מודעות והכנה לתקופת הפוסט פרטום

[תמרוש_רוש]

הצילו!!! חזזיר!!!

[תמרוש_רוש]

אני חזזיר! הצילו! הצילו!

[ניצן_אמ*]

• מפגשים של ליגת לה לצ'ה, הרבה טלפונים לחברות טובות, ספרים וכריות לשעות ההנקה הארוכות.
• הכיני לעצמך כמה שיותר מתבשילי הקטניות האהובים כבר עכשיו. והכיני עוד בכל יום. מקסימום זרקי קצת לקומפוסט, אבל לפחות יהיה לך לימים הראשונים.

למדי אותו עכשיו** לבשל את זה עבורך. כשהקטנה תגיע לא יהיה לך ראש לזה.

• אז מה אם החברות גרות רחוק?! הן הלא תגענה בטוח כדי לחזות בפלא, אז לא להתבייש ולהכין אותן לעזור לך. את תעזרי להן כמו כלום בעוד כמה חודשים כשהן תלדנה.

קטן עליהן להביא לך סלט ישראלי, או תבשיל קטניות. קטן עליהן. את רק צריכה לא להתבייש לבקש את זה. זכרי תמיד איך את היית מגיבה אם היו מבקשים ממך עזרה! בשמחה ובאהבה! תני להן את המתנה הזאת של לעזור לך באותו האופן.

• להזמין אוכל במשלוח
• לכתוב ולקרוא בבאופן
• חפשי קבוצות של מניקות או של הורות מקרבת - BF או AP לפי הקודים באנגלית עוד מילות מפתח שיעזרו לך להתביית על הנשים הנכונות - Cosleeping, Attachement Parenting, Diaper Free Babies, Baby Wearing, Home Birth, Natural Birth וכו'... אפילו אם את לא מתכוונת לעשות את הכל (למשל ללדת בבית או לגדל בלי חיתולים) זה טוב להיות עם נשים שעושות את זה...

מקווה שעוזר...

[אמא_ללי*]

מסכימה עם כל מה ש ניצן אמ כתבה, ונראה לי שעשית מחקר רציני למדי על כל המשאבים באיזור, ושיש ממש לא מעט
מצוין מצוין למנות את בעלך על להוציא אותך מהבית ולדחוף אותך להיפגש עם אנשים, הרבה פעמים החלק הכי קשה הוא באמת ליזום (ככה זה היה בשבילי), אבל אחרי שהקשר כבר קצת מתבסס זה נהיה הרבה יותר קל ופחות קפיצת ראש כל פעם מחדש. זה גם היתרון של קבוצות מאורגנות למיניהן, זה משהו שכבר קיים ואז רק צריך לבוא, אין את כל התהליך המביך של להתקשר ולהציע (למרות שאת תגלי שכל האמהות כל כך צמאות לזה ובדרך כלל ממש נענות בשמחה לכל הזמנה כזאת, ובכל זאת זה קשה).
ועוד באותו כיוון - אם לבעלך יותר קל ליזום, אז להשתמש בכישורים שלו (למשל להרים טלפון למיילדת שגרה לידכם ולבקש את עזרתה, או פשוט לענות לטלפונים של חברים ולהגיד להם מה יכול לעזור לכם).

ומשהו קטן אחרון - פורום הנקה בתפוז הוא מצוין וידידותי לכל מיני שאלות, בעיות ותהיות.

גם אני אוטוטו בפוסטפרטום בחו"ל מרוחק... שתהיה לידה נהדרת והתחלה טובה.

[פלוני_אלמוני*]

אני רק צריכה להתגבר על עצמי ואשכרה להרים טלפונים. להתגבר על עצמי וליזום קשר - זה החלק הקשה. נורא קשה.
תמרוש המלצה שלי - לעשות את זה כבר עכשיו
להעיז ולדבר כבר עכשיו על זה שתזדקקי.
להעיז ולהתקשר כבר עכשיו ולחמם את הקשרים שיש
אני לא עשיתי את זה ואח"כ עם תינוקת קטנה והקושי הטכני שטיפול בה עשה נהייתי עוד פחות חברותית ורק כשהיא נהיתה בת 2.6 בערך התחלתי למצוא את הידיים והרגלים ולבתקששר עם אנשים

הבדידות היתה (ועדיין) מאוד קשה לי ! זה החלק בהורות שהכי קשה לי להתמודד איתו.
זו אמנם החוויה שלי האישית אבל מתוך הקושי אני ממליצה - חברות עכשיו כי אח"כ זה עוד יותר קשה.

