היגיון בעבודות הבית

תסבירו לי מה ההגיון בדבר הבא:
ביום שישי לקח לבעלי כמה שעות טובות להבריק את הבית, והוא אכן הבריק.
אתמול לקח לי כמה שעות טובות להבריק את הבית, והוא אכן הבריק.
התוצאה:
היום, בשעה שמונה ועשרים בערב, כשכל הטף (חוץ מהקטן) במיטות, הבית נראה כמו דיר חזירים מוזנח במיוחד. כל הרצפה מכוסה בוץ, השירותים נראים כמו בית שימוש ציבורי מגעיל, הרצפה באמבטיה מלאה טינופת וחול ובגדים מלוכלכים ובאמצע יושב תינוק מבסוט ואוכל בועות סבון. הסל מלא כביסה, עוד גיגית מחכה לי לתלייה, עוד אחת לכיפול. הכיור מלא כלים, שלוליות על השייש, וכדומה, אין לי עניין להלאות אתכם ביתר הפרטים. אני מיואשת. אם הייתי עוזרת הבית של עצמי הייתי כבר מפטרת את עצמי מזמן.

אה, חבצלת,
לא רק אצלנו זה ככה?

אני מכירה פתרון:
ביום שאחרי הספונג'ה - יוצאים מהבית.
ואז מרוויחים יום....

ביום שאחרי הספונג'ה - יוצאים מהבית
פעם דמיינתי לי איך לפני נסיעה לשישבת, אני מאפסנת את הילדים באוטו, מנקה צ'יק צ'ק תוך שעה-שעתיים

את הבית ואז נוסעים...

חבצלת - גם אצלנו זה ככה... אתמול שטפתי שלוש פעמים את הרצפה כי באמת אי אפשר היה יותר (בכל אחת מהפעמים)
בא לי לצרוח מזה לפעמים...

אולי צריך פשוט... להוריד את הסטנדרט?

חבצלת,

תגידי מתי יהיה לך דף בית אישי, אולי ה חבצלת?
זה תמיד מייאש שמגיעים לבית מבריק, ותוך כמה זמן הכל נהרס. הרי אין סיכוי שזה יחזיק מעמד (אצל כולנו) - כי בבית יש אנשים חיים, לא בובות שעווה (ובית זה לא מוזיאון).
אם עבודות הבית הן בכמות בלתי אפשרית - אז צריך לדעת את זה, ולהגדיר את העבודות שאת צריכה לעשות כל יום, ככה שזה יהיה ריאלי מציאותי ומעשי. פשוט כדי לא להגיע לייאוש!
אין סיכוי ללמד את הקטנים לעשות משהו (לפחות לא להיכנס עם בוץ?)
ומה עם מייבש כביסה? (יקר, אבל...) אולי תקנו שתי שכנות יחד?

ועוד דבר - כלים חד פעמיים לארוחה, כאשר אין לך כוח לשטוף כלים. (או כשיש יותר מידי מה לעשות)

יש לי מייבש, אני מעדיפה להפחית את השימוש בו בקיץ.
תודה על הההזדהות.
לגבי הבוץ, זה בגלל שהמרפסת האחורית שלנו יוצאת לגן שעשועים ואתמול כל הילדים בשכונה עשו מגדלי בוץ. חצי ממנו הגיע בסוף אליי הביתה.
לגבי דף אישי - זהו, נשברתי, אני פותחת. רק איך עושים את זה? סתם מחליטים שיש דף
כמו למשל חבצלת השרון וזהו?

אם עבודות הבית הן בכמות בלתי אפשרית - אז צריך לדעת את זה, ולהגדיר את העבודות שאת צריכה לעשות כל יום, ככה שזה יהיה ריאלי מציאותי ומעשי.
או! יפה! ולכן אני זקוקה לטלפון של מוריה שפירו.

מה יעזור לך הטלפון?

חבצלת - בגליון האחרון של באופן (שליטה) מוריה כתבה על שיטת המגרות. מכיוון שלא נוח לי בשיטת ה FLYLADY, אני מעוניינת ללמוד ממוריה את שיטת המגרות. השיטה עובדת בחונכות, אחת על אחת.

אגב, לחבצלת, גם אצלי.
השבוע כבר שטפתי פעמיים את כל הרצפה בסלון. אחרי שעה, גג, כבר לא יודעים מזה.
המטבח? מחזיק מעמד עוד פחות.
הפתרון של FlyLady מאוד עוזר לי: שיגרה יומית, שבה אני מקפידה על כיור נקי, ומחזירה דברים למקום. הבית נראה בסדר, וקל לנקות אחרי הצטברות פתאומית של "אסונות" . ככה גם לא דואגים יותר מדי בגלל הבלגן. תמיד "עוד רגע נעשה פה סדר צ'יק צ'ק".

