אלבאום דף חדש

אנונימי

אנונימי

נא לא לכתוב בדף זה - זהו דף ארכיון.

דיונים לפי נושאים, אפשר לאתר באמצעות הדף מפתח נושאים או באמצעות חלונית החיפוש [?].
בדף מה חדש אפשר לראות אילו דיונים מתנהלים בימים אלו.

משהו גרם לי להיכנס לפה היום.....
בחלונית הטלפאטית פה למעלה כתוב המשפט שמלווה אותי בשבוע האחרון...... "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"
עברה שנה כמעט מאז שפרשתי מהלימודים והדחקתי כמעט כל דבר אפשרי, לא תרגלתי ובעצם כאילו "הענשתי" את עצמי על כל מיני דברים שקרו לי...
בעוד זמן קצר שוב בדיקות, והחרדה צפה ועולה, בעיקר בלילות ,אני לא ישנה טוב וקמה בבוקר מעוכה, מקומטת ועייפהההה
עושה עם עצמי המון עבודה של התפתחות רוחנית ומזניחה את הגוף, רק מפקחת על מה נכנס לתוכו, על ירידה מבוקרת במשקל, אבל לא באמת אוהבת אותו, לא באמת מניעה ומחבקת אותי, עצלה אני וחסרת אמביציה לתנועה... למעט ריקודים, פעם בשבועיים הולכת לרקוד ולפרוק כל מה שמצליחה.. אבל לאחרונה אני גם את זה כבר כמעט ולא עושה כי הפסקתי להכניס לגופי טונות של אלכוהול ופחיות של רדבול... אבל זה בסדר. זה פחות ופחות חסר לי.
ואני לא באמת מרגישה היום שחשוך, אולי קצת מעומעם, קצת אפלולי וגם לחורף שהתחיל יש פה תפקיד.
ואני נושמת ולא מפחדת מהפחד אלא נותנת לו להיות, רוב הזמן... וחלק מהזמן הוא מרפה. ואז אני באמת מאושרת.
אוספת אותי, נושמת עמוק, הולכת קדימה, ראש מורם, עיניים מאירות, לב רחב.
הביקור נעם לי ותרם לי.
תודה.

למשה. שוב תודה על תשובתך המפורטת והמובנת.
לפלוני אלמונית.
אין בכוונתי לנפנף לעבר המטפלת ,בידע שקבלתי מדף חשוב זה.מטרתי, להבין את המתרחש בטיפול , להיות שותפה. כחלק מהאחריות לטיפול. הרי אני זו שמתרגלת עם הילד יום יום..נראה לי שכדי שבני יאמין במה שעליו לבצע למורת רוחו (בלשון המעטה) עליו להבין את הסיבה לתירגול המעצבן והמשעמם.גם עלי להאמין ולהבין.מה לעשות שהמטפלת .חביבה מאוד וסבלנית,
מתקשה לפעמים להשיב ולתת מענה לשאלותי? איני רוצה לפגוע בה חלילה.משתדלת לנהוג בטקט ורגישות. אך מצפה ממטפלת
שיהיה לה ידע והסבר לכל מה שהיא עושה בטיפול. לא כן?
או שמא, עלי להשאר עם סימני שאלה ,חוסר בהירות .והתחמקות מצידה , רק כדי שלא תיפגע.לדעתי, מותר לא לדעת "הכל". במקרה כזה אני מצפה שתאמר לי:אבדוק ואשיב לך.
אשמח לקבל תגובתכם.

שלום לכולם
הרשו לי להוסיף נקודה בהקשר לשמיעה, למרות שעברתם לעולם החלומות. באוזן שמאל השמיעה שלי תקינה, כולל יכולת לשמוע בו זמנית שתי שיחות נפרדות, של בן שיחי ושיחה שמתנהלת לידי בין אנשים אחרים (ומתאפקת להגיב לשיחה שלהם, נימוס...) ובאוזן ימין יש לי כבר כמה שנים ירידה באחוז השמיעה, אבל עליה חדה ברגישות האנרגטית באוזן, לפעמים עד כדי כאב פיזי. ככול שאיכות השמיעה ירדה, עלתה הרגישות האנרגטית.
החלונית אומרת: בכל ויכוח - כולם צודקים. מעניין למה הופיעה החלונית הזו?
סוף שבוע נעים וחלומות נעימים

היזהרו מהצהרות שווא.
מאז סיימתי את למודי במכללה.השתלמתי בעוד מספר קורסים שבסיומם נאלצתי להיבחן על מנת לקבל תעודה.אודה ולא אבוש,התעייפתי מלמודי בחינות
, והצהרתי :שאינני מתכוונת ללמוד נושא כלשהוא המחייב בחינה......הצהרתי גרמה לבורא עולם או, לפיקודיו לגחח. החלו במסע "בחינות מקיף".
פעמים רבות חשתי שאני עומדת "למבחן" עם המון מכשולים מצד אחד ומספר הזדמנויות מצד שני." המבחנים" הופיעו בצורת דמויות או ארועים שונים בחיי .
לא פעם התלבטתי . הרגשתי חסרת אונים . כעסתי. לפעמים הנסיבות גרמו לי להתרגשות .התלהבות והנאה. עד מהרה הבנתי, שכל מה ש"קורה "סביבי
אינו מקרי. מישהוא בודק אותי ועושה לי מבחן "מעשי". ללא הודעה מראש וללא חזרות והבנת החומר....
אחרי כל "מבחן "שכזה , במידה ועברתי אותו בהצלחה הרגשתי כאילו מישהו "משפר" אותי ונותן לי "בונוס" בצורת .הפתעה.בשורה טובה.או תובנה.אותה אני מכנה":עליה בדרגה." במידה ונכשלתי , לא עמדתי בציפיות קבלתי" מבחן חוזר" שבא לידי ביטוי בקושי נוסף.....
האם גם אתם חשתם תחושות כאלה????????

נטע (האם שקדיה לנו?)
תודה על השיתוף בחוויותיך. מצבך ניראה כאילו שלאורך שנים ניסית לחיסום את שמיעת היתר של אוזנייך, ללא הצלחה מלאה. ניראה כאילו ואת הנתינה השמיעתית הצלחת להוריד (אוזן ימין לימני ושמאל לשמאלי), אבל במקומה שכללת את המודעות האנרגטית של הקליטה באוזן, או שמה מה שקרה הוא שהירידה של השמע אפשר את העלייה במודעות האנרגיה.
בכל מקרה מה שנראה הוא שצריך לאפשר לשמיעה להשתחרר על מנת להוריד את הרגישות האנרגטית.
את זוכרת את המדיטציה של האוזן הגדלה? ניראה שהיא יכולה אולי לעזור בפתיחת השמע מחדש. לאחר שהשמע ישתחרר, יכול להיווצר מצב בו הרגישות המחליפה את השמע תירגע. יכול להיות שהרגישות תגבר, במידה ובתחילת התרגולים תרגישי כך, אנא הפסיקי אותם ושתפי מחדש. ננסה למצוא משהו אחר על מנת לעזור.

טליהץ לקריאה.

בכל אחת מהתורות העתיקות, מספרים על הצורך להתמודד עם מבחנים שונים על מנת לקבל אישור לעליה ברמה הרוחנית שלנו. כנראה שזה מה שעובר עליך. בספרות של רודולף שטינר (אם איני טועה) , ישנו תיאור של מבחנים שונים כגון מבחן המים ומבחן האש. מומל

לפני מספר שבועות, קבלתי אימייל ממטפל, בו הוא מבקש הבהרות בנושא מאוד רגיש בקשר מטפל מטופל. "ההשפעה של האנרגיה המינית שלו על המטופלות השונות".
המטפל שמזה שנתיים ויותר הוא מטפל מוסמך, בעל קליניקה פעילה, סיפר שהמטופלות מתלוננות על העובדה שהאנרגיה המינית משפיעה עליהן חזק מאוד והן מרגישות מאוימות מכך. הוא ביקש עצה על מנת לדעת מה לעשות עם זה.
בהמשך לאימייל, המטפל כתב שבלימודים הוא שמע אותי בהרצאה על חישת האנרגיה והאינטליגנציה האנרגטית. הוא זכר שבהרצאה הוא שמע הסבר על העוררות המינית שהטיפולים יכולים לגרום, ומה לעשות עם זה. מאחר שהוא לא הבין את הנושא לאשורו, ניגש אלי לאחר ההרצאה ואמר לי כך" לא הבנתי דבר ממה שאמרתה, אתה מוכן בבקשה להסביר לי מהתחלה?"
(סטודנטים רבים בשנה א' אינם יכולים עדיין לעקל את החומר הזה, כי אין להם מספיק מודעות גופנית על מנת שהידע ייפול אל התאים המוכנים לכך, עקב תרגול מספיק)
מכיוון שלא היה טעם רב להסבר מחדש כשאין עדיין מודעות גופנית המולידה מודעות אנרגטית, ביקשתי ממנו שיתרגל כל יום את התנועה, ואת מדיטציית השורשים ויחזור אלי עם אותה השאלה לאחר שירגיש מוכן.
כיום, כחמש שנים לאחר ההרצאה, הוא מרגיש מוכן מספיק על מנת להבין את ההסבר, ולכן הוא מבקש ממני להסביר מחדש את הנושא.
תשובתי אליו הייתה בערך כך:
ראשית, ברגע שגבר פתוח אנרגטית וזורם עם עצמו כפי שהוא אמור לזרום באופן טבעי, האנרגיה הגברית שהיא מינית בעיקרה זורמת בחופשיות גם היא.
שנית, האישה זורמת כך שהיא שואבת את האנרגיה הגברית לתוכה, ברגע שהיא אכן מאפשרת לעצמה לזרום בקוטביות תקינה. הזרימה לתוכה גורמת לה לחוש את האנרגיה הגברית בתוכה.
שלישית, במידה והאנרגיה שלו עלתה לרמה גבוהה בעקבות התרגולים הרבים שעשה, הרי שהתחושה שנשים תרגשנה לידו תהייה תחושה מינית, גם עם הוא אינו מודע בכלל לכך שזוהי האנרגיה שהוא משדר ואינו מודע למה שהוא גורם לאותה אישה.
רביעית, בגלל זרימת האנרגיה באופן טבעי, פעמים רבות המטופלת יכולה לחוש שהוא מנסה להתחיל איתה, למרות שהוא לא עשה דבר ולא התכוון לדבר.
חמישית, מומלץ שמטפל יסביר את הנושא בתחילת הטיפול על מנת למנוע את המצב לאחר מכן, למרות שלרוב המצב יתפתח ללא קשר לעובדה שהסביר זאת ולעובדה שהוא לא מתכוון למיניות בכלל.

