מיתוסים ומוסכמות שהעמדנו בסימן שאלה

אז מסקרן אותי מה את אומרת על סינדרלה...

אהבת עולם
לא הייה בכוונתי לפגוע בך ובדף המעניין שפתחת. סליחה קודם כל.

רציתי להקצין.
אביבה שלום - לא הבנתי מה זה בעיניך מוסכמה ומיתוס כי חלק מהרשימות שלך כוללות בעיני הלכי רוח טרנדיים, חלק מסקנות מבוססות מדעית וחלק פליטות פה של הסבתא רבא שאינם מתאימים לכותרת. רק חלק. יש גם הרבה דברים מסקרנים. אבל לי מפריע בכל זאת.
למה הכוונה? אפשר לקחת משפט של נהג מונית, לשים בסוף סימן שאלה ולהגיד שזה מיתוס או מוסכמה והנה אנחנו מערערים עליה.
אפשר לצטט אימרות שעיצבנו אותנו לרגע עם "מחריד, לכל החיים, טראומה, נורא, איום ומסוכן" וכך לתת להן תוקף שאין להן בחברה.
אפשר לקחת מסקנות מחקריות או עדויות של אנשים על חייהם לשים סימן שאלה, להוסיף "לכל החיים" ואז כאילו מה? הם לא יודעים מה הם אומרים?

בעיני מוסכמה היא עשייה שהחברה רואה כמקובלת ומטילה סנקציות - גם עיקום פרצוף זו סנקציה - על מי שלא מקיים אותה. מוסכמות משתנות ו/או נעלמות.
מיתוס בעיני הוא סיפור שאנשים מספרים כדי להבין דברים, לתת ולקבל משמעות למה שנכון על פי סיפורים מהעבר.
הוא בדרך לא מבוסס על עובדות ולא אמור להיות מבוסס עליהן. כדי שיהיה מיתוס, צריך שיהיו אנשים שיפקפקו בו. אחרת זו היסטוריה. כיף לנפץ אותם...

האם ילדים שאמא שלהם מתה באמת נידונו לחיים איומים ומלאי צער מה הסנקציה פה? איפה נשמע מיתוס כזה?
האם באמת שערות שנשארות במברשת מעידות על נשירת שיער איומה יש מיתוס כזה?
האם הטרדה מינית זאת באמת בהכרח טראומה לכל החיים יש סנקציה על המוטרד/ת המחלימ/ה? ואם אני אגיד לך שלגבי זה נכון אז אני שבויה במיתוסים?
האם שינויים ומעברים (מעבר דירה למשל) באמת נורא מזיקים וטראומטיים לילדים זו הכללה מוקצנת ללא צורך של תופעה שנחוותה ותועדה.
האם זה באמת כל כך מרגיז ומרתיח שגברים פחות טובים בניהול משק הבית וצריך לבקש מהם כל דבר את מי? מה פה המיתוס? מה היא המוסכמה?
האם זה באמת כל כך נורא לתת מוצץ לתינוק ואם מישהו כתב את זה בבאופן נניח, זה עושה את זה למוסכמה? יש על זה מיתוסים?

שינויים ומעברים גורמים חוסר נוחות לחלק מהילדים. לא כי ככה מקובל או ככה צריך או כי ככה סבתא אומרת אלא כי זו התנסות של אנשים.
מזיק וטראומטי - בדרך כלל לא. אבל לפעמים גם כן. אם כבר, המוסכמה שאני מכירה היא - "קשיים מחשלים" או משהו כזה.

מי אומר שמות אם זו טראומה ל כל החיים ? לכל החיים? אולי רק אנשים שחוו את זה כך ואז זה לא מיתוס נכון?
"אי אפשר להתגבר על..." . זה כבר נשמע סוג של מיתוס אפשרי, שמוכר לי לפחות.
אין הכוונה לזלזל אלא לחדד.
מצד שני, יכול להיות שהעולם והחברה בימינו כה מורכבים ומגוונים שאין הסכמה על שום דבר כמעט. ואז אולי אני ארגע כמוך, ואגיד אהבת עולם חמודה שכמוך, שאין הסכמה.
לי זה לא מספיק. כי באופן כזה גם הרשימה שלי שרירה וקיימת ומתאימה לכאן.

