תרגום הסרט סיפורם של דברים

לגבי התרגום,
יש הרבה דברים שהייתי מתרגמת אחרת, אבל מה שממש חייב תיקון זה "איגודים" - לא מדובר באיגודים אלא ב{{}}תאגידים.
_{(עבדת עם מילון?)}

חני תה, הכנסתי הצעות לעריכה אצלך בדף בית.

קלמנטינה ומשוטטת, תודה על הצעות העריכה, יישמתי,
הכנסתי את הגירסה המעודכנת למעלה, במקום הישנה.

אשמח להצעות עריכה נוספות
תודה

ואשמח להצעות לשם הסרט בעברית:
לדוגמה:

שיגעון הצריכה
חפצים חפצים
או כמה דברים צריך?
או הסיפור של הצריכה
או הצריחה על הצריכה
או הסיפור של הדברים
או דיבור על דברים
או כמה חפצים אתם בחפצים?

עתה מגיע החלק של שתילת התרגום בגוף הסרט.
בר עדש?

חניתה, תודה

לגבי שם הסרט, הייתי מציע פשוט להשאיר story of stuff למרות התרגום

אם בכל זאת מתעקשים על שם בעברית, כדי שילדים יבינו, אז אפשר אולי מעשה בחפץ
או הסיפור מאחורי ה- (חפץ, דברים, חפצים, קניות)

הצעות עריכה?
אפשר להקשיב לסרט מהקישור למעלה ולקרא בעת ובעונה אחת.
אשמח לתיקונים
תודה

חניתה

הנה כמה הצעות שלי. מלבדן יש גם לא מעט סימני פיסוק חסרים, בעיקר כמה סימני שאלה ונקודות לסיום משפט (לטעמי זה משפיע על רציפות הקריאה, במיוחד שזה כל כך מהר).
מקווה שזה עוזר במשהו.

שהדברים זזים דרך מערכת

שהדברים עוברים בתוך במערכת

ויודעים מה גיליתי?

ואתם יודעים מה גיליתי?

_ואנו גרים על כדור ארץ מוגבל
ואינכם להריץ מערכת ליניארית על עולם מוגבל לאורך זמן_

ואנו גרים על כדור ארץ סופי
ואינכם יכולים להריץ מערכת ליניארית על עולם סופי לאורך זמן_
(למה לא להשתמש במילים שלה? "מוגבל" נשמע כמו "דפוק"...)

וכשהאיגודים גדלו וכוחם גובר,

תאגידים

אלא שאנו משתמשים מעבר לחלקנו

אלא שאנו משתמשים ביותר מהחלק שלנו
(בלי ניקוד זה לא מספיק חד משמעי)

בארה"ב, התעשייה מודה שפולטת מעבר ל 4 בליון פאונד של פסולת רעילה בשנה

4 מליארד פאונד (ועדיף לתרגם לטונות)

רק עד לכאן הגעתי הפעם. מקווה להמשיך בהזדמנות קרובה.

_ואינכם יכולים להריץ מערכת ליניארית על עולם סופי לאורך זמן
אולי אפילו עדיף "ואי אפשר להריץ..."
זה יותר עברית.

_עתה מגיע החלק של שתילת התרגום בגוף הסרט.
בר עדש?_
לפני השתילה יש לציין באילו זמנים נדלקת ונכבית כל כתובית (כבר עניתי לך בדף הבית שלך עם דוגמא לאיך לכתוב את זה). זו הרבה עבודה (יכול לקחת יותר זמן מהתרגום עצמו). לי אין זמן כרגע לעשות את זה, אבל אולי אפשר לפצל את התרגום לכמה חלקים, וכמה אנשים כאן יתזמנו כל אחד קטע של 2-3 דקות.

ואינכם יכולים
ואי אפשר

להריץ מערכת ליניארית
הכוונה היא למערכת שלא ממחזרת את התוצרים שלה, נכון? אז הביטוי "מערכת לינארית" מטעה. כרגע אין לי רעיון לביטוי אחר, אולי למישהו אחר יש.

עוד הצעות: להכניס י' במלה "מיחזור" (כדי לא להתבלבל עם period) ולהמיר את כל הנתונים המספריים למידות מטריות.

לפני השתילה יש לציין באילו זמנים נדלקת ונכבית כל כתובית (כבר עניתי לך בדף הבית שלך עם דוגמא לאיך לכתוב את זה). זו הרבה עבודה (יכול לקחת יותר זמן מהתרגום עצמו). לי אין זמן כרגע לעשות את זה, אבל אולי אפשר לפצל את התרגום לכמה חלקים, וכמה אנשים כאן יתזמנו כל אחד קטע של 2-3 דקות.
אני מתנדב לכתוב תוכנה קטנה ב- C++ שתעזור לי לבצע את המשימה
(התוכנית תקבל כקלט קובץ עם המשפטים, ואז אני אנגן את הסרט ואצטרך ללחוץ מקש כל פעם שכתובית עולה או יורדת, ואז זה ירשום בקובץ את הזמנים שבהם לחצתי)

איזה יום כשיהיו לי 45 דקות פנויות ומצברוח מתאים

אני גם מציעה להשאיר את השם המקורי באנגלית, בנוגע להכנסת כתוביות, אני לא יודעת מה דעתכם על שיתוף קבצים, אבל יש קבוצות שעושות את זה ברשת, ואולי מישהו שם שעושה את זה בשביל כל כך הרבה סרטים הוליוודיים וסדרות TV יתנדב לעשות זאת גם בשביל משהו כל כך חשוב.
למשל באתר komoona.co.il

חפצים חפצים
זה שם טוב.
סרט עם שם עברי גם יהיה הרבה יותר קליט להעביר הלאה (לכו תסבירו לאנגלופובים שרק השם אנגלי אבל הסרט בעברית...).

יש גם אתר שנקרא "חלטורה" של עריכת סרטים משותפת. אולי זה יכול איכשהו לעזור?
נדמה לי שזה משהו כמו http://www.kaltura.com

חניתה, המון תודה על התרגום. חסכת לי לראות את הסרט.