בהצלחה
ולידה מעולה שתהה לך.

[פלוני_אלמונית*]

תמרוש, ממליצה לקרוא את הכנה להורות.
בהצלחה

[טלי_מא*]

אני ממליצה לבעל לקרוא את הכנה להורות _{(הספר, לא הדף)}.
הדברים שהיא כותבת שם על איך שהבעל צריך לעטוף ולהכיל את היולדת כדי שתוכל להכיל את התינוק ואת השינויים...
נהדר.

[באופן_לייט*]

אני רק עניין קטן
מאז הלידה יש לי כל מיני כאבים וזרמים ביד ימין ותחושת נימול. מין הרגשה שהיד משותקת (אני מזיזה אותה אבל התחושה כאילו היא לא זזה)
חשבתי שזה בגלל ששוכבים עליה כשיונקים בשכיבה / בגלל ההרמה של התינוק בגלל....
הרופא חושד שמדובר בדלקת בתעלת העצב וטוען שזה משהו נפוץ אחרי לידה ונגרם ע"י הורמונים.

נראה לי משהו שלא מזיק לדעת

[ההולכת_בדרכים*]

הי תמרוש רוש
נשמע לי שאת עושה אחלה הכנה, ושיש לך אחלה תמיכה מסביב- בנזוגך, חברות, שכנות, קבוצות, מוסדות...
אבל כתבת בעצמך:
_וכל זה לא עוזר לי להפסיק להיות בפאניקה!!!
הצילו!!!! הצילו!!!! הצילו!!!!!_
נראה לי שהפאניקה טבעית, פשוט מתוך חוסר הוודאות הכרוך בהפיכתך הקרובה לאמא,
פשוט לאור השינוי העצום שעומד להתחולל בחייך...
נראה לי שכמו רובנו (כולנו?) תעברי תקופה של הלם קל, ולאט לאט תתרגלי לחיים החדשים והשונים ותמצאי את עצמך בתוכם.

בעניין יצירת קשרים- בכלל לא בטוח שתרגישי צורך בכך
זוגך יהיה איתך חלק נכבד מהזמן- פריבילגיה שאין נפלאה כמותה בעולם
ואולי תרגישי עייפה ועסוקה מדי מכדי לחפש חברים, אולי תחווי הנאה צרופה מלמשמש את תינוקך בבית מול הטלויזיה,
אולי בכלל תצטרכי זמן לבד עם עצמך ולא מפגשים חברתיים... לא יודעת, אבל בדברים האלה אין חוקים!

תמיד תוכלי להתייעץ כאן בבאופן בזמן אמת

שתהיה לידה טובה ומעצימה, ופוסט פרטום מלא מנוחה ושמחה! @}

[תמרוש_רוש]

תןדה @}

נראה לי שהפאניקה טבעית, פשוט מתוך חוסר הוודאות הכרוך בהפיכתך הקרובה לאמא
נכון מאוד. זה בדיוק זה.
ילדתי, וכל הפחדים נעלמו להם. עכשיו יש מציאות קונקרטית, אז אניסופסוף יכולה להתמודד עם מה שיש, כשיש, ולא לחשוב "מה אם" ו"איך כאשר". יש מציאות! כאן ועכשיו. זו הקלה אמיתית.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הלקח שלי - אם יש אחים נוספים בבית, להכין גם אותם לפוסט פארטום!

הילד עלול לצפות שאמא שהיתה הריונית עייפה תחזור לתפקוד מלא מייד אחרי שהתינוק ייצא. חשוב להסביר לו מראש שזה לא ככה, שגם אחרי הלידה אמא תצטרך לנוח עוד קצת, עדיין לא תוכל לצאת אתו לכל מקום, להרים אותו וכולי.

[אמא_נמרה*]

באתי לספר על הפוסט פארטום שלי/שלנו.

