פריחה והתחדשות

מה תכף, תמשיכי!
גמצלנו ככה. האי-הבנות, שהאיש מסכים למשהו מן השפה ולחוץ ומתנהג הפוך. אולי אני אלמד משהו.

גמצלנו ככה

שיט כל מה שכתבתי נמחק
בגדול הצעתי כמה שיטות התמודדותת

מראש להבהיר למה מתכוונים בפירוט "לא נאכל אצל הוריך ביום שני בבוקר,צהריים או ערב. שלישי בבוקר,צהריים או ערב ורביעי בבוקר,צהריים או ערב"אתה מרגיש שלם עם האמירה הזו?
פשוט לעשות מה שאת רוצה. להזמין מקום וזהו.
השיטה הרציונלית"כמה חבל שלא הזמנו בקתת עץ רומנטית בה נוכל לעשות סקס לאור הירח"
שיתוף ברגשות . אולי זה לא יעזור להפעם אבל כן לפעם הבאה."אני עצובה, האמון שלי בך נפגע ורע לי. קיוותי שנוכל להיות רק המשפחה שלנו לזמן מה ,רציתי חופש קצת מהבית ואני מאוכזבת"
אוקי לא הסתדר. מה אפשר לעשות עוד עכשיו?
איומים-אם הולכים להורים שלך, אז גם הולכים פעמיים להורים שלי!
בכי, סצנה, לרקוע ברגליים, מחחבת בקיר. באהבה ובמלחמה - הכל מותר.

לא שאני ממליצה על כל השיטות ולא שכולן הולכות יחד, אבל יש שילובים שונים שהולכים יחד,כתבתי והכל נמחק, נסו ותהנו.

כמובן שאין בבית כלום .הילדים רעבים ומתחילים להתחרפן אני מוציאה החוצה בערמה מסודרת בגדים לכל ילד, בגדים לי ובגדים ליוסף. הולכת עם הילדים לסופר כדי שיניס הכל למזוודה בשקט. אחרי שעה וחצי יוסף עו לא לגמרי מוכן.
אני מגיעה עם הילדים ואנחנו יוצאים לדרך. השעה 11 לערך.
פתאום יש לי הברקה! זרובבלה אף היא בחופש!, מיהרה לברוח עוד לפני החג! אני מתקשרת אליה. היא שמחה ומאושרת ואנחנו קובעות מסיבונת בערב. הדרך נהיית ארוכה כשהאוטו מלא בילדים. אני חושבת לעצמי כמה מדהים שדברים עובדים כשמזמנים אותם.
אנחנו מגיעים אל הצימר. יוסף והילדים שועטים החוצה להפחיד את כל חיות המשק ואני ישבתי להביט תחילה במקרר הקטן השופע(מחזה נדיר.......) ובהמשך, עם חליטת לימונית בנוף המשגע

כולם נהנים, אני מביטה בבקתה ומוצאת ספר אורחים. לא ברור למה אני מעינת בו ונהנית מכתבי היד השונים והברכות. פתאום אני מגלה ברכה של שם מוכר....

מחכה להמשך....
יש כזה?

נסו ותהנו.
אנחנו כבר שנים בניסוי ותעייה ופעייה

ובהמשך, עם חליטת לימונית בנוף המשגע
מקווה בשבילך שזה אמיתי @}

ניסוי וטעייה
זה מה שעושה את החיים מעניינים, לא?

וכן, אמיתי לגמרי. כל הזכרון נזל עם ההנקה, אז לא זכרתי איזה תה מותר ואיזה אסור. (חוץ מלימונית) שיח הלימונית שם קילל את היום שנולדתי. בקיצור, מצאתי בין ספרי האורחים שבאחד מהם כתב החבר של חברתי ליה.
חשבתי לעצמי איזה עולם מוזר. הנה הוא היה כאן עם אישתו , בצימר עץ רומנטי לאור נרות, בקבוק יין ושתי כוסות. זה הרס אותי לגמרי לחשוב על זה , תהיתי אם להגיד לחברתי משהו בנידון או לסתום לנצח. זה שיגע אותי לגמרי.
בטח הילדים שלו(אם היו פה) הולכים לישון מוקדם, בניגוד לשלי שלא מתעייפים לעולם, משאירים אחריהם זנב של מבוגרים הרוסים מעייפות. אכן, בלילה הראשון יוסף ואני צנחנו כמו זוג כריות. בבוקר קמתי מוקדם וישבתי מול הנוף. חשבתי כמה זה מוזר. אדם חי עם אשה, יש להם ילדים, הם התחתנו פעם, קנו להם מתנות לחתונה, יצאו לירח דבש, התרגשו זה מזו, הוגים בחיבה זה בחולשותיו של זו, מדדו טמפרטורה כל יום במשך חודשים כדי להרות ועכשיו מה?
<תכף>

בלוגית, את כל כך מקסימה ביכולת שלך לתרגם את החוויות ה"נוראיות" להומור. זאת מתנה אדירה! את ממש אוצר בשביל עצמך! טפיחה גדולה על השכם שלך - כל יום! מאחלת לך, לי ולכל הקוראים את מוצאותייך שתמשיכי.
_היום ביליתי כל הבוקר בבנק.
כשבאתי , הגברת בנק רצתה להיות נחמדה ואמרה לי:"אם את רוצה, יש כאן מקרוגל בשביל התינוק"_
כל כך צחקתי, עד שההולכת-על-ארבע הבלונדינית שלנו באה להשתתף בשמחה ודחפה את הראש לקבל ליטופים תוך קשקוש זנב עוצמתי המשאיר סימנים כחולים.

יוסף לא חשב שזה מוזר. הוא רק רצה לישון.
רצונו של אדם כבודו. עשינו מסלול במשך הבוקר, אחרי שבקושי רב התנתקנו מחמודותיה של הבקתה . ראינו כמה פרות וכולם קיבלו הרצאה על מערכת העיכול המרתקת שלהן. חזרנו ....
אויש בלבלתי את כל סדר העניינים . בלילה הראשון זרובבלה ובן זוגה באו והביאו איתם............ שימורי אננס.הכנו בשר על האש. אני בכוונה "הכנו" ולא "אכלנו" כי כל אחד מילדי שלא צורך חלב אם טחן 2-3 פולקעס, 2 סטייקים ובטח עוד קצת שלא ראיתי. המבוגרים הסתפקו בירקות קלויים ובהברקה! ירקות קלויים עם לבנה.
יוסף ואני ניסינו להזכר כל הערב איך קוראים ל"בדחן" הלא מצחיק שחגיגה בסנוקר (לא יהודה ברקן), בעקבות הצלצול של בן זוגה של זרובבלה.יוסף טען כי אסור לי להיות ביקורתית מדי בהתחשב בעובדה שהכנסתי למחשב דסקטופ תים של דוד לוי והמופלטה שלו מ"חרצופים".
ביום השני אמרתי ליוסף שלו באתי לפה כדי שהוא יתעייף לי. לבשתי את הבגד הסקסי ביותר שיש לי (חולצת סוף מסלול...). הילדים לא רצו לישון והשתוללו, הם תפסו את כל המיטה שאינה משפחתית איך לומר. השארנו אותם בחדר השינה והתגנבנו לקומת הגלריה שנבנתה במקור כחדר לילדים.....

טוב, אם חשבתם שיהיה כאן משהו אז כנראה שאין לכן ילדים. ישר כולם עלו אחרינו למעלה.
נזכרנו קצת בכל מני סיפורי ילדים. האמת שאני גרועה בזה. זה הולך ככה
"פעם היה ילד שקראו לו ג'ק והיו לו זרעי אפונה. הוא שתל אותם , הם גדלו מאד עד לשמיים! אז ג'ק טיפס עליהם ו.........."(שכחתי)

נדמה לי שהסיפור ממשיך עם טירה של ענקים שהייתה בעננים. אנ'לא זוכר למה... אבל הם בהחלט היו רעים (והם מתו בסוף, כמו בכל ספור ילדים חינוכי)
...
אחלה בלוג. כיף לעקוב אחרייך. מה היה בסוף ביומולדת שלך?
BTW:
מזל טוב גדול!

|מתנה||מתנה|

ווגממני!!!
מזל טוב, שנה טובה ומתוקה
ונא להחליט איזה יין יגישו במסיבה לכבוד ההוצאה לאור של הספר הלהיט החדש
"פריחה והתחדשות" או "עלילות יוסף ובלוגית" או מה שתחליטי עד אז
@}

כן,היה משהו עם ענקים,ואם הם מתו זו בטח יופי של סיבה לשכוח את זה. ביומולדת שלי היו המון דברים אבל הגלגלת של העכבר שלי הלכה , אז קשה לי לבדוק מה כתבתי. בכל אופן יוסף עשה מעשה נשי מאד וגרם לי להאמין שזה רעיון שלי ללכת לאכול ארוחת בוקר בבית קפה שם הגישו לנו תפריט עם התמונה שלי עליו! ועוד בבגד ים!
אל תיבהלו, מדובר בתמונה משנת טיכו , כך שהבושה פחות גדולה ממה שנדמה לרגע. שלא לדבר על כך שבגד ים צנוע מזה יש רק במאה שערים או באלסקה. בכל מקרה הארוחה היתה טעימה ומוצלחת, אכלתי פנקייקס לבהלתו של יוסף שתהה לרגע אם מישהו מאיתנו הסתובבו לו כמה ברגים. (מעולם לא אכלתי פנקייקס) .שתינו קפה קר והיה נחמד מאד. שאלתי את יוסף לאן אנחנו נוסעים בהפתעה למחרת שכן לפחות ארבעה בני משפחה לא שומרי סוד חשפו את האמת המביכה. התאפקתי יומיים שלמים בלי להגיד כלום, אבל כיוון שראיתי שיוסף לא לקח את מסיר השיער השיער החשמלי שלי, הבנתי שהגיע הזמן לזום פעולה אחרת אמצא עצמי ללא חפצים יקרים לליבי כגון: מסיר שיער חשמלי, מסלסל ריסים ומילון יפני - עיברי.
האמת שהסיבה שהתחלתי לכתוב את הבלוג כי המטפלת שלי אמרה לי שזה טוב לכתוב בטיפול וגם שזו דרך לפתוח ערוצי זרימה. יש לי גם כמה סיפורים קצרים אבל אין להם סוף משום מה.....

מחר הוריי הזמינו את הוריו של חתנה המיועד של זרובבלה.
דבר זה גרם ללחץ כה גדול ......זה היה ידוע מראש לכן השבעתי את זרובבלה, שהיא האדם היחיד שיכול להשפיע על אימי, שתקבע בראנץ ולא ארוחת ערב או צהריים . הסיבה לכך היא ההסטריה של אימי בנוגע למזון, ובראנץ יחסית זו ארוחה מתונה. קיוויתי גם שהורי יכעסו עלי כל כך שהברזתי מראש השנה ולא יבקשו ממני לתת ידי במאמצי הסרק.
זרובבלה ואימי נשבעו לי שיכינו משהו צנוע בלבד, ואכן אמי קנתה רק סט חדש אחד של צלחות לכבוד הארוע. הם שאלו את דעתי המקצועית לגבי תפריט והמלצתי להם על: שתי עוגות בחושות, 2 לחמים קנויים(!), 4 סוגי גבינות רכות ו4 קשות, סלמון מעושן,קפה חם וקר, מיץ, ירקות קלויים וטריים, פירות דבש ויוגורט.
הם עשו כפי שאמרתי להם, פחות או יותר........... הם קנו דג סלמון שלם מעושן באורך 70 ס"מ(!!!!!) את השאר לא רציתי לשמוע בכלל.

