עודף חלב

אנונימי

בעיה של עודף חלב היא בעיה פחות מתוקשרת מאחותה – בעית חוסר החלב.
לקח לי שבעה חודשים לעלות על העניין בעזרתה של דיאנה אידלמן קרת. כשחברתי ילדה והתחילה להניק התברר שגם היא סובלת מאותה בעיה. סביר להניח שיש עוד נשים חסרות אונים שאינן מבינות למה ההנקה לא מצליחה על-אף שהן עושות הכל "לפי הספר" (לפי הספר הנכון, כמובן).
בכל אופן היום יש באתר של לה-לצ'ה יותר חומר מבעבר על בעיה של עודף חלב אם ושיחרור מוקדם שלו. מצורף קישור לדף המתאים באתר וכן תירגום חופשי ואף קצת חפיפניקי של סימנים שהאם והתינוק עשויים לחוות כשקיימת בעיה של עודף חלב.

האם עשויה להרגיש:
תחושה חזקה או אפילו כואבת בזמן זרימת החלב
התזה לעיתים של חלב משד אחד או משניהם
נזילה אינטנסיבית
שחרור חלב יותר מפעם אחת במהלך הנקה בודדת
דלקות חוזרות בשד

התינוק עשוי להיות:
חסר מנוחה
מתן צואה תכופה, פעמים רבות בצבע ירוק, רירית
שיהוקים, השתנקויות והחנקויות בזמן היניקה
ללא יניקות נינוחות ורגועות
חוסר נוחות ברור בזמן ההנקה לעיתים עד כדי שביתת הנקה
אפשרות לגמילה עצמית מוקדמת לפעמים סמוך לגיל שנה, לעיתים אפילו קודם

ופתרונות?

חשוב קודם לאבחן עם יועצת הנקה מוסמכת את המצב של עודף חלב ושיחרור מוקדם כדי לא לגרום נזק.
אם אכן את סובלת מעודף חלב לא בטוח שאת יודעת מזה. לחברתי כולם אמרו כל הזמן שאין לה מספיק חלב ובגלל זה התינוק עצבני כשהוא יונק. אפילו שהיא מילאה רפידות על רפידות בחלב והציפה את החולצה והמיטה אפילו בלילה, עדיין היה לה ספק שאין לה מספיק חלב... מרגע שאת בטוחה שיש לך אובר בחלב יש מספר פתרונות:

להניק בשכיבה. פיתרון שלא קל ליישם כשיוצאים מהבית, בכל זאת מצאתי את עצמי נשכבת בכל מיני מקומות משונים...
להניק כשאת "נוזלת" קלות מהכסא ואת התינוק את מחזיקה כשבטנו צמודה לשלך והוא מאונך, כלומר לא שוכב אלא לאורך גופך. בצורה זו השדיים אינן מוטים כלפי מטה וזרימת החלב איטית יותר בעת שיחרור החלב. התנוחה הזו מאוד לא נוחה לגב.
לישתות הרבה תה עם נענע שאמורה לייבש.
להמנע מתזונה עשירה בשומן ולהתמקד בירקות ופירות.
להמנע כמובן מכל סוגי המאכלים והמשקאות שאמורים לעודד יצור חלב כמו שומר, בירה שחורה וכו'.
החשוב ביותר: כשמניקים נהוג לתת לתינוק לגמור ציץ אחד ואז להעביר אותו לשני. כשמתחילים להניק בפעם הבאה מניקים מהציץ שממנו הנקנו פעם אחרונה. במקרה הזה המצב שונה. לי עזר להניק חצי יום מצד אחד וחצי יום מצד שני. כך ייצור החלב אצלי הצטמצם בכל צד.

התגובה אצלי היתה מהירה ותוך שבוע-שבועיים הרגשתי שיפור ניכר ואחרי חודש יכולתי לחזור להניק בישיבה רגילה - דבר שגרם לי להתרגשות גדולה. ניתן להעזר באתר של לה-לצ'ה וביועצות הנקה מוסמכות - בודאי יש להם עוד טריקים שיקלו את החיים ויפתרו את הבעיה במהרה.

גם אנחנו סבלנו מעודף חלב.
הפתרונות היו:
א. יועצת הנקה הראתה לי באיזה זווית להחזיק את ראש התינוק כדי שתהיה לו יותר שליטה על כמות החלב שהוא יונק. הזווית היא שחוד הפטמה מכוון יותר למעלה, כלומר יותר לכיוון הקודקוד או האף מאשר לכיוון העורף, אם מדמיינים שמהפטמה ממשיך קו.
ב. במקרים של גודש רב, הייתי שואבת מעט חלב לפני ההנקה כדי שהתינוק יקבל שד קצת פחות מלא. יועצת ההנקה צעקה עלי שככה זה לא ייפתר, כי ככל שאני שואבת יותר יהיה יותר חלב, אבל בכל זאת הרגשתי נכון לעשות את זה כי ככה גם אני וגם התינוק חווינו יניקה "נורמלית" מדי פעם וזה חיזק אותנו באופן כללי. כל פעם הייתי שואבת קצת פחות וככה זה הסתדר.

מה עם כרוב ? , משהי ניסתה .
קראתי את הסימפטומים ה"נל , וסופסוף הבנתי מה גרם לבן הבכור לגמול את עצמו בגל שנה , כלומר , לא ממש הבנתי את המכניזם , אבל לפחות הורדתי את זה מרשימת רגשות האשם .

עכשיו אני מניקה צוציקית בת שבוע , נראה לי שיש לי חלב בשביל עוד שלושה כמוהה .
נוזלת ביום ובלילה ולמעשה מבקשת מהקטנה שתעזור לאמא . אני מאוד נגד זה שדוחפים לילד אוכל , עדיף שירגיש קצת רעב ושיידע לבקש . היא פולטת כמויות , אחרי שהיא 'עוזרת ' , לא נראה לי שלכך התכוון המשורר .

אילה,
תני לחלב לנזול, ככה הוא יווסת את עצמו.

עדיף שירגיש קצת רעב ושיידע לבקש
לאו דווקא.
וכמו שראית, אי אפשר "לדחוף" לתינוקת יונקת.
את מציעה. היא תינק כמה שמתאים לה.

זה בסדר שיש הרבה חלב. זו תופעה פיזיולוגית מוכרת שבוע אחרי הלידה. כל מה שאת מתארת נורמלי.
פשוט תמשיכי להיניק, ואל תתרגשי אם משפריץ או נוזל. תני לעודפים לנזול, רק תכיני דברים לספוג... (ענייני כביסה (-: ).
לאט לאט הגוף יתאים את כמויות החלב לכמויות שהקטנה צורכת.
אני לא ממליצה להתחיל עכשיו עם פטנטים למצב של "עודף חלב בהנקה" כי זה עלול להתערב מדי.
רק תשימי לב שלא נוצרים גושים אדומים או כואבים בשד, או שהשד גדוש מדי ככה שקשה לה לינוק.
איך החיתולים שלה? כמה פיפי-קקי היא עושה ביממה? צריכים להיות לפחות חמישה טיטולים ספוגים פיפי בגיל הזה, ולפחות 2-3 קקי יפה ביממה בגיל הזה (ככה עד 6 שבועות).

אילה - הדברים לא אמורים לתינוקות בני שבוע. בעית עודף החלב נמשכת הרבה אחרי שבוע. אני מדברת על חודשים.

אפשר להחליט אם זה עודף חלב רק בסביבות גיל 6 שבועות, שאז יצור החלב מתאזן עם דרישת התינוק. בכל אוםן, מה שאפשר לעשות זה להניק מצד אחד בלבד כל ארוחה.