אם כבר בהגיון עסקינן אז איפה מתלוננים פה על אי ההגיון הגברי? או יותר נכון של הגבר שלי,
למשל : יום שישי האדון שטף את כול הבית בזמן שהיינו בחוץ,
יופי אמרתי כשחזרתי, בבית עמד ריח מתוק ומבחיל,עם מה שטפת ? שאלתי, עם הסבון שלנו מהאמבטיה,ענה.
האדון שטף את כול הבית עם אל סבון נוזלי מבושם בכבידות,אמרתי לו שזה כאילו שהוא לא שטף את הבית בכלל...נכון קטנוני אבל התעצבנתי מה אני יעשה.
היום כשהלכתי לישון בבוקר הוא עלה לגג לתלות כביסה והשאיר את דלת הדירה פתוחה קמתי עצבנית וסגרתי אותה וכשהוא חזר תקפתי ושאלתי למה הוא עושה את זה,למה הוא משאיר אישה ישנה עם דלת לא סגורה בתל אביב "פה זה לא כפר שמריהו " אמרתי לו.
האדון לא מאמין שיקרה משהוא רע בשלוש הדקות שהוא עולה לגג,הייתי צריכה להסביר לו שזה לא רק לפעם הזאת ספציפית שאני מתעצבנת כי אמרתי לו מליון פעם לא לעשות את זה וזו בקשה אלמנטרית.אח"כ חיפשתי את המפתחות שלי. בצרור שלי יש את המפתח לגג איפה הם שאלתי אותו ,נו איפה מבחוץ על הדלת כמובן.....
יצאתי מהבית להתאוורר לפני שאני יהרוג אותו,ושחזרתי ראיתי שהוא עשה כלים,זו גבירותיי הודאה שקטה באשמה.

גברים והגיון? מה עניין שמיטה להר סיני?

הגעתי למסקנה מפתיעה, שאני זקוקה לא לעוזרת אלא לנהג.
רק ההסעות לחוגים ישגעו אותי השנה... שלא לדבר על הסעות אחרות.
עוזרת זה ממילא אף פעם לא ממש עובד. וגם חבל על הכסף, ראו את הודעתי לגבי השאלה כמה זמן מחזיק הנקיון בבית שלנו...

אמרתי לו מליון פעם לא לעשות את זה וזו בקשה אלמנטרית.
אממ"פ, סליחה על ההתערבות, לא שוכחים סתם. זו אגרסיביות פסיבית. זו הדרך שלו להחזיר לך על משהו, או לקבל תחושת שליטה מדומה.

חוץ מזה, המשפט שמתחיל ב"מיליון פעמים אמרתי לך ואתה בכל זאת" תמיד עושה מהדובר קצת מטומטם;-) כי אם אמרת משהו פעם, פעמיים ושלוש וראית שזה לא עוזר, אז למה להמשיך להגיד?!
אני לא חושבת, אגב, שיש פה עניין של להתנקם, אלא משהו שהוא מסרב להעניק לו חשיבות למרות דברייך. בעלי אמר לי 100000 פעמים שמעצבן אותו שאני משאירה את הקצה של התפוח שאני אוכלת במיטה עם הספר, על השידה. אבל אני אוהבת לאכול במיטה תפוח עם ספר, ואם אקום אחר-כך לכיוון הפח זה הורס את כל הכיף. אמרנו לילדים 1000 פעמים שלא יפזרו את הבגדים שהם מורידים בבית. אבל הם ממהרים לצאת אחרי שמתלבשים, ולא נראה להם די חשוב להתעכב.

אלא משהו שהוא מסרב להעניק לו חשיבות למרות דברייך
יש פה מישהו שמבין בגברים ויכול להסביר את זה? למה הוא מסרב להעניק לו חשיבות?
וחבצלת - אם תשימי על השידה כלי סגור, שבו תשימי את הקצה של התפוח ותסגרי, כדי שכשתקומי זה ייזרק לפח?
והאם הסברת לו למה את לא רוצה לקום לזרוק את זה מייד לפח?
והוא הבין?
כשלי יש סוג כזה של "אי התאמה" עם אבי, אחותי או גיסי - כל אחד מסביר את הסיבה לבקשה שלו, או את הסיבה שלא מתאים לנו לשנות את הרגלנו, וביחד אנחנו מגיעים לפיתרון שיענה במידת האפשר על הצרכים של כל הצדדים.
למה יש אנשים שזה לא עובד איתם?
אני פשוט לא מבינה אותם. זה מתסכל ומייאש. זה באמת כאילו אין להם היגיון בסיסי:
יש בעיה - אפשר לחשוב על פיתרון! באמת!
רק צריך לרצות לפתור את הבעיה!
ואולי זו התשובה לשאלה שלי:
כשזה לא קורה, סימן שיש לפחות צד אחד שלא רוצה לפתור את הבעיה, או שמה שנראה כמו הבעיה הוא לא הבעיה.

בעלי אמר לי 100000 פעמים שמעצבן אותו שאני משאירה את הקצה של התפוח שאני אוכלת במיטה עם הספר, על השידה
כילדה - כשאבא שלי היה נח צהריים בסלון, אני הייתי נקראת לעזור לו ולזרוק את הקצה.

יש פה מישהו שמבין בגברים ויכול להסביר את זה? למה הוא מסרב להעניק לו חשיבות?
אני מוכנה לנסות:
אולי אם במקום (אאמ"פ - הרשי לי להשתמש בדוגמה שלך) לומר בלי סוף "נעל את הדלת", היית משתפת בחווית הפחד מדלת פתוחה, היה נמצא בו ניצוץ אמפאתיה. זה מסובך, כי במקום לנהל את הענינים, צריך להתחיל לשתף בפחדים, קשיים וכאבים. זה שינוי מערכת היחסים, או לפחות הכנסת פן נוסף.

