מקום לנשום

[אלמונית*]

מזל טוב!!!

[דו_כיפת*]

הם נורא אוהבים את זה
גם אצלנו
הספר המועדף עליה, חד משמעית.
מבקשת סיפור על פיצי בייבי לולי.

סיפרנו כבר אינסוף פעמים
הדפסתי עם מעט תמונות בכריכה קשה...

אבל אל תלחיצי את עצמך, ממש כל דבר בזמנו...

לצערי, זה מרגיש כאילו שעה לפה או לשם שאני אצלו לא משנה הרבה, בהתחשב בחודש שלם שהוא יהיה שם...
אני דווקא לא חושבת כך. בתוך כל מה שהוא עובר שם, כל דקה שהוא איתך, שאת איתו, או מישהו יקר אחר, הוא מרגיש אהוב, נוכח, שרואים אותו. אחר כך על החוויות החיוביות האלו תתלבשנה חוויות נוספות.

שולחת לך הרבה חיבוקים וכוחות. את אמא נפלאה! תזכרי את זה! גם אם חלשה כרגע, ולא יכולה להשפיע את כל הטוב שיש בך ושאת רוצה!

@} @} @}

[פלוני_אלמונית*]

המון המון מזל טוב!! איזה מרגש לקרוא

ואיזה יופי שתפגשי יועצת הנקה, זה נראה לי ממש חשוב לעזור למאמצים שלך להיות אפקטיביים.

ולגבי החודש בפגיה - קחי את זה יום אחרי יום, כל יום שיעבור את תרגישי יותר טוב, וגם הקטנצ'יק יתחזק ויגדל, ואת תוכלי להיות לידו יותר ויותר, אז איך שזה מרגיש עכשיו לא יימשך לנצח ואפילו לא שבוע

[יולי_קו]

אני אפילו לא הדפסתי. כתבתי בו עובדות מעניינות (סיפור לידה, נתונים של משקל, בקיעת שיניים, צעד ראשון, מילים ראשונות, חכמות קטנות, מעשים נחמדים, הכל בכתב יד.
בהחלט אפשר גם להדפיס חלקים נבחרים ולהוסיף תמונות. מעולם לא הגעתי לזה.

[יולי_קו]

נו, הגיע זמן לפתוח דף חדש - מקום לגדול? מקום לאהוב? מקום ל...?

[פרח_בית*]

קלעת, אכן התכנון היה לפתוח מקום לגדול אחרי הלידה. אבל עכשיו השם מרגיש לי פחות מתאים, אולי בהמשך.
ניסיתי לחשוב על שם חדש אבל טרם מצאתי...

ותודה לכולן על האיחולים והחיזוקים.
(פלוניות ואלמוניות, לחלקכן שם מוכר ושכחתן לכתוב, או שכולכן אנונימיות?)

[אלמונית*]

מקום לאהוב מתאים מאוד לפרח לדעתי @}

[פרח_בית*]

עכשיו הוא גם עם צהבת, אז יש עליו אור. מה שאומר שהעיניים שלו מכוסות, ואי אפשר להוציא אותו בינתיים... מהבוקר לפני ששמו את האור ביקשתי להחזיק אתו, להספיק לפני למקרה שיצטרך אותו לכמה ימים.
בהתחלה הוא בכה קצת בגלל השינוי, עד שמצאנו תנוחה נוחה ואז ישבנו מחובקים חצי שעה. כמה זה כיף ככה.

משתדלת להיות איתו כל פעם שיש בדיקות, פעם ב4 שעןת. לתזמן ככה את היום (אני משתדלת לעלות אליו כל פעם לשעתיים בערך ואז ללכת לנוח, אחרת אני מרגישה מאוד חלשה).
היום הגעתי כשהן כבר היו באמצע הבדיקות... התבאסתי, אבל למזלי היו אחיות ממש מקסימות, אחת לקחה את הבדיקות והשנייה החזיקה אותו (שבשביל זה כל כך חשוב לי להיות, אני רואה כמה זה עוזר לו). היא גם שמה את האצבע שלה בפה שלו תוך כדי. התלהבתי ושאלתי אם זה בסדר לתת לו אצבע, אם צריך עם כפפה. היא אמרה שאפשר גם בלי אם שוטפים ידיים.
ראיתי שזה עוזר והוא בכה פחות.

מרגיש שהוא קצת גדל. זז יותר, יותר ערני. פותח עיניים. מושך לעצמו את החמצן מהאף, והוציא לעצמו את הזונדה... כשניסו להכניס לו אותה חזרה סגר את הפה חזק חזק.

היה לי כיף לבוא ולראות אותו ככה, בלי הזונדה. פתאום רואים את הפנים שלו. הוא נראה ממש אחרת.
פעם ראשונה שראיתי איך מכניסים לו אותה. מאוד חששתי מזה אבל היה פחות נורא ממה שחשבתי שיהיה, אני שמתי עליו יד ואחת החזיקה לו את הראש בעדינות והוא בכלל לא בכה.

קיבלנו פה מתנה בובה קטנה סרוגה של תמנון, שהרעיון שהתינוק יכול לתפוס לו את הרגליים.
הוא די אוהב אותו ומחזיק אותו די הרבה. האחות אמרה שהיא אף פעם לא ראתה תינוק שתופס אותו ככה.

קנינו לו גם מוצץ. במצב רגיל לא הייתי נותנת כל כך מהר לדעתי, אבל אומרים שלפגים זה חשוב כדי לפתח רפלקס מציצה. לרוב הוא לא ממש מכניס אותו לפה, אבל אני מנסה מדי פעם.
היום הוא קיבל פעם ראשונה אוכל. 3 מ"ל מטרנה. לצערי הרב לא הצלחתי עדיין לשאוב כלום כלום אז לא היה לי מה לתת לו... היה לי קצת קשה עם זה אבל אני משתדלת להרפות ולהבין שזה מה שיש כרגע.
אבל היה חשוב לי לפחות להיות לידו כשהוא אוכל פעם ראשונה. ניסיתי להכניס לו את המוצץ לפה, שיקשר בין אוכל למציצה.
בהתחלה קצת התנגד, אבל אח"כ כן מצץ קצת
ואחרי זה גם הצלחתי לתת לו את האצבע שלי והוא מצץ אותה! זה היה ממש מרגש!!

קשה לי להתכופף הרבה לכיוון האינקובטור, אז החלטתי עם עצמי שגם רק אם אני יושבת לידו בלי לגעת או להרגיש זה גם בסדר. רק להסתכל עליו (כשהוא ישן, עם כיסוי עיניים ואור כחול....).

[גוונים*]

פרח, וואו מזל טוב!!
אני ממש דומעת פה לקרוא אותך (התיאור של איך הוא היה רגוע עליך...)
כמה שאת גיבורה!
ו...זהו, בשעה טובה, הגיע פיציק קטנטן לעולם, כמה שזה מרגש!
ואת אמא, את אמא!@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}@}


ולגבי החודש בפגיה - קחי את זה יום אחרי יום, כל יום שיעבור את תרגישי יותר טוב, וגם הקטנצ'יק יתחזק ויגדל, ואת תוכלי להיות לידו יותר ויותר, אז איך שזה מרגיש עכשיו לא יימשך לנצח ואפילו לא שבוע

[פלוני_אלמונית*]

פרח יקרה, קודם כל המון מזל טוב לכולכם. ממש תודה שאת מעדכנת אותנו! בבקשה תמשיכי!

לגבי החודש בפגיה - קחי את זה יום אחרי יום, כל יום שיעבור את תרגישי יותר טוב, וגם הקטנצ'יק יתחזק ויגדל, ואת תוכלי להיות לידו יותר ויותר, אז איך שזה מרגיש עכשיו לא יימשך לנצח ואפילו לא שבוע
מאוד מסכימה עם הפלונית (היא לא אני
זה נכון לגבי כל תינוק חדש ואישה אחרי לידה.
זה מצב ביניים. התינוקי יגדל ויתחזק, וגם את מרגישה כרגע כאובה ודואבת, אבל את תחלימי, ועוד שבועיים-שלושה כבר בטח תרגישי הרבה הרבה יותר טוב.
לכן,לדעתי, אין לך מה ללמוד לתעדף שעות הנקה ושעות מגע איתו, לעשות איזו חלוקה בהתחשב בכוחות שלי כרגע.
כי הכוחות שלך, וההנקה, ישתנו מהר. אפילו כמה פעמים ביום.

