תינוקות בתינוקיה

[נסיכת_השום*]

http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx ... ourceID=23

מצאתי את הכתבה הזאת, והייתי ממש בהלם מהתמונות... בגלל שאני לא ילדתי בארץ, חשבתי שמושג התינוקייה הוא קצת שונה ממה שראיתי בקישור.
איך אפשר לגרום לאנשים להיות מודעים שניתוק התינוק מאמו לאחר הלידה זה דבר מזעזע?...

אם התינוק יהיה כל הזמן עם אמו, אפילו בעריסה עם גלגלים ליידה, דברים כמו שמסופרים בכתבה לא יקרו!

כשילדתי פה, בבית חולים, היתה לי אפשרות לישון עם בני באותה המיטה, וגם תמיד היתה לנו עריסה נפרדת על גלגלים. אני קבעתי מתי יינק, אני הייתי אחראית להחליף לו חיתול, ואני הייתי אחראית להרדים אותו.
במקרה שלא הסתדרתי, תמיד הייתה לי האפשרות לשים אותו בחדר עם האחיות, אפשרות שאני באופן אישי מעולם לא השתמשתי בה, כי לא ברור לי איך אפשר להפרד מתינוק קטן אפילו לשנייה.
אולי אם עוד אמהות יהיו מודעות לכך, יהיה אפשר לשנות את הנורמה?

[נסיכת_השום*]

http://www.keshet-tv.com/SourceLobby.aspx

לבחור ב תינוקות מוחלפים במחלקת יולדות בפעם השנייה בתוך שבועיים

[אמא_בבית*]

איך אפשר לגרום לאנשים להיות מודעים שניתוק התינוק מאמו לאחר הלידה זה דבר מזעזע?...
העניין הוא באמת איך לגרום לאנשים להיות מודעים. כי מבחינת הבית חולים בדרך כלל יש את האפשרות לשהיית התינוק עם האם. האמהות פשוט לא רוצות באפשרות הזאת....

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בערוץ 10 היתה כתבה יום לאחר סיקור האירוע, שבאה לתת להורים עצות איך למנוע את החלפת התינוק. אז כמובן שהעצות היו, לבדוק היטב את התגיות שעל ידו, לבדוק ולהשוות מסמכים, לא להיניק לפני שבטוחים שזה התינוק שלך(!) וכולי. בין לבין צולמו אמהות אחרי לידה שאומרות "כמה זה מפחיד..." (שהתינוק עלול להתחלף בתינוק אחר). רק בסוף, במשפט האחרון ממש, אמרה אחת האמהות שהיא פשוט משתדלת להשאיר את התינוק על ידה כל הזמן.

[נסיכת_השום*]

מבחינת הבית חולים בדרך כלל יש את האפשרות לשהיית התינוק עם האם. האמהות פשוט לא רוצות באפשרות הזאת....
זה נשמע לי כל כך מוזר!... איך יכול להיות שאמא לא תרצה להיות עם התינוק שלה?... אחרי הלידה שלי היה לי קשה אפילו לתת לאנשים שקרובים אלי רק להחזיק אותו לכמה דקות!...

[אמא_בבית*]

בכל הלידות שלי הצוות התפלא על הצורך שלי להיות עם התינוק. בדרך כלל, היה מקום בביות המלא. ואם לא היה מקום, מצאו לי מקום די בקלות.
את כל מי שהתפלא, שאלתי מה הוא היה אומר אם היה שומע שמישהו לקח גורים מכלבה מיד לאחר ההמלטה כדי לטפל בהם בעצמו.
תמיד היה רגע של שתיקה אחרי הדוגמא הזאת ואנשים פתאום קלטו את האבסורד.

[נסיכת_השום*]

תמיד היה רגע של שתיקה אחרי הדוגמא הזאת ואנשים פתאום קלטו את האבסורד
מדהים!...

[אמא_בגובה_דשא*]

ואני ביום ראשון ציינתי בפני גיסתי (ההרה) שרומינג-אין יכול למנוע מקרים כאלה, וחטפתי שטיפה בסגנון "לא כל אשה מסוגלת לזה, זה שאת יכולה לא אומר שכולן יכולות, זה לא מתאים לאף אחת, ובכלל, מי שלוקחת רומינג-אין לא עושה את זה בשביל שלא יחליפו לה את התינוק".

הכל נכון, אבל עדיין גם הטענה שלי נכונה...

ואגב,
עם כל הכבוד להחלמה המהירה שלי, וליכולת הסיבולת הנדירה וכו' וכו'
אם כמה שעות אחרי ניתוח קיסרי הייתי מסוגלת לטפל בבתי בעצמי, אז רוב מוחלט של אלה שיולדות וגינלית מסוגלות גם.
הבעיה היא רק שהן לא רוצות.