בהמשך להסבר, סיפרתי לו שבעבר היה מורה במכללה, שהתלונן שהנשים בקבוצתו מנסות להתחיל איתו כל הזמן והוא לא מבין למה, הרי הוא המורה.
בקשתי ממנו לפתוח את הנושא בכיתה על מנת לפתח דיון מקצועי בסוגיה. לאחר שבועות מספר כשאזר אומץ לדון בנושא, חזר אלי כולו מבועט. הנשים טענו שהוא מנסה להתחיל איתן, ומכיוון שהוא נראה טוב, מאוד אנרגטי, מורה בעל ידע רב, ואדם טוב, היה מאוד קל לנשים לחוש משיכה חזקה אליו.
הנשים טענו שהוא חודר אליהן ופולש לפרטיות ללא שום מעצורים. חלקן הרגישו נוח ונעים עם התחושות, חלקן הרגיש מאוימות כל כך עד שהיה להן חשק לעזוב את הלימודים.
בקשתי ממנו לחזור על ההסבר של חוקיות זרימת האנרגיה בין בני אדם בכלל ובני גברים ונשים בפרט.
בשיעור לאחר מכן הוא חזר על ההסבר. למרות שניסה להסביר להן בצורה הברורה ביותר שהוא אינו עושה דבר על מנת שהן תחושנה את האנרגיה המינית שלו, ואינו עושה דבר בכלל מלבד להזרים את עצמו כי אחרת הוא פוגע באנרגיות שלו ויכול לגרום למחלה עם יעצור את זרימת האריגה שלו. הן לא הסכימו בכלל לקבל את ההסבר.
פגישה לאחר מכן התבקשתי על ידי המורה הנבוך והמאוים מהמצב, לנסות ולהסביר את הנושא לכיתה.
הנשים, לא כל כך רצו להיפתח לנושא לידי. האינטימיות שהקבוצה הגיע אליה הייתה חזקה, וכניסתי הפרה את התחושה הנוחה והזורמת (למרות המצב) שבכיתה.
על מנת להסביר את המצב, החלטתי להדגים את הנושא. נעמדתי אל מול הכיתה, כשהאנרגיה המינית שלי סגורה לחלוטין (בדרך הפוגעת בי ביותר שניתן). בקשתי מהנשים לחוש את התחושה, ולהשוותה לתחושות שהן מרגישות כשהמורה עומד אל מולן. כולן הסכימו שהן אינן מרגישות דבר. לאחר מכן פתחתי את המודעות האנרגטית שלי ואפשרתי לזרימת האנרגיה לזרום, כפי שהיא אמורה לזרום כשלא מונעים ממנה בכוח את הזרימה. מייד הרגישו הנשים את החדירה האנרגטית והפלישה לתוך פרטיותן. שאלתי האם ישנו דמיון בין מה שמרגישות לבין מה שהן מרגישות עם המורה שלהן. לא כל כך קל היה להן להודות שהתחושות דומות מאוד, עם כי קצת חזקות יותר, למרות שאיתי לא היה להן קשר פתוח וזורם כפי שהיה עם המורה.
לאחר מכן, הן הסכימו לקבל את ההסבר שכל גבר הזורם עם האנרגיה שלו בטבעיות, מעצם העובדה שהוא זורם בטבעיות, גורם לנשים לחוש שהוא פולש לתחומן, למרות שהוא יכול בכלל לא להיות מודע ולא לרצות או לחפש את הקשר איתן.
זוהי הסיבה המרכזית, בגללה נשים רבות, ובעיקר הרגישות שביניהן, מרגישות שרוב הגברים מנסים ו/או רוצים ומעוניינים לשכב איתן. זאת למרות שלרוב הגבר אינו מודע לכך בכלל ואינו מנסה דבר.

לנטע.
תודה על התייחסותך.ראשית. מדובר בשיכלול יכולת הקליטה האנרגטית על חשבון הקליטה הפיסית. לדוגמאו: קיימת מידי פעם יכולת
לראות פני אדם שאינני מכירה ולא רואה את פניו , לדמיין את מראהו כמעט במדוייק תוך דיבור בטלפון או תוך קריאת משפטים שכתב...לעומת זאת ,מתקשה לקרוא ללא משקפיים גם במס' גבוה יחסית ,כאשר ,קודם לכן היתה ראייתי 6 / 6. עד גיל מבוגר יחסית לא הייתי צריכה להרכיב משקפיים. כך הדבר לגבי שאר החושים."מריחה" דברים שעומדים להתרחש .ו רגישה מאוד לריחות רבים .יכולה להריח חולי סכרת מן הריח המלוח הנודף מגופם. ריחות אנשים המקבלים טיפולים כימוטרפיים . ועוד......כך בשמיעה. הייתי בעבר בעלת שמיעה חדה עם חוש מוסיקאלי מאוד מפותח. השמיעה הפיסית ירדה מאוד .פתאום מצאתי עצמי שואלת המון ,מה ? הרגשתי צורך להגביר את ה-טלויזיה . לכן היום,מוותרת עליה כמעט לחלוטין.לא מסוגלת כמעט לדבר בט'ל הנייד (מעבר למשפט קצר)
כיון שאני מרגישה כעין שריפה באוזניים ובעירה במוח. ועוד...., נמנעת כמעט לחלוטין משמיעת כלי תקשורת למיניהם.משתדלת לפעול מחוץ לבית בשעות שקטות יחסית כיון שתחושתי היא שהקולות שאינם טבעיים משבשים את יכולת הקליטה החושית .לעומת זאת , אני חשה צורך להקשיב להתרחשויות סביבי.
משהו בחלל באויר בטבע ובקולות בני אדם. כילדה היה נראה לי שכל העולם סביבי חש כמוני .מאחר ותגובותי במצבים רבים היתה שונה משל האחרים.ותגובת הסביבה להתנהגותי היתה בדרך כלל. "מה קורה לה.מה היא ממציאה. מאיפה הדימיון ?"למדתי"
לעקוף ולהגיב בהתאם . להיות כמו "כולם".תחושה זו ליוותה אותי.עד לא מזמן. הרגשתי עצמי עייפה וסחוטה. הגעתי לרמות של חוסר יכולת להזיז את עצמי. לוותר על ימי עבודה. נכון לעכשיו. אני מרגישה תודה לאל. נפלא.מאוד אנרגטית , פעילה ונמרצת. מוכנה לחשוף ולשתף אתכם בחוויות מעניינות ובתגליות שונות . אם תרצו. ומאחלת לכם לעבור את הדרך הברוכה והמיוחדת שלכם בצורה הרבה יותר קלה ומהירה.
עיצה קטנה לכם. האמינו בעצמכם ואל תחששו לוותר על הפחד. הוא פשוט דמיוני.....

שולחת לכולכם הרבה אור ואהבה.

למשה. ספורך מזכיר לי ,את אחת הפגישות בביתך. שאלת אותי אז."האם אני מבחינה באיזו דמות בחדר"?
ישבתי במרחק מה מהמזנון .שעמד לצידי השמאלי. לפתע שמעתי רחשים וקולות בשפה משונה ולא מוכרת. המועברת אלי מהמזנון....לא ראיתי ולא התייחסתי כלל לתכולה ש היתה בו הקולות הלכו והתגברו.....השבתי לך...כי אני שומעת קולות מן המזנון בשפה משונה.
לפתע , חשתי זרימה אנרגטית חזקה ביותר . בעיקר בצ'קרת המין.התמלאתי פחד..אולי שוב אני מדמיינת קולות שוא שאלתי את עצמי? סגרתי אוטומאטית את יכולת הקליטה שלי ותגובתי היתה: שאינני מצליחה לשמוע דבר נוסף..אתה הסברת לי בהמשך, כי,במזנון עומד פסל מיוחד ...שכחתי ..ספר בבקשה את ההמשך......(זו היתה ממש הדחקה)

טליה
איני זוכר במדויק מה עבר עליך או מה בדיוק קרה. מה שהיה בארון הוא פסל אינדיאני מלפני מאות שנים (יש הטוענים שהוא מהמאה השנייה לפני הספירה), שהיה בשימוש בטקסי קבורה. היו קוברים את הפסלים מהסוג הזה ביחד עם אנשים מיוחדים כגון ראש שבט, מרפאים ועוד.
הפסל הזה הגיע אלי מרכז אמריקה, כמתנה ממטופלת לסיום הטיפול.
ביום בו הגיע הפסל, חדרה איתו למשרדי שבהרצליה פיתוח דמות של צ'יף אינדיאני לוחם, שעמד בחדרי במשך תקופה די ארוכה, ובכל פעם מסר מסרים אחרים.
המעניין הוא שכשהאישה שהביאה את הפסל נתנה לי אותו, אמרה שהיא לא יכלה לעמוד בפיתוי להביאו, בגלל שהיה ברור לה שאני צריך לקבל את הפסל הזה. זו הייתה דמות של זקן אינדיאני יושב ועושה מדיטציה כלשהי. פניו היו חצי אפורות וחצי שחורות.
איני זוכר מה קרה בינך לבין הדמות הזו, ואיני זוכר את האפיזודה הזו, איתך הסליחה.
קרה למספר אנשים שקבלו מסרים מהדמות של האינדיאני הזה, שגם הם ראו אותה. כל אחד מה שהיה צריך לקבל, ללא קשר כלשהו למה שאחרים קבלו.
נראה שכשנפתחת לאירוע, הרגשת את הזרימה בצקרת המין כי הפסל היה של גבר ערום כשאבר המין שלו חשוף. גם דמות האינדיאני כשהופיע הייתה תמיד ערומה. סביר מאוד להניח כי האנרגיה של אותו אינדיאני היא זו שגרמה לך לחוש את מה שחשת.

סיפור מרתק במיוחד... אני ממש ראיתי בעיני רוחי את האינדיאני האנרגיה שזרמה אלי היתה של אינדיאני צעיר ומצחיק. איזה כייף להתחיל כך את עבודתי על המחשב

תודה ( נוכחותך חשובה לי מדעתך) מענין למי?

שלום לכולם.
כיף לכתוב ולשתף. נהנית לקרוא להתרשם ללמוד ולהיות חלק מכם.
אני מרגישה שעלי לפנות מקום . לזמן מה....
אשוב בקרוב.
טליה

"קושי אינו בהכרח סבל" כך נכתב בחלונית.....

טליה, תודה מאחל שתהני מהמנוחה.

אנונימי

שלום, איני מטפלת וגם לא תלמידה, סתם נכנסתי לבלוג המעניין הזה, ואיני מבינה את הנושא האחרון.
אני לא יודעת האם לבכות או לצחוק ממה שכתבת על נושא האנרגיה של הגברים. אני אישה, לא כל כך צעירה ולא כל כך רגישה. לפחות לא בסטנדרטים שאתם מציגים כאן.
מהתקופה שהייתי ילדה קטנה, אני חשה את הרצון של הגברים להשיג אותי, לנסות לקחת ממני, לנסות להשתלט עלי. התחושה אינה נעימה או נוחה, למדתי לחיות איתה, אבל אני לא אוהבת את התחושה שיש לי ליד גברים. אני לא יכולה להגיד שזה ליד כולם, אבל בהחלט עם חלק גדול מאוד.
איך יכול להיות שאני מרגישה את מה שהם רוצים, ואתה כותב שהם לא מודעים לכך בכלל??
תרשה לי לא לקבל את זה.
מבחינתי רוב הגברים משולים לילדים קטנים שרק דבר אחד בראשם, לשכב עם כמה שיותר נשים, לשלוט בנו. כך אני מרגישה אתכם, וכך זה עבורי. גם חברותיי מרגישות בערך אותו דבר.

