פריחה והתחדשות

[אדמה_טובה*]

גיגיות יש בחנויות לכלי בית.
אם את מהסביבה - יצחק כהן מכפר סבא.
יש לו ה-כ-ל.
תחשבי מה עוד את צריכה: פותחן? כבל מאריך לדוש באמבטיה?
כוסות פלסטיק? מחבתות? מלקחיים? סל כביסה?
קומקום תה?
סכין איכותית?
מיקסר?
עיגול מתכת לתחימת פנקייק במחבת?

הנה קישור
http://www.cohenitzhak.com

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

סליחה על ההתפרצות בלוג הנפלא שלך, אבל אני לא מתאפקת: שמתם לב שליצחק כהן מהקישור האחרון יש עגלת כביסה . גיגית כביסה כזאת משוכללת עוד לא ראיתי!

[בלוגית*]

אין פה שום התפרצות:-)
ותודה על הלינק שכשמסתכלים באתר הזה מתחשק לקנות את הכל בערך.......
אני צריכה גיגית כביסה ובן זוג רומנטי.
כשאני מזכירה ליוסף שמחקרים מסויימים הראו שאשה זקוקה לשני גברים בחייה ( שכל אחד מהם ממלא פונקציה אחרת והם שונים זה מזה: נשים חרו גברים מלאי טוסטסטרון(הכל בתמונות במחקרים האלו..) בתקופת הביוץ שלהן, וגברים אחרים בתקופת הוסת שלהן- בחיי שלא המצאתי את זה) ואני חושבת שהגבר השני צריך להיות בלי ילדים כדי שיהיה עירני ומלא מרץ וכוח , בניגוד לגבר עם ילדים.
ישר יוסף מתנדב להיות הגבר שמשתעשעים עימו ולא הגבר שמגדל את הילדים. אני מנסה להסביר לו שזה בעייתי במקצת בשלב זה. הוא אומר שהוא יהיה פחות עייף אם הבר השני יטפל בילדים ואז נזכר שבעצם הוא לא בטוח שהוא מעוניין במעורבות הגבר השני בחיינו.
אני מזכירה לו שאין ברירה , כי אני חייבת מישהו קצת יותר משקיע ורומנטי ויכולה להיות בטוחה ב50% שבאותו ערב אני אקבל קצת יחס. זה מזכיר לי שלפני כמה שנים חברה שלי שהיתה בהריון מתקדם ספרה לי שהם שוכבים וועושים עיסוי פירנום לסרוגין(יעני יום עיסוי, יום סקס) וזה נראה לי משעשע ביותר. נניח ראשון ,שלישי וחמישי עיסוי פרינאום? או שכל יום הם שואלים את עצמם מה עושים היום? התפדחתי לשאול והיום אני מבינה שכך או כך זה מותרות של הריון ראשון. כשיש כמה ילדים אפשר להסתפק בלקרוא מאמרים שמצאתי עקב במקרה כשחיפשתי משהו אחר לגמרי:
מאמר על heb]חלב אב journals[/po]/galileo/009048.html
heb]מין סמוי מן העין journals[/po]/galileo/004008.html
חיפשתי חומר על גוף האדם. שואלים אותי שאלות ואני ממש לא זוכרת. מערכת הלימפה, איפה נוצרים תאי דם? הכל נמחק.
===========
ההורים של יוסף באים מחר ואותי זה מלחיץ . אני מרגישה שהם באים יותר מדי.

[סוף_מעגל*]

קראתי את שני המאמרים. וואו ועוד פעם וואו.
< שריקת התפעלות >

[ציף*]

התמכרתי, אני מודה! איזה כיף שגיליתי את הדף הזה! מחכה בקוצר רוח להמשך...

[בלוגית*]

ציף וציפציף הם אותו אדם?

[פלוני_אלמונית*]

שכשמסתכלים באתר הזה מתחשק לקנות את הכל בערך.......
גם כשנכנסים לחנות, אני ובן זוגי הולכים לשם כבילוי. לא לבוא עם ילדים ולא חודש לפני החג כי אז התורים ענקיים.

[ציפציף*]

לא,ציפציף יש רק אחת! (-:

[בלוגית*]