*********

_לשם כך יש את ההתיישנות למראית עין
התיישנות מכוונת משכנעת אותנו לזרוק דברים שללא ספק טובים לשימוש_

האם לא היה צריך להיות כתוב 'התיישנות למראית עין משכנעת אותנו לזרוק דברים שללא ספק טיבים לשימוש'?

********

אני גם בעד שם בעברית.

'שגעון הצריכה' נשמע לי טוב. אבל גם נשמע מוכר. לא היה כבר משהו בשם הזה?

חפצים חפצים
שם מצוין

אם רוצים להיות נאמנים למקור - אז לדעתי גם באנגלית השם הוא לא ממש ספציפי - כלומר מישהו ששומע את השם story of stuff לא ידע מייד שמדובר בסרט על שגעון הצריכה.. אבל זה שם קצר ופשוט לזכרון - למי שכבר ראה את הסרט. אני חושב ששם כמו "סיפור של דברים" או "הסיפור של מה שקניתי" או "סיפורם של דברים שקניתי" משיג את אותה מטרה ונאמן למקור. ולדעתי יש מקרים כמו זה שכדאי גם להשאיר ליד את השם באנגלית.

מציעה את - "סיפורם של דברים שאנו צורכים"

האזרח דרור שני צעדים לפנינו (כמובן): http://ecowiki.org.il/index.php?title=[po]הסיפור של החפצים [/po]%28סרט%29

"חפצים" לא מוצא חן בעיני.
זה לא אותו דבר כמו STUFF, וזה גם לא משהו כל כך שגור. זה נשמע כמו עברית גבוהה. מנופח, מלאכותי.

לא יודעת, השם באנגלית מאוד פשוט, קליל, קליט, יומיומי.
STUFF זה לא רק "חפצים".

"סיפור של דברים" או "הסיפור של מה שקניתי" או "סיפורם של דברים שקניתי" משיג את אותה מטרה ונאמן למקור
יכול להיות שאופק עלה על משהו - אני חושבת שאני מעדיפה את המלה "דברים" על חפצים. מצד שני, כמו שחפצים ספציפי מדי וקטן יותר מ-stuff אז דברים רחב מדי וגדול בהרבה מ-stuff...
אופק, "הסיפור על מה שאנחנו קונים" או וריאציה על הנושא לא מכניסה את המלה "קנייה" שהיא בכוונה מוציאה מהכותרת?
זה כאילו ללכת צעד אחד קדימה ובמקום תרגום לתת פרשנות עם הסבר. גם זו בעיה, לא?

המילה "קניתי" אמורה למקד את "דברים" ל-"stuff"... מה אם המילה "מוצרים"?

סיפור של מוצר
סיפורם של מוצרים
הסיפור של המוצרים

או - "הסיפור של הפיצ'יפקס" ?

מה עם המילה "מוצרים"?
בול זה מה שבאתי לכתוב!
הלכתי לראות אצל האזרח דרור בקישור של יונת, ומייד אמרתי לעצמי: מוצרים!

מדגדג לי גם מין שם שקשור לאגדות, כמו "מעשה במוצר" שמרמז לנו בעברית על כך שמדובר בסיפור השתלשלות עניינים כלשהי, וגם בעברית אנחנו משתמשים ביחיד במקום שהאמריקאים משתמשים ברבים, נגיד "סיפורו של הפיל" יהיה שם לסרט על הפילים - מדובר בפילים באופן כללי, אבל הכותרת תדבר על "הפיל" בלשון יחיד.

לגבי השם:
לדעתי השם שהיא נתנה לסרט מבריק. למה? כי הוא לא מרמז בכלל על התוכן שלו. ולמה זה טוב? כי הרבה אנשים יוותרו על הסרט מראש אם הם ידעו שזו הולכת להיות "עוד הטפה של הירוקים האלה". בשם שהיא נתנה, היא לא אומרת הרבה, אבל מגרה את הדמיון ("הסיפור של הדברים" - איזה דברים? ואיזה סיפור יכול להיות להם? על מה מדובר שם? אולי כדאי לראות במה מדובר?).
אני חושב שגם הקו שבו עובד הסרט דומה: היא לא מתחילה מיד בהתחלה להטיף או להעביר את המסר. היא מתחילה במשהו מוכר לכולם ולא מאיים, משהו שכל אחד יכול להבין ולהתחבר, עוד בלי לדעת מה היא רוצה להגיד. ואז, אחרי שאתה כבר קצת בתוך הסרט, רק אז היא מתחילה להרחיב ולהגיד מה שהיא רצתה.

לכן אני חושב שבבחירת השם כדאי לחשוב על זה, ולא "להסגיר מראש" את התוכן של הסרט. (גם המילה "מוצרים" עלולה להסגיר)
אז "סיפורם של דברים" נשמע לי טוב. או אולי "סיפורם של הדברים".

ההסבר של עודד נראה לי. "סיפורם של דברים" - הוא שם כללי ומתאים לדעתי.
מאחר וכל הטקסט מספר על תהליך, הוא גם נבנה בהדרגתיות (הקורא עובר מסע שבו באופן הדרגתי הוא מבין יותר ויותר במה מדובר, בכל שלב מתגלה לו עוד פרט).

ההדרגתיות בטקסט - במילים המודגשות:
_האם יש לכם נגן mp ?
אני נעשיתי אובססיבית עם שלי
האמת, נעשיתי קצת אובססיבית עם כל החפצים שלי.
האם חשבתם פעם מ היכן מגיעים כל הדברים שאנו קונים
ו לאן הם מגיעים כאשר אנו זורקים אותם לזבל?
לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה
אז בדקתי בספרים ושם כתוב
שהדברים זזים דרך מערכת: מהפקה לייצור להפצה לצריכה וסילוק
ביחד, התהליך נקרא כלכלת החומרים.
ובכן, אני חקרתי את הנושא מעבר לכך
למעשה, במשך עשר שנים הסתובבתי בעולם בעקבות המוצרים,_

ואחר כך יש הסבר מפורט על המערכת שמורכבת מ אנשים...

