שחרור מחוויות מציקות

[אנונימי]

דף בלוג

[אבודה_הייתי*]

יש לי חוויות שעולות לי מידי פעם ולא עוזבות אותי. הן חוויות מעבר רחוק ממקום אחר ורחוקות מאוד מהמקום שבו אני נמצאת היום.
אני לא משתפת אף אחד בחוויות האלה כי הן משפילות בעיניי ומכאיבות נורא ואני לא רוצה שמישהו שקרוב לי ידע עליהן.
החלטתי היום לכתוב אותן כאן בתקווה שאחרי שישפכו וישותפו אוכל להפרד מהן ולומר להן שלום ותודה, אני לא צריכה אתכן יותר

[אבודה_הייתי*]

הסיפור מתחיל בשנת 98' אבל בעצם הרבה לפני כן.
גרתי בתל אביב אחרי הצבא בדירה שכורה באזור שינקין.לא היו לי שום תוכניות מוגדרות. עזבתי קיבוץ ובאתי לתל אביב כדי לנסות ללמוד איך חיים בעיר. עבדתי בבית מלון עבודה נדרשת, ואת זמני הפנוי הייתי מבלה בעיקר בעישון גראס עם חברה מהמלון.
הייתי בודדה בטירוף וכל תשומת לב שקיבלתי התקבלה בברכה, וכך נהיינו מן חבורה שהמכנה המשותף שלה היה גראס ועישונים.
עשיתי פסיכומטרי כדי ש"יהיה לי" ותוך כדי חברה של חברה אמרה שהיא רוצה לנסוע להודו ומחפשת עם מי לנסוע. קפצתי על המציאה ועשרה ימים אחרי הפסיכומטרי כבר הייתי בדרך להודו עם בחורה שהכרתי בערך פעמיים בשם ענת.

כולם אמרו שכברבמטוס מוצאים עם מי לטייל, אבל אני במטוס לא הצלחתי להתחבר עם אף אחד. היו שם כמה אנשים שנפגשו וכבר דיברו והחליפו תוכניות, אבל אני לא כל כך ידעתי לקראת מה אני הולכת והתביישתי לדבר איתם כי הם היו נראים כל כך סגורים על עצמם, לאיזה מקומות הם נוסעים ומה הם מתכוונים לעשות שם וכולי. אני רק ידעתי שאני נוסעת לתאילנד ואח"כ לנפאל ואח"כ להודו. בתאילנד ידעתי שאני רוצה לנסוע לצפון ואח"כ לאיים. זאת בערך היתה כל ההכנה שעשיתי לטיול, ולדעתי גם ענת לא חשבה על זה מעבר לכך.

היתה לנו חניית ביניים של יומיים בבומביי, כבר אז ראיתי שאני וענת לא מסתדרות יותר מידי טוב, ואח"כ המשכנו לתאילנד.
כשהגענו לקווסאן התחלנו לחפש גסט האוס ובדרך פגשנו את ליאור שגם חיפש איפה לישון. הוא הגיע מיפן אחרי שהיה שם כמה חודשים. התחברנו אליו ומצאנו חדר ביחד.

אחרי יומיים בתאילנד ענת החליטה שהיא רוצה לטוס לנפאל ואני החלטתי שאני לא מצטרפת אליה כי לא מתאים לי להיות תוך שבוע בשלוש מדינות. קניתי כרטיס לאיים והיא קנתה כרטיס לנפאל. פחדתי להישאר לבד וביקשתי מליאור לבוא איתו לאיים. הוא ענה לי שהוא מטייל לבד. לא זוכרת אם הוא ייפה את זה או לא אבל בגדול הוא אמר לי שלא מתאים לו שאני אטייל איתו.

אז נסעתי לבד לאיים. בדרך פגשתי חבורה שהיתה מורכבת מזוג לשעבר שבאו לשבועיים לתאילנד ומשתי אחיות שפגשו אותם והתחברו אליהם. הם היו ממש מקסימים והציעו לי להיות איתם ואני קפצתי על המציאה.