אקח דוגמה אחת ממה שציינת:

לגבי ילדים שאמא שלהם מתה: כאשר שומעים סיפור כזה, מיד מתמלאים ברחמים, ומניחים שחייהם נהרסו. אני לא מדברת על הילדים עצמם, כי הם הרי חיים את חייהם וזהו. אני מדברת על שאר האנשים. יש כאן דיעה מאד חזקה, רגש מאד חזק, מבלי לבדוק באמת מה קרה בפועל ואיך הילדים החזיקו מעמד ואיזה סוג חיים הם ניהלו. מבלי לבדוק נניח עשרה מקרים.

כן, יש סנקציה. אם אני אחשוב שחייהם לא בהכרח יהרסו, יראו בי מוזרה, קיצונית, מרחפת, לא מחוברת, קרת לב.

ולגבי מה שאמרת שחלק ממה שאמרתי הוא פליטת פה של סבתא, חלק אכן מוסכמה, וחלק משהו שהוכח מדעית, אענה ברוח דף זה על ידי הוספת שאלות:

האם העובדה שכתוב בעיתון שזה נבדק מדעית אכן אומרת שזה באמת נבדק מדעית?
האם העובדה שבאמת נערך על זה מחקר מדעי אכן אומרת שמצאו את הקורלציה האמיתית ולא היתה שגיאה בתום לב או שגיאה שנבעה מדיעה מראש מה אמורה להיות התוצאה, או אפילו מצב בו המחקר ממומן? או מצב בו המחקר נובע מטרנד?

ישלי ישלי יקרה, תודה על הבהרתך.
ראי, אני לא יודעת מה אביבה מחשיבה כמיתוסים ומוסכמות, אבל אגיד על עצמי...

כשפתחתי את הדף - אני חשבתי בעיקר על דברים שאני אימצתי כמיתוסים ומוסכמות מהחברה שמסביבי. (או שכל אחד מאיתנו אימץ, לאו דווקא כקבוצה)
כלומר, מתישהו בילדות או לאורך החיים נקלטו אצלי דברים והפכו אצלי למשהו לכאורה מובן מאליו - שאפילו אין עליו שאלה.
למשל: 'המקום של ילדים הוא בבית הספר'.
זה אפילו לא שחשבתי על זה והושפעתי מדעת החברה שכך הוא. אלא - היה ברור לי שכך הוא. בלי לחשוב על זה.
עד שפתאום נתקלתי בדעות שהעלו אצלי סימני שאלה על ה'מובן מאליו' הזה.

אז כשאני אומרת מיתוסים ומוסכמות, אני מדברת על כל מיני 'מובנים מאליהם' כאלה, שספגנו כאן או שם, ואף פעם לא חקרנו אם זה אכן נכון.
ואני פשוט מציעה להוציא אותם אחד אחד מהילקוט הפנימי, לנער מהם את האבק - ולהסתכל עליהם מחדש.

אמנם, יש אפשרות שנגלה שעדיין אנחנו באותה דעה שהיינו בה קודם - אבל זה יהיה לפחות אחרי שבדקנו אפשרויות אחרות.
זה יהיה מתוך בחירה.

לדעתי,
אם שמעתי משפטים כמו 'שערות במברשת זה נורא' והאמנתי לזה בלי לשאול והפנמתי את זה - אז עבורי לשים את זה בסימן שאלה - יהיה ניעור של מיתוס או מוסכמה.
בדף הזה - אפשר לנער גם מיתוסים ומוסכמות קבוצתיים וגם מיתוסים ומוסכמות אישיים. כאלה שאולי שמענו מהסבתא הפרטית שלנו והפנמנו. אפילו אם רק הסבתא שלנו אמרה את זה.
כל זמן שקיבלנו את המשפט שאמרה לנו כ'תורה מסיני' - ראוי לעצור ולחקור אותו.

