דף הדיון המצורף: דיון בכישורי חיים.
עורך: עודד לבנה
תרמו: עודד לבנה, יונת שרון
הטריגר לכישור הזה הוא שאלתה של בשמת בדף למה לא נשמע קולכם (25.04.2003 19:46): איך אנסח משהו מלא טקט בלי להטיף?
ההבדל בין העברת ביקורת בשיחה ובאינטרנט
יש הבדל בין איך להעביר ביקורת, שהוא דף הנוגע לשיחה, לבין העברת ביקורת באינטרנט:- בשיחה יש מעט זמן, באינטרנט (דואל או פורומים) יש הרבה. רק במסרים מיידיים כמו ICQ הזמן דחוק (ושם זה כמו שיחה).
- בפורומים באינטרנט תמיד יש הרבה עדים. אי אפשר להעביר ביקורת באופן פרטי, ולכן הביקורת צריכה להיות הרבה יותר מחושבת.
- באינטרנט אנשים מציגים לעיתים דעות קיצוניות מאד.
- נפוץ שבאינטרנט מושמעות דעות קיצוניות, ואילו בשיחות בעל פה דעות כאלו נדירות יותר.
- ככלל, הטקסטים באינטרנט ארוכים יותר מאשר בשיחה בעל פה.
- במקרים רבים, הדיונים באינטרנט (בפורומים שאדם משתתף בהם), נוגעים לנושאים החשובים לו ביותר (כמו חינוך ילדיו), והוא "חם" עליהם.
מוצע כאן לנצל את הזמן הרב שיש לתשובה באינטרנט, ולהעביר את הביקורת בשני שלבים.
יש שיטות שונות של שני שלבים.
שיטת הניסוח הספונטאני ואחריו הצנזורה
- ניסוח חופשי של התשובה, עם כל השוטים והעקרבים, עם כל החומצה והעלבונות - אבל בלי לשלוח.
- צנזורה: ניקוי הטקסט, עד שהניסוח הופך לנקי, פוליטיקלי קורפט, נח לבליעה ולספיגה. עכשיו אפשר לשלוח.
דוגמא:
הניסוח הספונטאני
אני רוצה להגיב כאן להצעה של האידיוט חסר הלב אשר הציע לתת לילד לבכות עד שהוא נרדם, בלי לגשת אליו ובלי לחבק אותו.בוא נסתכל על שני הבטים - אתה כהורה, והילד שלך.
ראשית - אתה כהורה: אני לא מבין איזה מין לב יש לך (אם בכלל יש לך לב): כשאני שומע ילד זר צורח בלי שההורה מנחם אותו, ליבי נחמץ בקרבי ואני מתעצבן על ההורה-הקלגס של הילד אשר נותן לו לבכות ככה. כאן אנחנו מדברים על הילד שלך עצמך. איך אתה מסוגל לתת לו לסבול? איך אתה מסוגל לתת לו לקרוא לך, בלי להיות שם בשבילו?
יש שתי אפשרויות. האחת, שאתה תרגיש אחר כך רגשי אשמה (מוצדקים), ותוציא אותם על הילד. אז תהפוך להורה אלים או מדכא (אתה בטח כבר כזה. אולי גידלו אותך ככה, ואתה מעתיק מההורים שלך), והילד שלך יצא פגוע (כמוך). השניה, שאתה פשוט נכה רגשית, ולא תרגיש שום דבר. במקרה כזה חבל עליך וחבל על הילד שלך. אם היה רישוי לגדל ילדים, אני בטוח שאתה לא היית מקבל רשיון.
שנית - הילד שלך: מה, המנוחה שלך שווה את הסבל שלו, את תחושת הנטישה והאומללות?
שנית - הילד שלך: ילד אשר קורא להורים שלו והם לא נמצאים שם בשבילו מפתח תסביכים מכל הסוגים. זו נחשבת גם הסיבה לאוטיזם, (... טוב, פה צריך להוסיף כמה דברים מתחום הפסיכולוגיה, שאני לא יודע). להתייחס ככה לילד שלך זו הפקרה של הילד. במדינות מתוקנות צריך להכניס אנשים שמתייחסים ככה לילדיהם לחינוך מחדש או לכלא. במדינה שלנו - כל מה שזה מביא זה לטיפול של מוסדות הרווחה והחוק בילד, אחרי שהוא מתבגר. חבל על הילד שלך - חבל שהוא נולד אצלך ולא אצל הורים נורמאליים.
הניסוח לאחר צנזורה
(הערה: קטעים רבים נמחקו בלי רחמים)אני רוצה להגיב כאן להצעה לתת לילד לבכות עד שהוא נרדם, בלי לגשת אליו ובלי לחבק אותו.
בוא נסתכל על שני הבטים - אתה כהורה, והילד שלך.
ראשית - ההורה: אני מאמין שכהורה - הכי טוב זה להקשיב ללב שלי. איך מרגיש הורה כשהוא אתה שומע ילד זר צורח בלי שההורה מנחם אותו, ופשוט נותן לו לבכות ככה? על אחת כמה וכמה הילד שלו עצמו. אם הלב אומר שהילד סובל, אם הלב אומר להורה "הילד שלך קורא לך", אז כנראה הדבר הנכון לעשות זה להיות שם בשבילו.
ההתאפקות לא לגשת אל הילד ולחבק אותו כרוכה בלחץ רגשי רב, והלחץ הזה יתפרץ. הוא עשוי להתפרץ כרגשי אשמה. במקרה כזה ההורה עלול, בלי להתכוון, להוציא אותם על הילד: לדכא אותו או לפגוע בו, למרות אף אחד מאיתנו לא רוצה לעשות דברים כאלה. אפשרות אחרת היא שזה יכהה את הרגשות של ההורה כלפי הילד. לרגשות הוריים יש סיבה ויש תפקיד בגידול הילדים.
שנית - הילד: מה עובר על ילד אשר קורא להורים שלו והם לא נמצאים שם בשבילו? איך זה ישפיע עליו כשהוא יגדל? הפסיכולוגיה גורסת ש... (שוב, אני לא יודע). כמובן, אף אחד לא חייב לקבל את מה שאומרים הפסיכולוגים, אבל בכל מקרה שווה לזכור שזה מה שהם אמרו.
[h=2]
שיטת סיבוב השולחן[/h]הבסיס של השיטה הזו הוא להעמיד את עצמך במקום מי שאתה רוצה להעביר עליו ביקורת. (על פי יונת שרון)
שלב ההזדהות
לדמיין שהכותב הוא מישהו קרוב לי (עדיף אדם אמיתי) או אפילו שזה אני עצמי. אני מנסה לראות את הדברים שהוא מספר קורים, להסתכל בדמיוני בעיניים של האנשים שהוא מספר עליהם, לנסות לקלוט מה הם מרגישים. ואז פשוט לדבר אליו, ולכתוב את מה שאמרתי לו בדמיוני.מה שיוצא מהתהליך הזה הוא לרוב אמפאתי וחיובי, אבל קצת לא מובן (כי כשאני מדברת בדמיון אני לא טורחת להסביר כל אסוציאציה:-) ).
שלב שיפור המובנות
עכשיו יש "לצאת" מהדמיון ולנסות לקרוא שוב את ההודעה בעיניים של מישהו מבחוץ. אז אני מוסיפה הסברים והקשרים לכל מה שיצא לא מובן.הדיון שהיה כאן הועבר לדף הדיון המצורף, דיון בכישורי חיים.