היינו ביחד באחד האיים ואני לא ממש התחברתי אליהם. הם נראו לי חנונים קצת ורק אחת מהם היתה ותיקה בטיול והיתה נראית לי מגניבה, אבל היא לא כל כך התייחסה אלי. צריכה ללכת המשך יבוא.

[אבודה_הייתי*]

אני זוכרת שבאיזשהו שלב אני חשבתי שהבחור קצת מתחיל איתי, ויום אחד היינו בים והוא אמר לי משהו שלא כל כך הבנתי ועד היום אני לא בדיוק מבינה, הוא אמר לי שאני לא מבינה מה קורה מסביבי עם החבורה שהיתה שם. לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה בדיוק, אבל הרגשתי שאחרי כמה ימים כבר לא כל כך נחמדים אלי והחלטתי להמשיך הלאה.
כך נדדתי לי בין עוד שני איים כשאני מוצאת אנשים מזדמנים לשהות בחברתם או לצאת איתם בערב אבל בעיקר היתי מאוד לבד.
אחרי זמן מה החלטתי שמיציתי וחזרתי לבנגקוק.

בבנגקוק הגעתי לגסט האוס של ישראלים ושם קיבלתי חדר עם בחורה ישראלית שחזרה מאוסטרליה, שם היא עבדה במסז'ים בעירום. היא היתה מאוד נחמדה ויחד איתה הכרתי כמה חברה שמאוד נהניתי להיות איתם ובעיקר איך לא? לעשן איתם. כבר השתכללתי בעישון גראס ובלהוריד ראשים אז היה לי יותר בטחון ויותר פזאם.

אחד מהחברה היה יואב. הבחור עם העיניים הכי יפות שראיתי אי פעם, בעיקר כשהוא היה מסטול. התאהבתי בשניה.
היה ערב פסח והלכנו לבית חב"ד. הטקס היה משעמם ואני ויואב חתכנו חזרה לגסט האוס...

[קוראת*]

שחררי, אחותי, שחררי
רק אל תשאירי אותנו במתח!

[אבודה_הייתי*]

שם כמובן התחלנו להתחרמן ואני הרגשתי שאני בטוחה כי הייתי במחזור אז אי אפשר לעשות סקס נכון?
אז זהו שליואב היו רעיונות יצירתיים. הוא אמר שאפשר ממקום אחר. והוא גם ניסה קצת אבל מכיוון שאני הייתי מאובנת מאימה ולא בדיוק שיתפתי פעולה כבר, הוא התחרט.

ואז נסעתי לצפון, ושם פגשתי מישהו שעבד איתי במלון בארץ. בעבודה לא ממש ראינו אחד את השני אבל בתאילנד החלטתי לטייל איתו ועם חבר שלו. טיילנו שבוע ביחד, היה חביב. הוא כמובן ניסה לשכב איתי אבל הצלחתי להתחמק כי כל כך נגעלתי מהרעיון שיהיה לי איתו משהו שזה היה חזק יותר מהנטיה שלי לשכב עם כל מי שרצה בכך.

אחר כך חזרתי לבנגקוק איתם והם הכירו לי חברה שעישנו איתם. היה שם בחור שבעיניי היה מהמם עם שם מיוחד וקסום.
הסתובבתי איתם יום אחד אבל כבר הייתי כל כך בחוסר בטחון שבקושי הוצאתי מילה מהפה וכל הזמן הרגשתי שאני עושה לעצמי בושות. עד שהלכנו לאכול צהריים ואני הזמנתי אורז עם ירקות. כשזה הגיע לשולחן נתתי ביס וזה היה כל כך חם שלא היתה לי ברירה אלא לירוק את האוכל חזרה לצלחת. קיוותי שאף אחד לא ראה מה עשיתי אבל הייתי כל כך נבוכה שאחר כך לא יכולתי יותר להיות איתם. אפילו פגשתי את הבחור בהודו אח"כ וכל כך התביישתי שהעמדתי פנים שאני לא מכירה אותו אפילו כשהוא אמר לי שהוא זוכר אותי.

[אינדי_אנית*]

מעניין תמשיכי..

