מועצת החירום לנקבות היסטריות

[עמוק_בפנים*]

כשזה כן ולא- זה לא!
בדיוק ככה.

[עמוק_בפנים*]

ואצלי, כבר שכחתי איך הוא נראה מחוץ לטלפון.
אז בשיחת טלפון אחת בה נכנס לחדר אצל חבר והתחיל לתאר לי את החדר בו הוא נמצא ואז ברמזים התחיל לספר לי סיפור על הגירושין של החבר. יודע שאני אוהבת סיפורים לשעת לילה מאוחרת ולא חשוב על מה.
ואז אני מספרת לו על ההוא ששנינו הכרנו פעם שהתחתן צעיר והתחיל לגלות בעצמו נטיות אחרות ואז קרה ככה וככה וגרושתו עשתה ככה ואז הוא שואל אותי: אבל בשביל האישה לגלות שהוא הומו זה יותר קל מאשר לגלות שבעלה התאהב במישהי אחרת, לא? כי זה לא תלוי בה.
ואני מתחמקת עוברת נושא לא מבינה מה באה השאלה הזו כמו סוג של מכה מתחת לחגורה מה אתה שואל אותי, מלקטת פירורים נאהבת שכמותי, אולי תשאל את אשתך.

[הגמד_חיוכון*]

מעניין ומצחיק ומרגש לקרוא כאן בשעת לילה מאוחרת..
חיבוק למתאבלות ולרגשניות הנהדרות כאן
אין כמוכן להעצמה נשית.
אין מה לעשות, אנחנו פשוט אחלה מגדר.

[מי_מה*]

חסר לי פה הכפתור של ה'לייק'
אין מה לעשות, אנחנו פשוט אחלה מגדר.

[עמוק_בפנים*]

אין מה לעשות, אנחנו פשוט אחלה מגדר.
גם לי חסר הכפתור של הלייק

[מי_מה*]

כי מה זה לבוא, כאילו לא היה דבר, ו"חשבתי שאראה אותך"?! אוף אינדיד.
בינתיים זה מסתבך והולך . אז מסתבר שהוא מתגעגע וכל זה אבל מפחד ליצור אתי קשר. הסיבה לפחד היא אותה סיבה שגרמה לו לגמור אתי מלכתחילה . הוא מפחד להיכנס לקשר שיגביל אותו. אז מצד אחד בא לי להגיד לו שילך לה%^$%ן ומצד שני יש לי המון כעס לפרוק (וגם, כאן אני מוכנה להודות בזה, געגוע משל עצמי) אז קצת מתחשק לי לדבר אתו. לפי שעה נשארת לשבת בשקט ומחכה לראות מה ילד יום.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

ובואי לא נשכח גם שחורף עכשיו..

[גם_אני*]

הוא מפחד להיכנס לקשר שיגביל אותו
הוא מפחד להיכנס לקשר שיגביל אותו
הוא מפחד להיכנס לקשר שיגביל אותו

מי מה יקרה, איפה המרקר? את כתבת (כאן? אצלך? בהוגוורטס?) על הבחינה שלך את "הפחד ממחוייבות", זוכרת? מילים שהן כנר לרגלי, בעיקר עכשיו, בחורף, כשכ"כ קשה למצוא איך להתחמם.
קשר אינו מגביל את מי שרוצה להיות בקשר.
ובעוד אני תוהה איך לומר שבכלל רציתי לצטט, קלת דעת שכמוני, דווקא את מצד שני יש לי המון כעס לפרוק , ולהמליץ, למרות שלא מומלץ, לפרוק (מזדהה עם זה: שישמע וידע לו!), הצהובון (אולי איזה לוגוריתם שקורא מילים ומחשבות?): "מותר לכעוס". וואלה. אז הצהובון שלי "מותר לפרוק".

[מי_מה*]

האמת היא ש
הוא מפחד להיכנס לקשר שיגביל אותו
זו פרשנות שלי הוא מעולם לא אמר את זה ...
ל' הפסיכולוגית , בחושיה הנבואיים, שאלה אותי לפני איזה חודש מה אענה אם יצור אתי קשר ואני גם לא ראיתי אפשרות שזה יקרה וגם מייד חשבתי שאני אגיד לו כמה הוא פגע בי. היא נדה ברעמת שערה וחיכה ואמרה "שמחתי להכירך. שלום" זה כל מה שתגידי.
לא ממש הסגנון שלי. אני רואה איך זה מתישב עליה בול, מעקביה הגבוהים עד שורשי שיערה הצבוע היטב, אבל אני טיפוס של מגפיים אוסטרליים.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אבל מי מה,
טיפוס של מגפיים אוסטרליים - היא בכלל היתה אומרת :
Go jerk off some place else, you wanker!
ורק בלילה, באורווה, בזמן שהיתה מלטפת את סוסה הנאמן, היתה מרשה לעצמה להזיל דמעה, תוך שהיא ממלמלת לאוזנו:
״רק בך אני יכולה לבטוח״...

[מי_מה*]

[מי_מה*]

[עוד_היסטרית*]

חיבוקים לכל ההיסטריות (וחיבוק מיוחד וחם ל מי מה יקירת הדף ובכלל. הוא לא שווה את המגפיים)
אני מעלה את מפלס המלח במלח, כדברי מאיר אריאל זצ"ל.
מרשה לעצמי, בעידודכן (תודה) לבכות בכי טוב ומנקה ומשחרר.
כצפוי, מצבי הרוח עולים ויורדים, מתקווה ואופטימיות לייאוש ובדידות. מהכרת תודה על האהבה שזכיתי לה לצער על אובדנה. מהכרת תודה על כל מה שיש לי לנפנוף מזלזל של כל הישגי.
אני מתגעגעת אליו מאוד מאוד אבל עד כה קל לי לדכא כל חשק שעולה בי ליצור איתו קשר. אני רק צריכה לדמיין לעצמי את השניה שלאחר הלחיצה על כפתור ה"שלח", או את הריקנות שלאחר סיום שיחת לונג דיסטנס עורגת. מי מה, נסי את זה. לא לדמיין את הלפני, אלא את האחרי.

אין מה לעשות, אנחנו פשוט אחלה מגדר.
אאאאמן

[עוד_היסטרית*]

לוגוריתם
סליחה אבל בתור חננה עם תעודות אני מתקנת ל"אלגוריתם"

[עמוק_בפנים*]

כשאני חושבת על הדף הזה וגם על עצמי בהקשר הזה אני חושבת כמה עשיה.
נשארת לשבת בשקט ומחכה לראות מה ילד יום
זה בדיוק, בדיוק מה שנראה לי נכון מהמקום שבו אני נמצאת.
אנחנו נשים מודרניות. חינכנו את עצמנו לא לשבת ולחכות, אלא ליזום, לפעול, להגיד, להראות.
לפעמים כשאני יושבת בתוך הראש שלי או כשמדברת עם עוד חברה שאומרת לי "נו כבר תעשי עם זה משהו, שיחתוך ויתגרש" אז נדמה לי שאני שומעת אישה מוכה כי כל מה שאני מצליחה לשמוע זה "אבל אני אוהבת אותו" ואני מתביישת להגיד את זה בקול רם כי זה נשמע ממש גרוע בתור תירוץ.
זוכרת כשהלכתי ממנו אז ישבתי עם החבר הקרוב, שהוא גם אקס מאד ישן, על כוס קפה והוא אמר דברים חדים וכל מה שרציתי להגיד זה "תקשיב. משהו פה לא מסתדר לי. אני כל כך אוהבת אותו. איך אפשר לעזוב ככה מישהו שאוהבים" ואני לא זוכרת אם אמרתי או לא אבל בטוח שככה חשבתי.
ומהמקום הזה, האמירה שלך מי מה יקירתי
נשארת לשבת בשקט ומחכה לראות מה ילד יום.
נראית לי הדבר הכי נכון שאפשר לעשות.
כמה פעלתניות אנחנו. וכמה ממהרות. וכמה רצות.
פעם מישהי קרובה לי אמרה שאנחנו צריכות להיות כמו הביצית, לשבת ולחכות מה יגיע, שהם יתרוצצו מסביב. אני אומרת זה לא רק זה, גם אולי האגדות האלה שסיפרו לנו על נשים קצת פסיביות (אני לא בטוחה שהן באמת היו פסיביות, זה רק נראה ככה במבט ראשון), אולי יש משהו בסבלנות, בלראות מה יביאו לנו החיים בלי כל הזמן ליזום ולהחליט. סבלנות זה שיעור חשוב מאד, אנחנו רגילות להיכנס למכונית ולהגיע, ללחוץ על אנטר והנה זה מופיע, אולי בכלל לא רע קצת לשלוח בדואר ולחכות לגלויה שתגיע ליעדה, גם אם זה לוקח איזה חודשיים. בעיקר בחורף, אבל בכלל.

[תשובה*]

"אהבה ממבט שלישי"

[לי_אורה*]

הוא לא שווה את המגפיים
(לא יכולה להתאפק) ואז היא קמה ושרה בעוז את השיר
These boots are made for walking
and that's just what they'll do
one of these days
these boots are gonna walk all over you.

וחשבתי לעצמי שכל השיר הזה מתאים למועצה

[מי_מה*]

לנוכח המורכבות של המציאות שאני מתקשה לדחוס אל תוך מילים בפוסט , לא נותר לי אלא לתת חיבוק מקרקש צלעות לעוד -היסטרית ולברך את כולנו ביום טוב ושנזכור תמיד את עוצמתה של אחוות הנשים המופלאה. תודה גדולה על זה. זה הכוח שמאפשר לנו (לי על כל פנים) לשרוד שם בחוץ.

[מי_מה*]

ויש לי עוד משהו להגיד על הענין הזה של לשבת ולחכות מה יגיע
כי אם ניקח פה, לצורך ההדגמה, את הדימוי של בייצית וזרעונים, הרי שיש לי תחושה בחודשים האחרונים, שאני מוקפת בזרעונים מאוד חלשים. הם עושים תנועות ממש קטנות. כמו במשחק "חת , שתיים שלוש, דג מלוח" את מסתובבת ולא בטוחה אם ראית אותם זזים בכלל. יש לי איזו מסקנה לגבי זה שמסתמכת על מדגם די קטן של מחזרי האחרונים. הם מחזרים כל כך בעדינות עד שאת לא בטוחה שהיה כאן חיזור בכלל ולדעתי זה כדי שאם הם יחליטו שהם לא בענין הם יוכלו לצאת מזה בלי לתת הסברים כי הרי בעצם הם לא זזו בכלל(כלומר- לא חיזרו) זה סתם היה נדמה לך שראית. אתן דוגמא: לפני כמה חודשים פגשתי במסיבת יומולדת של חברה בחור אחד. את התפעלותו ממני הוא הביע באזניה ולא באזניי. לא החלפנו טלפונים ולא כלום. אחרי כמה ימים הוא הציע לי חברות בפייסבוק והתחלנו לצ'וטט מדי פעם. בשיחות האלה הוא הקפיד על מחמאות נלהבות לצד הסתייגות מנקיטת עמדה אישית או יוזמה כלשהי. בסוף הציע מפגש דרך הילדים (יש לו 2) ונפגשנו כולנו באיזו מסיבת רגאיי על גדות נחל. היה נחמד. אחר כך נפגשנו לטיול משותף עם כל הילדים. היה נחמד גם. בצ'אט אחד הוא אפילו הציע שניפגש, אבל בלי להציע זמן או מקום, רק כרעיון עתידי ואחרי זה נעלם לגמרי. מכיון שלא הייתי בטוחה בעצמי עד כמה אני מעונינת לא הלכתי לברר את זה. אבל גם אילו רציתי לברר לא היה לי קייס, כי הרי לא קבענו שום דבר ולכי תוכיחי שהיה פה חיזור. מכיון שנתקלתי בתופעה הזו כמה פעמים אני מזהה פה איזשהו כיוון מסוכן שמתחיל להשתלט על מנהגי החיזור ונראה לי שהמועצה צריכה לדון בתופעה ובדרכים להתמודד עמה.

