סימני התעללות בזוגיות

להיות טובה ואוהבת ומכבדת אתה

קוראת ולא מאמינה. אחד לאחד, האיש הזה ואני עונים על כל הקריטריונים.
האיש כרגע, לשם שינוי, פוטר מעבודתו. איך מתגרשים בזול ומהר ומקבלים מזונות ראויים? לא יכולה לסבול יותר, וגם הילדים.

זה קודם כל.
לשאלותייך: חשוב לקבל ייעוץ של עורכת דין מומחית. ממליצה לך לקרוא את הבלוג עזרה בזוגיות בעייתית. יש שם המון עצות מצויינות, ועוד דברים שידברו אלייך.

יכול להיות ששני בני הזוג אלימים אחד לשני, בו זמנית וביחד?
שמעגל האלימות מורכב בשני תוקפים ושני קורבנות?
איך מזהים מי התוקף ומי הקורבן?
עדהיום הייתי בטוחה שאני הקורבן , אבל היום אני תוהה אולי אני התוקף? ברור לי שאני עונה הרבה פעמים באלימות, כלפי אלימות (או מה שאני מפרשת כאלימות) כלפי, אבל אולי אני גם מייצרת אלימות?
אני בת להורים מכים, יתכן ובמקום להפנות את האלימות שבתוכי לילדי אני מפנה אותם לבן זוג?
האם זה חשוב להבין מי זה מי?
ואיך מפסיקים עם זה?
אני במצוקה וממש מבולבלת ולא מבינה כבר כלום. מדובר באלימות מילולית ורגשית מצד שנינו. פיזית זה רק על חפצים(זריקת כוסות, בגדים), או על עצמינו(משיכת שערות, דפיקות ראש בקיר). שנינו משתתפים, אבל לתחושתי העוצמהשלו חזקה יותר.

אני כבר לא מתפקדת בבית בכלל והוא עושה הכל, אני גם לא עובדת בכלל והדבר היחיד שאני עושה זה לטפל בילדים וגם מעט ובקושי. אני מפורקת ובקשתי ממנו בעיקר תמיכהרגשית שמאד קשה לו לתת, הוא מנסה, אבל טכנית הוא נותן המון,המון לעיתים אפילו אני בתחושה שהוא מייצר עבודה שאין בה צורך, כמו בריחה מרגשות ואינטימיות ואז הוא מתעייף וכשאני מבקשת שיפסיק ל'עשות' דברים ויתייחס אלי ולרגשות שלי, הואלא מסוגל.

אף פעם אין רומנטיקה ואני כאילו שקופה, אני מבקשת מקום בטוח רגשית על מנת שאוכל לבטוח בו רומנטית, אבל זה תמיד מגיע לסצנה אלימה.

היינו בטיפולים זוגיים שלא עלו יפה ורק הסלימו את המצב. חשבתי לנכון שטוב יהיה שכל אחד ילך לטפל בעצמו ולקח לי הרבה זמן לשכנע. כרגע זה המצב, אבל גם זה לא עוזר.

והיום שוב היתה אלימות ויתכן שאני התחלתי אותה. בקשתי יחס רגשירומנטי, אבל ביקשתי בצורת טענות ולא בבקשה וזה הביא להסלמה גדולה ולזריקת בגדים והליכהשלי מהבית למען ירגעו העניינים וחזרה (בגלל הילדים) ושובהסלמה מצידו ואיום שהוא הולך והסבר לילד הקטן שהכל בגללי ... כעת אני בסלון, הוא ישן אחרי שביקש שנשלים ונלך שוב ביחד לייעוץ זוגי ושנחליט מה לעשות אחרת הוא לא ירדם ולא יזוז וכשעניתי שאני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות וכרגע בעיקר מבוהלת ממנו ומהמצב ולא ממש רוצהלהיות איתו אמר שהוא לא יזוז, אז אמרתי שאני אלך לישון, אז הוא קם זרק עוד כמה הערות מעליבות והלך לישון לא באותו חדר (כי בקשתי כך).

כרגע, אני מאד חלשה ולא מבינה איך להסתדר עם מחר ובכלל. אני מאד תלותית בו כלכלית, טכנית ורגשית. והכי הכי הכי הכי נורא הם שלושת הילדים שכבר נראה שמתחילים ממש לסבול . היום בעיקר את כל כוחתיי הקדשתי להם , תמיכה רגשית דיבור על מה שקורה, ציורים משותפים, דגדוגים,סרט ועוד למרות שבתוכי אני מממש מבוהלת, עצובה ומפוחדת.
לא נראה לי שיש לי אפשרות להפרד, אני אוהבת אותו מאד ואני עם אחריות מלאה על התוקפנות והאלימות שלי. לא רוצה את זה יותר וגם לא כלפיי.

למי אוכל לפנות?

פלונית, התיאור שלך מאוד מזכיר לי אותנו, כפי שהיינו עד לפני שנה וחצי בערך.
גם אצלנו היתה אלימות דו כיוונית.
בדרך כלל הוא היה "מתחיל" באלימות רגשית ומילולית קשה, ואני הייתי "מחזירה" באלימות פיזית כלפי עצמי / חפצים / כלפיו.
זה החריף מאוד כשהייתי בהריון שני (התקפי זעם ואלימות בהריון), קרה יותר ויותר מול הבן שלי וכבר אי אפשר היה להעמיד פנים שמשהו פה בסדר.
הוא לא הסכים ללכת לטיפול זוגי. הלכתי בנפרד לתקופה קצרה, אבל זה לא ממש עזר.
ככל שהתקדם ההריון, והרבה בזכות הקריאה בבאופן (כאן בדף הזה ובאחרים), העניין הזה נעשה פחות ופחות סמוי ויותר מודע. עשיתי עבודה עצמית לא פשוטה כדי לצאת מהמעגל הזה בלי לעזוב את בנזוגי, האהוב מאוד למרות הכל, וכשהצלחתי, הוא בא אתי לשם (שם = החוצה מהדינמיקה האלימה). היום אנחנו קרובים מאוד זה לזה (גם בזכות ארועים טראגיים שקרו, לצערי) ומדברים על זה בחופשיות, ואם אחד מאיתנו בטעות גולש אוטומטית לדפוסים הישנים, השני עוזר לו לראות ולצאת.
אני לא ממליצה לעשות את זה בלי עזרה והכוונה. טיפול יכול להיות טוב. גם שיטות עבודה עצמית למיניהן, אם את מתחברת.

תודה לך. מאד עודדה אותי התשובה שלך. גם שיש מוצא וגם שאני יכולה לשנות ולא רק תלויה וגם שאתם ביחד קרובים מתמיד איזהכיף לכם .
זה גם גורם לי פחות להתבייש בי.
אני מטופלת שנים ובשנתיים האחרונות אני בשינוי עמוק והכרה בהיותי ילדה מוכה (הכרה עד כדי שחזור מרבי של הרגשות), וגם ניתקתי קשר עם הורי . בעקבות השינוי הזה, התחוור לי שדפוסים של כניעה, ריצוי , חוסר הדדיות והתעלמות שלי מרגשותי, המנעות מקונפלקטים ועוד... נמצאים בכל מערכות היחסים שלי ובעיקר איתו. אלימות ותוקפנות רק איתו
כך שבשנתיים האחרונות אני משמיעה קול שהיה מדוכא המון זמן ואיתו גם כעס שהיה עצור והתנגדות פנימית.

היום עבר ככה ככה,התחיל טוב עם הבנה שלו ותחושה של לקיחת אחריות שהתפוגגה די מהר . לשנינו מאד קשה ורגיש והמשכו של היום בדיוק בדפוס ההתנהלות התמידי, רק ללא הקצנה של אלימות.

כרגע, איפה שאני מרגישה תוקפנות מצידו אני מתרחקת פיזית או מוצאת עיסוק אחר. זה לא ממש מקרב אותי ואני חוששת שאני פשוט צוברת כעסים.
לא יודעת איך לעצור מבלי להגרר או להתנתק .

אני בליווי מצויין , אבל זקוקה ורוצה מאד לדעת מה עוד . מה זה שיטות עבודה עצמיות?

עלה בי רצון לתרגם חומר מאנגלית לגבי התעללות מילולית כדי להעלות אותו לאתר.

התעללות ורבלית יכולה להיות ברורה ובהירה כשמש- קללות, איומים, ירידות. אך היא יכולה להיות גם חלקלקה, חתרנית, מסתתרת מאחורי הגיון או חיוך.

מה מטרתה? להנמיך, לסרס, לשלוט באחרים מתוך המוח שלהם. רוב הזמן לא מודעים לכך שזה שם, אבל לרוב יש סימני אזהרה- כמו להרגיש ליד המתעלל לא בנוח, מלאי אשמה, מלאי ביקורת עצמית.

מתעללים פוטנציאלים? כולם. זה יכול להיות בוס, הורה, צאצא והרבה פעמים בני זוג. זה נובע לרוב מחוסר ביטחון, מפחדים לא מודעים. הם מנסים להפוך את העולם למקום יותר צפוי ובטוח. וזה אומר להפוך גם אתכם לצפויים ובטוחים וזה בא על חשבונכם. ומה הכי גרוע? הם לא מודעים לכך שהם עושים משהו לא בסדר, זה יושב להם טוב טוב בראש מבחינה לוגית ובהתאמה להשקפת העולם שלהם. לכן זה כל כך מבלבל- אתם רואים אדם שבכנות רוצה את הטוב ביותר בשבילכם כאשר במקביל הוא רומס אותכם מבלי שאתם או הוא שמים לב.

התעללות מילולית היא נוראית כמו התעללות פיזית. לפעמים יותר, לפעמים פחות. אבל היא פוגעת ועמוק.

כל כמה ימים אתרגם כמה דוגמאות להתעללות מילולית:

1) מתעללים לא משחקים משחק הוגן

אתם לא באמת נמצאים בדיון עם אדם מתעלל. הקלפים מסומנים, המשחק מכור. רק דעה אחת חשובה והיא שלו.

לדוגמא:
ההצהרות שלו מעידות על כך שלא משנה מה תעשה, זה לעולם לא יהיה מספיק טוב.

2) מתעללים נוטים להיות טיפוסי ג'קל והייד.

רוב הזמן אתם עשויים לראות אישיות נחמדה ואכפתית. כאשר לעתים תמצאו את עצמכם בעימות עם צד אפל, לא מתפשר, רועש, שיפוטי שמבקש להנמיך אתכם, להפעיל עליכם מניפולציות, להעליב או לפגוע בכם.

3) הצהרות מתעללות מכוונות ללחוץ לכם על הכפתורים.

הן נועדות לתפוס אתכם לא מוכנים, ולעורר בכם רגשות כמו אשמה, כעס, קנאה, חרטה וכו'. כמו שאומרים בתרבויות מסוימות: "עשה אותו כועס, עשה אותו טיפש."

4) מתעללים ישתמשו בכל דבר שמאפשר להם להשיג או לשמר שליטה עליכם.

אפילו הגיון.

5) הצהרות מתעללות הן לרוב מנמיכות ומשפילות.

וכל פעם שאתה בוחר להאמין להם, אתה מאבד הערכה עצמית.