[אבודה_הייתי*]

אפילו העמדתי פנים שאני בקושי שומעת אותו, לא מבינה שהוא מדבר איתי.. והוא קלט אותי, הוא שאל אותי מה את מתחמקת? אבל אני פשוט ברחתי משם. חבל היה כזה חמוד..

אח"כ נסעתי לעוד איזה אי עם בחור חננה שהיה מעשן איתנו בגסט האוס. כשהגענו לשם כל כך התביישתי שאני איתו שפשוט התעלמתי ממנו כל ה4 ימים שהיינו שם. הייתי גועלית בטירוף אבל הוא זרם איתי והתעלם ממני בחזרה.

כשחזרתי לבנגקוק כבר היה לי כרטיס לנפאל. בדרך לנפאל פגשתי שני בחורים נחמדים וטסנו ביחד ודיברנו בדרך ובקטמנדו כבר חיפשנו חדר ביחד. הם לא כל כך ידעו לעשן עדיין כמו שצריך ואני הייתי המומחית אז הרגשתי עליונות עליהם.
פגשנו שם שתי בנות נחמדות והן הצטרפו אלינו לטיול. נסענו ביחד גם לפוקרה ועשינו טרק ביחד. רפטינג החלטנו שאנחנו לא רוצים לעשות.

בפוקרה פגשתי את האקס שלי מגיל 16. היינו ביחד כשנה והוא אף פעם לא אהב אותי. אני כמובן כן אהבתי אותו והייתי יושבת שעות ומחכה לו שיבוא להיות איתי. (היום בדיעבד כמובן שאני יודעת שלא באמת אהבתי אותו אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת). כשראיתי אותו שם רצתי אליו ונתתי לו חיבוק ענק (נפרדנו מאוד בטוב ועוד היינו יזיזים כמה חודשים טובים אח"כ) והוא היה נורא נבוך ואז חברה שלו יצאה מהחנות. כשראיתי אותה חטפתי שוק. מכוערת אפרורית שמנה ונמוכה.
אני לא מלכת יופי אבל אני בחורה יפה. אז הייתי קצת שמנמנה אבל עדיין החזקתי מעצמי בסדר..

[ג''ימס_בונד*]

זה נשמע לי סיפור די אופיני בהודו...אבל אף פעם לא הייתי שם אז אני לא ממש יודעת...ככה אני תיארתי לעצמי את הטיולים של הצעירים שנוסעים להודו.עדיין אני לא רואה חוויות מציקות, אבל מרגישה את ה"לבד" מאוד חזק בין אנשים זרים שאת כל הזמן מחפשת את חברתם.

[אבודה_הייתי*]

וגם הוא היה נראה מזעזע, (עברו איזה שלוש שנים מאז שראיתי אותו פעם אחרונה), מוזנח שמן, התנהג כמו דביל ובקושי היה מסוגל לדבר איתי.
יצאתי מהמפגש איתו מזועזעת. זה הבחור שרדפתי אחריו כל גיל 16? שישבתי ימים ולילות וחיכיתי שיואיל להקדיש לי צומת לב? מה זאת הרמה שלי מבחינת יכולת הזיווג?
ואת הבחורה הפשוטה והמכוערת הזאת הוא אוהב? אחרי שאותי הוא לא היה מסוגל לאהוב?
מה אני יותר גרועה ממנה?

רוני ועדי, הבחורים שהייתי איתם בנפאל החליטו שהם רוצים לקנות בהודו אופנועים ולנסוע איתם למנאלי. הם היו שני בחורים ממש נחמדים אבל כל הזמן הרגשתי שאנחנו לא כל כך מתאימים. ההרגשה התחזקה כאשר בטרק שעשינו הם התחברו עם חבורת בנות חננות שאפילו לא עישנו שום דבר והיו ילדות טובות להפליא. בשלב הזה הבנתי שאיתם אני כבר לא אמשיך כי ככה בחיים לא אוכל להיות עם האנשים המגניבים שראיתי מסביב ורציתי נואשות להשתייך אליהם.