שלום הצצתי, ברוכה הבאה לדף.
אני מתאר לעצמי שנשים רבות ביותר יזדהו עם מה שכתבת. שמעתי את הדברים לאורך חיי כמורה וכמטפל פעמים אין ספור. אני חושב שלא ניתן לחוש את האנרגיה הגברית בדרך אחרת. מעצם טבעה, האנרגיה זורמת מהגבר החוצה. האישה זורמת בכיוון מהחוץ פנימה. זהו הבדל מהותי הבא להשלים את התקשורת בין המינים.
האנרגיה הגברית זורמת מאברי המין של הגבר, האנרגיה הנשית נכנסת דרך אבי המין אל הרחם.
אחד המעגלים הקיים בין המינים, הינו אנרגטי ואינו תלוי רגש או רצון. מכיוון שהאינטליגנציה האנרגטית מתפקדת גם כשלא מודעים, לה, ולרוב חלק גדול מהאוכלוסייה אינו מודע אליה בכלל (אבל חש בדרך מסוימת את תוצאותיה) , הרי שישנה מערכת קשרים רצופה וזורמת שלרוב פועלת בחוקיות האנרגטית. אצל רוב בני האדם היא נחשבת לתת הכרתית. אצל חלק המערכת הזו הינה הכרתית.
כל גבר הזורם עם הגבריות שלו ללא פחד או עקבות, האנרגיה שלו תזרום ממנו החוצה ללא מעצורים, כחלק טבעי נכון ובריא של מבנה אישיותו.
כל אישה הזורמת עם האנרגיה שלה ללא פחד או עקבות, האנרגיה של גופה תזרום מהחוץ פנימה דרך אברי מינה כחלק בריא ונכון של מבנה אישיותה.
בכל פעם שגבר ואישה נמצאים באותו החלל, האנרגיה של הגבר תזרום אל גופה של האישה, כחלק טבעי נכון ובריא של מבנה הטבע. אין זה אומר ששאר המערכות, הרגש והחשיבה צריכות להגיב אל הזרימה הקיימת בטבע. על מנת לבחור לזרום עם הנושא, ולהפכו לאנרגיה מינית מושכת, האדם צריך לבחור להיפתח לכך.
לגברים קל יותר עם הנושא כי לרוב אין להם מודעות בכלל מה הם גורמים לאישה. לגוף הגבר לא חודר דבר בקשר הזה. בגוף האישה ישנה חדירה אנרגטית המורגשת כחדירה גופנית לכל דבר. זהו מצב טבעי לחלוטין, שלא ניתן להפסיקו אלה על ידי פגיעה בזרימת האנרגיה דרך אי קבלת מה שהטבע העניק לנו.
ככל שהאישה מודעת יותר לאנרגיות שלה, היא מודעת יותר לחווייתה הגופנית של הגברים הנמצאים בשטח. זה נכון לגבי הילדה הקטנה במסגרת ביתה, עם אביה ואחיה, וזה נכון לאחר מכן בכל מסגרת קיימת.
אין זה אומר שהגברים גם הם מודעים לכך. מכיוון שלנו הגברים אין חדירה של אנרגיה לגופנו, אנו נוהגים להתעלם מההשפעה שזה גורם לאישה. גם אלו שמודעים, אין להם מה לעשות בנושא. על מנת לא להשפיע על אישה, הגבר חייב לנסות להפסיק את זרימת האנרגיה של גופו. על מנת להפסיק את הזרימה האנרגטית, על הגבר לנסות ולחסום את זרימת האנרגיה שלו. זהו מצב המסכן את כל מבנה הזרימה האנרגטית. מכיוון שזרימת האנרגיה הינה הבסיס הקיומי הראשון של האדם, הניסיון להפסיק את הזרימה גורם לפגיעה קשה המובילה לרוב לירידת רמת האנרגיה, המובילה למחלות גופניות או נפשיות שונות.

מכיוון שנפגשתי עם נשים רבות לאורך הדרך, שלמדו לקבל את העובדה הפשוטה הזו, ולאחר שלמדו לקבל את המצב למדו ליהנות ממנו, הרי שמה שנראה לי כנכון הוא ללמוד לחיות עם העובדה שהאנרגיה של האישה זורמת פנימה והאנרגיה של הגבר החוצה.
לאישה ישנם יתרונות רבים מהמצב. זה לא סתם שברגע שאישה רוצה לגרום לגבר להתחיל איתה היא יכולה לעשות זאת בקלות רבה. כל מה שעליה לעשות (או שקורה לה באופן אוטומאטי) הוא להזרים פנימה את האנרגיה שלו. הגבר לרוב באופן מיידי מגיב לכך במשיכה אל אותה האישה. אותנו זה מושך מה.......
מה קורה ברגע שלגבר ישנה רמת אנרגיה גבוהה. הוא יגרום לחלק גדול מהנשים הנמצאות בחברתו לחוש שהוא מעוניין בהן מינית, למרות שהוא לא עושה דבר עבור כך ואינו מתכוון לכך. עצם העובדה שהאנרגיה שלו זורמת חזק וחודרת את הנשים, תגרום לתחושות הללו.
אני ממליץ לך ללמוד ליהנות מהמצב, הרי את מרגישה אותו מילדותך. כנראה שאצלך האנרגיה פתוחה וזורמת לאורך כל חייך, זהו מצב טוב, טבעי ובריא. הרצון להילחם בתחושות או עצם המלחמה בהן, יכולה לגרום להיפוך הקוטביות האנרגטית ברחם, דבר המוביל פעמים רבות להפסקת יכולת ההכלה, התעלמות מרגשות אמאיים, ירידה חדה באנרגיה המינית, הפרעות שונות בתקשורת, התקשות רגשית, מחלות שונות (כגון דלקות חוזרות או כרוניות בדרכי השטן פטריות שונות בוואגינה ועוד) ועוד כל מיני דברים לא נכונים ולא בריאים.
מאחל לך הנאה מזרימת האנרגיה של גופך.

אנונימי

שלום משה, תודה על ההסבר. אני לא בטוחה שאני מבינה את כל עומקם של הדברים שכתבת. על פני השטח זה ניראה הגיוני, אבל בתחושה לאורך שנות חיי חייתי בחוויה אחרת מאוד. אני אנסה להפנים את הכתוב, ולראות לאן זה יוביל אותי.

הצצתי, מאחל לך הצלחה וחיים פחות מאוימים מגברים , גם מאלו שבאמת רוצים אותך, בסך הכל זאת הרי מחמאה לא? תארי לעצמך שכל חייך הית מסתובבת ללא שום תחושה של רצויה מצד גברים, תארי לעצמך שכל הגברים שלאורך חייך מצאו חן בעינייך, לא היית מצליחה לעורר בהם עינין כלשהו. נשמע מבעס מאוד.
האם ישנן נשים שמסוגלות לשלוט ולהבחין בזרימת האנרגיה שלהן, המסוגלות לשתף את הצצתי בחווייתן? אני עם כל הכבוד לניסיון שלי לא אישה, אלה יודע על החוויה מסיפוריכן בלבד.

הצצתי,
אני מזמינה אותך להציץ גם בדף
נשים גברים ותקשורת האם אפשרי
דיונים יפים בדיוק בנושא הזה.

נראה לי שאם אני מקבלת אנרגיה גברית מבחוץ, אני נותנת לה לזרום דרכי. מקבלת את האינפורמציה והיא זורמת החוצה. אני לא כלי קיבול עם פתח כניסה ובלי יציאה. לפחות ככה אני מרגישה. וכשאני רוצה אני יכולה לשמור את האנרגיה הזאת בתוכי. בכל מקרה אני לא מרגישה קורבן פאסיבי של אנרגיות שפולשות אלי. הן עוברות דרכי ואני יכולה לשלוח אותן לדרכן.
בחלונית כתוב לי: כשאת לא יכולה יותר- אל תכילי. מה יש להוסיף.

שרי, את בהחלט צודקת, מעגל הזרימה של האישה הוא כניסה מהצ'קרה התחתונה ויציאה מהצ'קרה של הראש. האנרגיה בטבעה זורמת פנימה והחוצה ללא הפסקה אלה אם חוסמים אותה באופן הכרתי או תת הכרתי (הדחקות).
המודעות לחדירת האנרגיה של הגבר או כל אנרגיה אחרת כולל האנרגיה של כדור הארץ, אמורה להיות מודעות לכך שזה קורה וקיים אבל אינו בעייתי בדרך כלשהי כי זוהי דרך הטבע.
הקושי להרגיש את חדירת האנרגיה מתחיל ברגע שאישה מנסה לחסום את הזרימה של עצמה מסיבות שונות. במצב הזה כל חדירה של אנרגיה הינה פלישה למשהו שהאישה אינה מעוניינת בו, ומאמינה שיכולה להפסיקו באמצעות הפסקת זרימת האנרגיה או היפוך הקוטביות של הרחם. מכיוון שלא ניתן באמת להפסיק את זרימת האנרגיה, הרי שהאישה תרגיש מאוימת מחדירת האנרגיות השונות. הפירושים שלה לתחושות החדירה יהיו על פי הגורמים שגרמו לה לנסות ולחסום את זרימת האנרגיה. לרוב גורמים אלו הינם תת הכרתיים ומעוררים איום ברגע שהתחושות של זרימת האנרגיה מתעוררות.
כאשר החסימה הפכה לתת הכרתית עקב חרדות ממיניות בגלל גורמים שונים (התעללות, חוסר קבלה, דחייה ועוד) הרי שבכל פעם שגבר הזורם אנרגטית יהיה בסביבה, הרגשות המודחקים עלולים להתעורר ולהפעיל את התחושות הגופניות הטבעיות המורגשות עם גוון פסיכולוגי המותנה בהדחקות.
מצד שני, כשאישה מרשה לעצמה לזרום עם האנרגיה שלה ללא עקבות, הרי שתחושות חדירת האנרגיה תהיינה טבעיות ונעימות, ובעיקר לא מאימות או מכוונות לעיוותי תפיסה כלשהם.

משה, תודה על האישור. אני שוב לא יכולה להתעלם מהכתובית שאומרת לי: "כל גיל והשמחה שלו". וזה באמת מזכיר לי תקופות אחרות בחיי שבהם לא היתה לי שלוות הנפש כדי להתייחס לדברים באופן זורם ונאבקתי רבות עם תחושת הפלישה והאיום של אנרגיות מיניות מתוך הצורך לרצות ולספק את מה שאני קולטת שמתבקש ממני ומתוך פחד שאם אני לא אספק את הסחורה אני לא אהיה אהובה.
ההתבטלות שלי מול האנרגיות האלה גרמו לי להרבה כעס שהופנה בתחילה למין הגברי ואח"כ לעצמי.
אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי להתבונן שוב ולא לקחת את המצב כיום כמובן מאליו ולזכור שעשיתי דרך ארוכה כדי לחיות בשלום עם המין השני מבחוץ וגם בתוך עצמי.
ובתוכי, לאזן את האנרגיה הנשית עם הגברית שלי עוד ארוכה הדרך...

למשה ולכל שאר משתתפי הפורום.
אשמח לקבל מכם עיצה בנושא: מטופלת כבת 40. צ'קרת הגרון שלה חסומה. הדבר מתבטא ב- קול צרוד.
לא נשמע "נקי," וברור. מדברת כאילו אל עצמה.
מה ניתן לעשות כדי לעזור לה. מלבד ביטוי באמצעות דיבור, כתיבה ויצירה ??
בתודה מראש

אורלי
האם את מטפלת בשיטה? במידה וכן, מספר המלצות.