[עמוק_בפנים*]

טוב מי מה , זהו מקרה ברור של בחור שמסמן ככה שיוכל לסגת אם במקרה תראי שאת בעניין, ואבחנת אותו לגמרי נכון וגם את התופעה.
זו בדיוק המחלה של הגברים בימינו ובדיוק הקטע של הגבר שלא רוצה להתחייב וזו גם הסיבה שאנחנו מוצאות את עצמנו בסוף עושות נשואים, כי הם מתחייבים יותר מהרווקים והגרושים. שימותו כולם. טוב, הם ממילא ימותו כולם בסוף וגם אנחנו , אבל זה מה שיצא לי עכשיו ולא בא לי למחוק. מה תעשו לי.

כשאני אומרת לשבת ולחכות לראות מה יגיע אני יותר מתכוונת לחכות להתפתחויות, לתת להם להתבחבש עם עצמם קצת. כלומר שאם הוא מתגעגע ומאד רוצה לראות אותך, את כמובן לא צריכה לעבור לדום ולראות מה יקרה, מה יתפתח.
אבל בהחלט שזו מחלה מודרנית הנסיגה המהירה הזו שלהם, מחלה שאני טוענת שקשורה לתרבות הצריכה. הפכנו את האהבה והחברות לקורנפלקס. בגלל זה אני בקרע כל כך גדול עם עצמי. כי מצד אחד שום דבר שקורה לי זה לא מה שרציתי לראות את עצמי בו והמתבקש הוא לעזוב ולמצוא מישהו אחר, ומצד שני פעם לפני שנים ארוכות כשפיטרו מישהי אצלי בעבודה, בא זאטוט זב חוטם ואמר למנהל: מה אתה חושב שזה מכשיר דיוידי? מחליפים אחד באחד אחר? וככה אני מרגישה, שזה בכלל לא משנה מה קורה לי בחוץ, בפנים אני שם, עמוק עמוק, כי חבר זה לא קורנפלקס שקונים מחברה אחרת (דוגמא לא באופנית ואין לי קורנפלקס בבית אבל הבנתן את הרעיון).
בכל זאת- מתחיל להימאס לי.
אבל כשאני חושבת על המחלה הזו של הגברים שמימתי מתארת כאן, אז אני אומרת לעצמי: נו, קר שם בחוץ. אבל האמת, הרבה פעמים קר גם כאן בפנים.

[מי_מה*]

לפחות חמים ונעים כאן במועצה. התנור דולק וחלטתי תה. חיבוקים בשפע

[שלולית_י*]

אולי יש משהו בסבלנות, בלראות מה יביאו לנו החיים בלי כל הזמן ליזום ולהחליט.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אם ניקח פה, לצורך ההדגמה, את הדימוי של בייצית וזרעונים, הרי שיש לי תחושה בחודשים האחרונים, שאני מוקפת בזרעונים מאוד חלשים. הם עושים תנועות ממש קטנות. כמו במשחק "חת , שתיים שלוש, דג מלוח" את מסתובבת ולא בטוחה אם ראית אותם זזים בכלל.

תודה שהצחקת אותי ככה הבוקר, מימה!
חייבת לרוץ (עמוק טרם קראתי - סליחה).
בהחלט ייתכן שאת צודקת מימה, וזה בשביל שאח״כ לא תוכלי להוכיח שאין לך אחות,
א ב ל
אולי פשוט האבירים של ימינו, חטפו בעצמם כ״כ הרבה זאפטות, שהם פשוט ^מפחדים. (צריך שניים לטנגו המטורף הזה).
וכן, הם רוצים שאנו נהיה אמזונות עזות מצח ונגן עליהם. (עד שירגישו מספיק בטוחים בשביל להתהפך עלינו ).

[עוד_היסטרית*]

הם עושים תנועות ממש קטנות. כמו במשחק "חת , שתיים שלוש, דג מלוח" את מסתובבת ולא בטוחה אם ראית אותם זזים בכלל.
מי מה, אם אומרים את השם שלך שוב ושוב יוצא ממי, ולא בכדי
אני חושבת שאנחנו חיים בעידן שבו כולם נורא נזהרים ולא יודעים איך לשחק את המשחק בחופשיות, עם כל הלב, מהפחד להפגע. במיוחד בגילנו, כשכבר היינו ונתנו ונשרפנו ונכוונו. ומצד אחד אנחנו רוצים ומצד שני לא בכל מחיר. אז יוצא עקום. מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה ולא נותנים להציץ אבל נורא מקווים שהצד השני יבוא ובעדינות יחשוף את הקלפים שלו ויגיד הנה, זה אני, קחו.
לא יודעת אם יש לי בכלל זכות דיבור כי כאמור לא יצאתי לדייט מאז הפעם הקודמת שביבי היה בשלטון אבל אני מקווה שכולם בסופו של דבר מחפשים אהבה ואין שם אנשים רעים כל כך.
רק צריך למצוא אחד נחמד. לא חייב להיות מלא באסים. רק שלא יהיה ג'וקר.

[מי_מה*]

היום היתה לי שיחה עם אחד בנקאי שאמר שהוא מכיר מלא גברים ונשים שהם אנשים נפלאים ולא מצליחים למצוא בן/בת זוג ושמצער אותו נורא לראות את זה. מייד שטחתי בפניו את תלונת ה'דגמלוח' מלמעלה והוא אמר שכמו בבנקאות, גם בחיים, מחויבות ארוכת טווח היא מפחידה נורא ולא בכדי לוקחים כל מני בטחונות כשה נוגע לאחת כזאת.
לא בכדי אני מעולם לא עסקתי בפיננסים...
ו אשט"ד, נראה לי שאת צודקת.השבוע שמעתי במפורש איזו אכזבה ממני על שלא הייתי מספיק אמזונה וזה עוד היה בדיבור על סיטואציה שבה אני נלחמתי כל כך שיותר מזה זה כבר בליץ! והוא בא ואמר,'לא נלחמת'.
מה שאומר שבסופו של דבר לא משנה מה נעשה ולא נותר לנו אלא להיות נאמנות לאמת שלנו.
יאללה שיר שמתנגן פה עכשיו ברדיו ונראה לי מתאים לאללה!
שבת שלום אהובות!

[קן_לציפור*]

אולי יש משהו בסבלנות, בלראות מה יביאו לנו החיים בלי כל הזמן ליזום ולהחליט.
מחשבות בהתהוות:
למה? למה המשפט הזה מרגיש לי בדיוק מה שהגברים עושים רק בשינוי אדרת?
למה זה מרגיש כמו פחד ממחוייבות פה בין המילים?
ושרק יהיה פה ברור, אני לא מדברת מהצד, אלא מבפנים.
לראות מה החיים מביאים לנו, לא ליזום ולא להחליט איכשהו מתקשר לי למשהו שקשור למחוייבות.
(וכן, כמובן, גם ליכולת להרפות רגע מהרעיונות שלנו...)

<עוד לא לגמרי מבושל הרעיון הזה, אבל בכל זאת הבאתי אותו... זה מתקשר למה שאשט"ד כתבה: צריך שניים לטנגו המטורף הזה>

[בשמת_א*]

מכיון שנתקלתי בתופעה הזו כמה פעמים אני מזהה פה איזשהו כיוון מסוכן שמתחיל להשתלט על מנהגי החיזור ונראה לי שהמועצה צריכה לדון בתופעה ובדרכים להתמודד עמה.
לא יודעת, לדעתי יש כאלה ויש כאלה, ואי אפשר להוציא מכלל אפשרות את העובדה שזה יכול להיות קשור למה שכל אחת משדרת (-:
כלומר, אולי זה לא נטו בגברים, אלא בכימיה שנוצרת במפגש של גבר מסוים עם אשה מסוימת.

[עמוק_בפנים*]

אולי בשמת , אבל לפעמים הרוח נושבת לאיזשהו כיוון.
ובקשר למה שאמרת קנצ , אולי לחכות ולראות מה יקרה בסבלנות זה לא לקחת מחוייבות, מצד שני לפעול כל הזמן בעשיה בלי באמת לדעת למה ומה זה גם לא כזה אייאייאיי ובעיקר נורא מעייף. ולפעמים כדי לקחת מחוייבות, צריך להיות בשקט ולהקשיב ולראות מה יקרה.
ואני, שישי בערב, מקבלת ממנו מיילים ענייניים כי אין לי כוח למילות אהבה אז אני שואלת על עבודה והוא שבבוקר עוד ניסה לסיים את המייל עם רוך קולט אותי מעבר למסך ונכנע ליבשושיות העניינית שלי.
מרגישה שהיחסים האלה הם אחד השיעורים הכי משמעותיים שהיו ויש לי בחיים. יותר קל לי לקום וללכת (באמת, ממש) אבל אני ממש נחושה ללמוד את כל מה שאני יכולה עכשיו, מרגישה שיש שם משהו מאד חשוב עבורי לפני שיכולה לשחרר.

