רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים

תודה בשמת
הייתי מנחשת שזו תגובה ללידה ולתינוק החדש, לא?
ברור
יש פעמים שהיא ממש ערה ,אני שואלת אותה היא מסרבת ואז היא עושה.
חשבתי, אולי היא פשוט מתעצלת לקום ללכת לשירותים?
איך אני יכולה להיות בטוחה שזה התנהגותי (שזה מאד לגיטימי)
ולא בעיה אחרת.
כמה זמן לדעתך הנסיגה הזו תמשך או יותר נכון מתי לדעתך צריך התערבות או להתחיל לדאוג
תודה

מראש מתנצלת על הפלישה לדף של בשמת...
ל יהללוך מלאכים,
יש פעמים שהיא ממש ערה ,אני שואלת אותה היא מסרבת ואז היא עושה.
תנסי לא לשאול, אלא לומר משהו בסגנון של "אני לוקחת אותך עכשיו לשירותים", ואז להרים אותה, ופשוט לקחת אותה לשירותים ולהושיב, כך שהיא תעשה שם. שוב - לא לשאול כלום, להגיד ולקחת. מניסיון שלנו - זה עבד, ואחרי כמה ימים כאלה (בהם הגענו לקחת אותה כל לילה בשעה קצת יותר מאוחרת) - הפיפי במיטה הפסיק.
שווה לנסות. ובהצלחה!

תנסי לא לשאול, אלא לומר משהו בסגנון של "אני לוקחת אותך עכשיו לשירותים
מצטרפת לגמרי.

אך לאחרונה כבר 10 ימים כל לילה מתעוררים רטובים
מזג האוויר התקרר.

צריכה עצה טובה...
הבן שלי בן שנתיים וחצי. לפני חודש וחצי נולד לו אח.
הוא בתהליך גמילה ארוך יחסית, קקי הוא עושה בישבנון מגיל מאוד צעיר, אבל הגמילה מהפיפי היא איטית- שלב ביניים של עם/בלי חיתול -בהתאם לבקשותיו.
למרבה הפלא ובניגוד לדעה הרווחת הוא רצה להפסיק עם החיתול אחרי הולדת אחיו. בגן הוא מאוד נהנה לעשות את הפיפי ביחד עם חבר על הגדר בחצר וגם בבית היה בסדר, היה מודיע ולעיתים אם היה עסוק והייתי רואה שהוא צריך, אז היינו הולכים לעשות ביחד יחסית בקלות.
בימים האחרונים יש המון פיספוסים, למרות שאני שואלת לפני כן אם הוא רוצה לבוא לעשות פיפי, הוא אומר שאין לו וכמה דק' אח"כ הוא משתין איפה שהוא נמצא-על הספה בסלון, על כיסא האוכל... עם תינוק קטן, זה באמת הדבר האחרון שיש לי כח אליו, כל הניגובים והשטיפות הללו.
בנוסף יש עניין של השתנה מכוונת תוך הסתכלות עלינו (כשהוא ערום), כלומר, אם הוא במצב רוח לא משהו, הוא יכול לפזר טיפות של פיפי בכל מקום אפשרי, תוך הצהרה "עשיתי פיפי"!
אני לא כ"כ יודעת איך להתמודד עם זה.
האם זה נורמלי?
איך כדאי להגיב? כמובן שאנחנו מאוד משתדלם לא לכעוס, אך לפעמים זה קשה.
ברור שיש לו הרבה "על הראש" מאז שנולד לו אח. אני גם מרגישה שמיציתי איתו את עניין ההנקה ודי מגבילה אותו, כך שאני בהחלט מבינה את הקושי שלו, רק מנסה להבין איך אפשר להקל עליו ולעזור לו ל"חזור לעצמו".

תודה!

שלום לכלם...
אני מאוד זקוקה לעצות והכוונות, מקווה שהדף הזה, ואתם, הקוראים אותו, תוכלו לעזור לי.
הבן שלי, כרגע בן שלוש פלוס חדשיים.
אנחנו גרים בברלין.
הסיפור התחיל כשהיה בן שנתיים. היינו תקופה של כמעט חצי שנה בישראל, היה חם, הוא היה כמעט כל הזמן ערום, ונגמל דיי בקלות כמעט לגמרי, ממש כבר רק נשאר להוריד לו את החיתול בלילה.
אחר כך, חזרנו לכאן. פה, גם עצם החזרה- מעבר, גם עברנו דירה, גם עבר חוויה לא נעימה של שבוע בגן לא נעים, וגם התחיל להיות קר.
הוא התחיל כל הזמן לפספס. קקי, פיפי, הכל. כל פעם שהיינו יוצאים החוצה, היה עושה במכנסיים, בדרך כלל יותר מפעם אחת. אחרי משהו כמו חודש וחצי פה- חלה פתאום נורא, והמחלה עברה רק אחרי אישפוז בבית חולים של יומיים. שם, לא ידעו לומר מה זה היה בדיוק, רק אמרו שזה היה באזור הבטן. בדיעבד- נראה לי שזה היה דלקת בשלפוחית השתן.
החזרנו לו את החיתולים.
לפני חדשיים, חגגנו לו יומולדת שלוש. ויחד עם היומולדת, גם הוא הפסיק לאט לאט להשתמש בחיתולים- גם לפי דרישתו, כל פעם שאלנו אותו אם הוא רוצה חיתול, והוא אמר שלא.
באותו זמן גם היו שבועיים שהוא לא היה בגן, כך שאת תחילת הגמילה הוא עבר בבית. וכשחזר לגן- אחרי כמה ימי הסתגלות כבר עשה שם.
אבל... כמעט אף פעם הוא לא אומר בעצמו כשיש לו פיפי. צריך לזכור לשאול אותו כל כמה זמן, והרבה פעמים לדרבן אותו הרבה לעשות, לפעמים בפיתויים, או- אם אתה רוצה לקבל או לעשות את זה, אתה צריך קודם לעשות פיפי. או- בוא נראה מי יגיע ראשון לשרותים, וכו.
כשהוא כבר בשירותים, או ליד העץ, אז הוא שולט בהכל בעצמו. מנקה אחריו, מוריד את המים, מרים את המכנסים לבד, וגם מחזיק את הבולבול ומכוון...
בלילה, הוא עם חיתול, וכל בוקר מוריד וזורק אותו לפח לבד.
והבעייה הכי קשה, היא, קקי...
מאז תחילת הגמילה הנוכחית, לא היתה פעם אחת, או שהיתה בפעם אחת שעשה בסיר.
שאר הפעמים- אם זה בבוקר- אני שואלת אותו אם יש לו קקי, או שהוא רוצה להוריד את החיתול, ואם יש לו עוד קקי, אז הוא נשאר עם החיתול עוד קצת. אם זה אחרי הבוקר, לא משנה כמה אני שואלת, הוא אומר שאין לו, ולא מסכים לשבת לעשות או ללבוש חיתול, ותמיד בסופו של דבר עושה בתחתונים.
עד לפני שבוע, כנראה היה מתאפק עד שהיה עוזב את הגן, בימים שלא עשה בבוקר, ועושה כשהוא איתנו. אבל לפני שבוע פעם אחת, והיום, הוא עשה בתחתונים בגן.
היום, כשבאתי לקחת אותו, הגננת (המרגיזה!) הודיעה לי בחגיגיות שאיליאס עשה קקי בתחתונים, היום, והיא החזירה לו את החיתול. הוא היה מהבוקר עם חיתול, למרות שכבר עשה קקי.
כמה מילים על גן ועל הגן- לא רוצה לפתוח פה דיון על זה. הגן שלו הוא גן מקסים שאני מאוד מרוצה ממנו, גן מונטיסורי, שנותן המון הבנה והקשבה וחופש לילדים.
אני אמרתי לגננת השניה, שהרחיבה איתי את הדיבור על הנושא, שמעכשיו בבקרים שהוא לא עשה עדיין קקי, הוא יגיע עם חיתול, אבל אחרי שיעשה, ואם כבר עשה, שיהיה בלי. כי עם פיפי, בדרך כלל הוא אומר (יוצא בגן בערך שלוש פעמים בשבוע מתוך חמישה ימים שהוא מפספס, עד עכשיו).
אז זה הסיפור.
מאוד אשמח לדעותיכם- דעותיכן בעניין. לא קראתי את כל הדף, אם יש למשהו להפנות אותי לסיפור דומה, פה או במקום אחר, אשמח.
תודה, אני קצת במצוקה עם העניין....

אה, כן, עוד כמה פרטים חשובים-
אני עומדת ללדת עוד חדשיים, וגם בגלל זה קצת לחוץ לי לסיים עם העניין הזה עכשיו, גם כי אני יודעת שיש תמיד קצת רגרסיה של האח הגדול אחרי לידת אח צעיר.
ועוד עניין- בקשר לכעס- היום הגננת שהיתה צריכה לנקות אותו כעסה עליו. אני גם הרבה פעמים כועסת עליו. אבל, שמתי לב, שהוא הרבה יותר משתף פעולה ומבין כשאין בפעולה שלי כעס. אני יכולה להגיד לו שזה לא נעים לי החוויה, ושזה לא לעניין שהוא לא אומר לפני, אבל בלי כעס.
המון המון תודה......

נשמע מאד לא פשוט.
אולי תרצי לקרוא גם את גמילה מחיתולים בגן ו גמילה מקקי בחיתול.
במצב כזה לדעתי הכי טוב לתת לילד להיות ערום כמה שיותר ולאפשר לו לעשות את צרכיו בחוץ, בתנוחה שהוא בוחר. לא להציע, לא להזכיר, כלום. מינימום התערבות.
זה שהוא בגן כמובן מסבך את הענינים.
אם הגן אכן מתיימר לתת הבנה והקשבה וחופש לילדים אולי אפשר לצפות ליותר שיתוף פעולה מצד הגננות. אם הוא עושה קקי בלי להודיע, מבחינתן זו אותה עבודה אם זה בחיתול או בתחתונים- לנקות את הטוסיק צריך בכל מקרה ואת התחתונים ממילא את צריכה לכבס ולא הן.
אני מציעה לשלוח לגן הרבה בגדים להחלפה ושקית אטומה לכביסה מלוכלכת ולהסביר להן שחשוב לך מאד לא לבלבל אותו עם חיתולים כדי לא להחמיר את הרגרסיה.

תודה תזמורת על תגובתך!
אצלנו קצת קשה להיות ערום, גם לא מספיק חם, וגם אין לנו חצר, אנחנו בדירה קומה שניה עם מרפסת קטנה...
באמת, הגננת שדיברתי אתה היום, כן היתה מוכנה לשתף פעולה, וגם עוד גננת שאיתה בדרך כלל אני מדברת מכירה ומודעת למצב. אבל לצערי, זו לא זאת שהיתה צריכה להחליף לו היום ופעם קודמת... היא דיי חדשה בגן, ויחסית לשתיים האחרות גם פחות עם נסיון.
מה שהגננת שדברתי אתה הסבירה לי, שאם הקקי רך אז זה מאוד קשה להן לנקות אותו, כי הוא גם יוצא מהתחתונים והכל נמרח. היא אמרה אפילו, שאם הקקי היה קשה, אז בטח זה היה פחות עניין...
וגם מההכרות שלי אתו בעניין הזה, הוא הרבה פחות משתף פעולה כשעושה בתחתונים, לעומת כשעושה בחיתול- ופשוט מודיע, ונותן לנקות אותו בדרך כלל.

