ירח לבן , אני רוצה לכתוב מסה קצרה על בניית שגרה. אולי זה יכול להועיל לך תודעתית. אלו דברים שלדעתי נכונים לא רק לענייני שינה אלא לבנייה של שגרה בכל דבר.
קודם כל, צריך לקחת בחשבון שבניית שגרה היא תהליך ארוך, בעיקר אם היא לא היתה שם קודם. שבועיים זה זמן קצר מאוד בשביל לצפות ששגרה תתמקם בתוכו.
אני גם ממליצה לבנות את השגרה ביחד. כלומר, לבדוק שה input של הילדים הוא חלק ממנה ושהם מבינים את ההגיון שבתהליך הזה. הגילאים אצלי מאוד דומים ואני חושבת שיש הרבה דברים שכבר אפשר להסביר אותם או לדון בהם. במסגרת זו אני חושבת שראוי לציין שגם תשישות של הורים או חוסר רצון שלהם ניתן להסביר ולתקשר באמצעים נעימים.
אם בסוף היום את עייפה ואת בהריון אל תשכחי להסביר זאת לילדייך. מצד אחד הריון זו לא מחלה ומצד שני זה מצב מיוחד ואין סיבה למנוע מהילדים את ההבנה הזו ולשחק אותה סופרוומן.
ועכשיו לשגרה - אני עצמי לא מסוגלת בלי שגרה. אני נרתעת מאי וודאות ומהפתעות. כולנו יודעים מה זה אומר עלי (ללא ספק הייתי מעדיפה להיות אחרת) אבל זה מה יש ועם זה ננצח. דווקא משום שהשגרה מאוד חשובה לי ומאוד נוכחת בחיינו יש צורך קריטי ביצירת מצב בו מתמודדים היטב עם שבירת השגרה.
מאחר ואין כלל בלי יוצאים מהכלל ומאחר והיוצאים מהכלל הם לפעמים לא סימפטיים חשוב מאוד מאוד להכין את הקרקע להתמודדות רגועה ואמפטית עם מצבים שהם מחוץ לשגרה.
איך אני עושה את זה? בדרך מפתיעה קצת. אני בוחרת להקפיד על הדבר הזה שחשוב לי כל כך רק בשבעים או שמונים אחוז מהזמן. בשאר הזמן אני מוותרת במודע וזה מה שמחזיק לי כל כך יפה את השגרה.
כלומר, השגרה היא מובנית והיא די נוקשה והיא ברורה מאוד. מצד שני, אנחנו מאפשרים להרבה מצבים לשבור אותה. התוצאה היא שאנחנו מתרגלים הרבה שבירות שגרה מגוונות. אבל למרות כל זה אלו שבירות של השגרה וכך הן מוגדרות. הן נובעות מהנסיבות ולא נכנעות לנסיבות או זורמות בעקבות הנסיבות. את השגרה מכתיב מה שלדעתנו רצוי ונכון במקום שהנסיבות היומיומיות יכתיבו את זה וזה המסר החשוב שעובר אל הילדים.
בנוסף, אנחנו מוודאים שהשגרה לא כוללת רק דברים מבאסים כמו שעת הליכה לישון שהיא קבועה אלא גם הרבה דברים נעימים ומשמחים שלא מוותרים עליהם. זה מעביר מסר שהשגרה שנוצרה לשם נוחות ווודאות היא דבר מורכב ולא בהכרח דבר לא נעים או דבר שרק ההורים מרוויחים ממנו.
בנייה של שגרה כזו מייצרת אצלנו ההורים את הידיעה שכאשר השגרה נשברת זה לרוב לזמן קצר מאוד. והידיעה הזו, שהסדר הישן והטוב ישוב במהרה, כל כך מנחמת ומעודדת עד שהיא מאפשרת את ההתמודדות הטובה עם היעדרה. יותר קל לי להיות רכה וסובלנית ואמפטית כאשר אני יודעת שהתמודדות שאינה נוחה לי או קשה לי לא תימשך לאורך זמן רב.
ירח, מה בעצם אני מנסה להגיד?
1) קחי את הזמן. שבועיים זו רק ההתחלה של ההתחלה.
2) גם כאשר הדברים יסתדרו ותרגישי בתוכם בנוח אל תצפי שהשגרה תתקיים ביותר משמונים אחוז מהזמן וגם זה די הרבה.
3) אל תפחדי מהשבירה שלה. שבירת שגרה היא בעצם חלק מהשגרה. החלק הפחות נעים שלה אבל ההכרחי לצורך קיומה תוך שמירה על השפיות של כולכם, ובעיקר של מי שמבקש לשבור אותה.
4) אל תתייחסי לשבירת שגרה כמשהו רע או כמעשה דווקאי או כמשהו שמתרחש נגדך. בשבירה הזו יש מסר ממי ששובר. צריך להקשיב למסר ולנסות להטמיע אותו לתוך השגרה בדרך הטובה ביותר.
נ.ב - אני לא יודעת אם זה ידבר אליך אבל אצלנו טרטור הוא לעולם לא חלק משום שגרה והוא גם לא מקובל בשום הקשר אחר. אני חושבת שכאשר ילד מטרטר הורה הוא רוצה משהו. המשהו הזה הוא אף פעם לא הטרטור עצמו אלא מסתתר מאחורי. כאשר אני מרגישה שאנחנו נכנסים לטרטור (לפעמים לוקח זמן להבין) אני עוצרת מייד ובחדות. יושבת עם הילד ומנסה להבין מה הוא באמת רוצה ולענות לצורך הזה. אם הילד מצליח להגדיר מה הוא באמת רוצה זה קל כי אפשר פשוט למלא את הצורך הזה או להסביר למה כרגע איני יכולה למלא את הצורך הזה. אם הוא לא יודע מה הוא רוצה אני יכולה להציע משהו כמו חיבוק ארוך או הישארות בחדר עד שהוא יירדם ושכאלה. אבל, וזה חשוב, אם הוא לא יודע מה הוא רוצה והוא לא חושק במשהו שאני מציעה זה לא אומר שהוא יכול לטרטר אותי. אני גם מסבירה את זה. הילדים שלנו יודעים מה משמעות המילה "לטרטר" והם יודעים שזה משהו שלא נעים לנו ושזה פשוט משהו שאנחנו לא מאפשרים בשום מקרה.