ברברה דיברה איתי על זה . וגם כל שאר החברות שלי. אני יכולה לשוחח שעה עם חברה בטלפון על צבע השמיים ועל איזה דוכן בשוק כדאי לקנות גרביים בעוד שעניין גדול מהחיים נמצא על הפרק.
--יש לי בעיה קשה ביותר--
משהו קרה לוסת שלי. יש לי איחור של שבוע וחצי. קניתי ערכת הריון למרות שאם רוח הקודש לא עברה בסביבה אין סיכוי שאני הרה. האם ערכות זה משהו שמגלה הריון?לדעתי לא. אצלי או שהראו מה שכבר היה ידוע או שלא הראו כלום. הן פשוט לא עובדות עלי.
אמרתי מזמן ליוסף, שאני לא רוצה ילדים יותר. זהו, מספיק לי ודי. גם עכשיו יש לי עיגולים סביב העיניים וסביב המתניים ויותר מזה לא מתאים לי. גם יוסף לא רוצה עוד ילדים , לפחות כרגע, אבל מפחיד אותו הפלה. מפחיד אותו שהגוף שלי שקורס תחת כל תרופה ומקבל מחלות מסוכנות מקרבה יתרה לרופא או קופת חולים, יעבור פרוצדורה כה איומה ולא טבעית.
לא שאני מתלהבת מהפלות. ממש לא. זה דבר איום ואיני מאחלת אותו לאיש(ה), בעיקר לא לי.
אני זוכרת שיוסף ואני התחלנו לצאת חששתי שאני הרה. ניגשתי לרופא נשים והוא הסביר לי בדיוק מה עושים בהפלה. בלי טיפת רחמים על נפשי הרכה. מצד שני, הוא אמר שילד לא רצוי זה דבר איום, וגם כאן לא חסך בתאורים(תזכירו לי למה הלכתי אליו בכלל?) מרב פחד למחרת הגיעה הוסת.
הפעם זה לא קרה.
מה יכול לגרום לאיחור?
אם חברה היתה מספרת לי סיפור כזה הייתי שואלת אותה אם משהו גורם לה ללחץ, אבל כיוון שאני אדם שמעולם לא בלחץ רב מהרגיל(או פחות מהרגיל........)לא חלו שינוי ברמות הלחץ. אני שונאת ללכת לרופא. התהיה שלי היא כמה זמן לחכות עם זה? מה זה אומר? אולי לשאול את הרופאה הסינית?

טוב, אחרי בדיקה אחת שלילית שלא אמרה לי כלום חדש הבנתי שבעצם העניין זה האמון בגוף שלי. העובדה שאני לא שולטת , שהתרגלתי לדפוס מסויים בגופי ועתה אני מתפלאת על מה שקורה לי.
ואולי זה מה שקורה כשמתחדשים. הפתעות, נעימות או משונות

האירוע החגיגי
שעות קודם יצאתי מהבית לקנות קפה אספרסו בקופי בין , לחם בלחם ארז, עוגה בקונדיטוריה, נרות וגפרורים בקיוסק ועוד כמה דברים של הרגע האחרון שכל אחד מהם היה במקום אחר.
כשהגעתי להורי הקטנים שלי שקצת הותשו ממילא ממשחק "הכנס לאוטו" ו "צא מהאוטו", התחשבו בגודל המאורע ושיחקו יחד יפה בחדר הסמוך. אני נכנסתי למטבח וחילקתי פקודות קצרות כמו בימים הטובים. נעצרת רק כדי להוסיף חופן גרגירי רימון לתוך קערת חסה, לתקן תיבול עם מעט פלפל גרוס או מלח או דבש.
מביעה את דעתי באיזו קערה לשים מה ומחלקת הוראות מהירות, פותרת תיסבוכות תבשיליות, פרקטיות או ארגוניות. גונזת תבשיל שקדח או ירק שאינו רענן .

איך היו האורחים? לא יודעת. הייתי במטבח מכינה עוד ועוד מנות או לחלופין משחקת תופסת מהירה או "מצא את המלפפון שאבד מתחת לספה". היה לי כיף וטוב ושמח. יש דברים שאני יודעת לעשות אם רק מישהו שוטף כלים:-)

חמי וחמותי
באו היום . הם נוסים לחו"ל, ושבועיים זה מספיק זמן שגורם להם לנדנד ולפרוט שהם חייבים לראות את הנכדים לפני הנסיעה. בעיני זה ניג'וס, אבל כיוון שהודתי בפני עצמי שהפעם הבאה שאני מזמינה מישהו מהם בהתנדבות מרצוני החופשי זה ינואר 2007, הסכמתי.
הם באו , והביאו פרחים. אני שכחתי לקנות להם את מתנת ראש השנה שתכננתי(נקודה שחורה לי) , הייתי צריכה לטפל בזה אבל שכחת שמזג הוויר כל כך סתווי וחינני וכל כך נעים להתהלך בחוץ בכל שעה.
איך אפשר לא לשכוח שהיתה לי שלושת רבעי שעה שכולם ישנו והייתי לגמרי לגמרי לבדי ושתיתי קפה במזג אויר קריר ונעים ואכלתי עוגיה טעימה?
הם באו וחמי כרגיל , התאפק לא לספר בדיחה שוביניסטית אז סיפר כמה זה מצחיק שבת חברים היא אם לתאומים ושבוע שלם היניקה שני תינוקות! התקשתי להזדעזע מהמאורע.
זרובבלה באה בזמן לפני שאמרתי לו כמה נפלא להיניק טנדם. היא באה לקחת חזיות סטרפלס, נתתי לה שתיים שהתקשתי להאמין שאי פעם לבשתי דבר כה מוזר. כנראה זה שייך לימים זקופים יותר.
הכנתי לכולם חביתות ומקושקשת לפי הזמנה חוץ מחמותי שהיה לה לא נעים ואמרה שלא צריך. אבל אני הרגשתי דווקא שהחביתות נעשות מעצמן. היום הרבה דברים פשוט יוצאים לי וזורמים. רק ההשכבה לישון קשה לי, קשה מאד.

היום הרבה דברים פשוט יוצאים לי וזורמים
יופי

<דקל סלקטיבית>

היום קיבלתי שיעור חשוב ביותר.
הרבה זמן בטיפול אני מדברת על שינוי מסויים שלא מתרחש
המטפלתהסבירה לי שעד שאהיה מוכנה , השינוי לא יתרחש
"אבל אני מוכנה!!"עניתי
ואז כמה פעמים אחר כך שאלתי איך אפשר לדעת שאני מוכנה בעצם?
היא הסבירה לי:להיות מוכן לתמורה, פירושו של דבר לעזוב דפוס מוכר ובטוח. קרקע יציבה וידועה לטובת הלא ידוע. גם אם הקרקע אינה אהובה זה כמו אותה אם מתעללת וקשה שקשה לא להקשיב לה.
היא אמרה שמוכנות היא לא רצון של המינד וההגיון בלבד אלא הבשלה לעשות צעד גדול לכיוון הלא נודע, לצלול באומץ.
קחו את הפוריות שלי. כשהייתי נערה והתלוננתי בפני הרופאה שלי שיש לי תסמיני טרום מחזור, היא אמרה שזה סימן מצויין שאני פורייה והכל תקין. לקחתי את הדברים כפשוטם. פניתי אל אמא שלי והיא אמרה שזה מסוכן לקחת כדורים נגד כאבים ועדיף לסבול .שנים חשבתי שכך זה צריך להיות. שזו דרך הנשים להתנהל בעולם. לסבול. זההתחזק עם לימודי התורה שכה אהבתי. בצער תלדי בנים, זו הקללה העתיקה.
התפלאתי לגלות עם הזמן, נשים אחרות שסובלות פחות. ראיתי בזה הקללה הפרטית שלי.
בתהליך שאני עוברת החלטתי להיפטר מקללות עתיקות. למה שארצה לשמר את התסמונת האכזרית?
ניסיתי להבין למה וגיליתי

זו דרך לקבל "זכות" להיות "חולה" ולנוח
מאפשר ל"התפנק"
מאפשר לי לדעת מתי אקבל וסת
מאפשר לי להתעמק בספרים ומידע על נשיות

יכול להיות שאפשר להשיג את הדברים האלו בלי לסבול?
כדי להסיר את הקללה העתיקה פניתי לידעונית סינית (טוב היא צעירה וחמודה, אבל זה מצלצל פחות מתאים, אולי ננסח זו אחרת: פניתי למכשפה צעירה וחמודה?)
עברתי שני טיפולים. ופתאום אני אובדת. מאבדת אוריינטציה, נלחצת, לא יודעת מה קורה לוסת שלי, לגוף שלי?
אחרי כמעט שבועיים של חרדות, הבנתי אתמול שכנראה הגוף שלי עובר שינוי, וזה בעצם השינוי שרציתי, אז מדוע הפאניקה??
והיום זה בא.

דיברתי עם זהבית .
היא ביקשה ממני לא להתקשר אליה ממספר מזוהה כי בעלה עוקב אחרי השיחות שלה.היא אמרה שהיא מרגישה לא נוח ביחסים שלה ושלי כי הם לא סימטרים אף פעם. אמרתי לה שתסיר דאגה מליבה, שכן אין לי שום יחסים סימטרים.
כל היחסים שלי מאופיינים בכך שאני דמות נערצת(לא שיש בי מה להעריץ, חוץ מאיך שאני מכינה מטבוחה, אבל דווקא את זה אף אחד לא מעריץ) או שאני סמרטוט תלותי. ויש כמובן יחסים שנעים בין שני הקטבים ולא מתאזנים לעולם.
לאחרונה זה קצת מעייף אותי העניין הזה. זרובבלה הולכת אחרי ועושה בדיוק את כל הטעויות שאני עשיתי למרות שהיא הרבה יותר מוכשרת ממני בדברים מסויימים כמו יחסי אנוש, סדר והתמדה. אני מוכשרת ממנה בדברים מסויימים כמו..... הכנת מטבוחה.אבל עד כה זה לא קידם אותי בחיים.

זליגת זמן
היום היה לי יום עם מצברוח מחורבן
לא היה לי כוח לעצמי ולילדים, הייתי חסרת סבלנות וסתמית
למה לא הצלחתי לצאת החוצה להתאוורר, לפגוש אנשים ולצאת מזה?
במקום זה נצמדתי לאינטרנט לקרוא דברים משעממים שגרמו לי לשנאה עצמית ולכאבי גב.
נראה לי שזה בגלל שאתמול היה יום אינטנסיבי כל כך עבורי , וכשיש לך ילדים קטנים בלילה לפעמים מתחיל יום מבלי שהקודם הפסיק. בלי לישון לילה רצוף, בלי חצי שעה לנשום קצת.
אולי זו השיחה המייגעת עם אמא שלי . אחרי חצי שעה את מרגישה שמצצו לך את כל הדם. ועוד שיחה מחמותי שטסה היום והתקשרה להפרד מיוסף וממני בנפרד. ועוד שיחה עם דודה אחת.

לפעמים מתחיל יום מבלי שהקודם הפסיק. בלי לישון לילה רצוף, בלי חצי שעה לנשום קצת.

היום ניסינו לנוח קצת. זה אומר ששכבנו מעולפים על המיטה והעמדנו פני כריות בזמן שהילדים טיפסו עלינו, או חגו סביבנו.
בשלב מסויים הילדים החליטו שצריך לנקות. הם לקחו דליי מיים מהאמבטיה , שפכו אותם ברחבי הבית ובתוך הים הגדול הם רקדו ריקודים שונים כשמגבים בידם. אחר כך להפתעתם התחלקו קצת במיים ובכו. אני ממש מקווה שכשרונות יכולים לעבור מדודה לאחיינים ושלא הכל יורשים מההורים.

יוסף מארגן יום כיף
יוסף אמר לי ש"הבנות במשרד" מארגנות לעצמן יום כיף בשבוע הבא. הם הזמינו אותי לבוא איתן אבל הוא הסביר שאני עם הילדים,וגם מיניקה לגמרי, אבל התנדב לשמרטף על הילדים לזמן מה.
"מה יש בזמן הזה?"שאלתי
"שיעור בריקודי סטרפטיז"ענה בלי להתבלבל.

יצר עימי קשר בחור בנוגע לנושא עסקי (איך זה נשמע...) . דמיינתי אותו שמנגוץ עם משקפיים. מהסוטים האלו, הרוצחים הסדרתיים האלו עם המבט המוטרף . אלו שנראים נורמלים ממבט ראשון אבל אחרי שבועיים שהם מתקשרים כל יום , מדברים אתך קצת ומנתקים. מתמקחים אתך בטלםון ומעלים שוב ושוב טיעונים פסיכים.
כבר עייפתי מלשוחח עם היששכר הזה, ואמרתי להגיד שאני לא שם במשך שבוע, אבל הוא המשיך להתקשר גם שאמרתי שכבר ירדתי מהעניין. התעקש עוד ועוד עד שקבעתי איתו בסוף להבוקר.
ככל שהתקרבה שעתו הגעת נהייתי פרנואידית וחסרת מנוחה בטוחה שכשיוסף יגיע הוא ימצא את גופתי המרוטשת. בסוף כצעד של יאוש החלטתי לבקש מאחד השכנים שיהיה כאן, אבל איש לא היה בבית.
מתוך פחד נורא ביקשתי מאבי שיבוא לכאן. הוא בא, עם המון דואר שנשלח אליו ועם הבשורה שהם טסים לחו"ל.
בסוף היששכר הגיע לכאן, אחרי שעה נסיעה במיוחד. דיבר איתי שתי דקות והלך.

