_ראיתי הודעה ביד 2. בית 180 מטר מתאריך ה - 19 לחודש.אני אתקשר, אבל משום מה נראה לי שזה הבית שלכם.
אני מקווה שלא נמאס לך כבר מלחפש לנו בתים._
זה הבית שלנו, תתקשרי חופשי, אולי נשכיר לכם חדר עם נוף לים
קיצר לא יודעת מה הסיבה, אבל החלטתי על עבדון
אני שמחה, מה עם הבית של שלום? ממש לא יושב לכם עליו?
אני מקווה שלא נמאס לך כבר מלחפש לנו בתים
כאילו יש לי פה אינטרסים משלי...
גם יותר מדי שמן לפעמים מזיק.
בקשר לזה, בניגוד לפיצ שלך, אילי לא מוכן לעזוב אותי לשניה, גם בבית, לא יודעת אם שמת לב. בתקופה האחרונה זה הולך ומחריף, הוא לא מוכן אפילו להיות עם אסי. אני לא מאמינה שיגיע הרגע הטבעי שהוא ירפה ממני, ואם כן אז זה יקח חודשים. חודשים שאין לי, כי אני כבר בפיגור בחומר, רק סיימתי את הממן בססטיסטיקה, ויש לי שבוע הבא בפסיכולוגיה, על יחידה 3-4, שעוד לא פתחתי את הספר.
קשה לי מאוד, אבל אני מאמינה ששעה בלעדיי זה משהו אפשרי. ובכי בפרידות היה לנו גם כשחמותי שמרה עליו, גם כשאסי בבית ואני הולכת ללימודים, גם עם המטפלת שהיתה איתו שנתיים.
לא יודעת בזמן האחרון אני ממש מרגישה שהשרשתי בו איזה חוסר בטחון כזה, גם במריבות עם אסי (אל תגיד לו, אל תעשה לו וכאלה...), גם בגוננות האינסופית, במיטה במשפחתית, בנשיאה תמידית על הידיים. אולי זה זמני, אבל אני רואה ילדים בני שנתיים כל כך חברותיים ומתקשרים כל כך יפה. ולעומתם אילי נראה לי לפעמים כמו עכברון מפוחד.