אני אמשיך אח"כ, אבל כמה נקודות:

כתוב בלשון זכר, מתייחס לשני המינים.
כתוב בצורה קצת מבולבלת בגלל תרגום ישיר מאנגלית, סורי.
כתוב בצורה מוחלטת וקשה, כי לרוב קשה להתעורר למודעות לגבי סיטואציה בה נמצאים. אך בעוד שבמקרים מסוימים אפשר להתעמת עם האדם שפועל מחוסר מודעות ולפתור את הבעיה(בעזרת עזרה מקצועית), ישנם גם מקרים בהם עימות לא מביא לשינוי והדרך היחידה להתמודד היא ניתוק קשר.

באופני, בבקשה תן קישור לאתר שממנו אתה מתרגם, תספר לנו מי כתב את הטקסט הזה. לא ראוי לתרגם חומר בלי להביא את מקורו, זו פגיעה בזכויות יוצרים.

רשמתי בדף המקורי ממנו העתיקו לכאן את ההודעה הנ"ל.
החומר מגיע מהאתר abusivelove.com
הפרטים של כותב האתר נמצאים שם.

למרות שאני בכלל בעד למחוק את מה שכתבתי, מכיוון שהדברים הנ"ל גם ככה מנוסחים ומבוהרים בצורה הרבה יותר טובה בדף הזה.

רשמתי בדף המקורי ממנו העתיקו לכאן את ההודעה הנ"ל.
הדף ההוא יימחק.

אוקיי. מניין באתר http://abusivelove.com/ תרגמת את מה שהעתקת לכאן? האתר גדול...
מבחינה טכנית, אני ממליצה שתיכנס שוב לדף שממנו תרגמת, ותעתיק (בהעתק-הדבק) את הקישור לדף משם לכאן. ככה כל אחד יוכל להגיע לדף המקורי בקלות. זה שומר על זכויות היוצרים, ואולי גם ימשוך לקרוא שם עוד דפים.

זה אתר על התעללות מילולית של Richard (Rick) deGaris Doble.

מה שמיוחד באתר שלו הוא, שהוא עצמו היה קורבן להתעללות מילולית מצד משפחתו ואשתו הראשונה. לשם שינוי יש כאן עדות של גבר, וזה חשוב לדעתי כי זה מוסיף לתמונה שבד"כ מוצגת ע"י נשים (כקורבנות וכחוקרות ומטפלות).

כמו כן, אמנם הדברים מנוסחים ומובהרים בדף הזה, אבל לדעתי אף פעם לא מזיק לחזור בניסוחים אחרים. תמיד יהיה מישהו ש"יתפוס" אותו ניסוח מסוים, כשניסוח אחר לא הפיל לו שום אסימון.

אני דואגת שאולי אני בזוגיות עם מתעלל. אולי חלקית אבל זה קיים. מה עושים?

מה עושים?
מתחילים בקריאה אינטנסיבית של כל הדפים שיש אליהם קישורים מהדף הזה, ומדפים דומים באתר.
קוראים את הספר "מילים הורגות" (ראי מלים הורגות יומן קריאה).
פונים לייעוץ אישי שיעזור לך לזהות את הדפוסים שלך שמשתפים פעולה עם ההתעללות, כדי לשנות אותם.
ואז עוצרים ומחליטים, מה הלאה.

אנונימי

יצאתי ממערכת זוגית של התעללות.

בן הזוג שלי התעלל בי בכמה תחומים שונים:
עברתי התעללות פיזית - הרים עלי ידיים, סטירות אגרופים, בעיטות מכות ... - לא תמיד יש סימנים כחולים ונזק שניתן לראות אותו.
עברתי התעללות מילולית - קרא לי בשמות גנאי, זלזל בי, קילל אותי
עברתי התעללות כלכלית - הכריח אותי לגזור ויזה, הקציב לי כסף עבור הוצאות ספציפיות, התנה כל הוצאה באישור מוקדם שלו, ביטל צורך שלי לרכישות של פריטים שונים
עברתי התעללות נפשית - הרחיק אותי וניתק אותי מהמשפחה ומהחברים. איים להרחיק אותי מבני.
עברתי התעללות מינית - הכריח אותי לקיים יחסי מין לפי דרישתו, ואף דרש את האורגזמה שלי, הכריח אותי למין שאינו כפי שאני נהניתי ממנו. חדר בכוח לגופי. ביצע בי מעשי סדום

היה לי קשה מאוד לפרק מערכת היחסים.

בסופו של דבר יצאתי ממערכת יחסים זו וכיום אני במקום אחר לחלוטין

מה עושים תפרטי יותר

אנונימי

דבר ראשון, לא מפחדים לספר למשפחה הקרובה (מהצד שלך)
לא מפחדים ללכת לרופא ושיהיה תיעוד לנזקים (בגלל זה סגרו לו את התיק במשטרה)
מספרים ומדברים
מבקשים עזרה

אני דואגת שאולי אני בזוגיות עם מתעלל. אולי חלקית אבל זה קיים. מה עושים?
זו אני מלמעלה. אחרי שאתמול חברה אמרה לי "הוא מערפל את השיפוט שלך" התחלתי לדאוג.
נכנסתי לדף הזה כבר לפני שבועיים (בעקבות משהו שקרה) וזיהיתי חלק מהסימנים. אחרי שאותה חברה אמרה לי את זה, והבנתי שהיא האדם השלישי שאומר לי שמערכת היחסים הזו בעייתית (גם אני יודעת, כרגע לא יודעת עד כמה!), החלטתי להקשיב ולהתייחס ברצינות. אז היום אמרתי לבן הזוג שלא ניפגש בזמן הקרוב, וביקשתי שלא יצור איתי קשר.
אני מקווה לכתוב פה בזמן הקרוב גם בשביל תמיכה וגם בשביל להבין יותר טוב.

יש לכם ילדים משותפים?

לא, וגם אנחנו כבר לא גרים ביחד. אז לכאורה יצאתי בזול..

בעקבות המלצה מחבר http://www.coda.org/tools4recovery/index.php (אולי לא שייך ישירות לכאן)

אולי לא שייך ישירות לכאן
שייך, שייך.

וגם אנחנו כבר לא גרים ביחד. אז לכאורה יצאתי בזול
בהחלט יצאת בזול!
עכשיו תשאלי את עצמך את השאלה: האם זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בטיפוס כזה בחיי?
אם כן, האם קלטתי מהר שיש בעייה, הלכתי לקרוא, טיפלתי בזה, וכתוצאה מזה אנחנו כבר לא ביחד היום?
אם התשובות לכל השאלות האלה חיוביות, אז את במצב טוב. התחברת איתו קצת במקרה, "עלית" מהר על זה שיש פה בעיה והתנהגות שלא מתאימה לך בכלל, וחתכת.

אם התשובות שונות - למשל, כבר נתקלת בהתנהגויות כאלה כלפייך קודם, לקח לך הרבה זמן לקלוט שמתנהגים כלפייך לא בסדר, את עדיין לא לגמרי בטוחה שלא "מגיע לך" שיתייחסו אלייך ככה - אז יש לך עוד עבודה לעשות.
על עצמך.
לבנות את הביטחון העצמי, הערך העצמי והאהבה העצמית שלך.

אלה הדברים ששומרים עלייך.
כשאת מרגישה אהובה וראוייה, כל התנהגות מכוערת בולטת מאוד, ואת מייד מרגישה "מה זה הדבר ההזוי הזה?! אלי לא מתייחסים ככה. ביי, אני לא כאן".

כתבתי פה שלשום והכל נמחק, לא היה לי חשק לכתוב מחדש.. אם התשובות שונות כן ולא.
המשכתי לקרוא באתר שבשמת ציטטה ממנו (איך לזהות גבר אוהב (2011-07-09T05:29:06)) - יש את הדף על having]מערכות יחסים relationship problems we have the spiritual energy solution [/po].htm ולמשל כתוב שם:
We then attract someone through a relationship who is willing to work on similar issues with us, and will literally push those emotional buttons for us. When those buttons get pushed, we are forced to look at the cause of our pain and frustrations. Then we are forced to do something about it.
איך זה מסתדר עם סימני התעללות בזוגיות ?? כן, יש בי משהו אמהי-טיפולי במערכות יחסים, כן, אני לא מספיק מעריכה את עצמי ואוהבת את עצמי - וכך גם בן הזוג. יש לי מה ללמוד ממנו בכל מיני תחומים, יש לו מה ללמוד ממני בתחומים אחרים. אז איך נשארים במצב בריא (זה היה ככה בחודשים הראשונים של הקשר) ולא מגיעים להתעללות?

אנונימי

מערכת לא בריאה שבה קיימת התעללות לא יכולה להבריא!!!!!!!!!!!!

את רק יכולה לקום וללכת ולטפל בעצמך

שלום. פעם ראשונה שיש לי אומץ לכתוב כאן את האמת.
אני מצטטת מהדף שצוטט כאן מקודם איך לזהות גבר אוהב . עוד לא הספקתי לקרוא את כול הדף אבל ההפניה היתה על מובאה שבשמת א נתנה ממקום אחר ותרגמה. הנה זה:

גבולות רוחניים המבטאים אהבה עצמית, הם עוד גורם (פקטור) מרכזי בבריאות הרוחנית האמיתית. גבולות רוחניים אינם חומות שאת מציבה סביב עצמך. זו לא הגבלה שאת כופה על עצמך או על אחרים. זו תפיסה וצורת התנהגות, שדרכה את מבססת מרחב אנרגטי (מודעות) מאוד ממשי ומוחשי סביב האני הפנימי שלך וסביב הגוף הפיזי שלך. ה"מרחב" הזה שהשגת לך מאפשר לך לתקשר עם אחרים ממקום של העצמה, שיש בו תחושה מאוד חזקה (או מוחשית) שאת אדון לגופך

מה עושים אם ההפך מזה כול כך מובנה בי?
אין בי בכלל העצמה,אני כל כך חלשה ומפחדת ממש מפחדת לעמוד על שלי ולהציב גבולות או להביע דעה אחרת וזה לא רק במערכת יחסים עם גבר, אלא גם עם נשים. אני מנסה להתחקות אחרי העבר שלי כדי לדעת מניין זה נובע ולא מצליחה. אמא שלי? האחים והאחיות שלי? מה זה חשוב בעצם. מה שברור לי שזה בא מילדות ושזה נמצא עמוק עמוק. אם אני מנסה לעמוד על שלי ולהציב גבולות מיד יש לי חרדות. גם עכשיו כשאני כותבת. יש בי רגשי נחיתות עד כדי שכאשר אני מנסה לצאת מזה ולעמוד על שלי טראאח החרדות משתלטות עליי ואני לא חרדתית בכלל. רק במצבים כאלו.
הצילו.
מה עושים?