פוסט מהחלומות/הפמיניזם האמיתי

כבר בתחילת ההריון היה לי ברור שאחרי הלידה אני אצטרך עזרה. יהיו לי שלושה ילדים (בנים!) בני כמעט-שבע, כמעט-שלוש ותינוקי חדש. את כל מה שתמיד היה עלי לעשות - לגדל, להקשיב, להאכיל, לרחוץ, לשחק, לקחת למסגרת, להחזיר מהמסגרת, לקחת ולהחזיר מחוגים/חברים, יהיה עלי לעשות גם אחרי הלידה ועוד עם תינוק קטנטן, ובחורף הירושלמי (אופטימיות ותקווה לגשם צריך תמיד).
בעצם, זו עזרה שהבנתי שאני צריכה כבר בהריון, כדי שאוכל לנוח ולאכול כמו שצריך. וכך היה. בחודש השני והשלישי באה אלינו כל יום אשה עם הבת שלה (בת בגיל של הבכור). היא עזרה לי לתת ארוחת צהרים, סידרה את המטבח והסלון, קיפלה כביסה והשגיחה על הילדים כשהייתי צריכה לנוח. זו היתה תקופה שגם הרגשתי מאד חלשה, והייתי צריכה את העזרה הזו מאד כדי לשרוד.
אחר כך התחילה שנה חדשה עם מסגרות חדשות ועניינים חדשים. התחלתי לראיין בייביסיטריות.
מהחודש השביעי ועד היום (חודש וחצי אחרי הלידה) ועד הקיץ הבעל"ט לפחות, יש לי שתי בייביסיטריות שכל אחת מהן באה בימים הקבועים שלה. הן מחזירות את הילדים הביתה, מבשלות חלק מארוחת הצהרים, מסדרות את המטבח, מסדרות את הבית, תולות ומקפלות כביסה, משחקות עם הילדים ויוצאות אתם לגינה הציבורית. אחת מהן מסיעה ברכב שלנו את הילד לחוגים. רוב הזמן הן אתי בבית, לפעמים הן יוצאות עם הילדים ולפעמים אני יוצאת לבד עם התינוק. יש שעות שהן שומרות על התינוק ואני משחקת עם הגדולים.

אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת לבד. ברור שהייתי מסתדרת, אבל...אבל...עם העזרה אני הרבה יותר רגועה שלא כל העול עלי. אם אני עיפה, אז הבייביסיטר תש/ב לאכול עם הילדים ואני אשן, אם קר מידי בשביל להוציא את התינוק, אז היא תיקח את הבכור לחוג. הילדים אוהבים אותן, ואני יודעת שאני לא לבד בבית.

[שורשים_עמוקים*]

איזה כיף שיש לך כזו עזרה - כך את אמא הרבה יותר חזקה עבור 2 הבנים הגדולים ובכלל. פעם, בקהילות סגורות יותר, היו נשים / בנות צעירות שתפקידן היה לתמוך באופן צמוד באמהות צעירות - הן "בנות השבט" שלך. תהני מהשלישיה שלך!

[בתנועה_גלית*]

אני מצטרפת לדיון שהתקיים כאן לפני כמה שנים. קראתי את הדף ולהרגשתי לא השתנה הרבה מאז. עדיין מרבית מהנשים לאחר לידה חוות קשיים ולמרות זאת לא נעזרות בתמיכה.

כאחת שלומדת עכשיו להיות תומכת בנשים לאחר לידה (מה שנקרא בשפה המקצועית דולה פוסט פארטום, וכן, יש מקצוע כזה) אני תוהה מדוע אין כמעט נשים שנעזרות בדולות לאחר לידה או בארגוני תמיכה התנדבותיים לאמהות טריות, למרות ששתי האופציות קיימות כבר כמה שנים. זאת בעוד שלפני הלידה המצב שונה. היום כמעט כל מי שבהריון נשאלת, כדבר שבשגרה, האם היא לוקחת דולה ללידה. וכך גם לגבי קורס הכנה ללידה.

עלו פה בדף כל מיני השערות ללמה נשים לאחר לידה לא נעזרות וכיצד אפשר להעלות את המודעות לקושי שעלול להתעורר לאחר הלידה והאם הנשים הן בכלל קהל היעד או אולי סביבתן הקרובה.

אני לא אחזור על כל מה שנאמר כאן אבל בגדול נראה לי נכון שלפני הלידה האנרגיה בהריון מופנית לרגע השיא של הלידה והמפגש עם התינוק... אין שום רצון או מקום פנוי או מוטיבציה להפנות משאבים להכנה לתקופה של אחרי_ (עירית לוי) ושלאחר הלידה _האמא החדשה היא בשיא הנתינה שלה, היא מעניקה ומעניקה ... היא לא נמצאת ב"מצב" של קבלה._ (חני-בונה) ושלכן _יתכן שהמודעות והעלאת המודעות צריכה לפנות לסביבה של היולדת: לאמה, לבעלה,לחמותה, לאחות טיפת החלב שלה ולא לה עצמה. (נועה ברקת).

