מקום מיוחד בערד

[אנונימי]

מדור חינוך

[ניצן_רייס*]

בקצה העולם יש מקום מיוחד
יש שם בית פתוח עם לב רחב במיוחד

הוא לגמרי לא שגרתי ומרגיש כמו ואריאציה לחינוך ביתי
זה מתחיל מהגן ונמשך עד י"ב (לא שיש שם כיתות, זה רב גילאי) .
עכשיו "סיימו " ארבעת הראשונים, כן, המקום מתקיים כבר 9 שנים.
זאת אומרת שיש נסיון לצד למידה מתמדת בעינים פקוחות,
ובעיקר אמונה שבכל ילד ישנה נשמה שנעים לתת לה כבוד
וגם את החופש להחליט מתי ומה ללמוד.

בקצה העולם יש מקום מיוחד. בשבילנו הוא בית הספר הפתוח- דמוקרטי בערד.
אם כמוני אתם נבהלים מהמילה דמוקרטי, שווה לבקר ולראות את מה שאי אפשר להגיד במילים או תמונות.
יש שם נעימות מיוחדת - מהנה, וכששואלים אותי אם הילדים עכשיו בקייטנה, אני עונה שזה מה שהם עושים כל השנה.

[בלה_שנדמה_לה*]

הי, יקרה.
גם לראות אותך פתאום (איך זה מרגיש אמיתי, הוירטואלי הזה ) וגם שיר כל כך יפה שכתבת בחרוזים, סחתיין עליך.

רוצה להגיד שבית הספר הזה באמת מאוד מאוד מיוחד. ביקרתי שם לזמן קצר בלבד, אבל היתה אוירה מופלאה ונעימה, המבוגרים נראו פנויים באמת לכולם, רגישים וקשובים, מטפלים ולא מעיקים, ממש כמו משפחה. כשיצאנו הבת שלי אמרה שהיא גם רוצה ללמוד בכזה אם אי אפשר בזה ממש.... (-:

מה שלומכם???

[ענבר*]

שלום
אני גרה לא רחוק מערד,
ומחפשת עבודה לשנה הבאה,
אפשר ליצור איתך קשר במייל/ טלפון?
אני ב-inbarkid בג'ימייל.

[ניצן_רייס*]

היי ענבר. לגבי עבודה אפשר להתקשר לאיילת : 0524033819
אני אמא לשני ילדים בבה"ס (קוראים לו קדם) ולשתי תאומות שאתי בבית. הצטרפנו לפני שנה, אחרי 4 שנים בחינוך ביתי, ואפילו עברנו לשם כך לערד -
לכן אני כוכבת "בקצה העולם" (כשבאנו לראות את קדם זאת הייתה לי הפעם הראשונה בערד). איפה את גרה?

[ענבר*]

אני גרה בהר חברון, ביישוב קטנטן שאיש לא מכיר:)

[ענבר*]

אני אתקשר, תודה על המספר!

[אמא_בדמוקרטי*]

שלום,
ניצן, כתבת שבהתחלה ניבהלת מהמילה דמוקרטי- למה? אהבתי מאד את מה שכתבת, אבל הנקודה הזו מעניינת אותי במיוחד.
שרון

[שרית*]

ללא ספק מקום מיוחד, הילדים שלי נמצאים בבית הספר מיום הווסדו,
מבחינתי זו הגשמת חלום, הילדים לומדים מתוך רצון
הילדים לומדים כשמתאים להם, כשהם מוכנים נפשית, כאשר טוב להם.
ובמחינתם ללמוד זה לא עונש ולא סבל אלא דרך חיים.
הילדים שלי לא יגידו כמוני שהם אוהבים ללמוד אבל שונאים את בית הספר.
הם יגידו שהם לומדים כל החיים ובית הספר זו חוויה מהנה,
ותודה ניצן על הדף

[ניצן_רייס*]