[עמוק_בפנים*]

דיאלוג. בחודשים האחרונים הייתי קצת ביאוש מהדיאלוג ביננו. הרגשתי שמה הטעם להגיד או לבקש דברים אם ממילא שום דבר לא זז שם בחוץ
אבל כמובן שאי אפשר ככה לתמיד ובטח לא כשמרגישים את השני כל כך חזק.
אז סופסוף אמרתי את זה. אם קנצ דיברה על מחוייבות אני מרגישה שיש דברים שפחדתי להתחייב להגיד אותם.
הרגשתי שאם אני לא בטוחה באהבה שלי אליו אני גם לא יכולה לומר לו או לעצמי שאני רוצה שיתגרש. לא שאני יכולה לקחת אחריות על מישהו אחר, אבל הרגשתי שזו התחייבות שאני לא יכולה להגיד. ועכשיו זה נעשה יותר קל. התחלתי להרגיש שחרור ושאני יכולה להגיד הכל כי באמת יש לי חופש פנימי גם ללכת. אמרתי (טוב, כתבתי) את זה. שלאורך זמן הצרכים שלי הם כאלה וכאלה ואם הוא יישאר נשוי אני לא אשאר, אולי עכשיו כן אבל יהיה רגע שזה יהיה לי יותר מדי.
עוד לא ענה לי. כלומר ענה שיתייחס לעומק בזמן מאוחר יותר.
אני מרוצה מאד מהדיאלוג ביננו. אני מצליחה לשמור על כבוד עצמי מולו וכלפיו, כבוד לעצמי ולרצונות שלי בלי ליפול לבורות של האשמות שכל כך קל ליפול אליהם. נכון, מה שהוא עושה וחווה נראה לי לא הגיוני, אבל כשאני שומעת את הבת שלי צורחת :"אבל אני רוצה" אני מבינה טוב מאד שלרצות משהו זה לא אומר שאני מקבלת אותו עכשיו ומצד שני יש לי את כל הלגיטימציה לרצות. לקח לי הרבה זמן לנסח לעצמי מה אני רוצה, מה חסר לי. כמו ש מי מה תיארה בדג מלוח (אחלה תיאור) זזתי קצת אבל לא העזתי לזוז הרבה כי הרצונות והצרכים שלי היו מאד לא ברורים. כשהם הולכים ומתבהרים לי מתוך היש ומתוך האין (מה שיש לי איתו לעומת מה שחסר) אני יכולה לבוא ולומר אותם יותר ויותר. ואז, אנחנו נפגשים ואולי הדרך שלנו לא תמשיך יחד ואולי נחזור להיות פשוט חברים טובים (כבר עכשיו אני מרגישה שלאט לאט אנחנו חוזרים לשם בלי לשים לב) וזה בסדר אתי זה היה בסדר אתי כל הזמן אבל הרבה דברים לא היו לי ברורים ומה שהיה ברור זה הנעים שבביחד איתו.
זה משתנה. עדיין יש לי סבלנות לראות מה יקרה, לאן החיים שלנו יזרמו אבל מרגישה פחות ופחות תלויה באהבה הזו, בקרבה הזו לאיש הזה שלא דמה בכלום למה שחלמתי אי פעם ובכל זאת הקשר איתו הוא הדבר המצמיח והקרוב ביותר שידעתי.

[שלולית_י*]

בתוך מאמר על חנוכה ראיתי את הפסקה הזו, אולי תתאים למועצה?

בחיי האהבה,למשל, הרבה פעמים מופיעים כדים קטנים בחיינו אבל אנחנו רוצים רק ג'ארות גדולות מאד, ובלי זה אנחנו לא מוכנים להדלק בכלל. אינני מתכוון לומר שצריך להתפשר, כלל וכלל לא. הכד הקטן לא הדליק רק חצי מנורה ולא נתן אור קלוש. הוא נתן אור צח וזך ובהיר מאד ומלוא המנורה דלקה, אבל רק ליום אחד. לא יותר. לא היתה שום ודאות שגם מחר זה יעבוד. בחיים שלנו יש מצבים שבהם אנחנו מוזמנים לחוות משהו, ואנחנו לא הולכים על זה כי אין לנו וודאות לאן זה יתפתח, מה יהיה מחר, האם יש שם פוטנציאל מתמשך, וכולי. במקום להידלק כמו מנורת בית המקדש במלוא הדרה, ללכת על זה עד הסוף, במלאות של הרגע הזה, במלוא האהבה. להתמסר, להכנע, להאיר, ולשכוח מהדאגה למחר. מחר נראה מה כבר יהיה. ברצות הבורא אפילו מטאטא יורה. אנחנו יותר מדי דואגים ל"לאן זה יתפתח", מה יהיה עם זה מחר וכדומה, ולכן כל מיני כדים קטנים וטהורים מתפספסים לנו בחיים. הפוקוס של התודעה שלנו לא מסוגל ממש לראות אותם

המאמר המלא כאן

[מי_מה*]

מקסים. כן ירבו ניסים!
תודה

[עמוק_בפנים*]

נשבעת שכתבתי כאן לפני יומיים שזה מעולה, הציטוט הזה. אז הנה אני כותבת שוב

[נותנת_אור*]

שלולית, תודה רבה על המאמר. הוא בא לי בדיוק בזמן...
עשיתי ממש לאחרונה את השטות של החיים שלי בדיוק בגלל הפחד והמבט לעתיד הלא ודאי הזה שמטריד אותי.

עד שסופסוף הסכמתי "לחגוג" (או התרגשתי ממישהו באמת) -
כיביתי את כל הנרות עוד לפני שהתחילה המסיבה...

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

תודה, שלולית.
יופי של ציטוט.@}

[שלולית_י*]

עד שסופסוף הסכמתי "לחגוג"
נותנת אור - את יכולה עדיין ליצור איתו קשר?
הייתי הולכת על האמת: "התרגשתי מולך, וכך יצא שהתבלבלתי. נראית לי מקסים ומענייין ואשמח להפגש ולהכיר אותך לעומק". יכול להיות מתאים לך?
(מאמינה תמיד שעדיף להצטער על שיחת טלפון לכאורה "משפילה" מאשר להצטער כל החיים שלא עשינו אותה)

[נותנת_אור*]

בד"כ אני גם פועלת לפי עיקרון כזה של "עדיף לנסות מאשר להתחרט" - אך המקרה הזה הוא קצת שונה.

תחושות הבטן שלי אמרו לי שכנראה הוא לא מאוד רציני או לא מראה מספיק מאמץ לקדם את זה לאנשהו. עשיתי טעות ובשלב מוקדם מדי (מדי!) אמרתי לו את זה (אני גלויה מדי) בצורה שקצת תקפה אותו לצערי. הנחתי לגביו משהו מסוים וזה לא היה במקום או בזמן הנכון להגיד את זה. (הרצתי בראש מקרה קודם שקרה לי עם מישהו שרציתי אבל הוא כיוון למקום מאוד "כייפי" ובאותה עת גרם לי לחשוב שאנחנו סוג של "ביחד" כי באמת התנהגנו כמו זוג לכל דבר... עברה עלי תקופה לא קלה אחרי זה. פחדתי שזה המקרה גם איתו אז במקום לקחת את זה באיזי התחלתי בגישת פחד שגם זה המקרה ושלשם אנחנו הולכים ושאני עלולה לא לשים לב לזה).

לפעמים אני חושבת שכולם יודעים מיד אם הם מרגישים משהו, או לא. הרגשתי מהרגע הראשון משהו די חזק לגביו (בשונה מהתחושות שלי עם הרוב המוחלט של הגברים שאי פעם הייתי איתם) והיה לי ברור שאני רוצה לראות לאן אנחנו מתגלגלים. הוא מבחינתו לא שידר על הגל הזה וזה הרגיז אותי.
מאז אותה שיחה בה הנחתי דברים מסוימים לגביו, הוא לא יצר איתי קשר. אני לא בטוחה שמעניין אותו לשמוע מה יש לי לומר אחרת הוא לא היה מנתק קשר. הייתי יותר נלהבת ממנו לגבי הקשר . ומסיבה זו, אני לא מסוגלת שוב ליצור קשר. אני לא אוהבת להרגיש שאני רוצה מישהו הרבה יותר ממה שהוא רוצה אותי. כי עכשיו, גם אם אני אתקשר, אתנצל והוא יחליט לסלוח על השטות שאמרתי, אני אחשוב כל הזמן שאני זו שרדפה אחריו וזה יוריד לי את החשק...

אני מאמינה שאם באמת הייתי מסקרנת אותו, הוא היה יוצר איתי קשר. אני הייתי ברורה ברצון להמשיך לראות אותו בשיחה האחרונה שלנו...
יכול להיות, שההנחה שלי הייתה נכונה, והוא חיפש רק משהו אחד, "כייפי", ובגלל זה הוא ניתק איתי קשר. בכל מקרה אני חושבת שהבלון בידיים שלו ואני אתפלא אם נותר שם אוויר עדיין...

אשמח לשמוע את דעתך שלולית... ודעות נוספות של חברות המועצה. האמת היא שנחלשתי מאוד מהמקרה הזה... מרגישה סוג של עייפות ועצבות וקצת פחות תקווה. הרגשתי כאילו היה לי פוטנציאל למשהו ממש טוב בידיים ופשוט הברחתי אותו.

ברור לי שהפחד שלי מפגיעה מנהל לי את החיים.. חברות שלי דווקא אמרו לי שמנעתי מעצמי פגיעה בכך שהבהרתי מה אני לא מחפשת. משום מה אני מרגישה שעשיתי טעות. שאני חושפת הכל מהר מדי, מוקדם מדי. ובמקביל, אני מניחה דברים שליליים לגבי אנשים בשלבים מוקדמים כדי לא להיפגע בהמשך.

[זאתי*]

.

ברור לי שהפחד שלי מפגיעה מנהל לי את החיים.. חברות שלי דווקא אמרו לי שמנעתי מעצמי פגיעה בכך שהבהרתי מה אני לא מחפשת. משום מה אני מרגישה שעשיתי טעות. שאני חושפת הכל מהר מדי, מוקדם מדי. ובמקביל, אני מניחה דברים שליליים לגבי אנשים בשלבים מוקדמים כדי לא להיפגע בהמשך.

אני מאוד רוצה כמה דברים בעתיד הקרוב ובזוגיות שלי. בחור ששוחחתי איתו סיפר לי מצידו שהוא רוצה את אותם הדברים, אבל מה הוא אמר את זה נחרץ מדי ומוקדם מדי שבמקום לקרב בינינו, זה הלחיץ אותי.
אם אותי זה הלחיץ שאני רוצה בדיוק כמוהו - אני לא רוצה לחשוב מה קורה לאחרות שהן בכל עוד לא "שם". זה שיעור מצוין שניתן לי במתנה, בתור אחת ששמה קלפים על השולחן די מהר.

עדיף לשחרר. בהתחלה רק להנות. להבהיר מראש על כך שאת לא בענייני סטוצים ואת מחפשת קשר רציני. באופן כללי, לא בהקשר שלו.
כך שזה יסנן נסיונות לנצל מינית ועוד אבל לא יבהיר מה כוונתך לגביו ואיפה את מבחינתו כיה וא זה שצריך לרכוש את אמונך ומחוייבותך ואהבתך.

דבר נוסף תתחילו וסליחה על הבוטות, כי ההייתי שם - תתחילו להתנהג כמו נסיכות. לתת לו לרדוף ולאפשרלכן להיות מקסימות, נהנות, חייכניות. לתת לו להזמין, להשתפך, לגלות את לבו. את? לך יש עדת מעריצים מעב רלפינה. ולא משנה אם את בת 20 או 50, שמנה, רזה, גבוה, נמוכה... את נסיכה. את אמורה רק להנות! לבוא לפגישה להנות, לשמור על הגבולות שלך, להיות אנרגטית, שמחה, בלישיחות יחסינו לאן ובלי הצהרות מפוחדות ובלי רצון באישורים.

מה שעוזר לי זו ההבנה שלכולם מאו דמפחיד בהתחלה ונהיה יותר מפחיד ככל שהקשר מתהדק. זה לא רק לנו היוצוריות הרגישות. פשוט יש אנשים שזורמים עם הפחד או נלחמים בו ויש שבורחים.

[שלולית_י*]

חברות שלי דווקא אמרו לי שמנעתי מעצמי פגיעה בכך שהבהרתי מה אני לא מחפשת
אני חושבת שהפגיעה מגיעה כשאנחנו נמצאות במצב פגיע. (רכות, חלשות,מצפות מדי, מרגישות "חסרות" מדי).
בואי ננסה לדמיין אותך מלאת שלווה, בטחון, מלאת חיים וסיפוק. בטוח אתץ מכירה את עצמך במצב כזה, אולי מרגעים אחרים בחיים.
נניח שבמצב השקט והבוטח הזה הוא היה אומר "עזבי יחסים, בא לי רק לכייף". האם גם אז היית כל כך נפגעת?
או שאולי היית מצטערת לרגע, וממשיכה הלאה בלי לפתח משקע כבד מדי?