אני כבר חדשיים, מאז תחילת הגמילה, שולחת אותו עם שקית עם בגדים להחלפה, שלאט לאט כבר לא משתמשים בה כל כך. זו לא הבעייה. גם יש להם שם ארגז מלא בבגדים רזרביים.
אני חושבת שהגננת שהחליפה לו היום ממש נגעלה, ונראה לי גם שכעסה עליו.
בכל מקרה, אני לא אוותר בעניין. אם הן לא מוכנות, אז עדיף לי אפילו שישאר בבית... עם כל הקשיים הכרוכים בעניין...
כתבתי לה מייל לפני כמה שעות, שאני מבקשת מהן לא לשים לו חיתול אלה אם כן הוא צריך קקי, ולהוריד אחרי. אני ממש לא מבינה למה היא שמה לו חיתול על דעת עצמה היום, ועוד אחרי שכבר עשה קקי!!!.... אני כנראה קצת כועסת עליה.

את הדף גמילה מחיתולים בגן בדיוק סיימתי לקרוא, מייד עוברת ל גמילה מקקי בחיתול

לפעמים בא לי לצרוח.
אני חושבת שהגננת שהחליפה לו היום ממש נגעלה, ונראה לי גם שכעסה עליו. אם אין תנאי בגן שילד יהיה גמול הגננת צריעה לדעת שזה מה שיקרה. וגם ילדים גמולים לחלוטין לפעמים מפספסים (והנה היפה שלי גמולה, מעולם לא עשתה קקי בתחתונים והיום ברח לה במקרה אז מה?).

שאני מבקשת מהן לא לשים לו חיתול אלה אם כן הוא צריך קקי, ולהוריד אחרי. אני ממש לא מבינה למה היא שמה לו חיתול על דעת עצמה היום, ועוד אחרי שכבר עשה קקי!!!....
ברגע שנתת לה היא מנצלת את המצב. זה מבלבל אותך ואת הילד. לדעתי אל תתני שישימו לו חיתול בכלל גם לא לקקי. הוא בן שלוש, גדול. שיקחו אותו לשרותים מידי פעם ויציעו לו.ואם מידי פעם בורח לא נורא. תבהירי בעדינות אך בתקיפות שככה את רוצה.
שאם הקקי רך אז זה מאוד קשה להן לנקות אותו, כי הוא גם יוצא מהתחתונים והכל נמרח. אפשר לשלוח מגבונים, מים ומעט סבון יעשו את העבודה.
גם לי לא היה קל עם המטפלות בגן כשרציתי לגמול את הקטנה (ראי גמילה מחיתולים בגיל צעיר)
וגם אצלי הבן בשבועות הראשונים של הגמילה לא הסכים לעשות בשרותים רק בתחתונים (לא נתנו לו אופצייה של חיתול אין יותר וזהו) והגגנת החליפה בלי מילה ואמרה לא נורא זה יסתדר. וזה הסתדר לשמחתנו אחרי שלושה שבועות. בהתחלה עשה בבוקר בבית והבאנו לגן אחרי שעשה ולאט לאט זה הסתדר ועושה גם בגן.

גם כי אני יודעת שיש תמיד קצת רגרסיה של האח הגדול אחרי לידת אח צעיר. לא תמיד, לא אצל כולם. אנחנו התחלנו בגמילה מיד לאחר שאחותו נולדה והלך מצויין.
בהצלחה ומחכה לעדכון!

תודה מיכלילי.
ברגע שנתת לה היא מנצלת את המצב
אני לא נתתי לה. זה היה לגמרי על דעת עצמה. היא פשוט הודיע לי היום שהוא מעכשיו עם חיתול בגן. ואז אני הצעתי את העניין של חיתול רק בשביל קקי.
זה הסתדר לשמחתנו אחרי שלושה שבועות
אצלנו זה כבר חדשיים ככה...
בכל מקרה, גם חשוב לומר, שאני קצת לא בסדר לפעמים עם ענייני הקקי. אני נלחצת, וקרה הרבה שכעסתי כשעשה. רק לאחרונה, אני עובדת על עצמי לא להתרגש מהעניין.
בעניין החיתול לקקי- מבחינתי אין בעייה. אם יש לו בעייה ללכת לשרותים לעשות (הוא מאוד אוהב להתחבא בכל מניי מקומות ובהם לעשות) אז אפשר לשים לו חיתול בשביל זה, ואחר כך להוריד. אני רוצה שגם בשבילו זאת תהייה חוויה כמה שפחות מלחיצה ונעימה ומשחררת.
אני דיי הודעתי להם בגן על ההחלטה שלי. וכתבתי בבירור במייל ששלחתי להם, שאחרי שעשה קקי, שישאירו אותו בלי חיתול.
מחר בבוקר בטח נדבר על זה. אני לא הולכת לוותר בעניין, מצידי שישאר בבית אם הן לא מקבלות את זה.
הטיעון שלהן היה שהוא מאוד עסוק כל הזמן, מעסיק את עצמו ללא הפסקה, ואז לא רוצה ללכת לעשות בשרותים, וצריך לשכנע אותו. אני יודעת את זה, גם אתנו זה ככה, אבל עדיין, עוברים עלינו ימים ארוכים ללא פיספוסים, מצליחים להגיע כל כמה זמן מבוקר שהוא יעשה פיפי. וגם בגן זה עד עכשיו הלך דיי בסדר.
אני גם מאוד מתעצבנת מהסיפור, הם כל כך רגישות ומבינות ומתחשבות בדרך כלל, אני לא מבינה מה קרה עם העניין הזה היום, וזה מאוד מכעיס אותי.
מקווה שהגננת שהחליפה פשוט הגזימה בהתנהגות שלה ותבין את זה בעצמה.
אמשיך לעדכן, ואשמח לשמוע עוד.....

גם חשוב לומר, שאני קצת לא בסדר לפעמים עם ענייני הקקי. אני נלחצת, וקרה הרבה שכעסתי כשעשה
אהה

אם כך, מציעה למקד את המאמצים בעצמך. שנני לעצמך: לא להלחץ, לא לכעוס, זה רק קקי, וזה רק שלב וזה יעבור...
ברגע שתצליחי לא להלחץ, המצב ישתפר.

כן, זה ברור..
הבעייה הדחופה היא מה לעשות כרגע בעניין הגן. הנה, אני נכנסת לפה על הבוקר, כי ממש לא בא לי להביא אותו לשם. הוא עדיין לא עשה קקי היום. וממש ממש לא בא לי להלביש לו חיתול. ואני גם דיי בטוחה שגם לו לא.
דוקא היום יש לי פגישה עם המיילדת, שזה יהיה קצת לא נוח ללכת אתו. חשבתי להתקשר לגן, לקבוע שיחה אתם, ועד אז אולי להשאיר אותו בבית.

המשכתי לכתוב בדף גמילה מחיתולים בגן

שליחה על ידי אליס* » 30 יוני 2008, 23:07

בתי בלי חיתולים מגיל שנתיים אחרי פיפי וקקי בישבנון מידי פעם כבר מגיל שנה. עכשיו היא בת שנתיים ו3- חודשים ויש רגרסיה, רק בעינייני פיפי (תודה לאל). אני מנסה לא לעשות מזה עניין אבל כן להגיד ש"פעם הבאה בשירותים, נכון?" - או גם זה מלחיץ מידי? גם לפעמים אני רואה תוך כדי וישר רצה ושולפת אותה לשירותים לסיום, זה דרמטי מידי? בן זוגי משום מה חושב שזה נכון להציע לה לחזור לחיתולים אם היא רוצה... בקטע של לכבד את הרצונות שלה. היא בכלל לא מתעניינת ברעיונות שלו לשמחתי. מה אתן/ם חושבות/ים? נראה לא הדבר הנכון, להציע חיתול...כשהיא כבר 3 חודשים בלי וזו רק רגרסיה קטנה (אך לפעמים 3-4 פעמים ביום פיפי על הרצפה). דרך אגב היא גם גמולה בלילה, ביחד עם הגמילה ביום, ובלילה לא היה אף פיספוס, אז שליטה בסוגרים יש לה!
תודה על ההקשבה ועל ההערות שיבואו

להחזיר חיתול- חס וחלילה.
יתכן שהיא קצת חולה ובורח לה בגלל אובדן שליטה חלקי בסוגרים. יתכן שזה יהיה הביטוי היחיד של מחלה קלה שתעבור ללא סימפטומים אחרים (או שלא

).
איך היא מגיבה לתגובות שלך כשהיא מפספסת?

אליס,
זה טבעי ונורמלי וזמני.
קורה לכולם, עובר מעצמו לרוב.
איזה להחזיר חיתול? מה היא בעונש??

כל עוד אין דרמה, טכנית זה לא חשוב לה אם עשתה על עצמה או בחיתול,
ולכן אין לה סיבה לרצות בחיתול (אפשר לנחש שזה לא שיא הנוחות).

לגבי להעביר או לא באמצע הפיפי,
יש להכיר את הילד כדי לענות.
אני לא אוהבת להעביר.
עכשיו היה לנו שבו שלם רק של פיספוסים עם הקטנה (הייתה חולה עם כאבי בטן).
עבר מעצמו אחרי שבוע, מבלי שהערתי לה במיוחד.
כשהתאזנו לה עניינים האחרים גם חזרה לעשות בסיר.

שולחת כוחות

שליחה על ידי אליס* » 01 יולי 2008, 10:51

תודה לכן. היא בכלל לא מתרגשת כשהיא מפספסת, רק אומרת לנו שהיא עשתה. גם אם אני מעבירה אותה זה לא מפריע לה. מה שכן מעצבן אותה לפעמים זה כשאני שמה אותה על האסלה גם כשהיא אומרת שאין לה... אבל מה לעשות היא תמיד אומרת שאין לה (בזמן האחרון)..ןנגיד לפני נסיעה באוטו צריכ לעשות פיפי, לא??
.אולי אפסיק להעביר באמצע (אלא אם כן זה על מקום כמו מיטה/שטיח/וכו)...אני גם בטוחה שזה יעבור....
אולי היא חשה מה שעוד לא סיפרנו לה, שיש לי מישהו קטן בבטן . (: (עדיין לא ממש רואים-אמצע שלישי). תודה לשתיכן על התמיכה

אולי היא חשה מה שעוד לא סיפרנו לה, שיש לי מישהו קטן בבטן
ברור (-:
מזל טוף

מעצבן אותה לפעמים זה כשאני שמה אותה על האסלה גם כשהיא אומרת שאין לה...
תפסיקי עם זה.
את רואה זה ממילא לא עוזר, רק מחזק את "משחק השליטה".
הכי קשה? להרפות.
חיבוק

_אולי היא חשה מה שעוד לא סיפרנו לה, שיש לי מישהו קטן בבטן
ברור
מזל טוף_
ואני מסכימה עם קטקטית גם בעניין השני:
_מעצבן אותה לפעמים זה כשאני שמה אותה על האסלה גם כשהיא אומרת שאין לה...
תפסיקי עם זה.
את רואה זה ממילא לא עוזר, רק מחזק את "משחק השליטה".
הכי קשה? להרפות._

אני בטוחה שעיכבתי את הגמילה בגלל שהצעתי לו כל הזמן לעשות פיפי. אני רואה את זה אפילו עכשיו, כשיש לילדים שלשול ושניהם מסרבים לשבת בשירותים (בת 4.9) ובסיר (בן 2.3, גמול מגיל שנה וחצי) כשאני מציעה להם, אפילו לפני נסיעה ארוכה. וכמובן, השלשול ישר מעורר את השאלה אם להחזיר חיתול לקטן (לא מעורר אותה אצלי, אצל אחרים) - אחרי כמעט שנה בלי חיתולים! "ואם לכם היה שלשול הייתם רוצים לעשות את האיכסה הזה המלא וירוסים על עצמכם?" אני שואלת בתגובה...

נשמע שיש לכם בסך הכל רגרסיה קטנה בתגובה להריון... לדעתי אם לא עושים עניין זה יכול לגווע די בקלות. אבל אני מכירה מקרה של בת כמעט ארבע שעכשיו החזירו לה חיתול בלילה - תגובה לאח קטן שהתחילה עוד בהריון וכנראה הלכה והסתבכה. אני חושבת שזה נורא להחזיר את החיתול, אבל אם אחרי מחשבה עמוקה של ההורים זה מה שהוחלט - מי אני מה אני... אותי לא שאלו.

