אלבאום דף אחר

[אנונימי]

אלבאום:אלבאום דף אחר

[אנונימי]

נא לא לכתוב בדף זה - זהו דף ארכיון.

דיונים לפי נושאים, אפשר לאתר באמצעות הדף מפתח נושאים או באמצעות חלונית החיפוש [?]
.
בדף מה חדש אפשר לראות אילו דיונים מתנהלים בימים אלו.

ליצירת קשר ניתן לשלוח אימייל או להתקשר טלפונית לניו-יורק
212-600-4502
[email protected]

<הגלישה והשימוש באתר זה הינם חופשיים לחלוטין, אך כדאי ואפילו רצוי להשתתף בעלות אחזקת האתר. פרטים בדף דמי שימוש באתר. תודה.>

---

---

[משה_אלבאום*]

העלתי אתר באנגלית, לכל המעוניין.
www.moshe-elbaum.com

[טליה*]

כל הכבוד משה על האתר שהעלית .
מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך.

[משה_אלבאום*]

לכל המעוניין, קישור לכתבה שפורסמה בחדשות FOX 5 הערב
http://www.myfoxny.com/myfox/MyFox/pages/[po]sidebar video[/po].jsp?contentId=5782796&version=1&locale=EN-US

[רחל*]

כל הכבוד משה! כתבה מרשימה, אהבתי (גם את העניבה)(-:

[אוריאל*]

איזה יופי, כל הכבוד, על האתר והכתבה , בהצלחה.

[משה_אלבאום*]

עדיין מחפש עוזר אישי מקצועי לעבודה צמודה אלי בניויורק המעונין נא ליצור קשר דרך האימייל או בטלפון. אשמח לקבל עזרה מקצועית, גם אם זה לשלשה ארבע חודשים.

[ליאת*]

איזה יופי של כתבה, כל כך מפרגנת ותומכת.
נהנתי מאוד!

המשך דרך צלחה.

[סוניה*]

ווהו , מאוד התרגשתי מהכתבה שלך , אני ממש גאה להיות חלק מהשיטה שלך ,אני מאמינה בה והיום לשמחתי :ב-ע-צ-מ-י .
אני מלמדת בבתי ספר בפ"ת ילדים א'-ד', ואני רואה את השינוי ושיפור היכולות שלהם בכל הרמות ,.
מברכת אותך ושולחת כוח אהבה שמחה וכל מה שחפץ לבך.

[משה_אלבאום*]

הרשת משדרת את הכתבה פעם נוספת השבוע, בגלל ריבוי הפניות ובעוד שובעיים אני בשידור חיי בתוכנית הבוקר שלהם.
אני מחפש מטפל לעבודה מקצועית יכול להיות גם לשלשה ארבע חודשים או לתקופה ארוכה במידה והוא בעל רשיונות עבודה בארה"ב.

[בטי_אלון*]

משה, כיף ליקרוא שאתה מצליח, אם כי זה היה בר ור מראש שאם יתנו לך לעבוד כרצונך, הצלחה גדולה מובטחת לך. הייתי באה לעבוד איתך בשימחה. היום כאשר ילדי כבר מחוץ לבית, ואני חופשיה לחלוטין. מקווה שאבריא בקרוב ומי יודע. אולי אנצל את קישרי המשפחה שיש לי באר"הב ואגיע אליך. שמחה שאתה מגיע בקרוב לארץ, ומיתפללת עבורך שתוכל להנחיל את שיטתך לרבים כל כך שזקוקים לה שם, בארץ הרחוקה. נפגש פה כאשר תגיע.
בטי אלון

[אנונימי]

משה, כתבה מפרגנת- כל הכבוד! שיהיה המון בהצלחה!

[זאת_אני*]

משה היקר, כתבה מקסימה, אם היה לי אישור עבודה , הייתי שם כבר אתמול... אך גם פה אני שמחה לשייך עצמי לשיטה שלך...
משה, שאלה- בעיסוי אל הרגש , האחרון שעשינו ממסגרת הלימודים בשנה השניה, הרגשתי את שרירי השפה והעין קופצים בטירוף ללא שליטה,(גם קיימת תחושה מוזרה (לא כאב אלא תחושת "נוכחות) בשורשי השיניים) התחושה שבה כמעט לאחר חצי שנה בתרגילי כח רצון מאומצים במיוחד, זה הפריע לי מאד כי הרגשתי חסרת שליטה במצב, ככל שאני מתאמנת יותר זה מגיע יותר מהר ז"א שכעת אני יכולה להרגיש זאת אפילו מסיבובי ידייםשל יותר מדקה, האם זה יכול להיות קשור לשרירים טעונים (ברגש)?
תודה

[משה_אלבאום*]

זאת אני תודה הייתי שמח להצטרפותך
נראה שאת חייבת לנשוך חזק, תוך כדי איבוד הריסון על הצורך הזה. מצאי משהוא שנוח ונעים לנשוך, ובצעי נשיכות בכל הכוח תוך כשי איבוד השליטה על הרגש. בנשיכות, הרשי לפרעות הטבעית להתפתח ולזרום. סביר להניח שתמצאי עצמך בתוך סערת רגשות חזקה הקשורה לצרכים של ביטויי הרגש שלא בוטאו.
בהצלחה
בטי, בטי, את תמיד מוזמנת.

[זאת_אני*]

משה, לעשות זאת כחלק מעיסוי או כטכניקה בפני עצמה?
וזאת למרות שאני לא מרגישה זאת בשריר הלעיסה???

[תמר*]

משה יקר.
ענק אתה. יופי של כתבה. כל הכבוד ויישר כוח!!

[פלוני_אלמונית*]

זאת אני הטכניקה יכולה לעמוד בפני עצמה. מה שחשוב הוא שחרור הרגשות והצורך והפרעות הטבעית.
חשוב לבצע את הנושא כשמישהוא יכול לסייע לך.

[משה_אלבאום*]

אני כתבתי את התשובה, את יכולה לבצע את הטכניקה הזו בכל דרך שהיא. העיקר הוא שבמידה ואת לא כל כך בטוחה עד כמה תוכלי לשלוט בעצמך לאחר פתיחת הרגש, שיהייה איתך משהוא שיכול.

[מלכה_החדשה*]

למשה כל הכבוד על ההישגים המרשימים.עוד הוכחה שאין נביא בעירו.מקווה שמה שנחסך ממך כאן בארץ "בדלת הראשית" יעשה דרך חלון ההזדמנויות של אמריקה,ששם הכל יכול לקרות!!! ואם זה טוב לאמריקאים ,אז זה ודאי טוב לישראלים,הגיע הזמן שתהיה על המפה ובגדול.יישר כוח.מלכה.(-:@}

[משה_אלבאום*]

דבר קטן נוסף, אמנם אני מזמן לא מלמד עיסוי פה, אבל במקרה הזה, ניראה כנכון לבצע עיסוי יסודי של כל שרירי הפה והחניכיים. לאחר מכן סביר להניח שהנשיכות תהיינה טובות יותר.

[משה_אלבאום*]

תודה לכל המפרגנים, אוהב אתכם (וגם את אלו שלא).

