אולי מחר הוא יזחל

אנונימי

_{שם הדף שוּנה מ: אולי משהו לא בסדר עם הילד}

שם הדף זמני. אני מקווה שכל הדף יסתבר כזמני, ושלא יהיה בו צורך.
אם הוא יהיה כאן כדי להשאר, כבר אמצא שם דף מתאים.

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
למי שלא קורא אותי בדפים אחרים - אני אם לתינוק בן 11 חודשים, מתקנים אותו ל-10 חודשים כי נולד בשבוע 35.
הוא נמצא במעקב של התפתחות הילד בקופ"ח ושל מלווה בשיטת צעד ראשון.
אף אחד מהגורמים האלה לא אמר לי שום דבר שכזה, אבל אני תוהה אם באמת הכל בסדר עם הילד שלי.

הוא לא זוחל. הוא לא אוכל כלום. הוא לא יושב. הוא לא מגיב לשם שלו. הוא לא משחק עם עצמו. הוא לא עושה המון דברים שבני גילו (גם המתוקן) עושים.
אני יודעת שכל ילד הוא שונה ואי אפשר להשוות, אבל אני כבר לא מצליחה להתעלם מכך שבחודשים האחרונים (בהתחלה הכל היה בסדר) הוא מאוד מאוד איטי. הוא גם מזיז את הגוף באיטיות. עושה טובה שהוא זז קצת.
אני יודעת את זה גם כששנינו לבד בבית (וקשה לי, קשה לי לצאת איתו כשהוא בגיל כל כך מתקדם ולא מסוגל להפעיל את עצמו. קשה לי לקחת אותו כל היום במנשא עם תיק לחצי\כל היום ולהתנייד בקלילות ולדבר עם אנשים), וזה בולט כל כך כשאנחנו ליד תינוקות אחרים.

אני מרגישה שמשהו לא תקין. אני לא יודעת אם זה קושי רגשי, קוגניטיבי או אחר (פיזית דווקא הכל בסדר, הוא מרגיש 'חזק'), אבל משהו עוצר את ההתקדמות שלו.
ואני לא יודעת מה, למי לפנות ומה לעשות.

הי ג'וניפר,
נשמע שאת במקום לא קל - אני שומעת הרבה בדידות ודאגה מהמלים שלך.
מצד אחד - אם הוא נמצא במעקב של התפתחות הילד בקופ"ח, הייתי מניחה שהם היו רואים אם יש בעיה, לא? כל כמה זמן מישהו רואה אותו?

מצד שני, את נשמעת מודאגת וחבל להתעלם מזה בהנחה שמישהו יעשה את העבודה שלו.... למה שלא תפני לרופאת ילדים שאת סומכת עליה ושנעים לך איתה (טוב, אפשר גם רופא) ותשתפי בכל התחושות שלך? הן חשובות, התחושות האלה, יותר מכל השוואה לתינוק אחר.

תעדכני.

ג'וניפר,
אם הוא נמצא במעקב של התפתחות הילד בקופ"ח, הייתי מניחה שהם היו רואים אם יש בעיה, לא?
לא. מכירה סיפורים על פספוסים וכמה וכמה סיפורים על השהייה מכוונת של איבחון.
קחי לאיבחון פרטי אצל מומחה התפתחותי פרטי, בהקדם. את יכולה לקבל המלצות בפורום אוטיזם בתפוז (אני לא רומזת שזו הבעיה, רק מציעה את זה כמשאב מידע).
אני מציעה גם ליצור קשר עם רוני אנטן, תזונאית שעובדת (בארץ) עם דר ברגר, רופא ילדים מפלורידה שהתמחה בטיפול תזונתי וביו רפואי לילדים עם קשיים התפתחותיים.
אני מרגישה שמשהו לא תקין. אני לא יודעת אם זה קושי רגשי, קוגניטיבי או אחר (פיזית דווקא הכל בסדר, הוא מרגיש 'חזק'), אבל משהו עוצר את ההתקדמות שלו.
האמיני לעצמך ואל תחכי. אם יש בעיה, התערבות מוקדמת יכולה לעשות הבדל גדול ולרוב ככל שהילד צעיר יותר היא יעילה יותר.
את מוזמנת גם ליצור אתי קשר על פי הפרטים בדף הבית.

קחי לאיבחון פרטי אצל מומחה התפתחותי פרטי,
מתחיל להגמר לי הכסף לזה. לא שהיה הרבה מלכתחילה.
יש לא מעט המלצות, ואני לא יכולה לבדוק יותר מדי מקומות, ולא יודעת לפי מה לסנן. לקחנו הימור על צעד ראשון ועל המלווה משם, שהיא מנוסה למדי.
אני לא יודעת אם צדקנו.
ואם לא - מה הלאה? לבחור רנדומלית שם נוסף ששמענו ממישהו? העדר היכולת שלי באמת ללכת עם זה עד הסוף ולהגיד 'נלך לחמישה או עשרה מומחים, כמה שיידרש' - מפחידה אותי.
אני לא יכולה לעשות כל מה שנדרש.

אני מציעה גם ליצור קשר עם רוני אנטן,
תודה, אגגל אותה.

הוא נמצא במעקב של התפתחות הילד בקופ"ח ושל מלווה בשיטת צעד ראשון.
בתור התחלה - מה הם כן אומרים? הם יודעים את כל הדברים שהזכרת למעלה?

בכל מקרה...

מה הם כן אומרים? הם יודעים את כל הדברים שהזכרת למעלה?
כן, הם יודעים.

ההתייחסות שלהם שונה: הפיזיו' של התפתחות הילד אומרת שנראה שהכל בסדר. אמנם הילד לא זוחל, אבל היא לא מצפה אחרת מילד שנמצא רוב הזמן במנשא. לאחרונה התחלנו לשים אותו הרבה יותר על הרצפה (כי צעד ראשון טוענים שכן יש עיכוב ובנו לו תכנית אימונים קפדנית, אבל על זה עוד מעט), והוא מצליח להניע את עצמו לעבר חפצים, כשהוא רוצה. בהתפתחות הילד הוא עושה את זה הרבה יותר, בבית פחות. הוא מעדיף להתהפך על הגב ולחכות שאבוא אליו (ולקטר בקולניוץ, כדי להסב את תשומת ליבי שהוא מחכה).
היא אומרת שהוא 'על סף', והסף הזה לוקח כמה וכמה שבועות (חודשים?). הוא כמעט זוחל. כמעט יושב. אבל תקוע באותה נקודה במשך די הרבה זמן.
ולדעתה, אני צריכה לשחרר ולתת לו. זה יגיע. גם אם באיחור.

המלווה מצעד ראשון אמרה לי חד משמעית - הילד מעוכב. הוא לא עושה הרבה דברים שבני גילו עושים. לא ראיתי את האבחון ממש, אבל לרגע לא נאמר לי שיש בעיה עם הילד עצמו. גם לדעתם, הוא לא זוחל כי הוא הרבה במנשא, והוא לא נמצא על הבטן, ולדעתה של המלווה יש לזה קשר גם לאיך שהוא מסתכל על דברים ועוקב אחריהם, לאיך שהוא יוצר קשר עין (הוא יוצר, אבל לטענתה זה אחרת מאשר ליצור אותו בשכיבה כשאמא קצת יותר מרוחקת) ועוד כל מיני ניואנסים קטנים.
כלומר - יש משהו, אבל זה פתיר, ורק עניין של תרגול וקצת יותר שכיבה על הבטן. ושכיבה על הבטן, כבר הזכרנו?

ואגב התרגול - אני לא יודעת אם יש קשר ישיר, אבל לאחרונה הילד בוכה הרבה יותר. עצבני הרבה יותר. פחות רגוע. נראה שהתרגול הזה קשה לו.

אז גם בין שתי המסגרות האלו, אני לא תמיד יודעת למי להקשיב ומה לעשות.
הייתי רוצה לתת לו את הזמן, אם הייתי משוכנעת לגמרי שזה כל מה שצריך. הייתי מתרגלת איתו, אבל אני לא יודעת כמה אני סומכת על התרגילים שלהם. הגישה שם היא לא ממש באופנית, אם לנסות לתאר בקצרה. (אני כן עושה את מה שאני יכולה לעשות איתו תוך כדי משחק. אני לא מוכנה לעשות דברים שאני יודעת שיפחידו אותו או לתת לו לקטר עד שהוא מתחיל לבכות).

תפסתי מרובה, לא תפסתי.

אני מחזקת את דברי תמי -

_אם הוא נמצא במעקב של התפתחות הילד בקופ"ח, הייתי מניחה שהם היו רואים אם יש בעיה, לא?
לא._

_אני מרגישה שמשהו לא תקין. אני לא יודעת אם זה קושי רגשי, קוגניטיבי או אחר (פיזית דווקא הכל בסדר, הוא מרגיש 'חזק'), אבל משהו עוצר את ההתקדמות שלו.
האמיני לעצמך ואל תחכי._

אינטואיציה אימהית זה הכלי הכי טוב שיש לך פה.
יש כמה אנשי מקצוע שאני יכולה להמליץ לך עליהם לא בסכומי עתק.
שלחי לי אימייל?

מסכימה עם כל מי שכתבה להאמין לעצמך ולא לחכות.
אני ממליצה על ענת סימון יודעת שהיא רחוקה לך, ובכל זאת.
היא בשום אופן לא תעבוד עם תינוק בצורה שלא נעימה לו.
מה שאני אוהבת בה זה שהיא למדה מגוון שיטות ולכן הראיה שלה מאד רחבה.
והיא מאד בעד מנשאים ולא תגיד לך שטות כמו "הוא לא זוחל כי הוא במנשא". רוב הילדים שאני מכירה שגרים במנשא מתפתחים באופן תקין אם לא מהר מהממוצע. אני לא יודעת מה מעכב את הילד שלך, אבל זה בטוח לא המנשא

אני לא יודעת מה מעכב את הילד שלך, אבל זה בטוח לא המנשא.
בדיוק. לא הייתי סומכת על מישהו שחושב ככה, וכרגע אלה שתי המסגרות המקצועיות שאת הולכת אליהן. שומעים את הפקפוק שלך בהן עד הנה. את צודקת.
בדיוק כמו עם זיהוי הבעיה, את תדעי לזהות את איש המקצוע שמתאים לך. וממה שאני קוראת כאן, זה לא אף אחד מאלה שאת עובדת איתם כרגע.

ועוד משהו שמעצבן אותי בקביעה הזו, חוץ מהטמטום: הסבטקסט של האשמת ההורה. הוא מעוכב בגלל שהחזקת אותו במנשא = את גרמת לבעיה.
אני לא מכירה אותך ואת הבן שלך, אבל אני חותמת לך על דבר אחד - לא את גרמת לעיכוב בשום צורה, גם לא כי "פשוט לא ידעת יותר טוב". זה לא יפריע לבעלי מקצוע לאבחן אותך כמקור הבעיה בשלל צורות ואופנים, סובטיליים יותר ופחות

.

אני חייבת להגיד לך שזה ממש, אבל ממש מוזר מה שההיא מצעד ראשון אמרה לך.
אני הייתי עם בכורתי בחוג של מישהי שבין היתר הוכשרה על ידי צעד ראשון והיא דווקא פימפה שוב ושוב שחשוב לשים את הילד במנשא!
(אני הייתי היחידה שם עם מנשא, רוב האמהות היו עם עגלות היי-טק ולכן היא פמפמה את זה שוב ושוב).
היא כל כך הדגישה את זה שחשוב שהילד יהיה במנשא שחשבתי שזו ממש חלק מהאג'נדה שלהם. אני לגמרי מופתעת עכשיו
ואחשוב פעמיים אם להמליץ למישהי על מטפלת מטעמם שהיא לא אותה אחת מהחוג שהייתי בו לפני 4.5 שנים.