יש המון זבובים אצלינו השבוע. התקשרתי לאמי שהיא מקור טוב בכל מה שנוגע לתחלואים ונגעים ."הם נמשכים למיץ של הזבל" היא אמרה.אמרה והאשימה את הילדים באוכל שהם מפזרים ובכך שלא כולם משתמשים בשירותים עדיין.
פתאום נזכרתי איך עבדה איתי פעם בחירה בשם קרן(מדהים שכל הבחורות שהכרתי בשם הזה לא אהבתי אותן! וסליחה מכל הקרן בעולם). כל פעם היתה נכנסת למשרד הבוסית בהעדרה והשתמשה בטלפון כדי לשוחח עם בחיר ליבה . "אתה זבל! אתה המיץ של הזבל!" היתה שואגת בקול רם , עם דגש על "מיץ" ,שהיה עובר את כל הדלתות ומשאיר אותנו במבוכה.
"אתה אפס! אתה כלום!"היתה אומרת לו.
"תפסיק להוציא את כל הכסף שלי על סיגריות! למה אתה לא מצליח להתמיד בשום עבודה?!"
ואני תהיתי איך נראה הבחור ששומע את שאגות האימים שלה. דמיינתי ילד\נער שובב שעומד מולה ומעשן ,למרות מימדיה הענקיים וקולה הרועם.

אני מוכשרת ממנה בדברים מסויימים כמו..... הכנת מטבוחה
זה טיזר או ש רק אני אחרי דבר כזה מצפה למתכון של מטבוחה?

זה רק בגלל שהיא אפפם לא ניסתה לעשות
אני אביא מתכון.מבטיחה.

קודם כל אני מכירה קרן אחת מקסימה אז בכל כלל יש יוצאות מן הכלל...

אצלינו במושב היו אומרים שהזבובים באים לפני הגשם הראשון ,אז אולי זה סימן לחג גשום...נקווה שלא.
(הבעיה איתם, שאח"כ סוגרים את החלונות ונשארים בבית עם כל הנקצים האלה בזזזז...)\-:

הי ציפציף
קרן זה לא השם האמיתי ,אז עם כל הקרנות שבעולם הסליחה.....
האומנם היו אומרים כך לגבי זבובים? כמה טוב לשמוע! גיליתי שאם מפעיליים מזגן קר הם בורחים לחלונות ומתחננים לצאת החוצה.

היום הלכנו לסידורים, כולם. עצרנו ליד קיוסק . בחרתי ילון ושילמתי עבורו מחיר מופקע . כשבאתי לשלם ראיתי שהוא שבור ורציתי להחליף. המוכר גיכך ואמר שכמעט אין סיכוי למצוא אצלו טילון לא שבור. "למה אתה מוכר אותם?"התעניינתי.
"יש כאלה שלא אכפת להם" ענה. כשיצאנו משם הבחנתי בעיתון שאני רוצה , אבל לא קניתי אותו.
יוסף הבחין במבטי ואמר:"את לא רוצה לקנות אצלו את העיתון הזה, אפילו שאת יודעת שכנראה לא תשיגי אותו כבר היום, נכון?"
נכון. המרד השפוף.

יום שבת. אני ישנה עד 9 וחצי. קמה סהרורית וחצי מסופקת. חצי כי זה יותר מאוחר משינה של יום רגיל מזה כבר כמה שנים טובות. מצד שני, מחסור שעות השינה שלי כה גדול, שזה רק משאיר טעם של עוד.
אני קמה לתוך המולה ורעש. משתוקקת לזמן מה של שקט מוחלט. בלי הכאב ראש המזמזם הזה שיש לי. בדיוק קראתי במוסף הארץ את טבלת הבעד והנגד שערך דרווין בנושא נישואין.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0
להתחתן או לא להתחתן?" ברשימת טיעוני הנגד כתב: "חופש ללכת לאן שארצה; בחירה בחיי חברה, או בהימנעות מחברה; שיחות עם גברים נבונים במועדונים; לא יכריחו אותי לבקר קרובי משפחה; לא איאלץ לסבול מהחרדות וההוצאות הכרוכות בגידול ילדים, אולי מריבות, איבוד זמן... איך אוכל לנהל את כל ענייני אם יהיה עלי לטייל בכל יום עם אשתי? אוף! לעולם לא אלמד צרפתית, אטייל באירופה, אסע באמריקה או אטוס בבלון פורח".

ברשימת הטיעונים בעד כתב החוקר הצעיר: "ילדים (אם ירצה האל), בת לוויה קבועה (וחברה לעת זיקנה), שתתעניין בי"
בעצם לנשים נשואות יש כביכול מרחב בחירה גדול .הן יכולות לא להביא ילדים, להביא ילדים ולאפסן אותם בגן של 24 שעות ביממה, להביא ילדים ולעבוד עד 5, לעבוד עד הצהריים או להיות עם הילדים בבית. באופן מעשי כל האופציות מדכאות . תמיד את מוותרת ותמיד יש לך רגשי אשם.
ואולי כשמגיעים למצב שבכל אופציה יש רגשי אשם, בי הבעיה?
כששואלים אותי מה אני עושה קשה לי לענות. אני עושה אלף דברים ולא כלום. פחדתי מהשאלה הזו תמיד. שיגיע יום ולא אוכל להגדיר את עצמי והנה זה קורה. אני בתוך הבריכה עכשיו. או שאולי בתוך גינת העצים המסתורית של סבא שלי, כפי שהמטפלת שלי נהגה לומר , מתייחסת לדימוי של גן פרי שהיה של סבי שהיה מלא מיסתורין והרפתקאות שלא הגיעו כולן לכדי מימוש.

כולם נסעו החודש הזה. כל החברות הרווקות והמתחתנת וההורים והחמים. אני לא נמשכת לטיול בחו"ל. אבל בהחלט מושך אותי לגור שם. מה מושך אותי בלגור רחוק? להתנתק מהמשפחה הקצת מעיקה, בלהכיר אנשים חדשים, לא לעבוד במשהו רווחי, ללמוד, להכיר מנהגים אחרים, להתחדש, לגור בבית עם גינה

ואולי את כל זה ניתן לעשות כבר כאן. אנחנו מדברים על לשכור בית בקיבוץ או במקום מבודד בגליל. שנינו מעוניינים בירוק בעיניים. מצד שני שנינו מתקשים בפעולות פשוטות של אחזקת בית, גינה, נסיעות שכנים ומעברי דירה. נראה שלעבור לחו"ל פשוט הרבה יותר קל. אני אומרת שזה יותר קל, אבל משוחחת עם חברתי תמי שנמצאת בעמק הסיליקון עם בעלה וקשה להם מאד, והם בהחלט מהזן השורד, החזק והמסתגל.
אין להם חברים שם והם חשים בדידות עצומה.המרחקים עצומים בין מקום אחד לאחר והילדים נמצאים בגן הילדים עד שעה 18. היא בהריון עכשיו ומרגישה חרא. אני חושבת בנוסטלגיה על הריונה הראשון. באתי אליה יום אחד, עדיין הייתי רווקה. היא הלכה להתקלח ואמרה לי:"את חייב ת לראות כמה יפה ההריון".התפשטה והראתה את גופה היפה וההריוני. נמלאתי קנאה על החרות הזו, על הגאווה ,על הביטחון. יחסתי הכל להריון בטעות,במקום לנפש האדם.
מאז עברו עליה כמה הריונות שלא כולם הסתיימו בלידה. ורידים,הנקות,תארים ,עבודות וילדים. היא אדם חזק וגאה, ואם לה קשב, מה יאמרו אזובי הקיר?

פגשתי את האמא שאני מכירה שהיתה חולה בסרטן. היא ספרה לי בקלילות כי המחלה חזרה והיא חוזרת לטיפולים אלרי החג. היו לי דמעות בעיניים. אין לי מושג מה זה אומר ואולי אני לא רוצה גם לדעת. כשהייתי ילדה רציתי למות מסרטן. חולה,שקופה בבגדים לבנים כשכולם דואגים לשלומי מסביב.עם עדיפות לסרטן השד כדי שיהיה תרוץ להפטר משתי הבליטות הלא נוחות שיש לי.
איכשהו למדתי להבין שאולי זה לא כה חלומי כפי שהיה נראה לי אז. נזכרתי שבגן של זרובבלה היתה ילדה שאמה היתה חולת סרטן. "אבא שלה נשוי לאשה אחרת ולא מכיר בה" הסבירה לי אמא ואני דמיינתי את הילדה רצה אחרי איש עם עניבה ומזוודה ומשקפיים ואומרת לו:"אבא, אבא, זו אני!" והוא ממשיך ללכת.
אין לי מושג מה עלה בסופן. גם אמא שלי לא יודעת. למה האשה שיתפה את אמא שלי בזה? למה האשה מהשכונה סיפרה לי? מה אני אמורה לעשות עם ה20 קילו הללו? הם רובצים לי על המח מיום שישי וגורמים לי לדיכאון והסתגרות.
הצעתי לה עזרה במה שאוכל, אבל אני לא מצליחה להבין את זה. היא אשה מלאת חיים ונמרצת. לא בטטה כמוני . בטטות סופן להרקיב, אבל היא?

יצאתי היום וגיליתי שכבר סתו היתה רוח והחשיך מוקדם. כאב לי הלב על האימהות שיוצאות מהעבודה ומגיעות לחושך ולקור הזה. מצטערות שבבוקר הלבישו את ילדם קצר ומזכירות לעצמן להלביש לו ארוך מחר.
אצלינו לבשו היום ארוך ואכלו גלידה. לא, לא גלידה מהמכונה הבלתי משוכללת ,מסתבר שעם כל המאמץ הגלידה הקנויה עדיין יותר טעימה. ושעבודת כפיים טובה כתרגיל ולא כששמים אותה בגביע גלידה.
אני רואה את ההבדלים ביני לבין נשים אחרות. קיבלתי בדואר מגזין כרום . הבטתי בו בעיון רב. השכנה ראתה אותי ושאלה אם אני מתכוונת לכת לספא הזה? הסברתי לה שלא, רק חשבתי לעצמי האם הוא מספיק טוב בשביל להפוך לקישוטים לסוכה.
"יש לגבי שתי אמהות" מסביר לי הנמר שלי לגבי ילד בגינה.ואני מביטה בהם ומתפלאת, כי אתמול ראיתי את אביו של גבי. והאמא תוהה שלא שמתי לב. כבר שנה היא גרושה . ארבעתם ילדיהם גרים אתה ועם בת זוגה. הנחתי שהיא סתם חברה, ואיך אפשר לדעת? והאם זה בכלל משנה? ואז מה אם בדמיוני הנישואים שלהם החזיקו מעמד עוד שנה? בת הזוג שלה מעבירה סדנאות מודעות עצמית. היא בת 50 ויש לה שלושה ילדים. שתיהן נראות נפלא. הן מציעות לי לבוא לסדנאות שלהן אבל אני לא מתחברת לסדנאות הוליסטיות . תנו לי תפירה, מקרמה,אריגה.......
תמיד רציתי ללמוד לתפור ולא ידעתי איך .מראה לי כמו קסם תפירת מלבוש מערמת סמרטוטים. סבא שלי היה חייט. ומאז התלאתי לגלות שיש מעצבי אופנה זרוקים, זורמים , מצועצעים ולא רק מדוייקים, קפדנים,רציניים. אני תוהה היכן מכונת התפירה שלו? היתה לו מכונת תפירה ידנית שחורה שהילכה עלי קסם רב. אסור היה לי להשתמש בה, או לגעת בה . רק הוא דווש בה וגרם לה להוציא בגדים בזה אחר זה.

אני לא מרוכזת , מתפזרת לי אבל להפתעתי אני מתפזרת מבלי להיות לא רגועה או עצבנית. אני נותנת לעצמי לרחף מבלי שזה פוגע במרקם העדין שלי עם הילדים, אפשר לומר שהיה לנו יום טוב יחד. מה איפשר לי את המרחב הזה מבלי שזה ישתקף בסביבה? מה איפשר לי לזרום איתם היום ? האם זו העובדה שיותר קיבלתי את עצמי במצב הזה?

