מלכה החדשה

אחרי לבטים רבים ושיטוטים באתרים השונים,בעיקר בבלוג של משה אלבאום,החלטתי לפתוח ולהתנסות בבלוג משל עצמי.אני בת 59.
כבר לפי הכותרת ניתן להבין שאני במצב לא סימפתי בלשון המעטה מאידך אבל בהחלט שימש זרז לכתינה מצד שני.
כמובן שיכולתי לכתוב לעצמי מבלי לשתף חלק של עם ישראל,אבל הרגשתי שהפעם זה יותר מזה.
אמא שלי תמיד אמרה שבכל דבר רע יש גם משהו טוב!
לפני כשבועיים וחצי שברתי את שורש כף היד השמאלית(רוב האנשים מסתבר נופלים על צד שמאל!!!??) .אני קראתי לזה אזהרה ראשונה.למרות זאת המשכתי את שיגרת יומי המלאה למעט נהיגה.מאחר ואני זקוקה לתנועה מכל סוג שהוא טיילתי במוצ"ש לפני כ-10 ימים ושברתי את הפיקה של רגל שמאל.כאמור אזהרה שניה...
לא האמנתי שזה שוב קורה לי.פשוט התביישתי בביש המזל שאחז בי...לא אלאה אותכם בכל התיאורים הפיזיים והרגשים שליוו אותי,אבל הייתי מושבתת לחלוטין.
התגובות מחברים ואחרים לא אחרו לבוא,אבל שלוש מיני רבות רציתי להביא לכאן.

בכורי אמר-זו ההזדמנות שלך להרגיל את כל האנשים (ובמיוחד את אבא/בעלי) לממש את השינויים בחייך שאת מתכננת מזה מס' שנים לשנה הבאה,עכשיו !!!בזמן החלמתך +פיזיותרפיה..
אחותי כל הזמן אומרת לי למה לחכות,תעשי עכשיו...
דר' נאדר אמר-את חייבת לעשות שינויים מיידיים בחייך,את לא נמצאת במקום שהיית רוצה.

כלומר,לחיים יש דינמיקה משל עצמה.לא תלויה בשום דבר.בגרמנית אומרים-"מאנטש טראכט אונט גוט לאכט"(האדם מתכנן,ואלוהים צוחק"...)
עכשיו יש לי את כל הזמן הדרוש להכל.כולם צריכים להסתדר בלעדי.גם לבעלי נתתי לעשות חשבון נפש ולתכננן את צעדיו ומעשיו נטו בכל הקשור לעיסוקיו בחוץ לבית מבלי לקחת אותי בחשבון.עלי לציין שיש לי חיים יפים ומלאים עם בעלי.הוא הפך תחביב לעיסוק ומצאתי עצמי מסייעת לו יותר משרציתי בכך...על חשבון צרכי...
בינתיים עד כאן.אשמח אם משהו יגיב לבלוג שלי.מלכה.

.

ואיך את מסתדרת? מעבר לזה שזו הזדמנות וכולי וכולי - זה בטח לא קל.

שלום לך טרה רוסה שמחה שהגבת אלי.
ראשית השבוע החליפו לי גבס לבן ,שהיה מאוד כבד לגבס קל בשניהם.
למזלי אני ימנית ולכן קל לי יותר לתפקד מבחינת היד.בינתיים גם התחזקה יד שמאל. בגלל אופי הפציעה ברגל ,שבר בפיקה, אמנם יש לי גבס על כל הרגל,אבל מותר לי לדרוך עליה.בהתחלה סבלתי מכאבים רבים ולמרות שאיני לוקחת תרופות בד"כ נאלצתי להשתמש משככי כאבים.חוץ מזה לאחרונה למדתי שיטה טיפולית בשם "סו ג'וק" ואני מטפלת בעצמי כמיטב יכלתי וזה עוזר.
רוב היום אני נמצאת בבית מלבד יציאה לרופא או צילום.אני לא מפונקת ויודעת להעסיק את עצמי.היום הייתי עסוקה רוב היום באינטרנט.
כמובן יש טלפונים ומבקרים.הקושי הוא שהזמן עובר לאט.קודם לפציעה באופן נורמלי הייתי כל כך עסוקה שהזמן פשוט טס לי.
נחמד יהיה אם תציגי עצמך במידת האפשר.תודה מלכה. (-:

היום עברו 23 יום מאז מקרה היד ו-12 יום מאז מקרה הרגל.קשה להאמין.הזמן פשוט זוחל לאט ,בין צילום לצילום,בין ביקור רופא אחד לשני,אבל עובר.יש סיכוי סביר שבשבוע הבא יסירו את הגבס מהידי.תודה לאל.(-:
בהתחלה סבלתי גם מדיכאון קל ולא הייתי מסוגלת להתרכז בכלל.לאט לאט התחלתי לחזור לעצמי למרות שיש חששות במיוחד בטחון בשיווי משקל.
חברה הביאה לי את הספר "גרעינים לבנים "של יוכי ברנדס.קל וקריא .חביב ומהנה.עזר מאוד להעביר את הזמן ולהחזיר אותי אל מסלול הקריאה.
השהות בבית עד כמה שזה נראה מדהים ,טוב לי,בד"כ אני בתנועה מתמדת, כמו פורפרה,והשבתון המוחלט אפילו הולם אותי.
עדיין אין לי תכניות עתידיות,וגם יש באמצע פיזיותרפיה,אבל אין לי ספק שמה שהיה שוב לא יהיה.(-:

מה היה?

מלכה, אהלן. נשמע שאת בסך הכל בתהליך חיובי וחיוני.

האם אפשר לשנות, ברשותך, את שם הדף ל{{}}מלכה יד ורגל שבורות או ל{{}}שברתי יד ורגל או ל{{}}שבר ביד וברגל?
כך יוכל להיות גם לתועלת לאחרים עם בעיה דומה, אם את רוצה. אפשר להוסיף את התיוגים דף-בלוג ו/או דף-תמיכה אם את מעוניינת לשמור על הדף כאישי.
מוזמנת למחוק את הערות ההעריכה לאחר שתקראי אותן.

באיחולי החלמה שלמה ומהירה, פיזית ונפשית. @}

ראשית תודה מכל הלב למצטרפים.לניצן תודה להערות.אם יש בעיה דיקדוקית אשמח לשנות.

יש לי בעיה בכתיבה .אחרי שכתבתי כאן, ומסיבה לא ברורה "ברח "הדף ,הכל נמחק.אז אם מישהו מבין בזה אשמח להיעזר בו.לכן בינתיים אני אפרק את מה שאני כותבת למקטעים.
איך מוסיפים את התיוג בדף הבלוג או דף תמיכה.פשוט מתחילה|-:.

לשאלה מה היה?
פשוט הייתי ב"דרייב" חשבתי שאני סופרוומן.אני בו זמנית דיברתי בסלפון,עזרתי בקיפול ציוד,הגבתי לדברי חברה ואישי וגם התכוננתי לצאת לפגוש חברה ועשיתי תנועה אחת מיותרת לאחור ומצאתי עצמי מתעופפת ...למוקד...ויוצאת עם גבס.האם עצרתי לרגע לחשוב,לשנות משהו בקצב,להוריד...כמובן שלא..
ואז מגיע פרק ב' ד-:

פרק ב'.המשכתי הכל כרגיל 11 יום,למעט העובדה שלא יכלתי לנהוג
הלכתי ברחוב איבדתי שיווי משקל...מוקד..צילומים...גבס...והפעם השבתה מוחלטת.
..טלפונים..מבקרים..דיכאון..אי אפשר לקרוא לראות טלו' הכל מעצבן...הזמן לא עובר שעות וימים כמו שנים..אי אפשר להבין עד שלא נדע, חווים.
אני לא מפונקת יתרה מזו,אני עוזרת לכולם ורק נותנת...נגמר...מגלים פרצופים אמיתיים ולהיפך...הכל התהפך...אני מבינה שהכל השתנה ומבחינתי הרע הפך ליתרון.עכשיו אני יכולה בלי חשש להגיד:לא ולא מתאים לי...

@}מלכה

דף בלוג, דף תמיכה @}
בחרי לך אחד מהשמות. אני לא יכולה להחליף עבורך כי יש לי בעיה עם העברית במחשב, אבל אני בטוחה שאיזה גמד נחמד ישמח לעזור.
אני מזדהה עם החוויה שלך, הייתי בשיקום כמעט שנה אחרי ניתוח גב. יש לא מעט דברים שניתן לעשות בכל זאת, למרות ההשבתה.
אחד מהם זה לכתוב רשימה "מאה דברים שאפשר לעשות בלי לזוז"

לכתוב להשתעשע ולקבל השראה. מומלץ!

נהנית לקרוא את הבלוג שלך.
וגם מזדהה.
לפני 3 חודשים שברתי רגל (את כף הרגל), ובמשך חודש וחצי הייתי בגבס, כמעט רק בבית. ואח"כ תהליך החלמה. וגם עכשיו עדיין לא חזרתי לעבוד.

ולמרות הבאסה מהמצב, תחושת המוגבלות והתלות באחרים וכו' - מצאתי המון המון טוב בזה.
פסק זמן אמיתי מהחיים, בלי להיות חייבת כלום לאף אחד. שזה בפני עצמו משהו מדהים שכמעט אין הזדמנויות בחיים לחוות אותו.
וגם, שפע זמן. זמן לשבת על המחשב, לקרוא, לראות טלוויזיה, לעשות מדיטציה, ואפילו התאמנתי ב-רק לבהות.
גיליתי שזה לא פשוט לשבת סתם כך, רק אני והמחשבות שלי, ממש בלי לעשות כלום, אך מצד שני - זאת הייתה תגלית עד כמה קשה לי/לנו להיות אך ורק עם המחשבות שלנו. וכל הזמן מחפשים איזשהו עיסוק מסיח. (גם קריאה, עד כמה שיכולה להיות נפלאה, עדיין יכולה לשמש כעיסוק שהוא מין בריחה מעצמנו).
אני חושבת שבאמת בתקופה הזו הצלחתי לשפר את היכולת הזו, להיות פשוט עם עצמי, בשקט, בלי שום עיסוק, ולפרקי זמן ממושכים יותר מבעבר לא לחפש לאן לברוח.

ובקיצור, שבירת הרגל נתנה לי הרבה זמן לנוח, להיות בשקט, לחשוב, ולגלות דברים על עצמי.
בסה"כ אני מאוד מודה ליקום על שזה קרה.

אשמח להמשיך לשמוע אותך.

(בקשר לשם הדף, אם את רוצה שזה יהיה נכון דקדוקית, אז זה צריך להיות מלכה יד רגל שבורות).

לניצן וסוסת הפרא תודה על ההתיחסות ,התמיכה והעידוד תודה.

@}

קיבלתי את ההצעה של סוסת הפרא ואני ממשיכה לכתוב במלכה יד _ורגל שבורות ואשמח אם תצטרפו אלי להמשך שם.תודה.@}

סופשבוע בד"כ יותר תוסס באים לבקר במיוחד משפחה.הרבה טלפונים...ואז מגיע יום א' של השקט, מן סוג של נפילה.במיוחד שנמצאים הרבה לבדבמשך שעות.המחשבות נודדות מטה מעלה ואיתן תנודות במצב הרוח.
ביום שלישי זה ימלאו 4 שבועות לשבר בשורש כף היד ואם הכל יהיה בסדר אז בעזרת השם יורידו לי את הגבס ואעבור לשלב הפיזיותרפיה ביד.אבל עדיין מחכות לי 4 שבועות של גבס ברגל.למזלי זה גבס קל.
זה פשוט מדהים מאיפה לוקחים את הכוחות למצב והלך הרוח הזה.כנראה כשאין ברירה השאלה הזו מיותרת.צריך לחייך באומץ(-:

)-:ברגע זה הודיע לי טלפונית הרופא שאין לו כוונה להוריד לי את הגבס לפני ה-25 לחודש.אני ממש ממש שבורה.מה עושים?הולכים לרופא אחר? משהו כאן לא נראה לי.גם ככה אני מבואסת עד העצם תרתי משמע.הסיוט בהתגלמותו.בא לי לבכות על עצמי.די.

מלכה היקרה, בעיקרון לא היית צריכה לפתוח דף חדש עם שם חדש, אלא אפשר היה לשנות את השם הקודם.
אבל, כיוון שכבר עשית זאת, העתקתי לך לדף הזה את התוכן מהדף הקודם, כדי שלא יהיה פיצול ושתהיה המשכיות. ובנוסף - עשיתי העברה אוטומטית מהדף הקודם לדף הזה.
מקווה שזה מתאים לך.

