לא הולכת לבריתות

אנונימי

המשך של דיון מהדף מילת תינוקות

אפשר גם לא להביא ילדים למקומות כאלה
אני לא מבינה גם למה להביא מבוגרים למקומות כאלה... אני לא הולכת לבריתות.

ואם זו חברה טובה שרוצה שתשמחי איתה, מפני שעבורה זו שמחה? מה את עושה אז?

אכן. גם אני הפסקתי ללכת לבריתות. אבא שלי מחרים בריתות כבר לפחות עשרים שנה.
פעם הייתי הולכת בגלל שזה היה חשוב להורים.
אם יהיה לי אירוע כזה בקרוב, אני חושבת שאגיד שאני לא הולכת לבריתות, כי אני לא מסוגלת להשתתף בשמחה כשהתינוק סובל.
לכל מי שרוצה למול אני מייעצת מאז ומתמיד להזמין מוהל הביתה וזהו.
זה נראה לי מזעזע לרקוד על הדם.
ואגב, גם חמי חושב ככה, אף שהוא לגמרי בעד ברית.

גם אני לא הולכת לבריתות. אני מסבירה שזה מאד קשה לי להיות נוכחת בארוע כזה ומתנצלת. בברית האחרונה במשפחתי חשבתי שאם אגיע לאחר החיתוך זה לא יהיה נורא, אבל זה היה נורא ואיום. מאז החלטתי לא להגיע בכלל לארועים כאלה, להתנצל כמיטב יכולתי, ומי שיבין יבין.

האמת, שאני דווקא מאד בעניין של באמת לראות מה קורה שם, לא שאני הולכת הרבה, אבל יוצא לי מדיי פעם, בד"כ בבתים. בעצם, מאז שהייתי ילדה, לא זוכרת שהייתי ב"ארוע" ברית באולם וכאלה.
משום מה עמניין אותי באמת לדעת מה הסיפור, דווקא בגלל שאני נגד, נגד, נגד לבצע ברית. חשוב לי להסתכל על התהליך בעיניים פקוחות לחלוטין ומשם לבחור שוב ושוב את הבחירה שלי. וגם איכשהו חשוב לי לתת לתינוק את האנרגיה התומכת גם במקום הזה הקשה והכואב. כי בד"כ מי שנמצא שם וממש מסתכל זה הגברים. בפעם האחרונה שהייתי, הייתה גם עוד חברה שהסתכלה וגם בין הגברים חלק הסיתו מבטים (בדקתי). אז אם כבר בחרו הוריי הילדון בדבר (הנוראי בעיניי) הזה, אז הוא צריך את כל התמיכה (כן, כו, גם אנרגטית) שהוא יוכל לקבל!

ואם זו חברה טובה שרוצה שתשמחי איתה, מפני שעבורה זו שמחה? מה את עושה אז?
שגית, חשבתי שמבינינו אני זו שפולנייה (-:
Frankly, my dear, I don't give a damn. אם היא חברה כ"כ טובה, היא כבר מכירה את דעותי ולא מצפה לשום דבר אחר. אני יכולה בקלות לראות את עצמי לא מופיעה גם לבריתות של אחיינים שלי (הייתי באחת לפני שעמדתי על דעתי, וארבעת האחרים נקצצו בחו"ל).
והאמת, שגם לרוב האמהות זה קטע קשה מאוד, והן לא בדיוק עסוקות בצהלה בזמן האירוע. קשה לי לדמיין מישהי שהיא חברה שלי שלא תרגיש ככה.

חברה שלי אמורה ללדת בקרוב, ולמרות שאני מקווה שהם יעשו את הברית בבית ואת המסיבה באולם, יש לי תחושה שזה יהיה כ"מיטב המסורת" (פחחחחחח), באולם. יהיה לי קשה להגיע, והבור ביננו יהפוך לתהום.

אני חושבת שאפשר למצוא את דרך הזהב בין לשמור על קשר ולכבד אנשים שחשובים לנו (ואם אני לא טועה לכולנו יש חברים שמלים את ילדיהם ועדין חשובים לנו ואהובים עלינו).
לחברות שלי, שמכירות את עמדתי, מותר לחשוב אחרת ממני, מותר להן גם לרצות שאני אגיע לאירוע שבעיניהן הוא חשוב.
אני חייבת להודות שבשנים האחרונות אני כמעט ולא עומדת בקונפליקט כי המסיבה מופרדת מהברית, אבל, במידה ולא, אני מגיעה אחרי. לפחות בשביל להוות תמיכה.
אני חושבת, שזה חלק מלהיות חברים של אנשים -לתמוך גם כשלא מסכימים לדעותיהם. אני ציפיתי בדיוק לאותה הבנה מהחברים שלי כשהחלטנו החלטה "תמוהה" לא למול.

נעה, זה שאני לא הולכת זה לא רק מתוך מחאה. ממש עושה לי רע להיות שם. פעם הלכתי בטעות לברית, היינו בטוחים שזו רק המסיבה, כי זה היה כשהתינוק היה בן שבועיים או משהו, ואיך שאני נכנסת - המזבח הזה עומד לי מול העיניים בפעולה. יצאתי החוצה עד שהטקס נגמר, אבל היתה לי בחילה עוד הרבה זמן אחר כך. אני תומכת במובן זה שאני מעודדת הרדמה, מפנה למוהלים מומלצים, נותנת טיפים בענייני קירבה, הנקה לפני ואחרי, שימוש ברסקיו וכו'. להיות נוכחת שם זה הגבול שלי.
ושגית, זה בן ראשון שלה? אולי תנסי להמחיש לה שהיא לא ממש תיהנה מן המסיבה ככה, ושעדיף גם לחכות עד שהתינוק יהיה גדול יותר (בעיקר בחורף!) לפני שחושפים אותו לנוכחות של כ"כ הרבה אנשים?