תודה לכן על ההארות וההצעות .
אני בודאי לא חשבתי על עודף חלב מנסיוני הקצר , בנתיים , עם התינוקת הזו , אלא , שפשוט , נזכרתי מהר באיך שהיה נוזל באופן בלתי נסבל עם הבכור .
זו הנטיה של הגוף שלי .
מה שכן נראה לי שיעזור זה הכונכיות הנקה של מדלה , שהלכתי לקנות אתמול .

היועצת הנקה , אורנה , אמרה שזה נשמע לה כמו הרבה אוקסיטוצין שמשחרר הרבה חלב .(אוקסיטוצין אחראי לאורגזמות , והרבה ממנו למולטי אורגזמה , רק שמי חושב על זה עכשיו ?!)

מה שכן נראה לי שיעזור זה הכונכיות הנקה של מדלה , שהלכתי לקנות אתמול
למה?
כלומר: זהירות! עזרים כאלה עלולים לגרום נזק להנקה. איזו בעיה את רוצה לפתור איתן?

הבעיה: טיפטפים וקילוחי חלב על כל החולצות , בעת ההנקה מהצד השני וגם אם סתם מתמלא ובדיוק פוצקי ישנה לה .
איזה נזק זה כבר יכול לעשות ?,
בהתחשב בעובדה שאי אפשר ללכת עם הכונכיה כל הזמן (פלסטיקיות מעצבנת משהו ) ושאני צריכה לזכור שהיא שם , כי אם אני אתכופף או אשלוף אותה לא נכון הכל ישפך ואז מה הועילו חכמים...

אז למה קונכיות?
מה שאת צריכה הוא רפידות הנקה, ורצוי מבד (בשום אופן לא פלסטיק, זה עלול לגרום לפטרייה ולצרות אחרות).
יש חד פעמיות, אבל למדלה דווקא יש רפידות הנקה רב פעמיות מבד (קונים כמה זוגות ומכבסים). יש עוד סוגים של רפידות הנקה רב פעמיות בשוק, ולמעשה את יכולה גם לעשות לך לבד (יש פה איזה דף עם הוראות איך לעשות לבד, אני רק לא זוכרת איזה דף).

מצאתי! תקראי את הדף טפטופי חלב .

ויש הסבר של טרה רוסה איך לייצר לבד רפידות הנקה בדף בגדי הנקה .

ניסיתי את רפידות ההנקה הרב פעמיות של קושיז ושל מדלה- אצלי הן לא עשו את העבודה ותוך מספר שניות החלב עבר לחולצה.
ומי שרוצה 12 רפידות רב פעמיות של קושיז- מוזמנת לבוא לקחת.

הקונכיות הן בסך הכל מעין כלי שאוסף את החלב שמטפטף מהשד שלא בשימוש. אמורים להשתמש בהן רק בזמן ההנקה עצמה. גם אצלי מתחיל לנזול מהצד השני בזמן ההנקה. זה אמור לעבור מתישהו? (הקטנה כבר בת חמישה וחצי חודשים)

הקונכיות הן בסך הכל מעין כלי שאוסף את החלב שמטפטף מהשד שלא בשימוש. אמורים להשתמש בהן רק בזמן ההנקה עצמה
וואללה? למדתי משהו חדש! יש לינק לתמונה של זה? זה נעים לשימוש?

לגבי מתי עובר - עם הבכורה שלי הטיפטופים עברו בגיל שנה וחודש...
עם הינוקא - די מהר, לא זוכרת מתי, כי שיניתי את יחסי לחזיות: פשוט נמנעתי עד כמה שאפשר מחזיות בשבועות הראשונים.

אני לא השתמשתי בהן, אבל אחות טיפ"ח אמרה לי שניתן להשיגן בבני ברק.
http://www.medela.com/NewFiles/breastca ... herashells
זה מה שמצאתי באתר של מדלה- מסתבר שזה יותר להגנה על פטמות פצועות מהשפשוף של החזיה, ובו זמנית אוגר את החלב שמטפטף במקום פד. אולי לא מדובר על אותו הדבר בדיוק.

סוף סוף מצאתי את הדף הנכון בשבילנו...

שחרורי חלב כמה פעמים בהנקה ולפעמים לא בהנקה

, שפריצים בין הנקות (זרם קבוע, לא טפטופים) ובוודאי בזמן הנקה מן הצד השני, שלוליות על המזרן ועל כל הראש של הקטנה בכל לילה (היא ישנה יותר ויותר שעות), תינוקת שעולה במשקל בהיסטריה (בת חודשיים וכבר על סף הכפלת משקל לידה), מתפתלת אחרי כמה דקות של יניקה (תודות לד"ר ליבוביץ' שמיד אמרה שזה נובע משובע משולב עם דחף להמשיך למצוץ), וממש בוכה, מאדימה ומתפתלת קשות אם מכניסים לה את הפטמה כמו שצריך עד לחיך הרך (אם מתעקשים היא פשוט נושמת את זה ומתחילה להחנק) - כלומר גם פטמה שמתחככת בלי הרף כנגד החיך.
הוסיפו את כל זה לדחף מציצה פראי וואקום שעושה כאבים באצבעות כשנותנים לה אצבע והרי לכם הפטמות האומללות שלי. הן אינן פצועות, אבל סובלות מכאבים בכל הנקה ובין הנקות וכבר מזמן אבדו את צבען החום הטבעי ונראות משהו בין ורוד חווריין לאדום.
לשאוב הפסקתי כליל, בהתחלה הייתי שואבת בלילות כשיוד היה מאכיל את הקטנה עם האצבע, את אותה הכמות שהיא אכלה. לא שתיתי תה עם נענע "כדי לא לפגוע בייצור החלב" כמה אירוני...

לא יודעת אם מקור הבעיה הוא פשוט בפיזיולוגיה שלי או בעובדה שהופרדנו לשבוע (מגיל שבוע עד לגיל שבועיים) כי אני הייתי מאושפזת והתעקשתי על שאיבה ומתן חלב אם. חזרתי הביתה עם עודפי חלב היסטריים. בבית החולים הילדה ירדה כמעט 11% ממשקל הלידה, ויועצת ההנקה המקומית (בלי לנקוב בשמות) נזפה בנו שלא נתנו לה תמ"ל והסבירה שאני לא מייצרת מספיק חלב ושלחה אותי לשאוב. אז נכנסתי להיסטריה קלה. לא הכרתי בכלל את הבעיה ההפוכה ולא מן הנמנע שתרמתי להחמרתהּ.

היינו כבר אצל שני מטפלים בקרניו סקרל. היינו כבר אצל כמה יועצות הנקה (נפלאות!) תנוחת מעבר לא עוזרת, הקפדה על תפיסה כשהילדה מאשרת ולא נחנקת עוזרת טיפה, אז משתדלים מאד מאד בעניין הזה. שמתי לב שדווקא במנשא מצד ימין (הצד שמוציא בין חמישים לשמונים CC בפחות מחמש דקות

) כשהיא בתנוחה זקופה יחסית פחות כואב לי. ניסיתי להאכיל אותה כשהיא שוכבת עליי ואני על הגב. זה יותר קל לה, אבל לא פחות כואב לי.

ועכשיו לשאלת מליון הדולר: מה עושים?!

