קושי בהתחברות למדיטציות ורגישויות יתר

[מיכל*]

שלום משה,שמי מיכל ואני שנה ד' אני כרגע בהתנסות קלינית
עם סטודנטית שנה ב'.יש לה קושי גדול להתחבר למדיטציות.הקושי הגדול שלה הוא לדמיין למשל שורשים היוצאים מכפות רגליה,או לדמיין את חלקי גופה נצבעים בצבע ,תחושה וכו'.(ממש נגעלת מהמחשבה)
מה אפשר לעשות?,מה הגורם לכך?
כשנשאלה איך היא מתחברת לשורשים לפני ההתנסות שלה כלפי מטופל/ת ,אומרת שמתחברת לנוף ,למקום אחר.לא משהו גופני הנכנס אליה

[משה_אלבאום*]

מיכל תודה על שאלותיך.
בקשר למטופלת, כנראה שהיא בעלת רגישויות ייתר, לרוב אינם יכולים להתחבר למדיטציות בקלות הראויה אם בכלל. צריך גם לבדוק את נושא הקבלה שלה מהחוץ, מאחרים. לבדוק האם ישנה שם בעיה כלשהי.
אנשים בעליי רגישות ייתר מתקשים כל כך בנושא גבולות, שלהגדיל את התחושות יכול לעיים עליהם מאוד. משם כנראה הבחילה. (מדיטציות תמיד מגדילות את התחושה, מלבד מדיטציית האפור).
צריך לבדוק האם במקרה אינה בעלת פחד לאבד שליטה (נבדק באבחון) במידה וכן, אסור להכניס אותה למקומות הגורמים לה להרגיש אבדן שליטה.

[יפה*]

מאד מעניין מה שכתבת למעלה משה. האם אתה יכול גם לפלח את 90% לכמה לדעתך סובלים מרגישות יתר וכמה מחוסר קורדינציה? זה בטח לא מתחלק לשניים אלא ליותר, כי יש הרבה שסובלים משניהם ביחד....(אני יודעת...).

[יפה*]

משה, אם אפשר שאלה אישית, האם גם אתה היית או עדיין הינך במידה מסויימת עם "רגישויות יתר"? האם השאלה רטורית? לאור הידע העצום וההזדהות שיש לך עםהסובלים הנ"ל התשובה צריכה להיות בהכרח חיובית...

[יפעת*]

שאלה בנוגע לרגישות יתר:
איך עובדים עם ילד בעל רגישות לקולות? הוא לא יכול לסבול רעשי רקע, קשה לו מאוד להתמוד עם טון דיבור תקיף ועוצר את נשימתו בכל פעם שנתקל בגירוי שאינו יכול להתמודד איתו.
האם גם במקרה כזה הפתרון הוא חשיפה הדרגתית או שמא יש כלים נוספים?

[משה_אלבאום*]

יפעת באופן כללי, החשיפה לגירוי בעצמה אינה גורמת להטבה, אלה הלימוד של ההרפיה של כל הגוף וקיום של הנשימה הרצופה תוך כדי הגירוי היא זו שגורמת לשינוי.
בכל מקרה מדיטציית האפור מובילה לתוצאות טובות מאוד ומהר מאוד. כמובן שמומלץ לשלב בין הטכניקות על מנת להגיע לוויסות המיטבי.

יפה בנושא הפילוח של ה 90%. אם נפרק את הנושאים השונים שנגרמים מהמוטוריקה או מהחושים, נראה שישנה כמות עצומה של גורמי יסוד, עוד לפני שבודקים שילובים בין הנושאים.

מוטוריקה גסה - מוטוריקה עדינה - מוטוריקה של העיניים - יציבה - ששת החושים (כל אחד בנפרד כמובן) - טונוס (גבוה, נמוך) – נשימה רצופה.

לאחר הבדיקה הפרטנית של גורמי היסוד, נשלב את ההשפעות של כל קושי במערכת הבודדת על יצירת קשיים בשאר המערכות, ונראה שהמורכבות של הנושא מובילה לתוצרים רבים ביותר.