כמו כן, בקשר למצב שלך, כן אני ממש מבינה.
על אף שכתבתי לך שהצלחתי ליהנות ממצבי כששברתי את הרגל, היו לי רגעים של 'די, נמאס כבר !!!!!'. במיוחד שכמעט לא יכולתי לצאת מהבית ובקושי ראיתי אור שמש או נשמתי אוויר במשך איזה חודשיים. והייתי תלויה באנשים. ומוגבלת. וכו' וכו'.
כן, זה קשה ומבאס.
אבל זה יעבור. בקרוב זה יעבור. ופתאום תוכלי שוב ללכת ולתפקד כמו קודם, וזה יהיה נפלא.
(אני, למשל, פתאום כל כך מעריכה את היכולת ללכת, פשוט לדרוך על שתי רגליים, מדהים...)

בינתיים, מאחלת לך שתצליחי להפיק את המירב מהמצב העכשווי.
(פסק זמן כזה מהחיים לא בטוח שיהיה לך שוב בקרוב, אז אולי כדאי לך ליהנות מזה כמה שניתן...)

<סוסת פרא / ה מערוך>

בא לי לבכות על עצמי.די.

מלכה, את קיבלת הזדמנות נהדרת. הזדמנות להיות נזקקת. לקבל ולא לתת.
למי שרגילה לעשות ולתת מעצמה כל הזמן, מאד חשוב פסק הזמן הזה.

יש לי חברה מתוקה שצעירה ממך בשנים ספורות. לפני שנה היא "קורקעה" בגלל בעית גב רצינית.
לא תאמיני, הבעל שלה למד לעשות קניות, לבשל ולנקות את הבית. וזה אחרי 30 שנות נישואין.
ואז היא הודתה לגורל\אלוהים שזימן לה כזאת בעיה.

לסוסת הפרא שלום.את פשוט מתוקה (וממתיקה לי את הגלולה המרה).

אתמול פשוט סגרתי את המחשב ולא מצאתי עצמי.אני פשוט לא מכירה את עצמי.בד"כ חשוב לי להיות חזקה לתמוך ולעזור וכך גם מכירים אותי כולם.אני מאמינה שהיום אני אתעשת ואחזור לעצמי.יש לי בעל מאוד תומך ודואג וחרד מאוד למצבי רוחי ולכן אני חייבת להתאפק ולא תמיד זה מתאפשר לי.יש לי שלשה ילדים ונכדים מקסימים אבל עסוקים מאוד ורגילים שאני מסייעת להם ולא להפך...קשה לי להרחיב מבלי לפגוע...אחותי מאוד מאוד עוזרת לי בשיחות בטל.ובאה פעם בשבוע אבל גרה רחוק...

לרוזמרין תודה שהצטרפת לבלוג שלי.תודה על מילות העידוד.האמת היא שאני לא זקוקה לתרוצים כדי לעשות מה שאני רוצה.בעלי ממילא עוזר לי בכל מבלי שאצטרך לבקש.בד"כ אנחנן עושים הכל ביחד.הבעיה שלי שכלם רגילים שאני מסייעת לכולם.יש לי שלושה ילדים ונכדים מקסימים ומאוד מאוד עסוקים...קשה לי לפרט פן אחטא למישהו...אחותי מאוד עוזרת לי בשיחות טל. וגם באה פעם בשבוע אבל היא גרה רחוק וגם לה "יש" משלה..בעלי גם עובד ויש לי הרבה שעות לבד.חברות מתקשרות ולעיתים מציצות...בגדול אני מאמינה שבסוף אזכור את החוויה כחלום רע שחלף.תודה.מלכה.@}

לסוסת הפרא .יש לי בעיה בכתיבה בתכנה הקיימת.בשלב מסויים מופיעה לי תכנה שאיני יודעת להגיב אליה ומפילה לי את הכתוב.לא תמיד אני זוכרת מילה במילה מה שכתבתי ולכן גם פיצלתי את הכתוב.בני הצעיר המומחה לענייני מחשב אמור להגיע אלי ולסדר את העניין.בינתיים מצא לי פתרון עוקף...לכתוב בוורד ולהעביר בדרך הרגילה.אני מקווה שזה יעזור ואז הכתיבה שלי תהיה יותר זורמת ולא חוזרת על עצמה.לא נעים.
בינתיים מצב רוחי השתפר פלאים ואני מודה לכל המעודדים מבית ומחוץ.
אשמח אם תספרי לי מעט על עצמך ובמה את עוסקת אם זה בסדר מצידך.תודה .מלכה.@}

מלכה, יש לי הרגשה שמה שאת לא מפרטת זה מה שעומד כרגע על הפרק.
אז אני שואלת, אל תעני אם לא מתאים לך.
האם את מרגישה זנוחה על ידי ילדים שאת נותנת להם את נפשך מרצך וזמנך?
האם את מרגישה לא אהובה כשאת לבד? כאילו כאשר האחרים (חברים ומשפחה) איתך זה אומר שהם חושבים עלייך ואכפת להם ממך, וכאשר אין איש לידך אז אין איש לצידך?
אם אני טיפה קולעת להרגשה שלך, אז אני מציעה לנסות להפוך את הקערה על פיה ומשני כיוונים

האחד, לחשוב על עצמך. מה היית עושה אם חברה היתה באותו המצב? היית מתקשרת פעם בכמה זמן, עוזרת ככל שאת יכולה, והיא היתה איתך בליבך..
אז סביר שאת הרבה בליבם של האנשים שיקרים לך. ולא כל אחד בנוי לשיחות טלפון או ביקורים, אבל זה לא אומר שלא אכפת. לא תמיד מה שאנחנו נותנים בקלות וזקוקים לו בעצמנו זה משהו שאחרים מסוגלים לתת באותה קלות.
השני, לחשוב על עצמך!
מה את יכולה לעשות כדי להרגיש יותר נאהבת ומוערכת? איך את יכולה לפנק את עצמך בלי להיות תלויה במישהו אחר? איך את יכולה ללמוד לבקש את מה שאת צריכה? יכול להיות שאם תגידי במלים לילדים ולחברות - אני זקוקה עכשיו ליותר שיחות טלפון, כי אני בודדה ומנוטרלת הם יעשו זאת בשמחה. לא תמיד ברור ליקרים לנו מה אנחנו צריכים מהם, ומועיל לנסח את זה במילים.
מקווה שעזרתי..

בינתיים מצב רוחי השתפר פלאים ואני מודה לכל המעודדים מבית ומחוץ.
אני שמחה לשמוע.

בכל מקרה ליבי איתך.

מסכימה עם מה ש-ניצן אמ כתבה לך. היא כתבה יפה מאוד.
במיוחד אהבתי את הרעיון של לבקש באופן ברור מהסובבים אותך את מה שאת צריכה. (האם את עושה את זה בד"כ?)
ואני אוסיף: מבלי להתבייש בכך שאת צריכה או מבקשת. זה מאוד חשוב גם לדעת להיות נזקק, ומאוד חשוב לדעת להביע את הצורך שלך. ואם נענים לבקשה שלך, או אפילו עוזרים לך מבלי שביקשת - לדעת ליהנות מזה.
אם את בד"כ נותנת, זה חשוב שתדעי גם לקבל, להרגיש בסדר עם זה, וליהנות מזה.

ובהמשך לכך גם מאוד מסכימה עם מה שרוזמרין כתבה לך:
_מלכה, את קיבלת הזדמנות נהדרת. הזדמנות להיות נזקקת. לקבל ולא לתת.
למי שרגילה לעשות ולתת מעצמה כל הזמן, מאד חשוב פסק הזמן הזה._

אשמח אם תספרי לי מעט על עצמך ובמה את עוסקת
אני עכשיו קצת מתעצלת, אבל אשמח אם תיכנסי לדף שלי (ע"י לחיצה על הקישור: סוסת פרא), ושם כתבתי די הרבה על עצמי. אם תרצי לדעת עוד מעבר לזה, אשמח לספר לך.

לניצן וסוסת הפרא תודה מקרב לב על הכל.
אני חייבת לציין שאתן די קלעתן לעובדה שאני מתקשה לבקש עזרה.זה פשוט מביך אותי.סוג של חולשה.קל לי יותר לבקש מאדם שאינו מקורב לי למעט בעלי ,אחותי, גיסיי וחברות מאוד קרובות (אני יכולה לחשוב על שלוש במיוחד).אנשים רבים שואלים איך אפשר לעזור לי אבל בד"כ אני מסרבת בתודה מנומסת.חשוב לי לא להפריע לשגרת חיי ילדי שהם מאוד עמוסים ותובעניים ויש גם בעיה של מרחק.באופן יוצא דופן כשהלך רוחי היה כל כך מדוכדך כשדיברתי עם בני הבכור נשברתי מה שגרם לו לבקר אותי היום בערב אחרי שחזר מעבודתו.לא ראיתי אותו 10 ימים כשמתוכם היה 5 ימים היה בחו"ל במסגרת עבודתו.לא אהבתי את עצמי שגיליתי כזו חולשה.הייתי מעדיפה שיבוא כי רצה והרגיש צורך לבוא מרצונו...
מסתבר שכשאדם נחלש אנרגטית כל "השדים "יוצאים במחול.
בגילי עברתי מס' עיסוקים.אני זקוקה לגיוון ומס' עיסוקים בו זמנית.אחד מהם זה פעילות גופנית מגוונת ואני לא מורה לחינוך גופני.כרגע אני מסייעת לבעלי בנושא הברידג' ובמקביל עוסקת במתן טיפולים שונים שהתמחיתי בהם.(טובה בלתת לכולם וכמובן לילדי ונכדי).
אשמח לבקר בבלוג שלך סוסת הפרא.מלכה.@}@}

אהלן מלכה..
אני ממש לא מכירה אותך חוץ מאשר פה בבלוג, אז אם משהו ממה שאני אומרת נשמע יומרני, אני מבקשת שתהיי סלחנית איתי

כשאני קוראת אני מזהה דברים מעצמי או מהיקרים לי ומדברת עליהם, לא תמיד זה ממשיך להיות מדוייק גם לבן שיחי. אז אם אני טועה, תקני אותי בלי בושה

את מתארת את המפגש עם הבן שלך באופן הבא:
כשהלך רוחי היה כל כך מדוכדך כשדיברתי עם בני הבכור נשברתי מה שגרם לו לבקר אותי
המעשה - נשברתי. כעסתי/התחננתי/אבדתי שליטה
הסיבה/התירוץ - דכדוך
התוצאה - הבן בא.
הרגש המרכזי - אשמה.

זה נחווה לי כאילו את נורא שלילית כלפי עצמך.
נניח שהיית מדברת איתו ובמקום מתוך דכדוך היית אומרת לו בנועם "מוישה, אני יודעת כמה שאתה עסוק ושלוח הזמנים שלך מאד עמוס. ודע לך שאני מרשה לעצמי לבקש דבר-מה רק כי אני סומכת עליך שתסרב אם אתה לא יכול. עצם הבקשה שלי אינו מחייב אותך. מאז הפציעות שלי אני מאד בודדה ומנוטרלת. אני מאד אשמח אם תמצא את הזמן לבוא לבקר, זה מאד ישמח אותי, אני מלאת געגועים וחברתך תהיה לי לעזר."
בניסוח כזה היית יודעת שהוא בא כי חשוב לו ולא כי עשית לו יסורי מצפון, ואז בואו היה נטול רגשות אשם והרבה יותר מספק ומהנה וממלא מצברים רגשיים.

גם את המצב הנוכחי ניתן "לשפר" על ידי זה שתאמרי לו מה את מרגישה. "אני מאד שמחה שבאת לבקר. הייתי מאד בודדה ואפילו הרגשתי מעט זנוחה. אני מאד מעריכה את זה שבאת על אף שלוח הזמנים שלך כל כך עמוס. אשמח אם תבואו לבקר בקרוב שוב. זו תקופה קשה בשבילי וביקוריך משמחים ומעודדים."

מה דעתך?

לניצן היקרה.אני לא חושבת שהרגשתי רגשות אשם.הרגשת אכזבה רבה מההתנהלות של העניינים.בורכתי בילדים נפלאים.חינכתי אותם לעצמאות פיזית ריגשית ומחשבתית גם אם היה לי קשה לפעמים,היה לי חשוב שיהיו כנים וישרים עם עצמם וזולתם כולל אותי.למרות זאת אני נתפסת בעינייהם כאדם חזק ואולי זו הסיבה שלא ראו לנכון בדחיפות לבקר או/ו לצלצל.
תמיד הדשא אצל אחרים נראה ירוק יותר...+ פקיעת הסבלנות שלי למצבי...אולי זו הסיבה שהתפרקתי.היום בוקר חדש.התמיכה שלכן ומה שמצפה לי היום חיזק אותי מאוד.תודהֻ.

