_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: דגנית ב
... בכל מחוז ובכל עיר, למעשה בכל שכונה, יש מקומות מיוחדים שנעשו סמל לאזור ולשורשים של האנשים שחיים בו. מקומות אלה יכולים להיות נקודות חן טבעיות או ציוני דרך היסטוריים שהשאירו הדורות הקודמים. אבל הם נחוצים, בצורה זו או אחרת.
אי אפשר לשמור על השורשים הרוחניים ועל הקשר לעבר אם הסביבה הפיזית לא מחייה ומקיימת את השורשים האלה.
מתוך נסויים בלתי פורמליים בקהילות שלנו אנחנו מאמינים, שישנה הסכמה מאד רחבה לגבי איזה אתרים מבטאים את הקשר של האנשים לאדמתם ועברם. במילים אחרות, נראה שהאתרים המקודשים של אזור, מתקיימים כמציאות ציבורית אובייקטיבית.אם הדבר נכון, הכרחי כמובן שהאתרים הספציפיים האלה ישומרו ותוענק להם חשיבות. הרס של מקומות שהפכו לחלק מהזהות הקהילתית, במובנה המוסכם והרחב, יגרום ללא ספק לפצעים עמוקים בגוף הציבורי.
חברות מסורתיות הכירו תמיד בחשיבותם של אתרים כאלה. הרים נבחרו כמקומות מיוחדים לעליה לרגל; נהרות וגשרים הפכו קדושים; בנין או עץ, סלע או אבן, מקבלים את הכוח שבאמצעותו יכולים האנשים להתחבר לעברם.
אבל החברה המודרנית מתעלמת לעיתים תכופות מהחשיבות הנפשית של המקומות הללו. מיישרים אותם במחפרים, בונים עליהם, משנים את טיבם, מסיבות פוליטיות וכלכליות, בלי התחשבות במשמעויות הרגשיות הפשוטות והבסיסיות האלו; או שפשוט מתעלמים מהם.
אנחנו מציעים את הצעדים הבאים:
- בכל אזור גיאוגרפי, גדול או קטן, לשאול מספר גדול של אנשים מה הם האתרים והמקומות שגורמים להם להרגיש קשורים לאזור; איזה אתרים מסמלים יותר מכל את הערכים החשובים של העבר ואיזה מבטאים את הקשר שלהם לאדמה. ואז, לדאוג שהאתרים האלה ישומרו בצורה פעילה.
- אחרי שהאתרים נבחרו ועברו שימור, לעצב את סביבתם בדרך שתדגיש את המשמעות הציבורית שלהם. אנחנו בדעה שהדרך הטובה ביותר להעצים אתר היא על ידי יצירת רצף של שטחים שדרכם עוברים האנשים המתקרבים לאתר. זהו העיקרון של "תחומים מתכנסים" המפורט בדפוס מקום קדוש (66).
לכן עלינו לבנות סביב אתר מקודש סדרה של חללים שמתעצמים ומתכנסים לאתר. האתר עצמו הופך למין קודש הקודשים שבלב. ואם האתר גדול מאד -- הר -- אפשר ליישם את הגישה הזאת למקומות מיוחדים שמהם אפשר לראותו: מקדש פנימי שמגיעים אליו אחרי שלבי טיפוס רבים, שאינו ההר עצמו, אלא למשל גן שממנו רואים את ההר ביופי מיוחד במינו.
לכן:
בין אם האתרים המקודשים גדולים הם או קטנים, בין אם הם עומדים במרכז העיר, בשכונה או הרחק בשדות, יש לכונן תקנות אשר יגנו עליהם לחלוטין כדי למנוע חילול השורשים שלנו בסביבה המוחשית.
בכל אתר קדוש צריך ליצור מקום, או רצף של מקומות, בשביל להרגע, להנות ולחוש את הוויית המקום -- חצרות אחוריות שקטות (65), חלון זן (124), מקום אצל העץ (171), מושב גינה (176). מעל לכל, יש להגן על הגישה לאתר כך שיגיעו אליו רק ברגל או דרך סדרת שערים ומפתנים שחושפים אותו בהדרגה -- מקום קדוש (66)...