נוסיף לזה את התסכול הנגרם עקב כל אחד מהקשיים בנושאים השונים.
נוסיף לזה את הפגיעה בדימוי הנגרמת עקב כל אחד מהנושאים השונים.
נוסיף לזה את הפגיעה הסביבתית (דרישות, ביקורת, חוסר נחת ועוד) הנגרמת עקב כל אחד מהנושאים השונים.

נראה שכשבודקים את הנושאים הנ"ל כגורמי יסוד לקשיי תפקוד שונים, גופניים, רגשיים, מנטאליים, נראה שלא נשארו סיבות יסוד רבות מדי לבעיות מוכרות.

בנושא השאלה האם גם אני בעל רגישויות ייתר, ושהתשובה בהכרח חיובית??
נכון שאני רגיש מאוד, אבל לא בחושים. הרגישות שלי שייכת לאינטליגנציה האנרגטית. כל זמן שלא הבנתי אותה היא שגעה אותי, אבל כיום היא ברכה.
אני מאוד רגיש בראייה ובשמע, אך ללא רגישות ייתר.
יכולת ההזדהות הרבה נובעת מאבחנת הקושי של האחר והניסיון להבינו.

[משה_אלבאום*]

ובנושא רגישויות הייתר והגורמים לכך, מה דעתכם על ההקשר הבא?
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/581/099.html

[פלוני_אלמונית*]

משה הקישור מתחבר לי ישירות לסרט "הבליפ" הנותן את ההסבר דרך תורת הקוואנטים ומתחבר (לי) ישירות גם לנושא רגישויות יתר. את התאוריה ניתן להרחיב מן הפרט אל הכלל. מביאה כאן את התמצית של הסרט למי שלא מכיר.

_בבסיסה של גישה זו עומדת תורת הקוואנטים - המלמדת אותנו על אפשרויות בלתי מוגבלות של התודעה שלנו, אפשרויות שאנו מנצלים רק אחוז קטן מאוד מהן.

מחשבה היא כמו סופת רעמים המתרחשת באזור מסויים במוח האדם.לכל מחשבה יש את ה"מקום" שלה,
מחשבה של כעס, עצב,שמחה, כייף וכו'....
למוח יש את אותה התייחסות לזכרון ולמציאות. יש קשר בין מחשבה וזכרון. לדוגמא: למילה אהבה יש פרשנויות שונות במוח של אנשים שונים: כאב, צער, עלבון, חמלה, שמחה, אושר וכד'. אנו בונים ומשכללים את המודל שלנו. בונים סיפור על העולם שבחוץ, אשר נצבע ע"י החוויות שחווינו וע"י תגובותינו הרגשיות.
כשאני מתרץ את עובדת היותי רגזן, כעסן, קורבן, זה קורה כי אני מפעיל את אותה רשת עיצבית שוב ושוב.
עם הפסקת המחשבה – הנוירונים מפסיקים את מערכת היחסים הזו.
ע"י התבוננות בסימנים המתקבלים, אנו כבר לא הגוף שמגיב אוטומטית!

רגשות בנויים כך שהם הופכים לזכרונות. בבלוטת ההיפותלמוס במוח יש אוסף של חומרים כימיים, 20 סוגי חומצות אמינו – פפטידים, שתואמים לכל מיני מצבים ריגשיים. יש חומרים לכעס, לעצב, לתאווה ועוד. ההיפותלמוס הוא בית המרקחת הפרטי שלנו. הוא מרכיב את הפפטידים, משחרר אותם לבלוטת יותרת המוח וכך הם עוברים לכל תא בגוף ע"י קולטנים שנמצאים בתא. כשפפטיד נכנס לתא הוא כמו מפתח שנכנס לתוך מנעול. קולטן שיושב בו פפטיד, מביא לשינויים בגרעין התא.
לכל תא יש תודעה משלו. תא הינו יחידת התודעה הקטנה ביותר.