יש נשים עם ייצור יתר של חלב. לא חייה להיות ממה שעברתן.
אם המקור עודף החלב בניתוק שלכם ושאיבות יתר - אני מניחה שזה ייסתדר. בינתיים את צריכה לשים לב שלא יהיה גודש שעלול להוביל לדלקת. את יכולה לשחרר מעט בסחיטה לכיור (או לבקבוק - ליצור סטוק) אבל רק עד כדי הקלה ולא מעבר כדי לא לעודד את הייצור. סחיתה לפני הנקה גם יכולה לעזור לה עם הזרמים.
יש שיטות לפי צדדים וזמנים אבל אני בטוחה שדר' ליבוביץ הדריכה אותך ואני לא רוצה לפרט כי זה נכון לעשות רק אחרי אבחון מקצועי. (עלול להזיק במקרים אחרים).
כשיש ציץ מקנא, זה שדולף כשמניקים מאח שלו, תלחצי קלות את פיטמה פנימה לתוך השד. זה עוזר.

ניצן,
גם אני מנשות העודפים.
אני לא שאבתי כמעט בכלל, ואני לא חושבת ששאיבה יכולה ליצור עודפים מטורפים כאלו, אז אל תעני את עצמך עם רגשות אשמה.
מה עזר לי:

לא לשאוב ב כ ל ל.
להפסיק את הארוחה כשהוא הראה סימני שובע והתחיל עם יניקה "עצבנית". (אחרי 5-10 דקות).
בהתחלה- אני מדברת על גיל שבועיים עד חודשיים בערך- לרווח הנקות (שעתיים בין כל הנקה). תוך כמה ימים הוא התחיל להקפיד על המרווחים האלה בעצמו (סרב לציצי אם הוצע לו לפני הזמן).
לתת בכל ארוחה צד אחד, ובארוחה הבאה את אותו צד. כלומר להחליף צד רק כל שתי ארוחות ולפעמים גם שלוש (כשהפסקתי להקפיד על מרווחים והוא היה יונק גם אחרי שעה).
לתת מוצץ. כן, הדבר הלא טבעי הזה מהפלסטיק.

אני מציעה שתתיעצי עם היועצת שלך לגבי העצות שלי לפני שאת מיישמת, בכל אופן אצלי זה עבד (כלומר התינוק הפסיק לסבול- העודפים עדיין שם, הילד בן חצי שנה ושוקל יותר מ-10 קילו

)

אצלי לא היתה בעיית כאבים- קצת בשבוע- שבועיים הראשונים, לא משהו קריטי, כך שלגבי זה אין לי עצות.
מה עם הנקה בשכיבה? זה גם אמור לעזור (זרם חלב אטי יותר).
לגבי סחיטה לפני הנקה- לא חושבת שזה יעזור, כי אצלי גם כשהשד מרוקן, אחרי חצי דקה של מציצות מגיע רפלקס שחרור החלב והברז נפתח.

בבית החולים הילדה ירדה כמעט 11% ממשקל הלידה, ויועצת ההנקה המקומית (בלי לנקוב בשמות) נזפה בנו שלא נתנו לה תמ"ל והסבירה שאני לא מייצרת מספיק חלב ושלחה אותי לשאוב.
חחח
גם שלי ירד המון ביומיים הראשונים, חשדו בי שאין לי מספיק חלב והקטן קבל פורמולה (אם כי די מעט, ורק במשך יומיים, ורק כהשלמה אחרי ההנקה). במקרה שלי אולי זה באמת היה נכון- אי אפשר כבר לדעת- כי אבדתי המון דם בלידה ויתכן שייצור החלב שלי באמת התעכב. בכל אופן "המחסור" הסתדר אחרי יומיים בדיוק ושאבתי ממש מעט (רק בבית החולים).
אז נכנסתי להיסטריה קלה. לא הכרתי בכלל את הבעיה ההפוכה
כמה מוכר...

לתת בכל ארוחה צד אחד, ובארוחה הבאה את אותו צד. כלומר להחליף צד רק כל שתי ארוחות ולפעמים גם שלוש (כשהפסקתי להקפיד על מרווחים והוא היה יונק גם אחרי שעה).
יום עד כמה ימים כאלה אמורים להוריד את ייצור החלב. שווה לנסות.
עשי זאת בזהירות/בהדרגה, ועיקבי אחרי המצב.
1 - כי זה עלול לגרום לסתימות בשד שבמנוחה.
2 - כי אולי זה ישפיע עליך מאוד מהר, ויוריד את כמות החלב במכה.

ראיתי שאת נותנת למצוץ אצבע. נשמע לי כמו פתרון טוב. אולי גם מוצץ (כמה שאני לא רגילה/אוהבת לראות את הפלסטיק הזה בפיות של תינוקות, לפעמים זה מתאים). שימי לב, אם את נותנת מוצץ, שאין שינוי לרעה באחיזה של השד (שלא כואב לך יורת מהרגיל ביניקה). אם יחול שינוי לרעה - הפסיקי עם המוצץ.

אז גם לי היה עודף..
מצטרפת להמלצות שקיבלת..

מה עזר לי:
_לתת בכל ארוחה צד אחד, ובארוחה הבאה את אותו צד. כלומר להחליף צד רק כל שתי ארוחות ולפעמים גם שלוש (כשהפסקתי להקפיד על מרווחים והוא היה יונק גם אחרי שעה).
לתת מוצץ. כן, הדבר הלא טבעי הזה מהפלסטיק._
אני מציעה שתתיעצי עם היועצת שלך לגבי העצות שלי לפני שאת מיישמת, בכל אופן אצלי זה עבד (כלומר התינוק הפסיק לסבול- העודפים עדיין שם,
גם אצלי שני הדברים האלה עזרו..
בשני המקרים [כלומר אצל שני הילדים שלי] -
לתת צד בארוחה בהתחלה עזר להוריד קצת את הגודשים המטורפים והכואבים עודפים והשפרצות עדיין היו.
עם הגדולה השפרצתי עד שהיא הייתה בת כמעט שנה למרות שבמשקל היא לא עלתה בקצב מסחרר כמו שלכן. עם הקטן העודפים והגודשים הפסיקו הרבה קודם [נראה לי שיותר בגלל מצבי הנפשי אז מאשר בגלל טיפול יעיל בעודף..] וגם הוא לא ענק [בן שנה ובקושי 7 וחצי קילו].
ומה שהכי עזר לא לוותר על תיקון התפיסה עם שניהם זה דרש ממני המון זמן בכל הנקה והמון ניתוקים והחזרות אבל בסוף זה עזר.

הוסיפו את כל זה לדחף מציצה פראי
זה גם היה לגדולה שלי ומוצץ עזר מאד...

מאחלת שבקרוב תגיעו לשלווה ולשקט וגם ההנקה תלך בנוחות ובשלווה...

תודה על התגובות! איזה שאקליות אתן...

טוב, אז אין לי גודש, רק מלאות בשעות הלילה. ביום היא יונקת במרווחים מאד קטנים (כמו שאני קוראת שעולה גם מדברייך אורית. למה זה קורה? הלא הם אמורים לנוח הרבה בין כמויות כאלה של מזון, לא?)

בקשר למוצץ, היא ממש מתעבת אותם, ובין כה וכה לא הייתי נותנת לה מוצץ בלי להחזיק אותה קרוב אליי שתרגיש אותי ותריח אותי, אז נראה לי שנשאר עם האצבע. עוד דבר הוא שלתת לה אצבע/מוצץ/כל דבר שאיננו ציץ כשהיא מתחילה לרעוב זה מתכון בטוח לכיסוח פטמות בהמשך. בעצתהּ של ד"ר ליבוביץ אני נותנת לה למצוץ אחרי שהיא יונקת ומתחילה להתפתל. גם זה מאד עזר.
כשנותנים אצבע יש גם הזדמנות לסדר את השפתיים אם הן "מתהפכות" וככה לשפר תפיסה מהצד שלה.