מה שאת עושה עכשיו זה כבר הכי טוב שאת יכולה לעשות.
המצב שאתם נמצאים בו זה המצב הכי קשה לבת אדם באשר היא - לראות את תינוקך אהובך שוכב מחובר למכשירים ולתרופות, בלי יכולת לגעת בו ולהיות לצידו כל הזמן, זה קשה קשה קשה.
אבל זה יעבור, יקירה, ואולי אפילו בעוד מספר ימים תוכלי כבר ממש להחזיק אותו עליך ולנסות להניק אותו באמת.

את יודעת, אתם כולכם במצב הישרדותי עכשיו, וכשתצאו ממנו כנראה לא תאמינו איך עשיתם את כל זה, אבל הנה, עשיתם. ויותר לא תיפרדו!
(נשמע קצת דרמטי... אבל ככה זה מרגיש אצלי - מניסיון דומה).

אולי יש אפשרות לנסות לשאוב בשכיבה על הצד?

מאחלת המון הצלחה וכוחות לימים הבאים

<ליאור>

[פלוני_אלמונית*]

(כתבתי איתך ועם גוונים...)

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב!!
עקבתי בשקט מתחילת הבלוג הקודם. מרגש כל כך... גם אם לא ממש לפי התכניות.
משתפת שילדתי בעין כרם לפני לא מעט שנים גור באותו המשקל בדיוק. לאט לאט הצלחתי לשאוב ולהזין אותו מהחלב שלי בלבד ואחרי כמעט חודשיים גם לעבור להנקה מלאה!
היום גובהו כבר יותר מ1.80....
וגם, עדיין יש זמן... אבל אם לפג שמאושפז מעל 21 יום, מקבלת ארכה של חופשת הלידה מהביטוח הלאומי.
בשעה טובה ובהצלחה.

[אוליב*]

פרח, יש המון אור וטוב במה שכתבת. שומעת את האושר מבעד לקושי.
האם תרצי שאתרום לך חלב? זה רלוונטי בכלל בפגייה? אני מניקה תינוק בן חודש וחצי אם זה משנה, בריאה, לא שותה ולא מעשנת.
עוד לא התחלתי לשאוב הפעם אבל אעשה את זה בשמחה אם זה יכול לעזור לך.

[פלוני_אלמונית*]

ועוד משהו.. אצלנו הקטן למד לינוק עם הזונדה בתוך הפה...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי פרח בית יקרה, המון המון מזל טוב !
כל הזמן קראתי פה וגם התכוונתי לכתוב לך על דולה , ועל לידה...
אז עכשיו נראה לי זמן טוב להצטרף,
מזל טוב, אני קוראת פה וחושבת עלייך הרבה,
איזה כיף שאת כבר אמא !
ונכון שזו התחלה לא קלה, ולא מה שציפית, באמת לא פשוט!
תנוחי הרבה... אני מבינה את ההתלבטות הזו בין זמן מנוחה לזמן עם הקטנטן...
אולי אם תנוחי הרבה בימים הקרובים ותצברי כוחות , אח"כ יהיה לך יותר קל לשבת לידו בפגיה ?
ובינתיים כשאת נחה הבן זוג יהיה איתו, כמה שאפשר.
נשמע שיש לך הרבה תמיכה מהמשפחה
אני גם בירושלים ואשמח לעזור אם אוכל !
חיבוק !

[יולי_קו]

מצאתי פה את הדף הזה-
בקשת עיצות טיפול אחרי אישפוז לתינוק קטנטן

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי פרח בית יקרה, המון המון מזל טוב !

יש לי כמה טיפים לשאיבה ולשרידת הפגיה.
בימים הראשונים, עדיף שאיבה ידנית, ואמור לצאת מאוד מעט.
ביום השלישי אפשר כבר לשלב עם מכונת שאיבה.
נשמע מוזר, אבל עוזר, בזמן השאיבה. לשים תמונה או בגד של התינוק לידך, או אפילו ממש לשאוף אותו לקרבך. טוב גם לבקר אותו לפני, ואז לשאוב.

זה תהליך לא קל, אבל אפשר להצליח להניק אפילו אחרי שהם מתרגלים לבקבוק. מנסיון שלי של שלושה שבועות בפגיה, ואחר כך עדיין עוד כמה שבועות של בקבוק חלב אם והנקה בשילוב.
זה אפשרי. לא קל, המון סבלנות, אבל זה אפשרי
אם את רוצה לדעת עוד לדעת אשמח לשתף איתך.

חיבוק !

[גוונים*]

את במחשבותיי מהרגע שקראתי את החדשות@}
מקווה שיהיה לילה רגוע ומיטיב, לך, לפיציק ולכל מי שמקיף אתכם.
מאמינה שיש לך את הכוחות להתמודדות עם כל מה שצריך.
כבר רואים (קוראים) איזה אמא מדהימה את!

[פלוני_אלמונית*]

קראתי כבר אתמול ולא ידעתי מה לכתוב מרוב תדהמה.
מזל טוב גדול!
מתפללת לכוחות בשביל התינוק ובשבילך, יקירתי.
התרגשתי במיוחד לקרוא על מציצת האצבע שלך. מתוקוני!!!
ולשם הדגשה חוזרת על דברים שנכתבו לפניי: תזרמי עם הכוחות שלך, עם ההתפתחויות אצל התינוק וכו'. קשה לתכנן מראש.
אין לי ספק שגם ישיבה שלך בלי מגע בו מקרינה מאהבתך אליו.
כשהתאומות נולדו, לא נתנו לי להיניק את מי שנולדה במשקל נמוך, ולקח זמן עד שהתפניתי לשאוב לה. בשאיבה הראשונה יצאה כמות חלב כה מזערית שהיה לי ברור שהאחות תאמר שאין מה לעשות עם זה, אבל היא דווקא העבירה את הנוזל ישירות לפטמת בקבוק ונתנה לקטנטונת. באמת שהם לא צריכים כמויות מי-יודע-מה בארוחות הראשונות האלה. וכמות החלב גדלה באופן מדהים תוך ימים ספורים. לשם כך, כדאי להתמיד בשאיבות וכמובן להשתדל לנוח, לשתות ולאכול. ממליצה כמו שכבר נכתב לנסות גם שאיבה ידנית (חליבה...). תראי מה יתאים ויצליח לך יותר.

<תפילה>

[פרח_בית*]

ממש תודה לכן על התגובות.
מאוד ריגשתן אותי, עד דמעות (לא שזה קשה בימים אלו... לגרום לי לבכות).
וגם מפתיע אותי לגלות על כל כך הרבה קוראות שקטות.

[פרח_בית*]

אתחיל מלספר בהתרגשות שסחטתי חצי מ"ל קולסטרום! נראה כל כך מעט, והוא מקבל עכשיו 3 מ"ל מטרנה 8 פעמים ביום... אבל זה אומר שיש התקדמות ואני מאוד מאוד מתרגשת.

אתמול כמעט ולא הייתי אצלו. שעתיים בבוקר, שעה וחצי אחה"צ ובערך חצי שעה בערב.
כל פעם כזאת הייתה משמעותית לי מאוד, אבל היה לי קשה שהוא נשאר הרבה זמן לבד.
בעלי קרס והיה ממש חייב ללכת לישון, ואמא שלי באה אבל בגלל שהתחילה להיות קצת מקוררת היה עדיף שלא תישאר איתו.
יצא שבין לבין השארנו אותו לבד, בכאב לב גדול.
מזל שהייתה משמרת של אחיות מקסימות.

אז למה לא הצלחתי להיות אצלו יותר?
בצהריים הלכתי לנוח. תכננתי לאכול, לשאוב, לישון טיפה ולחזור אליו. הייתי גמורה ממש.
אבל אז רגע לפני שנרדמתי הייתי צריכה לעבור מחלקה... זה לקח כמעט שעה, עד שעברתי, התארגנתי בחדר וכו.
עברתי לחדר פרטי, תנאים פיזיים, טובים יותר. כבר אחרי הלידה הציעו לי להגיע לפה, אבל לא ממש רציתי, כי זה רחוק יותר מהפגיה. עכשיו כבר לא ממש הייתה ברירה.
בהתחלה התבאסתי על זה, אבל עכשיו אני רואה שזה שהחדר פרטי מאוד עוזר לי לשאיבות אז יש בזה גם דברים טובים.

אז יתאצשגם לא ישנתי צהריים, וגם עליתי אליו אחרי השעה שתכננתי.
רציתי להיות איתו לפחות שעתיים, אבל קבעתי עם יועצת הנקה שתגיע, וממש כאב לי הגוף, והרגשתי שממש כדאי שאנוח טיפה לפני כדי שאהיה מספיק מרוכזת וערנית.