ילד שני, בן ראשון. אני יכולה לדבר מהנסיון שלי, אבל נראה לי שאני עומדת מול קיר.

אני מסכימה שזה מזעזע. גם אני לא עומדת במראות האלה. ואני שואלת אלף פעם לפני, אם זה הולך להיות אירוע עם ברית. ברגע שזה עם ברית אני עושה כניסת איחור אופנתית.

בדיוק אתמול הזכיר לי חבר, שעומד להיוולד לו בן שלישי, שניפגש בברית.
אמרתי לו שאני לא הולכת יותר לבריתות.
למזלי, קרובה שלי (בן רביעי בדרך) כבר למדה להזמין את המוהל הביתה.
וחבר אחר (בן חמישי בדרך) לא יזמין אותי.
ככה לא אצטרך אפילו לסרב...

שליחה על ידי Talila* » 29 אפריל 2005, 08:02

My nephew was born 2 months early. My sister delayed his circumcision on purpose to make sure that I will be in Israel when it happened. She knew how I felt about it, but manipulated me anyway. I went, because I didn't want a fight with my sister. I did leave the hall during the actual cutting. My sister complained that I wasn't dressed festive enough. While I didn't intend it, it did give me some satisfaction that I didn't appear festive like the rest of my familty. Needless to say, y poor nephew cried his little heart out for a long time after. So did my sister, but now, 5 years after, she insists that 'it was nothing' and is proud(!) of the 'beautiful job' that the mohel did. x
Grrrrrrr

גם אני לא הולכת לבריתות, וגם לא הלכתי לאלה של האחיינים שלי.

כאילו מה הקטע לא ללכת?

כי זה טכס מזעזע (באופן טבעי ככה אני מרגישה)
אוכלים בזמן שתינוק עובר טכס מכאיב ולטעמי לא אסתטי.
בדרכלל המון אנשים (יותר מעשרים שאפשר לספור בידיים זה המון)
כן הלכתי לבריתות של אנשים מאד קרובים. (זה היה לפני באופן)
מאז לא הלכתי. אולי לא אלך אף פעם.

הממ

למרות שעדיין אין לי דיעה נחרצת נגד או בעד אני נמנעת ככל האפשר מבריתות. מהסיבה הפשוטה שגם אם מישהו בחר במנהג הזה, כמו שציינה מישהי פה (בשמת?) לרקוד על הדם זה כבר טו מאץ'.
אני זוכרת שכנערה תמיד הייתי חושבת על התינוק המסכן שרק עכשיו עבר זעזוע נפשי ופיזי והוא צריך את האמא שלו לידו רגועה לחלוטין, צריך שקט, טמפרטורה נעימה שתקיף אותו, מאלחש כלשהו, וןבעיקר סביבה מקלה ככל האפשר.
אולם הארועים זה בדיוק האנטיתזה לכך. ההורים לחוצים ונרגשים. המולה תמידית סביב התינוק, טמפרטורה מקפיאה בדר"כ, ווליום מטורף של דיג'יי אנרגטי. בקיצור הסיוט בהתגלמותו בלי קשר להאם זה כן או לא ברית. לפעמים מתחשק לי לשאול את ההורים, אם הם היו עוברים חיתוך כזה אם היו מעדיפים שזה יתבצע בפרהסיה עם כל התנאים הנ"ל. מעניין מה תהיה התשובה...
ללמרות כל אלה למשפחה קרובה וחברים מאוד קורבים אני מגיעה בלי היסוס. אני מבהירה את עמדתי, מנסה להשפיע, אבל מכבדת לגמרי את הבחירה ומגיעה להשתתף במה שקרוביי מכנים "שמחה". אם אני אהיה בבית זה לא ימנע את האקט, אם אני אהיה שם, זה יעשה טוב לכמה אנשים (ולפעמים קצת קת לתינוק).
מה שכן אני מהרהרת בעניין אחר. למשל אם היה מדובר בשבט מרוחק במקום שכוח אל היה קל להרבה אנשים פה לקבל את השונות, ולכבד את המנהג ה"ברברי".
אממה, כשהשכנה, חברה או אחות מבצעות את זה, אולי הסובלנות לשונות מתפקעת ? אולי ממקום לא מודע של "זה לא שהם חיים בצד השני של כדור הארץ, הם פה, כל כך דומים לי, ואם הם לא חושבים כמוני בעניין כל כך מהותי (בעיניי), אני לא הולכת! " ?
קצת כמו היחס של אנשי שמאל רבים לאוכלוסייה הערבית מעבר לגבול. הדיכוי, חוסר השוויון, חוסר האנושיות גורמים להם לצעוק גוואעלד. ערכים כמו קבלת האחר, הכרה בשונות, אהבת אדם באשר הוא אדם צועקים מכל האג'נדה שלהם. אבל כשמדובר בסובלנות לאחרים שהחיכוך עימם הוא יומיומי, הלכה למעשה, כמו הדתיים פה מתחת לבית, או במקרים אחרים לשכן מתרבות אחרת (מזרחית, רוסית, אתיופית, העסקת עובדים זרים בשכר מצחיק ועוד) הסבלנות לשונות מטשטשת או הולכת לאיבוד.
סתם מחשבה שעברה לי כרגע ולא ביקורת, האשמה או כל צרה אחרת , הרי שגם אני נמנעת מבריתות ככל האפשר.