יש לי שאלה, מבקשת את דעתכן. אני שואלת לגבי מה שאני רואה אצל חברה. והחברה נמצאת לפעמים באתר, אבל אני מקווה שהיא לא תגיע לדף הזה וגם לא כל מי שמכיר אותנו. למעשה, אולי אפילו אמחוק בסופו של דבר.
כיוון שזו לא הזוגיות שלי, סביר שאני לא יודעת הכל ולא יכולה לראות מה קורה באמת בפנים. אבל אתאר לכן מה אני רואה:
אני רואה זוג שהגבר לא עובד ("לא מוצא" ולא מוכן לכל מיני עבודות שלא נוח לו לעשותן) כמה שנים. יחד עם זאת הוא לא מוכן לוותר על כל מיני תחביבים שלו שעולים כסף, לאכול בחוץ וכו'. כיוון שכך- האשה עובדת וגם: מבשלת, מנקה, שוטפת כלים (אולי הוא על הכביסה. לא יודעת), נמצאת עם הילדים (בחינוך בייתי) מניקה תינוק קטנטן (גם בלילות). הייתי עדה שהיא ביקשה ממנו שיבדוק משהו במחשב. אמר לה שהיא תעשה זאת, "שתמצא איזה 5 דקות"...

שוב, יתכן שהוא נותן לה אהבה, ביטחון, משפחה ועוד דברים שאני לא יודעת עליהם. במפגשי עימו הוא אדם נחמד ביותר. לא מפרטת יותר מחשש לזיהוי. מה דעתכן?

דעתי האישית היא שזה הזכר המצוי. בדיוק אחד כזה עזבתי גם, מסיבות דומות למדיי. עצוב. אבל החלק הטוב הוא שלא כולם כאלה. ואם היא (או אני) מושכת אל עצמה כאלה, אז בזה היא (ואני...) צריכה לטפל.

אני ממש עכשיו עובר התעללות מהחברה שלי .כל מה שכתוב על אשיות גבולית מתאם לה בול.היא הרסה לי את החיים במשך שמונה חודשים.ואני עדיין אוהב אותה נפרדה וחזרה אלי לפחות עשרה פעמים.גורמת לי לחשוב שאני אפס שללי לא נאמן שקרן .אני בטוח שה אני קורבן של מתעללת,כל מה שאסור לי מותר לה.אבדתי את הכבוד העצמי שלי .השפילה וצעקה עלי .העליבה גרמה לי לרגיש אפס וחסר ערך.פשרה ביזבוז זמן,עזבה אותי שוב לפני כמה ימים אני סובל מאוד .מרגיש אשם למרות שאני רק אוהב ומנסה לרצות אותה תמיד,

טבלה שמשווה בין התנהגויות קורבניות למצב של החלמה

בטבלה שני טורים:
בטור השמאלי מפורט מה "אנשים תלותיים/קורבניים לעתים קרובות..." (עושים את מה שמפורט בטור)
בטור הימני מפורט מה אנשים ש"בהחלמה..." (עושים מה שמפורט בטור של ההחלמה).

פירוט הקטגוריות (החלק השמאלי ביותר של הטבלה):

הראשון - דפוסים של הכחשה. שימו לב לראשון: "מתקשים לזהות מה הם מרגישים"....
השני - דפוסים של הערכה עצמית נמוכה.
השלישי - עוד דפוסים של הערכה עצמית נמוכה.
הרביעי - דפוסים של ריצוי. לדעתי הכוונה פה ל"ריצוי". המלה באנגלית משמעותה גם הסכמה וגם שיתוף פעולה, אבל המובן כאן הוא במשמעות הלא בריאה: שאתה מסכים לדברים שלא טובים לך. למשל, "נאמן באופן קיצוני, עד כדי כך שנשאר במצבים שמזיקים לך יותר מדי זמן".
החמישי - דפוסים של שליטה/שתלטנות.
השישי - דפוסים של שליטה/שתלטנות.
השביעי - דפוסי הימנעות.
השמיני והאחרון - דפוסי הימנעות.

בשמת
אני עם בנזוג מתעלל מילולית+ ילדה בת שנתיים.
אני בת 34 ומאז שאני איתו עליתי (מאושר כמובן

) 45 קילו.
את ממליצה להפרד?

את ממליצה להפרד?
אני לא "ממליצה" על כלום. אני לא מטפלת, אני לא מכירה אותך.
אני כן ממליצה לך לשאול את עצמך: טוב לך? מגיע לך לחיות ככה? מגיע לילדה שלך לגדול בתוך זה? מה את חושבת? מה את מרגישה?
האם יש סיכוי שייעוץ זוגי יהפוך אותו ממתעלל ללא מתעלל?

שאלי את עצמך, את מוכנה לחיות לבד?
אם זה גרוע עד שם, יש מסקנות.
צהוב: קחו זמן להפנמה

בטבלה ששמת לא הבנתי את המשפט
Refuse to give up their self-will to avoid surrendering to a power greater than themselves

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת
האם ייעוץ זוגי יכול להפוך אותו ממתעלל ללא מתעלל? האם היו תקדימים?

האם ייעוץ זוגי יכול להפוך אותו ממתעלל ללא מתעלל?
המממ. לא: ייעוץ זוגי טוב (למשל, חני בונה, עירית לוי וכדומה)(לפי סדר הא"ב...) יכול לפתוח פתח להראות דפוסים בזוגיות, ש אם הוא רוצה הוא יכול לראות אותם ולפנות לעבודה אישית.
יש תקדימים, אבל זה תלוי עד כמה מצבו חמור.
באופן כללי, בקשר זוגי שכולל התעללות, יש שני כללים:

שני הצדדים מתנהגים התנהגויות "מתעללות", אבל זה לא סימטרי. יש צד "מתעלל" וצד שהוא "קורבן". אז תתחילי מלבדוק איפה את לא מכבדת אותו ואת עצמך. זה בכל מקרה יועיל לך.
הצד ה"מתעלל" כעיקרון פגוע יותר, הרבה יותר, מהצד שהוא "הקורבן". אבל שניהם פגועים, אחרת לא היו ביחד בריקוד הזוגי האומלל הזה. אז תתחילי מלתקן את המקומות הפגועים שבתוכך.

פועל יוצא מסעיף 2 הוא, שלרוב הצד המתעלל פגוע עד כדי כך, שהוא לא רוצה ולא מסוגל לתקן את עצמו.

עד כמה פגוע בן הזוג הפרטי שלך - לא יודעת, וגם המומחים הגדולים ביותר לנושא לא יוכלו לגלות את זה בלי עבודה עם שניכם.
המלצתי לך: תתחילי מלקרוא את כל החומר שמומלץ כאן. תעשי לעצמך את כל השאלונים והמבחנים. תקראי, תעבדי על העצמה שלך, פיתוח הביטחון העצמי, הערך העצמי והאהבה העצמית שלך - ולאט לאט תתגלה לך הדרך שלך. ראי גם מלים הורגות יומן קריאה.

Refuse to give up their self-will to avoid surrendering to a power greater than themselves
המממ. לא ממש מבינה את זה עד הסוף, רק אינטואיטיבית.
אני חושבת שהגישה של האתר הזה קרובה ל- או מחוברת ל- גישת 12 הצעדים של, נגיד, אלכוהוליסטים אנונימיים, ולכן המשפט הזה קשור לאחד הצעדים שם (להסכים למסור את עצמך לכוח עליון, או להסכים שכוח עליון שולט בחייך ולא אתה, לא זוכרת בדיוק, יותר מדי נוצרי בשבילי...).
לדעתי קריאה של דפים אחרים באתר הזה, דפים נוספים, תשפוך יותר אור על המשפט הזה.

בטבלה ששמת.
לא שמתי.
נתתי קישור לטבלה באתר אחר, אמריקאי נדמה לי, שלדעתי שווה להציץ בה.
לא אני כתבתי את הטבלה הזאת.
לא אני פרסמתי אותה.
אני לא חתומה עליה ולא בהכרח מסכימה עם כל מלה או פסיק בה.
אני רק ממליצה בחום לקרוא אותה.

" אוי טמבלית, לא ראית ששמתי את זה פה"..
"מה אמרת?"
"מה מה אמרתי"
,"מה אמרת קודם?"
"אמרתי לא ראית ששמתי את זה פה.. "
"לא, לפני זה אמרת משהו.."
"לא אמרתי שום דבר..."

"את מסריחה אחרי התעמלות , ואיזה ריח היה לך כשקיימנו יחסי מין , הסרחתי כולי אחר כך, לא יכולתי ללכת לחדר הילדים עם הריח הזה"..
אני נפגעתי מאד. לא רציתי להראות לו שנפגעתי, אבל לא יכולתי , הדמעות פרצו החוצה.. "או תפסיקי, אי אפשר לדבר אתך"..
אני מגיבה בהגזמה ? אשמח לתגובות ולדעתכן..

בהגזמה? את מגיבה בהמעטה. לא נכנסת לדף הזה וכתבת כאן בטעות. ואת עוד חוסכת ממנו את הפגיעה שלך?
זו התנהגות מגעילה ונוראית ואת לא חייבת לסבול את זה. נקודה.
יש מצב לטיפול זוגי? סליחה, אין לי שום הצעה מעשית אחרת. הוא לא יראה את זה בעצמו, הוא צריך שמישהו מבחוץ יראה לו את זה.
חיבוק...

תודה על התגובה בסיבוב הבא. נכון שבחרתי את שם הדף הזה כי הרגשתי שזו התעללות מילולית.
הוא כרגע מבין שהוא היה מגעיל והצטער על הבוטות. אני כרגע לא יכולה להכיל אותו למרות ההתנצלות.

אכן התעללות מילולית.
מציעה לך קודם כל ללכת לקרוא את האתר של ד"ר איירין, ראי בראש הדף קישור. האם קראת את כל הדף? יש דברים שתרגמתי.
תבדקי בינך לבין עצמך אם זה מוכר לך. לא בתור התפלקות מגעילה חד פעמית אלא יחס קבוע.
כמו כן ממליצה לקרוא את הספר "מילים הורגות". יש בספריות ציבוריות.

אחרי זה תחשבי אם מתאים לך להמשיך לחיות עם הבנאדם, מה הסיכויים שלו להשתנות למען שלמות המשפחה, אם יש סיכוי לייעוץ זוגי. ותתחילי לטפל בעצמך, כי הדבר הראשון שאפשר לומר על אשה שחיה עם גבר מתעלל הוא - שהיא צריכה ללמוד איך לא להיות קורבן. לפני הכל.
ללמוד לאהוב את עצמה.
ללמוד לקבל את עצמה.
לרכוש ביטחון עצמי, כבוד עצמי ואהבה עצמית.
וללמוד איך לעצור אלימות, במיוחד מוסווית ומניפולטיבית, ללא היגררות למריבות, לאלימות או להתבכיינות.

תודה רבה בשמת יקרה. אני מעריכה את תשובתך!
לוקח זמן להבין ולזהות שהאדם שאת אוהבת אותו בעצם פוגע בך . טיפין טיפין, אבל האפקט מצטבר.

אני לא אדם שמריח מזיעה בדרך כלל, ואני כמובן מתקלחת ברגע ששוכך הבית קצת , אחרי הלילה טובים.
מה שפגע בי מאד ופגע בנשיות שלי זה שהוא מתלונן על הריח הנשי הטבעי . נוצר אצלי כמו "רגשי נחיתות" עכשיו על דבר שהוא
צריך להיות חלק לגמרי טבעי וחלק ממני.
תודה ותודה על הדף.

