אינדי אנית

[פאסיבית_שקטה*]

שלום אינדי אנית.
כתבתי לי בדף חמותי ואני דברים מאוד חכמים ונכונים:
_נשמע מדברייך שאת מייחסת המון חשיבות למה שהיא אומרת לך לעשות או לא לעשות. כנראה שאת קצת כן שואלת אותה בפנים בתוך תוכך.
נסי להבין עם עצמך למה יש מקום לתת לך עיצות ואיך את מציגה את עמדותייך בצורה כזאת שמשאירה מקום לספק או התערבות_
איזה תהליך את עשית/עושה כדי להשתחרר מזה? האם באמת, אם אני חושבת שאני צריכה בתוך תוכי לערב אותה, אני צריכה להפסיק לערב אותה?
אני אשמח אם תוכלי לפרט לי קצת יותר
אפשר ב דף בלוג שלי (פאסיבית שקטה) או להחזיר את זה ל חמותי ואני
(את יכולה להחזיר גם את ההודעה הזו לשם, אם את לא רוצה אותה אצלך)
תודה!

[פלוני_אלמונית*]

לגבי סיפורי הלידה, יש לי גם הרגשה שזו פרסומת סמויה. כלומר, אולי הסיפורים אמיתיים, אבל נורא מוזר שכמה סיפורים נכתבים באותה תקופה, ע"י משתתפים לא ידועים שממש אבל ממש אינם חלק מהקהילה בשום צורה (לא בכתיבה, לא בעריכה, לא בהשתתפות במפגשים, ואפילו לא כ"חברות של משתתפות מזוהות באתר". מעצבן! אולי כדאי להסב את תשומת ליבם של יונת שרון או רועי שרון?

[הרגע_שלפני*]

לא היינו בגן ביחד אבל אולי אמא שלי היתה הגננת שלך - דבורה'לה

[אינדי_אנית*]

נעם אחות של שרון וגלית? איזה קטע תמסרי ד"ש חמה לאחותך שרון. היינו חברות ממש טובות תקופה של כמה שנים.. כשאני הייתי בת 14 בערך והיא בת 16. איזה קטע אני באמת זוכרת אותך ילדה בת חמש... פעם אחרונה שראיתי אותך באתי לבקר את שרון בקצרין... מה שלומכם?

[הרגע_שלפני*]

כן כן.
מצחיק הא?
שלומנו מצוין...

[שרון_של_שחר*]

כל הזמן חושבת על השיחה שהייתה לנו בסוף....
וזה העלה בי מחשבות ישנות- איך אנחנו תמיד רוצים / מצפים שהכל יהיה קל , כמה שיותר קל... וכמה שמסתכלים על הקושי כעל דבר שרוצים לעקוף ולנטרל.

במקרה שלי ולא רק בעניין המדובר כשהסתכלתי לקושי "בלבן של העין" הוא כבר לא היה כזה מפחיד/ קשה....וכמעט בכל הפעמים זה היה שונה ממה שדימיינתי ומכל הסיפורים שניכסתי לו -לקושי המסויים.
ותמיד תמיד היתה שם איזה שהיא תועלת (על דרך החיוב) שלא הייתה זוכה בה, אם הייתי בוחרת בדרך הקלה.

[ילדת_טבע*]

הי יקירה. האמת, מה זה יעזור לי אם אחכה שהוא יחזור? הוא גם ככה חוזר בערב מהעבודה ככה שבכל מקרה אני אצטרך ליסוע לבד לחיפה לגמור עם זה ואת ימי השישי הבודדים שנשארו לנו אנחנו חייבים להשקיע בהתארגנויות. בכל אופן יש לי מחר תור ל12 לרופא שלי בחיפה. התקשרתי, תפסתי אותו והוא היה כזה מקסים, כבר לא ביקרתי אצלו איזה ארבע שנים לפחות והוא זכר אותי ואת השיניים שלי ויודע בדיוק מה הוא עשה ומה לא ומיד קרא "איזה יופי שהתקשרת! מתי את באה להראות לי את הילדה?" הוא שלח בזמנו לקטנה מתנה כשנולדה, גרביים וכובע סרוגים. איך בכלל חשבתי ללכת למישהו אחר? קראתי בדף של רופאי השיניים שיש כאלה שנוסעים מראש פינה לירושלים בשביל רופא טוב ולי יש אחד כזה במרחק ארבעים דקות... בתל אביב לוקח יותר להגיע ממקום למקום. בקיצור הוא מיד תאם לי שעה שהוא פותח את המרפאה במיוחד בשבילי כדי שזה יסתדר עם שעות השינה של החיפושית.
איך את? מתי את עושה גיחה לד"ר ערווה
הלכה לנו הטלויזיה גם אז יש שביתת ברני/דבורה מיה/היה היה. קצת קשה אבל לפחות היא מקבלת את זה יחסית בשלווה.
נשיקות לאינדיאנית הקטנה.

[הערסית_מהשכונה*]

מה קורה אחותי ..לא דיברנו המוןןןןןןןןןןןןן זמן

[אמא_ערבה*]

שלום לך אינדיאנית
תודה לך על ההמלצה של אורית המדריכת יוגה .הייתי אצלה היום היה לי מאד כיף!
וגם מסתבר שהיא גרה במרחק הליכה קרוב לסבא וסבתא של הקטנציק שלי כך שזה סידור די מוצלח
בקיצור תודה על השידוך
@}

[אלודאה_בלבן*]

כי מזמן לא התראינו, ותגידי - מה עם עדכון הריון שלך? מזמן לא שאלתי...

[דליתוש_ב*]

הי @}
הכוונה היא לשבת כרגיל על האסלה, אבל לשים את הרגליים על שרפרף שמונח לפני האסלה, צמוד. מה שקורה זה שהברכיים מתקפלות לזוית חדה יותר לבטן. אפשר גם קצת להשען קדימה, כלומר להעביר משקל לרגליים.
יש לי תמונה אם את רוצה (צנועה לגמרי, של בן זוגי) , אני יכולה לשלוח לך למייל (אני לא יודעת להעלות תמונות לאתר).
המייל שלי בראש הדף בית, תכתבי לי בדף אם שלחת לי לשם, כי אני לא בודקת אותו הרבה.
אם לא ברור לגמרי, תשאלי עוד כמה שבא לך, טוב?