קצת כמו היחס של אנשי שמאל רבים לאוכלוסייה הערבית מעבר לגבול. הדיכוי, חוסר השוויון, חוסר האנושיות גורמים להם לצעוק גוואעלד. ערכים כמו קבלת האחר, הכרה בשונות, אהבת אדם באשר הוא אדם צועקים מכל האג'נדה שלהם. אבל כשמדובר בסובלנות לאחרים שהחיכוך עימם הוא יומיומי, הלכה למעשה, כמו הדתיים פה מתחת לבית, או במקרים אחרים לשכן מתרבות אחרת (מזרחית, רוסית, אתיופית, העסקת עובדים זרים בשכר מצחיק ועוד) הסבלנות לשונות מטשטשת או הולכת לאיבוד.

אכן, סטריאוטיפ נפוץ שעוזר ללא-שמאלנים להצדיק את התנהגותם. אבל זהו סטריאוטיפ משולל יסוד. על סמך מה את מסיקה שלשמאלנים חובבי ערבים אין סובלנות לשכן מתרבות אחרת או שלא אכפת להם מהעסקת עובדים זרים בשכר מצחיק? זהו רעיון שמשולל עיגון במציאות. האנשים שאני מכירה שפעילים בארגונים כמו תאעיוש, פעילים גם ב"קו לעובד", "פעולה ירוקה" וכדומה.

כמו כן, אין שום גיון במשפט:
_למשל אם היה מדובר בשבט מרוחק במקום שכוח אל היה קל להרבה אנשים פה לקבל את השונות, ולכבד את המנהג ה"ברברי".
אממה, כשהשכנה, חברה או אחות מבצעות את זה, אולי הסובלנות לשונות מתפקעת ?_
מה שונות? איפה שונות? אחותי, זהה לי במטען התרבותי שלה. גדלה באותו מקום, אותם הורים ואותם ערכים. היא עושה ככה ואני עושה אחרת. אני לא חייבת לפעול כמוה, והיא לא חייבת לפעול כמוני. אני מכבדת את השונות שלה, מבלי לכבד את המנהג שמאחורי המעשה. את בעצם אומרת, שאי השתתפות בברית, היא פעולה מתנשאת. אני אומרת שאין שום סיבה שאשתתף במשהו שאני לא מאמינה בו. כלומר, גם הם, צריכים לכבד את השונות שלי. אני אינני באה בשום דרישה לאף אחד. לעומת זאת, מי "שנעלב" ומנסה לגרום לאדם אחר להשתתף בטקס שאותו אדם אינו מאמין בו, הוא זה שאינו מכבד את השונות של אותו אדם. בחירתי לא להשתתף בטקס ברית, אינו מפגין זלזול או אי-כיבוד בערכים של מישהו אחר, אלא כיבוד של הערכים שלי עצמי.
(להבהרה - אצלנו אף אחד לא נעלב מזה שלא באתי לברית).

יום א הקרוב הם הולכים לחתוך את האחיין שלי אצל רופא מוהל (זה לא סותר את שבועת הרופא?)
ואחר כך ללכת לסבתא שלו לחגוג
מצד אחד לא בא לי לבאס אותם מצד שני זה כל כך מגעיל אותי
וגם סבתא שלו מגעילה אותי.
נאי ממש לא יודעת אם לא ללכת ונגיד לנסוע ביום אחר לראות מה נולד להם ?
אני יודעת שהם התלבטו לגבי הברית הקודמת, לגבי האחת הזאת הם כאילו כבר השתמשו בהחלטה שהייתה להם מראש.
אחי השני מבריז כי יש לו בחינות לשכה השבוע , אם אני לא באה אני צריכה לומר את האמת .
מצד אחד אני כועסת עליבם שהם מרחיקים את הצד שלי של המשפחה מהילדים וצד שני אני לא יכולה להנות בארוע כזה . אוףףףףףףףףףףףףףףףף

אבל זהו סטריאוטיפ משולל יסוד. על סמך מה את מסיקה שלשמאלנים חובבי ערבים אין סובלנות לשכן מתרבות אחרת או שלא אכפת להם מהעסקת עובדים זרים בשכר מצחיק? זהו רעיון שמשולל עיגון במציאות

לא כתבתי כל השמאלנים. רק שאני מכירה כמו שכתבתי אנשי שמאל רבים שחושבים כך. הכרות אישית. כך שלא ניתן לומר שזה משולל עיגון במציאות. יש כמה חבר'ה מהתא באוני' וגם חברים קורבים, עם סיסמאות גדולות, מעורבות במפלגה וכו', שההתנהגות שלהם אל מול אחיהם מבית מחפירה ולוקה בדיוק בדבר שאותו הם מגנים בפעילותם למען האוכל' הערבית. זה נשמע רע, אבל זה קיים.