@}

מלכה, אני שמחה לטעות! @}

למרות זאת אני נתפסת בעינייהם כאדם חזק

מלכה, לזה התכוונתי. בדיוק לזה.
כשאדם נתפס כחזק, האנשים הקרובים סביבו פחות מפתחים תחושות של אמפתיה ורוך כלפיו.
לכן, עכשיו, כשאת במצב חלש יותר וגם נותנת לסביבה להבין את זה (כמו עם בנך, למשל),
זה מאפשר להם לפתח כלפייך רגשות חדשים שלא היו בסקאלה קודם לכן.

בנך רצה לבוא לבקרך בגלל שהוא הרגיש שאת זקוקה לו.
את בטח יודעת מעצמך שההרגשה שזקוקים לך היא עדיפה מההרגשה שאת זקוקה לאחרים.
לכן, זו ההזדמנות שלך לתת לאחרים לחוות את מה שאת חווה בדרך-כלל. חווית ה"זקוקים לי
ואני חשוב לאמא שלי" היא חוויה חשובה מאד לבנך ולא רק לו.

תודה ניצן @}
רוזמרין,קלעת בול! עדיין אני מודה שאני עדיין מעדיפה להיות בצד הנותן.יש להניח שזה נתון פסיכולוגי/נפשי שעדיין לא הצלחתי לעבור אותו.משהו שאני נושאת אותו כנראה באופן תורשתי.כי אם למרות כל העבודה שעשיתי עם עצמי בכ-15 הש' האחרונות עדיין לא הצלחתי לשנות את החלק הזה בי, אבל הצלחתי לעדן אותו.
חברתי! ששמעה את מה שעובר עלי הקדישה לי את כל הבוקר.יצאנו לבית קפה.ניקינו משקעים,היה נפלא למרות המבטים של האנשים שראו את מצבי כאמור לעיל.מעולם לא התביישתי בעצמי/בגופי.תודה.

חברתי! ששמעה את מה שעובר עלי הקדישה לי את כל הבוקר.יצאנו לבית קפה.ניקינו משקעים,היה נפלא למרות המבטים של האנשים שראו את מצבי כאמור לעיל.מעולם לא התביישתי בעצמי/בגופי.תודה.
מלכה'לה.
תודה שאיפשרת לי "לתת לך מעט מן המעט".
הנתינה מהנה לא פחות מהקבלה. אז, תפרגני לי בבקשה להמשיך לתת.
מאחלת לך לחזור לתיפקוד רגיל בהקדם.
באהבה רבה.

לטליוש תודה מכל הלב|L{}(())@}

הי.אתמול היה לי יום נפלא,אחרי שלושה ימים קשים ומבאסים.הרבה טלפונים ,חברות בקרו ואחותי וגיסי שבאו לבקר.אחותי גרה בב"ש ולמרות שכל גיחה זה פרויקט היא לא מוותרת על ביקור של פעם בשבוע. יש לנו קשר נפלא אוהב,תומך והדדי...למרות שהיא הצעירה מבינינו אני תופסת אותה כחזקה יותר לאור ה"היסטוריה" המשפחתית...(-:@}
הייתי רוצה לשתף אתכן בבעיה לא נעימה אבל קלאסית.תחושה של בני וכלתי, "אפליה" והעדפת האחים האחרים במסגרת המשפחה על פניהם.אי אפשר להתווכח עם תחושה.ולמרות כל מאמצי לשמור על שוויון והכול פתוח,זה לא עוזר ומאוד מתסכל.ככל שאני מתאמצת יותר אחד לאחד,כך מאמינים פחות. בשיחה אתמול עם בתי ואחותי החלטתי לרדת מהנושא לחלוטין ולנהוג בטבעיות.
אשמח לשמוע וללמוד מניסיונם של אחרים.תודה.

עוקבת ותומכת בשקט. היום שלחו לי במייל את זה וזה כל כך ריגש אותי. נפלאות הרוח האנושית. ואז נזכרתי בך והחלטתי לחלוק איתך את הסרטון הזה. מקווה שיעשה לך טוב. @}

למי מה תודה שהצטרפת והגבת.

ראיתי את ה"זה".מדהים,מצמרר ומרגש.לראות סינים מזילים דימעה,שיא השיאים...לראות תעצומות נפש שכאלה מרגישים אפסות...על זה אני אומרת שהמציאות עולה על כל דימיון...
בעידן שלנו שיש עזרים מגוונים כמו טל,סלפון,מחשב,טלוי',..ההסגר בבית הוא נסבל גם למי שאין לה סבלנות כמוני...הזמן זוחל לאט...אבל בסוף עובר...אתמול חברה אמרה לי:מה כבר עברו 4 שבועות?כל כך מהר...לא לי...לי זה נראה כמו שנים ונראה לי שאני עדיין במחצית...יק

בהמשך לקישור ש-מי מה נתנה, גם זה מדהים בעיניי.

מלכה, שמחה לשמוע שקורים דברים טובים.
עדיין לא עניתי לך על מה שכתבת בדף שלי. בקרוב....

אז אחרי הדוגמה הזאת, לא בטוח לשגיטימי לנוח... אם היא יכולה לבשל לכל בני המשפחה בלי ידיים בכלל אז מי את שתתפנקי לך שיש לך "רק" יד ורגל שבורות

ולמרות שיש אנשים שעושים דברים מדהימים עם נתוני פתיחה הרבה פחות מרהיבים משלנו, לכל אחד הקושי שלו, וסף הכאב שלו.

מצד אחד, חשוב לראות את הטוב שבכל מצב. ולזכור להודות.
מצד שני, לזכור שמותר גם להביע את הקושי, ואפילו, רחמנא ליצלן, מותר לקטר.

אז חופשי, לכי על מה שבא לך...
אנחנו פה איתך, ומקשיבים....

הי למימה וסוסת הפרא וגם לכל מי שעבר וקרא בכיף.@}
הדוגמא שראינו ב"זה" מראה את תעצומות הנפש הגלומות וטמונות באדם באשר הוא אדם.היכולת להוציא אותם מהכוח אל הפועל זה הדבר המדהים והמרתק.אני מאמינה שיש עוד אנשים רבים כאלה,אבל פשוט לא נחשפו..
.המקרה שלי או של אחרים בדומה לי,שהיו בטראנס של עשייה והרגישו מחנק אבל היו על ה"גלגל" הענק "בלי יכולת" לרדת,בסוף...החיים,הזרם...עצר אותם ...אפילו הייתי אומרת בחוויה אלימה,
טראומטית...כאילו אם אני לא עצרתי מרצוני...מישהו החליט בשבילי מלמעלה...אין לי הסבר אחר...כי לא הייתי מרוצה ודי קיטרתי על העומס מבלי לקחת אחריות...לכן דר' נאדר אמר לי "את זקוקה לשינוי מהותי ומיד...את לא יכולה להמשיך כך..."והוא מכיר אותי היטב.
...את התירוצים שהיו לי למה אני לא יכולה כעת ו...כולם מכירים...רק שעכשיו יש לגיטימציה מקיר אל קיר...לבנות לעצמי ערוץ חדש לרוץ/ללכת בו.ואני מתכוונת לנצל אותו עד תום.
כשאת מחליטה ונחושה ולא צריכה אישור...מקבלים ועוד איך!!!|יש|

הי.אתמול ברוך השם היה לי מצב רוח טוב.בליתי מחוץ לבית עם אישי שיחיה.יציאה החוצה ופינוק תמיד עושים טוב ועכשיו מוערך יותר מאי פעם.כמובן צריך לעבור את המחסום של "מה קרה לך? ואולי בלב מסכנה.אבל השד לא היה נורא כל כך.חששתי שאנשים לא ישימו לב ויפגעו בי,אבל הכל היה בסדר.חברה שלי ששברה קרסול הרגל לפני כשנה התביישה לצאת לרחוב שמא יראו אותה וישאלו אותה ...במשך שלושה חדשים...אי מתכננת לצאת וחברות מסייעות לי.רק שאסכים.תודה להן.
הזכרתי את דר' נאדר בבלוג שלי והתקשרו לבשר לי שהוא מקיים כנס ב- 13 לדצמבר באונברסיטת ת"א לרגל צאת ספרו החדש.כמובן אשרתי שאני באה ובעלי העלה חששות איך אני אלך בדיוק.לפי החישוב שלי עד אז אהיה ללא גבס.בכל מקרה אין בכוונתי לפספס.מומלץ.(ספרו הראשון של דר' נאדר בוטו "רפואה והחוש השביעי").
היום יום שישי,יום שאני אוהבת.סופשבוע,משפחה וחברים...רגיעה ואוורור בכל הריצות השד יודע לאן...
אז שבת שלום לכולם כיפי ושמח.מלכה.

@}(-: ביי.

שבת שלום, מלכה.
תבורכי

הי ושבוע טוב.
כמו שחשבתי סופשבוע היה כיפי.הילדים והנכדים ביקרו למעט בתי שעברה לגור בצפון זה מכבר...וזה פשוט מאוד רחוק...(תרתי משמע).
היום,שבת,נסעתי עם אישי לנמל ת"א.יום שטוף שמש,המוני אנשים וילדים תוססים...אני מדדה עם גבס ביד וגבס ברגל מתעלמת ממבטים שסקרניים ושואלים...כאילו למה ומה???...יושבים בבית קפה על ארוחת "בוהוריים" ונהנים כל כך... שמחליטים לבוא גם בשבוע הבא...חוזרים הביתה בניחותא שקט ושלוה...פתאום מגלים שאפשר גם בלי לרוץ ולהספיק...בכיף...לא מאמינה שחודש עבר מאז אותו יום נמהר...ולא נזהר...ועם כל יום שעובר סוף הסיפור קרב...וכבר נערכת במחשבה לבאות,לשינוי המיוחל שיבוא עלי לטובה...@}

שמחה לשמוע על היציאות והפינוקים שאת נותנת לעצמך.
וכבר נערכת במחשבה לבאות,לשינוי המיוחל שיבוא עלי לטובה...

עניתי לך בדף שלי על מה שכתבת אצלי.

למה שלא תפתחי לך דף בית? (למשל, רציתי להגיע לדף שלך דרך הקלקה על הכינוי שלך, 'מלכה' אבל הוא לא מוביל לשום מקום, והייתי צריכה במיוחד לחפש את הדף הזה. אם היה לך דף בית אישי, הייתי יכולה להגיע אליו דרך הכינוי שלך, וזה גם היה מתאים לכל מיני התכתבויות שלא קשורות דווקא לבלוג הזה.)

אה, וגם יש לי היום יומולדת !

אשמח להמשיך לקרוא אותך.

תודה לתגובה והעצות הטובות והנבונות.עדיין ירוקה בשימוש בבלוג.עניתי לך סו-הפ בבלוג שלך.נהנית לפתוח כל יום את הבלוג לכתוב ולקבל תגובות, תודה.(-: מלכה.

הייתי רוצה לשנות את שם הדף לבלוג שלי ל"מלכה החדשה" מבלי לאבד את הכתוב כאן .אשמח אם מישהו יעזור לי.תודה|Y |

הי.בכל בוקר אני מתייצבת מול המחשב ובודקת מה חדש,מי הגיב למי למה ומתי,נחמד.
הכתיבה מאוד עוזרת לי בכל המובנים גם ברמה של קשר שלי עם העולם.(טוב,קודם לא היה לי עודף זמן...)כל יום שעובר,גם אם לאט,בסוף עובר ומסמנים עוד

על ידו.(-:
אז אתמול התבשרתי שבע"ה בשבוע הבא יום ב' יסירו לי את הגבס מהיד ואתחיל פיזיותרפיה...התחלה של אופק חדש.לא התרגלתי לפינוק בבית ואני מייחלת לצאת מהמצב מהר אבל לאט...מצחיק? לא כל כך. חייבת תודה לכל המתעניינים בכל הצורות וביקורים שעושים טוב על הלב ועוזרים להזיז את הזמן.
הילדים כרגיל מאוד מאוד עסוקים ואני לא רוצה להכביד עליהם וכמובן בטוחים שהכול בסדר...אני תמיד יכולה להתקשר...(אין לנו קשר טלפוני יומיומי כמו אצל חברות שיש לי...)אני בידיים טובות של אישי כמובן...ככה זה היום...לשמחתי יש לי אפשרות לתקשר עם הנכדים בצפון בעזרת תכנית המחשב של הסקייפ,פשוט ופנטסטי.