הפלוני זאת אני

<ריש גלית ממחשב חדש דנדש>

בתי בת שנתיים וכבר לפני חודש וחצי הורדנו את הטיטול (חד פעמי) שאיתו היתה מאז שנולדה, היא פשוט הראתה סימנים שהיא כבר מבינה ואמרה כשיש לה קקי/פיפי ובאמת עשתה יפה בסיר ואח"כ די מהר עברה לשירותים עם מעט מאד פיספוסים במשך כל היום. (בלילה השארנו את הטיטול כי אחרי שני לילות בלי, ראיתי שהיא עושה לפעמים ממש מתוך שינה ואין לי כוח לקום להחליף בלילה. כנראה זה עוד מוקדם להוריד לה טיטול בלילה..)
בשבועיים האחרונים- אחרי ההצלחה וכו'...חזרה לפספס כל היום. רק קקי עושה בשירותים. (פעם ביום, לרב) אני חושבת שאולי זה בגלל שאני צריכה עוד מעט ללדת והיא מרגישה שאני יותר עייפה, חלשה וחסרת סבלנות (בכלל ואולי גם כלפיה...)
מה אתם אומרים? יכול להיות שזה בגלל זה?(וזה עוד לפני שילדתי והתווסף תינוק חדש וכו'.. אגב, היא בכורה אז זה יהיה שינוי גדול עבורה)
קרה למישהו משהו דומה?
וגם-מה לעשות? או שלא לעשות...? אפילו חלפה במוחי המחשבה להחזיר את הטיטולים עד שתהיה מוכנה... כי נמאס לי כל היום לנגב פיפי מהרצפה! ולהוריד תחתונים, מכנסיים וכו'... אבל נראה לי שזה רק יבלבל אותה יותר-להחזיר את הטיטול. אז ויתרתי על הרעיון.

לדעתי, זה יעבור. אין קסמים. יש עליות ומורדות עד שעולים על דרך המלך. זה לא יקח הרבה זמן, במיוחד אם תמשיכי באותה רוח. לנגב פיפי מרצפה זה באמת לא נורא וכל עוד קיץ, זה הזמן לסיים עם העניין הזה. להלביש רק מכנסיים קצרים. בלי תחתונים, בלי סנדלים, ואז רק המכנסיים נרטבות. אז תחליפי כמה זוגות מכנסיים ביום זה הכל. אם את לפני לידה, אז אח"כ יהיה לך עוד פחות נוח. בקיצור לדעתי פשוט תמשיכו כרגיל בלי לתת לזה שמות גרנדיוזים כמו מאבקי שליטה ובלי לעשות לזה פסיכולוגיזציה כי אין בזה שום טעם.

עזרה דחופה!!!!!
הבת שלי בת 3, גמולה מגיל שנתיים וקצת מחיתולים.
בשבועיים האחרונים היא נמנעת מלעשות קקי בשרותים, רוב הזמן היא מתאפקת ורק כשזה מגיע לכאבי תופת באזור הטוסיק , יוצא לה קצת בתחתונים.
זה התחיל כנראה ממשהו פיסיולוגי (יש לה מערכת עיכול מאוד רגישה וכמה ימים של עודף דגנים יצרו לה פקק מאוד קשה שהיא ניסתה להוציא בשירותים ולא הצליחה).
את הגוש הראשון היא הוציאה תוך כדי צרחות אימים, כמו לידה, ובאמת יצא כדור טניס קשה מאוד. ומאז פעם ביומיים בערך (היו גם יומיים שלמים ללא כלום) יוצא לה בתחתונים ומלווה בכאבים עד שיוצא, ושורף לה אחרי שיוצא...
כארבעה ימים אחרי זה התחיל פסטיבל יום הולדת 3 שלה שכלל 3 ימים של חגיגות, עם הקפדה רצינית על תזונה חוץ מבחגיגת המשפחה הקרובה שכללה ארוחה לכולם, ולא רציתי להחריג אותה יותר מדי ביום הולדתה. החגיגות לא היו יותר מדי אינטנסיביות אבל מדובר בילדה עם רגישות יתר (גם בעיכול החיים יש רגישות גדולה).
אחרי יוםההולדת חשבתי שזה יפתר והיא באמת ניסתה יום אחד לשבת בשרותים אבל לא יצא לה כלום.
לפני יומיים אבא שלה נסע למילואים ליומיים ויכול להיות שזה גם הוסיף למצב הרגשי שהיא נמצאת בו כרגע.....היא קשורה אליו מאוד וכשהוא נוסע לעיתים, היא לוקחת את זה תמיד קשה.
אני לא יודעת מה לעשות!!!!!
אנחנו צריכים לטוס בעוד שלושה ימים לחופשה המשפחתית השנתית שלנו

ואני מפחדת שזה לא ייפתר עד אז.
היא סובלת, אין לה מצב רוח ואנרגיה לכלום. אני לא מדברת איתה בכלל על עניין השרותים, לא אכפת לי שתעשה בתחתונים העיקר שתשחרר ויצא לה, אני לא רוצה להלחיץ אותה.
יש למישהו רעיון מה עושים? אם יש מה לעשות או לחכות בסבלנות? כואב לי על זה שהיא סובלת למרות שהכאבים פחות חזקים מאשר בהתחלה.
אם יש לה באמת איזה פצע בפי הטבעת, מה עושים?
יכול להיות שרצף הארועים גרם לרגרסיה, או אולי היא עוצרת הכל ולא משחררת.... (בתהליך הגמילה זה מה שהיא עשתה עם הקקי , התאפקה עד שזה ברח לה).
אודה מאוד לכל מי שיכול לעזור.

הילד בן שנתיים וארבע ואחרי תקופה שהיה לסירוגין בלי חיתול בבית וישב על הסיר מידי פעם החלטתי שהגיע הזמן להוריד את החיתול סופית.
מאז שהורדנו - כבר שבועיים - הילד לא משתף פעולה בגרוש! לא משנה אם הוא ערום או עם תחתונים, לא משנה אם הוא בבית או בחוץ, הוא לא מוכן לשבת על סיר או ישבנון או להשקות עץ או כל דבר אחר. הוא פשוט עושה. לפעמים מודיע ואז עושה, לרוב עושה ואז מודיע.
פיפי הוא פשוט עושה. קקי - מבקש חיתול ובינתיים לא מקבל, ואז זה פשוט יוצא כשלא מצליח להתאפק יותר.
אם אני תופסת בזמן את זה שיוצא אני מביאה מהר סיר ותופסת חלק, ואז משבחת אותו על ההצלחה.
אבל אני לא ממש יודעת מה לעשות. זה לא ממש זז לשום מקום ואני ממש לא רוצה להחזיר את החיתול הארור.
תובנות? עצות? <וסתם להגיד לי תרגעי, זה בסדר גם הולך>

אני מציעה להרפות ולחזור לטיטולים. אולי הוא לא בשל עדיין?
את הגדול שלי גמלתי בגיל שלוש ולא נכנעתי ללחצים של "תגמלי אותו הוא כבר גדול" וכיוצ"ב.
והגמילה הלכה סבבה לגמרי הוא גם אחרי שבוע לא רצה לשים טיטול בלילה והפסקתי ולא היו לא שום בעיות של הרטבה בלילה. בקיצור הלך בכיף ואני חושבת שפשוט לקח לו זמן להתבשל על זה וכשהוא היה בשל זה הלך חלק.

בהצלחה

מבקש חיתול ובינתיים לא מקבל, ואז זה פשוט יוצא כשלא מצליח להתאפק יותר
אוי, זה נשמע ממש לא טוב. שימי עצמך במקומו. חישבי מה היית מרגישה אם היית בסיטואציה דומה. עזבי אותו, שימי לו חיתול. מבטיחה לך שהוא לא יהיה עם חיתול עד גיל 7. המאבקים סביב הנושא הזה, לא מועילים. הם אפילו מזיקים. הגמילה היא ענין אישי ולא תלוי בגיל מסוים. יש כאלה שיגמלו מוקדם, אחרים יתחילו, יחזרו אחורה, יתקדמו שוב וכן הלאה. החיתול הוא לא ארור. בטח שלא בשבילו. הוא רואה בו סוג של הגנה. ספקי לו אותה.

לא חשבתי על זה בזמנו אצלנו הגדולה פתאום חזרה לעשות פיפי בלילות - לא כל לילה אבל ילדה שנגמלה מהר בגיל שנתים התחילה להרטיב במיטה בגיל ארבע ובסוף התברר שהיו לה תולעים .
הן פשוט יוצאות וזוחלות לפות והגירוי גרם לה לאבד שליטה
טיפול נגד תולעים והילדה כמו חדשה - שווהלזכור שלפעמים הפתרון הוא ... פיזי, לא רגשי
אני פשוט לא חשבתי על זה כעל רגרסיה כי אף פעם לא עשיתי עניין מפיספוסים

עכשיו נכנסתי בגלל שהקטן החליט להיגמל, קראתי בשביל להיזכר שטוב שהוא מכתיב את הקצב

[ היום היו ארבע פעמים קקי בתחתונים]

בתי בת 3. גמולה מגיל שנה וחצי. השנה נכנסה לגן בפעם הראשונה ( הייתה איתנו בבית עד עכשיו), כשבוע אחרי תחילת הגן התחילה לעשות את הקקי בתחתונים, זה נמשך כבר חודשיים ואני חסרת אונים. היציאות בתחתונים הן בעיקר בגן (כל יום) בבית עושה בשירותים ולעיתים רחוקות גם בתחתונים. אני יודעת שבגן יש סובלנות גדולה לענין, ושנוהגים בה בכבוד. כששאלתי אותה למה היא עושה בתחתונים, אמרה שזה נעים לה.
מה היא מנסה להגיד לי? ואיך אני יכולה לעזור לה? אני גם פוחדת שבגן יאבדו את הסבלנות.
בבקשה עזרה.

זו לא סתם רגרסיה, זה פעמון אזעקה אדום וגדול.
הייתכן שזה קשור לכניסה לגן? איך היא מסתדרת שם באופן כללי? איך היא נפרדת בבוקר?
האם יש גורם אחר שהשתנה בזמן האחרון?

ברור לי שזה פעמון אזעקה אדום גדול רק שלצערי קשה לי לקרוא אותו. באופן כללי נראה שהיא מסתדרת טוב. זה גן וולדורף קטן ונחמד ואני מכירה שם את רוב אנשי הצוות (הכרות קודמת/ חברית) בנוסף הגן נמצא מרחק הליכה מהעבודה שלי. היא נפרדת בבקר בשמחה. גורם נוסף שאכן השתנה הוא מעבר דירה שלנו בקיץ, אבל עדיין לי נראה שזה קשור בגן. תודה שהתייחסת. בבקשה תמשיכי, אני חסרת אונים.

בגן היא הולכת לבד לשירותים או צריכה לבקש שייקחו אותה?
יכול להיות שהיא מתביישת לבקש, ופשוט מתאפקת עד שבורח לה?

גם אני חשבתי שאולי היא פשוט איסטניסית שלא רוצה לעשות בשירותים בגן (ואם כן, זה מובן).

בכל אופן, זה שאת בחרת לה גן שנשמע על פניו מצוין, לא אומר שלא יכול להיווצר קושי.
השאלה איך בודקים את זה...