(ובכל זאת, אני מתארת לעצמי שחלק גדול מהדברים ששמענו מהסבתא הפרטית שלנו - עוד ילדים שמעו מהסבתא הפרטית שלהם

)

והמשך: אני חושבת (בלי לבדוק אחד אחד שוב, אני מודה) שכל מה שאמרתי ענה על ההגדרה של מוסכמה ומיתוס. אף אחד מהם לא נאמר לי רק על ידי אדם אחד או שניים באופן מקרי, אלא הועבר לי על ידי קבוצה רחבה בצורה מתמידה ומתמשכת.

קבוצה רחבה יכולה להיות נניח 70 אחוז מהחברה הישראלית, או יכולה להיות 80 אחוז מהאנשים שהולכים על הדרך הטבעית יותר, כמו כאן באתר. אבל בין אם הקבוצה קטנה או גדולה, זאת עדיין מוסכמה באותה קבוצה.

ועדיין באותה קבוצה זה מאד מאד חזק, ובאותה קבוצה אתה תיחשב WEIRD אם תחשוב אחרת.

ולגבי דברים שנחשבים לגורמים וודאיים לטראומות:
נניח הטרדה מינית.

ברור ברור ברור שזה עלול לגרום לנזקים ולטראומות. אך אני מאמינה בכל לב (מנסיון אישי של עצמי למשל) שיש איזשהו "רוב דומם" שעבר הטרדות, וזה לא השפיע עליו. פשוט העבירו את זה הלאה, חשבו בלב שהמטריד הוא סתם איזה נודניק או חלאה, וניתקו עימו קשר, ושכחו מזה אחרי יומיים. והרוב הזה הוא דומם, ולא שומעים אותו, אולי כי זה איכשהו לא מעניין לשמוע על זה, או בגלל שזה יישמע מוזר להשמיע דיעה כזאת או לספר על חוויה כזאת.

ושוב, בהתאם לרוח הדף, כל כל כל מה שאמרתי נבע ממחשבה עמוקה, מדברים שהטרידו אותי לאורך שנים (במידה זו או אחרת כמובן).

היה ברור לי מראש שהדברים שלי ירגיזו חלק מהאנשים, וקצת פחדתי, אבל העזתי, כי הרגשתי שפותחת הדף נותנת במה אמיתית להגיד כאן את מה שאתה באמת באמת חושב עמוק בלב.

אביבה, אני מאוד מתחברת למה שאת אומרת.
וכן, אני חושבת שבאמת רוב הדברים שאני עצמי כתבתי, לא היו דברים ששמעתי מאדם אחד, אלא מקבוצות של אנשים לאורך שנים.

התחברתי מאוד לתהיות שלך בעניין ההשפעה של הטרדה מינית, או של מות אם.
הרבה פעמים אני תוהה אם הטראומה הגדולה שנגרמת - האם היא באמת נובעת מהדבר עצמו שקרה - או מכך שהחברה תופסת את זה כדבר נורא - וזה מה שהאדם או הילד קולט מהחברה - שהוא אמור להיות בטראומה, שהוא אמור לסבול?

אם אפילו בצורה לא מודעת משדרים למישהו 'קרה לך דבר נורא, קרה לך דבר נורא' - אני מתארת לעצמי שהוא יפנים שקרה לו דבר נורא ושהוא אמור עכשיו לסבול או לרחם על עצמו.
.
או, אם יש טאבו מוחלט על משהו, כמו בנושא של גילוי עריות - אז גם אם ילדה שיחקה עם אחיה בילדוּת משחק מיני תמים ונהנתה מזה - ברגע שתתבגר ותבין שזה נושא שיש עליו טאבו - יכול להיות שרק אז היא תתחיל לחוות את זה כטראומה.
הווי אומר - לא בגלל הדבר עצמו, אלא בגלל היענות לתפיסות החברה.

לכן, אני חושבת שהשאלות שלך הן מאוד במקום.
ואני מודה שבנושאים הספציפיים האלה גם אני שאלתי את עצמי.
(יש אמנם כמה שאלות שלך שלא התחברתי אליהן, אבל להרבה כן...)

