שיחות על פליי ליידי סדר ואירגון

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

ד"ר ראובן ברק
וואו ... אני מרגישה שעבדו עליי כל הזמן הזה... תמיד הרגשתי שחזיה זה לא טוב ועברתי לחזיות בלי ברזלים וניסיתי להפחית חזיות כמה שיותר
אבל זה כל כך פוקח עיניים לקרוא הסבר רציני לכל זה ...
זה כל כך מכעיס שזה לא common knowledge
אני יודעת שאם אני אפנה חברות או את אמא שלי למאמר הזה -
הן יגידו שכן, זה כנראה לא הכי בריא, אבל אין סיכוי שהן ילכו בלי חזיה. במיוחד מי שיש לה חזה גדול.

[אישה_במסע*]

אהבת עולם, אין בגדים יפים ונוחים? נניח, חצאיות ארוכות, רחבות ומתנופפות? שמלות?

ובנוגע לתפקידי מוח - מטילה בכך ספק גדול. המוח הוא איבר מאוד גמיש. אז אין לי אפשרות אמיתית לדעת איך מתנהגים גברים ונשים בסביבה שאין בה חינוך שוביניסטי. אני רואה שנשים בממוצע יותר רגישות לניקיון מגברים. אבל אני גם מכירה נשים שבאלאגן, במובן הויזואלי, לא מפריע להן. אני אחת מהן. אני רוצה סדר, אבל מצרכים פרקטיים לחלוטין. יותר מזה, אני זוכרת מספיק טוב את היחס השונה לילדות לא מסודרות ולילדים לא מסודרים.
מה גם שלי אישית קשה לדמיין ציידים-לקטים מבולגנים. הם הרי לוקחים הכל איתם, אז איזה באלאגן כבר יכול להיות?

בנוגע לבגדים, מסכימה בעקרון עם שלושת הסטים של בגדים. אני לרוב מעדיפה לאחד את הסט הביתי והסט היציאתי. אבל זה כי אני לא סובלת בגדים לא נוחים. לכן אני לא לובשת אותם. כך שהייתי ממליצה לך למצוא בגדים נוחים ויפים. גם בלי קשר לפליי ליידי, ללבוש בגדים שאיכשהו חיים איתם נשמע לי רחוק מהאידיאל.

קראת את הדף נשים לבושות באופן טבעי ? או אולי זה נשים מתלבשות באופן טבעי ?

[בשמת_א*]

נשים לבושות באופן טבעי (-:

גם החזיות שייכות לשם באופן טבעי (-:

[עוברת_אורח*]

מי שמתקשה בזה הוא מי שלא חי בנוכחות. לא נוכח כאן ועכשיו, לא חי את החיים שלו במלואם. נמצא "על יד". או חי בתוך המחשבות והדמיונות שלו.
וואללה....

[בשמת_א*]

עבורי, פליי ליידי היא נורא מדכאת כי היא.ממחישה באופן יד את הסיזיפיות של עבודות הבית. לא רק שצריך לעשות את העבודות האלה (כלים, כביסה, טאטוא) כל יום, אלא שמהר מאד מבינים שאם יום או יומיים מזניחים, הבלגן מסתער עליך והמצב הופך לקטסטרופאלי

אני יודעת שיש לך איזו נקודת מבט אחרת על העניין, שתגרום לי להרגיש פחות קורבן של הבית, הלכלוך, המשפחה ומוסכמות הסדר והניקיון של ימינו
חתיכת אתגר זרקת לי, הא? (-: זה לנסות לסכם את כל התורה כולה על רגל אחת
(טוב, אז התשובה הפשוטה והקצרה היא: ואהבת לרעך כמוך. באמת זה הכל וזו גם תמצית התשובה שלי, אבל אני מבטיחה לעשות את זה קצת פחות תמציתי מזה... D-: ).

אז קודם כל - הרעיון העיקרי הוא פשוט להעיף יחד עם החפצים המיותרים, האריזות הריקות, הזבל והאבק - גם את התפיסה הקורבנית.
הראייה של עצמנו כקורבן היא הרגל.
הרגל רע, כי זה מכתים לנו את כל הראייה שלנו בחיים, לראות את עצמנו כקורבן במקום לראות את עצמנו כאנשים ש בוחרים כאן ועכשיו בחיים שאנחנו רוצים לחיות.
למשל, בוחרים לחיות בבית שנעים ונקי ומסודר לנו בו.
הראייה כאילו אנחנו "נאלצים לנקות כי כולם מלכלכים" - היא ראייה שמוחקת לחלוטין את העובדה שאנחנו רוצות בית נקי, לעצמנו, מתוך העדפה שלנו, וזה המניע הראשון שלנו לטפל בזה.

או למשל, ברגע שרואים את עצמנו כקורבן, לא עולה על דעתנו לחשוב אפילו להתחיל להרגיל את בני הבית האחרים לשתף איתנו פעולה. אנחנו לא רואות את זה כמשהו שאפשר פשוט לבחור בכל רגע נתון.

או למשל, אם אני מרגישה קורבן כשאני מנקה את הבית, אז זו הגישה שאני מעבירה באוסמוזה או אפילו במלים ברורות לחלוטין לילדים שלי. איך בדיוק הם ישתכנעו לעשות את הדברים האלה שאמא אומרת בפירוש שהם איומים ונוראים והיא שונאת לעשות? רק ילד בעל רצון מופרז לרצות את אמו, בעל תחושת הקרבה מפותחת ומאוד מאוד רגיש ואוהב יקריב את עצמו ויבוא לעזור לאמא הסובלת...
זה - על רגל אחת.

לגבי זה שפליי ליידי מדכאת אותך וגו': תראי, הסיבה שזה מדכא אותך היא מפני שאת לא הצטרפת. את לא שם. הסתכלת מבחוץ ובגלל הרגשות שגאו בך לנוכח עצם הדיון ולנוכח עצם נושא הדיון (כי בפנים את מרגישה קורבנית ולא אוהבת לעשות את זה), היה נדמה לך שהיא "ממחישה את הסיזיפיות של עבודות הבית". אבל ההיפך הוא הנכון:
לך הן נראות סיזיפיות.
אבל אם תחליטי לטפל בהן בשיטה שלה (או בשיטות דומות לה) - אז תגלי שזה לא ככה בכלל.
ראשית הראייה של העבודות כ"סיזיפיות" משתנה. זה יותר הופך למדיטציית זן.
שנית, לא את כל העבודות עושים כל יום.
שלישית, כשאת מתחילה לעשות את השינויים המתבקשים, הרעיון הוא שבדקות בודדות כל יום את יוצרת לעצמך בית נקי, מסודר ושלווה בחיים.
בשביל זה צריך לאמץ הרגלים חדשים טובים במקום ההרגלים הישנים שלא משרתים אותנו ושיוצרים בעצם באופן יומיומי את הבלגן בחיינו.

יש דברים שאנחנו עושים באופן קבוע, שיוצרים בלגן.
אנשים מסודרים נוהגים אחרת, ואצלם לא נוצר הבלגן.
איך הם עושים את זה?
יש להם הרגלים של סדר במקום הרגלים של בלגן. זה לא לוקח להם יותר זמן או מחשבה או משהו, זה פשוט הרגל טוב במקום הרגל רע. לכן אנחנו מתחילים לאמץ ולהרגיל את עצמנו להרגלים הטובים כי גם אנחנו רוצים לעצמנו סדר במקום בלגן.