בשמת, עכשיו הוצאת את כל העוקץ מהמריבה הקבועה והאהובה שלנו;-)
אולי תשאירי לנו בכל זאת איזה עניין קטן לריב עליו?!:-D
אני כמובן צוחקת, אבל בכל בדיחה יש צד של אמת, ואולי זה גם עונה על השאלה שלך, למה צד אחד לא רוצה לפתור את הבעיה...
כי צריך להוצאי על משהו קיטור, אז הכי נוח זה להתווכח על דברים שטותיים כמו הסוף של התפוח או הגרביים שלו שמעולם, כבר שמונה שנים, לא הגיעו לבד לסל כביסה. כנראה שהוא לא מצליח ללמד אותם ללכת;-)
על הדברים הרציניים בחיינו אנחנו אל רבים, אלא מדברים ומנסים לפתור.

נדמה לי שכבר כתבתי איפשו על גוויות של תפוחים - אין דבר יותר מגעיל מזה! מה הבעיה לקחת צלוחית קטנה למיטה?

גילה ובכן,
באותו מעמד אמרתי לו : אתה יודע האונס הראשון של בני סלע היה של בחורה שגרה בקומה רביעית ולא נעלה את דלת הכניסה,
והוא פשוט נכנס ואנס אותה כשיצאה מהמקלחת.....?
מה הוא אמר : בני סלע בכלא.
מה אפשר לעשות ,תשובה מהתחת .
ושוב ברצוני לציין שהדלת הייתה פתוחה בדרך כלל הוא פשוט משאיר אותה לא נעולה ומבחינתו זה סגור.

בקשר לתפוח,אם חיים לבד אז ניחא,אבל כשיש ילדים,כול דבר מפריע לאיזון בסדר של הבית.
ההורים צריכים להיות מאורגנים כדי להשתלט על הבלאגן של הילדים,אחרת זה כיאוס.

כל דבר מפריע לאיזון בסדר הבית?! ואולי נפסיק לחיות כדי לא להפריע לאיזון.
חוץ מזה כל אחד יש לו זכות להרגל מגעיל אחד.

שליחה על ידי מי* » 04 ספטמבר 2003, 15:57

אפרופו גרביים - תעלומה: לאן נעלמת הגרב השניה. כמויות הגרב-השניה הנעלמות יכלו למלא שקים שלמים. איפה הן? כשתליתי כביסה יכולתי לספר לעצמי שהן מתעופפות ברוח, אבל עברתי למייבש ועדיין - הנהירה הגדולה אל הלא הנודע ממשיכה

אממ"פ - לא ככה!
כשאת אומרת פרט כזה באמצע הכעס - זה טיעון בויכוח, זה לא שיתוף בהרגשה שלך.

גרביים אכן תעלומה,
ולתעלומה בביתנו לאן נעלמה שקית האטבים?,לאחר תשאולים וחיפושים רבים מתברר כי האדון תלה אותה היכן שאנו תולים שקיות זבל על וו במטבח ובכן כמובן שזרקתי אותה לזבל..
תגידו לי אם זה מפריע לכן שאני משתמשת בדף זה כדי להתלונן על האדון.זה פשוט כול כך משחרר.

נדמה לי שהיו דפים יעודיים לזה. אפשר גם לפתוח אחד חדש.
אבל בעקרון - בטח שזה לא מפריע! האתר מלא בכאלה!

טיפים שקיבלתי מאישה קשישה נחמדה :

בזמן חיתוך הירקות או הכנת המזון, לשים שקית ניילון שאליה תכנס כל האשפה. ככה לא נערם זבל בכיור או על השיש, הזבל פחות מסריח,ויותר נוח לעבוד.
לאחר שלבשתם חולצה, אוררו אותה על אדן החלון למשך שעה או על הכסא למשך כמה זמן ואח"כ תלו אותה במקום מאורר לשימוש נוסף. לא להכניס לארון!!
במשך היום לפני שיוצאים מהבית , כדאי לפתוח את החלונות של בארונות, כך הבגדים זוכים לאיורור נוסף.
לכבס תמיד על צד שמאל של הבגד, ולתלות חולצות על קולב במקום מוצל.
כביסה לבנה לכבס בהרתחה עם אקונומיקה ולתלות בשמש.
לא לקנות יותר ממה שצריך. עדיף לקנות כל יום לחם חלב ואשל במכולת , מאשר במרוכז לכל השבוע.
לנקות מראות ושמשות עם עיתונים ומיים וסבון.

הצעתי לה לכתוב חוברת לניהול משק בית...

אה..לגבי הגרביים:
לשים את כולם בסל כביסה עשוי רשת אחד!!!ולהכניס אותם לשם לאחר היבוש!!

אחרי שפעם שילמנו 200 שקל לטכנאי שהוציא את הגרב של הקטן מפנים המכונה
זה אכן מה שאנו עושים - מכבסים את הגרביים בשק רשת.
<איזה כיף בקיץ, אין גרביים>

בעניין המצעים -

הציפה והציפית נכנסות לכביסה ולארון הפוכות כדי להקל על התליה וההצעה.