בתי בת 3. גמולה מגיל שנה וחצי. השנה נכנסה לגן בפעם הראשונה ( הייתה איתנו בבית עד עכשיו), כשבוע אחרי תחילת הגן התחילה לעשות את הקקי בתחתונים, זה נמשך_
לפעמים השירותים של הגן לא כל כך נגישים. כדאי בסוף היום, לפני שהולכים לעשות פיפי עם אמא, בשירותים של הגן. ככה מתאמנים, ומכירים את השטח.
ככה, על הדרך, גם אפשר לבדוק איך מגיבה העוזרת של הגננת, זו שאחראית על הניקיון, לטפטופים.
יש גננות, שקשה להן עם שירותים, אם מישהו שכח להוריד את המים... או פספס והשתין לא בדיוק באמצע...
מספיק שהגננת כועסת פעם פעמיים, (גם אם על ילד אחר) והילדה מבינה את המסר שאסור לטעות. מי שלא עושה (בשירותים של הגן) לא טועה.

זו לא סתם רגרסיה, זה פעמון אזעקה אדום וגדול. לגמרי.
_זה שאת בחרת לה גן שנשמע על פניו מצוין, לא אומר שלא יכול להיווצר קושי.
השאלה איך בודקים את זה..._
אני הייתי נשארת איתה כמה ימים בגן, ימים שלמים הכוונה. האם ההסתגלות היתה הדרגתית, או שהיא נשארה לבדה מהתחלה? את אומרת שזה התחיל אחרי שבוע, אני מניחה שזה אומר שנשארה לבדה בגן אחרי פחות משבוע?

גם אצלנו רגרסיה. ילדה (בת שנתיים ורבע) שגדלה בלי חיתולים מגיל שמונה שבועות... עכשיו ביציאות החוצה ובבית היא עושה פיפי בלי להודיע (קקי היא כן מודיעה, וגם הלילות יבשים). לא מוכנה שאקח אותה לשירותים / לעץ / סיר נייד... לא מוכנה לשום דבר עד שבורח ויוצא. זה מובן לאור הרקע: חזרנו לארץ אחרי שהות ממושכת בחו"ל והחזרה היתה (ועודנה) לא קלה. תקופה ארוכה שלא מצאנו בית וגרנו בבתים ארעיים. עדיין אנחנו מרגישים שאין לנו את המקום שלנו ולכולנו געגועים למקום אותו עזבנו. בנוסף, הילדים הישראלים בגני השעשועים נראים לה תוקפניים ומתקרבים יותר מדי (לעומת האמריקאים המנומסים והמרוחקים) והיא בהיסטריה כרגע מחברת ילדים. אני לגמרי מבינה את התגובה שלה ואני חושבת שזה טבעי לחלוטין, ושזה עניין של זמן והרבה סבלנות.
השאלה שלי היא פרקטית - מה לעשות כשהיא עושה בכל מקום? לחיתול אני בוודאי לא חוזרת. אני יוצאת לכל מקום עם שניים-שלושה זוגות מכנסיים ובד לניגוב.. אבל היום למשל היינו במוזיאון המדע והיא עשתה שם פעמיים על רצפת המוזיאון. אני מרגישה שלא נעים לי לצאת איתה למקומות כאלה. זה גורם לי להיות במחשבות תמידיות של "מה יהיה אם היא תעשה לי פה עכשיו" ואני ממש לא רוצה לחוש את זה ולא להעביר לה תחושות כאלו של מצוקה. נראה לי גם לא מתאים להגיד במצבים כאלה "בפעם הבאה נעשה בסיר / שירותים" כי זה לא שהיא לא יודעת איפה "מקובל" לעשות פיפי. יש עוד משהו שאני יכולה לעשות חוץ מלחכות בסבלנות שנמצא לנו את המקום שלנו ונבנה לנו שגרה קבועה ונעימה?
חשבתי גם על תחתוני גמילה לתקופה הזו. מישהו התנסה? זה לא יהיה כמו לחזור לחיתולים?

בעצם, כשאני חושבת על זה אז גם לפני שחזרנו ארצה היא לא היתה לגמרי גמולה והיו פספוסים פה ושם. אבל לא בהיקף כזה ולא בהתנגדות כזו להצעות לפשפושים.

תודה לכל המגיבות. אז ככה...איסטניסטית היא ממש לא. בניגוד לאחותה הגדולה (בת 5) היא ילדה חופשיה מאוד ומשוחררת. כמו שהגדירה אותה הגננת "רוח חופשית". יכול להיות שעזבנו אותה בגן מהר מדי (אכן כעבור שבוע) אבל הקליטה נראתה כל כך נפלאה שלא נמצאה אז סיבה להישאר. האם לחזור למספר ימים לגן עכשיו? המחשבות שלי הולכות עכשיו לכיוון של מאבקי שליטה שהיא מנהלת עם צוות הגן (או יותר נכון לומר שהם מנהלים איתה) היא ילדה שמאוד קנאית לחופש שלה ומאוד עצמאית בדרך כלל משתפת פעולה ולא נכנסת למאבקים, פשוט כי אנחנו לא נכנסים איתה. בגן, מקורח הנסיבות (זה בכל זאת גן) היא כפופה למערכת חוקים ונראה לי שהיא פשוט לקחה לעצמה שליטה על המקום היחיד שבו לא ניתן לאף אחד לכופף אותה. מבירור שעשיתי היום עם הגננת הסתבר לי שהם מרבים להציע לה שירותים ומושיבים אותה בזמנים קבועים ונראה לי שהם נכנסו איתה למאבק שברור שהיא יוצאת בו מנצחת (כשהיא עושה בתחתונים ולא בשירותים) ביקשתי את הגננת שזה יפסק ושפשוט יעזבו אותה ויפסיקו לעשות ענין וכרגע הסיכום הוא שהם פשוט מנקים אותה בלי יותר מדי דיבורים (כמו שאני נוהגת בבית) ומפסיקים להציק לה. אני מקווה לטוב. איך זה נשמע? כמו סיבה מספקת, או שכדאי להמשיך ולבדוק מעבר לזה..

פתאום חשבתי על עוד משהו, יכול להיות שמה שהילדה שלי בעצם אומרת לי זה "חשבת שאני כבר מספיק גדולה ללכת לגן, אז אני לא!"???

הם מרבים להציע לה שירותים ומושיבים אותה בזמנים קבועים
בהחלט מתכון למאבק.

אני התחלתי ללכת עם הבן שלי ל קבוצת משחק כשהיה בן קרוב לשנתיים. הייתי באה איתו לשם פעם-פעמיים בשבוע במשך 3 חודשים עד שנוכחתי לדעת שבעצם אני מיותרת שם ואז התחיל ללכת ולשהות שם לבדו (שוב, פעם-פעמיים בשבוע, כ-3 שעות כל פעם). כך שלי אישית נראה שהסתגלות של פחות משבוע זה ממש כלום... (אני די קיצונית, אני יודעת).
חוסר הרצון לעשות בגן לא חייב להיות קשור לאיסטניסיות. הבן שלי לא מוכן לעשות קקי בכלל מחוץ לבית- רק אצל סבתא וגם אז רק כשאני בסביבה. בכל מקום אחר הוא יעדיף להתאפק, יבקש לחזור הביתה (למשל אם אנחנו בגן השעשועים) ואם לא תהיה ברירה יעשה בחוסר רצון עז. וזה לא כי בבית יותר נקי (לצערי הרב). את יודעת מה, אני אלך אפילו יותר רחוק- כבר בתור תינוק (מפושפש חלקית) אני זוכרת שבימים שהסתובבתי איתו מחוץ לבית, כשהוא מחותל, הוא היה שומר את הקקי לפעמים עד שהיינו חוזרים הביתה ואז עושה. וזה בתקופה שהיה מסוגל לעשות קקי 4-5 פעמים ביום בכיף.
לדעתי, בבית יש תחושת בטחון שאין במקומות אחרים, ואני חושבת שהרבה אנשים מבוגרים גם מעדיפים לא לעשות קקי מחוץ לבית, אולי אפילו שלא במודע. לדעתי זה סוג של אינסטינקט פרימיטיבי- לעשות קקי רק במקום מוכר ובטוח.
נכון שלא כל הילדים כאלה, לפחות לא קיצוניים כמו הבן שלי, אבל אני נתקלת בהרבה סיפורים על ילדים שלא אוהבים לעשות צרכים בגן, מפספסים בגן יותר או מתאפקים המון שעות, כך שאני חושדת שזה לא ממש נדיר, ולפחות בעיני זה נורמלי ומובן לגמרי.
במקרה שלך- לא רק שהגן הוא מקום חדש ועדיין זר, גם הגננות הן דמויות יחסית זרות, ונוסף לכך גם מציקות ומנדנדות לה (להציע הרבה ולהושיב בזמנים קבועים זה וואחד נדנוד, גם אם הכוונות טובות). אני ממש לא מתפלאת שהתוצאה היא קקי בתחתונים...

וכן, בהחלט יתכן שהיא מנסה להגיד לך שהיא לא מספיק גדולה, או לפחות שהיא צריכה יותר זמן להסתגל (זה שנעים לה לשחק שם לא אומר שנעים לה גם לעשות שם קקי). את מכירה את הילדה שלך הכי טוב, רק את יכולה לדעת אם זה זה.

אני מאוד מתחברת לדברים שאת כותבת אבל שואלת את עצמי מה תכלס אני יכולה לעשות כדי להקל עליה. להוציא אותה מהגן זו לא בדיוק אופציה בשבילי כרגע, למרות שמחשבה כזו חלפה בראשי. במשך 5 שנים הייתי עם הבנות בבית (מאז לידת הגדולה) והשנה מכל מני סיבות החלטנו להכניס אותן למסגרות. לקחתי על עצמי מחויבות שיהיה קשה לסגת ממנה כרגע. היא נמצאת בגן מ8 עד אחת. כנראה שפשוט אצטרך להעזר בסבלנות עד שהיא תסתגל.

אבל שואלת את עצמי מה תכלס אני יכולה לעשות כדי להקל עליה
אם לא להוציא לגמרי מהגן, אולי בכל זאת לנסות לרכך את הקושי? להגיד לה שמעכשיו תהיו איתה יותר בבוקר בגן עד שתרגיש בנוח, או לכל הפחות להביא דמות מוכרת (סבתא?) שתהיה אתה בבוקר קצת יותר זמן. או כל סידור אחר שיאפשר לה להרגיש יותר בנוח - אולי תדברי איתה על זה? תעלו אינספור רעיונות, תצמצמו למה שריאלי מבחינת האילוצים שלך, ותעמדו בזה מולה ומול הגן.

זה גן וולדורף קטן ונחמד ואני מכירה שם את רוב אנשי הצוות (הכרות קודמת/ חברית)
אז זהו, שהיתרונות של אנשי הצוות מתבטלים אם הן נכנסו איתה למאבק על הקקי כבר בשבוע הראשון...

תודה לקרוטונית, אני מקבלת את הצעתך. בנוגע לצוות הגן, אני חייבת לציין שהם לא התחילו איתה במאבק כבר בשבוע הראשון, התחילו להושיב אותה בימים האחרונים כדי לנסות ולפתור את הענין. זה כמובן לא היה מקובל על דעתי ואפילו הפתיע אותי אבל ברגע שביקשתי הבטיחו לי שזה יפסק. אני מרגישה שהן מבינות את המצוקה שלה ושהיה להן רצון לעזור.

בננו בן השנתיים וחציבתהליך גמילה מתחילת יולי השנה. דווקא התחיל טוב, כשביקש פיפי בבית ובגן (קקי לא), ואז קרו מספר דברים: עברנו דירה (150 ק"מ...), כמובן סביבה חדשה, גן חדש, עבודה חדשה של ההורים, בית חדש, ותוספת קטנה.. עברנו כשאשתי הייתה בחודש השישי והיא ילדה בת לפני כחודש...
עברנו מטיטול בתחילה לתחתונים, חזרנו קצת לטיטול, אח"כ לפול-אפס, עכשיו שוב רק תחתונים....
כמובן שהוא חזר אחורה אחורה, ולמרות שיש ימים טובים (פיפי לרוב בשירותים), בשבועיים האחרונים המצב כבר ללא שליטה..