לגבי "השיטה" - השיטה של פליי ליידי מבוססת למעשה על זה שאת עובדת עם התוכנית באתר שלה, שאת מקבלת ממנה מיילים יום-יום המכילים הגיגים שלה, עדויות של מנויות אחרות ומנויים אחרים, וכן תזכורות לאורך כל היום ואת תוכנית היום כך שהיא מחזיקה לך את היד יום יום ומעודדת אותך יום יום, עם משימות יומיות וכו' וכו'.
אם את לא משתמשת בתוכנית שלה ולא נעזרת במיילים היומיומיים שלה, אז זו כבר לא שיטת פליי ליידי אלא וריאציה אחרת.
סך הכל היא לא הראשונה (היא עצמה למדה את השיטה של פאם ופגי) ולא היחידה. היא פשוט מלאה השראה ויש לה המון רעיונות יצירתיים ומבריקים וטיפים מוצלחים ואתר מסודר ותוכנית מאוד מובנית. היא ממש נהדרת, ומצליחה באהבה ובהתלהבות שהיא משדרת להרעיף כוחות ומוטיבציה על מיליונים.

[בשמת_א*]

התשובה הפשוטה והקצרה היא: ואהבת לרעך כמוך
לא הסברתי למה.
עכשיו אסביר:
כי כדי לאהוב את הזולת את צריכה קודם כל לאהוב את עצמך. "כמוך" כתוב. אז כדי לאהוב את עצמך את מפסיקה לחשוב כקורבן ואת מתחילה לבחור לך את החיים הטובים שאת רוצה ושישמחו אותך.
ואחרי זה, את גם מביעה את אהבתך למשפחתך ולביתך בכל מה שאת עושה בבית. את מברכת לא רק את עצמך אלא גם את המשפחה שלך, בכל אקט של סדר וניקיון ואוכל וכביסה והכל שאת עושה בבית.
לכן, ואהבת לרעך כמוך.

[עוברת_אורח*]

הי בשמת, תודה על התשובה הארוכה והמושקעת.
קודם כל תיקון ברמה העובדתית - דווקא הצטרפתי לפליי ליידי, אפילו כמה פעמים, והתחושה שתיארתי היתה תוצאה של לקבל את המיילים וכו׳. זו היתה המחשה מדכדכת לכך שכל יום צריך להבריק את הכיור ולעשות כביסה, שגם אם היום סידרתי את המיטה, הרי שמחר שוב אצטרך לעשות זאת, וכך גם למחרת, עד סוף כל הימים.
את אומרת שזה כמו מדיטציה, ואני חושבת שגם מדיטציה, אם הייתי חייבת לעשות אותה כל יום, אם היא היתה נמשכת כמה שעות ביום (ואמנם כל פעולה בתחזוקת הבית היא ״כמה דקות״, אבל במצטבר כל הכביסה-כלים-בישול-סידור-טאטוא-ניגוב לוקחים כמה שעות, במיוחד לטיפוס לא מתקתק כמוני), היתה עול די רציני.
את מדברת על בחירה, ולי קשה להחליט שאני בוחרת. איזו ברירה יש לי? לא לשטוף כלים? לא לכבס בגדים? לא לבשל אוכל? זו לא באמת נראית לי אופציה ריאלית.
אולי העניין הוא שהבית שלי לא מאד מבולגן. הוא כמו כל בית נורמלי עם שני מבוגרים ושלושה ילדים ויוצר את העבודה הנורמלית שבית כזה מייצר. כך שפלייליידי לא בדיוק מצילה אותי מכאוס, ויותר ממחישה לי את העבודה שאני עושה, שאני נאלצת לעשות, כדי לחיות בבית נעים ומסודר.
אני מבינה שההבדל בינינו הוא שאני לא עשיתי איזה סוויץ׳ מחשבתי שאת כן עשית, אני רק לא מבינה איך לעשות את הסוויץ׳ הזה....

[עוברת_אורח*]

ו.... כן, אני לא אוהבת את עבודות הבית. הייתי מעדיפה לחיות ב-Downton Abbey, שיקראו לי לארוחה כשהיא מוכנה ושלא יהיה לי מושג מה קורה לבגדים מהרגע שאני פושטת אותם ועד שהם מופיעים, נקיים ומגוהצים, בארון.

[בשמת_א*]

ואמנם כל פעולה בתחזוקת הבית היא ״כמה דקות״, אבל במצטבר כל הכביסה-כלים-בישול-סידור-טאטוא-ניגוב לוקחים כמה שעות, במיוחד לטיפוס לא מתקתק כמוני
המממ.
את יודעת שאפשר לחסוך בכל אלה?
למשל, טאטוא יותר מפעם בשבוע?
כביסה - אולי כדאי לחזור במידה רבה לילדותנו, שלא זרקנו כל בגד לכביסה אחרי לבישה אחת.

אבל בעיקר:
בית נורמלי עם שני מבוגרים ושלושה ילדים
בבית כזה, העבודה צריכה להתחלק בין שני מבוגרים ושלושה ילדים. מבינה? המהלך הראשון שלך צריך להיות שינוי ההרגלים לכיוון שהם כולם עוזרים לסדר ולנקות את הבית, כל אחד לפי יכולתו, וכן עוזרים - באמצעות ההרגלים הטובים שלהם - לא ליצור בלגן.

כן, אני לא אוהבת את עבודות הבית. הייתי מעדיפה לחיות ב-Downton Abbey, שיקראו לי לארוחה כשהיא מוכנה ושלא יהיה לי מושג מה קורה לבגדים מהרגע שאני פושטת אותם
פה יש משהו שאני עוד צריכה לחשוב עליו.
אבל אין לי ספק שיש פה משהו, איזה חלק בתוכנו, שמסרב לחיות. שמסרב לקחת אחריות על עצמנו. עבודות הבית צריכות להיות כמו ללכת לשירותים. משהו טבעי שכל אחד עושה. כמו לאכול.
כשזה לא ככה, משהו התקלקל פה.
ובכל מקרה, צריך למצוא דרכים להקל. לקצר. לחסוך. לקצר תהליכים.
לשתף את בן הזוג והילדים.
לבנות תוכנית עבודה שבועית ולעשות ישיבה איך היא מתחלקת בין כולם.
לעשות תוכנית כביסה חדשה שמטרתה - למצות כל בגד עד המקסימום לפני שמכבסים אותו כדי לחסוך כביסה. וכן, כל אחד מקפל ושם במקום את הבגדים שלו. אפשר לקבוע תורנות, מי מוריד מהחבל/מוציא מהמייבש ומחלק לערימות, כל אחד מקבל את הערימה שלו ותפקידו לקפל מייד ולשים במקום. את תלמדי אותם לעשות את זה כמו שצריך, ואחרי תקופת הלימוד שתהיה בליווי אמא/ההורים, הם יהיו אחראיים לבגדים שלהם.

מה מצב החפצים בבית שלכם? אם את אומרת שהיית מנויה על המיילים שלה, אז אולי כבר סילקת את כל הדברים המיותרים מהבית? אם לא, אז גם זה צעד חיוני כדי לעבוד פחות קשה.