סיפור על דברים
סיפור על חפצים

סיפור הדברים

ספר דברים

מצאתי תרגום ל-linear system: מערכת חד סתרית. אז ברור מה זה ולמה זה לא יכול להיות על כוכב סופי (כי מגיעים בסוף למבוי סתום).

_Story of Stuff
עם אנני לנרד_
הסיפור של החפצים.
סטאף זה דברים שאפשר להחזיק וזו מילה קצת ילדותית. הייתי שומרת על העיקרון הזה וגם על כל מה שעודד המחפש אמר.

אני מתנדב לכתוב תוכנה קטנה ב- C++ שתעזור לי לבצע את המשימה
אני חושבת שכבר קיימות כאלה. לפנות לחבר'ה שמתרגמים באינטרנט יכול להיות רעיון טוב.
http://www.urusoft.net/home.php?lang=1

מערכת חד סתרית
יונת, המילה הזאת לא מוכרת מספיק בשביל להיות ברורה ושיזהו אותה במהירות ובקלות. תזכרי, הסרט הזה מתקדם מהר.
הייתי הולכת על מערכת חד-כיוונית אני חושבת שזה מספיק ברור.
(אין לי מושג מה חניתה כתבה)

מצאתי תרגום ל-linear system: מערכת חד סתרית
אני חושבת שכותבים חד סטרית.

חד סטרית?

היתרון ב"קווית" או "לינארית" הוא שזה בדיוק ההפך מהצורה העגולה שרואים בסוף כשהיא מדברת על הקיימות. (אבל אולי מספיק שזה עובר בויזואל)

חד סטרית?
אה, חשבתי שיונת מצאה משהו חדש.
חד סטרי וחד כיווני זה היינו-הך, אחד בעברית והשני לא כ"כ (מארמית?)

יונת, התרגום שלך מצוין! מערכת חד סטרית זה בדיוק זה!

אני התחלתי להעביר את התרגום לקובץ כתוביות (srt), אבל זה יקח לי די הרבה זמן.
יש עוד אנשים שמעוניינים לתת כתף?

חניתה,
לצורך נוחות הקריאה כאן, נראה לי שעדיף להעביר את הטקסט המלא של התרגום למסמך נפרד ולתת לו קישור מראש הדף. בסדר מצדך?

לגבי linear system - התרגום המדויק הוא "מערכת קווית".
לנרד בחרה להשתמש במונח הזה ולא ב one way system ואני חושב שהתרגום צריך לשקף את בחירת המילים שלה (גם אם הכוונה היא למערכת חד כיוונית).

אנונימי

ראו גם הסרט סיפורם של דברים

לפניכם תרגום הסרט מן הקישור http://www.storyofstuff.com
Story of Stuff
סיפורם של דברים
עם אנני לנרד

האם יש לכם נגן mp?
אני נעשיתי אובססיבית עם שלי
האמת, נעשיתי קצת אובססיבית עם כל החפצים שלי.
האם פעם תהיתם מהיכן מגיעים כל הדברים שאנו קונים ולאן הם מגיעים כאשר אנו זורקים אותם?

לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. אז בררתי.
בספרי הלימוד כתוב שהדברים נעים דרך מערכת: מהפקת חומרי הגלם לייצור להפצה לצריכה וסילוק פסולת.
ביחד, התהליך נקרא כלכלת החומרים.
ובכן, אני חקרתי את הנושא מעבר לכך.
למעשה, במשך עשר שנים הסתובבתי בעולם במעקב אחר המוצרים, מאין הם מגיעים ולאן הם הולכים.
ואתם יודעים מה מצאתי? זה לא כל הסיפור! יש הרבה שחסר בהסבר הזה.
דבר ראשון, המערכת הזאת נראית בסדר, אין בעיה!
אבל האמת היא שזו מערכת במשבר!
והסיבה שזו מערכת במשבר היא שזו מערכת קווית חד-סתרית ואנו גרים על כדור ארץ סופי,
ואי אפשר להריץ מערכת קווית חד-סתרית על עולם סופי לאורך זמן.

בכל שלב בדרך, המערכת נמצאת ביחסי גומלין עם העולם האמיתי.
בחיים האמיתיים זה אינו מתרחש על דף לבן:
המערכת מגיבה עם חברות, תרבויות, כלכלות, הסביבה הטבעית
ולכל אורך הדרך היא נתקלת במגבלות, מגבלות שאין רואים כאן, כיון שהתרשים אינו שלם
אז בוא נחזור ונמלא חלק מן החללים ונגלה מה חסר.

ובכן, אחד הדברים החשובים שחסרים הוא אנשים.
כן, אנשים, אנשים חיים ועובדים לכל אורך המערכת הזו
וחלק מן האנשים במערכת זו הם בעלי חשיבות קצת יותר גדולה מאחרים
לחלק יש יכולת השפעה גדולה יותר, מי הם האנשים אלה?

בוא נתחיל עם הממשלה.
חברי טוענים שעלי להשתמש בטנק לסמל את הממשלה וזה נכון במדינות רבות ובאופן גובר גם במדינה שלנו (ארה"ב).
אחרי הכל למעלה מ- 50% מכספי המיסים שלנו הולך לצבא.
אבל אני אשתמש בדמות אדם לסמל את הממשלה, כיון שאני מאמינה בחזון הערכים שעל הממשלה להיות של האנשים, למען האנשים, ובידי האנשים
זה תפקידה של הממשלה לשמור עלינו, לדאוג לנו, זה תפקידה!
.