**********

בקשר לסינדרלה - מסכימה איתך שלא הלנקות את הבית עצמו הוא הדבר הקשה פה.
אבל, אם את בבית שבו גם אמך וגם שתי אחיותייך כל היום מתבטלות ומתפנקות ואת זו שצריכה לנקות עבורן,
ואם את עושה את זה לא מבחירה,
ואם לא מניחים לך רגע לנוח אלא זו 'עבודת פרך' ממש,
ואם את תוך כדי כך גם סופגת עלבונות -
אז כן, זה נראה לי די טראומטי.

אוי. אני חושבת שיש בינינו אביבה כל כך הרבה פער לגבי הגדרות היסוד.
תראי - לגבי הילדים היתומים - זה נראה הייה כאילו את מדברת בשמם. אם הם לא יסבלו נורא כל חייהם, החברה תעקם את האף.
שימי לב שאת מוסיפה את התיאורים הדרמתיים, הקיצוניים האלה ובעיני כך מפקששת הסכמה ויוצרת אנטי. אצלי לפחות.
הדוגמא של אהבת עולם טובה מאד כי אני חושבת שיש לה בסיס מאד רחב במציאות. לא רק במציאות שלה.

אני מסכימה שנורמה ומיתוס יכולים להיות מקומיים.

האמת נראה לי שוב שיש כאן איזה פער שלא אצליח לגשר. אולי לא צריך. עוד מוסכמה הא?
לא יודעת למה את מציינת את העיתון כמקור לידע מדעי. בודאי שיש טעויות. בודאי שיש מיתוסים שצמחו מתוכן. לא כתבתי שכל מה שכתבת אינו מיתולוגי.

האם בעל שעובד קשה וחוזר מאוחר הוא סתם וורקוהוליק מרגיז שלא משקיע מספיק באשתו גם וורקוהוליק וגם מרגיז? לא יכול להיות מרגיז ועצלן? או וורקהוליק סקסי? ומה ה'סתם' קשור לוורקוהוליק? נניח "בעל שעובד קשה, לא משקיע באישתו" או "וורקוהוליק מרגיז את אישתו" או "מי שעובד קשה הוא וורקוהוליק"
לי זה נשמע כמו השכנה ממול שמדברת על הבעל של גיסתה. כי רק אצלו השתלבו באופן דרמתי כל התכונות האיומות האלו יחד.
האם באמת הומוסקסואליות היא דבר טבעי לגמרי ואין בה שום אלמנט של שיבוש אוהו. אז עכשיו המיתוס היא שזה טבעי? זה טבעי כי אין כרגע התערבות מלאכותית שעושה אותך הומוסקסואלית. ואין אחת שעושה ההיפך. מה פירוש "שיבוש" ? שיבוש בגנים? שיבוש מוסרי? שיבוש נפשי? גם שיבוש הוא טבעי. טבעי לא נוגד משובש. משובש לא אומר טעות וטבעי לא אומר טוב. יש נדמה לי גן מסויים להומוסכסואלים. לא בטוחה שאצל כולם. אז? זה תומך מדעית בעיקר את אלא שאומרים שזה טבעי.

חלק מהאמירות שלך כל כך ספציפיות וטעונות רגשית שהן נשמעות כמו דמות מסרט ולא משהו חברתי, כללי.
אבל בשבילי כבר מאוחר וכתבתי מספיק. כמו שאמרתי יתכן והכל יכול להיות סלט אחד גדול ולשום מילה אין משמעות מוסכמת.
אולי מה שאני רוצה לומר שזה מכובד מאד מאד לשים סימני שאלה ולבדוק. לשאול מבלי לבדוק את כל הצדדים רק "כי הכל יכול להיות " או "יש לי אמונה עמוקה כי אצלי זה ככה אז זה הרוב" נראה לי בזבוז זמן.
הנה מיתוס

אי אפשר לקבל מתנה בלי לפתוח את האריזה (כלומר - אי אפשר להבין את הזולת בלי שפה משותפת, כלשהיא) ?
אי אפשר לקבל מתנה בלי אריזה?