עיסוי עורף כתפיים ופנים, עם דגש חזק על אזור הגרון. ללמד אותה לנשום במהירות עם דגש חזק על הנשיפה הקולית, בכאבים של שרירי הסטרנו קלידו מסטואיד. לוודא שכל השרירים בגרון משתחררים. בספר עיסוי ומגע אל הרגש ישנו פירוט רב של כל השרירים האמורים להשתחרר.
ללמד להביע את הרגש בצעקות תך כדי חבטות על כריות (פירוק הכעס כפי שנלמד בחדר האטום).במידה והמטופלת נכנסת לתהליך בזמן העיסוי (כפי שסביר מאוד שירקה) צריך להובילה לטכניקת "הקריזה".
תוך כדי ביטוי הרגש למקד אותה בחוויה הנוצרת בזמן הפתיחה, צריכה לנסות ולראות את מי היא רואה שם חוסמת את היכולת. מומלץ לנסות ולהבין מה היא חוסמת ומה ולמה אינו מאפשר לה להתבטא בחופשיות. (הידע צריך להגיע מתוך החוויה הנולדת מהשרירים, ולא מתולך מה שהיא רגילה לדבר או לספר עליו. הקוגניציה לא עזרה לה עד היום, לכן צריך לשאול את האינטליגנציה הגופנית והרגשית)
תהליך סליחה לדמות החוסמת ולאחר מכן לעצמה על כך שהיא חסמה.

זוהי הדרך של השיטה לטיפול בנושאים מעין אלו.

על מנת לבצע את התוכנית, צריך לוודא קודם את רמת כוח הרצון ויכולת ההתמודדות והעמידות שלה. לאחר מכן הכול אפשרי. במידה וכוח רצונה חלש, מומלץ לחזקו לפני העבודה על הבעיה.
האם הבדיקות הרפואיות אינן מראות על דבר כלשהו שאינו תקין, וגורם דלקות כרוניות, גידולים למיניהם, בעיות יציבה חריגות? זה קודם לכול.

תודה משה.אני מטפלת בשיטה.
ועזרת לי מאוד.

משה אחלה מפגש היה היום, תודה לך ולכל חברות הקבוצה

כן, נכון את צודקת "זה גם אישי וגם אנושי"

שלום אורלי.
שאלה לי אליך, איך זה שאף אחת מהטכניקות שהצעתי, לא הוזכהו בכלל בין הטכניקות שהזכרת לטיפול בנושא? ממתי ביטוי באמצעות דיבור, כתיבה ויצירה הן חלק מהטכניקות של השיטה? (זוהי שאלה אמיתית ולא הקנטה).
הדיבור כדרך או כטכניקה שייך לפסיכולוגים, אלה במקומות בהן צריך לדבר כהמשך לעבודה הגופנית, רגשית, אנרגטית. ביטוי מילולי מה שנפתח דרך הגוף, על מנת להבין ולנקז.
היצירה שייכך למרפאים באומנויות השונות. אלה אם המטופל הוא אדם אומנותי, וקל יהיה לו לבטא את מה שנפתח בתהליך הגופני רגשי באמצעות האומנות שלו.
ביטוי באמצעות כתיבה הינה טכניקה שאנו משתמשים בה, בכל המקרים שאינם יכולים להביע את הרגש בצורה פעילה, אך חשים בו ברמות גבוהות. הכוונה היא לכל אלו שאסור להכניסם למצבי אובדן השליטה (על פי האבחון). לאחרים הטכניקה הזו לא מומלצת ככלי לביטוי הרגש, אלה כתוספת משנית בלבד.

האם תוכלי להסביר למה התכוונת ומאיפה הרעיון? אשמח להבין איך זה השתלב בתוך השיטה.
השאלה אינה מיועדת להקניט בדרך כלשהי אלה לאפשר לי להבין את התהליך בו השיטה נמצאת.

שלם משה.
במקצועי אני מטפלת באומנויות.התחלתי ללמוד את השיטה . אני בראשית דרכי .ואני רואה בשתי השיטות יחד שילוב מצויין.
מאחר , והגיע אלי מטופלת עם קושי אותו הזכרתי . ראיתי שזמן רב לא חל שיפור במצבה.לכן, רציתי לדעת על אפשרויות נוספות. לטיפול.
מאחר ואינני מטפלת מוסמכת . אשמח להפנות אותה אל מטפל/ת מנוסה בשיטה.
שוב תודה לך.על כל האיפורמציה..

אורלי תודה על תשובתך, תבונתך וצניעותך.
אכן השילוב בין שתי השיטות יקנה לך יכולות רבות ונוספות מעבר לגישת השיטה. זהו שילוב טוב מאוד.
נכון יותר יהיה להעבירה קודם לאבחון מדוקדק על מנת לנסות ולהבין מה היא צריכה בשיטה.
לאחר מכן להתאים לה את המטפל/ת המתאים לה ביותר.
בהצלחה.

כך, נראה לי נכון לעשות. וכך אעשה.
תודה מקרב לב על התייחסותך.

אנונימי

לאורלי המטפלת באומנויות
קודם כל תבורכי כי בחרת ללמוד עוד ולא רק להשאר בטיפול באומנות . אל לך להבהל מאפשרויות השילוב בין שיטות ,רעיונות , אפשרויות .
אני מאמין ששילוב נכון והתאמה מקסימלית למטופל הוא הוא המפתח להצלחת טיפול ולא משנה סוג או מין של טיפול זה או אחר .
אני חושב שאינטגרציה נכונה היא כלי חשוב \ ואני מאמין שככל שארגז הכלים של המטפל (כמובן מטפורה -לא לרוץ להום סנטר לקנות ארגז ) הם הם המפתח לשיפור יכולותיו כמטפל .
אין שיטה שיכולה לענות על הכל \ בכל שיטה שאני מכיר יש המון דברים נפלאים אבל גם דברים שלא בהכרח מתאימים למטופל זה או אחר ,לכן ככל שתפקחי את העיניים ותרחיבי את יכולות השמיעה (אפרופו הדיון האין סופי פה על עטלפים ורגישות וכו... -הגיע הזמן לזוז צעד אחד קדימה מזה ) אזי תוכלי להיות מטפלת יותר טובה .
וטיפ קטן להיום -ועד שתהיה לך תעודת מטפל "בעזרת השם" תנועה לא הזיקה לאף אחד , מאוד משחררת ומאפשרת דברים שבטיפול באומנות אין . כמובן רק התרגילים הפשוטים כמו שיעור התעמלות 5 דק בתחילת הטיפולים הרגילים שלך
וחוץ מזה תמיד כל מה שיכול להיות הרפייה ונשימה רגילה יוכל לעזור לכל טיפול .
כמובן את הרי יודעת כמטפלת באומנות שצריך רק לדעת מה את עושה ולמה ... לא סתם כי מישהו אמר או את חשה .....
אני מקנא בך על ה"אומנות " יש לי בראש המון יצירות פלסטיות ולא .... אבל כנראה משהו תקוע בין הרצוי למצוי ... ויש עוד על מה לעבוד \ ואולי לא צריך - לא יודע ?
אני מאמין בכתיבה או בציור \ אלו חלקים שעשויים להוציא עוד מהבתוך ...... ומאמין גם במחברת אישית שמנהל המטופל ולא משנה אם זה אלבאום או אומנות . משהו קבוע שהוא פורק אליו .
לא לכולם מתאים צעקות וכריות .... למרות מה שהציעו פה \ אני מציע לך להתחיל עם המטופלת לספור בכל למשל את הקפיצות או כל משהו פיזי שהיא עושה .... למישהו עם בעיות בצאקרה זו ,זה לא תמיד יפתח באלימות והכאות ,לפעמים הדרך היא בעדינות . לפעמים להניח את היד מעל (ולא על ) הגרון ורק לחבר אותה למודעות לנשימה עוזר , ויש עוד הרבה ואני אשמח לעזור לך ..
אבל חשוב שתדעי את הגבול שאומר " אני מוסמכת לעשות רק מה שאני מוסמכת לעשות " עניין מאוד חשוב
אז בהצלחה בדרך ..... אני חושב שהדרך מאוד חשובה , והמטרה היא משהו שיגיע אח"כ
כל מסע ארוך מתחיל בצעד קטן , תרשי לעצמך ללכת בצעד קטן .
על מנת שנוכל לעזור לך יותר - תשפכי יותר אור על המפגשים \ ואולי יותר חשוב כי את המטופלת הוירטואלית אנחנו לא רואים ואת מילותייך כן \ ספרי על הקושי \ לבטים שלך ... בתוך המפגשים .
שיהיה לכולם סופ"ש נעים ובבקשה תעשו משהו טוב למען עצמכם - " מי מטפל במטפל "

אז באמת ומכל הלב בהצלחה

היי דין דין
תודה על ההרחבה.
לעניות דעתי לעבוד באגרסיביות זה דבר לא טוב באופן כללי, אלה עם זה הצורך הייחודי של מטופל מסוים. זאת בתנאי שהוא לא סאדו מזו שחייב שיכאיבו לו על מנת שירגיש שהוא קיים.
לרוב הבעיה בצ'קרת הגרון קשורה לחוסר הלגיטימציה להביע את מה שחושבים ומרגישים. מתחת לפני השטח בתוך השרירים, החסימה אוגרת רגשות קשים, ביניהם כעס ופחד. רגשות אלו, קל להם להתפרק בדרך של פירוק האגרסיה, מהר וביסודיות, לאומת רוב הדרכים האחרות שאני מודע אליהן. מה גם שלדעתי חשוב ביותר לגעת ברגש עצמו המודחק בתוך השריר, על מנת שהרקמות תוכלנה להשתחרר ממה שהן נושאות בתוכן. השחרור של הסטרנו קלידו מסטואיד, מהווה את החוליה המרכזית בשחרור החסימה שאורלי הביאה לדיון. מכיוון שהשריר הזה לרוב כואב כשמשחררים אותו, ומכיוון שאם נמנעים לגעת בכאב הוא לא משתחרר, הרי שהמעבר בכאב מחייב מעבר ברגשות וביטויים. מהרגע שנכנסים לרגש, גם אם עושים זאת לאת ביותר ובזהירות הרבה ביותר, הרי שהרגש מתפרץ אל התודעה (אובדן הפחד מהפחד) וכובש אותה. כשזה קורה, חשוב ביותר להשתמש קודם בטכניקות המאפשרות לשחרר את הרגש באופן פעיל. לאחר מכן ניתן לדון בנושאים הללו בכל דרך שתיראה למטופל ולמטפל.

בעבר עבדתי עם מטופל בן שישים + מהפסיכולוגים הבכירים בישראל, שעבר כל טיפול אפשרי. בעיית הצרידות שלו לא נפתרה, וגם לא הוקלה. לאחר שהשתחררו שרירי הסטרנו, החל לשחרר את הזיכרונות מילדות המוקדמת שלא נפתחו בטיפולים אחרים, ולאחר שביטא באופן פיזי את הכעסים העצומים שהיו לו ולאחר שבכה במשך שעות, ולאחר שסלח לאביו שבמקרה הזה היה הגורם הישיר לכך, הכיווץ שגרם לצרידות מגיל שנתיים ועד לאותו היום השתחרר ואיתו הלכה הצרידות ונעלמה.
דרכים רבות ושונות לו לבורא, אך עבור שחרור טראומות הנאגרות בשרירים, ברא רק דרך אחת. "לשחרר את הטראומה מהשריר". כל דרך המובילה לכך טובה ונכונה. אני מאוד מאמין בעיסוי ותנועה אל הרגש.