אגב זו היתה רק דוגמא לתופעה. לא הדבר עצמו. למשל דוגמא נוספת היא אותה אמא שמסרבת להשתתף בחתונת בנה מאחר והיא לא מקבלת את החלטתו להינשא בגיל מוקדם/ עם כלה לא לטעמה וכו' . היא גם יכולה לטעון אני אומרת שאין שום סיבה שאשתתף במשהו שאני לא מאמינה בו.
מה שאני חושבת שהאקט הזה ועוד רבים עלולים, עם דגש על עלולים (לא ביקרתי אותך ואחרות) לנבוע מרצון להצהיר משהו בשם האמונה העצמית ופחות על קבלה של השונות.
וכמו שציינתי זה הרהור שעבר לי בראש. כשאני מנסה למצוא את ההסברים ל למה אני לא הולכת יש הרבה סיבות, הכי חשוב לי זה שתהיה לי ביקורת עצמית , לדעת שהסיבה שבגינה אני עושה משהו (כל דבר) היא הסיבה האמיתית ושאני שלמה איתו ולא כיסוי לדבר אחר.

אגב, לעומת זאת, מי "שנעלב" ומנסה לגרום לאדם אחר להשתתף בטקס שאותו אדם אינו מאמין בו, הוא זה שאינו מכבד את השונות של אותו אדם.

אני חושבת שאם לא הייתי מופיעה לבריתות של בני משפחה הם היו מאוד נעלבים. לא הבנתי למה כתבת בגרשיים את המילה נעלב. אי אפשר להתעלם מזה שזה יכול מאוד להעליב מישהו שאנחנו אומרות לו בעצם אי הגעתינו (ולאו דווקא מילולית) שמעשיו הם כל כך נוראיים שאת לא מוכנה לקחת חלק בה, בייחוד שבשבילו הם סמל לשמחה גדולה. זכותך וזכותי לחשוב אחרת מהם. לא חייבים לבוא בשם ההעלבות, אבל אפשר להבין את ההעלבות. (קצת כמו ילד שבוכה כי לא מסכימים איתו. מילא חייבים לא להסכים איתו אבל אי אפשר לצפות ממנו גם לא לבכות, או לבטא את הכאב שלו).

ואני חשבתי שאני היחידה...
עד היום הצלחתי להתחמק בתואנות אלה או אחרות.
יצא לי לעיתים רחוקות להיות נוכחת ואז ברחתי בזמן האמת.
עוד מינקותי הטקס היה עושה לי חררה.
אני זוכרת את הברית של אחי. הייתי בת 4, זה היה אצלי בבית. לא היתה "מסיבה" גדולה.
הייתי בשוק כשראיתי כמה דם ירד, וששמו לו תחבושת.
לא אשכח את זה לעולם.

גם אני
לא הולכת לבריתות

<שנעשה סטיקר? (-;>

מי שמכיר אותי יודע שאני לא הולכת לבריתות עקב הפחדקהל שלי. על הגעלותי ושלילת וחרטה על הברית שנתתי לבצע בבני, אני לא מ'דברת. אני גם לא הולכת לבריתה, חתונות, הפגנות ועוד ועוד. כאמור, פחד קהל.
<שנעשה סטיקר? > חולצות.

נעלב במרכאות, כי יש משפחות בהן הנעלבות הזאת היא פשוט דרך לכפות על בני משפחה אחרים לעשות דברים בניגוד לרצונם, לא רק בהקשר של ברית.
אגב, הדוגא של האמא לא מתאימה. יותר מתאים אמא שמסרבת ללכת לכל החתונות של הילדים שלה, כי היא נגד חתונות, נניח. (באמת נשמע מוזר...משום מה, ברית זה אחרת. אולי בגלל שזה אקט אלים.)

אני, למשל גם נמנעת מללכת לארועים המוניים שאני לא חייבת ללכת אליהם.
נניח - חתונה של מישהו במקום העבודה. ברית/בריתה כנ"ל.
של בני משפחה אני חייבת, אלא אם כן יש לי תרוץ ממש טוב.
בשנות ההתמחות פשוט תמיד היתה לי "תורנות", או שהייתי "אחרי תורנות". וכולם ידעו שאין מה לדבר איתי. גם אם זה היה בני משפחה.
היום זה קצת יותר מסובך.
עדיין - אני לא אוהבת את הארועים האלה.
אין לי פחד קהל. פשוט אין לי הנאה מללכת למקום רועש והומה, בו אין לי אפשרות לבחור עם מי אני רוצה לבלות, ואין לי סיכוי להצליח לשוחח עם האנשים שכן בא לי לבלות איתם, בגלל הרעש.
להפגנות אני דווקא הולכת, כשאני חושבת שזו סיבה מוצדקת. שם חשובה הנוכחות שלי יותר מאשר בחתונות או בבריתות. למרות שאף אחד לא ייעלב אם לא אלך.

יש לי דוגמה,
זה כמו אמא שלא תלך לחתונה של הבת שלה, כי הבת מתחתנת עם גבר שמכה אותה, או לא ללכת לחתונה של בן שקנה כלה ממדינה ענייה, כי האם מתנגדת לסחר בנשים. זה כבר לא נשמע לי מוזר.

שנעשה סטיקר?

אפשר להשתמש (מיחזור) בסטיקרים נגד ההינתקות.

