותם שהם עוזרים כאן

אני מבטיחה לאכול את הכובע בתוספת צלחת דוחן. הצחקת אותי, לא שמעתי על תזונת היריון שכוללת כובע וצלחת דוחן
בשמת א, תודה רבה, הסברת אותי מצויין, יותר טוב ממני. לא התכוונתי שדברי ישמעו תוקפנים ומאשימים. אני חושבת, חסר לי ידע בהתבטאות מה שגורם שדברי יתפרשו אחרת ממה שהתכוונתי.

לעתים קרובות הקונבנציונלים מסרבים לקבל פתרון כגון זה - שמא יעבוד

אני מנחשת שבמקרה של סיוננדה לא זה הסיפור.
כאן נדרשת מידה גדולה של אומץ/תעוזה/חוצפה בכדי לעשות פעולה 'תמהונית' בתוך ממסד 'מקובל' כל-כך.
אם סיוננדה היה מוצא דרך לתלות את המבחנות בלי שאף אחד ישמע יראה וידע מזה והיה מצליח לחיות רגע אחד (או שתיים) עם הפעולה ה'נסתרת' הזו בשלום, אולי היינו לומדים כאן משהו ביחד. (סיוננדה, באיזה מזל אתה?)
חוצמיזה צפריר, האם התיחסויות לעגניות וקטנות אמונה לא עלולות לפגוע בכוחות הריפוי של החותמים?

כאן נדרשת מידה גדולה של אומץ/תעוזה/חוצפה בכדי לעשות פעולה 'תמהונית' בתוך ממסד 'מקובל' כל-כך. אולי אפשר לספר שהחולים החליטו לקשט את החדר שיהיה קצת שמח בחדר הבית החולים.. ואז אף אחד לא ישים לב אם בכלל ישימו לב

האם התיחסויות לעגניות וקטנות אמונה לא עלולות לפגוע בכוחות הריפוי של החותמים?
ראשית לא. שנית אין כאן כל התייחסות כזו. לא לועג - נלעג, לא קטן אמונה - יודע: עוד יבוא היום.

שנית אין כאן כל התייחסות כזו. לא לועג, לא קטן אמונה.
התכוונתי לומר שאני יכולה לראות בדמיוני תגובות ספקניות-תמהות-לועגות של רופאים, קולגות של סיוננדה ותהיתי אם אין לכאלה השפעה כלשהי על הטיפול.

שרה, את לא תוקפת רופאים אישית. את תוקפת אותם כללית. את כולם.
חורשי הרע המזימות והכסף. כל אחד וליטרת הבשר שלו.
כל אלה שהלכו להקריב מחייהם שנים ארוכות כפי הנראה על מנת ליצור תלות של חוליהם בם, וכסף לכיסם.

הממסד הרפואי מורכב, מה לעשות, מרופאים. כמו כל בני האדם יש בהם טובים ויש בהם רעים.
אולם את מייחסת כוונות רעות ל"רופאים". אני נכללת בהם וחיה בתוכם.
אולי יש בהם אטומים וחלולי מוח, רודפי בצע וראוותנים. כך כל בני האדם.
אך הממסד מורכב מערב רב של אנשים. כל אחד מהם הוא אדם בפני עצמו. ואני, כרופאה שייכת לממסד זה.

ואני יכולה לתת לך דוגמאות כיצד ה"ממסד" שובר שוב ושוב אמיתות שהתחנך עליהן לאחר שהגיע למסקנה שהן שגויות.
כיצד הוא מנסה להשתפר חדשות לבקרים.
כיצד החינוך הרפואי של פרחי הרפואה מתעדכן עם הדור.

אבל אליבא דשרה ק - אף אחד מאלה לא קיים. רופאים מסתובבים בינינו חופשי - והעולם שותק. שמחים אלי סכין, רודפי בצע וממון.

איך תסבירי את העובדה שניתוחי שקדים הפכו להיות כל כך נדירים בימינו יחסית לעבר?
את העובדה שבדלקת אוזניים משתדלים ככל האפשר שלא לתת אנטיביוטיקה?
את העובדה שפורסמו מאמרים קשים על טיפול הורמונלי חליפי בנשים, שגרמו לרבות מהן להפסיק ולהשתמש בתכשירים אלה?
את פרסום המקרים בהם שימוש בויאגרה גרם למוות בחולי לב שהשתמשו בגלולה?

הממסד הרפואי הינו ממסד שעושה - ומכיוון שכך גם טועה. מי שלא עושה - לא טועה.

ושיטותיך אולי עבדו עליך, אבל הן בהחלט יכולות להיות מדגם לא מייצג.
ועכשיו יאמרו: כן, אפשר להטות מחקרים איך שרוצים.
אולי זה נכון. אבל לשם כך יש גם אנשים חכמים שקוראים את המאמרים ומפריכים את הכתוב בהם במידת הצורך.
כשאין מחקרים - אין אפשרות כלל להתייחס לאותו מידע כמבוסס או שקרי.
על שמועות אי אפשר לקיים רפואה מודרנית.
רפואה מודרנית. אותה רפואה שגרמה לתמותת תינוקות ותמותת יולדות במדינות המפותחות לרדת.
ותעשו עם המידע הזה מה שתרצו. הפכוהו על פיו.
שבעתי תיאוריות קונספירציה.
אפשר להאשים כל דבר בקיומן של תיאוריות קונספירציה.
השב"כ רצח את רבין, האף-בי-איי רצח את קנדי, ומיושה זוכמיר רצח את ארלוזורוב.
אי אפשר לתלות כל כשלון בתיאוריות כאלה.

מאין הגיע כל המידע המהולל הזה שמרפא חולי סרטן ומחזיק שלישיות עד שבוע 41?
לו היה שמץ של אמת בזה, היו כבר יזמים זריזים מזמן משתלטים על הטכנולוגיה החדשנית הזו ועושים כסף רב.
עצם העובדה שמידע כזה לא צובר תאוצה ומתפשט בכל העולם - יש בו כדי להעיד על נכונותו ורצינותו.
אלא אם כן בקונספירציה עסקינן.
ואני, כאמור, שבעתי תיאוריות קונספירציה. זה כבר לא משכנע אותי.

שאספר כאן על אישה בת 43 שנפטרה מסרטן השד אחרי שכל חייה היתה טבעונית והקפידה על אורח חיים בריא? או שמא היא לא שמעה לגורו הנכון? אולי היתה צריכה לאכול עגבניות דווקא בבוקר ודוחן בערב? האם זה היה הסוד שהיה מציל אותה? ולו ארבעת יתומיה היו כותבים כאן באתר היה קם מישהו וכותב ברוב כבוד והדר שללא ספק ניתן היה להציל את אימם לו היתה נוקטת בשיטה זו או אחרת? ולו ילדתה החמישית שנפטרה בגיל 4 עקב סרטן שפשה במוחה היתה ניזונה דווקא מקטניות ועומדת על הראש פעמיים ביום היתה חיה עימנו עד היום? או שמא גם לאב השכול היה מי שיבוא ויאמר - נתת לרופאים לתת לה הקרנות, לא פלא שמתה!

והיא לא יחידה. והיא לא לבדה.

רבים המקרים של אנשים שהלכו שולל אחרי הבטחות החלמה מהירה ובריאות בריאה, וכשבאו סופסוף לטיפול קונבנציונלי כבר לא היה מה לעשות בשבילם.

צניחת חבל הטבור היא מקרה חירום. אין זמן למשחקים ותרגילי התעמלות. זה ההבדל בין ילד חי לילד מת. בין ילד תקין לילד פגוע. תראו לי את האמא שתהיה מוכנה לעשות נסיונות בילדה שטרם נולד על מנת להוכיח שאולי לו היתה עומדת על הראש ילדה היה ממשיך בהריון עד תום.
ילד סובל ברחם צריך לצאת החוצה. לא מיד. אבל כשכלו כל הקיצין.
אבל לא. אמא אינקובטור היתה צריכה לעמוד על הראש. וליזה גם היא הקריבה חודשים רבים של מנוחה כפויה לשוא. אינכם רואים כמה מלח נזרה על פצעיהן של נשים אלה, שגם כך חשות שלא עמדו במשימת ההולדה כראוי, ועתה עוד מקבלות הנחיות בבחינת "אילו לסבתא היו גלגלים". לא די היה סבלן?

וכשתוקפים את הממסד הרפואי כשקרן רודף בצע ומחפש תלות של מטופליו - אז אני חלק מזה. גם אתה סיוננדה. גם אתה רופא ילדים.
ואני לוקחת את זה אישית.

אני לא פוסל שימוש ברפואה אלטרנטיבית, ישנם מקרים רבים בהם הרפואה הקונבנציונלית אינה יכולה לעזור והרפואה האלטרנטיבית כן תוכל. אני סבור כי הדרך הטובה ביותר הינה הדרך המשולבת.
בשמת - ככול הנראה לא קראת את דברי אלו לפני שהתחלת לצעוק. אין לי שום בעיה עם שיטותיה של שרה להיפך, אני עצמי המלצתי למקורבים לי לשים מוזיקה בתחתית הבטן ההריונית כדי להפוך עובר ממצב עכוז וזה עבד.
יש לי כן בעיה עם הנסיון להפיל את האשמה , וכן זו בהחלט היתה הפלת אשמה ועובדה שלא אני היחיד שהרגיש אותה, על האימהות. מה שרה יודעת על מה שהן עשו בזמן ההריון כדי לשמור עליו? היא ראתה מה היתה הדיאטה של אמא אינקובטור בזמן ההריון?

רופא ילדים ממחשב לא לו.

אורית,
התכוונתי לומר שאני יכולה לראות בדמיוני תגובות ספקניות-תמהות-לועגות של רופאים, קולגות של סיוננדה ותהיתי אם אין לכאלה השפעה כלשהי על הטיפול.
אילולא ספקות לא יצליח הטיפול מראש. שרק תוצאה ניכרת, זו שמטילה ספק בספק עצמו תעלה את הריפוי גם במדדים של הרופאים. מכך שהשינוי הפיזי ניכר לעין, נמצאת תפישת החומר מתגייסת מידית, אלו הם כבליה.
ואת הכבלים האלה יש להתיר, שאין כל סבה שבעולם להתייחס לדברים רק ברמת בחומר. נמצאת נפש האדם או רוח האדם זו שמקיימת את חייו ואת חיות הגוף.

על כן, אותה נלעגות (שנוסחה מחדש תשובה זו) היא היא הידיעה. אותו כווץ של האמונה - שהרי קטן אמונה מחזיק באמונה בכל זאת, רק במדה קטנה, ומכאן שניתן להשפעת האמונה ולהתעצמותה.
וזהו הפתח.