זה על רגל אחת.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שגם אם היום סידרתי את המיטה, הרי שמחר שוב אצטרך לעשות זאת, וכך גם למחרת, עד סוף כל הימים
היי, זו כבר תחושה אקזיסטנציאליסטית שמצדיקה הצטרפות לרשימת הדיוור של סארטר

[בשמת_א*]

שגם אם היום סידרתי את המיטה, הרי שמחר שוב אצטרך לעשות זאת
המממ.
חשבתי על זה.
את שבויה בפרפקציוניזם. באותו חלק שבו שאומר "עכשיו אעשה את זה פעם אחת ולתמיד!"
אבל הקטע הוא, שבחיים, אנחנו חיים. לא מחסלים הכל פעם אחת ולתמיד.
את מסדרת את המיטה כדי לעשות לך את חדר השינה נעים ומזמין - לא מסדרת "כי צריך ואת בשיעבוד".
כמו שכל לילה את גם הולכת לישון במיטה הזאת (לא יודעת איך את, אבל לי הרבה יותר כיף ומזמין להיכנס למיטה מוצעת, והכי כיף - למיטה שבדיוק החלפתי בה מצעים. אח, התענוג של מיטה טרייה!). את לא אומרת לעצמך "גם אם היום הלכתי לישון, הרי שמחר שוב אצטרך לעשות זאת, וכך גם למחרת, עד סוף כל הימים".

מה שקשה לך הוא להבין, שאת מפנקת את עצמך בסידור המיטה הזה. את משרה קסם ושלווה בחדר השינה בסידור הזה. והוא גם לא צריך להיות יום לימודים ארוך: אני מתפיחה קצת את הכרית/יות שתשב יפה ותתרענן (שנייה בערך) ומניפה באוויר את השמיכה ומשכיבה אותה יפה על המיטה (2 או 3 שניות, תלוי אם היא נופלת יפה במכה ראשונה או שצריך מקצה שיפורים קטן). וזהו. מסודר. זה לא מסדר המפקד פה ואין קיפול צבאי P-:

[עוברת_אורח*]

אבל אין לי ספק שיש פה משהו, איזה חלק בתוכנו, שמסרב לחיות. שמסרב לקחת אחריות על עצמנו
גם לי אין ספק בזה. אני חושבת שזו נקודה הרבה יותר משמעותית מעניין הפרפקציוניזם. זו מן תפיסה של "עכשיו אעשה את זה, ואז אהיה חופשיה", שאז צריך לשאול "חופשיה לעשות מה, בדיוק?"
בגלל זה גם התחברתי למה שכתבת קודם על נוכחות.
אני רק לא מבינה אם את מדברת כאן בגוף ראשון רבים מפני שגם את בסירה הזו אתי....

[עוברת_אורח*]

היי, זו כבר תחושה אקזיסטנציאליסטית שמצדיקה הצטרפות לרשימת הדיוור של סארטר
המיתוס של סיזיפוס, גירסת ראש העין

[ללו*]

חופשיה לעשות מה, בדיוק?
על-פי הנסיך הקטן - ללכת בנחת אל הבאר, לשאוב מים (-:

[תמרוש_רוש]

איזה דיון מרתק!
הייתי רוצה להגיב למשהו שנכתב לפני חודש, לגבי תגובות למעשה שלילי שנעשה על ידי בנאדם אחר:

אם קרה אירוע מקרי לחלוטין, שלא תלוי בבני אנוש, אני לא אכעס. נניח, בגלל הרוח התכופף ענף של עץ ושרט אותי. אם אין אחראי לארוע, אז יכאב לי. וזהו. לעומת זאת, אם מישהו יעשה מעשה, התגובה תהיה כעס.
_אני לא בטוחה שעדיף לראות את המעשה [של האדם] כתופעת טבע
למעשה, איזשהו גיל לדעתי זה זלזול והחלשה של הילד להסתכל על זה ככה._

אני חושבת שכן עדיף, במובן מסוים, להסתכל גם על מעשים של בני אדם כעל תופעת טבע.
למעשה, הדהים אותי ושעשע אותי איך אישה במסע הביאה את הדוגמה הזאת
שהיתה כמעט זהה לדוגמה שהביאה פעם המורה שלי כדי להדגיש נקודה שלה.
והיא אמרה: אם אתם הולכים במטבח ונתקלים באיזה ארון, האם תכעסו על הארון? תאשימו אותו בכך שהכאיב לכם? תיעלבו? ברור שלא.
אבל אנחנו כן נעלבים ממה שבני אדם עושים
ואוטומטית מרגישים כאילו הם עושים את זה לנו
בשעה שהרבה פעמים, הם לא עושים את זה לנו והרגשת העלבון רק תעצים את תחושת הקונפליקט.
אני לא מדברת על דפוסי התעללות.
אני מדברת על בנאדם רגיל, טוב, מכבד ואוהב, שבדיוק נמצא במצב #%&^& עם לחצים משל עצמו.
וכתוצאה מהמצב, הוא נכנס למטבח בבוקר עם פרצוף תחת, אכל ארוחת בוקר עם פרצוף כנ"ל, לא שאל לשלומך, ובאופן כללי עשה לך יופי של מצברוח טוב.
עכשיו השאלה היא: האם אני הולכת לקחת את זה באופן אישי ולהיעלב, או להזכיר לעצמי שהיה לו לילה מזעזע, שהוא לא התקדם עם הכתיבה שלו, שבגלל זה הוא כועס על עצמו, וגם לא ישן טוב, שהדדליין מתקרב, וכל זה לא אשמתי, לא קשור אלי, ובעצם לא הבעיה שלי?
הארון נתן לי מכה כי הוא קשיח ושפיצי וככה זה. הבנאדם הזה "נתן" לי פרצוף של תשעה באב כי יש עליו לחצים גרועים הרבה יותר ממה שאני קיבלתי ממנו, וככה זה. זה לא נגדי וזה לא אישי. זה... חלק מהטבע.

אני גיליתי את היופי והתועלת שבגישה כזאת, של לא תמיד לקחת אנשים באופן אישי, ואפילו לא תמיד לקחת אותם כאחראים על כל ניואנס התנהגות שהם מפיקים, אלא לקבל את זה שאנשים לפעמים סוערים או מורידים גשם ואפילו ברד, כמו שהמזג אויר שבחוץ עושה את זה. וזה לא נגדך.

<כל זה - אחרי שווידאנו, כמובן, שהאדם בכללי כן מחויב להתנהגות מכבדת ואוהבת, ושגם אחרי או תוך כדי התקפי נרגנות כנ"ל הוא יכול להתעשת, ולו לדקה, ולהגיד "אני נרגן, מצטער, זה יעבור לי" ולעשות הפרדת כוחות או התפייסות, אם צריך>

[ללו*]

אם אתם הולכים במטבח ונתקלים באיזה ארון, האם תכעסו על הארון? תאשימו אותו בכך שהכאיב לכם? תיעלבו? ברור שלא.
ברור כשאת לא בהריון, כן? (-;
(מכירה את הגריין הענק ההוא, עם המעלית המעליבנית?)

[בשמת_א*]

אם אתם הולכים במטבח ונתקלים באיזה ארון, האם תכעסו על הארון? תאשימו אותו בכך שהכאיב לכם?
המממ. כבר קרה לי שהרבצתי לרצפה מפני שחטפתי ממנה...
(-:

[אהבת_עולם*]

אם אתם הולכים במטבח ונתקלים באיזה ארון, האם תכעסו על הארון? תאשימו אותו בכך שהכאיב לכם?
אני נעלבת כשאני מקבלת מכה פתאומית, לא משנה אם מאדם או מחפץ, לא משנה אם בכוונה או לא בכוונה. התגובה הראשונה שלי היא - עלבון, ואח"כ כעס.
פעם דבורה עקצה אותי. וממש נעלבתי. לא הבנתי למה זה הגיע לי.
גם כשאני בלי כוונה נגיד נושכת לעצמי את הלשון, אני אוטומטית מרגישה עלבון וכעס.
אבל זה כעס כללי כזה, אולי על החיים, או סתם תגובה אוטומטית, לא בהכרח על הגורם.