<מדירה רגלי ממסיבות כאלה, ועוד לא נולד הנעלב. אולי תלוי איך מציגים את זה>

הלכתי ואלך לכל ברית של מי מבני משפחתי.
יחסי אתם הם מעבר לכך, ולא אתן להחלטה שלהם, כזו שנוגדת את דעתי להשפיע על יחסינו.
אני מניחה שכך זה גם אצלם.

הלכתי ואלך לכל ברית של מי מבני משפחתי.

כך נהגתי עד עכשיו. בברית של האחיין של בן זוגי, אני החזקתי את התינוק בזמן שהמוהל הכין אותו לניתוח.
נאלצתי להשתמש בכל כוח גופי על מנת למנוע מהתינוק להתנגד ולהפריע למוהל. הוא צרח מאימה ומכאב.
בברית של האחיין שלי נוכחתי בחדר בזמן שהמוהל הסתבך ונאלץ לבצע ניתוח מורכב במשך כארבעים דקות.
התינוק צרך מכאב כל אותו הזמן.
לאחר החוויות האלה, החלטתי שעם כל האהבה שלי למשפחתי איני מסוגלת לקחת חלק בניתוחים שלא לצורך בבניהם.
מעתה בזמן הברית אדליק נר ואשלח את אהבתי מרחוק.

אני יכולה להבין אותך.
אם לי (שהייתי נוכחת בהמון פרוצדורות מכאיבות, בעיקר בילדים) קשה עם בריתות, גם כשהן מתנהלות ללא בעיות, אז איני מבינה איך אחרים עומדים בזה.
על אחת כמה וכמה כשהן הופכות לסיוט מתמשך כמו שתיארת.

נעמי, אולי לא את צריכה להחזיק תינוק בזמן הברית, את הרי משדרת משהו מאוד ברור לתינוק, וזה לא לטובתו. לגבי המקרה השני, אין מה להוסיף, רק שיהיה בריא.

נעמי, אולי לא את צריכה להחזיק תינוק בזמן הברית, את הרי משדרת משהו מאוד ברור לתינוק,

דווקא בתקופה שהחזקתי את אותו תינוק (לפני 8 שנים), עוד לא היתי מודעת לפגיעה הנעשית בו. שני האחים שלי נולדו נימולים ולא היתה לי דעה שלילית על הטכס מכיוון שהם עברו ברית סמלית בלבד ולא הכרתי ברית רגילה.

את צודקת שאני כנראה שידרתי את תחושותי (הלא מודעות) שמשהו לא טוב קורה, וזה בודאי לא תרם להרגעת התינוק.
אני לא זוכרת מה עבר לי בראש, רק התפלאתי על התהליך הממושך והכואב שהתינוק צריך לעבור עד החיתוך.
כל התהליך היה נראה לי התעללות שלא צורך.
אני לא זוכרת כמה זמן התינוק היה בידיים שלי חשוף כשתפסנים ממתכת על עורלתו המקופלת החוצה.
אני זוכרת שהעברתי אותו לסבא ועד שחתכו אותו לקח עוד זמן של תפילות, וכל אותה עת הגברים מתגודדים מסביבו.
התינוק הזה היה בטיפולי מהרגע שנולד וידעתי שהוא צריך שקט שלווה ובטחון לעבור את החוויה. התנאים סביב הברית היו בודאי מלחיצים ומפחידים עבורו.

גם היום כשחברות מדברות איתי על הברית של בניהם אני ממליצה להם לעשות את הניתוח בבית חולים עם הרדמה מקומית (הרע במיעוטו ? )

שמעתי גם התנגדות לזה כי, אם מה ששמעתי נכון, בזמן מתן ההרדמה המקומית והתהליך כולו התינוק כפות ואין לו אפשרות להניע את ידיו ורגליו.
לא יודעת מה יותר גרוע, זה נשמע לא כל כך נורא יחסית, אבל מי שראה ותיאר את זה היה מזועזע.

בעצם גם בברית רגילה הוא כפות, לא?

ולא אתן להחלטה שלהם, כזו שנוגדת את דעתי להשפיע על יחסינו.
כמה חכמה, את אכן צודקת.

האחים שלי נולדו נימולים
מה??...לא ידעתי שיש דבר כזה!

אצל רוב האנשים שאני מכירה, שעושים ברית,
לפחות לא הופכים את זה לאיזו "חגיגה" ואת הברית עושים בבית או בבית חולים, רק עם ההורים או מכסימום סבא וסבתא..
מסיבה עושים בנפרד.

אני חושבת שדוד לוי (ח"כ) נולד נימול

סתם, הרגשתי צורך ליצג את ה"שבט" שעורך בריתות.
הטכס הזה יחד את עם ישראל במשך אלפי שנים (כן, "עם ישראל" הוא צירוף מילים לא כל כך שכיח ב"באופן", או לפחות לא כמושג חיובי).
למיטב ידיעתי לא נגרם ממנו שום נזק רפואי ארוך/קצר טוח במידה והוא נערך כראוי.
מוהל מוסמך (לא רופא) הוא אדם שיש לו ניסיון רב מאד בבריתות.
נכחתי במספר רב של טכסי ברית ותמיד שמחתי.
בברית המילה של בני הבכור בכיתי (ממש) מהתרגשות.
כואב לי הלב (כמעט באופן פיזי) על איבוד ה"ביחד" שלנו כעם אחד - הקשור למחיקה של סמל אחר סמל. ה"ביחד" בנוי אך ורק מסמלים.

ה"ביחד" בנוי אך ורק מסמלים.

