איך מתמודדים עם אשה בהריון

[Mise*]

רציתי לשמוע את דעתכן/ם לגבי נושא הדף.
איך החיים עם אשה בהריון (מהצד הגברי ובכלל..) ומה דעת הנשים לגבי הנושא הנדון.
מצ"ב קישור שקראתי היום בבלייזר, די חסר רגישות והעלה בי כל מיני מחשבות.

לגור איתה

[טרה_רוסה*]

שטויות במיץ.

[יעלי_לה]

אני ניסיתי לקרוא את זה בעיניים של בעלי, ודווקא צחקתי ונהניתי.
צריך לזכור שהוא כתב את זה לקהל יעד מסוים מאוד. וזה גם מראש הומוריסטי, נועד לפרוק תסכולים - וברור שלהיות הצד-הגברי-של-זוג-בהריון זה דבר מתסכל. בעיניי מובן מאליו שכשהוא כותב, למשל, "לכל אידיוט שחושב להתרבות", הוא לא באמת וברצינות סבור שמי שמכניס את אשתו להריון הוא אידיוט.
אין לי ספק שאם בעלי היה קורא את זה הוא היה נהנה ומסכים עם כל מילה, וזה לא היה הופך אותו לפחות תומך בהריון שלי ובי ובתינוק וכו' וכו' וכו'.

[יעלי_לה]

אבל רגע, הדף הוא על המאמר? או על איך מתמודדים עם אשה בהריון? כי על זה בעיקר אבות צריכים לענות.

[נועה_ברוך*]

צריך לזכור שהוא כתב את זה לקהל יעד מסוים מאוד. וזה גם מראש הומוריסטי, נועד לפרוק תסכולים - וברור שלהיות הצד-הגברי-של-זוג-בהריון זה דבר מתסכל.
קהל היעד המאוד מסויים הזה הם כנראה ילדים בני 18 ועדיף באמת שלא יתעסקו עם נשים בהריון.
ההומור הזה פשוט דוחה אותי, ובכלל לא ברור לי למה דווקא להיות "גברי בהריון" אומר להיות מתוסכל .

בניגוד לדיעותי הרגילות על דפוסי זוגיות, לאשתו של הכותב הייתי ממליצה להעיף אותו.
ומזכיר לי למה אני נמנעת מקריאת עיתונים.
|Y|
אין לי ספק שאם בעלי היה קורא את זה הוא היה נהנה ומסכים עם כל מילה
בטוחה?

[נקניק_אדום*]

אני אבא, וגם בעל לאשה בהיריון.
קראתי את הכתבה, גיחכתי פה ושם בהסכמה, ופה ושם ברצינות. את הכתבה ככלל כדאי לקחת בהומור.
ולענייננו - איך לומר לכן...? לא רוצה שזה יישמע כמו הויכוח של הבנות נגד הבנים מימי שלוליות הנזלת שלנו, ויחד עם זאת, אני הגעתי למסקנות.
לעיתים הגבר מתמודד עם תוצאה. כלומר: האשה יכולה לקום באותו בוקר לאחר שבלילה היו לה חלומות, הכרית הציקה לה והיא לא יכלה לישון בשום פנים ואופן בתנוחה שתקל עליה. היא היתה צריכה לקום לפיפי שישים פעם בלילה, ולגלות שהוא (שוב!) לא הוריד/הרים את מכסה האסלה. ועוד כשהיא חוזרת למיטה היא רואה אותו ישן לו שם, נוחר, מבושם בריחותיו מחייך מתוך איזה חלום מתוק. בבוקר הם קמים, היא שומעת אותו מהאמבטיה יורק את כל נשמתו לתוך הכיור ונגעלת, והוא גם לא אמר לה בוקר טוב בבוקר (רענון קל: בשלב הזה, אין לגבר מושג ירוק בכלל על המתחולל בקרבה של אשתו, והוא עסוק לחלוטין בלהפריד את העפעפים בצורה סדירה), מה שהופך אותו למנוול אמיתי. מה שעוד יותר מעצבן בקטע הזה שהוא בכלל לא יודע שהוא כזה.
נמשיך,
אוכלים ארוחת בוקר, הוא קם, מפנה את הצלחת (תודרבה לו באמת!) שלו ולא שואל אותה אם היא רוצה לשתות משהו. הוא נועל את נעלי העבודה שלו ועכשיו היא שמה לב שהנעליים נשארו בתוך הבית אחרי שהיא ביקשה ממנו מפורשות לשים אותם בחוץ כמה פעמים... עכשיו היא מבינה מה היה הריח המוזר הזה בבית כל הלילה. הוא הולך לעבודה, וכשהוא חוזר הוא מקבל גולש רותח של קללות לפנים.
עכשיו - מבחינת הגבר, אינלו מושג מה הוא עשה. ויותר מזה, אינלו מושג עם מה הוא מתמודד ומה נפל עליו. הוא לא יודע למה הוא צריך לספוג את זה. מבחינתו הוא קם בבוקר, אכלו יחד ארוחת בוקר, יצא לעבודה, חזר - גיהינום.
ולזה אני מתכוון כשאני אומר - הגבר מתמודד עם תוצאה.