מחקר שצוטט בעיתון טוען חד משמעית שחברות

(())|Y|חשובות לבריאות הנפשית והפיזית של האישה וממליצים לגברים לאמץ לעצמם דפוס זה.זה לא חשוב באיזה עניין,חשוב שאדם ידע שהוא לא לבד.לא כל דבר ניתן ללבן מול הבעל או הילדים או ההורים...כמובן שלכל אישיות יש צורך שונה במספר החברות (חברים?).לכל חברה יש תפקיד אחר בחיי אדם ובד"כ הקשר הדדי...גם כאן באתר הפירגון טוב יפה וחשוב לכל אחת ואחת גם אם היא לא מגיבה פיזית בדף,הקריאה מסייעת...אולי תחושה של הזדהות...מלכה החדשה

סליחה שלא עניתי לך עדיין.

בקשר למה שכתבת בדף שלי, אענה בהמשך.

בקשר לדף שלך, דווקא רציתי להציע לך משהו קצת שונה.

קודם כל, אני אוהבת את השם שבחרת לך. את המשמעות של ההתחדשות.
(אני מבינה שזה קשור לתקופה שעברת?)

מה שאני מציעה, שהשם מלכה החדשה ישמש לך כ-דף בית אישי, שהוא בד"כ משמש להתכתבויות כלליות עם אנשים. ודרך לחיצה על השם מלכה החדשה מכל דף באתר יהיה קל להגיע אל הדף האישי שלך, אם רוצים לומר או לשאול משהו.

ולעומת זאת, את מה שכתבת בדף הזה, על כל המצב שלך, החוויות וההגיגים, תהפכי ל-דף בלוג, שזה היומן שלך, ובו תכתבי את הגיגייך, ובו גם יענו לך על הגיגייך. (ואם רוצים להגיד משהו שלא קשור לבלוג, כמו כל מה שאני כותבת עכשיו, אז כותבים את זה בדף האישי).

אם את מסכימה לרעיון שלי, ורוצה שכל מה שכתבת עד עכשיו יהיה באמת ב-דף בלוג, אז את צריכה לבחור שם לבלוג.
אם את רוצה שהבלוג ימשיך להיות בנושא היד והרגל השבורות, את יכולה להחזיר לו את השם הקודם מלכה יד רגל שבורות או לבחור שם אחר מתאים, ואם את רוצה שהוא יהיה בלוג על כל מיני דברים, אז כדאי לך לתת לו שם חדש וכללי יותר. (נגיד: מלכה החדשה יוצאת לדרך חדשה, או מלכה החדשה דף בלוג וכד').

בקיצור, מה שאני מציעה שיהיה לך:

דף בית אישי, בשם מלכה החדשה - שמיועד להתכתבויות כלליות.
דף בלוג, באיזה שם שתבחרי - שמיועד לתיעוד חוויותייך והגיגייך (בנושא הספציפי של שבירת היד והרגל, או בכלל).

באהבה

ובקשר לנושא הדף:

אתמול התבשרתי שבע"ה בשבוע הבא יום ב' יסירו לי את הגבס מהיד ואתחיל פיזיותרפיה...
יופי.

ואני מייחלת לצאת מהמצב מהר אבל לאט...
ממש מוכר לי. כך גם אני הרגשתי.

לסוסת הפרא תודה מקרב לב בקצרה...על הכול...

זה מדהים איך חדשות שכתבתי אתמול הופכות אולי לא רלוונטיות בעליל היום.
בינתיים אשאיר את הדף הזה כדף אישי...
ביום א' כשהייתי אצל האורטופד הנ"ל גילה שיש תזוזה קלה באיחוי של השבר. כתוצאה מכך,טען, יהיה לי קושי מינימאלי בכף היד שניתן בהחלט לחיות איתו.זה הטריד, אבל המחשבה שאצטרך לעבור שוב איזשהו תהליך,לא התקבל על דעתי..(.הדחקתי)
בקיצור הדבר הגיע לאוזני אורטופד נחשב אצלנו, שהזדעזע מעצם המחשבה שלא יטפלו בזה מיד ודחוף/ בהול, כל זמן שהעצם לא התאחתה סופית...
קודם כל זה הפיל אותי לקרשים..

ואין צורך לפרט...עכשיו מתחיל מחול שדים להשיג את המומחה מס' 1 ויש כזה,שיחרוץ את דיני...אני צריכה דחוף ברכה של הקב"ה לפני שאלקה גם בנפשי...זה פשוט יותר מדי...
אז סליחה אם אני מתנה כאן את צרותי .אחותי הציעה שאעשה משהו כדי להסיח את דעתי...מתברר שמה שלי עוזר זה להשיח את כאבי ומחשבותיי...

אוי

(מעדיפה חיבוק שמח גם כשעצוב).
אני חושבת שלהשיח את כאבייך כאן זו יופי של דרך להקל על המשא. מאחלת לך הצלחה והחלמה מהירה.
אגב, אני שיניתי לך את שם הדף ואשמח לעשות שינויים נוספים אם תרצי. הרעיון של סוסת פרא מאוד נראה לי, אבל זה הדף /דפים שלך והשמות צריכים לשרת את כוונותיך. בכל אופן אם תרצי להשאיר את הדף הזה כדף בית אישי ולהחזיר את מחשבותייך בעקבות הפציעה לדף מלכה יד רגל שבורות אעשה זאת ברצון.
כל טוב יקרה, חזקי ואמצי @}

אוי

שתחלימי מהר ובקלות, בלי צורך בפרוצדורות נוספות...

היי בנות יקרות.
איני מכירה אתכן אישית פיזית אבל אתן יקרות לליבי.

. תודה.
יצאתי היום לפנות ערב לפגוש את הרופאה מס' אחת בתחום עם תפילה בלב שמסלול ההחלמה שלי ימשיך בלי הפרעות...ומישהו שם למעלה שמע אותי...אולי הגן עלי...

(-:
מחקר שצוטט בעיתון טוען חד משמעית שחברות

(())|Y|חשובות לבריאות הנפשית והפיזית של האישה וממליצים לגברים לאמץ לעצמם דפוס זה.זה לא חשוב באיזה עניין,חשוב שאדם ידע שהוא לא לבד.לא כל דבר ניתן ללבן מול הבעל או הילדים או ההורים...כמובן שלכל אישיות יש צורך שונה במספר החברות (חברים?).לכל חברה יש תפקיד אחר בחיי אדם ובד"כ הקשר הדדי...גם כאן באתר הפירגון טוב יפה וחשוב לכל אחת ואחת גם אם היא לא מגיבה פיזית בדף,הקריאה מסייעת...אולי תחושה של הזדהות...מלכה החדשה.

תודה לך מי מה בסיוע בנהול הדף.

הי, איזה יופי של חדשות!
תגידי, את מקבלת גם חיזוקים נוספים כמו תוספי מזון, הומיאופתיה, דיקור?
מידיעותי המצומצמות אני יכולה להמליץ על ויטמין E (ממריץ התחדשות רקמות) וארניקה (למיזעור הטראומה בגוף).
כל טוב לך.

היי בוקר חדש.אחרי הסערה של היומיים האחרונים שקט ורגיעה.השמש זורחת ואני ביום כזה יושבת לפחות 15 ד' במרפסת לקלוט שמש.(הייתה כתבה בערוץ הבריאות הממליצה על 15 ד' שמש כצריכה יומית...)המצב רוח השתפר מאוד...(-:@}|L|.
זה ל א סתם שהזקנים אומרים העיקר הבריאות!!!
תודה לעצות הטובות מימה.ארניקה בן בית אצלי.ויטמין E לא.אבל זה רעיון טוב.נראה לי שאלה שכותבות בבלוגים איכשהו עוסקות ברפואה אלטרנטיבית.אשמח אם תשתפו אותי בכך.
אני עצמי במקביל לכל העיסוקים שלי משלבת רפואה אלטרנטיבית במס' תחומים שמאוד עוזרים לכולנו.
הנושא של הכתיבה עלה אצלי מספר פעמים,אבל רק עכשיו במחשב באופן פומבי(אם אפשר לקרוא זאת כך)ומאוד מאוד נהנית.אולי זה יהיה מנוף להמשך.@}

היי,שבת שלום ומבורך.(-:
אתמול היה יום כל כך אינטנסיבי שלא היה לי זמן להתפנות למחשב,והכול כיפי.הכי חשוב שעברו 4 שבועות לגבס ברגל...והזמן מתקדם יפה...
נסענו לסידורים.ביכרנו גם את הנכדים בת"א.דברנו עם הנכדים בצפון בסקייפ,פשוט ומדהים.
בערב אירחנו חברים.אחותי הצטרפה היה נפלא.אחותי תומכת מאוד באה ספונטאנית ועזרה בהכנת האירוח.אנחנו בד"כ לא קונים אוכל מוכן ולא מטעמי תקציב. חשוב לנו שזה יהיה מאכלי בית ובריאות.פ' הביאה עוגה מדהימה...השיחה קלחה והייתה אווירה מצוינת...
היום נסענו שוב לים.יש לנו ארץ חלומית ומדהימה בתקווה שהאנשים ידעו להעריך ולשמור...
בנימה אופטימית זו אלך לנוח....

בנימה אופטימית זו

שמחה לשמוע.

היי מלכה , שבוע טוב!
אני חדשה כאן בבלוג, ומתוך קריאה של חליפת המכתבים בינך לבין המגיבים/ות ניכר שעברת דרך לא פשוטה , אך עברת- בזכותך ובזכות התמיכה הנאה שקיבלת כאן לאורך התקופה.
נחמד לשמוע נימה אופטימית מדברייך כעת, ונקווה שתמיד בעתיד.
זה נעים לשמוע שהצלחת לקבל עידוד ותמיכה מן הסביבה , אך זכרי תמיד שהכוח לנצח נמצא אך ורק אצלך בפנים, ולא אצל אף אחד אחר. מה שאת יכולה לעשות לעצמך אף אחד לא יעשה במקומך.
באנגלית אומרים pull yourself together , כלומר העבודה היא של הבן אדם בעצמו, אם הוא מרגיש שמשהו עבר עליו וגרם לו להתפרק, הוא צריך לאסוף את החתיכות, להרכיב, ולצאת מחוזק עוד יותר.

היי.תודה שעברתן ביקרתן והגבתן כאן אצלי.תודה על העידוד.אני חייבת לציין שאני שמחה לקבל את המסרים הקטנים והחביבים המחברים אותי לקהילה שלכן/ם כאנשים שאיכפת להן/ם...@}
בחיים לא הייתי מאמינה,שאשמח לחשוף ולשתף בפומבי מה עובר עלי,בימים טרופים אלה.
לטובת אלה שתוהים,יותר משאני עושה זאת לעצמי,אני מרגישה שאני עושה זאת גם לטובת כל אלה שמתלבטים במחשבות שונות שאין להן יכולת או רצון לדסקס ב"חוג" הקרוב להן מסיבות שונות וזה נותן פתח/כוח להיפתח ,להיסחף בלי בקורת כלשהי...והמבין יבין... ה"רווח" הוא עצום ובעיקר משחרר.
צודקת קשת בענן "אך זכרי תמיד שהכוח לנצח נמצא אך ורק אצלך בפנים..."אני מאמינה בכך בכל ליבי.אבל תמיכה זה דבר מאוד חשוב...
היום עבר לאט,אבל עבר...כרגיל טלפונים...אבל העיקר לבד...תמיד אחרי האופוריה של סופשבוע בא השקט והספירה ...קדימה...בצפייה שזה יעבור מהר יותר...
מאחר ואין לי אפשרות "לקפוץ" לנכדים

שעברו לצפון ושואלים כל הזמן מתי יורידו לי את הגבס...אני מסתפקת בהצצה ובדיבור דרך הסקייפ שיבורך... פשוט נפלא...(-:

היי, זו שוב אני.
מהדברים שאת כותבת כאן ניכר שאת אוהבת לכתוב ואם יורשה לי להחמיא, את עושה זאת בחן ובכשרון. האם את כותבת בפורומים נוספים?
ציינת שעברת עיסוקים שונים וגם עוסקת בטיפולים, אני מאמינה שאת יכולה לתרום ולהיתרם בעוד פורומים ובלוגים. בטוח שתקבלי המון כח ותמיכה ממקומות נוספים מה גם שהיום יתמלא לך גם פיזית וגם רגשית, כי כמו שאת מעידה היום עובר לך לאט מחד, ומאידך יש בך רוח של נתינה.
ספרי לנו על פורומים ובלוגים מעניינים , אם תמצאי.