בעניין שקית לקליפות - זה גם יותר נוח להאכלת בע"ח אח"כ

מיץ פטל, מה פירוש: להכניס אותם לשם לאחר הייבוש!!? לאחר הייבוש אני מפזרת אותם בארונות בסלסילאות (!) הגרביים

דלת לא נעולה - בעקבות "באולינג לקולומביין" (כתבתי ב-המלצות סרטים עליו?) התרומה האישית והפצפונת שלי לתחושת הבטחון הכלל עולמית היא שהפסקתי לנעול את הדלת במשך היום.
בקיץ אין גרביים - אוףףףףףףףףףףףףףף אחד ארוך. אז קנינו סנדלים, אז מה?

הכפיות. לאן הן נעלמות?
קנו בראש השנה סט של שישה מזלגות-סכינים-כפות-כפיות בתלושים מהעבודה ועוד קצת נקודות/כוכבים/זוזים של רשת השיווק החביבה עליכם.

בפסח יישארו לכם שישה מזלגות-סכינים-כפות, כפית אחת מהסט המקורי, עוד כפית בלתי מזוהה אבל לא תואמת לחלוטין, ושתי כפיות פלסטיק.

בעלי מסתובב כבר מזמן עם סברה פרועה שאחד הילדים אוכל את הכפית ללא משים בסוף המעדן.

הכפיות. לאן הן נעלמות?
אין לי מושג, אבל הכפלנו את כמות הכפיות מאותו סט שיש לנו, כדי שלא נגיע למצב המביך של לאכול מעדן בכף.
חבל שלא עשינו אותו דבר עם המזלגות-הקטנים-של-עוגה, שמשמשים את הילדים כמזלג.

החוקיות של מזלגוני-העוגה אצלנו מעט שונה, איכשהו הם מתרבים.
כנ"ל לגבי עונות הרבייה של שלוש מאות קופסאות הפלסטיק שבביתנו, פעם המכסים מתרבים והקופסאות נעלמות, ופעם ההפך. כנראה שפעם בשנתיים מספר המכסים משתווה למספר הקופסאות - וגם אז תמיד יישארו כמה זוגות בלתי תואמים.

אמא אינקובטור,
את גרה בשכנות לגילה, במקום נמוך יותר? אולי מזלגוני העוגה שלה זורמים אליך בגרביטציה?

כנ"ל לגבי עונות הרבייה של שלוש מאות קופסאות הפלסטיק שבביתנו, פעם המכסים מתרבים והקופסאות נעלמות, ופעם ההפך
זה מאזן רגיל לגמרי של טורף-נטרף.

אש"י - D-:

אמאשל - במקום נמוך יותר - אכן, אך במרחק מסויים. ייתכן שיש כאן נדידה עונתית.

ומה אתם אומרים על חוק טבע הבא: מיד אחרי שמשחקים בפאזל ובאים לאסוף את כל החלקים ולהחזיר לקופסה, אחד החלקים רץ להתחבא ושוכח לחזור? בכל אופן, זה הרושם שלי, כי תמיד חסר חלק אחד, ותמיד יש חלקים בודדים שמסתובבים ברחבי הבית ומחפשים את אחיהם.

ותופעה קבועה נוספת היא שאם הגעתי לחדר המשחקים ומצאתי אותו הפוך ומבולגן ונמצא בו ילד אחד, תמיד (!!) השני הוא זה שעשה את כל הבלאגן והילד הנוכח רק נכנס לפני שניה לקחת משהו.

אצלנו, תתפלאו לדעת שמי שעושה את הבלאגן זו התינוקת... היא מצליחה להגיע למדפיים בגובה מטר בעזרת הכסא, או להרכיב דברים מדהימים בלגו ואחר כך לפרק ולהשאיר על הרצפה...

שני פטנטים הקשורים לגרביים:

בתליית זוגות גרביים (אם הצליחו להגיע כזוג) על החבל, מעבירים משני צידי החבל, ומקפלים את הקצה אחד לתוך השני. נותנים להתייבש ככה ואז רק מורידים, מגלגלים פנימה ומכניסים לארון.
לניקוי אבק. לוקחים גרב, מלבישים על היד, ומנקים אבק. ככה קל להגיע לכל המקומות הקטנים שצריך להכניס אליהם את האצבעות.

נספח לחוק הפאזלים החסרים: אחרי שאורזים את הפאזל או המשחק ומעבירים הלאה, לעולם יתגלה החלק החסר בתוך הפילטר של המזגן או בתחתית העציץ.
כנ"ל לגבי סטים של בגדים. לגבי בגדי הריון - לעולם מגלים במעלה הארון או בבוידם בגדים המתאימים לחודש X, כשאת כבר בחודש X+1.

זה נכון ! מזלגונים מתרבים.גם למזלגות יש נטייה כזאת,כנראה זה גזע כזה.
אצלינו אין ילודה של פחיות ומכסים מאחר והם נזרקים לזבל ברגע בו סיימו את תפקידם.
כפיות לא קונים כפיות מאמצים,ואז הן נשארות לנצח נאמנות.

לגבי בגדי הריון
גם בגדים של תינוקות זה ככה, אחרי שמוצאים בגד מסוים אהוב שכבר חשבנו שאבד לנצח, תמיד, אבל תמיד, מסתבר שהבגד כבר קטן על התינוק הנוכחי.