וחוצמזה, מחזקת:

_אם הוא נמצא במעקב של התפתחות הילד בקופ"ח, הייתי מניחה שהם היו רואים אם יש בעיה, לא?
לא.
אני מרגישה שמשהו לא תקין. אני לא יודעת אם זה קושי רגשי, קוגניטיבי או אחר (פיזית דווקא הכל בסדר, הוא מרגיש 'חזק'), אבל משהו עוצר את ההתקדמות שלו.
האמיני לעצמך ואל תחכי._

אני מציעה לדבר עם כל מיני מטפלים, לבדוק מה רלוונטי, לשבת עם עצמך ועם מחשבותייך ובן זוגך כמה ימים ואז לקבל החלטה.

אינטואיציה אימהית זה הכלי הכי טוב שיש לך פה.

ובנוסף, רציתי כמובן להמליץ על אנשי מקצוע, אלך על ההצעה של ניצן: שלחי לי מייל?

הכתובת מופיעה בדפבית שלי דברתיה קוממי

הי ג'וניפר יקרה,
קודם כל ליבי איתך. גם אני הייתי לא מזמן במקום הזה בו בקושי אפשר לנשום מרוב חרדה לגורלו של התינוק שלך. זאת החוויה הכי מפחידה שעברתי בחיים שלי (והיו לי חיים עשירים מאד לפני כן...). אני שולחת לך כוחות להתמודד עם המחשבות והדאגות ומקווה שבקרוב יתברר כי הדאגות היו לשווא. בכל מקרה אני רוצה לחלוק איתך מנסיוני וממה שאני למדתי במשך יותר משנה שחיי מוקדשים לחקירה, ניסוי ולמידה של שיטות ודרכים לעזור לבן שלי (תוכלי לקרוא עלינו עוד בדף החלמה מלאה וניסים אחרים). במשך השנה הזו טסנו ברחבי העולם על מנת להגיע לכל מומחה ושיטה שנראו לנו רלוונטים. במסגרת ההתנסויות האלו הגענו גם לישראל (אנחנו גרים בחו"ל) וניסנו את "צעד ראשון" במשך כחודש עם אחת המומחיות שלהם להתפתחות הילד. האשה, שלא אזכיר את שמה (מכיוון שלמרות הכל ברור לי שכוונותיה היו טובות), היא מדריכת מדריכים בשיטה ורבת נסיון. בקצרה אומר לך שבמהלך כחודש של תרגולי "צעד ראשון" התינוק שלנו הראה רגרסיה ברורה בכל תחום אפשרי והגרוע מכל, הפך מתינוק שמח בחלקו וחברותי לתינוק מבוהל עצוב ודיכאוני. אני דואגת שאולי הבן שלך מנסה לתקשר איתך מסר דומה לבן שלנו ( שגם כן בכה ולא נהנה מהתרגולים): ,בבקשה הניחו לי'. לקח לנו הרבה יותר מחודש לתקן את הנזקים הפיזים והנפשים של חודש אחד של "צעד ראשון". בקצרה רק אומר שהמומחית של צעד ראשון שאנחנו פגשנו היא כלל וכלל לא מומחית בהתפתחות תינוקות (בעיקר לא של אלו שמעבר לתחום הנורמה) אלה רק מומחית בשיטתה. ההתנסות שלי עם צעד ראשון היא אחד הדברים הכי קשים שחוויתי עם הבן שלי ואני מקווה שיש לך את הכוחות להקשיב לבן שלך ולעצמך ולהפסיק עם התירגולים לפחות עד שתאספי יותר אינפורמציה בנוגע למצבו של הילד הספציפי שלך. אני יודעת שהחרדה והדאגה מדרבנים אותך "לעשות משהו" על מנת להציל את המצב אבל יתכן, כפי שאת בעצמך מרמזת, שהמשהו הזה ש"נפל" לידיך כרגע הוא לא הדבר הנכון והמתאים. אני כמובן לא מכירה אותך או את בנך ולכן כל מה שכתבתי הוא רלוונטי רק להתנסות הספציפית שלי- לכן את מוזמנת למחוק או להעזר לפי מה שמרגיש לך נכון. בכל אופן מעבר לשלב האיבחונים והברורים (שגם לגביו יש לי הרבה דעות והשגות אבל קצרה היריעה), בסוף מגיעה שלב הטיפולים ועל כך היתי רוצה להוסיף המלצה משלי, למרות שאין לי נסיון ספציפי עם המטפל, רק עם השיטה. כותב באתר הזה אדם בשם איתן לרנר (תמי גלילי כמדומני מכירה אותו היטב ותוכל להוסיף את דעתה) איתן מתמחה בשיטת "ענת בניאל" שהיא למעשה התאמה של "פלדנקרייז" לילדים עם צרכים מיוחדים. אנחנו טסנו לקליפורניה ולניו יורק כדי לפגוש את ענת בניאל עצמה אבל באופן סדיר אנחנו פשוט מטפלים אצל מספר מדריכים שלה באזורים קרובים יותר אלינו. מספר קצר של שעורים עם איתן שהוא מדריך בשיטה (שוב אני לא מכירה אותו אישית רק קראתי עליו - אני כן מכירה היטב את השיטה), תוכלי כבר בעצמך לדעת עם הבן שלך מגיעה לתוצאות. השיטה עדינה מאד ובניגוד לצעד ראשון או לפיזיוטרפיה או ריפוי בעיסוק רגילים, שום דבר לא נעשה בכוח והכל זורם עם הילד והיכולת שלו. בלי בכי ובלי כפיה. ועדין, התוצאות מדהימות ומהפכניות. אחרי שניסינו המון דברים (ועדיין ממשיכים לנסות ולבדוק שיטות נוספות) שיטתה של ענת בניאל (פלדנקרייז) היא התרפיה העיקרית בה אנחנו משתמשים ואני ממליצה עליה בחום. אני מודעת גם לענין הכספי (כפי שכתבתי מצבנו הכלכלי התהפך לאור מצבו של הבן שלנו) אבל בהחלט הייתי משקיעה בלחקור את הכיוון של פלדנקרייז (וכן אני יודעת שגם צעד ראשון צמח מפלדנקרייז אבל השיטה שלהם התרחקה מדי מהמקור) מכיוון שמדובר כאן כבר בטיפול תומך ומקדם לתינוק (ולא רק בחיפוש של מה "לא בסדר" אצלו). מתנצלת שיצא לי כל כך ארוך ומבולבל (כתיבה היא לא הצד החזק שלי), ומתנצלת מראש אם נראה כאילו אני מנסה לכפות מנסיוני המטרה היתה רק לשתף ואת מוזמנת למחוק מיד. בכל אופן אם תרצי בכך אשמח מאד לשוחח איתך בטלפון ולספר על המסע שאנחנו עוברים ולחלוק מההתנסויות שלנו עד הלום. כתבי לי בדף הבית עם תרצי ואתקשר אליך/ אתן לך את מספר הטלפון שלי. מחזקת את ידיך בתקופה המאתגרת הזאת ומאחלת לך בהצלחה עם כל ההחלטות.

אני הייתי עם בכורתי בחוג של מישהי שבין היתר הוכשרה על ידי צעד ראשון והיא דווקא פימפה שוב ושוב שחשוב לשים את הילד במנשא!
עד גיל 3 חודשים, בתנוחת ערסול, לרוב (למרות שהראו גם בטן לבטן). לא בגיל 10 חודשים ביאמו (למרות שגם את זה לא אמרו מפורשות. רק אמרו לשים המון על הבטן).

עד גיל 3 חודשים, בתנוחת ערסול, לרוב (למרות שהראו גם בטן לבטן). לא בגיל 10 חודשים ביאמו (למרות שגם את זה לא אמרו מפורשות. רק אמרו לשים המון על הבטן).

אני הגעתי אליה כשהילדה היתה בת 5 חודשים והיינו שם חצי שנה.

ראי:

הסבטקסט של האשמת ההורה. הוא מעוכב בגלל שהחזקת אותו במנשא = את גרמת לבעיה.

לא הייתי מצפה מאשת מקצוע להגיד משפט כזה, על אף ש

זה לא יפריע לבעלי מקצוע לאבחן אותך כמקור הבעיה בשלל צורות ואופנים, סובטיליים יותר ופחות .

אני יכולה להגיד לך מנסיוני הפרטי כאמא, עם שלושה ילדים שגדלו בתוך מנשא פחות או יותר, שלא הנשיאה במנשא מהווה בעיה.
כל ילד והכיוון שלו ולהאשים את הנשיאה במנשא נשמע כל כך טיפשי ולא מקצועי..

הילד שלי מעוכב התפתחותית. עברנו הרבה איבחונים והרבה מטפלים. היום הוא בן 7, והפערים הצטמצמו. ההמלצות שלי הן:
1) ללמוד לטפל בו בעצמך (אמא יכולה לעזור הכי טוב) מקריאה, הרצאות, ללכת למספר טיפולים ולהמשיך בעצמך להתייעץ
2) להניח לו ולתת לו את הקצב שלו (ההמלצה הטובה ביותר שקיבלתי) גם בטיפול "רך" ומועיל יש נזק: הילד תחת זכוכית מגדלת, הקליניקה מלאכותית, התחושה היא שמנסים "לתקן/לשפר/להכין" את הילד ולכן המשפט - אם יש בעיה, התערבות מוקדמת יכולה לעשות הבדל גדול ולרוב ככל שהילד צעיר יותר היא יעילה יותר. - מלחיץ וטומן בחובו גם נזקים פוטנציאליים (אולי באוטזים זה אחרת ואני לא מבינה בזה)
3) לבקר הרבה בגן שעשועים ולתת לילדך להיות מאותגר ולא לעשות בשבילו למשל לקדם אליו חפץ שהוא מעוניין כי מתיסכולים צומחים
4) לזכור שהתשובות הן אצלך ולא אצל אף אחד אחר את רק צריכה לגלות אותן
5) אפשר לנסות טיפולים ומטפלים למיניהם כדי שתדעי שהיית מספיק מקיפה אבל לדעת גם להפסיק כשמשהו לא נראה לך (תזכרי את יודעת הכי טוב בשביל הבן שלך)
6) לחיות את החיים ולדעת להנות מהם ולא רק לדאוג
בהצלחה

אני שולחת לך כוחות להתמודד עם המחשבות והדאגות ומקווה שבקרוב יתברר כי הדאגות היו לשווא.
אם בא לך תתקשרי

מצטרפת למה שנאמר לך כאן בדף - לכי עם תחושות הבטן שלך. את האמא, את יודעת הכי טוב. התיאור שלך את הטיפולים והאבחונים שאתם עוברים לא נשמע משהו, בלשון המעטה... לא חושבת שצריך במקרה הזה לשנות את כל מה שאת מאמינה בו ולעשות דברים שלא עושים טוב לבנך, או לך.