עכשיו, מגיעים התאגידים, הסיבה שהתאגידים נראים גדולים מן הממשלה היא שהתאגידים אכן גדולים מן הממשלה.
מתוך 100 הכלכלות הגדולות ביותר בעולם, 51 הם תאגידים.
וכשהתאגידים גדלו וכוחם גובר,
אנו רואים שינוי בממשלות שלנו
האם הם דואגים יותר לחבר'ה האלה מאשר לנו

טוב, מה עוד חסר בתמונה הזו?
נתחיל עם הפקת חומרי הגלם שזו מילה מנופחת לניצול משאבי טבע, שזו מילה מנופחת להרס כדור הארץ.
שלב זה נראה כך: אנו כורתים את העצים, אנו מפוצצים הרים כדי להוציא את המתכות מתוכם, אנו משתמשים בכל המים ואנו מכחידים את בעלי החיים.
אז כאן אנו ניצבים בפני המגבלה הראשונה שלנו: אנו מכלים את משאבי הטבע שלנו.
אנו משתמשים ביותר מדי משאבים.
אני יודעת שקשה לשמוע את זה, אבל זו האמת וצריך להתמודד איתה
בשלשת העשורים האחרונים בלבד, שליש ממשאבי הטבע של הכדור נוצל. נעלם!

אנו כורתים וכורים וגוררים ווהורסים את הכדור בקצב כה גבוה עד שאנו מערערים את היכולת הבסיסית של בני האדם לחיות כאן.
במקום מגורי, בארה"ב, נשאר לנו פחות מ 4% מהיער הטבעי שלנו.
40% ממקורות המים הפכו בלתי ראויים לשתייה.
והבעיה שלנו היא לא רק שאנו משתמשים ביותר מידי דברים, אלא שאנו משתמשים מעבר למנת חלקנו.
אנו (ארה"ב) מהווים היום 5% מאוכלוסיית העולם, אך אנו משתמשים ב 30% ממשאבי כדוה"א ויוצרים 30% מהפסולת העולמית.
אם כולם היו צורכים בקצב שבארה"ב היינו זקוקים ל3 עד 5 כדורי ארץ.
ואתם יודעים מה? יש לנו רק אחד!
תגובתה של ארצי למצב זה היא ללכת לנצל אחרים. זה העולם השלישי, שיש שיגידו שאלו מילים נרדפות לדברים שלנו שבטעות נמצאים באדמה של מישהו אחר
ואיך זה נראה?
אותו הדבר: הורסים את המקום
75% מאזורי הדיג בעולם כיום, מנוצלים מעבר ליכולת הקיבול שלהם.
80% מהיערות הטבעיים של כדוה"א נעלמו.
באמזונס בלבד אנו מאבדים 2000 עצים בדקה. זה 7 מגרשי פוטבול בדקה.
ומה לגבי האנשים שחיים שם?
ובכן, החבר'ה האלה טוענים שהם אינם בעלי המשאבים האלה אפילו אם הם גרים שם במשך דורות.
אין להם בעלות על אמצעי הייצור והם אינם קונים הרבה דברים.
ובמערכת הזאת, אם אין בבעלותך או אינך קונה הרבה דברים, אין לך ערך.

עכשיו חומרי הגלם עוברים לייצור
ומה שקורה כאן הוא שאנו משתמשים באנרגיה לשם ערבוב כימיקלים רעילים יחד עם המשאבים הטבעיים במטרה לייצר מוצרים רעילים.
במסחר היום יש בשימוש למעלה מ- 100,000 כימיקלים סינטטיים.
רק קומץ נבדק מבחינה ההשפעה על בריאותנו ואף אחד לא נבדק בנוגע להשפעות בריאותיות סינרגטיות. כלומר, מה קורה כשהם מגיבים עם כל שאר הכימיקלים שאנו נחשפים אליהם כל יום.
כלומר, אנחנו לא יודעים את ההשפעה הסביבתית המלאה של הכימיקלים הרעילים הללו.
אבל אנו יודעים דבר אחד: רעל נכנס, רעל יוצא.
כל עוד אנו מזינים את מערכת הייצור המסחרית ברעלים
נמשיך לקבל רעלים במוצרים שאנו מכניסים לביתנו, למקומות עבודתנו ולבתי ספרינו וכמובן – לגופינו!

לדוגמה מעכבי בעירה על בסיס ברום, אלה כימקלים ההופכים דברים לחסיני אש
אבל הם רעילים ביותר. הם רעלני עצבים. כלומר, רעילים למוח.
איך עלה בדעתנו אפילו להשתמש בכימיקל כזה?
ואנו משתמשים בו במחשבים שלנו, מכשירי החשמל שלנו, הספות שלנו, מזרונים, אפילו בחלק מן הכריות.
למעשה, אנו לוקחים את הכריות שלנו, משרים אותם ברעל עצבים, מביאים אותם הביתה ומניחים עליהם את הראש למשך 8 שעות שינה בלילה.
עכשיו אני לא יודעת, אבל נראה לי שבמדינה כזו, שיש בה כל כך הרבה פוטנציאל, אפשר למצוא דרך אחרת למנוע מראשינו לעלות באש בלילה.

רעלים אלה מתרכזים בשרשרת המזון ומתרכזים בגופינו.

האם אתם יודעים מה נמצא בראש שרשרת המזון עם רמת המזהמים הרעילים הגבוהה ביותר? חלב אם אנושי!
כלומר, אנו הגענו לנקודה בה היצורים הקטנים ביותר בחברתנו, התינוקות שלנו,
מקבלים את המנה הגדולה ביותר בחייהם של חומרים רעילים בהנקה מאימם!
האין זה חילול קודש מדהים?
הנקה צריכה להיות הפעולה הבסיסית ביותר של הזנה, היא צריכה להיות מקודשת ובטוחה.
למרות זאת, הנקה היא עדיין הדבר הטוב ביותר ואימהות צריכות להמשיך להניק ללא ספק, אבל עלינו להגן על זה. הם צריכים להגן על זה. חשבתי שהם דואגים לנו.

וכמובן, האנשים שסובלים ביותר מן הכימיקלים הרעילים הם עובדי המפעלים.
שרבים מהם הן נשים בגיל הפריון. הן עובדות עם חומרים רעילים הפוגעים במערכת הרביה
חומרים מסרטנים ועוד.
עכשיו, אני שואלת אתכם: איזה מין אישה בגיל הפריון תעסוק בעבודה החושפת אותה
לחומרים רעילים למערכת הרביה, פרט לאישה שאין לה שום ברירה אחרת?