[אנונימי]

משה, האם יש אפשרות שתעביר סדנת תנועה אנרגטית גם באיזור הצפון? יש הרבה סטודנטים בשנה ד (סניף חיפה) שמעוניינים ואם תתן לי או.קיי אני מוכנה לארגן מה שצריך. חבל לי שלא אוכל להגיע מחר לקיבוץ נען, בטוחה שיהיה קסום!

[משה_אלבאום*]

אני חוזר ביום שבת בלילה. פעם אחרת בשמחה.

[אוריאל*]

החוויה כרגע מהסדנא,
מה שקרה אחרי התרגול של ראיית הידיים באופן אנרגטי במקומות בו הם היו
זו תחושה של התרחבות התפשטות הגוף למרחב עד איפה שכפות הידיים היו,
הניסיון לחוש ולראות אותן גם מאחורי הגוף חידד מאוד את התחושה, התרגול נגמר
בתחושה מאוד מיוחדת, נעימה, מרחפת קצת, בתרגול נוסף בבית התחושה התחזקה ונשארה עוד זמן רב אחרי,
כאילו שכפות הידיים עדיין נמצאות באותם מקומות ועושות עבודה,
הרגשתי שטיפלתי בעצמי ושבשביל פעם ראשונה יצא לי טיפול ממש טוב...
משה,תודה על סדנא נהדרת, אשמח לקבל את שם הספר שהמלצת עם התרגילים של הפלון גונג.

[זאת_אני*]

שני מילים על הסדנא, שלווה וויטאליות - תודה

[זאת_אני*]

שתי מילים ושבת שלום לכולם...

[אנונימי]

זאת אני: איזה כייף לפגוש אותך גם כאן....

משה אלבאום: הסדנה הייתה מאוד מאוד מעניינת וחוויתית.
תודה רבה.

שבוע טוב לכולם....

[משה_אלבאום*]

גם אני נהנתי מאוד, תודה לכל המשתתפחים.
אני חוזר הלילה לארה"ב, מקווה להיפגש בעתיד.
עדיין מחפש מטפל/ת ו/או מאבחן/ת לעזרה בארה"ב. עבודה רבה מובטחת

[גבי*]

משה, בסדנא דיברת על התכנסות של העיניים וזה משהו חדש שלא למדנו אותו ולא בודקים אותו באיבחונים.
ניסיתי לעבוד עם זה עם מטופל שלי והוא לא הצליח לקרב את העיניים . עין אחת התכנסה והעיין השנייה נשארה במקום. מה עושים?

[אנונימי]

תנועה על הבוקר - כמה שזה עושה טוב בכתבה שלפניכם
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3510536,00.html

בכתובית: כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון

[משה_אלבאום*]

ל גבי תרגול של התכנסות העיניים הינו מהחושובים שבתרגולים. ללא יכולת התכנסות, איך יכול הילד למקד את שתי העיניים באותה האות לצורכי קריאה או פעילויות מדוייקות אחרות?
מה שועשים הוא לימוד התכנסות הדרגתית. בהתחלה באמצעי מעקב כלשהם, תוך כדי פיתוח ממוקד של מודעות שרירי העיניים בזמן התרגול. לאחר מכן תרגול ההתכנסות ללא מעקב.
חשוב לאפשר למתרגל לשים את האצבע על האף ולנסות לאחר שהאצבע ממוקמת, לנסות ולראות את הציפורן בשתי עיניו. ברגע שיוכל לבצע זאת מבלי שהעיניים תברחנה לאורך חמש שניות (ללא רעדות של העיניים לצדדים או בכל דרך אחרת) היכולת תקינה.
על מנת להצליח, חייבים לפרק את התנועה בכל מיניי דרכים. במידה ולא תצליחו לבצע את הנושא, אשמח בפעם הבאה שאהיה בישראל ללמד סדנא בנושא.
מי שממהר יכול לנסות להגיע לניויורק על מנת לעבור הכשרה פרטית בנושא.
בהצלחה.

ל מיקימי תודה על ההפניה.
אני מאמין שבמידה והקוראים היו מפרגנים יותר בתגובותיהם לכתבה (בסוף הכתבה), היה נעים וחשוב הרבה יותר. אחד הדברים החשובים שקיימים כאן במרחקים הוא "יכולת הפרגון של בעלי מקצוע לבעלי מקצוע אחרים" ממש נעים להתקל בכך לאחר עשרים שנה של עבודה אל מול התנגדויות די קשות ולפעמים מגעילות של קנאה עיוורת ובורות לשמה. כל מי שמפתח דבר כלשהו עוזר לידע הכללי של כולנו. זה מה שחשוב.

[נורית*]

שלום רב למשה ולכל באי הפורום!
תודה רבה לך משה על הסדנא הנפלאה ועל הדו-שיח המפרה שבא בעקבותיה!
הנושאים שהעלית "התבשלו" אצלי בשישי-שבת ואח"כ השתמשתי בהם בעבודה עם מטופל כבר אתמול...

למעשה עשיתי מעין קפיצת דרך בכך שהבנתי שלא צריך לפנק את המטופל, "לרחם" עליו או לנסות לרפד לו את הדרך ב"כייפים"...
המטופל שלי בן 7 שעד כה פינקתי אותו מאד והתייחסתי בחשש לכל מה ש"קשה" לו.
אתמול עשיתי לו שיחה רצינית והסברתי שאנחנו עולים כיתה והולכים לעשות "כסאח" רק על 4 הטכניקות הכי חשובות
כיוון שהיתה לפניו רשימה של כל הטכניקות, (לא להפתעתי) הוא הצליח "לנחש" את אלו שהכי רלוונטיות עבורו.
ואכן התמקדנו בהם כמעט כל הטיפול
מידי פעם נתתי לו להרגע בדרכו (חיקוי בע"ח משונים עם הפקת קולות מוזרים)
בונוס בשבילי: פעם ראשונה שהסכים לעשות "נקניקיה" ( אחרי שבעבר זה היה עבורו טראומתי)
פעם ראשונה שהסכים להתחרות ( אחת הבעיות שלו שהוא בורח מתחרות)
בקיצור - יצאתי נפעמת וב-היי עצום!

ושוב המון תודה על הסבלנות והכל!!
כבר מצפה לסדנא הבאה
יום נעים ומלא אור לכולם!

[טליה*]

למשה ולכל הקוראים.
אני מאוד מזדהה עם דעתך :
יכולת הפרגון של בעלי מקצוע לבעלי מקצוע אחרים"
ולא רק בעלי מקצוע ....
לפעמים נשאלות שאלות בפורום . תגובות ותשובות לשואלים מצריכה חשיבה ,נתינה , זמן , אנרגיה ויתור על עשייה אחרת ויידע כמובן.
היענות לשאלה ובקשה שנשאלה- הוא צורך של מטפל לתת מעצמו. דבר נפלא בעיניי.
אני מצפה מהתייחסותי לשואל/ת לתגובה , אמירה כלשהיא.לעיתים היא מתקבלת וזה מגביר את האנרגיה(שלי)
להתייחס ולתת. לעיתים אין תגובה והתייחסות, דבר המפחית את הצורך והרצון להגיב ולהתייחס.
מה שנקרא : תופעה " מייבשת"....