שולחת המון חיבוקים וחיזוקים - אם בא לך סתם לדבר, או להפגש איתנו, תגידי!

http://www.shivui-mishkal.co.il/open-house.php

אני לא יודעת מה מעכב את הילד שלך, אבל זה בטוח לא המנשא
מצטרפת
הבכור שלי "גר" במנשא, זחל לפני גיל 5 חודשים, ובכלל התפתח תנועתית נורא מהר
אני נורא שמחה שחוויתי את זה, כי עכשיו, כשהבן השני שלי (שגם הוא מתגורר במנשא...) לוקח את הזמן שלו ובקושי מתהפך עדיין,
אני יודעת שאין שום קשר לנשיאה.
לפי דעתי זה נאמר ממש מתוך בורות. אני הייתי שואלת על סמך מה הן אומרות את זה? שיראו לך מחקרים, אני בטוחה שאין להן.
זה נשמע כמו עצות של אחיות טיפת חלב מסוימות, שממליצות על תמ"ל מתוך בורות, ובגלל הגושפנקא המקצועית (עלאק), אנשים מקשיבים להן.
במנשא כמו יאמו, בו הבטן של התינוק במגע צמוד עם גוף שנמצא בתנועה ומשתנה כל הזמן, והתינוק צריך להתאים את עצמו
הוא מפתח את השרירים והקואורדינציה שלו לא פחות (אם לא יותר) מאשר כשהבטן שלו במגע עם משטח סטטי- כמו ריצפה.
והוא מרוויח עוד המון דברים בנשיאה.על עניין הקשר עיין "המעוות" בשל המנשא אין לי מה להגיד, חוץ מזה שברור לי שזה קשקוש.
מה, כל התינוקות באפריקה הם בעיכוב התפתחותי?? , מגוחך.
בקיצור- המומחיות שפגשת נשמעות לי כמקור מידע לא מהימן מצד אחד, וכמקור לביקורתיות ולהחלשה שלך מצד שני.
ושניהם לא טובים
דבר ראשון, הייתי משתמשת בהמלצות שנתנו לך פה, על אנשי מקצוע יותר מקצועיים.

מעבר לזה, המצב שאת נמצאת בו נשמע לא פשוט.
רוצה לחזק אותך. קבלי עזרה והקשיבי לתחושות שלך

כל התינוקות באפריקה הם בעיכוב התפתחותי??
יותר מזה, הספורטאים הכי טובים בעולם יצאו מאפריקה...

כל התינוקות באפריקה הם בעיכוב התפתחותי?
ברור, בגלל זה הם כל הזמן רצים!

(סליחה, הייתי חייבת).
לגופו של עניין אין לי מה לתרום חוץ מתקווה שהכל יתברר כעורבא פרח ויסתדר. נשמע בהחלט מלחיץ. @}

האם את יכלה להתעקש בקופת חולים ולבקש שיעבור איבחון מקיף ע"י רופא מומחה להתפתחות הילד. או לבקש מהם הפניה לאיבחון כזה באחד מבתי החולים.
עד כמה שידוע לי יש את מכוני התפתחות הילד הצמודים לבתי החולים (כמו המכון בתל השומר) שם יש צוות רב מקצועי שעושה איבחון.
באיזה בית חולים הוא נולד? (את לא צריכה לענות בדף) תבדקי לגבי מעקב פגים בבית החולים שבו הוא נולד ותבקשי שיתנו לך הפניה לשם מקופת חולים. (ביתי הגדולה נולדה בשניידר בשבוע 34) והייתה במעקב פגים עד גיל שנתיים. וביתי הקטנה נולדה בתל השומר (שבוע 35) היא לא הייתה צריכה מעקב גם לא הייתה בפגייה אבל ידוע לי שגם בתל השומר יש מעקב פגים. מבוצע בד"כ ע"י הרופאים של הפגיה..
נשמע לי שמטפלת בצעד ראשון או פיזיוטרפיסטית של מכון להתפתחות הילד (מנוסות ככל שיהיו) אינן הכתובת הנכונה להתיעצות כזאת אלא צריך לפנות לגורמים רב מקצועיים שיתנו איבחון מקיף . ויש רופאים מומחים להתפתחות תינוקות. (אם אני לא טועה אלו בדרך כלל רופאים מומחים גם לפגים, או "בוגרי פגייה")
בהצלחה ומקווה שאכן בסופו של דבר יתגלה שזו מהומה על לא מאומה.

אמם כולם קטלו אבל אני רוצה להציג צד אחר בקשר לשכיבה על הבטן..
יכול להיות שהמנשא הוא לא הבעיה אבל אצל הבן שלך כן יש איזושהי בעיה פיזית והשהות במנשא לא עוזרת לו. הוא צריך להיות על הבטן כדי לחזק דברים מסויימים שלא מתחזקים במנשא.

לפי מה שאת מתארת כן ראית שיפור מהשהיה על הבטן, התחלה של זחילה ועוד.
הקיטורים והעצבנות יכולים לנבוע גם מזה שאמא בלחץ מטורף, מבולבלת ולא בטוחה במה שהיא עושה, וגם אולי כן, מזה שקצת קשה להיות על הבטן כשהשרירים הרלוונטים חלשים. את ורק את יכולה לראות האם זה יותר מדי. לא נשמע שאת מענה אותו בשכיבה על הבטן.

אצל הגדולה שלי גם התחיל עיכוב וברגע שהשכבתי אותה על הבטן, תוך שבוע בערך היא התחילה להתהפך ובקיצור דברים התחילו לזוז. אז יכל להיות שאצל מליון תינוקות אחרים המנשא מעולה (דרך אגב באפריקה הן לא נושאות ביאמו להזכירכן) ואצל התינוק הפרטי שלך הוא לא הועיל במקרה הזה..

מחזקת אותך לעבור את השלב הקשה נורא הזה, ושבאמת זה יהיה כל העניין איתו..

שלום

אני הייתי חותכת מ"מטפלת" שמאשימה את המנשא, את צריכה מישהי יותר רצינית ממנה. ילד שמתפתח ביתר קלות פשוט היה דורש ממך לצאת מהמנשא.

בהמשך לדבריה של הולנדיה- לכי ליעל אופיר. לא מכירה את בניאל אבל יעל אופיר גם עובדת בשיטה שמבוססת על פלדנקרייז שהיא עצמה פיתחה.
והיא ככל הנראה אחד האנשים הרציניים ביותר ללכת אליהם. זה לא ללכת לעוד מטפל, זה ללכת למקור.
אני הלכתי להתפתחות הילד, אבל טופלתי על ידי פיזיותרפיסטית שהיא גם מורה לפלדנקרייז וגם מתמחה בשיטת יעל אופיר.

היא מקבלת ברמת אפעל. nis]יעל אופיר cv[/po].html

זה יעלה לך כסף, אבל את לא תתחרטי.

אני מרגישה שמשהו לא תקין. אני לא יודעת אם זה קושי רגשי, קוגניטיבי או אחר (פיזית דווקא הכל בסדר, הוא מרגיש 'חזק'), אבל משהו עוצר את ההתקדמות שלו.
זה ביחד בגיל הזה. והטיפול הפיזי עושה את ההבדל בכל התחומים האחרים. תקראי פה.. תמיכה בהתפתחות דרך תנועה תקציר מיום עיון 2009

בהצלחה.

אינדיאנית
אני יכולה לספר רק על עצמי- שני התינוקות שלי גרו במנשא ובכל זאת מצאו זמן להיות גם על הבטן. זה לא סותר. אני בהחלט בעד השכבה על הבטן ואני לא חושבת שהמנשא מונע את זה.
לי נשמע שהבעיה מתחילה מזה שמשהו מפריע לו לשכב על הבטן- ולא שלא מאפשרים לו. אני בטוחה שאם היה שוכב ומשחק על הבטן בהנאה ג'וניפר היתה מאפשרת לו את זה.
לעומת זאת תינוק שמקטר ומתלונן לא יכול ללמוד ולהתפתח. צריך לעזור לו לשכב על הבטן בלי קיטורים ונראה שעם אנשי המקצוע שמטפלים בו כרגע זה לא קורה.

אגב, מבחינת התינוק התנוחה שבה הוא נישא במנשא האפריקאי (יריעת בד שנקשרת בפינות) היא כמעט זההלתנוחת הנשיאה ביאמו.

מבחינת התינוק התנוחה שבה הוא נישא במנשא האפריקאי (יריעת בד שנקשרת בפינות) היא כמעט זההלתנוחת הנשיאה ביאמו

זה לא נכון, היאמו וחבריו מתכווננים הרבה פחות ממנשאים מסורתיים. ויש תינוקות שיישבו בהם פחות טוב.
אבל הבעיה היא לא רק המנשא עצמו. הבעיה היא שהאמהות לא יודעות איך מחזיקים תינוק ואין מי שיתקן אותן.
אין שום בעיה אצל רוב התינוקות. כי הם מסתדרים מעצמם בצורה הטובה להם.
ברגע שיש לילד קושי התפתחותי כלשהו, זה יבוא לידי ביטוי בתנוחה שהוא מחזיק את עצמו.
ומאחר והאמא לא יודעת לאבחן את זה ובטח שלא לתקן את זה (ואין אף אמא סביבה שתתקן אותה בקטנה, בחיוך) היא גם מוותרת על חלק מכוחה המרפא של הנשיאה הנכונה, ולכן לפעמים גם לנשיאה עצמה יש חלק בהנצחת הקושי של הילד.

ליבי איתך, יקירה. זה נשמע מלחיץ מאוד.
חשוב לזכור שבנך עוד מאוד צעיר וכל מאבחן מקצועי ימנעו מלאבחן ולשים תגית על תינוק בן 11 חודש.
אני יכולה לספר לך על ילד אחד שאני מאוד אוהבת, שנולד כפג והיה מאוד איטי. היה לכולנו ברור שיש כאן עיכוב.
ההורים שלו לקחו אותו לכל טיפול אפשרי והיתה פיזיוטרפיסטית אחת שאמרה לאמא שלו (שגםאותה אני מאוד אוהבת) בשלב מאוד מוקדם שהוא יצטרך ללכת למסגרת כמו בית איזי שפירא, שזו מסגרת לילדים עם עיכוב מאוד קשה.
האמא הלכה לשם, כדי לראות מה זה אומר וחזרה בדיכאון מטורף.
בדיעבד - הילד בן 5, מעוכב מוטורית אמנם אבל הולך, רוקד ומקסים. קוגניטיבית הוא שם את רוב בני גילו בכיס הקטן. יכול בהחלט להשתלב במסגרת רגילה, יש לו חברים ולאחרונה התחילה המשפחה גם לצאת לטיולי אופניים בחופשות והוא רוכב מצויין!
אותה מאבחנת בלתי מקצועית עשתה כל כך הרבה נזק! היא השאירה את האמא בחרדה בלתי נגמרת, כי מישהו "מוסמך" אמר את הגרוע מכל, היאוש הזה היה באמת הדבר הכי גרוע בכל המסע המאוד ארוך שהם עברו.
זה נשמע נורא מתסכל, אבל באמת שצריך לחכות. אני קוראת אותך ומרגישה שמה שהיית הכי רוצה זה שמישהו יגיד לך מה יהיה. אני חושבת שכמה שזה נשמע קשה, ואולי בלתי אפשרי, כדאי שתקחי אויר, תטפלי אצל מי שאת מרגישה שאת סומכת עליו, ואל תקשיבי כרגע לאבחונים לעתיד.

נראה לי שחשוב שתרגישי שאת יכולה לצאת מהבית. גם אם זה אומר שעגלה תסחוב קצת את הילד, או את התיק לחצי יום, או את שניהם לפעמים...
לגבי תחושת ה"מורגש ליד תינוקות אחרים": אני מזכירה לך שהתינוק של השכן תמיד נראה ירוק יותר

אם זה יושב עליך בפגישה עם אמהות, יכול להיות שיהיה הכי נכון לאוורר את זה. אני חושבת שהערך בלדבר עם אנשים הוא כל כך גדול, להשאיר כל כך הרבה לחץ בתוך הבית זה סיוט ומעצים את הסיטואציה. אימהות מנוסות, נשים רגישות לניואנסים ושאר אנשים חכמים וטובים שפוגשים לאורך הדרך יכולים הרבה פעמים לעזור לעבור תקופות של חרדה עמוקה לא פחות מחברים ותיקים.