אמא שלי מתקשרת היום
"הבת של שושנה אבן חן שארלה אותי אם את מכירה חתן בשבילה?"
אני מתפלאת:"ירדן שאלה אותך?"
"לא"היא מתקנת" רוחמה ספיר. אחות של שושנה שאלה אותי"
"אם כן" אני מחדדת" רוחמה שאלה אותך אם את מכירה מישהו להכיר לאחיינית שלה?"
"כן" וממשיכה בלי לעצור"היא בחורה משכילה ויפה. בת 25, למדה בפריז לונדון וניו יורק. הם מאד עשירים את יודעת והיא גם דוגמנית.יש להם מנטליות מאד פשוטה, כפי שאת יודעת בברית של בן אחותה היא לבשה סתם ג'ינס שהיה אפילו קצת דהוי(קלוין קליין) ונעלה נעלי עקב מיפו(פראדה) והיה לה תיק כמו שקנינו לזרובבלה בשוק הכרמל פעם(לואי ויטון).
היא שאלה אותי אם אני מכירה מישהו עשיר אבל אמרתי לה שאם היית מכירה בטח היית מתגרשת מיוסף ומתחתנת בעצמך אבל אולי את מכירה רווק לא עשיר"
הסברתי לה שקטונתי למצוא לה בן זוג ולא נראה לי שהיא מעוניינת בכלל. ואז חשבתי על סבא שלי.

סבא יקר
תמיד היה לך יחס מוזר לכסף שלא הבנתי עד כמה הוא דו ערכי עד לא מזמן. אמרת לי שכסף זה לא הכל. הכי חשוב מקצוע ולעבוד. מצד שני היית יכול ללכת בין 10 חנויות שונות עד שהיית מוצא חנות שמכרה נורה למיקרו שמכרה אותן ב16 שקל במקום בחנות היקרנית שסמוכה לביתך שעלתה שם הנורה 17 שקל.
מצד אחד, אכן הרווחת שקל. מצד שני, יכולת בזמן הזה להרויח שקל באופן אחר?מצד שלישי הרווחת סיפור ששמעתי שוב ושוב. ובעצם הפואנטה היא שיכולת לתקן הכל בידי הזהב שלך. וכאן יש פספוס עצום. כל הזמן הזה ניסית ללמד אותי איך לחסוך שקל שיכולת ללמד אותי איך לתקן מיקרו ולחסוך 300 שקל.
ולמה לא לימדת אותי?לא מרוע. אולי חשבת שללא אצליח ללמוד את זה. אולי חשבת שבטוח עם כישורי בישול כשלי אמצא מישהו שיודע לתקן .אבללא. היה מון מה לתקן אצלי ומיקרו זה החלק המקוקל הקטן .
כולם מצטערים שאתה לא איתנו. שאם היית כאן היית יודע לתקן וללמד את הילדים שלי. אבל מה איתי?למה לא חלקת איתי את הידע הזה?אני לא רק כועסת, אני סקרנית. וגם נגועה קצת במחלה הזו בעצמי.
שלשום קניתי שמלה לבת של חברים . הילדים שלי שראו אותה וגם את הבגדים שקניתי להם הסתקרנו ובקשו למדוד את השמלה, התעלמו כליל מהבגדים שלהם. ישר נבהלתי עד עמקי נשמתי והסתרתי אותה. למה?
דעות קדומות שלי, מסתבר שאני לא נקייה מזה.

תהיתי מדוע יצא לי פחות לכתוב והבנתי שעם החגים הללו אין שנייה לנשום.
היום למשל, באו אלינו אחרי הצהריים. יוסף אמר:"באים אלינו לאחרי הצהריים, אמרתי שאת לא מכינה כלום"
"כלום כלום?"
"רק פסטה"
טוב. אז צריך לקנות חומרים ואצלינו , להחזיק אוכל במקרר זה לא טריוויאלי. הלכנו לסופר וקנינו ב900 שקל חומרים "לפסטה".
כמובן שהאורחים לא הגיעו רק לביקור ,אלא לארוחת ערב. וכמובן שצריך משהו ליד הפסטה.. וצריך לנקות את הבית.
יש ביננו הסכמה שבשתיקה שיוסף מנקה את הבית , ואני מכינה את הפסטה.
הבעיה שהפעילויות שלנו מתנגשות. אני מקלפת ירקות ומוציאה קמח , פותחת קופסאות ומפשירה ומערבבת. הילדים, כל אחד אוחז בידו באיזה חומר שאם מפזרים אותו ברחבי הבית הופך להיות ההפך מנקיון. אני עוזבת את המטבח כשיוסף מנקה ושם ומסתערת על מגירת הגרביים. זוג לכל גרב וכל הבודדות לפח.
יוסף מזדעק.לבו רחום וצר לו על הגרביים העריריות. הילדים ואני מכינים מהם בובות כמו היו ממולאים בסיר. אני מבטיחה ליוסף להכין רק פסטה ומכינה רק אנטיפסטי , פיצה, סלט חסה, ירקות חתוכים , מרק וקינוח.
יוסף מזדעזע מהמרק הנועז , אבל בעיני הוא מצויין. מי שגדל על מרק אפונה עם כמה אפונים בודדות טובעות במרק מאבקה, לא יזהה מרק אפונה אמיתי כשיפגוש כזה.
האורחים בהם. הם זוג חמוד. הפסקתי להבין מתי הם פרודים ומתי הם יחד. נראה שמלאכת הפרידה וההתאחדות חביבה על הצעירים....... הסיפור הנדוש:היא רוצה להתחתן והוא לא. כבר כמה שנים טובות. אני נדהמת והוריאציות של הסיפור הזה ומנסה להיזכר איך זה מרגיש להיות זוג בבית של משפחה .

איזה בזבוז לשלוח את יוסף לחו"ל שישלחו אותי. הסברתי לו ונימקתי היטב. הוא שאל מה הייתי עושה אם הייתי נוסעת במקומו והסברתי:
הייתי ישנה כל הטיסה. מתעוררת רק מלשבת לבד בחדר השירותים ושותה שוקו ואוכלת ביגלה, מבלי שאף אחד מיושבי המטוס המנומסים היה מעיר משהו.
אחר כך הייתי מגיעה למלון, אומרת שאני עייפה מדי מכדי להגיע לפגישות, ממלאת לי אמבט ענקי מלא מיים וקצף, מזמינה שמפנייה עם תותים משירות החדרים ושופכת את כל הבקבוקים הקטנים לאמבטיה.
אחר כך הייתי מתלבשת, בודקת באינטרנט איפה יש חנויות שוות ליד המלון ועושה שופינג מטורף. קונה 5 שמלות ועוד כמה חולצות ומכנסיים בלי לדלג על הלבשה תחתונה כמובן תואמת.
אחר כך הייתי נכנסת לקולנוע או למוזאון לגמרי לבדי ובערב הייתי הולכת למועדון או להופעה. בבוקר הייתי לובשת את אחד הבגדים החדשים והולכת לפגישה. לא לפני שהייתי שותה קפה חם בנחת עם עוגת פירות מבלי שאף אחד יחטט לי בצלחת.
יוסף חייך אבל לא הציע שנתחלף .אולי אחרי הכל זה נתן לו כמה רעיונות , למרות שלמרבה הבזבוז הוא לא חובב שמפניה, אמבטיות ולקנות בגדים זה נחשב עונש. הדבר היחיד שהוא הזדהה איתו זה נושא השינה, שכאן בלי עוררין שנינו מסכימים שאין כמו לישון. מצרך יקר.
יוסף מאד מזדהה עם הנסיך ה"יפיפיה הנרדמת". לדבריו, גם לו יוצא מדי יום להגיע הביתה ולראות יפיפייה מעולפת שאפילו נשיקה לא מעירה אותה מתשישותה.
כבר כמה ימים בא לי חופש כזה לגמרי לבד. אני ועצמי. כמה חברות ואני מתכננות שנים חופש כזה של בנות, אבל תמיד כולן בהריון או מיניקות או גם וגם. האם זה לעולם לא יתאפשר עד שיגדלו הילדים? זה קצת מסתמן כך.
אבל אני לא מקטרת היום. כל הילדים באים לעבודה עם האבא שלהם בסוכות , והיום יוסף לקח אותם לחצי יום. החבילה ואני ישנו נפלא(כמובן אם נתרכז בשינה ולא בהתעוררות כל חצי שעה-שעה) עד 9, שתינו קפה שהתקרר בינתיים ואכלנו עוגה. אמריקה.

אח... כמה חי ובועט את כותבת

רק שתדעי שאני קוראת ונהנית מכל מילה (-:

תודה שבאתן וכתבתן
אחרי שבאתי בצהריים לאסוף את הילדים מהעבודה של יוסף כולם נרדמו באוטו מרב ממתקים. קצת בלתי אפשרי להעלות ילדים ישנים הביתה.הם מרב אימוני שינה שיש לאחרונה נרדמים, אם כי לא בזמן הנכון.
בכל מקרה קבענו עם חברים בפארק גדול, והתלבטתי מה לעשות: היו שעתיים תקועות. אם נסע ישר נגיע מוקדם מדי \ אם לא נסע ישר, הם ישנים ומסרבים להתעורר .בסוף יצא עקום, איכשהו הצלחתי להעיר אותם לעלות הביתה אבל הם נשכבו על הספות וסרבו לקום. התבאסתי לבטל פגישה שכבר התבטלה המון פעמים מאז יולי.
בסוף עם כמה חבלים, אזיקים ושלשלאות הצלחתי לגרור אותם לאוטו. נסענו.
מדהים הקשר עם החברה הזו. סיגלית. אנחנו מכירות המון שנים. היא תמיד נראתה לי מבוגרת ושקולה ואני הייתי צעירה ופזיזה. היום אנחנו כבר כמעט באותו הגיל ויש לה רק ילד אחד מה שהופך אותי אוטומטית לבעלת נסיון רב ובעלת מילות חוכמה בכל מה שקשור בגידול ילדים.
בכל מקרה היא האדדם הכ הגיוני ושקול באופן נשי שאני מכירה שלא נכנס לתוך אופרות סבון תורכיות שאני מכירה, והיא גם מספיק מרוחקת בכדי לתת פרספקטיבה. כמה אפשר להסתכל על כל מצב מכמה נקודות מבט: היא נאה, מטופחת, בעלת תפקיד בכיר בחברה מצליחה ועם זאת מצליחה לעמוד על כך שתחזור כל יום בצהריים הביתה, אמא נפלאה , בעל נחמד וזה עתה קנו את בית חלומותיהם עם גינה יפיפייה .
או אולי: חולה במחלה שגורמת לה עלייה במשקל, בקונפליקט מתמיד עם הבוס שלה, בעלה נעדר המון בנסיעות לחו"ל, אביה ושניים מאחיה נפטרו בגיל צעיר , היא גילתה שבבית שקנו גר זוג שהתאבד שם.
הלכנו בפארק שהיה מלא עשן ואנשים..מישהו העלים לי בקבוקי מיים תוך העגלה. סיגלית סיפרה לי שלעת ערב זוגות דתיים בפגישתם הראשונה הולכים שם כדי לא להפגש ביחידות. וגם אני הרגשתי קצת פעם ראשונה עם סיגלית.פעם ראשונה שאני רואה עד כמה היא אמיצה ובעלת כוח פנימי להתגבר ולהמשיך.אני רואה בה מקור השראה.

"מישהו כל כך רגוע ומבסוט מעצמו חייב להיות גבר" הסבירה לי הבוקר המוכרת בחנות לגבי החבילה הקטנה.
החבילה הקטנה התחילה לקבל יחס יותר אישי מאז שעברה דירה מהמנשא לעגלה. פתאום הבנתי שמותר להשתמש בעגלה. אף אמא עוד לא נתלתה בככר השוק בגלל זה. קשה לסחוב תרמיל ומנשא, ואם השד הקטן שמח וטוב לב , יושב לו בקדמת העגלה כאילו הוא על סיפונה של ספינת חלומות, מה רע?
אולי מספיק להתחרות עם אמהות אחרות שמשתמשות במנשא לנצח ?אולי הגיע לזמן להשתחרר מזכרונות של ילדים קודמים שפחות אהבו עגלות?השד הקטן הוא כאן ועכשיו וחובב נסיעה בעגלה.
סירנה אותי התובנה של"להיות מבסוט מעצמו". אותו שד קטן בבגד ורוד או צבעוני (ולא כחול עם ציור של טרקטור כמו הבוקר) קיבל הערות כמו"איזו ילדה טובה ורגועה". אלו החוקים, ככך נראה. גבר מבסוט מעצמו ואשה היא "ילדה טובה". ילד "שובב ועירני" וילדה "חסרת שקט עם קוצים בתחת".
לא יודעת אם יש לי זכות לדבר אחרי שכל כך נבהלתי ממדידת שמלה לפני כמה ימים, אבל בהחלט במה שאפשר אני מנסה להשתפר . יש בובות בבית. כל כך חיכיתי שתהיה לי תינוקת נקבה כדי שאוכל לקנות מגוון של בובות ברבי. היום, פחות מושך אותי לקנות בובות ברבי, וגם נראה שהבובות הקיימות הן לא ממש אטרקטיביות.