אמנם כן קרה במשך כל התקופה שכעסנו והתאכזבנו קצת, אבל בכללי אנחנו פשוט מרימים אותו (אם אנחנו בבית) למקלחת לנקות ואומרים לו "לא נורא, תגיד לנו בפעם הבאה ונלך יחד לשירותים"
היו מקרים שכאב לו לשבת לעשות קקי, אז "ריככנו" לו את העניין עם פירות יבשים שמאוד עזרו.
אנחנו חייבים רעיון טוב - מה להגיד? יש אולי איזה משפט טוב יותר שכדאי להגיד? פשוט להרפות ולחכות בסבלנות..? משהו?

אנחנו חייבים רעיון טוב - מה להגיד? יש אולי איזה משפט טוב יותר שכדאי להגיד? פשוט להרפות ולחכות בסבלנות..?
כן.... נראה לי שפשוט לחכות בסבלנות, להרפות, לדעת שהרגרסיה היא אלמנטרית במצב הזה (אם לא היתה רגרסיה הייתם אמורים להתחיל לדאוג

) ופשוט להגיד שבעים פעם ביום, בלי לחץ, כדבר מובן מאליו, "קקי עושים בשירותים". ולא לצפות ליותר מדי. זה יעבור....
אולי משהו שיכול לעזור זה להתחיל לפשפש את התינוקת (לגדל ילדים בלי חיתולים), ואחרי קצת זמן לתת לו לפשפש אותה, בתור האח הגדול והחכם.

תודה תמר. ננסה למשך כמה זמן ונקווה שיעבוד..

בתי בת כמעט שנתיים. היתה גמולה לגמרי מחיתולים עד לפני כחודש שאז הפסקתי להניק. בשבוע הראשון היא לא קלטה. כשנפל האסימון שזה נגמר היא פתחה במחאה עזה שהתבטאה בקקי ופיפי בכל מקום וכמובן צרחות מטורפות וזריקה של עצמה על הרצפה אם הצעתי לה ללכת לסיר או לישבנון- שזו היתה השיגרה שלנו עד אז.עכשיו הקקי חזר לסיר או לישבנון ביוזמתה אבל הפיפי נשפך לו בלי שום- כמעט שליטה- חוץ מבלילה- כנראה שכשאמא שכלפיה מופנית המחאה- נוחרת- אפשר להרפות מהמלחמה- עובדה- היא קמה יבשה כל ללילה וגם נשארת כך שעה שעתיים- עד שאני מתחילה להציע לה לעשות בסיר.ואז שוב צרחות וכו...הצילווווו!!!עכשיו חורף- הכל נרטב כל הזמן- נשבר לי לכבס ונשבר לי להיאבק וכואב לי שאני -כנראה -מלחיצה אותה.
שואלת: האם לחזור לחיתולים כל הזמן?הציעו לי כל מיני הצעות מבלבלות כמו להשאיר אותה רטובה- שלא נראה לי בכלל- אז מה כן?
אשמח מאד לעצותיכן. תודה

התלבטות לגמילת לילה:
רקע: קטני בן שנתיים, מפושפש מיום היוולדו (ביום) ויבש מגיל שנה וחצי.
בלילה - ניסינו פשפושים, לחלוטין לא הלך, בגיל 9-10 חודשים הפסקתי לנסות לפשפש עקב מרד כללי ועקבי. ומאז חיתולים ח"פ.

ולפני חודש בערך, אחרי כמה לילות יבשים הורדתי את החיתול, ותקופה מסוימת זה ממש הלך יפה, הלילות היבשים התרבו ונהיו בערך 50% מכלל הלילות.

ואז...
התחילה תקופה לחוצה.
אבא שנסע לחו"ל, חזר והתחיל עבודה חדשה שמחייבת אותו להיעדר יום בשבוע, ולפעמים יום וחצי.
אמא קצת בדיכאון והתקף של געגועים לארץ.
ותינוק שמשתין בלילה בלי חשבון.
מאז שהתקופה החלה (בדיוק לפני שבועיים) היה לילה יבש אחד בלבד, ומעניין לציין שהוא היה בשבת האחרונה, אחרי יום מאוד מוצלח (מבחיתי) שבו ניקינו את הבית והרגשתי שאני ממש חוזרת לשפיות.
אבל אז אבא נסע שוב, חזר, והיה לנו ריב מטופש ורגעי עקב איזו חוסר הבנה, והלילה - שני פיפיים.

כשהתעוררתי בפעם השניה בתוך שלולית, חשבתי: אולי להחזיר את החיתול עד יעבור זעם?
(התקופה הזאת תיגמר עוד 12 שבועות בדיוק, ואז לבטח דברים יירגעו. אולי הם יירגעו עוד קודם, כשניכנס יותר לריתמוס של הנסיעות. אולי לא)

מה דעתכן? מחזירים חיתול לילה עקב נסיגה רגשית, או לא מחזירים?

אני ממפלגת "לא מחזירים". הוא גמול. זה שהוא "כאילו קטן", ושכאילו מקובל שילדים בגילו יישנו עם חיתול, זה שיקול לא רלוונטי בעיניי.
בשנה הקשה האחרונה כשנהייתי אמא לשניים, היה לי בן 4.5 שמרטיב במיטה, לפעמים כל לילה שני. אז מה, אלביש לו חיתול? הוא גמול בלילה מגיל 1.8...
ואם תריבו שוב? תחתלי אותו בכל לילה שבו רבתם?..

זו תקופה קשה, עוברים אותה, עם הרבה מגבות והרבה כביסות. ומודים לילד שנותן לנו כזה ברומטר מדויק. מדויק אך מבאס.

אני לא מסוגרת להחזיר (אצלינו, בגיל 3, יש פיפי כמעט כל לילה. טירוף ממש),
אבל אני לא חושבת שזה כ"כ רע.

אני ממפלגת "לא מחזירים"
אני מגלה על עצמי שאני דווקא לא מהמפלגה הזאת.....

קודם כל, את קוראת לזה נסיגה רגשית, ואני מסכימה איתך שיש כמובן השפעה רגשית לכל השינויים, אבל לפי מה שאת מתארת גם לפני הנסיגה העניין של להיות יבש בלילה לא היה מאד מבוסס עדיין (כן בהתקדמות כמובן, שזה נפלא, אבל עדיין לא מאד מבוסס).

מדברים כאן הרבה על המסר שהתינוק/פעוט מקבל כשמלבישים לו חיתול, ואני חייבת להגיד שאני לא הבחנתי בזה עם הבת שלי. עברנו תקופות מכל הסוגים - חיתולי בד בלבד, תקופות מסוימות בלי חיתול בכלל, תקופות קצרות עם חיתולים חד פעמיים (בביקור בארץ, בנסיעות של כמה ימים, וכמה חודשים רצופים עם החזרה שלנו לארץ עכשיו). והתקשורת שלה באה והלכה, בלי הרבה קשר למה שהיה (או לא היה) מונח לה על הטוסיק. היו זמנים עם חד"פ שהיא תקשרה לגמרי, היו זמנים בלי חיתול שהיא השתינה בכל מקום.. בקיצור - בחוויה שלי את העניין, זה היה תלוי בעיקר בה, ואני השתדלתי להישאר קשובה, להניח לה כשהיא לא בעניין, ולדאוג שגם אני אוכל לעמוד בזה.....

וכאן בעצם מגיעה השאלה שהיא החשובה לדעתי, במיוחד בתקופה עמוסה רגשית (ובטח שאם את בדיכאון ובקושי!

).
איך זה בשבילך לקום פעמיים בלילה בתוך שלולית?
אני יודעת על עצמי שאני פשוט לא מסוגלת! ולקח לי הרבה זמן להודות בזה אבל השלמתי עם זה באהבה. אז המון זמן היא היתה מחותלת בבד בלילה, וכן הייתי מפשפשת אותה. והיו תקופות שהיא לא הסכימה להתפשפש בלילה בכלל, אז עזבתי אותי ורק החלפתי אחרי שעשתה.

12 שבועות זה המון זמן, ואין הבטחות על מתי יחזרו הלילות היבשים (לא שאני מנסה להיות פסימית, זה פשוט לגמרי לא צפוי לדעתי....). אז תבדקי איך מרגיש לך עכשיו. בעיני חיתול זה לא סוף העולם וזה גם לא בהכרח פוגע בתקשורת. ומצד שני, אם זה מרגיש נכון להמשיך ככה - אז גם זה טוב. מה שיעזור לעבור את התקופה הקשה כמה שיותר בקלות....

מסכימה עם ללי. ממש לא מזמן הפסקתי לחתל בלילה, למרות שהבן שלי פספס בלילה אולי 10 פעמים מאז גיל חודשיים (בן שנה ועשר)..
במקום להחליף מגבת וסדין, תחליפי חיתול.
בכלל לא מבינה את אימת החיתולים הזו. גם אצלנו אין קשר בין פספוסים לחיתולים, אם כבר אז להפך, בלי חיתול הוא מרגיש יותר משוחרר ופחות מודיע לפני שעושה.
פשוט תתייחסי אל החיתול כאל מגבת. תחליפי מיד כשאת מגלה שעשה.

לא מבינה בגילאים גדולים יותר, אבל כרגע לא רואה מניעה שאלביש לו חיתול בלילה גם בגיל שלוש (אם עוד יעלה עליו ואם הוא יסכים) אם יהיו פספוסי לילה פתאום (למשל מחלה או תקופה קשה אחרת..).

אני מתכוונת כמובן לחיתול בד. חיתולים חד פעמיים זה זוועה בעיני.

תודה

טוב, אתמול באופן ספונטני לחלוטין החלטתי לשאול את פי הנער.
אז לקחתי חיתול ביד אחת ולקחתי מכנסיים ביד השניה ואמרתי לו: תבחר. מה אתה רוצה?
והוא לקח את החיתול, ולקח את המכנסיים, ופרש את החיתול וניסה לשבת עליו.
משום מה אני סומכת על הדעה שלו

. ניתן לו ולנו קצת מנוחה, ואחר כך נתחיל מחדש.

וללי, את צודקת בדיוק. אנחנו בדיוק היינו באמצע של תהליך שעוד לא התבסס. אם הוא היה מתבסס (נגיד, אם היינו מגיעים כבר לוותק של כמה שבועות טובים בלי חיתול ועם רוב של לילות יבשים) - סביר מאוד להניח שלא הייתי מחזירה את החיתול. נגמר אז נגמר, סופגים תאונות ועוברים הלאה. אבל כיוון שזה אמצע התהליך - אפילו התחלה - נתתי לו להחליט.

יופי

חכם הנער

מאוד אשמח להתייחסות לשאלה שלי. בת אוטוטו 4. ביום גמולה תודה לאל (אחרי תהליך ארררוווךךך ורב רגרסיות). בלילה לא. יש לציין כי בלילה היא ישנה חזק ואני לא מאמינה שצורך לשירותים יעיר אותה והיא באמת תקום ותעשה. רעשים רמים לא מעירים אותה אז פיפי? מה גם שביום בשעות ערות קשה לה להפסיק פעילות וללכת לשירותים אז בלילה כשהשליטה גם כך מועטה - אין סיכוי.

מה לעשות?
איך לדעת אם הילדה מוכנה לגמילה בלילה ואיך לעשות את זה? אך לדעת אם החיתול רטוב כי "שיחררה" רק מעט לפני שקמה ומסוגלת בגדול לשלוט בלילה, או שזה עוד מהלילה והשליטה שלה נמוכה?