היי לכולם.(-:
תודה לך קשת בענן על המחמאות @}.אני סבורה שיש אנשים רבים שכותבים ל"מגרה" וחוששים לחשוף עצמם מנימוקים שונים וזה לגיטימי.
עניין הכתיבה הוא סוג של תרפיה.את יכולה לשפוך תרתי משמע על הנייר וזה עוזר מאוד במגוון רחב של סיבות/בעיות.אני אתן כמה דוגמאות ואני בטוחה שאפשר להוסיף בלי סוף.לא תמיד את מצליחה למקד עצמך מה אפשר/מותר/נכון.. להגיד לחבר/ה/בעל/אישה/אח/ות/ילד/ילדה/בוס/ית/אמא/אבא...ועוד.עצם הכתיבה מרכז וממקד את הדברים ונותן להם גוון נכון עד כמה שניתן,ובניגוד כשאני "יורה מהמותן" והמבין יבין.
כל אדם בכל שלב בחיים היה במצבים משתנים בכל הרמות:פיזי,רגשי,שכלי,רוחני,...ולא היינו רוצים להיות ביקורתיים או/ופוגעים...עדיף להיות על הצד הבטוח...וכאן הכתיבה משמשת קתרזיס (זיכוך) לכל אדם.
בכל אדם יושב מספר "קטן/גדול" ומאז שאני זוכרת את עצמי בד"כ סיפרתי סיפורים ועשיתי זאת בע"פ. דרך אגב הילדים שלי כשהיו קטנים וגם הנכדים היום מעדיפים שאני אספר מפי ולא מקריאה...לפעמים נותנים לי מלות מפתח ואני מספרת...
רק היום בבוקר חברה אמרה שהיא מצטערת שלא שמרה את כל ה"פתקאות" שכתבה.שיחזור הדברים אף פעם לא יכול להיות אוטנטי...כמובן יכולתי להמשיך לפתח את הנושא אבל נראה לי שאת יכולה להשלים את התמונה בעצמך...
...לכן אני מוקירה את הבמה שניתנה לי ולכל אחת/ד לפתוח את אשר על ליבו באופן חופשי ובמודע.
בלוג נוסף שהייתי ממליצה לך/ם הוא הבלוג של משה אלבאום באתר הזה,שפיתח את שיטת הטיפול שלו "שיטת אלבאום" שאני מטפלת בה בין השאר...

היי מלכה,
אם את מספרת שילדייך ונכדייך אהבו ואוהבים את סיפורייך , אז כנראה שיש בהם משהו, בין אם זה בתוכנם ובין אם זה בנימה.
תנסי לחשוב על מילה או רעיון ולצאת מהם לסיפור קצר או לשיר, ותוכלי אפילו להוסיף איור או תמונה מהאוסף העצום שיש באינטרנט. כך תוכלי ליצור להם ספר שאת כתבת. אני חושבת שזו תהיה מתנה מקורית יוצאת דופן. הכרתי מישהו שהיה מדפיס את המלל ומוסיף ציורים משלו ישירות על גבי הדפים שהדפיס וזה יצא מהמם.
קיבלתי את עצתך והצצתי לבלוג של משה אלבאום, אך זה נראה לי קצת מקצועי מדי לעוברי אורח, למרות שיש שם פה ושם סיפורים אישיים מעניינים.
מה שלום היד והרגל? אני מקווה שהמצב רוח שלך טוב והאוויר הצח והשמשי עושה לך טוב.

בוקר טוב לכולם.תודה קשת בענן על הפירגון

.נכון הדבר שהאתר של אלבאום מקצועי, ויותר מובן למי שעוסק במקצוע אבל יש מקום לכולם.
אהבתי את הרעיון שלך לכתוב סיפורים וגם לאייר או להוסיף לאיור קיים...מבטיחה לעצמי לנסות...
אתמול סוףסוף הורידו לי את הגבס מהיד.כואב,קצת נפוח אבל רואים את הא/עור...וכבר הכניס בי מרץ/ אנרגיה להזיז דברים...ובעלי היה צריך להזכיר לי:"לאט..."יש בי תערובת של" אש ואדמה" וכך אני יכולה לאזן את עצמי.אני מקבלת מבקרים וגם יוצאת לבקר בלי חשש.אם הצצת בסוף הבלוג של אלבאום דיברו שם על נושא "כוח רצון" שיש לי בטונות...ולכן אני לא חוששת ממאמץ או פרויקט.אני כן חוששת מהשבתה מה שקרה עם השבר.(ואם קראת את התחלת הבלוג ,אז גם אחרי ששברתי את היד לא שיניתי דבר, לצערי,וכך מצאתי עצמי גם עם שבר ברגל ששם לי "סטופ").
"אמי ז"ל הייתה אומרת ש"בכל דבר רע יש משהו טוב" היא מאוד צודקת ולא הכול ניתן לפרט...אבל כל אחת/ד יכול לבדוק בעצמו ולהיווכח באמיתות המשפט.
אני לא מאמינה שהיום 6 שבועות עברו מאז הערב ההוא שבו שברתי את היד ויש עדיין לפני עו מספיק...
נ.ב. טיפ של האורטופד למי ששבר יד (אולי גם רגל) והורידו לו גבס לעשות עיסוי, בתוך כלי מלא במים חמימים + לפחות חצי כוס מלח גס.גם נעים לא כואב ואפשרי...@}

היי מלכה,
אני שמחה בשמחתך שנפטרת מהגבס ביד. היום אני קוראת במילותייך שמחה ואופטימיות. נראה לי שתקופת הגבס לרגל תחלוף מהר יותר מאשר עד היום.
וכמו שאומרים רבים וחכמים שמכל מה שאנו חווים רצוי שלא נפסיד את השיעור.
אני מציעה שתקדישי מחשבה ותחשבי איזה שיעור את לוקחת איתך מכל התקופה הלא נעימה שעברת.
האם זה 'לא לקחת הכל כמובן מאליו' ובמיוחד לא את הבריאות שלך, ולדאוג ולשמור עליה מכל משמר, כי אף אחד לא יעשה זאת במקומך, אלא אפילו לפעמים להיפך....
או אולי לראות שאת יכולה לנווט את הסביבה שלך לפי מה שאת מחליטה, ולא צריכה לחכות לכאב פיזי כזה או אחר שיתן לגיטימציה לרצון שלך לחיות על פי דרכך ורצונך , ועוד כהנה וכהנה רעיונות לשיעור שאני בטוחה שעלו וצפו בתקופה שהיה לך מספיק זמן להיות עם עצמך ולחשוב בלי שאף אחד יפריע לדיאלוג הפרטי שלך עם עצמך.
אז שיהיה לך רק טוב ודברים טובים ומשמחים.

שמחה לשמוע על ההתקדמויות.
וגם מסכימה עם מה ש-קשת בענן כתבה.

ותודה על מה שכתבת אצלי.

היי לכולם. על יום ג' נאמר פעמיים כי טוב.ובאמת זה היום שיש בו הכי הרבה ביקורים.יום ג' הוא יום של אמצע.אחרי התאוששות מיום שבת שבד"כ מאוד מרכזי,אם אפשר לקרוא לזה כך,ולעיתים גם מאוד אינטנסיבי במובן של אירוח/טיול/השלמות שונות...וכדומה מצד אחד.ומצד שני יום ד' מתחילה הספירה שוב ליום שבת וחוזר חלילה.(-:
בד"כ מבקרים מביאים "משהו קטן" ל"חולה" שאין ספק שזה מאוד מתבקש בד"כ.אבל אם זה נמשך אז לפעמים זה אפילו מביך ולעיתים מעיק...כי מה באמת רוצה הבנאדם המנותק מזרם החיים? קצת תשומת לב,קשר עם העולם שם בחוץ...ובעיקר יחס...

...לא הייתי רוצה שאדם שמגיע אלי ירגיש מחויב להוציא עלי סכום כסף או טרחה מיותרת באמת.אז תודה ענקית ו(())לכל המתייחסים והמתמידים!!!אף אחד לא יודע מתי יגיע תורו,ולצערי זה מגיע...
אז אתמול כמו שאמרתי כבר היה מלא וגדוש ומאוד נחמד במיוחד לאור העובדה שרוב היום אני לבדי מכורח המציאות.
השבוע הייתי אמורה לשמור על נכדי בעיקר בלילות, לאור העובדה שבני וכלתי נסעו לטייל ל-9 ימים. כמובן,זה לא התאפשר לי לאור העובדה שאיני ניידת ומאוד מוגבלת והם אינם גרים בקרבת מקום.זה מאוד קשה שהקשר שלי איתם נעשה טלפונית בלבד.אבל בסופשבוע זה יגיעו כולם,גם בתי ומשפחתה שעברו לצפון,יהיה שמח תרתי משמע...אז מתחילים להתכונן ליום שישי...@}
(נ.ב הסימנים הכתובים קודם יצאו מכלל שליטה.איך משנים סימנים מבלי לפגוע בכל הכתוב אחרי שהוספתי לדף?)

היי. אתמול התחלתי לעשות פיזיותרפיה ביד ב"ה,אבל הייתי בשוק כשגילתי עד כמה אני מוגבלת ביד. פשוט לא להאמין איך רגע מר בחיים הופך לנזק מתמשך במשך החיים.ברור ששמעתי אנשים ששברו יד או רגל על הקשיים והכאבים שנמשכו עד כשנה לפחות!!!.הכאב גדול וברור שאי אפשר לוותר לעצמי. או כמו שאמרה אחת המומחיות "...כמה שיותר תרגול וכמה שיותר כואב..." זה פשוט לא להאמין שאני שעסקתי בספורט כמעט כל החיים שלי כמעט יומיום אגיע למצב ביש כזה...למזלי יש לי כוח רצון עם עודף ואין לי ספק שאחזור לעצמי,כמה זמן שייקח,וכמה שיותר מהר...

כבר נאמר שלפעמים טוב שכן קרוב מקרוב רחוק...מה לעשות אבל זו האמת וכל האמת...למרות שיש לי אחות מדהימה וגיס משגע,מה לעשות גרים הם מרחק של שעה ורבע לכל כיוון,וכנ"ל בתי שעברה לצפון (כזכור למעלה).הזמינות שלה,הכניסה והיציאה שלה, בד"כ תזזיתית ונעימה...ככל שעובר הזמן כך יש עייפות החומר אצל אנשים באופן טבעי...וגם לכל אחד יש את אלף העיסוקים של עצמו,אובייקטיבית...
בני הבכור נסע לחופשה למזרח והשאיר אחריו שלושה ילדים שהייתי צריכה להיות אחראית עליהם ואני מסתפקת בלית ברירה בשיחות טלפון בערב.אבל מחר כולי ציפייה שהם יגיעו לשבת ולשם כך גייסתי גם את הבן הצעיר שלא גר בבית...לשמחתי גם הבת והמשפחה יגיעו.למזלי יש באפשרותי לתקשר איתם דרך הסקייפ (כנ"ל).יהיה שמח ואני כולי בצפייה דרוכה.(-:

יופי, נחמד שתהיי עסוקה בהכנות לקראת האירוח מרובה המשתתפים, עם כמה שזה עדיין קשה במצבך בגלל היד שעדיין כואבת והרגל שעדיין מגובסת.
אבל יהיו לך מספיק שעות להתעסק בהכנות לקראת האירוח ובאירוח עצמו, כך ששוב יחלפו אי אילו שעות בדרך אל הריפוי המושלם, מבלי שתחשבי מחשבות נוגות על שאת לבד ומושבתת מהפעילות העניפה שאת רגילה אליה (את מדברת על ספורט כמעט יומיום- כל הכבוד ,סבתא!)
ועצה קטנה, אל תגידי מזלי שיש באפשרותי לתקשר איתם, אלא תגידי 'זכיתי' . זה לא ענין של מזל ומקריות אלא מציאות נפלאה שיש לך ילדים ויש לך נכדים, יש לך קשר איתם, והענין הגיאוגרפי בימינו אנו זה רק ענין של זמן וכסף, כי אם יש משפחה והלבבות קרובים, אז יש מספיק דרכים לגשר על מרחק פיזי.
תמשיכי לחייך, ומיוחד כשבני משפחתך איתך.

הי ושבוע טוב.

