היום חווינו שוב הפסקת חשמל (מקומית וקצרה - שעתיים במשך היום), ונזכרתי.
(הבעיה שבזמן הפסקת חשמל אי אפשר לפתוח דף כזה

כשיש הפסקת חשמל קודם כל כולם צורחים (בכיף! שיחרור של כל השדים הפנימיים)
אח"כ זה מתחיל.
אוף, אי אפשר לעשות X אי אפשר לעשות Y אוףףףףףףףף משעמםםםםםםםם.
תמיד כשהילדים היו מתלוננים אי אפשר לעשות X ו Y וכו' הייתי מנסה להגיד (בלי הרבה התלהבות פנימית), אבל אפשר לעשות A וB ו C התגובות לעיתים רחוקות היו מתלהבות.
מוזר שדווקא אני הפסימית עם המשקפיים הכהות-שחורות לא הבנתי למשך הרבה זמן שקודם צריך לאפשר להם להגיד את כל האי אפשר, את כל השלילי. בלי להציע להם פתרונות.
הפתרונות כמה מוזר ומופלא הגיעו מעצמם אחרי שאפשרתי להם (וגם לעצמי ,בעיקר לעצמי) לקטר ולהתלונן, ולעבד את החוויה של האין.
אז קודם כל רשימה של מה אי אפשר לעשות:
- אי אפשר לראות טלווזיה
- אי אפשר לראות סרט בווידאו
- אי אפשר לשחק במחשב (אי אפשר לגלוש בבאופן;-))
- אי אפשר לשמוע דיסקים
- אי אפשר לשמוע רדיו וחדשות (יש לי ילד חובב רדיו ובמיוחד חדשות)
- אי אפשר לגהץ
- אי אפשר להפעיל מכונת כביסה
- אי אפשר לנגן באורגנית
- אי אפשר להכין פשטידה / לאפות עוגה
- להתקלח (בלי אור?)
- אי אפשר לצלם
- אי אפשר להדפיס
- להטעין את הסלולרי
אפשר להוסיף עוד לרשימה כמובן.
באורח פלא ככל שנתתי להם להיכנס לתוך קיטורי "האי אפשר" התקצרה לה הרשימה וכמות זמן הקיטורים, וזה כשלעצמו הפך לכיף.
רק אחרי זה העלינו רעיונות מה אפשר לעשות
לנגן בגיטרה, חלילית, פסנתר (אין לנו)
להדליק נרות
לשטוף כלים
להמציא סיפור
לספר צ'יזבאטים
לשבת ביחד
לחמם מרק
להתקשר לחברים בטלפון
אפשר לדמיין
אפשר לשתול עציצים (במשך היום בעיקר)
אפשר להוסיף רעיונות לרשימה (כמובן להדפיס, בשביל שעת הצורך).
בין השאר, אני מתכנסת עם עצמי וחושבת מעניין איך חיו פעם. בלי חשמל, בלי אור, הנה הזדמנות להתנסות בזה.
בנוסף גם חושבת מה יהיה אם וכאשר יהיה מצב שבעקבות משבר אנרגיה (מודה שלא מבינה בזה הרבה, למרות שניסיתי לקרוא את הדף על משבר הנפש) ייעלמו כל היכולות הטכנולוגיות המבוססות על חשמל.
מי שישרוד הוא מי שידע איך להשיג מזון ולשמור עליו טרי, מי שידע איך לשמור על חום הגוף גם ללא חימום מי שידע עוד כל מיני מיומנויות עתיקות וותיקות, שכמעט אבדו מן העולם, אבל אני לא רוצה לקחת את הדיון לשם, יותר שיתוף בחוויות יומיומיות של הפסקות חשמל, ומה עושים.