זאת מישהי שקיבלתי עליה המלצה מבשמת בעבר, ועכשיו מהפיזיותרפיסטית שלי, וגם ראיתי המלצות בפייסבוק.
הרגשתי ש-נו, מה הסיכוי שהיא פתאום תצליח להוציא ממני חלב. אבל לא יכול להזיק.
בעידוד פיזיו אפילו לא התקשרתי אליה (כי בטח להפיק שיחה כזאת היה לוקח לי עוד יומיים...). פשוט שלחתי הודעה וקבענו שהיא תבוא.
אפילו לא שאלתי כמה זה עולה, היא יכלה להגיד גם 2000 ש"ח והייתי זורמת (בסוך היא בכלל בהסדר עם הקופה וזה יצא ממש זול, הייתי בשוק).

אז הספקתי לשכב במיטה חצי שעה, ואז היא הגיעה. דיברנו קצת, ואז היא הראתה לי איך לסחוט. בצורה אחרת לגמרי מכל מה שהאחרות הראו לי עד עכשיו, ומיד יצאה טיפה קטנה.
התרגשתי מאוד, אבל פחדתי שלא אצליח בעצמי.
ניסיתי ויצאה גם! הן היו מאוד סמיכות, ונקרשו תוך שנייה. אבל אספנו אותן למזרק, גושים גושים של קולסטרום. כולן יחד פחות מגודל של אפונה.
אבל לא היה לי אכפת, הרגשתי שזה מתחיל להשתחרר.
ישבנו ככה שעתיים וחצי! סוחטות, אחרי זה קצת עם המשאבה, וקצת הסברים.

זה כאב מאוד. גם בשדיים וגם ברחם שהתכווץ בטירוף. הייתי עייפה וממש התקשתי להחזיק את עצמי.
אבל החלטתי שזאת המטרה היום, ללמוד איך לשחרר את החלב. להתחיל, כדי לבסס את זה להמשך. גם אם בסוף כלום מזה לא יגיע אליו לא היה לי אכפת, רק שאלמד איך.

הודיתי לה מכל הלב, וקבענו להיפגש שוב כשאוכל להתחיל להניקמאותו.

אחרי שהיא הלכה הייתי מחוסלת לגמרי, אבל מאוד רציתי ללכת לתת לו את החלב.
לקחתי 2 אקמול כדי להרגיע קצת את הבטן ועליתי אליו בהתרגשות רבה, עם מזרק עם גושישים קטנים.

בדיוק היו ההורים של בעלי, זה לא הכי התאים לי באותו רגע אבל לא היה לי אכפת מכלום.
אמרתי שלום חטוף ומיד התיישבתי לידו. לקחתי כל פעם גוש קטן על האצבע והכנסתי לו לפה.
הוא לא הכי התלהב, זז וסגר את הפה. אבל מדי פעם כן מצץ את האצבע. חלק נכנס לחלק נשאר על השפה.
ליטפתי אותו ודיברתי אליו.

רציתי להישאר עד אינסוף, אבל הגוף שלי זעק.
הבטן כאבה, למרות האקמול. העיניים פשוט נעצמו. השענתי את הראש על האינקובטור וכמעט נרדמתי.
אמרתי לו כמה אני אוהבת אותו וירדתי לחדר.
הייתי קצת אנוכית, וגנבתי לו את בעלי לחצי שעה.
הרגשתי שאני חייבת להיות איתו קצת. אנחנו כמעט ולא מתראים. דיברנו קצת, הוא ישב לידי עד שנרדמתי (זה היה ממש מהר...), והוא עלה אליו חזרה.

ישנתי עד 2 וחצי ואז התעוררתי. שמחתי שהתעוררתי כדי שאוכל לשאוב.
הלכתי לשירותים, וממש הרגשתי שהבטן ירדה. הסחיטות אתמול ממש כיווצו את הרחם.
שטפתי פנים, צחצחתי שיניים וישבתי לסחוט, עדיין קצת סקפטית.
הסתכלתי על תמונה שלי עם פיציק, אבל היה לי קשה להתרכז תוך כדי, אז במקום זה דיברתי איתו בראש שלי.
ואז יצאה טיפה, ועוד טיפה. פחות סמיכות, כבר נוזלות במורד המזרק.
על כל טיפה סיפרתי לו בהתרגשות. שמחתי איתו ובשבילו.
ככל שסחטתי יותר, הטיפות גדלו ונאספו.
המשכתי ככה שעה ורבע, ואספתי חצי מ"ל.
התלבטתי כמה להמשיך, אבל בשלב מסויים הרגשתי שזה כבר יותר מדי לי והפסקתי.
צילמתי לבעלי בהתרגשות רבה, והוא בא לקחת את זה. ייתנו לו את זה ב7 כשייתנו לו לאכול.

מנסה לחשוב איך אצליח גם לסחוט וגם לראות אותו, בינתיים כשזה לוקח לי כל כל הרבה זמן.
כרגע נראה לי שיהיה לי מאוד קשה לעשות את זה בחדר שלו, כי זה דורש ממני מלא ריכוז ושם כל הזמן נכנסים ויוצאים אנשים. אני גם צריכה אור ולא רוצה שיהיה דלוק אצלו כל כך הרבה זמן.
אולי ביומיים הקרובים אעלה אליו פחות ואשקיע בחלב, וכשהכמויות קצת יגדלו וזה יעבוד עם משאבה אתחיל לשאוב לידו.
בחדר פה יש מיטה לבעלי, אז הוא גם יוכל להיות פה יותר, בלי לנסוע הלוך חזור. מקווה שישאירו אותי עד שישי, אמרו שכנראה אפשרי.
כרגע בכל מקרה אני לא יכולה להרים אותו בגלל הצהבת. מקווה שגם זה יעבור תוך יום-יומיים.

האידיאל היה שיהיה לנו חדר פרטי בקומה של הפגיה, לכל אורך האשפוז שלו. אם זה היה המצב, היינו יכולים להיות איתו כל היום והייתי מצליחה לשאוב במקביל.
כרגע אני בבניין נפרד בכלל. אחרי השחרור אנחנו מקווים להישאר במלונית, אני אתקשר בבוקר לבדוק (אמרו שזה תלוי אם יהיה מקום). ואחרי זה אין לי מושג מה נעשה ואיך נעמוד בזה.... עם הנסיעות הלוך חזור.

[פרח_בית*]

מחשבות על אוכל בבתי חולים.
איך זה נראה להם מתאים לאנשים חולים?
ארוחת ערב - 2 פרוסות לחם לבן, פסטה, גבינה לבנה, אשל, גבינה צהובה. טיפה חסה.. מרק שנראה מגעיל. לפחות הייתה קלמנטינה...
מאז שאני פה אני אוכלת בעיקר שטויות, או חלקים מהארוחה של הבית חולים, או שמישהו קונה לי איזה כריך או משהו. יוצא בעיקר לחם..
וכל הזמן יש לי חשק למיץ ושוקולד (קיבלנו מלא שוקולדים... משתדלת לא להתחרפן אבל בהחלט אוכלת מהם).

כמה חברות הציעו לעזור עם אוכל אבל מרגישה שאני עוד לא שם. גם פחות מתאים לי שיבואו כרגע, וגם לא יודעת מה לבקש שיהיה לי נוח לאחסן פה ולאכול בקלות.
אבל שמרתי את ההצעות להמשך, יש עוד חודש להעביר ככה...

---

חשבתי שאחזור לישון, הרי אני ערה מ2 וחצי.
אבל עד שסיימתי לשאוב ולכתוב (בערך הדבר היחיד שאני עושה חוץ מלישון ולנוח, לטלפונים למשל אני לא עונה בינתיים), נהיה כבר 5.
אז התקלחתי, אכלתי קצת, ועכשיו אנסה שוב לשאוב , אולי יהיה לי מה להוסיף לו לארוחה של 7. ואז אעלה אליו להביא לו.
מקווה שאצליח לשבת שם ובעלי יוכל לרדת קצת לחדר לנוח.

ממש מחכה כבר שיהיו כמויות כאלו של חלב שיתפסו לו ארוחות מלאות, ושייקח פחות זמן ככה שאספיק גם לבקר אותו מדי פעם.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

שמחה איתך על כל טיפה שיוצאת...
זו עבודה קשה אבל אני מאמינה שכל סחיטה כזו מקדמת את בוא החלב,
הלוואי שבקרוב יזרום ותמלאי בקבוקים בקלות!