[דליתוש_ב*]

מה זה אמור לעשות ואיך זה עוזר לגוף, וגם אם יש לך מקורות שמהם שמעת על זה

המקור שלי הוא ההתנסות האישית שלי ושל בן זוגי. לא שמעתי על זה...

הסיפור אצלי זה שפשוט נהיה לי ברור שתנוחת הישיבה "מעצבנת" אותי. אבל גם תנוחת הכריעה בעמידה על האסלה מעצבנת אותי, זה לא בדיוק נוח לשגרה יומיומית.
פתרון הביניים היה השרפרף, או לשים את הכפות רגליים צמוד לבטן וקצת על האסלה (בבתים אחרים בלי שרפרף, מתאים יותר לקצרות הרגליים שבינינו).

אחרי שנה לשרפרף בערך טסנו לטיול באתיופיה וקניה, והיה שלב של חודשיים בערך בו היינו רק במקומות עם אסלות כריעה או גם וגם. תמיד בחרנו בכריעה.
(לפני זה היה מלון שהשירותים היו מול הכיור והיה אפשר להשעין את הרגלים עליו, היה מזל גדול כי הייתי עם קלקול קיבה (שני מתוך 3 סה"כ, היינו בריאים לאללה, אכלנו הכל)
תוך כדי החודשיים שמתי לב שהבגדים נהיים גדולים (ייחסתי את זה לכביסה), תנוחת הגוף שלי משתנה לי, משהו קורה.
אחרי החודשיים הגענו לקמפינג קסום עם שירותי כריעה קסומים, ששמתי לב שאני מגיעה אליהם (הם היו מרחק 3 דקות הליכה. זה הרבה כש"צריך" ) ממש המון ויש לי הרגשה שהגוף שלי עובר טיהור וחוץ מזה רזיתי ממש ("תגיד, יכול להיות שממש רזיתי?") (והיינו "בחוץ" כל הזמן, גם טיהור).

לפני, חשבתי שאין שום סיכוי שאני ארד את ה-55 ק"ג (אני 1.55 מטר) כי לא משנה איך נראתי, מאז הצבא לא ירדתי את 55 אולי 53 ליומיומיים מידי פעם. לא שינה גם מה אכלתי ואיזה פעילות גופנית עשיתי. בתחילת הטיול נשקלתי במשקל קבצנים והייתי, כמובן 55 ק"ג.
שבועיים לקמפינג, הלכנו למרפאה, לטפל בפצע של בן זוגי והיה שם משקל משקולת כמו במרפאה בקיבוץ ושקלתי 48 ק"ג.

אני חושבת שלהפרשה בכריעה יש את אותם הסברים ללידה בכריעה, משהו עם התאמה פיסיולוגית לכוח המשיכה... זה מרגיש לי "הכיוון הנכון" לשרירים שלי, למערכת העיכול, לנשימה ולחילוף חומרים יעיל.
אין לי מושג לגבי אנשים אחרים, לי להפריש בכריעה עזר, גם בריאותית וגם נפשית, איפה ששום שיטת תזונה ושום פעילות גופנית לא התקרבו אפילו. וזה היה קל ופשוט וחסר מאמץ וכלל בסה"כ מעט תשומת לב מכוונת מצידי.

אגב, טרם מצאנו שיטה לחרבן בכריעה על אסלה בנוחות . הפתרון בינתיים הוא שירותי בור בחצר (עם יוטה, כמו מחנה, זה תענוג בשבילנו). אולי יותר לחורף תחודש המוטיבציה למצוא פתרון הולם לאסלות.
ניסינו לשים קרש עם חור על האסלה, כדי לעמוד בנוחות, אבל זה גבוה מידי מעל החור ומעצבן לודא שלא משפריץ ונמרח, במיוחד בחושך (זה מסיפור אחר).
אז אין לי בשורות למי שלא יכולה להחליף לפחות אסלת ישיבה אחת בבית לאסלת כריעה יעודית ואין לה חצר מקורה P-: רק שרפרף כרגע.

@}

תשאלי עוד כמה שבא לך, טוב?
ומתי שבא לך...

[גומות_חן*]

הי מותק אני רואה שאת משוטטת בזה הרגע באתר...
מה שלומך? איך המרגש? מה שלום הבטן והגור בפנים?
לא דיברנו אחרי הטיפול... מקווה שהוא עזר קצת למכאובים.
אנחנו בסדר אבל מאוד עייפים. לקטנה יוצאות השיניים והיא במכאובים. לא ישנה טוב. אנחנו ערות מ 04:30!!! היא הלכה לגן ואמרתי לצוות שיקראו לי אם לא יהיה לה יום טוב.
מקווה שהכל טוב.
נדבר.
נשיקות

[ילדת_טבע*]

הי, רק רציתי להגיד לך שמאוד נהננו אתמול, מקווה שלא התשנו אותך לחלוטין... חיפושית הקטנה, לפני השינה אמרה "נסענו באוטובוס כתום!" שאלתי "לאן נסענו?" והיא ענתה "לחברה שלי ש'" "ולמי עוד?" שאלתי "לחברה שלי הדס, גם!" היא ענתה מאושרת. זהו, יש לך חברה בת שנתיים וארבעה חודשים. רק שתדעי. יום מקסים לכם. ותרגישי רק טוב.

[ילדת_טבע*]

נ.ב אולי טיפול של אוסטיאופט? אבל בסך הכל הכל יעבור עוד לא הרבה זמן אז אולי גם סבלנות תעזור ודי...