משום מה אני מרגישה שעשיתי טעות
עוד לפני שכתבת את זה רציתי לכתוב לך, שזה מה שעולה בעצם מהדברים שכתבת.
באמת עצוב.
מה היית עושה אחרת אם עכשיו הייתם מכירים?
אותה סיטואציה, אותה פגיעה ישנה רצה לך בראש. איך היית נמנעת מלשפוט אותו שוב לפי העבר?
אני יודעת שב שכל היית מבינה שצריך סרט שונה, אבל השכל לא מספיק כדי לשנות דפוס רגשי. בשביל זה יש את עירית ל...


לפעמים אני חושבת שכולם יודעים מיד אם הם מרגישים משהו, או לא. הרגשתי מהרגע הראשון משהו די חזק לגביו...
הוא מבחינתו לא שידר על הגל הזה וזה הרגיז אותי.
יכול להיות שגם הוא פגוע מקשרים קודמים. אולי כמוך ואולי אפילו יותר.
את אומרת שאם היית ניצבת בטוחה ושלמה, יש סיכוי שהקשר היה מתפתח. אולי עמידתך האיתנה היתה מאפשרת לו להרפות לתוך הקשר ולאט לאט לבטוח. עמידה לא רודפת, לא נבהלת, לא זקוקה. קיימת.

ויכול להיות שהוא באמת לא הרגיש כלום ואין שם שום דבר.
ואולי אין כאן קשר ארוך-טווח, אבל מבחינתך - יש בקשר (או באין-קשר) מולו "עבודה" שיש לך לעשות, ושתקח אותך הלאה, לבחור הבא.

לא בא לך להרים טלפון?

אני מאד מחזיקה ממשחק המינים הקלאסי של הגבר המחזר אחר הבחורה. יש בזה משהו שנכון עבור רובנו.
אני לא בעד שתצאי לצייד.
אבל לפעמים טוב לחלוף על פני הצייד עם שלט "מטרה".

מה דעתך?

[שלולית_י*]

בעצם, זה כך:
אם תתקשרי, לעולם לא תהיי בטוחה עד כמה הוא היה רודף אחרייך. אבל יש סיכוי שיהיה קשר בו לאט לאט כן תפלולתפקידים ה"מסורתיים"
אם לא תתקשרי, הוא פשוט לא ירדוף. בכל מקרה.
כמו שבשמת אמרה למעלה-עדיף ה"יש" מאשר ה"אין". לא ככה?

[בשמת_א*]

אם הוא לא ירדוף - לדעתי אין טעם להתקשר וחבל לבזבז עליו את הזמן.
אני אומרת, לעולם לא לנסות עם גבר שאיננו מספיק מעוניין בך.
אם הוא נבהל כל כך בקלות, הוא לא שווה אותך. תעזבי.

העיקרון הוא: אל תתפשרי אף פעם על גבר שלא ממש רוצה אותך.

[כוכבית_בוקר*]

בשמת, אני כבר כמה פעמים שמה לב לנחרצות דברייך בעצות שאת נותנת. במקרה הזה, העצה שלך מתאימה גם לי ונכונה בשבילי. עם זאת, אני מכירה סיפורי זוגיות שונים ויפים לא פחות משלי, בהם לאחד הצדדים לקח זמן לבחור ולרצות בקשר. והסבלנות והאמונה של הצד השני השתלמה. החיים הם מגוונים ומורכבים כל כך! נסיון ליצור רשימת עקרונות לפעול על פיהם מקטינה ומצמצמת אותם.
יכול להיות שבמקרה הזה העצה שלך מתאימה. אבל המילים "העיקרון הוא" ו" אף פעם.." נראות לי סוגרות מדי.

[בשמת_א*]

הן באמת סוגרות.
אני אומרת, כאלה מקרים מורכבים קורים אחת למיליון, וקרו למרות המון מכשולים.
לעומתם, מיליון נשים עושות את הטעות לרדוף או להתייסר בגלל גבר שלא מעוניין בהן ולא יהיה מעוניין בהן.

וגם, את כותבת "לאחד הצדדים לקח זמן לבחור ולרצות".
אם הצד שלקח לו זמן הוא האשה, זה לא נחשב. זה סיפור אחר לגמרי.

המקרה יוצא הדופן רלבנטי אך ורק אם הגבר היה זה שלקח לו זמן לבחור ולרצות - ואת יודעת מה? נתקלתי במקרים כאלה. לעתים קרובות מדי, הגבר אכן אינו מספיק מעוניין והאשה היא זו שמתחזקת את היחסים כל הזמן כל הזמן. זה אולי נראה יפה מבחוץ למי שלא קולט זרמים תת קרקעיים.
אם הגבר הזה והאשה הזאת אמורים להיות ביחד, לא משנה מה אני אגיד, אני לא תורה מסיני ולא האורקל - הם יהיו ביחד.
אני מדברת אל המיליון.
זאת עם המקרה של אחת-למיליון - היא כבר תדאג לעצמה. ואם הלך הרוח שלה יהיה "מי שלא רוצה אותי, לא שווה אותי", אז אני מבטיחה לך שגם אצלה זה ישדרג את מערכת היחסים שלה.

אני אומרת לכל המייסרות את עצמן לשוא, "אוי אולי טעיתי ועשיתי טעות קולוסאלית ורק בגלל המלה הלא נכונה שאמרתי הוא לא רוצה אותי ועכשיו נשללה ממני אהבת אמת לנצח" -
אני אומרת: שטויות.
תלמדי מזה לקח להתנהגות שלך בפעם הבאה, אדרבא, אני לגמרי בעד.
אבל הגבר הזה? זה לא בגלל מלה פה מלה שם. הוא לא מתקשר כי הוא לא רוצה אותך וזהו. תשחררי.

[בשמת_א*]

אני רוצה להוסיף ולהדגיש:

לא משנה מאיזו סיבה הגבר לא מעוניין, אפילו אם זה מפני שהוא לא מספיק מפותח - החשוב לאשה, שהוא לא מעוניין מספיק.
לזרוק.
ועוד דבר: גבר מעוניין - זה תנאי הכרחי, אבל לא תנאי מספיק.

אחרי שווידאת שהגבר הזה מעוניין בך לחלוטין - יש עוד הרבה דברים לבדוק. זה לא הדבר היחיד שחשוב. יכול להיות שהוא מעוניין בך מאוד כי הוא אדם אובססיבי ורכושני שיהפוך את חייך לגיהינום. גם אלה "מאוד מעוניינים"...

[מי_מה*]

אם הוא יגיד לך ככה אז זה חייב להיות זה

[מי_מה*]

ובשמת
במיוחד אני מחרה מחזיקה אחרי המשפט האחרון שהרי אני הייתי נשואה לאחד כזה. אמא'לה

[עמוק_בפנים*]

אחרי שאתמול מי מה ואנוכי כינסנו את עצמנו ואת הגברים שלנו/לידינו למפגש חביב לצורך בילוי, חשבנו שהיה צורך להזמין לשם גם את מועצת החירום לנקבות היסטריות , שתשפטו בעצמכן, למה לבקש עצות ככה על עיוור. בעצם, זה היה רעיון של מי מה, שנזמן אתכן.
הופיעו שם כל מיני אנשים שאני מכירה, ביניהם אחד שמחזר אחרי מדי פעם בלהט וכבר חודש לא התקשר... נראה לי התבאס, כי עד עכשיו חשב ש"יש לי חבר" זה פיקציה או אגדה אורבנית במקרה שלי, על כל הפעמים בהן נפגשנו במקרה והייתי בגפי או עם גמדים נשרכים אחריי.
משהו אצלי במקום מאד מאד טוב בהקשר שלו, נעים לי איתו ולא פחות נעים לי בלעדיו עכשיו. דברים טובים קורים לי אחרי תקופת חושך ארוכה מכדי למנות, דברים שנתקעו שנים מסתדרים בעולם שלי וזה כרגע מעיין קטנטן אבל אני כבר רואה את הנביעה שלו והיובלים והזרימה שעוד תנבע ממנו והאמת לא איכפת לי כל כך מה הוא יבחר או יעשה כי אני יודעת, סופסוף מרגישה על בשרי את מה שמבטיחים לי כבר המון זמן שדברים יסתדרו לי על צדדים טובים ומה שיקרה איתו יקרה אני כבר לא בחרדה שהייתי ש"אני איתו כי זה מה שיש" או מי ירצה להיות אתי אחר כך. אני איתו מטוב ומזה שנכון כרגע ויכולה לראות איפה זה משרת אותי עכשיו הקשר הזה, איפה זה נכון ומדוייק לי גם כשרוצה יותר. מי אמר שתמיד אנחנו רוצות את מה שנכון ומדוייק לנו?
ואהבה, כל הזמן הרבה אהבה גדולה אליו ואלינו ולדרך שבה הוא מקבל אותי כמו שאף אחד מעולם לא קיבל. ריפוי.
אפילו שעל הדרך דיברנו על משהו ואמרתי שכששקלתי יותר הציצי שלי היו יותר מרשימים ישר שאל "מרשימים למי, למה", ולא שאני מהסובלות מדימוי גוף נמוך בדרך כלל אבל איתו אפילו השאריות שיש לי שנדבקו אלי במשך השנים ולא נשרו, נושרות גם נושרות.
אנחנו עושים יחד דברים שבחיים לא עשינו עם אף אחד אחד, לפעמים אנחנו חולקים חוויות ראשונות משותפות כמו בני 16 וזה כשאנחנו מכירים שנים ושנינו עם ניסיון לא רע בחיים. היום טיפסנו יחד על עץ וישבנו על הענפים שלו כמה זמן עד שנמאס לנו, נסענו לשם כדי לטפס על העץ הזה שהוא רצה להראות לי...
אני חושבת- הדבר שהכי קשה לי איתו הוא הפער בין מה שקורה ביננו כשאנחנו יחד לבין איך זה נראה כשאני מנסה להגיד משהו על הקשר הזה לאנשים אחרים. הוא תמיד נשמע רע, הוא תמיד נשמע כמו קשר מאד בעייתי. ולא שאני אומרת שהוא לא או שקל לי עם הסיטואציה וגם לא שכל כך חשוב לי מה אנשים אחרים אומרים אבל לפעמים כל מה שאני רוצה זה לשתף במשהו אנשים אחרים ואז כשמתחילים לשאול אותי אז מיד הבעייתיות צפה ולעולם לא פשוט לי להסביר.
כשאני כותבת את זה אני מבינה דברים על עצמי שיש לי עוד עבודה בהם. תודה שאתן כאן קוראות ומגיבות, זה מאפשר לי לכתוב ולהתבונן.