אה:-)
חמותי היתה פה בלי חמי "כי הוא קצת מצונן ואנחנו יודעים שהילדים שלכם נורא נורא עדינים"
טוב.....
היא סיפרה שהם מכינים רוסטביף כל יום שישי, קילו וחצי כי זה מספיק לששה אנשים שבאים אליהם כל יום שישי
נכון, אנו לא באים("ולא נבוא!!" זועקת בי הבלוגית השובבה שצועקת, מתחבאת ומצחקקת)
גם ככה זה קצת מעיק עלי הפגישות האלו
יוסף שאל באמצע:"היית רוצה שהיא צלך?"
ואני תמהה על השאלה. בכל רגע בא לי שהיא צלך. לא כי היא אדם רע אלא כי אלו החיים שלי, הבית שלי , השקט שלי. יוסף מתחשבן איתי על כל דקה שהוא יוצא מוקדם מהעבודה, אז לבזבז את הזמן הזה עליה? ובשאר השבוע שיגיע מאוחר? מעצבן אותי.
ובכלל מעצבן אותי. אין לי כוח לזה. אני מבינה שאני לא ממש מוכנה לחיי המשפחה המורחבת. אני מתנחמת בעובדה שאנחנו לא משפחה סינית או ערבית שאני אמורה לשרת את חמותי אחרי הנישואין.
רק רציתי בית, משפחה משלי, בית משלי, עיר מפלט צהמשפחה הדורסנית והחטטנית שלי ועכשיו יש לי עוד ועוד קרובי משפחה . אני יותר ויותר מבינה למה יש אנשים שלא בוחרים בזה. אולי האנשים הללו כל כך מלאים עד שהם לא זקוקים לזה? האם ילדים זה אמצעי למלא את חיינו בתוכן?האם לא האמנתי שאפשר להיות אחרת? ומה בער לי בעצם? ביני לבין חברות אחרות מפרידות שנים בודדות של הורות שבהן הן למדו ועבדו ובילו. לא שהן מאושרות בחלקן.
ואולי זה לא קשור. אולי להיות מאושר בחלקך זה תלוי באופי שלך בלבד ופחות בבחירות שלך.
פע םהיה לי חבר, ואני חשבתי ללכת ללמוד באנגליה, זה היה החלום שלי. שאלתי אותו אם יבוא איתי והוא אמר שלדעתו זה לא צריך להיות שיקול בשבילי, שכל אחד צריך להתפתח בדרכו שלו. אחרת תמיד מישהו מרגיש שויתר. וכן , אני מרגישה שויתרתי על הרבה דברים היום והבחירות שלי היו שונות לולא הייתי לאם. לא יודעת אם הייתי מאושרת יותר, מצד שני.
אבל מחיר שאני לא מוכנה לשלם זה דביקות משפחתית שלא הייתה עד שהיו לי ילדים. דביקות ונדנוד של המשפחה במורחבת.

[בלוגית*]

להיות שלם עם עצמך
לדעת מה אני רוצה
הן משימות קשות לי.
אני מבינה עד כמה ביקורת פוגעת בי מתוך חוסר השלמות עם עצמי ואפילו ביקורת שולית
אני מבינה איך אישה מסויימת שהיתה הבוסית שלי פעם שנקרא לה ורדה , שמיררה את חיי היום אני מבינה עד כמה זה נבע מחוסר שלמות. בחור שעבד איתי אמר תמיד שאם היינו בפאב היא היתה החברה המכוערת שמתחילים איתה כי אין אומץ להתחיל עם החברה היפה. ראיתי זאת כעלבון בזמנו, אבל היום אני חושבת שאולי הוא צדק במובן מסויים. אני הייתי אשה צעירה והיא היתה מבוגרת וממורמרת מאד.
עבדתי איתה עד הריוני הראשון. לא הבנתי מדוע כשאני פורחת ,השמש זורחת וכולי מלאה נשיות היא כל כך מתנכלת לי.
כמה הרבה אפשר לכתוב כשהחלטתי לסדר היום את הארון........
וחידה:
איפה המטען של המחשב הקטן של אבא שלי??? אני לא מוצאת אותו.(אין פתרון במהופך)

[בלוגית_כותבת_עוד_כדי_לא_לסדר_את_הארון*]

קשה לי עם לכלוך. מאד מאד מאד. קשה לי להאכיל את הילדים שלי בתחילת עונת המוצקים. הילדים שלי אוכלים בצורה נקייה ומסודרת אחרת אני באטרף. כשבאים אלינו ילדים אחרים ומלכליכם(כדרכם של ילדים) אני בהסטריה טוטאלית. פעם בת של חברים הקיאה על הכסא שלנו באוטו והיה לי קשה עם זה.לא שכעסתי עליה, פשוט היה לי קשה.

טוב, אני אלך לסדר את הארון.

[בלוגית*]

טוב, לא סידרתי את הארון והיום גיליתי מחדש מה שכבר שכחתי מזמן.
ללכת לאיזור תעשייה של עיר גדולה ששם מוצאים את כל המציאות שצריכים: מקל ארוך עם מטאטא כדי לא לשבור את הגב כל פעם, מגבים קטנים לילדים, מכשיר שמוציא לכלוך מהמטאטא(קיבלתי במתנה מהחנות....) , שאריות בדים, פיג'מות במידה המתאימה הפעם וסרטים צבעוניים והכל ממש בזול.
וגיגית?
שכחתי.

יוסף ראה את המטאטא עם המקל הארוך ואמר שזה עושה לו חשק לנקות. אחרי דקה החשק עבר, אבל רשמתי נקודה לזכותי, בכל זאת.