[ילדת_טבע*]

+ כתבת לי הודעה שכנראה לא היתה מיועדת בשבילי.... בסלולרי? לא שלחתי שום הודעה מלבד אחת לאישון לגבי האוכל של השמן... (ההודעה היחידה שהיתה לפניה היתה מיועדת לך ונשלחה אתמול בבוקר...) |אייקון של פרצוף לא ברור| זה מה שהגיע אליך? ההודעה על אדי השמן?
אגב, הקינון ממשיך במלוא עוצמתו ואני מתה לנוח... כל היום נקיונות+סידור ארונות+רשימת "איפה" לאבא שלא יודע איפה...

[דליתוש_ב*]

בשמחה @}

[ילדת_טבע*]

מצחיקה! זה בקשר לעצמות שלך... ורד לב המליצה לי בזמנו על אחד כזה בהקשר הזה, היו לי כאבים כאלה בתחילת ההריון שעברו עם היוגה, תבדקי בדף של בעיות שונות בהריון זה אמור להיות שם. מצד אחד את יכולה להמשיך ולנסות טיפולים ומצד שני את יכולה לחכות בסבלנות עוד חודש ואז בטוח זה יעבור...

[שרון_של_שחר*]

איך איך עבר לו השבוע ואני בעוונותי הרבים אמרתי לך שתכף חוזרת אלייך???

באותו יום רביעי תפסת אותי בגן של אדם (הבן של נעמה) אני שומרת לה על הילדים עד שהיא חוזרת מהלימודים. מיד אחר כך נסעתי לחיפה לרופא ובזה אח"כ א. ערב ומקלחות אצל ההורים של בנצי ונסיעה מתישה חזרה ונגמר לי היום.

ומה היה כל השבוע??? אין לי מושג איך לא מצאתי זמן להרים טלפון (למה זה כל כך מסובך?)

בכל מקרה - את עדיין בעניין של מעגל לידה?

ו... שאלת השאלות- את באה ביום חמישי? !!!!!

נקווה שנתראה ושאת לא כועסת עלי (לא יותר מידי בכל אופן)
שרון

[אלודאה_בלבן*]

שורדים...
מאתגר עם שניים, מאד מאתגר, בייחוד כאשר כל יום צריך להתארגן עם הגדול לגן. כאן החינוך הביתי זוקף את ראשו - אילו הוא היה איתי בבית לא הייתי צריכה לריב איתו על ארוחת בוקר לגן, ובגדים לגן ואלוהים יודע מה עוד לגן.
מצד שני - ככה יש לי יום שלם להשלים שעות שינה לפני שהוא חוזר הביתה.

מה אצלך? תופחת?

[אלודאה_בלבן*]

לגדל שניים זה מאד מאד מאתגר (לא אומרים קשה, נכון? זה רק מאתגר...), ואני אפילו לא מגדלת עדיין שניים, רק ילד ותינוקת שצמודה לאמא ולא קיימת כיישות בפני עצמה.

[שרון_של_שחר*]

יקירה
אולי בכל זאת תעבירי לי את רשימת הטלפונים לקראת המעגל.... ולו רק כדי שיהיה פה בכל זאת איזה שהוא אלמנט של הפתעה ? ? ?

[אלודאה_בלבן*]

לא רק שאני מופתעת, אני עדיין לא מבינה שאני ילדתי בבית. זו נראית כמו חוויה של מישהי אחרת, שאני רק מספרת עליה. ליתר דיוק -אני רואה את זה בתור חווית הלידה של התינוקת, ולא בתור משהו שאני עשיתי. בסך הכל הייתי צריכה להרפות והיא יצאה - אני לא עשיתי (באופן אקטיבי) שום דבר.

[ילדת_טבע*]

הי יקירה, לא נראה שאגיע היום, קצת יותר מדי בלגאן והתארגנויות (וטירטור של האיש להסיע ולהחזיר וכאלה) ובכלל, אני חוששת שאני לא במצב הורמונלי למעגלי לידה, קשה כשמחר מתחיל שבוע 42 ועדיין נאדה... אני סתם אשב ואבכה כל הזמן. שיהיה לך בכייף ותנסו לעשות איזה דקה מרוכזת גם לכיוון שלי אולי זה יעזור במשהו. נשיקות.

[גומות_חן*]

היי מותק, לא יצא לי לדבר איתך עדיין מאז המעגל. היה מקסים. ערב נשים עם הרבה אנרגיות. חבל שהייתי צריכה ללכת לפני הסוף. הקטנה שלך הייתה מדהימה.
מה שלום השטיח?
דברי איתי אהובה אולי אני אזכה לעוד חיבוק בטן לבטן!!
נשיקות

[אימא_טרייה_פלוס*]

איזה כיף לקבל חיבוק וירטואלי מדי פעם. תודה...

[אימא_טרייה_פלוס*]

איפה אתן עושות מעגל לידה? מה בדיוק עושים בו?

[אימא_טרייה_פלוס*]

איזה כיף זה נשמע.
לי יש איזו פנטזיה על שמיכת טלאים שתארג במין מעגל שכזה. אבל נראה לי שזה יקח חודשים ארוכים...
איזו יצירה עשיתן?

[אימא_טרייה_פלוס*]

נראה לי שהחרוזים יותר מציאותיים מהשמיכה.
לא יצא לי להכין שמיכת טלאים. אני בטוחה שאצליח אם אנסה. זה בטח יקרה בגלגול אחר. או כשאזדקן ויהיה לי ים זמן פנוי והמון סבלנות.
את המעגל עשיתן לפני או אחרי הלידה? בטח לפני...

[אימא_טרייה_פלוס*]

כן... הגיוני שזה לפני... וגם הגיוני שעוד לא ילדת- לא כתוב פה כלום על זה המוח שלי מעט בייצתי לאחרונה...
אני בסוף שבוע 23. ואת?

[אמא_של_מוגלי*]

שלום
אני התחלתי לייצר מנשא מיוחד ומחפשת אמהות שינסו אותו. רוצה לנסות?

[שרון_של_שחר*]

יקירתי- לא יודעת מה זה תליני אבל לנו יש לופי / מנשא צד (מבאס אותי לעבור עכשיו לכתוב באנגלית) אם זה רלוונטי.......

