חשבתי לפתוח את הדף הזה מאחר ויש בסידרה הרבה דברים מעבר לעוד תוכנית טלויזיה רגילה, שכדאי לדון בהם בדף נפרד.
מעבר לעובדה שהתוכנית הזו מרתקת בפני עצמה. באתר הזה ייש ייצוג של זוויות ראייה וחיים מעשיים שאינם מיינסטרימים, כך לדעתי התוכנית המהווה אלטרנטיבה למיינסטרים, לכדה רבים "המכורים" לה ואני חושבת שלא במקרה.
מעבר להיותה מעולה מבחינת, הפקה, ליהוק, אכות תסריט ובימוי. יש בה הצהרה. אג'נדה המותית ולא מקובלת עדיין על פי רוב, שקשה להתעלם ממנה ושנוגעת בנו.
הסידרה בעיניי, שוברת מיתוסים, שוחטת פרות קדושות, מעלה על נס את המיעוטים, ומעניקה ייצוג של השוליים.
היצירה אינה חוטאת בגרוטסקיות, או בביזאריות (למשל, הומוסקסואל אינו מוצג כדראג קווין או חולה סקס, פמיניסטית אינה חייבת להיות אשת קריירה וכו', בהרחבה בהמשך). ועוד ועוד.
למשל:
- ראשית, עמוק באדמה מהווה יצירה אנטימיינסטרימית כבר בצפייה בשלד שעליו בנוי כל התסריט - העיסוק במוות. אם בחברה שלנו, המוות מפחיד, מעיק, מלחיץ, מודחק, ומרתיע. בסידרה בדיוק להיפך.
העובדה שיש סצינות שבהם מאפר הקברן האיטלקי (ספרדי?) את גופת המת, כשלצידו התינוק יושב בכיסא ומשחק, שוברת את מיתוס שגורס ש "צריך להלך על ביצים" ליד המתים. שמוות הוא קדוש, שגופה היא טומאה (זוכרים שצריך לשטוף ידיים ביציאה מבית קברות?), שבכלל מוות הוא משהו שברגע שהוא נמצא לצידךאתה צריך לשנות את עורך.
או החבר'ה שם מתייחסים לגופה כאל עבודה לכל דבר, כאשר ניתן לצחוק על המוות מעל פניו של המת, לשוחח איתו ולהגיע לתובנות, להתייחס אליו מצד אחד בכל המקצועיות האפשרית כמקבל שירות, לשמור על כבודו ועל בקשתו להיקבר בארון זה או אחר, או לשרוף את אפרו, ומצד שני, ללעוג, לזלזל בחייו, במה שהותיר אחריו, ללמוד מטעויות שלו, לאמץ תכונות שלו ועוד. הדבר מלמד על קיום של מערכת יחסים רגילה עם המתים כמו עם החיים. אני חושבת שמעולם לא ראיתי התייחסות כל כך הגיונית למוות, כל כך מתבקשת, ומצד שני כל כך לא מקובלת, לצערי.
ניתן לומר שבאופן מטאפורי המתים יוצרים את החיים, שזה בדיוק ההיפך מהמחשבה המערבית המיינסטרימית , שהחיים יוצרים מוות. כל תהליכי החיים שאנו רואים מתקיימים בעלילה בזכות המתים. לא רק בזכות אב המשפחה המת שילד והותיר את העסק למשפחה. אלא בזכות עובדת החיים הפשוטה הזו, שיש מתים בעולם, והם עסק לכל דבר, שממנו חיים, מסופקים, מתקדמים ויוצרים עוד חיים אנשים אחרים. לא רק זה, אלא כפי שציינתי קודם, כמעט בכל פרק מוות של לקוח כזה או אחר מתערבב בחייה של דמות כזו או אחרת, משפיע עליה, גורם לה לתהות, לשנות, לתקן, לבעוט במה שהוא מאמין.
אכן שחיטת פרה קדושה.
- איך לא, יש בסידרה במה מכובדת למיעוטים שונים. לא רק שהבמה ניתנת אלא שהיא אינה הופכת את המיעוטים לנציג מהלך של המיתוסים שנקשרו סביב המיעוט שלו. כהה עור אינו חייב להיות פורע חוק, נהפוך הוא, הוא שוטר, אבל כמו כל אדם בלי קשר לצבע עורו גם לו "מותר" להיות פורע חוק לפעמים.