אז נפרדנו ואני ושתי הבחורות שהתחברנו איתם מתחילת נפאל נסענו באוטובוס להודו. הצטרף אלינו בחור מוזר שהן הכירו. הגענו להודו ושוב לעיר מגעילה ומחידה שבה ישבנו יומיים וחיכינו לרכבת שתיקח אותנו לדלהי. ביומיים האלה לא יצאנו מהחדר ורק ישבנו והורדנו שערת כל היום עם פינצטה.

כשהגענו לדלהי פגשנו את רוני ועדי וממש שמחנו להפגש. הם הזמינו אותי להצטרף אליהם למסע האופנועים ואני הסכמתי. יצאנו לדרך לכיוון מנאלי וזה היה החלק הכי כיף של הטיול.
כשהיינו רק שלושתינו לא היה איכפת לי מכלום. אף אחד לא ראה אותנו, אף אחד לא שייך אותי אליהם ולעג לי בגלל זה, או דחה אותי בגלל זה או חשב שאני חנונית בגלל זה.
רק אנחנו והדרך המדהימה. בשלב הזה דרך אגב התחילה לי אקזמה מטורפת בכפות הידיים, שלא עזבה אותי יותר מחודש.

הדרך ארכה נדמה לי שלושה או ארבעה ימים. יום לפני שהגענו למנאלי פגשנו במקום שישנו חבורה של ישראלים הכי מגניבים שיש. הם עשו טיול על אופנועים בכל הצפון ועכשיו סיימו אותו והיו בדרך למנאלי. שניים מהם הכרתי כי הם היו אצלנו בקיבוץ והשאר היו חברה מהדרום, מקסימים מקסימים. ישבנו איתם בערב ולא הפסקנו לצחוק. למחרת נפרדנו ואמרנו שנתראה במנאלי.

הגענו למנאלי, נכנסנו לנו לעיר על האופנועים, הרגשתי בפסגת העולם הכי קול שיש. קול קטן בקצה הראש אמר לי, אבל עכשיו אנשים אחרים רואים אותך עם רוני ועדי.....

בגסט האוס שלנו היה בחור בשם עופר. קצת התחברנו אני והוא והוא לא סבל את רוני ועדי והם לא אהבו אותו כל כך..

אחרי כמה ימים הלכנו למסיבה הראשונה שלנו במנאלי. החלטנו שלושתינו שניקח אקסטזי. חצי. לקחנו. רקדנו כמו מטורפים עד הצהריים נראה לי וחזרנו לגסט האוס לישון. הרגליים לא הפסיקו לרעוד לי. התעוררתי מהשינה ושכבתי לי במיטה ולא יכולתי לסבול את עצמי. הרגשתי דכאון עצבות ופחד. רוני ועדי לא היו בחדר. ירדתי לחפש אותם. הם היו במסעדה ליד הגסט האוס וביקשתי מרוני שיבוא להיות איתי כי אני מפחדת להיות לבד. הוא בא וישב איתי כמה שעות. אח"כ יום וחצי לא יצאתי מהמיטה. הייתי בדיכאון מטורף. בשלב הזה די הפסקתי לאכול.

אחרי כמה ימים החלטנו לפרק את החבילה. כולנו הסכמנו שזה צעד נכון ונפרדנו כידידים. אני ועופר הלכנו לחפש לנו גסט האוס אחר, ביחד.

ומצאנו את הגסט האוס שהחבורה המגניבה גרה בו. עופר אמר שאולי נמשיך לחפש ואני הסכמתי כי למה שאני אגור איפה שאני רוצה? הייתי צריכה שזה יקבע ע"י גורם אחר, שאני לא ארגיש שאני רודפת אחריהם.