כאן, מתוך הניסוח המתפתל המביא את קו המחשבה הישר, שמתיישר בפיתוליו. בנפתוליו מאפשר את הביטוי של אותה אנרגיה שמשפיעה ומושפעת אצל הכותב. הרכב חדש זה המכונה "רב-מפתח" הוא שילוב של ששה הרכבים העוטפים ונעטפים:
"חלל" במרכז - מכיל שתי תמציות.
נעטף על ידי ה"נצח" - מכיל עוד ארבע
זה עטוף ב"הווה" - מכיל עוד שש תמציות.
מתעטף ב"ריבון" - מכיל עוד שמונה תמציות.
שנמצא מתהווה דרך ה"מפתח" - מכיל עוד עשרים ואחת תמציות ומוותר על אחת לטובת התמזגות זו,
ומתקבל ה- "רב-מפתח" - או ה"master-key" שמכיל אם כך ארבעים תמציות.

מבנה זה, בעוצמתו, מצביע אם כך על הפתחים, או על מגוון גדול של שערים הניתנים לפתיחה על ידי אותו "רב-מפתח", במיוחד אותם שערים שכלל אינם נעולים, שהמפתח בעבורם הוא עצם גילוים.

בכך עסקנן.

שרה,
קחי בחשבון שכל מה שקיים - אינו קיים סתם ההשערה שלי שזה קיים כי הבני אדם נתלים על מה שהם גודלו להאמין. מאותה הסיבה שסדאם חוסיין יכל לשלוט בעם שלם, סטאלין יכל לשלוט על עמים שלמים, והיטלר, ואותם הבני אדם שמאפשרים לשרון ונתניהו לפגוע במדינת ישראל כאלו פגיעות אנושות, אותם הבני אדם מאפשרים למערכת חולה לשלוט בהם ולעשות בהם שמות ולהאמין במערכת בעיניים עצומות. זה עצוב מאד. הגיע הזמן שהאנושות תפקח את העיניים ותפסיק לתת למדכאים למיניהם להמשיך לסחוט את החיות שלה! אבל כנראה זה לעולם לא יגיע, אלא אם אנשים פרטיים יפיצו את המידע ויעזרו לאנשים להתגבר על הפחד הנורא והמשתק. התהליך יקח כמה מאות או אלפי שנים אלא אם המשיח יבא במהרה.

יהיה עלייך להסכים אפילו שזה לא ראוי לדעתך אם כך שיש רבים רבים שזקוקים לרודן. אלה, הנרדים נדרשים לרודן.
יהיה עלייך להסכים שכאשר הרודן מקובל עלייך או מוסכם עלייך - את עצמך נרדית בעבורו.
התבונני ברודנות של ילדינו, במיוחד הקטנים, ראי את נרדנותנו.
כאן, כמובן שאין מה להשוות, לכן אין כאן השוואה, אלא התבוננות על הפן הזה האנושי שמעלה בך את אמנותייך בדבר סבל, בריאות ואיזון.

החיים בשבי אינם בזויים, הם אנושיים, העדר מניח בטחון ותשתית מצוינת לחירות. ללא שבי איך חירות? ללא אותה תפישת החומר כיצד תואדר הרוח?
הכל בתואם מושלם.

אמונות אלו שמעלה, מגובשות תחת הכותרת של שמך ודעתך ומכאן נמצאת צודקת בהחלט. עם זאת, זו המציאות, וזו האנושיות. שאם נתבונן היטב בחיינו נוכל לראות כיצד אנחנו רודים ונרדים, מקרבנים ומוקרבים, נערצים ומעריצים.

התבוננות אישית דרך פריזמה רחוקה מחייך עשויה להיות צורה של רודנות גם בעבורך.
שאת נמצאת מקבלת את רודנותו של סדאם חוסיין או היטלר או כל רודן אחר עד היום. הרי בפועל, בחיי היומיום במובן הזה של ההתקקימות בהווה, אין כל צורך להכניס את הרודנים האלה, ואילו בדברייך הם מקבלים מקום של רודנים - כלפייך. באופן אישי.

על פני לעסוק בבעיות האנושות ולהצביע על כיעורה, חולשתה או אפשרויותיה השליליות לדעתך, בחינה או בירור אישי על מהי אנושיות ואילו פנים היא כוללת עשויה לפתוח את עינייך ואת עיני רוב הדיון כאן.

שנמצאת השיחה הזו כאן כהיאבקות רבתי בין תפישות שאפילו אינן מנוגדות.
אלא, שבאופן טבעי, נמצאת הנפש הפרטית נדרשת להגן או להבליט או להבדיל את נבדלותה. כל נפש ונבדלותה היא - תהיה אשר תהיה. והדרך לאותו חיבור אל הממד הרחב, ההתבוננות הרחבה, נמצאת חשובה מאין כמוה, הדרך עצמה.

הצעידה הזו אם כך, זו המשלבת ידיים ומניחה את הקיום לכל צורות החיים, אלה שמתקבלים על הדעת ואלה שלא, תוך בחירה מודעת בחיים האלה שניתנו בפועל, בהווית הקיום, וידיעה שזוועות התרחשו, מתרחשות ויתרחשו, תניח את שוויון הנפש והפעולה השקטוה, זו הרוחית, שאיננה נתנת למילים, גם הטובות, תתפרש ותניע שינויים שלא חלמת שהם אפשריים כלל וכלל.

עֵד.

<מולבן>

צפריר

פוווווו, זה היה פתלתל...מנסה להבין,
כאן, מתוך הניסוח המתפתל המביא את קו המחשבה הישר, שמתיישר בפיתוליו. בנפתוליו מאפשר את הביטוי של אותה אנרגיה שמשפיעה ומושפעת אצל הכותב. הרכב חדש זה המכונה "רב-מפתח" הוא שילוב של ששה הרכבים העוטפים ונעטפים.
אתה מתיחס כאן ל'כותב' סיוננדה?

ומתקבל ה- "רב-מפתח" - או ה"master-key" שמכיל אם כך ארבעים תמציות.
ואתה אומר שזו התמצית שאתה מציע לו לתלות במחלקה?

את העובדה שפורסמו מאמרים קשים על טיפול הורמונלי חליפי בנשים, שגרמו לרבות מהן להפסיק ולהשתמש בתכשירים אלה?
מאמר בנושא הזה פורסם כבר בשנת 2001 בעלון של רופא טבעוני, ואז אחרי זה יצא הסקנדל.
לאורך ההסטוריה במאה הקודמת לפחות צצו שיטות יעילות לריפוי סרטן אבל הן הושתקו. המרפאים האלו נאסרו בבית הסוהר נרדפו
יש גם את הדוגמא של הרופא מפשט שמצא שרחיצת ידיים פשוטה הפסיקה את התמותת היולדות בבית החולים, אבל הרופאים דחו את המסקנה שלו, ולעגו לו ואפילו שמו אותו בבית הסוהר. רק אחרי שנפטר הומצא המקרוסקופ ואז ראו שהרופא צדק. הקימו אנדרטה על שמו, וביקשו סליחה ממנו. לא עזר. הוא כבר מת 150 שנה לפני התגלית.

ו-שרון ג, אם את מרגישה מותקפת אישית ממני, אקווה שאינך לוקה בהבנת הנקאה: תקראי את דברי שוב ושוב - אני לא תוקפת רופאים אישית. אבל אני כן תוקפת את הראשי הממסד שמחליטים על האג'נדה. אם את מתקיפה אותי אישית, אשתדל לא לקחת את זה אישית, מפני שידוע לי שאינך אוהבת את הדיעות שלי.

שרון,
כיצד החינוך הרפואי של פרחי הרפואה מתעדכן עם הדור.
ראי כיצד פרחי הבר אינם נדרשים לעדכון, ונמצאים מניחים מזור ופתרון ובריאות צרופה.

על שמועות אי אפשר לקיים רפואה מודרנית.
רוב רובה של הרפואה המודרנית מבוססת על שמועות. שמועות שהן תוצאה של תעמולה לגיטימית בהחלט. שמועות תמיד הן תולדה של תעמולה.

שאספר כאן על אישה בת 43 שנפטרה מסרטן השד אחרי שכל חייה היתה טבעונית והקפידה על אורח חיים בריא? או שמא היא לא שמעה לגורו הנכון? אולי היתה צריכה לאכול עגבניות דווקא בבוקר ודוחן בערב? האם זה היה הסוד שהיה מציל אותה? ולו ארבעת יתומיה היו כותבים כאן באתר היה קם מישהו וכותב ברוב כבוד והדר שללא ספק ניתן היה להציל את אימם לו היתה נוקטת בשיטה זו או אחרת? ולו ילדתה החמישית שנפטרה בגיל 4 עקב סרטן שפשה במוחה היתה ניזונה דווקא מקטניות ועומדת על הראש פעמיים ביום היתה חיה עימנו עד היום? או שמא גם לאב השכול היה מי שיבוא ויאמר - נתת לרופאים לתת לה הקרנות, לא פלא שמתה!

היא לא מתה מסרטן, היא מתה. נקודה. הדרך של המוות במקרה זה היתה דרך הסרטן.
אכילת מזון בריא כ"צו חברתי" היטמעות אל אמונות חיצוניות, ויתור מראש על רצונות, חוסר היכולת להתבדל מהחברה וכן הלאה מהווים נתיב כמעט ודאי לסרטן.
וכפי שהאוכל הבריא לא עזר גם הרפואה לא עזרה - כאשר אדם מחליט למות - לא יעזור דבר.

ואני לוקחת את זה אישית.
לפחות בפן המקצועי - לא לעניין.
עצם ההיעלבות מחייבת נבירה לעומק העניין. ואת יודעת יפה מאוד עד כמה הממסד טועה.

מי שלא עושה לא טועה, זה נכון, אבל יש לטעות ולהטעות ויש לטעות ולהטעות. מעצם כוחו של הממסד עליו לרסן את עצמו מבחינת השפעותיו על הציבור הרחב. זה לא קורה, נהפוך הוא, וחבל.

השינויים עליהם את מדברת לא מתרחשים רק לזכות מגדל השן של הרפואה אלא מתוך דרישת הקהל. המערכת פשוט נענית לדרישות הקהל - ברצונה או שלא ברצונה.

אחרת המערכת תאבד מכוחה.

מי כמוך יודע שרעלים יכולים להבריא וליצור חולי או גרוע מכך. לכן, על פני לשפוך רעל, למרות כעסך, ראוי להתבונן מה מקור הכעס שלך.

עינת?
את שרה ק?

זמלוייס מצא שרחיצת הידיים הפחיתה תמותת יולדות.
רבים ממגלי התגליות זכו לקיתונות של בוז ורק לאחר מותם יצא הצדק לאור.

ממסד הרפואה מורכב מרופאיו. אין החלטות של אנשים בודדים.
אין לי בעיה עם דיעותיך כל עוד הן לא פוגעות בי או באחרים.
האשמת הממסד בשקרים ונסיון להרע לציבור מציגה אותי כחסיד שוטה במקרה הטוב, וכאדם רע במקרה הרע. וזה לא נעים לי.
איש באמונתו יחיה.
אבל קביעות פסקניות שאין להן בסיס עלולות לפעמים לפגוע. גם אם זאת אמונתך.