לדנידין.
תודה על עצותיך והרצון לתמוך ולעזור.
ראשית ,אציין ,שתחום האומנות הוא כל כך גדול ורב גוני. הוא מתפרש על נושאים רבים ומרתקים.ולא "רק"בציור וכתיבה .
מה דעתך על:התעמלות אומנותית.תאטרון ומשחק. מוסיקה ונגינה. פיסול ,כיור ועוד....
מאחר ונוכחתי לדעת ,שלמרות שתחום האומנות כה רב ומרתק. הוא אינו נותן תשובה לבעיות שונות כמו: דיסלקציה. רגישויות למיניהם חסר בתחושת המגע ,.עבודה אנרגטית ובודאי לא עוסקת בעיסוי רקמות עמוק אל תוך הרגש. במקרה של המטופלת שלי .סוגי הטיפול הרב גוניים לא עזרו לה במשך תקופה.
למרות שמאוד נהנתה מתחום זה .השורה התחתונה היתה :אין התקדמות ואין שיפור משמעותי.אחד התנאים ההכרחיים והחשובים המחייבים כל מטפל ומטפל ,.הוא היושר. ואין זה משנה באיזה סוג טיפול הוא עוסק. אחד הדברים המאפיינים יושר הוא: לא לקחת על עצמך תפקיד שאינך מצליח לספק למטופל את מלוא העזרה והתמיכה לפיה פנה אליך.
אין זה אומר .שלא צריך לנסות. אך לא למשוך טיפול לא מוצלח זמן רב.
כפי שציינתי כבר. מאחר והטיפול לא הניב פירות .קבלתי את עצתו של משה הבנתי מתוך דבריו שיש דרכים שונות אחרות..(עדיין לא למדתי נושא זה)נראה לי שטיפול מסוג זה יתאים לה.(מאוד מקווה)לפחות אמליץ לה לנסות. מקווה מאוד שמטפל/ת עם ניסיון יעזרו לה לאחר איבחון מעמיק.
ושוב תודה.מאוד מעריכה את יכולת הנתינה שלכם.. .וארשה לעצמי גם להבא, לפנות לדף חשוב וחיוני זה להמשיך לקבל עיצה והכוונה .

משה שלום
אני עוקבת לעיתים אחרי הדף הזה, ומאוד מעריכה אותך ואת שיטתך.
אני מבקשת להתייעץ בנושא כאוב מאוד שהולך ומציק יותר ויותר. מדובר בזכרון ואיסוף ידע רלוונטי.
אין ספק ששישנן רמות שונות של זכרון. אצלי אני מרגישה שכולן פגומות מ-א-ו-ד!
אנסה לתאר קצת את מה שעובר עלי:

אני לא מצליחה לצטט משפט ששמעתי לפני מספר שניות
אני לא מצליחה לצטט משפט ששמעתי לפני מספר שעות..
אין לי יכולת לאסוף לתוכי ידע : אני קוראת ושוכחת, רואה סרט ושוכחת. וזה לא תמיד בדיוק שהכל נמחק, אבל גם המעט שנשאר קשה מאוד לתיאור ולביטוי
אני מרגישה כמו כלי רייק. אין לי נושאים לשוחח עם הסביבה מלבד מה שיש עכשיו, אני מביעה את דעתי כמעט תמיד ע"ס האינטואיציה והנסיון החוויתי שצברתי - שאין לי אליו "סימוכין" וזהו נושא חשוב אך מאוד מצומצם.
חברתית אני מרגישה תמיד בחוסר בטחון, בחוסר יכולת להשתלב..

האם יש צורך להמשיך ?

מתארת לעצמי שאתה מכיר את מצבי ומבין את מצוקתי.
האם תוכל להסביר לי קצת על המנגנון המשובש הזה?
האם תוכל להנחות אותי ליציאה מהמקום הפגוע הזה ? בזמנו נאמר לי באחד מהטיפולים שעברתי שטראומות גדולות שקשה לי לזכור השתלטו על זכרוני ואינן מרשות לי לזכור יותר.
מה אעשה ? כסף לטיפולים אין לי ואני ממש סובלת.
תודה על כל התייחסות מצידך. העתקתי את כל הדף שלך למחשב שלי ומתכוונת לקרוא את הדברים שכתבת כאן בדף, אולי תבוא אלי הישועה.
תבורך.

שכחתי לציין דבר שאולי חשוב - בבית קשה לי מאוד להיות מסודרת. הניירת בעיקר מבולגנת, אין לי יכולת לשלוף ברגע את אשר אני זקוקה לו.
לא מצליחה לייצר שום אנרגיה לעבודה מול סדר - מייד מרגישה מרוקנת.
עוד תודה.

שלום נשימ, תודה על שאלתך ושיתוף בסיפורך.
במידה ולא הלכת עדיין לרופא שלך, תדעי שכל התופעות הללו יכולות לנבוע מחוסר איזון הורמונלי. טיפול מתאים ישחרר אותך במשך תקופה קצרה יחסית מרוב הסימפטומים הללו.
במידה וזה לא המצב, אשמח ליעץ לך אחרת .

לאחרונה עשיתי בדיקות דם כלליות, תוכל לכוון אותי לבדיקה הספציפית יותר? אולי המצב ההורמונלי נבדק גם הוא.
תודה

בגיל המעבר (משלשים ומעלה, כל אחת לפי ההתחלה שלה) נשים סובלות מירידה ברמת ההורמונים. המצב יכול לגרום לכל התופעות הללו. ידידה שלי שסבלה לאורך זמן מכל התופעות שציינת, קיבלה הורמונים וזה עבר לה. לפני כן סבלה ביותר, כולל לקיחת תרופות פסיכיאטריות ועוד.

אני מבינה שלא ידועה לך מהי הבדיקה עצמה, אם כך אשאל את הרופא שלי.
קצת מוזר לי, אני לא רגילה "להאשים" חוסר איזון בגוף. רגילה לחפש את הסיבה הרגשית/נפשית.
קשה לי לראות את עצמי מתחילה בטיפול הורמונלי אלו דברים שאני בד"כ מתנגדת אליהם (כמו שאר התרופות)
האם זוהי התשובה היחידה שלך אלי? האם ניסית עם החברה לעזור גם בדרך אחרת?
שוב תודה

נשימה
התפיסה שלי את האדם היא שגופנו הוא מכונה בעלת כללים וצרכים ברורים. ברגע שישנו חוסר בחומר מסוים, המערכת אינה יכולה לפעול על פי כללי היצרן. אנחנו יכולים להיות רוחניים או מושפעים מגישות כאלה או אחרות עד כמה שנרצה, אבל ברגע שחסר חומר מסוים ובמקרה זה הורמון, שהוא חומר המארגן את פעולתם של כל שאר החומרים, הרי שלא ניתן להפעיל את המכונה בצורה תקינה או לצפות ממנה שתתפקד בכלל.
במידה ויש לך מכונית, הרי ידוע לך שברגע שהשמן במנוע אינו מתאים או אינו מספיק, המנוע יוכל להמשיך לפעול לאורך זמן קצר. במידה ומתחזקים אותו נכון, הרי שיוכל להמשיך לאורך שנים רבות. כך יוכל להגיע למחוזות רחוקים ויפים.
נראה שבמידה ותרצי למלא אוויר בגלגלים במקום למלא שמן במנוע, זה לא כל כך יעבוד.

מכיוון שגם אני תמיד בודק את הגישה הנפשית רגשית, הרי שאנחנו חושבים פחות או יותר אותו הדבר. הגישה הזו אינה קשורה בכלל לנושא הוראות היצרן. הגישה הזו מגיעה אחריה ולעולם לא לפניה. כך לפחות אני חושב.
עבודה וגישה נכונה עם הגוף, אינה האשמה כלל וכלל. זוהי גישה פרקטית המבינה מה קודם ומה אחר כך.
אני מודע לכך שישנם רבים ובעיקר גישות שונות המאמינות שהרוחניות והגישה הרגשית קודמת וקובעת. אני בעד הבדיקה הגופנית קודם כל.

נשימה
שכחתי להזכיר שעם החברה ניסינו כל מה שאפשר. כל טיפול רגשי ואנרגטי שהיא מכירה או שאני מסוגל לו נבדק.
את מכירה את האמרה "גם הרבי יכול להתפלל טוב יותר כשבטנן מלאה" החומר לפני הרוח. זהו כלל כל זמן שאנחנו בחיים, לאחר מכן הכל אפשרי.
עובדה היא שרוב אנשי הרוח הגדולים שומרים בקפדנות על גופם ותזונתם.

למשה
השתמשת במושג לא מוכר לי ולא זכור לי שמופיע בחומר הכתוב
"טכניקת פאניקה " מי נגד מי? (=פריקה אולי?)
היום גם הכיתובית משאירה אותי בסימן שאלה "מה שרואה בפנים הוא מה שנראה בחוץ"

איך מטפלים התכונה " מוציא דברים מהקשרם" בשילוב קו רגש יצירתי? האם ניתן לטפל בתכונה הזו בטכניקות גוף?

חשבתי על קורדינציה מורכבת לשילוב קשרים רבים בין שני צידי הגוף?

שלום משה,
חברתי ואני סטאז'ריות במכללה, ומאד מעוניינות לשמוע פרטים לגבי 2 הסדנאות שלך (עיסוי אל הרגש ואינטליגנציה אנרגטית).
נשמח לדעת פרטים לגבי מועדי פתיחה, משך הסדנא, מיקום ועלות.

המון תודה והמשך יום טוב.

פלוני
שם הטכניקה הוא "קריזה" ולא פניקה. האם את מטפל/ת? במידה ואת/ה אכן מטפל/ת הרי שנושא הכריזה שייך לעזרה שנותנים למטופל התקוע בקושי להתחבר לרגשות הכעס ולהביעם, ברגע שהכעס נמצא כמעת על פני השטח אך מסרב לצאת (שלב בו הקוגניציה עדיין מפחדת מהפחד ומשתמשת בו על מנת להימנע מ....... כל דבר שהוא).
הטכניקה באה לעזור למטופל להתחבר באופן טכני ליכולת להביע את הכעס, בתרגול של הכאת המזרון באמצעות הידיים והרגלים, במכות חזקות עד כמה שניתן, תוך כדי הוצאת קולות המנסים להביע את הרגש העצור. המטפל באותו הזמן נמצא יושב מאחורי ראשו של המטופל, ומניע את ראשו בתנועות אנכיות קטנות ביותר מצד לצד, (כל פעם אוזן אחרת פונה למעלה במקצת) על מנת לחסום את יכולת החשיבה הרציונאלית. תוך כדי הניעור, המטפל עסוק בכיוון המצב הרגשי של המטופל והלגיטימציה לביטוי הרגש, באמצעות הכוונה מילולית ממוקדת. טכניקה זו יכולה לאפשר גם לאדם המתקשה מאוד להביע את הכעס או הפחד, להתחבר ליכולת לאבד את השליטה ולפרק את הרגשות הקשים שאינו מצליח לפרק. על המטפל הנוקט בטכניקה זו, להיות מסוגל להכיל את רמת הרגשות שהמטופל ישחרר. במידה ומדובר בפעם הראשונה שהמטופל משחרר את רגשותיו ופורק את חומות ההגנה ששמר לאורך שנים, הרגש יכול להיות עוצמתי וימשך לאורך זמן ארוך. תפקידו של המטפל הוא לאפשר את השחרור של כל הרגש, עד שהתהליך יפסק מיוזמתו של המטופל. אל לו למטפל לנסות ולהפסיק את התהליך מסיבה כלשהי. לרוב התהליך יכול להימשך ממספר דקות ועד למספר שעות. לאחר שהמטופל נרגע, על המטפל לשבת בשקט ללא דיבור ולנסות לחוש את המצב לאשורו. רק לאחר שהמטופל החל לחזור לעצמו, המטפל יכול להתחיל למקד את מה שעבר על המטופל. חשוב לא לנסות ולהפריע למטופל באמצעות כל מיני שאלות מיותרות כגון, אתה צריך משהו, כוס מים אולי, טישיו ועוד. על המטפל להגיש את כל הדברים הללו ללא אומר, עד שהמטופל בעצמו החליט שהתהליך הסתיים. גם בזמן התהליך, במידה והמטפל מרגיש צורך להגיש או להציע דבר כלשהו, יעשה זאת ללא הפרעה לתהליך של המטופל.
חשוב להבין שלא ניתן לחסום את הרגש ברגע שהחשיבה הרציונאלית מפסיקה להתנגד. מסיבה זו, אל לו למטפל להפעיל את התהליך הקוגניטיבי של המטופל מוקדם מדי.
לאחר הפעם הראשונה שהמטופל פתח את רגשותיו, הגישה שונה ומותאמת לצרכים המשתנים.