<ישנה כבר>

שהוא אמור להיות בטראומה, שהוא אמור לסבול?
מי? מה? מו? תסתכלו על הילד. תקראו מחקרים.
חישבו על עצמכן - כואב לכם כי משדרים לכן? או כי כואב לכן? באמת החברה שלנו משדרת שמותר לסבול? או ההיפך?
לא אוהבת את הניתוח הזה שעושים לאחרים. באמת אכפת לכן? מה בדיוק מטריד אתכן? לא מובן לי. גדול עלי.
נפגעי הטרדה מינית מקבלים/לות עודף תשומת לב והבנה וזה בא על חשבונכן?
יש תעודת מסכנות שמקבלים אצלכן בסוף השליש?
<לא נרדמת>

_הנה מיתוס

אי אפשר לקבל מתנה בלי לפתוח את האריזה (כלומר - אי אפשר להבין את הזולת בלי שפה משותפת, כלשהיא) ?
אי אפשר לקבל מתנה בלי אריזה?

<ישנה כבר>_

לא הבנתי את הדימוי של המתנות והאריזות...

יש לי יש לי, קראתי את מה שאמרת, ונראה לי שיש פה אי הבנה בינינו, ולאו דווקא אי הסכמה. נראה לי שאם היינו נפגשות פנים אל פנים, והיינו מקדישות לזה שעה שעתיים של הסברים הדדיים, היינו מגיעות להבנה.

יכול להיות (מאד יכול להיות אפילו

) שחלק גדול מהעניין נובע מהפורום האינטרנטי שבו לא רואים את הפנים ולא שומעים את טון הדיבור, ולכן התקשורת אינה מלאה.

אבל מצד שני כמובן גם יכול להיות שאנחנו פשוט לא מסכימות....

בכל מקרה, תודה רבה על תגובתך, ואשמח לשמוע מה מתוך מה שאמרתי דווקא כן היה מעניין עבורך, אם בא לך.

ישלי ישלי,
לא אמרתי שאין סבל מהטרדה מינית.
רק אמרתי שלדעתי יש מקרים בהם מה שמשפיע זה לא הדבר עצמו שקרה - אלא התשדורת של הסביבה -

והבאתי את הדוגמא של ילדה שמשחקת עם אחיה במשחק מיני באופן תמים ומרגישה כיף עם זה - ורק כשהיא גדלה ומבינה את ההקשרים הסביבתיים - פתאום זה הופך אצלה לטראומה.
למה?
עד לאותו רגע זה לא היה טראומה.
במקרה כזה - כן נראה לי שהחברה מאוד משפיעה על איך שבן אדם יתייחס למשהו שקרה לו. כאנקדוטת ילדות, או כ'אוי ואבוי'.

אני מאמינה שבחברות שבטיות מסוימות שבהן מִשחקים מיניים בין ילדים הם מקובלים - לאף אחד לא תהיה טראומה מזה.
הווי אומר - זה תְלוי חברה.
הווי אומר - זה תְלוי מוסכמות חברתיות.

אבל רק אל תתפסי אותי במילה ותגידי שאמרתי את זה על כ-ל המקרים של טראומות מיניות.
באמת שיש מקרים שאני לא יכולה לדעת מה השפיע יותר - המקרה או תגובת הסביבה.
ובטוח שיש טראומות מיניות של ממש.

ואני לא באתי לבטל אותן.
אלא רק לשאול - האם יתכן שיש אי אלו מקרים שבהם הטראומה נוצרה מן התפיסה-הקיימת-על-הדבר ולא מהדבר-עצמו?

_# האם באמת יש דבר כזה "הפרעת קשב וריכוז" (או כל מיני הפרעות אחרות)
# האם סרטן זה באמת דבר כל כך נורא שצריך להיבהל ממנו מאד_
יש "דבר" כזה הפרעת קשב וריכוז, אך זה קורה-מחקרים מצביעים על הקשר של ממתקים-סוכר לבן-להפרעות כאלו.
ממש לא צריך להבהל מסרטן, אך זה מה שרוצים שנעשה(רווחי לחברות הגדולות-נקח כימותרפיה).
שורה תחתונה: תזונה בריאה פותרת הכל(כולל סרטן והפרעות קשב וריכוז)

כי אין כרגע התערבות מלאכותית שעושה אותך הומוסקסואלית
לכי תדעי איך תזונה עלולה להשפיע או משפיעה על הילוד...(סתם זורק נקודת השערה למחשבה...)