גבולות
קשה לי לשים גבולות עם אנשים. היום עם העגלה בחזרה מהסופר, פגשתי את השכנה המטורפת. זו שהסתבר שיש לה המון נכסים שהיא משכירה. אני מרגישה לא נעים מאז שבראש השנה היא פגשה אותי ואמרה שקנתה מתנות לילדים לראש השנה . אמרתי שממש לא צריך. אני לא אוהבת לקבל מתנות מאנשים שאני לא רוצה לתת להם מתנות,אבל היא התעקשה ונתנה להם צעצועים ישנים.
היום שאלה אותי אם אני זורקת לפח האשפה בגדים ישנים. אמרתי שלא, שאני מוסרת אותם לויצו. זה כמובן שקר, אני עושה בהם עבודות יצירה עם הילדים או עם עצמי, או מטליאה איתם או שומרת לילד הבא.....
למה אני משקרת? אנשים שמחטטים בפח האשפה מפחידים אותי . אשפה זה דבר פרטי. זה מזכיר לי את אמא שלי שהיתה חופרת בערמה ה"לא אכילה" שהייתי עושה בצלחת ומכריחה אותי לאכול גם מה שבעיני לא אכיל ובגלל זה הפכתי לצמחונית. כל מה שלא רציתי שתראה שאני זורקת הייתי זורקת בפח ציבורי או מעיפה מהחלון(וסליחה מהשכנים) .בכל מקרה, היא אמרה שיש לה קשר עם אירגוני צדקה , אז אני יכולה לתרום דרכה.
הודיתי לה ושוב שוב ניסיתי ללכת ממנה כי הילדים היו עייפים וחסרי סבלנות והיא טוחנת במוח ולא מרפה . אני חשבתי כמה האף שלה לא סימטרי וניסיתי להזכר מה פירוש הדבר לפי תורת קריאת תווי הפנים בספר שהיה לי פעם(ואיפה הוא באמת??)

אח... כמה חי ובועט את כותבת
@}

ווי ווי. נפלא. את כותבת נהדר.

אנשים שמחטטים בפח האשפה מפחידים אותי
ממש!
בישוב שלנו זו ממש אופנה. בררר...

את כותבת נהדר._ ואת בעצמך _מקור השראה

לא כסף ולא נעליים
תודה לכולכן. אתמול הייתי פרודוקטיבית למדי מבחינת קניות. יש לי בעיה לשחרר כסף כשאני לא מכניסה כסף בעצמי. אני לא קונה כל מה שמוצא חן בעיני כמו בימים הרחוקים ההם שרק השתחררתי מבית הורי. אבל נעליים לחורף צריך(בגלי עולה 139 וזוג שני במחיר זול יותר, בנמרוד בעיקר KEDS 149-199 והשני כנ"ל ). ילדים אוהבים להגיד שנוח להם על נעליים שנראות יה בעינהם ולאו דווקא נוחות. את זה ידעתי תמיד, אבל לך תסביר את זה? ואולי חלק מהבגרות שלהם זה ללמוד שאם הם בוחרים נעליים לא נוחות הם יתקעו עם נעליים לא נוחות כל החורף? מצד שני בסוף שני הזוגות שקניתי בשנה שעברה לכל ילד (טעות!) ישבו רב החורף בדד בארון.
למה בכלל קניתי שני זוגות? זו היתה טעות. עשיתי זאת כיוון שקרה כמה פעמים שזוג אחד היה רטוב באופן לא שמיש והאצבעות ברגליים יצאו מזמן לחפש חופש וגדלו מעבר לסנדלים, הרחק הרחק. מצד שני ,גם שני הזוגות היו קטנים מייד וכבר לחצו לקראת סוף העונה. יתר על כן, לקראת סוף העונה אפשר לקנות יותר בזול נעליים שמתאימות לרגל הצומחת פרא.
מצאנו נעליים. מדדנו. השד הקטן, חופשי מנעליים זחל על הרצפה ואכל ניירות לקול גערתם של אנשים טובי לב שחששו לבריאותו. במקום להבין שבעצם לא מדובר בתינוק אלא במכונה שמקבלת נייר ומוציאה זבל אורגני.
לשמחתי, יחסית לא היו בעיות. החנות היתה ריקה וכנראה זה עדיף לריכוז הרב שנדרש בקניית נעליים ומדידתם. אחר כך נסעתי להחליף בפעם המי יודע כמה את המתנות שחמותי קנתה לחג. תמיד אני צוהלת שלא צריך למדוד לילדים בגדים אפשר פשוט לקנות, אבל זה לא בדיוק הולך כך. בלי גומי, הג'ינס לוחץ במתניים שכן לילדים יש קצת בטן בולטת(או שאול יזה הזמן להכניס אותם למשטר אימונים ודיאטה?). מי המציא ג'ינס בלי גומי לילדים?
בכל מקרה ראיתי שם עוד קורדרוי חמודות אבל הם עלו 90 שקל לזוג.התלבטתי מאד אבל החלטתי לוותר או פשוט לבקש את זה לחג הבא.הם היו יפות בצורה מכמירת לב. אבל המחיר הזה באמת קצת מוגזם.
בחנות צעצועים שסרנו אליה, ראיתי צעצועים יפים באמת. למשל תלת אופן עם ידית נוחה או סירת פיראטים מקסימה או בימבה בצורת מטוס. הילדים שלי כמובן רצו את הכל. חישבתי בראש מתי היומולדת הבא .איך אפשר שתלת אופן יעלה 500 שקל במבצע?
לאבי היתה יומולדת. קניתי לו את "אבא עשיר אבא עני". הוא נהיה חובב השקעות לאחרונה .בילדותי זה לא עזר לקבל ממנו הרבה צעצועים אלא אם נסע לחו"ל. וגם אז, זה לא היה תמיד בדיוק איך שזימנתי. למשל אחרי שפתחתי את הראש לבובה שעוצמת עיניים(מטעמים מדעיים כמובן. האמת אני לא זוכרת את עצמי פותחת לה את הראש אלא רק את הורי יושבים עם מבט זועף על פניהם אומרים לי שזה לא יפה לעשות כן) כבר לא קנו לי בובות שוות. ביקשתי מאד בובת כרוב ו.............אחרי כמה שנים זרובבלה קיבלה כזו אפילו שהיא ממש לא רצתה(אבל היה אסור לי לשחק בה). אלו טיעונים שמשכנעים אותי שכן כדאי לרנות לילדים לפעמים את מה שהם מבקשים גם אם זה אומר לקנות פורשה מדגם יותר ישן. טוב ממילא לא התכוונתי לקנות אוטו. אז על מה אפשר לוותר?
החלטתי. אולי אני אנסה למכור ציורים שלי? מה יש להפסיד? כל מה שארוויח יוקדש לצעצועים. עכשיו נותר רק לצייר.
קניתי גם כוסות אתמול כי מצב הכוסות בכי רע. יש רק שלוש כוסות בערך שברברה נתנה לי כי זה נשאר לה מאיזה סרוויס. אבל ראיתי את זה בצורה חיובית, לא כנדבה אלא כהעברת אנרגיות. אנשים הכי עשירים אין להם דברים פשוטים. פעם, קיבלתי לאיזה יומולדת המון כוסות מכוערות, מהסוג שמוכרים בסופר ליד הקופה . המפורסם שכתבתי עליו למעלה שמחזיק ביית בשווי שני מליון דולר(הם מחפשים קונה, אגב .הם קנו בית אחר שיותר מותאם לילדים) שמרוויח סכומים שלא יאומנו כל חודש ויש לו חוזה שאומר שהוא מקבל משכורת גם אם אינו עובד, כל עוד יש לו חוזה כך שיוצא לו לפעמים כמה שנים לא לעבוד ולקבל משכורת. ראה את הכוסות, אמר שבדיוק חסרות לו כוסות וישמח לקבל.

נכנסתי היום לפורום ג'אדג'טים. ראיתי שם מישהו שעונה המון , שפרסם את מספר המסר המיידי שלו. בשביל מה הוא פרסם אם לא שיפנו אליו?
אל תחשדו בי שאני מתעניינת בזה. ממש לא. כלומר אני יכולה להנות מג'אדג'ט נחמד אם אפשרללבוש אותו או לנעול אותו. ממש מיותר בעיני מכשיר שגם מחמם קפה וגם משמש בטלפון. או מחשב קטן עם מסך שמוציא לך את העיניים. או צ'וקומוקו כזה שהוא כמו חיה שאתה מאכיל ודואג לה .יש לי כמה פיות וטוסיקים על אמת.
מצד שני יש ליוסף יומולדת בקרוב והוא דווקא די אוהב את השטויות האלו. באופן כללי גבר שאוהב את הדברים האלו , אני ישר מוציאה את לשון הרע מפי ואומרת שזה כי הוא לא עייף מספיק מהילדים, אבל יוסף באמת לא מוציא הרבה על זה, אז אולי נצ'פר אותו?
בקיצור דיברתי עם השי הזה, שקוראים לו שיברל ולקח לי שעה להבין שבעצם השם שלו זה שי .הוא חשב שאני הבחורה הכי משונה בעולם ו"שאסור לבחורה לקנות דברים מהסוג הזה לחבר שלה"(כך במקור)" כי היא לוידעת מה הוא אוהב וזה חלק מהכיף שלו".
הוא חקר אותי קצת על עצמי וסיפרתי לו (בת 24 בלונדינית חובבת אופנועים וים), כדי להוציא לו קצת את העיניים אם כל כך קשה לו לעזור. למרות שבמידת מה הוא צדק. אולי חיפשתי את הפיתרון הקל.

זוג חברים, רננה וניר, נתנו לי את הטלפון של חברם יניב , כי גם הוא יכול לשמש לי מנטור בתחום שאני צריכה. הם נתנו לי את הטלפון אבל התביישתי להתקשר. הרבה יותר קל לבלבל את המוח לאיזה שיברל במקום להתמודד עם מה שקשה, במיוחד שיוסף היה צריך לחזור היום מוקדם ויחזור מאוחר, וגם אתמול חזר מאוחר למרות שהיתה הרצאה שהיה לי חשוב ללכת אליה.
כבר מהבוקר אני מתבעסת וקורסת מהעומס. השד הקטן מצונן מאד וקיבל נזלת. הוא בוכה כי הוא לא נושם, ובוכה ששמים לו מי מלח, ובוכה שמנקים לו את הני, ובוכה מהריח ששמתי במכשיר אדים, ובוכה כשאני מציעה לינוק כי האף שלו סתום.
הוא בוכה על הידיים ובוכה במיטה ובוכה כשהוא מבקש לרדת והוא זוחל. הוא בוכה מבקבוק מיים ובוכה מכל דבר. זה עושה אותי עצבנית מאד. למה?אולי בגלל חוסר האונים. זה מוריד לי את האנרגיות ומקטין לי את היצירתיות. אני עצבנית וחסרת סבלנות לילדים האחרים. מדהים איך חסר איזור שלו משפיע גם עלי בלי שליטה.
השד זוחל למטבח ובוכה. אין לי מושג למה?הוא מסרב לאכול ואולי מחפש משהו? על אף התיאוריות נראה שלשד שלי יש זיכרון מצויין. אם נופל לו חפץ הוא בוכה.מגיע למקום ששם שוכן רב הזמן צעצוע מסויים.