[Mise*]

נקניק אדום, אתה לא מתאר כאן סיטואציה אופיינית דוקא למצב הריון.

יעלי לה, כן, הדיון הוא על איך מתמודדים עם אשה בהריון + על המאמר חסר הרגישות.

אי אפשר להתעלם מהעובדה כי אשה בהריון נמצאת ב"מצב", שינוי הורמונלי, נפשי, רגשי, חיים הגדלים בתוכה, רגישות,
איך יושבי הבית, הסביבה ומעל לכל - בן הזוג, רואים, חווים ומתמודדים עם השינויים.

[נקניק_אדום*]

אני מתאר כאן סיטואציה שבהחלט אופיינית להיריון.
אם לדעתך זה לא אופייני להיריון, אז זה אומר דרשני.
מסכן הבעל שבהיריון של אשתו נאלץ לחוות יותר מזה..

[לוטם_מרווני*]

נקניק אדום , תודה, מזמן לא צחקנו ככה, כבר כאבו לי הלחיים מרוב צחוק.
ולעניין- צודק במאה אחוז. אבל ככה זה אצלנו גם בלי הריון:-D. הגבר מתמודד עם התוצאה.
וזה הזמן להחיות את ה מיני קהילה
דף הזוי
ומהצד השני- איך מתמודדים עם הגבר בהריון
והתשובה-
מוציאים עליו הכל, ומיד. לא מדחיקים ולא דוחים לאח"כ. בשביל לא להתבשל במיץ.

[יעלי_לה]

_ומהצד השני- איך מתמודדים עם הגבר בהריון?
והתשובה-
מוציאים עליו הכל, ומיד. לא מדחיקים ולא דוחים לאח"כ. בשביל לא להתבשל במיץ._

נכון מאוד! ולא רק בשביל לא להתבשל במיץ, אלא פשוט כי בהריון אין כ"כ ברירה אחרת.
ת'אמת, ההריון לימד אותי להתמודד עם בעלי. לפני כן לא היה לי שום עמוד שדרה מולו, הייתי מוותרת על כל עולמי למשמע ציוץ אחד שלו. כל העבודה העצמית שעשיתי בנושא לא נממש הועילה, עד ההריון. ההריון שינה את זה לגמרי, לימד אותי להיות הקובעת, המשפיעה, המחליטה.

[תמרוש_רוש]

אבא שלי אמר לי פעם, ברגע של גילוי לב, שלחיות עם אשה בהריון זה לא קל. צריך הרבה מאוד מאוד סבלנות ואורך רוח, וגם יכולת להסתגל לשינויים פתאומיים.
הוא גם הזכיר את העובדה המעניינת שהבעל מרגיש די "בחוץ", וזה לא מפליא שהוא עשוי לחוש טינה וקנאה לכל הדבר הזה שצומח "בלי ששאלו אותו" (אפילו אם כן שאלו אותו). ובלי שהוא יכול לראות אותו, להבין אותו, או להבין את אשתו המוזרה-לפתע.

או כמו שאבי-ילדי-העתידיים אמר לי ברגע של אמת (וזעזוע):
מה, יגדלו לך בבטן אנשים שאני לא מכיר????

[Mise*]

אני לא מבינה את זה, יכול להיות שיכולת ההתבוננות הפנימית שלי לוקה בחסר. אני מרגישה בשינויים, אבל לא כמו שעושים מזה.
אני מרגישה שיש גם נטיה להאשים כל דבר שקורה בזה ש"היא בהריון" וזה לא פייר.

מישהו יכול להגדיר את השינויים באופן, עד כמה שניתן, מתמטי?

[ג'ינ_ג'ית*]

מאוד אהבתי את המאמר. הוא בעיקר הומוריסטי ונשען על הרבה אמת.
אני לא מבינה על מה יוצא הקצף בהתייחס להכללות הנובעות ממנו.
לא שאני מסכימה עם הכללות - נהפוכו, הן גורמות לי להתייחס למלל באופן פחות רציני, כפי שציינתי - בהומור. אבל דפים אחרים שנפתחו פה בנוגע לגברים היו לא פחות מכלילים ובוטים, כמו תחזוקת בעל ועוד שלא זוכרת כרגע את שמם.

[בר_עדש*]

ונשען על הרבה אמת
זהו, שלא. ברור שהוא התכוון להגזמה הומוריטית, אבל גם "גרעיני האמת" שם נכונים רק לגבי זוגות מסוימים, ולא מעידים על מצב טוב ביחסים ביניהם, או ביחס שלהם להריון. גם המצב שהבעל מרגיש די "בחוץ" הוא לא מצב רגיל, ובוודאי לא בריא.