[פז*]

שלום לכולם!
צריכה הבנה יותר מחודדת לגבי :קו אמצע,חציית קו אמצע,הצלבה.
מה מחדד את קו האמצע?
ובנוסף תרגילי עיניים :האם גם הם קשורים ?
כל גיל והשימחה שלו

[משה_אלבאום*]

פז חציית קו האמצע הינו נושא השייך לתקשורת בין ההמיספירות. כשהתקשורת תקינה בגלל שהחיבור ביניהן תקין, אין קושי בנושא.
הקושי יכול לנבוע (ו/או לגרום) מחוסר תיאום תקין ו/או הפרעה מערכתית בכל אחת מהמערכות המוטוריות.
מוטריקה גסה - חוסר היכלת להצליב את הגפיים, לנשום ולדבר בו זמנית.
מוטוריקה עדינה - חוסר היכולת להפעיל כל יד בנפרד מבלי שתגרום למתח כלשהו ביד השנייה, תוך כדי נשימה, עפעו, ודיבור.
מוטוריקה של העיניים - היכולת להניע את העיניים בקו האופקי, במעגלים ובהתכנסות (אנכי לא מתאים לנושא), תוך כדי נשימה ודיבור, מבלי שנוצר מתח במערכת, ומבלי שישנם מעצורים ולו קטנטנים בתנועה.
כשכל זה ביחד קיים זורם, חציית קו האמצע של המוח בנויה ומתפקדת נכון.

חשוב לזכור שרגישויות ייתר מרמה מסויימת ומעלה, יכולות לגרום למתח תפקודי כל כך גדול, שיפריע בהתפתחות הרישות המוחי. במקרה הזה, חייבים לתקן את הרגישויות לפני התרגול המוטורי (גם ברוב המקרים האחרים).

חשוב לזכור שחוסר היכולת לחצות את קו האמצע מצביע על חוסר בשלות מספקת של הרישות הנוירולוגי במוח. דבר הניתן לשכלול ופיתוח תוך כדי תרגול. לא צריך לדאוג.

בהצלחה.

ל נורית כל הכבוד, אנא המשיכי להתחזק ולעשות את מה שהילד צריך ולא את חרדות ופחדי המבוגרים.

טליה נקווה ונאחל שכך אכן יקרה.

[אנונימי]

למשה
תודה על החוויה המדהימה שעברתי בזכות הסדנא...
ההתנסות בתרגול האנרגטי והשיחה איתך במעגל ממשיכים איתי .
הנושא האנרגטי עדיין בבדיקות והיכולת לסגור ולפתוח עדיין נשמעת לי רחוקה לממימוש אך בתחושה שזה קיים בעוצמות שאני הרגשתי
הישאירו בי חוויה של ביטחון ואפילו חיוניות בגוף ובנפש.
בגלל שאתה רחוק אני פונה אל מטפלים ותיקים או כאלו שמנוסים מספיק להעביר סדנאות שנוכל להיפגש וגם ללמוד.

[פלוני_אלמונית*]

למשה ונורית בעקבות התובנות שיצאת מהסדנא של משה- אפשר לקבל יותר הבהרות למה הכוונה ואיך אתם רואים את "לפנק את המטופל" או "לרחם"
זה משהו שאני מתעסקת בו- תודה

[משה_אלבאום*]

לפלוני, ילדים הם גזע חזק ביותר, המצפה שיתייחסו אליהם כך, ולא ברחמים מיותרים ו/או ביחס כאילו והם קטנים חלשים ולא מסוגלים, ולכן חייבים לצפות מהם להתקדמות איטית מאוד ומדורגת במעשיהם.
מדובר בעיקר כאשר לילד קשה, מתסכל ומעצבן. ברור שבני אדם אינם אוהבים להתמודד עם מה שמקשה עליהם, אך היחס של "אתה מסוגל להתגבר על הקושי", לכן "קום והמשך לתרגל" הינו "יחס יסוד" בגישה של כל מטפל שמעוניין לגרום למטופל להצליח לשכלל את יכולת ההתמודדות שלו ולהפוך לעצמאי כמה שיותר מהר.
מעידך, ברגע שמתייחסים למטופל ברחמים מעבר למה שחייבים, ולרוב לא חייבים, גורמים לו להבין שמצפים ממנו להיות חלש ולא מסוגל להתמודד עם הקושי.
ציפיות בונות את הדרך בה ילדים מסוגלים להתמודד.
את הגישה הזו, חייבים להעביר להורים, וזוהי הסיבה החשובה בגללה כל כך מוצדק שהורה ישהה כל הזמן בחדר הטיפולים.
כמובן שגם יחס שאינו מתחשב בכלל אינו בא בחשבון, כי זה ישבור את הילד ורצונו.
הבעיה העיקרית עם הנושא היא שרוב בני האדם אינם מציבים עצמם אל מול אתגרי התמודדות ובודקים את יכולותיהם עד הסוף. עקב כך, ובגלל הוויתור האישי, קשה לדרוש מהאחר שלא יוותר לעצמו.
למשל בשיטה, מומלץ למטפלים לנסות ולבדוק את גבולות ההתמודדות של עצמם, כבסיס להבנה עמוקה של מה הוא גבול אמיתי, ומה הוא פחד שיקרה לנו משהוא שאיו מתקיים בכלל.
הפחד הוא הבסיס לחוסר ההתמודדות, ההבנה שהפחד הינו פיקציה(אשליה קוגניטיבית) מהוה את הבסיס לשינוי היכולת ההתמודדות.
כמובן שניתן להתווכח ולהגיד שלוקח המון זמן להתגבר על הפחד, ואני אומר לטענה הזו שזוהי מניפולציה קוגניטיבית, שאינה קשורה לפחד בכלל ויכולה להשתנות במהירות גדולה ביותר. השינוי תלוי נסיון אמיתי להתמודדות עם גבולות היכולת. כשמגלים שהפחד שעוצר את העשייה באמצעות כאבים, חוסר אנרגיה, מחלות, רחמים עצמיים, כעס ועוד "מניפולציות קוגניטיביות" למיניהן, מאוד קל לשנות את הגישה.
"לאבד את הפחד מהפחד" אינו רק פרפרזה, אלה גישה לחיים.

הכוונה המעשית הינה שמתוך חמישים דקות שהמטופל ברשותך, ארבעים דקות לפחות הוא חייב לעבוד בצורה מחזורית ומהתחלה על כל הטכניקות הנדרשות.
אצלי למשל, תמצאי נער בעל קושי עצום עם שנאה עצמית ושנאה לגופו הפושטת בכל תא, מתרגל את הגול למרות שאינו מסוגל לבצע נכון ועם קושי עצום בכל תרגיל, במשך כל השעה, ללא הפסקות ו/או מנוחות כפויות על ידיי היחס שאיתו הגיע לטיפול.
עשר דקות הוא קופץ (עם הפסקות קטנטנות לוויסות האוויר, עשר דקות האו מתרגל מוטוריקה עדינה, עשר דקות הוא מתרגל עיניים, עשר דקות הוא מתרגל גראפומוטוריקה, בזמן הנותר ובמעברים בין הנושאים השונים, אני משקיע בתיאוריה ובהעמקת ההמרצה להתמודדות עם הקושיים השונים).
במקרה המדובר, הנער הזה הגיע עם חוסר יכולת לקפוץ בכלל, הכוונה היא שלא יכל להתרומם מהרצפה ולהחליף את מיקום רגליו. לא יכל להפעיל את אצבעות ידיו מבלי שזה עצבן אותו ביותר. לא יכל להניע את עיניו לשום כיוון.
כיום, חודש וחצי לאחר תחילת העבודה (פעמיים בשבוע), הוא קופץ ברציפות את כל העשר דקות, קפיצות 1 עד 4 עם נשימה ושאלות (עדיין רחוק מהצורה הנכונה של התרגול). מסוגל לתרגל את אצבעות שתי הידיים במקצבים משתנים כל יד. העיניים מסוגלות לנוע לכל הכיוונים, אך עדיין מאוד כואב לו, מסוגל להפעל גרפומוטוריקה ברמה שאינה מתסכלת עוד.