[אמא_נמרה*]

בשמת יקרה,

זה המעט שהבאתי את עצמי לכתוב על החוויה המופלאה והמעצימה של הסדנה שלך. את מוזמנת לצטט אותי כ"המלצה" היכן שאת מוצאת לנכון.
הבית שלי מסודר! נקי!
אני אוהבת לסדר אותו! אני מרגישה טובה ויעילה בזה! אני נהנית לנקות!!! (אין מספיק סימני קריאה כדי להסביר עד כמה הייתי רחוקה ולאן הגעתי בהשראתך).

[בשמת_א*]

איזה כיף!!! אני ממש שמחה לשמוע (-:

[אישה_במסע*]

תמרוש רוש

עונה לך פה, אבל אם יש לך רעיון לדף מתאים אחר -אשמח לשמוע - דף הבית של בשמת לא נראה לי המקום המתאים לדיון הזה. אולי דף על כעס או על אחראיות?

אני חושבת שכן עדיף, במובן מסוים, להסתכל גם על מעשים של בני אדם כעל תופעת טבע.

אני שמחה לקרוא את המשפט הזה. בדיונים אני מנסה למצוא את נקודת אי ההסכמה ביני לבין האנשים איתם אני מדברת.
אם שני הצדדים בדיון מביאים את אותה דוגמא, זה אומר שזו דוגמא מצויינת בעזרתה יכולה כל אישה להבין את עמדתה - שלה.

אתחיל מהאקסיומות שלי - אם את מערערת על אית מהן כנראה שלא נוכל לנהל דיון פורה - האקסיומות שלי הן אקסיומות, וככאלה, לא ניתנות להפרכה.
אקסיומה ראשונה: בחירה חופשית.
אקסיומה שניה: אחראיות.

על פי תפיסת העולם שלי, לחפצים דוממים אין בחירה חופשית. אני לא יודעת בדיוק לגביי חיות, אז כרגע אני ארשה לעצמי להתעלם מהנושא הזה ולהתמקד במקרים הברורים, בשחור ובלבן - בחפץ דומם ובבת חווה מבוגרת ושפוייה.

ואוטומטית מרגישים כאילו הם עושים את זה לנו
כשל הייחוס הבסיסי. מכירה?


עכשיו השאלה היא: האם אני הולכת לקחת את זה באופן אישי ולהיעלב, או להזכיר לעצמי שהיה לו לילה מזעזע, שהוא לא התקדם עם הכתיבה שלו, שבגלל זה הוא כועס על עצמו, וגם לא ישן טוב, שהדדליין מתקרב, וכל זה לא אשמתי, לא קשור אלי, ובעצם לא הבעיה שלי?

אני חוששת שהמשפט הזה הוא כשל לוגי. כשל הבינאריות, אם אני לא טועה. מהות הכשל - ההנחה שיש רק שתי אפשרויות במצב בו יש הרבה יותר.
אני בוחרת לקחת את זה באופן אישי, ולא להיעלב. את מבינה על מה אני מדברת?

הארון נתן לי מכה כי הוא קשיח ושפיצי וככה זה. הבנאדם הזה "נתן" לי פרצוף של תשעה באב כי יש עליו לחצים גרועים הרבה יותר ממה שאני קיבלתי ממנו, וככה זה. זה לא נגדי וזה לא אישי. זה... חלק מהטבע.
זה לא נגדי וזה לא אישי, אבל זה לא חלק מהטבע, כי טבע הדם הוא להתעלות מעל טבעו.

אני מאוד מאמינה באי-סתירה, ולכן אני שואפת למערכת מוסר עקבית ונטולת סתירות. בין היתר, זה אומר שעליי להחיל אותם חוקי מוסר על כולם. כך שלהחמיר עם עצמי יותר מאשר אני מחמירה עם אחרים זה לא מוסרי.

ואני מאמינה, בכנות ובעוצמה אדירה, בחופש הבחירה שלי, באחראיות שלי. מובן שיש מסיבות מקלות. אבל האחראיות נשארת. תמיד קיימת הבחירה. השאלה היא מה המחיר של כל אפשרות.

תמרוש רוש, את מאמינה בבחירה החופשית שלך? בזה שאת יכולה גם תחת לחצים להתנהג בצורה ראויה ליקרים לך? אם כן, איך את יכולה להתייחס אחרת לאחרים?

[עירית*]

בשמת יקרה, אח, איזה תענוג צרוף.
והקטע על נוכחות בחיים ועל הדרכת ילדים בדברים הבסיסיים שלנו נראים ברורים מאליהם-פשוט גאוני.
עירית עם מחשב, בשבת אצל ההורים.
והמרגיעון אומר לי: הכל נכון - גם פרשנות לקויה. יכול להיות שהוא מכיר אותי אישית?

[בשמת_א*]

וואו, עירית, התרגשתי ונמסתי
(וואו, זה אפילו לא יום ההולדת שלי, אבל מכל עבר מציפים אותי במחמאות! איזה כיף לי!)

[אישה_במסע*]

בשמת, יש לי אפילוג לדיון שלנו על פליי ליידי.

היום התחלתי לעשות סדר ברוח פליי ליידי בארון הבגדים שלי. אין לי מילים כדי להסביר את הכרת התודה והשחרור שאני חשה כעת


דעי לך שמילותייך עזרו לי, והביאו מעט אור, דחו הרבה חושך

[בשמת_א*]

איך שימחת אותי! (-:

[אישה_במסע*]

אם את רוצה לקרוא חפירה א-ר-ו-כ-ה על הנושא אז כתבתי בבלוג שלי על הנושא. בהתחלה התכוונתי רק לכתוב משפט וחצי בדף שלך, ואז ראיתי שיוצאת לי מגילה, אז העברתי אותה דירה.

בעיקר אני התפלאתי לראות כמה תהליכים פנימיים יכולים להיות קשורים לזריקת בגדים. מפתיע אותי כי אני לא קשורה במיוחד לבגדים. מצד שני, אני קשורה לבגדים שלי. אלו שבחרתי בעצמי וקניתי בעצמי או מצאתי בעצמי. אז אולי בעצם אני כן נקשרת לבגדים, פשוט לא הייתה לי אפשרות כזאת, כי אלו לא היו הבגדים שלי אלא של אמא שלי?

[בשמת_א*]

אז אולי בעצם אני כן נקשרת לבגדים, פשוט לא הייתה לי אפשרות כזאת, כי אלו לא היו הבגדים שלי אלא של אמא שלי?
אהה.

מה זה הבלוג שלך? (אני כמעט לא נכנסת לדפים בבאופן)

[אישה_במסע*]

יומנה של אשת אמצע

אני לא כותבת בו לעיתים קרובות. הוא שמור למקרים כמו היום, שבהם יש משהו שאני ממש רוצה לכתוב איפשהו, ואז אני כותבת שם.

[תמרוש_רוש]

היי בשמת,
תודה על מה שכתבת, על כך שאנשים מבולגנים לא חיים בכאן-ועכשיו, ועל כן לא שמים לב מה הם שמים איפה. נתת לי השראה.
ובזמן האחרון הבנתי שמבחינתי העניין הוא לא לסדר, אלא למנוע בלגן, ואכתוב על זה בקרוב (בשאיפה ) }

[בשמת_א*]

אלא למנוע בלגן
נכון!!!
יופי של ניסוח.