רק שתדעי שאני קוראת ונהנית מכל מילה

תודה שביקרתן
הכוונה לצעצועים אלקטרונים שונים. הוא הציע לא לקנות ונתן את המשל הבא:נניח שאת הולכת לקנות לעצמך שמלה חגיגית ב3000 שקל. היית רוצה למדוד,להשוות,לבחור ולא שסתם מישהו יביא לך שמלה שאינה מונחת עליך בדיוק כפי שרצית.
בינתיים חברה הסבה את תשומת ליבילכתבה שהתפרסמה על שירות חדש:מקום בו מורידים לך את כל שיער הערווה ומציירים על העור בחינה ומדביקים נצנצים.רעיון מעניין אבל פחות מתאים לי.אחרי הכל , הילדים יראו וירצו גם, וכמשפחה שמספרים זה את זה כדי לא ללכת למספרה באופן כללי, זה עלול להעמיס על תקציב יופי והדר.
ההורים חזרו מחו"ל וכבר התחילו לנג'ס. ההורים של יוסף התקשרו בשישי בצהריים. "יוסף ישן"אמרתי ולכן אי אפשר לבוא לארוחת ערב, אין לדעת עד מתי יישן(עד שיימאס לי להיות עם הילדים לבד כמו בכל יום? אבל זה נשמע לא טוב)
"הוא כל כך עייף!" אמר אבא שלו"הוא עובד כל כך קשה"הוסיף. בדיוק ברגע הזה הבנתי את מקור הביטוי "פצצות לגבות". הרגשתי זרם חשמלי עובר בין הגבות שלי דרך חוט הטלפון ונשמע בראשי פיצוץ עז.
טוב, נו. מה חדש?הרי כל השבוע אני "נחה עם הילדים בבית"
"אז אולי תבואו מחר?"מציע חמי"ארוחת בוקר?"
"לא מתאים" אני עונה
"צהריים?"
לא"
"ערב?"
"מחר אנחנו מחוץ לעיר" אני מסבירה וקובעת נסיעה לעיר אחרת עם חברים.
האמת שהתכוונתי לנסוע לבקר את זרובבלה, אבל אחרי שדיברתי עם אמא שלי, שאלתי אותה אם היא צריכה אוכל היא ענתה שזרובבלה ,לפני שחזרו מחו"ל כבר בישלה וקנתה בסופר"כי זרובבלה תמיד יודעת להכין מה שצריך", הרגשתי שמספיק לי זרובבלה ליום אחד.

"הנה דוב פנדה" אמר ההוגה החמוד שלי. המנהיג .זה היה כמעט נכון, אם היינו ביפן, אבל היינו בארץ ישראל ואלו היו פרות שרעו באחו. כמעט ולא התחשק לי לקלקל את הפנטזיה הזו. אם שמיכה יכולה להיות חללית, עכבר של מחשב הוא מנוע שמבעיר אש, ספה היא אוהל מדוע שפרות לא תהיינה דובי פנדה?

הלכתי עם השד הקטן לתל אביב.ישבתי על הרצפה ללעוס קפה וקוראסון אחרי שלא מצאתי מקום שיש מקום שיכול להכיל מבוגרים ותינוקות. לידינו ישבה אשה לבושה היטב מכף רגל עד ראש. אפילו המגפיים ההדורות שלה התאימו בדיוק והבהיקו ללא רבב. היא דיברה בטלפון עם חברה. כן, היא לקחה טיסה לתל אביב והטיסה שלה בחזרה רק ב15 ועכשיו 10 בבוקר. היא לא יודעת מה היא תעשה עכשיו, היא היתה הולכת לבן שלה אבל הוא בחו"ל. היא ישבה דוממת על הספסל שהייתי למרגלותיו.
"לכי לסרט" רציתי לומר לה והשתוקקתי להתעניין איך אפשר להלבש כל כך מתאים ומהודר בלי שיערות נודדות או שוונץ קרוע או מלוכלך או מקומט.

דווקא אהבתי את שני החיוכים שהיו,לאן נעלמו?

כאן כל הזמן !(-:
נהנית ממך נורא,מה זה שווה לדפוק כזאת הופעה ואז לשבת חסרת מעש בבדידות איומה,אפילו סרט לא יעזור לה.

כן. באמת זו הרגשה של להגיע לבד למסיבה.

אסנת היתה אצלי אתמול. פתאום הבנתי שאני יכולה להזזמין חברות שלא עובדות! איזה סטארט אפ.
אסנת היתה בדרך לראיון עבודה. היא כבר שלוה חודשים בראיונות ואני מצד אחד רוצה שהיא תתקבל ומצד שני נחמד לי שהיא באה אלי כל פעם שיש לה ראיון באיזור שלי . היא מקסימה עם הילדים (ומקסימה בכלל אבל יש לי חברות שפחות אוהבות ילדים) . היא מתלבשת אצלי וזו הזדמנות חגיגית לראות את הגוף הנשי המסחרר שלה. כה שונה מההרואין שיק ועם זאת כה נפלא.
בכל מקרה, היא אמרה שדיברה עם ברברה השבוע , וברברה הסבירה לה שאם לילד אחד היא בעצם רווקה. ורק אימהות לשני ילדים ומעלה("ועל הבלוגית אני בכלל לא מדברת!") יש לה זכות להתלונן. לא שזה עצר את ברברה כשהיתה אם לאחד, אבל כנראה שהשינוי קשה לה. וכיוון שאנחנו לא קרובות לאחרונה, אני לא נפגשת איתה כל כך.
לאחרונה, אני יותר זקוקה לאנשים שיכולים להכיל אותי. שיכולים יותר לקבל אותי על חסרונותי ולעזור לי לצמוח. וגם ברברהזקוקה די הרבה ואסנת יודעת לתת .לכן, כשחמדה קופסאות צבעוניות שיש לי נתתי לה אותן ברצון. הרי ממילא הלכתי ברחוב וחשבתי שהן מקסימות. לי אין מה לעשות איתן, והן נשארו כנטע זר מחכות לאדם הנכון.

====================
אמרתי לאסנת שהרבה ילדים אכן זה מעייף ושאני לא רוצה יותר. היא אמרה שאני מדברת שטויות , ושיהיו לי לפחות עוד שניים ושברור שאני נהנית. כן ,אני נהנית. היא כרוכה במיוחד אחרי אחד מבני שהוא השרמנטי. הגאון והמרשים.נכנה אותו "הנסיך". האמת שכולם הכי אוהבים אותו ולכן אני מרשה לעצמי לתת לו קצת פחות מאחיו. הוא כל כך מקסים ופופולרי וכולם עפר לרגליו. ולפעמים אני נתקפת חרטה ומנסה שוב ושוב לנסות לאזן בין מה שמקבלים מהסביבה לבין מה שמקבלים ממני. הלואי וזה היה פשוט.
אני אוהבת את ילדי, אבל גם מתממוטטת לפחות פעם בשבוע ולא מצליחה לקבל את יוסף עם חיוך מאושר ולב קליל. אני מתחילה להבין איך אמא שלי היתה ממוטטת תמיד . ילדים זה משהו שיכול להביא אותך לקצה שלך, ללחוץ על כל הנקודות הכואבות. אני עצמי אמרתי לאמא שלי שאם כל כך קשה לה להיות אמא שלי אז היא לא היתה צריכה להוליד אותי בכלל וגם שהיא מתנהגת אלינו גרוע וכשתהייה זקנה אני אתנהג אליה כפי שהיא מתייחסת לאבא שלה. היא כעסה מאד ולא דיברה איתי.
האמת שאז לא הבנתי למה, כיוון שחשבתי שהכל אמת. נראה שדווקא עבודת נשים שאמורה להיות מספר קטן של שעות, היא הממוטטת מכולם. עבודה מתישה עם אנשים בתוך אחות או מורה או מזכירה, שבסוף יום מתיש עם הרבה אנשים נודניקים מגיעה מרוטט עצבים לילדים שלה שבאו מיום טעון ומתיש משלהם.
כמה זה הרבה יותר קשה מאשר לבלות יום שלם במשרד ממוזג ושקט .

בדיוק ברגע הזה הבנתי את מקור הביטוי "פצצות לגבות". הרגשתי זרם חשמלי עובר בין הגבות שלי דרך חוט הטלפון ונשמע בראשי פיצוץ עז.

מתחברת עם מה שכתבת בסוף,
למדתי שהתיקון שלנו הוא עם ההורים והילדים שלנו.אחת הסיבות היא שהם משקפים לנו את הקשיים שלנו,כמה פעמים ניתקלנו במצב שאמרנו שכשנהיה הורים לא נתנהג כך והמציאות צחקה לנו בפנים כשחזרנו על אותו דפוס.
וכמה פעמים התפוצצנו מתכונה של הילד שלנו וכשישבנו לחשוב זיהינו את אותה תכונה שמוכרת לנו כ"כ משום שגם אנו כאלו...

היום,אחרי שנים של מחשבות קנינו כמה מהפריטים הבסיסיים האלו שאדם רגיל קונה כשהוא נכנס לדירה(או מוטב:לפני כן). אלו גרתי עם בוב הבנאי (או שהייתי בוב הבנאי בעצמי, אבל אני חיוורת בצהוב) זה היה כך.
אבל למה לריב עם העבר? היום זה מתרחש. ברגעים אלו ממש. אחרי שרצנו ברחובות הרטובים למחאתם של כל האנשים שהעירו שהילדים שלנו יחפים ו\או עם סדלים ו\או בלי כובע .אני לבושה במגפיים ומעיל נראית שונה משאר בני המשפחה העירומים למחצה. רצנו בגשם כדי לקנות את מה שצריך. איכשהו המשפט יצא עם טון פולני אני אנסח שוב.
רצנו בגשם שניקה את האבק שהצטבר בקיץ, ריענן את האוויר ואיפשר לנו לקנות את מה שהבית שלנו צריך כל כך.

והרגשתי יפה בימים האלו.אלוהים יודע למה. אבל יותר נשית.בכל ל בחורף אני יותר יפה. יותר הולם אותי שכבות וצעיפים ומעיליםמאשר סנדלים וזעה וגופיות. מצאתי כמה גרבי צמר. סבתא שלי, נתנה לי זוג גרבי צמר שקנתה ךכך ילד שנולד ומעולם לא השתמשתי בהם. צמר מעמיד אותי במבוכה:איך מכבסים? אני מהאימהות הללו שקונות רק גרביים לבנים וכך יש לילדים תמיד זוג. ותמיד יש עוד זוג, והכל מתאים.
אתמול ראיתי פיג'מה קסימה עם חיות שמחות וקניתי אותה."קניתי םיג'מה במידה קצת גדולה"התוודאתי בפני יוסף. לא היתה מידה אחרת ואני כזו לא פרקטית. גם הןצאתי כסף וגם חסרות פיג'מות.
"שטויות, זה טוב קצת גדול" אמר יוסף"ככה יותר קל להם ללבוש לבד". כן. הלוואי וזה היה רק קצת גדול. נראה לי שיתאימו לפיג'מה הזו הם כבר יהיו בגיל שעושים מסיבות לכל החברה ולא לובשים פיג'מות, חשבתי בשקט ושמחתי בלב שיוסף לא מדקדק בעניינים שכאלו.
================

צמר מעמיד אותי במבוכה
אויש את ענקית D-:

היא מתלבשת אצלי וזו הזדמנות חגיגית לראות את הגוף הנשי המסחרר שלה
נפלאה. איזה כיף להיות חברה שלך בטח.

את שמה לב שהיה לך שוונג של לספר על עצמך ואז התחלת לכתוב על המעגלים סביבך, על כל איש אישה וילד שאת מחככת כתף אתם ולו לרגע קטן. אשה של אנשים.
אבל אני קצת מתגעגעת לסיפורים על עצמך. מה קורה איתך?

תודה דקל נור שבאת וגם שפקחת את עיני. לא שמתי לב ואני רואה שזה נכון. אולי כי אני מרגישה שאני קצת בתקופת דגירה כזו.ולמה אני ישר מתנצלת?

היתה לי שיחה עם אמא מהשכונה. אשה נחמדה מאד. לצערי אני לא זוכרת שמות בכלל וזה מביך לגמרי, אבל במקרה שלה יש לי מזל כיוון שהיא מדברת על עצמה בגוף שלישי. אנשים כמוני צמאים לשכאלו. היא נחמדה ומלאת חיים וזו תכונה מצויינת שפעם חשבתי שאפשר להידבק בה אבל מסתבר שזה לא וירוס וזה לא עובר באויר וגם אם שותים מאותה כוס ואוכלים מאותו המסטינג זה לא עובר.
תמיד תהיתי מה אנשים כמוה מוצאים בבטטות קיר שכמוני. אני יכולה להתחבא בוילון שעות ואם לא היו לי ילדים, נראה כי הייתי יכולה לישו כל היום וגם יוסף. מצד שני שלא היו לנו ילדים לא היינו עייפים כל כך וגם שיגדלו ויצאו מהבית נהייה זקנים ונקום ממילא לפנות בוקר(זה הטיעון החדש שלי, האפשר לעשות עוד ועוד ילדים).
אתמו לראשונה מזה חודשים(ואולי שנים) הביא יוסף סרט דיוידי שאין בו את בוב הבנאי, דמות מצוירת, סרט מצויר, משהו חינוכי או של וולט דיסני. זה היה סרט למבוגרים(אך לא מבוגרים בלבד). אחרי שכולם התעייפו מרב השעות שזרובבלה וחבורתה היו פה מביטים בי מעבירה להם שיעורי בישול ביד אחת(ורק שד אחד פנוי) , יוסף ואני רצינו לאכול ארוחה שקטה ולראות סרט. לא היה כלום בבית(דא?!) ואני לא יכולה להסתכל על פסטה, אז הכנתי שקשוקה ומבצק שמרים שנשאר הכנתי פיתות לעת מצוא(יוסף טוען שהן לחמניות).
"זה סרט עם בראד פיט" אמר יוסף. לא שאני מתה עליו כי הוא נראה ילד מדי והאף שלו פיצי מדי , אבל שיהיה. הגיבור הראשי לא היה דומה לו. אולי זה שחקן משנה? בחצי הראשון של הסרט לא ראינו אותו. התחלנו להיות מודאגים.
"אולי זה האיש בפינה?"תהה יוסף ואז העלנו ניחושים"אולי זה האיש שעם הגב אלינו? אולי זה האיש עם הכובע? אולי זה הוא שם, מחופש לכלב?"
בסוף הסרט חיכינו שיגמרו כל ההזהרות בכל השפות(וכגם בעברית ופולנית!) לא להעתיק את הסרט. חיכינו בסבלנות לראות אם במקרה בראד יצוץ מתוך הכתוביות. גם הצצנו בחלון והוא לא היה שם. בלילה מדי פעם התעוררנו לראות אם הוא בא.
הוא עדיין לא הגיע.
ואולי הוא כמו אליהו הנביא.