[בלוגית*]

לפעמים אני מרפרפת על דפים באתר ובאתרים אחרים ורואה התנצחויות על שיטות שינה וגידול ילדים כגון ב קיצוניות באופן טבעי 3 קיצוניות באופן טבעי 3222222 הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף
ואני חושבת לעצמי שזה כל כך לא טיעון - בנושא לינה משופת העובדה שכבר מליון שינה הורים וילדים ישנים יחד. הרי מי שישן לרב עם הילדים אלו האימהות ולא האבות ובדרך כלל עם אמהות נוספות,או הילדים עם אומנת או שכל המשפחה המורחבת יחד. מישהו באמת רוצה לחזור לשם?
וכמה שנים גברים נמצאים בלידה של בת הזוג שלהם? מעט מאד.
אין טעם בעיני לתלות אידאות על ההסטוריה. כל משפחה צריכה לעשות מה שטוב לה . אפשר לקבוע עקרונות מנחים פחות או יותר אבל זה לא שאם עושים משהו מסויים מקבלים מדליה או גורמים נזק נפשי. צריך יותר ממעשה "נלוז" אחד כדי לגרום נזק נפשי, שלא לדבר על הנזקים הנפשיים שאנו עלולים לגרום בזמן שננסה להפוך את עורינו ולהיות מי שאנחנו לא במטרה להיות הורים יותר טובים לכאורה.
כמה בנאלי כמה נכון. המנטרה שלי שאני מנבסה ללכת לפיה היא להיות רגועה, עקבית וללכת לפי הטבע שלי. בסדר הזה.
יש אימהות, כולל אני ואולי אדבר רק עלי: אני. אני מרב שניסיתי להיות אמא טובה טעיתי הרבה. ילדים לא צריכים להרגיש שאנחנו מתאמצים כל כך בשבילם. הם צריכים לראות אותנו גם חיים , מכבסים, מבשלים, כועסים, טועים ולומדים. לראות איך אנחנו לא מסכימים ומנהלים דיון.

[בלוגית*]

יוסף עצבן אותי.
העולם עצבן אותי.
בקיצור קמתי עצבנית.
צועקת ורוגזת.
פתאום התבוננתי בעצמי ושמעתי אשה צועקת בקולי קולות וגוערת וילדים מפחדים מהמצברוח הפתאומי שלה.
היו שני לילות איומים עם ילדים חולים ושיעולים והקאות . יוסף אתמול הלך למשרד לעבוד ואני נשארתי לנוח עם הילדים החולים. בלילה, יוסף אמר שנעשה משמרות. הוא נכנס למיטה וביקש שאעיר אותו שאתעיייף.
אתעייף? אני? ממתי אני מתעייפת, אני רעננה כפרפר שזה עתה יצא מן הגולם. כמו ציפור בבוקר יום שמש.
בלילה יוסף אמר שלא ילך לעבוד אלא ישאר איתי בבית. שלא כל הנטל יפול עלי.
הוא השכים אותי הרוסה לגמרי מהנקות בלתי פוסקות ועייפות, הזכיר שזה יום שהוא הולך מוקדם והסתלק.
אני נשארתי המומה ועצבנית. עצבנית על כך שארוחת הבוקר של הילדים לוקחת שעה וחצי שבה כל רגע צריך להביא להם משהו כאילו זו סעודת שבע מנות ולא פאקינג ארוחת בוקר. עצבנית על זה שהם לא מוכנים להתלבש ומשתעלים. עצבנית על זה שיוסף אמר שהוא נשאר והוא פשוט הסתלק. עצבנית על זה שאני עייפה ומרגישה חרא וקר לי בכל הגוף מרב עייפות והחזה שלי דואב והגב שלי כפוף. ומי אמור לטפל בי? אני עז?
אז הבאתי הערה עצבנית לשד הקטן . אמרתי לו:"תחכה כאן קצת בשקט, יש לי עוד ילדים להלביש!". והנמר שלי שאל אם אני כועסת על השד הקטן? הוא התפלא, הרי השד הקטן הוא משוש נפשי שאסור להרביץ לו או לבעוט בו או לזרוק עליו חפצים. .
הבנתי מה עבר לו בראש החכם והקטן שלו. הוא מבין שאם אני מדברת אל השד הקטן בנימה אחרת מאהבה מלאה, הרי שיש כאן משהו. ישר נשכתי את עצמי בשפתיים כדי לעמוד על הארץ שוב.
התנצלתי. אמרתי שהגזמתי ואני עצבנית כי אני כל כך עייפה .וכשעייפים לפעמים צועקים. לא שזה מוצדק.
כל כך קשה לי להתחיל את היום בלי כוס קפה בשקט, בלי להתלבש בלי הפרעות. אשה שעובדת מחוץ לבית צריכה להלביש את כל הילדים ואת עצמה מההתחלה ועד הסוף ואז לפזר אותם במוסדות השונים. המחשבה על כך זעזעה אותי.כל פתרון הוא קש מנשוא.
הלבשתי את כולם והעמסתי אותם כי הבית היה דחוס מדי ומלא זעם. בדרך נשבעתי שבהזדמנות הקרובה אני אצרח על יוסף אחת מאלפי הצרחות שההורים שלו חסכו ממנו. לישר אותו, כך היו אומרים בצבא.
נסענו לדואר ומהר מאד גילית, אחרי שנכנסתי לחניון שאין לי ארנק. שאתמול ,יצאתי עם הילדים החוצה כדי לקנות חיתולים שנגמרו , כדי לחסוך בחבילות כשהילדיים מלאות בילדים וחיתולים, שמתי את הארנק בכיס מכנסי האתמול.
החלטתי שאלך לפאקינג דואר הזה עד שהגעתי אליו ושאחר כך מצידי אקבץ נדבות כדי לשלם לחניה.יצאנו מהאוטו .מראה הילדים היה נורא ואיום. כולם חולים, הפנים שלהם אדומות, מלאות נזלת, משתעלים. השד הקטן מקיא ומשלשל. לא ממש דומה למראה האשה עם התספורת העשויה באתר של ביבי ביורן .
אבל באויר הצח כולם השתפרו יחסית. גם אני. הצצתי גם בחנות ליד שיש בה חיתולים אבל אי אפשר היה לראות את המחירים. מליון חבילות חיתולים בלי מחיר, צדיך לשאול את הקרפדה המחומצנת ששם מחיר של כל חבילה.
ביציאה מהחנות הנסיך שלי הצביע על חבילות תמ"ל ושאל מה זה? לא ידעתי מה להגיד, בסוף אמרתי לו "שיש תינוקות שאוכלים רק אבקה מעורבבת במיים" הקרפדה הביטה בי במבט משונה ואיכשהו הרגשתי שניצחתי את הקרפדות במערכה הזו.