מה שחשוב הוא לדעת על מי מותר ועל מי אסור להפעיל את הטכניקות הללו. זהו תפקידו של המאבחן. אנא זכרו כי ישנם איסורים רבים בנושא.

שרית
לדעתי לא נכון לנסות ולטפל בתכונה הזו דרך הגוף או דרך טכניקות רגש או אנרגיה, ברמה כלשהיא.
מה שנכון לדעתי לעשות הוא לגרום למטופל להבין את מצבו, את התפוקות השליליות של התכונה. ברגע שהוא מבין שהוא מבין אחרת ממה שמסבירים לו או ממה שדיברו בסביבתו, על המטפל לבדוק כל מה שנאמר למטופל ואיך הבין. על מנת לעשות זאת מה שמומלץ לעשות הוא לשאול ולתחקר אותו, לאחר כל דיבור או שיחה או בקשה ממנו ואיתו. נא לא לקבל כמובן מאליו שמי שיש לו תכונה כזו, מבין דבר כלשהו מהנאמר לו בדרך הרגילה, גם במידה והאדם האמור חכם וכישרוני ביותר.
רק ברגע שילמד לקבל את עובדת מצבו, יוכל לקבל את הצורך של האחרים לתחקר את הבנתו, ולאחר מכן ילמד לשים בקרות המספיקות על מנת שהוא יוכל לבדוק האם הבין נכון.

שלום אני, ברוכה הבאה אל הדף.
בקרוב אפרסם את הקורסים הללו.
כרגע אני נמצא לפני סיום ארגון של קורס מאבחנים חדש. כל מי שמעוניין נשארו מספר מקומות מוגבל.

אנונימי

שלום משה
שמענו במכללה שאתה תובע את מרכז אלבאום, האם זה נכון? למה? הרי אתה עזבת את המרכז מרצונך וביוזמתך לפחות כך נאמר לנו, האין זה כך?

שלום ג'וקר
בעיתון גלובס פורסמה הכתבה הבאה, היא מסבירה את דעתי בצורה ברורה. במידה ותרצה להבין את מכלול הסיפור אתה תמיד יכול להתבונן בכל התביעה שלי שבבית המשפט. שם מסופר כל הסיפור מהזווית שלי. בכל מה שקשור למה שנאמר לכם, איני רוצה להגיב מעבר למה שכתוב בתביעה עצמה.

ממציא שיטת אלבאום למחוזי: נושלתי מזכויותי בשיטה

יצחק דנון
16:59 6/11/06

משה אלבאום, הממציא והמפתח של שיטת אלבאום לאבחון וטיפול בבעיות קואורדינציה, מתחים וליקויי למידה, הגיש לבית המשפט המחוזי בת"א תביעה נגד חברת מרכז אלבאום 3000, המנהלת מכללה להוראת שיטת אלבאום וקליניקות לטיפול בשיטה. אלבאום מבקש מביהמ"ש להצהיר כי הרישיון לחברה להשתמש בשיטה - בטל.

לטענת אלבאום, בשל החברה גרמה לכך שהוא איבד את מניותיו בה ואת זכויותיו המלאות בשיטה. לדבריו, הסכמתו להעניק לחברה רישיון לשיטה, ניתנה בכפוף להיותו בעל מניות בה. לטענתו, החברה פוגעת בשיטה והיא עושה בה שימוש באופן שגוי, מעוות ומסולף, הפוגע בתכליתה ובזכות היוצרים שבה, בכבודו ובשמו.

אלבאום מבקש מבית המשפט להורות כי השימוש בשיטה ייעשה אך ורק תחת פיקוחו, תוך שהוא יהיה זכאי לשכר על כך. כמו כן, הוא מבקש מבית המשפט להצהיר כי הוא בעל מניות בחברה בשיעור של 33.3%, וכי הוא זכאי לקבל 33.3% מרווחיה. עוד מבקש אלבאום לחייב את החברה במתן דו"חותיה החל מ-99'. (ת.א. 2388/06).

בהצלחה עם התביעה!
מקווה שלא תהיה סחבת רבת שנים, ושתזכה במהרה.

אני סטודנטית בשיטה. אחרי הפחד הראשוני שתקף אותי שמה התביעה תפגע במקום הלימודים שלי, אני חושבת שזו דוקא הזדמנות טובה לקום ולדרוש בשמנו את חזרתו של משה אלבאום למערכת.
מגיע לנו לקבל את השיטה ממקור ראשון ולא בגירסאות שונות וסותרות שרק מבלבלות אותנו.
מגיע לנו שנכיר את האיש שהמציא את השיטה שאותה בחרנו ללמוד ואנו ממנים במיטב כספנו.
תודה לך משה שאתה דורש את חזרתך אלינו. בהצלחה.

שם הטכניקה הוא "קריזה" ולא פניקה
מעניין מה היה לפרויד לאמר על הבלבול
על המטפל הנוקט בטכניקה זו, להיות מסוגל להכיל את רמת הרגשות שהמטופל ישחרר
עד כמה המטפל באמת יכול להתכונן ו"לדעת" מה הכל מוחבא שם בפנים (אנרגטי ו...),מה היא בעצם דרך ההכנה של המטפל לקראת טיפול כזה ובזמן הטיפול נוסף על שורשים.
בסופו של דבר זאת לא הטכניקה היחידה שגורמת עוזרת לזרוז פריקת,רגשות שיכולה להגיע לקריזה ובאמת לפעמים עד כדי פאניקה.(ההבדל הוא באמת באפשרות ההכלה של המטפל)

לשרית " מוציא דברים מהקשרם" לדעתי חשוב מאוד מאוד לטפל גם בתוצאות של התכונה קרי לימוד לגיטימציה רגשית עיסוי ותנועה והקנייתה לחייים ,נראת לי תכונה עם עוצמות תסכול גבוהות ,במיוחד לאחר ההבנות הקוגנטיביות של התכונה ולפני אפשרות היישום האישי של מבקר של עצמי.

משה במקרה של היפוטוניה מצד אחד וצורך לעבודה על קורדינציה מורכבת ברמה גבוהה ביותר מצד שני (עקב קושי גדול בזרימת אינפרומציה והפרעות ברצף החשיבה) האם יש אפשרות לעבוד באותו הזמן על תנועת בסיס בידול וכו מצד אחד ועל קורדינציה מצד שני? איך?
"המציאות היא החלום האולטימטיבי"- מתאים להתחיל לעשות במקום רק לחלום ולתכנן

לפלוני אלמונית.
את צודקת בחשיבתך.....
המלצתי.לקום ולעשות......(דבורים אינם עוזרים במקרים רבים)
גם לכם מגיע......
בהצלחה

מומלץ בחום לראות עד היכן יכול להגיע השימוש בחושים כמה יכולות אנחנו מפספסים בשימוש "הרגיל "שלנו בהם
http://www.hadash-hot.co.il/story/2400
בחלונית שלי לא יאומן "החסרונות הם היתרונות"

הדסה
עד כמה המטפל באמת יכול להתכונן ו"לדעת" מה הכל מוחבא שם בפנים (אנרגטי ו...),מה היא בעצם דרך ההכנה של המטפל לקראת טיפול כזה ובזמן הטיפול נוסף על שורשים.

המטפל אינו יכול לדעת מה מוחבא שם בפנים, גם במידה והוא משער, זה עדיין רחוק לרוב מהמציאות של המטופל. ככל שינסה לדעת יותר את מה שמוחבא, סביר להניח שיחסום את המטופל ויגרום לו להתרחק מהאמת הפנימית שלו. לדעתי הדרך הנכונה היא להמתין עד שהרגשות או המאורעות הפנימיים מתחילים לעלות מתת ההכרה אל ההכרה (יכול להיות שהמטופל בעצמו אינו מחובר לזה עדין) ולחוש את מה שעולה. ברגעים אלו ניתן לראות את תמונת המצב הרגשית ולפעמים אף את הסיפור המדויק העומד בבסיס הנושא. אלו הרגעים המאפשרים למטפל למצות את אימוניו עד תומם. מלבד מצבים בהם החומרים עולים ונראים בבירור על ידי חושיו של המטפל, איני ממליץ לנסות ולדעת מה מסתתר מתחת לפני השטח של המטופל, אלא באמצעות אבחון מדוקדק. כל ניסיון אחר מערב לרוב את הגחמות, הפחדים, הכעסים, והכמיהות של המטפל במה שנדמה שנקלט מהמטופל.

מה שחשוב הוא להיות מסוגל להכיל את מה שיצא ללא קשר לעוצמה שיוצא. היכולת הזו נולדת בעקבות העובדה (והעבודה) שהמטפל למד לאבד את הפחד מהפחד בעצמו. התנסה באובדן השליטה וחזרה לשליטה מספיק פעמים, על מנת לא להיות מודאג מהעובדה שהמטופל נמצא ברגשות כלשהם, ומקבל את המצב בשלוות נפש ומתוך שמחה לתהליך התפתחותו של המטופל.
זה הכלי המאפשר להכיל את רגשות המטופל, ללא קשר לעוצמתן. כמובן שצריך להיות מחובר לאמצעי פריקה כגון שורשים, נשימה רצופה, יכולת להניח הצידה את האמפטיה ברגעים קריטיים (שלא תציף רגשית), מיקוד כוח הרצון ברגעים מכריעים ועוד. חשוב לו למטפל המתמודד עם כעסים של מטופל חזק, שילמד לא לפחד מהעוצמה של המטופל.

המלצותיך בנושא "מוציא דברים מהקשרם" נכונות ומדויקות בתנאי שהמטופל למד להבין ולקבל את מצבו. נכון יהיה לפרק את המתח רק לאחר שהגורמים לו ברורים. אחרת נכון להשאיר את רמת המתח הגופני רגשי תקשורתי, עד שהמתח בעצמו יוביל את המטופל להבנה של גורמיו, או להבנה של הצורך להתמודד עם הנושא.