בכל התרגולים קשה לו ביותר, הוא מנסה להפסיק באמצעות הצגה של כאבים למיניהם, עייפות נוראית (היפוטוני במקצת) רחמים עצמיים ברמה שלא רואים כל יום, הצגת שאלות מעניינות ביותר היכולות לקחת זמן יקר של התרגול ועוד מניפולאציות.
חוסר הרחמים שלי מתבטא באהבה עמוצה למה שהוא הופך להיות בעקבות הלחץ הקבוע שאני מפעיל עליו. בגלל שהוא כל כך מתקדם יפה, הוא משקיע המון בתרגולים, אוהב את השינויים, ומבין שהמשוכה הבאה הינה לשנות את היחס של הוריו.
הפיטוי להגיב לקשיים שלו כל כך גדול, שמאוד קשה לי לפעמים להפעיל את הלחץ הנדרש על מנת שיתרגל. אני לא מוותר לעצמי כפי שאני לא מוותר לו.
הוא החל לקרא יותר מהר, החל להיות מאורגן (היה מבולבל כל כך גדול, שהיה לוקח לו דקות רבות עד שהיה מוצא את המיקום של כיתתו בבית הספר), החל לבעצע את שיעורי הבית בעצמו, החל לחייך ולהיות אופטימי לגבי העתיד. מה עוד נדרש מחודש וחצי.
מהפגישה הראשונה הוא תרגל את כל הנושאים הללו על פי הזמנים הנ"ל. בכל פגישה התקדם עוד קצת. עדיין יש המון עבודה עד שיסיים את הטיפול, אבל במקרה הזה מדובר בלא יותר משלושה חודשים נוספים לכל היותר.
בנוסף למד את מדיטציית האפור, מתרגל אותה נהדר ולכן כל חושיו מווסתים לגמרי.
אני יודע שהמקרה הזה יכול להיראות כאגדה, אך כך אני עובד עם כל המקרים, קלים כקשים. התוצאות בהתאם. מי שאינו מגיע למצב בו רוב הקורדינציה, החושים והאינטגרציה בין האינטליגנציות איננם ברמה שונה לחלוטין לאחר שלשה חודשים, והשיפורים בשטח בהתאם, חייב לבדוק מה הוא עושה לא נכון בגישה.

[זאת_אני*]

למשההיקר שלום
אני רוצה לואדות שאני זוכרת נכון את התנועה האנרגטית כדי לא לפספס משהו בתירגול (החלק השני) האם זה הסדר הנכון? עיניים- נקודת כח רצון- כתר- אוזניים ומודעות אחורית? במודעות האחורית האם אני מניחה את ידי במקום מסוים?
אני רוצה עוד לציין שהמפגש מיקד אותי מאד כמטפלת נתן לי קוד ברור והבנה בסיסית שאינה משתמעת למיליון כיוונים...
תודה וליל מנוחה

[משה_אלבאום*]

אכן כך התרגול, המודעות האחורית יכולה להיות מתורגלת מהתחלה, כל תנועה קדמית עם התנועה האחורית במקביל. זאת רק לאחר שהצורה האנרגטית האחורית ברורה.
בהצלחה.

[אנונימי]

משה, קראתי על המקרה שסיפרת והתיאור אכן נראה כמו אגדה לפעמים.
הפחד שלי בתור מטפלת זה שהמטופל לא ירצה לחזור וגרוע מזה לא יהיה מוכן לעבוד בזמן המפגש בינינו. אני מטפלת בבי"ס במסגרת תפנית בילדה, עם ביטחון עצמי נמוך (עפעף נפול) ונטייה לפרפקציוניזם.לפי השיחה עם אימה היא בודקת גבולות בבית כל הזמן ומצפה שיוותרו לה כל הזמן, אפילו אם זה בבוקר לקום לבית ספר.
אני עובדת איתה על גבולות הגוף וכח רצון, יש קושי אך עובדת, מתלוננת על כאבים ברגלים ואפילו לא מצליחה להחזיק מעמד בעמידת מוצא. במפגש האחרון אמה הגיעה איתה והיא פשוט לא היתה מוכנה לעשות כלום, לא תרגילי כח (לא הרגישה שום נק' כח רצון) ולא הצליחה וגם לא רצתה אפילו לנשום.
בסופו של דבר אחרי ניסיונות לבצע תרגילים פשוטים יותר כדי להקל עליה, עברנו למגע מלא ביחד עם האם. הרגשתי שכל מה שעשינו עד היום ירד לטימיון-כולל הבטחון העצמי שלי...

[משה_אלבאום*]

גלי גל , אל לך לאבד ביטחון בגלל ילדה שלא מגודלת נכון. את יכולה לעשות רק את מה שאת יכולה לעשות. השאלה היא עד כמה את מעריכה את הזמן שלך ומה שאת נותנת בו. האם יקר לך הזמן שלך?? האם את מוכנה שיזלזלו בזמנך?? עד כמה את מוכנה להילחם על המטופלת ועם המטופלת על מה שהיא אמורה לעבור על מנת להתפתח?? עד כמה הצורך לטפל בה עונה על הצרכיך שלך או שלה??
כל אלו שאלות הקשורות ישירות לפחדיך.
חשוב ביותר שהילדה תדע להאריך את הזמן והרצינות שלך, ובעיקר שתדע שאת לא מובנת מאליו. הזמן שאת מקדישה לה הוא יקר ויכול לעבור לילדה אחרת במידה והיא אינה מעוניינת בעבודה.
מלבד זה כנראה שחייבים להדריך את ההורים איך לא לוותר לה ועליה כל כך בקלות.
פעם אחד המורים שלי לקרטה אמר משפט חשוב ביותר ביחסי מטפל/מורה למטופל/תלמיד "אם אתה יודע שהתלמיד הולך לעזוב בעוד שנה, אל תקדיש לו תשומת לב בכלל, אלה תתעסק באלו שמעוניינים באמת להתפתחי" אני מאוד ממליץ להפנים את הגישה ומה שעומד מאחוריה, (נאמר על ידי מאיר יהל לפני כעשרים וחמש שנה). נכון שניתן להתווכח ולומר שתמיד ניתן לשנות את המצב, אך לא כך המצב כשאתה יודע שהאחר אינו מעוניין לעבוד. את זה הוא חייב לשנות. אנחנו יכולים רק לנסות להחדיר בו בינה ורצון, אך לא יכולים להיות הרצון והעשיה שלו.

