הקדמה קצרה (אני בטוחה שהבנתם כבר את הנושא הכללי) -
אני בת 24, אמא לגוזל בן 1.3 ובת זוג. כל החברים שלי לומדים באוניברסיטה, ספציפית באחת מסוימת, שנחשבת מהטובות.
אפשר להגיד שבערך כל החיים כיוונו אותי לאוניברסיטה - גם אוהבת ללמוד, גם קולטת מהר, גם אוהבת סמכות... די הרבה פעמים אמרו לי מורים שאני סוג התלמידים שהם עובדים בשבילו. גאווה לכל אמא פולניה
במשפחה כולם דוחקים בי - נו, מה יהיה? היום אי אפשר בלי תואר!
החברים - מתפלאים שאני לא מצטרפת. הם גם מסוג התלמידים שהוזכר למעלה, ונהנים מכל רגע.
ואני - ?
אם נעזוב את הנושא הכלכלי (הכאוב מאוד) בצד - אני רוצה ללמוד. בעיקר דברים לחלוטין לא פרקטיים ושדורשים שנים, כמו אנתרופולוגיה, והיסטוריה. כמעט הכל מעניין אותי חוץ ממתמטיקה (וגם זה רק בגלל טראומה ממורה מסוים).
אני לא משוכנעת שאני יכולה ללמוד במסלול הרגיל. יש לי הרגשה כאילו פיספסתי את הרכבת האקדמית. בכל זאת, הגוזל בבית, אני ובן זוגי עובדים, אמנם במשרות מאוד גמישות, אבל... איך אפשר?
תופים בבקשה - כאן אתם נכנסים לתמונה (הרבה אקדמאים פה, כן?)
בת דודה שלי נרשמת עכשיו לאוניברסיטה הפתוחה ומשכנעת אותי שגם אני יכולה.
למישהו יש ניסיון עם שיטת הלימוד שם?
האם זה יכול להיות פיתרון טוב לאמא עם גוזל תובעני (אבל שהולך לישון ב19:00)?
האם בכלל מתייחסים לתואר מהאוניברסיטה הפתוחה בחיים "האמיתיים"? כלומר, מעבר לזה שאני אהנה מהלימוד, האם זה פרקטי?
ואיך בכלל לומדים עם ילד ועבודה?
תגובות, עיצות, דעות, אמירות וביקורות - נא להכניס כאן @}
)