[שרית_אמיר*]

השפיטה של האחרות יחסית איליך
_אם כמה שעות אחרי ניתוח קיסרי הייתי מסוגלת לטפל בבתי בעצמי, אז רוב מוחלט של אלה שיולדות וגינלית מסוגלות גם.
הבעיה היא רק שהן לא רוצות._
אולי תספרי את סיפורך בלי לקבוע מה אחרות כן או לא רוצות/יכולות.
אני ילדתי את 3 ילדי בניתוחים קיסרים שהמוטיב היה להציל אותי ולאחר הניתוח הייתי בטיפול נמרץ כך שלי אישית אין קשר לדבריך, וכן עד היום עצוב לי שלא הייי איתם לאחר הלידה.
אך מי שם אותנו לשפוט מה נכון ומה לא.
תארי לעצמך שאם צעירה עכשיו קוראת את דבריך, מיד יתקפו אותה רגשות אשם, האם זה נכון?
חושבת שאנחנו צריכות תמיד לקחת בחשבון שאנו לא הידעניות הבלעדיות, ואנחנו יכולות להחליט אך ורק מה נכון לנו ולבני משפחתנו ולנהוג בכבוד בהחלטותיהם של אחרים גם עם הם שגויות בעינינו.
אנחנו יכולות לספר את ספורנו ולקוות שהוא ישפיע על הדרך שנראת לנו נכונה,
אך לשפוט אחרות על בחירתם-.....מי אנו?

[נעמה_אמא*]

כשילדתי פה, בבית חולים, היתה לי אפשרות לישון עם בני באותה המיטה בבתי החולים בארץ אסור לישון עם התינוק באותה המיטה
כשילדתי הייתה איתי בחדר אישה שהאחיות העירו אותה בגערות פעם אחר פעם בלילה כדי שתשים את הילדה בעריסה
תוך איום שאם יתפסו אותה עוד פעם, יקחו לה את הילדה לתינוקייה. לא עזרו לה כל התחנונים וההסברים שהיא תמיד נוהגת לישון עם התינוקות שלה בבית (ויש לה כבר 6 ילדים)
התינוקת האומללה לא הפסיקה לצרוח כל פעם שהאם הניחה אותה ובסופו של דבר היא ישנה על כסא עם התינוקת בזרועותיה

[טליה_אלמתן*]

בבתי החולים בארץ אסור לישון עם התינוק באותה המיטה
דווקא במאיר לא אמרו לי כלום, למרות שכל פעם שנכנסו הצוות הייתי ב"היכון"

[נסיכת_השום*]

גם בבית חולים פה רישמית היה אסור, אבל כששאלתי את האחות, היא אמרה שהן יכולות להעלים עיין, ואפילו הראתה לי איך לאבטח קצת את המיטה כדי שלא יוכל להתגלגל החוצה.
בכל מקרה, הנורמלי הוא לשים את התינוק בעריסה לייד האמא, ובמידה והאמא לא מסוגלת לטפל בתינוק, היא יכולה להעזר באחיות.

[תבשיל_קדרה*]

הבעיה היא רק שהן לא רוצות.
הבעיה היא שאין מערכת תמיכה מתאימה.
אשה שרק ילדה, עם תינוק בביות (או בבית), צריכה שיהיה אתה כל הזמן מישהו - בעלה, אחות, אמא, חברה. שתביא לה מים, שתקח את התינוק כשאמא הולכת לפיפי, שתתן לה אוכל, שתארגן לה כרית לתמוך בתינוק בהנקה או תעזור לה למצוא תנוחת ישיבה שלא תכאיב בתפרים וכו' וכו'

[תזמורת_הים*]

אשה שרק ילדה, עם תינוק בביות (או בבית), צריכה שיהיה אתה כל הזמן מישהו.
צריך הרבה עזרה, אבל לא חייבים כל הזמן.
אני הייתי במצב מאד קשה, ובכל זאת נשארתי לבדי לכמה שעות מדי פעם. התינוק היה עלי, או בעריסה הצמודה אלי, אוכל ושתיה בהישג יד, וגם הפעמון של האחות. התינוק היה מרוצה מאד לישון עלי ולינוק כשאני יושבת בלי לזוז.
אם הייתי צריכה לקום או ללכת לשירותים או משהו שלא יכולתי להסתדר אתו לבד הייתי יכולה לקרוא לאחות. לא חושבת שבפועל היה צורך.
(זה, אגב, אולי אחד היתרונות היחידים של שהיה בבי"ח אחרי לידה )
(לא שהיתה לי בחירה)

בלילה, לעומת זאת, היה חיוני שהאיש ישאר אתי. היה לי חדר פרטי והוא נשאר בלי שבקשנו רשות. אף אחד לא אמר כלום.