[זאתי*]

בשמת עקרונית אני מסכימה איתך,

חוץ מסייג אחד - שזה לא נכון לשלב הראשוני.
כי בשלב הראשוני של הקשר יש המון רגישויות, בעיקר בעידן האינטרנט וקשה מאוד למצוא מישהו שרק מתמונה ושיחה טובה יוריד את השמיים עבורך.
לכן אני חושבת שכדאי להבדיל - בין גבר שישאיתו קשר שהוא כבר יודע מיאת ומה את ולא מספיק מעוניין, לתחילת קשר - שבו הכל רעוע, וכדאיל תת לו לרדוף, להוביל, להוכיח את הרצון שלו אבל כן לשתף פעולה ולהיות שם בשבילו, וכן להשתמש באורך רוח ובחשיבה נשית כיצד לקדם או לחמם את הקשר כי הפיתויים, המבחר, והשבריריות של קשרים היום, גם עמוקים אדירה, בטח חדשים.

מצד שני בשמת - ל א ריאלילצפות באופן כללי לאביר אמיתי במושגי אבירות כפי שהפנטזיות שלנו בנויות עליהן ועלול להשתמע מדברייך. אני נזכרת שבתיכון לפעמים קשרים נבנו חודשים שלמים יום יום, מבטים, אחר כך ריכולים וגישושים, יושבים ביחד, עושים שיעורים ורק בסוף בסוף מתחברים.
זה לא קשור רק לתקופה בחיים, אלא לתקופה הנוכחית בכלל- היום נדיר למצוא משהו כזה שנבנה ומתקדם לאיטו (וגם אז לא כולם היו כך) אבל בתור נשים אניחושבת שהפנטזיה הזו על אביר שיעשה הכל בשבילך או ירדוף אחרייך עד כלות מתפוגגת.


איזון זה האתגר החדש לדעתי. לדעת לאזן בין הרצון והיכולת לאתר את הכוונות הרציניות והטובות כלפייך לבין זה שככל הנראה חיזור כמו של פעם מושקע ומתמשך יכול לקרות בשלב יותר מתקדם בקשר.. הפוך מבעבר.. בעיקר כי כמו שציינו למעלה, דייטים והתחלות יש בכמויות, משהו עמוק ורציני הרבה פחו ואנשים חוששים לשים את הלב שלהם על השולחן כבר בהתחלה.

[עמוק_בפנים*]

זאתי אני מסכימה עם כל מילה שלך.
הרבה מההתחלות היום נראות כמו לחיצה על ה"אנטר" במקלדת ואחר כך מדפדפים לדף אחר.
איכשהו התחלות איטיות הן לא באופנה יותר ומי שצריכה (או צריך, אבל זה אנחנו עכשיו) משהו עם קצת יותר סבלנות, בדיקה, היסוס בהתחלה- פשוט מוצאת את עצמה מחוץ למשחק הרבה פעמים.

[בשמת_א*]

אביר שיעשה הכל בשבילך או ירדוף אחרייך עד כלות מתפוגגת
על זה אני בכלל לא מדברת.

ואגב, כולל דייט ראשון.
לא צריך לשים את הלב על השולחן. ממש לא על זה אני מדברת.

אבל בחור שהיה איתך בדייט ראשון - איך הרגשת איתו? את רוצה לראות אותו שוב? הוא רוצה לראות אותך שוב?
אם הוא פגש אותך בדייט ראשון ודפדף הלאה, מה בדיוק המטרה בזה שאת תרדפי אחריו אף על פי שהוא לא מעוניין בדייט שני?
את יכולה לבכות עד מחר ש"היום הבחורים מדפדפים מהר" אבל תאמיני לי, כשמישהי תתפוס את תשומת לבם, הם לא ירצו לדפדף אותה. הם יהיו מעוניינים לראות אותה שוב.
זה הכל.
לא מדברת על אביר על סוס לבן ולא על מישהו ש"עושה הכל בשבילך". זה לא שייך לעולם המושגים שלי ולא לשום דבר שאני כתבתי. זה הדמיון שלך שבו קישטת את דברי.

אני מתכוונת בדיוק למה שאני אומרת. בדיוק למלים שכתבתי: עניין. מעוניין בך. רוצה לראות אותך שוב.
לא יותר מזה.
אבל לא פחות מזה!
לא רוצה תיכף ומייד לכרוע ברך לרגלייך ולהציע נישואין, כי אז אני אומרת: מטורף, תברחי מהר...
אני גם מדגישה: לא אומרת כלום על האשה. הבעיה העיקרית היא נשים שנתקעות על אלה שלא מעוניינים בהן ונכנסות לסרטים מזה.

המסר שלי הוא לגבי הגברים: אל תיתקעי על מי שלא מגלה עניין להמשיך לראות אותך, או להמשיך להיות איתך.
זה הכל.
וזה שיש לו עניין עדיין לא אומר שהוא הגבר בשבילך. יש עוד הרבה דרך לעבור.
זה שאין לו עניין - זו סיבה להסתלק משם.

איכשהו התחלות איטיות הן לא באופנה יותר
אני חד משמעית לא מאמינה לכל האמירות האלה על "ההתחלות של היום", "הבחורים של היום" וכל שאר התלונות.
התופעות האלה היו תמיד. ולצידן כאלה שפוגשים בחורה שמעניינת אותם. תמיד. ודייטים הם דווקא הדרך הכי גרועה להכיר את אהבת חייך.

מי שאף אחד לא מגלה בה עניין אף על פי שהיא חושבת שהיא מנסה - אני מציעה לה לבדוק מה היא משדרת לעולם. חוסר שמחה? לחץ וסטרס? חוסר עניין בבחור שהיא נפגשת איתו? פחד ממערכת יחסים? דיעות קדומות על בחורים ועל דייטים?

[זאתי*]

_אבל בחור שהיה איתך בדייט ראשון - איך הרגשת איתו? את רוצה לראות אותו שוב? הוא רוצה לראות אותך שוב?
אם הוא פגש אותך בדייט ראשון ודפדף הלאה, מה בדיוק המטרה בזה שאת תרדפי אחריו אף על פי שהוא לא מעוניין בדייט שני?
את יכולה לבכות עד מחר ש"היום הבחורים מדפדפים מהר" אבל תאמיני לי, כשמישהי תתפוס את תשומת לבם, הם לא ירצו לדפדף אותה. הם יהיו מעוניינים לראות אותה שוב.
זה הכל._

אז ככה:
פעם היו מתחילים איתנו ברחוב - היום כמעט ולא.
פעם רוב ההיכרויות היו מתרחשות בעבודה, בבלימודים, בקפה, דרך בן משפחה.
פעם לדייט היתה משמעות.
זה היה מעמד שאיפשר לרגש ולהתרגש. כיל הכיר כבר ערכו את ההיכרות מעט קודם.
ולפתח פרפרים- פיתחו כבר קודם.
ולכן אם פעם אחרי כל ההיכרות והסיבובים סביבך, אם גבר לא היה מעוניין בך אחרי דייט אחד - שיילך לחפש.
גפ נדמה לי לפחות אצלי שפעם היינונאיביםיותר. מבט עיניים והומור טוב הספיקו לנו להישאב לקסם הזה וגם להם. מלא זוגות מבוגירםמספרים שהוא ראה אוהת בים עם חברות, הצחוק שלה הימם אותו וזהו. מאז הם יחד. היום? אולי פה ושם יש סיפור כזה אבל היום זה פגשתי אותה עם חברות הלכנו כולנו למסיבה, אחרי ששכבנו נפגשנו עוד פעמיים ולא זרם.

היום- הזמינות של דייטים ענקית. זה תמיד מפתיע אותי. אני, בחורה ממוצעת וככל שהגיל עולה - לא הכי אטרקטיבית, יכולה בתוך עשרים דקות לתאם 10 דייטים להערב.
המשמעות של זה ברורה - דייט קל, נגיש, לא משמעותי, בר החלפה ותמיד יש הזדמנות נוספת מעברלפינה.

ותוסיפי את הקידמה, הפמיניזם, מי משלם, מימביא, כמה מביא. פעם היו שרים על הפרוטה והירח היום כבר לא שרים. מתחלקים.

עכשיו, קחי גבר, עם ביטחון סביר, מראה סביר שכל בקודקוד וקצת חוש הומור - אין לו שום סיבה להשקיע מדי בדייט (העשירי באותו חודש לפעמים), או לתת הזדמנות נוספת אם לא היה מדליק מאוד בדייט.


איזו חוקרת אמרה שכל המתח המיני מתחיל להיטשטש. אם היא גם משלמת והיא באה לבדלמסעדה ושם הם נפגשים והוא עדין ורגיש ומתקשקש ומדבר על הספר שלו, והיא מתקשרת אליו למחרת אז מה, איך בדיוק יווצר המתח הזה שמעורר אתתחושת הגבריותוהנשיות אצל כל אחד מהם?

מחקרים באירופה מעלים מסקנות שחוזרות על עצמן במקומות שונוים - על הרצון של רווקים בקיום סקס, חלש מאי פעם. הכל זמין. זמין מדי.

יש יוצאים מין הכלל ובוודאי שדברים טובים קוריםויש תמימות פה ושם, אבל זה הכלל בשמת. גם כאישה וגם כגבר - לדייטים אין משמעות היום.

ולכן כשאת אומרת - אם הוא לא מעוניין בך אחרי הדייט הראשון דפדפי. זה נשמע תלוש מהמציאות. אני לא חושבת שהאלטרנטיבה היא לרדוף אחריו, כי גם זה לא תמיד יעיל (למרותשלפעמים כן). אבל הוא יכול להיעלם ופתאום לחדש קשר אחרי שבועיים. שבהם כנראה "זרם" עם אחרת או סתם לא התלהב ממך ופתאום ערב אחד של שעמום גרם לו להתקשר שוב.

לפעמים דרך הפייסבוק, פורומים וסמסים אפשר לחדש קשר ולאפשר לו להרים כפפה.

ודרך אגב - גם אחד שכביכול כן מעוניין - הוא יכול להיות מעוניין לא בך! אלא בתשומת לב נשית! בריבאונד מחברה אחרת, בזמינות שלך שאת גרה קרוב..אז גם זה לא משהו לסמוך עליו. פפפ את יודעת כמה סיפורי אימה אני שומעת מחברות על האחד שטרח בכל דייט, והשקיע, וחיזר, ושבועות עד חודשים היה מקסים ומעוניין והכל ואז פתאום בבת אחת נעלם. או הצטנן, אוחתך.
וגם בחורים טובים עושים את זה.
ולכמובן שלסקס אין משמעות, הם יכולים להיכנס למיטה ולא לחשוב פעמיים מעבר לזה (לכן אני לא עושה ולא עשיתי סקס בלי קשר מחייב).

בקיצור, אני חושבת שבגדול אני מאמינה שלא צריך לרדוף אחריו ושאנחנו נסיכות וכו', ואני יחסית נחשבת לאשת ברזל.. אחת שעוד מאמינה בערכים של פעם שיושבת מולו ובודקת כמה הוא אדיב באופן כללי ולא רק אליי, כמה הוא מעוניין, כמה הוא אמין ויציב באופן כללי, כמה הוא יודע לחזר ולפרגן וכמה הוא משקיע.\אבל יש מקרים שמחייבים קצת גמישות מחשבתית ומניפולציות ומשחקים וחיזור עדין וסמוי מצידנו הבנות על מנת לאפשר היכרות יותר מעמיקה. כזו שתחליף את ההיכרות של פעם שלצערנו היום מתנקזת לדייט.