בנושא העבודה הקורדינטיבית המורכבת לבעלי היפוטוניה.
לדעתי הנושא החשוב ביותר לסובלים מהיפוטוניה מתחיל בהקניית תחושת גוף, הנולדת מעבודה על כוח השרירים. עבודת כוח הינה הטכניקה המהירה והבטוחה ביותר להקניית תחושת גוף ותחושת שריר. ניתן לעזור בפיתוח התחושה גם באמצעות עיסוי עמוק. מהרגע שהתחושות הללו מתפתחות, קל יותר לעבוד על השילובים השונים. בכל מקרה, עבודה על קורדינציה מורכבת אינה מפריעה לשום תהליך תנועה אחר, כל זמן שמאפשרים למתח ולתסכול הגופני הנוצר להתפרק. את מוזמנת לנסות ולספר לנו איך הלך. אל תפחדי, יכולת ההתפתחות וההכלה של ילדים הסובלים מהיפוטוניה גדולה הרבה יותר ממה שנראה מהחוץ. לרוב הקושי שלהם והצורה שזה נראה, גורם לנו לרחם ולהימנע מדחיפה לתוך התרגול המאומץ. זוהי בעיה שלנו ולא שלהם. הם חייבים משהו שידחוף אותם אחרת ימנעו מהעשייה המבורכת.

הקריזה מובילה לפאניקה ??

הדסה
סוף סוף התפנתי לראות את הכישורית הנהדרת שנתת לנו כאן. תודה רבה. זה בדיוק מה שניסיתי להגיד לשרית בנושא העטלפים. ידוע על אנשי לוחמה עיוורים שנלחמים טוב יותר או לפחות אותו הדבר כאנשים רואים.
זה בדיוק מה שאני מנסה ללמד בנושא האוזניים, אבל אנשים לא מאמינים. כל כך רגילים למחוק את החוש, שרק אלו שאין להם בררה משתמשים בו נכון. גם הסובלים מרגישויות ייתר מסוגלים לדברים דומים, אבל עבורם זוהי לפעמים קללה ממש.

קבלתי ממיכל את האימייל הבא, אני מפרסמו כי הוא חשוב ביותר עבור מי שמעוניין בתהליכי התפתחות.

הסיפור על ד"ר לן

הסיפור שלהלן תורגם מהמקור באנגלית ומסופר בגוף ראשון ע"י Dr. Joe Vitale.
.....................................................................................................................................................................

לפני שנתיים, שמעתי על מטפל בהוואי, שריפא מחלקה שלמה של פושעים חולי נפש, מבלי לראות אפילו אחד מהם. הפסיכולוג היה לומד את התיק הרפואי של הפושע הכלוא, ואז הסתכל בתוך עצמו, כדי לראות כיצד הוא יצר את החולי של אותו אדם. ככל ששיפר את עצמו, החולה השתפר.

כששמעתי על הסיפור לראשונה, חשבתי שזו סתם אגדה מקומית. כיצד יכול מישהו לרפא מישהו אחר, על-ידי ריפוי עצמו? כיצד יכול אפילו המאסטר הגדול ביותר לשיפור אישי, לרפא פושע מטורף? זה נשמע לא הגיוני, זה לא היה לוגי, אז התייחסתי לסיפור בביטול.

מכל מקום, שנה מאוחר יותר, שמעתי את הסיפור שוב. עוד שמעתי, שהמטפל השתמש בשיטת ריפוי מהוואיי, שנקראת הו'אופונופונו. לא שמעתי על שיטה זו מעולם, אך המחשבה על כך לא הרפתה ממוחי. אם הסיפור כולו היה נכון, הייתי חייב לדעת יותר.
תמיד הבנתי שפירוש המושג "אחריות מלאה" הוא, שאני אחראי למה שאני חושב ועושה. מה שמעבר לכך, זה מחוץ לתחום שלי. אני חושב, שרוב האנשים חושבים על אחריות מלאה באופן זה. אנחנו אחראים למה שאנחנו עושים, לא למשהו שמישהו אחר עושה. אותו מטפל מהוואיי שריפא את כל האנשים חולי הנפש האלה, ילמד אותי נקודת מבט מתקדמת חדשה על אחריות מלאה מהי.

שמו הוא ד"ר יאליקאלה יו לן. שיחת הטלפון הראשונה בינינו ארכה כשעה. ביקשתי ממנו לספר לי את הסיפור המלא על עבודתו כמטפל. הוא הסביר, שהוא עבד בבית החולים של מדינת הוואי במשך ארבע שנים. המחלקה בה עבד, בה החזיקו את הפושעים חולי הנפש, הייתה מסוכנת. פסיכולוגים התפטרו על בסיס חודשי. העובדים היו מודיעים פעמים רבות שהם חולים או פשוט התפטרו. אנשים הלכו דרך המחלקה הזאת, כשגבם אל הקיר, מפחדים שיהיו מותקפים על-ידי החולים. זה לא היה מקום נעים לחיות, לבקר או לעבוד בו.

ד"ר לן סיפר לי, שהוא מעולם לא ראה את המטופלים. הוא הסכים לקבל משרד ולבחון את התיקים. בשעה שהוא הסתכל על התיקים האלה, הוא עבד על עצמו. כשהוא עבד על עצמו, חולים החלו להבריא.

"לאחר מספר חודשים, פאציינטים שהיו צריכים להיות כבולים, הורשו להלך חופשי", הוא סיפר לי. "אחרים, שקיבלו טיפול תרופתי כבד, שוחררו מהתרופות שלהם. ואלה, שלא היה להם שום סיכוי אי-פעם להשתחרר, שוחררו."
הייתי נפעם.
"לא זאת בלבד", הוא המשיך, "אלא שהצוות החל ליהנות לבוא לעבודה. היעדרות והתחלפויות נעלמו. סיימנו עם יותר אנשי צוות משהיינו צריכים, כי פאציינטים שוחררו, וכל אנשי הצוות הופיעו לעבודה. היום, המחלקה הזו סגורה".

כאן הייתי צריך לשאול את שאלת מיליון הדולר: 'מה עשית עם עצמך, שגרם לאנשים האלה להשתנות?'

"'אני פשוט ריפאתי את החלק הזה בתוכי, שיצר אותם", הוא אמר. לא הבנתי. ד"ר לן הסביר, שאחריות מלאה לחיים שלך, משמעותה, שכל מה שקיים בחייך – פשוט משום שהוא בחייך – הוא באחריותך! המשמעות המילולית היא, שהעולם כולו הוא יצירה שלך!!!

וו'אוו. קשה לבלוע את זה. להיות אחראי למה שאני אומר או עושה, זה דבר אחד. להיות אחראי למה שכל אחד בחיי אומר או עושה, זה כבר עניין אחר לגמרי. עדיין, האמת היא זו: אם אתה לוקח אחריות מלאה לחיים שלך, אז כל דבר שאתה רואה, שומע, טועם, נוגע, או מתנסה בו בכל צורה שהיא, הוא באחריותך, כי זה בחייך.
המשמעות של זה היא, שפעילות טרור, הנשיא, הכלכלה, או כל מה שאתה מתנסה בו ולא אוהב אותו – החלמתו תלוי בך. הם לא קיימים, אם אפשר לומר כך, אלא כהקרנות מתוך פנימיותך. הבעיה אינה בהם, אלא בך, וכדי לשנות אותם, אתה צריך לשנות את עצמך.

אני יודע שקשה לתפוס את זה, שלא לדבר על לקבל זאת, או לחיות את זה בפועל. להאשים קל הרבה יותר מלקחת אחריות מלאה, אבל כשדיברתי עם ד"ר לן, התחלתי לקלוט, שריפוי בשבילו ובהו'אופונופונו משמעותו לאהוב את עצמך.
אם אתה רוצה לשפר את חייך, אתה צריך לרפא את חייך. אם אתה רוצה להבריא מישהו, אפילו פושע חולה נפש, אתה עושה זאת ע"י ריפוי עצמך.

שאלתי את ד"ר לן, איך הוא ריפא את עצמו. מה הוא עשה בדיוק, כשהוא הסתכל על התיקים של הפאציינטים האלה?

"אני רק אמרתי שוב ושוב, 'אני מצטער' ו 'אני אוהב אותך'", הוא הסביר.
זה הכל?
זה הכל.

מסתבר, שלאהוב את עצמך, היא הדרך הטובה ביותר לשפר את עצמך, וככל שאתה משפר את עצמך, אתה משפר את עולמך.
הרשו לי להראות לכם דוגמא מהירה של איך זה עובד: יום אחד מישהו שלח לי אימייל שפגע בי. בעבר הייתי מטפל בזה ע"י עבודה על נקודות התורפה הרגשיות שלי, או על-ידי כך שהייתי מנסה להבין את הסיבה ביחד עם האדם ששלח את האימייל המרושע. הפעם, החלטתי לנסות את השיטה של ד"ר לן. חזרתי ואמרתי בלב: 'אני מצטער' ו 'אני אוהב אותך'. לא אמרתי זאת למישהו מסוים. פשוט הערתי את רוח האהבה, שתרפא בתוכי את מה שיצר את הנסיבות החיצוניות.

בתוך שעה קיבלתי אימייל מאותו אדם. הוא התנצל על ההודעה הקודמת שלו. להזכירכם שלא ביצעתי כל פעולה חיצונית כדי לקבל את ההתנצלות הזאת. אני אפילו לא כתבתי לו חזרה. למרות זאת, על-ידי כך שאמרתי 'אני אוהב אותך', איכשהו ריפאתי בתוכי את מה שיצר אותו.

מאוחר יותר, השתתפתי בסדנה של הו'אופונופונו, שהועברה על-ידי ד"ר לן. הוא כעת בן 70 שנה, נחשב לשמאן סבאי ומתבודד במידה מסויימת. הוא שיבח את הספר שלי, "גורם המשיכה". הוא אמר לי, שככל שאשפר את עצמי, הרטט של הספר שלי יעלה, וכל מי שיקרא אותו יחוש בכך. בקצרה, ככל שאשתפר, הקוראים שלי ישתפרו.

"'מה לגבי הספרים שכבר נמכרו ונמצאים בחוץ?' שאלתי.

"הם לא נמצאים בחוץ", הוא הסביר, מפוצץ לי את המוח פעם נוספת עם החוכמה המיסטית שלו. "הם עדיין בתוכך". בקיצור, אין דבר כזה 'נמצאים בחוץ'. זה ייקח ספר שלם להסביר את הטכניקה המתקדמת הזו עם העומק שהיא ראויה לו.

מספיק יהיה להגיד, שבכל פעם שאתה רוצה לשפר משהו בחיים שלך, יש רק מקום אחד להסתכל בו: בתוכך.
כשאתה מסתכל, עשה זאת עם אהבה.
...........................................................................................................................................................

אפשר לקרוא את המקור באנגלית באתר http://zenpeacemaker.zaadz.com/blogs/tags/shamanism
מידע נוסף על הו'אופונופונו אפשר למצוא באתר www.hooponopono.org

להדסה
תודה על העזרה אני אשתף בהמשך על ההתדקמות.

מיכל
מדהים ביותר איזה יונקים אנחנו...
וטלפתיה... מתי נראה משהו עף? (חוץ מסופרמן).
אני באמת מאמינה שניתן לעוף ולשנות את מצב הצבירה של הגוף.