[ארני_ש*]

מנסיוני לא תתבאסי מתליני , אני לא מהאוזר שלך , אבל אם את מגיע הלאזור רחובות תצרי קשר

[אמא_של_מוגלי*]

זה בדיוק מה שהוא

[רק_טוב*]

אני יודעת שבדיאדה ת"א מוכרים תליני, אז תנסי לברר בדיאדה בפרדס חנה אולי גם שם מוכרים.
בכל אופן אני ממליצה בחום על התליני.
את יכולה להתעניין אצל תמר קדם שמייצרת את המנשא, היא בטח תוכל לעזור לך.

[?_?_?????*]

אם את לאזור יבנאל - את יכולה למדוד אצלי.
חוצמזה את יכולה להזמין בדואר את שתי המידות ולהחזיר את זאת שלא מתאימה בחזרה (למשל אצלי. אבל בטח לא רק)

[אמא_של_מוגלי*]

0775503311

[?_?_?????*]

הי
מחירי התליני אצלי - כמו אצל כל אחד אחר (240-280) . (מה שכן - יש הנחות על קניית צמד מנשאים ויש חבילות במחיר אטקטיבי כמו תליני+יאמו ב600).
אין לי את כל הדוגמאות אבל אפשר לדאוג שיהיה מה שאת רוצה.
לא מגיעה לזכרון בקרוב

[ילדת_טבע*]

שאלתי את החיפושית אם האח של ש' חמוד, היא אמרה עם ניצוץ בעיניים "כן!" ואז שאלתי אותה מי יותר חמוד אח שלה או של ש' והיא אמרה שאח של ש', כשנשאלה למה היא ענתה "כי הוא קטן, קטן!" שאלתי אם יותר קטן מאח שלה והיא אמרה "עוד שבוע יהיה גדול". אכן אין מילים. היא צודקת. נשיקות.

[?_?_?????*]

הבעיה היא שסניפי החוף בחרו לא להחזיק תליני.
כרגע יש בסניף בעופר תליני מידה 1 ו2 (זמנית, עוד מעט כבר לא). אם זה בכיוון - דברי עם ענבל.
(אחרת הייתי מציעה אותן בעצמי מההתחלה).

[אמא_ערבה*]

שלום לך הדס
הבנתי מאורית המורה ליוגה שילדת!
אז קפצתי לדף בית שלך להגיד מברוק!
והמון בהצלחה בדרכך החדשה כאמא +שניים
@} הדס

[ילדת_טבע*]

הי, ראיתי את השאלה שלך בדף של האומנות וחשבתי שאולי יש לי רעיון איך להפסיק את זה, גם לנו היתה תקופה כזו רק שהיא היתה מציירת "דגים" גם לי זה הרגיש ממש לא נכון (עוד לא קראתי את הדף אז והסתבר לי מהר מאוד שהבייבי סיטר פשוט שואלת אותה כל הזמן "מה זה?" "מה את מציירת?" ועוד יותר גרוע "בואי נצייר...(ואז מציעה לה מה צייר)" קודם כל כדי שזה לא יקרה יותר אני לא שולחת אותן לצייר יחד (כי כבר לא נעים לי מכל ה"אל" שאני אומרת לנערה המסכנה שגם ככה נפלנו עליה בכל מוזרויותינו) וזהו, כשאני איתה כשהיא מציירת אני נוהגת להגיד "איזה כייף!" או "וואו כמה צבע!" ולא מתעסקת במה אלא באיך-בהנאה. כמה שיותר כייף יותר טוב. אחרי כך וכך זמן (אין לי מושג כמה אפילו) היא הפסיקה לבקש שאני אצייר לה כל מיני דברים והפסיקה לקרוא לדברים בשם ופשוט נהנת מהצבעים, הטקסטורה, הכלים (היא עדיין מציירת גם בטושים ואני לא דופקת לה חשבון על מעיכת שפיצים שווה להשקיע בטושים טובים-אלו שקניתי בזמנו לביתך לא עושים בעיות וחיים חצי נצח אם לא אוכלים אותם). יש לה גם גואש בשפופרות עם לבד בקצה שהיא מאוד אוהבת לעשות איתם נקודות וקישקושים אגרסיביים-הם מצויינים לזה, גם צבעי האצבעות עשו קמבק היסטרי אצלנו, היא כל כך נהנת למרוח עוד ועוד צבעים ואחר כך לעבור עם מכחול ולפעמים אפילו עם מקל או מזלג לחרוט. חכי לקיץ, תעשי בריכה בחצר, תושיבי אותה על כסא או הרצפה עם דף ענקי וצבעים, תני לה להשתולל ואחר כך תזרקי אותה לבריכה. עוד שתי שניות קיץ (זוכרת, מאי לפני שנה אצלנו בחצר?). מה שחשוב זה שגם בגן הם לא ישאלו אותה שאלות (מה שיותר קשה לישום) על הציורים שלה ולא יגבילו אותה נושאית או יעזרו לה. מה שבעייתי זה שגם אם כל הגננות ישתפו פעולה יש שם ילדים אחרים שכבר מקולקלים ואיתם הגננות בטח ימשיכו וההשפעה של זה היא חזקה מספיק.
וחוץ מזה, מה שלומך? מזמן לא שמעתי ממך. איך הפצפון? איך הגדולה? איך החיים? הגיע הזמן שתשני את הכיתוב בראש הדף, יש לך כבר שתי לידות בלקסיקון וילדה שכבר עבר את גיל שנה וחצי... את מוזמנת להתקשר מתישהו. נשיקות.

[ריש_גלית*]

תודה על ההשתתפות...

[ילדת_טבע*]

הצצתי וראיתי אותך... גם את לבד הערב?

[פלוני_אלמונית*]

היי יקירה מזה הרבה זמן שלא נפגשנו / דיברנו.....
הרבה דברים קרו פה....