• בדייטים ראשונים אין שום אינדיקציה למה שיקרה אחרי זה. זו השורה התחתונה שלי. ולכן כשאנחנו הבנות מרגישות שלפעמים משהו כאן פוספס נוצרת תחושת החמצה, כאילו שאם רק נבלה עוד קצת דברים יובהרו יותר, גם לנו אגב! ולכן אניממש לא מסכימה שתרבות האינסטנט לא חדרה לשורותינו ושיש בזה משוםמה שאנחנו מזמנות לעצמנו וזה.

ובכל מקרה, כמו בכל דבר, לשבת ולקטר זה לא חכם, אולי כדאי להגדיל את המסננת מצד אחד כמו שאת מציעה בשמת, וגם לעבוד עלמה שאנחנומזמנות ומצד שני כשיש משהוטוב "ביד" לא לפחד, ללכת על זה, לא לברוח או לחבל ובכך להגדיל את הסיכויים שמשהוטוב ייצא. ולאלחבל הכוונה גם לא לרדוף אחריו! ולא לתפוס את תפקיד הגבר בשום צורה.

[שלולית_י*]

_שמת עקרונית אני מסכימה איתך,
חוץ מסייג אחד - שזה לא נכון לשלב הראשוני._
גם אני לא חולקת עלייך (על בשמת). אבל במקביל אני זוכרת שגם בצד השני נמצא בן אדם.
ואולי גם הוא פגוע. וחושש. ומפחד שוב לפתוח את הלב שהתכווץ לו, ועד שטיפה נפתח באה מישהי וישר החזירה אותו לקונכיה. בטח שעדיף שהוא ירוץ אחריה, אבל לפני ההזנקה מותר לתת לו רגע להתכוונן על המטרה.

מותר גם להפנות אליהם קצת חמלה! אנחנו נשים, מותר לנו לחבק גם את הפחד שלהם.

לא במקום לאהוב קודם כל את עצמי, לא אם הקשר לא טוב לי, לא אם זה שם אותי במקום של המתנה, לא אם זה מכניס אותי לסרטים.
אבל ממקום יציב ומכיר בערכי - אפשר גם לזכור שיש הרבה על הכתפיים של הגבר הזה (כל גבר). הרבה צורך להוכיח, לרדוף, להיות החזק והיוזם. ומותר לסלוח על נסיגה רגעית בדקות ההכרות הראשונות.

כולה טלפון.
אם אחרי כמה דייטים נוספים הוא עדיין לא יהיה מעוניין, נותנת אור תבחין בזה בקלות. אז - אז יבוא הרגע ליישם את עצותייך הנכונות מאד ולדפדף אם הוא לא מספיק מעוניין.
כמו שנאמר בסרט שפתח את העמוד: "אם גבר רוצה לצאת איתך לדייט - הוא יהפוך את העולם כדי שזה יקרה".
נכון.
ואנחנו מאד חכמות לדרוש מהגבר למלא את הצד שלו במשחק הזה.
אבל נדמה לי שלפעמים אנחנו שוכחות את הצד שלנו. טיפהנ להביא רוך וחום ובטחון למקום הזה, כדי לאפשר לו להפשיר ובכלל להכנס למשחק.

[פלמונית*]

זאתי, כול מילה שלך.

[גם_פלונית*]

ואני, רווקת דייטים, כאן, בעידן הזמינות והשפע המדומה (מה בצע לי בשפע? אני הלוא מחפשת רק אחד) בכל זאת מסכימה עם בשמת. כי אכן יתכן שהגבר
גם הוא פגוע. וחושש. ומפחד שוב לפתוח את הלב שהתכווץ לו, ועד שטיפה נפתח באה מישהי וישר החזירה אותו לקונכיה . לגמרי. ותמיד מנסה לזכור ולפעול קודם כל בכן אדם שפגש בבן אדם, על אף כל ההתנהגות הלא אישית שיש היום בדייטים. אבל יתכן שאותו גבר שפגוע מכל אחת מהסיבות שכן או לא הועלו כאן פשוט אינו מסוגל להיות בקשר. לא בגלל שהוא בן אדם רע, לא בגלל שהוא לא מוצלח ואפילו לא בגלל שהוא לא מעוניין ב ך. פשוט כי מסיבותיו האישיות, הרגשיות, המודעות ואלו שלא הוא פשוט לא יכול. ולכן אין טעם לרדוף אחריו. כי כשתשיגי- אם תשיגי- תגלי שאין פרטנר. וגם זו הפנטזיה הנשית: אני אציל אותו מפחדיו, מקשיו, מתסבוכיו. א י ת י זה יהיה אחרת (וגם על זה יש שירים מרטיטי לב רבים מספור). ואני אומרת- תמשיכי הלאה. וגם בעידן האינסטנט יש גברים שעל אף מה שהם עברו בחיים מוכנים להישאר ולהשקיע ולהתאמץ. מעטים. חבויים בשלל הפרופילים המנצנצים. אבל קיימים ואמיתיים. לרוע המזל, אפילו תכונות אלו לא מספיקות כדי להתאים, אבל טוב לדעת שיש גם כאלה...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף,
לא עולה לי הסרט...
איך קוראים לו? שאחפש לבד??
תודה.

[עייפה_אחת*]

העיקרון הוא: אל תתפשרי אף פעם על גבר שלא ממש רוצה אותך.
כן, איזה משחק מעייף
למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר
לבד על הגג שבתות וחגים

[נותנת_אור*]

תודה רבה לכל המגיבות, קראתי את כל מה שכתבתן לי ושמחתי מאוד לראות התייחסות מכן. לא רציתי להגיב קודם כי שקלתי את צעדיי. לבסוף החלטתי להמשיך לא להתפשר על גבר שלא לגמרי רוצה אותי. למרות שהבהלתי אותו, שורה תחתונה היא שהוא לא באמת מעוניין. והרי אני כזאת, על מי אני עובדת? אני אוהבת לזרוק לאויר קקטוסים מעקצצים! אני בהחלט מוכנה לנסות לעבוד על עצמי ולהתמתן בדברים שאני יודעת שהם קצת ריסקיים מדי, אבל אני לא אשתנה כל כך בקלות. גבר שלא יהיה מוכן לנסות לקבל קוץ קטן וחמוד ממני - לא צריך. מישהו אחר ירצה לתפוס את הקטטוסים בידיעה שעם קצת סבלנות הוא עוד יזכה לראות איזה פרח מדהים ליום או יומיים (או שנה או שנתיים).
זה כיף לראות איך הזמן מרפא את הכאב והמועקה. פחות משבועיים וזה כמעט לגמרי מאחורי. רוצה להגיד שלמרות שאנחנו בעידן היכרויות האינטרנט ושוק הבשר, דווקא זה היה בן אדם שהכרתי בסיטואציה אנושית (רק המילה אנושיות מעוררת בי כמיהה מטורפת). ואולי זה מה שגרם לי לריגוש הגדול, כי אחרי הרבה זמן אינטרנט היה מאוד נעים להתרגש מבן אדם מציאותי, ולא לנסות ליצור לעצמי ריגוש מלאכותי מעוד דייט עם בן אדם אקראי.

בימים האחרונים הגעתי להבנה שאחת התכונות שיעזרו לי להמשיך הלאה היא לשמור על תכונת ה{{}}אומץ (או להגביר אותה בכמה מונים בתוכי)..
אני מדברת על האומץ הזה בלהיראות, בלהיות נוכחת, בלא להתבייש במי שאני. אם אני לא אראה מי אני - הם לא יידעו. וזה נכון בכל תחומי החיים... די. אנשים לא אוהבים לנחש. ככל שאהיה יותר בחוץ ואצור לי סיטואציות אמיתיות, כך יגברו הסיכויים שאכיר מישהו חי ונושם. שיתקל בי, חיה ונושמת... ולא רק זה, יודעת מה אני רוצה. ואני אחכה ובמקביל אני אחפש. ואני לא מוכנה להתפשר. ושיקפצו לי שיערות השיבה שכבר מתחילות לבצבץ להן.

[עמוק_בפנים*]

לבד על הגג שבתות וחגים
נו, ואני שם למרות גבר שרוצה אותי. אולי לא מספיק. לא יודעת.
למרות שהוא עושה עבורי דברים שאף אחד לא עשה עבורי בחיים ולמעלה מזה מעולם לא העזתי לבקש ואיתו זה כמעט מובן מאליו אני נזכרת להתבייש ושלא נעים לי אחרי שהדברים נעשו, ברמה הכי אינטימית וקרובה שאפשר וזה ניתן בשמחה.

[הגמד_חיוכון*]

האם קיים דבר יותר ארכאי, מתנחמד ואי-קולי מלבלות בבליינד דייט?
לא. לא קיים.
ולכן בפעם הבאה שאני מחליפה אס אם אסים מתרגשניים עם איזה מפלץ נסתר בדמותו של מלאך, אנא הזכירו לי שנשבעתי לא לעשות זאת לעולם..!
תודה!

[מי_מה*]

המועצה תמיד לשירותך!
ועכשיו, מאחר ועמוק בפנים הזמינה את המועצה לאולפן השקוף בזירת הבילוי שלנו אני אעדכן ואומר שלהגיד על האיש ההוא שהוא הגבר שלצידי יהיה מופרך משהו. כן, הוא מעונין בי. לקריטריון הזה הוא עונה אבל הוא גם מסובך עם עצמו בכל מני ענינים אמיתיים לגמרי וזה מקשה. בסוף אתמול שאלתי אתה אוהב אותי? וידעתי שיהיה לו קשה לענות. הוא התפתל עם זה. כמעט כתבתי מה ענה אבל זה לא חשוב. אמרתי מה אני רוצה ומה אני מוכנה לתת והוא ביקש וקיבל יום לחשוב על זה. להפתעתי אני לגמרי שלווה לגבי האפשרות שיבחר ללכת. הפעם לתמיד, כי אני לא מוכנה יותר להיטלטל במטוטלת הזאת. ביחד כן, אבל לא לבד.
יום טוב אהובות. ניסים וישועות אפילו שחנוכה נגמר.

[עננים_בקפה*]

פוסט שכותב את עצמו כבר כמה שבועות.
הלמינג כחיית טוטם.
מדי תקופה, חבר ארקטי במשפחת המכרסמים, מתארגן בחבורות, פוצח בריצת אמוק ומשליך את עצמו מעבר לצוק.
בשיחות עם חברות ומטופלות בשבועות האחרונים ומתצפית על הלמינג הפרטי בבית נראה ששוב הגיע הזמן הזה של השנה.
גברים זוקפים את זנבם הקט מיללים לירח ומכניסים את חייהם לסיחרור. הטענה הרווחת היא ב ג ל ל ך. בגללך לא הפכתי לסמי הכבאי, בגללך אני מפרנס משפחה ולא מחפש זהב באלסקה, בגללך חיי אינם מה שהיו צריכים להיות, בגללך איני מממש את הפוטנציאל המלא שלי, בגללך אני סוגר את משחת השיניים, בקיצור, ה כ ל ב ג ל ל ך אומר האריה הננסי.