[יעלי_לה]

אני ילדתי בניתוח והתינוק היה אתי בביות חלקי ביומיים הראשונים, כי הייתי לבד רוב הזמן והיה לי נורא נורא קשה. בלילה השני (או השלישי? פתאום אני לא זוכרת... אה, כן, בלילה השני חטפו לי אותו לבילי-לייט, בקיצור, מהלילה השלישי) הוא כבר היה אתי בביות מלא, כלומר ישן אתי בחדר, ולא נתנו לישון אתו במיטה בשום אופן, אז נאלצתי לישון על כיסא, וכל מיני תמרונים, ולהרים אותו / להשכיב אותו / להרים אותו, אני זוכרת איך כל תנועה הכי קטנה בזמן שהוא היה עלי לקחה לי דקות ארוכות, מחצי שכיבה לישיבה, מחצי ישיבה לרבע ישיבה כי לא נוח לי כל כך אז מנסה לשפר ואז צריך מהתחלה וזה כואב ושוב לנסות להתרומם - ואילו, אילו, אילו רק מישהו היה מחזיק לי אותו שנייה, או נותן לי יד רגע, או משהו.... ובזמן שהוא עלי אני כמו משותקת, לא יכולה לשתות מים לא יכולה לעשות כלום. הצילו! לקרוא לאחות? לא ממש... א, הייתי צריכה מישהו כל הזמן ולא רק מדי פעם. ב, כשקשה מאוד לזוז, ויש עלייך תינוק בן יומיים, לפעמים פשוט אי אפשר פיזית להגיע ללחצן של הפעמון שקורא לאחות. ג, עם בטן תפורה כואב מאוד להרים את הקול. ד, האחיות שם גם ככה לא ממש הגיבו.
אני חושבת שההתעקשות שלי על ביות בתנאים האלה היתה הסיבה לחום המסתורי שהשאיר אותי באשפוז יומיים אחרי שכבר היינו אמורים להשתחרר.

בארץ, ביות - ובוודאי ביות מלא - אחרי ניתוח קיסרי כמעט בלתי אפשרי, כי אין תמיכה בזה. ברוב בתי החולים לא מאפשרים למלווה לישון איתך ואפילו לא להיות איתך במשך היום באופן רצוף.

[יעלי_לה]

אה כן, כמובן, האחיות שרואות אותי ישנה על כסא ומתקשה כל-כך לטפל בו גוערות בי "למה את עושה את זה לעצמך, שימי אותו בתינוקיה, מה את חושבת שלא יטפלו בו?"

[תזמורת_הים*]

אני ילדתי בקפלן, ואני מציינת את זה כי הוא יחסית מאד ידידותי ליולדת (גם מבחינה מיילדותית, וגם, לפי מה שאני קוראת כאן, בתנאי האשפוז). עוד יתרון הוא שאף אחד לא העיר לי על כך שאני משאירה את התינוק אצלי למרות מצבי הקשה, ודי העלימו עין מזה שאני ישנה עם התינוק במיטה (אחות אחת העירה לי בבוקר האחרון... יכלה כבר לחסוך לעצמה את הטרחה), כמו שהעלימו עין מזה שבן זוגי נשאר אתי בלילה, והוא ומבקרים אחרים היו אתי במשך היום בלי קשר לשעות הביקור. אני חושבת שהיה להם ברור שאני זקוקה למישהו שיהיה אתי רוב הזמן.

לגבי התינוקיה, לפי מה שיצא לי לראות, ביום כמעט כל התינוקות היו אצל האמא, רק בלילה היו בתינוקיה. רשמית אין שם ביות בלילה אבל אם מישהי מבקשת נותנים לה. רוב האמהות לא מבקשות. האמת, שרובן בחדרים משותפים (נדמה לי שיש שם רק שני חדרים פרטיים ) ואז זה באמת נורא קשה. לי היה מזל שהיתה לי לידה קשה, אחרת היו שמים גם אותי בחדר משותף. מצד שני, אם לא הייתי במצב כל כך גרוע הייתי מסתלקת הביתה עוד לפני הלילה הראשון.

[נסיכת_השום*]

ושוב נכנסת לעניין ההשוואה, גם פה אין בכלל חדרים פרטיים, אני גם הייתי בחדר חלק מהזמן עם משהי שעברה קיסרי. ועדיין, הנורמה היא שהתינוק נמצא בעריסה ליד האמא. עניין התינוקיות נגמר איפהשהו בשנות השבעים או השמונים.

(אגב, חברה שלי שעברה קיסרי, בארץ שכנה, בן זוגה אפילו היה נוכח בניתוח. כששאלתי על כך, הם ענו- ברור! כאילו שזה מה שמובן מאליו.)

רק אוסיף שזה לא שאף אחת לא נעזרת באחיות. כשעברתי ליד חדרן תמיד היתה שם לפחות עריסה אחת עם תינוק בתוכה. אבל התינוק נמצא רוב הזמן לייד אמו, ובשעות הקבלה של האורחים, יש גם עזרה מהם.

יש גם כמה בתי חולים שמאפשרים שהאבא ישאר לישון, בתמורה לתשלום כמובן... ואז ממש אין שום בעייה של עזרה.

אגב, אני עזבתי את הבית חולים אחרי יום וחצי, בין השאר בגלל שלא הייתי לבד בחדר, ופיצ צרח וצרח ואני בכיתי ובכיתי כי היו לי כאבים נוראיים בהנקה והרגשתי נורא לא נעים להפריע לבחורה שהצטרפה אלי לחדר...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נדמה לי שב מדור לידה יש דף מאוד דומה, חוויות מהתינוקיה .

