אולי מחר הוא יזחל

[תמרוש_רוש]

הוא לא מתאים לשום סקאלה שהיא, ולא עומד בשום סטנדרטים של שום מוסד רפואי, אבל הוא בריא, והוא מתפתח, והכל בסדר.
אין כמו להשוות ילד לעצמו
@}

[פרח_הלימון*]

האממ..
הילד הזה מתוק ויפה כמו מלאך וברור כשמש שהוא יהיה שנון ומגניב כמו ההורים שלו
(ואת עוד תתחנני שיסתום את הפה..)
איזה סיום יפה לדף

[מצ'רה*]

שמחה איתכם.

[אמא_של_נוקי*]

איזה יופי!

[עינת_ש*]

@} מזל טוב!! @}
רע הוא באמת אחד הילדים המקסימים.. מזל טוב לרע!!

[חוה_בת_חיים*]

איזה סיום יפה לדף ((יש))
נו, עכשיו אולי ניפגש בגינה?
אני בדובנוב בימי א' אך בשמחה קופצת לגינות אחרות " לפי תיאום מראש"

[חוה_בת_חיים*]

((יש))

[עינה_אפונה*]

יוווו! מזל טוב!
חמודיק כזה...
מתי תבואו לבקר בצפון?

עוד מילות עידוד בקשר לדיבור (ושוויץ על הדרך): אחי האמצעי עד גיל שנתיים וקצת דיבר רק ב-ממממממ, והיום (בן 22) הוא התקבל לשתי אוניברסיטאות נחשבות בבוסטון + מלגת הדיקן באחת מהן.
ואגב, רע קצת מזכיר לי במראה את אחי כשהוא היה קטן.

תזהרי, הוא עוד יהיה עורך-דין!

[ר_ו_ת_ה*]

נפלא! שמחה איתכם @}

[אפרת_נ*]

נפלא!
בדיוק בשבוע שעבר הייתה לי שיחה עם חברה שהתחילה, מסתבר, לדבר רק בגיל 3.
לדבר היא יודעת מצוין. אבל היא הזייפנית הכי איומה ששמעתי מימי. זהירות! D-:

[ג'וניפר_והמשפחה*]

תודה על כל הברכות החמות!

אמשיך לכתוב קצת בהמשך, בימים אלו כולנו חולים, וחוץ מלהתמרמר בבית אנחנו לא עושים הרבה.

[ג'וניפר_והמשפחה*]

באמצע תפירת תחפושות אני עושה הפוגה קצרה כדי לכתוב.
בשעה הזאת לפני שנתיים בטח הייתי בדיוק במקלחת של לניאדו. התחילו לי צירי לחץ שהסתיימו שעתיים מאוחר יותר (שבמהלכן קיללתי את כל אלו שאמרו "שתי לחיצות והוא בחוץ" )

הילד שלנו בן שנתיים.

הוא לא נראה ככה. הוא קצת קטן ואין לו עדיין הרבה שיער, אז תמיד חושבים שהוא בן שנה וקצת. זה גם תואם את ההתפתחות שלו - רק לאחרונה התחיל ללכת, עושה עכשיו את השלבים הראשונים של דיבור... אבל השנה אני מרגישה שאני יכולה באמת לחגוג לו יום הולדת בשמחה ובכיף.
בשנה שעברה הרגשתי שלמרות שעברה שנה מאז שילדתי, אני לא באמת יכולה לחגוג לילד שלי יומולדת שנה. הוא כאילו עדיין לא שם.
ואמנם גם עכשיו הוא לחלוטין לא תואם הגדרה התפתחותית של ילד בן שנתיים (ככה טורחים להבהיר לנו בהתפתחות הילד, אבל עוד נגיע לשם) אבל זה לא מפריע לי.
הוא כבר שנתיים כאן, ובא לי לחגוג את זה הכי חגיגי שאפשר.
לצערי זה לא ייצא לפועל, כי תראו מה השעה והבית מבולגן לגמרי ואין לי זמן וכוח להכין משהו ממש מגניב שיהיה לו בבוקר ועוגת יומולדת עם קרם קשיו, אבל עדיין בא לי. וגם מזה אני שמחה.