והכי מובן שרצית את בן הזוג שלך לקצת זמן, זה גם חשוב...
באמת לתמרן בין הצרכים של כולם בסיטואציה הזו, אף פעם לא יהיה מושלם...
זה מזכיר לי את הגריין על אמהות ל-2 ילדים, אי אפשר לתת 100% לכל אחד בכל רגע, אז לנסות לתת 100% לסיטואציה בכל רגע...

האוכל נשמע ממש לא מזין, ואת עוד רגילה לאכול ממש בריא..
אני בבית חולים אכלתי רסק תפוחים כזה כמו גרבר , בלי סוכר, שהבאתי בתיק אוכל ללידה...
אפשר להביא אגוזים, פירות יבשים מחנות טבע
לקנות סלט בקפיטריה במקום כריך
שיביאו לך חמגשית עם שווארמה בלי פיתה (את אוכלת בשר?)

שיהיה יום טוב, ששניכם תתחזקו עוד קצת היום !

[פרח_בית*]

מה שהכי קשה לי, יותר מהשאיבות, יותר מאיך שאני מרגישה ואפילו יותר מזה שאני לא רואה אותו,
זה העובדה שהוא צריך לסבול כל כך הרבה טיפולים ופרוצדורות לא נעימות.

ברגיל הוא -
עם חמצן באף, זונדה בגרון, אק"ג על הגב, עירוי לוריד, מד סטורציה על עקב אחד ובדיקות דם כל 4 שעות בעקב השני. צמיד על היד או הרגל.
עכשיו גם עם כיסוי עיניים בגלל הפוטו.
אתמול גם עשו לו אולורסאונד מוח...(כשהוא היה בבטן הוא ממש לא אהב אולטרסאונדים...).
מקבל אנטיביוטיקות, מלחים ועוד כל מיני דברים, אני לא מצליחה לעקוב אחרי השמות של כל דבר.

על חלק ממה שעושים לו אני אפילו לא יודעת, כי אני לא שם כל הזמן. בעלי רואה יותר. וכל מיני דברים שעשו לו כשרק הגיע, ואני משתדלת לא לשאול כי כל פעם שאני שומעת אני נכנסת לדיכאון.
בכלליות אני משתדלת לדעת בערך מה קורה אבל דווקא לא יותר מדי.
בניגוד למצב נורמלי, שהייתי דורשת לדעת כל דבר קטן וכנראה גם מתנגדת לחלק... פה אני מרגישה שאין לי דרך להבין חצי ממה שקורה, ואין לי שום יכולת להשתמש באינטואיציה כדי להחליט אם זה טוב או לא, כי אין לי הבנה בפגים. הצרכים שלו אחרים, היכולות של הגוף שלו שונות לגמרי ממה שאני מכירה אצל תינוקות.
ואין לי זמן לקרוא וללמוד את זה לעומק...
מעדיפה להשקיע את הזמן בשאיבה ובמגע איתו.
אז משתדלת להרפות, לתת לרופאים לעשות את שלהם ולשמור אותו בחיים.
מחכה לרגע שהוא ייצא משם ואוכל לטפל בו כמו שאני רוצה ומאמינה.

בינתיים אומרת לו כמה אני אוהבת אותו, ומצטערת שלא הצלחתי לשמור אותו עוד בפנים.
אומרת לו שאני מבינה כמה הכל לא נעים, ועוד מעט הוא ייצא הביתה ואז נוכל להתחבק כמה שאנחנו רוצים.
כמה שאפשר משתדלת לשים יד בזמן שעושים לו משהו לא נעים. להרגיע לפני ואחרי.

בעלי המקסים היה איתו כל הלילה ושלח לי הודעה שהוא גילה משהו - אחרי שעושים לו את הבדיקות, הוא אוהב שהוא שר לו מנגינות, כמו כשהיה בבטן. זה מרגיע אותו.

לארוחה של 7 הצלחתי להביא לו מ"ל, שזה שליש מהארוחה! לקח יותר משעתיים לסחוט...
בזמן ששמו לו את זה הכנסתי לו את האגודל שלי לפה והוא מצץ אותו. לא התנגד כמו בדרך כלל, ונראה שאפילו נהנה מזה. המשיך למצוץ אותה גם אחרי שנגמר האוכל. הרגשתי את החניכיים והלשון שלו, זה חמוד.

שלחתי את בעלי לישון, ואני עכשיו לידו.
כדי שאצליח לשרוד לאורך זמן וויתרתי כל להיות צמודה אליו ובמקום זה אני בצד על הכורסא עם רגליים מורמות.
אנסה לשאוב שוב בקרוב, ואמרו שלפני הארוחה הבאה אוכל להחזיק אותו (הייתה אחות מקסימה בלילה והיא הציעה את זה! שיעשו קצת הפסקה מהפוטו ויתנו לי אותו. ואמרה את זה לאחות שבאה להחליף אותה).
ואז אחרי שיאכל שוב אלך לנוח.

בעלי אומר שבלילה הרבה תינוקות בחדרים אחרים ממש בכו, והאחיות התקשרו להורים שלהם לקרוא להם.
פיציק שלנו לא בוכה המון, רק קצת לפעמים. ולרוב נרגע כששמים עליו יד. מקווה שכשאנחנו לא פה גם רגוע. הלוואי ויכלו להיכנס לפה אנשים נוספים, ואז היינו מגייסים חברים ומשפחה לעשות עליו משמרות כל היום...

[פרח_בית*]

_משתפת שילדתי בעין כרם לפני לא מעט שנים גור באותו המשקל בדיוק. לאט לאט הצלחתי לשאוב ולהזין אותו מהחלב שלי בלבד ואחרי כמעט חודשיים גם לעבור להנקה מלאה!
היום גובהו כבר יותר מ1.80...._
מאוד מרגש לקרוא.
הלוואי הנקה מלאה, כרגע משתדלת לקוות לחלקית כדי לא להתאכזב אם זה לא יגיע לשם..
למטר 80 כנראה לא יגיע (אין לו מאיפה), אבל בינתיים עושה רושם של תינוק חזק ואקטיבי, כמו שהיה בבטן.

האם תרצי שאתרום לך חלב? זה רלוונטי בכלל בפגייה
בספק שזה רלוונטי, הם מאוד מקפידים וחוששים מזיהומים וכאלה. אבל ממש תודה על ההצעה!!

אולי יש אפשרות לנסות לשאוב בשכיבה על הצד?
פעם ראשונה אתמול שמעתי על האופציה הזאת, אולי אנסה לראות איך הגוף מגיב.
היועצת אמרה אתמול שכשאשאב עם המשאבה אז עדיף דו"צ כי זה יעודד יותר ייצור חלב (ידמה לגוף מצב של תאומים), אבל אם מדי פעם יהיה לי יותר נוח על הצד, כל פעם צד אחר, אז אין בעיה.
כרגע יוצא חלב רק בסחיטה ידנית, טיפות טיפות כל פעם. אבל הן כן גדולות ונוזליות יותר. ויוצאות יותר בקלות מאתמול.

ניחוח, לגבי האוכל - רסק תפוחים נשמע טוב, אבקש שיביאו לי. אני אוהבת.
פירות אני אוכלת מעט, אגוזים בעלי הביא לי כי ביקשתי אבל בתכלס לא מתחשק לי ולא נגעתי בהם.
סלטים קנויים לא תמיד טעימים לי, כנראה בגלל התיבול (זה אף פעם לא שמן זית טעים עם הרבה לימון, אלא איזה רוטב שמן זית-לימון תעשייתי). אמא שלי קנתה לי סלט פסטה ואכלתי שליש ממנו... אבל אולי אנסה שוב כי זאת אכן האופציה הכי סבירה.

בגדול קצת מרפה בעניין האוכל, רק דואגת לא להיות רעבה מדי. אוכלת שטויות די כמה שמתחשק לי...
כמו שגם לוקחת אקמול כדי שאצליח לתפקד קצת, למרות שבד"כ אני צריכה להגיע למצב שאני חצי מתה כדי לקחת כדור.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיפור הנקה פגה עומר (2011-03-04T14:59:15)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הנקת פגים (2002-01-06T12:22:00)

[פלוני_אלמונית*]

מזל טוב פרח!!
שולחת איחולים להרבה כוחות וחלב לך ובריאות ושגשוג לקטן.
את אלופת עולם, באמת.
(טלי ב. אני קוראת פה מדי פעם בשקט)

[פרח_בית*]

תודה. ותודה על הקישורים, אני אקרא לאט לאט.