[אמא_בגובה_דשא*]

אולי תספרי את סיפורך בלי לקבוע מה אחרות כן או לא רוצות/יכולות.
את צודקת, ואני אוסיף עוד משהו:
חלק מהבעיה היא שמשדרים לנשים את המסר ש"ככה את לא תוכלי לנוח".

אני ילדתי בניתוח, שאמנם נבע מסיבות אמהיות, אבל לא גרם לי ליותר קשיים בתפקוד מניתוח בגלל מצג עכוז.
אחרי הניתוח כשביקשתי רומינד-אין ניסו להסביר לי שזה יהיה נורא קשה...
ובלילה שיכנעו אותי לשים אותה בתינוקיה, ואמרו שאחרי ניתוח הם לא קוראים לך להנקה אלא מביאים את התינוק אליך. מה שלא היה נכון.
אז נאלצתי לדדות עם תפרים בכל הבטן לאורך המסדרון.
ובבוקר כבר לקחתי אותה לרומינג מלא גם ללילה...

כנראה שהבעיה האמיתית היא שלא מעודדים נשים לקחת רומינג-אין.

ובכל זאת אני מאמינה במה שכתבתי קודם:
אם אחרי ניתוח הייתי מסוגלת פיזית לקחת רומינג-אין, אז רוב הנשים מסוגלות פיזית לקחת לפחות אחרי לידה וגינלית.
הבעיה היא שלא מסבירים להן למה זה כדאי, ואז כשהשיקולים הם רק כן-או-לא לנוח יוצא שמנטלית הן לא מסוגלות.

ולא התכוונתי לשפוט.
אני מצטערת אם ככה נשמעתי.
הכוונה שלי היתה רק להגיד שבד"כ כשלא לוקחים השיקול הוא לא של "לא מסוגלת" אלא של "לא רוצה" או "למה לכל הרוחות אני צריכה את זה?"

[מי_מה*]

השינוי המיוחל, כמו כל שינוי חברתי באופן טבעי , בוא יבוא, אבל תהליכים שקורים באופן טבעי לוקחים זמן.
כמו נסיכת השום, גמני ילדתי את בכורי בארץ אחרת,( אני באנגליה). מכיון שלידת הבית שלי הסתבכה ופוניתי אחר כבוד לבית החולים, חוויתי גם אני בית חולים ללא תינוקיה. באמת כבר שנים שאין שם דבר כזה בכלל! את בני השני כבר ילדתי בארץ ובחרתי בית חולים לאחר סקר טלפוני שכל מטרתו היתה לברר את האפשרות לביות מלא. לתדהמתי בכלל לא היה עומס על חדרי הביות המלא. וכך בעוד שאמהות התינוקיה הצטופפו בחדרים עמוסים ביליתי אני עם תינוקי לגמרי לבד בחדר הביות המלא.
בהרבה תחומים של שינוי אנחנו נמצאים מאחור ביחס לאירופה, למשל, ויש לנו נסיבות מקילות (ה"מצב" המצב הארור) אבל בסוף הדברים מחלחלים גם לכאן. אני מאמינה שבנותינו כבר תוכלנה לבחור בלידת בית כאופציה לגיטימית ושווה לכל נפש ושהתינוקיות יעלמו מהנוף גם כאן. השינוי הזה יבוא גם בעזת אירגונים כמו "נשים קוראות ללדת" וגם בעזרת כל אחת מאיתנו שתעשה את זה אחרת ופשוט תחיה כך ותגדל כך את ילדיה ותדגים באתו ומופתים לחברה שסביבה את נפלאות השינוי, ותספר עליו באינטרנט...

וכהערת אגב - אני הייתי בטוחה , בהשפעת התיאור קורע הלב מהספר עקרון הרצף , שאם יופרד ממני תינוקי לרגע הוא ימרר בבכי ויצולק לשארית חייו. לצערי בתי התינוקת נולדה עם בעיה שבעטיה נלקחה ממני כמה שעות לאחר הלידה לבית חולים לילדים שהיה בכלל בבנין אחר וגם לאחר שהתברר שהבעיה שלה אינה חמורה כפי שחשבו בתחילה, סירבו להחזיר אותה למחלקת יולדות וכך מצאתי את עצמי מתרוצצת בין בנין אחד לשני. אז נכון שיכולתי להניק אותה והיא היתה עליי רוב היום אבל בלילה בכל זאת ישנה לבדה וישנה דוקא טוב. טפו טפו טפו, עברנו גם את זה בשלום. באשפוז הכרוך בניתוח שעברה לתיקון הבעיה , בגיל חודשיים, הורדתי אותה מהמיטה ברגע שנותקה מהמכשירים וישנתי איתה ב"מיטה" (אם אפשר לקרוא ככה לדבר הזה שנותנים להורים המלווים את ילדיהם). בכל פעם שנכנסו אחיות לחדר העמדתי פנים שאני מניקה וכך ניצלנו מהחזרה לגלות העריסה ...