======================
שקשוקה לעת מצוא:(2 מנות שהן ארוחה)
לוקחים את כל הבצל שיש בבית(3) ופורסים לפרוסות דקות
מאדים ואז מטגנים עם שמן זית ופפריקה.עד השחמה
מוסיפים את כל השום שיש בבית(1 ראש מפורק לשינים חתוכות גס או לא) .
חותכים את הפלפלים לקוביות (2 פלפלים)
מוסיפים למחבת ומתבלים בפלפל גרוס או פלפל חריף פרוס אם יש.
מחכים ומערבבים מדי פעם. אני אוהבת חרוך קצת אבל זה מסרטן ....... מוספפים עגבניות קצוצות כמה שיותר(10 אדומות . או כמה שיש. לי היו רק חצי ירוקות)
מוסיפים עגבניות בקוביות אם יש או קצת רסק
מחכים עד שהכל הופך להיות דומה לשקשוקה (אפשר להקטין קצת את האש)
מוסיפים פטוזיליה קצוצה
שוברים 4 ביצים או כמה שרוצים ע להכל מלמעלה ומקטינים את האש ומכסים ומפזרים מלח.
מחכים עד שהביצים עשויות כמה שאוהבים(אני אוהבת עשויות היטב)

אני אוהבת חרוך קצת אבל זה מסרטן .......
אפשר לשאול למה?
מבטיחה למחוק אחרי שתעני לי

אל תמחקי
שכחתי להוסיף בצל ירוק עם הפטרוזיליה במתכון למעלה

אני כבר לא זוכרת את הפרטים . גיגלתי : מנגל סרטן ומצאתי "http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3083519,00.html" וגם יש חומר http://www.cancer.org.il (האתר של האגודה למלחמה בסרטן). אמרה לי מכרתי החולה בסרטן. זה לא תחליף להסבר מדעי לצערי אני ממש לא מצליחה להזכר בפרטים. אבל זה נכון גם בבית ולא רק למנגל.
פגשתי את בעלה לשעבר אתמול. שאלתי לשלומה והוא אמר שיש לה עוד טיפול ביום שני . אין לי מושג מה זה אומר אז עניתי ב"הה הה" כזה ושאלתי אם אפשר לעזור במשהו, אולי עם הילדים. הוא הביט בי וניסה לנחש משהו בעיני. לא יודעת מה.

כך אמרה חברתי הדוקטורנטית לביולוגיה: תהליך השרפה שינה את המבנה של זה ונוצרו קרצינומות (נדמה לי שזו המילה).

שרוף זה מסרטן .

קרצינוגנים, מתקנים אותי, בקיצור מבנה חדש שהוא מסרטן. משהו כזה, שיהיה. תודה על הדף! צחקתי המון המון. החבילה הפרטית שלי (אחת אחרת) הסתכלה עלי בתימהון ולא הבינה מה זה הרעמים האלה. מזמן לא צחקתי ככה. נפלא.

תודה שצחקת ותודה ששיתפת אותי.
נראה כי כאן אני מקבבלת המון חיזוקים אבל בחיים האמיתיים : קשה, קשה.
אני מרגישה שהכביסה לא נגמרת. כמו חיה רעה שמציצה אלי מרחבי הבית. אתמול הייתי עם הילדים אצל מישהו ונדהמתי: רצפת שיש אפורה, קירות לבנים. אין תמונה על הקיר. אין כביסה, אין ספרים, אין נעליים מסתובבות.
במילים אחרות:ריק
וזה בית עם שלושה ילדים.
ואצלינו מלא ועמוס. בכל אשר תפנה תראה חלק של פאזל, או לגו או מכונית(לרב גם וגם....) . זה הדהים אותי השקט שאתה יכול לקבל. ובכלל היה שם שקט, לא רעש אינסופי כמו כאן.
ואני בדגירה. לא מתקדמת בשום דבר מהפרוייקטים השונים שלי. לא רק הסיפורים שלי נשארים עריריים בלי סוף, אלא גם המשימות וגם אני בלי סוף. עומדים בחלל הריק בלי סוף...
אתמול הבנתי כמה קשה לי לאחרונה מאז החבילה מתחילה להיות יותר ויותר שד קטן בעל רצונות ואג'נדה. היינו מחוץ לבית אז ישבנו על ספסלים ואכלנו.הילדים אוכלים יפה אם כי התחילו להם דרישות קולנריות מגוונות שקשה לי לעמוד בהם. השסד הקטן מתפרע לכל עבר ומודך ונוגע בכל מה שבא ליד. עוברת לידו אשה שמחייכת אליו והוא מושך לה בשעון ביד מלוכלכת מאוכל. לאיש אחר הוא מושך באבזם או בתיק. כשהאנשים משחררים לו בעדינות הוא בוכה וצורח וקשה להרגיע אותו. ובכלל, שכולם יאכלו וגם אני זה הופך למשימה קשה עד בלתי אפשרית.
הימים נעלמים לי לפני שאני מספיקה להבין איך , והפרוייקטים נשארים באותו המקום. אני חושבת ששבת בלי הילדים בבוקר תעזור לי לזרז עניינים אבל הבוקר הזה נמרח לאיטו . בין היתר כי אניגם זקוקה בלי קשר לאוויר לנשימה, מצרך נדיר בימים אלו.

לא להאמין כמה אני מזדהה...מזמינה אותך להשתתף במלחמות היומיות שלי אמא עם בעיות קשב
זה הולך ומסתבך בחורף עם כל שכבות הבגדים שמקלפים מהם כל יום,אבל נכון שאת לא רוצה באמת בית ריק ושקט?
p-:

טעיתי ברישום הדף:_אמא עם הפרעות קשב
אשכרה הפרעות קשב...
סתם הצעה,הדף הנהדר שלך כבר עמוס ועולה ממש לאט,אולי כדאי לפתוח דף חדש או לערוך באיזה שהוא אופן?
לא מבינה גדולה בזה ,יש כאן בטח כאלה שמבינים יותר.

להשיך לכתוב בדף חדש? ואז הדף הזה נמחק? אני אביט בדף שלך בהקדם.

לא למחוק! רק להתקדם בדף חדש כמו שעשתה דתיה_ בן דור 3 היא הגיעה לעמוד שלישי.

עוד פעם לא כתבתי נכון,אבל תציצי בדף שלה ותביני,נמצאת עכשיו במה חדש.

נכנסתי היום בפעם הראשונה לבלוג הזה.
הוא גדול. אני קוראת ברצף כבר שעתיים.
לא מבינה איך פספסתי אותו עד היום.

פריחה והתחדשות 2 וכאלו?

היום הלכתי למשתלה. אני מהאנשים שאין להם בכלל טאץ' לצמחים. פעם בכמה זמן אני מחליטה שהפעם זה ילך יופי וקונה עציץ. אחרי כמה זמן כל מני ילדים חופרים לו את כל החול ואני שוכחת להשקות אותו והוא מת.
היום יוסף הגיע מוקדם כמוסכם כדי שאוכל לעבוד קצת. הוא אמר שיכין לי קפה , כי קשה לי לעבור מפאזה של ילדים לפאזה של עבודה.
אין קפה
אחרי 10 דקות אני מזכירה לו והוא מתפלא ואומר שתכף מכין
אחרי 20 דקות הוא לא מכין קפה. אני נועלת נעליים, לובשת חזייה ויוצאת. רגע לפני שאני יוצאת, הנמר שלי שרגיש למעשי ולרגשותי וקורא אותי כמו ספר פתוח רץ אחרי ברגליו היחפות ושואל:"אמא , למה את הולכת?" לא לאן. למה. הוא יודע לפי קצב צעדי והנשימות שלי באיזה הלך רוח אני.
אני מחוץ לבית עם חולצה קצרה ויש רוח חזקה. אני מתחילה ללכת . לא תלוי עלי שום ילד, אין לי תיק ואין לי עגלה. אני מצטערת שאין לי אופניים ואני בקפקפים.אני מגיעה לבית קפה וקונה לי קפה ועוגייה. חוזרת הביתה ועושה ליוסף פרצוף.
הייתי מעדיפה שהוא לא יגיד שהוא מכין ולא יכין. יש לנו את השיחה הזו כבר שנים.
אז למה לא הזכרת לי שוב?
כי אני לא מזכירה.
הקפה טעים. אני מזכירה לעצמי לקנות מכשיר שמכין קפה ששמים על הגז. לראשונה מזה זמן רב מתחשק לי סיגריה. נזכרתי במכרה שלי, הגר, שאחרי שהילדים שלה היו נרדמים היתה מעשנת סיגריה כל ערב.
אני מבינה אותה.
פתאום אני גם מבינה שאני צריכה טקס קטן פה ושם. ולאכול מלפפון במקום, זה לא אותו הדבר.

ברוכה הבאה טרה רוסה
אשמח אם תגידי למה התחברת(אבל את לא חייבת)
י לי קרוב משפחה צעיר, צחי , שהבטיח שהוא יבוא איתי לקנות לי אופניים. היום שעה הוא טחן לי במוח הסברים על איזה אופניים אני צריכה וזה היה לי יותר מדי.הוא פשוט יבוא איתי ונקנה לי אופניים.

כי ראיתי שמישהי המליצה על הדף בדף אחר, והחלטתי להיכנס. כבר מההודעה הראשונה הבנתי שזה בלוג מעולה, ולא דף רוחני, כמו שמשתמע משם הדף.
כלומר, עד היום לא נכנסתי כי שם הדף לא משך אותי.
בינתיים אני ממשיכה לקרוא, ממש קשה לי להפסיק

הנה אני יוצאת מהארון:
גם אני מכורה סמוייה שלך

פתאום אני גם מבינה שאני צריכה טקס קטן פה ושם. ולאכול מלפפון במקום, זה לא אותו הדבר.
לפעמים להכנס לכאן ולקרוא אותך זה הטקס שלי - את כותבת נפלא. תודה.

וואו!
סיימתי לקרוא הכל. כבר מזמן לא נשארתי ערה כל כך מאוחר.
(תגידי, מתי יש לך זמן לעשות את הפרויקטים? כל הכבוד).
ובקשר לאוכל - אולי תנסי להזמין קניות במשלוח מהסופר דרך האינטרנט ?

לפעמים אני מזמינה מהאינטרנט. איו לי זמן לפרוייקטים, זו הבעיה.. אני שמחה שאת מבינה את זה. כולם אומרים:"לא משעמם לך? מה את עושה כל היום בבית?" .
ותודה שביקרתן.