שאבתי עוד קצת, ואז ניסיתי לישון.
ישנתי שעה במהלכה העירו אותי 3 פעמים... פעם אחת כדי לקחת קלקסן, פעם אחת לבדוק לחץ דם ופעם אחת כדי.... לשאול אם אני רוצה לחמניה!
רציני בשביל זה היא העירה אותי??
כל פעם שהעירו אותי תקף גל של התכווצויות. הן נהיו ממש כואבות, אני בקושי מתמודדת כבר... לקחתי עכשיו שוב אקמול.

בעלי ישן 3 שעות אחרי שלא ישן כל הלילה. די הכרחתי אותו כי הוא לא רצה להשאיר את פיציק לבד... אבל הוא חייב לישון מתישהו.
עכשיו עלה אליו שוב ולקח אליו את החלב שלי.

[פרח_בית*]

אה ושכחתי לכתוב שאחרי הלידה עשו לי בדיקה ומסתבר שהיה לי GBS ואם הבנתי נכון כנראה זאת הייתה הסיבה לירידת מים.
הוא קיבל אנטיביוטיקה בשביל זה, והיום אמרו לי שהפסיקו לו אותה (מוזר, נראה לי שהיו אמורים להמשיך עוד כמה ימים ... אשאל את הרופאה)

[דו_כיפת*]

אוהבת אותך @}
קוראת אותך @}
עוקבת בנשימה עצורה @}

את נשמעת אמא מקסימה: רוצה הכי טוב בשביל הילד שלה וזוכרת שכשיש לה כוח זה הכי טוב בשבילו

[בלבוסטה*]

_יצא הקטן.
היום ב11:00, 1.650 ק"ג.
לידה נרתיקית. לא בדיוק מה שתכננתי, אבל יכל להיות יותר רחוק מזה...
הלידה עצמה סה"כ עברה ממש בסד_


יאאאא מזל טוב! וואו!
איזה מרגש.

בטח גם קצת מבהיל ומטלטל והכל יחד. אבל ברוך השם, שרק יתחזק ואתם תתחזקו ותחזרו הביתה מהר.

נתקלתי עכשיו בדף, והצלחתי לקרוא לבקיטועים מה עובר עליכם.
לא פשוט.יכולה לומר מנסיוני:

תמל זה מצוין, זו המצאת המאה, לגמרי לגמרי בסדר
להניק זה נהדר, זו המצאה מהטבע, לגמרי לגמרי בסדר
להניק חלקית ולתת תמל חלקית זה מעולה, זו המצאת הדור, לגמרי לגמרי בסדרכל הדברים האלה ואחרים, השהייה לידו , המגע, החיבוק, הנוכחות שלכם, הטיפול, האכפתיות, הטעויות וכל המסביב הכל זה חלק מההורות.
והכל הכל מורכב מחלקים קטנים בהורות.

הנקה זה חלק קטן.
וחיתולים בלי חיתוליםז ה חלק קטן
וקבלת הפנים לעולם זה חלק קטן
והביחד שלכם אחכ בבית לכל החיים זה החלק המשמעותי.
יש המון חלקים קטנים שמבינים כמה הם קטנים ממרחק הזמן.

אני הנקתי ממש מעט, כמעט לא מורגש ויכולתי יותר רק שזה היה כרוך בהמון השקעה ועבודה ועייפתי.
אם את מכירה אותי מהבלוג שלי פה אני עייפה כרונית ובטח אחרי לידה וגם לא היתה לי רשת תמיכה כלל, אז ויתרתי.
אפילו זו לא היתה החלטה, זה פשוט זרם לכיוון של ויתור.

וזה בסדר. באמת. כי יש מיליון דברים אחרים שנלחמתי עליהם והם חשובים מאוד ומרכיבים את ההורות שלי.

לגבי זה שהוא בן, אין על בנים ולייש שניים. אין אין אין ואל הייתי מחליפה לרגע ואל בגלל שאני כבר מכירה אותם. האמיני לי שכשהסייעות עושות להם קוקיות, שני היפיופים שלי נראים כמו בנות מרוב שהם יפים ואני לרגע אחד לא מעזה לדמיין אותם בנות על באמת.

ואין קשר בין התרפקות למיגדר.
מנסיוני שוב, חום זה בדרכ עניין מולד אבל אצלי אחד מגיל אפס אהב וחיפש חיבוקים ונשיקות ואחד סלד והיה בוכה שמתעסקים איתו.
בשלב מסויים זה שסולד התייאשממני ומאיחו החבנקים והצטרף לזה והיום הוא משגע את שנינו בחיבוקים ונשיקות ואני כמו פולניה מרוקאית שואלת אותם פעם ביום אם גם כשיהיו גדולים הם יחבקו וינשקו את אמא המון המון המון והם עונים כן בחיוך.
תעודת ביטוח זה דבר חשוב ואני אל מתכוונת לוותר להם.

בקיצור אין על בנים ממיליון סיבות שאת תגלי לבד. זה פשוט הרבה יותר פשוט רוב המקרים, זה מעניין סופר, וזה מעשיר. דווקא כי את מהצד הנגדי. אני היום מבינה טוב יותר את עולם של הגברים הוקטנים שלי עוד ממש קטנים, כי אני רואה טוב יותר איך הראש זה עובד מגיל אפס עם כל ההשפעה שלי ויש הרבה ממנה, זה עובד אחרת, ואלוהים עדי כמה זה כיף האחרות הזו.

מזל טוב והרבה נחת.
ותנוחי ותתחזקי. אין שום יתרון באשפוז בטח לא של ילד שלך, אבל את כן יכולה לנוח בזמן הזה לצבור כוחות לימים שאחרי כשתהיי איתו 24/7.

[פרח_בית*]

אוף איזה יום סיוט.
הייתה האחות המעצבנת, כל הזמן נצמדת לכללים ומעירה על כל דבר.
בהתחלה צחקנו על זה. היא נוזפת לא רק בנו, גם באחות שהייתה לפניה - למה לא כתבה תאריך, למה לא שמה את הדף במקום וכאלה.
החלטתי לא להתייחס אליה יותר מדי, והבטחתי לפיציק שאני אספוג את השטויות שלה במקומו.

ישבתי אצלו בחדר לשאוב כשבעלי הלך לסידורים ולאכול. הלך יחסית בסדר, הייתי גמורה מעייפות אז לא יצא המון חלב וכמעט נרדמתי על הכורסא. אבל שאבתי מ"ל אחד.
היא נכנסה לבדוק משהו וטרחה להעיר לי שכדאי שאשב זקוף כי ככה ייצא יותר. אמרתי שממש קשה לי לשבת זקוף בגלל התפרים והבטן, היא עשתה פרצוף ויצאה.
התעלמתי.

כשעשתה לו בדיקות די התעצבנה עליי שאני רוצה לשים עליו יד, זה הפריע לה לעבוד. כל הזמן אמרה לי לחכות לאחר כך. לא הבינה שכל המטרה זה שארגיע אותו עכשיו כי זה לא נעים לו...

הלכתי רגע לשירותים וכשחזרתי הוא בכה ממש. רציתי לגשת אליו מיד, והיא נכנסה ונזפה שלא שטפתי ידיים עם הסבון האדום (שטפתי בסבון רגיל). שטפתי מהר וניגשתי אליו.
והיא ברקע אומרת לי שלא נורא שתינוקות בוכים, זה רגיל וככה הם מביעים את עצמם.
בד"כ הוא נרגע ממש מהר והפעם לקח לו זמן.
היא עמדה מעליי ולא הפסיקה להעיר, לא לגעת ככהב כן ככה. לא להזיז את היד, הם לא אוהבים את זה (מה את אומרת? אני מרגיעה אותו ככה כבר יומיים, אם הוא לא אוהב איך הוא נרגע? אני שמה עליו יד עם מגע עמוק ומנענעת בעדינות מצד לצד).
שיגעה אותי וניסתה להתערב לי. בסוף הוא נרגע, היא יצאה ואני בכיתי....

תכננתי כבר ללכת לחדר כי לא הרגשתי טוב, אבל הבנתי שאין מצב שאני משאירה אותו לבד איתה.

בהמשך בעלי חזר.
רציתי ללכת לנוח, אבל אס הואצשוב התחיל לבכות, והפעם ממש חזק.
שמנו יד, ניסיתי להכניס לו אצבע לפה, לתת לו להחזיק אצבע. כלום לא עזר.
האחות שוב באה להתערב ולנזוף ולהציק.
עזבתי לרגע את המגע והוא נרגע, אבל אחרי רגע התחיל שוב.
אז היא אמרה לא לגעת כי זה מפריע לו (לא הגיוני כי הוא התחיל לבכות לפני שנגענו בו, בגלל זה נגענו. ומה היא מצפה? שנסתכל עליו בוכה ולא נעשה כלום?).
בסוף אחרי דקות של בכי הוא נרגע כשהיד שלי על הראש שלו והוא מחזיק לי את האצבע.
בכיתי ממש, לא עומדת בזה יותר.
כל מה שרציתי זה להחזיק אותו עליי לחבק ולנשק. בטוחה שזה היה מרגיע אותו ברגע.