בדרך לאוטו עלו במוחי מחשבות מדכדכות. האם אלו הם חיי? האם לשם כך באתי לעולם הזה? האם אני עם הילדים כמגן מהעולם?נזכרתי מה תמיד הייתי לובשת לחורף: מגפיים שחורים, מכנסיים שחורים, חולצה צמודה שחורה ומעיל בצבע....... כך הייתי מרגישה קלת תנועה ועם זאת מגובה במעיל הכבד. אולי אני צריכה לחזור לזה. למצוא בגדים שאחוש בהם בבית. בגדים רחבים וזרוקים לא נותנים לךל להרגיש בבית אלא שמצאת פתרון זמני לשים על הגוף.
בסוף חיטטתי בתיק גב הבלוי שלי ומצאתי שם כמה שקלים שהספיקו לחניה

[אילה_א*]

תרגישי טוב ושגם בני ביתך ירגישו טוב
אוהבת אותך

[פריחה_והתחדשות*]

תודה!
דבר הילדון שלי: כשאהיה גדול, אני אתחתן עם אמא ואת תלדי לי המון המון ילדים!(מראה חמישה בכף ידו)
אני:"ואם הם יבכו, איך תטפל בהם?"
ילדון:"אני אקרא לך ואת תניקי אותם!"
אני:"את כולם?"
כן!
אני:"ואיפה הם ישנו?"
ילדון:"את תתקשרי למכין מיטות והוא יכין לי מיטות מיוחדות לכולם, מיטה גדולה-גדולה וכולם ישנו לידי"

ילדון2:"אני לא רוצה שאבא ימות"
אני:"אבא לא מת עכשיו , הוא ימות עוד המון המון זמן"
ילדון2:"אני לא רוצה שהוא ימות1"
אני:"והוא יהפוך לחלק מהאדמה, ואתה יודע מה יצמח עליה?"
ילדון2:"אבא חדש?"

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מקסימים הילדים שלך!!!גאונים!!

[בלוגית*]

אכן כן
אמא שלי רוצה להכיר לי את הבת של אחת מה"רוזי" שלה.היא מאד נחמדה, הם פגשו אותה באיזו ברית והיא גרה לא רחוק. אני אמורה להכיר את הבחורה זו. אבל גם בלי להכיר אותה אני כבר שומעת על כל המשפחה שלה, של בעלה, כמה עלתה להם הדירה, באיזה גנים הילדים ומה המצב הכלכלי של כל אחד מבני המשפחה.
פתאום עולה לי משהו. קוראים לה עידית? אני שואלת ועולה לי בראש תמונת בחורה. כן אני רואה אותה בדואר. גם היא מנויה על העיתון שאני מנויה אליו.אני רואה אותה בגינה ובסופר. ואללה."היא עם שיער ארוך מתולתל וחיוורת כזו?"אני שואלת "יש לה פלטה על השיניים?
אמא שלי נוזפת בי
"כבר 20 שנה אין לה פלטה!"
לעידית אין פלטה,, אני כשנראה אהבתי כרוב סגול בגיל שנתיים עדיין מכינים לכבודי במיוחד סלט כרוב סגול שרק המחשבה עליו מעוררת בי בחילה וזה כי "אני נורא אוהבת"