פוסט http://benhateva.wordpress.com/2012/02/12/72730/
מורכב ומעניין שמתפרס כמה וכמה נושאים. מתוכו לעניין הדף - על פי החוק הנורבגי – יחסי מין בכפייה בתוך המשפחה אינם מוגדרים כעבירה שמשמעה אונס!

קראתי. לא הייתי קוראת לזה מעניין. הייתי קוראת לזה פוסט הזוי בניחוח גזעני עז.

(מתנצלת על החרבוש בטקסט, לא מצליחה להפטר ממנו)

הנה הסיפור שלי על קשר קצר שנמשך רק כמה חודשים, אבל עדיין מאוד אינטנסיבי וקשה. הייתי גם בחו"ל ומנותקת למדי ממשפחתי, ככה שהענין נהיה מערבולתי. הענין הסתיים לבסוף, מקווה שיהיה מועיל למישהו/י -

בן זוגי היה אדם מקסים, מרשים, חם. היו בו את כל התכונות שרציתי בגבר: חזק, רגיש, אמפתי. הוא היה עובד סוציאלי במקצועו ואהבתי את זה שהוא מקדיש את חייו למקצוע בעל משמעות. מכיוון שאני אישה חזקה, חיפשתי גבר חזק לצידי. אבל לא יכולתי להבחין בכך שהגבר שלצידי מנסה גם לשלוט בי. הפעם הראשונה שארע מקרה היתה כמה שבועות לאחר תחילת מערכת היחסים שלנו, כאשר לא התראינו כמה ימים. קיבלתי ממנו סמס כועס על כך שאני לא מקדישה לו מספיק זמן. כשניסיתי להתקשר, הוא לא ענה, אבל שלח סמסים ארוכים ומעליבים על החברים שלי ועל כך שאני נמצאת איתו אני לא "באמת" איתו אלא רק חושבת על החיים והבעיות שלי. הוא דרש את תשומת ליבי המלאה ונעלב כשלא יכולתי לספק לו אותה בכל שניה, אבל כשניסיתי להתקשר ולדבר איתו הוא לא ענה. פאסיב אגרסיב קלאסי - להטיל פצצה ולברוח. אחרי שסוף סוף תפסתי אותו בטלפון (הוא טען שהלך להתקלח), מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותו במשך שעתיים, מסבירה את עצמי שוב ושוב לאוזניים ערלות. מיותר לציין שהערב שלי נהרס. מאוחר יותר הוא גם התקשר לומר שאולי הוא לא אוהב אותי יותר, והוא לא יודע מה הוא מרגיש אלי (ואני הייתי צריכה לנחם אותו על ההערות האלה)..
מותשת לחלוטין ועם סוללת סלולרי מרוקנת, הגעתי הביתה והסתכלתי על עצמי. לא הבנתי איך בהתחלה של מערכת יחסים אני צריכה להסביר את כל כך הרבה. ידעתי שאני אוהבת אותו ושאני רוצה להיות איתו, אבל לא הבנתי איך כל כך קשה לי להסביר את עצמי ולא הבנתי מה עשיתי לא בסדר ולמה הוא כל כך נפגע.
ואיך הרגשתי כעס כלפיו אבל מצאתי את עצמי מתנצלת. בסופו של אותו ערב שלחתי לו אימייל פרידה ובו הסברתי שמה שעבר עלי באותו ערב פשוט לא יכול לחזור על עצמו, ושאני לא מוכנה לקבל יחס כזה.

יום למחרת הוא היה אדם אחר. הוא טען שהאימייל שלי הכניס אותו לשוק, שהוא לא מאמין שהתנהג כך, שהוא ישתנה, שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי. אני רציתי להאמין אבל חששתי, ובכל זאת הסכמתי לקבל אותו חזרה.

החודשים הבאים לאחר מכן עברו כמעט ללא ארועים דומים. במקום מקרים קשים כאלה, בן זוגי למד ו"השתכלל" והפך את האגרסיות שלו להערות ביקורתיות בלתי פוסקות עלי, על אורח חיי, על איך שאני מתלבשת, על איך שאני מבשלת, על חבריי. ההערות לא תמיד היו נבזיות, אבל הרגשתי מותשת להגיב כל פעם לכל דבר. הרגשתי שכל דבר שאני עושה הוא תחת זכוכית מגדלת, וכשהבעתי את חוסר שביעות רצוני מהמצב נדחיתי בביטול בטענה ש"אין לי חוש הומור", "אני רגישה מדי" או "אני מפרשת את הדברים לא נכון, אין לו שום מחשבה רעה מאחורי המילים הביקורתיות - והוא מקבל ואוהב אותי בדיוק כפי שאני".

התבקשתי, מדי יום ביומו, להתמודד עם הדיסוננס בין העדויות שלו על עצמו, על כך שהוא אדם אוהב, חזק, בעל שליטה בעצמו ועל חייו, ובו זמנית לראות אותו לא מצליח להפסיק לאכול, לעשן בשרשרת, לבקר אותי כל הזמן או להתלונן. אמנם הרגשתי חזקה כי כן הערתי לו, כן לא הייתי מוכנה לקבל את היחס הזה, אבל לאט לאט, בלי ששמתי לב, הוא הצליח לגרום לי לפקפק בעצמי. הוא הצליח לערער את תפיסת המציאות שלי עד שבאחת מהשיחות הרבות שלנו על מערכת היחסים המקרטעת, מצאתי את עצמי מתנצלת על האגרסיביות שלי.

מדי יום הרגשתי שהעצבות שלי הולכת וגדלה והיכולת שלי לעזוב הולכות ונעלמות. כל פעם שניסיתי לעזוב קיבלתי מטר של התנצלויות, אהבה, הבטחות להשתנות או לחילופין, האשמות שהדברים לא כפי שאני חווה אותם ושאני מגזימה ורגישה מדי. התחלתי גם אני לשנוא דברים בו שאהבתי בעבר, להיות ביקורתית כלפיו, להבחיו בכל דבר שהוא עושה כי לא הצלחתי להפוך אותו לאדם שלם. הייתי חייבת לבדוק אם מה שהוא אומר לי באמת נכון, ולא הצלחתי להבין איך אני כל כך מבולבלת. תחושת הבלבול לא עזבה אותי עד היום שבו נפרדנו סופית (וגם אחרי שנפרדנו פיזית ונסעתי אלפי קילומטרים ממנו).
הפגיעה היתה גם כלכלית. בן זוגי לווה ממני כסף, אבל מעולם לא ביקש - הוא העדיף את השיטה הפאסיבית אגרסיבית של פשוט לא לדאוג לעצמו. הוא לא טיפל בעיניניו הכספיים ונתן לי לשלם עליו בכל הזדמנות, עד שהתנדבתי להלוות לו סכומים גדולים של כסף שיהיה לו ממה לחיות. כששאלתי או בדקתי מתי יחזיר לי הוא אותו הוא דחה ודחה בטענה שהוא לא יודע. הוא כמובן גם טען שזה מקרה יוצא דופן וש"לא נעים לו" (לאחר מכן גיליתי שהוא חייב לחברה שלו לשעבר אלף יורו).
מעולם לא הופעלה עלי שום אלימות פיזית או איום לאלימות פיזית. ההתעללות הרגשית שעברתי היתה מאוד עדינה ומתודית, עד שכמעט היה קשה להבחין בה. אני הרגשתי שמשהו היה לא בסדר, אבל לא האמנתי לתחושות שלי. לא יכולתי להאמין שאני, מודעת, בוגרת, אחראית, חזקה, פמיניסטית, עוברת משהו כזה.
רק אחרי הפרידה היה לי אומץ לברר האם הבלבול שחשתי היה קשור לסוג של פגיעה רגשית ומנטאלית. כשחיפשתי מידע, הגעתי לרשימה הזו. בעזרתה הצלחתי להגדיר לי כמה מהדברים שהיו לא בסדר במערכת היחסים שלי. אני יודעת שהמקרה שלי היה "קל" יחסית, ועם זאת, אני חייבת לציין שמדובר במערכת רגשית הרסנית ביותר, שלאורך זמן כנראה כן היתה מתחילה לפרק את הבטחון העצמי שלי. אני פשוט לא נתתי לזה לקרות, אבל אני חרדה לכמות הנשים שלא יודעות, וחושבות שהכל באשמתן.

שלום שיח,

יופי שהצלחת לצאת מהזוגיות הזאת. זה בראש ובראשונה..!
מפליא ומפתיע כיצד מי שרואה בראי בנאדם שהיא
מודעת, בוגרת, אחראית, חזקה, פמיניסטית
נשאבת בניואנסים למדרונות הרגשיים החלקלקים האלה, הלא בריאים, שואבי האנרגיה.
אני מאמין לך שאת כזאת - חזקה, בוגרת וכו' - מכאן הפליאה. איך זה קורה? מה המנגנון?

ואני שואל את עצמי איך הייתי בעצמי מתברג לתפקיד הזה של "המתעלל", כמו שכתבת,
שום אלימות פיזית או איום לאלימות פיזית. ההתעללות הרגשית שעברתי היתה מאוד עדינה ומתודית, עד שכמעט היה קשה להבחין בה.
בכעסים ובביקורת, ציניות וכדומה.
בזוגיות של משפחה מציאותית עם הלחץ והתסכול והעייפות והפחדים, האם יש מקום שבו מופר איזה איזון, נחצה סף של "מסה קריטית" ?
או שבעיניו שלו, הצד המתעלל עובר סיפור שונה לחלוטין - לגמרי לא יבין שהוא נתפס כמתעלל, בטוח שדורכים לו על היבלות בכוונה, שהצד הנפגע משליך עליו את הסרטים שלו..?

התהיות האלו מנסות לברר - דרך הנגטיב של "המתעלל" - מה המנגנון אצל הצד הנפגע, שמאפשר את ההחלקה הזאת מזוגיות שהיינו מכנים נורמטיבית לזוגיות שכבר אינה.
האם זה פשוט שיטת הסלאמי? קצת, מתרגלים, עוד קצת ושוב מתרגלים וכו' ,
או שיש פה טנגו של שניים שמאפשר את זה, ומה הצד הנפגע "מרוויח" (רגשית), אם בכלל, מזה?

תודה

צוויל

צוויל, תודה על התהיות הרלוונטיות. כפי שכתבתי בסיפורי, למרות שלא היתה אלימות פיזית, היתה אלימות רגשית. כשמישהו מכה אותנו אנחנו יודעות שהופר פה גבול פיזי, אבל כמישהו מנצל את הרגש והקרבה שלנו אליו כדי לאיים עלינו רגשית קשה יותר להבין ולהבחין בכך, וברור שהכל אפוף בהאשמה עצמית עצומה. הסיבה שציינתי שאני חזקה ופמיניסטית היתה להדגיש עד כמה יכולות האבחנה ותפיסת המציאות שלי עורערו (אחת המאפיינים הברורים ביותר להתעללות!). אני בטוחה שהבחור ההוא מספר לעצמו סיפור שונה לגמרי לגבי מערכת היחסים שלנו, כפי שהוא סיפר לי על האקסיות שלו (שבהן אין לי ספק שהוא התעלל אפילו יותר ממני) - "היא משוגעת" כך הוא אמר לי על אותה זו שביקשה את הכסף שהוא חייב לה בחזרה. באופן כללי בחיים שלו כולם היו אשמים בהכל חוץ ממנו. השורה התחתונה היא שהיתה בעיה קשה של אמון, והיה תדר קטן של פחד שם. השאלות שמופיעות בתחילת הנושא הן דרך טובה להבדיל בין מערכת רגילה למתעללת (עניתי על רובם ב"כן", אגב, האם בן/בת זוגתך יענו כך? זוהי בדיוק נקודת ההבדל) ובזכותן בסופו של דבר ידעתי שנמצאתי באחת כזו. כל עניין ה"מה את מרוויחה רגשית" נהיה פחות רלוונטי ברגע שאתה מבין שזה זה.