לו היית כותבת לאותה אם לפג קטן שחבל לך על לידתה המוקדמת, ושברצונך ליידע אותה שבמצבים כגון אלה נסיון לשימוש בשיטות טבעיות הראה הצלחה מסויימת, וכדאי שתדע זאת (ושלא תצטרך) לפעם הבאה, התגובה היתה שונה בהרבה מאשר לאחר התקפה על אותה אם ש"נתנה" לרופאים לבצע בה את זממם.
נו, באמת.

כבר אמרתי את זה פעם בניסוח אחר - זה נשמע כמו עלילות הדם על היהודים בתקופות אחרות.

זה מציק לי ופוגע בי.
וכואב לי לראות שגם אחרים נפגעים.

את ההודעה הקודמת כתבתי ממושכות. לפני שראיתי את תגובתו של צפריר.

הרשה לי שלא להתייחס אל דבריך בנוגע לאותה אישה ש"רצתה למות". זה יכעיס אותי כל כך לתת למילים האלה לחלחל לתוכי. אשה טובה ואמיצה שאתה לא מכיר וכך חורץ עליה משפט. היא וילדתה לא היו מטופלות שלי. הן היו חברות של המשפחה.

הרפואה המודרנית משתדלת לבדוק את עצמה, ולא להסתמך על שמועות. על זה מבוסס כל ה- evidence based medicine, שעליו צחקו באותו מאמר שציטטתי לפני יום-יומיים מה- BMJ, לא זוכרת מאיזה דף.

הרפואה מגיעה לעיתים קרובות לאבסורדים. זה נכון. אבל עושה כמיטב יכולתה למען האנושות, ולא נגדה.

ונכון שחלק מהשינויים באים מהציבור. אבל לא רק.

ונכון מאד שאני צריכה להבין מדוע דברים אלה מעוררים בי כעס.
שמלכתחילה ניסיתי לא להגיב אך אחרי חילופי דברים אלה ואחרים לא עמדתי יותר בשתיקתי.

שרון,
הרשה לי שלא להתייחס אל דבריך בנוגע לאותה אישה ש"רצתה למות". זה יכעיס אותי כל כך לתת למילים האלה לחלחל לתוכי. אשה טובה ואמיצה שאתה לא מכיר וכך חורץ עליה משפט. היא וילדתה לא היו מטופלות שלי. הן היו חברות של המשפחה.
בעצם בקשתך שלא להתייחס - התייחסת.
ואותה אשה, טובה ככל שתהיה - והיא אכן היתה טובה, אכן החליטה למות. את יכולה למחות או לכעוס אבל אלה העובדות. שוב, מתוך תפישת העולם כחומר בלבד נראה שהפתרון הוא פיזי ואין הדברים כך.
הדברים מורכבים הרבה יותר, עד כדי פשטותם.
ואלה, היסודות הרוחניים, הבחירות המודעות והלא מודעות (בחירתה היתה מודעת לחלוטין במקרה זה) הן הן שקובעות. דווקא מתוך שהיתה חברה שלך לא העיזה לשוחח עמך על אפשרות הבחירה במוות.

אצלנו נפטרה מסרטםן חברה של אורנה ושלי. אילו בחרה לחיות - היתה חיה. ובמקרה זה בוודאות הרהרה באפשרות המוות באופן שאינו מובן. ובישירותה אף סיפרה לנו על כך.

ראי, את יכולה להשאר בד' אמותייך, בהיבטי החומר ובתוך המערכת הרפואית.

המערכת הזו עושה ראשית מה שטוב לה. למערכת עצמה. באופן טבעי.
בהיותך עובדת במערכת את "שותפה" מלאה לכל היבטיה, אלה האבסורדיים ואלה החיוניים - ולו ברמת הבטחון שהציבור חש אל מול מי שמתיימרים לדעת הרבה יותר ממה שהם יודעים - וגם את זה את יודעת מצוין.

אילולא הציבור "מצביע ברגליים" קרוב לוודאי שלא היתה נפתחת אפילו קליניקה אחת של רפואה משלימה בבתי החולים למינהם. מכאן יאמר לזכות המערכת שיכולת ההישרדות שלה מרשימה. עם זאת, המערכת של היום אינה ננתפשת בעיני הציבור כיחידה שקיימת. לא כמו לפני עשרים-שלושים שנה.

מערכת בריאה אינה זקוקה להגנתם של חבריה. כאשר המערכת חולה אין כל צורך בהגנה של חבריה - יש צורך להבריא.

על פני כעס על המתריעים בשער - הקפידי להבריא את חלקת האלוה הקטנה שלך.

הקפידי להבריא את חלקת האלוה הקטנה שלך.
בכל מאודי וכמיטב יכולתי.
ואין כל קשר לכעס על הנאמר לעיל. ואולי להיפך - לולא היה אכפת לי, לא הייתי כועסת.

מדוע ולמה להתנשא? זה גורם להתנגדות עוד לפני ההתייחסות לתוכן. אפילו מכותרת הדף משתמעת התנשאות. ומה עם מה שאנשי הטיפול האלט' לא רואים? לכל אחד יש משהו שהוא לא רואה. אף אחד לא רואה הכל. אין אדם עם ראיה של 360 מעלות.

ולגבי אותה אישה - הייתי בת 10 כשילדתה נפטרה, ובת 23 כשהיא עצמה השיבה נשמתה. בסבל ובייסורים קשים.
כילדה, נערה ואישה צעירה הסתכלתי בה בהערצה - בשקט והשלווה שהשרתה, בהנקה הממושכת (שלא היתה כל כך באופנה אז) בתזונה הבריאה (ששוב, אז לא היתה כל כך מודרנית).

לילה טוב. אני פרשתי להיום (העייפות מכריעה, והילדים המקפצים ברחבי הבית זקוקים לי יותר מאשר האתר...)

שרון(())
וואו, איזה דיון זה.
כמה אנרגיה מושקעת!

צפריר,
שאלתי ברצינות למעלה. באמת לא הבנתי.

וליזה גם היא הקריבה חודשים רבים של מנוחה כפויה לשוא. אינכם רואים כמה מלח נזרה על פצעיהן של נשים אלה, שגם כך חשות שלא עמדו במשימת ההולדה כראוי, ועתה עוד מקבלות הנחיות בבחינת "אילו לסבתא היו גלגלים". לא די היה סבלן?
שרון ג , אני רוצה להזכיר לך ששתי אלה אינן היחידות פה באתר ש"הקריבו חודשים רבים של מנוחה כפויה" בהריון.
אולי תגני קצת עלי, למשל?
שחודשים רבים אחרי שילדתי, גיליתי ש"הקרבתי חודשים רבים של מנוחה כפויה לשוא" כי היו דברים שהייתי צריכה לעשות בהריון מתחילתו (פשוט לא ידעתי עליהם אז!) ואילו הייתי עושה אותם, לא היה צריך את כל שמירת ההריון המזיקה שלי?
מה אני מנסה לומר?
שאני בהחלט שמחה לקבל "הנחיות בבחינת אילו לסבתא היו גלגלים".
למה לא? לא די היה בסבלי?
צריך שעוד נשים יסבלו כמוני, כשאפשר לשמוע מה יכולתי לעשות אחרת כדי למנוע את הנזק לי ולעובר שלי בהריון?
למה, שרון יקירתי, את חושבת שאם מישהי סבלה והיה לה קשה - מעתה והלאה היא לא תרצה לשמוע שום דבר חדש כדי להצדיק בכל הכוח את הסבל הזה?
למה צריך להצדיק בכלל?
ומי אמר שמה שיש לשרה להגיד בכלל רלבנטי לאמא אינקובטור או לליזה ליזה? שרה לא אמרה את זה, וגם לא אף אחד אחר.
לשרה יש ידע. היא לא טענה שהיא מכירה את כל המקרים כאן ושהידע שלה היה עוזר לכולן. מי שחושב כך - קורא מהרהורי לבו ובעיקר מרגשות קשים שיש לו כלפי עצמו. אין לזה קשר לידע של שרה, ואפילו לא לניסוח של שרה.
רק מי שקוראת אותה תדע להחליט, אם הידע הזה רלבנטי לה, אם הוא היה עוזר לה בזמנו, אם הוא יעזור לה בעתיד.

וכן זו בהחלט היתה הפלת אשמה ועובדה שלא אני היחיד שהרגיש אותה, על האימהות. מה שרה יודעת על מה שהן עשו בזמן ההריון כדי לשמור עליו? היא ראתה מה היתה הדיאטה של אמא אינקובטור בזמן ההריון?
וגם אתה, רופא ילדים.
אתה לכוד בתוך "אשמה". אין לך שום ראיה אחרת מלבד "אשמה". לכן כל אחד פה יכול להסביר לך עד שייצא עשן מהאוזניים שאנחנו לא מדברים על "אשמה" משום סוג ובשום פנים ואופן, שרה בעצמה באה ואומרת שהיא לא האשימה אף אם (לא עלה על דעתה שמישהו יבין אותה ככה), אבל אתה ממשיך עם התפיסה הזאת פשוט מפני שאתה לא מסוגל לראות את מה שאנחנו מדברים עליו. אצלך יש רק "אשמה", וצורך עז "לנקות חולים מאשמה". כי נגד "אשמה" יש אצלך "קורבנות", ומהמילכוד הזה אתה לא מסוגל לצאת (יואו, אני לא מאמינה שזנחתי בשבילך את כל הטקט החדש שלי ואני פשוט כותבת לך דוגרי בלי כפפות).
אני ממליצה לך על הספר "שינוי: עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן" מאת ואצלאוויק, ויקלנד ופיש (ספרית פועלים), נמצא בחנויות אקדמיה (דיונון, אקדמון וכדומה). במיוחד על "'עוד מאותו דבר' או כאשר הפתרון נהיה בעיה" (עמ' 45), וכן "שינוי ממעלה שנייה" ו"האמנות העדינה של פירוש מחדש" (עמ' 85, 99 בהתאמה). אבל בעצם - כל הספר.

אני מדברת על "שינוי ממעלה שניה". אתה נמצא כל הזמן בתוך הריבוע, בתוך "שינוי ממעלה ראשונה". זה מה שרופאים לא רואים .