תודה על העצות, אדבר עם היועצות המומחיות ואיישם!

כי אצלי גם כשהשד מרוקן, אחרי חצי דקה של מציצות מגיע רפלקס שחרור החלב והברז נפתח
גם אצלי... היא מתחברת, עושה "מצצ מצצ" קטן ומחכה. ואז מתחיל השישו-ושמחו.

כבר חודשיים של הנקות כואבות. בסוף יהיה טוב?

בסוף יהיה טוב?
חייב להיות, לא?
ולא רק זה עוד שנתיים את תכתבי בדף הפחתת הנקה לבת שנתיים אנא עזרו לי

טוב, אז אין לי גודש
ברור, הרי השד משפריץ ביוזמתו כשהוא מתמלא

ביום היא יונקת במרווחים מאד קטנים (כמו שאני קוראת שעולה גם מדברייך אורית
מה זה קטנים? אצלנו המרווחים הם לרוב כל שעתיים, ונעים בטווח של בין שעה לשלש שעות. זה מרווחים קטנים?
היניקות עצמן ממש קצרות- 3-4 דקות- אז זה נראה לי סביר מאד, במיוחד בקיץ המהביל, שאחרי שעתיים צריך עוד כמה שלוקים. הלא ארוחה נורמלית, אצל אמא שלא משפריצה 100CC בחמש דקות, אמורה להמשך הרבה יותר, לא?

ובין כה וכה לא הייתי נותנת לה מוצץ בלי להחזיק אותה קרוב אליי שתרגיש אותי ותריח אותי
ברור

אני הייתי נותנת מוצץ במנשא. בפעם-פעמיים הראשונות הוא לא רצה, אבל אחרי שהבין מה עושים עם זה היתה תקופה ארוכה שרק המוצץ היה מרגיע אותו בסיטואציות מסוימות. הוא גם לא היה נרדם על הציצי, רק עם מוצץ במנשא. מצד שני, בגיל המופלג של 4 חודשים הוא התחיל להרדם על הציצי (סוף סוף!) ולסרב למוצץ.
אני לא הסתדרתי עם האצבע (לרוב גם הוא העדיף מוצץ) אבל אם זה מתאים לשתיכן זה מצוין. העיקר שיהיה לה מה למצוץ...

שלתת לה אצבע/מוצץ/כל דבר שאיננו ציץ כשהיא מתחילה לרעוב
חס וחלילה. הרעיון הוא, כמו שאמרה לך ד"ר ליבוביץ', לתת את המוצץ (או כל תחליף ציץ) כשהיא שבעה ורק רוצה למצוץ. גם אם את מרווחת את ההנקות, הרעיון הוא לא לסרב לציצי כשהיא באמת רעבה כי עוד לא הגיעה השעה, אלא להציע ציצי רק כשהיא רעבה (אבל לא לצורך הרגעה, הרדמות ושאר הפונקציות). לפעמים לא הייתי בטוחה אם הוא רעב או לא והייתי מציעה ציצי אחרי זמן קצר יותר וזה תמיד היה נגמר בסירוב שלו או ביניקה ואחר כך פליטה ענקית ובכי. אם לעומת זאת הייתי מציעה מוצץ כשהוא היה רעב, הוא היה מסרב באופן שלא השאיר מקום לספק. בקיצור, סמכי עליה שהיא תראה לך מתי צריך ציצי ומתי מספיק התחליף.
כאמור, היום הוא כבר לא לוקח מוצץ, יונק מתי שבא לו ומשתמש בציצי גם כדי להרדם (אבל לא כדי להרגע, אז הוא מעדיף בדרך כלל חיבוק ונענוע). לזה התכוונתי כשכתבתי שעם הזמן יש שיפור.

_בסוף יהיה טוב?
חייב להיות, לא?
ולא רק זה עוד שנתיים את תכתבי בדף הפחתת הנקה לבת שנתיים אנא עזרו לי
אלף, יהיה טוב, ובית, אני אפילו מעיזה לקוות שהגמול על הקשיים של ההתחלה יהיה פעוט שיונק יניקות תמציתיות כמו היום

אם לעומת זאת הייתי מציעה מוצץ כשהוא היה רעב, הוא היה מסרב באופן שלא השאיר מקום לספק. בקיצור, סמכי עליה שהיא תראה לך מתי צריך ציצי ומתי מספיק התחליף.
ככה היה גם אצלנו..
וככה גם היום..
אם אני מעיזה להציע מוצץ כשהוא רעב הוא לוקח ואז מעיף אותו לצד השני של החדר - לוודא שהבנתי שזה לא מה שהוא רצה...

אני אפילו מעיזה לקוות שהגמול על הקשיים של ההתחלה יהיה פעוט שיונק יניקות תמציתיות כמו היום
אז אני יכולה להוסיף שהגדולה שלי עברה בגיל צעיר להנקות מרווחות, ויניקה תמציתית, רק לצרכי אוכל. עד כדי כך, שהיא נגמלה מיוזמתה בגיל שנה ושלושה (יכול להיות שזה לא רק בגלל זה). היא בכלל לא ינקה כנחמה, או להירדמות. הקטן לעומת זאת, עושה רושם שהוא יינק לתקופה ארוכה יותר אבל אין לדעת.

משבר.
אנחנו בשבוע 12, ונהר מפגינה סימני קפיצת גדילה.
הערב היא ישבה על הציצי במשך שעתיים, מדי פעם ניסיתי לתת לה אצבע והיא הבהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהתחליף הזול לא מספיק טוב בשבילה.

בעקבות עודפי החלב, ןאחרי התיעצות טלפונית עם ד"ר ליבוביץ', התחלתי לרווח ולתת שד אחד בכל הנקה. נהר הרבה פחות מתפתלת, ועדיין הצד השני מתמלא מאד, ועושה שלוליות ואפילו שפריצים. הצד שממנו היא יונקת יכול להגיע לשפריצים רב-זרנוקיים.

אני יודעת כי כשהיא ממש נחנקת ואני מורידה אותה לנשום, תוך שניה כל הפרצוף שלה מתמלא חלב. (זה לא נשמע כמו הנקה רגועה ופסטורלית, הא?)

מכל מקום, קפיצת הגדילה כנראה מתחילה. אז מה אני עושה מבחינת ניהול הנקה?!?! הלא אין לי רצון שהחלב יתגבר. בינתיים אני מתעקשת לתת לה את אותו השד, על אף שהשני דולף קשות. אם אני אעביר אותה מצד לצד זה רק יגרום ליצור יתר. מצד שני, גם זה שהיא מרוקנת את השד יגדיל את היצור. מה עושים (1) ?
בפעם הקודמת שהיא קפצה מצאתי את עצמי שוכבת על הספה ותוקעת אגרופים בקיר מרב כאבים... וכבר עכשיו מסתמנת תחילתהּ של שלפוחית. אני קצת בפאניקה. מה עושים (2) ?

אני בכל הקפיצות וגם בינהם נתתי צד אחד בכל הנקה. ובקפיצות יותר מארוחה אוחת אותו צד.
הגדולה קיבלה שתי ארוחות אותו צד והקטן שלוש ולפעמים 4 ארוחות.
זה סידר את עודפי החלב... אחרי הקפיצה של חצי שנה זה אפילו גרם לו להתחיל לינוק שני צדדים כל ארוחה..