שלום לכם,
אני קוראת את כל הסיפורים ויותר ויותר כואבת ומבינה באיזה מקום הייתי ובאותה מידה קשה לי לצאת ממנו
אשתף אותכם בקצרה בקשר של שנתיים וחצי של סבל נוראי. הפכתי לסמרטוט רצפה שכבר אין מה לסחוט ממנו. הבחור זלזל בי, פגע בי, הקניט אותי: " את אפס את לא שווה כלום שום דבר לא יצא ממך, סתומה מסריחה וכו'...". הקניט את המשפחה שלי שהם המשפחה הכי מדהימה בעולם, הרחיק אותי מאנשים, אמר לי מה לעשות, כפה עליי דברים שלא מתאימים לו, הכריח אותי לדבר ללכת ולהתלבש איך שהוא רוצה! כל פעם שרבנו איים לקום וללכת וגרם לי להתרפס ולהשפיל את עצמי. ואם הוא נשאר, אז זה רק אם הייתי אומרת לו שאני לא בסדר!! נשך אותי נשיכה גדולה בירך, דחף אותי, זרק את כל האוכל שהכנתי אחרי שהוא התעצבן על משהו שעשיתי, צרח עלי, זרק לי את הדברים החוצה ודרך עליהם ואם זה לא מספיק....הכניס אותי להריון ודרש שאעשה הפלה.

לפני חודש עצרתי את זה, חתכתי הכל ואמרתי שאני לא רוצה להמשיך יותר. זה קרה גם בעקבות חיזוק מהחברה שלו לשעבר, שאמרה לי שהוא עשה לה דברים דומים ופגע בה רגשית במשך תקופה ארוכה. סיפרה לי דברים מזעזעים! ואז הבנתי שזהו, זה לא אני ואני חייבת להפסיק. חתכתי, הלכתי, ניסיתי להמשיך הלאה, ולא הצלחתי. איכשהו הוא ממשיך לשאוב אותי למקום זה ואני מודה- אני מאוד חלשה! עכשיו אחרי שהחלטנו שהקשר נגמר סופית, הוא רוצה לסיים את זה יפה, ולקחת אותי למסעדה מחר. ואני, בשיא החולשה, מתכוונת לעשות זאת. כי אני באיזשהו מקום עדיין רוצה לשמוע שהוא אוהב אותי, שהוא רוצה אותי, וכל פעם שאני חושבת על זה ועל ההתעללות שעברתי - אני מבינה שאני עוד יותר טיפשה אם אלך לפגישה הזו. אבל אני באה ממקום מאוד חלש. הפרידה הזאת מאוד קשה לי, ואני לא יודעת איך יוצאים ממנה. ואני מנסה לחשוב אם הפרידה הסופית כן תעזור לי לסגור מעגל, או שהיא רק תכאיב יותר ותקשה עלי לצאת מהמעגל הזה אי פעם...
אשמח לכל עצה ותמיכה שהיא.
תודה מראש.

שליחה על ידי אחת* » 11 מאי 2012, 22:38

אל תלכי.
עוד חודש הכל ייראה אחרת.
אתלא צריכה את המילים שלו ואת ההכרה שלו. האינטואיציות שלך נכונות. לא צריך לסיים יפה מה שבמילא יהיה כמו פלסטר על רגל שבורה.

את החלק הקשה של הניתוק את עוברת עכשיו, את באמצע הדרך. תנילזה עוד חודש ותראי איך הדברים יתחילו להראות טוב יותר.
זו אכן התעללות ואת לא צריכה את זה יותר. צאי לחופשי!

אחת שסבלה מספיק, את צודקת.
את יודעת מה טוב לך. את יודעת שמגיע לך יחס טוב, מכבבד, ואוהב. את יודעת גם, שהיחס לשו אלייך הוא בדיוק ההיפך מאהבה, הערכה וכבוד. אין לו אהבה כלפייך, אבל הוא מוכן למכור לך בזול, לערב אחד, המון מילים של אהבה כדי להמשיך לספק את הצרכים של עצמו.

החוצה!

אז איך יוצאים מזה?
מסתכלים על הכוחות שלך ולא רק על החולשות

אמרת שיש לך משפחה מדהימה, נכון? זה כוח. תרימי טפון למישהו מהמשפחה שלך שאוהב אותך באמת, ותספרי הכל. תבקשי מהם תמיכה בשלב הזה של גמילה (כי זו באמת גמילה, מאדם שמייצר אצלך תהליכי התמכרות ולופים אינסופיים שמשאירים אותך בתחום השליטה שלו). תצאי עם המשפחה שלך לארוחת ערב חגיגית במסעדה, כדי לחגוג תחילתה של תקופה חדשה, תקופה של צמיחה והתעצמות.

לפני חודש עצרתי את זה חתכתי הכל ואמרתי שאני לא רוצה להמשיך יותר. הבנתי שזהו זה לא אני ואני חייבת להפסיק!
זה כוח. את אומרת שאת חלשה? פחחחחח

. רק אשה חזקה מאוד וטובה מאוד היתה יכולה לעשות צעד כזה.

החולשה האמיתית נמצאת כרגע אצלו, לא אצלך. הוא זה שחלש וזקוק לך נואשות, כדי שיהיה מישהו אחד בעולם חלש יותר ממנו.
הפתרון לזה: התרחקות מוחלטת. יהיה לך קל יותראם לא תדברי אתו בכלל, אם לא תשמעי אותו בכלל.
הוא מתקשר ורוצה לדבר? לנתק. מיד. בלי תודה-סליחה-בבקשה. בלי לצפות ממנו שיגמור את השיחה. פשוט לנתק.
הוא מתקשר לנייד שלך? לזהות את המספר ולסגור את הנייד אפילו בלי לענות.
הוא משאיר לך הודעות / מיילים / מכתבים? לזרוק לפח, מיידית, בלי לפתוח, בלי להסתכל בכלל מה זה. כי את כבר יודעת מראש מה זה: הצגה מפוארת שלו שתנסה להשאיר אותך במקום המנוצל, עם כל השטיקים האפשריים. החוצה. אין לך עניין בזה ואין לך צורך בזה. את אשה נפלאה ויקרה, ואת יותר מדי טובה בשביל לבזבז עליו אפילו רגע אחד

ויש לך עוד כוחות שלא סיפרת לנו עליהם עדיין. מה הם? מה את אוהבת? על מה את חולמת? מה גורם לעיניים שלך לנצוץ בהתלהבות? מה גרם לך לדמוע בהתרגשות ולהגיד "יההה!! איזה יופי!!!!" ?
לכי על הדברים האלה. תעשי או תהיי בקרבה לדבר אחד לפחות כל יום. מדי יום. הרבה זמן נמנעה ממך הנאה מכל הדברים היפים של החיים. אנא חזרי אליהם, התענגי עליהם.

@}@}@}@}(())(())(())(())@}@}@}@}(())(())(())(())@}@}@}@}@}@}@}

וואו אני חייבת לציין שריגשתם אותי מאוד!
קודם כל לאחת- צודקת זה באמת פלסטר על רגל שבורה אני מרגישה שהפלסטר הזה נמצא אצלי הרבה זמן ומסרב לצאת בבת אחת, הגיע הזמן שזה יקרה
תמרוש- אין לי מילים , כל מילה שאמרת חדרה עמוק לתודעה זה כל כך נכון שהחולשה היא אצלו והוא באמת זקוק שאני אהיה יותר חלשה ממנו, הרי הוא שואב את הבטחון שלו על ידי זה שהוא נחית אותי וזה באמת נכון. אסור לי לאפשר לו את זה
הרשיתי לעצמי לצאת עם מישהו הערב אני לא בטוחה שזה גבר החלומות שלי אבל לפחות נתתי לעצמי להשתחרר ולצאת מהבועה שהייתי בה וכעת אני רוצה לשלוח לו אס אמ אס ברור של :יהמשכתי הלאה אני עם הפנים קדימה.שיהיה בהצלחה"!
אני מקווה מאוד שלא אפול לבור הזה שוב, אני כן אנסה להאחז בכל האמצעים שיש: משפחה חברים, מאמרים והפורום המדהים הזה שכבר נתן לי כח- תודה!
אני נמצאת בשלב עכשיו שאני מנסה להחזיר לעצמי את כל מה שאיבדתי במשך התקופה הזו: בטחון עצמי, ערך עצמי, חברות,לאהוב את עצמי מחדש ולהחזיר לעצמי את המשקל שאיבדתי-10 קילו נהייתי חצי בנאדם בלא מובן המילה.
אני יודעת מה עליי לעשות אני רק צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב איפה הייתי מה עברתי ושאסור לי לחזור למקום הזה שוב.
הנפילות קורות בעיקר ברגעי בדידות וריקנות מאחר והוא באמת השאיר אצלי חור עמוק בלב והקטע הכי אירוני פה שכביכול אני רוצה שהוא יאטום את החור הזה אבל הוא לא יאטום אותו בחיים הוא רק יצור חור יותר גדול ואת זה אני חייבת לזכור.
לגבי שאר הכוחות , מאחר ואיבדתי כל כך הרבה אני צריכה באמת לעבור תהליך ארוך כדי להתחבר לעצמי מחדש להנות מההנאות הקטנות של החיים לצחוק להתנתק לאהוב אות החיים כמו שאהבתי תמיד לפני שהכרנו, אני יודעת שהכוחות האלו קיימים בי : אני עומדת על שלי בכל מקרה אחר שצריך, עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר, אני מתחברת לאנשים בקלות ,אפטימית, מלאה בשמחת חיים שקצת אבדה בזמן האחרון.
אבל כן כל הדברים שציינתי טיפה נדחקו החוצה מאחר וכל מה ששמעתי זה כמה אני לא מוצלחת ולא שווה שום דבר ואחרי ששומעים את אותם הדברים כמו תקליט חוזר מתחילים להאמין בזה וזו גם הסיבה שנשארתי שם כי כאילו האמנתי שאם אני אצא החוצה אף אחד לא יסתכל עלי מאחר ואני"אפס" וזה מה שהוא רצה בעצם וככה הוא החזיק אותי בקשר הנוראי הזה במשך שנתיים וחצי.
כעת, הולכת לישון עם חיוך ומחר אקום ליום חדש, התחלות חדשות וציפיה לחיים טובים יותר.
תודה על התמיכה!

אחת שסבלה מספיק - את מדהימה. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, מגיע לך לא פחות מזה. חיבוק!

