פרח בית

[אנונימי]

כתובת מייל לענייני באופן (כדאי לכתוב לי פה ששלחתם מייל, כי אני לא בודקת אותו סתם ככה)
home flower@walla.co.il


מקום לחשוב -
4 שנים ארוכות ומפרכות, של ניסיונות וטיפולים עד הגעת בהריון המיוחל. לא הכל היה נורא, גם חיינו. אבל הרבה תסכול ועצב.

מקום לנשום -
דף ליווי הריון. מלא התרגשות שמחה וציפייה. וגם פחדים, כאבים, חולשה ועייפות...

לצאת לאור סיפור לידה -
סיפור הלידה של לולו המופלא מכל.

חיים חדשים -
התקופה שלנו בפגייה.
תקופה מאתגרת בהחלט. מתישה.
אבל גם תקופת היכרות עם לולו המתוק שלנו.

---

[תמרוש_רוש]

לא הגיע הזמן לפתוח לך דף בית?
@}

[פרח_בית*]

בהתאם לדבריה של בשמת בדף הגמילה, נראה לי שהרגשתי שקצת מוגזם לתפוס כל כך הרבה מקום בעולם... (גם דף בלוג וגם דף בית??).
בכל מקרה תודה
התרגשתי כשראיתי את זה ב מה חדש

[תמרוש_רוש]

גם דף בלוג וגם דף בית??
גוועלד. באמת איום ונורא, המקום שאת תופסת

ברור שגם דףבלוג וגם דפבית! יש להם שני שימושים שונים לגמרי.
ברוכה הבאה - ועכשיו באופן רשמי @}

[פלפל_לבן*]

היי תתחדשי! @}

[בשמת_א*]

הא, אם אני רק אצליח ללמד נשים לתפוס [קצת יותר] מקום בעולם - דייני.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

איזה יופי !
יש לך מקום !

[אוליב*]

תתחדשי!

[פלוני_אלמונית*]

שלחתי!
(תפילה שטיפונת עוד בעבודה הבוקר)

[פרח_בית*]

הא, אם אני רק אצליח ללמד נשים לתפוס [קצת יותר] מקום בעולם - דייני.
רק שתדעו, שזה הולך איתי די הרבה לאחרונה. עניין המקום בעולם.
נזכרת בזה הרבה ביום יום.
מרגישה שאני תופסת לי יותר ויותר מקום.
בסיטואציות מסוימות זה מרגיש לי פחות נוח, ואני נשארת יותר קטנה ומצומצמת, בתוך בעצמי. אבל גם אז, מודעת לזה, שמה לב ומנסה להתבונן. להבין למה, אם זה טוב לי או לא. האם הייתי רוצה לשנות.
ובאחרות, מרגישה שאני יוצאת החוצה, פתוחה.
וגם - ככל שאני יותר נמצאת, משתפת, מרשה לעצמי - הסביבה מגיבה לזה יותר טוב.
נראה לי שזה בניגוד למה שחשבתי בעבר, שאם אני אראה את עצמי יותר מדי לאחרים, הם יתרחקו...
ואני מגלה, שזה הפוך. הם מתעניינים, נפתחים ומשתפים גם (על מי אני עובדת, זה כמעט תמיד נשים, אז אפשר לכתוב פה הכל בלשון נקבה...).

ובכלל השנה מרגישה שאני קיימת יותר.
נמצאת יותר בחיים שלי.
בחיים של אחרים.
בעולם.
חיה יותר.

תודה לכן.