[צ'פצ'ולה*]

שלום בשמת, יש נושא שעזרת לי בו לפני כמה חודשים אבל נשאר אצלי קצת פתוח, ואם יש לך זמן וכוחות - אני רוצה לנסות לחזור לזה (אם אין - רק תגידי).
קודם כל תזכורות ממעלה הדף (אני מצטטת רק משפטים עיקריים מהתכתבות שהיתה ארוכה יותר):

_בעצם, מה שאנחנו מלמדות פה הוא נוכחות.
להיות נוכח ברגע. להיות נוכח בחיים. לעשות את הדברים מתוך כוונה. לעשות את הדברים מתוך מחשבה: מדוע אנחנו סוגרים את הדלת? איך אנחנו זורקים לפח?
מי שמתקשה בזה הוא מי שלא חי בנוכחות. לא נוכח כאן ועכשיו, לא חי את החיים שלו במלואם. נמצא "על יד". או חי בתוך המחשבות והדמיונות שלו. יש יתרונות רבים בנוכחות, בתשומת לב, בהכנסת כוונה לחיים_

באתי לספר לך בשמחה שזה עובד מעולה!{{}}

ופתאום אחרי שכתבתי לך, וחזרתי וקראתי שוב את ההמלצה שלך ואת כל מה שכתבת לי באותו הקשר, צצה לי תהייה - מעין התפלספות אבל עם השלכות מעשיות. ראיתי שכתבת כאן שאת עמוסה מאוד, וגם אני כרגע, אז לא אפתה אותך עכשיו להיסחף לעוד דיון, אבל ברשותך אשמח לחזור לנושא הזה יום אחד

בזמנו הזמנת אותי לכתוב את מה שמציק לי, אבל אני בדיוק ילדתי וזנחתי את כל מה שלא הישרדותי בשבועות הראשונים (-:

התיאור שציטטתי ממך למעלה ממש קולע: חי בתוך המחשבות והדמיונות שלו_ . זה בדיוק הבן שלי. וזה גם אני כשהייתי בגילו. ואני נקרעת בין המתנה שב _להיות נוכח ברגע. להיות נוכח בחיים , שאני יכולה להעניק לו, לבין העוול שבכך. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה - העולם החיצוני הוזנח, העולם הפנימי טופח. כאב לי מאוד כשקרעו אותי מהעולם הפנימי. הייתי זקוקה לטיפוח הזה. הייתי זקוקה למחשבות שלי ולכתיבה ולקריאה ובעיקר ליכולת להתנתק ולצוף. אז לא שמתי לב שאני שוטפת חמש דקות את אותה צלחת, כשבכלל מה שאמא ביקשה ממני להביא לה זה כוס.
היום אני כבר לא באותה רחפנות, מאוד נוכחת ברגע. מה שהביא לזה זה הכורח - כשבאמת לא היתה לי ברירה, וגיליתי שיש לי בית לנהל, התעוררתי. וכן, זה טוב להיות נוכחת, זו מתנה - אבל יש לזה גם מחירים. איבדתי שלווה אינסופית שהיתה לי כילדה שלא דאגה משום דבר. ואני כבר לא כותבת - הלכה היצירתיות.
אז מצד אחד אני מרגישה שאני רוצה לעזור לילד להיות נוכח ולתפקד בחיים בצורה טובה, מצד שני גם מתייסרת באשמה שזה עוול בשבילו לקרוע אותו מהעולם הפנימי העשיר שלו, ובכלל - מי שׂמני לקבוע שהעולם החיצוני חשוב יותר? שהאורז שנשפך מהצלחת לכל הכיוונים חשוב יותר מניתוח נפתולי נפשו של הקוסם מארץ ים, שנרקם בתודעתו באותם רגעים?

מה את אומרת?

[ורד*]

בשנתיים האחרונות, בזכות הסדנאות שלך, אני מתמקדת בבית - והפסקנו להעסיק מישהו שינקה.
הבית, בסך הכל, מסודר ונקי כמעט כל הזמן. (ואני מדברת על מסודר ונקי באמות המידה של אמא שלי, שהן אמות מידה גבוהות ביותר).
האמת היא שרוב הזמן הוא נקי הרבה יותר מאשר כשהיו אחרים שניקו פעם בשבוע-שבועיים עבורי.

מה שעוזר לי, אלה ההנחיות שלך מהסדנאות, והתזכורות, רעיונות, ומחשבות שאת שולחת בתדירות גבוהה במייל.

[ורד*]

בשמת,
היה כיף (כמו שחשבתי שיהיה), והיה מעניין (למרות שזו פעם שלישית).
בעקבות הסדנא אני מרגישה בצורה מוחשית כמה שבכל זאת השתניתי, וכמה שאני אוהבת את הבית שלי ואת החיים שלי, כמו שהם עכשיו.
אני כותבת בכל זאת, כי באמת תמיד הייתי מסודרת, ותמיד היה נקי אצלי, אבל עכשיו עוד יותר מסודר, ועוד יותר נקי, ובעיקר - יותר בקלות.
אני מיישמת כל מיני רעיונות שלך, כל מיני דברים שמקלים על החיים וגורמים לבית להראות מצויין (למשל הקופסא עם שקיות הניילון שמקופלות יפה בתוכה, למשל הסידור של המגרות שהראתי לך - זה הכל רעיונות שלך).
ואפילו לא זכרתי שאמרתי בסדנא הקודמת שאני מרגישה עומס של חפצים...כי היום כבר אין עומס.

הסדנא שלך משנה לא רק את הבית, אלא גם משהו פנימי, לפחות אצלי.
אז תודה

[בשמת_א*]

_הסדנא שלך משנה לא רק את הבית, אלא גם משהו פנימי, לפחות אצלי.
אז תודה_
איזה כיף, חיממת לי את הלב (-:
ואיזה יופי שנתראה שוב בשישי הקרוב בביתך הנעים והמקסים

[ורד*]

איך אני שמחה שגם את חווית את הבית שלי כ- הנעים והמקסים כי מבחינתי הבית הוא הבסיס.
חשוב לי שהבסיס יהיה נעים. ונעים אצלי לפחות, זה גם מסודר, נקי.
אני מאמינה (מקווה) שהילדים שלי יספגו את זה כמו שאני ספגתי את זה מהבית.

החלק השני של נעים זה המשהו הזה שנותן הרגשה חמימה של בית, וזה התחום של בעלי.
אמרת שכל מה שהוא עיצב זה בדיוק העקרונות של כריסטופר אלכסנדר אבל אנחנו לא יודעים מי זה.
אצל בעלי זה משהו פנימי, והמשהו הפנימי הזה היה אחד הדברים שגרמו לי לרצות לחיות איתו כל החיים.

טוב, הכביסה קוראת לי

[בשמת_א*]

והמשהו הפנימי הזה היה אחד הדברים שגרמו לי לרצות לחיות איתו כל החיים
איזה דבר יפה כתבת. אני מקווה שתראי לו את זה או לפחות תצטטי
כריסטופר אלכסנדר הוא שם המומחה לאדריכלות שכתב את הספר A Pattern Language
הוא מתאר שם דפוסים של בתים, רחובות, ערים ואיזורים שהתגלו כמתאימים לבני אדם, כמושכים, כאנושיים, כמשמחים.
שילוב של הפרקטי והיפה, של המותאם לצרכים אנושיים ושל המדבר אל הלב.
לכן יפה במיוחד שאת רואה ומזהה ומעריכה את המשהו הפנימי שיכול ליצור את הקסם הזה

[ציל_צול*]

אהלן,
תוהה לגבי משהו שראיתי אותך כותבת כבר כמה פעמים - הדימוי של מלכה.
מאיפה זה בא? איזה עולם אסוציאציות זה מעורר אצלך?
אצלי מלכה זה ישר עם נתינים (כי אחרת, על מה היא מולכת, ועל מי?) וקצת קשה לי החיבור של זה למערכות היחסים עם הילדים.
אני סקרנית לדעת מה עובר לך בראש כשאת עושה שימוש במילה הזו.