תודה לך קשת בענן על המילים החמות והמעודדות (-:@}.יודעי דבר אומרים שבסוף הכול מסתדר ואפילו שוכחים,אבל בינתיים הכול מתנהל בעצלתיים.אני משתדלת לעשות הכול כרגיל על מנת לחזור כמה שיותר מהר לשגרה,אבל הגוף,בינתיים, מתעייף מהר ומכריח אותי לנוח ולעשות פסק זמן...וכי יש לי ברירה?!
כמו שסיפרתי קודם כל המשפחה הגיע ביום שיש והבית היה מלא והפוך,כרגיל,שלושת הנכדים של הבן הגדול התארחו בשישבת כי ההורים נסעו לטיול מתוכנן...זה היה המינימום שיכולתי לעשות למענם בתנאים הנ"ל...היה כיף וקשה.הילדים נהנו מאוד,פשוט מקסימים ומבינים,אבל הייתי גמורה.בד"כ זה קטן עלי...אבל הפעם ...
השבוע עומד בסימן חנוכה ואם ב"ה יהיה הכול בסדר בעוד כ-9 ימים יורידו לי את הגבס, אינשאללה, גם ברגל... יש בי חששות לגבי משך השיקום של הרגל.אם ככה אני מגיבה ליד,מה יהיה עם הרגל...נראה לי שמצפה לי כשנה עד להחלמה מלאה...העיקר שיהיה טוב...למזלי אני אדם ולא מפונק(כנ"ל) ולא פוחדת ממאמץ...רק שאוכל לכופף שוב את הברך ויהיה כבר בסדר...

שבוע טוב לך מלכה ולכל באי הבלוג,
נחמד לשמוע שמילאו לך את השישי שבת בשמחת חיים, גם אם היה קצת קשה.
ובכלל בלי קשר לבעייה פיזית כזו או אחרת שאנו נתקלים בה, בין אם אנו חולים יום או יומיים ובין אם אנו מושבתים כמו במקרה שלך, נראה לי שכולנו צריכים להיות מציאותיים ולהבין שהגוף שלנו הוא כמו מכונית שעם הזמן היא לא תתפקד כתמול שלשום, אפילו שנטפל בה יפה, נכניס אותה בזמן למוסך, או נשטוף אותה כל שבוע.
פתאום היא לא תסחוב כתמול שלשום , ואולי כדאי שלא נצא איתה לנסיעות ארוכות מדי. כי אם נעמיס עליה יותר מדי אז אולי היא תשבוק לגמרי, ובסוף נצטרך לשלם למישהו כדי שיגרור אותה למחסן הגרוטאות. עדיף שנשמור עליה ונוכל להתהדר בה כמו אותם פנסיונרים שמחזיקים מכונית קדילק שנת 29, יפה מצוחצחת , נוסעת היטב, גם אם הם נוסעים איתה עד הסופר ובחזרה.
הכל בידייך, מלכה. את מחוגי השעון את לא מסובבת לאחור, ואת דפי לוח השנה את מעבירה קדימה ולא לאחור. זכית! , סיפרת שיש לך בן זוג, שני ילדים נשואים ובן עצמאי, וגם נכדים, אז זה הזמן לשמור על עצמך אם את רוצה להיות בבריאות איתנה ובהנאה מלאה הכי הרבה שאפשר מכל שיש לך .

הי ובוקר לכולם.

ראשית אני מאוד נהנית שיש לי תקשורת עם החוץ מבלי לצאת החוצה בנסיבות הקיימות. זה מצחיק להגיד שאתמול הייתי כל כך עסוקה שלא התפניתי לכתוב במחשב.בד"כ אני כותבת במחשב הנייד שמיקמתי אותו בפינת המטבח כך שאני נמצאת במרכז הבית מה שפשוט נעים ויעיל.אז בימי ראשון שאצלי הם ימי ניקיון,אני מנצלת את הזמן ל"פינות"/פרויקטים מיוחדים שבימים כתיקונם לא כל כך מתחשק אבל בלהט הבלגן זה מתבקש...אז ניצלתי את הזמן לסידור ארון הבגדים וסילוק מיותרים לתרומה...
בימים טרופים אלה שאני מרותקת לבית גם חנה השכנה מעסיקה ומשעשעת אותי וכך הזמן עובר יותר מהר...@} בד"כ לאדם יש מסגרת די קבועה של "עניינים" במשך השבוע ולעיתים או שמשהו משתבש או נוסף כמו שנאמר "כל תכנית היא בסיס לשינויים" בגרמנית אומרים:"האדם מתכנן ואלוקים צוחק..."(זה נשמע יותר טוב בגרמנית/אידיש).
הכאבים ביד פשוט מטריפים לי את המוח)-: ובלי שני כדורים חזקים (בהפרשי זמן)אני לא מצליחה להעביר את הלילה.ביום אני עסוקה והכאב נסבל בד"כ.האם יש למישהו ניסיון עם שבר בשורש כף היד וכיצד לעבור את התקופה בשלום ושלוה (ועוד לא הגעתי לפיקת הברך)...
היום בבוקר נחת בני הבכור מטיול במזרח מלא וגדוש בחוויות וכבר הספיק להתקשר ולספר איך וכמה היה נפלא...אני מאוד שמחה בשבילו ואשתו...הם היו זקוקים לכך...והילדים כמובן מצפים להם בכיליון עיניים...
במוצ"ש ביקרה אותי חברה ושיתפה אותי בחוויות מרתקות שהיו לה בפגישה עם מדיום...

הייתי מרותקת ומצומררת מגודל ועוצם החוויה שעברה...פשוט חוויה מעולם אחר תרתי משמע...צריך להיות מוכן לזה פיזית רגשית ונפשית,זה לא קל.המון דברים נעשים מאוד "חדים" ומשמעותיים בחיים,שם כאן ועכשיו... צריך להאמין בזה כדי לקחת חלק בתהליך כזה...
תודה לך קשת בענן@} על המילים/היחס שלך לכתיבה שלי כאן,זה מאוד עוזר לי...אהבתי מאוד את הדימויים שלך...תדעי שצריך לחוות כדי להבין(לצערי...)ואין קיצורי דרך...ולא תמיד הגיל הכרונולוגי הוא הגיל שבו אדם מתפקד ולא חשוב בן כמה הוא...אבל אין ספק שצריך לשמור על הקיים...ואולי זה השיעור שלי:"יותר לאט" זה מושג שלא ברור לי כלל...כי אני כל כך זריזה ויעילה,כמו שבני אומר..ביי.

שלום מלכה החדשה, שמחתי לקרא את הבלוג שלך.
עד כמה שזכור לי, כישרון הכתיבה שלך תמיד היה מהמפותחים והמובילים. האין זה כך. נראה כאילו ומצאת את העיסוק הבא שלך.
בהצלחה רבה בכל אשר תפני.

בנושא שורש כף היד. לאחר שמורידים את הגבס, מה שחשוב ביותר הוא להניע את היד לכל כיוון בכל זווית אפשרית. לאת אך ללא וויתור. הרקמות שנחלשו ונדבקו, צריכות לחזור לחיים. עיסוי טוב של האמה, מהמרפק לאצבעות, שריר שריר וההפרדה שלו.
אני מטפל כרגע בנער כדורסלן ששבר עצם בכף ידו. לאחר הורדת הגבס, העבודה של הפעלת כל מפרק ושריר הינה איטית כואבת ודורשת עיסוי והפעלה של כל שריר ושריר. התוצאות טובות מאוד, אבל העבודה מעצבנת אותו ביותר.
הנער מורח שמן Kwan Loong לריכוך הכאבים, וזה עוזר. זהוא שמן סיני הניתן לקניה בכל בית טבע וכנראה ברוב בתי המרקחת.

הי וחג חנוכה שמח.@}
ראשית אני מוחמאת ומודה לך,משה, שזכיתי ל"ביקור" שלך בבלוג שלי ויתרה מכך,על העצות הטיפוליות שלך .תודה מכל ה-|L|. בכוונתי לממש אותה.(במיוחד אחרי שאתמול אחה"צ הייתי בטיפול פיזיותראפי והרגשתי כמו במרתף עינויים אחרי שהציגו בפני את העזרים הטקטיים לטיפול....)
משה אלבאום, הינו מייסד "שיטת אלבאום", המורה שלי וציון דרך חשוב ומשפיע בחיי.(-:
כמו בכל חג,תמיד יש אווירה מיוחדת סביב, שאי אפשר להתעלם ממנה ובד"כ חשובה ביותר.היא משמשת כ"דבק" משפחתי, חברתי,קהילתי...מן פגישה/התכנסות שכזאת ,מלכדת ומחממת את הלב...בד"כ עם נרות,על אחת כמה וכמה בחנוכה...גאון מי שהמציא את החגים והטקסים למיניהם,דתיים וחילוניים כאחד... "סיבה למסיבה" במובן החיובי ביותר...
כמובן כבר לפני החג יש מן תכונה שכזאת שהמארחים מכינים את האירוח ודואגים למוזמנים והאורחים ”שוברים" את הראש "מה להביא...כסבתא, ברור שיש דמי חנוכה,שזו שמחה גדולה לנכדים,במיוחד אלה שכבר מבינים מהו כסף וכוחו...והקטנים מההמולה...תמיד עולה בפני הדילמה מתנה או כסף? מניסיוני הדל,גם וגם...
היום ערב חנוכה,נראה היה,שבגלל עבודתו של אישי,אהיה לבד...אבל בכל זאת חברה הגיע עם משלוח סופגניות קטנות,הדלקנו נרות ו...היה כיף...תודה לך פ'.

.החגיגות אצלי יתחילו רק,בסבב,ממחר אצל הבן הגדול ובהמשך אצל יתר המשפחה...

היי וחג חנוכה מואר ושמח.

כשאני עסוקה הזמן טס לי מהר.למעשה אתמול לא היה לי זמן לכתוב ...כל הבוקר הייתי עסוקה עם שכנתי בענייני מטבח חדש,אחרי 20 ש' הגיע זמן ניעור וחידוש הבית אצל כולנו...וזה כאב ראש וכיס רציני,יודעים במה מתחילים אבל לא בטוח איך זה יסתיים...אבל זה בלתי נמנע,במיוחד אחרי שהילדים עזבו את הבית והצרכים גם השתנו...כל פעם שאני מעלה עניין "סידור" הבית בעלי דואג ש"ניסע" לאיזה מקום ובד"כ זה עבד עד היום...זהו עכשיו זה כבר בלתי נמנע...
אתמול אחרי הפיזיותרפיה,נסענו לחגוג אצל הילדים בת"א הדלקת נר שני של חנוכה.היה מאוד מאוד נחמד ושמח ,גם הבן הצעיר הגיע,היה מעייף וכיף...
היום על הבוקר נסעתי ל"צלם" את הרגל,התאחתה יפה,ואח"כ פיזיותרפיה/עינויים,אבל מתקדם יפה ב"ה. כחלק מתרגול היד חזרתי לסרוג...חיפשתי באינטרנט הוראות לסריגת כובע ,בזבזתי שעות, כי זרקתי לפני שנים את כל החוברות,והיתה לי בעיה ב"סגירה".לא יאומן כמה תוכניות יש,בעברית ובאנגלית...אבל הוראות גרועות מעין כמוהן.בסוף פתרתי את הבעיה בעצמי אחרי כמה וכמה "פרימות",יצא יפה מאוד.
ביקרתי היום בקניון כדי לפגוש חברות לפעילות הגופנית בשייפ,היה מרגש,אני מתה מגעגועים לפעילות סדירה,אבל אני יודעת שזה ייקח חודשים S-:...זה מה יש,אז יש טלפון ועוד מעט גם אוכל להיות ניידת ובלתי תלויה...מצפה לזה בקוצר רוח...

.ביי

הי מלכה וחג שמח!
באמת חג נהדר חנוכה, "חג יפה כל כך" וכייף שיש בו הרבה מפגשים והדלקות נרות. הייתי, לא מזמן בחתונה שבה הרב אמר שהאהבה משולה לאש: כשם שהלהבה בנר אינה מתמעטת כשמדליקים ממנו נר אחר ואפילו נרות רבים, כך גם האהבה אינה מתמעטת כשמחלקים ממנה לאחר ואפילו לרבים.
כן ירבו הנרות והאוהבים!
מאחלת לך חג של ניסים גדולים וקטנים.

היי לכולם ובוקר נפלא,נר רביעי של חנוכה ושוב יום שישבת מלא וגדוש משפחתי

תודה לך מימה שהצצת והגבת.אני מצרפת שיר שקיבלתי במייל שהוא טוב ויפה לכל אחד ואחת מאיתנו.@}@}@}

צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר

וצריך שכל איש ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים
ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו.
מדברי הרב קוק

חג חנוכה שמח ושבת שלום.
מלכה.