שליחה על ידי מישהי* » 12 מאי 2012, 21:50

אחת ש, כל הנשים בעולם וגם רבי מהגברים עומדם מאחורייך, מגיע לך יחס של כבוד ואהבה ואת עוד תפגשי את האדם שתיחחס אלייך ככה, שתוכלו לצמוח ביחד.
את נהדרת, מרגישים את זה בכל מילה שלך, המון הצלחה בהמשך הדרך שלך.

אני רוצה לשלוח לו אס אמ אס ברור של :יהמשכתי הלאה אני עם הפנים קדימה.שיהיה בהצלחה"!
מקווה שלא שלחת, ואם שלחת - אל תשלחי יותר. המטרה שלך צריכה להיות ניתוק מוחלט, בדיוק כמו שאמרה תמרוש רוש. זה אומר שגם אם הוא מנסה "לפתות" אותך לקשר למשל בבקשות שתסבירי לו מה הוא עשה לא בסדר, או במה הוא צריך להשתנות, אל תתפתי. אל תתפתי לנסות לעזור לו, את צריהכ לעזור לעצמך, ועזרה בשבילו תחליש אותך מאוד.
אל תתפתי לחפש מקומות שבהם את יכולה להבהיר לו שהקשר שלכם נגמר, האדם היחיד שאת צריכה להבהיר לו את זה הוא את בעצמך.
אל תתפתי לקבל ממנו עזרה "ידידותית", בדברים שאולי הוא נהג לעשות עבורך (כגון תיקונים בבית).

התנהגויות שונות שהן לגיטימיות בין בני זוג לשעבר במצב נורמלי, לא מתאימות במצב שלכם.

מאחלת לך בהצלחה! אני בעצמי יצאתי ממקום כמו שלך בדיוק, אך כולל ילד, מה שלצערי גורם לזה שעד היום אני צריכה להדוף אותו ממני תדיר, וכנראה אצטרך לעשות זאת עוד שנים ארוכות.

_את מדהימה. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, מגיע לך לא פחות מזה. חיבוק!
כל הנשים בעולם וגם רבי מהגברים עומדם מאחורייך, מגיע לך יחס של כבוד ואהבה ואת עוד תפגשי את האדם שתיחחס אלייך ככה, שתוכלו לצמוח ביחד.
את נהדרת, מרגישים את זה בכל מילה שלך, המון הצלחה בהמשך הדרך שלך._

:-):-)

הנפילות קורות בעיקר ברגעי בדידות וריקנות מאחר והוא באמת השאיר אצלי חור עמוק בלב והקטע הכי אירוני פה שכביכול אני רוצה שהוא יאטום את החור הזה אבל הוא לא יאטום אותו בחיים הוא רק יצור חור יותר גדול ואת זה אני חייבת לזכור.
אולי כדאי לך להיכנס ל גמילה ביתית ממתוקים. התיאור שלך ממש דומה לדברים שכתובים שם

כמו שרוב חיי התייחסתי לסוכר כאל אוכל, חלק מאוכל, ורק הרבה יותר מאוחר הבנתי שלא אוכל ולא נעליים, זה סם ממכר וכל תיאור אחר שלו זה מכבסת מילים -
כך גם את בשלב של להגדיר מחדש דברים, להזכיר לעצמך שה"אהבה" שלו זה לא אהבה ולא דומה אפילו לאהבה, ושהיחס שלו אלייך לא הרבה יותר טוב מאשר הרואין: משהו שמתיימר למלא לך איזה חסר, אבל בתכלס רק יוצר חסר גדול עוד יותר.

את אהובה, אהובה, אהובה. מילה שלי.

ואם להמשיך באלגוריה לסוכר: עולה בי משהו שבשמת כתבה בקשר לסוכר: לא להגיע למצב של רעב.
כך גם את: האם את יכולה ליצור כמה רשתות בטחון, ש:
א. או ימנעו ממך להגיע למצב של רעב רגשי (את מראש מתכננת את הימים שלך ככה שתזיני את עצמך באהבה בתדירות מספיקה)
ב. או שאם לא הצלחת להזין את עצמך באהבה בזמן (וזה קורה, קרה ויקרה) - הן יתנו לך מראש את הלגיטימציה לטלפן לאנשים אהובים ולהגיד: אני שובפעם מרגישה שאני נופלת. תחזיקו לי את היד" והם יחזיקו לך את היד דרך הטלפון ויגידו לך שבע-עשרה פעם שאת אהובה ויקרה מאוד, ואחר כך ישלחו אותך ישר לאמבטיה חמה

תזכרי שה"לא להגיע למצב של רעב" זו מטרה זמנית, שתקפה למצב הפגיע שמיד אחרי תחילת תהליך הגמילה. עוד מעט תוכלי לעמוד הרבה יותר על הרגליים, והרבה יותר לבד. אבל כרגע את זקוקה לזה, וזה נכון ובמקום ולגיטימי.

נניח שאת נמצאת במצב של התעללות. הוא לא זהה בדיוק למצב שמתואר בדף הזה - אבל זאת התעללות. ונניח שאין לך אפשרות לחתוך וללכת. (ובבקשה אל תגידו לי שתמיד יש אפשרות. במצב הזה אין.) אבל כן יש לך - בערך - אפשרות לדבר אל הצד המתעלל. שמשוכנע לחלוטין שהוא לא. שמשוכנע לחלוטין שהוא לא.
מה את יכולה להגיד לו?

מה את יכולה להגיד לו?
לא משנה מה תגידי לו, הוא הרי משוכנע שהוא לא מתעלל.

ונניח שאין לך אפשרות לחתוך וללכת
אני לא יכולה לתאר לעצמי חוסר אפשרות כזאת. אם הוא מודע לכך שאת שבויה שלו, על אחת כמה וכמה שאין לו סיבה להשתנות. את יכולה לספר למה אין לך, להרגשתך, אפשרות לעזוב?

הוא לא זהה בדיוק למצב שמתואר בדף הזה.
לא מתואר "מצב" בדף הזה.
מתוארים סימנים.
בכל מצב של התעללות יימצאו סימנים מתוך הסימנים האלה. כמו במחלה, צריך מינימום של סימפטומים (סימנים) שמספיקים בשביל להגדיר את המחלה.
אם את חיה בזוגיות שבה אין אף אחד מהסימנים הרשומים לעיל - מדוע את בטוחה שזו התעללות?

הסוגיה השניה - כל מתעלל בטוח שהוא קורבן. זה כתוב בדף הזה, וזה כתוב גם בדפים האחרים שעוסקים בבעיה הזאת. כמו למשל מלים הורגות יומן קריאה. אני מציעה לקרוא את שני הדפים, בעיון, מההתחלה.

הסוגיה השלישית - חיים עם מתעלל גורמים לתחושה
ובבקשה אל תגידו לי שתמיד יש אפשרות. במצב הזה אין.

זה אחד מסוגי ההרס.
תחושת אין מוצא.
חוסר אונים מוחלט.
מחשבה שאין אפשרות ללכת. שאין מה לעשות. שאף אחד לא יעזור.

את יכולה לספר למה אין לך, להרגשתך, אפשרות לעזוב?
האם את לבד בארץ זרה, תלויה בו לחלוטין כלכלית, ואין לך גישה לכסף?
האם יש לכם ילדים?

דבר אחד בטוח: אם באמת את חיה עם מתעלל, מה שאי אפשר לעשות - זה לדבר איתו.
כלומר, את יכולה לדבר כמה שמתחשק לך. אם מדובר בהתעללות, את רק חופרת לעצמך בור יותר עמוק עם כל מלה נוספת.

אם את חיה ביחסים שבהם מתעללים בך, יש לך בגדול שתי אפשרויות:

לקום וללכת, ואז לטפל בעצמך וללמוד איך לא להיות לעולם קורבן יותר, כדי שזה לא יקרה לך שוב.
לטפל בעצמך וללמוד איך לא להיות לעולם קורבן יותר, ואז לראות אם יש שינוי. אם יש שינוי לטובה, והוא מפסיק להיות מתעלל, הרווחתם. אם לא, אז תהיי מספיק חזקה בשביל לקום וללכת.

_אבל כן יש לך - בערך - אפשרות לדבר אל הצד המתעלל. שמשוכנע לחלוטין שהוא לא. שמשוכנע לחלוטין שהוא לא.
מה את יכולה להגיד לו?_

מה שאציע חשוב שיהיה אותנטי ובמילים שלך וגם "נקי" וענייני אחרת זה לא יעבור אליו. .
המסר להעביר אליו הוא שיש מילים מסויימות שיוצרות אווירה לא טובה במרחב הזוגי שלכם. ואם משתמשים במילים אחרות המסר יעבור בלי ההשפעה הלא טובה.
קחי בחשבון שאולי הוא יחזיר את ה"טענה" הזו אלייך. ושיגיד שאולי גם המילים שלך או הטון שלך יוצרים אווירה לא טובה.
כל עוד הנושא הוא ההשפעה של המילים והטון על האווירה בבית ולא מה הוא או את לא בסדר יש סיכוי לשיחה.

לא מוצאת את הידיים והרגליים ב מדור התמודדות עם אלימות
חברתי היא בת זוג לאדם מתעלל ואלים (מילולית, והאלימות כרגע רק נגד חפצים וקירות, אבל היא חשה מאוד מאויימת).
יש להם תינוק מאוד קטן.
היא מבקשת לעזוב את מערכת היחסים (בן זוגה משוכנע שהבעיה נמצאת בה, והוא עושה מה שהוא עושה לטובת התינוק, שיגדל עם אמא טובה יותר).
מחפשת את העצות המשפטיות במצב כזה, טלפונים ליעוץ משפטי, כיצד הוא עלול לפעול, ולמה עליה לשים לב.
משוכנעת שקראתי את זה איפשהו מתישהו! ולא מוצאת עכשיו :-\ אשמח לתשובות והפניות ועצות.

טליה
יש ספר שנקרא " מילים הורגות" מאוד מומלץ לקריאה
אבל נשמע שהמצב קצת יותר בוער ולא מאפשר לשבת לקרוא בנחת
המספרים הבאים אולי יוכלו לעזור- גם אם האלימות עוד לא מופנית אליה או אל התינוקת
ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים 1800-353-300 24 שעות
קו חרום ארצי לאלימות במשפחה 1-800-22-0000
ויצ"ו - קו חרום לנשים מוכות 1-800-39-39-04

שליחה על ידי רחלי* » 05 מאי 2013, 22:32

גם אני נמצאת בזוגיות מתעללת עם איש שאוהבת כל כך, והוא מתנהג אלי רע כל כך ומנצל את אהבתי. אומר שהוא אוהב אותי ושאנחנו שיכים אחד לשני לנצח. וככה מרגישה שלא יכולה לעזוב אותו למרות שהוא פוגע בי. זה כל כך עצוב שאנשים יכולים לפעמים להיות כל כך אכזרים לאנשים

מרכז למשפחה- אלימות במשפחה במשפחות דתיות, שייך ליד שרה.026444566

שליחה על ידי עזרה* » 30 יולי 2013, 22:59

_ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים 1800-353-300 24 שעות
קו חרום ארצי לאלימות במשפחה 1-800-22-0000
ויצ"ו - קו חרום לנשים מוכות 1-800-39-39-04_

הדף הזה מציף ומשקף את מצבי במערכת היחסים עם בן זוגי (ובעצם גם עם בעלי לשעבר...)
הנוכחי "עונה" על הסעיפים 1-10 ועוד קצת מאלו בהמשך, ז"א לא מקרה קשה אבל בכל זאת,
כבר כמה שנים בנדנדה הזו שתלוייה בו, במצב רוח שלו ובתקופה שעוברת עליו
איפה אני?!......איך אפשרתי לעצמי להגיע למצב כזה?
התרגלתי לא לצפות למילה טובה, הכרת תודה, ליטוף, מחווה נחמדה ("רוצה קפה?" כמעט מעולם לא נשמע בבית בהטיית נקבה...)
כשאני לא מרגישה טוב- כועס, עושה מה שצריך אבל עם פרצוף חמוץ...
אופפפפפפפפפפפפפ

רוצה לשנות, כבר התקוממתי בפראות על מילים קשות שאמר לי, אבל עדיין ההלך רוח שלי שפוף בבית.