ומה חדש? אתן שואלות

במקום להגיד "אני מצטערת, אכן בגללי, אשמתי, חטאתי, פשעתי, מיה מקסימה קולפה, כיצד אוכל לפצות אותך על כך שלא תלבש מכנסי אסבסט צהובים ותראה כמו בובת פלימוביל על סטרואידים" אומרות הג'ירפות "לך תחפש" "חפש את עצמך, חפש לך אמא אחרת, חפש לך נקודת פוקוס פנימית ותישאר בה, ואם לא מצאת, לך תחפש מי ינענע אותך"

אני רואה פחות ופחות נקבות היסטריות ויותר ויותר נשים. נשים שרוצות מוכנות ויכולות לחיות בזוגיות ודורשות מבן הזוג בגרות. תם עידן ה"אין מה לעשות ככה זה גברים" ומתחיל עידן ה"ככה זה, רוצה יופי, לא רוצה גם יופי"

ולמה אני כותבת את זה פה?

לא חשוב אם את בזוגיות, נשואה, רווקה, מחפשת, היסטרית או לא, יש לך זכות לא לרוץ עם הלמינגים.

[מרגישה*]

מי מה , סח'ה עלייך

[בשמת_א*]

עננים בקפה, דברים כדורבנות

[שלולית_י*]

עננים בקפה, דברים כדורבנות

[מי_מה*]

עננים בקפה !!! קודם כל נקרעתי מצחוק (מהניסוח) ואחר כך התפעלתי עמוקות (מהתוכן).

[נמרה_יפה*]

אז ככה. עברו כמה חודשים מאז הייתי פה. הגעתי בגלל גבר שלא מספיק רצה אותי. וזה נגמר. וחשבתי לי שאני אתאבל ואמשיך הלאה. ואפילו היה מישהו אחר, קצר ונגמר. ומשהו בי לא מצליח לשחרר. עד כדי כך, שלמרות שעברה חצי שנה, אני עדיין חושבת עליו.
רציתי לדבר איתו, כי זה מעולם לא באמת נסגר - הוא פשוט הלך, נעלם לו, וזהו. הפסיק לענות למיילים - לא העזתי לעשות יותר מזה. השבוע החלטתי שנמאס לי, שאני רוצה לשאול שאלות ולקבל תשובות או לפחות לשמוע אותו אומר לי משהו. כל דבר. כי אני תקוע ואני רוצה להפסיק להיות תקועה ולא הצלחתי לבד. וגם אם הוא יחשוב שאני פתטית, נודניקית, אובססיבית או כל דבר אחר - אני בסדר עם זה. כי מה זה כבר משנה, בעצם.
והתקשרתי לחבר משותף כדי לקבל את מספר הטלפון שלו (שאותו מחקתי מזמן) והחבר הזה אמר לי - אל תתקשרי. הוא ממש התחנן. הוא אמר לי שהוא לא יסכים לדבר איתי. שהוא מדחיק אותי. שיש לו חברה חדשה ואם אני אתקשר כשהוא איתה זה יחרפן אותו. הוא אמר שהדרך היחידה שהוא יענה לי בכלל, זה אם אני אתקשר מחסוי. בקיצור, הוא הצליח לגמרי לרפות את ידי.
איך לשחרר?

[מרגישה*]

להסכים. להסכים לשחרר. כרגע את לא מסכימה לשחרר.
הלוא מה שאת מנסה לעשות זה להחזיר אותו חזרה.
אמנם מוצאת לך סיבות אמיתיות כדי ליצור קשר שוב : "לשאול שאלות ולקבל תשובות", אבל המטרה האמיתית כאן היא לנסות ולהעיר אותו.
תסכימי לשחרר כדי לפנות מקום למשהו טוב יותר.

[דלעת*]

אולי לחבר המשותף יש איזשהן תשובות לשאלות שלך?

[הגמד_חיוכון*]

עננים יקרה,
לא ברור תמיד איך את במילים מדויקות כל כך מתארת את סיפור חיי...
פשוט לקחת ולגריין את כל הפסקה. ולשנן את המסר העמוק והמחכים:
אני רואה פחות ופחות נקבות היסטריות ויותר ויותר נשים. נשים שרוצות מוכנות ויכולות לחיות בזוגיות ודורשות מבן הזוג בגרות. תם עידן ה"אין מה לעשות ככה זה גברים" ומתחיל עידן ה"ככה זה, רוצה יופי, לא רוצה גם יופי"
לא חשוב אם את בזוגיות, נשואה, רווקה, מחפשת, היסטרית או לא, יש לך זכות לא לרוץ עם הלמינגים.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

עננים
I don't want to play in your yard
If you can't be good to me

http://www.youtube.com/watch?v=v43aQTsVb5o

[מי_מה*]

ואצלי שוב נגמר ב'אוף' גדול . הפעם לא שבורת לב כי הרי לא ממש חזרנו ולא הספקתי להוריד את הרגל מהברקס. רק כועסת.מאוכזבת.
אני כל כך רוצה בנזוג אבל כל כך נמאס לי כבר מהטלטלות האלה.לרגע עלתה בי מחשבה פשוט לפרוש.לכבות את כל החלק הזה בעולם שלי... היא לא החזיקה מעמד המחשבה הזאת.

[פלוני_אלמונית*]

לכל הכותבות.

יעל צ

[נמרה_יפה*]

מרגישה - את צודקת.
אתמול כתבתי לו מכתב (שאין לי כוונה לשלוח) וזה גרם לי להרגיש יותר טוב.
עצם העובדה שיש לי אומץ לפנות אליו (גם אם אני רק שוקלת את המחשבה) היא סוג של התקדמות, אמנם אני לא ממשיכה הלאה אבל לפחות אני לא במקום של קורבן, של לשבת ולחכות שמשהו יקרה אבל לא להעז עשות משהו בעצמי.
דלעת - החבר המשותף שלנו אמר לי שלדעתו הוא מדחיק אותי ולכן הוא לא רוצה לדבר איתי, אבל שהייתי ממש חשובה לו ואני עדיין. ושלדבר איתי עכשיו יהיה לו קשה ומטלטל , ובשביל מה. והרבה אנשים נפרדים ככה - נפרדים וזהו, לא מסתכלים אחורה.
יש כאן הרבה אגו פגוע, אולי יותר מהכל.

[שלולית_י*]

והרבה אנשים נפרדים ככה - נפרדים וזהו, לא מסתכלים אחורה.
לא מסתכלים אחורה, ולא מנתחים.
רק נכנסים ויוצאים כל הזמן ממערכות יחסים, כשתמיד יש ברקע את אותה סיבה, אולי רק בלבוש אחר.

[בשמת_א*]

_לא מסתכלים אחורה, ולא מנתחים.
רק נכנסים ויוצאים כל הזמן ממערכות יחסים, כשתמיד יש ברקע את אותה סיבה, אולי רק בלבוש אחר_
וזו סיבה ממש טובה להתרחק מהם.
מי רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה... זה הרי מתכון לצרות. אושר זוגי לא ייצא משם.

[ענת*]

אני כל כך רוצה בנזוג אבל כל כך נמאס לי כבר מהטלטלות האלה.לרגע עלתה בי מחשבה פשוט לפרוש.לכבות את כל החלק הזה בעולם שלי... היא לא החזיקה מעמד המחשבה הזאת.
אולי נקים מפלגה??

[שלולית_י*]

זו סיבה ממש טובה להתרחק מהם.
נכון.
לא התכוונתי שנמרה יפה צריכה להפגש איתו. היא כבר במודעות, אולי גם בניתוח, אני לא יודעת.
ניתוח אפשר גם לעשות מהצד שלנו בלבד (ושוב ממליצה על עירית). התייחסתי לנטיה שהביא האקס.
מישהי כתבה איפשהו בעמוד על איך כן לנהל שיחה כזאת, אם וכאשר. אמרה שהתקשרה בצורה מאד ענינית, שמעה בלי להגיב ורק הודתה לו על הכנות. זהו. לא יודעת אם הוא בשל לזה, אולי גם את עוד לא. מצכל מקום לא בטוח ששיחה כזו הכרחית.

[עוד_היסטרית*]

אה, אני רק שאלה.
החלטתי שהגיע הזמן לצאת מהשבלול ולצאת לדייטים. אז, אה, איך עושים את זה? איפה אתן מכירות אותם? לחברים שלי אין מי לשדך לי ואני לא בליינית מי יודע מה.
אתרי היכרויות זה כשר? איך בוררים את המוץ מהתבן? (בקיצור -- איפה מתחבאים הנחמדים-והלא-ערסים-הפוטנציאלים?)
תעשו טובה להיסטרית שבורת לב, תנו כמה טיפים @}

[מי_מה*]

אתרי הכרויות זה כשר (נראה לי שהמועצה ליברלית מאוד במתן הכשר). אני באופן אישי לא מסתדרת איתם. לא בא לי טוב. לפני כשנה קראתי המלצה על אתר בשם 0K CUPID וההמלצה היתה כל כך מפורטת ונלהבת שפתחתי שם כרטיס. זה באמת אתר רציני ויש שם שאלונים שאת יכולה לבחור לענות על כמה שאלות שתרצי שמאוד עוזרות לחדד לך עצמך, וגם למחשב שמחבר בין אנשים, מה את מחפשת.
כשרק פתחתי את הכרטיס פנה אלי בחור מקסים. היו שיחות נלהבות אבל משהו שם לא הקליק לי והקשר נזנח . אחר כך כמעט ולא נכנסתי לשם אבל יום אחד לפני חודשיים במקרה כן ראיתי שנשלחה לי הודעה ועניתי עליה ואפילו נפגשתי עם הבחור לדייט מקסים ואחר כך לעוד פגישה שהיתה נעימה לגמרי אבל גם במקרה הזה, הרגשתי שהבחור יכול להיות חבר אבל לא בן זוג. להקלתי גם הוא הרגיש ככה ונפרדנו כידידים. אין לי נסיון עם אתרים אחריםחוץ מתקופה קצרה ומאוד לא נעימה באתר ההכירויות של 'נמסטה' לפני 3 שנים...
בקיצור, לא הועלתי לך הרבה...
את האחרון ששבר לי את הלב הכרתי במסיבת ריקוד חופשי, אז אני לא יודעת אם זו ממש המלצה נחשבת
בהצלחה!

[עוד_היסטרית*]

תודה, דוקא הועלת @}
החלטתי לנסות את אוקיי קיופיד.
יש טעויות מיוחדות שלא כדאי לעשות כשפותחים פרופיל? היית מחביאה את הילדים? או להפך?

[מי_מה*]

אני לא בעד להחביא. בטח שלא ילדים, חשוב שהסיטואציה תהיה ברורה.כמובן שלא הייתי שמה תמונות שלהם או פרטים מזהים אודותיהם, אבל בהחלט מציינת כמה ילדים ובני כמה.