הילד לא ממש קולט שיש לו יומולדת. בהיעדר גן, הוא לא ממש חווה חגיגות כאלה ואין לו מושג מה זה.
אבל הוא עושה המון דברים אחרים.
היום הוא ענה לי לטלפון - התקשרתי הביתה מהעבודה, וכשהרימו את השפורפרת, במקום הקול של בעלי שמעתי כפתורים נלחצים.
והוא GPS אנושי - הוא יודע איך להגיע לגינות שהוא אוהב מכל מקום שנמצא במרחק הליכה מהן.
והוא מלטף בעדינות אין קץ (כשבא לו ).
והוא התחיל להגיד "אמא" השבוע, באותה עדינות. שזה מצחיק, כי "אבא" זאת מילה שהוא אומר במן כבדות שכזו, ולפעמים צועק אותה. "אמא" זאת מילה שלפחות כרגע, נאמרת בשקט ובחיוך חמוד ועדין שכזה.
הוא פשוט מקסים. גם כשהוא עצבני וצועק, הוא הילד הכי נפלא שיכולתי לאחל לעצמי (ואני תוהה איזה בית ספר יעשה לי מס' 2 כשיבוא מתישהו בעתיד הדי רחוק...).

בהתפתחות הילד קצת מודאגים.
קצת הרבה.
לא מספיק שלילד יש עיכוב התפתחותי, יש לו שני הורים שמסרבים ללכת אחריהם בעיניים עצומות ולעשות כל מה שאומרים להם.
בעינינו, כל עוד הוא מאושר ויש לו תחושת עצמאות - טוב לנו. לא ממש אכפת לנו אם הוא מדבר או מצייר או שם קוביה אחת על השניה.
אבל בעיניהם, עד גיל 3 יש הזדמנות פז ללמד אותו דברים, וביומולדת שלוש (על הדקה!) פתאום למוח קשה יותר לקלוט ואז קשה יותר ללמד אותו מיומנויות בסיסיות, אם רואים שאלו לא התפתחו כמו שצריך.

אנחנו יודעים שיש עיכוב, אבל אנחנו לא מודאגים. את הכל הוא עושה מאוחר, גם את הדברים שהוא עד לא הגיע אליהם הוא יעשה מאוחר.
לא צריך את כל המשחקים שלהם שלהרגשתי עושים לנו רק רע. אני לא מרגישה שם כאילו הוא לומד, אני מרגישה כאילו מאלפים אותו. ואומרים לו יותר מדי "וואו!" ו"כל הכבוד!!!1" על דברים לגמרי רגילים שהוא עושה.
ולא טוב לי עם זה.
אז בהחלט יכול להיות שבזמן הקרוב נגיד להם להתראות.
זה פחות פשוט לי ממה שזה נשמע, כי מאיזשהי סיבה חשוב לי האישור הזה מהממסד. חשוב לי להרגיש שאני בסדר ושגם דעתי ושיטתי היא לגיטימית. אבל אני לא בטוחה עד כמה בעיני הרופאה ההתפתחותית שם היא אכן כזאת.

כדאי שאלך להמשיך לתפור. הרבה עבודה, מעט עירנות.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

קוראת אותך.וואו וכל הכבוד - לך. ולכם. מזל טוב.

[אילה_א*]

הרופאה ההתפתחותית,
היא רופאה מתפתחת או שאולי טעונת טיפוח
הילד מקסים יפה כמו מלאך וההליכה שלו מעולה (מה שאי אפשר לומר על ההליכה אצלנו)
אני בטוחה שבקרוב הוא ידבר ללא הרף

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קוראת אותך.וואו וכל הכבוד - לך. ולכם. מזל טוב.
@}

[תמרוש_רוש]

זה פחות פשוט לי ממה שזה נשמע, כי מאיזשהי סיבה חשוב לי האישור הזה מהממסד. חשוב לי להרגיש שאני בסדר ושגם דעתי ושיטתי היא לגיטימית. אבל אני לא בטוחה עד כמה בעיני הרופאה ההתפתחותית שם היא אכן כזאת.
יקירתי, אני הממסד.
או לפחות עובדת בממסד.
ואני אומרת לך שיש גישות ויש גישות.
וכשקולגה שלי אומרת (לפחות פעם בחודש) משהו על זה שאם הילד עם עיכוב וידוע לנו שיש עיכוב התפתחותי אבל במסגרת העיכוב שלו הוא ממשיך ומתפתח וגדל ויש שינוי מתמיד, והסביבה סה"כ תומכת בהתפתחות - אז למה לדאוג? ולמה צריך טיפולים אינטנסיביים? אולי לא צריך. אולי רק צריך לקחת אותו לבריכה, להשפריץ מים וליהנות מזה.