<אולי אעביר את זה עוד מעט לדף בלוג. בינתיים זה יכול לגור כאן>

[תמרוש_רוש]

_מרגישה שאני תופסת לי יותר ויותר מקום.
וגם - ככל שאני יותר נמצאת, משתפת, מרשה לעצמי - הסביבה מגיבה לזה יותר טוב.
ובכלל השנה מרגישה שאני קיימת יותר._
אוי, כל מילה. ללקק את האצבעות.
עשית לי נחת על הבוקר @}@}@}

(משום מה זאת נשמעת לי כמו הכנה נפלאה להתעברות, משהו שכמעט הכרחי לעשות)

[פרח_בית*]

אמרתי למישהי בעבודה על זה שפעם הייתי מאוד ביישנית, ועכשיו אני יותר פתוחה וכו'. היא ממש הופתעה - "את? ביישנית?". הייתי די בהלם מההלם שלה... האמת, שאני עדיין מרגישה שאני ביישנית, ורק לפעמים מצליחה להתגבר על זה.. ועדיין יש סיטואציות שבהם אני בקושי אצליח לפתוח את הפה...
ומצד שני - יש מקומות שהם אני מפתיעה את עצמי, ומתנהגת באופן שלא דמיינתי שאצליח בכלל.
זה קורה הרבה בעבודה, מול הצוות, בישיבות, מול הורים. מצבים שלא דמיינתי שאצליח להביא את עצמי להיות בהם בכלל, ופתאום אני מדברת חופשי... אומרת את דעתי. כאילו זה מובן מאליו שזה אפשרי...
מישהי חדשה בצוות התפעלה אחרי ישיבה עם הורים איך אני מדברת איתם בביטחון ובחופשיות, ומציעה כל מיני רעיונות - כשיש בחדר גם ותיקות יותר שלא הציעו. זה כל כך החמיא לי, כי באמת שאם היו שואלים אותי לפני 3-4 שנים, הייתי אומרת שבטח אשב כל הישיבה בשקט ואתקשה אפילו להגיד שלום בהתחלה...

_ובכלל השנה מרגישה שאני קיימת יותר.
נמצאת יותר בחיים שלי._
ואת זה הכי הרבה אני מרגישה עם הבית, הגינה והציור. שסוף סוף אני מביאה את עצמי לעשות דברים שהם אני. דברים שכאילו חיכיתי להם כל החיים.

ויש לי עוד הרבה לכתוב, אולי אעשה זאת מאוחר יותר... (אתמול כתבתי כל כך הרבה בתוך הראש שלי... אבל הייתי בנהיגה אז לא יכולתי לכתוב את המחשבות...)

[תפילה_לאם]

ויש לי עוד הרבה לכתוב, אולי אעשה זאת מאוחר יותר...
מחכה שתגיעי לזה.

שבוע טוב!

[טלי_ב*]

המון המון תודה @}
אימצתי את הרעיונות בחום, אלו באמת דברים שההורים ירגישו להערכתי נוח יותר איתם.

[תפילה_לאם]

פרחונית,
שלחתי לך מייל. @}

[פרח_בית*]

לקח לי קצת זמן, אבל עניתי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי. מתישהו גם אענה...
תפילה

[תפילה_לאם]

מאתמול מנסה להוסיף לדף הבלוג שלך, שגם אני דורשת בשלומך וחושבת עלייך, ומשום מה ההוספה נתקעת לי כל הזמן.
טוב שיש לך דף בית אישי.
@}

[פלוני_אלמונית*]

שלחתי לך מייל

[יולי_קו]

תודה שכתבת בדף שלי. זה נגע בי.

[פרח_בית*]

[קרן_שמש_צהובה*]

פרח יקרה,
כמה דברים שלא קשורים לכלום וקשורים להכל שרציתי להגיד לך ולא ידעתי איפה, עד שניזכרתי, שבשביל זה יש דפבית!!
<אבל בדיוק כתבת שאין לך סבלנות לאנשים. אז לא באתי להתארח. קחי מדסרי מה שנותן לך, ותשאירי את היתר>

ראשית, רוצה להגיד שעוקבת אחריך בנשימה עצורה. מאוד מבינה אותך ומתרגשת איתך.