מה שרה יודעת על מה שהן עשו בזמן ההריון כדי לשמור עליו?
היא לא יודעת, והיא גם אמרה שהיא לא יודעת.
היא רק העלתה רעיונות - שיכלו להתאים או לא להתאים למקרים הספציפיים שלהן,
והיא רק שאלה שאלות - שיכלו להבהיר ולעזור או לא להיות רלבנטיות למקרים הספציפיים שלהן.
מה ששרה עשתה היה ראייה של אדם מפוכח, ספקן, חוקר .
תגובת הבטן שלך היא תגובה של כסת"ח , לא של חוקר .
של מי שרוצה להשתיק את מי שאומר דבר "חדש", "אחר" ו"משונה", ושל מי שרוצה להצדיק את מה שנעשה, גם אם אפשר היה לעשות יותר טוב.
ואכן אתה רופא, לא חוקר. הראייה שלך אחרת. וכיוון שאתה באופן אישי לא מסוגל לצאת מהריבוע של "מי אשם?" , אז אתה לא מבין מה שרה אומרת, ובטח לא מה שאני אומרת.
לכן, האמת, בינינו, אני מתנצלת עד מאוד על ההתקפה האישית על דרך החשיבה שלך. בעצם אני מכוונת את דברי לאנשים אחרים שאולי יצליחו להבין, כי בחוצפתי, תוקפנותי וניסוחי המתנשאים אני מניחה שגם עכשיו אתה תמשיך לא להבין אותי. שוב סליחה, זו נקודת העיוורון שלי: אני מתחילה לרתוח כשאני נתקלת בעיוורון ובבעיה של הבנת הנקרא אצל אנשים שאני מחשיבה לאינטליגנטים.

אופס התפלק לי, השתמשתי במחשב של מישהי שקוראים לה עינת..
_מאשר לאחר התקפה על אותה אם ש"נתנה" לרופאים לבצע בה את זממם.
נו, באמת._
לא התקפתי. רק נתתי מידע על דרך שונה להתמודד עם זה. שאכתוב את זה שוב למקרה שלא הבנת? נו באמת.
המטרה שלי היא ללמוד מהמקרה לעתיד לאמהות אחרות שפתאום ימצאו עצמם במצב שלה, או לאמא עצמה אם חס וחלילה תמצא את עצמה שוב במצב זה. בשמת הסבירה אותי יותר טוב ממני.

הרפואה המודרנית משתדלת לבדוק את עצמה, ולא להסתמך על שמועות. על זה מבוסס כל ה- evidence based medicine, תלוי מי מציג את ה evidence bases. אם זה מגובה על ידי חברת התרופות כמו Bayer למשל (שמתבססת על מחקרים ונסיונות רפואיים אכזריים שהגרמנים בצעו ביהודים במחנות) ואת, שרון ג, לא צריכה לכעוס, מפני שבתור אדם פרטי שרק רוצה לעשות טוב ולעזור ובתור יהודיה טובה בת לעם ישראל אין לך שום קשר לפשעים של הממסד.
יש הרבה evidence based נגד טיפולים מקובלים, כמו חיסונים למשל אבל מובן, שעדיף להמשיך עם הטיפולים אף על ההתמרמרות הגוברת והעולה מהציבור ההולך והגודל של בעלי ילדים האוטיסטים. (יכלתי להוסיף המון המון דוגמאות נוספות אבל לא אוסיף כי הנקודה הובנה (אולי לא?)

מדוע ולמה להתנשא? זה גורם להתנגדות עוד לפני ההתייחסות לתוכן. אפילו מכותרת הדף משתמעת התנשאות. ומה עם מה שאנשי הטיפול האלט' לא רואים? לכל אחד יש משהו שהוא לא רואה. אף אחד לא רואה הכל. אין אדם עם ראיה של 360 מעלות.
יש. כל אחד, מה שנדרש זה לעלות ולהרחיב את נקודת המבט. לראות כיצד הזעיר והכביר שזורים זה בזה ונמצאים זהים.
כשאתה מתבונן מלמעלה, ומיד נכנס למושג התנשאות, או מהצד, או מלמטה את רואה את העולם מבחוץ ומבפנים.
כאשר אתה מרחיב את נקודת המבט, ומאפשר לה ללכת עוד צעד אחד אל מעבר לגבולות הנלמדים שלך, אתה למד שהתנשאות אפשרת רק היכן שמתקיים הצורך בנחיתות, ויש פעמים שהמתנשא כביכול, כמאמר השיר, לא יודע שהוא כזה.

לכן, כאשר אתה מצביע על התנשאות אתה בהכרח בא ממקומך שלך.
התבונן שם ומצא איך דבריך כלפי חוץ תקפים בהחלט ואולי אף יותר - כלפי פנים.

התבוננות זו אכן מצביע על שם אחר לחלוטין לדף והוא "מה שלא רואים מה שמובן מאליו".
אבל כאן, היות והפחד משרת נאמנה את כל התפישה הזו, תפישה הבנויה על חיים בשבי. במובן זה שמאמינים שמסגרת מיישרת, ואין הדברים כך, הרי שדווקא ההתייחסות המופרזת - מעבר לכל שכל ישר או הגיון - לרפואה ולרופאים על פני לתת את המקום הנכון לבריאות על כל היבטיה.

<עייפתי>

הרשה לי שלא להתייחס אל דבריך בנוגע לאותה אישה ש"רצתה למות". זה יכעיס אותי כל כך לתת למילים האלה לחלחל לתוכי. אשה טובה ואמיצה שאתה לא מכיר וכך חורץ עליה משפט. היא וילדתה לא היו מטופלות שלי. הן היו חברות של המשפחה.
שרון, אכתוב לך בדף שלך.

הרפואה המודרנית משתדלת לבדוק את עצמה, ולא להסתמך על שמועות.
האם קראת את המאמר של ד"ר מרסדן ואגנר, על הדגים שאינם יכולים לראות את המים? הוא מאלף מבחינת המיתוס הזה (קישור בראש דף זה).
או, בואי נגיד - חלק מהחוקרים ברפואה המודרנית אכן משתדלים.
חלק מהרופאים אפילו אינם משתדלים.
מהי הרפואה? אותו רופא שמפרסם מאמר שקורא תגר על פרקטיקה מקובלת ומוכיח שהיא מזיקה ולא יעילה, או אותם אלפי רופאים שיושבים במרפאות הנשים של קופ"ח וממשיכים לרשום את הטיפול שכבר הופרך, כי או שהם לא התעדכנו במחקר, או שהם התייחסו אליו בביטול?
כמו שבבית החולים ליולדות של פוריה, במחלקת פגים, עד לפני שנתיים (אולי גם היום, אבל אני לא מעודכנת) סרבו לתת לפגים חלב אם וסרבו לקבל חלב אם מיולדת ששאבה במיוחד לפג שלה - מפני שהם לא חשבו שזה טוב לפגים! הם בעד תמ"ל!
זה ידע רפואי?! זו רפואה מבוססת מחקר?! אז מה אם הידע קיים ואת יכולה להביא את כל המחקרים שבעולם כאליבי למה ש"הרפואה יודעת" - אבל מה עושים מול רופאים, שלא ניזונים משום מחקר אלא משמועות? מפרוצדורות שלא מבוססות על שום ידע חוץ ממנהג שאיזה רופא קבע, מסיבות לא-רפואיות?

צפריר, מקבל את דבריך. רק דבר אחד לא הבנתי. אתה סבור שאתה רואה הכל? את כל ההיבטים והשיקולים של הרופאים? שנקודת המבט שלך כה רחבה שאתה רואה גם מעולמך וגם מעולמם?

<עייפתי>
אז אני אשאל שוב כדי שאולי תענה בבוקר.

ניסיתי להבין את הפתלתלות
כאן, מתוך הניסוח המתפתל המביא את קו המחשבה הישר, שמתיישר בפיתוליו. בנפתוליו מאפשר את הביטוי של אותה אנרגיה שמשפיעה ומושפעת אצל הכותב. הרכב חדש זה המכונה "רב-מפתח" הוא שילוב של ששה הרכבים העוטפים ונעטפים.
אתה מתיחס כאן ל'כותב' סיוננדה?
ומתקבל ה- "רב-מפתח" - או ה"master-key" שמכיל אם כך ארבעים תמציות.
ואתה אומר שזו התמצית שאתה מציע לו לתלות במחלקה?

אתה סבור שאתה רואה הכל? את כל ההיבטים והשיקולים של הרופאים?
אני לא צפריר, אבל פלוני אלמוני יקר: לא צריך לדעת הכל כדי לזהות מישהו שרואה עוד פחות ממך, נכון? צריך רק לראות טיפ-טיפה ממה שהאחר לא רואה, וכבר אתה רואה יותר ממנו.

והאמת, אנטואן דה סן אקזיפרי כתב על זה הרבה יותר יפה ממני.

פלוני,
צפריר, מקבל את דבריך. רק דבר אחד לא הבנתי. אתה סבור שאתה רואה הכל? את כל ההיבטים והשיקולים של הרופאים? שנקודת המבט שלך כה רחבה שאתה רואה גם מעולמך וגם מעולמם?
בדיוק כפי שההכשרה להיות רופא לוקחת זמן ותהליכי למידה והבשלה, כך ניתן גם למוד את אותו ערוץ אל מידע או התבוננות או יכולת להתבונן על הדברים במבט מקיף או מורחב.
מעצם היות עבודה זו מתפרשת או מתרחבת בכוח החיבור לאותו ערוץ מוחלט, מגיע משם רלוונטי לשאלו ספציפיות וכלליות.

חיבור זה הוא מה שנהוג לקרוא - מצב של "תקשור" או מצב תודעה מורחב או מצב הכרה מורחב. אלה ניתנים ללמידה ולתרגול. חמש שנים של תרגול יומיומי, ועוד אי אלו שנים של למידה והתבוננות, מניחים את ההתבוננות הרחבה - זו אשר אינה יורדת לפרטי החומר, או לפרטים בכלל.

כאן, איני יכול לומר כי באמצעות דרך זו מגיעות תמיד תשובות מובנות, ם לא בעבורי, אבל העיקר הוא אותה כוונה והשתדלות - להתבונן מהמבט המקיף, זה החומל, זה שמייצג בהכרח את החסד, על פני הדין.

אורית,
_ניסיתי להבין את הפתלתלות
כאן, מתוך הניסוח המתפתל המביא את קו המחשבה הישר, שמתיישר בפיתוליו. בנפתוליו מאפשר את הביטוי של אותה אנרגיה שמשפיעה ומושפעת אצל הכותב. הרכב חדש זה המכונה "רב-מפתח" הוא שילוב של ששה הרכבים העוטפים ונעטפים
אתה מתיחס כאן ל'כותב' סיוננדה?
ומתקבל ה- "רב-מפתח" - או ה"master-key" שמכיל אם כך ארבעים תמציות.
ואתה אומר שזו התמצית שאתה מציע לו לתלות במחלקה?_

הכותב הוא אני בעצמי, סיוננדה לא יודע מה זה בכלל.

הרב מפתח הוא ההרכב שאני עונד, מכאן השפעתו ניכרת בהעמידו התבוננות פותחת ומסכימה.