בכל אופן, יש לי חברה שילדה שמאד רוצה לופי.... אם זה כבר לא בשימוש אשמח להעביר לה
let me know
נשיקות שרון (של שחר ונופר)

[גומות_חן*]

היי אהובה.. הנה חולף לא עוד שבוע ולא נפגשנו. סתם עברתי בסביבה אז נכנסתי לכתוב...
נשיקות. מקווה שהכל טוב אצל הקטנים וכולם בריאים

[גומות_חן*]

היי מותק יש לי רגע קטן לכתוב לך את המתכון אח"כ אני לא אהיה ליד המחברת מתכונים

מתאים לתבנית אינגליש-קייק אחת:

2 ביצים
6 כפות סוכר חום
6 כפות שטוחות קמח מצה
100 גר' צימוקים
100 גר' אגוזים
100 גר' פרי יבש נוסף
לערבב הכל ולהכניס לתנור חום בינוני כ 40 דק'...
לפרוס דק

חג שמח.
כשלא פסח אז במקום הקמח מצה קמח תופח

נשיקות

[אימא_טרייה_פלוס*]

לא. לא עשיתי מעגל לידה.
לא היה נראה לי לארגן לעצמי, והחברות שלי לא מאוחדות כרגע, יש אינטריגות ולכל אחת יש ביפור בחיים האישיים... אני חושבת שזה הדבר האחרון שבא להן לארגן כרגע.
אין כ"כ תחושה של חגיגיות באוויר כרגע.
אני ממתינה.
אני מצפה.
אני מתרגשת.

[אימא_טרייה_פלוס*]

ואפרופו סיפור לידה- איך הייתה שלכם?
כבר הספקת לכתוב?
...
את מקסימה ומעודדת. וכן- בסוף הוא יצא. הכנתי לו עריסה היום- שידע שעושים לו מקום משלו, אפילו שיש לנו המון מקום במיטה שלנו...
אני חייבת ללמוד להיות סבלנית.
ובעניין השינה- אני נחה בצהריים כשהקטנה ישנה. לפעמים אני נרדמת גם. אבל בלילות האחרונים אני לא נרדמת (בד"כ אני ישנה כבר ב22:00 או קודם). בכלל, החלטתי להתנהג כרגיל. להמלא עצמי במטלות כדי שלא יהיה זמן פנוי. וזה עוזר, למרות שאני לא בכושר. פעם הייתי תולה לפחות 3 מכונות, אופה משהו, מבשלת עוד כמה סירים... היום הכל יותר איטי.
אבל זה נחמד.
מאיפה אתם? יהיה נחמד לפגושתכם בעוד איזה חודשיים- כשנסתגל.

[עדינה*]

אינדי אינדי , אולי בכל זאת תסכימי לדון בענין שהעלית באותו דף ? יש בסיפור שלך עניינים שיכולים לתרום לאנשים רבים כי את מעלה תופעה קלאסית .
או שאולי תכתבי לי בדף המקורי? @}

[אינדי_אנית*]

אופס אני לא בטוחה למה את מתכוונת כי אני לא מזהה את השם שלך- מקווה שתקראי פה

[חוה_בת_חיים*]

מדובר בשיחה על הציורים. @}

[חוה_בת_חיים*]

תראי , אני לא מוצאת שום דבר מביך במקרה שאת מתארת . זה פשוט בדיוק המקרה שעליו אני מדברת כל הזמן בדף הזה .
עשרות רבות פונים אלי עם סיפור כזה שחוזר על עצמו עם הבדלים אינדיבידואליים קטנים .
נראה לי שהיא ממשיכה לשרבט ועם הרבה מאור פנים ודוגמא אישית היא פשוט תכנס בחזרה למסלול.
צריך להיות ברור לכל שהידע אודות המנגנון האמנותי הזה הוא ממש חדש ..ואך טבעי הוא שאין להורים ולסבאים די אינפורמציה ואני מין 'חלוצה' כזאת בתחום , מגלה לאנשים את אמריקה... (-8

האם מדאיג אותך הצבע השחור שהילדה מציירת כגוש באמצע הדף ?
הנה דוגמא מצויינת לשגיאה בתפיסה אשר שולטת בציבור בצורה מצערת :
נניח שהצבע השחור מבטא צער, מצוקה וכו' .
אחלה ! הילד מבטא בצורה גראפית מצוקה. לילדים יש מצוקות . זה לא פשוט להיות ילד.. יש לעבד הרבה חוויות רגשיות .
ובזמן שהיא מציירת את המצוקה שלה היא מעבדת את החוויה וזוכה לסובלימציה. בשביל זה המנגנון הזה קיים. הציור מאפשר לחוות מחדש את המצוקה ולפרוק אותה. ולדעתי בגיל שנתיים ואפילו שנתיים וחצי יש סיכוי שהציור מעבד חוויות של ההיוולדות, הגיחה לעולם , ההזדקפות וכד'..
עכשיו , נשכח מהצבע השחור כסמל למצוקות איומות.
הבה נראה את השחור כצבע חזק ,כהה, אשר בקלות יכול להיות סמל לזיהוי עצמי . צבעי החום והשחור מזכירים את צבעי הקקי למיניהם וסביר שילד ימצא בכך סמל לזיהוי עצמי. המון ילדים משתמשים המון בשחור ,חום,אדום צהוב - מה שנקרא צבעי אדמה.(כראוי לפרימיטיבים)
אמצע הדף הוא אחד המיקומים הנפוצים ביותר . (מיקום = placement pattern) . אין לנו שום אפשרות לדעת מה בדיוק הילדה מבטאה האם נוח לה למקם את עצמה במרכז ,ידוע לנו רק שזה המיקום הנפוץ ביותר ונוטים לחשוב שזה גם המיקום הטבעי ביותר לילד בשלב האגוצנטרי לפי פיאז'ה , אשר אריקסון מזהה אותו כשלב גיבוש האוטונומיה האישית.
אסתפק בכך לעכשיו @}

[אימא_טרייה_פלוס*]

זהו. מצאתי אתמול את הזמן ואת היכולת וסיימתי את הסיפור.

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

תודה יקרה
יש לי מנשא צד ובאמת בד"כ מאד נוח להתנהל איתו, אבל יש דברים שהייתי רוצה בשבילם 2 ידיים וחזית פנויים לגמרי (כמו למשל לחבק חיבוק גדול ואמיתי את האח הגדול בלי שיתקע לנו איזה תינוק בדרך... או לתלות כביסה, או כלים, או להכניס לחם חם לתנור....)