מתנדנדת, למה את זקוקה בשביל לצור שינוי?

חסר לי אומץ וכח לעמוד בהחלטה להפסיק את זה
וגם לעמוד בתוצאות אם לא יצליח...

וגם לא כל כך יודעת איך ליצור את השינוי
עכשיו אני מודעת יותר למילים הקשות, ביקורת, זלזול וכו', וקוטעת אותו אם מתחיל.
אבל איך לשנות את זה שהוא שלא מעוניין כמעט במגע, שלא מפרגן מילולית ולא מביע חיבה? שיחות לא עוזרות, רק מייצרות אצלו מיגננה

תסלחי לי מראש, אני אכתוב בחריפות, אבל מקווה שהניסוח החד יגיע אלייך, אם קראת את כל הדף ועדיין לא ברור לך עם מה את מתמודדת בדיוק.

אבל איך לשנות את זה שהוא שלא מעוניין כמעט במגע, שלא מפרגן מילולית ולא מביע חיבה? שיחות לא עוזרות, רק מייצרות אצלו מיגננה.

החדשות הרעות: אין שום אפשרות לשנות אותו ולא אף אחד מהסעיפים הנ"ל.
החדשות הטובות: את יכולה לשנות את עצמך.
לדוגמא: להסתלק משם.

לא טוב לך.
ובצדק לא טוב לך.
כי את חיה עם מישהו שלא אוהב אותך.
אני מציעה לך לקרוא את הפרק השלישי, "משהו על אהבה וחברות של אמת", בספר "מילים הורגות". תבדקי אם זה מה שיש לך.
אם לא, יש רק שני דברים שאת יכולה לשנות בקשר הזה:

את עצמך (ממליצה בחום לקבל עזרה מאשה אמיתית שמבינה בשיקום לאחר חיים עם מתעלל).
לצאת מהקשר.

בשמת- אכן מילים חריפות, תודה על הצלצול השכמה

באמת עדיין לא בטוחה שהמצב כזה סופני, אחפש את הספר ואקרא
יש לי שני קולות מנוגדים בראש, אחר אומר "אני ראויה ליחס טוב, לא להתפשר על זה!" והשני אומר כמאמר הסטיקר "רק אהבה תביא אהבה", עוד רוך וחמלה ללא שיפוטיות יעשו את העבודה בסוף
בכל מקרה השינוי העצמי הוא הכרחי, ברור לי. עובדת על זה ברגעים אלו ממש...

התכוונתי לשינוי אצלך, לא אצלו. אי אפשר לשנות אחרים, רק את עצמנו.
חבל לגמרי על הזמן והאנרגיה שלך. אם רק אהבה מביאה אהבה, תפני אותה כלפי עצמך קודם כל. ומי שאוהבת את עצמה לא מוכנה לסבול התנהגות כזו כמו שהוא מתנהג אליך כלפי מי שהיא אוהבת. אגב, מניסיוני וכפי שכבר ציינתי בדף הזה, הקולות המנוגדים בראש והבלבול הם עוד סימפטום של ההתעללות עצמה. מאחלת לך הרבה כוח ואהבה עצמית, בהירות ואומץ.

מה שששונרא כתבה:

חבל לגמרי על הזמן והאנרגיה שלך. אם רק אהבה מביאה אהבה, תפני אותה כלפי עצמך קודם כל. ומי שאוהבת את עצמה לא מוכנה לסבול התנהגות כזו כמו שהוא מתנהג אליך כלפי מי שהיא אוהבת. אגב, מניסיוני וכפי שכבר ציינתי בדף הזה, הקולות המנוגדים בראש והבלבול הם עוד סימפטום של ההתעללות עצמה. מאחלת לך הרבה כוח ואהבה עצמית, בהירות ואומץ.

יש לי שני קולות מנוגדים בראש, אחר אומר "אני ראויה ליחס טוב, לא להתפשר על זה!" והשני אומר כמאמר הסטיקר "רק אהבה תביא אהבה"
יקירה, אהבה תביא אהבה רק אם הצד השני מוכן ורוצה לתת אותה.
אם מדובר באדם שלא רוצה לתת מלכתחילה - שום אהבה ממך לא תשנה את דעתו. להיפך.

הקולות המנוגדים בראש והבלבול הם עוד סימפטום של ההתעללות עצמה.
טוב לדעת!

_הקולות המנוגדים בראש והבלבול הם עוד סימפטום של ההתעללות עצמה.
טוב לדעת!_
פשוט, חלק מרכזי בהתעללות הוא התעתוע.

קורבן ההתעללות ממשיך להישאר שם מפני שהוא כל כך בתעתוע ביחס לאהבה. בזכות דברים מסוימים הקורבן מצליחה/ה לספר לעצמו שיש פה מערכת יחסים זוגית אוהבת (רק עם קצת בעיות, נו, למי אין בעיות) - כאשר הדברים האחרים מחלישים אותו/ה כל הזמן וגורמים להרגשה קשה שהיא לא אהובה (הרגשה שמוכחשת רוב הזמן, והחלשה שהיא בלתי נראית רוב הזמן).

התעתוע תמיד פוגע באדם במקום שהוא הכי פגיע.
האדם מגיע מראש למערכת יחסים כזאת, כי הוא "שרוט" במקום הספציפי שמוכן לקבל התעללות כאהבה.
המתעלל, ללא כל כוונה מודעת אבל כתוצאה ממצוקות משלו, יש לו צורך עז לשלוט בחיים של אדם אחר ולהתעלל בו. לצורך כך עליו להחליש את טרפו כל הזמן אבל לשמור על מספיק תעתוע שהוא כאילו אוהב.

(אני מדגישה: זה לא בא כתוצאה מרשעות, זו תוצאה לא מכוונת של מצוקה קשה ועמוקה, וזו אחת הסיבות שהוא מושך את הקורבן: הקורבן לרוב חש במצוקת המתעלל, והוא נמשך "לטפל", "להוכיח לו שיש מישהו בעולם שכן אוהב אותו" וכן הלאה).

כדי להיחלץ ממערכת היחסים צריך קודם כל לסלק את התעתוע הזה. בלי לסלק את התעתוע, טובעים בביצת "אבל הוא אוהב אותי", "אבל אם אני רק אהיה יותר טובה/ראויה/מתוקנת/אוהבת כלפיו אז הוא יתנהג אלי בצורה אוהבת יותר" ונשארים שם.

"רק אהבה תביא אהבה", עוד רוך וחמלה ללא שיפוטיות יעשו את העבודה בסוף.
אז אני רוצה לכתוב עוד משהו:
תראי, יש כמה צדיקים בעולם שיכולים לגשת לאדם כזה, פצוע וחסר אהבה, ולהתחיל לתת לו אהבה, רוך וחמלה ושבסוף גם ייצא מזה משהו חיובי.
אבל:
א. אלה מתי מעט, משכמם ומעלה, ואנחנו, בני התמותה, לא צריכים ולא יכולים לשאוף להגיע לשם.
ב. ומה שיותר חשוב: האנשים האלה ייתנו אהבה לאדם הפגוע אך ורק ממקום של שפע, מהעודף שיש להם. רק מי שרווי באהבה, שחווה מערכות יחסים חמות ואוהבות בעבר ובהווה, יכול לבחור לתת אהבה לאדם הפגוע, בהתנדבות, במשרה חלקית, כפרוייקט צדדי של החיים שלהם. והם תמיד יישארו בשליטה, תמיד יוכלו להגיד "עייפתי, עכשיו מספיק", ולסגת הביתה, אל עצמם ואל מערכות היחסים האוהבות שלהם, כדי לתדלק.
או להפסיק בכלל, כשצריך. ובלי ייסורי מצפון.
וגם: הם לא יצפו לתמורה, כי תמיד יש להם מאיפה לתדלק. יש להם מיכלית דלק שלמה ברזרווה, אז הם לא זקוקים לטיפות המעטות שהאדם הפגוע יכול (אולי) לתת להם, מהג'ריקן הקטן והדולף שלו.
אז בתנאים כאלה זה אפשרי, אם כי אין ערובה להצלחה כלשהי.

אבל לעשות דבר כזה, נתינה כזאת, כחלק ממערכת יחסים מרכזית?
כחלק מנישואין או זוגיות?
זו התאבדות.
זה כמו לתרום למישהו כליה, וכשההשתלה נכשלת, לתרום לו את הכליה השניה.
הלו! מה נשאר לך, לעצמך?
אה, כן. הנתרם, נשמה שכמותו, מסכים להשאיל לך, מדי פעם, את מכונת הדיאליזה שלו, כדי להשאיר אותך בחיים. פה ושם, כזה. כשהוא יכול. כשבא לו. יום כן, יום לא.
היום לא.
התאבדות כבר אמרתי?

<בשמת, לאישורך>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מניסיון- לבקש עזרה, להוציא את זה החוצה ולא ברשת- להתקשר ולקבוע פגישה באחד המרכזים של אלימות במשפחה. להפגש עם העו"ס (ולקוות שהיא טובה) זאת ההתחלה של לצאת מזה, לא לחכות שזה ישתפר ושהוא ישתנה, לא לחכות שההתעללות תחלוף ושהכל יהיה טוב בעתיד- כי רוב הסיכויים שזה לא יקרה. ללמוד מזה כמה שאפשר ולהמשיך הלאה. צאי מזה. מערכת יחסים מתעללת לא מובילה לשומקום טוב, רק הרבה יותר קשה לצאת מזה ככול שהזמן עובר. מחזקת את ידייך באהבה, אם אני עשיתי את זה אז גם את יכולה! תאמיני שמגיע לך לחיות בלי פחד. בהצלחה גדולה.

מה שתמרוש רוש כתבה. כל מלה.

ומסכימה לגמרי עם אחת שיודעת.

תודה רבה לכן נשים חכמות! אתן והאתר הזה מאוד עוזרים.