תוכלי להבהיר?

עוד טיפה, היו פה דיונים רבים על הטענות שאתה מעלה. לדוגמה:
למיטב ידיעתי לא נגרם ממנו שום נזק רפואי ארוך/קצר טוח במידה והוא נערך כראוי.
ראה מילה בריאות ותפקוד מיני
כואב לי הלב (כמעט באופן פיזי) על איבוד ה"ביחד" שלנו כעם אחד - הקשור למחיקה של סמל אחר סמל. ה"ביחד" בנוי אך ורק מסמלים.
ראה מילה ושייכות חברתית ואתנית.
ובכלל מדור בלי ברית מילה.
[/spoiler]

כבר מזמן החלטתי שאני לא הולכת לבריתות, אבל עד עכשיו ממילא ההורים היו עושים את זה בנוכחות מצומצמת כך שזה לא היה issue.
עכשיו, נולד לי אחיין. ואמרתי (מה שאמרתי עוד בהיריון) שאם תהיה ברית אני לא באה, גם לא רק אחרי החיתוך.
ובכל זאת ניסו לשכנע אותי. לא הצליחו. לא הלכתי, עבר בשלום, אין כעסים (אולי לגיסתי ולמשפחה שלה כן? אין לי מושג, גם לא ממש מטריד אותי). אז מה כן מטריד אותי, חוץ מהעובדה שעוד תינוק עבר את הניתוח המיותר הזה?

שלא הבינו אותי.
אף אחד מבני משפחתי הנאורים לא הצליח להבין שזה לא דווקא,
שזה לא ממניעים של התנגדות לדת,
שזה לא קשור להיותי קיצונית ומוזרה (השקפת עולם לא קפיטליסטית רחמנא לצלן, לידת בית, הנקה מאוחרת, לינה משפחתית, אין טלוויזיה בבית, חינוך ביתי, משתדלים שהילדים יאכלו אוכל בריא ולא מאכילים אותם בבונזו ילדים ולא מסכימים שילעיטו אותם בסוכרים. פספסתי משהו?).

אף אחד לא מבין שזה פשוט מנוגד לחלוטין להשקפתי המוסרית.
שאני לא מסוגלת לבוא "לתמוך".
שזה לא משמח אותי.
שזה נורא ואיום בעיניי.

<סתם משתפת. אין תובנות>

למזלי אין לי הרבה הזדמנויות ללכת לבריתות. זה באמת מזל.
הפעם האחרונה הייתה לפני שנה והתחמקתי. יצא לי לראות גם מעט בריתות באולם בחיי, והתינוק ליד הרמקולים וכל התרראאאאאאאאאאאאאאם. אוי זה היה נורא.

אנחנו עשינו ברית, פשוט לא היה לנו אומץ לא לעשות. מודה ומתביישת.
היינו בעלי ואני, והרב, שאח"כ טרח לציין שזהו מנהג ולא משהו שחייבים לעשות כדי להיות יהודיים לפי התורה. זה ממש עיצבן אותי.
אני מודה (שוב) שזה לא היה משנה אז את ההחלטה לבצע את הברית.
אבל אולי אם היינו יודעים את זה כה חודשים קודם למשל, היינו כן מסוגלים לחשוב על זה כפתרון להתמודד מול המשפוחה.
אוף, אני מרגישה כל כך קטנה היום.

סלעית, כל מילה בסלע!

_אף אחד לא מבין שזה פשוט מנוגד לחלוטין להשקפתי המוסרית.
שאני לא מסוגלת לבוא "לתמוך".
שזה לא משמח אותי.
שזה נורא ואיום בעיניי._
אני כן מבינה אותך...
ואני הולכת לבריתות..
ולא לא עשיתי ברית לילד שלי.
ואני הולכת לא כדי לתמוך במעשה. ולא כדי לשמוח עליו. אני הולכת [טוב למעשה הלכתי פעם אחת וגם אז הגענו אחרי החיתוך עצמו] כי הזמינו אותי להשתתף בשמחה על הולדת הילד.
ואין לי ספק שאלך גם בעתיד. אולי אדאג להגיע שוב לאחר החיתוך אבל לא אמנע מללכת [לאנשים שחשוב לי להשתתף בשמחתם ולהם היה מספיק חשוב להזמין אותי].

ולמרות כל זה אני כן מבינה את הבחירה שלך.

אני לא לגמרי מבינה הורים שבוחרים לעשות ברית ביחד עם האירוע.

סלעית אני מבינה אותך.

הנושא מה זה קשה.

אם לא מגיעים זה פוגע בהורים, כי זה כאילו נגדם. וגם מה הטעם, הם כבר החליטו, הם כבר עושים, למה עכשיו לצער אותם (ועוד אחרי לידה...)
ואם כן מגיעים, גם זה פוגע - בי

כי זה בלתי אפשרי בשבילי. אני חושבת שארגיש כמו שותפה לפשע.
אני אומרת "חושבת" כי עוד לא יצא לי ללכת לברית בשנים האחרונות (לא יאמן... - פשוט לא חושבת שהוזמנתי)
תמיד מזמינים לבריתה ואני אומרת "תודה לאל שזו בת, ותודה לאל שאנחנו לא גרים בסודן"...

אבל הולך להוולד בן במשפחה ואני כנראה כן אלך. פשוט כדי לא לפגוע. אני כל כך מקווה שהמסיבה תהיה לפחות חודש אחרי, כדי שזה ממש ממש לא יהיה קשור.