===========
חמותי נעלבה מאמא שלי והכל באשמתי.
"אתה יודעת לחתונה של מי אנחנו הולכים?"היא שואלת בחביבות.
כן, גם החודש אנחנו נגררים לחתונה של קרובי משפחה חמותי מתקשרת ליוסף ואומרת לו שיש חתונה. ושאני אשמח לבוא. אחר כך היא מתקשרת אלי ואומרת לי עד כמה יוסף רוצה לבוא.
"זה לא יעבוד לך הפעם" אני מתקשרת והיא צוחקת כי דודה פרידה מעורבת ואיתה קשה להתעסק.
היא קנתה לקרובים מחול כרטיסי טיסה והזמינה מלון. היא מתקשרת כל יום כדי לדבר איתי על זה.
בכל מפגש משפחתי היא אומרת שכולם באים וגם אנחנו. היא מבטיחה לילדים שלי הרים וגבעות(וחללית?) שיהיו בחתונה , הכל כדי להתיש אותי.
היא מתקשרת. היא נאנחת. קשה להיות אלמנה.
אבא של חגית כל כך חלם לראות את בתו הבכירה בלבן. אחיותיה הצעירות כבר נשואות. היא המשיכה ללמוד ואין כמו לימודים כגורם מפריע במציאת חתן. כמה שאבא של חגית היה מתרגש לראות את בתו בשמלת כלולות וכל המשפחה סביבה.....
והיא מנצחת.
אבל שחמותי שואלת את בני,הנמר שלי לא זוכרת את החתונה של הבת של פרידה כחתונה ואומר לה בשמחה:"החתונה של זרובבלה"
"אף אחד לא אמר לי שזרובבלה מתחתנת" היא נעלבת.

[בלוגית*]

אמא שלי מתה על מכשירי חשמל חדשים
אני מתה שהיא תקנה מכונת תפירה חדשה
כל פעם שאני מבקשת ממנה לתפור משהו היא אומרת:"עיזבי, המכונה הזו נורא ישנה" או "היום לא כדאי לתפור, לפני שבוע קניתי סליל חוט פשוט, פשוט! ועלה לי 12 שקל" או "זה סיפור לפתוח את המכונה"(ללחוץ כעל כפתור, דא?).
יוסף חושב שאם אני אצליח לשכנע אותה שמכונה חדשה זה מכשיר חשמלי, היא תתלהב. אני מציעה לה לקנות מכונה והיא אומרת :"אין לי מקום!"
נכון .אין לה מקום כי יש לה מסחטת מיצים קשים, מסחטת הדרים, מטחנת תבלינים, מעבד מזון, עוד מעבד מזון וגם שלישי. מיקסר, בלנדר, מכונת אספרסו ,מטחנת בשר וגם מכשיר שהוא מעבד מזון וגם מיקסר. מכשיר שחותך ירקות מצחיק ועוד ועוד.
לשמחתי אני שומעת שהמכונה התקלקלה. אני מתקשרת לאבא ומספרת לו על מבצע טרייד אין של מכונות תפירה(ההורים שלי מתים על זה@)
"כבר תיקנתי אותה" אומר אבא
בעסה
ואולי זה זרע שינבט כשיגיע יומו..

[פנמה_ג'ו*]

עדיין כאן (יש לך הספק!)
אהבתי את ההסבר על התינוקות המסכנים ששותים אבקה
למה בעצם את לא מתלבשת היום כמו שאת רוצה?

[פריחה_והתחדשות*]

למי יש זמן
ללכת לבד(!)
להסתובב בחנויות, למדוד, להסתכל
למי יש מקום להכניס לארון?
למי יש כסף לקנות בגדים עונתיים?
מי יכול בבוקר למצוא את המרחב להתלבש לאט, להביט במראה, להחליף שוב ושוב
למי יש אפשרות להתהלך בבגדים שאינם כביסים ועמידים בפני שהות ארוכה עם ילדים? למשל שרשראות חרוזים, בגדים שצריכם ניקוי יבש , עקבים, בגדים מתקמטים הם מחוץ לעניין.

[תמר_בן_חור*]

אוי אוי אוי את קורעת אותי מצחוק. נכנסת לי ישר למעיים וללב ולראש. חבל על הזמן! את גדולה, ענקית, חסרת תקדים!!! איזה שפע, איזו זרימה. כמה חדה וכמה רכה. תהיי בריאה ואל תדאגי "גם זה יעבור", הכל משתנה כל הזמן, וצ'יק צ'ק תמצאי את עצמך שוב ישנה טוב, לבושה טוב ועם קצת זמן. בנתיים תמשיכי להנות מכל רגע עם האוצרות שלך, שזוהר אהבתך קורן מהם. כל הכבוד לך, את מיוחדת במינך. תודה על הכתיבה. תמשיכי כל עוד זה עושה לך טוב.