[אמא_של_יונתן_וטל*]

סתם אנקדוטה:
בלידה השניה שלי עם טל, הייתי בחדר עם עוד שתי יולדות, וטל כמובן, במיטה איתי, (רוב הזמן יונק או כאילו יונק...) ומעבר לוילון המהמם של יולדות א' ב"ליס" אני שומעת את שכנתי היולדת הטריה צועקת בלחש בטלפון לבעלה "תביא לכאן רופא מהר, שיתן לי כדורים לייבש את החלב, באוואן (ככה קוראים לכדור שינה הזה?) לישון ושישימו לי טלוויזיה! ותשמע אני חייבת לעוף מפה, יש כאן אמא אחת שהתינוק שלה כל הזמן איתה, לא נורמלית!".
מכיוון שבקשתי ביות מלא זכיתי לאחר 12 שעות, בחדר לבד...

[פלוני_אלמונית*]

מסכימה ומזדהה עם הרבה מהכתוב כאן...

ילדתי בלניאדו לפני כשנה

השגתי את הזכות לביות לאחר הפחדות והחתמות אליהן לא הוכנתי מראש

למזלי היתה לי לידה קלה והתאוששות מהירה כך שעמדתי בלחץ
עם זאת ברור לי כמה קל לגרום ליולדת לוותר על ביות בצורה שהדברים מתנהלים

מעבר לנזיפות ותלונות מצד האחיות במחלקה כמובן שלא קיבלתי שום הצעה לסיוע

בשל עומס במחלקה קיבלתי מקום במסדרון - שהתברר בדיעבד כמקום מצוין לביות מלא
בסיור לילי גיליתי לתדהמתי שרק אני ועוד אמא אחת בחרנו בביות

נראה לי שמודעות מתחילה בהפנמת ההתייחסות להריון ללידה ולהנקה כתהליכים טבעיים
המתקיימים מזה מליוני שנים בכל רחבי תבל גם ללא האמצעים הנהוגים כאן

לצערי גם לי עדיין אין תשובה איך מחזירים לנשים את הביטחון והאמונה בעצמן...
במיוחד בזמן כה רגיש.

[גלית_ועמרי*]

עוד אנקדוטה
ילדתי במאיר לפני שנה וחצי
ביום הראשון הייתי לבד בחדר, בערב מאוחר הכניסו יולדת טרייה עם אמא שלה צמודה אליה
בזמן שסידרו לה את המיטה והכל אני שומעת את האחות לוחשת לאמא ש"זו שכאן , היא כל הזמן עם התינוק, גם בלילה"
התחילה מסכת התלחשויות, אח"כ האמא צעדה במרץ החוצה לדלפק האחיות, תוך שעתיים מצאו לה חדר אחר וכך זכיתי לחדר לבד ללילה שלם

[מירי_ר*]

זה מדהים כמה אנרגיות מושקעות בבית חולים בצורך הכי בסיסי של אם: להשאר צמודה לתינוק שזה עתה ילדת.
אפשר פשוט ללדת בבית ולחסוך את כל עוגמת הנפש...

בקורס הכנה ללידה בתל השומר המיילדת אמרה ש"יש ביות מלא אבל בלילה חייבים להחזיר את התינוק לתינוקיה"
אחרי הזעזוע הראשוני הערתי את תשומת ליבה לכך שאמא לא צריכה להחזיר את התינוק שלה לאף אחד כי הוא הרי שלה. היא היתה נבוכה לרגע ומייד כמובן תיקנה את זה. טעות פרודיאנית...?

לסיום נזכיר שהחוק מחייב את כל בתי החולים בארץ לאפשר ולעודד ביות מלא. (ביות מלא=גם בלילה, למי מהצוות שלא הצליח להפנים)

[מי_מה*]

אפשר פשוט ללדת בבית ולחסוך את כל עוגמת הנפש...
אז זהו שלא לכל אחת זה אפשרי - ולו מהסיבה הכלכלית. לידת בית עולה בסביבות ה5,000 ש"ח למילדת וגם מונעת מהיולדת את מענק הלידה (אלא אם היא רוצה לרוץ לבית החולים עם תינוק שרק נולד ולהתאשפז ל12 שעות ואז מה עשינו בזה). ביום שבו נדביק את הפער עם מדינות אירופה ולידת בית תהפוך לאופציה ככל אופציה אחחרת המשפט הזה יהיה נכון מאוד!

[יעלי_לה]

מי מה, יש יולדות שהימנעות מסיטואציות של תינוקייה ושל השקעת אנרגיות עצומות אחרי הלידה כדי להישאר צמודה לתינוק שווה להן 5000 שקל ויותר.

הרי באותה מידה יש נשים שאומרות "אפשר פשוט ללדת בבית-חולים ולחסוך את כל הכסף..."