אני חושבת שדבר ראשון, לנשים רבות יש קושי להיעזר באופן כללי. בלימודים שלי עשינו תרגיל נחמד בו נתבקשנו לתת ולקבל מגע מפנק אחת מהשניה. לכולן, בלי יוצא מן הכלל, היה מאוד קשה לבקש ולדרוש בדיוק את המגע שהן רוצות. כולן טענו שכך היה גם לאחר הלידה, אף אחת לא נעזרה כפי שהיא חושבת שהיתה צריכה להיעזר. סיפורים דומים אני שומעת כל הזמן.

דבר שני, אני חושבת שהבעיה היא שאין הכרה חברתית בקשיים שהאישה נתקלת בהם לאחר הלידה. השינויים שהחברה המודרנית יצרה הותירו את הנשים חסרות תמיכה לאחר הלידה, האישה היא כבר לא חלק משבט וגם כאשר יש לה משפחה שמעוניינת לעזור, היא לא תמיד ששה לקבל את עזרתם, בין השאר בשל השינויים בתפיסה ובאמונות בכל הקשור לגידול ילדים.

אם החברה תבין את מצבה של האישה המודרנית לאחר הלידה (כשאני אומרת חברה אני חושבת תוך כדי שזה יותר חברת הנשים, למרות שזה נשמע פרדוקסלי) נשים ירגישו שיש להן לגיטמציה לדרוש עזרה בתקופה הקשה הזו. הן כבר לא ירגישו שהן מפונקות והן לא יתפסו את עצמן כחלשות, אלא להיפך, כחזקות הדואגות לעצמן ולתינוקותיהן, מפרגנות לעצמן ומבקשות עבור עצמן את הטוב ביותר.

אז איך אפשר להעלות את המודעות של הסביבה?

אני חושבת שזה מתחיל קודם כל באנשי המקצוע שכבר עוסקים במקצועות ההריון והלידה ובבתי הספר שמלמדים אותם. אנשי המקצוע שאני נתקלתי בהם לא מדברים מספיק על התקופה שאחרי הלידה ועל חשיבות התמיכה. אנשי מקצוע רבים בתחום אפילו לא מכירים את המונח פוסט פארטום ולא יודעים שיש מקצוע כזה. איכשהו הנושא הזה נדחק לפינה.

עד כמה שאני יודעת גם בטיפת חלב לא מוסרים מידע על האופציות שקיימות לתמיכה (ובטח שלא כאלה שבתשלום) וכך גם בכל מיני מרכזים להורות הריון ולידה. כאמא טרייה עודדו אותי במרכזים האלה להתייעץ עם יועצת הנקה, לקחת קורס עיסוי או ביבי יוגה או להשתתף במפגשי אמהות, אך אף אחד לא הזכיר תומכת לאחר לידה, אפילו לא כשירות של המרכז עצמו.

אני חושבת שאם אנשי המקצוע, שנפגשים עם נשים בהריון ולאחר לידה (רופאים, דולות, יועצות הנקה, מנחות קבוצות וכו'), ידגישו, יסבירו ויספרו על הקשיים שעלולים להיווצר לאחר הלידה ועל אפשרויות התמיכה הקיימות, לאט לאט הדברים יחלחלו לנשים. יותר ויותר נשים יעיזו להיעזר עד שהדבר יהפוך לנורמה. כאשר הוא יהפוך לנורמה אז גם תהיה הכרה חברתית.

אם יש פה אנשים שהנושא מדבר אליהם אני אשמח לשמוע את דעתם. מעניין אותי לשמוע אמהות שכן נעזרו בסוג תמיכה שכזה, מה גרם להן להיעזר ומתי הן החליטו להיעזר, לפני הלידה או אחריה. מעניין אותי לשמוע נשים בהריון ראשון, האם הדף הזה גורם להם לחשוב על התקופה שאחרי הלידה.

[ענת_קדם*]

בתנועה גלית חושבת שכדאי לפתוח דף בנושא דולה פוסט פארטום. אני לפני לידת השני שלי ורק לאחר שביקשתי עזרה (יש דברים שלומדים מהפעם הראשונה...) גיליתי את המקצוע הזה. נראה לי חשוב לחשוף כמה שיותר נשים ואנשים למקצוע. לפרט מה הוא כולל בתוכו. אולי משמעות של מחירים כדי שכל אחד יוכל לעשות את התחשיבים שלו בקשר ליכולותיו. אני יודעת שהייתי שמחה על מידע כזה.
ענת

[בתנועה_גלית*]

יש דף דולה פוסט פארטום מתנה יפה לתת ליולדת. המחירים שרשומים שם עדיין נכונים למיטב ידיעתי.