וכהערת אגב - אם כשאת עייפה ועמוסה ומותשת יוצאות לך מגילות רהוטות כאלה (בדף של תפילה) אז שתהיי לי בריאה.
חשבתי על זה שמעבר לכישרון הכתיבה וההסבר זה כנראה חומר שיושב לך ממש בקצות האצבעות.
פעם שמעתי הרצאה על קשיי כתיבה ומישהי שם אמרה שכאשר החומר לא יושב בקצות האצבעות צריך להיכנס ל ZONE מיוחד כדי לכתוב.
אבל כאשר החומר נמצא בקצות האצבעות אז עצם הכתיבה עליו מכניסה לתוך ה ZONE.

וחוץ מזה הדברים שכותבת לך כאן ורד גרמו לי קצת להצטער שאף פעם לא שמעתי את ההרצאות שלך על ארגון הבית. אני רואה את עצמי בערך כמו שורד רואה את עצמה (וכמישהי שפשוט לא זקוקה למידע הזה כי זה בא לי באופן טבעי) אבל נראה שהדבר הזה יכול להכניס איזו רכות מבורכת לכל העניין וברכות אני דווקא די חלשה כשזה נוגע לסדר וניקיון.
נו, אולי נארגן לך איזה חוג בית באנגליה. יש קבוצה לונדונית שמביאה מרצים מעולים לקהל נשי בעיקרו.

[בשמת_א*]

אצלי מלכה זה ישר עם נתינים
המממ. אצלי לא.
זה משהו מהאגדות, לדעתי.
כשאני מדברת על "מלכה" אני לא חושבת לא על ארמון ולא על האנשים שמסביב, אלא על התחושה בגוף כשאת מרגישה שאת מלכה. מרחב לנשום, עמוד שידרה חזק ויציב, בטחון, זקיפות קומה, גאווה אמיתית ושקטה.

נו, אולי נארגן לך איזה חוג בית באנגליה
בשמחה.

[תפילה_לאם]

אם כשאת עייפה ועמוסה ומותשת יוצאות לך מגילות רהוטות כאלה (בדף של תפילה) אז שתהיי לי בריאה.
לגמרי!

ובעניין המלכה - נראה לי שיש משהו מאוד יהודי בדימוי הזה! לפחות כך נוצר בי הרושם מהיתקלות בכל מיני טקסטים מהעת האחרונה.

[בשמת_א*]

נראה לי שיש משהו מאוד יהודי בדימוי הזה!
ברור... (חיפוש זריז במקורות יגלה את זה).

[ורד*]

בשמת יקרה,
כ"כ נהניתי אתמול @} (הפרח הוא במקום סימן קריאה). היה כיף, ומלמד. כן, למרות שהבית מסודר ונקי, כאילו מרי פופינס היתה אצלי, יש לי מה ללמוד ממך - והרבה .
אתמול נגעת בנקודות החלשות אצלי.
וזה חשוב.

מה ששלחת אתמול במייל - מעולה (כמו כל מה שאת שולחת)
הניסוחים שלך מדוייקים, מחכימים, ו...משנים את החיים או יותר נכון, עוזרים לשנות את החיים.

[בשמת_א*]

ורד אהובה, כל כך התרגשתי מהדברים היפים שכתבת לי שהשארתי את הדף פתוח כמה שעות כי לא ידעתי מה לומר [-:
כיף לבוא אלייך, וכיף לקבל פידבק כזה.
אני כותבת מהלב שלי אבל לא תמיד אני יודעת איך זה מתקבל בצד השני, כמה זה עוזר. גם אם יש תגובה חמה או שתיים, אני חושבת ישר שבטח המאה האחרים לא קראו P-: (כן כן, אפשר לזהות פה שרידים של הפרפקציוניזם... הצורך באישור, החשש משיפוט שלילי... (-: נו, כמו שאני אומרת לא פעם, גם אני "אתר בבנייה"...).

[שמחת_ציון*]

שלום בשמת
איך יודעים על הסדנאות שלך? ואיך אפשר להצטרף לרשימת התפוצה שלך?

[בשמת_א*]

הי שמחת ציון: שתי תשובות.
האחת היא שאפשר להתעדכן באופן קבוע דרך האתר שלי . יש שם גם אופציה שנקראת "לעקוב אחרי הבלוג באימייל" וככה תקבלי עידכונים למייל כל פעם שאני מעדכנת משהו באתר.
השניה היא לכתוב למייל שלי ישירות (הוא מופיע שם באתר) ולכתוב לי ישירות.
רשימת התפוצה שלי היא כרגע לבוגרי הסדנאות, המיילים מבוססים על מה שאני מלמדת בסדנאות והם מהווים המשך של הפירוט והתמיכה בסדנאות. אני מצרפת לרשימה כבר אחרי הפגישה הראשונה בסדנה.

[שמחת_ציון*]

תודה

[ורד*]

בשמת יקרה,
ככל שהסדנא מתקדמת אני מבינה למה רציתי לעבור אותה בפעם השלישית.
כתבתי לך פעם קודמת שהניסוחים שלך עוזרים לשנות את החיים. אני חושבת שבזכות הסדנא שלך אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי.
יותר שלמה עם תחומים רבים בחיים שלי.
מאושרת עם הילדים, מאושרת באמהות שלי ובזוגיות שלי.
אני חושבת שהסדנאות שלך הן בעצם העצמה והתפתחות אישית באמצעות סדר וארגון הבית.

שבוע שעבר כתבתי מייל ל אמא רגועה מדי בנוגע לתכנונים לארוחה משפחתית.
במייל כתבתי משפט ארוך, והמילה אני הופיעה בתדירות מרובה.
ואז כתבתי שלאור המשפט הזה - יכולתי להיות מלכה.
אמא רגועה מדי ענתה לי במשפט אחד - את כבר מלכה.

ואני חושבת, שזה בזכות הסדנא הנוכחית.

[בשמת_א*]

טוב, מלכתי האצילית, השארת אותי בלי מלים [-:

[ורד*]

לא התכוונתי להשאיר אותך בלי מילים
ואת יודעת שהכל בתודה ואהבה

[בשמת_א*]

משתפת ברשימה חדשה רלבנטית שפרסמתי עכשיו: סדר בארון הבגדים: לתרום מה שלא הולם אותי

[פרח_בית*]

קראתי עכשיו את הדף. באיחור של שנתיים אבל לגבי כביסת הניירות - אפשר אולי לנצל את ההזדמנות ולהכין כל מיני דברים מעיסת נייר. אני יודעת שבדרך כלל עושים מנייר עיתונים או נייר טואלט, אבל לדעתי אם חותכים קודם את הניירות זה יכול לעבוד גם בנייר רגיל, בטח מספיק בשביל יצירה עם ילדים.

לגבי הרשימה של סדר בארון בגדים, מסכימה עם רוב הכתוב. פחות מתחברת ללסדר כל מדף בנפרד, כי אם אני כבר מסדרת יותר נוח לי לעבור על כל מה שיש לי. למשל, יש לי שמלות גם מקופלות וגם בתלייה, אז כשאני רואה את כל השמלות מול העיניים יותר קל לעשות את הניפוי.
אבל אם יש מישהי שזה באמת תוקע אותה ויוביל אותה לערימה שמחכה באמצע החדר במשך חודש, אז אני מבינה איך שיטה של מדף-מדף תהיה יותר יעילה עבורה.