[פריחה_והתחדשות*]

תודה תמר!
היום במקרה נזכרתי איך אמא שלי היתה מטפלת בשיער ראשה. זה היה במקרה שאחד הילדים שאל אותי איך אפשר ליצור גליל מניר. לקחתי נייר אבל הוא היה רך ומתקמט מדי ולא התאים להיות גלגל(נו, מה חשבתם...) וחשבתי שאולי צריך למצוא גליל שיהיה גמיש לא כמו גליל של נייר טואלט וישר נזכרתי ברולים של אמא שלי.
כל ערב אמא שלי היתה חופפת את הראש, מסדרת לה רולים על הראש ונועצת בכל אחד מהם מתקן פלסטיק כצום דומה למחט בצורתו, היא הייתה מייבשת את שיערה בפן(לי היא לא הרשתה להשתמש בפן כי זה הורס את השיער) ונתנה לי לעזור לה לתקוע את המקלות הכתומים לא בלי הערות וגערות. אחרי הייבוש היתה כורכת על ראשה רשת מיוחדת.
כל פעם שהיה אירוע שצריך ללכת אליו היתה מוצאת זמן לנזוף בנו:"אבל השיער שלי עוד לא יבש!" או "עוד לא סידרתי את הרולים!".
חשבתי שזה טפשי מאד מצד אבא שלי להתחתן עם אשה שצריכה רולים כל הזמן. נשבעתי שאני לעולם לא אתחתן עם אשה עם רולים. אה, בעצם אני מתחתנת עם אבא, לא? בכל מקרה, החלטתי שאני לא אלך עם רולים בעצמי. בתמונות ישנות אמא היתה עם שיער חלק.
שאלתי אותה מה רע בשיער חלק? למה היא צריכה להתענות עם הרולים האלו . היא הסבירה שגם שיער חלק לא מגיעה לבד. היא היתה מגהצת אותו במגהץ ושופכת עליו בירה לבנה.
אז הבנתי לראשונה כמה קשים חיי אשה.

בעוד אני מעכלת, היא הוסיפה ברשעות שגם ירדנה ארזי מגהצת את השיער שלה. היא לא סתם יפה.
פלא שעד גיל שעמדתי בו על דעתי היא היתה מאלצת אותי ללכת לספר שיגזוז את שערותי כמו בן? עד היום יש לי שיער עד המתניים. אפילו שהוא מתפצל ואילו קצר חינני ומצעיר, השיער שלי נשאר ארוך.

[פריחה_והתחדשות*]

אמא חולה
אמא(זו אני) מרגישה לא טוב. כל חצי יום אני מבקשת מיוסף שיציץ לי בגרון. אני שואלת אותו מה הוא רואה והוא אומר:"גרון"
אני מתעצבנת. אם אני חולה אז שיפרגנו לי. הרי זה הרגע היחיד שבו אשה יכולה להיות מטופלת ומפונקת.
טוב. הוא נכנע אחרי שאני מכנה אותו בכל השמות שיש. הוא מציץ ואומר שאדום ומתרחק באדישות רבה שלא נראתה כבר דקה שלמה. אחרי שרבנו כמה פעמים, החלטתי לנקוט בשיטה ]סיכולוגית יחודית שהיא פיתוח עצמי של תקשורת מקרבת.
להסיר את הצרכים שלי, לא לפני תבחין קצר
מה לדעתך אני צריכה כשאני חולה?
הוא עונה:"פאזל, תה וליטופים"
טוב, אחד משלוש זה לא רע לגבר.
אני מסבירה שתה זה לא מתאים למחלות כי זה מגעיל. אין כמו דבר מגעיל למנוע ריפוי הגוף. בחיי שאין לי כוח להרכיב פאזל. הוא פשוט זוכר שסיפרתי לו שפעם הייתי חולה מאד ואמא שלי קנתה לי פאזל. זה היה אחד מהמקרים הבודדים שקנתה לי משהו בהפתעה, להנאתי הפרטית. מתנות לרב היו כשאבא היה נוסע מהעבודה או מהסבתות. זה היה פאזל 16 חלקים אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. בכל מקרה, אני מרכיבה עם הילדים פאזלים לרב.
אני פשוט זקוקה לאהבה ויחס. יוסף, שרגיל שזוג נשוי הם בעיקר שותפים לדירה וצוחקים זה מבדיחות זה, לא מבין מה אני רוצה מחייו הפשוטים. אני נותנת לו דוגמא:"תחשוב שרק הכרנו , בקושי מכירים, התחלנו לצאת ואני נורא חולה, איך תתנהג?"
המחשבות שלו רשומות על פניו. הוא הבין. הוא הלך להכין לי תה.

[ציפציף*]

תרגישי טוב ממי,ותדאגי לעצמך עם עזרה מחר (ביביסיטר)
אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך,
סליחה שאני מציאותית מידי אבל כמו שאומרת חברה שלי-"ציפיות זה בשביל כריות!"