איך גומלים בלילה? שיטת המדבקות /הפרסים החביבה אכן נחמדה אבל כשמפסיקים עם הפרס מפשיק גם שיתוך הפעולה שלה. יש לציין שאני מתקשה מאוד להתמודד עם השתנות במיטה כל לילה. אני בסרטים מאח שהרטיב בגיל ממש מאוחר. אני יודעת שהיא מסוגלת ודי נהנית ממשחקי כוח ופוחדת שהעניין יהפוך לעוד מאבק מתיש.
אני יודעת שהשאלה מתוסבכת אבל אני מעריכה את דעותיכם/ן

_התנגדות מקבעת את ההתנהגות, ההרפייה ממסמסת את הבעיה
כרגע באמת אין לי שום פתרון חוץ מהמהלך הדרסטי של להתחיל להתעלם ולהפוך את זה ל-NON ISSUE.
ננסה ונראה._

בני בן ה-6 (!!!) עושה בתקופה האחרונה "גדולים" בתחתונים,(למרות שהוא גמול מגיל 3+)
ניסיתי פרסים, עונשים, והרבה לחץ מצידי סביב העניין.
ייעוץ שקיבלתי ממדריכה ב שיטת ימימה : "קבלי אותו כמו שהוא, תבהירי לו שהוא יכול לבחור לעשות היכן שהוא רוצה, רק שברגע שזה יוצא לו בתחתונים, שיידע שהריח לא נעים והוא צריך לטפל בזה (להתקלח)"

המדהים בקטע, שפתאום התחלתי לראות אותו ולא את עצמי.
גיליתי שיש לו עצירות קלה, ולכן אני מכניסה לו מעט מים לתוך החלחולת (עם מתיזן) באישורו-כמובן. זה עוזר לו להתרוקן במהירות בבת אחת ומונע את מאמצי השוא להתרוקן.
יש ב"ה שיפור בעניין.
במקביל- הגברת ירקות עליים-סיבים תזונתיים.

איך גומלים בלילה? שיטת המדבקות /הפרסים החביבה אכן נחמדה אבל כשמפסיקים עם הפרס מפשיק גם שיתוך הפעולה שלה. יש לציין שאני מתקשה מאוד להתמודד עם השתנות במיטה כל לילה. אני בסרטים מאח שהרטיב בגיל ממש מאוחר.

4 הגדולים שלי הרטיבו עד גיל מאוחר (בגילאים 11, 9, 8 ו-6)
קניתי בחסדי ה' את מיטת סרג'ם מאסטר (ראי גם טיפול במיטת סרג'ם) והם שוכבים עליה 3 פעמים בשבוע לערך ומאז יש הרבה יותר לילות יבשים!!!
שבח לא-ל!

איזה כייף
יש הרבה פיפי וקקי באתר לאחרונה
באמת התחלתי לתהות לאן זה נעלם עד עתה,
היתה הפסקה ארוכה מהנושא הזה
טוב אז מה יש לי לתרום?
קודם כל את ההבנה המקצועית שלי לגבי הפתחים בגוף
דרכם נכנס העולם פנימה ודרכם אנו תורמים את חלקנו לעולם
יש פתחים שיודעים רק "לתת" הפתח של השתן וזה של הצואה
ספינקטר קדמי וספינקטר אחורי
ויש פתחים שיודעים לקלוט, לקבל , להכניס,וגם חלקם להוציא(מאור עיניים , חרי אף, פליטות פה וכמובן מילים וקול, בכלל הפה מוציא גם מוציא)
אלה פתחי החושים עייניים אף פה אזניים
(כמובן שיש גם את העור שהוא האיבר הגדול ביותר ובעצם מלא המון המון פתחים קטנים לנשימה הזעה וכמובן גם הוא איבר חישה, אבל הוא איננו פתח ו) וכמובן אצל האישה יש פתח נוסף שאינו שריר טבעתי אבל הוא פתח והוא בעל תכונות ותפקידים דומים ואפילו משודרגים(לידה, מין, מחזור)
על הפתחים האלה יש ספינקטרים(שרירים טבעתיים)
כולם עגולים , רובם יודעים להסגר להרפות ולהפתח,
יש כאלה שלא יודעים לנוע הרבה כמו באזניים אבל עדיין נעים,יש כאלה שנפתחים רק כשהגוף רוצה להפריש הפרשות כמו השתן ופי הטבעת,
כולם שערים של הגוף ושל הנפש ושל היחסים עם העולם
ברובד החברתי כולם עמוסי טאבו,
תחשבו על זה,
כמה איסורים ומתח של דורות על דורות,יש סביב הפתחים,כולם,
אפשר לחקור את העולם כולו דרך המשקפיים האלה,
תרבויות שונות שההבדלים ביניהן מובחן על ידי היחס לשערים האלה,
זהו קצה של רעיון ושל מבט בכדי להבין שזה משליך על הכל
ובבדאי על האמירה שהתינוקות/ילדים שלנו אומרים לעולם באמצעותם,
זה בא לידי ביטוי גם בגמילה כמובן,
ולכן כשיש מאבק או שיבוש של הסדר "הטוב" על ידי פיפי וקקי,
בדרך כלל יש שם גם אמירה , שהילד אומר לנו, ולא צריך להיות יותר מהורה קשוב , ששם בצד את העומס שלו סביב ההפרשות, ורואה מה הילד אומר,
וגם יש שם תהליך של הבשלה טבעית ביצירת היחסים עם העולם וזהוי הכלים הגופניים שיש לילדים(וכמובן לנו) ליצירת היחסים האלה והגדרת העולם מול העצמי,
הכל קורה במח דרך המעטפת הזו ודרך הפתחים והקצוות
אברים אלה מעוצבבים על ידי כל סוגי מערכות העצבים שיש בגוף ובהם נוצרת העברה של מסרים מרובד לא מודע למודע ולהיפך,
כתבתי כאן ממש מאמר , לא בכוונה, אבל בבוטום ליין אני רוצה לומר ששיטת פאולה יכולה לתרום להסתכלות והבנה של תהליכי הגמילה עליהם דובר כאן
וגם לתרום לפתרונם של מצבים שמבקשים טיפול, אם יש רצון ומוטיבציה לכך,
מקווה שתרמתי
תודה

מפאת כבודם של ילדיי..
הבן האמצעי שלי בן 2.7 גמול מקקי בטיטול מגיל 3 חודשים. בגיל 2.3 ניסיתי לגמול מחד"פ לחלוטין אבל ללא הצלחה וכעבור שבועיים החזרתי לו את הטיטול. לאחר חודשיים שוב הורדתי לו את הטיטול ותוך יום נגמל לחלוטין (גמילה מפיפי כאמור- קקי היה גמול מההתחלה). הגמילה המוצלחת היתה כשהייתי בחודש תשיעי.

עכשיו התינוק החדש בן חודשיים. בערך מהרגע שנולד יש לאמצעי ריגרסיה מוחלטת, המון פיפי על הרצפה הרבה פעמים מוריד מכנסיים ותחתונים ועושה על הרצפה ואומר שברח לו. אנחנו מתייחסים עניינית ברוב המקרים אבל לפעמים באופן טבעי גם מתרגזים..

אם מנסים לדבר איתו על זה הוא ממש בכח מתעלם ממה שאומרים לו ומשנה נושא.

ברור שזאת תגובה ללידת האח החדש אבל מה עושים עם זה? מנסה לתת לו יותר תשומת לב, יותר חיבוקים נשיקות, להגיד שאוהבת אותו...

אשמח לכל עצה

יש דף ילד גמול חוזר להרטיב
יכול להיות שיעניין אותך

מה עושים עם זה?
לוקחים נשימה עמוקה, מקבלים

{{}}, סוחטים קצת אופטימיות...

אני השבוע ({{}}|יש|{{}}!!!!!) קיבלתי את הבן שלי בחזרה (מי בכלל זוכר שהוא היה כזה פרח פתוח פעם), אחרי 4.5 חודשים מאז שהפך לאח.

5 חודשים של פיפי וקקי(!) בכל מקום ובלי שום התראה (אבל לעתים עם חיוך P-:{{}}). עברתי עם זה הרבה, היה לי קשה. ה"מדיניות" לבסוף היתה פשוט להתעלם ולא לתת לזה תשומת לב, אם העלה את הנושא - לומר "לא נורא, ברח הפיפי". השחרור העיקרי שלי הגיע מההתייחסות לכך כאילו (ולרוב זה אפילו לא נראה רק כאילו) שהוא פשוט לא יודע אחרת עכשיו. לא משנה מה היה לפני הלידה, עכשיו אין לו אפשרות (ולוּ אנרגטית) לשלוט בעניין. זו היתה דרכי לומר לעצמי (ולוֹ) "אין לי ציפיות אחרות". בכל זאת עלו לי תסכולים וייאוש, אבל ברמה פחותה בהרבה מאשר בתחילת ה"רגרסיה", והעיקר - הם לא יצאו כלפיו...

והנה, בוקר אחד (אפילו הכרזתי על התאריך כיום חג (-:{{}}, אבל כבר שכחתי מהו P-:{{}}) הוא פתאום אמר שיש לו פיפי, ושיש לו קקי, ובינתיים ({{}}טפו!{{}}) זה ממשיך (ומתבטא גם בעוד כל כך הרבה אספקטים שונים של חייו). ככה, כלעומת שבא, הוא שוב מחייך (-:
איזו הקלה! איזו שמחה! הלב מתרחב..

המסקנה (שלי): לשים את התחום הזה על hold, לא לחנך בכלל, לחבק ולשמוח.
מדבריה של בשמת א היקרה:
המטרה לטווח ארוך חשובה יותר מהמטרה לטווח קצר: לטווח קצר, זה שהוא יעשה תמיד בבית שימוש. אבל זה פחות חשוב מהמטרה שהוא ירגיש אהוב ומקובל ושסומכים עליו. (גמילה מחיתולים שאלות ותשובות 01.03.2005 16:43). לי זה הפיל אסימון. (תודה רבה בשמת @}{{}})

המרגיעון: כולנו זקוקים לחיבוק
צודק. הנה עוד אחד

אוף גמילת לילה.

הפשוש בן 2.5 מפושפש וגמול יום כבר מ-מ-ז-מן.
בלילה הוא אף פעם לא רצה להתפשפש.
כשהוא היה בן שנתיים (קיץ אצלנו) ניסינו גמילת לילה, וזה עבד, לזמן קצר.
חיכינו.
אחר כך לא קרה כלום די הרבה זמן, אבל התחילו לבצבץ לילות יבשים פה ושם.
עכשיו (לפני שבועיים בערך) הוא הוריד סופית את החיתול. כן, הוא. אין מצב לחיתול יותר וזהו.
שלושה לילות רצופים היו יבשים (היפ היפ הוריי!) ומאז... שבוע רטוב. או יותר. כבר הפסקתי לספור, אני חושבת.

להגנתו ייאמר שהוא התחיל את הלילות הרטובים כאני הייתי חולה (פשוט הרגשתי בעצמות שהוא ירטיב באותו לילה, כשהלכנו לישון מחובקים - התעקשות שלו! עם כל הווירוסים שלי עליו), ואז הוא היה לילה אחד עם חום קליל, ואחר כך... אבא שלו היה יומיים מחוץ לעיר, ועכשיו הוא משתעל כמה ימים.
נכון שזה משפיע?

רטוב, רטוב, רטוב!

האמת זה לא סיפור גדול, הוא מתעורר בבוקר, אומר "מכנסיים קצת רטובים" ומחליף. אני משכיבה אותו על מגבת ובדרך כלל הפיפי בכלל לא מגיע לסדין. אפשר לחיות עם זה. לפעמים הוא יבש כמעט כל הלילה ומרטיב ממש לפני שמתעורר. לפעמים הוא מרטיב באמצע הלילה, מתעורר ואומר שרטוב. זה כבר לא ה"בלי הכרה" שהיה פעם.
על המכנסיים הרטובים אני מתקלחת, כך שבקושי יש לי עבודה סביב זה. אנחנו ממש ממש ממש לא עושים מזה סיפור

(בעלי אמר לי לפני יומיים שעכשיו הרבה יותר קל לו עם הפספוסים כשהחיתולים ירדו סופית מעל הפרק. אין מה להתעצבן ולחשוב "אוף, היינו צריכים לשים חיתול"

ובכל זאת אני תוהה, רוצה לשמוע קצת עידוד: מה קורה עכשיו? כמה זמן זה ימשיך? מה הצפי? מה יהיה? נכון שיהיו לנו שוב לילות יבשים אי פעם??
זה הולך להיות יותר טוב עוד מעט, כשיתחמם ויגיע קיץ?