וזה אחד ה"דברים היפים" בשיטה הזו. השחיקה של הסביבה והכלכלה המקומית כאן
מבטיחה אספקה מתמדת של אנשים ללא ברירה אחרת.
בעולם, 200,000 אנשים ביום עוברים מסביבה שקיימה אותם במשך דורות לתוך הערים, רבים לשכונות עוני, בחיפוש אחר עבודה, בלי קשר לכמה רעילה העבודה הזו.
כך אתם רואים, לא רק המשאבים מבוזבזים לאורך המערכת הזו אלא גם אנשים, קהילות שלמות גוועות.

כן, רעלים נכנסים, רעלים יוצאים.
רעלים רבים יוצאים מן המפעל כמוצרים, אך רבים עוד יותר עוזבים כתוצרי לוואי, או זיהום.
ומדובר בהמון זיהום!
בארה"ב, התעשייה מודה שפולטת מעל ל- 2 מיליון טונות של כימיקלים רעילים בשנה
זה קרוב לוודאי הרבה יותר, כי זו רק הכמות בה הם מודים.

וזו מגבלה נוספת, בגלל שאיכס, מי רוצה לראות ולנשום 2 טון של כימיקלים רעילים בשנה?

אז מה עושים? מעבירים את המפעלים המזהמים מעבר לים. בוא נזהם אדמה של מישהו אחר!
אבל, הפתעה! הרבה מהזיהום הזה חוזר ישר אלינו, נישא על גבי זרמי אויר.

אז מה קורה לאחר שכל משאבי הטבע האלה הופכים למוצרים?
ובכן, הם עוברים לכאן, להפצה.
הפצה, משמעה מכירת כל הזבל הרעיל והמזהם הזה מהר ככל האפשר.
המטרה כאן היא לשמור על המחיר נמוך, לגרום לאנשים להמשיך לקנות ולגרום לסחורה להמשיך להגיע.
כיצד הם שומרים על מחירים נמוכים?
ובכן, משלמים מעט לעובדי החנות, מקמצים על ביטוח רפואי בכל הזדמנות.
כל זה על ידי החצנת העלויות.
כלומר, המחיר האמיתי של הייצור אינו מגולם במחיר הסופי.
במילים אחרות, אנחנו לא משלמים באמת על המוצרים שאנו קונים.

אתמול חשבתי על כך, הלכתי לעבודה ורציתי להאזין לחדשות, אז קפצתי לחנות אלקטרוניקה לקנות רדיו.
מצאתי את רדיו ירוק קטן וחמוד ב- 4.99 דולר.
עמדתי בתור לשלם ותהיתי כיצד 4.99 דולר יכולים לגלם את מחיר הייצור של הרדיו הזה ואת הבאתו עד לידיי.
המתכת נחצבה כנראה בדרום אפריקה, הנפט נקדח בוודאי בעירק, הפלסטיק כנראה יוצר בסין ואולי כל המכשיר הורכב על ידי נער בן 15 באיזה בית חרושת בבעלות אמריקאית במכסיקו.

99 דולר לא מכסים אפילו את השכירות עבור המקום שתפס במדף בחנות עד שאני הגעתי ובטח לא מכסים את המשכורת של הצוות שעזרו לי לבחור אותו.

או את השיט באוקיינוס ואת הנסיעה במשאית שחלקים מן הרדיו הזה עברו.
כך הבנתי שלא אני שילמתי עבור הרדיו הזה.

אז מי כן שילם?
ובכן, האנשים האלה שילמו על ידי אבדן שטח המשאבים הטבעיים שלהם. האנשים האלה שילמו באבדן האוויר הנקי שלהם, בעלייה בשיעורי התחלואה באסטמה וסרטן.
ילדים בקונגו שילמו בעתידם, 30% מהילדים בקונגו היום נשרו מבית הספר
כדי לכרות "קולטן", מתכת שאנו זקוקים לה לייצור מוצרי האלקטרוניקה הזולים והחד פעמיים שלנו.
אפילו אנשים אלה שלמו בכך שהיו צריכים לכסות בעצמם את ביטוח הבריאות שלהם.
לכל אורך המערכת הזו אנשים נרתמו כדי שאני אוכל לקבל את הרדיו הזה ב- 4.99 דולר.
ואף אחת מן התרומות האלה לא נרשמה באף ספר חשבונות.
לזה אני מתכוונת כשאומרת שבעלי החברות החצינו את העלות האמיתית של הייצור.

וזה מביא אותנו לחץ הזהב של הצריכה.
זה לב המערכת, המנוע שמניע אותה.
הוא כה חשוב, שהגנה על החץ הזה הפכה לעדיפות העליונה של שני החבר'ה האלה.
זו הסיבה שלאחר הפיגוע במגדלי התאומים כשהמדינה הייתה בהלם
הנשיא בוש יכול היה להציע מספר הצעות מתאימות:
להתאבל, להתפלל, לקוות, לא!
הוא אמר: קנו! לקנות!
הפכנו לאומה של צרכנים, הזהות הראשונית שלנו נעשתה זו של צרכנים, לא אמהות, לא מורים, לא חקלאים, אלא של צרכנים.
הדרך הראשונית בה ערכנו נמדד ומוצג היא בכמה אנו תורמים לחץ הזה, כמה אנו צורכים. והו, כמה שאנו צורכים!
אנו קונים וקונים וקונים, אנו דואגים לזרימה מתמדת של חומרים.
והם זורמים.
נחשו איזה אחוז מסה"כ של החומרים אשר זורמים דרך המערכת הזו נמצאים עדיין בשימוש שישה חדשים לאחר תאריך המכירה בארה"ב?
50%? 20%? לא! 1%!
אחוז אחד!, במילים אחרות, 99% מן המוצרים שאנו כורתים, חוצבים, כורים, מעבדים ומשנעים דרך המערכת, 99% הופך לפסולת תוך שישה חדשים.
עכשיו, כיצד אפשר לנהל את הכדור עם שיעור כזה של עודף מוצרים?