מה שאני עושה עם בגדים שלא עולים עליי או שאני כבר לא לובשת, אבל ממש קשה לי לזרוק (בגלל סנטימנטים או כי הם מיוחדים ויפים), הקדשתי להם ערימה אחת במדף העליון ביותר (כזה שצריך סולם כדי להגיע אליו, אז הוא לא בשימוש יום יומי). אם בפינוי אני נתקלת במשהו שאני מתקשה להחליט לגביו, אני מעלה לשם. אם נגמר המקום שהקציתי - אני מפנה משהו מהממש ישנים, שכבר עברו מספיק שנים והסנטימנטים התפוגגו.
אמנם זה שלב אחד לפני הפח, אבל מקל על ההחלטות ולא תוקע אותי באמצע הסדר עם "מה לעשות עם החולצה הזאת? לזרוק או לא". זה מפנה את המדפים של הדברים שאני באמת משתמשת בהם ולא משאיר מול העיניים דברים שאני לא לובשת.. ותופס רק שליש מדף שגם ככה לא נגיש.

[בשמת_א*]

אפשר אולי לנצל את ההזדמנות ולהכין כל מיני דברים מעיסת נייר
בטח, מי שאוהב... (אני שונאת P-: )

אם בפינוי אני נתקלת במשהו שאני מתקשה להחליט לגביו, אני מעלה לשם
רעיון מעולה. יש לי פוסט גם על זה אבל לדעתי פרסמתי אותו עד כה רק ברשימת הדיוור שלי למשתתפות הסדנאות ועדיין לא ערכתי אותו בשביל פרסום פומבי באתר (-:

פה הרעיון הוא לאו דווקא לעשות ניפוי כשכל השמלות מול העיניים, אם כי אני לגמרי מתחברת לזה, אלא לפנות דברים שפשוט לא טובים לנו. שאת לא אוהבת, לא לובשת, לא מתאים לך, את נראית נורא בזה P-: כמה דברים תופסים מקום בארונות, שאף אחד אף פעם לא לובש!

[פרח_בית*]

פה הרעיון הוא לאו דווקא לעשות ניפוי כשכל השמלות מול העיניים, אם כי אני לגמרי מתחברת לזה, אלא לפנות דברים שפשוט לא טובים לנו. שאת לא אוהבת, לא לובשת, לא מתאים לך, את נראית נורא בזה כמה דברים תופסים מקום בארונות, שאף אחד אף פעם לא לובש!

הבעיה שלפעמים יש בגדים שלא נוח/לא מתאים/אני נראית בזה נורא, אבל לובשת אותם בכל זאת, ומתבאסת תוך כדי...
לדוגמה שמלה שאני די מתבאסת עליה, למשל היא גורמת לי להרגיש שאני נראית איתה שמנה. אבל אני אגיד לעצמי - אני לא אוציא אותה, כי מה אני אעשה כשממש יתחשק לי ללבוש שמלה קצרה בלי שרוולים? ואז אני עוברת על כל השמלות, ומגלה שדווקא יש לי איזה שתיים שעונות על הקריטריון אבל הרבה יותר מחמיאות לי.
אז אני אזרוק את ההיא בלי לחשוב פעמיים, ואציל את עצמי מללבוש אותה וללכת יום שלם בחוסר נוחות...
ברור שהיה עדיף מראש להגיד לעצמי - זה לא נראה עליי טוב, זה מעצבן אותי, צריך להעיף. לפעמים זה מצליח לי, לא תמיד.

[בשמת_א*]

הבעיה שלפעמים יש בגדים שלא נוח/לא מתאים/אני נראית בזה נורא, אבל לובשת אותם בכל זאת, ומתבאסת תוך כדי...
D-:

לא בריא לנו להתלבש בבגד שמוריד לנו את מצב הרוח, את הבטחון העצמי, את התחושה הטובה לגבי עצמנו
אם ממש יתחשק לך ללבוש בגד כלשהו ואין לך בארון שום דבר כזה שמחמיא לך ומתאים לך - הרעיון הוא להזמין בגד כזה מהיקום, לא ללבוש אחד מעפן רק מפני שיש לך בארון P-:

[פרח_בית*]

עובדת על עצמי בכיוון הזה בשנים האחרונות. להוציא כל מה שמבאס אותי ללכת איתו (כי הוא לא יפה לי, או לא נעים על הגוף - נקודה מאוד משמעותית שאני מרגישה שמשפיעה עליי במשך כל היום)..

הרעיון הוא להזמין בגד כזה מהיקום, לא ללבוש אחד מעפן רק מפני שיש לך בארון
מצחיק שאת כותבת את זה באמת בתחילת החורף התבאסתי שאין לי חולצות ארוכות שטוב ונוח לי איתן. קניתי לי 3-4 חולצות, אבל בגלל שאני משתדלת לא להוציא יותר מ40-50 ש"ח על חולצה, קצת קשה למצוא דברים מבדים נעימים ואיכותיים.
ואז פתאום דוד שלי בא עם שקית שחורה ענקית, ואמר שאלה בגדים שחברה שלהם שהוציאה מהארון. מצאתי לי שם בערך 5 חולצות ממש סבבה (ושמלה, אבל זה לקיץ... וממש לא חסר לי). בהתחלה לא הייתי סגורה עליהן, אבל בינתיים הלכתי עם חלקן והן ממש נעימות לי.

[פרח_בית*]

עובדת על עצמי בכיוון הזה בשנים האחרונות. להוציא כל מה שמבאס אותי ללכת איתו, ולהקפיד לקנות רק דברים שאני באמת אוהבת (כלומר יפים לי, ו נעימים על הגוף - נקודה מאוד משמעותית שאני מרגישה שמשפיעה עליי במשך כל היום).

הרעיון הוא להזמין בגד כזה מהיקום, לא ללבוש אחד מעפן רק מפני שיש לך בארון
מצחיק שאת כותבת את זה. באמת בתחילת החורף התבאסתי שאין לי חולצות ארוכות שטוב ונוח לי איתן. קניתי לי 3-4 חולצות, אבל בגלל שאני משתדלת לא להוציא יותר מ40-50 ש"ח על חולצה, קצת קשה למצוא דברים מבדים נעימים ואיכותיים.
ואז פתאום דוד שלי בא עם שקית שחורה ענקית, ואמר שאלה בגדים שחברה שלהם שהוציאה מהארון. מצאתי לי שם בערך 5 חולצות ממש סבבה (ושמלה, אבל זה לקיץ... וממש לא חסר לי). בהתחלה לא הייתי סגורה עליהן, אבל בינתיים הלכתי עם חלקן והן ממש נעימות לי.

[אישה_במסע*]

אם ממש יתחשק לך ללבוש בגד כלשהו ואין לך בארון שום דבר כזה שמחמיא לך ומתאים לך - הרעיון הוא להזמין בגד כזה מהיקום, לא ללבוש אחד מעפן רק מפני שיש לך בארון
אני לא ממש מסכימה. פה אני אוחזרת בעיקרון הצילצולי - להוסיף, לא להחסיר. כשאני מוצאת את הבגד המדוייק, אפשר להיפטר מהעודפים בקלות. אחרת זה בעייתי.

אקח את זה לקיצוניות - אם אין לי אף בגד חם שממש נוח לי איתו, אני אלך בחורף בלבוש שאני קופאת בו, כדי לא ללבוש בגד מעפן?