צפריר שבצורה מאוד מליצית ועטופת צלופן בעצם מפיל את האחריות למחלה על החולה, סביבתו ובני משפחתו
בהמשך לדברים שבשמת אמרה:
על מי האחריות יכולה להיות אם לא על החולה ומשפחתו? מי אחראי על בריאותי ועל מחלתי אם לא אני? מי אחראי על בריאותו של בני אם לא אני?
אני יכולה להעביר את האחריות לרופאים, אם הם מסכימים, אבל גם זה רק זמנית. הרי בסופו של דבר אני האמא שלו, אני מטפלת בו, והוא באחריותי. לטוב ולרע. ואם הוא חולה, אני אחראית לעשות את המיטב עבורו כדי שיבריא. מובן שאני עשויה לטעות ולהחליט לא נכון, ותוצאות ההחלטה גם הן יהיו באחריותי.
מובן שהכוונה לא לאשמה. כדי להאשים מישהו צריך שתהיה מוטלת עליו איזושהי חובה שהוא לא מילא, או שאיסור שהפר. צריך להיות גם מישהו שמאשים, ומי זכאי להאשים כאן?
ובתרגום לאנגלית (אולי זה מבהיר את ההבדל טוב יותר):
מדובר על responsibility ולא על fault

ובהמשך לדברים אחרים של בשמת:
בניגוד לך, אני לא כל כך מתרשמת מהדיאלוג בין סיוננדה לצפריר, כי זה לא באמת דיאלוג. אין כאן שיתוף פעולה, אלא הסכמה של סיוננדה ללמוד מצפריר. אין כאן מפגש בין שני תחומי ידע, אלא הסכמה של האחד לסגת מפני השני. אולי זה הכרחי, אולי אין השניים יכולים לדור בכפיפה אחת, אבל זה לא שיתוף פעולה ולא איחוד עולמות.

עוברת,
אין כאן מפגש בין שני תחומי ידע,
יש כאן מפגש בהחלט, בין שניים, סיוננדה וצפריר. ויש דיאלוג שמשמעותו ניתן לפירוש כאילו סיוננדה מעוניין ללמוד מדברים אלו, ויתכן שכך הם הדברים. עם זאת כל העניין הוא שעל סיוננדה ללמוד מסיוננדה ולא מצפריר, וזו ההנחיה הנדרשת באופן כללי, בין מנחה ומונחה, כך הרופא מניח לחולה את הבטחון שידע לטפל בעצמו.
אבל, בהחלט יתכן שסיוננדה בכלל לא מבקש הנחייה אלא רק הצצה לעולמי. כאן אין סימטריה. שעולמו פרוש פחות או יותר לפני כמו לפני כל אחד אחר.

סבתא של בעלי הרתה וילדה את בנה הבכור במחנה פליטים באירופה אחרי מלחמת העולם השניה. לא היתה לה רעלת, והיא ילדה בלידה קלה תינוק במשקל 3.300 ק"ג. האם ידעו במחנות הפליטים של 1946 משהו שאני לא ידעתי?
עד כמה שידוע לי ועד כמה שזה ישמע מוזר, בריאות האנשים ששרדו את המלחמה היתה טובה יותר מלפניה, מפני שהם אכלו מעט מאוד ובמקום קמח לבן הם אכלו קמח מלא שהיה יותר זול.

סליחה על השאלה, מה זה CMV?

צפריר.
אתה נהדר.
אני לא ארחיב כעת בדברים כי אני ממש בדרך...
אכן המפגש הוא ביני לבינך ולא בין שני תחומים, אכן אני מבשק הצצה לעולמך ולא הנחיה, אכן אני מחפש את עצמי במפגש הזה.

לגבי ענין החותמים.
לא בקשתי הצעות לטיפול אלטרנטיבי או אחר במקרים בהם דנתי עם צפריר.
כפי שנאמר קודם אני מבקש הצצה לעולמו של צפריר, מבקש לעצמי הצצה למקום חצי פתוח בקרבי דרך המלים של צפריר
לחותמים בעיני את כל משמעות, באותה מידה יכול היה צפריר להגיד לי לקחת נוצות של תרנגולת ולפזר אותם מסביב מיטת החולה או אלף דברים אחרים מסוג זה. דברים "שאין לי מה להפסיד מהם". אני מחפש את דרכי שלי ולפיכך רוצה לפעול על פי דרכי שלי, להיות נאמן לעצמי. לכאן מתנקז המאמץ שלי. לכן יש לי מה להפסיד, והוא, את עצמי.
כמו שכתבתי אני בהחלט לא פוסל את אפשרות החותמים, אבל כנראה שהם יצטרכו לחכות לי.
בהזדמנות זו, צפריר - רוצה להסביר מים שעברו אינדוקציה ?
בנוסף צפריר אמר שהשפעה היא תוך מספר שבועות. בבית החולים התחלופה גבוה ורוב רובם של החולים נשארים מספר ימים בלבד.

סיוננדה,
השפעת החותמ האישי והמרחבי ניכרת תוך שבועות לאדם עצמו. עם זאת אלה שמגיעים אליך יושפעו באופן ניכר תוך שעות היות ונמצאים כבר בקצה ומכאן החותמים מאזנים מיד ללא צורך בהקצנה ובאיזון מחודש.

מעבר לכך, אם וכאשר תנתן לי ההזדמנות למפות בי"ח שלם בחותמים (את עבודת המיפוי יהיה עלי לעשות בבית החולים עצמו על פי מחלקותיו), הרי שהשפעת החותמים נדרשת בעיקר בהשפעתם על צוות העובדים.

איני בטוח שהחותמים אינם מענינים אותך כשלעצמם היות והשפעתם על הגוף עשויה להפתיע אפילו אותי.

מים שעברו אינדוקציה או תהליך של השראה אנרגטית הם מים שלתוכם הוכנסה מבחנת זכוכית אטומה המכילה תמציות צמחים בעיקר. זמן, אור, אפלה וכוונה אם כך מטביעים או מחתימים את התדר הספציפי של אותה תמצית או הרכב של תמציות אל תוך המים. כאילו ניתן קוד למולקולות של המים להסתדר כך או כך.
לאחר מכן מוצא החותמ מהמים ומוסף אלכוהול לקיבוע של אותו תדר במים האלה.
עם זאת, כיום הטכנולוגיה המצויה מאפשרת להגיע למים נטו. ללא אלכוהול בכלל, כשמים אלה עדיין "מוחתמים" באופן מלא.

עם זאת אלה שמגיעים אליך יושפעו באופן ניכר תוך שעות היות ונמצאים כבר בקצה ומכאן החותמים מאזנים מיד ללא צורך בהקצנה ובאיזון מחודש.
אלה שמגיעים אלי ? הכוונה למטופלים.
נמצאים כבר בקצה?
אני מבולבל, האם הכוונה שאני אענוד את החותמים, או שאשים בחדר בבי"ח.
בעצם כל המשפט הזה לא מובן לי, נסה אולי במללים אחרות. תודה.

צפריר.
בענין האדון שספרתי לך עם שלשולים דמיים.
על פי הרפואה, ככל הנראה הוא לא סובל ממחלת מעי דלקתית (IBD) כפי שהועלה החשד לראשונה.
אובחן אצלו חיידק הסלמונלה בצואה ולאחר טיפול אנטיביוטי השתפר.
אני אישית לא ראיתי אותו, אבל התעניינתי אצל מנהל המחלקה שסיפר לי זאת.

אכן המפגש הוא ביני לבינך ולא בין שני תחומים, אכן אני מבקש הצצה לעולמך ולא הנחיה, אכן אני מחפש את עצמי במפגש הזה.

בדיוק בגלל זה המפגש והדיאלוג שלכם פה כל-כך מרגשים אותי.
@}

נמצאים כבר בקצה?
אם הבנתי נכון את צפריר (וסיכוי רב שלא כך הוא הדבר

) - כוונתו לחולים שנמצאים בקצה, או קרוב לקצה חייהם ורק מאמציך ומאמצי שאר הצוות ומאמצו של האדם עצמו ורצונו לחיות הם שמשיבים את רוחו ומסיגים את נפשו כמה צעדים לאחור מפי התהום אל עבר האור.
(ואם אני מקשקשת שטויות תמוהות, אני משוכנעת שצפריר יתקן אותי בעוד רגע קט):-)

האם הכוונה שאני אענוד את החותמים, או שאשים בחדר בבי"ח.
אני מניחה שהיעילות היא בשניהם, שכן לאיזונך כמטפל תפקיד חשוב באיזון חוליך.

כאשר אדם פונה אלי ומחליט לרכוש נאמר חותמ-אומץ. הרי שלמרות שמודע לפחדיו ברוב המקרים תחול ריאקציה והפחדים יעלו במשנה תוקף. אז, לאחר ההקצנה הזו תתחיל עבודת האיזון על ידי האדם בתמיכת והכוונת החותמ עצמו.
אצלך, או במקום עבודתך מגיעים אנשים שבעיתם כבר פתולוגית, קיצונית, אינה נדרשת להחמרה על מנת להתאזן, לכך הכוונה.

המלצתי היא כמובן שהחותמים יהיו תלויים בחדר עצמו.
לגביך - אם אתה מעוניין - בהחלט כן. אבל זה כבר עניין שלך שלא קשור לשיחתנו זו (וזה גם לא מוצע בחינם). כאן מומלץ להתחיל במאסטר.

שרון,
על פני קצה חייהם - קצה הכאב או הסבל, הקיצוניות של אותה בעיה.

הבנתי.

צפריר,
אכילת מזון בריא כ"צו חברתי" היטמעות אל אמונות חיצוניות, ויתור מראש על רצונות, חוסר היכולת להתבדל מהחברה וכן הלאה מהווים נתיב כמעט ודאי לסרטן.
אכילת מזון בריא היא מזון לנפש. מזון בריא אינו אמונה חיצונית אלא היטהרות רוחנית. הויתור על אכילת מזונות ממכרים רוויי רעלים או מזונות מן החי, שצריכתם כרוכה בסבל רב שנגרם לבעלי החיים, אינו בגדר ויתור על רצונות כי אם התעלות על רצונות שהוטמעו בנו בעל כורחנו, בהיותנו חברה צרכנית. יכול להיות שהטבעונות כפתרון לאיזון יכולה לגרום לנזקים, אם הטיפול לא משולב עם עבודה פנימית.

שרון, כתבת על שיטות טיפול שהזכירו קודם:
לו היה שמץ של אמת בזה, היו כבר יזמים זריזים מזמן משתלטים על הטכנולוגיה החדשנית הזו ועושים כסף רב.
רק אם היו מצליחים לעשות מזה מוצר או שירות. אין הרבה כסף באחריות אישית.