[עמוק_בפנים*]

אני חרשתי על אתרי הכרות בתקופות מסויימות בחיי. בעיקר כשהייתי כבר אמא ולא יצאתי או יכולתי/רציתי לצאת יותר מדיי. מה שחשוב מאד זה לסנן והרבה. כמה שיותר לסנן, יותר טוב. לא על שטויות, אבל כן על דברים מהותיים, בעיקר יחס והתייחסות.
היו לי כל מיני חוויות אבל בגלל שאני טובה בסינון אז רוב החוויות שלי היו טובות, גם אם זה הסתיים בדייט אחד או שניים, עדיין היה בסדר ולא זוועה. זכורים לי לטוב אחד שנפגשתי איתו לפעמיים-שלוש ולא הייתי מעוניינת אבל היה אדם חיובי בסך הכל ובנוסף בחור שפשוט נדלקתי עליו ועל הכרטיס שלו (בנמסטה), נפגשתי איתו והיינו יחד איזה חודשיים-שלושה.
חשוב לדעת היטב מה את רוצה מעצמך, אבל לפעמים אפשר גם לגלות תוך כדי מה מתאים לך ומה לו, דרך לא רעה לבירורים, בתנאי שהולכים בה בעיניים פקוחות.

[עוד_היסטרית*]

וואו , זה ממש לא נעים... נרשמתי, מלאתי פרופיל (נחמד, אני חושבת), אפילו העזתי להעלות תמונות (ואני נראית לא רע בכלל), ו... כלום! אף אחד לא פנה אלי מאתמול. אפילו לא עם הצעה מגונה בשביל הבידור.
רק שני אנשים מצאו חן בעיני ואפילו שלחתי להם הודעה, אבל אז שמתי לב שעברו יובלות מאז ביקרו שם לאחרונה והם בטח כבר נשואים עם שלושה ילדים.
הלוואי שהיה ממה לסנן...
מרוב יאוש שקעתי בגעגועים לנשוי שנפנף אותי. החזקתי את עצמי חזק לא לשלוח לו מייל.

[מי_מה*]

יום אחד זה לא הרבה זמן! בינתיים את יכולה לענות על שאלונים. זה עוזר.
בהצלחה!

[עוד_היסטרית*]

תודה מי מה @}

בינתיים את יכולה לענות על שאלונים.
מלאתי -- שאלונים מאוד נחמדים ומועילים יש שם! הציץ לי בפרופיל סרי לנקי אחד עם התאמה מופלאה... אבל אני חושבת שהספיק לי קשר בין יבשתי אחד לפחות הוא לא נשוי...

[עמוק_בפנים*]

או לפחות הוא לא כותב שהוא נשוי.

ואני כאן, התהפכתי.
מכירה את זה ממערכות יחסים קצרות יותר שאני מתהפכת. יכולה לסוב את הגב ולא לראות יותר ממטר את מי שהיה אתי.
עכשיו לא בדיוק ככה. אני יודעת ממש בבירור שלפני כמה ימים כשהוא היה כאן אז כמה שהיינו רחוקים וקצת כעסתי וניסיתי לשמור על מרחק, עם כל המרחק שאני יוצרת בכל פעם שאני מסתכלת לו בעיניים כל מה שאני מרגישה זו אהבה גדולה ואינסופית.
בכל זאת, התהפכתי עליו.
היום הוא שלח לי אסאמאס. זההיה בבוקר. עכשיו ערב, חושך בחוץ, עוד לא עניתי.
פשוט לא יודעת איך להמשיך מכאן.
זה אפילו לא כעס, אולי שיתוק.
פשוט לא יודעת מה הלאה ולא מוכנה יותר להמשיך כמו עד עכשיו. בלי קשר למה שבינו לבין המשפחה שלו על כל מרכיביה השונים, בגלל מה שביננו לא יכולה יותר להמשיך כמו שהיה. לא נוח לי פתאום. לא נוח לי להיות רעבה, לא נוח לי תמיד להחזיר טלפונים ואסאמאסים (לא שהוא לא עונה לי או משהו, גם תמיד חוזר, זה לא קשור) משהו שם לא עובד לי ואני אפילו לא רוצה להגיד יותר. כאילו ברור שאני נותנת זמן ומרחב וקשובה. לפני כמה ימים ביום שקבענו היתה לי פליטה "אז אולי אל תבוא" כי כעסתי שהוא אמר שיסע בלילה ולא יישאר לישון. הוא אמר שאני לא רואה אותו ואחר כך חשבתי שהוא צדק, שהייתי מאד לא קשובה. אבל גם הוא הודה שהלא רואה אותו בא מתוך מקום של כל הזמן לוותר על עצמי ובאמת באותו רגע, במיקרו, הנכון היה לא להתעצבן כי באמת היה עליו הרבה עומס באותו רגע. ברור שאני לא ארצה שיישן אצלי אם נניח יהיה לי אירוע מאד חשוב שדורש ריכוז בבוקר, כי קודם כל אנחנו טוחנים את השכל חצי לילה ואחר כך לא מצליחים ממש לישון... והוא היה בסיטואציה כזו ואותי לא עניין כלום.
אבל באמת הלא עניין כלום הזה, קלטתי, בא מתוך מקום שלא יכול להכיל יותר ואפילו לא זכרתי באותו רגע מה יש לו בבוקר, לרגע חשבתי שסתם עבודה רגילה.

בכל מקרה, כמה שאני טוחנת על הפרטים, אני חושבת שמשהו בי מתפקע כבר. לא נשארה לי סבלנות. אני חושבת שבאופן כללי אני לא בנאדם עם המון סבלנות, אבל השתדלתי לקחת את היחסים האלה כשיעור בסבלנות. ואולי זו לא הסבלנות שנגמרת לי, פשוט לא מוכנה יותר להיות נוחה כל כך ומרצה.
זה לא קשור לאהבה.
בכל מקרה עכשיו אני תקועה. לא לבלוע ולא להקיא. לא מסוגלת לענות לו. יש לי הרגשה שאם הוא יתקשר אני אסנן אפילו שלא החלטתי על זה או משהו, זה כאילו חזק ממני, ואולי אני אחליט ויהיה חזק ממני בכל זאת לענות. לא רבנו או משהו. סתם התהפכתי.
כשהתחיל הדיבור ביננו אמרתי לו שבטח אני אחתוך צ'יק צ'ק. לא חשבתי שאוהב אותו ככה. ועכשיו, זה לא שאני לא אוהבת, פשוט לא מסוגלת לחשוב על שום דבר נכון לעשות ולא יכולה לחשוב על אף אחד חוץ מעצמי בתוך זה ואני יודעת שהוא ייפגע וזה מכאיב לי אבל אני מבולבלת ולא יודעת בכלל מה אני אמורה לעשות עם כל הרגשות שלי עכשיו.

[מי_מה*]

אוי פיצי... הייתי מציעה לך לעמוד על הראש כדי לבחון את ההתהפכות במהופך, אבל אני יודעת שאת לא בקטע. אם כי, תוך כדי שאני כותבת את זה, אני חושבת שבעצם זה רעיון לא רע. לא חייבים לעמוד על הראש כדי להפוך את התמונה, אפילו ב'עבודה' יש את שלב ההיפוך, זה עוזר.
אני רק מפצירה בך, כנקבה היסטרית מודעת, לסמס לו אם טרם עשית זאת. זה כל כך לא נעים כשמתעלמים מהודעה ששלחת, נראה לי לא פייר לעשות לו את זה. אפשר לכתוב משהו בסגנון "קיבלתי ולא יכולה לענות כרגע" . זו הציפיה המינימלית שלי מנמעני ההודעות שאני שולחת, שלא יתעלמו.
חיבוק חיזוק בינתיים.

[עמוק_בפנים*]

זהו, שאני מרגישה שהוא מתעלם ממני, מדברים שחשובים לי, מכל מיני דברים שנוח לו. חוץ מזה אני, אם אני שולחת לו הודעה והוא לא עונה, אני מתקשרת אחרי כמה זמן כי אני מסיקה שהוא לא שמע/לא ראה/ ישן מה שבדרך כלל מסתבר כנכון. ואני כאן חושבת לעצמי שמחשבות של ילדה שברחה מהבית ונורא רוצה שיחפשו אותה אבל לאף אחד לא איכפת. הוא ידע שכעסתי/התרחקתי בפעם האחרונה שנפגשנו ולא ממש דיברנו על זה וגם בערב ההוא שפגשנו אותך הרבה דברים אצלי היו פשוט בהשהיה, שמתי אותם בצד והייתי בסבבה, לא רק שם עם כל האנשים גם אחר כך איתו, באמת שהבאתי המון שמש ואור ושמחה אבל כמה אני יכולה רק להאיר בלי לבקש כלום לעצמי קצת נמאס לי רוצה להיות קצת ירח לגנוב אור מאחרים, רוצה קצת אנרגיה, לקבל. ולא שהוא לא נותן, אבל יש דברים שתלויים ביננו ואני לא יכולה איתם יותר.

בקשר ללעמוד על הראש אל תזלזלי בי. כשהייתי ילדה תמיד כשעשו תחרויות בזה אז עמדתי הכי הרבה זמן. נדמה לי שגם היום אני יכולה לרגע או שניים, בניגוד נניח לעמידת ידיים.
ולא, לא סימסתי לו. בשבוע שעבר היו לי יומיים שלא הצלחתי לשמוע הודעות וצלצולים. הוא יכול היה לנחש שאולי זה מה שקרה למשל ולנסות אותי בבית.
כוסאמק.
והכי מצחיק שהוא בשוק כשאני מתהפכת עליו, כי בדרך כלל מצליח לצאת לי רק טוב אליו. בגלל זה אני לא מתקשרת, כי תוך שניה אני נמסה כמו גלידה. את כל הדימוי העצמי הקשוח שלי מול גברים הרסתי בשנה האחרונה. ובשביל מה.

[עמוק_בפנים*]

וזה לא בדיוק שאני לא רוצה לענות לו. זה לא מדוייק. אני לא יכולה. סוג של שיתוק. קשה לי להסביר.

[עוד_היסטרית*]

טוב, שמענה נא חברות מועצה, השוק יבש. לא יודעת מה נהיה.
רק רציתי שיתחילו איתי קצת, מה יש. אז פנה אלי מישהו נחמד שמייד הצהיר שאין לו כוונות רציניות כרגע, אבל אולי יום אחד מי יודע.
וגם כמה תמוהים. ואחד שרצה לשדך לי ידידה שלו.
אין אפילו פוטנציאלי אחד בכל הרשת?

[מי_מה*]

בדיוק השבוע נפגשתי עם ידיד מבוגר (לא בא בחשבון מבחינתי אם כי הוא דוקא מעונין). הבחור, לא עלינו, התאלמן ומאז יש סביבו באז בלתי פוסק של נשים רחומות. עכשיו, זה עצוב נורא. רובן מקסימות באמת וכמהות לקשר. הוא לא ממש מתחבר לאף אחת ובינתיים מ$%^ן בלי הפסקה. מרגיש שזה רייק ומדכא אבל ממשיך. הוא לא היה ראוי לאיזכור פה אלמלא היה מייצג . אני מכירה עוד כמה כאלה בני חמישים פלוס מינוס שסקס לא חסר להם והם פשוט לא מנסים אפילו להמקד באחת כי נעים להם להסתובב לבד בעולם ולהשביע את רעבונם מכל הבא ליד.
ואז אני חושבת על עצמי. יש ימים שאני מרגישה צורך מאוד מוחשי בסקס, אבל אין מצב שאני מסתפקת רק בזה. הימים האלה חלפו . מה נהיה? אם כל בנות ישראל היו חברות מועצה היינו יכולות להכריז על שביתה. אין קשר=אין סקס. אולי זה היה עוזר....
שבת שלום אחיות.