לדעתי - ליצור שפע. ליצור דיוק. למצוא בגדים שממש ממש טובים לי. אז, באופן טבעי, אני יכולה ללבוש כמות קטנה מאוד של בגדים כל הזמן, ולהיפטר בקלות מהמיותרים.
ניסיו להיפטר מהלא מדוייקים, כשאין לי מדוייקים יגרום לתחושת מחסור ואגירה.

<מצטרפת לתלונות על איכות הבגדים. אני בסך הכל רוצה חולצות מכותנה, שתתאמנה לגזרה שלי. זה כל כך הרבה לבקש? מתברר שכן. הכל מלא בפוליאסטר ושאר איכסות >

[בשמת_א*]

אישה במסע, כל אחת צריכה לעשות את ההתאמות שלה. מה שלא יעבוד לך, את חייבת להתאים לעצמך.

ברוב המקרים, במיוחד אצל כאלה שכבר הצטברו אצלן בגדים בארון משנים קודמות (נגיד עברו את גיל 25, נגיד עברו כבר הריון ולידה לפחות אחד, כלומר הרוב באתר הזה P-: ), המהלך שפותח את הדלת לשפע הוא לנקות ולנפות את המיותר, ואז נוצר חלל שלתוכו מגיע החדש.

ואז פתאום דוד שלי בא עם שקית שחורה ענקית
D-: בול ככה עובדת הזמנה מהיקום. דייקת מה שאת רוצה והגיע (-:

הקטע עם בגדים שמתאימים לדרישות שלי, ףףףף בשבוע שעבר עברתי אולי 10 חנויות כדי למצוא בסך הכל גופיות פלנל 100% כותנה לבנות במידה שלי. יואו כמה קשה. הכל מלא בפוליאסטר וגו'...

[אמא_לתאומים*]

קשור ולא קשור - אני מנסה לארגן סדר יום לתאומים כדי שלהם תהיה ודאות לקראת מה שצפוי ושלי יהיה סדר יום מובנה שמין הסתם יפנה לי זמן.
הבית על גלגלים.
וזו הגדרה נעימה.
כמות המשימות מטורפת ואין לי דקה.

חייבת שיטה, קודם כל איך מנחילים סדר יום לשני קטנטנים שישנים בשעות שונות אוכלים בשעות שונות - קיצררר אני כרגע לא מצליחה לייצר סדר יום שלא תלוי בהרבה משתנים ובכל זאת אפשר אני בטוחה לעשות זאת ומקסימום השינויים יהיו החריג ולא הכלל.

[אישה_במסע*]

למצוא בסך הכל גופיות פלנל
אני הייתי ממליצה ל חנויות למתגייסים. בזמנו קניתי לצבא גופיות כאלו, נוחות, וכמובן לבנות (ואחת בצבע זית. פיכסה!).

המהלך שפותח את הדלת לשפע הוא לנקות ולנפות את המיותר, ואז נוצר חלל שלתוכו מגיע החדש.
אני בעד לנפות את המיותר, אבל לא את הלא מיותר... מה שלא מדוייק, אבל הכי טוב מבין מה שיש - לא מיותר לדעתי.

[בשמת_א*]

איך מנחילים סדר יום לשני קטנטנים שישנים בשעות שונות אוכלים בשעות שונות
קטנים מדי לסדר יום
סדר היום צריך להיות שלך ולא שלהם.
את צריכה להחליט מתי את קמה, מתי את אוכלת בוקר-צהריים-ערב ואם את זקוקה לארוחות ביניים ואם בכלל את יכולה לשבת לארוחות במצב הנוכחי.
את צריכה להחליט מתי את מחשיכה את הבית ומגיע זמן השינה.
זו המסגרת.
כמו כן את יכולה להחליט על השעה שבה את יוצאת איתם לטיול בחוץ. אם כל יום תצאי ותחזרי מהטיול בשעה קבועה, לא משנה אם הם ערים או ישנים או מה, זה יתחיל לארגן אותם.

[בשמת_א*]

צריכה שיטה
צריכה עזרה.
את אמא לבד לתאומים...

[פלונה*]

אם כל יום תצאי ותחזרי מהטיול בשעה קבועה, לא משנה אם הם ערים או ישנים או מה, זה יתחיל לארגן אותם

לא תמיד אני מרגישה שמתפנה לי זמן לדברים הנל אלא לכיבוי שריפות.
האם אתי כולה למצוא מישהו שיקח אותם באופן קבוע לטיול של שעה? כל יום, בשעה מסויימת (עדיפות לשעות שאפשר להתקשר למוסדות או לטכנאי)?
ככה תוכלי להרוויח 2 ציפורים ואולי 3. גם ארגון סדר יום חלקי, גם טיפול במטלות ואולי גם להכין לך באמצע היום מרק מזין לכמה ימים..

[אמא_לתאומים*]

פלונה תודה אבל קשה לי להשאיר אותם לבד לגמרי עם מישהו גם לטיול (שיש בו גם צרכים תמידיים) מלבד אחותי שכשהיא מתפנה לעזור, אני מטפלת בסידורים מול מוסדות. גם טיול חשוב עבורי ואני גם קונה כל מיני בדרך.

לגבי עזרה -
אני מחפשת כל הזמן עזרה, גם בהתנדבות וגם בתשלום, יש גם חברה או כאלה מדי פעם. אין מישהי שכרגע אפשר להשאיר אותה לבד עם שניהם לצערי. ובגלל שלכולם גם יש חיים ומחלות יוצא שבסופו של יום גם אין הרבה עזרה שניתן לסמוך עליה.
(לגבי האוכל זה בסדר, מדי פעם אמי או חברה מעבירות אליי אוכל מבושל).

שקלתי להעביר לילה אחד ללא שינה לטפל בכל מיני.
בינתיים זה לא מצליח (אם כי חצאי לילות בין ההאכלות).

גם לגבי עזרה תפסתי שכל היום ואני מתחילה לבקש שיגיעו בשעות קבועות. מי שמגיע. זו דוגמא למשהו שיכול לייעל.
ואני מחפשת עוד כאלה מאירי עיניים.

[מיכל_בז*]

להעביר לילה ללא שינה זה רעיון מאוד מאוד רע. תזכרי שאת מנסה להקל על עצמך, לא להיפך.

אולי תנסחי פה איתנו מה סוג העזרה המדויק שאת צריכה? שעה ביום לשחק עם התאומים? או אולי דווקא לעשות בשבילך טלפונים?

[בשמת_א*]

אולי תנסחי פה איתנו מה סוג העזרה המדויק שאת צריכה?
וכדאי שזה יירשם בדף מתאים כדי שאנשים יגיעו ויראו (-: (ואיזור בארץ).

אגב אירגון זמן יעיל: אני מוצאת טלפונים במחשב תוך כדי (אפשר תוך כדי הנקה), רושמת בנייד עם תזכורת שתתריע בשעה שאוכל לטלפן, ואז מתקשרת למספר שכבר שמרתי בנייד בזכות ההתראה שצפצפה והזכירה לי - בזמן שאני בנסיעה או במקרה שלך, אולי כשאת בטיול עם שניהם והם נרדמו?

[אמא_לתאומים*]

שעה ביום לשחק עם התאומים? או אולי דווקא לעשות בשבילך טלפונים?

טלפונים יהיו עזרה ענקית. בלילה אני מרכזת לי את הרשימות של מה שאני צריכה לעשות (בשמת, מה שהצעת אני מיישמת כאמור) - אבל בבוקר פשוט לא מגיעה לרבע, אלא ממש למעט מהכל. וגם יש כל מיני דחופים פתאום.

לגבי השאר אני שמחה לעזרה מכל סוג, בעיקר לפנות לי טיפה זמן בבוקר לטפל בשכאלה.