(נכתב על ידי מרטיבת-מיטות עד גיל 8. במונחים משפחתיים, הילד הזה הוא הישג ענק)

_הוא היה לילה אחד עם חום קליל, ואחר כך... אבא שלו היה יומיים מחוץ לעיר, ועכשיו הוא משתעל כמה ימים.
נכון שזה משפיע?_
אני חושבת שפה התשובה שלך. הוא מתגבר על משהו. ואם היו לו שלושה לילות יבשים מבחירה, הוא יחזור לזה כשהוא ירגיש יותר טוב.

גם היחס שלו ושלכם לזה נשמע מצוין, ונראה לי שהוא יצליח להיות יבש ברגע שיוכל.

סלט, תודה.

אתמול הלכנו לספרייה, ואיכשהו יצא לנו לקרוא רצף של סיפורי לילה טוב.
בסופו של אחד מהם: "ואז סבתא דובה השכיבה את דובון לישון במיטה וכיסתה אותו בשמיכה והוא ישן כל הלילה והיה שמח מאוד"
והפשוש מוסיף, בשקט: "יבש".
אמא: "מה?.... אה, כן. בטח. אתה צודק. הוא ישן כל הלילה יבש".
אוי, פשושי.

אני צריכה חיזוקים...
הקטנה שלי בת שנתיים ושלושה חודשים עוןד מעט, כבר מעל שלושה חודשים גמולה ביום גם מפיפי וגם מקקי. בשנת צהריים מתעוררת בד"כ יבשה, ובלילה עדיין מרטיבה.
לפני שבועיים התחילה גן חדש, ויומיים אח"כ התחיל הפיפי במכנסיים...
גם בבית גם בגן עושה מתי שהיא רוצה איפה שהיא רוצה בלי להודיע.
עכשיו - אני יודעת שהמעבר היה לה קשה, היא גם אומרת לי בבוקר שהיא לא רוצה ללכת לגן. אני מסבירה שאני מבינה שקשה להיפרד מאמא, מזכירה לה את החברים שיש לה בגן, את המטפלות שאוהבות אותה מאד וכמובן שאמא חוזרת לקחת אותה.
לאור כל זאת, ולאור מה שקראתי פה אני מרגישה שהיא בתקופת רגרסיה "קלאסית".
אני ממש לא מתרגשת מהפספוסים, אומרת לה שצריך להחליף מכנסיים, אח"כ אנחנו מביאות יחד סמרטוט ומנקות את הרצפה. לפעמים אם היא לא רוצה להחליף מכנסיים היא נשארת מבחירה עם המכנס הרטוב.
הבעיה היא בגן, אני מרגישה סוג של לחץ וחוסר סבלנות מצד המטפלות, והיו כבר רמיזות על אולי להחזיר לה טיטול, אמרתי להן די באסרטיביות שזו מבחינתי לא אופציה.
הן הציעו שנעשה בדיקת שתן לשלול דלקת (הן אומרות שיש לשתן שלה ריח חריף במיוחד), עשינו בדיקה והיא חזרה מושלמת, ועכשיו הן אומרות שכדאי לחזור עליה.(אני די בטוחה שהנושא פה הוא התנהגותי בלבד, היא גם לא אומרת לי של שום כאבים או צריבה באזור)
בנוסף אחת המטפלות אמרה לי שהיא בוכה ולא רוצה בכלל לשבת על הסיר בגן, וגם זה מראה לי על הלחץ שמופעל עליה בגן כי בבית היא כן מסכימה לפעמים לשבת בסיר / ישבנון ולעשות.
טוב... אני מרגישה שהתשובות כבר אצלי ואני פשוט צריכה ליזום שיחה רגועה עם המטפלות ולבקש מהן לשחרר את הלחץ סביב הנושא הזה
נכון שזו רק רגרסיה?
נכון שזה יעבור בקרוב?
כמו שאמרתי אני צריכה חיזוקים רעיונות ותובנות בנושא

בנוסף אחת המטפלות אמרה לי שהיא בוכה ולא רוצה בכלל לשבת על הסיר בגן, וגם זה מראה לי על הלחץ שמופעל עליה בגן כי בבית היא כן מסכימה לפעמים לשבת בסיר / ישבנון ולעשות.
הי הי, זו קפיצה נמהרת למסקנות

יכול להיות שהיא לא רוצה לשבת על הסיר בגן כי זה גן. זה מקום חדש, זר, לא מוכר, היא עדיין לא פיתחה ביטחון בסביבה ובאנשים. אז היא לא רוצה להתפשט ולהתיישב. אלמנטרי.
אה, וגם: אם את במתח אדרנליני (מצב של fight or flight) אז הספינקטרים - שרירי הסוגרים - ננעלים. כדי לעשות צרכים צריך להיות מסוגלים להרפות, לשחרר. ואת זה אפשר לעשות רק במקום שמרגישים בו בטוח.

לשאלותייך:
כן, זו רק רגרסיה, ורגרסיה טבעית, צפויה, הגיונית ובריאה ביותר

כן, זה יעבור בקרוב. אבל אולי לא כל כך קרוב כמו שאת חושבת - זה יעבור קצת אחרי שהיא תתחיל להרגיש טוב בגן. וזה יכול לקחת שבועות.
אני הייתי מדברת עם הגננות בשיא הנעימות, מבקשת מהן ללא ללחוץ עליה, להשתדל לא להביא אותה לידי בכי, וכן להבין אותה.

אני לא הייתי שוללת חיתולים בגן! מה שהייתי עושה זה פשוט לשאול אותה. לתת לה לבחור בבוקר (או אחרי שהיא מגיעה לגן) בין חיתול או מכנסיים. ושזה יבוא ממקום של "תגידי מה ירגיש לך יותר נעים ונחמד". בלי שום שיפוטיות. לא "כי את מרטיבה יותר מדי", להיפך. רק כי זו אופציה שעשויה לשחרר ממנה לחץ ומתח (של ללכת לשירותים במקום לא מוכר ובנוחכות אנשים זרים). אם זה יקל עליה - אני בעד.

ולתת לה את הבחירה כל פעם. ואז לכבד אותה. וכמובן לא "לאיים" בחיתול, ולא לקשר בשום צורה שהיא בין חיתול או מכנסיים לבין פספוסים. את רוצה חיתול? יופי, סימן שזה נעים לך יותר. את רוצה מכנסיים? יופי, סימן שזה נעים לך יותר. פספסת? לא נורא, בואי ננגב ונחליף. את רוצה מכנסיים חדשים או חיתול חדש? יופי, קחי. בואי נחזור לשחק.

תודה על התשובה:-)
ההרגשה הראשונית שלי היא דווקא לא להחזיר טיטול, אני מרגישה שזה ממש יחזיר אותה אחורה. אני חושבת שנפנה לכיוון הזה רק אם אני אראה שבגן זה ממש מקשה על המטפלות, ובמקרה שזה לא ייגמר כל כך מהר.
אני פשוט חוששת שאם נחזיר לה את האופציה לחיתול זהעלול להתקבע מחדש...
אז איך עושים זאת נכון?

הפלונית אלמונית מלמעלה זו עדי דוש ממחשב אחר

_אני פשוט חוששת שאם נחזיר לה את האופציה לחיתול זהעלול להתקבע מחדש...
אז איך עושים זאת נכון?_
זו נקודה עדינה. את מכירה את הבת שלך יותר ממני....

יכול להיות שבגלל ההיסטוריה הפשפושית והאופי הכללי שלה, עדיף באמת להגיד "גמרנו וזהו, חיתולים זו היסטוריה עתיקה" ולהסתדר עם ההרטבות עד יעבור זעם.
ואולי לא.

איך עושים את זה נכון? מסתכלים על התמונה הכוללת. וכמו שבשמת אמרה איפשהו, חושבים לטווח הארוך.
המטרה הפחות חשובה (או הבכלל לא חשובה) כרגע - שהיא תהיה יבשה.
המטרה האמיתית כרגע היא לעשור לה להסתגל לגן ולהרגיש שם טוב.
אז אם יהיה לה טוב יותר וקל יותר להסתגל עם חיתול, אם זה ייצור הבדל משמעותי - אז אני לא הייתי שוללת חיתולים.
אבל אם זה לא ממש ישנה, אז זה לא ממש ישנה.

אם יש בכי ומאבקים סביב ההליכה לשירותים בגן - את זה חייבים לשנות, ובכל מחיר. השאלה איך. אין שום שום שום טעם ללחוץ על פעוט ללכת לשירותים בגן. בייחוד כשהוא עוד לא התרגל לגן. זה חסר סיכוי. מניסיון. או שהם מוכנים לעשות את זה, או שלא. כל לחץ רק יגביר התנגדות. אתן
(את והגננות ) צריכות למצוא דרך להוריד את זה מסדר היום.

דבר שני זה לחשוב על דרך כלשהי להקל עליה את ההסתגלות לגן. אולי ימים קצרים יותר? אולי פחות ימים בשבוע, עד שהיא תסתגל? אולי להישאר אתה שם יותר? אולי לשלוח אתה לגן איזה חפץ מעבר? אולי לדבר יותר עם הגננות על מה היא אוהבת, ושהם ישתדלו לשלב דברים כאלה בפעילויות שלהם? זה בעצם הדבר החשוב - ההסתגלות לגן.

_אני פשוט חוששת שאם נחזיר לה את האופציה לחיתול זהעלול להתקבע מחדש...
אז איך עושים זאת נכון?_
תראי, אוכל רק לתת לך עצה מעצמי ולא מתאוריות כאלו ואחרות.
זה הרי לא יתקבע לעולם. ומתי שהוא היא בעצמה תרצה להוריד חיתול. במיוחד אם אין לחץ מיוחד על הנושא הזה.
(אם יש לחץ מיוחד, אז, או אז, זה הופך למשהו שדרכו היא מתקשרת איתך, ומנסה להרגיש את רגעי השליטה שלה בחייה.
מה שזה אומר, שלפעמים כשהילד מרגיש לחץ בנושא הזה - כמו באוכל, או שינה או לא משנה מה - ומרגיש דרך הלחץ שיש כאן אישו של ההורה, אז מאבקי כוח סמויים נכנסים לתמונה והילד מתחיל להשתמש בנושא שמפעיל את ההורה, בדרכים שונות.)

תאמיני בהתפתחות הממש טבעית של הילדה שלך. היא לא תשאר עם חיתול לנצח. והכי טוב זה לבסס את האמון שלך בה, ובקשר שלכן.
המטרה האמיתית כרגע היא לעשור לה להסתגל לגן ולהרגיש שם טוב. וגם לתת לה בטחון שאת שם ולא מבקרת ולוחצת.

מה עושים אם הילד בן שנתיים ושלושה חודשים שונא! להחליף טיטול? טוב לו עם הטיטול ולא רוצה לעשות בסיר וגם לא בשרותים...
בני הבכור אין לי מושג איך להתחיל ?!?!
כשהורדתי לו תטיטול הוא בכה שהוא רוצה טיטול... מה בכח?
יש לי בת בת 5 חודשים ואיתה אני רוצה להתחיל בלי חיתולים, אבללא מוצאת את הרגע הנכון להתחיל --- זה אומר מרתון קריאה של דפי ה"בלי חיתולים"

אשמח לעזרה...

היי מירב.
רק טיפ קטן: אין שום צורך לקרוא את כל הדפים! רק תתחילי עם המבוא, ואפילו בלי לקרוא את כל הדיון, רק את הסיכום בהתחלה. אחר כך אולי כדאי שתציצי להתחלה של בלי חיתולים התחלה מאוחרת (למרות שההתחלה שלך לא ממש מאוחרת, היא בדיוק בסוף "חלון הזמן" המתאים).