הומסקסואל כפי שציינתי איננו דראג קווין או סקס מנייאק, נהפוכו, דייויד וקיט מהווים את הזוג הכי יציב באופן יחסי בסידרה. לשניהם היו הרפתקאות משונותכ אלו וארחות מבחינה מינית ואחרת כמו כל הטרוסקסואל מצוי. כלומר שוב אין הקצנה של הדמות למלא את ציפיות המיתוס או למלא את ציפיות הייצוג של האנטי מיתוס.דייויד אף כומר באמונתו ולפרנסתו, חבר במקהלה, איש משפחה.
- הנושא החביב עליי, פמיניזימים מיוצג כל כך יפה בסידרה, שפשוט להתמוגג! רות, האישה שלפי דעתי מהווה את הדמותה הכי מרתקת בעלילה, עברה הרבה מאוד שינויים אישיים. מעולם אבל, היא לא הוצגה כאישה חלשה. נהפוכו. בעונה הראשונה, היא ישבה עם קלייר בתה על מדרגות הכניסה לבית ואמרה לה שהיא רות, פמיניסטית. קלייר הצינית נזעקה ואמרה לה שהיא לא מבינה איך היא בדיוק צינית אם היא עקרת בית (ועוד ממורמרת!). רות ענתה לה, שפמיניזם פירושו אפשרות בחירה, והיא בחרה להיות עקרת בית. מה שיפה, זה ששוב, רות' איננה מוצגת כעקרת בית מאושרת, לפחות לא בעונה הראשונה. מבחינתי זוהי ההצהרה הפמיניסטית הכי גדולה של הסידרה. זכותך לבחור במה ואיך לעסוק ושמורה לך הזכות גם לא הליות מאושרת בבחירה. התפיסה הזו בכלל לא מובנת מאליה.
אפשרות שנייה שיעלו השערה שמותר לך להיות עקרת בית, אבל אם את ממורמרת כנראה שאת אישה חלשה ואיך את פמיניסטית אם את אמורה להיות אישה חזקה?!,
אפשרות שלישית שתעלה היא, שעקרת בית אינה בחירה, כי לא מדובר בקריירה שמוערכת על פי אמות מידה שוביניסטיות.
כך או כך, רות' מייצגת את אם הפמיניסיטיות. היא עקרת בית שבחרה להיות כך, ועברה חוויות מחוויות שונות. היא אינה מוצגת כעקרת בית מאושרת על מנת להיות סלוגן לפמיניסטית שבחרה בחירה גאה, היא גם אינה מתחרטת על הבחירה שלה. היא פשוט היא. אישה ואם וחברה ואדם ועוד. ומותר לה לבחור ולא להנות תמיד מהבחירה הזו. ומותר לה להרגיש ממורמרת, ושמחה ואהובה ודחויה. מותר לה הכל. כי יש מקום לכל מרכיבי הזהות שלה ולא רק להיותה אישה. כלומר שוב, בדלת האחורית מצליח ההעלילה להראות אישה פמיניסטית שמותר לה לבחור ולטעות ולהצליח. בדיוק כפי שמישהי פה כתבה פעם שלפעמים קרובים מעירים לה שאם הנקה קשה כל כך אז אפש להפסיק... והיא ענתה שגם ילדים קשה בכלל לגדל אזמה נפסיק ללדת אותם בכלל?!
כלומר, יש מקום של כבוד לבחירה של אישה פמיניסטית בתפקיד עקרת בית, בדיוק כמו בקריירה מחוץ לבית, ובדיוק כמו שקריירה מחוץ לבית יכולה להעיב להעיק ולצבור כשלונות כך גם הקריירה הביתית. כמובן שגם ליסה מייצגת פמיניזם שכזה (אבל קצת אחר).
- מקום של כבוד נותנת היצירה לשגעון טרוף. יש כל כך הרבה צביעות בחברה המערבית של היום לחריג מבחינה התנהגותית פסיכולוגית. אם את בדיכאון סביר להניח שתסתירי את זה בעבודה אחרת מה יחשבו עלייך, אם אתה בחרדות רצוי שתקרין שהכל בסדר גם אם זה יעלה לך בבריאות. אם אתה סובל ממחלת נפש, בעיה נפשית או משבר נפשי, לחברה של היום אין עדיין ברובה, קבלה לגיטימית של התופעות הללו כדבר רגיל מבחינת השכיחות שלו ודרך ההתמודדות איתו.