יש המון מטופלים המחכים שיעזרו להם, אל לנו לפחד לאבד את אלו שאינם מעוניינים באמת בעזרה מצד שני חייבים לעשות את כל הניתן על מנת לשנות את המצב. מהרגע שעשינו הכל והמצב נשאר כשהיה, חייבים לדעת גם לוותר ולשחרר.

[פז*]

שלום לכולם רציתי לבקש עזרה בהבנה של וויסות חושים,כיצד עושים זאת עם ילדים כבר בתחילת הטיפול?
ועוד דבר ראיתי כאן למעלה המלצה על ספרים לילדים בנושא גוף האדם ,אך ללא שם,האם למישהו /י יש שם לספר כזה?
אשמח לקרוא מה שיש לכם להציע.
תודה וסוף שבוע נעים

[משה_אלבאום*]

פז לילדים קטנים מלמדים את מדיטציית האפור כמו לילדים הגדולים ולמבוגרים. מה שצריך להדגיש איתם יותר הוא המבנה האנטומי לילדים, שיהייה ברור, בעיקר איך נראה החוש או החושים שמתפקדים בהיפר קליטה. כמו כן חייבים להבין שילד אינו אמור לשבת בשקט במקום אחד על מנת לבצע את המדיטציה, גם לא בפעם הראשונה. צריך לאפשר להם לנוע בחדר לפי רצונם, כל זמן שהם מחוברים למדיטציה.

ויסות חושי באמצעים הרגילים, נעשה על ידיי הפעלת גירוי לחוש המתקשה, ולימוד הרפיית הגוף תוך כדי נשימה ושחרור העיניים בזמן הגירוי. זה יכול לקחת הרבה זמן, אך עדיין מהיר מאוד לאומת שאר הדרכים. הבעיה עם זה היא שהחוש לא מווסת כפי שצריך וחוזר לרגישותו בכל פעם מחדש, ברמות שונות. מהסיבה הזו המצאתי את מדיטציית האפור.
היא משנה את המבנה המוחי וגורמת לוויסות קבוע או מיידי לכשצריך אותו.

[פז*]

תודה משה.
האם אתה תעביר בקרוב שוב סדנה על מדיטציית האפור (כך שאוכל ללמוד אותו) ,או האם מישהו אחר מעביר אותו והיכן?
מה לגבי הספר?שם בבקשה.
בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה - בחלונית

[משה_אלבאום*]

פז אני בארה"ב עד להודעה חדשה. מורים ומטפלים רבים עברו את ההכשה על ידי, אנא פני לאחד מהם.
את יכולה לגשת לסטימצקי או לחנות אחרת ולבדוק איזה מהספרים הקיימים מתאים לך להסברים שתרצי להעביר.

[משה_אלבאום*]

פז בנושא הילד המחפש הכרה, חשוב לבדק האם הילד הוא בעל הבית או שהוא ילד מודחק.
לא נכן שבכל אחד שוכן ילד המחפש הכרה. נכון הוא שבכל אחד שוכן ילד האמור להיות מחובר למבוגר כל הזמן כחלק ממנו. אם הוא מחפש הכרה, סימן שהמבוגר לא התבגר עדיין אלה הזדקן בטרם זמן, תןך כדי הדחקת אפשרית של שימחת החיים והיצירתיות של הילד.

[אנונימי]

אתמול היה לי מפגש שלישי עם מטופל בן 9 שהגיע קצת מצוברח, אימו לא נשארה למפגש ולאחר בירור קצר הבנתי שהיא לקחה אותו מחבר והוא רצה להשאר איתו. הביע רגש של עצב ותסכול.
התחלנו בעבודה- אנחנו עובדים בשכיבה כי יש בעיית בידול והמטופל לא ממש שיתף פעולה כי "אין לו כח", עברנו לנקניקיה והוא עשה זאת 3 פעמים ובגלל המאמץ הרב והנשימה התחיל לכאוב לו הראש מאוד ומאותו רגע לא ממש הצלחנו לעבוד.
מצד אחד לא יכולתי להתעלם מכאב הראש, מצד שני חשבתי שהוא קצת מוקצן.
לבסוף עברנו לישיבה, המטופל צייר פרצוף וכתב "הי" אז המשכנו מכאן בשאלות שלי ותשובות שלו על הדף לגבי תחושות שלו וכך למעשה הסתיים המפגש..
איך מתייחסים להמנעות הזאת?

[נורית*]

טוב, גם אני רוצה לעדכן...
בנוגע למטופל שלי שהוא בן 7 ועם מע. הצלבה לא משהו, יציבה לא טובה, בידול לא טוב וכו
התחלתי לפני 3 שבועות לעבוד איתו "כסאח" רק על 4 הטכניקות הכי חשובות, כ"א למשך 10 דק
פעמיים ראשונות היה בסדר (גם נתתי לו מקום להתפרק ולפרוק)
השבוע הוא הגיע עם אבא שלו (שבד"כ זה תמיד יותר גרוע)
ניסיתי לעבוד שוב באותה מתכונת אבל...
הוא התחיל להתפרק אחרי קפיצה ראשונה, הצלחתי לאסוף אותו לגרפו ואז הוא התחרפן לגמרי אחרי שורה אחת ביד שמאל...
מאותו רגע היה ברור ששכנועים לא יעזרו
פשוט נתתי לו לעשות הפעלה עצמית, בתנאי שלא יהיה במנוחה!
והוא אכו עשה במשך כ-35 ד"ק הפעלה מאד אגרסיבית, ברובה בשכיבה על מזרון, כולל הרבה מכות ובעיטות עד כדי סיכון הראש שלו...
ניסיתי לעודד אותו להכות על כרים אבל זה לא היה מספיק אלים בשבילו
פשוט יצא שם המון כעס.
בסוף הושבתי אותו, שיקפתי וכו
אמרתי לאבא שיתן לו להמשיך (כי הוא רצה להמשיך בבית) אבל שיציב לו גבולות
האבא אמר שהוא עושה את זה כדי לקבל תגובה מהאבא

אני מתכוננת להכין לו בפעם הבאה חדר אטום.
מה דעתכם?

[אנונימי]

זיכרון גופני בכתבה הבאה:
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/708/640.html

[משה_אלבאום*]

לכל הקוראים והכותבים, בעקבות מבול הפניות ולחץ העבודה העצום שזה גורם, לא אוכל להתפנות בתקופה הקרובה לכתיבה בלוג (כפי שבודאי שמתם לב) אשמח מאוד אם תוכלו להמשיך את ההעשרה הכל כך יפה והפורייה שהייתה בין כולנו בבלוג.

[פז*]

שלום לכולם
תודה משה על כל תשובותיך,הכל ניראה יותר הגיוני וברור עכשיו.
אשמח לדעת(והפניה היא לא רק למשה מפני שהוא עסוק אלא למטפלים ותיקים),עדיין בנושא חציית קו אמצע,
אנו עובדים בהצלבה על ההקשרים במוח,האם גם שמיניות נחשב?,לאדם מבוגר איך נראה את השיפור ע"י עבודה על הצלבה וחציית קו אמצע?,כשיש קושי.
להיות יותר ברורה:יש לי מטופלת בת 25 ויש לה קושי בהצלבה וקוארדינאציה ועוד,בחורה אינטלגנטית ומצליחה בעבודתה,לא מודעת לגוף שלה ,מתקשה להתחבר לרגשות,לתחושות שבגוף.
צריכה הבהרה
תודה לכל הסובלנים המוכנים לעזור לאלו שבתחילת דרכם...