אהבתי את התגובה, בריא לעד. דרך אגב, אצלנו פשוט החינוך הביתי שאליו עברנו פתר 80 אחוז מהפרעת הקשב והריכוז (שמעולם לא אובחנה רשמית).

יש "דבר" כזה הפרעת קשב וריכוז, אך זה קורה-מחקרים מצביעים על הקשר של ממתקים-סוכר לבן-להפרעות כאלו. |
נכון.
וגם:
אצלנו פשוט החינוך הביתי שאליו עברנו פתר 80 אחוז מהפרעת הקשב והריכוז (שמעולם לא אובחנה רשמית).

ומציעה לבדוק ויודעת שחלק כבר נבדק:
1) השפעת ריבוי אולטראסאונדים בעת ההריון על העובר , וכנ"ל עישון ואלכוהול. -בענין הפרעות קשב וריכוז.
2)השפעות ארוכות טווח של ההיוולדות בניתוח קיסרי על הפרעות קשב וריכוז.
3) השפעות החיסונים על הפרעות קשב וריכוז. וממול : השפעת העדרן של מחלות הילדות מתוך המערכת ההישרדותית .
4)ו"הפרה הכי קדושה : השפעת אופי החיים במוסדות החינוך על קשיי קשב וריכוז.(כולל המבדקים והמבחנים הבלתי נלאים ,המוגזמים והמלחיצים)

לא קראתי את כל הדף , אז סליחה אם כתבתי מה שאחרים כבר אמרו. (היתה לי הפרעת קשב קטנה לרגע..P-: )

האם על כל בני האדם לשאוף להאריך את חייהם עוד ועוד לפחות עד גיל שמונים ?

האם לא עדיף לפרוש בשיא בגיל (נגיד) חמישים?

(מאוד אוהבת את הדף הזה, תודה לכותבות המתמידות)

אהבת עולם - לגבי הטרדה - התייחסתי למשפט של אביבה - משהו כמו "אצלי לא הייה ככה אז כנראה גם אצל הרוב הדומם"...?
מצאתי דוגמא מלאת השראה בעיני להתמודדות עם מוסכמות
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1047830.html "בתו של הרב עובדיה יוסף הקימה אוניברסיטה לחרדים"

האם הניתוח הקסרי הI ,היה חובה שלא ניתנת לעירעור?
האם תאומים לאחר ניתוח קסרי בלידה הקודמת, הם אינדיקציה לנתוח חוזר?
האם ניתוח קסרי יותר בטוח לאם ולתאומים, מלידה באופן טבעי?

מעתיקה את אינדי אנית מהדף חוכמות של ילדים:

_אנחנו אוכלות ארוחה עם סלט מעגבניות ופלפלים..
בת 3 מוציאה את כל העגבניות מהסלט ואוכלת רק את הפלפלים.
אמא: בסלט אוכלים את כל הירקות ביחד ולא מרגישים טעם של כל אחד לחוד, זה כל הרעיון..
בת 3: זה רעיון של מישהו אחר.._

איזו דוגמא מהלכת לשבירת מוסכמות !

האם וסת זה הפרשה שאי אפשר לשלוט בה, או אולי זה כמו פיפי וקקי וניתן לשליטה
אביבה ראי את מודעות וסת
בהצלחה

נקודות למחשבה שקיבלתי בזמן האחרון:

האם באמת 'אין משיחין בשעת הסעודה'? ('סופר נני' אומרת ש...ועוד איך משיחין, ארוחה משפחתית משותפת זה הזמן הכי טוב לשיחה והתקרבות)

האם דברים למסירה באמת צריך למסור לראשון שפונה?