תשובה לשרון: לפני שראיתי איך מתנהל קדם, דמוקרטי נשמע לי כמו מקום שבו מצביעים על כל דבר ומקבלים את דעת הרוב, כך שמי שיש לו יותר כח לייצר רוב זוכה בתשומת הלב. אבל זה כלל לא מה שקורה שם בפועל, אלא להיפך- דווקא המונח דמוקרטי משקף שם את הזכות שיש לכל אחד להציע רעיון ולהביע את עצמו, ולאחרים- להיות ערים ורגישים למי שמולם . ראיתי את זה בצורה מרגשת ומשעשעת בערבי ההופעות: יש איזה 20 ילדים שמופיעים כי לכולם יש את האפשרות להתבטא, וקטנים כגדולים זוכים לפרגון ותשואות. אולי הכוונה בחינוך דמוקרטי היא דו- שיח? קל לי יותר לו בה"ס פתוח.

[ניצן_רייס*]

ועל זה נאמר: אל תסתכל בקנקן (בכותרת) אלא במה שיש בו..... וגם: אין טוב ממראה עיניים (של כמה חודשים).....

[אמא_של_מרק*]

מעניין שגם אני חששתי בהתחלה מה''משטר'' הדמוקרטי . .

אחרי שנה בבי''ס הבן שלי סקרן יותר, בטוח יותר ונהנה מלמידה יותר מתמיד.
ובשבילי הכי חשוב שאני לא מרגישה את הנתק הרגשי שעלולים לחוש כשמכניסים את הילד למוסד. אולי זה בגלל שהאוירה בבי''ס מתאימה לאוירה בבית...
בכל מקרה אנחנו ממש שמחים שיש מקום כזה בערד!

[פלוני_אלמונית*]

הי ניצן, נדמה לי שערד נשמע יותר מפחיד מדמוקרטי...!!! ישר כוח על החלוציות!

[ניצן_רייס*]

האמת שלא פשוט היה לנו להחליט על המעבר לערד. לא חשבנו שנגור בעיר. לא חשבנו שנגור יותר רחוק ממה שכבר הרחקנו (מושב ניר עקיבא בצפון הנגב). היינו בחינוך ביתי וניסינו במשך יותר משנתיים וחצי להקים באזור שבו גרנו בית ספר פתוח מאוד- במודל שמתקיים בערד וגם בבית אורן (מיתר) ועוד. בית ספר שיהיה המשך טבעי לחינוך ביתי. מקום שהוא בעצם קהילה של ילדים וצוות בה"ס והורים. הרעיון הזה היה פתוח מידי לאזור, והבנו שאנחנו צריכים ללכת אל מקום שיש בו את הדרך שאנחנו מחפשים.
ביקרנו בבה"ס בערד 3 פעמים ואהבנו את מה שראינו: ילדים יוצרים בחימר, בונים מערכת תעלות מים בארגז החול, מסתכלים/ קוראים בספרים, משחקים קלפים, בונים מבנה ממזרונים, מדברים בבית בוץ, משחקים כדור סל, מציירים בשיעור אומנות, מנסים בשיעור ניסויים, מקלידים את עיתון בה"ס.... ובסופו של יום מסדרים ומטטאים קטנים כגדולים, וכל ההתרחשות הזאת בנעימים.
הסתובבנו בערד כדי לראות מה בעניין המגורים: אני חושבת שיש בערד יותר שכונות של בתי קרקע מבתי קומות. מצאנו לעצמנו בית גדול על שטח של כמעט דונם (זה היה מעבר חד מקראוון של 45 מטר). אז באמת רחוק, אבל בתקציב קטן אפשר לגור בבית גדול. ועוד עניין שקשור לתקציב, והיה קריטי מבחינתנו הוא התשלום לבה"ס: 650 ש"ח בחודש. ועוד על ערד: זאת אומנם עיר, אבל גם לבת הכפר כמוני, היא ידידותית: יש בה אוירה של מקום קטן, ויש בה את כל הפסיליטיז של עיר: מגוון של חוגים, ספריה מקסימה עם שעות סיפור לילדים, מפגשי סופרים להורים, יש רובע אמנים ... ופגשתי אנשים טובים - גם כאלה שלא מקהילת בה"ס.