כתבת לפני כמה ימים שהרבה פעמים את מתלבטת לפני שאת כותבת, ואז עדיין מרגישה שזה לא הכי חשוב
וכל כך שמחתי שאמרת את זה. אני כל כך הרבה פעמים נמנעת מלהגיב מסיבות דומות.
היה לי ממש נוח לשמוע את זה מאוד מישהי.
עשית לי ממש טוב על הלב.

ועוד משהו שרציתי להגיד לך: אני מאוד אוהבת לקרוא את כל מה שאת כותבת, אבל במיוחד מתרגשת מהתיאורים של אמא שלך.
זוכרת את הקטע שתיארת איך את מניחה יד איפה שכואב, ועוד יד, ואז אין מספיק ידיים אז אמא שלך מניחה את שלה.
ראיתי שקראת והגבת בארבע אימהות, אז אני מניחה שאת יכולה להבין את הקונטקסט: אני ממש אוהבת לקרוא את התיאורים הללו
מרגישה שהם פותחים לי צוהר לעולם שאני לא מכירה, לא יודעת איך הוא מרגיש, אין לי מושג איך הוא מתנהל
וזה ממש מקסים בשבילי, ואני מודה לך על הרשות והזכות, להציץ, ולו לרגע קט, למערכת יחסים <אין לי מילה> טובה יותר.
אני יודעת שאני בדרך, כולנו בהתקדמות.
אמא שלי שיפרה בהרבה למול ההורות שהיא חוותה. ועדיין, יש מקומות בהם היא כה חסרה, עד שאינה יכולה לראות בהם.
ואני משתדלת לראות ולהכיל יותר, ואולי גם הבת שלי, בבוא היום, תוכל לשפר עוד יותר. אולי ככה הופכים את העולם למקום טוב יותר.
<לא בטוחה לגבי כל זה, סתם כל מיני מחשבות שמתרוצצות בי ולא יודעת איך עלו פה פתאום, זה לא בדיוק קשור למה שרציתי להגיד. נו, שוין...>

בכל אופן מודה לך על כל הפיסות הללו מעצמך ומהקשר ביניכן שאת מאפשרת לי להתענג עליהן.
מודה גם על תגובה שלך אצלי, ובכלל על הרוח שאת מביאה איתך.

אגב, תמיד שאני רואה תרנגולות אני נזכרת בך
@}

[פרח_בית*]

אבל בדיוק כתבת שאין לך סבלנות לאנשים. אז לא באתי להתארח
בבאופן זה אחרת, כי אני מרגישה בנוח לענות מתי שמתאים לי (בניגוד להודעות/טלפונים, שיש ציפייה לתגובה מיידית).

רוצה להגיד שעוקבת אחריך בנשימה עצורה. מאוד מבינה אותך ומתרגשת איתך.
תודה

_כתבת לפני כמה ימים שהרבה פעמים את מתלבטת לפני שאת כותבת, ואז עדיין מרגישה שזה לא הכי חשוב
וכל כך שמחתי שאמרת את זה. אני כל כך הרבה פעמים נמנעת מלהגיב מסיבות דומות_
שמחה שזה עזר למישהי! זה משהו שאני מרגישה מאוד חזק.
אצלי בדף פחות קשה לי לכתוב. בהתחלה זה גם היה אבל עם הזמן אני מרגישה חופשי יותר. מן תחושה שגם ככה רק מי שרוצה לקרוא תיכנס... לפעמים רק מרגיש לי חשוף מדי, אבל מרגישה שהכתיבה עושה לי טוב אז מנסה לשים את זה בצד.
אבל בתגובה לאחרות יותר קשה לי. מן תחושה שאני פולשת להן למרחב...
בימים האחרונים אני מנסה להתגבר על זה, ולכתוב ולשלוח יותר, גם כשאני לא בטוחה (וכ-ל פעם אני לא בטוחה, ומתלבטת המון, גם אחרי שכבר שלחתי).
אבל החלטתי שגם ככה יש לי מלא זמן פנוי אז יאללה... אני אנצל אותו למשהו..

