תראי, יש איזה טריקיות בקטע הזה של לתת להם להיות בחינוך חופשי כשבתוך תוכנו אנחנו כל הזמן מצפים, שככה, במקרה, על הדרך, הם יעברו וירכשו כל מיני אבני דרך שנלמדות במקביל בבית הספר. כי הדברים האלה לא בהכרח פוגשים את החיים שלנו. נניח צורת נחי ל"א (סתם שפצרתי לא בטוחה שיש כזו) או כמו שאמרה לי הקב"סית: מזג אויר ים תיכוני" אם מונחי שלא ממש פוגשים את היומיום שלנו ולא תמיד ברור למה חשוב כל-כך שנשלוט בהם. לכן, אמרו כבר חכמים וחכמות לפני, אם יש משהו שחשוב לך שהן ידעו, למדי אותן. לגבי כל השאר אפשר אוי להניח לזה ולתת להם להגיע לאן שירצו. חלק מהתהליך המורכב בבחירה הזו היא שאין לך מושג לגבי התוצאות. יש לי ילד שאני מנבאת לו עתיד מזהיר כמתכנן משחקים בחברת פליימוביל, להפתעתי, גיליתי שהוא בכלל רוצה להיות כדורגלן.
בשבת חול המועד התארחו אצלנו קרובי משפחה (מאד קרובים
) גיליתי שאחת הבנות נורא נורא ממורמרת ומתוסכלת על החוויה שלה מהאולפנה (עופרה) היא טוענת שכל מה שהיא רוצה באמת זה לעבוד בחוות סוסים אבל אם היא רוצה בעתיד להיות רופאה היא צריכה לסבול עכשיו שעות על גבי שעות בלימודים שלא מעניינים אותה... בעדינות רבה הארתי את עיניה שיש אפשרות ללימודים גבוהים גם בלי בגרויות (שלא לדבר על אקסטרני / מכינות וכו') היא ואמא שלה היו די מופתעים מהאפשרות אבל לממש את זה זה כבר הרבה יותר מדי נועז עבורם.אני, צריכה בימים אלה ללמוד לשחרר ולסמוך על הילד שלי שרוצה ללכת לבית ספר כדי לראות מה זה הדבר הזה, וגם אולי כי קשה לו להיות שונה בקרב חבריו כאן במושבה. מצד שני, ברור לי שזה המסע חיים שלו ואין סיבה שהוא יסחוב עליו את האמונות והמחשות שלי, בכל זאת הוא כבר ילד גדול ואנחנו נשארים כאן בבית כדי לתמוך בו (ולקבל אותו חזה אלינו אחרי הצהריים או אפילו לבקרים
9 אבל אני מתעצבת על כך שיבואו אחרים ויגידו לו שיש דרך מסוימת לפתור תרגיל חשבון או ללמוד, ושיבקשו למדוד אותו במבחנים וכו'. מי יודע, אולי אני אופתע לטובה ?