אינכם רואים כמה מלח נזרה על פצעיהן של נשים אלה, שגם כך חשות שלא עמדו במשימת ההולדה כראוי, ועתה עוד מקבלות הנחיות בבחינת "אילו לסבתא היו גלגלים". לא די היה סבלן?
זה דומה קצת לאלה שאומרים שאסור לספר לנשים שויתרו על הנקה על דברים כמו קפיצת גדילה, אחיזה נכונה, איזון בין חלב קדמי ואחורי. למה לזרות להן מלח על הפטמות הפצועות?
אם כי אני בהחלט חושבת שיש דרכים פחות פוגעות לומר דברים כאלה, ויש דרכים יותר פוגעות.

בשמת.
אני לא רואה בדברייך מתקפה אשית מהסיבה הפשוטה ש אני לא מחפש אשמים אני מתייחס למחלה כמשהו שקורה, בגלל שלפעמים קורים דברים שאינם בשליטתנו. צפריר העלה כאן לראשונה את עניין תפקיד החולה ומשפחתו במחלתו ואני חוזר ואומר שדבריו של צפריר הם לרוב עטופים במעטפת מליצית, אך המשמעות הבסיסית נשארת אותו הדבר. צפריר טוען , ולא בלי בסיס, שאם תטפל בבסיס הנפשי רגשי של מחלה, המחלה תעלם. ממילותיו הוא עצמו:
היא לא מתה מסרטן, היא מתה. נקודה

כאשר אדם מחליט למות - לא יעזור דבר.
כלומר לדברי צפריר המחלה ותוצאותיה היא בידי החולה.
עכשיו , אני לא לחלוטין לא מסכים עם הדברים, ניסיתי להראות כי לפעמים המצב הוא שונה, לפעמים המחלה אינה בשליטתו של החולה ואין ביכולתו לעשות דבר וחצי דבר כדי למנועמ אותה ואת תוצאותיה.
אני מסכים עם דבריה של עוברת אורח:
על מי האחריות יכולה להיות אם לא על החולה ומשפחתו? מי אחראי על בריאותי ועל מחלתי אם לא אני? מי אחראי על בריאותו של בני אם לא אני?
ברור שבסופו של דבר האחריות על המחלה וההתמודדות עמה החולה ומשפחתו, אלא שלדעתי הדברים אינם בשחור ולבן. מחלות קורות לפעמים כי הן פשוט קורות.
כשדברים נאמרים כפי שצפריר אומר אותם, ניתן לפעמים שלא לראות את המשמעות שמסתתרת מאחורי הדברים. מאוד יפה ומליצי לדבר על חיבור בן גוף ונפש,
על הפן הרוחני. אבל בבסיס דבריו הטענה היא כי אדם יכול לשלוט במחלתו וגם במותו, ובכן אני מכיר מקרים בהם זה פשוט לא עבד, מקרים בהם אותם אנשים ניסו להיאחז בחיים בכל מחיר , מעולם לא דיברו על ויתור גם כאשר הרפואה הקונבנציונלית הודיעה בצורה מוחלטת כי אין ביכולתה לעזור. אנשים שלא הסכימו ל DNR (החלטה שלא לבצע החייאה) ויהי מה, אנשים שניסו כל שיטה קונבנציונלית ואלטרנטיבית כדי להבריא ופשוט לא הצליחו.
גם כאן אני בטוח כי יהיה לצפריר מה לומר על "מהי הסיבה למלחמתו של האדם", "איזה תפקיד מילאה מלחמה זו עבורו" וכדומה. אז אולי אני לא רואה הכול אבל אני כן רואה שלפעמים יש לקבל דברים כפשוטם.

גלי,
כל מה שכתבת נכון אם האדם מגיע להחלטה לאכול בריא מתוך רצונו. כאשר הדבריעם נעשים או נגד רצונו או נגד יצרו, כאשר הדברים נעשים מתוך הצורך לשים את תשוקותיו אחרונות או את עצמו אחרון, גם בריחה זו עשויה להסתיים בסרטן.

רופא,
שוב ושוב אתה מפרש את דברי לצרכיך.
_כלומר לדברי צפריר המחלה ותוצאותיה היא בידי החולה.
עכשיו , אני לא לחלוטין לא מסכים עם הדברים, ניסיתי להראות כי לפעמים המצב הוא שונה, לפעמים המחלה אינה בשליטתו של החולה ואין ביכולתו לעשות דבר וחצי דבר כדי למנועמ אותה ואת תוצאותיה._

לדברי כפי שאתה שולט בחלומותיך כך אתה שולט במציאות של חייך.
המציאות עשויה בהחלט להתפש כשרירותית לחלוטין בעבור אדם זה או אחר.
אז, בוחר האדם במציאות שרירוטתית אשר "מפילה" על האדם נסיבות שרירותיות - מחלה כזו או אחרת, הריהו בוחר בגישה מסוימת.
גישתו של האדם - היא באחריותו, היא בידיו.

כאשר החולה משנה את גישתו כלפי חייו ומחלתו, הרי שגם אם אינו מבריא מהבחינה הפיזית מיד, לעתים קרובות אפשרית חזרה לאיזון או בחירה מודעת במוות.

_מאוד יפה ומליצי לדבר על חיבור בן גוף ונפש,
על הפן הרוחני. אבל בבסיס דבריו הטענה היא כי אדם יכול לשלוט במחלתו וגם במותו,_
פשוט לא נכון, בבסיס דברי האדם יכול להתבונן על מחלתו ועל חייו ולקחת אחריות - הן על חייו והן על מותו. לקיחת אחריות אינה תמיד שליטה. לעתים קרובות דווקא השחרור של אלה היא האחריות האמיתית.

על פני לפרש את דברי לכוון המליצי וגו', ראוי שתקרא בעיון את הדברים ותראה שאיני זה שמטיל את האחריות - האחריות על בריאות האדם בידיו בכל מקרה - ולגיטימי בהחלט לבחור במחלה, או במחלה קשה או במוות.
את זה קשה לך לקבל. אבל אלה העובדות.

כל מה שכתבת נכון אם האדם מגיע להחלטה לאכול בריא מתוך רצונו. כאשר הדבריעם נעשים או נגד רצונו או נגד יצרו, כאשר הדברים נעשים מתוך הצורך לשים את תשוקותיו אחרונות או את עצמו אחרון, גם בריחה זו עשויה להסתיים בסרטן.
צפריר,
קראתי את דבריך. הם נגעו בי ונשמעו לי הגיוניים, אבל הותירו אותי קצת מוטרדת.
במשך שנים אני רוצה לאכול באופן בריא, מאוד רוצה. מתוך מחשבה ובחירה. כנגד הרצון יש גם יצר. יצר עז למתוק (=שוקולד ושאר רעלים לא בריאים). וזה בהחלט יצר. אני מאמינה שמקורו של היצר הינו חינוך / הרגל. אבל הוא קיים ושריר מעל 30 שנים.
בקיצור - מה עושים כשיש רצון אבל יש גם יצר? איך ללכת עם רצוני אבל גם עם יצרי? איך לא לשים את תשוקותי אחרונות ויחד עם זה גם לקחת אחריות על גופי ועל בריאותי?

האחריות על בריאות האדם בידיו בכל מקרה - ולגיטימי בהחלט לבחור במחלה, או במחלה קשה או במוות.

שאלה העלולה להשמע פשטנית ומטומבלת, אבל בכל זאת.... [החרדות...]

היו שנים ארוכות בהן ייחלתי להיות חולה.
היו שנים ארוכות - מילדות ועד לפני מספר שנים - בהן מחלה כלשהי היתה הדרך הלגיטימית לבקש ולקבל יחס רגשי.
מחלה נדמתה לי כדרך מצוינת לקבל התיחסות ללא תנאי, טיפול אוהב, לגיטימציה ל... לא יודעת, המון דברים, לא משנה.
האם אתם סבורים שהזמנה מתמדת ורצופה ומלאת כוונה כזו שנשלחה ליקום השיגה את מטרתה- ואולי מאוחר היום להתחמק מתוצאותיה?

ובמלים ברורות יותר - אם הזמנתי לי מחלה קשה -האם מאוחר "לבטל"

???

קצת מוטרדת,
המקום הזה הואט בהחלט המקום בו את מתחילה לבהרר את רצונותייך.
בעקרון, הגוף מגיב לנפש. כאשר תהיי שלמה עם המזון הבריא בנפשך - גופך ישמח שם.
עניין של עבודה אישית, וכל אחד ודרכו.

תודה.
דוקא שאלתי את עצמי אם אני באמת באמת רוצה לאכול בריא. התשובה היתה שאני רוצה. חשבתי שאני שלמה עם זה. איך נהיים שלמים עם זה? כנראה שיש משהו שאני עוד לא רואה.
עניין של עבודה אישית.
איזושהיא הצעה איך או היכן להתחיל?
ושוב הרבה תודה (פרח)

דוקא שאלתי את עצמי אם אני באמת באמת רוצה לאכול בריא.
כאן, יש להדגיש שזו בחינה אישית. כל אחד והמזון הבריא בעבור עצמו. שיש תקופות בחיים, ויש אנשים שבשר הוא המזון הטוב ביותר בעבורם.

התחלה לעבודה אישית (וגם המשך) - פרחי באך.
או הקפדה על שתיית מים בלבד - ולשתות הרבה. רק מים. והרבה.
התחלה זו תניח לגוף להנחות אותך - מה מתאים לך.

כאשר הדברים נעשים או נגד רצונו או נגד יצרו, כאשר הדברים נעשים מתוך הצורך לשים את תשוקותיו אחרונות או את עצמו אחרון, גם בריחה זו עשויה להסתיים בסרטן.
צפריר,
תודה על התשובה.
אני מקשיבה לניואנסים הקטנים שיוצאים מהמשפטים שלך ואני מרגישה שאתה מצליח להאיר נקודות מאוד חשובות של התבוננות פנימית. לא ליצור מצב של תסכול, לא לפעול מתוך נוקשות, להקשיב ולבחון איך כל דבר מתחבר אל האינדיבידואל שלנו.
יחד עם זאת, אתה כותב:
ויש אנשים שבשר הוא המזון הטוב ביותר בעבורם.
אם צריכת הבשר כרוכה בסבל רב שנגרם לבעלי החיים באופן גידולם, האם עדיין יש לספק את אותם תשוקות ויצרים (שלרוב מותנים בהרגלים)? ומה אם אותו בשר הוא כבר חסר את אותם מרכיבים חיוניים עקב תיעושו, האם לא עדיף להביא לידיעת אותם אנשים שצורכים אותו על כך?

עכשיו אני זורקת כמה פצצות על האמונה בטיפול הכימותראפי.
שאלות אנליטיות חוקרות על הסרטן
תמונה של ידים שבטעות נשפך עליהן חומר כימותראפי

דבריו של רופא אלטרנטיבי לסרטן
(הוא ברח למקסיקו, כמובן)

הספר שלו
what]האתר is cancer[/po].htm

טוב שרה אז כדי לאזן הנה כמה דברים שהממסד מפרסם:
הראשון
השני

גלי,
את בהחלט צודקת כאשר האדם אוכל בשר שגודל למטרת בשר.
עם זאת, ניתן לאכול למשל רק דגי ים אשר גדלו חופשיים וניצודו.

