תחילה תהנגדתי. בדרך-כלל כשאני " יוצאת מהתלם", אני, כמו שחינכו אותי, מזדרזת להכניס את עצמי לשם חזרה בכוח כמעט. לא הלך לי. הוזנחה ה"פליי ליידי", הוזנחה הדיאטה, הידד לחופש ולבלגן ולספונטניות. החלטתי שאם איני יכולה להלחם בזה, אזרום עם זה (איזו החלטה נבונה). החיסרון: המטלות נערמות! היתרון: אני מרגישה טוב עם עצמי! אני חיה! לי! מיום! ליום! אתמול אחרי הצהריים סתם ישבתי לי שעות בסלון והסתכלתי על הילדים שלי וצחקתי. מתי עשיתי את זה בפעם האחרונה, ומה היה לי כל-כך חשוב שלא עשיתי חודשים את הדבר השווה היחיד בעולם, הא?! עוד חיסרון: בעלי חושב שירדתי מהפסים (מה שנכון. ואולי זה בכלל יתרון). עוד יתרון: לראשונה מאז שאני נשואה אני טורחת להעלות את השירה שממלאת לי את הלב והראש על הכתב. ואו איזה סוד גיליתי לכם, אפילו לבעלי עוד לא גיליתי אותו.
[צפריר, תפסיק לחייך , ראיתי אותך, ואל תגיד לי "אמרתי לך"...]
ושאף אחד לא יעיז לכתוב כאן שחסר לי ויטמין בי 12 או משהו, אני עלולה ממש לכעוס על הערה כזו
.מין הסתם זה יעבור לי עוד כמה ימים...
אבל בינתיים - יחי האביב!
אני זוכרת עדיין מה כתבת על התשישות ההיא. יופי, יופי.