תעשי תה ג'ינג'ר,זה ממש עוזר ותשלחי את יוסף לקנות פרופוליס,
טוב, משהו הוא יכול לעשות ולקנות זה משהו שהם בד"כ אוהבים לא?

רפואה שלמה! (-:

[עודד_המחפש*]

המחשבות שלו רשומות על פניו. הוא הבין. הוא הלך להכין לי תה.

[פריחה_והתחדשות*]

נו עודד אולי תשפוך אור על ההתנהלות הגברית?
תודה רבה על איחולי ההחלמה.
יוסף ואני סיכמנו שאלך לרואה"ואולי היא תשלח אותך ישר למיון" לועג לי יוסף למה שנחשב פסגת השאיפות אצל משפחתי. אני מבינה שהוא לועג לי. שלא אמורים מלהנות מתשומת לב מיוחדת כשחולים. בכלל לא אמורים לקבל תשומת לב מיוחדת אף פעם כשאתה מבוגר. ממנו אפשר לקבל תשומת לב מיוחדת רק שבוכים, וגם צריך לבכות עם יותר ויותר דמעות עם השנים.
למרות שגם מצאתי עוד שיטה שאספר עליה בהזדמנות.
בבוקר הלכתי לרופאה שלי. היא מתאימה לי מאד. התקשרתי אליה הבוקר, אמרתי לה שכואב לי הגרון."מסכנה שלי" היא אמרה. חבל שאין לה שיעורים שהיא מלמדת גברים איך להגיב. תמיד אני מרגישה אשמה כשאני הולכת לרופא. הרי יש כל כך הרבה מחלות בעולם ולי יש רק שפעת, אז באיזה זכות אני מגיעה לרופא בכלל?
אבל היא שונה.
בחדר ההמתנה היו שלוש נשים .
חיכיתי שעה וחצי.
אבל זה לא היה סבל. קראתי "לאשה" וראיתי את אודטה שכולם מדברים עליה.הנשים שעשעו את השד הקטן שהוא טיפוס רגוע אבל לא מנסה להתחנף לכל דיכפין.
סוף סוף נכנסתי עם השד הקטן
טוב, כדי שתבינו על מה מדובר, תזכרו שהיא בת 60. השיער שלה היה עשוי צמות דקיקות כמו שפעם פעם השחורים היו הולכים ואחר כך בנחלת בנימין היו עושים לך צמות כאלו והיום לא ברור לי מה הסטטוס האופנתי של הצמות האלו אבל כנראה שזה האופנה של רב מנהלי מרפאות בעולם, אם לשפוט לפי הרופאה שלי. חוצמיזה היא הראתה לי שיש לה גשר חדש על השיניים. היה לה גם מכשיר כושר חדש במרפאה שהיא השתמשה בו "כדי לתת דוגמא אישית " וגם "כדי להרזות".
מצד שני זה השתלב עם האוספים שלה. יש לה אוסף של חנוכיות על קיר אחד ואוסף בובות חרסינה יושבות על ספרייה ענקית בין ספרי רפואה באנגלית. יש לה קופסאות שקופות עם אוסף העטים שלה. והכל נקי מאבק ומסודר.
כך שמצאתי עצמי יושבת עם השד הקטן כשבובות חוורות פנים וענוגות יושבות מולנו ומביטות בעיניהן הדוממות. השד הקטן התחיל קצת להתפרע .| "רוצה בובה?"היא שאלה ולהפתעתי שלפה בובת פרווה מכמה מדפים שלא הבחנתי בהם עליהן ישב יער שלם:דובים,אריות,פילים.........
אבל לא .השד שלי אדיש לבובות. הוא יותר התעניין בשטויות שיש לה על השולחן: מבחנות שקופות עם קטניות צבעוניות, פררו רושה, סוכריות ג'לי, שעוני חול, פרוספקטים צבעוניים,כמה מכשירי טלפון בשלל צבעים.....
בקיצור, היא הביטה בי ואמרה בלא טאקט ש"הלוע שלך מכוער". אמרתי שאני מיניקה והיא אמרה שזה לא משאיר הרבה אופציות לאנטיביוטיקה. הרגשתי אשמה קלה אבל בסוף היא מצאה משהו ונתנה לי את הפתק.
הלכתי.
כמובן שאין לי כסף עלי. אז לא קניתי את התרופה. מצד שני, קיבלתי מנת תשומת לב הבוקר,ראיתי אודטה,אני מרגישה הרבה יותר טוב.

===============================

[עודד_המחפש*]

נו עודד אולי תשפוך אור על ההתנהלות הגברית?
מה אני יודע על ההתנהלות הגברית? אני יודע רק על עצמי.
אני יודע שכשזוגתי על הקרשים, אני מנסה למצוא את הדבר שיעזור לה, אבל בלבי מתפלל שאמצא את הדבר הנכון, כי אחרת אני עלול לחטוף צוננים על כוונותי הטובות ביותר...
יוסף הלך על בטוח, ניסה 3 אפשרויות. פיזור סיכונים.
טוב, בסוף הוא קצת פישל, אבל ברור שהיו לו כוונות טובות. מגיע לו איזה פירגון על הכוונה.

<הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות>

[פריחה_והתחדשות*]

טוב, מי אמר שאני לא מפרגנת. אני אמרתי, קשה לי מדי לפרגן בבימים האלו שאני ממוטטת ומבינה שאני חולה כי לא מצאתי שום דרך אחרת לנוח.
עוד אתמול הכנתי שפע אוכל ועוגות וניקיתי וכיבסתי כדי שלא אתמוטט לבית לא מאורגן חלילה.

שיחה עם ילדון:
"כשאגדל אהיה חוטב עצים"
אמא:"אבל אין עצים בישראל, אולי תעשה משהו אחר?"
"כשאגדל אני אהיה נהג אמבולנס"
"אולי תהיה רופא?" (אני פולניה, אני מודה)
"אני רוצה לנהוג!"
"אז אולי תהיה רופא שנוהג באמבולנס?"אני מציעה לו בערמומיות והוא מסכים
"אני אביא מערבל בטון ואבנה לי בית לידכם ואגור בו. וגם זרובבלה ואת והאחים שלי ואבא , כולכם תעבדו איתי באמבולנס"
"ואיפה יהיו התינוקות שלך?"
"הם יבואו איתי כל הזמן"
"ואם הם יבכו?"
"אני אחבק וארגיע אותם"
"ומה הם יעשו בזמן שתעבוד?"
"הם ינוחו בערסל"

[בלוגית*]

אמא:"בגוף שלנו יש הרבה תאים"
ילדון:"אני מאד אוהב תה-ים בעיקר תה עם נענע"
אני מנסה לעבוד. אני מנסה להתכונן לפגישה טיפולית שיש לי אחרי הרבה זמן. המטפלת התקשרה ובקשה ממני להכין איזה שלושה סיפורים כאיל אני סתם שולפת אותם. כל שנייה יש פה רעש, זה לא ילך. אני שוקלת ללכת לבית קפה ולכתוב באויבתי השחורה הממוחשבת אבל אין עליה את החומר שלי.ובכלל , האשמתי את הלפ טופ שלו בהרבה רעות חולות שבגללן הלפ טופ נעלב ולא יצא מאריזתו ועדיין יוסף המשיך בהתנהגותו שאינה הערצת הקרקע עליה אני דורכת. אז אול יזה בכלל משהו אחר?

למעלה כתבתי קודם שיש עוד שיטה לגרום ליוסף להתעניין בי חוץ מלבכות. השיטה הבנאלית היא שמישהו אחר מתעניין בי. למשל, נעזרנו באיש מקצוע ואחרי שנסתימה הפגישה יוסף רטן ש"הוא לא הוריד את העיניים מהחזה שלך" וש"ניצל כל הזדמנות כדי לגעת בך". הוא גם נזכר בי פתאום אם אני סוף סוף יוצאת מהבית לאיזה מפגש עם חברות בלי הילדים. במקרים כאלו הוא נהיה לאחר מכן דביק , חנפן ונודניק- בדיוק מה שאני אוהבת ..

יש כאן מצב שאינו נגמר - אני עייפה ומוזנחת. אין לי כוח. אני לא משקיעה בעצמי, אני לא אוהבת את עצמי. זה גורם פחות להשקיע בי. בגלל זה כל כך בא לי לצאת ולהיפגש עם חברות שלא מטופלות בילדים קטנים. לשוחח על נושאים אחרים קצת , להתלבש, להשתחרר.

[לוונדר_סגול*]

אני חושבת גם על סדנת פרוזה אבל אין לי ממש אומץ מתאים.
אם אתה גרה באזור פרדס חנה, אז בקרוב נפתחת אחת עם גבי ניצן.

[לוונדר_סגול*]

וואו, שעה עד שזה עלה.
רוצה שאפתח לך לצייר עולם ??

[פריחה_והתחדשות*]

הגיעה השעה, נכון? נפתח דף חדש על דף חדש. האמ תשחיכיתי שיתרחש איזה מאורע גדול שיסמן לי את הגף השני, אבל אולי זה ההפך. אני אפתח דף שני ואז אולי יקרה משהו גדול.?

[פריחה_והתחדשות*]

אני לא מתחברת לגבי ניצן. אבל תודה שחשבת עלי.

[דקל_נור*]

התגעגעתי אז באתי
זה דף בית? זה לא דף בית? לא יודעת איפה... אז עניתי אצלי

[בלוגית*]

מי שבא לכאן, יכול להצטרף אלי ו לצייר עולם יחד.

[פלוני_אלמונית*]

איזה דף משובח.
לקרוא ולהתמוגג.