הדת, בין השאר, מבוססת על אמונה מחד
כתבתי מחקתי כתבתי מחקתי ולא מצאתי ניסוח שיושב לי. איכשהו אני לא רואה את זה ככה. (מדובר באמונה באלוהים, כן? ספציפית.)
ושמאמינים רבים מאוד משתייכים לדת מאידך
מה זה רבים מאוד? זכור לי סקר שנעשה לא כל כך מזמן, נדמה לי ע"י הלמ"ס (אין לי סבלנות לחפש אבל בטוחה שאפשר למצוא בקלות), שלפיו משהו כמו 30% מהישראלים מגדירים עצמם דתיים בדרגה זו או אחרת (נגיד, מדתי לייט עד חרדי, ככה הבנתי את זה) אבל משהו כמו 80% מעידים שהם מאמינים באלוהים. אז בחברה היהודית בישראל אפילו לא רוב המאמינים משתייכים לדת.
אבל באופן מעניין ולחלוטין לא מקרי, אינספור דברי זוועה נעשים בשם האמונה
מעניין עוד, ובאופן לא מקרי לפחות באותה מידה, שגם אינסוף דברי חסד וצדקה נעשים בשם האמונה באלוהים.
ואינספור דברי זוועה בשם אמונה בדברים אחרים.
בואי נגיד שבמאזן הכללי, אם נשאל מה האמונה באלוהים הביאה לאנושות יותר, אור או חושך - אני ממש לא משתכנעת שהחושך לוקח.
(מצד שני, אני בהחלט מוטה, כי האמונה שלי באלוהים כוללת בתוכה אמונה באמונה באלוהים)
רק לפתוח את התנ"ך ולהיזכר באליהם למשל, ששואל את בני ישראל - עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים? עד מתי אתם תעבדו גם את הבעל וגם את אלהים? בכלל, זה מה שעושים הרבה נביאים ראשונים. אומרים לבני ישראל שיבחרו כבר ויפסיקו לעבוד את הבעל ואת האשרה
נו בדיוק, למה הנביאים אומרים את זה? למה בני ישראל צריכים לבחור? כי כל עוד הם מערבבים, הם לא עובדים את ה', לא מפנימים את האמונה בה'. מהותו היא יחידותו, ברגע שעבדת אל נוסף את כופרת באמונה בו.
בהקשר הנ"ל, "האל היהודי" היה כדי לא לכתוב יהוה
אבל דווקא למילים "האל היהודי" יש מטען מאוד מסוים. כי בהיסטוריה היהודית דווקא האמונה הזאת היא ששרדה ושגשגה.
לא שהייתי מגיבה אחרת אילו קראת לו בשם הוי"ה.
_כי לכל אדם אלוהיו שלו, וזה אמונה נטו.
ויש מי שאלוהיו אינו בנמצא כי הוא מאמין שאין אלוהים בכלל.
ויש מי שאלוהיו ממש לא פרטי או אישי.
ואלוהים, זה הקיים או הנעדר - צוחק._
תכלס...
_מהות קיום מצוות הוא התחיילות לצבא.
חיים על פי נהלים, פקודות ורשות לנהוג כך או כך._
אני רוצה להציע הבחנה בין קיום מצוות לקבלת עול מצוות.
המקבל עול מצוות אולי מתחייל. לא יודעת כי מעולם לא ניסיתי ברצינות.
אבל אפשר לקיים מצוות בלי לקבל את העול.
כולנו כמובן מקיימים מלא מצוות כל יום בלי כוונה מיוחדת.
אבל יש המון אנשים (למשל מסורתיים) שמקיימים את המצוות בחלקיות, לפי רמת הרצון והיכולת ברגע נתון, בכוונה מלאה, באמונה ובהסכמה, בלי להיות חיילים של אף אחד ובלי פנקסנות בהתנהלות מול עצמם ואלוהיהם.