[פז*]

לנורית,כתבת כאן למעלה שעשית עם הילד 4 טכניקות חשובות.
האם יש חשיבות לטכניקות מסויימות שכדאי ורצוי לחזק קודם כל לפני הכל(כמובן בהתאם למטופל)?

[נורית*]

לפז שלום
הטכניקות הן כמובן בהתאם לילד
בדרך כלל זה כולל מערכת הצלבה (קפיצות 1-4)
אצבעות (מוטוריקה עדינה)
גרפומוטוריקה
עיניים
תרגיל כח
יש ילדיםשלא זקוקים לעבודת עיניים או לא זקוקים לתרגיל כח
בנוסף- אם יש רגישות יתר אז חשוב מאד - מדיטציית אפור
בהצלחה!
נורית

[טליה*]

למשה , לכל הקוראים והכותבים.

חג פורים שמח.

[זאת_אני*]

למשה, המשך הצלחה...
ולכולם חג שמח שמח L

[מיכל_ק*]

כתבה מדהימה על האופן בו כל המיספרה משפיע עלנו ועל החיבור האנרגטי שלנו עם העולם
תקדישו כשמונה דקות, תתרגשו ותהנו...
http://www.ted.com/index.php/talks/view/id/229

[אנונימי]

יש לי מטופלת שמזיעה בכפות ידיים וכפות רגליים-בעיקר כשנלחצת או מתרגשת אך גם בהתנהלות הרגילה- האם יש דרך לעזור לה ?

[מיכל_ק*]

גלי גל
הזעת יתר היא תופעה מאוד ידוע הנובעת בדרך כלל מפעילות יתר של בלוטות זעה בגוף. יש טיפולים רפואיים רבים המיועדים לטפל בבעיה זאת. רצוי שתפני אותה לקופ"ח לרופא משפחה או לרופא אינדקרנולוג. כתבה בנושא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3099337,00.html
מה שאת יכולה לעשות זה ללמד אותה בנתיים כיצד לכוון את עצמה להרפיה כשהיא חשה במתח ולחץ. המתח והלחץ אכן מגבירים את התופעה. תלמדי אותה לזהות את המתח בגוף וגם ברגש מיד כשהוא מתקרב ובמקביל טכניקות שונות להרפיית המתח. בהצלחה

[שרי*]

מיכל, תודה על הכתבה המרתקת על המוח. היצצתי ונהנתי מאוד.

[משה_אלבאום*]

מיכל תודה רבה ועמוקה על הכתבה על המוח ותפקודיו דרך הניסיון של הגברת הנהדרת הזו. מי ייתן וכולנו נזכה לביטחון המתאים על מנת לשחרר את השליטה של ההימספירה השמאלית הכל כך רודנית.
זהו הסבר נהדר על מנת להצליח להסביר את הקושי הנגרם עקב קשיי קורדינציה. ממליץ להפנות כמה שיותר הורים לצפייה בכתבה.

ממשיך להיות עסוק ביותר, לכן איני משתתף כמעת בפורום, אנא המשיכו לבצע עבודה כל כך יפה כפי שאתם עושים.
שבת שלום

[זאת_אני*]

סירטון פשוט מ ד ה י ם...

[אנונימי]

שלום רציתי להעלות את נושא חוסר הבטחון העצמי הקיים אצל מטופלת שלי (בעצם 2 מטופלות).
זהו נושא שפגשתי וחוזר על עצמו במהלך המפגשים ותוקע את המטופלות שלי במחשבה ובקבלה עצמית,מבקשת עזרה בנושא איך לחזק גופני רגשית חשיבתית את הבטחון העצמי
אשמח לקבל מכל מי שחווה זאת בחדר הטיפולים

[משה_אלבאום*]

שלום מקימי האם הן סובלות מרגישויות ייתר או מקורדינציה שאינה תקינה עדיין? במידה וכן, זה חייב להסתיים לפני המעבר לביטחון עצמי, בעיקר במידה והן בעלות אינטליגנציה גופנית מולדת ברמה גבוהה.
לאחר מכן מומלץ לבדוק ממה הן מפחדות, ולהציב בפניהן משימות קטנות הדגלות עם ההתנסות, בהם הן צריכות להמודד עם ביצוע של דברים שונים.
הקושי העיקרי עם חוסר ביטחון נובע לרוב מהפחד להתמודד ומה יגידו, גם אם "מה ידיג"ו שייך לתקופה אחרת לגמרי בחייהן.
מערכת ההדחקה שומרת בקנאות את הדמויות שדיכאו אותנו בילדותנו, חייות ובועטות בתוכנו. זאת עד לרגע בו נצליח להרגיש שלמרות שלא סרנו למרותן, נשארנו בחיים.
כוח הרצון יכול להיות מרכיב עיקרי בתהליך ההסכמה להתנסות במשימות המפגישות עם הםחד חזיתית.
גם היכולת לסלוח קשור פעמים רבות לנושא. הפחד להשתנות ולהתחזק, יכול להיגרם מהקושי להתמודד עם הכעס על הדמויות שדכאו אותנו. הסליחה יכולה לשחרר את הפקק ולאפשר לשנות את הגישה הרגשית לחיים.

מבחינה טכנית, הרי שכל תרגול יכולה להתאים לכך, במידה ומבינים לאן מובילים את המטופל.

[אנונימי]

כיצד ,תעזור לי בבקשה משה להבין,קורדינציה שאינה תקינה כמה קשורה(ההקשרים בין ההמיספרות,צד ימין שמאל,קו אמצע)לאיך שהבן אדם רואה את עצמו,האם רואה או חווה או מרגיש כלא שלם?,כמשהו שעוד צריך לבוא לידי תיקון או שינוי?
לזה אתה מתכוון?
אשמח לשמוע ממך,מאוד מעניין איך שאתה תמיד כאילו קורא את המקרה.
תודה ומקווה שתתפנה לענות בהקדם.
ערב טוב

[נורית*]

למשה שלום
האם בביקורך הבא בישראל תוכל שוב להתפנות להעביר סדנא?
הייתי מאד שמחה לקבל השתלמות בנושא מדיטציית אפור, ואני בטוחה שכמוני יש עוד רבים.
בברכת יום נעים ושבוע טוב
נורית

[משה_אלבאום*]

התפניתי לרגע,
מקימי אכן לכך אני מתכוון. אדם שאינו שלם מבחינה קורדינטיבית, הוא במצב שאינו תואם את התוכנה הבסיסית, הווה אומר את הקוד הגנטי שלו. מסיבה זו ישנם רגשות שונים של אי שלמות, היכולים להוביל אצל כל אחד למצבים רגשיים שונים. הכל תלוי ברמת הפוטנציאל המוטורי המולד. ככל שהוא גבוה, כך המועקה הפנימית ותחושת הדיסהרמוניה גדלה. כשאין קשר טוב בין ההמיספירות, קשה ביותר לווסת את התגובות הרגשיות. כל אחד יגיב לזה קצת שונה, אך הבסיס זהה.