בסופו של דבר במקומות האחרים לא היה מקום והלכנו לגור איתם בגסט האוס. לא היתה מאושרת ממני.
המנהיגים של הקבוצה היו נדב וערן. במרפסת שלהם כולם ישבו ועישנו צ'ילום ובאנגים מצאת החמה ועד צאת הנשמה. 24 שעות ביממה היו שם אנשים וכל מנאלי היו באים לשבת אצלם במרפסת. וגם אני ישבתי שם יומם ולילה ועישנתי. לא יכולתי לעזור בקססה כי היתה לי אקזמה בידיים ואף אחד כמובן לא ידע מזה. כל היום ישבתי שם ואכלתי סרטים. התביישתי לקום לעשות פיפי (והייתי צריכה המון כי זה נורא מצמיא אז שתיתי הרבה) התביישתי לדבר עם אנשים. כל הזמן חשבתי שמסתכלים עלי ובוחנים אותי. מה שכן היה שם נורא מצחיק. צחקתי המון.
והייתי מאוהבת בנדב. כמובן שזה גרם לכך שבחנתי אותו כל הזמן אבל לא דיברתי איתו כמעט מילה.

התקופה הזאת היתה איומה. אני לא יודעת אם זה עובר בסיפור אבל סבלתי מאוד מאוד. החשיש גרם לי להרגיש כל חוסר בטחון בעוצמות שלא הכרתי עד אז. כל תופעה היתה מוקצנת, כל קושי חברתי שהיה לי אי פעם והצלחתי להסתיר זקף את ראשו והפריע לי ולחץ עלי. הרגשתי לא שווה לא מעניינת לא מושכת.(דברם שתמיד הרגשתי אבל פה הייתי כל כך לבד בלי משפחה בלי חברים מהבית שלא היה לי שום איזון לתחושות האלה.
לא ידעתי לדאוג לעצמי. לא היו לי בכלל בגדים מספיק חמים אז כל הזמן השאלתי שאלים מערן ונדמה לי שאפילו חולצות חמות ,כדי להתחמם. לא העזתי לקום לשירותים. הבגדים שלי נהיו גדולים עלי, ובכלל הם לא התאימו לשם כל כך כי זה היה בגדים מהארץ. לא התקשרתי כמעט הביתה כי פחדתי לספר להם מה קורה איתי....

עבר קצת זמן, האקזמה התחילה להרפא, ויום אחד בעודי יושבת לי במעגל משהו נפתח. עשיתי לעצמי שיחה ואמרתי לי שזה לא יכול להמשך ככה. אי אפשר לא ללכת לשירותים כי אני מתביישת. אף אחד לא שם לב אלי כל כך שיסתכל מתי אני הולכת לשירותים, ובכלל הבנתי שככה אני בטוח נראית יותר מוזרה וקפואה. כי זה מה שהייתי, פשוט קפואה.

אז התחלתי ללכת לשירותים וקניתי לי קצת בגדים, וגם נהיה יותר חם, ודברים קצת התחילו להשתפר. גם כבר התחברתי קצת יותר לאנשים. ועופר עזב את הגסט האוס (גם כי הייתי מגעילה אליו בטירוף כי לא יכולתי לסבול אותו יותר)וחברה של נדב, אנגליה שהוא פגש בטיול והיה איתה קצת, הגיעה למנאלי. אז ערן עבר אלי לחדר.

וישנו באותה מיטה (היתה רק אחת ) והוא התחיל ללטף אותי ולנסות כל מיני דברים אבל אני לא הייתי מוכנה לשכב איתו ממש כי הוא חבר של נדב ורציתי את נדב וחשבתי שאם אני אשכב עם ערן אז לא יהיה לי איתו שום סיכוי.
אז כל ערב הוא היה מחרמן אותי ומלטף אותי ואני נתתי לו, כי מי אני שאני אגיד לו לא?

אחרי איזה שבוע כזה, באה אלי קרן שהיתה שם גם בגסט האוס ודיברה איתי על ערן. היא אמרה לי שהוא כועס עלי שאני מגרה אותו ולא נותנת לו, והוא אמר שאם לא הייתי רוצה אז סבבה אבל ככה לעשות טיזינג זה ממש מעליב אותו. כמובן שלא יכולתי להסביר לה שמבחינתי כל ערב עברתי חצי אונס ממנו כי אף פעם לא אמרתי לו כלום. אבל זה גרם לי להבין שאיך אני רוצה שהוא ידע אם אני לא אומרת? ואיך אני רוצה שאנשים ידעו איזה בחורה נחמדה אני אם אני לא מדברת איתם?