זה לא היה תמיד כך.
האזרח האמריקאי הממוצע היום צורך פי שניים מאשר לפני חמישים שנה.
שאלו את הסבתא שלכם, בימיה ניהול כלכלת משק בית, חסכנות ותושיה היו בעלי ערך.
אז איך זה קרה?
ובכן, זה לא קרה סתם כך, זה היה מתוכנן.
זמן קצר לאחר מלחמת העולם השניה, החבר'ה האלה חיפשו דרכים למנף את הכלכלה בארה"ב.
ויקטור לבואו, מומחה לקמעונעות, ניסח את הפיתרון שהפך לנורמה המערכתית היום.
הוא אמר: "הכלכלה המאד יצרנית שלנו, דורשת שנהפוך את הצרכנות לדרך חיינו
שנהפוך את הקניה והשימוש בסחורה לטקסים, שנחפש את הסיפוק הרוחני, את סיפוק האגו שלנו בצריכה... אנו צריכים לצרוך דברים, למצות אותם, להחליף אותם ולהפטר מהם בקצב הולך וגובר".
ראש המועצה הכלכלית של הנשיא אייזנהאוואר אמר שהמטרה האולטימטיבית שלנו היא לצרוך יותר מוצרים.
יותר מוצרים? המטרה האולטימטיבית שלנו?
לא לספק שירותי בריאות, או חינוך, או תחבורה בטוחה או פיתוח בר קיימא או צדק?
עוד מוצרים?
כיצד הם גרמו לנו לקפוץ על הסיפון של התכנית הזו בכזו התלהבות?

ובכן, שתים מן האסטרטגיות היעילות שלהם הן התיישנות מתוכננת והתיישנות למראית עין.
התיישנות מתוכננת היא במילים אחרות: מיוצר בשביל להגיע למזבלה
כלומר הם מייצרים חפצים בצורה שיהפכו לחסרי תועלת תוך זמן קצר ככל האפשר כדי שנפטר מהם ונקנה חדש.
זה ברור עם דברים כמו שקיות פלסטיק וכוסות קפה חד פעמיות, אבל עכשיו מדובר גם בחפצים גדולים:
מגבי רצפה, די.וי.די, מצלמות, מנגלים, הכל! אפילו מחשבים!

האם שמתם לב שכאשר אתם קונים מחשב היום, הטכנולוגיה משתנה כל כך מהר שתוך כמה שנים המחשב הפך למכשול לתקשורת?
זה סקרן אותי, אז פתחתי מחשב שולחני גדול כדי לראות מה יש בפנים ומצאתי שהחלק שמשתנה כל שנה, זה חלק קטן בפינה אבל אי אפשר להחליף רק את החלק הזה, כיון שכל גרסה חדשה מגיעה בצורה חדשה. אז צריך לזרוק את כל המחשב ולקנות חדש.

אז קראתי מגזינים של עיצוב תעשייתי משנות החמישים של המאה ה-20, כאשר ההתיישנות המכוונת התחילה לתפוס תאוצה. המעצבים האלה כל כך פתוחים לגבי התהליך, הם ממש מתדיינים כמה מהר ניתן לגרום לדברים להישבר, ועדיין משאיר את הצרכן עם מספיק אימון כדי שילך לקנות חדש. זה היה כל כך מכוון!

אבל דברים לא יכולים להישבר מספיק מהר בכדי להשאיר את החץ הזה צף.
לשם כך יש את ההתיישנות למראית עין. עכשיו, ההתיישנות למראית עין משכנעת אותנו לזרוק דברים שטובים לשימוש לחלוטין.

איך הם עושים את זה? הם משנים את המראה של הדברים.
כך שאם קנית משהו לפני מספר שנים, כולם יכולים לדעת שלא תרמת לחץ הזה לאחרונה.
ומכיוון שערכנו נמדד בכמה אנו תורמים לחץ הזה, זה יכול להיות מביך.
לי היה את אותו מסך מחשב שמן ולבן על השולחן במשך חמש שנים.
חברה שלי לעבודה קבלי עכשיו מחשב חדש, יש לה מסך שטוח ונוצץ, אשר תואם למחשב שלה, תואם לטלפון הנייד שלה, אפילו למחזיק העטים שלה.
היא נראית כאילו היא נוהגת בחללית מודרנית, ואילו אני נראית כאילו יש לי מכונת כביסה על השולחן.

אופנה היא עוד דוגמה מצוינת לכך. האם חשבתם אי פעם מדוע עקבי הנעליים של נשים
משתנים מדקים בשנה אחת לרחבים בשנה לאחר מכן, לדקים שוב ושוב לרחבים?
זה לא בגלל שקיים דיון לגבי איזה מבנה עקב הוא הבריא לרגלי נשים.
זה בגלל שלנעול עקבים רחבים בשנה שבה הדקים אופנתיים, מראה לכולם שלא תרמת לחץ הזה בזמן האחרון. אז את אינך בעלת ערך כשכנתך בעקבים הדקים. או יותר סביר כמו האשה בפרסומת. כך שנמשיך לקנות נעליים חדשות.

פרסומות והתקשורת בכלל משחקות תפקיד חשוב בזה.
בארה"ב, 3000 פרסומות ביום מכוונות לכל אחד מאיתנו. אנו רואים יותר פרסומות בשנה אחת מאשר שראו אנשים במשך כל חייהם לפני חמישים שנה.
ואם אתם חושבים על זה, מה מטרת הפרסומת חוץ מלגרום לנו להיות לא מרוצים במה שיש לנו? כך ש 3000 פעמים ביום אומרים לנו שהשער שלנו לא טוב, העור שלנו לא טוב
הבגדים שלנו לא טובים, הרהיטים שלנו לא טובים, המכונית שלנו לא טובה, אנחנו לא טובים אבל הכל יכול להסתדר אם רק נצא לקניות.