האחות באה ורצתה לעשות לו בדיקות. הציעה לחכות 10 דקות, ואמרתי שעדיף. שיהיה רגוע קצת, רק עכשיו הפסיק לבכות.
נראה שהיא לא מרוצה מהתשובה שלי, נראתה כועסת. אבל יצאה.

הגוף התחיל לקרוס. התפרים כואבים, הבטן מתכווצת וכאבים בכל מיני נקודות.
אני חייבת לשכב אבל לא מסוגלת לשחרר, לעזוב אותו.
בחיים לא האמנתי שהתינוק הקטן שלי יישאר בלעדיי, יבכה ואני לא אהיה שם בשבילו. הוא רק בן יומיים...

בעלי הבטיח שהוא ישמור עליו, ביקשתי שירגיע אותו בזמן הבדיקות. גם אם היא לא מרשה...
הדבר היחיד שמחזיק אותי זה שהמשמרת שלה נגמרת עוד מעט.

נקודת אור קטנה - באופן מפתיע היא הציעה לי להחליף לו חיתול. אז החלפתי לו פעם ראשונה!

אז הלכתי לחדר, אכלתי קצת אוכל מגעיל של בית חולים, ואני אמורה לשאוב. אחר כך מקווה לישון קצת. והלוואי ואוכל להחליף את בעלי בלילה, שלא יקרוס לגמרי.

[פרח_בית*]

הוציאו לו את החמצן. פעם ראשונה ראיתי את הפנים שלו בלי זה.
הוא כזה יפה.

הוא עליי. הרגעים המאושרים של היום שלי.
שאלתי אם אפשר להרים אותו אחרי האוכל, והאחות הציעה שאקח אותו תוך כדי.
אז הוא שכב עליי ואכל (דרך הזונדה). ניסיתי לתת לו גם למצוץ אצבע אבל הוא לא רצה.
הוא כל כל רגוע.
ברור לי שזה מה שהוא רוצה כל היום, כמעט כל פעם שהוא בוכה.
אני גמורה מעייפות, מזדקפת בכורסא כדי לא להרדם. מפחדת שאולי זה מסוכן, אבל לא מסוגלת להחזיר אותו. כל כך טוב לו.
שותה מים, מתאמצת להיות ערה.

מדי פעם הוא זז בחוסר נוחות.
אני מניחה יד, אומרת שששש והוא מיד נרגע.

אם רק הייתי יכולה לשכב צמודה אליו כל היום.

---

מרגיש כאילו כמו שהדברים עכשיו היינו יכולים למשוך ככה חודש. גמורים מעייפות אבל שורדים ואיתו.
אבל תכף ישחררו אותי, לא יהיה חדר לישון בנוחות.
והוא משתפר, אז יעבור מטיפול נמרץ לפגיה הרגילה.
שזה מעולה הוא מתחזק, אבל שם הרבה פחות סימפטי ממה שהבנתי. אני אלך היום לראות.
פה הוא בחדר לבד, לרוב די חשוך ושקט (מלבד רחשי מכונות וקצת צפצופים). ישצלו אפילו שמיכת ולאים חמודה שמכסים לו איתה את האינקובטור כדי להחשיך יותר.
יש כורסא ומשאבה בשבילי.

בפגיה זה אמור להיות הרבה מיטות מופרדות עם וילון, וכיסא פחות נוח ליד המיטה. לא יודעת איך נעביר שם שעות בלילה... ולא יודעת אם אוכל לשאוב לידו.

מקווים בימים הקרובים להישאר במלונית. לא יודעת איך אצליח ללכת משם לפגיה, זה רחוק ואת המרחק של עכשיו אני בקושי שורדת.. אבל יותר טוב מכלום.
אם יהיה נוח אולי ניקח עוד כמה ימים. רוצה להגיד שאולי נישאר שם כל החודש, אבל יהיה מדובר על סכום מטורף באמת.
יש פה חדר אימהות עם כמה מיטות, אם יהיה מקום פנוי אולי אוכל לישון שם.
לבעלי לא יהיה איפה לישון, אולי הוא יישן אצל חברים שגרים קרוב.

בגדול אם רק הייתה לי מיטה לידו הייתי פשוט ישנה שם עד שישתחרר הביתה וזהו. לא ממש צריכה שום דבר מעבר. אבל חייבת לשמור על עצמי במידה סבירה, גם בגלל הכאבים וגם כדי שאצליח לשאוב.

ממש לא רואה את עצמי חוזרת הביתה בלעדיו.
לא יכולה לדמיין שאפתח את הדלת ואכנס פנימה כשהוא פה באינקובטור.
מחכה ליום שנלך הביתה יחד והוא יישן צמוד אליי כל הלילה.

[פרח_בית*]

השאיבה הולכת לאט וקשה, זה מתסכל.
מצליחה להוציא לו בערך מ"ל וחצי לארוחה, וזה לוקח לפחות שעה (חלק מהפעמים עשיתי את זה ברצף וחלק מפוצל, אבל הכמות בערך אותו דבר).
מרגישה שיש חלב, אבל ממש קשה להוציא אותו.

ממש מחכה כבר שאצליח לשאוב את המכונה, וייצאו כמויות נורמליות בזמן סביר.
איזה הבדל זה, לחבר את המכשיר ולחכות , מול לסחוט טיפה טיפה כמו עכשיו

[פרח_בית*]

שעתיים וחצי שהוא עליי.
הוא פשוט מהמם.
סחטתי לו 4 מ"ל!
בהתחלה הוא קצת רטן כי לא אהב שזזתי, אבל בסוף התרגל.
והכי כיף, כשבורחת טיפה, אני יכולה לקחת עם האצבע ולהכניס לו לפה, במקום שהיא תתבזבז.

לא ייאמן איזה הבדל עושה האחות.
זאתי כזאת נחמדה ורגועה, לא מתערבת בכלום. מדי פעם רק שואלת אם הכל בסדר. שאלה אם אני צריכה לשירותים (האמת שכן, אבל מתבאסת להחזיר אותו, אלך כשיצטרך לחזור גם ככה לבדיקות).

כזאת אווירה רגועה.

[גוונים*]

פרח, את מדהימה, מדהימה!!
@}

[ענ_בל*]

מזל טוב, פרח. מרגש מאוד. אני קוראת אותך בשקט מאז שפתחת את הדף.

[אמא_של_מוש*]

סחטתי לו 4 מ"ל!
וואו איזה יופי!
<מחיאות כפיים סוערות>
.
פרח את פשוט אשה אלופה, מדהימה, ממש אמא למופת. כל כך מרגש לקרוא אותך, מחמם את הלב.
נכון שלילדון יש התחלה קשה אבל הוא הולך לגדול ילד אהוב ומאושר כי יש לו הורים מקסימים ואני בטוחה שזה יתעלה על הכל (-:
.
שולחת לך המון המון חיבוקים שמחים

[פרח_בית*]

תודה @}

בעלי אמר שידבר עם הרופאה ויבקש שהאחות ההיא לא תהיה איתנו יותר. יסביר בעדינות שהיא טובה ומקצועית אבל לא מתאימה לגישה שלנו ואני רגישה וזה קשה לי. הלוואי וזה יעבוד. אתמול היה לי נורא בגללה, והיום ממש רגוע ונעים.
אני שוכבת על הכורסא, והוא ישן ברוגע באינקובטור. אני חושבת שהזמן עליי ממש הרגיע אותו.
הלוואי ונצליח לקחת אותו ככה לפחות פעמיים ביום, לזמן ארוך. פעם אני ופעם בעלי.
עד עכשיו זה היה לחצי שעה-שעה, וזה לא מספיק.

ביקשתי היום שיעשו את הבדיקות המציקות בנוכחותנו. לא תמיד תמיד אפשרי כי זה בזמנים ספציפיים ולפעמים אנחנו לא מצליחים להיות פה רצוף, אבל לפחות שלא ייצא שהולכים רגע לשירותים וכשחוזרים מגלים שעשו לו בדיקת דם.
האחות היום נחמדה ואמרה שבטח, והיא מבינה.

יש דברים שפחות קריטיים לי, למשל החלפת חיתול. נחמד לי להיות אבל זה לא משהו שמציק לו אז מקסימום אם פספסתי אז לא נורא.
או כל מיני שטויות שהם מחליפים בין הצינורות וכאלה, וזה לא נכנס ויוצא לו מהגוף.