הי ושוב סופשבוע אחרי שבת כיפית ונהדרת.
ביקור משפחתי אצל הבת בצפון ופגישה עם כל הנכדים. רק הבן הצעיר ויתר וחבל, אבל מקבלים באהבה.
בהמשך ביקרנו בקיבוץ אצל האח של אישי,היה נפלא...
היד ממש השתפרה אחרי שנוסף לפיזיותרפיה עיסיתי את היד עם חומר סיני לרוחב השריר,כמו שהציע משה.עכשיו אני מצפה ל"שחרור" של הרגל ב"ה ביום שני. הצעות לשיפור מניסיון יתקבלו בברכה.(-:

היי.נר 6 של חנוכה.וואו.54 ימים,כמעט 8 שבועות מאז אותו יום מר/מתוק ונמהר.
פתחתי את הבלוג שלי וקראתי שוב את כל מה שכתבתי וכל התגובות שקיבלתי.נדהמתי לראות איך הכול התמלא וקרם עור וגידים והעלה בשר...התחלתי לקחת ארניקה לפי עצתה של מימה,מקווה שגם יעזור, ...אבל גיליתי גם שהייתי כל כך עסוקה בתוך עצמי שלא התייחסתי מספיק לכל התגובות לעומק.למשל סוסת הפרא הייתה במצב דומה לשלי ויכולתי אולי להיעזר בה יותר למרות ש"לא ראיתי כלום ממטר..." אם אתם יורדים לסוף דעתי.ביום שישי האחרון הייתה הפעם הראשונה מזה כחודשיים שעמדתי באמבטיה תחת מים זורמים ללא הפרעה...אי אפשר להאמין כמה אדירה חוויה כזו פשוטה יכולה להיות.סוסת הפרא כתבה על הדריכה הראשונה הנפלאה שוב עם הרגל...לומדים להעריך דברים פשוטים...עושים סדר בחיים,מסדרים בלגנים שונים,גם בארונות ומגרות...ובעיקר מחשבות...
רציתי להמליץ בפניכם/ן על הספר מדהים "סיפור כתוב במניפה" שקיבלתי מחברה לקריאה ואני נמצאת בעיצומה,אין מילים לתאר את גודל החוויה.מאוד מומלץ.@}

היי יומיים עברו מאז ביקרתי כאן לאחרונה.ביום שני(שלשום)הורידו לי את הגבס מהרגל ואמרו לי "תלכי"...|-: חשבתי שאני הולכת על רגל אחת.חוסר תחושה אמיתי ברגל שמאל מעורב בפחד הציף אותי ואחריו כמובן הגיע כאב הדריכה.הפיזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה לי להרים רגל גבוהה ולהניח קרח/סנפרוסט על הרגל ע"מ לקרר את הדלקת,באמצע החורף...ברררר...סיוט...התגעגעתי להגנת הגבס. לקפל את הרגל לראשונה היה כואב ומבהיל וכמעט בלתי אפשרי.השינה בלילה הייתה טרופה לחלוטין... למחרת החלטתי לעשות צעידת בכורה,כמובן כל צעד מלווה בהישענות על מקל הליכה של סבא להגנה. להפתעתי ללכת אני יכולה,עם רגל יחסית ישרה,אבל עם כל ישיבה וקימה כאב חד מפלח את גופי המזדעזע...כבר שכחתי מהכאב ביד...הייתי כל כך עצבנית ששיגעתי את בעלי שחשק שפתיים כדי לא לענות לי...אמרתי לו שהכאב והעצבים מדברים מתוך גרוני ושיסלח לי...יכולתי למרוט את שערותיי מרוב כאב,אני פשוט לא מכירה את הצדדים האלה באישיותי...מקווה שיחלוף מהר...א/נשים טובים לא מפסיקים לתת לי עצות וזה עוד יותר מעצבן אותי...מה הם בכלל מרגישים,הייתי גם ב"סרט" השני אבל אני מעולם לא מציעה הצעות לגבי דברים שאיני מבינה בהם...אני מודה שחברה ששברה קרסול לפני כחצי שנה,כשדיברה על עוצמת הכאבים...התארגנות יומיומית...פשוט לא הבנתי ...אבל כולם אומרים שבסוף הכול עובר ונשכח כמו כול חלום רע...הלוואי,אמן...(-:

ברכות על הסרת הגבס ! @}
אם יש לך אפשרת להיות במים, לשחות זה מצוין אבל גם אמבטיה. כשהבן שלי שבר את הרגל נסענו לים אחרי שהורידו לו את הגבס. מכל נסיעה לים הוא חזר יותר הולך. ונכון יש גם את הצד שהזכרת של תחושת ההגנה שנותן הגבס. זה זמן שאת זקוקה בו לעטיפה מגנה מהסובבים, שכבר עטפו אותך ועכשיו צריכים להמשיך עוד קצת.
(כותבת בקיצור ובמהירות, בכל זאת אמצע היום)

היי לכולם.שוב יום שישי,עוד שבוע עבר ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר עסוקה.וזה טוב.
תודה לך מימה מכל ה|L| על ההתייחסות וההצעה שבגדול גם אני חשבתי על מים בתור טיפול,כלומר שחיה,כנראה אלך לאחת הבריכות הסגורות והמחוממות על יד הבית ,בינתיים עד שוכל לחזור לפעילות רגילה וסדירה.
בתקופה כל כך ארוכה יחסית,למעלה מחודשיים,לומדים להכיר את או ב...דברים שונים ,כמו,יחסי הורה וילדים,יחסי חברות וסתם אנשים...כאמור אני רוצה להיזהר מאוד בדברי גם מחמת הספק,כי כל מה שאתה שומר אצלך על לשונך, נמצא בשליטתך. ברגע שאתה מוציא החוצה ,כל אחד יכול לפרש דברים כראות עיניו ולקחת אותם למחוזות שלא התכוונת אליהם כלל...(החיים ומוות ביש הלשון).
דר' נאדר מדבר על ארבעה שלבים בחיים:גירוי,הרחבה,התכווצות והרפיה.ואין כמעט תחום בחיים: פיזי, רגשי,מנטלי ואנרגטי שלא מושפע מתהליך זה.לדוגמה) הסיפור שלי).
הגירוי-שבירת היד או/ו הרגל.
ההרחבה-כל ההשלכות הרפואיות,המשפחתיות והחברתיות.
ההתכווצות-תגובות הדדיות או גומלין של האדם והסביבה לסיטואציה בכל הרמות:אמפתיה,עזרה/אי עזרה ...(שכבר צוינו,לא אפרט ספציפית כל אחד ויד הדמיון הטובה עליו).
הרפיה-השלב שבו התהליך הסתיים לשביעות או אי שביעות האדם או הסביבה.וכמו שבתי אומרת "כל אחד שייקח אחריות על עצמו...
באחת הפסקאות באתר, אמרתי שהעולם נחלק לשניים:ל"נותנים" ול"לוקחים" ואצל שניהם זה נראה טבעי. כל זמן ששני הצדדים מרוצים הכול בסדר.אם צד אחד לא מרוצה נוצר עימות לעיתים מינורי ולעיתים מג'ורי ואיך זה יגמר ? תלוי בכל הצדדים,לפעמים יותר משניים. מאחר ואני עוסקת בטיפול תמיד יותר קל להיות בצד המטפל ולא בצד המטופל...כאשר כל הצדדים "צודקים" כולם מפסידים...שיח חרשים...ואם צד אחד מוותר בליית ברירה ,אין בזה אפילו קצה של נחמה...וכל אחד מכיר את השלבים של אי הבנה(נקרא לזה כך בצורה מעודנת):תדהמה,אכזבה,כעס,בכי,"שבירת הכלים",התפייסות או/ו וויתור...וכל אחד יכול להוסיף כיד הדמיון ...וכולם מכירים את המשפט "תגיד/י ברור מה מפריע לך...זה נפלא כשזה עובד...אבל זה יכול להביא למשבר/ניתוק במקרה שזה לא עובד...על זה נאמר ...יודעים איך זה מתחיל אבל לא איך שזה נגמר...וחבל.
נכון שדברתי יותר בשפת סתרים מאשר בשפה ברורה ,אבל המבין יבין...@}@}@}

הי לכולם.שוב יום ראשון וגם שבוע חדש הבא עלינו לטובה.אמן.(-:
ביום שישי בצהריים הגיע הבן הגדול עם המשפחה לארוחת הצהרים וגם הבן הצעיר.היה שמח כיף וקצר מאחר ולילדים היו תוכניות.בד"כ הילדים נשארים עד מאוחר,אבל בנסיבות הקיימות זה מאוד התאים.
בשבת ,שהייתה שטופת שמש,הגיעה הבת עם המשפחה שלה לקראת הצהריים ושמחתי מאוד לבלות איתם. קל יותר כשהביקור מחולק.(הילדים מעדיפים שכולם ביחד וזה בפירוש מאוד דחוס וקשה לנו) הבן הצעיר בא לפגוש אותם,כאמור הם גרים בצפון ולכן אינם זמינים.נראה לי שגם להבא נזמן אותם לחוד...
בינתיים אני מתרגלת הליכה מחדש וטווח הפעולה שלי גדל,למרות הכאבים ביום ובמיוחד בלילה.נראה לי שזה תהליך בלתי נמנע.
אני אספר משהו שכל מי ששומע מתפוצץ מצחוק,למרות שזה לא,אבל בעלי ביום רביעי בערב מרוב עומס ולחץ שבר עצם קטנה באגודל יד ימין.אני/אנחנו פשוט לא מאמינים שזה קורה לנו."עין הרע"??!!אולי. מה שתגידו...אבל יש לו גבס קטנטן באגודל+ פס...ואינו יכול לעשות כלים!!!אני לא יודעת מה לעשות מלבד להרכין ראש ולחכות שהסיוט המתמשך יעבור ויעלם...

כבר יום שלישי.אתמול פשוט היה עמוס והורס.בבוקר חזרתי לעזור במועדון הברידג' ואחה"צ הלכתי לפיזיותראפיה.חזרתי ממוטטת וזחלתי למיטה.הרגשתי שפוכה לגמרי.אני פשוט לא מאמינה לאפסות של כוחי.נפטרתי מהמקל.נראה לי שהקצב מהיר מדי והתגובות שלי איטיות משהו.הכאבים "חבריי" לוואי ... אחרי שהחלטתי שאני יותר לא מתייצבת בימי שלישי בבוקר לברידג',לא יכולתי להפקיר את אישי לאור מצבו הנוכחי,מצב זמני בהחלט. בצהריים עברתי הכנה כירורגית של שתל,לא נורא.אחה"צ שיחקתי בעצמי שוב ברידג'.היה סביר.עייפתי מאוד.הקשר עם העולם מסביב נכון לעכשיו בעיקר טלפוני. כל יום יש איזה שהיא פעילות סביב טיפול עצמי,נמאס...יש עוד דברים בחיים שיש לעשותם אבל צריך קודם כל לחזור לנקודת התחלה גבוהה יותר.בעזרת השם...

שלום מלכה. כבר זמן מה לא עלה בידי להיכנס לכאן.
אני שמחה לשמוע על ההתקדמויות, ומצרה על כאבייך ועל מצבו של בעלך. מאחלת לך שאלה יחלפו בקרוב.

אהבתי את דברי הרב קוק שציטטת.
ובקשר לעניין ה'לחיות לאט', יש כאן דף באתר ושמו לחיות לאאאאאאט.

בעניין השמן שהמליץ עליו משה אלבאום - מה את אומרת, האם זה שמן במיוחד לכאבים או גם לריפוי?
כי לי עצמי הרבה פחות כואב, רק שלרגל עוד יש דרך לעבור עד שתחזור לתפקודה המלא (ריפוי מלא של העצם ותנועת השרירים). האם השמן יכול לעזור בכך?

כמו כן, אני מקווה שקיבלת בהבנה את דבריי אשר כתבתי בבלוג שלי. (אני מניחה שקראת אותם?)

רציתי להתעניין על ד"ר נאדר הזה אשר סיפרת עליו, מי הוא ומה הוא ומה יכול לתת לי.
אולי יש אפשרות שנשוחח על כך בטלפון?
(אם כן, ואם אינך רוצה לתת לי מספרך באתר, שמא תכתבי לי לאימייל המופיע בראש דף הבית שלי?)