הבוקר זרובבלה התקשרה. היה לילה זוועתי, כולם מצוננים ולא הבנתי מי יכול להתקשר ב8 בבוקר? הייתי המומה לשמוע את קולה של זרובבלה. מאז שנולדה לא שמעתי את קולה בשעה כזו. אם יש דבר אחד שיכול לגרום לה לקום בשעה כזו זה נעליים.
"שכחת שקבענו לקנות נעליים?" היא שאלה.
האמת ששכחתי. מי יכול לזכור משהו אחרי כזה לילה.
האמת שאני לא זקוקה לנעליים וגם אין לי תקציב לזה החודש, יש לי חתונה עוד שבוע. אבל הייתי קצת מדוכדכת ומרגישה איך הימים חולפים בלי שתהיה לי בהם אחיזה או שליטה.ולא תכננתי כלום. והבית הפוך.העציצים שקניתי עדיין בארגז ואין לי משהו אופטימי להתחיל את היום איתו.
בקיצור נסענו לקנות נעליים. זרובבלה מדדה ואנחנו אכלנו פיתות והבטנו איך היא מודדת מגפיים שחורות עם קצה מעוגל ,בעקב 4 או 5, כמו כל שנה. "אלו יפות, נכון?" היא מתפעלת מזוג זהה לזה שהיא נועלת בעצמה. אני מחייכת לי. האם נדמה לי שרב הקרובות אלי הולכות עם אותו זוג תמיד בתלבושת אחרת?
אולי חוץ מברברה שלה ממילא יש עשרות זוגות נעליים אם לא יותר. גם לי כל הנעליים הן אותו זוג ממש. לאחרונה החלטתי להשתנות וקניתי זוג עם ששפיץ בורוד פוקסיה שגרם לכמה מחברי הטובים ביותר לשקול את קשריהם עימי.
מזל שהתחלפה העונה ועכשיו אי אפשר להסתדר עם סנדלים בלבד. דווקא ראיתי כמה זוגות סנדלים עם עקב סיכה ו"יהלומים". פתאום הבנתי למה זה טוב לא לגדל תינוק נוסף. אם לא יהיה לי תינוק נוסף אוכל ללכת עם סנדלים שכאלו, ולהתרחק מחולצות טריקו כביסות. ללבוש שמלות, ללבוש בגדים המתאימים לניקוי יבש....... להסתכל מול המראה בבוקר ולהסתרק.

_לראשונה מזה זמן רב מתחשק לי סיגריה. נזכרתי במכרה שלי, הגר, שאחרי שהילדים שלה היו נרדמים היתה מעשנת סיגריה כל ערב.
אני מבינה אותה.
פתאום אני גם מבינה שאני צריכה טקס קטן פה ושם. ולאכול מלפפון במקום, זה לא אותו הדבר._

קוראת כבר יומיים את הבלוג המדהים הזה, איזה כיף שמצאתי אותך!
כיליתי את כל זמני הפנוי עליך ועוד אני אומרת לך תודה!! כמה שלמדתי ממך...!
מתפוצצת מצחוק... החיים הם דבר כל כך משעשע.
תודה תודה תודה!

<הולכת להמשיך לקרוא>

<מקשיבה פה ביציע. צוחקת ובוכה ברגעים הנכונים>

וואו......גיליתי אתמול את הבלוג המרהיב הזה.
בוינה,את מוכשרת בטרוף באמת כדאי לך לעשותעם זה משהו..
את באמת מצליחה גם לצחוק ביומיום שלך כל כך הרבה או שאת רק מצחיקה אותנו???

הגריין בראש הדף שלך כרגע הוא מהלוג שלך עצמך, מה הסיכוי שזה יקרה?

ואאו כמה מוזר שכל כך הרבה אנשים גילו אותי באותו הזמן? איך זה קרה?

אני אדם די דכאוני,באמת. אני בשוק שזה מצחיק אנשים, אם כי זה מחמיא לי......
יש לי המון מה לכתוב היום. נראה מה יצליח לצאת.אני מחוקה מעייפות -יוסף ואני רבנו אתמול בערב ואז דיברנו עד השעות הקטנות.
אגב מישהו מכיר תחרויות סיפורים? שמעתי שיש חיה כזו ובא לי לנסות. אני חושבת גם על סדנת פרוזה אבל אין לי ממש אומץ מתאים.
אתמול הייתי די מיובשת. היה לי רצון עז לצאת,אבל למי יש כוח לצאת לבד? נרשמתי למעגל נשים שאמור להתחיל,אולי זה יעזור לי להתאוורר.

מישהו מכיר תחרויות סיפורים?
יש לעיתון הארץ כל שנה

תודה
ורק נכנסתי כדי להזכיר תאוריה של יוסף. הוא פיתח תאוריה שהאנשים בבלוג שלי שיש להם שם נלעג לדבריו(וכאן התווכחנו אם יוסף הוא כינוי נלעג או לא. הזכרתי לו שסב סבו הציוני החלוץ נקרא כך) הם פולנים שמהווים עלי איום פולני ולוחץ וזו דרכי להראות את נלעגותם.
אני חושבת שזה לא נכון . פשוט השמות בארץ הם קצרים, פשוטים ודומים. תארו לכם שברברה, שהא טיפוס רציני הייתי קוראת פשוט נועה או מיכל? זה היה מאבד מהאפקט. או אחותי, שגם יוסף הפסיק לקרוא לה בשמה ושנינו מסכימים שמגיע לה שם מפואר הרבה יותר ממה שנתנו לה הוריה.
קצת פספסנו במרוץ אחרי שמות צבריים, קצרים ונתקענו עם שמות זהים, משמימים, בלי מעוף. לא חסר הרבה שנדמה לקוריאנים שלכולם קוראים קים. (למדתי על זה פעם אבל אני לא מצליחה להיזכר בסיבה.....)

אם זה מענין אותך אז הכי הכי צחקתי מ-
_:"אבא ,אני רואה עץ גדול מימין ומשמאלי תחנת דלק צהובה ושתי חרציות. אני רוצה להגיע לנחלת בנימין, איך נוסעים?"
אבא שלי:"העץ בצד של הנהג ?? כלומר העץ משמאל. תפני לכיוון של העץ. תגידי 123 דג מלוח ואז תפני אחרי העמוד האדום. תראי בניין גבוה, זה חניון, תיכנסי אליו אחרי שתקחי כרטיס ותעלי במעגלים לקומה 7 כמספר הימים בשבוע"_
לפעמים אני נזכרת בזה כשאני מתקלחת או משחקת עם איה, או מבשלת.. וממש מתפקעת לי מצחוק...
רק לקרוא את זה שוב הורס אותי..! איזה משב רוח מרענן...

ואאו כמה מוזר שכל כך הרבה אנשים גילו אותי באותו הזמן? איך זה קרה?

גם אני גיליתי אותך פתאום לפני יומיים. וגם אני קורא בלי הפסקה. עד שגמרתי את הדף (ברגע זה) כל שאר הדפים באתר חיכו בשקט...

תודה @}

ואאו כמה מוזר שכל כך הרבה אנשים גילו אותי באותו הזמן? איך זה קרה?
אולי זה קשור לכך שגם אני וגם ליזה ליזה גריינו אותך ב 3/11.

< הפרסום בדף הגריינים - עובד >

כיף שבאתם:-)

והלהיט: פיתה קפואה
הייתי חייב לנסות את זה. נגסתי בפיתה קפואה.
מה אני אגיד לכם: מוזר. שילוב של ארטיק ופלאפל...

<עודד לקח ברצינות מדי את המשפט מי שקורא בדף מוזמן להשתתף בתהליך >

עוד לא גמרתי לקרוא אבל קראתי את התיאור שלך על נקיון הבית ביום שישי וכל כל נכנסת לי עם זה ללב שרציתי מיד להתנדב לנקות לך את הבית לאלתר בתור מחווה!... ואז כמובן נזכרתי שגם אני שונאת את זה נורא. (אני מימנתי את הלימודים שלי בנקיונות. מאות בתים אחד אחרי השני. בסוף נהייתי חולה רק מלהסתכל על סמרטוטי רצפה). מה עושים...
חשבתי על מה שעוזר לי לנקות את הבית היום. למשל, מבקשת מהם לעשות ביחד טיול ארוך. בוחרת מוסיקה שאני ממש אוהבת ומזמן לא שמעתי. שמה אותה בווליום המדוייק שאני אוהבת. מכינה מראש או קונה משהו ממש טעים שאפשר לנשנש תוך כדי (יכול להיות משהו בריא בשביל להרגיש בריאה או משהו ממש מושחת כדי להרגיש ממש מושחתת. רצוי גם וגם), ואז מנקה (ולפעמים שרה ורוקדת עם המוסיקה), לאט ובתשומת לב, וחושבת שמה שמתנקה בחוץ מתנקה גם בפנים, וזה הופך כמעט לבילוי איכותי עם עצמי. <לא מאמינה שאומרת את זה> כמובן שאני דואגת לפני זה למסמך חתום שמה שלא הספקתי עד שהם חוזרים מהטיול - הוא מסיים. ככה יש לי סיבה לשמוח אם מתקצר ה"זמן איכות" שלי - וגם אם מתארך. (לרוב מי שקובע זו החבילה, אם לגנוב ממך את הכינוי הנהדר הזה).
לא יודעת אם יכול לעזור... יצא לי קצת ארוך... מקסימום תמחקי אם זו יריה באפלה. המון תודה על השיתוף במחשבות שלך ועל הדף המבריק (והמלוכלך) הזה. כשאני מתעוררת במצב רוח רע אני קוראת קצת ומתמלאת השראה מהכתיבה שלך .

פיתה קפואה זה משהו שצריך להתרגל אליו. האמת שזה למתקדמים, ויש גם שוקולד קפוא, ענבים קפואים, אורז קר, אורז קר עם חציל מוחמץ וקפה קר עם קרטיב במקום קרח.
אגב אפשר להשתתף בתהליך גם פסיבית אבל אקטיבית זה נהדר:-D
יוסף ראה את התוספת של לוונדר סגול על הגריינים וביקש מייד לעשות לו גריינים בגב. עשיתי את מה שהוא ביקש כי הרי היום יום שישי ואני ממלאת אחרי כל ציוץ שלו, העיקר שינקה אאת הבית, אפילו הייתי 3 שעות עם הילדים בחוץ כדי שיאזור כוח לנקות.
תודה אומץ לב, מצחיק כי גם אני התפרנסתי מנקיון בתים . היום אין מצב שאני לבד לגמרי ואם יש כמה רגעים שזה קורה - אני מתעלפת לי.

אתמול הסתובבתי בשכונה לא רחוקה במהלך חיפושי אחרי גיגית כביסה. נשמע נורא פשוט, גיגית כביסה. אצליהגיגיות לא מחזיקות שלמות יותר מיום. הילדים שלי בטוחים שזו מקפצה ומנסים את חוזק החומרים מהם היא עשוייה עד שהתחתית נשברת. אני מתביישת להראות את פני בשכונה שלי לכן בחרתי בשכונה מרוחקת מעט, שהיתה שכונת מעברות וככזו אני מקווה מכל ליבי שהגיגיות שלהן עמידות יותר.
כמו כן לנסיעה לשם יש טעם של הרפתקאה. לאחרונה כל החנויות אצלינו שינו פניהם. המספרה של יחזקל הפכה למכון עיצוב שיער, הפיצרייה הפכה לבית קפה, חנות הצעצועים והמתנות הפכה לניקוי יבש לחליפות וחנות השמעטס הלא מוגדרת שהיתה , הפכה לסיפריית וידאו.
אכן, בשכונה האחרת הכל נשאר דומה יותר למה שהיה. אני משוטטת בין החנויות ורואה שהן מסודרות באופן החביב עלי: בחנות "טמבור" יש כלי בית, מפות פלסטיק ומטאטא אחד. בחנות קוסמטיקה יש מוצרים של הכל בדולר, בחנות מכולת יש נייר טואלט , חלב ולחם, אצל הקצב יש שניצלים ועיתונים. בקיצור בכל חנות יש הפתעה.
בטמבור, אין גיגיות אבל אפשר לקנות שם תרמוס או מפת פלסטיק . בחנות קוסמטיקה אין גיגיות אבל המוכרת אומרת שאולי יש בטמבור. אני נכנסת למכולת, וברור שאין שם גיגית. ניסיתי בטמבור?אולי כדאי לקפוץ לחנות קוסמטיקה.
בשלב זה אני מתלבטת אם לנסות את שאר החנויות. אולי יש גיגיות בדוכן הטוטו? אני מחליטה להתייעץ איתו והוא מושך בכתפיו. בינתיים הילדים שלי מתעצבנים ורוצים גלידה. אנחנו אוכלים גלידה ,לפחות את זה יש גלוי לעין כל.
===================
באיזה חנות קונים גיגיות?? בנושאים הללו ברברה יודעת הכי טוב. אבל אני מתפדחת להתקשר אליה לשאול. עברו הימים בהם היינו מדברות כמעט כל יום. ובכלל אני שמה לב שאני כבר זמן רב לא הולכת ליוגה בקושי נפגשת עם חברות ובכלל כמעט לא יוצאת מהבית.