[תות_שדה*]

אפשר פשוט ללדת בבית ולחסוך את כל עוגמת הנפש...
גם אני רציתי אבל לא הצלחתי...ובסוף ילדתי בקיסרי בלניאדו. התעקשתי על ביות ועל זה שבן זוגי יהיה איתי. בלילה הראשון התלוננו עלינו שישן גבר במחלקה, אז ביקשנו חדר פרטי, וגם רצינו לשלם, אבל הכל היה תפוס. אחרי שאמרנו שבעלי לא חוזר הביתה, הם מצאו לנו חדר...
כשנכנסתי לתינוקייה כדי לבצע בדיקה לתומר ושמעתי את כל התינוקות בוכים (ככה זה כל הזמן?) חשבתי אולי לפנות לכלבוטק. איך קיים דבר כזה בכלל? איך יש דבר כזה תינוקייה?!

[פלוני_אלמונית*]

איך קיים דבר כזה בכלל? איך יש דבר כזה תינוקייה?!
this is exactly the question that made me open this page

nesichat ha shum)

[גל_ים*]

הדף הזה גורם לי למועקה נוראית. <מרגיעון: מותר לכעוס>
זה באמת נשגב מבינתי, איך כל כך הרבה נשים מוכנות לשים את התינוק שלהן שם, במקום הנורא הזה. אני יודעת ששינוי יבוא לאט לאט, אבל אני רוצה לצעוק. איך להביא לתודעה של הציבור שזה רע?? כל כך רע....

[גל_ים*]

אני זוכרת את עצמי נכנסת לתינוקיה ונכנסת ממש ל STRESS מכל הבכי שם. בפעמים המעטות שנכנסתי כדי ללוות את הקטנה במיני הפרוצדורות המיותרות שהסכמתי להן (עם כל הידע שהיה לי, כנראה שבכל זאת לא ידעתי מספיק), לא הבנתי איך זה יכול להיות שאני האמא היחידה שם. ואני גם לא מבינה איך האחיות במקום לשמוח על העזרה שלי (בכל זאת- תינוקת אחת פחות לטפל בה) נתנו לי להרגיש היסטרית ומוזרה.

[אמא_לשלושה*]

איך להביא לתודעה של הציבור שזה רע?? כל כך רע....
פשוט מאוד, לתת להן לקרוא כאן באתר.
אני מאלה שהשאירו את הילדים בתינוקיה ולאחר קריאה באתר הזה, אם יבוא עוד ילד
לא אחלום לרגע להשאיר אותו שם אפילו לחצי דקה.

[נסיכת_השום*]

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/753109.html

[סבטקסט_כפול*]

אנחנו לקחנו את התינוק ביום הראשון הביתה,ילדתי אותו בבוקר ובערב השתחררנו,
בעיקר בגלל שהלידה היתה טבעית(יחסית), ולא סבלתי מכאבים ותפרים.

[רסיסים_של_אור*]

אני ילדתי בקפלן, ואני מציינת את זה כי הוא יחסית מאד ידידותי ליולדת

אויש כמה קשה לי לקרוא את זה.
זו לא לידה ראשונה שלי בקפלן ובאופן אישי, הפעם הייתי היחידה במחלקה שביקשה ביות מלא והפרצופים והמחאה שספגנו היו בשמיים. כמובן שהייתי עם עוד אמהות בחדר, אחת שנחרה אבל בכל זאת העירו לי שהתינוק שלי עוד יעיר את כל המחלקה...

חוצמזה, אני תקועה חזק בקטע של תינוקות שצריכים אשפוז. זה כבר ילד שני שלנו שסובל מצהבת מוקדמת ולכן צריך להיות מתחת (ולפעמים גם מעל...) לנורות חזקות שיעזרו לגוף לפרק את מצבורי הבילירובין הגבוהים ביחס לשעות החיים שלו.
עוד לא מצאתי בית חולים שמאפשר לתינוק כזה להישאר צמוד לאמא שלו.
והמלחמות שהייתי צריכה לעבור בקפלן כדי שיאפשרו לי להקפיד על הנקה מלאה איתו ולא לדחוף לו תוספות בכל הזדמנות התישו אותי. חוצמזה, כמובן היה המאבק של להישאר צמודה אליו. אחרי 48 שעות גירשו אותי מהחדר לחדר האוכל ואחרי עוד יומיים דרשו בתוקף שאתפנה הביתה.

מעניין אותי אם מישהו יודע עבור כמה ימי אשפוז ליולדת, משלמת קופת חולים לבתי החולים ...

והכי קשה לי לקרוא ש:
לסיום נזכיר שהחוק מחייב את כל בתי החולים בארץ לאפשר ולעודד ביות מלא

ברוך ה' שיצאנו הביתה(אחרי שבוע מתיש וקשה) - זה הרגיש לי כמו סיום הטירונות...