אני זוכרת את הברית של אחיין שלי (לפני 5 שנים).
האם, דודה שלי, עמדה בחדר השני ובכתה (זה היה כבר כמה שעות אחרי), שזה כואב לו, שהוא בוכה בכל פעם שהוא משתין. ואמרה שאם זה היה תלוי בה היא לא היתה עושה (היום אני חושבת שזה כן תלוי באם - אלא אם כן פיזית מוצמד אקדח לראש שלה).
יתכן שזה מה שזרע אצלי את הזרע של לא לעשות את זה לבן שלי. אז לא חשבתי על זה הרבה.

שנהיה בריאים...

(היום אני חושבת שזה כן תלוי באם - אלא אם כן פיזית מוצמד אקדח לראש שלה).

היום גם אני חושבת שזה כן תלוי באם. חבל שלא חשבתי כך בזמן הנכון. למעשה, הרגשתי כאילו אקדח מוצמד לראשי כשערכו את הברית.
יותר נכון, אקדח מוצמד אל ראשו (או איברו) של בני.

חה חה... הקפצת וקראתי מה שכתבתי לפני שלוש וחצי שנים. בסוף לא הלכתי לאותו אירוע של ברית, אם אני לא טועה. אמרתי את האמת, שקשה לי עם זה. ואז הסתבר שהאמא של הכלה גם היתה נגד. אם היתי פותחת את פי המנומס ומדברת, בזמן ההריון, אולי הסיפור הזה היה נמנע. אולי.

אני בהחלט מבינה את התחושה הרגשתי כאילו אקדח מוצמד לראשי כשערכו את הברית.

במרחק כמה שנים והרבה מחשבות, אני מבינה שהיכולת ללכת נגד הזרם היא יכולת נרכשת. זה גם תלוי באוירה המשפחתית שבה גדלים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שבן זוגי אמר לי שהילדים לא יכולים לעשות משהו מסוים, פשוט כי "לא עושים ככה". עצרתי בתדהמה. לא עושים ככה? מה?! זה טיעון זה? מה זאת אומרת לא עושים ככה? מי לא עושה ככה? איפה? מתי? רוצה שאמצא לך דוגמאות למקומות או זמנים שבהם שכן עושים ככה? פשוט הטיעון הזה של הקונפורמיזם, "לא עושים ככה", מעולם לא שמעתי אותו בילדות. גדלתי במשפחה לא קונפורמיסטית, בהרבה דברים. אז אולי בגלל זה היה לי קל לגבש לעצמי את הכללים. ועל מעט דברים, יחסית הרגשתי כאילו אקדח מוצמד לראשי. ואני מבינה שלא תמיד זו התחושה, שיש חופש לעשות מה שרוצים. וכמובן, אני חושבת שכל אדם יכול לחתור למצב שהוא ירגיש חופש לנהוג כפי שהוא מבין לנכון. אבל זה תהליך.

זה גם תלוי באוירה המשפחתית שבה גדלים.
לא בהכרח.
אצלי האוירה המשפחתית הייתה הפוכה לחלוטין מהדרך שבה אני בחרתי.
אם ברורים עם הבחירה אז אין התלבטויות.
מזמינה אותך לדף שכתבתי לפני 4.5 שנים
תינוק לא נימול וסבים דתיים

אגב..
ברור שגם אני לא הולכת לבריתות.
יש מי שנעלב. חבל. אבל עדיין לא אלך.

אצלי האוירה המשפחתית הייתה הפוכה לחלוטין מהדרך שבה אני בחרתי.

גם אצלי. מאוד התווכחו איתי, להפתעתי אגב.
אבל האוירה היא של נון קונפורמיזם. של לבדוק את הבחירות. של לחשוב בעצמנו, לא ללכת בתלם כל הזמן.
לכן, אני חושבת, שהיה לי יחסית קל.
לכן גם הופתעתי מעוצמת הויכוח. לא ציפיתי שאנשים כאלה פתוחים, ממש משפחה של דורות(!) של כל מיני מרדנים (אבי סבתי היה רב של עיר בפולין, אך 4 בנותיו הלכו לגימנסיה! זה יוצא דופן מאוד. רק השבוע גיליתי את זה), לא חשבתי שהם יהיו מופתעים כל כך. אם כי לזכותם יאמר, שהם נרגעו ממש מהר.

יש היום ברית לחברים , ממש ליד הבית שלי, והם הזמינו אותי ואמרתי בשמחה, ואחלתי מזל טוב והם באמת מקסימים ואני אוהבת אותם וחשבתי ללכת, אבל אני לא מכירה אף אחד ולא בא לי ללכת.
אוף איזה לא חברותית אני.

אנשים...........מה קורה פה? אני נכנסתי רק כדי להתלונן על בריתות =בריתה לא על ברית מילה! זו מצווה! התגובות ממש מוזרות לי
לחגוג על הדם< נו, מילא
אבל באמת מה הקטע של הדרך להלבנת כספים הזו היום הייתי בבריתה (אלק בריתה) ומחר גם יש לי בריתה
שיהיו בריאים באמת אבל זה קטע הזוי...כאילו לא השקעתם בתקליטן או משהו , הוצאתם אנשים באמצע היום מהעבודה כדי לאכול איזו מנה מצ'וקמקת ושלוח אותנו הביתה
הייתם כבר שולחים מעטפת גוביינא היה יותר קל.....
חוצפה פשוט חוצפה מצטערת

למי שטרח למחוק מהדף הזה את כל מה שכתבתי בו, כולל את הגריין ששמה אל דבריי מישהי בדף הגריינים, סחתיין על הנחישות.
לצערי זה לא מה שיעזור לך, העתיד כבר כאן.