כאשר האדם אינו מודע לכך שהעוף או הבקר שהוא אוכל גודלו למען תעשיית הבשר הרי שהשפעות האנרגיה השלילית הזו הזה פחות ניכרות על האדם עצמו.

כל קביעה של אידיאולוגיה כזו או אחרת טומנת בחובה אלימות, נוקשות וחוסר פשרה. גם אידיאולוגיה נאורה עשויה להגיע לשם.

רחל ה
כפי שהזמנת לעצמך מחלות, את יכולה להזמין לעצמך איזון ובריאות.
אין מחלה שלא ניתן להבריא ממנה. נקודה.

כאן, קביעה זו עומדת בפני עצמה גם מול כל מחקרי הגוף והחומר, על קביעות המחקרים המדעיים וכל העמדות שגורסות שיש מחלות בלתי הפיכות.

רק המוות בלתי הפיך - (רק שאלישע הנביא לא ידע את זה).

הממסד מפרסם דברים רק בגלל ש-המערכת פשוט נענית לדרישות הקהל?_ - ברצונה או שלא ברצונה.
אחרת המערכת תאבד מכוחה._ (צפריר שפרון)

אילולא הציבור "מצביע ברגליים" קרוב לוודאי שלא היתה נפתחת אפילו קליניקה אחת של רפואה משלימה בבתי החולים למינהם. מכאן יאמר לזכות המערכת שיכולת ההישרדות שלה מרשימה. עם זאת, המערכת של היום אינה ננתפשת בעיני הציבור כיחידה שקיימת. לא כמו לפני עשרים-שלושים שנה. (צפריר שפרון)

כלומר אם הממסד לא יפרסם דברים 'אלטרנטיבים' הממסד יאבד מכוחו כשם שידעו כבר שהטיפול ההורמונאלי החלופי מזיק, וזה dangers]פורסם of estrogen[/po].htm בשנת 1998 באתר של דר מרקולה, ורק עכשיו יצא הסקנדל לאור בשנת 2003. למה הם חיכו כל כך הרבה זמן שבמהלכו המשיכו להפגע עשרות או מאות אלפי נשים, אם ידעו כבר מזה 5 שנים?!

צפריר,
(אם זה כבר לא רלוונטי לדף אפשר לערוך את זה החוצה אחר כך)
אפנה לדף פרחי באך במקביל.
2 שאלות: האם התכוונת לשתיית מים מרובה לצד אכילה או לתקופה מסויימת שהיא רק של שתיה, כלומר מן צום לניקוי הגוף?
האם לדעתך טיפול של דיקור באזניים שמטרתו להוריד את החשק למתוק הוא גם בסדר או שהוא בעינך גם סוג של להדחיק את החשק?
אני כל כך שמחה שהנושא עלה ככה במקרה בתוך הדיון. מאוד חשוב לי.

1, הכוונה היא לשתות רק מים. לא קפה, לא תה, לא מרק ולא מיץ. מעבר לכך הכל תמשיכי כרגיל.

את מעונינת להורידש את החשק למתוק - מתוך בחירתך ובאופן מודע - לכן אין כאן הדחקה. לגבי הדיקור או כל שיטה אחרת - נמצאות מבורכות בעבורך.

הדיון על הבשר הנאכל מתוך מחשבה כזו או אחרת, לעוס במתינות או בתאוה הזכיר לי את הרעיון של חבר צמחוני-אך-מתקשה-להתמיד לאכול חיות שהתאבדו או מתו בשיבה טובה.
לצערי הכרתי אדם שעינה ובגד בבניו ובזמן מחלתו בקש את סליחתם, והודה שהוא מבקש זאת אך ורק ב'מירשם' מרפאיו האלטרנטיביים.
לפי ההגיון של 'קדימות המחשבה', כלומר - חשוב מה אני חושב ומרגיש בזמן המעשה ולא המעשה עצמו - רפואה אלטרנטיבית מציעה משטרת מחשבות מסוג חדש - ראה עד כמה אתה עשיר ובריא ודע כמה היית מאוזן ומזמין-שפע לחייך. או חשוב רק טוב ועשה מה שאתה רוצה. הזהו אדם?

אין מחלה שלא ניתן להבריא ממנה. נקודה.

האם כל אדם יכול להבריא מכל מחלה?

לפי ההגיון של 'קדימות המחשבה', כלומר - חשוב מה אני חושב ומרגיש בזמן המעשה ולא המעשה עצמו - רפואה אלטרנטיבית מציעה משטרת מחשבות מסוג חדש - ראה עד כמה אתה עשיר ובריא ודע כמה היית מאוזן ומזמין-שפע לחייך. או חשוב רק טוב ועשה מה שאתה רוצה. הזהו אדם?

קדימות החשבה איננה רעיון, מחשבה דבור מעשה.
אבל, מי אמר שמוטלת התנפחות של החשיבה של הדברים על פני החוויה?
נהפוך הוא, שחירות היא חוויה, וכל צורה של הגדרה לחירות תחת מחשבה, עמדה או ערך מהווה רק עוד נסיון לשבות את החירות למילים. ולכן החירות למשל איננה נבחנת דווקא במחשבה או במחשבה ככלי ראשון.

צווי כמו חשוב רק טוב נועד מראש לעברה. חשיבה לטוב איננה עולה מתוך צווי אלא מתוך אימון, זה המייסד בדרכו אמונה, ומתוך הפנמה שגם זו גישה ששוה התבוננות.
עתים שפע נמדד בשפע של צרות: "ראה כמה צרות יש בחייך, ראה את השפע, ראי כמה סבל יש בחייך, ראי את עושר סבלותייך".

וכל זה הוא רק חלק קטן מהאדם. ואת החלק הקטן הזה ניתן לרומם. מעשה קידוש.

סויננדה,
כל אדם שרוצה להבריא - יכול להבריא מכל מחלה. בהחלט.

עם זאת, קח בחשבון שהבריאות כוללת את המחלה וההבראה גם יחד ואיננה נותנת ערכי טוב ורע - לא למחלה ולא להבראה.
אלו הם בני האדם שמעלים בדעתם אפשרות בלתי מתקבלת על הדעת שהחולי איננו ראוי, ושהריפוי חשוב מההבראה. אותה תפישה שאינה מוכיחה את עצמה בלשון המעטה, כאילו עיקר העניין כאן הוא החומר. כשהחומר, בל נשכח, לעולם - ביד היוצר, ובעין המתבונן.

אישית,
חבל שלא נשארת, בפארק, רציתי לשוחח אתך.

כל אדם שרוצה להבריא - יכול להבריא מכל מחלה. בהחלט
מה זה רוצה?
האם ניתן/רצוי לעזור לאדם לרצות? (נניח - אמא לילדהּ).

גילה,
מה זה רוצה? נובע.
האם ניתן או רצוי לעזור לאדם לנבוע? נניח אמא לילדיה. לא ניתן, לא רצוי ואין ברירה, גילוי הפתח, סלוק אבנים ואדמה הסותמים את הנביעה הזו מתדפקים באופן אוטומטי לפתח ההורה. וההורה נענה, מתוקף הורותו, ונותן שם את אותו ניקוי חיצוני סביבבתי נדרש. ועדיין הנביעה באחריות המעין, והמעין, זה הרצון, כאשר עולה מאליו, כלל לא נדרש לכל עבודת ההכנה הזו של הוריו, שנמצא הרצון משליך מעליו כל סכר ובלימה. בכוחו המתפרץ נובע.

ולעתים, נובע בקול דממה דקה, בקלוחו הדק, המתרחב אט אט עד להתגבשותו של ערוץ לפלג הזה, לרצון הזה ואז מחלחל את כוונו המתבקש מאליו, מכוח המשיכה.

<מולבן>

מה זה רוצה? נובע
מתיחס לכל רצון או לרצון להבריא/לחיות?

שזו ראשיתו, נביעה, ולאחר מכן, זרימה וחילחול, כך כל רצון, שנמצא הרצון נובע בראשיתו מהאדם עצמו, אז, זורם נגד או עם או לכוון אחר לחלוטין.
וזרימתו של הרצון מהפכת בו ומאפשרת את פיתוליו אל תוך תירוצים או התכנסויות המאפשרים את שבירתו, ואלו בהחלט קיימים, ואת הרצון ניתן לשבור, לפחות למראית עין, או במקרים מסוימים גם בשרשי האדם, ומכאן מחלה קשה עשויה לעלות לביטוי, אבל יש לזכור שאי אפשר לשבור את רוח האדם, את חירותו הבסיסית - גם עם חבלים ושלשלאות.

ובתוך החירות הזו, עולה גם בחירה של אי רצון, אי נביעה, כדרך לגיטימית בחברה האנושית ובעיני הבריאה.

<מולבן>

צפריר.
באמת חבל.
רציתי גם לשוחח, קצת התביישתי.

בכל זאת אני שמח שנפגשנו, אפילו רק לרגע.

ללמדנו שעוד לא הגיעה העת.
אך ניתן בעט.
נמשיך?

נמשיך.
אבל לאן?
רשימת המחלות היא ארוכה מאוד.
ואני מעונין בעצמי ולא במחלות.
אז...

_אבל אני גם חושבת, במקביל, שאנשים שברגע שמרימים גבה מסתגרים - או כמו שאמרה מי שאמרה: הייתי נראית לו שקטה מידי, חסרת תשובות או חמקנית
לא תורמים להחדרת רעיונותיהם למיינסטרים.
מה היה קורה אם במקום להשתתק היא היתה מסבירה את משנתה, או לחילופין, מוציאה קלסר עם מאמרים שמאשרים את דעתה?
הרופא אולי היה מרים גבה, אבל גם בולע את הלשון. נראה לי. ובפעם הבאה שהוא היה נתקל באישה כזאת הוא היה מוכן יותר לכך._
מבלי לפגוע בכבודך שרון, הרופא אמור לתת לי שירות אם אני בוחרת להגיע, לשמוע ולשלם(לו או למדינה).
אז תלוי באיזה מצב רוח הגעתי: חולה וזקוקה לעוד עיצה או מלאת מרץ ועמוסה בקלסרים ,מוכנה לשינוי חברתי.
לי באופן אישי ממש לא משנה אם אני נשפטת על ידי רופא כחמקנית רק כי הוא מתנגד לאי מתן חיסונים, וממש לא בא לי לשמוע ממנו נבואות שחורות כרגע.

הרופא אמור לתת לי שירות אם אני בוחרת להגיע, לשמוע ולשלם(לו או למדינה).
רופא: בן אדם שמשתמש באינטליגנציה הפרטית שלו, בידע שהספיק לרכוש ובתכונות האופי האישיות שלו, כמכלול, בבואו לתת שירות ללקוח. והשירות הוא תוצאה של כל אלה.