[אימא_טרייה_פלוס*]

אני יודעת שאת צודקת.
בכל אופן- כרגע במהלך היום, הוא נרדם במנשא. ככה טוב לו וככה זה ישאר עד שנצטרך לעשות שינוי- זה מה שהיה עם אחותו.... נראה מה יקרה פה.

[גלית_ועמרי*]

הי
ראיתי שאת במקור מגדות
גם בעלי, אבל די הרבה שנתונים מעלייך
אנחנו מגיעים לשם לבקר את הסבתא בשבועות
אם מתחשק לך אפשר ליצור קשר במייל ולתאם שם אולי איזושהי פגישה, הקטנצ'יק שלי בן 3 וחצי כך שהילדים יכולים להתחבר.

[אימא_טרייה_פלוס*]

אני עושה לימודי המשך של הומיאופתיה אצל כרמל קרתי.
ולא, אני לא מגיעה עם שניהם...
קוראים לי

[אימא_טרייה_פלוס*]

חי.... יש לך חושומור.
קראו לי והייתי צריכה ללכת.
לא שאכפת לי לפרסם את שמי באתר- זה סתם יותר מגניב ככה. וגם יש כמה שמכירים אותי כבר באופן אישי אז זה הופך להיות פחות מסתורי.
לגבי דפוסי שינה וכו'- הוא מאד דומה כרגע לאחותו. בלילה לרוב הוא פשוט נרדם לידי. לפעמים הוא גם ישן הרבה.
ביום הוא נרדם במנשא ולעתים רחוקות אני מצלחיחה להרדים אותו במיטה שלנו על הבטן.
עריסת הקש היפה יתומה במשך כל שעות היום....
ואני כבר לא מנסה להעביר אותו עם הלופי למיטה- כי לא בא לי שיתעורר......
אני חושבת שאני כתבתי פה קצת על הלוחשת וגם המלצתי על לישון בלי לבכות כמה פעמים- בגלגול הקודם שלנו. מאז כבר הבנתי שהלוחשת צודקת: צריך ללמוד כל ילד בנפרד והנסיון שלי עם בתי אמנם הפך אותי לרגועה אבל לא בהכרח למבינת דבר.....
זה טוב לילד להיות על אימא. רק לפעמים כבד לי. אתמול הייתי איתו עליי משש בבוקר עד עשר בערב. אני חייבת לציין שעם בתי זה פחות הפריע לי. אולי עצם העובדה שבחלק מהיום אני מרימה את שניהם....
אני אפילו לא טורחת לחבר את העגלה- כי לא נראה לי שיש סיכוי.

לא נראה לי שאגיע ללימודים יותר. אשלים בשנה הבאה, ואשמח להגיע לזכרון- הגדולה שלנו (יש לה יומולדת שנתיים ...) נמצאת חלק מהשבוע במשפחתון.
אוכל להגיע עם שניהם או רק איתו... תלוי מה מתאים.
נדבר עוד מעט כשאתחיל להתחרפן מרוב שעמום וניפגשה.
וכמובן שאתם מוזמנים הנה- לגן חיים.

[טליה_טקאוקה*]

תודה@}

[נהורה*]

תודה והתייחסתי ב- עסק נשי 2.

[שיר_ה*]

העיסוי לא בשבילי, אבל תודה על ההמלצה, שבוע טוב

[אימא_טרייה_פלוס*]

את צודקת. לא משעמם לי. אין הרבה זמן לכלום.
גן-חיים זה מושב ליד כפס וגם אני באופן טבעי לייט- שזה הכי טבעי בשבילי....
קוראים לי למיטה, ביי

[קט_קטית*]

קט קטית (14.07.2008 15:18):
אינדיאנית יקרה לא פחות,
אמנם צורם לי (וואו איזו מילה באופנית) שמאשימים אותי בחוסר הגיון ובפגיעה בבאופניות (יקרות לא פחות) אחרות,
ועוד כשכל זה נעשה כתלונה לצד שלישי (בשמת א) שודאי לא אמורה להבין את כל כוונותיי הנסתרות (למרות שלרוב היא כן, בשיטת הקשב והטלפטיה והבנת ראשי הלא שונה בהרבה מראשה), אבל כמו שאמרתי - אני לא לוקחת את זה אישית, למה הפגיעות של נשות הבאופן המפשפשות היא לא על מצפוני גדול עלי. אין מי שיכולה להכיל את זה, כמו שאומר אחד המרגיעונים..
אני מרגישה נהדר עם עצמי בכל הדפים ובדרך כלל גם איתך
יישר כוח!


_{העתקתי מהדיון כי זה אישי ולא שייך לשם}

[קט_קטית*]

יקירתי זה דווקא נפלא מה שאת מספרת.
כי את מדברת אלי ו{{}}בשם עצמך.
אישי, מרגש, נוגע, מעורר אהדה
הכי טוב שאת יכולה - וואלה, בכיף, וכל הכבוד, ויהיה טוב, וכבר טוב.
מה שהפריע לי זה שדיברת עלי בגוף שלישי ו{{}}בשם כל הבאופניות, או בשם פותחות הדף, whatever.

ומה שמקפיץ אותי זה לא אמהות כאלה או אחרות, אלא שימושים שגויים (אבל לגמרי שגויים) במונחים.
כל אחת שתגדל איך שבא לה, מה כבר יכול להיות יותר גרוע מהמיינסטרים?
ומיינסטרים זה המקובל, ומשם אפשר רק לעלות...

תודה שמחקת

[קט_קטית*]

וסליחה שהקפצתי אותך [-:
לא זאת הייתה הכוונה..