אז בסוף קרן עברה לחדר שלי ונהיינו חברות טובות. והיא לימדה אותי דברים שלרוב האנשים אולי יראו מובנים אבל אני באמת לא ידעתי אותם. כמו למשל שאם רוצים שהחדר יראה נקי ומסודר אז פשוט צריך לנקות ולסדר אותו. ואם קשה אז צריך להתאמץ עוד כדי שזה יצליח.
זה נשמע מטומטם אבל אני באמת לא ידעתי את הדברים האלה.

ואז החלטנו כל הגסט האוס לנסוע לעיר אחרת ליומיים. והתחלקנו לזוגות על האופנועים ולי נשאר רק להיות עם נדב ( חברה שלו כבר עזבה, אותו ואת מנאלי). אז הוא אמר לי נו הדס את נוסעת איתי, בטח זה לא מוצא חן בעינייך הא?
ואני לשמחתי הצלחתי להגיד לו שאחלה אני דווקא ממש שמחה. הוא היה ממש מופתע. הוא חשב שאני לא סובלת אותו מרוב שלא העזתי להתקרב אליו.
אז נסענו וכל הדרך שרנו שירים של פינק פלויד והיה ממש כיף. וכשהגענו לשם התחיל בנינו משהו וכשכולם חזרו לגסט האוס אנחנו נשארנו שם עוד ערב. ועשינו סקס בלילה ולא דיברנו הרבה כל כך כי אני עדיין הייתי מאוד מאוד סגורה. ולמחרת חזרנו למנאלי ואני כל כך לא רציתי שנחזור. ידעתי שכשנגיע לשם ונהיה עם כולם אני שוב פעם אחזורלהיות אפורה וחסרת בטחון.

ובאמת היתה לנו תאונה בדרך, לא קשה אבל היו לי מלא כחולים על הרגליים ולא הראיתי לו כדי שלא ירגיש רע. אז נשארנו ללילה באיזה כפר בדרך ואני הייתי כל כך מבועתת מזה שמרוב שלא רציתי לחזור היתה לנו תאונה ששוב נכנסתי לחוסר בטחון, ונדב היה עצבני בגלל התאונה והעיכוב והיא גם עלתה לו הרבה כסף. ואני הייתי בטוחה שהוא עצבני בגללי, כי הכל בגללי בעולם הזה לא?

למחרת תיקנו את הגלגל שהתפוצץ ונסענו למנאלי. בדרך נדב שאל אותי אם הגלגל בסדר ואמרתי לו שכן. 200 מטר מהגסטהאוס, בדיוק בתחילת העליה התלולה שהובילה אליו הגלגל שוב התפוצץ. נדב היה עצבני וסחב את האופנוע ואני הייתי בסרטים שהוא כועס עלי..
אז שאלתי אותו אם הוא כועס עלי, ואז הוא התעצבן עלי.. ואמר שבסרט הזה הוא כבר היה והוא לא מוכן לחזור עליו שוב ואם לא אכפת לי לא לדבר איתו מעכשיו. ואז התחילו ימים קצת הזויים שהוא מתחמק ממני ואני הולכת כל ערב לישון אצלו בחדר ועושה את עצמי כאילו נרדמתי שם וכאלה. ואחרי כמה ימים היתה לנו שיחה והואאמר שאניבכלל לא רואה את עצמי ושיש לי בעיות ואני כל השיחה נחנקתי מדמעות והוא ביקש ממני להגיב ולא יכולתי להוציא מילה מהפה,
ורק כשהוא סיים ניסיתי להתחיל להגיד לו שהוא צודק אבל הוא כבר לא רצה לשמוע. הוא אמר לי לעזוב אותו בשקט ושזה כבר לא מעניין אותו.

אז זה היה אחד הקטעים שעצובים לי עד היום, שכואבים לי. איך הפסדתי בחור מקסים שכל כך רציתי וכבר כמעט השגתי, הוא כבר היה שלי ואיבדתי אותו. ולפעמים אני עוד חולמת עליו ומתגעגעת. לא כל כך בגלל שאני אוהבת אותו אלא יותר בגלל מה שהוא מייצג מבחינתי. הוא היה מבחינתי פסגת השאיפות בהודו והוא כבר התלהב ממני ופיספסתי..