מאחלת שהקפיצה תיגמר מהר ועם כמה שפחות כאב וסבל...

הצד שממנו היא יונקת יכול להגיע לשפריצים רב-זרנוקיים
מוכר...

לא כל כך יודעת מה להגיד לך. אצלי לא היו שום קפיצות גדילה...
אני חושבת שכדאי להמשיך לתת צד אחד בכל ארוחה. הדליפות של הצד השני הן בסך הכל מטרד טכני, והן גם מונעות גודש. אל תתרגשי מהן. הייתי אפילו מנסה לתת את אותו צד שתי ארוחות רצופות, כל עוד לא נוצר בצד השני גודש שמכאיב לך.
אולי בכל זאת כדאי לנסות להציע מוצץ. אם היא תקח אותו זה יפתור גם את בעית הכאבים וגם את הגברת ייצור החלב שאת רוצה למנוע...

עכשיו אני נזכרת שהשיפור הגדול אצלנו הגיע אחרי שהתחלתי דווקא להגביל את זמן הארוחה. אולי תנסי לנתק אותה אחרי פרק זמן מסוים, ולקחת לטיול במנשא בחוץ או משהו? הלא לא סביר שהיא באמת זקוקה ליותר חלב. גם ככה יש לך יותר מדי. מצד שני, ברור שאם היא בוכה ונרגעת רק על הציצי אין מה להתווכח אתה...

שמחה להפנות אתכן למאמר חדש באתר מיניקות בנושא com]עודף חלב content[/po]&task=view&id=125&Itemid=109

הבן שלי כמעט בן חודשיים. קראתי פה על עודף חלב ופאום הרבה דברים התבהרו לי.. עד עכשיו כולם רק החמיאו לי על שפע החלב שיש לי, כמה זה טוב, ויש כאלה שאין להן מספיק, וכו'... אבל אותי זה שיגע- להרגיש כל היום בתוך בריכה.... וזאת אכן תופעה לא כ"כ מוכרת בציבור. אז טוב שהגעתי לכאן. שאלה קטנה- בעקבות מה שקראתי פה, התחלתי להניק שתי ארוחות מאותו צד. לא התייעצתי קודם עם יועצת הנקה.. זאת בעיה? ואולי זה בכלל מוקדם מידי לבצע שינויים בהנקה ולקבוע ששיש לי עודף חלב??? חוששת מנזקים בעקבות תגובה אימפולסיבית שלי....

גם אנחנו נאבקים בזרימת חלב מהירה... תינוקh בן 3 שבועות, נחנק, צועק ומתרגז על הציצי, תופס את אוזנו, שורט את פניו, וכו'. לא מאשימה אותו... "הצד שממנו היא יונקת יכול להגיע לשפריצים רב-זרנוקיים" גם אצלנו! החלב משפריץ למרחקים מדהימים אם הוא עוזב באמצע יניקה.
להבנתי, יש שני דברים שצריכים לקרות כדי שזה יסתדר:

הגוף שלי יתאים את האספקה לצרכים של התינוק
התינוק צריך ללמוד "לארגן את עצמו" ולסנכרן יניקה, בליעה ונשימה. זה לוקח זמן, וגם מושפע ממצבו, למשל אם הוא כבר עצבני או רעב מאוד זה יהיה יותר קשה. אחרי שינה טובה הוא יונק הרבה יותר טוב, וגם יש לו יותר סבלנות להתמודד עם זה.

מה שעוזר לנו:

להניק מצד אחד למשך שעתיים-שלוש. לפעמים זה אומר להחליף צד כל ארוחה (בלילה כשהוא מתעורר רק כל שעתיים-שלוש) ולפעמים כל שתי ארוחות.
להניח לילד לשלוט בהתחברות לשד! כל המאמרים שקראתי אמרו להקפיד על תפיסה "נכונה", עם הפטמה עמוק בפה. כך עשינו, והילד המשיך להיחנק ולהתרגז ולצעוק על הציצי. ואז, למזלינו מצאתי מאמר אחד שאמר שהתפיסה ה"תקנית" היא לאו-דווקא הצורה המתאימה לילד כשהוא מנסה לא להחנק, ושאפשר לתת לו לשלוט בתפיסה, להרשות לו לתפוס "רדוד" עם פחות ציצי בפה, ובכלל לתת לו לנסות דברים שונים ביניקה, כל עוד זה לא כואב בפטמות. למשל, שזה בסדר שהוא יינק עם הראש מסובב, לא בקו ישר עם הגוף. שככה הוא יכול להגן לעצמו על קנה הנשימה מהחלב הגועש.

המאמר הזה הוריד לי אסימון וממש עזר לנו! במקום להתעקש איתו על התפיסה, הנחתי לו להתקרב לשד בקצב שלו. בד"כ זה אומר שהוא מתקרב לאט, מרחרח, מלקק קצת, תופס לרגע ועוזב, ואז תופס שוב ויונק לאט, עד שמגיע החלב. וכשמגיע החלב הוא כבר מוכן לכך ומסתדר הרבה יותר טוב עם הזרם החזק. הנה המאמר, באנגלית (גם על זרם איטי, ובכלל הרבה מידע טוב על ניהול הנקה) אתר מובי

אם ממש לא הולך לו והוא מתעצבן, אני מפסיקה לנסות, מסיחה את דעתו או מעבירה אותו להרגע קצת אצל אבא. אחרי כמה זמן מנסים שוב, כשהוא רגוע.
גיליתי שכשהוא רגוע, הוא זוכר יותר טוב איך להתמודד עם הזרם! כשהוא עצבני, הוא לא זוכר מה עבד בפעם הקודמת ולוקח לו יותר זמן להסתדר, או שהוא מתעצבן ואז חוזרים לסעיף הקודם. בהדרגה הוא זוכר יותר טוב, ומתעצבן פחות, וההנקה הולכת לנו יותר טוב.
להיניק בשכיבה אכן עוזר, בעיקר כי נוח לו יותר לסובב את הראש ולשלוט בעצמו בתפיסה, בזווית, בעומק הכנסת הפטמה וכו'. זה גם עוזר לי להרגע, כי הגוף שלי לא צריך להיות מתוח ולהחזיק אותו - המיטה מחזיקה... אבל יותר קשה להרים ככה לגרעפסים או להרגיע אותו כשהוא ממש מתעצבן. אז אנחנו ממשיכים לנסות גם בישיבה.
לדבר עם מישהי שמבינה בהנקה (לאו דווקא יועצת) ושגישתה להורות דומה לשלי. ממש עוזר לי לשמוע אותה אומרת "אין לי פתרונות קסם בשבילך, אבל תמשיכו לנסות ובסוף זה יסתדר! הגוף שלך חכם, התינוק שלך חכם, ויש לך אינטואיציה אימהית חזקה. עוד מעט תראי שזה יסתדר."

אז אנחנו עוד לומדים... ויש פעמים שההנקה כ"כ מתסכלת, ששנינו בוכים... ויש פעמים שהוא כ"כ מתעצבן וצועק לי על הציצי, שאני קצת נעלבת ממנו, ואומרת לו "אני לא מנסה לחנוק אותך!" ומעבירה אותו לאבא שלו בתסכול. אבל יותר ויותר יש הנקות מוצלחות, ויותר פעמים שהוא מסתדר מצוין עם זרם חזק, ומעל לכל יש את החיוך הזה, רגוע ושבע בבוקר לפני שקמים מהמיטה, שממיס לי את הלב ומזכיר לי למה חשוב לי להניק את בני בכורי.