[בתנועה_גלית*]

ענת קדם, קראתי עכשיו בעיון את הדף דולה פוסט פארטום מתנה יפה לתת ליולדת, את חושבת שהוא מספק מבחינת המידע שאת מצפה לו?

[נטע_ש*]

האם יש דף שנותן רעיונות להכנת אוכל להקפאה לפני הלידה...?

[פלוני_אלמונית*]

שלום. אני מחפשת עזרה בתשלום עבור אישה צעירה בסוף הריון שני. הבכורה בת שנה וקצת. תהיה זקוקה לעזרה קלה בבית ועם התינוק החדש, ובעיקר למישהי שתהיה איתה, שלא תשאר לבד...
אשמח לקבל המלצות וגם לשמוע על כל עזרה שהיא יכולה לקבל אחרי הלידה - היה דיכאון קל בפעם הקודמת והריון קשה מאד הפעם - אני דואגת לה.
בתל אביב.
תודה
[email protected]

[תמרוש_רוש]

פלונית, כל הכבוד על היוזמה!
מצטערת שלא יכולה לתת לך מידע (לא מתל אביב) אבל מציעה לך לכתוב את ההודעה הזאת גם ב ככר השוק (=לוח המודעות של הקהילה)

להחלים מהריון קשה ולידה ביחד עם פעוטה כל כך צעירה בבית - זה ממש לא קל.
טיפים שלי:

• להכין את הילדה. לא יודעת כמה מהעצות שלהלן מתאימות לילדה כל כך צעירה, אבל שיהיה (שיהיה בדף, יועיל גם לקוראות אחרות)