למחרת עברתי לגור בחדר אחר לבד, והשיחה הזאת שינתה לי את החיים. הרגשתי חופשיה ומשוחררת. היו לי המון הבנות שכרגע אני לא זוכרת אבל הן ממש שיחררו אותי ואני התחלתי לפרוח. הביישנות נעלמה, התחלתי לדבר עם אנשים לצחוק איתם ולהראות מי אני.

ואז התחילה תקופה טובה. היה לי כיף, הייתי כבר כוסית ומלאת בטחון, וגם החלטתי שאני כבר מספיק בטוחה בעצמי כדי לאכול קרטון.
צריך להבין שאנשים שם לקחו קרטונים לארוחת בוקר. כל היום חשיש, מידי פעם אופיום, זה היה נראה כמו הדבר הכי נשגב שאפשר לעשות בחיים.

ולקחתי. היה כיף אני מודה. קצת מאתגר אבל כיף. אחד הדרים שעשיתי היה לבכות נהרות שלבכי. בכיתי והרגשתי שזה אותו דבר כמו לצחוק, ולרגע פחדתי שלא אפסיק לעולם אבל זה הרגיש כל כך טוב שידעתי שבסוף זה ירגע.

טוב השעה מאוחרת וזה עדיין קצת ארוך. נמשיך בהזדמנות אחרת.

[ג''ימס_בונד*]

אכן...עישנת הרבה סמים, גם אם לא תמיד הכי מסוכנים. כאילו כל הזמן ברחת מעצמך. וגם מין עם בחור שאת לא רוצה ולא מסוגלת להגיד לו זאת. זה ממש ממש לא טיול שמח.זה כאילו חיים ללא שום שליטה בכלל.

[כוכבית_בוקר*]

חבל שלא המשכת לכתוב..

[מחפשת_אושר*]

חבל שלא המשכת לכתוב..

[אבודה_הייתי*]

שוב הדף קפץ למה חדש..
האמת כבר מרגישה שהשתחררתי מהחויות האלה וגדול עלי להזכר בהן שוב כי הן כבר נעלמות לי..
אולי החשק יחזור בפעם אחרת אבל כדי לא להשאיר אותכן במתח אני אכתוב ממש בקיצור שאח"כ היתה נסיעה חזרה לתאילנד, פליפ מטורף, אשפוז בבית חולים תאילנדי, נסיעה חזרה לארץ עם רופא של הביטוח של 669, חודשים רבים של שיקום בבית בעזרת פסיכולוגית (וכמעט בלי כדורים פסיכיאטרים- לא הסכמתי) ובניה מחדש של כל החיים שלי... @}

אחרי שכתבתי פה אז נתקלתי באתר הזה במשהו שעירית לוי כתבה על לחבק ולמחול לאדם הזה שהיינו פעם, וזה עזר לי לקבל סוף סוף את הילדה האומללה והטועה שהייתי אז , ולחמול עליה בלי לסלוד ממנה.
@}

[עשב_השדה*]

שלום לך
תספרי קצת מה קורה היום,?
וגם בת כמה את היום?
את יודעת זה סיפור קצת מפחיד בשבילי כי יש לי
בת בת 23 ובן בן 19 שבדיוק יכולים לעבור כזה דבר
חס וחלילה אם לא ישמרו על עצמם
והאמת שהבן , בעיקר ,
בא לי לחבק אותך מאד מאד
ולומר שמזל שהחזירו אותך ושמטפלים בך וגם את בעצמך
הילדה הקטנה ההיא היא חלק ממך שתמיד יהיה בתוכך ולכן
חבקי אותה ברוך
וגם כמה שזה הגיע לפליפ וכאלה, היום את כאן ותמיד במקום מוגן,
ואולי אולי כבר יודעת לבחור יותר טוב מה כו מה לא ואיך,
בהקשבה אם יבוא לך