התקשורת עוזרת גם להסתיר את כל החלק הזה וכל החלק הזה, כך שהחלק היחיד אליו אנו חשופים הוא הקניות.
ההפקה,הייצור והסילוק, קורים מחוץ לשדה הראיה שלנו.

אז יש לנו יותר דברים מאשר אי פעם בעבר. אבל הסקרים מראים שרמת האושר הלאומית שלנו דווקא בירידה. רמת האושר הלאומית שלנו היתה בשיאה בשנות החמישים
באותו הזמן ששיגעון הצריכה החל. המממ צירוף מקרים מעניין.
אני חושבת שאני יודעת למה, יש לנו יותר חפצים אבל פחות זמן לדברים שבאמת גורמים לנו אושר: חברים, משפחה, זמן פנוי, אנו עובדים יותר קשה מאי פעם בעבר.
יש מומחים שטוענים שהיום יש לנו פחות שעות פנאי מאשר כל תקופה אחרת מאז החברה הפאודלית.
ואתם יודעים מהן שתי הפעולות העיקריות שאנו עושים בזמן הפנוי המועט שנותר לנו?
רואים טלוויזיה ועושים קניות. בארה"ב אנו מבזבזים פי 3 עד 4 יותר זמן בקניות מאשר מקבילנו באירופה.

אז אנחנו תקועים במצב המגוחך הזה, שבו אנו הולכים לעבודה, אולי אפילו לשתי עבודות,
ואז אנו חוזרים הביתה סחוטים, אז אנו מתרסקים על הכורסה החדשה שלנו מול הטלויזיה
והפרסומות אומרות לנו "אתה אפס!", אז אנו חייבים ללכת לקניון לקנות משהו כדי שנרגיש טוב יותר, ואז אנחנו צריכים לעבוד יותר כדי לשלם על הדברים שכרגע קנינו, ואז אנו חוזרים הביתה ואנו עוד יותר עייפים ושוב יושבים וצופים בעוד טלויזיה ששולחת אותנו לקניון שוב
ואנו נמצאים על הגלגל המטורף הזה של עבודה, צפיה, קניה. ואנו יכולים פשוט לעצור!

אז מה קורה בעצם לכל הדברים שאנו קונים? בשיעור הצריכה הנוכחי, כל הדברים האלה לא יכולים להישאר בתוך הבתים שלנו, למרות שגודלם הממוצע של הבתים הוכפל מאז שנות השבעים.
הכל נזרק לזבל.
וזה מביא אותנו לסילוק אשפה. זה החלק של כלכלת החומרים שאנו מכירים בצורה הטובה ביותר. כיוון שאנו צריכים להוציא בעצמנו את האשפה שלנו לפח שבחוץ.
כל אחד מאיתנו בארה"ב מייצר 2 ק"ג של אשפה ביום. זה כפול ממה שייצרנו לפני 30 שנה.
כל האשפה הזו יכולה להקבר במטמנה, שהיא רק חור גדול באדמה, או אם אתם ממש חסרי מזל, קודם היא נשרפת ואז נקברת במזבלה.
בכל מקרה, שתי הדרכים מזהמות את האויר, האדמה והמים, ואל תשכחו, משנות את האקלים.

שריפה זה ממש רע. זוכרים את הרעלים שנכנסו בשלב הייצור? ובכן, שריפת האשפה משחררת את הרעלים חזרה לאוויר. וגרוע מזה, היא מייצרת סופר רעלים חדשים, כמו דיאוקסינים. הדיאוקסין הוא החומר הרעיל ביותר לאדם המוכר למדע.
והמשרפות הן המקור העיקרי לדיאוקסינים.
כלומר אנו יכולים לעצור את המקור העיקרי לחומר הרעיל ביותר שאנו מיצרים רק על ידי הפסקת שריפת האשפה.
נוכל להפסיק את זה עוד היום!

עכשיו, חלק מן החברות לא רוצות להתמודד עם בניה של מטמנות ומשרפות, אז הן פשוט מייצאות גם את האשפה.

מה לגבי מחזור? האם מחזור עוזר? כן, המחזור עוזר!
המחזור מפחית את האשפה בקצה זה, ומפחית את הלחץ לכריתה, וכריה של חומרים חדשים בקצה זה. כן, כן, כן על כולנו למחזר.
אבל מחזור זה לא מספיק, מחזור לעולם לא יהיה מספיק.
מכמה סיבות: קודם כל, הפסולת שיוצאת מהבתים שלנו היא רק קצה הקרחון. על כל שקית אחת אשפה שאנו מוציאים לפח, 70 שקיות אשפה יוצרו במעלה הזרם רק כדי לייצר את שקית האשפה היחידה שהוצאנו לפח.
ואפילו אם יכולנו למחזר 100% מן הפסולת שיוצאת מהבתים שלנו, לא היינו מגיעים לשורש הבעיה.
בנוסף, את רב האשפה לא ניתן למחזר, אם בגלל שהיא מכילה יותר מדי רעלים, או שתוכננה לא להיות ברת מחזור מלכתחילה.
כמו המיץ בקופסת קרטון שבה יש שכבות של מתכת, נייר ופלסטיק דבוקות יחד, לעולם לא תוכלו להפריד אותם למטרת מחזור אמיתי.

אז אתם מבינים, זו באמת מערכת במשבר. לכל הדרך אנו נתקלים במגבלות, משינוי אקלים לירידה באושר, זה פשוט לא עובד.

אבל הדבר הטוב בבעיה כל כך חובקת כל הוא שיש כל כך הרבה נקודות בהן ניתן להתערב.
יש אנשים העובדים כאן בהצלת היערות, כאן, על ייצור נקי, זכויות עובדים, סחר הוגן, צרכנות מודעת, וסגירה של משרפות ומטמנות. ומאד חשוב: לדרוש חזרה את הממשלה שלנו כך שתהיה באמת בידינו ולמעננו.
כל העבודה הזו בעלת חשיבות ראשונה במעלה. אבל דברים באמת מתחילים לזוז כאשר אנו רואים את הקשרים, כשאנו רואים את התמונה הגדולה, כשהאנשים לכל אורך המערכת הזו יתאחדו, אנו יכולים לשקם ולשנות את המערכת הקווית החד-סיתרית הזו למשהו חדש: מערכת שאינה מבזבזת משאבים או אנשים.