רופא: בן אדם שמשתמש באינטליגנציה הפרטית שלו, בידע שהספיק לרכוש ובתכונות האופי האישיות שלו, כמכלול, בבואו לתת שירות ללקוח. והשירות הוא תוצאה של כל אלה.
ברור. ולצערי במקרים רבים זאת הבעיה. אינטיליגנציה, להט ואידיאולוגיות שנקברו תחת עומסים לא הוגנים מצד המערכת.

פלוניתה, רופאים אינם בובות ולא חייבים להיכפף למה שבא לך או לא באותו רגע. לרופא יש אחריות כלפי המטופל במקרה זה התינוק שהוא אינו רכושה של האם וזכותו לחיים בריאים.

לי באופן אישי ממש לא משנה אם אני נשפטת על ידי רופא כחמקנית רק כי הוא מתנגד לאי מתן חיסונים.
זה לא בדיוק עומסים לא הוגנים, זו חוות דעתו האישית-מקצועית - ו חובתו לספק לך אותה.

_אבל אני גם חושבת, במקביל, שאנשים שברגע שמרימים גבה מסתגרים - או כמו שאמרה מי שאמרה: הייתי נראית לו שקטה מידי, חסרת תשובות או חמקנית
לא תורמים להחדרת רעיונותיהם למיינסטרים._
הם באמת לא תורמים. אבל זה שהם לא משכנעים את הרופא או כל אדם אחר במשנתם הסדורה לא גורם נזק לאף אחד.
לעומת זאת, אדם שרגיל שרופאים מתיחסים אליו בתור פסיכי, מטיפים לו מוסר, מאיימים עליו ונוזפים בו, יתרגל לא להתיחס ברצינות למה שרופאים אומרים באופן גורף, ויפספס את הפעם הקריטית שמה שהרופא אומר כן יכול להציל את חייו או את חיי הילד שלו. לכן חשוב שהרופא יהיה זה שישמור על ראש פתוח דווקא עם אנשים שהגישה שלהם לא מקובלת עליו, אם הוא רוצה שאותם אנשים יתיחסו ברצינות לדעתו או לדעתם של רופאים בכלל.

חשוב שהרופא יהיה זה שישמור על ראש פתוח דווקא עם אנשים שהגישה שלהם לא מקובלת עליו
אין ספק. וגם השוטר, וגם עובד הרווחה, וגם הפסיכולוג, וגם המורה....

בהמשך לאורית -
אולי קל יותר ללמד את כל הרופאים תקשורת, מאשר את כל המטופלים (נניח - האוף-סטרימים).

אני חושבת שגם המטופלים האוף-סטרימים לא צריכים להתייחס אל רופא כאל נותן שירות שצריך לסבול כל מה שמישהו אומר או עושה. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט בבאופן אבל יש דבר כזה שנקרא כבוד לרופא שלמד שנים רבות ועוסק במקצוע מאוד קשה ולא מתגמל וללא ספק מבין יותר ברפואה יותר מכל אחד מאיתנו (פרט לרופאים שבינינו כמובן).
ודאי שרופאים צריכים להשתדל להיות פתוחים וסבלנים אבל זה לא אומר שהמטופלים יכולים להתנהג ככל העולה על רוחם.

מה היה קורה אם במקום להשתתק היא היתה מסבירה את משנתה, או לחילופין, מוציאה קלסר עם מאמרים שמאשרים את דעתה?
מצבי חולי חולשה או בעייה הם הזמן הכי לא טוב לאדם לסנגר על התאוריות שלו או על דרך חייו.

פלוניתה, רופאים אינם בובות ולא חייבים להיכפף למה שבא לך או לא באותו רגע.
זהו זילזול גורף בכל אדם שערכיו ואמונותיו שונים משל הרופא. לא חושבת שהוגן לקרוא למערכת שיקולים של הורה בעל דרך חיים אלטרנטיבית "מה שבא לו או לא בא לו באותו רגע". (אם כי זו גישה דיי רווחת לצערנו).

יש דבר כזה שנקרא כבוד לרופא שלמד שנים רבות ועוסק במקצוע מאוד קשה ולא מתגמל וללא ספק מבין יותר ברפואה יותר מכל אחד מאיתנו.
זה פשוט לא נכון!
אני בעד לכבד כל אדם באשר הוא, אבל,
קצרה היריעה מלשטוח פה סיפורים קשים וקלים, על רופאים שהכשרתם הנקודתית והלא הוליסטית מנעה מהם לזהות בעיות פשוטות, מה שהביא לנזק גדול יותר וצריכת תרופות מיותרת ומזיקה.
סתם לדוגמא:
תינוק עם כאב אזניים והפרשות מקבל אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת אזניים, ולאחר מסע ייסורים מסתבר שהבעיה בכלל נובעת מרגישות לתחליף חלב. הרופא שנשאל על כך עוד בתחילה על ידי האם (בעלת האינטואיציה הטובה) אמר: "שטויות, אין קשר." האם הוא מבין יותר מהאם ברפואת בנה?

פלוניתה, רופאים אינם בובות ולא חייבים להיכפף למה שבא לך או לא באותו רגע. לרופא יש אחריות כלפי המטופל במקרה זה התינוק שהוא אינו רכושה של האם וזכותו לחיים בריאים.
את כלכך טועה. התינוק שלי אינו שייך לרופא. ולפי אמנת הרופאים הוא חייב לקבל אותי, לשמוע ולתת חוות דעת .
אני חושבת שגם המטופלים האוף-סטרימים לא צריכים להתייחס אל רופא כאל נותן שירות שצריך לסבול כל מה שמישהו אומר או עושה
הרופא הוא נותן שירות. ואם הוא סובל מזה שאני מודה לו ונוהגת אחרת אז שיתנחם במטופלים אהודים יותר שמרגישים כמוך.

האם הוא מבין יותר מהאם ברפואת בנה?
בגדול - כן. במקרה הספציפי הקטן הזה? אוליי לא. אם רוצים לקבל שירותי רופא, צריך לקבל את העובדה שיש דברים שהוא פחות יודע, ואם מרגישים שתחום מסויים הוא לא הצד החזק שלו - כדאי לשאול רופא נוסף (או אמא נוספת שצברה הרבה ידע).

אבל יש דבר כזה שנקרא כבוד לרופא שלמד שנים רבות ועוסק במקצוע מאוד קשה ולא מתגמל וללא ספק מבין יותר ברפואה יותר מכל אחד מאיתנו (פרט לרופאים שבינינו כמובן).
אין שום סיכוי שרופא מבין ברפואה שלי יותר ממני וכבוד אני נותנת למי שמרגש אותי על פי הערכים שלי.
תתעדכני למעלה בדף בסיפור האישי כדי להבין.
נדרשו עשרות רופאים כדי לספק לי מידע מתאים שבכל זאת לקה בחסר ואני השלמתי בתחקיר מתאים ומאומץ והבראתי בדרך שכל הרפואה הקונבנציונלית הוקיעה. זה מדעי. את לא יכולה להתחיל ולהתווכח עם זה.
למרות שהוויכוחים איתך מעוררים ומענגים...

אגב,במקרים מסויימים רפואת חירום מצילה חיים , אין וויכוח.

לא חושבת שהוגן לקרוא למערכת שיקולים של הורה בעל דרך חיים אלטרנטיבית "מה שבא לו או לא בא לו באותו רגע". (אם כי זו גישה דיי רווחת לצערנו).
תודה, פלונית.

אבל יש דבר כזה שנקרא כבוד לרופא שלמד שנים רבות ועוסק במקצוע מאוד קשה ולא מתגמל וללא ספק מבין יותר ברפואה יותר מכל אחד מאיתנו (פרט לרופאים שבינינו כמובן).

מובן שאני מכבדת אותו, ולא מזלזלת/מתנשאת. הרי באתי אליו, כי יש לו ידע שאין לי.
לפעמים אני זוכרת להיות אמפאטית (זה תלוי כמה אני מרוכזת במחלה שבגללה באתי. מודה, לפעמים היא מדאיגה יותר מהלו"ז האכזרי של הרופא).
אני לא מקללת, לא מכה.
אני מנומסת, (משתדלת להיות) ברורה, שואלת, מחכה, מקבלת תשובות.
ואני חוזרת הביתה, חושבת, מתיעצת עם חברים (כלומר: אתם) ואנשי מקצוע בתחומים נוספים, ואז מחליטה.
אני לא חוזרת לרופא שלא מוצא חן בעיני - משלל סיבות - (להבדיל מ - מדפיסה לו חמישה מאמרים + שו"ת בנושא תקשורת מקרבת).

נותן שירות שצריך לסבול כל מה שמישהו אומר או עושה
זה לא אומר שהמטופלים יכולים להתנהג ככל העולה על רוחם
ראשית - כן. אחרי הפגישה עם הרופא, אני חוזרת הביתה, ומתנהגת בדיוק ככל העולה על רוחי. אני משתדלת לקחת בחשבון את המידע מהרופא כדי להחליט מה זה יהיה.
מאידך - לא, הרופא לא אמור לסבול את זה. זה בכלל לא במסגרת הפגישה אתו. מחוץ לסקופ שלו.
אם הוא נחמד (פתוח) ומתענין, אני מעדכנת אותו בפגישה הבאה.

זה לא בדיוק עומסים לא הוגנים, זו חוות דעתו האישית-מקצועית - ו חובתו לספק לך אותה.
ושיסתפק בזה, במטותא ותודה רבה.
כי אם ימשיך לסגנון פולשני ומאיים -"את יודעת מה קורה להורים כמוך? את יודעת מה זה אחריות? אני לא מוכן לייעץ לך אם לא תחסני" -אז הכל פוספס לשני הצדדים וחבל.

-"את יודעת מה קורה להורים כמוך? את יודעת מה זה אחריות? אני לא מוכן לייעץ לך אם לא תחסני"
דברים ברוח זו, בגלל אי-מתן חיסון צהבת בי, שמעתי לאחרונה מרופא השיניים שלי...
("את יודעת איזו מחלה איומה זו צהבת?" וכולי וכולי).

יש רופאים חסרי נימוס וחסרי סבלנות. לפעמים כדאי לסבול את זה עבור יכולת מקצועית יוצאת דופן, בדרך כלל עדיף לשמור מרחק. נתקלתי בגסות רוח אצל רופאים (ונהגי מוניות וטכנאי מכונות כביסה ומוכרים ו...) בלי שום קשר לבחירות בפתרונות שאינם נורמטיביים, פשוט יש כאלה. וזה באמת חבל, אבל לא קשור במיוחד לעוסקים ברפואה.

אבל לא קשור במיוחד לעוסקים ברפואה.
כן אבל בשבילי הגוף יותר חשוב מהמכונית, למשל.
ןהנפש הולכת עם הגוף.
יכולת מקצועית יוצאת דופן? שהולכת יחד עם צרות אופקים?