באוכל אני כן מעדיפה להיות, כדי שיקשר אכילה אלינו וינסה גם למצוץ קצת תוך כדי.

העקב שלו נראה זוועה מרוב שמחוררים אותו... אבל לפחות תדירות הבדיקות מתחילה לרדת, פעם ב6 שעות ולא 4. הלוואי וזה יפסיק כבר...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

איזה יופי שהוא מתחזק ואיזה יופי שיכלת להחזיק אותו כל כך הרבה זמן עלייך !
_סחטתי לו 4 מ"ל!
וואו איזה יופי!
<מחיאות כפיים סוערות>
._

אני ממש מתפעלת מכמה שבטבעיות את אמא , כל התיאורים שלך של איך את מדברת איתו, מרגיעה אותו, מתווכת אותו לאחות הלא נחמדה,
זה ממש יפה! את אמא במהות שלך , ואמא נפלאה !

[יולי_קו]

פרח,
פשוט בא לי לחבק אותך ואת בעלך ואת האוצר הקטן שלכם. אתם משפחה כל כך חמודה! תודה שאת משתפת!
מה יגרום לשחרור מהיר מהפגיה הרגילה? עליה במשקל? גיל לפי שבועות הריון?
מחשבות כפירה קטנות (וכנראה לא ריאליות): האם אפשר לברר מתי הוא יוצא מסכנה ולא זקוק יותר לבדיקות תדירות? האם אפשר לשאול אם אפשר להביא מיטת שדה מתקפלת ובאמת לישון לידו? האם אפשר ׳לדלג׳ על הפגיה הרגילה ולחזור הביתה (רק בתנאי שבעלך לוקח חופשה מהעבודה לשבועיים עד חודש ראשונים, או שאמא שלך עוברת לגור אצלכם לתקופה הזאת)?

שיהיה לך יום שופע בהחלמה, בחלב, בחיבוקים עם שני המתוקים שלך.

[בשמת_א*]

ברגע שיצאת מבית החולים עם התינוק ואת חוזרת כעבור שעה כי התינוק העלה חום ומאשפזים אותו - אין דבר כזה לאשפז תינוק בלי הורה. פשוט אין. ההורה ישן ליד התינוק/הילד המאושפז, כל פעם מתחלפים, לא משאירים תינוק לבד בבית החולים.
אבל פג שרק נולד - זה כנראה לא בן אדם. אפשר לסלק את האמא ולהשאיר אותו לבד בבית החולים.
כל שניה שהוא עלייך היא קריטית לבריאותו ולהישרדותו לטווח קצר וארוך. אתם נהדרים. מחזקת אתכם

[דו_כיפת*]

את אמא מקסימה, פשוט כיף לעקוב אחריך.
שולחת לך
טיפ קטן לגבי האחות שלא מתאימה: נסו בעזרת העוסית של הפגיה. ביום ראשון היא כניראה תהיה שם. בחויה שלי הן אוהבות להרגיש שנעזרים בהן. לנו זה עזר
@}

[פרח_בית*]

התלהבות רבה - יצא חלב במשאבה!
אתמול שכבתי לי ושאבתי, משועממת כרגיל וכמעט נרדמת כי לא באמת יוצא כלום אף פעם.
הסתכלתי למטה ופתאום אני רואה חלב!
ולא רק טיפה או שתיים כמו בדרך כלל.
אבל רק בשד שמאל, כי ימין קצת עצלן....
התרגשתי ממש. בסוף יצא קצת גם בימין סה"כ בערך 5 מ"ל, שהתווספו למ"ל שסחטתי קודם.
בשאיבה הבאה כבר שאבתי רק במשאבה, ויצא 8, ואחריה 7.
זה אומנם עוד לא מכסה לו את כל הארוחה, אבל מתקדם יפה ואני מחכה כבר לזמן שיוכל לעבור לשאוב בלבד.
לצערי, בשתי השאיבות שאחרי יצא הרבה פחות... למרות שהחזה ממש גדוש. אז כנראה עדיין צריכה לשלב גם קצת סחיטה ידנית...
עכשיו הצלחתי להוציא 6, עם קצת סחיטה באמצע.

הצלחתי גם לקבע את המשאבה עם 2 גופיות, ככה שאני לא צריכה להחזיק ואז זמן השאבה נהיה קצת מנוחה. רק שאני לא יכולה ממש לשכב, שזה חסר לי.

---

בגדול אני גמורה , מחוסלת. מתה לנוח, כואבת לי הבטן. ולא התכווצויות מהסוג שצריך להיות, אלא ההרגשה שהיה עליה עומס יתר וזה מרגיש לי לכיוון לא בריא...
אתמול היה סה"כ יום מעולה. פיציק היה עלינו מלא שעות. 3 שעות עליי בבוקר, 4 שעות על בעלי בצהריים, שעה בערך על דודה שלי אחה"צ, ובערב עוד שעה עליי ואז לא יודעת כמה על בעלי.
כל היום הוא היה מבסוט ורגוע.
ישן בשקט, ולפעמים התעורר קצת, ואז היה עם עיניים פקוחות. כל כך יפות.
כשעשו לו בדיקת דם כואבת, מראש שמתי לו יד על הראש והוא החזיק לי את האצבע. במהלך כל הבדיקה פקח עיניים גדולות והסתכל עליי, מחזיק לי את האצבע חזק חזק. לא בכה בכלל. דיברתי איתו ואמרתי שאני יודעת שזה כואב והוא ממש מתאפק ותכף ייגמר.
גם כשבעלי שר לו שירים הוא הסתכל עליו.

בצהריים השתחררתי מהמחלקה.
שוב ביזבזתי את זמן מנוחת הצהריים שלי על מעברים. שוב התרחקתי קצת מפיציק, עכשיו מחוץ לבניין בכלל.
אמא שלי הזמינה אותנו למלונית ל4 ימים. אחרי זה נראה מה נעשה. שוב לעבור ממקום למקום כדי למצוא מיטה ללילה.
בדרך קניתי לנו קצת בגדים כי נגמרו לנו ולא הספיקו להביא לנו נקיים.
מה שכן, דודה שלי הייתה אלופה ממש ומהבוקר לא הפסיקה להסתובב בסידורים בשבילי. הביאה לי משאבה בהשאלה, קנתה כל מיני דברים שהייתי צריכה , עזרה במעבר.
הלכה להיות איתו קצת שאני ובעלי נוכל לשבת לאכול. חשבתי שאחר כך גם אנוח, אבל כבר התגעגעתי אליו מדי אז הלכתי אליו שוב.

מצד אחד צריך לחלק את הזמן, כדי שאף אחד מאיתנו לא יקרוס. והכי חשוב זה לא יהיה לבד.
אבל מצד שני, אני רוצה להיות איתו בעצמי. אני מתגעגעת אליו וקשה לי לראות אותו כל כך מעט....

בערב החזקתי אותו וניסיתי לשאוב תוך כדי. היה מאוד לא נוח וכמעט לא יצא כלום.
בעלי לקח אותו וניסיתי שוב, עדיין כמעט ולא יצא.
יצא אולי 2 מ"ל, ומרוב שהייתי עייפה ומבולבלת, חלק נשפך ונשאר לו רק אחד... ממש התבאסתי.
חשבנו שאשאר בתחילת הלילה ובעלי יישן קצת, אבל הגעתי למצב שכל הגוף כואב והתפרים ממש דוקרים אז בסוף החלפנו והלכתי לחדר לישון.
ההליכה הייתה לי ארוכה ומתישה, הלכתי לאט והכל כאב.
הגעתי על 4 לחדר, התארגנתי קצת ונשכבתי לישון.
לפני חצות התעוררתי. שמחתי שקמתי בזמן לשאוב, אבל הרגשתי נורא. הבטן כואבת וכל הגוף רועד מקור ועייפות.
התלבשתי חם והפעלתי חימום.
חזרתי למיטה ועכשיו אני שואבת.
יוצא אבל לא המון.
בעצם יצא שארוחה אחת קיבל רק מ"ל אחד שלי, ובאחת לא יקבל בכלל . מקווה שעד הארוחה של 4 אצליח לשאוב מספיק.
וכנראה גם לא אלך להביא לו את זה כמו שתכננתי, אלא אשאר כאן לנוח כי אני מפחדת לקרוס או להיות חולה. הגוף שלי חייב מנוחה.
מקווה שבבוקר ארגיש טוב יותר ואלך להיות איתו.
ככל שעובר הזמן אני רק רוצה להיות לידו יותר ומתגעגעת כשאני מתרחקת.