(אמת וצדק מערערת על המוסכמה הזאת ב-ככר השוק:
_לגבי דברים למסירה - יש מין כזה כלל בלתי רשמי שצריך למסור למי שמבקש ראשון.
כבר מזמן אני חושבת לכתוב (רק לא בטוחה אם כאן או בדף אחר) שהכלל הזה לא מוצא חן בעיניי, כי למסור לראשון זה לעודד התנפלות.
לכן לאחרונה אימצתי לי כלל שאני מוסרת לאו דווקא למי שביקש ראשון אלא פשוט למי שהכי מתאים לי למסור לו._
לא בטוחה אם אני מסכימה, אבל טוב לשים סימן שאלה על משהו שהיה מובן מאליו...)

האם באמת זה לא יפה להיות בעל רצון ענקי, 'עיניים גדולות'?

(בדף צדיק ורע לו בענייני באופן, נורה קטנה מזכירה גישה של הקבלה - שככל שהרצון גדול יותר - ככה הכלי לקבל אור גדול יותר. לכן לפי הקבלה זו בעצם תכונה חיובית ורצויה בבסיסה). (כמובן שלפי הקבלה יש גם עניין לנתב זאת לערוץ הנכון).

ולעניין הנ"ל: האם באמת ה'ישראליות' עם ה'עיניים הגדולות' שכולם מדברים בגנותה היא עניין שלילי?

(בריאיון השבוע שראיין אלי יצפאן את שמעון פרס, שאל אותו מה זה ישראלי בעיניו, שמעון פרס: 'ישראלי זה אדם שהוא לא שבע רצון - והופך את זה לכוח יצירה'. והוסיף: 'התרומה של עם ישראל לעולם זה אי שביעות רצון'. וואלה, מעניין !)

ובכלל, הדף צדיק ורע לו בענייני באופן, הוא כולו העמדה בסימן שאלה של מוסכמות.
גם אם הן מוסכמות 'באופניות', שעד עכשיו הלכנו לאורן בלי למצמץ.

(כגון: 'אם אוכל רק את האוכל הזה והזה, ואנהג כך וכך - אהיה בריא לנצח'.
או: 'אם אגדל את ילדיי על הנקה, במיטה משפחתית, בלי חיתולים - הם ייצאו ילדים חברותיים, מלאי ביטחון עצמי ומאושרים'.
ועוד כיוצא בזה...)

מתברר שגם על מוסכמות 'באופניות' צריך לשים סימן שאלה.
ובכלל, כנראה שטוב לשים סימני שאלה...

אה, ועוד דבר שנתקלתי בו מתישהו (נדמה לי שלא כתבתי אותו כאן):

האם זה באמת לא בסדר לזרוק אוכל?

(כל החיים הייתה לי צמרמורת מזה, ואז פגשתי מישהו שאמר שאין לו שום בעיה לזרוק אוכל. הייתי בהלם. הייתה לי הרגשה שיש משהו בריא בגישה שלו, אבל זה משהו ש'שוֹאתית' כמוני עדיין לא מסוגלת לעכל...)

משהו חדש:

האם יש צורך בשקיות בסופר?

והתשובה: לא רק שאין צורך, אם לא משתמשים בהם החיים נהיים אפילו עוד יותר קלים! נסו ותהנו.
(לצערי, אף אחד לא מאמין לי שהחיים נהיו יותר קלים)

האם זה באמת לא בסדר לזרוק אוכל?

אבל זה משהו ש'שוֹאתית' כמוני עדיין לא מסוגלת לעכל...)
גם שואתית כמוני לא היתה מסוגלת לקבל, עד שבעלי הפנה את תשומת ליבי לזה שאנחנו זורקים לקומפוסטר... והאוכל חוזר למעגל הטבע.

יש ניפוץ של מיתוס שהיה לי כשהתחלתי להתוודע לגישות באופניות, והתהייה נשמעת ככה:

האם באמת זה לא בסדר לתת לילדים לשחק עם אוכל?

ב'באופן' די שוברים את המוסכמה המקובלת בעניין הזה.

עכשיו ציל צול מאתגרת מחדש בכיוון ההפוך בדף החדש שפתחה הרגלי אכילה של קטנטנים:

האם באמת נכון לתת לילדים להתלכלך בזמן האוכל, ולשחק עם האוכל?