[איתן_שקד*]

ניצן אני כל כך מודה לך שתארת את המקום שאני הכי אוהב בעולם, ביתי, בפני קהילה כל כך חשובה. אני כל כך מקווה שמקרב קהילת "באופן טבעי" יהיו עוד משפחות שיבואו לגלות את הקסם הזה: ערד-עיר שנוגעים בה במדבר, קהילה, בית ספר שמלמד את כולנו, ואנשים טובים רבים מסביב.
להתראות מאיתן שקד (נוסינוביץ)
הורה וחונך בבית הספר.

[דור_בוגר_בית_הספר*]

מכתב פרידה שהוקרא בערב סיום שנה.

29-06-2009
לילד הייתי נותן כנפיים, אך משאיר אותו ללמוד לעוף בעצמו.
אני לא באמת יודע מאיפה להתחיל, איך אני יכול לסכם 9 שנים של שהייה ממושכת במבנה הזה שמקנה לנו כ"כ הרבה?
המבנה יכול לשמש כבית, כמשפחה, כמקום שמקשיבים בו, המבנה יכול לשמש כמקום שבו מבינים אהבה מה היא. שכאן, אחרי שאתה עובר את השער ההרמוניה הבית ספרית נחה עליך בצורה מדויקת.

בתחילת הדרך, עברנו הכשרה. חלקכם בטוח לא מבינים על מה אני מדבר וחלקכם אולי זוכר משהו במעומעם. הוכשרנו מההתחלה לחיות בתוך חיים דמוקרטיים אוטונומיים..
ביום הראשון נכנסנו, הכרנו במידה מועטה את הצוות ואת הילדים שאיתם אנחנו מתחילים את המסע שבחרנו לעבור. דברנו על ו. משמעת קבלנו חוברת של החוקה, וחוברת שמסבירה על כל מורה וחונך שהיה פה.
בפעם הראשונה שקבלנו צו סגירת הבית ספר, כולנו היינו בפאניקה. אנחנו, בדיעבד כמובן, פליטי המערכת, לא רצינו לחזור "לשם"... אני זוכר, שההורים אז היו אמיצים, "אנחנו נלמד את הילדים שלנו באוהלים" הם אמרו.."אנחנו נשב בכלא, אך "לשם" הם לא יחזרו" הצהירו... הרגשנו בטוחים..
לאחר הגעתו בפעם הראשונה של צו הסגירה, הבנו, בפעמים הבאות, שהצו עצמו זה רק חתיכת נייר שמקושטת בצורה יפה המגיעה היישר ממשרד החינוך בכבודו ובעצמו.
מאז, למדנו והתפתחנו יותר, מי מאיתנו הבוגרים, ועומרי כמובן, לא ישב עם מיכל סטריער ב"משרד" שלה ודיבר על בירוקרטיה ועישן בצורה פסיבית LM לייט?
זוכרים את הטיולים המשפחתיים? את הקבלות שבת? ההופעות? החגים? הטיולים השנתיים? הימי שישי? החלות? הירידים? הלונפארק? ימי המים? ועוד שאני בטוח מפספס....
את כל זה, אני חוויתי, את כל זה..אני לא אחווה יותר בתור תלמיד בבית הספר...
מוזר לי אפילו להעלות על הדעת שממחר, הפעם הבא שאני אכנס לבית הספר, זה יהיה כשאני מדוגם בחולצת תנועה כחולה אדומה ואני אהיה אחראי על קן שלם עם חניכים.

בחרתי להמשיך ולחנך, לחיות חיים שיתופיים עם גרעין נח"ל ולצאת להגשמה דרך התנועה.

זה קצת עצוב, אני מודה. אני בעצמי יוצא לחיים חדשים חברה חדשה אנשים חדשים..התחלה חדשה, אבל אתם? אתם תמשיכו בחייכם, אתם אנשים עסוקים אל תגדישו הרבה זמן או מחשבה או דמעה אחת.. רק דבר קטן אבקש, נסו להרגיש את רוחנו שתמיד תהיה איתכם, ושתמיד תהיה פנויה למענכם.תמיד.

