השקיות מהסופר נקרעות כ"כ מהר שאי אפשר להשתמש בהן שימוש חוזר
זיכרון ילדות: החבל בגינה של סבתא שלי תמיד היה עמוס בשקיות ניילון שעברו כביסה. אני לא יודעת כמה שימושים הן היו עוברות, סבתא שלי זכרה ימים שבהם הנילון היה יקר המציאות ולכן מיחזרה, שום תודעה סביבתית כמובן לא היתה לה. זוכרת אותן ירוקות וורודות, עד היום השקיות הצבעוניות (ואם אני נופלת על כזו עם פסים אז בכלל) מעלות בי זיכרונות מתוקים. היום לא עושים אותן כאלה. היום תגידו תודה שהן מגיעות מהסופר שלמות. או שהן נקרעות מהמצרכים שבפנים או שיש בהן חורים כאלה בתחתית ככה שגם כשכבר רוצים לשמור ולמחזר זה על תנאי...
למי שכתבה על הליפה צר לי סטארט אפ לא יצא לך מזה... זה היה גם בתקופה של סבתא שלי... בדיוק לפני שבועיים קניתי ליפה ענקית כי נמאס לי מהסקוטשים האלו, בשילוב עם חומרי ניקוי אקולוגיים הם מסריחים תוך שימוש או שניים וכשאת חושבת במודע מה זה מה שמסריח שם (בקטריות) זה די מוציא את החשק לאכול עם הכלים שזה עתה שטפת... אצלנו בשוק מוכרים ליפה אימתנית ב10 ש"ח היא כבר מרוככת ורק צריך לחתוך לפרוסות ולהתחיל לקרצף (אני גם מתקלחת עם כזו, יופי של עיסוי להזרמת דם).
כלים חד פעמיים אקולוגיים אפשר לשאול את
סופי ירוקה זוכרת שראיתי כאלה ממש ממש יפים אצלה בדוכן. חושבת שלטווח ארוך או עם כמות אנשים עדיף רב פעמיים מבחינה כלכלית אבל את שלה אפשר גם לזרוק פשוט לקומפוסטר... אגב, באופן כללי אני לא אוהבת להשתמש בכלי פלסטיק, זה עושה תחושה של שעת התה בפינת הבובות או משהו כזה. הצלחתי לשים פעם יד על כמה צלחות ישנות נושנות של מלמין (גם סוג של פלסטיק אבל קשיח יותר, כמו הכלים שהיו פעם בגני הילדים ובצבא) ואחר כך מצאתי בחנות "הכל ב2 וחצי שקלים" צלחות מצויינות מאמייל, צלחות הפלסטיק שכבר יש לנו הן כאלה שמצאנו זרוקות בערימת זבל בטיול בשדה.
ובעניין המקומות למחזור. אצלנו בעיר התחילו (מטעמי עסקנות פרופר) להציב בכל מני מקומות פחים למחזור נייר, עניין חביב אך עדיין מאוד לא מזמין לטעמי. אדם שאיכות הסביבה היא לא בראש מעינייו לא יטרח ויאגור וילך שני רחובות ברגל עם ארגז מלא עיתונים ישנים כדי לזרוק בתוך הפח המיוחד. למען האמת, גם אנחנו שאיכות הסביבה היא כן במקום חשוב לא מגיעים בכלל לאותם פחי המחזור (לרוב או שאוגרים לטובת יצירות או הדלקת אש בקמין או לקומפוסט וכו' גם סוג של מחזור...) שבאמת הטרחה בלהגיע אליהם היא בעייתית בעיני. (ניסיתי לדמיין אותם הופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, התיאשתי כשראיתי שלזה שנמצא הכי קרוב אלינו אין שום סיכוי שאוכל להגיע עם ארגז+ילדה בת שנתיים באופן רגלי ורכב אין לי... וגם אם היה לי האם זה מצדיק שריפת דלק וזיהום אויר?). מקומות למחזור פלסטיק אין לנו בכלל בעיר. צריך ליסוע בשביל זה (שוב עניין הדלק...), פעם היה איפה למחזר בקבוקי זכוכית בסופר אבל יום אחד הם הטילו וטו, אין מכונה ואין להם חשק להתעסק בזה, מותר להביא רק כמות מסויימת מעבר לכך צריך קבלה מטווח זמנים מאוד קטן שמאשרת את הקניה מהמקום הספציפי הנ"ל. בקיצור עושה רושם שגם ה"מודעות" כביכול שיש במדינה שלנו באה כדי להשקיט את הפה הגדול של ה"ירוקים". הם לא באמת רוצים לטרוח כדי למחזר, אין לכך כל ערך. זה הרבה פחות מטיפה בים.
ואני כל הזמן מקנאה במדינות האלו שיש להם ליד הבית כמה פחים בצבעים שונים, ביום ראשון מגיעה המשאית של הזכוכית, ביום שני מגיעה המשאית של הנייר ובשלישי וחמישי מגיעה המשאית של הפלסטיק, בשישי מגיעה המשאית שלוקחת את הזבל ה"ירוק" לקומפוסטר האיזורי... וכל מה שהם צריכים להתלונן עליו זה איך לזכור את הימים לעזעזל...