[גומות_חן*]

היי אהובה.
אני לא יודעת לגבי איב... פעם הייתי אצלה עם ציפורן חודרנית והיא הייתה מזעזעת... אולי עם טילוף (ככה אומרים?) רגליים היא טובה אבל נשבעתי לעצמי שלשם אני לא חוזרת. הייתי ממש על סף עילפון מכאב בגלל מה שהיא עשתה לי. גם התחשק לי ללכת פה קרוב ואז ללכת באחהצ... ואלעד ישמור על הקטנים... אם אני לא אמצא אני אזכור את ההצעה.
שלומנו טוב. נראה לי שהקטנצ'יק הולך בעקבות הבן שלך ופוסח על הזחילה האינדיאנית... הוא כל הזמן עומד על שש וקופץ קדימה ככה הוא מתקדם. אה וגם עומד על 4... מקווה שאולי לא.
נשיקות אהובה

[גומות_חן*]

טילוף זה הסרת עור יבש... בשפת רחוב אולי.
נשיקות ולילה טוב

[חוה_בת_חיים*]

שלום אינדי אינדי ,
בענין הרצאות בגני-ילדים ששאלת , - יש נושאים מרתקים להרחבת הידע בתחום ואני בשמחה מוסרת אותם הלאה .
אפשר להפנות אל האתר שלי www.havamandala.net וליצור קשר אם מעוניינים.
בשמחה.@}
ומה שלום הקטנטונת ה'כתבנית' ?

[ילדת_טבע*]

קראתי אותך...
וברור שגם אני לא מצליחה להבין למה אבא של התינוק שלי כל כך מזועזע מהרעיון שהוא יעשה עליו פיפי
אולי יום אחד זה יעבור לו, לכי תדעי. אפילו לאיש שלי זה עבר כבר והייתי בטוחה שזה לעולם לא יעבור לו (הוא אפילו מסכים לפשפש אותו לפעמים כשהוא נתקע איתו ליותר משלושים שניות).
אגב, היינו אתמול בדיאדה כי החיפושית קיבלה פעילות חינם מהם ליום ההולדת. הלכנו לפעילות היחידה שהם מציעים לגיל שלה שזה שעת סיפור. בחרנו בבנצי הפיל עם שקטי. היה ממש ממש מקסים. שקטי היא עדיין אותה כלה מדהימה שהיתה. הקטנים היו מרותקים, אפילו השבלולון שבהתחלה היה עסוק בזחילה והיכרות מעמיקה עם עוד כמה אחים קטנים שהיו שם, נאלץ לשבת לי על הידיים והיה מרותק לקסם. שווה. התגעגענו.
בכלל, עכשיו כל המתקנים שהיו במשחקיה פתוחים לכל מי שמגיע לפעילות כלשהי ואפשר להשאר ולשחק אחרי הפעילות או להגיע קודם ולהנות. הגעתי עם שני הפשפשים בחמש ונשארנו עד שמונה וחצי כי הם לא רצו ללכת. פיניתי אותם בכוח כי היינו עוד צריכים ליסוע באוטובוס הביתה ולצעוד מהתחנה עד לבית (האיש בקניה) ולא רציתי לעשות את זה עם ילדה ישנה... אולי תצטרפו אלינו עוד חודש למפגש שכזה? בתאריך 25.8 יש את "סבתא של חנה בננה בישלה דיסה" עם שקטי (האחרות לא מעניינות אותי הן לא עושות ג'אגלינג וליצנות) אין לי מושג מה זה הסיפור הזה אבל בטוח שזה כייף. יש להם פעמיים, מוקדם זה לגיל שנתיים/שלוש ומאוחר יותר זה משלוש עד חמש. היינו עם הגדולים כמובן והיה מצויין. חשבתי עליכם כל הזמן שהחיפושית היתה בתוך בריכת הכדורים...

[ילדת_טבע*]

ומה עם לבוא? מתי החופש שלכם? החיפושית מתה כבר לפגוש את חברתה משכבר הימים. אני חוששת שמרוב ציפיה הן שתיהן יהיו כל כך מתרגשות שלא יוכלו לתקשר בכלל (כמו בפעם הקודמת...). היום אירחנו מפגש והחיפושית זרחה ונהנתה מכל רגע. נכין לכם גם כדורי שוקולד חרובים (זה מה שהיא הזמינה ועזרה לי להכין לחברים מהמפגש).

[ילדת_טבע*]

חוזר בערך עוד שעה. מזה המקום החדש?

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב אינדי אינדי ,
סליחה , תשובתי לא היתה ברורה . כן , אני עושה הרצאות כאלה. את צודקת , כדאי שאכתוב זאת גם באתר שלי. הפניתי לאתר כדי להתרשם כללית.
תודה!

[חוה_בת_חיים*]

אפשר לתאם בטל' 03-5604891 @}

[חוה_בת_חיים*]

עשיתי מה שאמרת . תודה @} ומחקתי את ההתכתבות בדבר הסימנים הצהובים .

[חוה_בת_חיים*]

יופי . תודה . מעניין איך זה יתפתח .
שמה של הגננת לא מוכר לי. אני עצמי לא למדתי אצל מלכה האס . למדתי ממנה רק על ידי קריאה.
סיפורון: הוראת אמנות למדתי בהתחלה במכון לאמנות ב "אורנים" ומלכה האס לא הסכימה ללמד א ו ת נ ו בטענה שהמורים לאמנות הורסים את הילדים .
כבר אז הרגשתי בעומק לבי שהיא צודקת אבל נורא רציתי לעבוד עם ילדים גדולים ולהמציא שיטה שלא תהרוס אותם ...

[ילדת_טבע*]

לא מצליחה לחזור לישון? זה מזכיר לי נשכחות... את בהריון? אותי מעירים באכזריות. השעון המעורר של האיש מצלצל ומעיר את הבמבי שמעיר את החיפושית וחסל שינה...

[גומות_חן*]

היי אהובה... בפעם הבאה שאת לא מצליחה להרדם ב 3 תבואי אלי ותשמרי קצת על מעיין... סתם נראה לי ב 3 הוא דווקא ישן!!!
מה שלומך? מה שלום הקטנים?
נשיקות

[גומות_חן*]

מלא סידורים.....