היי סוסת הפרא.שמחתי שהופעת שוב (-:.אני מבינה שאת עדיין לא חזרת לאיתנך מאז הפציעה ברגל,רק שאת כבר לא דשה בזה.אני פשוט לומדת שוב ללכת וזו לאבדיחה.הפזיותראפיסטית שלי,שבקיצור נקרא לה אנה,נותנת לי חיזוקים אבל גם גוערת בי כשצריך.לדוגמא:"יופי,התקדמת..." ולחילופין "את מתנהגת כמו נכה..." זה כמו מכת צליפה בשוט ומיד אני כמובן מתקנת.אנה טובה!!! ואני מתקדמת יפה מאוד,היום הנעתי פדלים של אופני כושר! פשוט לא האמנתי.אני חייבת לציין שיש לי חברה שמעניקה לי גם עיסוי רפואי ורפלקסולוגיה,כך שאני מאוד מסודרת...
מאחר ולא היה בידי השמן הסיני שעליו המליץ משה,השתמשתי בשמן סיני אחר ומשחת טייגר סינית שעזרה לי מאוד.החומר הבסיסי עושה את העבודה.חברה שנסעה לארה"ב הבטיחה להביא את השמן שעליו המליץ משה ואז אדע לבטח יותר.
לגבי דר' נאדר,זה קצת סיפור ארוך.נדבר בטלפון.@}

וואו,אני לא מאמינה שעברו חמישה ימים מאז ש"הייתי" כאן.כנראה שרמת העומס אצלי שוב מתחילה לטפס.ביום רביעי חזרתי לנהוג והרגשתי שוב את הרוח ב"מפרשים" שלי.עצמאות אישית זה מצרך מאוד יקר.ביום חמישי בבוקר נסעתי לקניון לפגוש את הבנות ולשטוף את העיניים.כל פעילות כזאת מעייפת לאללה,לא יאומן,אחרי זה אני פשוט נשפכת למטה,תרתי משמע.
יום שישי הגיע ואיתו המון תוכניות.לנסוע לצפון לבקר את הילדים והנכדים שכל כך מתגעגעים אליהם. לנכד הקטן בן22 ח' הענקתי מסאז' כיפי,ביקרנו את המשפחה בקיבוץ וחזרנו בערב סחוטים אך מרוצים. היה נפלא.@}@}@}(-:
ביום שבת יצאנו לנמל ת"א ופגשנו את הבן הצעיר.האוויר והאווירה היו נהדרים,אפשר לחשוב שאנחנו בחו"ל עם כל הדוכנים.לפנות ערב ביקרנו את הבן הבכור והמשפחה וקינחנו בהצגת תיאטרון "אנה קרנינה".
יום ראשון היה שטוף שמש טיילתי בסביבות הבית ונהניתי.יום שני אחרי שלוש שעות ברידג' ושעתיים פיזיותראפיה הגיע עת לנוח...להת'

הי.נראה לי שככל שאני מחלימה יותר כך רמת העומס עולה יותר והזמן הפנוי הולך ומצטמצם.בכל דבר ועניין יש (+) ו(-) על פני הרצף...כמו בנדנדה מעלה ומטה...מ- 0 ועד 10...לפעמים אני שולטת במצב ולפעמים המצב שולט בי...לטוב ולרע...ולכל אחד ואחת מאיתנו יש ימים כאלה ויש ימים אחרים...חשוב להשתדל להיות על הצד החיובי וכמה שיותר...
לפעמים אני תוהה האם אני תובענית יותר מדי כלפי עצמי והסובבים אותי או שמא להיפך הסביבה תובענית כלפי ואל תגידו לי שהכול תלוי בי,כי זה לא! מה שבטוח שהתשובה נמצאת אי שם באמצע...האם הגוף שלי בגד בי או שמא אני בגדתי בגוף שלי ועכשיו עלי להתאמץ פי שבעים ושבע על מנת לחזור לעצמי. יש ימים מאוד מתסכלים שאני בטוחה שלא מבינים אותי ולא מקשיבים לי או שמדברים אלי כמו איזה פסיכולוג בגרוש...והתוצאה ברורה...רק האדם בעצמו אדון לעצמו ועליו לפתור את בעיותיו גם אם זה לפעמים על חשבון מישהו בסביבה כי זה בנפשו...
השבוע גיליתי את העונג שבהתעמלות במים.אחד הפתרונות לבעיות שלי כרגע,מלבד הפיזיותראפיה.גם פעילות גופנית שאני כה זקוקה לו וגם מרפא לבעיות השברים בגופי...המדריכה נושקה קלטה אותי יפה והתייחסה לבעיות שלי וזה היה מעולה.בעבר נהגתי לשחות המון והפסקתי לטובת פעילות גופנית "אחרת" בגלל שהבריכה פשוט לא הייתה מספיק נקייה לטעמי,היה כיף לחזור...
ימי שבת מוקדשים לבילוי בנמל ת"א.כיף ומדהים.ממש תחושה של חו"ל.יחי כל ההנאות הקטנות שעושות את ההבדל בין סתם יום חול ליום של קודש...@} ביי

לפעמים אני תוהה האם אני תובענית יותר מדי כלפי עצמי והסובבים אותי או שמא להיפך הסביבה תובענית כלפי ואל תגידו לי שהכול תלוי בי,כי זה לא! מה שבטוח שהתשובה נמצאת אי שם באמצע...

אני הייתי אומרת "גם וגם". הסביבה שלך התרגלה למלכה הכל יכולה במשך שנים. זה לא פשוט לשנות גישה. כנראה, כשהיית מושבתת, התייחסו לזה כתקלה זמנית ועכשיו אפשר להמשיך כמו קודם.
השאלה היא מה את רוצה. האם לחזור למלכה הקודמת או לשנות משהו?
אולי לא סתם קראת לעצמך מלכה החדשה .
אם את רוצה שינוי גם בציפיות של הסביבה אלייך, אני חושבת שאת פשוט צריכה לשוחח איתם ולהגיד שזה לא רק הרגל והיד שנשברו אלא שאת נמצאת בשינוי ואת זקוקה לגיבוי והבנה מהם. מה את אומרת?

היי ותודה רוזמרין שהגבת.מטבעו של עולם ואדם שמי שהיה מחובר ל"ציצים" שממנו ינק ללא כל חשבון...יהיה לו קשה להתנתק... ידועה האמרה "יותר משהעגל רוצה לינוק,הפרה רוצה להיניק"! היום ברור לי מעל כל ספק שמי שצריך לנקוט עמדה,זו אני.הבעיה שהם לא מאמינים ורואים בפרק זה של חיי משהו זמני, אפיזודה חולפת...השאלה איך עושים את "זה" בחכמה מבלי לשבור את הכלים...והמבין יבין...ברור לי מעל כל ספק שזה צריך להיעשות בהדרגה,בעדינות ובלי פרובוקציות...וזה אכן יעשה!מפני שאני מרגישה כל כך חנוקה שאיני יכולה להמשיך כך...אני חייבת לעשות "סוויטץ" ולשמחתי אישי לצידי לכל אורך הדרך,גם אם קשה לו,כי הוא פשוט מבין...אין לזלזל כהוא זה באינטליגנציה של הילדים ועל אחת כמה וכמה שלי...פשוט יש להראות להם את הדרך שלי ("החדשה")גם אם קשה להם להאמין.את שלב הדיבורים,רוזמרין,כבר עברתי ולא בהצלחה יתרה,כי הם בטוחים שה"כח" בידיהם...לא אחת התבטאתי שאין לי חיים בלעדיהם.אבל אם אני מרגישה כל כך מתוסכלת אין פשוט טעם.הקשר חייב להשתנות ולהיות הדדי.מעולם לא ביטלתי עצמי בפני אדם כלשהו,לכן אין סיבה שאחל עכשיו.אצטט מישהי שהערכתי אותה בהקשר אחר "...אם גם להם חשוב הקשר איתך...הם ימצאו גם את הדרך אליך..." הרעיון "לא לפחד כלל" פחד הוא דבר משתק או דוחף.האהבה מעוורת עיניים אבל לא מבטלת את התחושות השונות...אני אוהבת מאוד את ילדי והם יודעים זאת אבל טבעו של ילד שהוא בטוח שמגיע לו תמיד ולא חשוב בן כמה הוא...@}

אבל טבעו של ילד שהוא בטוח שמגיע לו תמיד ולא חשוב בן כמה הוא...

אבל גם את ילדה, נכון? גם לך יש או היו הורים. האם זה היה נכון גם לגבייך כילדה של?

אני ילדה של הורים זקנים מאד. מזמן כבר אין לי תחושת "מגיע לי" וכבר כמה שנים אני זו שדואגת לענייניהם הכספיים, הבריאותיים וגם הרגשיים ("הכותל המערבי").
יש לי 4 אחים גדולים ממני. אחד מהם מטפל גם כן (בונה, מתקן, מגנן) ושלושה- לא.
נראה לי שזה עניין של אופי, התבגרות ומודעות עצמית (בסדר הזה).

אצלך, בגלל שאת בעצמך אשה מודעת אז נראה לי שכמו שכתבת:
ברור לי מעל כל ספק שזה צריך להיעשות בהדרגה,בעדינות ובלי פרובוקציות...וזה אכן יעשה!מפני שאני מרגישה כל כך חנוקה שאיני יכולה להמשיך כך...

מרתקת הדרך שלך.

שלום מלכה,
שוב עברתי בסביבה ונכנסתי לראות מה שלומך.
נחמד שמצאת את הדרך לתיקון הפיזי, אך מה עם השאר?
בכל זאת היתה לך תקופה לא קצרה של זמן להיות עם עצמך ולהתבונן פנימה, אני מקווה שלקחת משם את עצמך כדי לגדול, לפרוח ולצפצף על כל מה שניסה להביס אותך או להפחיד אותך.
מה עם הכתיבה , נסית לעשות עם זה משהו יצירתי חדש?
נראה לי שיש לך לא מעט חומר לשירה וסיפורת.
ודרך אגב , האם ניסית לחשוב איך נקלעת למצב שבו את לא כל כך אוהבת להיות ? אומרים שאם אדם יודע איך הוא נכנס למשהו , הוא גם ידע כיצד לצאת ממנו , כמו כשמחנים מכונית!
בהצלחה

היי.בוקר חדש.שנה אזרחית חדשה בפתח.אמנם איני חוגגת את קבלת השנה, אך בלי כל ספק תמיד אשמח לברך ולהתברך.מי שעוסק/ת בנומרולוגיה בודאי יודע לתרגם את משמעות השנה לגביו ולקדם אותה ולנסות לתקן ולשפר את הטעון תיקון.אומרים שעם השנים האדם מחכים ומקדם את מה שבא עליו לטובה או קושי שעליו להתנסות בו.כל מה שאנו חווים זה שיעור שעלינו ללמוד ולעבור בחיינו הנוכחים...
רוזמרין,תודה שהגבת אלי זה מאוד עוזר לי.גדלתי בבית לניצולי שואה והמושג "מגיע לי" לא היה קיים. נתנו לי כשהיה.גדלתי על ברכי חינוך קפדני וצייתנות ולכן היה לי חשוב שילדי יגדלו להיות עצמאיים ובחופש להביע עצמם גם אם היה לי קשה לפעמים. לצערי אמי נפטרה אחרי מחלת סרטן כשהייתי בת כמעט 24 ואחותי הצעירה כבת 19 והותירה חלל ענק שלא הצלחתי מעולם לסגור אותו. גם אבי נפטר כשהייתי כבת 46 .כך שמצד אחד לא התמודדתי עם קשיים של הורים מבוגרים אבל מצד שני לא זכיתי ליהנות מהם...ולכן הקשר שלי עם ילדי תפס מקום מאוד חשוב בחיי...אבל לילדים יש חיים ורצונות משל עצמם ופונקו מאוד ולכן קשה להם לפעמים להבין(או לא רוצים)מה אני רוצה או מבקשת .לכן החלטתי להניח להם ולהיות איתי בקשר על פי דרכם.ככל שרמת הציפיות קטנה יותר,בריא יותר...הילדים של היום רואים בהורים משרתים (נא לא העלב)לכל דבר ועניין ואם הם לא מקבלים זאת הם שוברים את הכלים ולא משחקים...נו מילא...
הי קשת בענן. תודה שנכנסת והגבת.אכן מצבי הפיזי הולך ומשתפר עם עבודה קשה ומפרכת.אני יודעת שמה שקרה זה כתוצאה מעומס בלתי סביר מחד ומאי שביעות רצון מאידך במקום בו אני נמצאת ,ראי למעלה... אבל כמו שאת יודעת הכנתי את בעלי שאני עושה שינוי כיוון ושעליו להתרגל...אז מה הוא עשה? שבר את האגודל וכך מצאתי עצמי נכנסת חזרה בחוסר רצון בולט לאותו מקום באופן זמני אני מקווה...יתכן שחודשיים לא הספיקו לבעלי להתכונן פיזית ונפשית.לכן עוד חודש לא יעלה לא יוריד... ובטוח שהוא מבין זאת כי אני מאוד עקבית בד"כ...אכן יש לי כוונה גם להתפנות ולפנות לאפיק הכתיבה אבל זה דורש עוד קצת זמן ויתכן גם הדרכה מקצועית בכתיבה...כשרון לא תמיד מספיק...@}@}@}