יא, אני קוראת ומרגישה רגשי נחיתות על הסדר בביתי.
לא הולכים לי לאיבוד כפיות או מזלגונים.
הבעיות היחידות שקורות לקופסאות ולמכסים מפלסטיק הן כשאחד החלקים פשוט נשבר (זה פלסטיק זול ממשהו שנקנה בסופרמרקט בתפזורת).
אין לי בעיית גרביים, אלא אם כן הינוקא "עשה סדר" בערימות הכביסה תוך כדי מיון, ואז זוג גרביים ייפגש מחדש אחרי שתי כביסות במקום אחרי אחת בלבד, זה הכל.
שום בגד לא הולך אצלי לאיבוד. לא בגדי ילדים, ובטח לא בגדי הריון: בהריון הראשון קניתי שמלת הריון אחת בלבד, בשביל החודשים המתקדמים בשני ההריונות. עד שמגיעים אליה, אני לובשת את הבגדים הלא הריוניים שלי ודי. וגם השמלה הזאת, אני יודעת בדיוק איפה היא נמצאת ולפני שאתרום אותה אני מחכה לשמוע מהחברות שלי שעוד לא ילדו אם הן היו רוצות אותה (כי היא מקסימה ונוחה, וכמובן במצב "כמו חדשה").
אין פאזלים עם חלקים חסרים. אני מאוד מקפידה לאסוף תמיד את כל החלקים של המשחקים של הבכורה, ויודעת בדיוק כמה חלקים יש בכל משחק שלה.
וגם אצלנו מי שעושה את הבלגאן הוא הינוקא...

אצלנו, תתפלאו לדעת שמי שעושה את הבלאגן זו התינוקת...
אביב,
אצלנו מי שמסדר זה דווקא הנכד בן השנה. אלא שהוא חולק על הסדר המקובל עלינו ומסדר הכל מחדש, בהתאם לשיקוליו: מוציא צלוחיות פלסטיק ממגירתן ומסדר אותן יפה זו ליד זו במגירת המחבתות, בודק את סידור הניירות במגירת שולחן הכתיבה של סבתא ומעביר כל נייר למגירה אחרת. קשה לעמוד בדרישות שלו... אבל הוא לא מתייאש, ומסדר כל יום מחדש.

אצלנו מי שמסדר זה דווקא הנכד בן השנה.

אז זהו, שלנו עוד אין פועל זוטר שכזה, את בני הכמעט-שלוש נאלצים לעשות את העבודה בעצמם.
אתמול, למשל, הם רוקנו (בזהירות) ביוזמנתם את כל ארון הצלחות, כדי שנוכל לנקות אותו. יפה מצידם, לא?

אצלנו, תתפלאו לדעת שמי שעושה את הבלאגן זו התינוקת...
טוב, לא הובנתי כהלכה... זה מה שהאחים שלה אומרים. הם מורידים משחק ממרומי המדפים ואומרים שזו היא, או משחקים בלגו 4 שעות, יוצרים יצירות מסובכות ואומרים שזו היא...

או משחקים בלגו 4 שעות.
ומתי זה קורה? באיזה גיל?
כי אצלנו שום דבר לא מחזיק יותר מ4 דקות

<עוגיה היתה ונשארה צוות הווי ובידור למרות שהילדה שלה כבר זזה יפה לבד>

אל תשכחי שהילדים שלי בני 5 ו 6... הלגו יכול להעסיק אותם שעות על גבי שעות.
חכי בסבלנות......

גם לי יש ילד שמתעסק עם לגו, פאזל או חיות פלסטיק בשמך שעה בלי בנשמע ממנו ציוץ. אבל מכל הארבעה הוא היחיד שמסוגל לזה עד כדי כך, אפילו שהוא רק בן שנתיים וחצי.
מצד שני, הוא גם זה שתמיד מסדר את הבית לפי מיטב הבנתו. והוא שונא שאנחנו הורסים לו את הסדר. למשל, מקומו של השעון המעורר הוא בחור שבין המזרון למיטה. הוא מתעקש על זה מגיל שנה, בסבלנות רבה. משום מה, עוד לא הפנמנו את ההגיון שלו.

עוד דוגמאות להגיון מוזר של ילדים ובעלים שרציתי לחלוק:

הילדים עד גיל מסוים אוהבים רק את האוכל שהם צדו או ליקטו בעצמם.

זה אומר שאין להציע להם אוכל, או חלילה להתחנן שיאכלו. זו השיטה הטובה ביותר לגרום להם לשבות רעב. אם את באמת רוצה שילדך בן שנה ועד לו שיאכל, פזרי על השטיח במיה, שימי קציצה על השולחן וזרקי כמה פרוסות לחם ומלפפון בפינות החדר. מובטח לך שהכול יתחסל.

גברים יברחו אם רק תיגיד להם שאת ממש צריכה עזרה, הם כבר ימצאו תירוץ כמו עבודה, למשל. לעומת זאת, אם תגידי- לך, אני אסתדר, הם יגידו "לא, מה, אשאיר אותך לבד עם כולם?" ואפילו אם ילכו יתקשר כל הזמן לשאול אם את צריכה אותם.

הגיון? אין.

שימי קציצה על השולחן

עצה מצויינת אך לא ישימה לבעלי חיות מחמד שאינן דגים או זוחלים. בביתנו, אגב, קציצות נאכלות מהצלחת, מהשולחן, מהרצפה, גם אם הייתי שמה אותן על ערימת מטליות האבק היא כבר היתה מחסלת אותן. קציצות הן לא אבות המזון - הן אב, אם וסבתת המזון.

ואיך מרדדים בצק אחרי שהשיש נקי ואין חשק לגרד את הבצק: או שלוקחים נליון נצמד שמים על משטח העבודה ומרדדים אחר כך מרימים ומספיק סמרטוט לח. או על שולחן פורסים מפת פלסטיק ח"פ, שאחר כך פשוט בולכת לפח. אצל הסבתא מטעמי כשרות יש שעוונית שמממנה גם קל לנקות.

אצלנו, לנקות שיש אחרי רידוד בצק כ"כ קל לעומת הנקיונות הרגילים של אחרי-שמשפריץ-בבישול וכיו"ב (בפרט הניקיון לפני שעובדים עם בצק), שמעולם לא חיפשתי פתרונות כאלה...

מי שעובדת הרבה עם בצק תעשה לעצמה שירות גדול אם תקנה לה שפכטל.
אני מחזיקה שפכטל שמיועד לעבודת מטבח (מלבני, עשוי נירוסטה ויש לו צלע מצופה פלסטיק על תקן ידית). אני חושבת ששפכטל רגיל מחליד.
לא משנה עם איזה בצק עובדים, אם מגיעים למצב שרוצים לנקות את השיש משכבת הבצק הדקה היבשה שיש עליו (או הפירורים המפוזרים או הגושים הקטנים הדביקים, הכל) - עוברים איתו על השיש והוא מגרד את כל השאריות.
אחכ עם סקוטש זה שניה.
או המשך עבודה על משטח נקי מפרורים אבל לא מסובן.
מצוין גם בשביל לחתוך בצק (טח! חתוך) - במיוחד בצקים רכים שסכין לא מרשימה.

מי שלא מגיעה לחנויות מתמחות אבל כן מגיעה לחנויות סכינים יכולה להסתפק בקלף פלסטיק ("קלף" ככה קוראים לו)
עולה 5 ש' בערך וגם עושה את העבודה.

אני מרדדת על נייר אפייה. במקרים קשים - שני גיליונות.

יש לי כזה שמקלף צבע מזכוכית. זה טוב? לא ישרוט את השייש?

אצל הסבתא מטעמי כשרות יש שעוונית.
אפשר לקבל הסבר?
מה עניין כשרות לשעוונית?
זו שאלה אמיתית. אני ממש לא מתמצאת.
לאחרונה יש לי שעוונית, והבעיה היא שנדמה לי שהיא נעשית דביקה בקלות, למרות שאני מנקה בקפדנות כל הזמן.

טוב עוגיה יש לך הזמנה לבוא איתי למר קייק בנתניה השפכטל שלי נעלם אחר כך שמנהל הבנק יצלצל אני מודעת כי להכנס לשם זה להכנס ולהוציא הרבה כסף לאחת כמוני יש לי רשימת קניות ארוכה שם...
ולמה שעוונית כי יש מפה לאוכל בשרי מפה לחלךבי וככה זה אצל הייקים לא חשבתי על זה.

יהודית, אני לא יודעת איפה בדיוק את גרה אבל אני בטוחה שיש חנויות קרובות יותר ממרקייק.
אני ממש מעולה בלשמור אנשים מלקנות שטויות בחנויות כאלה. זה גם עוזר לי לשמור על עצמי (כאילו דגמ"ש כזה).

אמרו לי שב"תבליני הכפר" בראשל"צ יש את כל מה שצריך למטבח. טרם בדקתי את הנושא.

הנה, את הדף הזה בדיוק רציתי להחיות היום.
מומחי ההגיון והאלגוריתמים, אנא עוצו עצה. מהי הדרך הקצרה ביותר לסידור חדר שבו מבולגנים על הרצפה פריטים רבים שכל אחד מהם מיועד לקופסה אחרת שגם מונחת במקום שונה?
האם השיטה המומלצת היא ניקוי איזורי - איסוף כל הפזורה ממטר רבוע אחד, הצבת כל פריט במקומו וחזרה לניקוי מ"ר נוסף? או: שיטוט בחדר וליקוט יסודי של כל חלקי הפאזל של פו הדב, למשל, החזרת הקופסה למקום ואז, בשלבים, איסוף כל החלקים של כל משחק בתורו?

הבעייה העיקרית היא לגייס את המוטבציה הדרושה כדי להתחיל.
אני מביאה במקרה כזה את ההר אל מוחמד -- כלומר, את הקופסאות אל החלקיקים המפוזרים, אם החלקיקים אינם מרוכזים במטר רבוע אחד אני מרכזת אותם לשם -- במגב רצפה, למשל -- ומחלקת לקופסאות השונות, ואז מחזירה את הקופסאות אחר כבוד למקומותיהן.

אני לאחרונה מרכזת במגב רצפה ... (אש"י, חבל שלא התייעצתי איתך בנושא, הייתי מגלה את זה קודם).
אבל אני שיטתית, ולכן השיטה שלי היא: לאסוף לפי נושאים. נגיד, לוקחת את קופסת הפאזל ואוספת הכל אליה. לוקחת את קופסת הלגו ואוספת הכל אליה. את כל הבובות למדף שלהן. את כל כלי הכתיבה לקופסא שלהם. לאט לאט מתחילים לראות מה קורה... וגם, בשיטת הזבובית אני סופרת עד עשר או עשרים ושולחת את הילדה למצוא שלושה או חמישה או משהו פריטים לזרוק לפח עד שאגמור לספור.

ולי יש בעיה לא פתורה: הצלחתי לשכנע את הצעצוןעים השונים להיכנס לקופסאות פלסטיק 6 במספר. הבעיה שהן עומדות במגדל נאה והפעוט לא יכול להגיע אלין בכוחות עצמו. מצד שני, אם כל אחד בנפרד אין מקום לזוז בחדר. מה עושים שגובה חצי מטר מוגבל ברוחבו?

מהי הדרך הקצרה ביותר לסידור חדר שבו מבולגנים על הרצפה פריטים רבים שכל אחד מהם מיועד לקופסה אחרת שגם מונחת במקום שונה?
הדרך שלי:
בשלב ראשון אני על ארבע, אוספת את כל החלקים לתוך סל אחד שלי למיין, או שניים - עם מיון גס (נגיד - פזלים לאחד ולגו לשני). אם נגמר הזמן או הכוח, הסלים האלה נשארים ככה.
בשלב השני אני מסתובבת עם הסלים בין הקופסאות השונות בחדר, ומפזרת כל חלק למקומו.

הבעייה העיקרית היא לגייס את המוטבציה הדרושה כדי להתחיל.
דווקא זה החלק הקל... הסלון שלנו קטן וצפוף והרגשת המרחב שנוצרת כשהוא מסודר בהחלט נותנת מוטיבציה.

_בשלב ראשון אני על ארבע, אוספת את כל החלקים לתוך סל אחד שלי למיין, או שניים - עם מיון גס (נגיד - פזלים לאחד ולגו לשני). אם נגמר הזמן או הכוח, הסלים האלה נשארים ככה.
בשלב השני אני מסתובבת עם הסלים בין הקופסאות השונות בחדר, ומפזרת כל חלק למקומו._
הפזלים של הילדונת נעשים מתוחכמים יותר ויותר (-: אני חייבת לסדר אותם כל ערב ולדוג את כל החלקים התועים מתחת לספה.

אני, מאז שאנחנו צפוף צפוף ביחד, העברתי את רב הקופסאות למקום אחד (הסלון כמובן...) ומתכננת לקנות עוד עגלת קופסאות בקרוב כדי שיהיה ברור שלכל דבר יש מקום. חוצמזה, אני משתדלת להקפיד איתם שאין יותר מדיי דברים מפוזרים על השטיח, כי לא כיף ככה ו"אם אנחנו רוצים שיהיה לנו כיף בבית...." (כן, כן, יוצאים לי כל מיני משפטים בעוונותיי הרבים...
P-: ,)

סדר בחדרי הילדים:
אנחנו בבית כל כמה חודשים עורכים סדר, בודקים את כל קופאות המשחק:
כל משחק שחסר בו חלק הולך לתוך שקית האשפה.
פאזלים - מחזיקים בבית לא יותר מחמש-שש (יש לנו שני חדרי ילדים), את היתר תורמים לגן.
בעיקר לפני ימי הולדת אנחנו עורכים סדר שכזה כדי לעשות מקום למתנות חדשות שיגיעו.
אנחנו מקבלים מהדודים שלי המון בגדים ומשחקים משומשים. וגם אז אותו פטנט, מחליפים את הפאזל הישן שהיה בשימוש בביתנו עד כה (תורמים לגן) בפאזל החדש (המשומש) שקיבלנו מהדודים. כך הילדים נהנים ממשחקים "חדשים" בכל פעם, וגם הגננות מרוצות.
כל צעצוע שבור, בלי יד או רגל, חסר בו חלק, עבר זמנו, מתאים לילדים קטנים יותר = או שנזרק לאשפה או שעולה לבויידעם (לתינוק הבא שיוולד בבוא הזמן).
לחלק ממשחקי הקופסא אין לילדים גישה בלי לבקש מאיתנו (במדף העליון), לכל היתר הגישה היא חופשית,
אבל יוצא שכשאין המון צעצועים, החדר נשמר במצב מסודר יחסית.

סוף השבוע הזה יוקדש לסידור חדר הארונות: אצלנו המצב שם קשה באמת,
החדר הוא קטן מאוד (ממ"ד) ומוקדש לארונות בגדים פתוחים שלנו ההורים ושל סדינים ומגבות, מחסן חומרים לעבודות יצירה, בגדים (משומשים במצב מצויין) במידות קצת גדולות יותר שקיבלנו מהדודים שעדיין לא עולים על הילדים שלנו, נעליים, תחפושות, שמיכות שלא בשימוש כרגע ועוד....

משהו נחמד שראיתי אצל חברים שילדיהם בני 3 ו-5.
בחדר הילדים עומדת ארגונית אחסון של כתר, עם ארבע מגירות פלסטיק שקופות.
על כל מגירה מדבקה עם ציור מתאים: כלי מטבח; כלי עבודה; כלי רכב; כלי נגינה.

חלק גדול מצעצועי הפלסטיק הקטנים של ילדים בגילאים אלה נופלים תחת אחת הקטגוריות הנ"ל, והמדבקות המצוירות מקלות על שיתופם בסידור החדר.

איזה דף מצויין. כיף לדעת שאני לא היחידה שחושבת על הכיוון של הצלחות במתקן היבוש (במתקן עץ של איקאה השלבים יותר קרובים מאשר בשל הום סנטר ובחלק מצלחות המרק ההבדל הזה משמעותי).
לגבי סכינים: הדבר שהכי הורס אותם זה לחתוך על השיש או על צלחת (ולא על קרש עץ או פלסטיק), אבל בחנויות הרציניות אפשר להשחיז סכינים והם יוצאים כמו חדשים (זהירות על האצבעות אח"כ). אני אוהבת את הסכינים של החברה של האולר השוויצרי (VICTORINOX או משהו כזה) הם טובים מאוד לשימוש ביתי רגיל אבל לא יקרים מאוד.
וגם שאלה: איך מורידים את המדבקות עם המחיר/ברקוד? יש לי כמה פריטים שמהם לא הצלחתי עד היום להוריד את שאריות הדבק.

הורדת מדבקות:
אפשר עם אלכוהול, אפשר עם שמן בישול. מספיגים צמר גפן או גזה בחומר ומשפשפים. יורד 10.

הורדת מדבקות:
עם בנזין רפואי.

לבשמץ וכל בעלי הסכינים
אפשר לקנות מתקן עץ שמגן על הלהב אבל שידית הסכין בחוץ. פותר לכולם את הבעיות
<לי אין כזה. אבל יהיה לי פעם>

השחזת סכינים

יש לנו בבית אבן השחזה שקנינו פעם בחנות שמשחיזים בה סכינים. מאז, סכין העבודה הגדולה שלנו מוחלקת בכל פעם שצריך על האבן .

העבודה על הקרש נהדרת ממש.

אפשר לקנות מתקן עץ שמגן על הלהב אבל שידית הסכין בחוץ. פותר לכולם את הבעיות
אני לא אוהבת את המתקן הזה כי חייבים להקפיד שהסכין יהיה יבש כמו עצם כששמים אותו במקום, אחרת המתקן סופג לחות ולאט לאט מרקיב ונהיה שחור ומגעיל.
אני ממליצה (מנסיון אישי) על פס מגנטי שתולים על הקיר מעל השיש ומצמידים אליו את כל הסכינים החדים. מאד נוח לשימוש, רחוק מידיים קטנות וסקרניות, ולא קורה כלום אם הסכין קצת לח. אפשר לקנות כזה באיקאה וזה בכלל לא יקר.

לי יש מתקן כזה כבר יותר מעשר שנים, והוא במצב מצוין. אבל יש לי שריטה לגבי כלים, שחייבים להיות יבשים לגמרי לגמרי לפני שהם נכנסים לארונות ולמגירות, ומבלים לצורך כך כמה שצריך במתקן הייבוש, גם אחרי המדיח, אז זו לא בעיה. הפס המגנטי אכן נראה אחלה.

_הורדת מדבקות:
עם בנזין רפואי._
רעיל על כלי בישול.

אמת הארץ, קמץ גדול. לכן מחקתי לך. תמחקי אחרי שתקראי (אין לך דף בית (-; ).

רעיל על כלי בישול.
רק אם לא שוטפים אחר כך בסבון כרגיל.
ותהייה: הבנזין מתאדה במהירות. מה נשאר ממנו על המשטח המנוקה?

הבנזין מתאדה במהירות. מה נשאר ממנו על המשטח המנוקה?
ה"רפואי"?

ותהייה: הבנזין מתאדה במהירות. מה נשאר ממנו על המשטח המנוקה
לא בטוחה שהכל מתאדה. אלכוהול או אצטון הם חומרים נדיפים לגמרי, אבל נדמה לי שבנזין פחות נדיף ויש בו חומרים שלא מתנדפים כלל. ובכל מקרה, אדי הבנזין בעצמם רעילים, מסרטנים ליתר דיוק. אמנם אנחנו שואפים אותם באופן קבוע בגלל המכוניות אבל בכל זאת חבל לשאוף אפילו קצת בהתנדבות כשאפשר להוריד מדבקות באותה הצלחה באלכוהול או מים חמים...

כתבתי בשמץ עם קמץ גדול

איתך הסליחה

שליחה על ידי Mise* » 17 ינואר 2006, 23:38

_הורדת מדבקות:
אפשר עם אלכוהול, אפשר עם שמן בישול. מספיגים צמר גפן או גזה בחומר ומשפשפים. יורד 10._

ואפשר עם מצית, פשוט וקל. מחממים את המדבקה עם המצית ומיד מקלפים.

איך מורידים את המדבקות עם המחיר/ברקוד?
מרתיחים מים (בקומקום החשמלי?) ושמים את המדבקה בתוך האדים לכמה שניות. יורד בקלות לגמרי וללא שאריות.

מה קורה אם מכניסים סיר חם עם אוכל שזה עתה סיימנו לבשל למקרר ? האם זה מקלקל את התבשיל ? את המזון האחר שבמקרר ?

אבי ילדיי היסטרי לגבי אוכל מקולקל ולא מסכים שאוכל ששזה עתה סיימתי לבשל יישאר להתקרר מחוץ למקרר לכמה שעות. האם למישהו יש רעיון איך אוכל למצוא לכך אישור מגורם "מוסמך" (משרד הבריאות וכדומה)