[תזמורת_הים*]

הפעם הייתי היחידה במחלקה שביקשה ביות מלא והפרצופים והמחאה שספגנו היו בשמיים. כמובן שהייתי עם עוד אמהות בחדר, אחת שנחרה אבל בכל זאת העירו לי שהתינוק שלי עוד יעיר את כל המחלקה...
זה כל כך מוזר. היינו מאושפזות כמעט באותו זמן, אולי אפילו בדיוק באותם ימים, ולי לא אמרו כלום- לא פרצופים, לא מחאות, לא כלום.
לא התמודדתי עם מצב של צהבת כך שלי מן הסתם היה יותר קל.
לגבי ההנקה... טוב, גם לי יש ביקורת על התמיכה הלקויה ביולדת, אבל זה לדף אחר.

[רסיסים_של_אור*]

אורית, אולי יש הבדל בין יולדות א' ליולדות ב' ???

[תזמורת_הים*]

אורית, אולי יש הבדל בין יולדות א' ליולדות ב' ???
אין לי מושג...

[פלוני_אלמונית*]

מעניין אותי אם מישהו יודע עבור כמה ימי אשפוז ליולדת, משלמת קופת חולים לבתי החולים ...
למיטב ידיעתי - שלושה.

[נעמה*]

לא רוצה ללדת בבית. סיבותי עימי.
רוצה ללדת בבי"ח ולקבל שם את היחס והשירות המגיעים לי. זה כולל ביות מלא בלי פרצופים. ( בבי"ח כרמל נראיתי להם מאוד מוזרה עם הרצון שקטנה תהיה איתי בלילה). זה כולל הדרכת הנקה נורמלית וידע בסיסי בהנקה של הצוות הרפואי. וזה כולל אמפתיה ונכונות לעזור גם במשמרת הלילה.
בשביל שביות מלא יהיה ישים לא מספיק להשאיר תינוק עם אמא, ובעיקר לא עם אמא צעירה. צריך להדריך איך להחזיק תינוק, לחתל, להלביש, לנקות, ולתת לאמא את כל האמצעים לעשות זאת. (ולא ללכת כל פעם לתינוקיה כדי לקבל חיתול).
אהה וגם חוקי בית חולים לא עוזרים (של מי ההוראה שאסור ללכת עם התינוק בידיים אלא רק כשהוא באקווריום הזה? איזה ביטחון זה נותן לאמא שיומיים אסור לה כמעט להחזיק את התינוק ואח"כ "זורקים" אותה הביתה עם תינוק על הידיים?).

[אמא_בגובה_דשא*]

(של מי ההוראה שאסור ללכת עם התינוק בידיים אלא רק כשהוא באקווריום הזה? איזה ביטחון זה נותן לאמא שיומיים אסור לה כמעט להחזיק את התינוק ואח"כ "זורקים" אותה הביתה עם תינוק על הידיים?).
ההוראה הזאת נובעת מפחד של בתיה"ח מתביעות, וגם כי שוטפים שם את הרצפה המון וחצי מהזמן הרצפה רטובה.

ביננו, גם בבית לא הייתי ממליצה ללכת על רצפה רטובה עם תינוק בידיים יומיים אחרי לידה.

רוב "ההדרכות" שיכולים לתת לך (ושאת רוצה כרגע) בעצם לא נצרכות בכלל.
כולנו יודעים, בחוש, או באינסטינקט, או בזיכרון רחוק מהאחים הקטנים שלנו, איך להחזיק תינוק, לחתל, להלביש, לנקות, מה שבהחלט צריך זה הדרכת הנקה טובה יותר, אבל זה כבר לא קשור לנושא של ביות (או לפחות לא רק לביות).

ברוב בתיה"ח אם תעמדי על דעתך תוכלי לקבל ערימה של חיתולים. לא גדולה מדי, אבל כן כזאת שתספיק לחצי יום, וזה כבר שיפור ניכר.

[שי_רי*]

בצפת נתנו לי חופשי חיתולים חד פעמיים. בלי בעיות ב-כ-ל-ל. ובנוגע לזה:
איזה ביטחון זה נותן לאמא שיומיים אסור לה כמעט להחזיק את התינוק ואח"כ "זורקים" אותה הביתה עם תינוק על הידיים?). אמנם במעברים בין החדר למקומות אחרים את מחויבת להניח את התינוק\ת בעגלה השקופה אבל בתוך החדר שלך ועל המיטה שלך את יכולה לשאת את התינוק\ת בידייך. כך לפחות היה בצפת. אין לי מושג לגבי בתי חולים אחרים
גם קיבלתי הדרכה בכל מה שרציתי (רחצה, החתלה, הלבשה)אבל דווקא ההנקה היה לא משהו אבל זה היה תלוי איזו אחות במישמרת היו אחיות מאוד אדיבות והיו גם מגעילות.
כולנו יודעים, בחוש, או באינסטינקט, או בזיכרון רחוק מהאחים הקטנים שלנו, איך להחזיק תינוק, לחתל, להלביש, לנקות, קביעה ממש לא נכונה, לדעתי

[נעמה*]

ההוראה הזאת נובעת מפחד של בתיה"ח מתביעות, וגם כי שוטפים שם את הרצפה המון וחצי מהזמן הרצפה רטובה.
נכון, אבל אפשר לשים שלט רצפה רטובה. וחוץ מזה הרצפה לא הייתה כל כך הרבה רטובה.
ומתוך החוויה האישית שלי - בשניה שהחזקתי את הקטנה האחות אמרה לי " את מחזיקה ממש לא טוב, אני מבינה, את לא יודעת להחזיק" יש לציין שהחזקתי מצוין, רק שונה מהאחות. גם אם לא אז הרי ישבתי על המיטה וזה לא שהחזקתי כך שהילדה היתה בסכנה. אפשר להציע דרך אחרת, בלי לשלול ולפגוע בביטחון. (מזלי שלא התייחסתי אליה יותר מידי).