ניצן, אולי תשחזרי? אני סקרנית.

_אנשים...........מה קורה פה? אני נכנסתי רק כדי להתלונן על בריתות =בריתה לא על ברית מילה! זו מצווה! התגובות ממש מוזרות לי
לחגוג על הדם< נו, מילא
אבל באמת מה הקטע של הדרך להלבנת כספים הזו היום הייתי בבריתה (אלק בריתה) ומחר גם יש לי בריתה
שיהיו בריאים באמת אבל זה קטע הזוי...כאילו לא השקעתם בתקליטן או משהו , הוצאתם אנשים באמצע היום מהעבודה כדי לאכול איזו מנה מצ'וקמקת ושלוח אותנו הביתה
הייתם כבר שולחים מעטפת גוביינא היה יותר קל.....
חוצפה פשוט חוצפה מצטערת._

פרש, פרט, נמק, בבקשה. מה הכוונה פה?

צוויל

פרש, פרט, נמק, בבקשה. מה הכוונה פה?
הכוונה היא שהכותבת פספסה את נושא הדף וגם אחרי שהבינה בחרה להתלונן על כך שהיא נאלצת להביא מתנות כספיות לחגיגות לידה של בנות. להביא כסף לחיתוך בולבולים דווקא בסדר מצידה. אפילו מצווה.

נו, כבר ראינו כותבים מוטרפים ממנה.

שום אופן.

על בריתות =בריתה

אולי זו רק אני אבל אני פשוט מתעבת את המילה הזו.

נו, כבר ראינו כותבים מוטרפים ממנה.
וואו אני ממש מטורפת , הא? לפספס את הקטע של הדף
ברור שלהביא כסף לחיתוך בולבולים זה דווקא בסדר מצידי ואפילו מצווה

צוויל יקרה,
אני לא יודעת מאיפה כל אחד ואחת באים אבל אצלנו קורה שהרבה פעמים אנשים מביאים לעולם ילדים וקצב ה"אירועים" מטורף- אף אחד לא מחייב להגיע אבל זה יוצר תחושה של אי נעימות...
ברית זה משהו אחר - מגיע רב יש טקס כמו חופה . אני מרגישה שזו מצווה ויש אנשים שטורחים להגיע לבריתות = ברית (הפעם) של אנשים שהם אינם מכירים רק כדי להיכנס בבריתו של אברהם אבינו...

אבל כשעורכים "מסיבה" ללא כל שום סיבה מוצדקת באולם מצחין ודוחפים לך את המנות אחת אחרי השניה ואין שום טקס מרכזי או לפחות איזושהיא הצהרה- את ממש מרגישה שהגעת לכאן רק כדי לשים צ'ק במעטפה וללכת- כך אני מרגישה לגבי בר/בת מצווה שנערכים באולם

תודה
המוטרפת

זו אני מישהי

סבבה. רק שזה באמת לא הנושא של הדף.
נסי מסיבה להולדת התינוק כן או לא וגם מלכוד המתנות הגדול.
אולי זו רק אני אבל אני פשוט מתעבת את המילה הזו.
לא רק את.

_צוויל יקרה,
אני לא יודעת מאיפה כל אחד ואחת באים אבל אצלנו קורה שהרבה פעמים אנשים מביאים לעולם ילדים וקצב ה"אירועים" מטורף- אף אחד לא מחייב להגיע אבל זה יוצר תחושה של אי נעימות...
ברית זה משהו אחר - מגיע רב יש טקס כמו חופה . אני מרגישה שזו מצווה ויש אנשים שטורחים להגיע לבריתות = ברית (הפעם) של אנשים שהם אינם מכירים רק כדי להיכנס בבריתו של אברהם אבינו...

אבל כשעורכים 'מסיבה' ללא כל שום סיבה מוצדקת באולם מצחין ודוחפים לך את המנות אחת אחרי השניה ואין שום טקס מרכזי או לפחות איזושהיא הצהרה- את ממש מרגישה שהגעת לכאן רק כדי לשים צ'ק במעטפה וללכת- כך אני מרגישה לגבי בר/בת מצווה שנערכים באולם_

א-הה.
|אייקון שותה מים|
ואני זכר.

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל המגיבים כאן צריכים בדיקה מהשרש לגבי יהדותם .
אלפי שנים יהודים מסרו נפש על כך.
ואם אתם כאלה מרגישים "לא טוב" עם זה. כנראה משהו בגנים שלכם "לא טוב".
תבדקו תבדקו. כדאי לכם.
בטח תמצאו משהו שיגאל אותכם סוף סוף מהעם הנרדף והמיוחד הזה.
אתם כנראה לא שייכים לסגולה הזו.
מסכנים.

אני יכול להבין מזה שאדוני כן הולך לבריתות?

צוויל

כל המגיבים כאן צריכים בדיקה מהשרש לגבי יהדותם .

לפי אלו קריטריונים? אלו מארופה בשנות ה30 ?