לסיום:
גדלתי והתחנכתי ברוח הדמוקרטית המהווה את החופש לבחור והחופש לרצות לדעת.
למדתי להכיר את הסביבה, להבין התנהגות הסובבת אותי, להיות רגיש , ולא אדיש.
למדתי להכיר את עצמי, להבין מי אני ומה אני. ולדעת לאין פני מועדות.
זה לא היה קל, אבל הצלחתי.

ואני אסיים בציטוט של האישה שתמיד גורמת לי להרגיש שיש עוד סיכוי לעולם הזה :

"...החשוב לי עכשיו זה העתיד, זה אתם- הדור השני השלישי, הרביעי והדורות הבאים. כולכם- צעירים ובוגרים יותר. עתידכם כאן בארץ הזו היחידה, היפה, האהובה ופגועה בגזענות, שנאת האחר והזר, יש בה חמדנות וונדליזם וסכינאות ואלימות נגד חלשים וקשישים ורעבים- אתם יכולים. חייבים ללחום בכל זה. בכל שנוגד ערכים אנושיים. איך? דרך אכפתיות ואי אדישות מעורבות ועשייה בבית, בבית הספר, ברחוב. תחנכו עצמכם ואחרים לאהבה ולא לשנאה, לשלום, לרעות ליופי, לצחוק ושמחה..."
חווקה פולמן רבן.

תודה לצוות שליווה אותי,אותנו. תודה לילדים המדהימים, תודה להורים ולמתנדבים.
ובעיקר, תודה רבה לכולכם! המשך ערב מהנה!











ניצן רייס(2009-09-01T12:29:03):
שנה חדשה. פגשתי בבית הספר את ראש העיר. סיפרתי לו שאנחנו כאן בזכות המקום הנדיר הזה וכמונו עוד כמה משפחות.... בעצם אני כותבת כי המחשבות על שנה חדשה גלגלו אותי לחוויות מהשנה הקודמת,...ולאיך נולד שיעור חוויות : בתחילת השנה שעברה, כשרק הגענו לבה"ס ולערד, כשהכל היה חדש ולא מוכר וכל כך נזקקתי לנקודות אחיזה, עמדנו גילי ואני מול לוח המודעות הגדול שמקבל את פני הבאים לבה"ס ובחרנו שיעורים שהוא רצה להשתתף בהם. רשמתי את הכל על דף ותליתי בבית על המקרר. אומנם על פני שישה ימים נחו להם איזה שיבעה שיעורים בסה"כ, אבל גם זה עזר לי למשוך קצה חבל ולקבל אשליה מרגיעה של שליטה במצב. כשהייתי מבלה עם הילדים בבה"ס ועוקבת אחרי גילי ראיתי איך הוא פורש לו משיעור אחרי שיעור, כך שלמעשה הוא השתתף בשיעור פרטני של קריאה וכתיבה ושיעור קבוצתי של ניסויי מדע. גם למשהי כמוני שבאה מחינוך ביתי (ואולי דווקא בגלל זה ) היה קצת קשה עם זה. דיברתי על זה עם איתן שהיה חונך של גילי והוא האיר את עיניי בקשר לגילי וגם האיר לי את האופן המקסים שבו הוא והצוות רואים את הדברים: כל העוצמה, הנחישות, ההנעה הפנימית של גילי תועלו ליצירת חברים ולביסוס המעמד שלו. הוא בחר להתרכז בחברות. ואיזו למידה אדירה! כמה רגישות והקשבה והשתדלות צריך להפעיל כדי להשתלב בתוך חברה , כדי להרגיש ולהיות חלק. כדי לצליח להיות נוכח, להיות משהו שמחשיבים אותו ומקשיבים לו באמת. המשך יבוא....................

[חדווה_רז*]

געגועיי לערד המיוחדת והשלוה.