להכין את הילדה ללידה ולימים שאחרי, כמה שיותר טוב. הפיזיותרפיסטית של רצפת האגן שלי הנחיתה עלי רשימת טיפים של איך לעזור לילד הבכור שנשמעו כאילו הם באו ישר מבעלה הפסיכיאטר, ואז הסבירה לי שמידת ההחלמה של אמא אחרי לידה שניה תלויה ישירות במידת ההסתגלות הרגשית של הבכורים. אני אומרת שזה אותו כנ"ל לגבי הנקה. אם הילדה תהיה יחסית-בסדר, יש לאמא סיכויים טובים יותר להניק.
איזה טיפים? למשל...
אם את אומרת לילדה שתלכי לבית חולים כדי ללדת, תזכרי גם להגיד שאת חוזרת משם אחרי יומיים. המון הורים שוכחים את הפרט השולי הזה, כי לנו זה מובן מאליו.
כשאת הולכת לבי"ח - תשאירי לה את הארנק (בלי כרטיסי אשראי) / המפתחות של האוטו / המשקפי שמש שלך / הנייד או פריט אישי אחר מהסוג הזה. ככה ילדים, בייחוד צעירים יותר, מבינים פיזית שאמא אמת תחזור - אם לא במיוחד בשבילם, אז בטח כדי לקחת את הפלאפון.
טיפ שנראה לי מאוד מוזר בזמנו: אם היא באה לבקר אותך בבית חולים, אז להשתדל לתזמן את זה כך שכשהיא נכנסת בדלת, את לא מיניקה. נשמע בדיוק הפוך לכל מה שבמעלה הדף, אבל הרציונל פשוט: קודם שהיא תכירה את התינוקת ותקבל אותה (סמלית) למלשפחה, ורק אז שתראה אותה על הציצי. אם היא נכנסת ותופסת אותך עם תינוק זר בתנוחה אינטימית... נו, מה היה קורה אילו את היית נכנסת בדלת וקולטת את בעלך חבוק-צמוד עם מישהי שאת לא מכירה? כמובן, ייתכן שזו בת דודתו האובדת שעד עכשיו גרה בטנזניה, אבל את זה את לא יודעת ברגע הראשון והמכריע. אצלנו זה יצא מצחיק כי הבכור שלי כבר היה בן חמש ובוגר מאוד בהקשר הזה, אבל בכל אופן ביקשתי מהם להודיע לי כשהם נכנסים בשערי בית החולים. אז הוא נכנס לחדר, רואה אותי לבד, שואל בחשדנות "איפה נומציק?" וכשאני מראה לו אותו שוכב לידי, הוא הזעיף פנים וגער בי: "למה את לא מיניקה אותו?!" (כי הוא ישן...)
כל פעם שאת מדברת על התינוק, לקשר את זה אליה, ולהביא אותה למרכז השיחה. למשל: "אוי, הוא עשה קקי. את יודעת שאת היית עושה קקיים ע-נ-ק-יי-ם? וגם פלוצים!" או: "תראי איזה עיניים גדולות יש לו. בדיוק כמו לך. כשאת נולדת את הסתכלת עלי והסתכלת עלי עם עיניים כאלה והיית הכי חמודה בעולם". וכולי. ילדים בטוחים שהם מרכז העולם והולדת אח לא אמורה לשנות את זה, תני לה להיות שם, במרכז ההקשר המשפחתי החדש.
לתלות על הדלת שלט ולהזהיר מראש את כל המבקרים: כשהם נכנסים, דבר ראשון להיות אתה, לשחק אתה, לתת לה מתנה אם הם בעניין, ולהתייחס אליה כאל אינדיווידואל ולא כאל האחות הגדולה. אחרי עשר דקות הם יכולים לפנות אל הרך הנולד.
יש הורים שקונים לילד מתנה ואומרים שזה מהאח החדש שלו. לא עובד. ילדים יודעים טוב שהתינוק לא באמת יכול לבחור מתנה בשבילם (שלא לדבר על לשלם עבורה). עדיף שהמתנה תהיה מההורים, ו/או לתת לה לבחור מתנה בשבילו, לפני או אחרי הלידה.
להזמין אותה להתכרבל לידך בהנקות. הבן שלי היה משוגע על זה. "גם אני רוצה להיות חלק!!" והיה מתכרבל לי על כתף אחת כשאחיו על הציץ השני. את גם יכולה לתת לה ללטף לך את הציץ הבלתי-מיניק. אם זה נעים לך, זה יעזור עם האוקסיטוצין ורפלקס שחרור החלב
ואחרי כל זה, העצה הקלאסית של לתת לה לעזור, לעזור, לעזור, גם אם זה מטריד. הבן שלי אהב מאוד בהתחלה להביא את החיתולים הנקיים בזמן ההחלפה. זה היה מגוחך, כשהחיתול היה ממש לידי, ובכל זאת הייתי מחכה עד שהבן ידהר מהחדר השני, ייקח אותו מתחתית השידה תוך הפלת שלושה חיתולים אחרים ויביא לי. גם אחרי שזה עבר לו, הוא עדיין היה מתעקש להיות מדווח על כל קקי, ואז הוא היה דוהר לחדר, מעיין בו עמוקות, וחורץ דינו "איככסס!!" ומסתלק. כל הבידור בקקי.

• לדבר אתה על השבועות הראשונים, ולעודד אותה להגדיר את הצרכים המשוערים שלה ואת הדברים שהכי אפקטיביים בשבילה. וגם את הדברים שאנשים נוטים להציע אבל דווקא לא מתאימים לה. ואז, גם להפיץ את המידע הזה בקרב חברות טובות / קרובי משפחה (באישורה), וגם לעודד אותה לחפש את הדברים, להשיג אותם, לבקש אותם, להשקיע בהם. לבנות לעצמה כבר עכשיו מערך תמיכה.

• סביר להניח שמישהו חביב שיהיה עם הפעוטה, ישחק אתה, יטפל בה, יאהב אותה וכולי - מאוד יעזור לאם. אבל זה תלוי באופי של הילדה.

• כל עבודות הבית חייבות להתבצע בידי מישהו אחר, לפחות בשלושת השבועות הראשונים. הכל: בישול, רחיצת כלים, סידור בלגן אלמנטרי, כביסה, הגשה לשולחן, הורדת מהשולחן. מי יעשה את כל אלה? מי כבר נמצא בתמונה? מה חסר ואיך ניתן להשיג את זה?

• טיפ כלכלי: כל שקל שמושקע עכשיו בעזרה ותמיכה בתקופת הפוסט, ישליש את ערכו בבריאות טובה, גם פיזית וגם נפשית. התקופה הזאת קריטית להחלמה וההשלכות שלה הם לפעמים לכל החיים. בתקופה הזאת, כל שקל שמוציאים על עזרה הוא השקעה, לא הוצאה.

בהצלחה!!