ושוב, בעיקר חיבוק גדול. אחד הדברים הכי קשים שיש זה לדאוג נורא לילד שלך.

הי ג'וניפר,
קודם כל חיבוק. יכולה להבין עד מאוד את המצוקה.
אחייניתי המתוקה שהיום בכיתה ג, לא זחלה מעולם. היא הייתה רפויה יחסית ולקח נצח עד שהסכימה לשכב על הבטן (לדעתי היא ישבה לפני, אבל כבר שכחתי) ולמדה ללכת רק אחרי שכולם כבר רצו וקפצו.
היא הייתה אצל מטפל פלדנקרייז ושנאה את זה, התחילה לבכות עוד בכניסה לבניין כשהבינה לאן לקחו אותה.
הייתה גם אצל פיזיותרפיסטית והיה סביר אם אני זוכרת נכון.
אבל הכי חשוב-הייתה אצל רופא ילדים (נוירולוג?) שקרא לה late blumer ואמר שזה רק עניין של זמן.
יכול להיות שזה המקרה שלכם ויכול להיות שלא. אני בעצם ממליצה (גם כפיזיותרפיסטית) לקבל קודם כל הבחנה מרופא לפני שמטפלים.

לגבי השכיבה על הבטן- מצאתי עם הקטנה שלי (5 ח') שהיא הרבה יותר נהנית כשאני שוכבת איתה על הבטן וביחד משחקות ברעשן/ קוראות בספר. בהתחלה עזר לי מאוד להציב מולנו מראה קטנה (יש לנו את המשולש של למאז), ולעשות יחד פרצופים. אף פעם לא נתתי לה לבכות על הבטן, אותו כנ"ל לגבי האחיינית שלי. כשהתחילה להביע אי שביעות רצון הרמנו וחיבקנו וניסינו להצחיק.

מן הסתם תינוק שלא אוהב הרבה בטן יהיה את שאר הזמן: על הגב/טרמפולינה/עגלה/מנשא.
מבין האפשרויות האלו מנשא הוא ללא ספק המוצלח ביותר מבחינה התפתחותית פיזית ורגשית (דעתי האישית שאני רואה שכמעט כולן פה מסכימות לה).
מקווה שיש בדברי מידה של עזרה.
הייתי שולחת לך שק של סבלנות, אם הייתי יכולה.
נעה-דמצ'ו

בתשובה לתזמורת, מה שניסיתי לומר זה שיכול להיות שלתינוק שלה לא מתאים להיות במנשא בגלל שכן יש לו בעיה בלהיות על הבטן, וצריך לעזור לו עם הבעיה הזאת.
(כלומר חוסר השכיבה על הבטן הוא סימפטום לבעיה ולא הבעיה עצמה- מקוה שאני מובנת)
ויכול להיות שכן יש כאן מקום להקשיב למה שהמטפלות אומרות כי זאת הדרך לפתור את הבעיה הספציפית שיש לו..

המון פעמים יש דברים שלא יפריעו, או אפילו יהיו הדברים הנכונים לעשות, לילדים שההתפתחות שלהם תקינה (לדוגמא מנשא, ברזל טבעי ולא טיפטיפות, שינה משותפת וכד'- כלומר דברים שאני מאמינה בהם), אבל לילדים שיש להם בעיה יכולים להפריע או לעכב את העזרה..
חוויתי את זה על בשרי ולכן חשוב לי להעביר את הנקודה..

בכל אופן מסכימה מאוד עם לנסות למצוא דרכים נעימות לעשות את זה, אבל זה לא נכון להגיד שתינוק שמקטר לא יכול ללמוד.
גם חוויות לא נעימות בחיים יכולות לחזק ולהעצים.
ויש הבדל גדול בין אמא מיואשת שכבר לא יודעת מה לעשות ופשוט מכריחה את הילד שלה להיות על הבטן (שזה בערך מה שאני עשיתי לצערי הרב),
לבין אמא שמבינה שצריך לעשות פה משהו לא נעים אבל שיועיל כל כך לילד ולה ומוצאת דרכים נעימות ונכונות יותר להגיע לאותה מטרה, ויש באתר מלא עצות מעולות על איך לעזור לתינוק להיות על הבטן בלי ליאש אותו ולהכאיב לו..

ושוב ג'וניפר מחזקת אותך לקחת את מה שמתאים לך ולעבור את השלב המלחיץ הזה..

נוספו המון תגובות וקשה לי להתייחס בהודעה אחת לכולן, אבל קראנו הכל (אני והבעל) ונתרמנו ממש מכל אחת.

תודה.

הסבטקסט של האשמת ההורה. הוא מעוכב בגלל שהחזקת אותו במנשא = את גרמת לבעיה.
לפחות מהתפתחות הילד, לא הרגשתי האשמה. מבחינתם זה רק נורמלי שילד שלא נמצא על הקרקע ומתרגל זחילה, עוד לא יזחל. ושזה פשוט יגיע עם הזמן.
לא בקטע מאשים, בקטע של "ככה זה".
ואיך אפשר שלא להסכים עם מישהו סמכותי שלא מאשים אותך ואומר שהכל בסדר?

הולנדי ה - תודה על ההודעה. אין לך מה להתנצל, עודדת המון.

המשפט - אם יש בעיה, התערבות מוקדמת יכולה לעשות הבדל גדול ולרוב ככל שהילד צעיר יותר היא יעילה יותר. - מלחיץ וטומן בחובו גם נזקים פוטנציאליים
מאוד מלחיץ. כי מצד אחד הוא נכון, תיקון של משהו עכשיו יכול לחסוך בעיות עתידיות, אבל עכשיו קשה להסביר לילד מה אנחנו עושים ולמה. למה הוא צריך להתאמץ ולעשות דברים שפחות נוחים לו. גם אם זה לטובתו, יצא שכרו בהפסדו כי בעצם לא מקשיבים למה שהוא מרגיש וחווה כרגע. לקושי שלו להתמודד עם תרגילים כאלו ואחרים.
אני מעדיפה לעבוד על בעיות יותר גדולות מאוחר יותר תוך שיתוף פעולה של הילד, מאשר לעבוד על בעיות קטנות עכשיו ולא להיות עבורו מקור לתמיכה.
או שלא תמיד חייבת להיות סתירה בין השניים...?

לבקר הרבה בגן שעשועים ולתת לילדך להיות מאותגר.
מה אני אעשה בגן שעשועים...?
עוד אי אפשר לשים אותו על המתקנים, וחוץ מלהתנדנד איתו אין שום דבר מיוחד שאנחנו יכולים לעשות שם. מדי פעם מקבלים מבטים ממטפלות שרואות אותי מפשפשת אותו על איזה שיח, אבל זה לא משרת הרבה חוץ מאת האגו שלי.

לגבי השכיבה על הבטן- מצאתי עם הקטנה שלי (5 ח') שהיא הרבה יותר נהנית כשאני שוכבת איתה על הבטן וביחד משחקות ברעשן/ קוראות בספר. בהתחלה עזר לי מאוד להציב מולנו מראה קטנה (יש לנו את המשולש של למאז), ולעשות יחד פרצופים.
נוסה ונבדק. יש שיפור, אבל זה לא מרגיש לי כמו הכיוון הנכון ללכת אליו.

המון תודה על כל התגובות, הכיוונים והמחשבות החיוביות.
ננסה להתארגן מחדש.

_לבקר הרבה בגן שעשועים ולתת לילדך להיות מאותגר
מה אני אעשה בגן שעשועים...?_
חוזרת על ההמלצה לשיווי משקל. יש שם טרמפולינות גדולות שאת יכולה לעלות עליהן עם הילד, טון ערסלים, בריכה, אומגה, מסלולי זחילה וטיפוס, מזרוני פעילות גדולים, כדורי פעילות, ארגז חול גדול, בקיצור, היא בנתה שם סביבה אידיאלית... עם אדמה, מים, בועות סבון, רוח...
האם יש מישהו שיכולה לתת עוד המלצה על המקום?
הנה תמונות מהגלריה

היתה לי שיחה חצי מעודדת עכשיו - עם חמותי.
שאלתי אותה מתי אורן (בעל ואב בישראל) עשה את כל הדברים האלו בזמנו - וגם הוא היה איטי. ישב מאוחר. הלך מאוחר. דיבר בגיל שנתיים.
וגם הוא טופל בהתפתחות הילד בזמנו, למרות שדווקא נולד במועד. פשוט כי לקח לו זמן לעשות את הדברים.

אם היתה אומרת לי שהוא רץ בבית בגיל 11 חודש הייתי הרבה יותר מודאגת בקשר לבן שלי.
כנראה ירש כמה וכמה דברים מאבא שלו.

לא שזה ב-100% מעודד, כי אורן מסורבל עד היום ויש לו הרבה הפרעות כאלו ואחרות. אני מקווה שנוכל להתגלח קצת על הזקן שלו ולעשות עם הילד דברים שפחות שמעו עליהם לפני 35 שנה.

האם יש מישהו שיכולה לתת עוד המלצה על המקום?
כן! כן! כן! מקום מדהים, גבי מטפלת מדהימה, אפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. מצטרפת להמלצה על שיווי משקל!

ג'וניפר, מאיפה את בארץ?
אני מצטרפת להמלצה של כולם כמעט -- ללכת לאיש מקצוע אחר. (לגבי מי, אני במפלגה של של שני צו -- ללכת ליעל אופיר או למישהו שלמד ממנה. אז בטוח שלא תצטרכי לעשות לילד דברים שהוא לא אוהב, אלא להפך.)

גם אני בממליצות על "שיווי משקל". מציעה לך להגיע לבית הפתוח להתרשמות ואם יפה המקום בעינייך ויפים הדיירים, ניתן להגיע גם לאבחון אישי. זהו מרכז טיפולי קסום ומאתגר המזמין את הילדים להתנסויות מגוונות. גם האבחון האישי, נעשה תוך כדי משחק וכבוד לילד @}

כן! כן! כן! מקום מדהים, גבי מטפלת מדהימה, אפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. מצטרפת להמלצה על שיווי משקל!
ג'וניפר, מאיפה את בארץ?

לא מהאיזור של שיווי משקל, לצערי... הייתי באתר, ראיתי תמונות וזה עשה לי קרייבינג מטורף, אבל אפילו תחבורה ציבורית ראויה אין לשם.
אני מאיזור ת"א. פתוחה להצעות לגבי כל מקום שנמצא בטווח החופשי-חודשי האדום.

יש את העיריטף ברמת השרון וברמת אביב

התערבות מוקדמת יכולה לעשות הבדל גדול ולרוב ככל שהילד צעיר יותר היא יעילה יותר.

זאת המנטרה באמריקה. בארץ לטוב ולרע מאוד נזהרים לא להדביק לילד רך תווית מוקדם מדי. לכן לפני גיל שנתיים וחצי לא תמצאי מאבחן שיגיד לך בפירוש מה הבעיה וגם אחר כך ינסו לרכך ולטשטש את השורה התחתונה, כי מבחינתם היא עדיין עשויה לעבור מעצמה, ולמה להכביד על הילד ועל משפחתו. זה לא אומר שלא תזכו למימון פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. טיפולים אלה חשובים מאוד דווקא כי את (באופן מובן לגמרי) מתקשה לאתגר ולתסכל אותו - תשאירי לך את המקום של האמא המנחמת, אבל אל תמנעי ממנו משהו שעשוי לעשות לו טוב.