כולנו יודעים, בחוש, או באינסטינקט, או בזיכרון רחוק מהאחים הקטנים שלנו, איך להחזיק תינוק, לחתל, להלביש, לנקות,
לא לכולנו אחים קטנים, לא כולנו גדלנו ליד תינוקות. הפעם הראשונה שהחזקתי תינוק בידיים היתה בלימודים. אם הייתי לומדת מקצוע אחר אז הפעם הראשונה היתה עם הילדה שלי.



ברוב בתיה"ח אם תעמדי על דעתך תוכלי לקבל ערימה של חיתולים. לא גדולה מדי, אבל כן כזאת שתספיק לחצי יום, וזה כבר שיפור ניכר
לא בבי"ח כרמל.

[בר_עדש*]

של מי ההוראה שאסור ללכת עם התינוק בידיים
ביממה שאחרי הלידה יש סבירות שהאם תאבד את ההכרה, במיוחד במצבים של עמידה או הליכה. מכאן מגיעה ההוראה הזו. את אותה הוראה נתנה לנו המיילדת אחרי לידת בית.
בבית מאד קל לקיים זאת, משום שהאם נחה אחרי הלידה, וכמעט לא נמצאת במצב של עמידה או הליכה. בבית-החולים (בלידה הקודמת) אני עשיתי את כל הסידורים ואישתי נשארה במיטה עם התינוק, וכאשר היה צורך לנייד את התינוק, הלכתחי איתו על הידיים בצמוד אליה.

ד.א. אנחנו היינו מאושפזים בקפלן, וקיבלנו יחס מאד אוהד כשביקשנו ביות מלא (למרות שפורמלית לא היה קיים שם דבר כזה), וגם בשיחרור המוקדם. גם כשחזרנו יממה אחר-כך לבדיקת דם עקב צהבת, היחס המשיך להיות אוהד (למרות הטרטור הבירוקרטי שגרמנו שם). כנראה שהיה לנו מזל להתקל ברופאות ובאחיות היותר טובות. ביחוד זכורה לי לטוב רופאת הילדים (שלצערי איני זוכר את שמה) שהביעה תמיכה חזקה מאד בהחלטה שלנו להשתחרר מוקדם, גם אחרי שחזרנו עם הצהבת.

[טליה_אלמתן*]

למיטב ידיעתי - שלושה.
ארבעה.
ולניאדו הם היחידים שמשחררים אחרי ארבעה ימים ולא אחרי שלושה (למי שמצליחה להישאר שפויה כל הזמן הזה ולא משחררת את עצמה קודם לכן...).
כל שאר בתי החולים עושים קופה רצינית על כל יולדת.

[טליה_אלמתן*]

כולנו יודעים, בחוש, או באינסטינקט, או בזיכרון רחוק מהאחים הקטנים שלנו, איך להחזיק תינוק, לחתל, להלביש, לנקות,
גם אם זה נכון, אמהות בפעם הראשונה מנתבות את החרדה שלהן מהפיכתן לאם וכשירותן להיות אמא, לחוסר ידע לחתל ולהלביש ולרחוץ. במקום להגיד: "אני לא יודעת להיות אמא!" הן אומרות: "אני לא יודעת לעשות אמבטיה!". בהתאמה, ברגע שהן מקבלות עזרה ותמיכה ורואות שהן יכולות להלביש ולחתל, הן גם מקבלות בביטחון ביכולת שלהן להיות אמא.

[בשמת_א*]

כולנו יודעים, בחוש, או באינסטינקט, או בזיכרון רחוק מהאחים הקטנים שלנו, איך להחזיק תינוק, לחתל, להלביש, לנקות,
אוי, ממש לא כולנו.
אני החזקתי לראשונה תינוק כשילדתי. וזה היה בגיל די מבוגר.
לפני זה, בחיים לא חיתלתי, הלבשתי או ניקיתי ובטח לא רחצתי.
כשהלכנו לבדיקת רופא לפני השיחרור מבית החולים (משגב לדך, לידה ראשונה) הרופא התפלא לשמוע שמאז שהאחיות הלבישו אותה אני לא הפשטתי אותה. אמרתי לו: "פחדתי שאני לא אדע איך להחזיר הכל". היא ישנה וינקה עלי כל הזמן, היה לי ביטחון להחזיק אותה, אבל לא העזתי להזיז לה הרבה את הבגדים...