מקווה שזה יעזור למישהי.

אז גם אנחנו במועדון... יוג'יניה בת 4 שבועות, משתנקת על הזרם החזק, וסובלת נורא מגזים. בשבוע השני הזמנו יועצת הנקה, והיא אמרה לי לסחוט 10 דקות לפני כל ארוחה ולהקפיד על מרווחים - עד אז היא אכלה במשך דקה-שתיים כל חצי שעה בערך, והייצור שלי היה בשמיים כמובן. זה מאד עזר, היא התחילה לאכול ארוחות ממש והמרווחים הופיעו מעצמם, וגם הגזים פחתו, אם כי לסחוט במשך 10 דקות כשיש תינוקת צווחת מרעב זה די סיוט. עכשיו אני מנסה להוריד את התלות בסחיטה, גם כי אני רוצה שזה יפסיק וגם כדי שהייצור ירד ממש.

הרבה ממה שכתוב פה גיליתי בעצמי - הנקה בשכיבה, הנקה כשהיא מאונכת (במנשא למשל), הנקה כשהיא רגועה. אז בלילה אני לא סוחטת, ובמשך היום כבר רק 2-3 פעמים. שד אחד כבר הוריד את הייצור למשהו סביר, אז ממנו אני אף פעם לא סוחטת, אבל השני משפריץ במרץ. הבעיה עם להוריד את הסחיטות זה שאפילו כשהיא רגועה ולא משתנקת היא עדיין מקבלת ככה הרבה יותר מידי חלב קידמי, מה שמגביר את בעיית הגזים... חשבתי להשתמש בכרוב (רק על השד השופע יותר), אבל אני רוצה להיות בטוחה קודם שזה לא יפעל מהר מידי כדי שאני לא אסכן את ההנקה מהכיוון השני. רעיונות אחרים יתקבלו בברכה

שד אחד כבר הוריד את הייצור למשהו סביר, אז ממנו אני אף פעם לא סוחטת, אבל השני משפריץ במרץ
תנסי לחבר אותה לשד "הרגוע" ובזמן הזה לסחוט מהשד "השופע". ככה תוכלי להשתמש גם ברפלקס שיחרור החלב לצורך הסחיטה והיא לא תצרח מרעב. הייתי באותה הסירה המון המון זמן. ישנתי על מגבת עד שהיא היתה בת שנה וחודשיים ובלילה הייתי מלבישה לה סינר, אחרת הייתי מתעוררת עם ילדה רטובה לגמרי מהשפריצים שלי. זה מתאזן עם הזמן, השאלה רק כמה זמן

.

זאת פיצה, הפרה המצטיינת, ממחשב אחר

אפשר גם להניק בשכיבה על הגב, כשהתינוק עלייך כך שהחלב צריך לצאת בניגוד לכוח הכובד וגם לתינוק יש יותר שליטה. (לא מנסיון אישי - אני בקצה השני של הסקאלה, אבל מלימודי).

מזדהה עם חלק ממה שסופר פה אבל נראה לי שיש לי רק שחרור מהיר ולא עודף חלב התינוקת בת חצי שנה ולפעמים אפילו קורה לי הפוך היא מוצצת ובוכה ומתעצבנת שהחלב לא מגיע (בעיקר כשאני עיפה) ואז פתאום הוא מגיע בבום והיא משתנקת שהייתה יותר קטנה היה לה הרבה גזים וגרפסים היא עולה יפה במשקל אבל לא עודף יש נראה לי טוב רק מבאס שהיא בוכה בהנקה לפעמים כמה פעמים תוך כדי הנקה היא בוכ ובשאר הזמן היא מאד רגועה ברוןך ה', אז אני לא בטוחה למה היא בוכה אפילו אחרי שנרגע הזרם. אשמח עם מישהי יכולה לעזור.

מעירה את הדף הזה.
ילד שלישי.
עם הבת הראשונה היו בעיות, צד שמאל היה מתפרע, לא מי יודע מה רציניות, לפעמים היא לא רצתה לינוק מהצד הזה, לפעמים קצת סתימות, השתנקויות ופליטות הסתדרנו אבל שום דבר לא ממש איום בגלל שזה רק צד אחד והבעיות מינוריות אז בכלל לא חשבתי שהבעיה היא עם עודף חלב, הכל הסתדר פחות או יותר בגיל מאוחר יותר אבל תמיד היה צד אחד שהיה משתולל, שפריצים למרחקים גם כשהיא היתה בת שנתיים. אם צריך להשפריץ חלב לעין כי שורף שם משהו או עקיצה או סריטה, מיד יודעים לאיזה צד לפנות, איפה תמיד יהיה שפע בקלות ובמהירות.
זה יעיל באמת בשלב מאוחר יותר.
בילד השני הינקתי צמד, לא היתה בעיה של עודפים, שכחתי היום אני נזכרת שהתינוק אהב את הצד הזה הרבה יותר עד גיל גמילה (3) ויש סיכוי טוב שזה היה בדיוק בגלל זה שהם ינקו יחד ושם תמיד היה מספיק לכולם בזרם מרצה.
עכשיו ילד שלישי, יונק סולו, פתאום זה חוזר על עצמו ואני נזכרת שככה זה היה בהתחלה עם הבכורה, צד ימין סבבה צד שמאל בלגאן, לפעמים הוא משפריץ ככה שאני חייבת לרוקן אותו קצת באמצע היניקה כי הוא מטביע את הפצפון, כשאני מרוקנת זה לוקח הרבה זמן עד שהזרם נרגע והפצפון כבר חוטף את הסעיף מחוסר סבלנות. הוא גורם לו לינוק לא טוב בצד ההוא ושמתי לב שבעקבות זה יש לו גם כאבי בטן.
עם הגדולה נזקקתי למוצץ כדי לעזור לה לא לינוק יותר מידי בזמן כאבי הבטן ולהחמיר אותם ואיכשהו כנראה איזנתי את החלב בצד השובב ככה שבגיל שלושה חודשים פחות או יותר העפנו את המוצץ ללא שוב והכל נרגע.
השאלות שלי הן, אולי למישהי יש רעיון למה ואיך רק צד אחד הוא כזה חסר מעצורים? וגם מה אני יכולה לעשות כדי להרגיע אותו בלי לתת מוצץ ובלי לפגוע בצד המנומס? בינתיים כאמור אני מרוקנת בכל פעם שאני שמה לב שהפצפון מתחיל להשתנק על הציצי, זה יכול להיות גם כמה פעמים בזמן הנקה אם הוא מתרווח ליותר מידי זמן. בדרך כלל הוא יונק ענייני, יונק, מסיים מוציא פטמה וחסל, לא מתפנק על היניקה או נרדם שם.

היתה לי בעיה כזו, בצד ימין (עדיין חוזרת אם אני לא שומרת).
התחלתי להניק פעמיים רצוף משמאל, על כל פעם אחת מימין (הגדוש). תוך כמה ימים זה התאזן, וכיום- אם אני מרגישה ששוב נהיה לי גודש בצד ימין- אני מניקה שוב באותו אופן, וזה מסתדר די מהר.
(חשוב לציין שאני לא יועצת הנקה, או מדריכה. זה מה שעזר לי, ואולי יעזור גם לך...)
בהצלחה

רגע, אבל כשאני מניקה ככה אז זה יוצר לחץ ואז זה יותר גרוע... לא?