ולמרות שרוב הסיכויים שלא תקבלי אבחון חד-משמעי לפני גיל מסויים, בכל זאת חשוב לעשות את מסלול האבחון של התפתחות הילד, כדי לגלות בהקדם קשר אפשרי למטבוליזם או אולי לגנטיקה ואולי למנוע נזק עתידי, לדעת יותר טוב איך ובמה לטפל, ולדעת מה ההשלכות על הילדים הבאים (אם יש מחשבות להביא עוד). בשלב המוקדם הזה תוכלו לפחות לקוות לשלול כמה בעיות פיזיולוגיות טהורות, גם אם לא תקבלו משהו סגור.
חפשי בפנים ותמצאי הרבה כוח. (אם לא מובן, נאמר ממקום של הזדהות ושותפות גורל.)

בתוך כל הבוקה ומבולקה אפשר, לטעמי, להיאחז בעוגן יציב ומשמח והוא המגע. כבר כתבת בדף אחר שהילד אוהב מגע וזה טוב מאוד. דרך מגע יומיומי, עיסוי ממש, עם שמן ועירום, מכפות הרגליים והרגליים דרך הבטן, מרכז הגוף, הידיים ולאחר מכן הגב והישבן, אפשר תוך הנאה צרופה לילד וגם לך, לחזק אצל הילד את תחושת העצמי שלו, ליצור גירוי נעים וטוב לאיברים ולמערכת העצבים המתפתחת, ולאפשר יצירת מפה מלאה יותר של הגוף. עיסוי יומיומי מלא, בשונה ממגע וליטוף אקראיים, כזה שעובר על כל חלקי הגוף שמאפשר בנחת הנעה של המפרקים ומתן מגע עמוק ורך הוא פשוט פשוט וטוב טוב. אני ממליצה בחום כבסיס לכל שיטה בה תבחרי. יש ספר נפלא שקוראים לו "ידיים אוהבות" והוא מכיל צילומים והסברים עם עיסוי תינוקות הודי, ומחשבות על אמהות

ראשית, יש נקודת זכות מסוימת ל"צעד ראשון" בכך שלא שמו תווית חד משמעית.
לגופו של ענין, הבת שלי לא זחלה עד גיל שנה, היא התישבה קודם, ולא התהפכה, ולא זחלה.
הלכנו לפיזיותראפיסטית של קופת חולים, שנתנה כמה טיפים שהתאימו למקרה שלה, הנחיות מה אני צריכה לעשות איתה כדי לעודד אותה להתקדם, יצאנו לדרך, דברים ממש קטנים שעשו הבדל, ותוך חצי שנה היא התחילה לרוץ וממשיכה משם ועד עכשיו. אני מספרת זאת רק כדי להרחיב את היריעה לגבי מגוון התופעות.

איך באופן כללי את מרגישה לגבי התגובות הכלליות? לאנשים, למה שהוא רואה? התנועתיות הכללית? כתבת שאת מרגישה שהוא חזק.
האם את מרגישה את זה בבעיטות, דחיפות של הרגל וכדומה? מרגישה שהוא עירני או כבוי, וכדומה?

נשארתי בפרטיות בגלל בתי...

מאוד מלחיץ.
אני מתנצלת. לא זו הייתה כוונתי. אני יודעת מעצמי שגירסאות יותר קיצוניות של האמירה הזו הלחיצו אותי, והייתי צריכה להתבטא ביתר רגישות ובהירות. אז להבהרה, לא רציתי להלחיץ אלא לחזק אותך להישאר עירנית וקשובה לעצמך. אני בוודאי לא מתכוונת שאחר כך אי אפשר להתקדם - הילד הפרטי שלי עשה את רוב ההתקדמות שלו אחרי גיל חמש. בוודאי שאין לעשות שום דבר מתוך נואשות ואין ברירה. תמיד יש ברירה.

כי מצד אחד הוא נכון, תיקון של משהו עכשיו יכול לחסוך בעיות עתידיות, אבל עכשיו קשה להסביר לילד מה אנחנו עושים ולמה. למה הוא צריך להתאמץ ולעשות דברים שפחות נוחים לו. גם אם זה לטובתו, יצא שכרו בהפסדו כי בעצם לא מקשיבים למה שהוא מרגיש וחווה כרגע. לקושי שלו להתמודד עם תרגילים כאלו ואחרים.
אני לא מקבלת את הקשר ההכרחי בין עבודה מוקדמת לבין הצקה לילד. ראשית כי גם לדעתי עדיפה (מילה עדינה) עבודה שהולכת עם הילד ולא נגדו, ושנית כי יש גם המצב ההפוך - יש דברים שבגיל מבוגר יותר ייחשבו כהצקה גדולה יותר - למשל, הגבלה תזונתית.

_אני מעדיפה לעבוד על בעיות יותר גדולות מאוחר יותר תוך שיתוף פעולה של הילד, מאשר לעבוד על בעיות קטנות עכשיו ולא להיות עבורו מקור לתמיכה.
או שלא תמיד חייבת להיות סתירה בין השניים...?_
אני עם הניסיון שלי נחרדת מההשלכות האפשריות של האמירה הזו. אבל את צודקת, לא חייבת להיות סתירה.

את נשמעת לי מפוקסת וברורה ואני בטוחה שתמצאי את השילוב הנכון שהוא איזון עדין בכוונון מתמיד בין עשייה לאי עשייה, בין דחיפה עדינה לבין קבלת המצב. וגם לי השיחה עם חמותך נשמעת מרגיעה!

הי ג'וניפר
הבן שלי גם בן 11 חודשים והתחיל לזחול ממש בשבוע האחרון, שזה די מאוחר. גם אני כבר הייתי מאוד מודאגת. לא הלכתי לברורים (למרות שטיפת חלב והגננת שלו המליצו) מכיוון שכל פעם היה נראה לי שהוא על הסף, ושאוטוטו זה קורה.. אני חושבת שהוא כן איטי (במובן של 'לוקח את הזמן'), למשל, לקח לו המון זמן להתחיל לזחול על הגחון. היה נראה לי שאין דברים שמעניינים אותו מספיק בשביל שהוא יתאמץ ויזוז. גם אצלו זה גרם לתסכולים ולבכי, כי הוא באמת היה תקוע, ועל הבטן זה בכלל עצבן אותו. הייתי מושיבה אותו מפעם לפעם, וככה היה לו יותר נעים (למרות שאני יודעת שמבחינה התפתחותית ממש לא מומלץ להושיב לפני שמתיישב לבד).
אני התעודדתי מהיכולת שלו לתקשר, לחייך, להתעניין במה שקורה מסביב (למשל, מגיב לזה שאני שמה לו מוזיקה), וחיכיתי וחיכיתי ומידי פעם היה תוקף אותי התקף של לחץ לגבי ההתפתחות שלו.
אני חושבת שגם העובדה שחורף עכשיו והלבוש שלהם נורא מסורבל מקשה עליהם לזוז. אולי גם היו סביבו יותר מידי משחקים וגירויים ולא היה לו בשביל מה להתאמץ. היתה גם תקופה ששמתי אותו בקפציה שתלוייה מהתקרה (והוא קפצץ והיה מאושר) ויכול להיות שגם זה מנע ממנו את התרגול של זחילה על הרצפה.
בקיצור - מקווה שגם אצלך זה על הסף, ויקרה ממש בזמן הקרוב... נראה לי שהעניין שאביו גם לקח את הזמן בהתפתחות הוא מאוד מעודד...

אבל עכשיו קשה להסביר לילד מה אנחנו עושים ולמה. למה הוא צריך להתאמץ ולעשות דברים שפחות נוחים לו. גם אם זה לטובתו, יצא שכרו בהפסדו כי בעצם לא מקשיבים למה שהוא מרגיש וחווה כרגע. לקושי שלו להתמודד עם תרגילים כאלו ואחרים.
חס וחלילה
אני ממש לא חושבת שצריך שהתינוק יתאמץ לעשות דברים לא נוחים לו ובהחלט רצוי ואף הכרחי להקשיב לקושי שלו, אחרת מה עשינו???
ממה שראיתי, אפשר לעזור לתינוקות להתגבר על קשיים בדרך נעימה ומהנה לכל הצדדים.
מנסיון אישי- נפגשתי עם ענת סימון כשהתינוק שלי היה בן 3 חודשים (לא כדי לטפל בו- היא העבירה אצלי מעין הרצאה) והיא הדגימה עליו את הדרך שבה היא עובדת- היא מדגדגת ונוגעת ומרימה ומחזיקה בכל מיני צורות כדי לעזור לילד לחוות חלקים שונים מהגוף שלו ולחזק את המודעות אליהם. הכל כמובן תוך כדי חיוכים וצחוקים של התינוק. באותו יום הוא התחיל להתהפך בקלות מהגב לבטן... ברור לי שהיא עזרה לו לקצר איזה שלב בדרך לשם, ע"י חיזוק המודעות שלו לשרירים מסוימים או השד יודע מה.

מבחינתם זה רק נורמלי שילד שלא נמצא על הקרקע ומתרגל זחילה, עוד לא יזחל
הקטנה שלי כמעט ולא הונחה ב-4 החודשים הראשונים (פרט לשנת לילה), הייתה רק במנשא, ויום אחד בגיל 4 ח' הורדתי אותה והיא התחילה פתאום לזחול גחון ותוך יומיים של תרגול על 6. נראה לי שזה לא קשור בכלל לתרגול, ואני אישית לא הייתי סומכת על מישהו שמאשים מנשא בעיקוב התפתחותי (וכבר הזכירו פה למעלה את האפריקאים...).
נראה לי חשוב וטוב מאוד שאת מקשיבה לאינטואיציות שלך כאמא, ולחפש מאבחנים ומטפלים מקצועיים-אך עם זאת להשאר אופטימיים.
אני מכירה מישהי (שאפילו כותבת פה באתר) שהבן שלה לא זחל בכלל, ופתאום סביב גיל 2 הוא התחיל ללכת (ממה שזכור לי גם לה אמרו שזה מחסך של הילד בשכיבה על הבטן).
חזקו ואימצו.

ג'וניפר יקרה!
רק מחזקת אותך.
קשה ליעץ מבעד לאינטרנט, אבל לתחושת בטן יש מקום. תחושת הבטן שלי היא שהכל יהיה בסדר. הוא מותק, הבן שלך. וכל מה שאת עושה- זה מעולה.
מצדי, אשמח להמליץ על מפגש בינו לבין תינוקות בגילו, באחד על אחד (בד"כ בנות יותר מהירות). יש רמת תקשורת בין תינוקות שיכולה לעודד תינוק לשנות מצב.
מניסיון:-]
ולך אני שולחת חיבוק גדול(())חזקי ואמצי!

אני מצאתי פתרון נחמד עם הבן שלי (בן שלושה חודשים) , אני שוכבת על הגב או נשענת על כריות בחצי שכיבה (כך זה יותר קל לו) והוא מונח לי על הבטן, כך שהוא מרים את הראש ומחייך אלי, באופן הזה הוא לא מתעצבן. (כשהוא על הרצפה הוא מתעייף ונמאס לו תוך דקות ספורות ומתחיל לילל)
או שאני מחזיקה אותו באוויר, עם תמיכה בבטן או במותניים וכך הוא מותח את הגוף ומרים את הראש והרגלים ומסתכל עלי.
באופן הזה הוא נהנה וצוחק תוך כדי הפעלת השרירים הללו.
גם באמבטיה אני לפעמים מחזיקה אותו עם הרגליים במים והראש בחוץ, כשהחלק הקדמי של הבטן נמצא במים והגב כלפי מעלה. (במקור זה התחיל כדי לסבן לו את הגב והתוסיק) .

אבל - כמובן הכל בקצב שלו, שיהיה שמח וצוהל

איך הוא מפשפש אם לא מתקשר? נשמע שיש רמה של תקשורת. אני לא הצלחתי לתקשר עם הילדים שלי אף פעם ברמה הזאת.