אחר כך, בהמשך, תוכלי לחפש מידע ספציפי בדף ספציפי, כשיעלה הצורך.

ואיך להתחיל? אני הייתי מציעה משהו פשוט שעבד אצלי: תפשפשי אותה (בשירותים, בכיור או בקערה שכבר יש לך בבית) כל פעם שאת מחליפה לה חיתול, וגם לפני ואחרי כל אמבטיה. תשמיעי את הקול המתאים, וכל פעם שאכן יוצא משהו, תני לה פידבק חיובי פשוט ("פיפי! את עושה פיפי! מצוין!"). ותזרמי משם...

אחרי שאת מרגישה שהיא מתחילה להגיב על זה, תנסי לשים לב מתי את חושבת שהיא צריכה, או מתי נראה לך שהיא מראה סימנים של אי נוחות, ולקחת אותה במיוחד.

בהצלחה!

רציתי לעדכן, שאנחנו מתקדמים

עדיין יש פספוסים, בבית הרבה יותר מאשר בגן, אבל היא כבר הרבה יותר פעמים מבקשת ללכת לשירותים/לסיר (היא כלכך מתוקה היא המציאה לעצמה מין שיטה לשבת על האסלה עם הפנים קדימה לכיוון הניאגרה, מתעקשת לעשות כך פיפי, ואם צריכה גם קקי היא יורדת מהאסלה מתהפכת ורק אז עושה קקי...)
גם בגן מוכנה ללכת לשירותים, ומפספסת הרבה הרבה פחות, במקביל הבכי בבוקר הפסיק ואני רק מקבלת מין מבט עצוב של השלמה (ששובר לי את הלב)
אני לא מרגישה כרגע צורך להחזיר לה חיתול וכנראה שאנחנו במגמת שיפור, בתקווה שבקרוב היא תחזור לשליטה מלאה
(אבל בעצם היא הרי הייתה כל הזמן בשליטה מלאה... רק שההחלטות איפה ומתי לעשות לא תמיד היו לרוחנו)
תודה

זקוקה לעצה... הגדולה שלי בת שנתיים וחמישה חודשים. מגיל שנתיים לערך מסתובבת בבית בלי חיתול, מודיעה כשיש לה פיפי וקקי והולכת לבד לסיר ולישבנון.
אבל מסרבת להוריד את החיתול החוץ. מסרבת בכל תוקף ללכת עם תחתונים ורוצה רק חיתול. כשהיא עם חיתול היא אף פעם לא אומרת שיש לה פיפי או קקי וגם כשנשאלת לאחר מעשה לרוב תגיד שאין לה (למרות שהחיתול מלא).
אני מנסה להיות סבלנית אבל מרגישה שכל הגישות שנקטתי בהן (לא להתרגש, להגיד שלא נורא, לזרום עם מה שהיא רוצה, לשאול אותה אם היא צריכה) לא מצליחות ואני כבר מכניסה אותה לסוג של לחץ. עכשיו כשאני שואלת, כשאנחנו לא בבית, אם היא צריכה לשירותים היא צועקת שלא ומסרבת להתקרב לשירותים (עדיין בבית עושה ללא בעיה על הישבנון).
בעוד שלושה שבועות מתחילה גן חדש וצריכה להגיע אליו גמולה... אשמח לעצה
תודה

בעוד שלושה שבועות מתחילה גן חדש וצריכה להגיע אליו גמולה... אשמח לעצה
האם זה גן עירוני?
נדמה לי שבגיל כזה- מדובר בגן פרטי, ולכן- הייתי מתקשרת לגננת ממציאת החוקים- ואומרת לה- שאתם תתחילו את הגן ממש, כשבתך תיגמל מחיתולים, אני מניחה ששילמת כבר משהו על חשבון- ולכן מקומך שמור בגן.
תיכף ומייד תראי שחוקי הגן משתנים- ולא נורא אם קצת משתינים... זה בשביל משחק המילים-
לא מתפקידך לחיות לפי חוקי הגן- את משלמת כסף רב מאוד- והגננת פה בשבילך!

אני אמא לילד בן שנה וארבעה חודשים ולפני שבוע וחצי החלטנו לגמול אותו כי היו לו פריחות שלא עברו. הורדנו את החיתול ונתנו לו לראות מה יוצא לו מהגוף. ההתחלה הייתה מבטיחה הוא היה מצביע על הפיפי כל פעם שיוצא לו אבל בשום אופן לא מוכן לעשות פיפי על האסלה וגם לא קקי אותו הוא עושה בעמידה. הוא אוהב לשבת על האסלה כי אנחנו מביאים לשם ספרים וצעצועים אבל לא מוכן לעשות שם פיפי - רק פעם אחת אחרי השינה כשהוא היה עוד מסטול מהשינה. הוא ייושב וכשהוא רוצה לרדת אני מורידה אותו ואז הוא ישר עושה על הרצפה. התחלנו גם לתפוס אותו באמצע ולהעביר לאסלה אבל אז הוא היה מפסיק את הפיפי ועושה אחרי כמה דקות על הרצפה ואם זה היה קקי היה מתחיל לבכות שהפריעו לו.
כל פעם אנחנו אומרים לו עשית פיפי/קקי פעם הבאה תעשה בשירותים וגם לקחתי אותו איתי להראות לו אבל זה לא עוזר
עכשיו גם נראה שיש רגרסיה כי הוא כבר לא מצביע על הפיפי כשהוא עושה ופשוט עושה בשקט אבל במקומות חדשים כמו למשל המיטה שלנו.
כך במקום התקדמות אנחנו הולכים ברוורס. אני יודעת שאני צריכה הרבה סבלנות אבל אם הייתי רואה איזשהו זיק קטן של התקדמות אז הייתי מקבלת את כל הניקיונות האינסופיים והחלפות הבגדים אבל כך יש לי רק הרגשה שהוא פשוט לא מבין מה רוצים ממנו.
הוא עוד לא מדבר אז הוא לא מודיע לפני שהוא עושה.
אם הוא עושה קקי הוא הולך עכשיו לחדר אחר ואז אחרי הקקי מתחיל לבכות כי זה נמצא לו על הרגל וזה לא נעים.

מה עושים? איך ללמד אותו לעשות באסלה?
כל עצה תתקבל בשמחה
תודה

אולי לנסות סיר? אולי האסלה הגדולה מפחידה אותו?
וממליצה על הספר "היענות לצרכים" של דפנה תייר שיענה על חלק מהשאלות ויתן מידע בנושא

תודה
את הספר אני כבר הזמנתי באינטרנט ונקווה שיגיע בימים הקרובים.
לגבי סיר הוא לא מוכן לשבת עליו בכלל. על אסלה הוא עוד יושב בעיקר כשמקריאים לו ספר אבל על סיר הוא ממש לא מוכן
אילנה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולם אני רווית אמא צעירה בת 27 ויש לי ילדה בת שנה וחצי אני ניסיתי לגמול אותה מקקי בתחתונים יותר מחודשיים, למזלי פיפי היא ישר אומרת ועושה בשירותים, אבל קקי וללא הצלחה ניסיתי הכל, לדבר איתה,להסביר לה, ללמד אותה מה לא נעים בזה שזה נמצא בתחתונים , כלום לא עבד , עד שאני חשבתי על רעיון שהיא תראה מה שאני רואה , היא הייתה איתי יום אחד בבית, שמתי לה תחתונים (כי מחיתול אני נמנעת כבר חודשיים לשים לא שתבין) ואני גם ישבתי איתה בסלון בתחתונים, אני קוראת ספר והיא משחקת לה, פתאום אמרתי לעצמי איך היא תבין שזה לא טוב שבורח בתחתונים, ירדתי מהספה ישבתי לידיה והיא מסתכלת עלי ואני אליה ואומרת לא זה לא טוב, ה לא טוב , ותוך כדי אני עושה קקי בתחתונים, מתאמצת ויוצא לי ואומרת לה רואה את אמא , אמא עשתה קקי בתחתונים וזה לא כייף היא אומרת לי אמא... ואני כבר במצב ריקנות בגוף הולככת מהר לשירותים ואומרת לה זה לא טוב , אני ממליצה לעשות את זה פעם אחת והיא ממש הבינה ונגמלה לגמריי, אני עדין מעכלת שחירבנתי בתחתונים שלי , אבל העיקר שזה הראה לה ועזר לה

לילה טוב לכן..הגדול שלי בן 3 וחודשיים עושה לבד פיפי ביום (מדי פעם יכול לפספס אם שקוע במשהו).אבל הקקי... עושה בתחתונים מההתחלה ..יכול להיות שהתגובות שלי בהתחלה לפיספוסים היו לא נכונות .וזה יצר לו מן מחשבה שקקי זה לא טוב.פעמים בודדות הוא יש בשירותים ועשה ..אבל כיום רק בתחתונים . כששואלת אם יש לו ,אומר שלא .אם רואה שהוא עושה ,ושואלת אותו אם יש לו ,אומר שלא.אם עשה כבר עדיין אומר שלא עשה ואומר שזאת נועה (אחותו בת השנתיים )זה מאד בעייתי עם הגן ..לא נעים לו עם זה ולא לי ולא לגננות . בבקשה בנות יקרות -אני אובדת עצות .בינתיים אני תומכת בו ומחזקת אותו ..וגם כשעושה לא מתרגשת ,מנקה לו ואומרת שפעם הבאה יצליח בשירותים .

מקפיצה..

שלום בנות. היתיעצתי בעבר בדף בשלות לגמילה לגבי הגמילה של הבת שלי בת שנה ושבעה היום.
בשבוע האחרון יש ממש רגרסיה.... פעמים רבות עושה פיפי במכנסיים ולא מודיעה לפני או מודיעה ולא מוכנה שאוריד לה את המכנסיים ולשבת על סיר.
כמו כן מתעוררת כל לילה ובוכה בהיסטריה . לא מוכנה לעשות פיפי בסיר בסוף עושה על עצמה ועלי מתוך בכי.
מה לעשות זה מאוד מדאיג אותי....

הי חדוה, קראת את כל הדף הזה והדפים שמוזכרים למעלה? יש שם ממש תשובות רבות בדיוק לעניין.
זה מאוד שכיח וזה עובר אם ממש לא עושים מזה עניין.

תודה לך קוראת, קראתי.
העניין הוא שאני חוששת שנוצרה לה טראומה בנושא.

חדשה

זאת אני חדוה.

טוב הפעם לא זכיתי לעזה מענה כמו בפעם הקודמת באתר ובכל זאת ברצוני לעדכן....
המצב השתפר בימים האחרונים היא שוב מודיעה ויש כבר פחות פיספוסים.
בלילה עדיין עושה פיפי הרבה פעמים מתוך בכי ולא תמיד מוכנה לשבת על סיר. אני בכל זאת לא מעוניינת להחזיר לה את הטיטול.

חדוה

ילדה בת שנה ו9 חודשים והיא בתהליך גמילה וכבר לפני היתה עושה פיפי ןקיקי בשירותים מידי פעם ועכשין היא פשוט אומרת פיפי ולא רוצה ללכת לשירותים ואחרכך זה בורח לה במכנסיים . מה זה אומר ? חוששת שזה מוקדם בגלל הגיל

קשה לדעת מה זה אומר, אבל ההנחה הכי סבירה היא שהיא פשוט רוצה להחליט על עצמה, לרצות, לא לרצות, ללכת לשירותים, לא ללכת, ולתרגל את הרצון שלה בעולם.
היא רוצה להחליט על עצמה.
ממה את חוששת בדיוק? בעיני זה נפלא שכבר יש לה ניסיון בהליכה לשירותים. אם היא עשתה את זה קודם סימן שהיא היתה מסוגלת לעשות את זה.