אני לא אובייקטיבית, אבל הוא לחלוטין התינוק הכי חמוד בעולם.

---

אתמול ביקשתי מהרופאה לדבר איתה, הרגשתי שחסרה לי איזו שיחה כללית על המצב. דיברו איתי מסודר רק מיד אחרי הלידה, כשעוד הייתי בהתאוששות אחרי התפרים. די אאוט...
האמת לא הייתי בטוחה מה אני רוצה לשאול, אבל הרגשתי שאני צריכה קצת סדר. למזלי בדיוק בעלי הגיע אז ישבנו איתה יחד.
היא הסבירה קצת בכלליות וקצת על המצב. הרוב די ידעתי אבל היו דברים שזה ארגן לי וגם שאלתי עוד קצת שאלות.
אמרה שסה"כ הוא נחשב תינוק יציב, ובעיקרון אמור לרדת בקרוב לפגיהב אבל אין שם מקום כרגע. שמחתי מאוד. מקווה שלא יהיה מקום עד סוף החודש.
בעלי היה גיבור והעלה כמה עניינים שמפריעים לנו.

ביקשנו שיודיעו לנו לפני כל בדיקה מיוחדת, כמו אולטרסאונד או צילום. היא אמרה שהיא מתנצלת שלא הודיעה אתמול, לא חשבה על זה כי היה לה יום עמוס. מבינה שעבורה זה משהו ברור מאליו ושגרתי ועבורנו זה חשוב. הדגשנו שאנחנו לא מאשימים או באים בטענות אלא רק רוצים להביא לתשומת הלב.

אמר לגבי האחות. היא שאלה מה בדיוק מפריע לנו והוא הסביר בעדינות. היא הגיבה בצורה עניינית, דיברה בכנות והרגיש שיש אוזן קשבת.
אמרה שכבר יש להן סידור עבודה לסופ"ש אבל היא תנסה לדאוג לזה בינתיים (אולי התכוונה שתדבר עם האחות הזאת ), וביום ראשון שנלך להגיד גם לאחראית על האחיות.
הרגשתי כמו בעבודה, כשהורים מתלוננים על סייעות שלא מתפקדות לדעתם באופן מתאים. אני הרי כל היום רק משתגעת מסייעות שנותנות לילדים לבכות. מתכננת חינוך ביתי ולעקוף את העניין הנוראי הזה. ובסוף נתקעת עם זה כשהתינוק בן 3 ימים...
אחה"צ בעלי אמר לי שראה את האחות הזאת מגיעה למשמרת, ואני מאוד נלחצתי. לשמחתי בסוף היא לא הייתה איתנו.

בנוסף, ביקשנו אישור שעוד אנשים חוץ מהסבא וסבתא ייכנסו , כי הם לא מצליחים להגיע הרבה.
היא אמרה שבסדר ושניתן לה רשימת שמות (כמה קבועים ספציפיים). אישרה בינתיים לסופש ובראשון נדבר עם האחות האחראית שזה יהיה קבוע.
אז אתמול דודה שלי נכנסה ומחר כנראה אחותי תוכל גם. דודה שלי תוכל לבוא עוד איזה פעמיים במהלך השבוע להיות איתו.
צריך לחשוב מי עוד יוכל לבוא באופן קבוע יחסית.

הייתי מאוד מרוצה מהשיחה.

אני חושבת שהם רואים כמה חשוב לנו וכמה אנחנו שם. האחיות מתלהבות שאנחנו עושים מלא קנגורו.
אחת האחיות אמרה שלא כל פג מגיב לזה כל כך טוב, יש כאלה שיורד להם החום גוף. אבל הוא ממש שומר טוב על חום עלינו.
פיציק הוא אחד היחידים שכמעט לא נשאר לבד. אתמול עברתי ליד חדר אחר והתינוק שם ממש בכה. היה לי מאוד קשה לא לגשת אליו להרגיע ...
אחת החששות שלי מהמעבר לפגיה זה שאני משערת שיש שם מלא רעש של תינוקות בוכים, ולא רוצה שפיציק יצטרך לשמוע את זה כל היום...

---

ולסיום, למרות שכל הזמן יש לי עוד מה לכתוב...

אתמול בערב תכננתי שבעלי יישן קצת ואז יבוא להחליף אותי.
אבל הרגשתי שאני רוצה לפגוש אותו קצת, אז אמרתי לו לבוא להיות איתנו.
הוא בא בסביבות 7.
פיציק היה עליי ובעלי ישב לידי.
ישבנו ודיברנו קצת. שיתפנו חוויות. מה כל אחד אוהב לעשות איתו, מה אנחנו שרים או מספרים לו.
פיציק קיבל חלב, ובזמן ארוחת השישי שלו שרנו לו שירי שבת, ליטפנו ונישקנו.
הרגע הכי מקסים שהיה כל היום. שסוף סוף הרגשנו משפחה.

[פרח_בית*]

ניחוח, תודה

דוכיפת, לגבי העו"ס, ביררנו דרכה כמה דברים אחרים, טכניים. בינתיים נראה לי שיעבוד דרך הרופאה והאחיות, אם לא יעבוד אולי נעלה את זה גם מולה, למרות שלא בטוחה כמה זה משהו שהיא יכולה להשפיע עליו.

_מה יגרום לשחרור מהיר מהפגיה הרגילה? עליה במשקל? גיל לפי שבועות הריון?
מחשבות כפירה קטנות (וכנראה לא ריאליות): האם אפשר לברר מתי הוא יוצא מסכנה ולא זקוק יותר לבדיקות תדירות? האם אפשר לשאול אם אפשר להביא מיטת שדה מתקפלת ובאמת לישון לידו? האם אפשר ׳לדלג׳ על הפגיה הרגילה ולחזור הביתה (רק בתנאי שבעלך לוקח חופשה מהעבודה לשבועיים עד חודש ראשונים, או שאמא שלך עוברת לגור אצלכם לתקופה הזאת)?_
יש כמה תנאים לשחרור הביתה - מעל שבוע 35, לפחות 2 ק"ג - דבכים טכניים שנצטרך לחכות בשסילן, לא נראה שממש יתםשרו//וכל לבד את כל התזונה דרך הפה (בלי זונדה).

[פרח_בית*]

אויש זה שלח באמצע...

אמשיך לענות בדף החדש,

וגם אכתוב שם קצת על עניין הפגייה בהמשך לבשמת

(הדף הזה ארוך אז הטלפון שלי נתקע...)

[פלוני_אלמונית*]

מקסים, מקסים מקסים.
כולכם - את, בעלך, השאיבה, הקנגורו, הדודה... וכמובן התינוקי!
הוא לחלוטין התינוק הכי חמוד בעולם. בזה אין ספק בכלל!

שבת שלום מליאור

[פלוני_אלמונית*]

<אה, עכשיו ראיתי שפתחת דף חדש (תתחדשי!), אבל לא רוצה לעשות בלאגן, אז משאירה את ההודעה שלי פה.>

[בלבוסטה*]

רוצה לציין שהצוות בפגיה ובטיפול נמרץ עושה עבודת קודש.
אנחנו כאמהות מתמקדות ברצון לשחזר את החום והמגע של הרחם אבל הן שם דואגות לחיים.
אז גם לקבל את זה שלא הכל כמו שהיינו רוצים, ויש צרימות ושילדים שמאושפזים שם - במקום להרגיש שהם מופקרים, להרגיש שהם הילדים של כולם, לא רק שלכם כרגע, כי זה מאמץ משותף לייצב לטפח, לשמור, לרפא, לדאוג לשמור מזיהומים.

וכן יש תינוקות שמגע או טילטולים או מגע בכמה מקומות בו זמנית מציק להם (למשל כשאחות בודקת ברגל ועל הראש יש יד), כלומר אלה לא המצאות, יש שם ניסיון.
יחד עם זה יש אחיות מעיקות, מציקות, שחוקות, אפילו רעות.
יש כמו שיש בכל מקום. וחשוב להישמר ולהשתדל, אבל גם להעריך ולפרגן ולכבד ולהקשיב ולנשום עמוק ולהבין שזה לא רק ממניעים צרים, זה יותר רחב מזה, הצרימות ושצריך לספוג חלק גדול מהן לטובת הילד שלכם.

תודה לאל על המחלקות האלה ועל הצוותים האלה ועל הקשיים הבלתי רגילים שהם מתפקדים תחתם יום יום שעה שעה כדי לגורם לתינוקות האלה לשרוד ובטוב.

[פלוני_אלמונית*]

המשך בדף חיים חדשים
@}