בנושא הכאב, סביר להניח שהדבר הנכון הוא לקבל עיסוי מאחד הוותיקים שעבר אצלי את הנושא, על מנת שיוכל לחדור לאן שצריך ולשחרר משם את הרגשות הגורמים לכך. בכל מקרה, סביר מאוד להניח שבמידה ותפתחי תהליך המאפשר להתחבר לרגשות שבמקום, הרגש יוכל להשתחרר ולשחרר את מקום. לרוב אין קשר בין התקררות לכאבים.
ההתקררות היא הזדמנות המנוצלת במולאה על ידיי המערך הרגשי.

ל נורית תודה על הבקשה, אקח אותה בחשבון ובשמחה אעביר סדנא כזו.

[זאת_אני*]

למשה, לאחר עיסוי רקמות אינטנסיבי עי חברתי ותנועה ללא סוף עבר הכאב אך נשאר משהו קטן..., חבל שלא חשבתי על כך מהפן הריגשי, חג שמח לכולם

[משה_אלבאום*]

חג שמח לכולם

[משה_אלבאום*]

מאיר יהל ז"ל
מאיר מורי היקר, הכרתיך לפני 29 שנה, כשעוד גבר צעיר ומבולבל מאוד הייתי. מייד הבנת שלא כידאי להסביר לי ייתר על המידה כי אין מי שיבין, לכן הזמנת אותי לצפות בשיעור.
עברו עשרים ותשע שנה, ושיעוריך החשובים והעמוקים, שינו את חיי לבלי הכר. מאדם מבולבל, שאינו יכול להשתמש ביכולותיו בדרך נכונה כלשהי, למי שאני כיום. מאדם שאינו יכול מלבד להשתמש בכעס ללא הבחנה, למורה המחושב בעל היכולות להבחין ולאבחן את הדקויות הדקות ביותר.
עזרת לי להפוך מאדם המסתובב בעולם ללא כיוון ומטרה, למורה המסוגל לכוןן עשרות, מאות ואלפים.
הידע המדהים שלך בפירוק התנועה, וחיבור הקשיים למצב הנפשי של האדם ולחוסר יכולותו דחוף עצמו לפנים, גרמו להבין דברים רבים שהפכו ברבות הזמן לחלק מרכזי בשיטתי.
לאורך השנים, ליווינו האחד את השני בדרכים שונות, עם עליות ומורדות, אך לאורך כל הזמן, שמשת לי כזרקאור המאפשר לדעת מתי אני מתדרדר מהדרך הנוכונה. גם כשלא היינו בקשר לאורך שנים, הידעה שאתה נמצא, שמשה אותי כמקור לבדיקה עצמית מתמדת.
אינך עוד, אך הדרך ישנה ותמשיך להוביל אותי בכל פעם שאבצע גדילה, מיקוד, התרוקנות, קטה, או אדריך ילד או מבוגר בהתמודדות עם קשיי גופו.
היכולת העצומה שלך לפרוץ את הדרך בישראל, שמשה אותי ואלפי אנשים אחרים. אמנם אינך עוד, אך הדרך הנהדרת שהנחלת לכל כך הרבה אנשים, אפשרה, מאפשרת ותאפשר להמשיך להתפתח בדרכים שונות ומרובות.
גופך אמנם איננו עוד, אך רוחך תרחף בינינו עוד שנים רבות.
תודה על כל מה שהיית, תודה על כל מה שהינך בתוכי ובתוך רבים אחרים.
שתהייה המשך דרכך קלה, נוחה, ומאפשרת את המשך התפתחותך.
זכרך ברוך ומבורך.

[טליה*]

עצוב להכנס לפורום.
הדלת אומנם פתוחה אך הבית ריק......
פה ושם ישנן אותות כי מישהו ביקר השאיר "סימן" עם עקבות ונעלם....
בעל הבית חסר מאוד ...

[פלוני_אלמונית*]

באתר ערוץ 10 יש כתבה קצרה על קורס אלבאום הכנה לכיתה א

[אנונימי]

אכן בעל הבית חסר מאוד טליה, אך נראה לי שבתור ילדיו למדנו הרבה ואנחנו יכולים להזין אחד את השני בידע האישי שלנו וגם לשאול שאלות ולהציף נושאים שבטח כל אחד מאיתנו פוגש בחדר הטיפולים ומחוצה לו.

[טליה*]

• לגלי גל.

אני מסכימה עם דבריך.למרות שבאין תגובות ודינאמיות ההרגשה היא : תיסכול.
אנסה בכל זאת. דרך חשיבה מתוך : דבריו של ברב ברג ( קבלה) מה דעתכם?

האר"י מגלה סוד מדהים בנוגע לכך. האר"י אומר שהאנשים שאנחנו הכי שונאים באים מאותו שורש הנשמה שממנו אנחנו באים. כתוב שהאנושות כולה באה מהנשמה של אדם הראשון; כל אחד מאתנו מתקן חלק אחר ב'חטא הראשון' שלו.

חלק מאתנו באים מהעקב, חלק מהראש, חלק מהלב. כשאנחנו חולקים שורש נשמה עם מישהו, הכוונה היא שנולדנו כדי לתקן תכונות דומות. אלה מבינינו שבאים מהראש עובדים כנראה כדי להיות יותר רוחניים ופחות אנליטיים. אלה מבינינו שבאים מהלב עובדים כנראה כדי לזכות ביותר אהבה וחמלה. אלה מבינינו שבאים מהעקב עובדים כנראה על התמכרויות ומערכות יחסים הרסניות.

האר"י אומר גם שישנן שתי רמות של מערכות יחסים שאנו יכולים לחוות עם אנשים שאיתם אנו חולקים תיקון משותף. הרמה הראשונה היא שנאה. מכיוון שיש קליפות רבות מדי שמונעות אותנו מלראות את הטוב בזולת, אנחנו רואים רק את הלכלוך. אף על פי שיש לנו אותו ד.נ.א. רוחני, הקליפות עמוקות כל כך עד כי הן מונעות מאתנו את ראיית האמת.

הרמה השנייה היא אהבה עזה. כשאנחנו מתגברים על מה שמפריד בינינו, אנחנו רואים שאדם זה הוא הנפש התאומה שלנו.

[טליה*]

למשה היקר , ולכל באי הפורום .
אני מרגישה צורך להיפרד מכם ומהפורום בצער רב .
להודות לכל מי שתרם לי מהידע והניסיון שלו. ובמיוחד לך משה .(מקוה שתמצא זמן מתי שהוא לבקר כאן ולהציץ )
למדתי ממך המון . הערכתי את ההשקעה הרבה שהשקעת . הנתינה ואת התייחסותך הרצינית והנבונה לי ולכל מי שהזדקק לך .
למדתי רבות גם מהשאלות שנשאלו והקשיים שהועלו .
השתדלתי לתת מעצמי ולתרום את חלקי בדרכי .
מאחלת לכולם בריאות טובה . הצלחה בטיפולים והתפתחות בדרך בה תבחרו .
היו שלום .

[פלוני_אלמונית*]

מאוד עצוב לי לפקוד את הפורום ולגלות שאף אחד לא מצליח להרים את הכפפה ולהפיח בו רוח חיים, אפילו לא אני.