מנסה להזכיר לעצמי שאם לי נעים לקבל תגובות,
אז גם לאחרות. למרות שתמיד עדיין יש את החשש שאולי זה לא במקום או לא מה שמתאים לצד השני לקרוא כרגע...

וזה ממש מקסים בשבילי, ואני מודה לך על הרשות והזכות, להציץ, ולו לרגע קט, למערכת יחסים <אין לי מילה> טובה יותר.
אני חושבת שפעם פחות ראיתי את זה כמשהו מיוחד, חשבתי שכל האימהות ככה. והרי לאורך השנים היו גם דברים שהכעיסו אותי, דברים שפחות אהבתי בהתנהלות וקשר. ועדיין לפעמים. אבל בסה"כ זאת אכן מערכת יחסים אוהבת, ששתינו מביעות בה אהבה והערכה. וזה כמובן משמעותי.

ואני רואה שלא תמיד זה ככה, והאמת שזה משהו שקשה לי לראות מהצד. אמא שלא תגיד לילדים שלה שהיא אוהבת אותם, שלא תחבק (חיבוק חזק ואמיתי, לא כזה קטן נימוסי), שלא תביע הערכה במילים על משהו טוב שעשו.
גם כשזה כלפי ילדים וגם כלפי מבוגרים.
מה שכן, אני כן מצליחה לפעמים לראות מהצד את האהבה, או הדאגה, גם אם הן מובעות באופן שונה ממה שאני רגילה. למשל אמא שתבשל משהו ספציפי כי הילד מגיע הביתה, כי היא יודעת שהוא אוהב. או תצרגש ממשהו משמח שקרה לו, בלי להגיד כל הכבוד או איזה יופי, אבל רואים לה בעיניים שהיא מתרגשת.
ואני יכולה רק לקוות בשביל הילדים שלה שהם רואים את הדברים האלה, ויודעים לקבל מהם את החום והאהבה שהם צריכים.
יצא לי לראות באותה משפחה אחים שונים, שחלקם ידעו לראות את זה, ולהרגיש אהובים ומחובקים למרות שזה לא נאמר בפועל. ולהתעלם, או לפחות לא לקחת על עצמם ,
את ההתנהגויות הפחות אוהבות (ההערות, חוסר ההתחשבות בסיטואציות שונות), ואחים אחרים שהרגישו דחויים או מרוחקים בגלל התנהגויות כאלה.

מקווה שזה יצא מובן, לא רציתי לתת דוגאמות מאנשים ספציפיים... אז יצא כללי ואולי מבלבל קצת.

ואגיד, שעם אבא שלי מערכת היחסים שלי הייתה ממש שונה. הרבה יותר טעונה ונפיצה... אבל חלו בה המון שינויים במהלך השנים, וכשבגרתי קצת אז כבר היו פחות חיכוחים. והצלחתי כן לראות ולהרגיש את האהבה, הדאגה. את הגאווה שלו בי. יכולתי לדבר ולשתף אותו יותר. הרגשתי שהוא יותר פנוי להיות שם בשבילי.
אבל אף פעם לא הייתה הקירבה הזאת שיש לי לאמא שלי.

[אמא_של_מוש*]

שלחתי לך מייל (-:

[זהבית*]

מה איתך פרח? מה שלום לולו?

[פרח_בית*]

היי, אנחנו סה"כ בטוב.
האמת שהיום אני חולה, אבל רוב הזמן דווקא בסדר.

יש ימים יותר קשים אבל גם הרבה ימים טובים.
הלילות עדיין מעייפים אבל לרוב אני מסתדרת עם זה.

אכתוב יותר בהמשך

[צפרדע_ית]

פרח בית, רציתי לומר תודה על הושטת היד, בתקופה קשה. אמנם מאוחר - אך עדיין מודה לך.
תודה.
ץ