פלדנקרייז עוזר פלאות להתפתחות טובה אצל תינוקות. קחי אותו שמישהו טוב ייתן לו כמה שיעורים של פלדנקרייז FI
הוא מבחינתו ירוויח, ובגדול ירוויח- שעת משחק בתנועה.
בהצלחה. אני יכולה להמליץ על אילת אלמגור. היא אמנם בירושליים (כך לפני 10 שנים), אבל היא תוכל לכוון למישהי, ברמה שלה, בתל אביב

דבר ראשון - כולי תקווה שבקשתך "שהדף ימחק" תתקיים במהרה.

גילוי נאות - אני מטפלת בשיטת פלדנקרייז ויכולה לספר לך על הצלחות רבות בעבודה עם תינוקות -

אבל - אני מבקשת להפנות אותך אל ד"ר חוה שלהב שהיא מורה לפלדנקרייז ומפתחת שיטת שלהב - ל-עבודה וליווי התפתחותי.
חוה היא מהתלמידים המקוריים של פלדנקרייז בארץ ורבים המורים שלמדו אצלה.

היא מקבלת בת"א ו-מלמדת קורס למדריכי התפתחות בשיטתה בבי"ח אסף הרופא.

שווה ומומלץ.

אני מצטרפת לכל הדברים החכמים שנאמרו למעלה ואין ספק שאת יודעת הכי טוב, ואם את מרגישה שמשהו לא בסדר, כדאי תמיד ללכת ולבדוק. אבל מהנסיון שלי ושל אחרים טווח הגילאים לזחילה, ישיבה ותנועה בכלל הוא הרבה יותר רחב ממה שכתוב בספרים ובטיפת חלב. ויש ילדים שכל ההתפתחות הפיזית שלהם איטית יותר (יש לי אחד כזה בבית) ולפעמים גם ההתפתחות בכלל. וגם את זה צריך לקחת בחשבון ולהוריד את מפלס החרדה.
יחד עם זאת אין ספק שווה לאבחן ולטפל, כי כמו שהעדת על בעלך, לפעמים מסיגים את ההתפתחות אבל נשאר הסרבול, או כל מני דברים קטנים שאפשר לשפר עם התערבות.
תגייסי לעצמך את כל המילים המרגיעות והטובות, ותזכירי לעצמך שהוא בסה"כ בן 11 חודשים ויש לו עוד המון זמן לגדול ולהתפתח. את שם בשבילו, עם היד על הדופק והמון אהבה וזה הכי חשוב.

הדבר הראשון שקפץ לי הוא - האם הילד מחוסן?
אני לא שואלת מתוך קנטרנות, אלא משתי סיבות קונקרטיות:

אם הוא מחוסן - הייתי עוצרת עכשיו את תוכנית החיסונית כולה, עד שיתבהר לי שאין קשר בין עיכוב ההתפתחות והחיסונים.
אם יסתבר שאכן ישנו קשר, והעיכוב נובע מחומרים בחיסונים - ניתן לטפל בכך נקודתית.

בהצלחה

שלום ג'וניפר והמשפחה,
בשיטת פלדנקרייז ובשיטת ענת בניאל (שהיא כפי שכתבה הולנדי ה שיטת פלדנקרייז עם אדפטציה לתינוקות עם צרכים מיוחדים) אנחנו מחפשים להתניע את הסוויץ' של הלמידה,במוחו ובמערכת העצבים של התינוק.
מוחנו נועד ומתוכנת להתפתח ולהתארגן ולעשות סדר בחוסר הסדר ולהכניס הגיון בחוסר ההיגיון ולכן הגישה שלי היא של ניכוש ההפרעות מהדרך ויצירת מצבים שיעוררו את התינוק לקחת גירויים מוטוריים - חושיים ומידע ולהפכם לפאזל שלם של התפתחות. הפאזל האישי שלו שהוא צריך לגלות בעצמו.
כל זה נעשה באמצעות מגע עדין ומדוייק ובאווירה לא שיפוטית ולא דוחפת להישגים. בעבודתי אני נדהם כל יום מחדש עד כמה מוח התינוק צמא ללמידה ופלסטי עד כדי שינויים מהירים ועמוקים לפעמים על פני זמן קצר מאוד יחסית אחת היא מה מצבו ההתחלתי ,יהיו אלו היפוטניה קשה , בעיות תקשורת , שיתוק מוחין , תסמונות נוירולגיות הגורמות לעיכוב ועוד. כל התינוקות משתנים ומשתפרים ומשלימים תהליכי התפתחות כתוצאה מהעבודה המיוחדת הזו
בנוסף ובמקביל אני חושב שלנושא התקשורת או חוסר התקשורת כדברייך כדאי לקחת את הילד לאיבחון כפי שהיציעו מספר אנשים לפני.

אשמח לדבר
בהצלחה ומקווה שהכל יסתדר

איתן

היום היה יום נחמד.

פגשנו את אילה א ששאלה אותי מה אני רוצה, הילד נראה בסדר גמור. נכון, קצת מרחף. קצת איטי. לא אוכל חול ועלים כמו השאר. אבל כנראה שבסדר.
מקווה שהיא צודקת.
היא גם אמרה לי שממה שכתבתי כאן הדברים נשמעים הרבה יותר מפחידים ממה שהם נראים בשטח - התנצלותי על כך.
הוא כן עושה לא מעט. אולי לי כמבוגרת הדברים שהוא כן עושה נראים מובנים מאליהם. אני רואה רק את מה שחסר ביחס לילדים אחרים.
אני מקווה שבזה זה מסתכם.

אני עדיין חושבת שיש אי אלו דברים לעבוד עליהם, כי מי שמתוסכל בסופו של דבר מחוסר היכולת שלו לתפעל את עצמו במרחב זה הוא.
לפעמים (20 פעם ביום) הוא נתקע במן פוזיציית ישיבה עקמומית כזו שהוא לא מצליח לצאת ממנה ומבקש שאזיז אותו לאיזשהו כיוון לא משנה איזה.
הוא מאוד רוצה להתקדם לעבר דברים, לטפס עליי, ולא יכול.

ביומיים האחרונים הוא ישן המון. נדמה לי שהוא דוגר על איזה שן. כמעט תמיד מרגישים את ההשפעות של השיניים עליו. לפעמים בשינה, לפעמים בעצירות, לפעמים בקרעכצן כללי ולפעמים בכאבים של ממש. רק עוד 14.
ולמרות שיש לו כבר שש שיניים בוץ - הוא לא אוכל כלום. רק ציצי. שיהיה.

הדבר הראשון שקפץ לי הוא - האם הילד מחוסן?
לא, לא מחוסן בכלל.
ובטח שלא יתחיל בקרוב.

קשה ליעץ מבעד לאינטרנט, אבל לתחושת בטן יש מקום. תחושת הבטן שלי היא שהכל יהיה בסדר.
אם את אומרת, אני סומכת עלייך.

_מאוד מלחיץ.
אני מתנצלת. לא זו הייתה כוונתי. אני יודעת מעצמי שגירסאות יותר קיצוניות של האמירה הזו הלחיצו אותי, והייתי צריכה להתבטא ביתר רגישות ובהירות. אז להבהרה, לא רציתי להלחיץ אלא לחזק אותך להישאר עירנית וקשובה לעצמך._
זה בסדר, אני חושבת שהבנתי את הדברים בקונטקסט שבו הם נאמרו ואני מעריכה את תשובותייך כאן מאוד.

אני מקווה שבקרוב אמצא גם מקום שילווה אותו ויעזור לו להשיג את מה שהוא רוצה להשיג כרגע, וגם חברה של עוד כמה ילדים ואמהות שיכניסו אותי לפרופורציה ויוציאו אותי קצת מהתקיעות של הבית. אולי זה גם מה שיוציא אותו מהתקיעות ההתפתחותית.

מה לגבי תזונה?...

עוד עצה קטנה לגבי תנוחות על הבטן. הבת שלי מאד אוהבת להיות על הבטן כשהיא עלי - על הבטן שלי כשאני בשכיבה או על השוקיים שלי כשאני שוכבת על הגב והרגליים שלי מקופלות באוויר. גם נחמד לה להסתכל עלי ככה.
מחזקת אותך ומזכירה לך שאת יודעת הכי טוב מה נכון לבן שלך. פשוט כי את אמא שלו.

וגם חברה של עוד כמה ילדים ואמהות שיכניסו אותי לפרופורציה ויוציאו אותי קצת מהתקיעות של הבית. אולי זה גם מה שיוציא אותו מהתקיעות ההתפתחותית.
נראה לי עלית על זה ובגדול

(את פספוסה שלנו כשהיתה קטנה וממורמרת על השכבת בטן היינו מניחים על השולחן עם יד משגיחה כמובן - היא היתה מבסוטה מזה מאד - להיות בגובה..)
היו בטוב אינשאללה

מה לגבי תזונה?...
שלי או שלו?
כי הוא רק יונק, כאמור. אפס התעניינות במוצקים.

שלך

בהנקה לא אמורים להווצר חסרים, אפילו אם לך יש איזה חוסר הוא יקבל את מה שהוא צריך על חשבונך, ובוודאי שאת תרגישי את זה עלייך אם החוסר כל כך גדול שהוא עובר לתינוק.
אבל בכל זאת עלתה לי המחשבה שאולי יכולה להיות בעיית ספיגה (של ויטמין לדוגמא) או רגישות לאיזה חומר, בעיקר אם את מרגישה שמשהו השתנה אצלו באיזשהו שלב.
אולי זו יכולה להיות רגישות למשהו אחר, קרינה, מתכות כבדות שמגיעות דרך המים אם את נותנת לו מים.

בכל מקרה כשבודקים את הדברים האלו נראה לי שחשוב, גם אם קשה, לשמור על איזון בין לקבל את מה שיש לבין להיות קשובה לבעיות שצריך לפתור, תמיד להסתכל על הילד.
כולנו כהורים מתמודדים עם משחק האיזון הזה, ברמות כאלו ואחרות.

אם נכנסים עכשיו לתהליך של בדיקות, זה אומר שאולי יהיה מאוד קשה לצאת מזה, זו לא רק הסטיגמה כמו שכתבו כאן, אלא הלך מחשבה מסויים, שיש משהו בעייתי שצריך למצוא לו תשובה חיצונית, וצריך לחפש אותה אצל מומחה.

אני מכירה ילדה אחת שנולדה שונה ומיוחדת, כנראה שבצורה הרבה יותר ברורה ממה שקורה אצלכם, ובכל זאת עד היום, למרות עשרות בדיקות ואיבחונים, אין לה איבחון מדוייק לגבי מה שונה בה. היא פשוט כזו, שונה ומיוחדת, איטית בדברים מסויימים גאונה בדברים אחרים, עד גיל 5 לא כל כך הסתכלה בעיניים, אבל מאוד מאוד מקשיבה ושומעת ורואה דברים שאחרים לא רואים, מזהה ציפורים מרחוק...

אני חושבת שכדאי לעזור לידים לפתח גם את מה שהם חלשים בו אבל עוד יותר חשוב זה לקבל אותם ולא לראות בחולשות יותר או פחות ממה שהן, וזה לא קל.

הי ג'ניפר.\
אם את דואגת, חשוב שתבדקי מה קורה. באיזו קופת חולים את? בהרבה מרפאות עובדים רופאים התפתחותיים שאפשר להגיע אליהם, כך תשמעי חוות דעת נוספת. יתר על כן, אפשר ללכת למרפאות של התפתחות הילד שבהסדר עם הקופ"ח.
וגם-גם בהתפתחות הילד, ניתן לבקש לקבל חוות דעת שניה, לשוחח עם האחראי על תחום מסויים לבקש פגישה עם רופא התפתחותי ועוד. תעשי מה שאת צריכה כדי להיות שקטה.