לכן, היום אנו פועלים כמו שפעלנו אתמול. כאילו היום הוא האתמול. במרחב מנוכר ריגשית או במרחב בעל תגובה ריגשית מוגזמת, איננו פועלים כשלמות אחת כי התמכרנו.
אם אינני מסוגל לשלוט במצבי הריגשי, אני מכור לו!
זה מצב שאנו מביאים על עצמנו כדי להשיג סיעור ריגשי.
התאהבות באדם היא מצב בו אנו מאוהבים בציפייה לרגשות אליהן היננו מכורים.
אנו הננו רגשות והרגשות שלנו הם אנחנו.
הרגשות הם החיים. הם מעניקים צבע לחיים.
מה שגרוע הוא ההתמכרות לרגשות. זה ביוכימי ולא פסיכולוגי.
אנו מכורים לנוירופפטידים – לרגשות.
לדוגמא: התמכרות לסקס: המוח נותן פקודת חיפוש למציאת מצב ריגשי מסוים: "הנקבה הזאת "נותנת" או לא?"
המוח יוצר את הגוף. כל שינוי מתחיל בתא שמקבל פקודה מהמוח. קולטן הנתון תחת השפעה לאורך זמן רב, רגישותו תפחת והוא יתכווץ, וכך גם התגובה הריגשית. כשאנו מפציצים שוב ושוב את התא עם חומרים כימיים, הקולטנים של התא עוברים התעללות ריגשית לאורך זמן ונוצר מצב בו יהיו בתא פחות ופחות חומרים שאמורים לסלק פסולת, לקלוט ויטמינים ומינרלים וכד'.
זה מה שקורה בתהליך ההזדקנות.
עלינו לבקש ידע בלי הפרעה של התמכרויות. גופנו יחווה זאת בכימיה חדשה במחוזות חדשים של מחשבה._

[משה_אלבאום*]

לפלוני תודה על החומר, הוא באמת מנסה להסביר מדעית, את מה שאנחנו עושים כל הזמן.

[פלוני_אלמוני*]

שלום משה,
אני עם רגישות גבוהה ב: מגע- בעיקר. שמע , ריח, וראיה.
אני מטופלת אצל מטפלת בשיטתך. (היא טוענת גם לרגישות אנרגטית גבוהה, אני לא מבינה בזה.)
דבר ראשון אני רוצה להודות לך על פיתוח השיטה והכלים הרבים שעוזרים כ"כ. וכן המודעות שעוררת לנושא.

• מה שעזר לי בעיקר היו תרגילי ההתעמלות השונים. רק כשהתחלתי אתם התחלתי לחוש תזוזה.

אך אחריהם אני "מחוסלת". מס' שניות אחרי שאני מתחילה מתחיל להתפשט רעד בכל הגוף שהולך ומתחזק.
וממשיך עד מס' דקות נכבד לאחר התרגילים כשהמקסימום שאני מצליחה לתרגיל זה דקה וחצי.

• מה שקשה לי יותר זה בהרפיות ומדיטציות בכלל, ובמדיטציית האפור בפרט.

אני לא מצליחה לדמיין חומר נכנס או אפילו עוטף או מתקרב לגוף שלי. לחוש בשורשים שיוצאים או מים ששוטפים.
כשניסינו להתרכז בחומר המתפשט ממרכז הגוף. ולא מחוצה לו. הצלחתי במאמצים רבים אך שוב לא לחלוטין. וכן
לא חשתי שום אטימה של החושים . אולי מעט ממש פחות עוררות לגירוים אך לא מעבר.

כבר כמעט חצי שנה שאני מטפלת בזה ומרגישה שצב מהיר לידי - אך אני לא הארנב שנרדם!
אני רוצה לדעת מה אני יכולה לעשות כדי לדחוף מהר יותר חזק יותר.
כשההשקעה שלי רבה כ"כ וההתקדמות איטית, הכוח אוזל והבטרייה כבר מהבהבת.
אשמח לקבל תשובה.
נ.ב
בבדיקות דם שעשיתי הברזל היה נמוך מאוד יתכן ויש קשר בין הדברים?