[ג'ינ_ג'ית*]

נקניק אדום , תודה, מזמן לא צחקנו ככה, כבר כאבו לי הלחיים מרוב צחוק.

בר_ עדש גם את נוקטת בהכללות :
אבל גם "גרעיני האמת" שם נכונים רק לגבי זוגות מסוימים, ולא מעידים על מצב טוב ביחסים ביניהם, או ביחס שלהם להריון.
ואולי התנהגות כזו היא היא מעידה על "מצב טוב ביחסים"?
כלומר, איך את קובעת מהו מצב טוב ומהו לא? פורקן של בכי ובלבול יכול להיות נהדר בייחוד כשיש קבלה לא שיפוטית שלו מהצד האחר.

גם המצב שהבעל מרגיש די "בחוץ" הוא לא מצב רגיל, ובוודאי לא בריא.

מה זה "מצב רגיל" ו "לא בריא" ?

קראתי מחקר אכותני, שהתבסס על שיחות עומק עם גברים. נאמר שם שהרבה מאוד גברים בתקופת ההריון, מסתירים את "תחושות האי שייכות" כי לא נעים להם מהאישה שאיתם. הם הרי אמורים להיות שם בשבילה וכו' ופשוט לא נעים להם להעלות את זה ועוד נושאים כמו כמה מפחיד רבים מהם להיות אבא, וכמה הם חוששים שהילד יתפוס את מקומם (בתשומת הלב הנשית) ועוד.

מה שאני למעשה אומרת, זה שאני לא באמת מסכימה עם הסטראוטיפ המצוייר היטב בכתבה הנידונה. ככל סטראוטיפ, הוא מנופח הרבה מעב רלאמת שבו, וכמובן שיש שיימצאו אותו מאוד רחוק מהמציאות שלהם.אבל אני כן יכולה לזהות לא מעט אמיתות שנאמרות שם ומסתדרות מצויין עם המציאות שאני נתקלת בה.

אני גם רוצה להצביע על כך שמוזר שכשגבר כותב דברים שכאלו הקצף גדל שבעתיים. הרי יש גם הרבה דפים שנשים הכלילו את עצמן, למשל בנוגע לתקופת המחזור ועוד - והיתה הסכמה מאוד גדולה שכך הם פני הדברים אצל רבות מאיתנו. אם לא הסכמה - אף אחת מהללו שקוצפות פה על המאמר - לא יצאה כנגד הדפים הללו .

כמובן שאי אפשר להתעלם מזה שסטריאוטיפים גם מחנכים להתנהג על פיהם, אבל לא נראה לי שלהתכסח על מישהו שסה"כ עבר בשדה הראייה שלך - זו התנהגות שאנחנו מחונכות לה, (או בכלל כל התנהגות אימפולסיבית אחרת).

[בר_עדש*]

בר_ עדש גם את נוקטת בהכללות

ככה זה כשכותבים בקיצור, אבל אני עדיין עומד מאחורי הדברים.

מה שכתבתי מבוסס על שיחות שלי עם גברים אחרים. אבות שהרגישו "בחוץ" בזמן ההריון, וראו בעובר "מתחרה" שלהם (במקומו שיראו בו את הילד שלהם, כפי שהאמא רואה אותו) המשיכו להרגיש כך גם אחרי הלידה. אני לא חושב שזה בסיס בריא להורות, או ליחסים זוגיים.
כמובן שיש לכך השלכה ישירה על הקצר המיני בין בני הזוג, ודווקא את זה הוא מתאר בכתבה בעדינות, יחסית לדברים שאני שמעתי מאותם אבות. (וגם זה הרבה פעמים ממשיך גם אחרי הלידה).

איך את קובעת מהו מצב טוב ומהו לא
לפי הרגשת בני הזוג. הם לא הרגישו שזה מצב טוב. אני מנחש שגם הנשים שלהם לא הרגישו כך.

מה זה "מצב רגיל"
הדברים האלו לא מייצגים את רוב האבות שאני מכיר. אני מודה שלא מדובר על מדגם בלתי מוטה. בואי נאמר שאני מקווה שזה לא המצב הרגיל.

פורקן של בכי ובלבול יכול להיות נהדר בייחוד כשיש קבלה לא שיפוטית שלו מהצד האחר.
אז זה מה שהיה בכתבה? את זה אני חושש שפיספסתי.

[ג'ינ_ג'ית*]

בר עדש גם את נוקטת בהכללות
ככה זה כשכותבים בקיצור, אבל אני עדיין עומד מאחורי הדברים._

נו, אולי נקים את הדף הטרנסג'נדרי הראשון?