בזמן האחרון הוא מאוד צמוד אמא.
לפעמים מוכן להתפשר גם על אבא.

והוא ישן המון. המון המון.
אני לא חושבת שיש לו חסרים תזונתיים, אבל אולי נקדים טיפה את בדיקת הדם של גיל שנה.

אני מרגישה קצת מוזר להתלונן או לחשוד. כי באמת יכול להיות שהכל בסדר והוא פשוט איטי, ואני (שוב) עושה פיל מזבוב.
אבל ילד, לא בא לך לחקור את העולם? לשחק עם דברים חדשים? לגלות דברים בעצמך?
למה אתה נראה לי עדיין כל כך עוברי?
אנשים אומרים שזה עובר מהר מדי. אני מרגישה תקועה. אני חושבת שהוא קצת תקוע.

אם את דואגת, חשוב שתבדקי מה קורה. באיזו קופת חולים את? בהרבה מרפאות עובדים רופאים התפתחותיים שאפשר להגיע אליהם, כך תשמעי חוות דעת נוספת.
אני אהיה שם ביום שלישי. הפיזיו', כאמור, מאוד מרגישעה ואומרת שהכל בסדר, אבל אדבר גם קצת עם הרופאה ההתפתחותית והיא תראה אם צריך עוד פגישה של ממש ואם יש דברים בגו.
אנסה להרגיע את עצמי לימים הקרובים, ואעדכן אחרי.

תתחילו בבדיקת דם אולי הוא אנמי ולכן חסר אנרגיה ומכאן זה משליך על הכל - לא משחק, לא אוכל, רק יונק, ישן המון וכו'.

תתחילו בבדיקת דם אולי הוא אנמי ולכן חסר אנרגיה ומכאן זה משליך על הכל - לא משחק, לא אוכל, רק יונק, ישן המון וכו'.
גם זה נלקח בחשבון, ואכן עשינו ספירת דם היום בבוקר.
ההמוגלובין אכן נמוך מדי - אבל כנראה שלא בגלל הברזל, אלא בגלל B12 או חומצה פולית.

אין לי מושג אפילו איך לתת לו תוסף של ח. פולית (לפי הוראות הרופאה), כי זה בא בכדור ואני לא יכולה לפורר את זה לאוכל שהוא לא אוכל.
אני מרגישה כאילו הפתרון היחיד הוא לדחוף לו אוכל או משהו כזה. מרגישה שאני נואשת כבר מכל הגישה של "לחכות עד שזה יבוא, יש ילדים שיום אחד חטפו לאמא שלהם את הסנדוויץ' מהיד".

מרגישה שאיפשהו בדרך, משהו השתבש לגמרי.

ג'וניפר, בדקתם ויטמין D?
אגב, יש גם חומצה פולית בנוזל (ניתן להשיג אונליין), ואם זה במרשם תוכלי גם לבקש מרוקח (כמו בית מרקחת נצח ישראל) לרקוח לך בלי חומרים משמרים, רק תצטרכי לשמור בקירור.
בעיה בחומצה פולית ו-B12 זו בעיה במתילציה, ואני ממש מציעה שוב את רוני אנטן: http://ronienten.com/he/
היא נהדרת לדעתי. חכמה, חמה, אמפתית, מנוסה.
מזמינה אותך גם לדבר אם בא לך - tamigalili בסקייפ, טלפון 201-357-8940.

וגם נראה לי לקחת בעצמך שיעבור לו דרך החלב
אל יאוש

אל יאוש
זה קצת קשה כרגע.

לראשונה מאז שהקטנצ'יק נולד, אני מרגישה כעס ותסכול.
עשיתי כל מה שהיה צריך, לכאורה.
הוא לא ישן איתנו במיטה? ישן!
אני לא מניקה אותו מתי שהוא רק רוצה? מניקה!
לא לקחתי אותו במנשא, קרוב אלי? לקחתי! קילומטרים!
לא מלתי? לא!
אז מאיפה מגיע החוסר הזה? איך זה שאני עושה את הכל כאילו לפי הספר, ומשהו בכל זאת לא בסדר?

אני חושבת שוב על ההמלצה של הרופאה לחומצה פולית.
זה נראה לי דבילי.
הרי גם חוסר ב-B12 נותן את אותה התמונה. ומה אם הוא זה שחסר?
נראה לי שלא יהיה מנוס מבדיקת דם מהוריד. לראות את הערכים המלאים והמפורטים, ולהחליט מה אז.
בעיה בחומצה פולית ו-B12 זו בעיה במתילציה,
ונראה לי שכדאי גם קודם שאני אעשה בדיקה, לראות אם החוסר מגיע ממני.

המרגיעון אומר "כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי". ואז מה? זה יילך לאנשהו?
לא טוב לי עם הכעס והתסכול האלו. הם יוצאים על הבעל ועל הילד. והם בטח לא רלוונטיים במיוחד, אבל הם בכל זאת שם.

מעניין אם ייצא לי עוד לישון קצת הלילה.

תתחילו בבדיקת דם אולי הוא אנמי ולכן חסר אנרגיה ומכאן זה משליך על הכל - לא משחק, לא אוכל, רק יונק, ישן המון וכו'.

לאחרונה חברה שלי עברה דבר כזה. בסופו של דבר הסתבר שהבת שלה רק ינקה, נולדה מאד קטנה וגדלה הרבה בשנה הראשונה, וכך נוצרו חסרים. נגמרו המאגרים מהלידה, שהיו קטנים במיוחד כי נולדה מוקדם, הילדה לא רצתה מוצקים, ואמא לא נתנה ברזל כלל. הגיעה לאשפוז עקב נסיגה התפתחותית. כולם כבר היו בפאניקה. הרופאים האשימו את ההנקה, חשבו על גידול במוח ומה לא. בסוף התברר שהיה חסר קשה בברזל - היא הגיעה עם המוגלובין 5.5. התחילו לתת ברזל בעירוי, ואחר כך בטיפות, יחד עם ויטמינים, ותוך זמן קצר ביותר הילדה התחילה לחזור ולהתעניין בסביבה, להיות פעילה ובעיקר - לאכול. מסתבר שחסר ברזל עושה גם חסר תאבון, והתינוקת כבר הגיעה לחסר חלבונים בדם.

אני מאד ממליצה לברר בבדיקת דם מה בדיוק חסר ולתת. וזה לא בגלל ההנקה. גם אצל החברה שלי ממש לחצו עליה להספיק להניק (ילדה בת שנה), באיומים ממש, ואמא המשיכה להניק בסתר. בהמשך הם הבינו שזה לא מההנקה, אלא מזה שהיא נולדה מאד קטנה וגדלה מהר.

איך זה שאני עושה את הכל כאילו לפי הספר, ומשהו בכל זאת לא בסדר?
מוכרת לי היטב ההרגשה הזאת. על זה אמרו לי, כאשר הייתי במצב רפואי בעייתי ושאלתי את אותה שאלה, שבאופן מאד לא הוגן לעיתים קורים דברים רעים לאנשים טובים. לעיתים מגלים שלא הכל בשליטתנו. כל הכבוד על כל מה שאת עושה, ואני בטוחה שבזכות זה מצבו של ילדך טוב בהרבה מאשר יכול היה להיות אם לא היית עושה את כל אלו.

מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך רק בשורות טובות. ובעיקר - נשימה ארוכה.

אז מאיפה מגיע החוסר הזה
אל תשכחי שהוא בכל זאת נולד קצת מוקדם... מאוד אופייני לתינוקות שהם פגים, או סמי-פגים כמו הקטן שלך, לחוות חוסרים כלשהם. ובפרט אנמיה. וזה לא שאת עושה או עשית משהו לא בסדר - עשית הכל נפלא, לפי ראות עינייך וראית העולם שלך, ואני חושבת שכדאי לעבוד עם עצמך על לשחרר את האחריות שאת מרגישה למצב הזה. כי זה לא משהו שאת עשית.

ונראה לי שכדאי גם קודם שאני אעשה בדיקה, לראות אם החוסר מגיע ממני.
רעיון מצויין! וראיתי גם שהמליצו על פוליק בטיפות. שווה בדיקה (יותר קל לתת טיפות בלי אוכל, כמו תרופה בכפית או מזרק, מאשר אבקה).

מזדהה מזדהה מזדהה....
אצלנו גם היה חוסר בברזל ושאלתי בדיוק את אותן שאלות כמוך..
ממליצה ללכת ישר לרופאים הכי מומחים למשל לשניידר, שלא ישאירו אותך עם שאלות באויר כמו איך לעזעזאל אני אמורה לתת את זה לתינוק יונק.
אל תבזבזי את הזמן על רופא המשפחה. אנחנו יותר מחצי שנה בזבזנו על כל מיני תוספי ברזל טבעיים ואח"כ על ברזל שנתן רופא המשפחה עוד 4 חודשים. בסוף הגענו לשניידר וגם שם בזבזנו עוד חודשיים עם רופאה נחמדה נורא שממש לא עלתה על הבעיה ורק אז הגענו שם לרופאה שסוף סוף נתנה ברזל שעבד!!

וזה פשוט לא יאמן כמה החוסרים האלה משפיעים על דברים שלא נראים קשורים שרק אחר כך את רואה איזה הבדל..

כמובן שהם יעירו לך שמה על זה שאת רק מניקה ויגידו שאולי זאת הסיבה אבל לדעתי זה סימפטום- לא סיבה. הילד רק יונק בגלל הבעיה ולא זה מה שגורם לבעיה..

עשית הכל נפלא, לפי ראות עינייך וראית העולם שלך, ואני חושבת שכדאי לעבוד עם עצמך על לשחרר את האחריות שאת מרגישה למצב הזה. כי זה לא משהו שאת עשית.
בדיוק

גם לדעתי הלא מקצועית בעליל עצם זה שהוא פג (אמנם פג בוגר אבל בכל זאת פג) זו סיבה טובה מאד גם לאיחור התפתחותי וגם לחוסרים למיניהם.
אני בהחלט הייתי הולכת על האופציה של בדיקת דם מקיפה
נותנת תוספים מתאימים+ פונה ל שרון קוצר ורוכשת ממנו תמצית שתגביר את הספיגה (של הברזל/חומצה פולית או מה שצריך)
אנמיה יכולה לעשות הרבה בעיות- ובהחלט יתכן שהכל פה מתחיל מאנמיה ומתן ברזל יפתור את כל הבעיות ביחד.

את עושה מצוין לדעתי שאת נאבקת למצוא מה הבעיה ולעזור לו.

_הוא לא ישן איתנו במיטה? ישן!
אני לא מניקה אותו מתי שהוא רק רוצה? מניקה!
לא לקחתי אותו במנשא, קרוב אלי? לקחתי! קילומטרים!
לא מלתי? לא!
אז מאיפה מגיע החוסר הזה? איך זה שאני עושה את הכל כאילו לפי הספר, ומשהו בכל זאת לא בסדר?_

מה את חושבת שאצל היאקונה אין לאף ילד בעיות?
ברור שיש
רק ששם יש הרבה תמיכה להורים (כמו פה באתר )
חוץ מזה תחשבי שאם לא היית עושה את כל הדברים האלה (או כן עושה) מצבו היה יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע
>אילה לא מוצאת איפה היא שמרה את המספר שלך תקשרי אליה<

גם אני ממליצה מאוד על שרון קוצר. ממש עשה פלאים לתינוק שלי (ראי בדף בקשה מיוחדת של בשמת, תעשי ישר חיפוש על שרון קוצר).