שליחה על ידי דינה* » 28 מאי 2011, 15:18

לא, כי כשהשד מלא הוא מייצר פחות חלב, אם את מרוקנת אותו הוא מייצר עוד חלב...

כשאת משאירה את השד גדוש זה מאותת להפחית את ייצור החלב. לי היה עודף בשניהם והנחיית היועצת הייתה להניק 4-5 שעות מאותו צד כך שכל פעם צד אחר היה במצב של גודש.
ועד שמסתדר כדאי לפני ההנקה לרוקן קצת את השד הגדוש כדי לא להציף את הקטנצ'יק
גם הנקה בשכיבה או כשהילד כמעט יושב (כלומר הראש שלו בגובה הפטמה - קצת קשה ליישום אך אפשרי) יפחיתו את הזרם ויאפשרו לו לינוק יותר בקלות
בהצלחה!
(אגב הבנתי שמי שסובלת מהעניין יש סיכוי רב שיתגבר מלידה ללידה..)

רגע, אבל כשאני מניקה ככה אז זה יוצר לחץ ואז זה יותר גרוע... לא?
אם הלחץ מהיה נוראי, ז"א - אם יש גודש כואב בצד המלא, חשוב לרוקן אותו באופן יעיל. למשל להניק ממנו מכל הכיוונים (=כשהתינוק מגיע מלמטה/למעלה/ימין/שמאל...)
לפי מה שהבנתי מעצות שקיבלתי כאן, ומהפורום של ד"ר מירה ליבוביץ' (ממליצה לנסות גם שם. היא נחמדה ועונה בסבלנות ובפירוט), חשוב להגיע לאיזון כלשהו לפני שמתחילים עם העצה שנתתי לך שלשום.
ולכן, לדעתי, תרוקני טוב את הצד הגדוש באחת ההנקות, ואז תתחילי לנסות לאזן, כשאת נשארת כל הזמן קשובה כדי לא להגיע לגודש חמור או סתימה
(מקווה שעזרתי ולא בלבלתי...)
בהצלחה

כתבתי ב{{}}גמילה בהנקת צמד גם על עודף החלב אצלי ואשמח לעצות:

_צריכה עצה. אנחנו בעיצומו של תהליך ומעורבת בו גם נסיעה ופרידה לשלושה שבועות.
קטנצ'יק בן שלושה חודשים. יונק הרבה, פולט הרבה. כנראה שיש לי עודף חלב, קשה לו להשתלט על הזרמים. יכול להיות שזה בגלל שגם אחותו בת השלוש יונקת.
לפני קצת פחות משבוע הורדתי את הנקת הערב שלה (לפני השינה. שהיתה גם לפעמים בצהריים בסופי שבוע, בנוסף על הערב) ועכשיו היא יונקת רק בבקרים.
בלילה כמובן שאני לא מניקה אותה, גם אם היא מגיעה למיטה שלנו ב-4 ומבקשת. עוד חושך ולא יונקים. היא כבר רגילה לזה אבל זה לא מונע ממנה לבקש. אגב, גם בערב היא עוד מבקשת. ואחה"צ. אבל מודעת לעובדה שעכשיו אני מסכימה רק בבוקר.

ובלילה אני מניקה אותו (פעמיים בממוצע), בדר"כ מאותו צד בגלל הזרימה המהירה. אחרת הוא ישתנק לי באמצע הלילה ויתקע לו הגרפס...
אז בבוקר גברת אינסטלטור באה ומרוקנת לי את הצד שלא ינקו ממנו בלילה, שכבר התחיל לקבל תחושה של אבן וצורה לא ברורה. ההקלה גדולה. וכמובן שהגוף מייצר עוד ועוד.
מצדי הייתי ממשיכה ככה עוד איזה תקופה עד שיימאס לי, אבל עוד שבועיים וחצי אני טסה לביקור בארץ רק עם הקטנצ'יק, לשלושה שבועות. אז קודם כל, מעולם לא הייתי רחוק ממנה ומאחיותיה לתקופה כל כך ארוכה. בכל מקרה לא יהיה קל (אבל אני זקוקה לחופש הזה. לגמרי.) ויהיו געגועים.
כמובן שכל העולם ואשתו (ובעלי) אומרים לי שזו הזדמנות טובה לגמול אותה לגמרי. ואני מתנדנדת בעניין. מצד אחד היא באמת לא תינק בכלל שלושה שבועות, אבל מה יקרה כשאשוב? אני ממש לא יודעת מה ארגיש.
אפשר גם לנסות לעבור את השלב הסופי לפני הנסיעה, אבל נראה לי שזה יהיה בעייתי מאוד ושתינו לא נסתדר עם זה.

ועכשיו עוד שאלה טכנית - היא אכן לא תינק שלושה שבועות, ואני צריכה להתכונן לזה מבחינת ההנקה של הקטנצ'יק. לא תהיה לי איסנטלטורית במקרה הצורך, ואני צריכה איכשהו לאזן את משק החלב. יש עצות?_

חלק מהבעיה באיזון משק החלב כנראה נובע ממני. בהנקה של הבכורה לא היה לי מספיק חלב כי קיבלתי עצה להניק כל פעם רק מצד אחד כדי לתת לפצעים שהיו לי בהתחלה להרפא. די מהר משק החלב הדלדל והילדונת לא עלתה במשקל. נאבקתי כמה שבועות (כולל כדורי חילבה ודומפרידון) עד שחזרנו להנקה מלאה. והפעם המקרה הוא הפוך אבל קשה לי לשתות מרווה או לעשות משהו שיוריד דרסטית את כמות החלב, בגלל החויה המאוד מפוקפקת מאז. אני צריכה לעשות את זה בעדינות, ומצד שני כל עוד הילדונת מרוקנת את הצד המלא בבוקר ביעילות כנראה שזה סוג של מעגל קסמים.

אודה עם מניקות ותיקות יענו:

בתחילת ההנקה היה לי עודף חלב שלא התאזן גם אחרי חודשיים - התוצאה היתה הקאות של נושי.
עברתי להניק מצד אחד: והבעיה נעלמה.

לפני שבועיים (נוש בת חמישה וחצי חודשים) התחלתי להרגיש שיש פחות חלב: כי היא לא היתה שבעה מציצ אחד, וחזרתי לשניים. עכשיו נראה לי שהכמות שוב גדלה.

מה הבעיה?
חזרו הפליטות המרובות, והיום היתה הקאה אחת.

מה עושים? איך מגיעים לאיזון?
זה ליועצת הנקה?

תודה

לא בהכרח. פשוט תמשיכי לזרום עם התחושות שלך. אם היא עולה במשקל ומרוצה בחלקה, אז את יכולה לחזור להנקה מצד אחד, ולהמשיך לשים לב כמו ששמת לב עד עכשיו.
איזון הוא עניין דינמי, לפעמים צריך לשנות כל הזמן כדי שהעניינים יסתדרו.
את גם יכולה להניק חלק מההנקות משני הצדדים וחלק מצד אחד, לפי התחושה.
כדאי רק לשים לב שאת לא מגיעה למצב של חוסר נוחות ולחץ בשד, ואם יש תחושת גודש לא נעימה את יכולה לסחוט עד להקלה.

תודה רבה.