מבינים? מה שעלינו באמת לזרוק הוא את האסכולה החשיבתית הישנה של "לבזבז". יש אסכולה חדשה של מחשבה על הדברים האלה והיא מבוססת על צרכנות ברת קיימא והגינות
דברים כמו: כימיה ירוקה, אפס בזבוז, ייצור במעגל סגור, אנרגיה מתחדשת, כלכלה חיה ומקומית, זה כבר החל לקרות!

יש כאלה שיאמרו שזה אינו מציאותי, שזה יותר מידי אידיאליסטי, שזה לא יכול לקרות.
אבל אני אומרת שמי שלא מציאותי הם האנשים החושבים שניתן להמשיך בדרך הישנה.
הם חולמים!
זיכרו, הדרך הישנה לא קרתה מעצמה, זה לא כמו כוח המשיכה שאנו פשוט צריכים לחיות איתו, אנשים יצרו אותה, וגם אנחנו אנשים. אז בוא ניצור משהו חדש.
יש המון מידע באתר אינטרנט זה על קבוצות העושות במלאכה נהדרת.
הקליקו, הפכו מעורבים.

בקשר לשם הסרט, אני חושבת שאם כבר - 'סיפורם של דברים' עדיף על 'סיפורם של הדברים'. בלי ה"א הידיעה !

'סיפורם של דברים' נשמע זורם יותר.

'סיפורם של דברים' נשמע זורם יותר
נכון, שיניתי

חניתה- וואווו..... תודה גדולה לך......

לא הצלחתי לראות במחשב את הסרט,

כלכך נהנתי(?) לקרוא את התרגום.......

תודות....

הסרט המתורגם קיים ברשת !!
http://dotsub.com/films/[po]thestory 2[/po]/index.php?autostart=true&language setting=iw 2597
או בקישור מקוצר:
http://tinyurl.com/63h32h

אני מניח שזה לא התרגום שמדובר בו כאן...

(אגב, הם תרגמו "מערכת לינארית")

חד סטרי וחד כיווני זה היינו-הך, אחד בעברית והשני לא כ"כ (מארמית?)
חד סטרי = חד צדדי, לא?
(סטרא אחרא - הצד האחר?)

מאיזה שפה היינו-הך ? (-:

חד סתרית=חד סטרית, אם לא קשה למישהו לשנות (המחשב שלי אטי מדי להתמודד עם עריכה ב צ'יק צ'ק).

לפני כמה חודשים, בעיקר בעקבות התרגום כאן, פנינו ליוצרים של הסרט והצענו "לתרגם לעברית ולהציג באתר".
עכשיו קיבלנו תשובה בזו הלשון:

Dear Naama - Thank you for your kind offer to help translate the Story of Stuff way back in January. We are so sorry it took so long to respond. We're just now getting help to answer the flood of e-mails. We're very happy that you like it and grateful for your offer to help.

We are currently fundraising for our international page and have begun
translations into 7 languages, including Hebrew. We hope to have the translations and the international page up ASAP, and to continue adding translations.

If you'd like to stay posted on the translations, the international page, and other news. You can follow our updates here:
http://visitor.constantcontact.com/emai ... 81573&p=oi.

If you know any organizations or individuals who would like to contribute to our international page and our translations please direct them here: https://secure.groundspring.org/dn/index.php?aid=25212

We hope you'll stay in touch.

On behalf of Annie and the Story of Stuff Team, thanks so much for your interest and support,

Chris

אז נכון שמה שהם מצפים לו זה תרומות כספיות אבל אני מאמינה שאפשר אולי להציע עזרה בתרגום עצמו...
חוצמזה שתודו שנחמד שעברית היא אחת מ7 השפות הראשונות לתרגום...

איזה סרט מצוין!
וה עוגיה - מענה אמריקאי טיפוסי. הציעו להם לתרגם והם מקובעים על הדרך שלהם.

עוגיה, כדאי שתעני לה שהסרט כבר מתורגם ברשת (ראי הקישור ששמתי לעיל) ולכן אין טעם לטרוח ולעשות זאת שוב.
וכדאי רק לוודא שהתרגום אכן טוב....

תשמע, כתבתי להם שאני רוצה לתרגם (הכוונה שלי היתה להתבסס על התרגום מכאן)
אם היה להם שמץ הגיון היו אומרים לי "אנחנו רוצים תרגום לעברית, נשמח אם תעשי אותו" אבל הם העדיפו להגיד לי "תרמי לנו כסף כדי שנוכל לתרגם".
קצת טפשי, לא?
אחכה שיעלו תרגום משל עצמם.

אז מה את מציעה, עוגיה?

לא יודעת. אולי אם תפני אליהם ותגידי שיש לך כבר תרגום מוכן הם יקחו אותו... (מה יש לך להפסיד?)

עוגיה
אני התכוונתי לא לתרגום שעשינו כאן, אלא לסרט ביחד עם התרגום שמופיע במרום אחר ברשת (כלומר - אין צורך לתרגם ואין צורך כבר לערוך - זה קיים ברשת).
ראית את הקישור ששמתי למעלה? את הקישור הזה כדאי לכתוב להם.

אגב, בתגובה שלהם לא ראיתי שום דבר שמדבר על כסף. לתרום לתרגום יכול להיות תרומה בעבודה, בדיוק כפי שעשו כאן (אלא אם הבקשה היא בדפים שהם הפנו אליהם, לא בדקתי)

וכאן זה כבר מתורגם המוטרדים

כבר יש קישור למעלה, למיקום קצת אחר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ברור שחד סטרית ולא חד סתרית....