[אינדי_אנית*]

יש מקום שמקבל למיחזור כל מיני דברים, שחיפשנו מה לעשות איתם.
בנקודת איסוף הפסולת האלקטרונית בזכרון יעקב מקבלים דברים שלא מתקבלים במקומות אחרים: מסכי מחשב, פלסטיקים מכל סוג ומין, כולל אריזות פלסטיק של אוכל (גבינה, יוגורט, חומוס...- נקיים כמובן), הפלסטיק של קלטות הוידאו (חשוב להוציא מהן לפני כן את הסרט שבפנים, מאחר והוא רעיל ואינו מתמחזר), סוללות ועוד.
לפרטים: יואל 057-7344793
הנקודה נמצאת במרכז המיחזור, בכניסה ליקב.
שעות הפעילות: 16:30 - 06:30 בכל ימי השבוע.

[אינדי_אנית*]

יש מקום שמקבל למיחזור כל מיני דברים, שחיפשנו מה לעשות איתם.
בנקודת איסוף הפסולת האלקטרונית בזכרון יעקב מקבלים דברים שלא מתקבלים במקומות אחרים: מסכי מחשב, פלסטיקים מכל סוג ומין, כולל אריזות פלסטיק של אוכל (גבינה, יוגורט, חומוס...- נקיים כמובן), הפלסטיק של קלטות הוידאו (חשוב להוציא מהן לפני כן את הסרט שבפנים, מאחר והוא רעיל ואינו מתמחזר), סוללות ועוד.
לפרטים: יואל 057-7344793
הנקודה נמצאת במרכז המיחזור, בכניסה ליקב.
שעות הפעילות: 16:30 - 06:30 בכל ימי השבוע.

[גומות_חן*]

הי מותק...
מה נשמע? מה שלום קטני?? הבראתם?
אשמח אם ניפגש השבוע...
נדבר נשיקות

[גומות_חן*]

אהובה, את זוכרת איך קראו לדף שדיברנו עליו ואני כתבתי בו... על אמא ל-3?
תכתבי לי[
נשיקות

[גומות_חן*]

תודה אכן זה הדף... אין מילים!!!
היה גם לי כיף. איך הבגדים? משהו מוצא חן?
אני שמחה שהיה תיקון לבוקר. צריך הרבה סבלנות, נשימות עמוקות והמון אהבה.
נשיקות

[שושיק*]

שלום כתבת לי בדף על מרכזי לידה שילדת לא מזמן בלניאדו יש פה סיפור לידה שלך? אשמח לקרוא, ואם לא לשמוע פרטים אם לא אכפת לך איך הלידה, המילדות, מה יש שם בחדרי הלידה הטבעית תודה רבה

[אנדלוסיה*]

הי אינדיאנית
קראתי בדף כמה זמן להישאר בבית חולים אחרי לידה שהיתה לך בעיה בתפיסה שנמשכה עד גיל שמונה חודשים בערך. רציתי לשאול איזו מין בעיה זו היתה ומה קרה אחרי שמונה חודשים.
אני שואלת כי יש לי תינוקת בת ארבעה חודשים עם סוג של בעיה בתפיסה שעדיין לא הצלחתי לפתור, וגם לא היועצת הנקה והאוסטיאופת, שאמנם עזר אבל לא פתר את העניין לגמרי. לאחרונה התייאשתי מכל הטיפולים האלטרנטיביים ומאות אם לא אלפי השקלים שאני מוציאה עליהם, והחלטתי שפשוט ככה היא יונקת וזהו. היא עולה במשקל ומבסוטה ויש חלב בשפע אז החלטתי לעזוב את זה, אבל הייתי שמחה לדעת אם יש סיכוי שבעתיד זה יסתדר מאליו.
אין לי דף בית אבל אם תסכימי לכתוב לי כאן או לאימייל שלי yasminy עוגת תפוחים נטוויז'ן נט איל...
תודה

[אינדי_אנית*]

היי אנדלוסיה אני בשמחה אענה לך כאן.
כשהיא היתה יונקת היא היתה משמיעה קלאקים עם הלשון. היתה יונקת שעות רצוף עד גיל חמישה חודשים. היתה נרדמת על הציצי ואי אפשר היה להוריד אותה בלי שתתעורר. לשנת לילה היתה יונקת שעתיים ורק אז אפשר היה להוריד אותה.
היתה פולטת המון (כי היתה יונקת כל הזמן- שילוב של אלרגיות, אמא לא מנוסה וכנראה גם בעית תפיסה).
ההנקה היתה קצת מכאיבה אבל לי יש סיבולת גבוהה לכאב ולא התרגשתי. חשבתי שפשוט ככה זה. לא היו לי פצעים רק חוסר נוחות.
אני לא ממש זוכרת מתי זה נגמר, אני מניחה שבסביבות גיל 8 חודשים, כשהתחילה טיפה לאכול מוצקים, אבל לא בטוח. בכל אופן זה עבר מעצמו.
מקווה שעניתי לך. תרגישי חופשי להמשיך לשאול..

[אינדי_אנית*]

שושיק- סיפורי הלידה שלי

[אנדלוסיה*]

כן, הקלאקים והקליקים והצקצוקים -- זה מה שמשגע אותי. יש לי מתוק אחד בן שלוש פלוס שמהיום הראשון ינק כמו מכונה, התחבר וינק ביעילות ובשקט, אבל הארנבת הזאת עושה מלא רעש, בולעת אוויר ומקפיצה את הלשון. לפעמים זה אפילו מעיר אותה או לא ממש נותן לה להתמסטל ולהירדם על הציצי. בהתחלה גם לא היה ואקום טוב אבל לזה האוסטיאופת באמת עזר, וגם הפה גדל קצת אז האחיזה השתפרה, אבל הרעש נגמר רק כשהשד די מתרוקן. בעיקרון אין עם זה שום "בעיה", אבל היות שאני בונה על הנקה לטווח ארוך הייתי רוצה שזה יהיה נוח.
נו טוף, אז אם את אומרת שזה עבר מעצמו יש תקווה.
תודה על העידוד ושבוע טוב

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

תודה(-: