הרדמת תינוקות

אנונימי

ראו גם:
שיטות הרדמה
שינה של תינוקות
מדור תינוקות ופעוטות.

דיון שהחל בדף על שיטת חמש הדקות:

אשמח לקבל עיצה או כיוון למחשבה.
עוללתי בת 6.5 חודשים (יש לה שני אחים גדולים שישנו טוב יחסית מגיל 8 שבועות) ישנה מעט מאוד מיום היולדה. בחודשים הראשונים המצב היה ממש קיצוני וישנה לעיתים קרובות 4-6 שעות ביממה בתיפזורת, אבל מאחר ומאוד סבלה מהבטן חיכינו בסבלנות. (בדקנו, התייעצנו והמסקנה היתה שההתפתחות תקינה ואין מקום לדאגה). היא לא אהבה להיות במנשא ובטח שלא לישון בו ורוב הזמן ישנה עלי כשאני במצב של דום שתיקה. כל תזוזה שלי מיד גרמה לה להתעורר. מזה כחודשיים היא ישנה איתנו אך ממשיכה להתעורר בתדירות רבה של בין 10 דקות לשעתיים ויונקת למשך פרקי זמן ארוכים מאוד. בעלי מסרב לעבור ולישון על מזרנים וכן מסרב להגדיל את המיטה בכך שנצרף ונצמיד למשל מיטת נוער. מיותר לציין שהצפיפות רבה (מיטה קטנה והגברת מתפרשת לה בהנאה) ואיכות השינה שלי גרועה ביותר. בכל אופן, לפני שישנה איתנו במיטה (כן בחדר) היו פה ושם ימים (לא רבים אומנם) בהם ישנה ברצף 4-5 שעות אך מאז החלה לישון עימנו התופעה לא נישנתה והיא אינה ישנה יותר משעתיים רצוף. פעמים רבות היא גם מתעוררת ומתישבת בו ברגע ואני צריכה להצמיד אותה אלי למצב יניקה על מנת שתחזור לישון. במשך היום דפוסי השינה שלה לא השתנו והיא ישנה 2-3 פעמים ביום לפרקים של 10-30 דקות. עוד אציין שהיא תינוקת סופר סקרנית ופעילה; יושבת, עומדת, זוחלת בכל מקום וכבר מנסה ללכת.
למיקרה שלא הבהרתי את עצמי כראוי, אני מדגישה שוב שהיא ניזונה רק מהנקה.

בעוונותינו נקטנו בעבר עם הבנים (בני 12, 7) בשיטת הדקות, בוורסיות כאלה ואחרות באירועים מסוימים ואני אוכלת את עצמי עד היום על כך. לצערי, בעלי חושב שזו הדרך הנכונה ומשוכנע שאני גורמת נזק ארוך טווח לילדה במדיניות ה"מפנקת" שלי.
אני בעיקר זקוקה לתמיכה בהמשך דרכי וכן לנסות ולהבין אם יש משהו שאני מפספסת ושאולי יכול היה לסייע לעוללתי לישון טוב יותר.

תודה מראש ורק אציין שקראתי את כל דפי הבית בנושא שינה וכן את הספר שהוזכר של פרופ. אבי שדה, לישון כמו תינוק,

פלוני אלמוני אמא לבת 6.5 חודשים - גם אצלנו הילד התעורר בתדירות גבוהה יותר כשישן איתנו. וגם אצלנו לא עברנו למיטה גדולה יותר או למזרנים על הרצפה, מה שהייתי עושה היום אילו הייתי שוב במצב הזה. אני חושבת שלפחות בחלק מהמקרים אם שני מבוגרים+תינוק ישנים בשטח קטן מדי, התזוזות שלהם מעירות אחד את השני. אבל אם זו לא אופציה להגדיל את שטח השינה המשותף שלכם, מה דעתך להעביר אותה למיטה אחרי שהרדמת אותה בהנקה. את יכולה או להרדים אותה אצלכם ואז להעביר אותה למיטה משלה, שיכולה להיות בחדר שלכם כדי שלא תצטרכי ללכת יותר מדי בהתעוררות הבאה שלה, או שתרדימי אותה על מזרן, ואז תעברי לישון במיטה שלך ותשאירי אותה לישון שם.

פלוני אלמונית, אין לי עצה לגבי שינה רציפה.אבל אולי זה פיפי או קקי (את יכולה לקרוא עוד בלגדל ילדים בלי חיתולים). לרוב תינוקות מתעוררים כדי לעשות את צרכיהם.

לגבי נוחות במיטה המשפחתית - לדעתי זה גורם מאוד חשוב. האם דיברת עם בעלך על הנושא, ניסית להסביר לו את הצורך של הילדה (ולדעתי גם שלההורים) בקרבה? יש גם דפים פה באתר על פינוק (אני לא זוכרת בדיוק איפה) אולי תוכלי לקבל שם חיזוקים לדרך שלך - שהיא כמובן טובה בעיני

דיאנה תודה על תשובתך.
ראשית אני רוצה להתנצל ולומר שאיניני פלוני אלמוני כי אם עינת.
באשר לעצתך, הרי שזה לא ניתן לביצוע כי שנתה מאוד קלה. היא מתעוררת תמיד כאשר מנסים להעביר אותה ממקום למקום, מהידים למזרן, כאשר המכונית נעצרת (לאחר שנרדמה בנסיעה) ועוד כהנה וכהנה. מאחר ופרקי השינה שלה מאוד קצרים ניראה לי שהיא אינה מגיעה כלל לשלב של השינה העמוקה -REM. בכל אופן זאת היפותיזה ואני גם לא בדיוק יודעת לאן ההנחה הזו מקדמת אותי.

עינת - ומה עם הרעיון השני, שאת זו שתזוזי ולא היא? תרדימי אותה על מזרן על הריצפה בהנקה, ואחר כך תעברי למיטה שלך. צריך לודא כמובן שהמזרן בסביבה בטיחותית בשבילה. אולי צמוד למיטה שלך כך שתוכלי להתעורר מיד כשהיא תתעורר.
בספר של ד"ר סירס "הורים גם בלילה" יש הסבר איך לזהות את שלב השינה העמוקה שבה אפשר לנתק את התינוק מהשד או להעביר אותו... אני אחפש אחר כך ואכתוב כאן.
האם ניסית להרדים אותה במנשא מסוג over the shoulder? הייתרון של המנשא הזה הוא שאפשר להשכיב אותה במיטה כשהיא בתוך המנשא, ואז אולי לא תתעורר. את פשוט מניחה אותה במיטה בתוך המנשא, מתכופפת ויוצאת מהמנשא. גם זה עבד לא רע עם הבן שלי.

עינת,
למיטב זיכרוני, אז לתינוקות יש אחוז גבוה יותר של שנת REM מתוך כלל השינה שלהם, מה שאומר שמחזורי השינה אמורים להיות קצרים יותר. אז יכול להיות שאין לה מחסור בשנת REM. בכל מקרה אם היא סקרנית ועם מצב רוח טוב אז זה לא נשמע סביר למצב של חסך בשינה (שיש לו תופעות דומות לחסך בשנת REM בלבד).

יש בדיקה פשוטה לראות אם התינוק נרדם לגמרי: להרים את אחת הידים שלו ולהשמיט בעדינות. אם היד נשמטת בלי התנגדות זאת אומרת שנרדם

למיטב זיכרוני, אז לתינוקות יש אחוז גבוה יותר של שנת REM מתוך כלל השינה שלהם, מה שאומר שמחזורי השינה אמורים להיות קצרים יותר
תינוקות ממש קטנים, איני זוכרת עד איזה גיל, שנתם מתחילה בשנת REM, ומחזורי השינה שלהם הם של כ 45 דקות (חצי ממבוגר). בהדרגה השינה משתנה, עד לשינה כשל מבוגר: שנת REM בסוף מחזור שינה שאורכו כשעה וחצי.
נדמה לי, אבל איני בטוחה, שבסביבות גיל חצי שנה, השינה היא כבר "של מבוגר".

מהספר "הורים גם בלילה" של ד"ר סירס -
REM היא שנת החלומות והיא שינה קלה, לא עמוקה. כמו שכתבו לפני, לתינוקות יש הרבה יותר שנת REM משינה עמוקה, ושנתם מתחילה משנת REM, ולא משינה עמוקה כמו אצל מבוגרים. לכן יש להמתין עד שהם יעברו משנת REM לשנה עמוקה לפני שמעבירים אותם, משהו כמו 20 דקות. כשהם נמצאים בשלב שנת REM כל גרוי קטן יעיר אותם, רעש או תזוזה. אפשר לזהות את שנת REM לפי הסימנים הבאים: עיניים פקוחות חלקית, גלגי עיניים נעים בקצב אחיד, נשימה בלתי סדירה, עוויתות בפנים, העוויות וחיוכים, גוף מתפתל. רק 35% - 45% מהשינה איננה REM, ואת הזמן הזה יש "לתפוס" כדי להעביר את התינוק.

השינה הופכת לשנת "מבוגרים" סביב גיל שנתיים-שלוש.

דיאנה, הרעיון של מזרן ליד המיטה שלנו יכול היה להיות מוצלח לולא היא היתה יונקת חלקים נרחבים מהלילה מתוך שינה. היא מתעוררת וממש מחפשת, כל גופה מתפתל ולא נח עד שהציצי שוב מצוי בין שיפתותיה. היא מסרבת לקחת מוצץ שיכול היה להיות פיתרון טוב.

כמו כן, נסיתי להשהות את העברתה מהידים למיטה או ממקום למקום לאחר 20-30 דקות אבל היא תמיד מתעוררת.

על כל פנים שוב תודה לכל העונים.

עינת- גם אצלנו ליונתן יש שינה קלה ביותר. הוא ישן איתנו במיטה והרבה פעמים כאשר אנחנו נכנסים למיטה הוא מתעורר מהתזוזות. את השינה העמוקה אף פעם לא מצאנו. הוא נרדם רק עם ציצי. אני שוכבת לידו ואחרי שהוא נרדם ממש ממש אני קמה מהמיטה.
אולי השינה הקלה היא משהו מולד ותורשתי ? גם אבא שלו כזה

נועה, מעניין אותי לדעת, האם גם יונתן מתעורר בתכיפות ליניקה במשך הלילה. בן כמה הוא?
לא שזה יפתור לנו את הקושי, אבל זה בהחלט מעודד לדעת שיש עוד שותפים בסיפורים דומים .

אצלינו תופעת השינה הקלה ומיעוט השינה בטוח לא הגיעה דרך הגנים. .אנחנו כל הזמן צוחקים ולא ברור לנו מאיפה הגיעה הקטנטנה הזו מאחר וכולנו כולל שני הבנים, חובבי שינה עם יכולות שינה מופלגות גם נוכח רעש מסיבי.

עינת, אמנם זה לא פתרון, אבל לפחות כדי שעכשיו תשני קצת יותר: בצהרים קחי אותה לישון איתך, וככה שתיכן תזכו לקצת יותר שלוה.
לגבי הלילה: האם בעלך מטפל בה בלילה? אם כן, נראה לי שאת צריכה להניח לו לעשות זאת בדרך שלו. אם לא, מן הראוי שהוא יניח לך לעשות זאת בדרך שלך.

יונת, כן, אני משדתדלת לנוח איתה בצהריים (מקסימום 20-30 דקות, כי כאמור אלו פרקי הזמן שהיא ישנה במיקרה הטוב)
יונת, בתשובתך נגעת גם בנקודה סופר רגישה שאני מתלבטת בה רבות. מאחר ואני מרבה לקרוא את דברייך ןבמקרים רבים אני חשה הזדהות עמוקה, הייתי רוצה להטיב ולהבין את כוונתך.
טיפול בשעת הלילה ע"י בעלי לא ממש רלבנטי מכיוון שניתן להרגיע אותה ולאפשר לה לישון רק בהנקה.

האם את מאמינה שאם דרכו של בעלי היא לתת לה לבכות עלי לאפשר לו לנסות ולהרדימה בדרכו, כך שתבכה עד שתרדם (וזה קרה כבר והיה קורע לב מבחינתי וגם מבחינתו). הוא לא משאיר אותה לבד, אלא יושב בחדר בסמוך אליה. הוא גם ניסה על הידים אבל היא משתוללת.
נהגנו כך עם שני הבוגרים ועל כך אני מכה על חטא. אני מרגישה שלא עמדתי מספיק לצידם בכך שאיפשרתי את החלתה של שיטת הבכי . בעלי טען אז וטוען היום ברוח דברייך, שהוא אבי ילדיו , אוהב ודואג בדרכו שלו ועל כן, לא אני ולא אף אחד אחר יכול להיות שופט בר סמכא ולקבוע דרכו של מי עדיפה או נכונה.

היום המצב הוא כזה שלקחתי על עצמי את כל נושא ההשכבה והשינה מאחר ואיני מוכנה לעמוד מנגד בעוד היא צורחת. כן, זה לא סתם בכי אלא זעקות, צרחות בתדר גבוה ביותר ( היכולות הווקליות שלה היו מדהימות מיום היולדה.; בכי שמהר מאוד הופך לצרחות קולניות). צמצמתי כמעט לגמרי את כל הפעילויות שחייבוו אותי לצאת מהבית בערב, אך פה ושם יש לי פגישות / ישיבות בשעות הערב המאוחרות. עד כה היא נשארה עם בעלי וצרחה עד שנרדמה. באותם לילות היא ישנה בהמשך הלילה טוב יותר ולדעתי זה נבע מעצם היותה מותשת מהבכי (מרגיש לי פשוט נורא)
כיום אני ממש בהתלבטות אם לוותר על כל פעילויותי (המועטות שעוד נותרוו שמאוד חבל לי) או לאפשר בכל זאת לבעלי להרדים אותה בדרכו (האמת היא שכפי שהוא אומר אין לו דרך אחרת כי הוא עדין לא יכול להניק ). אני רק רוצה עוד לציין שכאשר היא רעבה היא מוכנה לאכול מבקבוק (אני תמיד משאירה חלב למקרה הצורך) ואף להרדם הירדמות ראשונית, אלא שאז כאשר היא מתעוררת כעבור 20-30 דקות אין דבר שיכול לנחמה מלבד הציצי.

עינת, יונתן בן שנה וחדש. מגיל שבעה חודשים הוא נרדם רק בהנקה. עד גיל 7 חוד' הוא מצץ אצבע. הוא ישן צמוד אלי ובכל התעוררות שלו הוא מקבל ציצי. וזה קורה בין שלוש פעמים בלילה מינ' ולפעמים יותר מעשר. לא יודעת ממש למה אולי שיניים אולי בטן אולי צמא וכו'.
בדר"כ אני לא יוצאת בלעדיו מכיוול שאין שום אפשרות להרדים אותו אחרת. פעם בשבוע אני הולכת להתעמלות וכשאני חוזרת אני מוצאת את בן זוגי עומד איתו כשיונתן ישן עליו במשך שעה שלמה ולא נוח לי עם זה.
פשוט השלמתי עם העובדה הזו ואני יודעת שזה לא לנצח וזה ישתנה.
האם בעלך מוכן לנדנד אותה עליו עד שתחזרי לתת ציצי?
יונתן מתעורר גם כאשר מתיישבים איתו אחרי שהוא כבר נרדם.

אצלינו המצב היה כזה עם הגדולה יותר משלוש שנים - לא ישנתי כמעט בכלל. כל הזמן היתה מחוברת לציצי ובטח שלא עשיתי כלום.
בדיעבד, אני בטוחה היום שהקרנתי עליה את המתח שלי והייתי די היסטרית ממה עושים עם הדבר הזה שקוראים לו תינוקת והיינו במעגל איום ונוראי, למרות שישנו יחד.
היום - נגינה בסירים לא תעיר אותה!
עם השנייה זה די דומה רק שאני יותר שלווה ומהר מאוד היא ניכנסה למסלול. היא גם לא חובבת שינה ורק עכשיו היא מדגדגת לפעמים 3 שעות פעם אחת בלילה. על היום אין מה לדבר - מאוד עסוקה ופעילה. אז אני נמצאת שם בשבילה כל היום עד שהיא תיגדל. אני מקווה שזה יקח פחות מ-3 שנים. היא לא בוכה ורק מתלוננת כשרוצה משהו והיא לביבה שאין-אין-אין.... למות עליה

וברור ששתיהן נירדמות רק עם ציצי (הגדולה כמעט עד גיל 5) וכל רשרוש קטן זה הקפצה.

זה כל כך טוב לדעת שאני לא לבד ובפרט לאור העובדה שכל פעם משהוא אחר מהסובבים אותי יש לו מה להגיד על איך שאני מאמללת את עצמי ואת המשפחה, שלא לדבר על התלות הנוראה שאני מפתחת אצל הילדה. היום חוויתי חוסר אמפטיה מוחלט מחברה טובה והרגשתי שדוקא כל התגובות האלו מחזקות אותי בדרכי. אני נתרמת המון מהאתר ומתגובותיכן. טוב היא צריכה אותי אשוב אח"כ...........

אני יכולה לחזק את ידיך גם כן. בני בן השלוש וחצי היה אף הוא ילד שכזה. היום הוא ישן ללא שום בעיות. זה ענין של אורך רוח. גם אני הכיתי על חטא בענין 5 הדקות, שבה נקטתי עם הגדולים שלי. דפוסי שינה של ילדים משתנים במשך החיים. הענין הוא שאם ההורים כופים עליהם את שעות השינה שלהם, הילדים הרבה פעמים לא מצליחים למצוא לעצמם את הרגלי השינה העצמאיים, ואז לדעתי, נוצרות בעיות שינה.

הי עינת,
נשמע לי מוזר תינוקת שלא ישנה יותר מ-20 דקות. אולי משהו מפריע לה? זה קורה גם אם היא עליך? כל זה אני שואלת בלי קשר לבכי בהרדמה, פשוט אם משהו מפריע לה אז כדאי לגלות מה זה בשביל לטפל בנושא.

לגבי בעלך: יש כאן בחירה שאת צריכה לעשות, אם יותר חשוב לך שהיא תרדם בצורה שנראית לך טובה, או שיותר חשוב לך לצאת או לישון או לעשות דברים אחרים. הנקודה הרלוונטית לדעתי היא שאם את נותנת לבעלך את האחריות לטפל בה, את צריכה לתת לו גם את האמון והסמכות להחליט איך לעשות את זה. כמובן שאת יכולה לתת לו מידע (למשל, אם היא מעדיפה להרדם בחושך או באור), ציוד (חלב, מנשא) או כל עזרה אחרת. אבל בסופו של דבר אם את משאירה אותה איתו אז את צריה לסמוך עליו; אם את לא סומכת עליו אז אל תשאירי אותה באחריותו.

כן יונת, לא רק שזה מוזר אלא מועקה קשה ליוותה אותי במשך חודשי חייה הראשונים כיוון שהיא גם צרחה מסביב לשעון. אל אף שרופאים בדקו אותה ומצאו כל פעם שהכל כשורה לא הייתי שקטה. גסטרואנטרולוג ילדים בדנה ייחס זאת לקשיים של מערכת העיכול וסיפר שילדים שסובלים מקוליק קיצוני מראים דפוסי התנהגות דומים לאלו שהיו אצלינו.

בהמשך כשקראתי את סיפרו של פרופ' אבי שדה (אם אני לא טועה קוראים לספר "לישון כמו תינוק") מצאתי שם התייחסות למחקר המראה קשר בין תינוקות שמאוד סבלו מקוליק לקשיי שינה קיצוניים עד גיל שנה.

דרך אגב, הגסטרואנטרולוג מאוד עודד אותי להמשיך להניק ולהקפיד על התזונה שלי. בעקבות הפגישה עמו עשיתי סלקציה עוד יותר קפדנית על כל מה שהכנסתי לפי ואכן חל שיפור והילדה הפסיקה לצרוח. מאחר וזה קרה סביב גיל 3.5 חודשים, כניראה שלעולם לא נדע אם הפסקת הבכי והצעקות נבעו אכן מהשינוי המוקפד הנוסף בתזונה שלי או מעצם הבשלתה של מערכת העיכול. רק לאחרונה החזרתי בהדרגה את התפריט שלי למצב נורמלי.

לאחרונה, שוב על מנת לנסות ולהשקיט את דאגותי, היא נבדקה גם ע"י רופאה מומחית בהתפתחות הילד ובנוירולוגיה של ילדים. שוב, נאמר לי כמה שהיא מדהימה ומקדימה את ההתפתחות בכמה חודשים בכל המישורים. מחשבה שעלתה שתוכל להיתברר בהמשך יתכן ומדובר על סוג של מחוננות בשילוב עם הפרעת קשב ( כמו בני הבכור ).

לסיכום, כיום הסרתי את הדאגה (כן, וההתעורריות התכופות שלה קורות גם כשהיא עלי), הבנתי שאלו דפוסי השינה של בתי היקרה (וכמה שמחנו ועודנו על כך שקיבלנו בת אחרי שני בנים) וכל שנותר לי הוא לנסות ולראות כיצד מתמודדים ומשפרים את איכות החיים בתנאים הקיימים. הדבר המשמעותי ביותר היה שהעברנו אותה לישון במיטתנו. אומנם מאוד לא נוח לי כפי שציינתי בתיכתובות קודמות ,אבל בכל זאת יש שיפור משמעותי מבחינת שעות שינה שלי לעומת מה שהיה עד לאותו שלב.

אז כאמור, אשמח לקבל עיצות וכיווני מחשבה ואם יונת את חושבת שיש כיוון מסוים שכדאי לבדוק אז אנא אל תהססי להעלות זאת בפני. אני שוב כבר קצת דואגת שמא בכל זאת פיספסנו משהו...........

רק עוד אציין שבלילה יש גם רצף שינה שמעל ל- 20 דקות ולעיתים מגיע גם לכמה שעות (1.5 עד 3 במיקרים ממש נדירים).

הסוגיה המתמשכת והיותר קשה מבחינתי זה בנוגע לבעלי ולאפשרות להשאיר אותה איתו בשעות הערב. בסה"כ אני כן סומכת עליו והוא אכן מנסה כל מיני דרכים להרגיע אותה אבל זה קורע אותי שהיא בוכה כל כך כי רוצה רק ציצי (ולא מטעמי רעב) והוא בעצם חסר אונים. זה קורה רק בשעות הערב המאוחרות כשהיא גמורה מעייפות, במשך היום אין בעיה להשאיר אותה אם צריך והיא נחמדה נורא לכולם כולל לסבתא..........)

יש למישהו עצה בענין הזה?

שוב תודה לכל המשיבים, מאז שהכרתי את האתר לפני כ- 7 חודשים אני מסתייעת בו רבות ונהנית בכל רגע של פנאי לשוטט בין הדפים לקרוא ולהקשיב.....................

שהיא בוכה כל כך כי רוצה רק ציצי (ולא מטעמי רעב) והוא בעצם חסר אונים.

אצלינו המצב דומה בתחום ההרדמה. הבן בן עוד מעט 9 חודשים. המשך היום הוא נחמד לכולם ואפילו יסכים להרדם המנשא על אבא (יקח יותר זמן, אבל ירדם) .
אבל הלילה זה הזמן של אמא. בד"כ משעת ההשכבה ועד שאני הולכת לישון הוא מתעורר מספר פעמים. לרוב ציצי קצר והוא ממשיך לישון. לפעמים מספיק חיבוק והתכרבלות משותפת.
אם במקרה אני במקלחת כשהוא מתעורר לא משנה מה אבא יעשה זה תמיד מגיע לבכי מר שנגמר ברגע שהוא עובר לידיים שלי.
אין לי טענות זה גם נראה לי טבעי וגם מה שהוא התרגל עליו מלידה (אולי אם מהתחלה לפעמים אבא היה בא...)

בפעמים המעטות שיצאתי בערב (פעמיים ליתר דיוק) כשהוא התעורר הוא פשוט נשאר ער עם אבא (לא בוכה) כאילו זו היתה שנה שבמשך היום וכשחזרתי השכבתי אותו לשנת הלילה. אולי זה יעזור לכם?

אצלנו הקטנה גם מאוד חברותית במשך היום (בת שנה וחודשיים) ויכולה להשאר בלעדי שעות.
בעצם היא מסתדרת בלעדיי רק מאז שהיא החלה לגלות עניין רב באוכל מוצק והתלות בהנקה קצת ירדה, כלומר, פחות מחודשיים. עד אז היא אהבה לינוק הרבה ובהתלהבות.
אבל בלילה, גם עכשיו, רק ציצי להרגעה, אחרת היא פשוט צורחת עד שה-ציץ מגיע. מכיוון ששעת ההתעוררות הראשונה היא בדרך כלל סביב 12:00-11:00 בלילה, אני כמו סינדרלה, יכולה לצאת "לחגוג" אבל רק עד חצות (או אם היא מפספסת את השעה הרגילה, עד שמטלפנים להודיע שהיא התעוררה) אני יוצאת לעיתים בערב, אחרי שנרדמה ללילה, אבל רק לטווח שאני יכולה לקפוץ הביתה מייד. כלומר לא מחוץ לעיירה. כבר קרה שהוזעקתי הביתה להניק אותה ואחר כך חזרתי לפגישה.
מבחינת איכות השינה- העיקר שכולם ישנו היטב ולא משנה כל כך איך ואיפה, כלומר: הבית שלנו מאוד קטן, חדר השינה שלנו רוחבו מטר שמונים וחמש, (מרפסת שסגרנו) ושם יש מזרון זוגי פלוס השלמה עד הקיר. אבל זה עדיין צפוף לנו כולם ביחד.בסלון יש לנו ספה שנפתחת למיטה זוגית, ובחדר הילדים מיטת קומותיים, שהמיטה התחתונה היא מזרון רחב על הרצפה. הספקנו מאז שהקטנה נולדה לישון בכל מיני וריאציות, לפעמים הגדול מצטרף אלינו ולא מרגישים, לפעמים הוא מצטרף ונהיה פתאום צפוף ואז אבא הולך איתו לחדר הילדים, לעיתים אמא ואבא מתכרבלים לבדם מול סרט בוידיאו בסלון, בספה שנפתחה. וכשהקטנה רק נולדה, אני והיא ישנו לבד בסלון עד שההנקה נכנסה למסלול.
זה נשמע אולי בלגן, אבל כל המיטות נוחות, והתוצאה- עד היום- כולנו ישנים היטב...
(אגב כשהיא היתה בת 6.5 חודשים עוד לא יצאתי בערבים, אז אולי אני דוגמא איטית במיוחד)

עינת, הרעיון הנוסף היחיד שיש לי לגבי מה יכול להפריע לה זה פיפי. את יכולה להציץ בדף על איך לגדל ילדים בלי חיתולים בשביל לראות במה מדובר. אמנם בגילה סביר שהיא כבר התרגלה לחיתול, אבל מי יודע?
(אגב, אצל בני הצעיר הרגישות לרכיבי מזון שאני אכלתי נמשכה גם אחרי גיל 3-4 חודשים.)

לגבי יציאות, אולי כדאי שתצאי בשעות לפני שהיא מתמוטטת מעייפות? אם זה אפשרי. אם לא, את יכולה לנסות לקחת אותה איתך ולתת לה לישון עליך במנשא. לי זה היה מאוד נוח כשילדי היו קטנים.

לגבי חוסר נוחיות ב-מיטה משפחתית: זה ישתפר פלאים אם תעברו למיטה גדולה יותר.

ועוד משהו: לא ברור לי אם זה רלוונטי, אבל איכשהו כשקראתי את מה שכתבת נזכרתי בדף תינוקות רגישים במיוחד. יכול להיות שהוא יעניין אותך. (ויכול להיות שזה ממש לא שייך, לא יודעת.)

אצלינו הקטנה, 7 חודשים, מייללת עד שמגלים שאדום לה בטוסיק וזה כמובן כשאמא חוטאת לטבעונות ומשתתפת בג'אנק של הגדולה (פלאפל בכלל עושה לה שמות בטוסיק).
היא לביבה לכולם - רק שלא יתקרבו. אמא ואמא ואמא - למה בעקרון הרצף כתוב שתינוקות יכולים להיות גם עם אבא וסבתא? לא שלנו, בעיקר אמא, לפעמים אבא וכל השאר מוקצה. אבל לפחות היא קצת על אבא מה שהגדולה התחילה לעשות רק בגיל 5. בכל אופן, אין לי שום כוונה להשאיר אותה לבד אף פעם לפני שהיא תדע לדבר.

יונת צודקת, כשהקטנה עלינו היא יכולה לישון שעה כמו כלום אבל כשהיא במיטה היא מתעוררת לציצי ואז יש גם עוד 10 ד"ק או יותר של ציצי ואז היא שוב נירדמת לקצת. היא צריכה את חום הגוף שלנו כשהיא ישנה.

פלוני עינת,יכול להיות שיש מתח בלילה בינכם ההורים על רקע דרך השינה שאת בחרת,ציינת שבעלך אינו מרגיש בנוח עם הסידור,בנוסף גם צפוף לכם,וגם הילדה מתעוררת תכופות זה
בוודאי לא תורם ללילות רגועים,יכול להיות שהיא מתעוררת בגלל המתחים,בגלל התקשורת ביניכם. בזמנו ישנו שלושתינו במיטה אחת,וגם בננו היה מתעורר 5-6 פעמים בלילה,עד שהחלטתי שאני רוצה לישון לבד עם הילד וסידרתי לאחר כבוד לאבא שלו מיטה בסלון,
מאז הכול נהיה הרבה הרבה יותר רגוע,הילד מתעורר,אני מאכילה אותו(בקבוק) ובלי דיבורים ותקשורת נוספת בחדר הוא אפילו לא מתעורר אלא אם משהוא מציק לו במיוחד.
בטח קשה לך לאור העובדה שבעלך יכול להשתמש בהתנהגות של הילדה שמתעוררת כראיה לכך שהשיטה שלך אינה נכונה?

כפי שציינתי קודם, אצלנו השינה לא התארכה מעבר ל-20-30 דקות גם כשהיתה חבוקה בזרועותי ואת המנשא היא פשוט לא סבלה (רק כשגדלה קצת הסכימה להיות בפוזיציה עם הפנים כלפי חוץ, אך כך לא יכלה להירדם ).

לגבי היציאות שלי בערבים, אני מודה שכאשר ילדתי כלל לא חשבתי שתהיה לי עם זה בעיה כי עם שני הגדולים הייתי יותר משוחררת, אני מניחה שאולי לאור העובדה שינקו פחות זמן (לצערי. ורק עתה, בשלישית, השכלתי לא להקשיב לאחיות טיפת חלב ....). בכל אופן, לקחתי על עצמי מחויבויות (כולן בהתנדבות ואת חלקן אני ממשיכה עוד משנים קודמות) שקשורות בסוג של פעילות ציבורית / קהילתית, כאן אצלנו בישוב. הצלחתי לדלל ולנווט כך שאני צריכה לצאת בממוצע ערב אחד (20:30-22:30) כל שבועיים שלושה, אבל יכול גם להיווצר מצב שיהיה צורך לצאת פעמיים באותו שבוע. אני מרגישה אחריות לגבי הדברים שאני מעורבת בהם ומרגיש לי מאוד לא נוח להתנער מהכל ולהגיד פוס, אשוב עוד שנה או מתי שלא יהיה.

אממ"פ, נהפוך הוא, מאז השינה המשותפת, חרף אי הנוחות וההתעוררויות עדין כולם ישנים יותר טוב. קודם לכן היה הרבה יותר גרוע. מכירים את הבדיחה "עם העז ובלי העז "? בהנחה שכן (ואם לא אכתוב בפעם הבאה), הרי שלפני מספר ימים כשבעלי שוב אמר שהוא מאוד עייף ומרגיש שהוא ישן מאוד גרוע ( לי זה נראה מהצד שהוא ישן מצויין) אמרתי לו "אבל אמרת שמאז שהיא ישנה איתנו אתה ישן הרבי יותר טוב" אז הוא ענה לי "כן , זה נכון יחסית לימים שעוד ישבת לילות שלמים במיטה חובקת את ענבל בזרועותיך ונשענת על הכריתי שתפס 3/4 מיטה. עכשיו לפחות יש לי יותר מקום כי הכריתי כבר לא "ישן" איתנו ואת כל כך נזהרת על ענבל שאת מכווצת כלך בקצה של המיטה...........

כאמור, אידאלי זה לא, ואם להיות כנה הייתי מאוד שמחה אם בעלי היה מחליט ביוזמתו ומהטעמים הנכונים בעיני, לפרוש לזמן מה לאחת המיטות האחרות בבית אבל את זה אני מרגישה שלא ראוי שאזום. יתכן שאזום בקרוב רכישה של מיטה גדולת מימדים.............

שוב תודה על התשובות ותשומת הלב. אני לא מפסיקה להתרגש כל פעם מחדש ופשוט נורא שמחה על כך שגיליתי את האתר הנפלא הזה.

חגית ל, אני חושבת שאנחנו גרות לא רחוק (אם איני טועה). אם יש לך כתובת של דואר אלקטרוני אשמח לכתוב לך באופן אישי

שליחה על ידי יושי* » 23 מאי 2004, 14:38

החלטתי לשאול כאן את השאלה למרות שהיא קשורה למרבית הדפים בנושא...
הקטנה עוד מעט בת חצי שנה, מתעוררת מס' פעמים בלילה. רוב הפעמים נראה לי שמצמא, ופעם אחת כדי לינוק מרעב. בכל הפעמים היא מקבלת ציצי. היא ישנה איתנו, וגם כשהיא צמאה היא יונקת ולא מקבלת מים. הבעייה היא שהתחיל להיות צפוף - אבל אנחנו עומדים לצרף עוד מיטה. האיש מוטרד מזה שהיא מתעוררת פעמים רבות במשך הלילה וכך שנינו לא ישנים. אני לא ישנה כל כך בנוח עם הנקה בשכיבה, יש לי בעיות גב וזה לא כל כך נוח (ואני מניקה כפי שיועצת הנקה הראתה לי). האם זה נורמלי? הוא התחיל למשוך לכוון שאמא שלו מכתיבה (חמותי ואני שממש, אבל ממש מעלה את חמתי) שלא יקרה כלום אם היא תבכה קצת, שהיא בוכה ממניפולציה ולא תמיד מצמא או רעב... ובכלל, שהיא צריכה להתרגל למיטה משלה. אני, באינטואיציה לא מאמינה, אני בטוחה שמשהו מציק (וזה כבר לא גזים) ולא סתם היא מתעוררת. השאלה אם יש מה לעשות? אני מתנגת לשיטות החמש דקות ודומיהן. אנא ייעצו לי ...

שליחה על ידי דלית* » 13 יולי 2004, 12:10

אני מאוד התנגדתי לשיטת 5 הדקות עד שנוצר מצב של אפיסת כוחות מבחינתי (היתה מתעוררת מקבלת ציצי ונרדת בתדירות גבוהה של שעה-שעתיים)
לאחר כמה יים של סיוט,התינוקת (7 חודשים) למדה להרדם לבד והיום היא מתעוררת רק לאכול כשהיא צריכה.
אני לא יכולה להמליץ על זה כי זה נורא לשמוע את היקר מכל בוכה אבל האלטרנטיבה היתה בלתי אפשרית לתפקוד

רציתי לבקש את חוות דעתכן. בתי בת 8.5 חודשים ונרדמת לבד במיטתה בחושך מוחלט. לרוב לאחר הנקה. מההתחלה היה לי את הרושם שנוכחותנו בחדר (שיר, סיפור, ליטוף וכו') רק מפריעה לה להרדם. היא ילדה מאוד סקרנית ןאם יש משהו להסתכל עליו או מישהו להקשיב לו היא לא נירדמת. אני חייבת להודות שלפעמים היא בוכה מעט (כמה דקות) במיטה. אם אני רואה שאחרי כמה דקות היא עדיין בוכה אני מוציאה אותה, מניקה אותה וכו'. ההנקה נעשיית בחדרה בחושך ולאחר מכן אני מניחה אותה במיטתה בשקט, ללא מילה ויוצאת. כמו שאמרתי, לרוב זה עובד מצוין וללא כל בכי.
לאחרונה התחלתי לחשוש שאולי זה לא בסדר שאני מונעת ממנה איזו רוטינה של השכבה, כמו סיפור, שיר, ליטוף וכד' (אם כי כמובן בהנקה יש הרבה הרבה מגע...). האם החשש שלי מוצדק? אני שוב מציינת שאם אני מנסה להרגיע אותה ולהרדים אותה ע"י ליטוף או מילות הרגעה, הבכי שלה רק מתגבר מאוד מאוד.

ההנחה שלי היא שאם הילדה לא בוכה כנראה שטוב לה כך, אבל אינני בטוחה. החשש שלי בעיקר נובע מכך שהיא מאוד מאוד קשורה אלי וביום בוכה אם אני נעלמת לה מהעין לחלקיק שניה ואני רוצה לודא שאיו חשש שזה נובע מצורת ההרדמה שלה בלילה ...

האם עוד מישהו מכיר את התופעה? האם עוד מישהו מרדים ככה?

נ.ב. - הילדה איננה מוכנה בשום אופן להרדם במיטתנו. ניסינו מספר פעמים בבוקר להביא אותה אלינו, אך היא מייד בוכה ... ילדה הפוכה!

דבר ראשון, גם אגם בוכה אם אני נעלמת מזוית העין שלו, גם ביום וגם בלילה, ככה שזה לא נראה לי קשור לצורת ההרדמה. זה נראה לי טבעי.
אני חושבת שאם היא נרדמת בלי לבכות אז הכל בסדר. התינוקות האלו ממהרים להביע את עצמם. מה שכן, כתבת שלפעמים היא בוכה כמה דקות ורק אז את ניגשת. זה נשמע לי הרבה זמן. כשאגם בוכה אני פונה אליו מיד, בלילה או ביום. לפעמים אפילו הדרך שאני עושה בריצה מהסלון לחדר שינה נראית לי ארוכה מדי

אני לא חושבת שתינוק צריך להרדם בוכה. יכול להיות שלרב אחרי ההנקה היא כבר במצב הזוי כזה, אפילו אם עוד לא עצמה עיניים. היא כבר בדרך לחלום חלומות, אפילו לא שמה לב שיצאת מהחדר, ואין בעיה. אבל אם קורה שהיא לא היתה מספיק הזויה ושמה לב שנעזבה לבד אז בכי הוא צפוי. לא הייתי משאירה אותה לבכות, אפילו אם תוך כמה דקות העייפות תכריע אותה. מבחינתה זה להרדם בוכה, לבד, בחדר חשוך. לא נשמע לי כל כך תורם להרגשת בטחון.
כשאגם מנסה להרדם ובוכה גם לו לא עוזרים ליטופים ושירים. רק ברגע שאני מרימה אותו על הידים הוא משתתק. אני יודעת שההרדמות שלנו הן לא תמיד כל כך קלות (על הידים, עטוף בשמיכה, בחדר חשוך עם מוסיקה שקטה, הולכת ושרה לו עם המוסיקה עד שנרדם. לרב לוקח כעשר דקות) אבל אני שמחה לדעת שהוא נרדם מרוצה ובטוח. אם הוא מתעורר באמצע הלילה בוכה מספיקה יניקה אחת או שתיים כדי שיחזור לישון.
עוד דבר שלא היה לי ברור הוא הילדה איננה מוכנה בשום אופן להרדם במיטתנו. ניסינו מספר פעמים בבוקר להביא אותה אלינו, אך היא מייד בוכה ...
מה זאת אומרת בבוקר? מיד אחרי שהיא התעוררה או לפני שינת הבוקר? בבוקר כשאגם מתעורר הוא לא מוכן להיות רגע נוסף אחד במיטה. הוא מיד יורד (בעצמו!) מהמיטה שלנו, הולך לשוטט, וחוזר אחרי כמה דקות, מטפס ויונק. מה ההבדל מבחינתה אם תרדימי אותה כמו שאת מרדימה (יניקה בחושך) רק שבמקום להניח אותה במיטה שלה תניחי אותה במיטה שלכם? בעיני זה מאד כיף להצטרף למיטה כשיש בה תינוק חמים, רך ומקסים. אני מחבקת אותו ומיד השינה שלו מדביקה אותי. וזה גם הרבה יותר נוח אם יש התעוררות באמצע הלילה (אפילו לא הייתי מתעוררת לגמרי להנקה ובבוקר הייתי זוכרת מאד במעורפל שבלילה הוא ינק).

קודם כל... הבעת תמיכה- נשמע לי שאת מנסה למצוא מה נכון לשתיכן ומה יעזור לבתך... חזקי ואמצי.

דבר שני- אני עוד לא אמא אז אם ההערה שלי מפריעה לך, ומי אני בכלל, תרגישי חופשיה למחוק...
לפעמים היא בוכה מעט (כמה דקות)
אם אני מנסה להרגיע אותה ולהרדים אותה ע"י ליטוף או מילות הרגעה, הבכי שלה רק מתגבר מאוד מאוד.
יש לי שתי מחשבות... אחת, "כמה דקות" זה דווקא "הרבה" בעיני אמהות מסוימות. אולי שווה לחשוב שוב עם עצמך איך את מרגישה לגבי הרדמה בבכי... אולי עמוק בפנים זה קצת מפריע לך? אולי שווה לחשוב על שיטה שונה לגמרי? (ואולי לא. רק משתפת במחשבות)
עוד דבר, הבכי המתגבר כשמציעים לה תמיכה מזכיר לי את עצמי... גם כילדה וגם כיום, ברגע שמישהו מבטא באופן כלשהו (חיבוק, מילים, מבט מבין) את רגשותיי, נהיה לי הרבה יותר קשה לשלוט בהם ולרוב הם גואים לכדי דמעות. כאילו, אני מרגישה רע, ומישהו אהוב בא ואומר לי "את מרגישה רע? זה בסדר, אני כאן אתך" ואז אני חושבת עוד יותר על כמה רע אני מרגישה ואז אני בוכה... (לא שזה רע- זה דווקא טוב לבכות- אבל הרבה פעמים אני לא רוצה ובכל זאת קשה לי לשלוט בעצמי לאור הבעת תמיכה שכזו)
אולי כך גם בתך??

<שולה לא עוזרת במה שמבקשים, אבל מציעה מחשבות קשורות, אולי...>

תודה לכן על העיצות, אבל אני צריכה להסביר - אני אינני נותנת ליובל לבכות בכלל. תחילת בכי הכי קטן ואני כבר איתה אצלה, ולרוב מניקה. בעבר היו מקרים (שניים-שלושה) שנתנו לה לבכות טיפה - כמה דקות, אך לא עוד! העניין הוא שלפעמים יש איזה שהוא חוסר אונים שהילדה מאוד עייפה אך נאבקת בשינה ולי אין איך לעזור לה. כמו שאמרתי היא מעולם לא נרדמה על הידיים (אפילו כשגילה נאמד בימים), אלא אם כן היא יונקת וגם אז לרוב היא צריכה להיות בחדר חשוך ושקט.
אתמול למשל יובל לא רצתה לישון עד אחרי 23:00. בכל פעם שהשכבתי אותה לאחר הנקה היא בכתה ולכן הוצאתי אותה מהמיטה. הנקתי אותה הרבה פעמים במהלך הערב... עד שלבסוף היא נרדמה. העניין הוא שאני חוזרת לעבודה בחודש הבא ואני צריכה שעוד אנשים (מטפלת, בייבי סיטר וגם אבא) יוכלו להרדים אותה.

שלום לכולם . אלה בת החצי שנה נרדמת רק על הידיים בנדנוד. הגב כאב לי ואני חייבת למצוא דרך אחרת לעזור לה להרדם לפעמים אני מנסה אבל אני מרגישה שזה לא שווה את הבכי והתסכול שלה , מבקשת עזרה ושיטות שעבדו מנסיון.

אולי מנשא טוב יעזור?
אגב, היא יונקת? שואלת כי יש תינוקות שנרדמים בהנקה.

אולי על הידיים בישיבה נוחה? על הידיים של אבא? טיול עם מנשא (אבא או מנשא גב)?
יעודד אותך אולי לדעת שזה נורמלי, ושעם הגיל הם מגלים דרכים חדשות להרדם.

אנחנו "גיהצנו" בעגלול וזה עובד יופי לתינוקות שאוהבים להירדם על הבטן...אני מצטרפת להצעת הטיול במינשא...גם טיול בעגלה או בעגלול - שינוי אוירה עוזר...

בני בן ה-7 חודשים מתעורר בלילה כל שעתיים, אני רוצה לציין שהוא יונק לא רוצה מוצץ. אני המוצץ שלו גם במשך היום, בלילה זה הכי קשה אני לא ישנה טוב בלילה וקשה לי לתפקד ביום מכיון שיש עוד ילדים ובית...
איך אפשר להרגיל אותו לישון רצוף הו כבר גדול,

שלום פלוני,
קודם כל אני שולחת לך חיבוק מחזק

. זה באמת מאוד קשה כשהעייפות מכריעה אותנו.
דבר שני רציתי לומר לך כל הכבוד על כך שאת מניקה ומספקת לבנך את מה כל שהוא צריך (זה שהוא משתמש בהנקה גם כמוצץ מראה בעיניי את השימוש שהוא עושה בזה מעבר לאוכל: את הצורך הנפשי בקרבה אלייך, שאת זה את מספקת לו!).

בעניין השינה:
אני ממליצה לך לקרוא את שינה של תינוקות. אומר במילה אחת שרוב התינוקות בעולם לא ישנים לילות רצופים. ככה הם בנויים והבן שלך אינו חריג בזה.
המקרים שבהם את שומעת על תינוקות שישנים רצוף הם ברובם מקרים שבהם התינוק עבר אילוף (ממש אילוף) לפי שיטת חמש הדקות האכזרית

(ראי גם הצד האפל של שיטת החמש דקות - רק כדי להבין למה לא לבחור בשיטה הזו...).

אז מה כן יכול לעזור?
איני יודעת מה סידורי השינה אצלכם אך אני יכולה לספר לך מה עזר אצלנו. אנחנו ישנים כולנו יחד ב- מיטה משפחתית. בתי ישנה צמודה אלי מצד אחד וכך כשהיא רוצה לינוק בלילה (וזה באמת קורה כל שעתיים שלוש), היא מתחילה לזוז ואני מתוך שינה קולטת את התזוזות שלה ומחברת אותה אלי ליניקה. כך קורה שבמשך כל הלילה היא יונקת בדיוק כמה שהיא צריכה ומתי שהיא צריכה - ואני עושה את כל זה מתוך שינה! כלומר אני ישנה לילה מלא - לרוב ללא הפרעה. גם אם לרגע הקצתי מהשינה בזמן החיבור, אני מיד צוללת חזרה לשנתי, כך שבבוקר אני לא זוכרת כלום ומבחינתי ישנתי לילה שלם.
האם משהו כזה יכול לעבוד עבורכם?

בן ה - 8 חודשים שלי אף פעם לא היה חזק בענייני שינה, אבל עכשיו המצב מחריף, ואני אשמח לעצה. הוא מתקשה להירדם ומתעורר המון פעמים אחרי שנרדם. אנחנו ישנים במיטה המשפחתית יחד עם אחיו בן השנתיים וחצי.
הוא הולך לישון בערך בשמונה, ומתעורר בטח 4-8 פעמים בלילה. לפעמים הוא נרדם בחזרה עם ציצי, לפעמים בטפיחות וליטופים, אבל ברוב המקרים הוא נרדם חזרה רק בקפיצות על כדור הפיזיו. בכל לילה יש לפחות סשן אחד של הרדמה בת שעה.

שנת הצהריים שלו גם היא אינה רצופה, הוא מתעורר בבכי אחרי שעה ובד"כ אני מיד מרדימה אותו לשעה וחצי נוספות. לאחרונה אם הוא נרדם עליי ואני מעבירה אותו - הוא מתעורר בהעברה או 5 דקות אחריה. אם אני משאירה אותו עליי - הוא מתעורר תוך חצי שעה לכל היותר. בשנת הבוקר הסיפור דומה.

כל העניין הולך ומידרדר מיום ליום, והקטן ממש מסכן, עייף, וסובל. גם בשבילנו זה לא בדיוק פיקניק. טיפול קארניו סאקרל אצל מטפל נחשב לא הועיל.

יש לי כמה תהיות: אני לא מצפה מתינוק לישון לילה שלם, אבל אני תוהה, האם לדעתכם התעוררויות חוזרות ונשנות וכזה קושי לחזור להירדם הוא משהו "נורמלי", או שזה איזה ביטוי של חיים בעולם המערבי שאני לא מודעת אליו? כלומר, כן, ברור שזה טבעי שיתעורר בלילה, אבל האם זה טבעי שיתקשה כל כך לחזור לישון? אולי זה מעיד על חוזר איזון אצלי, אצלו, אצל שנינו? ואיך אפשר לטפל בזה? פרחי באך? הומאופתיה?

אני חייבת להודות שאני לא בטוחה שיש פתרון למצב, פרט לזמן (מזל שזה ילד שני, אני יודעת שתיכף הוא יגדל ואני אשכח מהבעיות האלה

) ולידיעה ששנת תינוקות היא דבר נזיל, אבל לפחות הוצאתי קצת קיטור, אחרי שבוע קשה במיוחד וסופשבוע שובר שיאים בחינת חוסר שינה.

הי מיצי

משהו שקופץ לי לראש:
תזונה שלו? תזונה שלך?
האם את שותה קפה/תה עם קפאין/אוכלת שוקולד/שותה קולה ?

אני יודעת על בתי שמעט קפאין (פעם לקחתי כמה קוביות שוקולד) משפיע עליה מאוד.

בינתיים.

מיצי!
הצעות
טיהור אנרגטי בחדר
שינוי כיוון הראש של התינוק( לשים לב שהוא לא ישן תחת חלון או מול דלת)
לשים לב שאין יותר מידי צבעים חזקים בחדר והמון משחקים לא מכוסים.
להשכיב עם מוזיקה מאד נעימה
לתת לתינוק לפני השינה תמצית של מליסה או קמומיל או פסיפלורה( להתייעץ עם איש מקצוע)
לשים לב האם הילד מפחד??? כאב בטן????
יכול להיות משהוא אנרגטי או תזונה בעייתית או משהוא רגשי שמטריד
ממליצה מאוד על שיטת אייפק. יש פה באתר המון דפים על השיטה
לשינה טובה ורצופה
אמן

חשבתם, ואני מנסה להתנסח ממש בעדינות כי אני יודעת שזו לא הגישה "המקובלת" פה באתר הזה שהוא לדעתי אולי מאוד טבעי אבל לא ממש פתוח... שלא מתאימה לו לינה משפחתית?
שבהפוך על הפוך כל מה שאתם עושים מחריף את התופעה?

מרדימה אותו עליך ואחר כך הוא מתעורר.
הרדמה בקפיצות על כדור.
מיטה שהוא חולק עם עוד שלושה.

זו רק נקודה למחשבה.

וכן, אני מדברת מניסיון כי אני הייתי שם בהרבה מהדברים.

אפרסקים ואילנה, חשבתי על תזונה, אולי יש בזה משהו. אני מתלבטת מה לעשות בנידון. לא בטוחה בקשר לאייפק. נוטה יותר דווקא לכיוון של הומאופתיה או רפואה סינית, אולי דיקור.

אלמונית - הוא ישן במיטה לבד כל בוקר וכל צהריים - זה לא משפיע כהוא זה על הרגלי השינה שלו. הוא ישן הרבה יותר בשלווה איתנו במיטה מאשר לבד במיטת תינוק - בדקנו.
וההרדמה בקפיצות על הכדור (או בטלטולים נמרצים כשאין כדור) היא בפירוש דרישה שלו, והתנועה החזקה מרגיעה אותו.
אני לא פוסלת את האפשרות שיש תינוקות שזקוקים ללבד שלהם, בני הבכור ישן בחדרנו במיטה משלו למשך תקופה מאד ארוכה כי הוא בבירור ישן שם טוב יותר מאשר איתנו (עבר למיטתנו קצת אחרי הולדת האח), אותו בכור גם נרדם בידיים בינקותו, בלי שום נענוע או קפיצה, אבל דווקא התינוק הספציפי הזה הוא חובב מושבע של מגע מתמיד, חום גוף והרבה תנועתיות.

התחושה הזו של חוסר-אונים מול התינוק המשווע לישון ואני לא מצליחה לעזור לו ממש מתסכלת אותי. אוף!

מיצי _החתולה
אולי תשובתו של צפריר שפרון מה-17.7.05 בדף בריאות ילדים יעזרו לך

יבדקו נא ההורים את נושא האמונה, החרדה והפחדים אצל כל אחד מהם. קושי במעבר מערות לשינה מבטא בהכרח קושי בהסתמכות על הבריאה. בתך משקפת את אלה בעבורכם.

מה לגבי שיניים. אולי זה מאד מציק לו.

מיצי,
אני הולכת להציע משהו שאני מאוד מאמינה בו.
ספרי לי אם זה מדבר אליך.

אני חושבת שמה שאולי יוכל לעזור כאן, זה שבנך ישן כל היום עליך במנשא. כלומר, בתקופה הקרובה, לא להעביר אותו בכלל למיטה נפרדת, אלא רק כשאת מצטרפת אליו לישון (בצהרים או בלילה).

ההיגיון שמאחורי זה הוא פשוט:

ראשית, כתבת בעצמך: דווקא התינוק הספציפי הזה הוא חובב מושבע של מגע מתמיד, חום גוף והרבה תנועתיות.
כתבת גם: לאחרונה אם הוא נרדם עליי ואני מעבירה אותו - הוא מתעורר בהעברה או 5 דקות אחריה. אם אני משאירה אותו עליי - הוא מתעורר תוך חצי שעה לכל היותר
שלישית, ניתן אולי לשער שהוא מתעורר כל כמה דקות כדי לחפש אותך. לבדוק איפה את. זה אולי מסביר מדוע הוא ישן עליך מעט יותר טוב. עכשיו תשאלי, למה הוא לא ישן הרבה יותר מחצי שעה רצופה, אם הוא כבר עליך? כאן אולי זה כוחו של השעון הפנימי שלו. גם הבת שלי, כשהיתה בגילו, היתה מתעוררת בד"כ חצי שעה אחרי שנרדמה להנקה ראשונה של שנת צהריים או לילה. היית מניקה אותה והיא היתה חוזרת לישון.

את בתי נשאתי עלי ישנה בשעות היום עד גיל די מאוחר. משהו כמו 10-11 חודש. והיו תקופות אחר-כך שהרגשתי שכשאני מצטרפת אליה לשנת הצהריים שלה, השינה שלה עמוקה יותר וארוכה יותר. היום זה כבר די התאזן ונדמה לי שהיא ישנה כמה שהיא צריכה בלי קשר אם אני צמודה אליה או לא.
אבל הניסיון הזה המחיש לי באופן אישי, על החשיבות של הצמידות לילד בחודשי חייו הראשונים גם כשהוא ישן בשעות היום.

כך שהייתי מציעה לך לעשות ניסיון:
לנסות את זה לשבוע שבועיים ולראות מה קורה. לראות אם יש איזושהי השפעה.
איך זה נשמע לך?

אפרסקית חביבה, ניסיתי את זה וזה לא עבד. בשלושת החודשים הראשונים לחייו הוא ישן עליי כל הזמן, יומם וליל, כך שזה בהחלט משהו שמדבר אליי, אבל זה כבר לא נוח לו. כשאני משאירה אותו עליי, הוא מתעורר אחרי זמן מסוים ואני לא מצליחה להרדים אותו בחזרה. לא עם ציצי ולא בקפיצות ולא בטיולים ולא בשום דרך שאני יכולה לחשוב עליה.

מזה זמן מה אנחנו מרגישים שיכול להיות שהוא כבר צריך פחות תנועה, ולכן ממחר אני אנסה להרדים אותו בידיים בלי טלטולים, ואני מקווה שזה יפתור לפחות את החלק של ההרדמות, ובעניין ההתעוררויות -נ ראה מה יהיה.

נועה נועה - דבריו של צפריר קצת סתומים לי מדי. אולי אני אבקש ממנו הרחבה. למרות שגם אם זה נכון, נשמע שזה מסוג הבעיות שעד שיפתרו התינוק כבר יהיה פעוט, לא? נשמע כמו בעיה "כבדה". בעניין השיניים - באמת נראה לנו שהוא מצמיח אחת נוספת, אבל קשה לי להאמין שהיא גורמת לו לכל כך הרבה ייסורים. בייחוד כי זו הסלמה של מצב שתמיד היה קיים, והשיניים הראשונות צמחו בלי הרבה בעיות מיוחדות. אם בעוד כמה ימים תצמח לה שן ומצב השינה יפתר, כנראה שצדקת

.

תודה לכן.

בהצלחה!

וספרי איך זה מתקדם.

דבריו של צפריר קצת סתומים לי מדי
ואני לתומי חשבתי שרק אני לא מבינה

גם אני רציתי לבקש הרחבה.

האם כשאת מניחה אותו אחרי שנרדם והוא מתעורר, את מנסה להניק?
הקטנה שלי גם מתעוררת כשמניחים אותה, ואז אני מהר נשכבת מניקה והיא ממשיכה לישון.

מסוג הבעיות שעד שיפתרו התינוק כבר יהיה פעוט, לא? נשמע כמו בעיה "כבדה
לא תמיד. לפעמים ברגע שמבינים משהו ומודעים אליו, הבעיה שהיתה נעלמת.

סיגל ב, חשבתי עוד קצת על מה שכתבת. אדם הוא מאד ילד של אמא, פעמים רבות רק אני יכולה להרדים אותו, בחודשיים האחרונים הייתי באיזה קורס אחת לשבוע וכל ערב כזה היה סיוט לבנזוגי ולקטן, כי ההיעדרות שלי שיבשה עליו את דעתו (בד"כ כן נרדם אצל הבנזוג אם הייתי איתו כל היום). אז אולי יש בזה משהו.

אני אנסה שבוע להמשיך כרגיל בצירוף שיטת הרדמה חדשה, ואם זה לא יעבוד, אני אשקול לנסות שוב שינה על אמא.

קיצרתי כי כמובן ש|יד1|.

נועה, אני תמיד מנסה קודם ציצי, כי אם זה עובד זה הכי קל. היתה תקופה שזה עבד כמעט כל הזמן והיא היתה נעימה ורוויה בשינה

. לאחרונה כבר לא

.

לא התכוונתי קודם ציצי, אלא אחרי שהוא נרדם עליך להניח אותו ואז לתת ציצי.
אצלי לפחות זה עובד.

את מתכוונת, להניח ולנעוץ פטמה בפה בו זמנית? או מיד כשמראה סימני העוררות? את השני אני מנסה, לאחרונה לא כל-כך עובד.
אני שוקלת אם לכתוב פה שביומיים האחרונים חל שיפור לטובה או שאני עושה לעצמי "עין" ככה

.

מיד כשמראה סימני העוררות
בדיוק. אני מניחה אותה , בדר"כ היא מתעוררת. ברגע זה אני נשכבת לידה, חולצת שד היא יונקת וממשיכה לישון.

שלום פני,

שני דברים עולים:
אחד - אם לוקח שעה וחצי להרדים, עדיף להיות ערים שעה וחצי, ורק אז להרדים.
שני - זמן לעצמך. זה לא חייב להיות בלילה. זה יכול להיות בערב או אחרי הצהריים, כשהתנוק במצברוח טוב ויכול, יותר בקלות, להיות עם אבא שלו או עם מבוגר אחר.
שלישי - אולי קשה לך להרדים כי את חושבת "נו, תירדמי כבר!". זה נורא מעיר! כי זה מכניס מתח בשרירים שלך. נסי לקרוא או אפילו לדבר בטלפון בזמן הזה. ככה את גם עושה משהו משלך.

תודה תבשיל קדרה

_אני מתרגלת
וכבר בקושי מתעוררת,
רק מחברת
ומייד שוב נוחרת._

א' בן 10 חודשים. הוא נרדם במנשא תוך טלטולים או הקפצה על כדור הפיזיו. בחודש האחרון, מוכן שרק אני ארדים אותו. אבא לא בא בחשבון (לפחות לא בהרדמה הראשונה של הלילה, באחרות לפעמים כן). כתינוק קטן הוא היה מאד-מאד זקוק לתנועה ומגע בכלל, ובהרדמה בפרט. לאחרונה אני מרגישה שהשיטה הזו כבר לא טובה לו. הוא בוכה, נאבק, אני מרגיעה אותו עם ציצי (לא נרדם על הציצי) וממשיכה, פשוט כי אנחנו לא יודעים אחרת.

במהלך הלילה הוא מתעורר כל שעה-שעה וחצי-שעתיים. לפעמים נרדם שוב על הציצי, בד"כ לא. גם אז זה לא בהכרח ציצי ולישון, לוקח הרבה זמן, בכי וכד'. לפעמים נרדם בליטופים וטפיחות. לפעמים הוא פשוט מתעורר לחיים, אהלן אמא, מחייך ומזחלל לו ברחבי המיטה, ואז צריך לקום, לשים במנשא ולהתחיל את כל הסיפור מההתחלה. אני עדיין לא שבר כלי, אבל החלט יתכן שאני בדרך להפוך לכזה, כי אני לא נרדמת תוך שניה אחרי שהוא נרדם, לוקח לי זמן. אני כל הזמן עייפה, מן הסתם, וזה די מבאס. גם הבכור לא התחיל לישון לילה שלם בגיל חודש, אבל אין מה להשוות.

אני מתלבטת מה לעשות. הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו, הוא "ללמד" אותו להירדם לבד - שזה אומר בעברית להיות לידו, ללטף אותו, ללחוש לו, אבל לתת לו להירדם לבד, גם אם יבכה. מצד אחד, אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות. מצד שני, אני לא בטוחה שאוכל לעמוד בזה. מצד שלישי, אני חייבת לעשות משהו, לפני שאהפוך לזומבי, וגם ברור שא' לא מי-יודע-מה מרוצה מהמצב.

יש לי שתי חברות מאד טובות ויקרות, לכל אחת מהן שני ילדים בטווחי גיל דומים לשלי, ולהן יש דעה נחרצת ומוצקה בעניין: ללמד אותו לישון לבד יהיה לעזור לו. זו האחריות שלי ללמד אותו להירדם לבד.מדובר בשתי נשים שאני מעריכה את אמהותן ואת דעתן. כמובן שבנושא הזה אנחנו לא מסכימות, וברור לי שאין סיכוי שאני איישם עליו את שיטת 5 הדקות או 30 השניות, אבל אני חייבת לומר שכשדיברתי איתן הן נשמעו מאד משוכנעות ומאמינות, בעוד אני חזרתי כמנטרה על "לא מוכנה לעזוב אותו לבכות לבד" ולא הרגשתי שאני מציעה אלטרנטיבה ראויה ומשכנעת ללהט האמונה שלהן בצדקת דרכן (ואגב, שיהיה ברור, זה לא שיש פה מלחמה, הן חברות שלי ורוצות לעזור לי).

עצות? תובנות?

אולי במקום לנסות להרדים, פשוט לתת לו להיות איתך או לידך,לתת לו לזחול סביבך ואם את בעצמך מחליטה לישון פשוט להסגר איתו בחדר,כדי שלא יפגע חלילה ממשהו כשתרדמי.ולהניח כל מיני דברים מענינים עבורו איתם יתעסק עד שיבחר גם הוא להרדם,זה מה שעובד אצלי..הוא פשוט נרדם באיזה שהוא שלב או שהוא נצמד ויונק עד שנרדם.

מיצי היקרה, מדהים שאת כותבת שאת עדיין לא שבר כלי כי אני חושבת שמזמן הייתי מתפרקת... לחיות ללא שינה כלל זה סבל נוראי (יעידו הימים בהם הקטנצ'יק לא מרגיש טוב ולא ישן).
אני לא בטוחה שעצות יעזרו לך כי הרי הן כולן לקוחות מעולמנו הפרטי ונוסו על תינוקינו אשר כל כך שונים...

אני רק רוצה להגיד לך שבעיני זה לא צריך להיות קיצוני לשום כיוון, לא לנסות כל שיטה אפשרית ולהסתובב עם מנשא כל הלילה ומנגד לא לשיטת ה-5 דקות..
שיטה זו בעיני אין אכזרית ממנה, שמעתי על הורים שהביאו את תינוקם לכאלו היסטריות שהתינוקות הקיאו מרוב בכי (שמעתי וכאבתי).אין ספק שהיא עובדת, עוד יותר עובדת השיטה שלא לגשת אליו כלל גם לא לאחר 5 דקות והוא יצרח וירדם לבד (מעייפות). סביר להניח שהתינוק מהר מאוד יפסיק לקרוא לנו אבל לא מכיוון שעזרנו לו ולימדנו אותו להירדם לבד, להרגיע את עצמו, ונתנו לו הרגשת ביטחון שאם ייתקל בקושי אנחנו תמיד שם... אלא מכיוון שהתייאש מאיתנו והבין שכמה שלא יבכה לא יבואו, או יבואו אחרי 5 דק' שנראות כמו נצח.

אולי תנסי לקחת צעד אחורה, ולנתח את המצב? תינוקות צריכים הרגלים, הם יכולים לצפות דברים מגיל כל כך מוקדם שזה מדהים...
אני אישית לימדתי את בני הקט למצוא את האצבעות שלו..וחמותי הרגילה אותו לישון עם חיתול קרוב לפנים (במרחק סביר) החיתול שהשתמשנו בו באותו יום ויש לו ריח של אמא וחלב וכו'.. וזה ממש עובד.
אבל בנך גדול יותר ובהחלט יכול לאמץ לעצמו חפץ מעבר בעזרת קצת הכוונה.. משהו קרוב ומרגיע ספוג ריחות בית ואמא (ולא מרככי כביסה).
יכול להיות שהוא צריך את כל התנועה הזאת דווקא כדי להרחיק את כל הגירויים מסביב, והקושי להיתנתק מהכל ולהיפרד לשינה... התנועה מרכזת אותו ונותנת לו עומק... אולי חדר חשוך,נענוע עדין ביותר בישיבה ,קדימה ואחורה ולחישות באוזן יעשו זאת גם... בהדרגה אפשר לעשות פחות ופחות...
ובכל מקרה תמשיכי להיות חזקה, ומאחלת לך לשנה זו לילות ארוכים של שינה מתוקה...

ציפציף, הוא מיד הולך להעיר את אחיו הבכור כשאני מנסה לעשות את זה.
אמא חדשה, אל דאגה, אין לי כוונה להשתמש בשיטת חמש הדקות. העניין עם התנועה, שאני דווקא חושבת שהוא לא צריך אותה יותר, ולא ברור לי מה הוא כן. בכל מקרה, השורה התחתונה היא שאת צודקת, זה באמת מאד אישי, כל תינוק הוא עולם שלם. התנהלות השינה של בכורי היתה כל-כך שונה.
בכל מקרה, אנחנו ננסה החל מהלילה למצוא איזו שיטת ביניים שתעבוד לטובת כל הצדדים.

מיצי, נשמע כל- כך קשה.
האם יש אפשרות שמישהו ישמו עליו קצת בשעות הבוקר ואת תוכלי לישון קצת?
חוץ מזה כדאי אולי לבדוק אולי משהו מציק לו במהלך הלילה. אולי קר/חם, יתושים, רעב וכו'.

אגב גם תומר שלי היה תינוק שמתעורר כל שעה וחצי בלילה, עד שגיליתי שאני ממהרת לנתק אותו מהציצי ולכן אחרי שעה וחצי הוא רוצה עוד פעם. החלטתי לתת לו עד שהוא יעזוב (או לפחות עד שאני מרגישה שהוא כבר המון זמן יונק), וראיתי שזה עזר. היום (בן שנתיים) הגעתי לנחלה ולמנוחה, והוא מתעורר פעמיים ואפילו פעם אחת (אני לא מאמינה שאני זו שכותבת את זה...)

שולחת חיבוקים לימים טובים יותר

תות, בד"כ שעת העירות הראשונה שלו עוברת עם אביו ואני משלימה קצת. אבל אחר כך אני לא ממש יכולה להירדם בבוקר, ויש לנו שני ילדים, ואנחנו עוד לא משאירים את שניהם עם בייביסיטר אחת (אם מדי פעם שנינו צריכים להיות בלעדי שניהם, קרה אולי פעם אחת- מפצלים אותם בין הסבתות).

לא נראה לי שזו בעיה של קור/חום (התנהג זהה עם יותר ופחות בגדים), אין יתושים, ולא נראה לי שזה רעב - כי לעתים מזומנות מסרב לציצי.

החלטתי לתת לו עד שהוא יעזוב כשהוא יונק במיטה שאנחנו נרדמים תוך יניקה, והוא משחרר מתישהו ומסתובב לצד השני, כך שאני די בטוחה שזו לא הבעיה.

בכל אופן, השיחה שלי עם חברותיי, הכתיבה פה, והסלמה נוספת בשינה של א' (בדיוק כשחשבנו שלא יכול להיות יותר גרוע...), הביאו אותי להבנה שחייבים לעשות משהו בנידון (בנזוגי אומר את זה כבר 3 חודשים

). אני חושבת שהעובדה שאצל בכורי השינה הסתדרה די טוב מאליה (הבעיות איתו היו הרדמות קשות, לא התעוררויות), גרמה לי לחשוב שאם אחכה מספיק, זה יעבור גם כאן.

שוחחתי עם בנזוגי, התווינו תכנית פעולה משותפת, ואני כבר מרגישה הרבה יותר טוב מעצם הידיעה שהנה אנחנו הולכים לעשות משהו בנידון, ואני מניחה שתוך זמן קצר אוכל לזכות בכמה שעות שינה רצופות, שיהוו שדרוג מופלא לחיי

.

תודה לכולכן על החיבוקים והמילים החמות.

אוי,איזה יופי, המון המון הצלחה!!!
תהיו חזקים,מאוחדים ובעיקר סבלניים. ובטוח בטוח זה יצליח.
תעדכני...

זורקת רעיונות מלוא החופן, תחשבי על מה שיכול להיות רלוונטי:

תולעים?
נסי להיזכר - לפני שנולד (ואולי אפילו לפני שהראשון נולד) - האם אתם עצמכם ישנים טוב בחדר הזה? אולי יש חלון מעל הראש, אולי הרחוב עצמו רועש, אולי משהו דומה?
אם את מרגישה שהרגל ה"ידיים" מיצה את עצמו, אפשר לנסות לשלב בהדרגה הרגל אחר. למשל מוזיקה שקטה שתפעילי (בו זמנית עם הידיים), ובהמשך תשאירי רק את המוזיקה.

הוא מיד הולך להעיר את אחיו הבכור כשאני מנסה לעשות את זה

אולי לנסות לתקופת מה לישון איתו בחדר אחר? ואז ליישם את השיטה של ציפציף (אם לא הייתי פועלת כך בעצמי, הייתי הרבה-הרבה יותר חשוכת שינה מאשר עכשיו).

רוצה לחזק את ידייך בעניין ה"לעשות משהו": ברי שלי בן שנה תיכף וגם הוא ישן רע למדי עד עכשיו (וזה עדיין לא לגמרי השתנה) אבל הגעתי לקצה שלי לפני שבועיים בערך והחלטתי ממש מתוך מצוקה שזה כבר נהייה ממש מסוכן ןולא אחראי לתת לי להיות אמא שלא ישנה- וזה לא בגלל שלא עוזרים לי- פשוט שנה שלמה של שינה איומה בלילה גובה את המחיר. אז בקיצור התחלנו את שיטת ההרדמה לבד- והכמעט ציצי של ד"ר גורדון מכאן http://www.drjaygordon.com/ap/sleep.htm
ומעבר לזה שכבר יש ממש שיפור משמעותי הכי חשוב שממש מרגיש לי נכון מה שאני/אנחנו עושים. אני לא רוצה להפסיק להניק את ברי- אני רק רוצה לישון קצת בלילה ולעזור לו לישון טוב יותר וזה בדיוק מה שאני מרגישה שאני עושה- ממש עוזרת לו- אפילו שיש רגעים בלילה שהדרך לשם עוברת במעט בכי, מחאות ועצבים של ברי. אבל הוא תמיד תמיד לאורך כל השלבים הקשים של הלילה/הלילות נמצא או על הידיים או במגע איתי ו/או עם אבא שלו והוא בטוח מקבל כל כך הרבה אהבה ותמיכה רגשית שאין סיכוי שהוא לא מבין את זה - אז זה לגמרי מרגיש נכון. אבל- אני יודעת שעד רגע לפני שהתחלתי את הטיפול בבעיה לא הייתי מוכנה לזה עדיין ועכשיו כן. אז בהצלחה ואם בא לך לשאול שאלות אני אשמח לפרט לך עוד.

אהלן מיצי,
אני קצרה בזמן (עדיין פורקת ארגזים ומסדרת) אז אני אתייחס רק להודעתך הראשונה ולא לתגובות שנוספו אחר כך.

אז קודם כל חיבוק...!

לחיות לאורך זמן בלי שינה סבירה זה ממש ממש קשה!
כל הכבוד לך על מה עשית עד עכשיו.

לאחרונה אני מרגישה שהשיטה הזו כבר לא טובה לו. הוא בוכה, נאבק, אני מרגיעה אותו עם ציצי (לא נרדם על הציצי) וממשיכה, פשוט כי אנחנו לא יודעים אחרת.
מיצי,
אולי כדאי לנסות שיטות חדשות?

הרדמה בהנקה בישיבה (אפשר ליד המחשב!)
הרדמה בהנקה בשכיבה
הרדמה בהנקה בחדר אחר, חשוך/מואר, שקט/רועש, עם מוסיקה/בלי וכו'
הרדמה בטיול במנשא עם מוסיקה/בלי, חושך/אור וכו'

אולי הוא עדיין לא עייף לגמרי?
בזמנו גיליתי על אפרסקית שגם כשמופיעים הסימנים המוסכמים של עייפות, עדיין עובר עוד זמן עד שהיא באמת עייפה ומוכנה לשינה.
היום היא נרדמת בהנקה כשהיא מבקשת, ככה שבכל מקרה היא יוזמת, אבל בתקופה שבה כן הייתי מרדימה ביוזמתי על פי סימניה, עברתי לשיטה שבה אני מנסה להרדים כשאני חושבת שהיא עייפה - ואם זה לא הולך, עוזבת, מרפה. מחזירה אותה למשחקיה, לאווירת הבית ועוזבת את הנושא. אחרי זמן מה, כשראיתי שהיא משדרת שוב עייפות, הייתי מנסה שוב.
אחרי כמה זמן שמתי לב, שכשהיא באמת עייפה ומוכנה, היא נרדמת תוך דקה.
ניסיון להרדים לפני כן, ארך זמן רב.

במהלך הלילה הוא מתעורר כל שעה-שעה וחצי-שעתיים.
זה לגמרי נורמלי - תכיפות ההתעוררויות. ככה זה גם היה עם אפרסקית בגיל הזה.
הבעיה היא בחזרה לשינה. אולי אם ההרדמה הראשונה של הלילה תלך אחרת (בהנחה שתמצאי שיטה אחרת שתתאים לכם), אולי אז זה ישפיע על המשך הלילה?
אולי היום הוא באמת רגיל לתנועה ולפעלתנות ככה שהוא ממש יוצא מהשינה כי הוא מצפה לאקשן?
אולי אם תמצאו שיטת הרדמה רגועה יותר זה ייתן לו השראה להמשך הלילה? (הלוואי!)

הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו, הוא "ללמד" אותו להירדם לבד
בכל מה שקשור לגידול ילדים, אני מאמינה שברגע שאנחנו מתחילים "ללמד" את הילד משהו - בדיוק ברגע הזה - הילד מפסיד משהו מאוד חשוב. אני מאמינה שכדאי לתת לילד להגיע לבד לדברים שהוא "צריך" ללמוד. זה הרי יקרה באופן טבעי. למה להאיץ בזה? הלימוד עצמו צריך לקחת את הזמן שהוא לוקח, והזמן הזה מנוצל למילוי צרכים שונים של הילד. ניסיון "ללמד" אותו, גורם לכך שאותם צרכים "מדולגים" - כלומר לא מתמלאים.
ככה אני מאמינה.

אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות
אני שומעת את לבטייך ומציעה לך להקשיב לתחושות הבטן שלך.

בעוד אני חזרתי כמנטרה על "לא מוכנה לעזוב אותו לבכות לבד" ולא הרגשתי שאני מציעה אלטרנטיבה ראויה ומשכנעת ללהט האמונה שלהן בצדקת דרכן
אני רוצה לחזק אותך במנטרה הזו ולהראות לך כמה מסתתר מאחורי המשפט הקצר הזה שלך:
לעזוב אותו לבכות לבד משמעותו מנקודת מבטו של הילד:

לא מקשיבים לי
לא עוזרים לי
לא מכבדים אותי
לא ממלאים את צרכיי
נוטשים אותי
לא אוהבים אותי

זה מה שהילד יחשוב.
מהמעט שקראתי ושוחחתי עד היום בנושא, אני לא מכירה אף טיעון שמתמודד עם הטיעון הזה בהצלחה.
נסי עם חברותייך וספרי איך היה!

לסיכום,
אני בהחלט חושבת שצריך לעזור לך ולשנות משהו בהתנהלות שלכם - כי כמו שהיא היום, היא לא טובה לכם.
אני פשוט לא חושבת שהמסקנה מזה צריכה להיות: "ללמד" אותו להירדם לבד.
אני חושבת שהמסקנה צריכה להיות: לחפש דרך הרדמה אחרת שתהיה טובה לכולנו.

מחבקת אותך שוב, ואשמח לשמוע מה את חושבת.
@} <מהגינה שלי>

בזמנו גיליתי על אפרסקית שגם כשמופיעים הסימנים המוסכמים של עייפות, עדיין עובר עוד זמן עד שהיא באמת עייפה ומוכנה לשינה
אצלנו זה נמשך כחצי שעה (מרגע שפשוף העיניים/משיכה באוזניים וכולי).

<מהגינה שלי>
איזה כייף לך!

תתחדשו.

פשוט שנה שלמה של שינה איומה בלילה גובה את המחיר אין לי אלא להנהן בהסכמה.
תודה על הלינק, אני מכירה אותו והאמת ששאבנו חלק מזה לתכנית ההרדמה הפרטית שלנו (שנמצאת בעיצומה כרגע

).
טוב לשמוע שיש אצלכם כבר שיפור משמעותי - מעודד. מקווה שגם אני אוכל לכתוב את זה בקרוב.

מוניקה,
אולי תוכלי לפרט קצת על השיטה לטובת אלו שלא קוראים אנגלית?
ומיצי, כשתיהי מוכנה אשמח לשמוע על התכנית הפרטית שלכם...
שתהיה שינה\שנה טובה לכולנו

מיצי,

אני מכירה טוב את חוסר השינה, ההתעוררות בלילה... זה ממש קשה.
ספרי על התכנית שלכם, מקווה מאוד שלאט לאט דברים יסתדרו לכם.

אספר קצת על ניסיוני, למרות שכל ילד ואימא זה ריקוד מיוחד ויחיד

אולי משהו מזה יכול לעזור לך:
אני לעולם לא השארתי את מ' להירדם לבד! חוויתי את זה לילה לילה כתינוקת ועבורי זה קו אדום שלא יעבר.
מה שכן, כבר מאז שהיתה ממש קטנה, והיתה מתחילה להירדם על הציצי היתי מעבירה אותה למיטה ומאפשרת לה את הרגעים האלו של להירדם במיטה. קרובה אליה אבל לא 'רק ציצי'.
כשגדלה, כמובן שזה השתנה, ובעיקר מהרגע שבו היא זזה, לשכב לידה במיטה עד שתירדם הפך להיות יותר ויותר קשה.
מה שלי מאוד עזר היא הידיעה שלוקח זמן לילד להירדם ( גם למבוגר ) , יש שלב כזה שצריך להיכנס לתוכו - מין ריכוז שנדרש על מנת להגיע לרוגע ושינה. אצלנו זה היה מאוד ברור, מ' היא ילדה שזזה הרבה והיא היתה מסתובבת המון במיטה וזה היה יכול לקחת בין חצי שעה לשעה עד שהיתה נרגעת ונרדמת, אבל אני כל הזמן הייתי לידה. מנסה לנוח בעצמי, לפעמים מחבקת, מלטפת, מאפשרת לה את התנועה שלה, את הקצב שלה ויודעת שיש משהו פנימי - תהליך פנימי, שעובר עליה בזמן לפני הכניסה לשינה, שהוא שלה ואני רק שם לידה-איתה. לא מתערבת, לא מפריעה אבל שם אם היא תזדקק לי, שם כדי שלא תעבור את זה לבד ( לבד היא לא היתה מצליחה להיות עסוקה בלהיכנס לריכוז, אלא דואגת וחרדה להישאר לבד, לעזוב ולשחרר )
אני לא זוכרת באיזה שלב בחייה היא מצאה את האצבעות שלי, אבל היום היא לא נרדמת בלי יד ( לא חייב להיות שלי ) זה מרגיע אותה.
מה שחשוב הוא - כמו שאמרה סיגל ב , שהוא ילמד את הדרך שלו, לתת לו להסתובב עד שהוא ימצא את הדברים הטובים עבורו שעוזרים לו להירגע ולהירדם.
ואת שם, צופה ומתבוננת, ומאפשרת לו את מה שהוא מבקש ( ריקוד בלי מילים ).

אני הייתי מציעה לחשוב על השלב של הכניסה לשינה כעל זמן מאוד מאוד משמעותי עבור הילד (ועבור כל אדם) זהו ממש זמן מדיטטיבי של התכנסות פנימה והרגעה של כל מערכות הגוף. יש כאן המון תהליכים מאוד משמעותיים ובכלל לא פשוטים לילד/תינוק, ולכן המון פעמים יש הרבה בכי סביב הזמן הזה, כי הכל שם מאוד רגיש ולא מכוון - כמו צליל צורם ומתוסכל שלא מצליח להתממש.
להירגע ולהתכנס פנימה זהו הרגל חשוב לכל החיים ושווה מאוד להשקיע בו הרבה סבלנות ( דבר לא קל אם אנחנו בעצמנו מאוד עייפים ) לתת לזה משקל וחשיבות.
תינוק מרגיש כאשר אנחנו ללא סבלנות, מחכים 'להיפטר' קצת ממנו לכמה שעות מנוחה, והשינה ידועה כ'מוות קטן ' , אצל התינוק הדברים יכולים להתחבר אסוציאטיבית וליצור פחד גדול ורצון להישאר ער, ולא לשחרר את האחיזה בחיים - בעירות - באימא .

היום מ' כבר גדולה יותר, ואפילו שאני יודעת מתי היא עייפה - אני יודעת שהיא צריכה לרצות את השינה ולכן לעיתים מאפשרת לה להסתובב בבית, סביבנו, אבל בלי שאנחנו 'מתעסקים' איתה ( משחק, סיפור )
זה הזמן שלה עם עצמה - להיסתובב, ואנחנו כבר בענייניו, האווירה והאורות עומעמו, וכשהיא מוכנה לישון היא מבקשת ואז הולכים איתה למיטה. ( ויש עדיין התעוררויות לילה, וכן, לא תמיד חוזרים מייד לישון

)
בהצלחה

סיגל ב ונועה,

אולי כדאי לנסות שיטות חדשות? זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות עכשיו

. אבל דווקא לא בהנקה - הנקה בדרך כלל ממש לא מרדימה אותו (כן מרגיעה אותו), רק במקרים נדירים ומפתיעים הוא נרדם פתאום על הציצי. אתמול התחלנו לנסות תנועה רכה יותר, בישיבה.

אולי הוא עדיין לא עייף לגמרי? טוב, דווקא בזה אני די בטוחה בעצמי שאני יודעת למצוא את נקודת העייפות הנכונה. גם יש לבית שגרה, עם נקודות-שינה ברורות לא' בתוכן. ואם הוא נראה עירני בדיוק בזמן שבו הוא נוהג להירדם, או שפתאום מתעורר לחיים באמצע ההרדמה (הרבה פעמים יניקה נותנת לו כוחות מחודשים, והוא נעשה ערני וצחקני לכמה דקות עד חצי שעה אחריה, גם כשהוא מאד עייף), אין לי בעיה לתת לו את הזמן עד שיראה שוב סימני עייפות.

_במהלך הלילה הוא מתעורר כל שעה-שעה וחצי-שעתיים.
זה לגמרי נורמלי -_ אילו היה מתעורר, יונק וחוזר לישון, או מקבל ליטוף וחוזר לישון, לא היו ההתעוררויות מטרידות אותי כהוא זה. היתה תקופה קצרה ומצויינת במעבר שהוא ינק ומיד נרדם שוב, ואני למדתי להיניק מתוך חצי-שינה ולחזור מיד לישון. העניין הוא שלרוב יש מינימום חצי שעה של ערות בין מחזורי השינה ולרוב הוא גם לא רוצה ציצי, אולי יניקה-שתיים לצאת לידי חובה ואז מתחיל סשן הרדמה.

אני מאמינה שברגע שאנחנו מתחילים "ללמד" את הילד משהו - בדיוק ברגע הזה - הילד מפסיד משהו מאוד חשוב אני מבינה את ההסתייגות שלך מהניסוח, אני אנסה לנסח את זה שוב: אנו מנסים למצוא דרך לעזור לא' להיפרד מההתעוררויות הרבות בלילה, ולמצוא שיטת הרדמה חדשה שתתאים לו, כי די ברור שהשיטה הישנה מטרידה אותו.

_אני רוצה לחזק אותך במנטרה הזו תודה, חביבתי

, אבל את משכנעת את המשוכנעות. ברור לי שאין כיום מצב שרענן או אני נעמוד בזה.

_אני פשוט לא חושבת שהמסקנה מזה צריכה להיות: "ללמד" אותו להירדם לבד.
אני חושבת שהמסקנה צריכה להיות: לחפש דרך הרדמה אחרת שתהיה טובה לכולנו._
צודקת. אמש התחלנו במסע החיפושים אחר הדרך הזו. בכל מקרה, גם כשאני כותבת להירדם לבד, אני לא מתכוונת להשאיר אותו בחדר וללכת, אלא למשהו פחות אקטיבי מלהקפיץ אותו על כדור הפיזיו נניח. בכל מקרה יהיו מעורבים מגע ידינו, מילותינו וכו'.

אני לעולם לא השארתי את מ' להירדם לבד! כתבתי כבר, שאין לי כוונה כזו

.
אני מסכימה איתך בעניין הכניסה לשינה, ואני מכירה את ההתפתלויות הללו היטב - י' הוא בדיוק ככה.

מה שחשוב הוא - כמו שאמרה סיגל ב , שהוא ילמד את הדרך שלו, לתת לו להסתובב עד שהוא ימצא את הדברים הטובים עבורו שעוזרים לו להירגע ולהירדם. מסכימה עם שתיכן. אבל תפקידנו כהורים הוא לסייע לו למצוא את הדרך הזו, ולנסות לכוון אותו לדרכים מסוימות, אם נראה לנו שתהיינה לו טובות, כי הוא לא יודע לבד. הוא יודע :"לא טוב לי ככה" אבל אין לו שום ניסיון שבאמצעותו יוכל לקבוע "אבל טוב לי אחרת", לפני שיחווה את האחרת הזה.

אנחנו הרדמנו את י' בצהריים על הידיים עד גיל שנה ומשהו (גם הוא לא נרדם על הציצי. מן תכונה אופיינית לילדי כנראה:-)) ואז היו כמה ימים שבהם בצהריים התפתל והתפתל בעצבנות בידיי, כולל בכי, עד שנרדם, אם בכלל. בסופו של דבר הבנתי שפשוט לא נוח לו יותר להירדם בידיים. הנחתי אותו במיטה. החוויה היתה לא מוכרת לו, והוא התפתל וייבב, ואני הייתי לידו, איתו, מלטפת ומחבקת ושרה שירי ערש, ואחרי פעמיים הוא כבר נרדם כך בקלות. עד אותו הזמן, היה לנו מאד נוח להרדים אותו בידיים, ולא העלינו בכלל בדעתנו לשנות את זה, עד שהוא החווה בבירור שהוא זקוק לשינוי.

כך גם עם א', היה מאד-מאד קשה להרדים אותו כתינוק רך, והיינו מאד מבסוטים כשגילינו שמה שעושה לו את זה הוא תנועה חזקה במרחב. מבחינתנו, כל זמן שזה עבד, זה היה סבבה, אבל עכשיו ברור שזה לא עובד, ושנת הלילה הולכת ומידרדרת, וברור שגם זה לא טוב, לא לי ולא לו, ואנחנו מנסים לחפש דרך הרדמה אחרת שתהיה טובה לכולנו.

תודה לכן על תשומת הלב והחיבוקים, ואני אעדכן בהתפתחויות.

מיצי מסכימה עם כל מילה שלך... גם אני הייתי מרדימה בנדנודים על הידיים, אחרי שהיה יורק את הפיטמה בעצבנות... הרדמות כאלו נמשכו כל ערב כשעה והיו מתסכלות ביותר. כשהנחתי אותו אחרי האמבטיה במיטה לבד הוא נרדם בשניה... נדהמתי לגלות שתינוקי לא אוהב את כל הגירוים הללו, וגם לישון איתנו הוא לא אוהב ומעדיף לישון לידנו, (לפעמים באמצע הלילה אני גונבת אותו למיטה כי אני מתגעגעת..., אבל באופן כללי הוא אוהב שקט בלי הפרעות).
אבל אם אני מפספסת את נק' העייפות והוא מגיע לעייפות יתר... או אז מתחילה סערה בבית והוא מתחיל לצרוח ולוקח לי הרבה זמן וסבלנות להרגיע אותו, רק בחדר חשוך, בישיבה, לחישות וליטופים..

טוב, אצלנו אין מצב שהוא יירדם בשניה במיטה אחרי האמבטיה

. התברכתם.

מיצי החתולה,
עבר עוד לילה ולמרות שזה צעד קדימה וצעד וחצי אחורה אני עדיין חושבת שעצם הפעולה שלנו- להתחיל לטפל בבעיית השינה- לא מתוך הסתכלות על התעוררויות תכופות כ"בעייה" בפני עצמה אלא פשוט הקושי העצום שזה יצר בחיים שלנו לאחרונה- זה מה שהכי מועיל- ברי ממש מעוניין ואפילו מצליח ברוב המקרים להירדם בעצמו ולא מתוך הנקה (שזה היה המצב עד כה ולכן כל התעוררות דרשה הנקה- 7/8 פעמים כל לילה) ומכיוון שברי עבר לישון במיטה משלו שצמודה למיטה שלנו לפני כחודשיים- גם כן מתוך ניסיון- די מוצלח לשפר את איכות השינה שלו ושלנו- אז הוא מבסוט להחזיק את ידי דרך המיטה ולהירדם תוך כדי שהוא ואני מביטים אחד בשני ואומרים (כל אחד בשפה שלו..) לילה טוב. יש עדיין התעוררויות ואתמול בלילה היתה עירנות לא מוסברת במשך שעתיים... אבל יש גם ממש תחושה של שינוי חיובי ומעין התבגרות. וזה ממש לא ללמד אותו זה ממש לעזור לו להירדם ולישון באופן שהכי נכון לו ולנו- ככה אני רואה את זה ובעיקר מרגישה את זה- בחיים לא הייתי משאירה אותו לבכות לבד או אפילו למחות לבד וזה מעולם לא היה אופציה גם אצלינו ואני מבסוטה שחיכיתי עד עכשיו כי עשכיו זה ממש מתאים- אני ממש בטוחה שברי רק מתעצם מה"עצמאות" הזו שבשינה וכמו שכבר כתבתי הוא מקבל יחד עם זה ולאורך כל הזמן שבינתיים אנחנו מתעסקים בנושא את כל התמיכה הרגשית ממני ומאבא שלו. אז שוב בהצלחה.

קראתי שוב את מה שכתבתי- וחשוב לי למנוע טעות- "כי עשכיו זה ממש מתאים"- הכוונה היא שעכשיו ממש מתאים לעשות את תהליך העזרה בהרדמה לבד (ולא כמו שאולי בטעות הובן- לתת לו לבכות לבד- חס וחלילה!!!)- וזה ממש לא כולל בכי של ברי לבד- אפילו לא לרגע- בשניה שהוא מתעורר אני או אנחנו לצידו והוא על הידיים אם הוא רוצה או פשוט מחובק ומלוטף ואנחנו מדברים איתו בשקט בשקט או שרים לו עד שהוא נרגע וחוזר להירדם לבד.

מוניקה, לרגע ל חשבתי שאת נותנת לו לבכות לבד.
גם אנחנו בתהליך עכשיו, נראה מה יהיה בעוד שבוע-שבועיים. אני אדווח על תוצאות

.

תמרי היקרה בת 4 חודשים, מגיל שבועיים ועד גיל חודשיים ישנה לילה של 6 שעות, החל מגיל חודשיים ועד היום קמה לינוק לאחר 4 שעות שינה ואז מתחיל "הפנינג" של בין שעתיים לשלוש שעות ערות. היא יונקת, מתגלגלת מצחוק, שוב יונקת, כמעט נרדמת ועוד... זה מתיש. אני שומרת על חושך, משתדלת לא לדבר איתה, מניקה במיטה ובל זאת עוברות כמעט 3 שעות עד שהיא חוזרת ממש לישון עוד שלוש שעות בעריסה. מישהי יכולה לעזור לי או לתת רעיון איך לקצר את פרק הזמן הארוך של הערות שלה במהלך הלילה?... תודה

אולי תשאירי את תמרי לישון איתך במיטה? כך כשהיא קמה לינוק אין ממש תהליך של קימה והתעוררות מלאה, את יכולה להניק אותה בשכיבה ולשמור על רצף השינה שלה. אם זה לא יעזור את יכולה להתנחם בכך שזה מצב זמני (אם כי מעייף מאוד) ושתוך מספר חודשים שעות השינה שלה יתאזנו עם שלך.
חג שמח @}

מצטרפת להצעה של רק טוב ומחזקת:
נראה לי שתינוק שישן עם הוריו במיטתם, מקבל מהקירבה הזו הבנה של מהן שעות הלילה שבהן ישנים ומהן שעות העירות. כשהוא לבד עם עצמו בעריסה, בגיל כזה, סביר להניח הוא עוד לא ממש קולט מה יש מסביבו ומבין יותר לאט את סדרי הלינה בבית.
ובכלל זה מאוד מאוד כיף לישון עם התינוק במיטה!
ראי הרחבה בנושא ב- מדור מיטה משפחתית. @}

נראה לי שתינוק שישן עם הוריו במיטתם, מקבל מהקירבה הזו הבנה של מהן שעות הלילה שבהן ישנים ומהן שעות העירות. כשהוא לבד עם עצמו בעריסה, בגיל כזה, סביר להניח הוא עוד לא ממש קולט מה יש מסביבו ומבין יותר לאט את סדרי הלינה בבית.
אני מוחה בתוקף!
אצלי היא ישנה איתי מיום היולדה. כשהיא מחליטה, והיו ימים שהחליטה, ששתיים בלילה זה זמן לצחוק או לעשות גילגולים במיטה, לא שינה שניסיתי להמשיך לישון לידה. נדמה לי שדדוקא מה שקצת הרגיע את עניין היה כשהעברתי אותה לכמה ימים לישון על מזרון למרגלות המיטה, קרוב אבל לחוד. אבל אחרי כמה לילות שביליתי יחד איתה על המזרון הזה, חזרנו למיטה.
ההנחה כאילו במיטה עם ההרים התינוקות בהכרח ישנים טוב יותר היא טעות בעיני. יש לה ולי צורך בקרבה ואני נהנית בסך הכל מזה שהיא איתי, אבל זו ממש לא אקסיומה שהם ישנים ככה טוב יותר. אני בהחלט מכירה גם כאלה שהוציאו את התינוק ממיטתם כי הרגישו שככה יישן טוב יותר וגם אני שקלתי את זה ואולי זה גם יגיע, הכל לפי הצרכים. אני בהחלט בטוחה שיש תינוקות שישנים טוב יותר דווקא לחוד, כמובן אם קשובים להם ונגישים להם וניגשים לקחת אותם כשיש צורך.

ההנחה כאילו במיטה עם ההרים התינוקות בהכרח ישנים טוב יותר היא טעות בעיני
ככל הידוע לי, מחקר הוכיח כי תינוקות שישנים עם הוריהם מתעוררים יותר, אך רגועים יותר במשך שעות הערות שלהם.
מה שכן, הרבה יותר קל לא לקום להנקה, ואם התינוק/ת מחליט להתעורר ולקשקש, אפשר להמשיך לנמנם לידו עד שירדם שוב.

אני לא יודעת מה אומרים המחקרים, מה שאני כן יודעת זה שצריך לבחון כל מקרה לגופו. לרוקדת ולקטנטונת שלה מן המסתם השינה המשותפת לא הוסיפה שעות שינה ולעיטים אף גרעה (למרות שנראה לי שהרוקדת מדברת על תינוקת יותר גדולה מ- 4 חודשים, תקני אותי אם אני טועה). לי ולפצפונת שלי השינה המשותפת עושה רק טוב, אנחנו ישנות לרוב רצוף כל הלילה ום כשהיא מתעורר להנקה היא פשוט מרימה את החולצה יונקת וממשיכה לישון כשהיא מסיימת.
לגבי תמרי אני חושבת שכדאי לפחות לנסות את נושא השינה במיטה המשפחתית כרגע לא תמרי ולא אמא של ישנות בלילה כך שגרוע יותר לא יכול להיות, רק טוב.

לא שינה שניסיתי להמשיך לישון לידה
רוקדת,
אני לא מדברת על משהו נקודתי. אני חושבת ששינה קבועה עם ההורים - לאורך זמן - מסייעת לתינוק להפנים מהר את סדרי הלינה בבית. משהו שאולי ייקח לאותו תינוק ספציפי יותר זמן אם הוא יישן בעריסה. בכל אופן אני מדברת על תהליך ולא על אירוע נקודתי כזה או אחר.

ההנחה כאילו במיטה עם ההרים התינוקות בהכרח ישנים טוב יותר היא טעות בעיני
זה לא מה שטענתי, אבל אם את כבר מציינת זאת, אז נדמה לי שהטענה היא דווקא הפוכה - כפי שכתבה מיצי:
מחקר הוכיח כי תינוקות שישנים עם הוריהם מתעוררים יותר
ממה שקראתי כאן באתר (בשמת נדמה לי כתבה?) הבנתי ששנת תינוקת בנפרד היא אמנם עמוקה יותר, אך זו גם כנראה הסיבה שתינוקות מתים מ"מוות בעריסה", בעוד שבשינה משותפת עם הורים, השינה באמת קלה יותר, אך אין בכלל מקרים של מוות בעריסה (זה משהו שקראתי ממש אתמול באתר של דר. סירס

זקוקה לעזרה .
התינוק בן 4 חודשים מתיש עצמו בבכי היכול להמשך לעיתים כשעה עד אשר נרדם מאפיסת כוחות .
מיום היוולדו הוא לא מעוניין בהנקה אלה לצורך אכילה בלבד .
פעמים רבות מדי במהלך היום הוא דוחה ציצי בעצבנות כאשר אני מציעה לו , או שהוא יונק מעט ונחנק וחוזר חלילה עד אשר אני מבינה שההנקה אינה הפתרון .
בני בכורי ינק מסביב לשעון בהנאה רבה ובהשתוקקות גדולה . וכעת המשנה ליורש העצר דוחה הנקה פעמים רבות לאורך היום .

לא רוצה מוצץ למרות שלא ממש התעקשתי .
שמח במנשא ,אך אני מותשת וממעטה בכך .
כאשר בן זוגי בבית הוא מוציא אותו לטיול קצר בחוץ , לא פרקטי במהלך היום ( לארגן שני ילדים לצורך טיול קצר זה מסובך מדי ).

בפועל , הוא בוכה ובוכה , צורח וצווח .
מנסים ידיים , כסא נדנדה , הנקה , מוצץ , בישיבה , בשכיבה .
היום הנחתי אותו במיטה המשפחתית , שכבתי לצידו בעודו צורח עד אשר נרדם לאחר כ - 45 דקות .

בן זוגי ציין שאולי אנו מפריעים לו להרדם , ומכאן יש להניח לו לצרוח לבדו עד אשר יתמקם לו במיטה ויירדם בכוחות עצמו .
בני בכורי שהיה צמוד לציצי יום ולילה עד אשר אני בכיתי מרב תשישות , וכעת המצב כל - כך שונה .

מה לעשות ? האם לאפשר לו לבכות לבדו ? האם להמשיך לנסות הנקה/ ידיים/מוצץ וכו ?
במובן מסויים קוסם לי הרעיון של תינוק שמניחים אותו במיטה והוא נרדם לבדו . אך הבכי אינו חלק מהעסקה .

באותו הקשר אך מזווית אחרת - ההנקה .
הוא אינו יונק ביעילות .
תמיד נחנק , דוחף , משתעל , חוזר לינוק .
ההנקה אינה נינוחה ומהנה ,
זה כך מיום היוולדו .
אנו מגדלים ללא חיתולים כך שכמות הפיפי והקקי הנראית לעין מעידה על הנקה מספקת .
ניסיתי פורמולה מתוך תחושה של דחייה . את הפורמולה דחה .
האם זה תינוק שלא אוהב לאכול ?
מה לעשות כדי לא ליצור מתיחות סביב זה ?
האם תתכן בעיה פיסית הקשורה לדחיית ההנקה ?
מדוע הוא לא נהנה מהיניקה ?
רוצה להניק הרבה זמן , אך אני בספק אם אוכל להמשיך כך זמן רב .

זקוקה לעצה .

_הוא אינו יונק ביעילות .
תמיד נחנק , דוחף , משתעל , חוזר לינוק .
ההנקה אינה נינוחה ומהנה ,
זה כך מיום היוולדו ._

אולי בכל זאת, יש בעיה עם ההנקה. ראית יועצת הנקה מאז הלידה?
אם לא, אני ממליצה לך בחום לפנות בהקדם ל-יועצת הנקה מוסמכת.
יש לי הרגשה שיהיה לה הרבה מה לתרום לך ושיחול שינוי אמיתי בעקבות זה.
בהצלחה!

שולחת לך בינתיים חיבוק מחזק. זה נשמע מאוד קשה מה שאתם עוברים!