_פונה ל שרון קוצר
נכון! נכון! נכון! מצטרפת להמלצה

_פונה ל שרון קוצר
נכון! נכון! נכון! מצטרפת להמלצה_

ברגע שאמצא קונה לכלייתי השמאלית.
אמנם אין גבול למה שאני רוצה ומוכנה להשקיע בילד שלי ובריפוי שלו, אבל לחלוטין אין לי יכולת לעמוד בסכומים שהוא לוקח לפגישה.

_לראשונה מאז שהקטנצ'יק נולד, אני מרגישה כעס ותסכול.
עשיתי כל מה שהיה צריך, לכאורה.
הוא לא ישן איתנו במיטה? ישן!
אני לא מניקה אותו מתי שהוא רק רוצה? מניקה!
לא לקחתי אותו במנשא, קרוב אלי? לקחתי! קילומטרים!
לא מלתי? לא!
אז מאיפה מגיע החוסר הזה? איך זה שאני עושה את הכל כאילו לפי הספר, ומשהו בכל זאת לא בסדר?_

ומאיפה תינוק אחר, שההורים שלו עשו הכל בשבילו, נפגע יום אחד בתאונת דרכים ו...
ותינוק אחר אחר, שגם כן גדל בדיוק "כמו שצריך", והתברר כאוטיסט.
או לקוי למידה
או עם נטייה למאניה דיפרסיה.
או משהו.
עזבי. עזבי את צורת החשיבה הזאת. זה... אנחנו לא יכולות לשלוט על כל הפרטים. אנחנו יכולות לעשות הרבה, אולי בסביבות 50% מהסך הכל שישפיע על החיים שלהם. אולי פחות. השאר זה גנטיקה וסביבה חיצונית ו... מזל. הרבה מזל.

הנקת אותו, כדי לתת לו תזונה טובה, לא כדי לשמור אותו מכל אסון ובעיה שהיא.
ישנת אתו כדי לתת לו תחושת ביטחון ומגע וויסות נשימה וחום גוף, לא כדי לשמור אותו מכל אסון ובעיה שהיא.
השארת אותו שלם כדי לחסוך ממנו כאב מיותר וסיבוכים ספציפיים מיותרים, לא כדי לשמור אותו מכל אסון ובעיה שהיא.
לקחת אותו במנשא כדי לתת לו מגע ונוכחות אמהית ותנועה בחודשים הראשונים, לא כדי לשמור אותו מכל אסון ובעיה שהיא.
ואת מפשפשת אותו כדי לתת לו את החוויה של התפתחות המודעות לצרכים, לא כדי לחסוך לו איחורים התפתחותיים אחרים, שמקורם אחר (ובדרך כלל לא לגמרי ידוע), שלא קשורים לזה (ולמילה ולהנקה) כמעט בכלום.
תנוחי. מנוחת אחריות

ורק אז הגענו שם לרופאה שסוף סוף נתנה ברזל שעבד!!
אינדיאנית, האם תוכלי לנקוב בשם של סוג הברזל, וכיצד נתתם אותו? תודה!

אבל לחלוטין אין לי יכולת לעמוד בסכומים שהוא לוקח לפגישה.
כמה הוא לוקח?

כמה הוא לוקח?
400 לפגישה ראשונה (שהיא תמיד יקרה יותר, אבל בכל זאת. לפגישה שנמשכת שעה, זה המון).

הנקת אותו, כדי לתת לו תזונה טובה, לא כדי לשמור אותו מכל אסון ובעיה שהיא.
נכון, הנקתי אותו כדי לתת לו תזונה טובה, ועדיין מתגלה איזשהו חוסר שהוא תזונתי בעיקרו. וזה כן קצת מתסכל.

לחלוטין אין לי יכולת לעמוד בסכומים שהוא לוקח לפגישה.
מעולם לא הייתי אצלו בפגישה. הוא כזה נחמד. דיברתי איתו בטלפון והוא הכין טיפות לבן שלי דרך מה שאמרתי לו בטלפון. אני שילמתי רק על בקבוקון טיפות. זה לחלוטין לא באותה סקאלה. והטיפות היו מדהימות! הן פעלו תוך 24 שעות ועשו שינוי שלא ייאמן!

איזשהו חוסר שהוא תזונתי בעיקרו.
שלא קשור להנקה.
יש דברים שקשורים לסביבה, לנסיבות הלידה (פגות) ועוד.

מעולם לא הייתי אצלו בפגישה. הוא כזה נחמד. דיברתי איתו בטלפון והוא הכין טיפות לבן שלי דרך מה שאמרתי לו בטלפון. אני שילמתי רק על בקבוקון טיפות.
אז אולי תנסי גם, ג'וניפר?

_מעולם לא הייתי אצלו בפגישה. הוא כזה נחמד. דיברתי איתו בטלפון והוא הכין טיפות לבן שלי דרך מה שאמרתי לו בטלפון. אני שילמתי רק על בקבוקון טיפות.
אז אולי תנסי גם, ג'וניפר?_
אני חוששת שהנסיון של בשמת הוא מלפני כמה שנים. בינתיים האיש קצת בנה את האימפריה...
הוא בהחלט נחשב הטוב בתחומו בארץ. בזה אין לי ספק. הכרתי את השם שלו כבר קודם. אולי הוא שווה את 400 השקלים האלו, אבל לי אין יכולת להוציא אותם.
וכרגע, כשיש לו מרכז לייצור צמחי מרפא, חנות על דיזינגוף, סוללת הרבליסטים שעובדים אצלו וכו' - קצת לא נעים לי לבקש ייעוץ טלפוני.

אני חוששת שהנסיון של בשמת הוא מלפני כמה שנים. בינתיים האיש קצת בנה את האימפריה...
נכון ללפני שלוש שנים (שזה כמה שנים אחרי בשמת) עדיין אפשר היה להזמין תמציות בטלפון.
ובכל מקרה שווה להרים טלפון לברר!

הברזל שקיבלנו הוא פרו 15. קונבנציונלי לחלוטין והיחיד שעזר. זה ניתן בסירופ מתוק.
טיפות של שרון קוצר להגברת ספיגה לא עזרו בכלל. דרך אגב- קיבלנו אותם גם ביעוץ טלפוני חינמי, וזה היה לפני בערך שנה. (היה נדמה לי שהן עוזרות לתיאבון ולכן ביזבזנו עליהם עוד איזה כמה חודשים-אז יכול להיות שהן עזרו אבל הן ממש לא הספיקו).
בנוסף מהרגע שהתחלנו את הטיפול הקונבנציונלי בפרו 15 שילבנו אותו גם בטיפול הומאופתי ומאז היה שיפור גדול.

אם את מעונינת באופציה נוספת, יכולה לקשר אותך לפזיותרפיסט מדהים שבין השאר עבד פעם בהתפתחות הילד, מאבחן מטפל ונותן תרגילים. שווה לשוחח איתו. אני ב 052, 3163818, מירה.

אני מנסה לעשות לעצמי סדר בבלאגן:

קודם כל, לטפל באנמיה.
לעשות בדיקת דם מהוריד (אלוהים ישמור, איך עושים את זה לתינוק עוד-לא-בן-שנה?), לראות מה בדיוק חסר וכמה.
ואז הומיאופתיה, תוספים, מה שזה לא יהיה. שהערכים בדם יהיו תקינים.
אחר כך - נראה מה הבעיות האמיתיות מבחינה מוטורית. אני כותבת האמיתיות, כי כרגע נראה לי שיש בעיות שנגרמות בגלל החולשה, ולא כי הילד לא יכול או לא יודע.

יש לי משבר אמון קטן בהנקה שלי. אני תוהה איך הילד יקבל את מה שהוא צריך אם הוא לא אוכל. וכרגע הוא מסרב לאכול.
אני לא יודעת כבר מה לתת לו ואיך.
הוא אוהב לשחק עם כוסות, לפעמים גם כאלו שיש בהם מים. הכנתי כוס עם שייק פירות חביב - זו היתה הכוס הראשונה בחייו שהוא התעלם ממנה. לא רק התעלם, בעצם. הפנה את הראש, ניסה להתחמק.

אני שומעת אותו בוכה בחדר עם אבא שלו, כנראה אני צריכה ללכת ולהניק אותו. שוב. ואז הוא יירדם. שוב.
אני האמא הראשונה בעולם שמתלוננת שהילד ישן יותר מדי.

_יש לי משבר אמון קטן בהנקה שלי. אני תוהה איך הילד יקבל את מה שהוא צריך אם הוא לא אוכל. וכרגע הוא מסרב לאכול.
אני לא יודעת כבר מה לתת לו ואיך._
אוי

אני שוב מחזירה אותך לאיפוס: זה לא ההנקה. הודות להנקה שלך הילד בסך הכל בסדר!
את לא יכולה לתקן את הבעיה שלו דרך ההנקה, אבל כרגע התזונה היחידה שלו והתמיכה היחידה במערכת החיסונית שלו והחומר היחיד שעוזר להתפתחות המוח שלו הוא ההנקה.
נוסף על ההנקה הוא יצטרך תרופות מסוימות (למשל, סירופ ברזל - אצלנו הטיפות של שרון קוצר איפשרו לילד שלי אחר כך גם לקבל פרו 23 והסירופ באמת העלה לו את הברזל. הטיפות של שרון קוצר שיפרו את הספיגה, שאיפשרה לו לקבל ברזל. שרון עצמו אמר לי, שזו המטרה של הטיפות, כי ברזל יש בהן מעט מאוד). אבל תרופות לא קשורות למזון ולא קשורות להנקה.
אחרי שהוא יקבל את התרופות (חומצה פולית נוזלית? ויטמין בי 12? סירופ ברזל?), ישתפר התיאבון שלו והוא יסכים לאכול מזון מוצק.
כרגע מה שמחזיק אותו בחיים זה ההנקה.
אם תאבדי את זה, מה יישאר לו?

_יש לי משבר אמון קטן בהנקה שלי. אני תוהה איך הילד יקבל את מה שהוא צריך אם הוא לא אוכל. וכרגע הוא מסרב לאכול.
אני לא יודעת כבר מה לתת לו ואיך._
זה לא נדיר מחסור בברזל אצל תינוקות יונקים. לא יודעת למה אבל זה פשוט ככה. וזה לא משנה בכלום את העובדה שהנקה היא המזון הטוב ביותר לתינוקות.
אז אל תאבדי אמון בהנקה ובעצמך. ככה זה אצל ילדים ובכלל בחיים. אנחנו לא יכולות לשלוט בכל, ולפעמים גם אם עשינו הכל נכון, צריך לשנות משהו, או להוסיף או לעשות אחרת.
את אמא מצויינת, תזכירי את זה לעצמך כל הזמן.

זה לא נדיר מחסור בברזל אצל תינוקות יונקים.
המחסור הוא לא בברזל, אלא ב-B12 או חומצה פולית.

ישתפר התיאבון שלו והוא יסכים לאכול מזון מוצק.
אני מאוד מקווה. קצת מוזר לי שהוא מוכן לינוק בשמחה (כלומר, הוא רעב) אבל לא מוכן לאכול משהו שאינו ציצי. כך שאני לא בטוחה שהעניין כאן הוא רעב.

מה עושים עם תינוק שפשוט לא רוצה מוצקים?

יש לי משבר אמון קטן בהנקה שלי. אני תוהה איך הילד יקבל את מה שהוא צריך אם הוא לא אוכל. וכרגע הוא מסרב לאכול.
הי ג'וניפר , אולי כתוב בדף , אבל אני לא ראיתי , בקשר לתזונה שלך . אם התזונה שלך מאוזנת ובריאה אפשר להניק עוד אחרי גיל שנה ועדיין לא להוסיף מוצקים .
<הכל בעיני המתבונן> אומרת לי הכתובית הצהובה ...