)חדשים, ללכת עד הסוף עם הפנטזיות, להתחבר עם זונה בגובה העיניים (עוד מיעוט שזוכה להכרה ולא מוצג בצורה גרוטסקית העונה על המיתוס שהוא הפך להיות), ולהוציא מכל זה יצירות איכותיות.קלייר אף היא יוצרת ומוערכת מתוך הבעיות הנפשיות שלה. המדריך שלה הוא מטורף, רות' חווה אפיזודות של טרוף, המתמחה החדש מייצג סוג של חריגות, אחות של רות' נחשבת חריגה לכל דבר ועוד. היצירה, לוקחת את הטרוף, השיגעון, השוני, ומכניסה אותנו לחייהם של האנשים הללו. מתברר שלא קל לחיות ככה, אבל גם לא קשה. ולא רק זה אלא שזה הרבה יותר שכיח מסביב וגם בתוך הבית. אנשים רבים חיים ככה ועוד יחיו. בסידרה הם מתחברים, ונפרדים, חיים חיים שלמים. עובדים מפרנסים, לומדים וכדומה. החריגות היא לא משהו מנודה, היא לא חיצונית למה שנורמלי. להיפך, החריגות היא מי שאנחנו.
נקודה שמאוד מחדדת את זה, זה שמי שרגיל, שאין בו חלקים שבהם הנפש משתוללת לכל הכיוונים מוצג בסידרה כמשעמם. ליסה למשל, מייצגת אישה אסרטיבית, מציאותית, תכליתית, אין לה פאן יצירתי, או מטורף במיוחד, היא די מהווה את הגירסה המייצגת של "האישה הממוצעת" ודווקא היא כשהיא עם נייט, היא לא מרגשת, מעצבנת, מעיקה, זה לא עובד ביניהם. נייט אוהב את ברנדה וזקוק לה על כל מרכיביה כולל אלו המשוגעים שהרחיקו אותו ממנה. הוא לפחות פי מה שנראה כרגע בעונה החדשה, מתחיל לקבל את החלקים הללו אצל ברנדה ולהבין שהם חלק בלתי נפרד מהאישיות שלה. כרגע הוא מנסה לשמור על צביעות להיות אב משפחה רואי ולאהוב בעל כורחו אישה שלא עושה לו את זה. לאט לאט אפשר לראות שהצביעות אין לה חוסן ולפי איך שזה נראההיא עתידה להתפוצץ מתישהו .
אצל הצופים ברובם, מתרקמת ציפייה לפרידה שלו מליסה, ולחזרה לברנדה. מעין אמירה של ההיא "נורמלית" ומשעממת וזו משוגעת ומעניינת.
- מיתוס המשפחה הטובה מופרך פה מכל הכיוונים. ברנדה שגדלה בבית עם שני הורים אמידים בעלי מודעות פסיכולוגית אינסופית הוציאו תחת ידם שני ילדים לא מאושרים, בעלי בעיות נפשיות וקשיים בלתי נסבלים. נייט וליסה מנסים לשחק משחק של אהבה וזוגיות למען מיה התינוקת אבל זה פשוט לא עובד. הזוג היחידי שהצליח לגדל ילדה באופן סביר וחם היה זוג ההומסקסואלים. מושג המשפחה שדווקא התחיל די מזמן להתרופף בחברה המערבית הולך צעד אחד קדימה בסידרה ומציג אלטרנטיבות.
יש עוד, מה גם שהפרקים הבאים יביאו איתם בטח עוד סוגיות מעניינות. הסידרה הזו לא בכדי נקראית עמוק באדמה. לכאורה המתים מהווים את הציר עליו נרקמת העלילה אך מה שבאמת קורה שם זו חפירה עמוקה עמוקה בסוגיות חברתיות כמו; קבלת החריג, מיעוטים, ניפוץ מיתוסים, צביעות, בורות, ושמרנות חברתית מן השורש.
הסידרה מוציאה את הסוגיות האלה עמוק עמוק מהמקום בו טומנת החברה אותם ואת ראשה ומעלה אותם על פני השטח.
ועוד באיזו דרך, תענוג.
?
...