[אנונימי]

חבל

[אולה*]

ע ל כל אחד מאיתנו חלה האחריות לנפילתו של הפורום.
מעטים מידיי ואני ביניהם לא ידעו להאריך מספיק את ההשקעה הרבה שהושקעה ע"י הכותבים . בראשם משה טליה ועוד מעטים.
זה סופו של אוז המטיל ביצי זהב . כולם רוצים לאכול אך לא להאכיל . לקבל ולא לתת. עכשיו כשהוא גווא אומרים חבל.
במקום להגיד חבל. אולי נקרא לכולם לחזור וכל אחד יתחיל לתת מעצמו יותר ?

[אנונימי]

אולה,
אני מצטרפת אליך בגעגוע רב לפורום

[בטי_אלון*]

אני מסכימה עם הכותבים האחרונים שחשים צורך רב לקבל הדרכה מיקצועית שכרגע אינה בנימצא באופן מספק. אולי נוכל לנסות להעלות את הקשיים שיש לנו בטיפולים וביחד לימצוא פתרון או תשובה לקשיים אלו. אומנם משה אינו מנהל את הפורום הזה יותר, אולם לכל אחד מאיתנו יש ידע שלמד או קיבל ממשה בהיזדמנויות שונות. אני בהחלט מוכנה להוסיף מהידע שיש לי. למדתי אצל משה בקורס הראשון שהוא החל ללמד לפני שנים רבות ומאז לימדתי במיכללת אלבאום, וכיום אני עובדת באופן פרטי בביתי בשיטה. כולנו מוזמנים !!!

[תמר*]

בראבו בטי יקרה. תודה.
מושיטה לך יד לחיבוק. מוכנה לשתף ממני גם.

[פלוני_אלמונית*]

הדרקון היה והציץ.
היי למכרי וביי בנתיים.

[משה_אלבאום*]

היי, אני עדיין בהמתנה, נראה האם תצליחו להרים את הרצון שלכם לפעולה. ההשקעה שלי כאן אינה משאירה אנרגיה פנויה.
ממתין בסבלנות
חיבוק אוהב לכולכם.

[משה_אלבאום*]

הכוונה בהשקעה שלי כאן, היא כמובן ההשקעאה של אנרגיה להקמת חיים חדשים בניויורק.

[שרי*]

שמחה שיש סימני חיים.
אני רוצה להתייעץ איתכם בקשר לטיפול שסיימתי מיוזמתי לאחר כחצי שנה.
נער בן 15 נהנתן, בעל צורך ביצירת מצבי לחץ. שמן מאוד. חכם מאוד.
רוב הזמן היה צריך לנהל איתו משא ומתן בלתי פוסק בשביל שהוא יעשה משהו. כל הזמן מתחכם, מתיש.
בסוף נמאס לי. אמרתי לו שאני לא מוכנה שיבוא כי ההורים מכריחים אותו. היה לו מספיק זמן להבין מה הוא יכול לקבל מהטיפול ואני רוצה שיבוא מרצונו.
אמר לי שהוא מיצה את הטיפול. קיבל משהו אבל לא יודע מה ושהוא מעדיף ללכת לפני שיקשר. המשפט האחרון גמר אותי.
ההורים אמרו שאני נותנת לו יותר מידי קרדיט והוא לא מסוגל להחליט לעשות מאמץ מעצמו וצריך להכריח אותו.
אני נשארתי בעמדתי, מקווה שהוא יחזור מרצונו באחד הימים.
מרגישה תסכול ופיספוס. נראה לי שהיתי נמהרת מידי. אולי אופטימית מידי?
אשמח לקבל תגובות.

[תמר*]

הי שרי ((:
קשה לאמר שהיית נמהרת, חצי שנה - בן 15 - שמן מאד.. החזקת יופי מעמד.
קשה לי גם להאמין שבגיל כזה אפשר להכריח.. ובכל זאת הוא כן הגיע לטיפולים.
נראה לי שהקרדיט שנתת לו זה בדיוק מה שהוא היה צריך, כלומר, הוריו לא מאמינים בו.. מחליטים עבורו וכו'.
ואת - נתת לו כעת מרחב משלו (בניגוד לדעת הוריו!).
אם הוא חכם - כבר ידע מה לעשות עם עצמו במרחב הזה.
מציעה לך להיות איתו בקשר (לא לוחץ. לא מתנצל. כן מתעניין..).
טוב שהשארת דלת פתוחה, המשפט האחרון הזה שלו באמת מטריד (אך גם יכול להיות מניפולטיבי..).

Y כיף לכתוב פה שוב.

[שרי*]

תודה תמר.
מה שמדאיג אותי זה רצף של "שיחרורים" שעשיתי. ויש לי הרגשה שאולי לא במיקרה.
סיפור שני: ילדה מקסימה בת 7. נוצר קשר מדהים. מאוד אוהבת לבא. משתפת פעולה בד"כ, חוץ מנושאים שקשורים לחשבון ובשפה שלנו- כיוונים, קטה, שליפות וכו'. כשהנושאים הללו עולים היא מסרבת לשתף פעולה, נסגרת ומתבצרת בסירובה.
בפעם הקודמת שסירבה, הסברתי לה את החשיבות של הנושא ואמרתי שלמרות הקושי וההתנגדות לנושא, המטרה להתגבר על הקושי ועשיתי איתה חוזה שהיא לא יכולה להגיד לי לא.
וזה עבד מצויין עם הקטה שבהתחלה מאוד התנגדה ובסוף אהבה מאוד ואפילו בחרה את זה מיוזמתה.
בטיפול האחרון עבדנו על כיוונים וכשציירתי לה מעגל וביקשתי שתחצה אותו, סירבה. אמרה שזה חשבון והיא שונאת את זה.
היזכרתי לה את החוזה ביננו וזה לא עניין אותה. אמרה: יש יותר גרועות ממני בחשבון. אמרתי שאם היא כבר משווה אז יש גם יותר טובות. מאוד נעלבה.
אמרתי לה שאם לא מוכנה לעבוד היא יכולה ללכת הביתה וכך עשתה. האמא לא היתה בטיפול הזה כי הילדה ביקשה ממנה להיות איתי לבד.
כשהאמא באה לקחת אותה. הילדה אמרה שהיא לא חוזרת יותר לטיפול. ביקשתי מהאמא ללכת. האם התקשרה אלי ניסערת אמרה שהיא לא מוכנה לוותר על הטיפול ושהילדה מתעקשת לא לבא יותר.
ביחד ניסינו לראות איך מורידים אותה ואותי מהעץ. האמא היציעה שאם הילדה תתמיד בסירובה אולי אני אבוא אליהם הביתה. חשבתי שזה רעיון מצויין.
האירוע אמור להתקיים מחר.
אני מתרגשת. לא יודעת מה צפוי. רוצה לפייס אותה אבל גם להבהיר לה שלא יהיו הנחות.
הרצף הזה של הנחרצות שלי שלא עובדת קצת מערער אותי.

[תמר*]

מה, לענות לך כאן?
המרגיעון כאן למעלה (או מה שזה..) אומר - אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה.

אז אסתפק בינתיים בלאמר לך - כל הכבוד על ההתבוננות פנימה.

[פלוני_אלמונית*]

הורים חזקים מדיי = ילדים עם בעיות נפשיות ברורות
איך הורה יכול לזהות שהוא חזק מדי?