צריכה עצה..
תינוקת ראשונה בת ארבעה שבועות יונקת באופן מלא ואני מאוד קרובה להישבר.
מכל מה שקראתי פה אני מבינה שכנראה גם אני ״ בורכתי" בשפע חלב, הילדה מקבלת שפריצים בכל הנקה שגורמים לה להשתנק ולהירטב החולצות שלי נספגות בחלב בכל הנקה כולל מגבת אקסטרא לחיפוי. ועכשיו שסוף סוף היא עשנה משהו כמו 5 שעות רצוף בלילה אני מתעוררת עם הציצי כמו שני אבני גדוש וכואב בטירוף וחייבת לשאוב להקלה עד שהילדה תתעורר. אני ממש מיואשת כבר אחת הפטמות שלי צימחה מעין יבלת שכואבת סמוך לבסיס הפטמה ובשד השני כל פעם שהוא גדוש אז מתהווה לו מן גוש ענק כזה שנעלם רק אחרי ריקון השד. אשמח לעצותכן מניקות מנוסות

יועצת הנקה.
יש כל מיני דרכים להקל ולפתור את המצב.
אבל הן חייבות להיות תואמות ספציפית לכם כדי שיהיו נכונות.

אצלי היה עודף חלב ועם כל ילד הפתרונות שהתאימו היו שונים.

ממליצה לך בחום להתייעץ עם יועצת או עם אחת ממדריכות לה לצ'ה.

ואם ההנקה חשובה לך לא להישבר פשוט לבקש עזרה והדרכה ממי שזה מקצועה.

ומזל טוב...

תודה רבה! אני אחפש יועצת כאן אני חיה בארה״ב.. חשבתי שאוכל להתגבר בעצמי אך כנראה שלא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום ,מזל שהגעתי לדף הזה נראה לי שגם אני במועדון האמהות השופעות.. הבת שלי בת חמישה שבועות, יונקת פרקי זמן מאד קצרים(3-5 דקות) וגם בהפרשי זמן ארוכים (כל שלוש שעות ולפעמים יותר) ,היא עולה יפה במשקל ועושה הרבה פיפי ובסדר קקי אני חושבת (פעם ביום ולפעמים פעם ביומיים) .אבל גם לי יש הרבה פעמים תחושה של גודש ,השפרצות מטורפות ומה שהכי לא נעים זה התחושה שהיא הרבה פעמים לא רגועה במהלך ההנקה ולקראת הסוף ממש נאבקת בי כלומר מצד אחד עושה תנועות של יניקה -ואז כשאני נותנת לה פיטמה לא מצליחה לתפוס אותה או שתופסת ברעבתנות ואז מוציאה ושוב מנסה לתפוס וחוזר חלילה .מה זה אומר -שהיא פשוט לא רוצה יותר ושעלי להרפות או שאני צריכה לעזור לה לתפוס למרות ההתנגדות שלה (לפעמים זה עוזר ואז היא יונקת עוד מעט זמן) ?
וגם האם זה נורמלי שהיא יונקת ממש מעט בהפרשים כאלה ממושכים? אם היא מושכת שינה יותר משלוש ולפעמים ארבע שעות האם להעיר להנקה? האם המצב מצריך יועצת הנקה ?(כבר היתה אצלי מישהי בשבוע הראשון כי היו כאבים ועכשיו ב"ה חלפו) אשמח לתשובה אני בתחילת הדרך וחשה חוסר ביטחון בעניין..תודה!

אני לא יודעת אם מישהי עוד מגיעה לדף הזה אבל אני אנסה...
אצלי הסיפור טיפה שונה. תינוקת בת 4 שבועות. מהתחלה ההנקה עבדה ממש סבבה. היא תפסה ועלתה יפה במשקל. בימים הראשונים בבית החולים קיבלה סימילאק בלילה (היתי אחרי קיסרי ולא מסוגלת להתמודד עם לילות ללא שינה) אבל בבוקר באה לציצי והיה נראה שהכל טוב.
אחרי בערך שבוע התחיל לכאוב לי בפטמות. הבאתי יועצת הנקה ששינתה לנו תנוחה (התינוקת יחסית מאונכת, הרגליים דלה בין הרגליים שלי, בטן לבטן). היה נראה שזה עוזר אבל אז 2 לילות מזעזעים של כאבים בפטמות שגרמו לי לבעוט בעצבים במיטה ולפחד מהרגע שהילדה קמה לאכול, וגרמו לי אחרי שעתיים של בכי ותחשת אשמה נוראית לעבור בלילה לבקבוק אחד סימילאק ואחד חלב שאוב (מה שגם נתן לי יותר שעות שינהברצף).
והיה נראה שזה עובד לנו. בבוקר חוזרת לציצי והכל יחסית בסדר, עדין כאבים בפטמות + יומיים של כאבים נוראיים בגלל גודש שמצאתי את עצמי מניקה ובוכה מהכאב אבל היה נראה שמצאנו נוסחה.
ואז לפני כמה ימים פתאום התחילה נורא להתפתל ולבכות על הציצי. חשבתי שזה גזים בהתחלה אבל אז דיברתי עם חברות ויותר ויותר זה נראה כמו מה שהרבה תיארו פה בדף. אני אפילו לא בטוחה אם מדובר בזרימה מהירה מידי או איטית מידי. התינוקת אוכלת 6-7 דקות ואז פתאום מתחיל שינוי ביניקה. היא מתחילה בהתנתקויות מהוואקום, כל הפרצוף שלה נהיה אדום והיא מתחילה להשתנק ולבכות ולכעוס ועם.האגרופים והציפורניים. אז חשבתי שהיא התרגלה לקצב של הבקבוק והציצי איטי / מעט לה מידי. אבל באמת הרבה פעמים אני רואה חלב בפה שלה כשהיא מתנתקת אז לא נראה לי שהבעיה היא מחסור. היו יומיים מאוד קשים של כן לתת בקבוק או לא ואם אני מרעיבה את הילדה או חונקת אותה ואין לי מושג. יועצת הנקה יכולה לבוא אלי רק מחר בערב אבל בינתים אני מנסה להבין אם הבעיה היא בכלל עודף / זרימה מוגברת. איו לי ככ נזילות. מקסימיום פעם ב יש נזילונת פיצית עיגול קטן סביב הצופציק של הפיטמה.
בגלל שחשבתי שמדובר בזרם איטי מידי היועצת בטלפון הציעה לי לנסות תנוחת פוטבול. אז אם אני מבינה נכון דוקא עדיף לא אבל אכשהו נראה שהקטנה עוד יחסית מסכימה לתנוחה הזו ונראה לי שגם לי זה פחות כואב.
איך אני יכולה לדעת מה באמת הבעיה? אם בכלל יש בעיה או שזה יסתדר מעצמו?

חברות אם יש לכם עודף חלב אז תניקו את אחים אגדולים

נתקלת באותה בעיה.. שפריצים של חלב במהלך כל ההנקה גם שהשד ריק.. השתנקויות שאחריהם הבייבי לא רוצה לינוק, והמון המון גרפסים כשזה קורה. ממש מתסכל..בנות שזה קרה להן.. פרט לשינוי תנוחה.. יש עוד טיפיים?
מתי זה התחיל להסתדר לכן? אצלנו זה מגיל חודש ועכשיו כבר 7 שבועות

בשביל מה יש בעל???
אני ינקתי את העודפים של אשתי, מה אגיד טעם של מעדן
לשמחת שני הצדדים
השדיים לא מפסיקים להיות מיניים בתקופת ההנקה
אדרבא עודף השפע שממלא אותם
מקרין סקסיות מהממת
מדוע זה כזה טאבו שאף אחד לא מעיז לדבר על זה??

פרט לשינוי תנוחה.. יש עוד טיפיים?
כאן יש הודעה מושקעת וטובה:
עודף חלב (2008-01-18T19:20:18)