(רוצה דוגמה קונקרטית? תינוק בן שנתיים עם תסמונת פראדר-ווילי. טונוס שרירים נמוך, ועיכוב התפתחותי כללי. יחסית לפראדר-ווילי הוא מתקדם מקסים, גם יחסית לעצמו הוא מתקדם מקסים, כל הזמן רואים התפתחות וגדילה. אבל יחסית לילדים אחרים - חבל"ז, ברור שהוא מאחור.
אז אצלנו הוא הוגדר כמישהו שצריך ניטור, שמישהי תבקר את המשפחה פעם בחודש, אפילו פחות, תתתרשם מהקו הכללי, לתמוך באמא אם היא צריכה רעיונות ספציפיים איך לעבוד על הדברים הנוכחיים, ושאר הזמן - לשכוח ממנו, במובן החיובי של המילה)
עד לנקודה שהאמא מתקשרת אלינו ואומרת: תשמעו, המצב השתנה, צריך קצת יותר. או: הוא נכנס לגן, אנחנו צריכים עוד תמיכה לתקופת ההסתגלות. דברים כאלה.)

_בהתפתחות הילד קצת מודאגים.
קצת הרבה.
לא מספיק שלילד יש עיכוב התפתחותי, יש לו שני הורים שמסרבים ללכת אחריהם בעיניים עצומות ולעשות כל מה שאומרים להם._
תזכרי, שחולה "קשה" שבוחר מה לעשות ומשיג השגות הוא חולה בריא יותר, מאשר "חולה טוב" שעושה כל מה שאומרים לו בלי להתווכח.
וזה ידוע ומבוסס מחקרית.

ותזכרי שאתם המשפחה שלו ואתם יודעים ומכירים אותו יותר טוב מכולם.
ותזכרי שגם הערכים שלכם חשובים. ואם חשוב לך שלילד שלך יתייחסו בצורה מסוימת, ואת מרגישה שה"וואו" שלהם לא מתאים, ולא הולם, אז יש בזה משהו. וצריך להקשיב לך, לכל הפחות.
ושבחצי עולם (אם לא יותר) כבר עובדים בגישת "המשפחה במרכז", שזה אומר דבר ראשון להכיר את המשפחה, לכבד אותה, ולפעול בתיאום עם המטרות שההורים מציבים, ועם הצרכים שהם מביאים.
זה הממסד.
(כמו שאמא אחת אמרה פעם בסרטון הסברה שמרכז אחד עשה "כנראה יש לכם הכשרה ספציפית להימנע מלהגיד את כל הדברים הלא-נכונים". אם יש בכלל איזושהי הכוונה מקצועית בכיוון הזה, זו גישת המשפחה-במרכז, ולעבוד עם ההורים בתור המוסמכים הראשונים והאחרונים בכל הנוגע לילד - ולכבד אותם ככאלה.
זה הממסד.

עזר קצת?

[פלוני_אלמונית*]

והוא התחיל להגיד "אמא" השבוע, באותה עדינות. שזה מצחיק, כי "אבא" זאת מילה שהוא אומר במין כבדות שכזו, ולפעמים צועק אותה. "אמא" זאת מילה שלפחות כרגע, נאמרת בשקט ובחיוך חמוד ועדין שכזה.

אשריכם שזכיתם, זה ה-מ-ו-ן נחת! מזל טוב טפו טפו טפו חמסה חמסה בלי עין הרע.
אם זה מנחם, אנחנו נאלצים להסתפק בהרבה פחות מאבא-אמא. איכשהו מצליחים לשמוח במה שיש (חלק מספיק מהזמן) ובמה שאולי עוד יהיה (הילד הבא כבר בתכנון, אבל כלום לא מובטח. חבל שאין דרך לגזור קופונים של נחת תמורת נקודות סבל, אה?)

(זאת שכתבה לך את הדבר ההוא על ימים טובים ולראות את עצמכם מתפקדים גם בתסריטים הקשים.)

[פלוני_אלמונית*]

היי ג'וניפר... אני עוקבת אחרי הדף בערך מאז פתיחתו- מה שלומכם? איך עברה חצי השנה האחרונה?

[פלוני_אלמונית*]

עבר זמן. יש חדש?

[אס*]

הי בנות,

פעם ראשונה שאני כותבת פה אבל בהחלט קוראת פה הרבה..
בני בן שנה בעוד שבועיים זוחל זחילת גחון אך אני שמה לב שהוא מושך את הגוף רק עם יד אחת והיד השניה פחות אקטיבית, מה אפשר לעשות?
האם זה מדאיג שהוא עדיין לא זוחל 6? לא יושב? לא עומד או לא הולך?

אגב, אני מקווה שהצלחתי לשרשר למקום הנכון

[אחת*]

שלום לך וברוכה הנמצאת
לדעתי בהחלט כדאי לפנות להתפתחות הילד (עם הפנייה), או לפיזיותרפיסטית פרטית על מנת לעזור לתינוק להגשים את היכולת התנועתית שלו.
בהצלחה!