אני מציעה לך לקרוא את הפרק השלישי, "משהו על אהבה וחברות של אמת", בספר "מילים הורגות". תבדקי אם זה מה שיש לך.
קוראת את הספר עכשיו, ובנתיים יש לי את המחשבה (או אשלייה?) שהמצב הפיך ובר תיקון, בדרך זו או אחרת
ואעביר את הספר לאמא שלי, בכלל עכשיו נראה לי שאני תופשת את אותה משבצת אומללה שהייתה לה בזוגיות עם אבא שלי (היום כזוג פנסיונרים המצב טוב בהרבה ממה שהיה כשהייתי בבית)

אנסה להפגש השבוע עם 2 נשים (אחת חברה שארגיש נוח לשתף איתה, ושנייה מכרה מהעבר שנפרדה מבעל אלים) וגם עם הילר שפנה אלי היום כי הרגיש שאני זקוקה לו (מדהים איך לפעמים בדיוק מה שצריך מגיע)

שוב תודה!!

יש לי את המחשבה (או אשלייה?) שהמצב הפיך ובר תיקון, בדרך זו או אחרת
את מוזמנת להעלות פה את המחשבות האלה ולהתבונן בהן.
מה לדעתך הפיך ובר תיקון? איך התיקון הזה יכול להתרחש? מי צריך לעשות את זה? איזה מין מאמץ זה דורש? כמה זמן זה יכול לקחת? האם מי שאמור לעשות את המאמץ הזה - רוצה ומוכן/נה לעשות את העבודה? כמה משאבים עומדים לרשותו/ה שיסייעו להצלחה של זה?

מה שאמרת לנו בהודעה הראשונה שלך הוא:
[הבנזוג] הנוכחי "עונה" על הסעיפים 1-10 ועוד קצת מאלו בהמשך, ז"א לא מקרה קשה אבל בכל זאת,
במילים אחרות, בן זוגך הנוכחי מתעלם מהרגשות שלך. הוא מתנהג בחוסר כבוד כלפייך. לועג לך או מעליב אותך ואז אומר לך ש"זה רק בצחוק", או שאין לך חוש הומור. הוא עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך. מונע ממך אישור, הערכה או חיבה. עושה לך "ברוגז" באמצעות שתיקה. הולך ממך בלי לענות לך. מבקר אותך. מקלל אותך, או צועק עלייך. הוא משפיל אותך בבית או בציבור. הוא מגלגל עיניים כשאת מדברת.

זה בעינייך לא מקרה קשה?????
בעיני זה חמור מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.
אם הייתי חיה ככה ולו יום אחד, מהבוקר עד הערב, הייתי צריכה אחר כך שבוע כדי להתאושש.
לפחות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חיה עם אחד כזה. והבעיה הכי גדולה היא הילדים. אני אמנם אעזוב אותו, אבל הילדים המסכנים צריכים להיות עם האבא לפי חלוקת המשמורת. הרי ההתנהגות המתעללת כלפיי מופגנת גם כלפי הילדים. אמנם בקטן ואמנם בדרך סמויה אבל אני רואה הכל מהצד וכל הזמן שומרת עליהם.
האיש מחוץ לבית הוא האדם הכי מנומס והכי מתחשב והכי משקיע בילדים והכי עוזר והכי נחמד והכי סימפטי ורק אני היחידה שרואה את הזבל שמסתתר מאחורי המסיכה.
אז אני לא אתגרש ממנוו אך ורק כדי שהילדים המתוקים שלי לא ייצטרכו לסבול איתו!
אני סובלת בשביל הילדים שלי.
אתם חושבים שיש ברירה אחרת??

תם חושבים שיש ברירה אחרת?
כו.
אם תיפרדי ממנו, הילדים לפחות לא יראו כל הזמן נון סטופ איך הוא רומס אותך.
והם יסבלו מהתנהגותו המתעללת רק כשהם איתו.
אם הם צעירים, אז רוב הזמן הם יהיו איתך.
ואת תוכלי ללמד אותם מה לעשות במקרה שהם נפגעים.
ככה, יוצא שאת משתפת פעולה!

לא אומרת לך מה לעשות. רק נותנת לך עוד נקודת מבט.

מתנדנדת, מה שתמרוש רוש כתבה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה בשמת א
ובכל זאת. הילדים לא אשמים והשהייה במחיצתו עלולה לגרום להם סבל (תאמינו לי גדלתי עם אמא כזאת).
כרגע בבית אני משמשת כבלם ומגינה עליהם מה גם שהוא לא מבלה איתם הרבה.
דוגמא: הבת שואלת את האבא "נכון שאתה אומר X כל הזמן?" (ואני אומרת נכון). האבא יענה "מה פתאום? מאיפה את ממציאה כאלה דברים". איך ברגע אחד הוא גורם לה לערער את הזיכרון שלה, שקרן עלוב שכמותו. אני מייד אומרת לה שתסמוך על עצמה. אבל התעללות כזאת לאורך זמן מבלי שאני אהיה נוכחת תגרום סבל.

מה שאני אומרת שנכון שצריך לעזוב אך רק במקרה שאין ילדים בסביבה. זה בכלל לא פשוט.

מה לדעתך הפיך ובר תיקון? איך התיקון הזה יכול להתרחש? מי צריך לעשות את זה? איזה מין מאמץ זה דורש? כמה זמן זה יכול לקחת? האם מי שאמור לעשות את המאמץ הזה - רוצה ומוכן/נה לעשות את העבודה? כמה משאבים עומדים לרשותו/ה שיסייעו להצלחה של זה?
התיקון יכול לבוא משיפור היציבה שלי (תרתי משמע) וחיפוש טעינת כוחות ממקור אחר- חברות, יצירה, לעשות מה שגורם לי הרגשה טובה.
הדימוי שיש לי בראש הוא האשה עם הזאב על עטיפת הספר "רצות עם זאבים"- ראש מורם, מובילה, חזקה ולא תלותית באף אחד, מנהיגת הבית, נקבת אלפא.
תוך כדי אקטע כל ביטוי הכי קטן לאלימות מילולית מצידו. כך באופן מידי יהיה שיפור בתחום האלימות המילולית (שהיא אגב לא מאוד תכופה, בעצת הספר "מילים הורגות" התחלתי לרשום ולהזכר באמירות אלימות והן לא רבות, "רק" אחת לכמה ימים).

גם אני, בדומה למיואשת, עם ילדים קטנים ולא יכולה (או רוצה, בשלב זה) לעזוב.
מקווה ששינוי ההתנהגות שלי יגרור אצלו הבנה שהכללים השתנו, ואולי יהיה שיפור כל שהוא גם בתחום גילויי החיבה. מהמצב של הורי למדתי שאנשים יכולים להשתנות, אצל אבא שלי גורם ההזדקנות והתקרבות לסוף היה הטריגר לשינוי, מקווה שאני לא אצטרך לחכות כל כך הרבה זמן...
אם הבחירה היא בין אבא טוב וצמוד לילדים שלי לבין הצורך שלי באהבה מבן הזוג- ברור לי במה אבחר.

תודה על השאלות מעוררות המחשבה!

מאיזושהי אני מופיעה כאילו ערכתי בדף הזה וזה לא נכון. מישהו משתמש בניק שלי. אנא, הפסק/ הפסיקי.

התיקון יכול לבוא משיפור היציבה שלי.

זה לא עובד!!!

מקריאת דברייך עולה שאת משוכנעת בפנים שהוא אוהב אותך והוא פשוט לא יודע מה לעשות עם שריטות שיש לו מילדות/מהמלחמה/מהתעללות שהיא והסיבה שהוא עד כה לא הפסיק את ההתנהגות המתעללת שלו (הערה נבזית אחת לכמה ימים זו התעללות כי גם בזמן שהוא לא עושה את זה , זה קיים ברובדים רבים...) זה כי את מתנהגת מולו כקורבן (כמובן מסיבותיך ועברך)
ושאם רק תשני את עצמך והתנהגותך- סוף סוף גם הוא ישתנה ויהפוך מאדם שמשפיל אותך על בסיס קבוע לאיש המתוק התומך המקבל והמקסים שאת ורק את יודעת שהוא.

זה לא עובד!!!!!

אני חושבת שזה נהדר שאת מחפשת דרכים לחזק אותך, כמי שגדלה בילדותה עם התעללות, אני גם מכירה את החולשה הזו שמושכת בן זוג מתעלל. אבל אל תצפי שהוא ישתנה .

ולצערי:
אצל אבא שלי גורם ההזדקנות והתקרבות לסוף היה הטריגר לשינוי,

אצל אבא שלי זה רק החמיר....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה לענות למתנדנדת...

גם אני עבדתי על היציבה שלי.
ברגע שהושג שיפור משמעותי והתיישרתי הרגשתי חזקה. שידרתי זאת כלפיי חוץ. הוא קלט את זה. התחלתי לקבוע לו עובדות. הפסקתי להתרגש מכל פיפס שלו.
מה קרה אז? הוא התחיל "להתנחמד" אליי. הוא התחשב בי. הוא התחנף.
אבל שלא תטעי. זה לא קרה בגלל שפתאום הוא נזכר שהוא אוהב אותי. זה קרה בגלל שהוא התמלא בפחד שעכשיו אני חזקה ועלולה לעזוב אותו.
כל עוד אני מאפשרת את ההתעללות שלו הוא יודע שאני בידיים שלו ולא אעזוב אותו. ברגע שאני משדרת לו שאני חזקה ולעזעזל כל מילה שיוצאת מהפה שלו (בזכות יציבה זקופה) הוא נתקף פחד ובוחר בדרך אחרת. "להתנחמד".
איך אני יודעת שזאת "התנחמדות"? לפעמים כששורה עליי רוח טובה ואני שוכחת לרגע מי עומד מולי, ההתעללות חוזרת באופן מידי!

מתנדנדת יקרה, תעבדי על היציבה בשבילך ולא בשבילו.זה יעזור לך להתמודד מולו, אבל זה לא ישנה אותו.

בנות, תקראנה את הספר- "למה הוא עושה את זה? " אני קוראת עכשיו ובדרך להתגרש
בהצלחה- ולא לפחד, לא להתמהמה
אל תבזבזו את החיים על אדם כזה
אני כבר סבלתי מספיק

גם בעלי "מתנחמד" עלי כשהוא קולט עכשיו שיש מצב שאני מתגרשת, אבל אני מחזיקה בשיניים, ובעזרת חברה טובה ואמא תומכת אני לא נותנת לעצמי להאמין להתנחמדות הזו!!!! היום הייתי אצל העו"ד ואני בדרך להגיש בקשה לגירושים. אתמול בערב כמעט והחלטתי לא ללכת לעו"ד- כי הוא היה כזה נחמד ומתוק ממש כמו כשהיינו רק כשהכרנו- אבל זה לא נכון!!!!! בנות- בבקשה- לעוף לגברים כאלו!!! אנחנו נשואים שנתיים וחצי ויש לנו ילדה בת 9 חודשים, זה מאוד קשה!!! אבל חייבים לעזוב, אפילו אם יש עוד רגש ומשיכה. פשוט חייבים לעזוב!!! לא זה יהיה יותר טוב, הוא לא ישתנה. אנחנו כבר התחלנו טיפול זוגי והוא לא התמיד. עכשיו הוא פתאום מוכן ללכת שוב לטיפול. אבל זה לא נכון. ברגע שאכנע- אכלתי אותה!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ברגע שאכנע- אכלתי אותה!!

סוזן סוזן? כל מילה בסלע!!!