אתמול עשיתי מדיטציה בחוץ יחד עם זוג העטלפים שגרים שם על העץ ומידי פעם טובלים להם במימי הבריכה הקרה, התמקדתי בכף ידי הרגשתי חום ואף ליטפתי ראש של ילד. (כך לפחות דימינתי). במשך הזמן כף ידי נאלמה, אך לא לפני שראיתי את העצמות ואת התזוזה של ה???? לא יודעת איך לקרוא לזה משהו זז והדופק דפק והרגשתי שייכות למשהו נעים. יש המשך אבל אולי זה קצת מוגזם פה

100 אחוז אחריות

טליה
יש לך ד"ש חמה מ טנא טאו
בחלונית רשום "באופן טבעי כולנו שייכים" מסכימה.

http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/505/734.html
כל מלה בסלע, כל הכבוד לגברת הזו. אהבתי מאוד את הכתוב.

"אני חושבת שההישג הרוחני הכי גדול שלי יהיה לחיות טוב באופן מהותי ועל ידי כך להשפיע גם על סביבתי". תובנה מוצלחת ביותר, תודה משה על הקישור והקשר.
ולי הכתובית אומרת המציאות היא החלום האולטימטיבי (-;

שלום שרית.
מודה לך על המסר. טנא-טאו , אדם יקר.

שלום לכולם.
ברצוני לשתף אתכם בחוויות בתובנות והתנסויות שאליהן נחשפתי בלווי סיפורי מעשה....
כבעלת שתי זרתות ארוכות עם כל המשתמע. יכולתי להבין מעט מאוד.גם כמאבחנת .מה פרוש המושג:" פחד,לאבד שליטה".לפי המשמעות ההגיונית שלי.כמעט כל אדם חושש לאבד שליטה בתחום כלשהוא. ואפילו בדקתי זאת אצל בעלי זרתות נמוכות , מכופפות ובגובה "תקין".הסתבר ,שגם להם יש פחדים לאבד שליטה בתחומים מסויימים. אם כן מה המיוחד אצל בעלי נתונים אלה.??
מתוך מה שלמדתי על עצמי. אחד הפחדים הגדולים שאפיינו אותי : היה,פחד לוותר על ההגיון והחשיבה. לכל נושא שבו התעניינתי
הייתי זקוקה להוכחה ברורה. הוכחה הגיונית. עד מהרה קלטתי .שבכדי לקבל מידע מהתת מודע , עלי לוותר על הצורך בשליטה על ההגיון.
הרגשתי , שאני עומדת בניסיונות רבים ,על מנת לקבל מידע בהמשך...
וכך היה...מאז ומתמיד, הייתי זהירה ביותר. מלשתף אנשים , חברות , קרובים.בנושאים אינטימיים. בקשיים שונים בהם נתקלתי .(כי מי יכול לדעת מה טוב עבורי יותר ממני?) .שמרתי דברים לעצמי.מחוסר אמון.חשש ממניפולציות. ועוד...
היתה לי חברה מאוד טובה.( שנות הכרות רבות) שבה נתתי אמון.(מוגבל ) שיתפתי אותה במספר קונפליקטים."וסודות".לילה אחד, חלמתי, שאותה חברה גילתה למ'ס אנשים את סודותי. מעתה , אין סודות ,הכל ידוע לכולם.התחושה היתה איומה...לא מהסודות עצמם, אלא מעצם
הפגיעה באמון שנתתי בה.החלטתי לבדוק ולאמת את תחושותי.הקשבתי לחושי, חשתי אנרגטית את מה שהיא משדרת לי .לצערי.או לשמחתי.ניתנה לי ההזדמנות להווכח,
.שאכן. החלום היה מציאותי ביותר.אותה חברה חשפה דברים...מאוד כעסתי עליה וניתקתי קשר עימה...הגיוני לא.??
מסתבר. שדרך תגובתי כלפיה לא נתן לי מנוח...בקשתי תשובה...למה, עלי לסבול עינויי נפש. לחוש חוסר מנוחה משום שהגבתי כפי שהגבתי.?.כשבועיים התחברתי במדיטציות לתת מודע..עברתי תהליך סליחה עמוק איתה.
שהיה קשה עלי מאוד. ....וסחט ממני טונות אנרגיה...התובנות שקבלתי בתהליך זה היו: אין ולא קיים סוד ביקום. הכל גלוי וידוע...
מחשבותי הרגשותי בין במודע ובין בלא מודע. אין לי שליטה על המחשבות הכמוסות ביותר. על מנת לאפשר לאנרגיה קוסמית לחדור למודע עלי לנהוג כאילו אני חשופה ,עירומה כביום היוולדי ומוארת באור זרקורים פנימה והחוצה. ככל שאהפוך ל"כלי" מרוקן מקונפליקטים. מחשבות לא נקיות. פחדים למיניהם .כך יגדל כלי הכיבול שלו להכיל ולקלוט אינפורמציה.
במילים אחרות. כל מה שאני אומרת. חושבת עושה בכל תחום חייב לבוא ממקום ה"נקי"ביותר ללא ביקורת עצמית ללא אשמה וללא פחד .לעיתים יהיה עלי לוותר על ידע שרכשתי ולמדתי ...(בהשקעה רבה)
משימה לא קלה...הדורשת עבודת טהור . ממחשבות . רגשות וכו.כל דרגת טהור שכזו מביאה אותי להארה נוספת ידע. הבנה.ובמיוחד
לכלי טיפולי מדהים. אותה חברה."נשלחה". לתפקיד ,שאמור לערער את שליטתי ולגרום לי "לפחד". מהרגע שסלחתי לה הבנתי שהיא בעצם "שיחררה " ועזרה לי לאבד שליטה.לוותר על הפחד.מהפחד. לקבל את עצמי כמו שאני.ולסלוח לעצמי...

טליה
ממש מרגש לקרא את הכתוב כשזה מגיע ממך. דרך ארוכה ביותר עברת. תענוג אמיתי לראות עד כמה את יכולה להגיע רחוק ביותר ולהפוך לזרקור עבור כולנו.
תודה.
אמנם נכון שהכול מחובר, ונכון שהכול גלוי עקב כך, ונכון שעל מנת לדעת אנו יכולים להתחבר או להימנע מכך. אבל כשהחיבור מגיע מאדם בעל זרתות ארוכות בשתי הידיים, שלא גדל באווירה המתירה את החופש המוחלט בצד האנרגטי, הרי שהדרך בה עברת חייבה מאמצים גדולים במיוחד.
על כך אני

אותך

ענקי, ומקווה שהגיע הזמן שתובילי אחרים באורך הרב .
שוב תודה.

תודה משה.
למדתי, שאהבה, אינה קשורה להבנה, הוכחות תנאי.וכ"ו.
אהבה כפי שאני חשה לאחרונה היא: אנרגיה אדירה הממלאה אותי בכל פעם פעם שאני נותנת לזולת מעצמי ממקום נכון . (צורך לתת, חמלה.: נתינה כהזדמנות וזכות .) נוכחתי , שתמורת הנתינה .אני מתוגמלת באנרגיה הגורמת לי לחוש ויטאליות ,יכולת לטפל , סיפוק רב. תובנות והזדמנויות ... דודתי היחידה שנותרה במשפחה.(כבר הזכרתי באחד הדפים הקודמים) חולה במחלה אנושה.(מצבה מאפשר לה עדיין לתפקד בצורה סבירה).חובבת טיולים ואוהבת את הנאות החיים. בכל שבת אני משתדלת להזמינה לטיול וסיור בחיק הטבע.
לפני שבוע .הציע בעלי לבקר : ב"דליית אל כרמל ". לגבי, חוויה מאוד מאוד לא מפתה ומהנה.ב,ד. כ. במקרה של הצעה כזו ,הייתי מגלה התנגדות וחוסר הסכמה .(מאוד לא מתאים לי להסובב במקומות צפופים , מסחריים. אני חשה עצמי מתרוקנת ) הפעם הגבתי ב- "ישנה אפשרות" .בשבת בבוקר , התקשרה דודתי ,ובקשה לנסוע ליעד זה.מאוד התרגשתי .קבענו ונסענו.
הגענו למקום. דודתי פרחה מאושר. נכנסה לקונדיטוריה ידועה. (ב.ד. כ. שמרה בדבקות על דיאטה) הפעם, "התפרעה" בקניית קופסת
בקלאווה מסוגים שונים . והתענגה על כל אחד ואחד מהם... ואני הרגשתי מאושרת מכל רגע שגרם לה שמחה ועונג..המשכנו בדרכינו בקשתי ללכת בין הסימטאות השונות מבלי שהיתה לי מטרה מוגדרת .
באחת הסימטאות .ראיתי חצר יפיפיה ומטופחת . בחצר מ'ס שולחנות מפוזרים בין עצי פרי וצמחים ריחניים משכרים בשם: לילה אל חד'ר.ועוד צמחי תבלינים לא מוכרים לי.
עמדתי מוקסמת והתבוננתי. מפתח הדלת יצא אדם ,לבוש לבן. ארשת פנים חכמה ומאירה. "הכנסו "הפציר האיש , ,כיבד אותנו בכוס תה
ועוגיות שקדים. סיפר , כי בזמנים טובים משמש המקום , מפגש למספרי סיפורים ואנשי רוח... האיש התבונן בי ושאל, האם אני עוסקת בעזרה לאנשים? הצטמררתי. השבתי בחיוב. בקרוב מאוד יגיעו אליך אנשים עם פחדים גדולים , אל תפחדי ואל תחששי לקבל אותם .....
הייתי בהלם...ידעתי, שלא נכון לשאול את האיש שאלות...(בעבר, לא היה צ'אנס שאגיב ללא מטר שאלות ,הסתייגות, צורך בהוכחות או,בדיקה קפדנית. של הנושא.)
הפעם , השבתי בתודה ולא הוספתי. בליבי . אמרתי : מוכנה לקבל...מבלי לדעת מה אני אמורה לקבל.
שבנו לביתינו. לפנות ערב. במו"צש, קבלתי שיחה מבחורה המעוניינת בטיפול .סיבת הפנייה אלי: פחדים לא מודעים ...שעה לאחר מכן..טל' נוסף. מאחותה. גם היא סובלת מפחדים... המשך יבוא....

שבת - שלום....

טליה את גדולה מהחיים. נראה שלא רק אני אשמח להמשך כתיבתך.
יש לך דרך ליצור קשר עם הבחור המעניין הזה?

"הבחור הזה" מעניין ומרתק אותי . בחלונית: (קחו זמן להפנמה) אכן, הצורך שלי להיפגש שוב עם אדם מופלא זה, .כבן 80 עיניים עגולות גדולות ומאירות כשל ילד בן 5-(משהו מאוד נקי) .ראיתם שילוב שכזה? משה. נזכרתי בהצעתך .להתבונן בעיניים של אדם לא מוכר . זוכר??התבוננתי בו עמוקות . .איפשרתי לו , לחדור לעיני...בכיף. ...."ללא שליטה..".
זה היה הדדי. (מי היה מאמין שאתבטא בצורה כזו? תוצאה של תהליך הסליחה עם החברה......).
בטוחה שהיו לו מסרים לגבי. אני מאמינה שאשוב לפגוש אותו.....בהקדם.
הפגישה איתו , הזכירה לי ,מפגש שהיה לי בדרום אמריקה לפני 5 שנים. הצטרפתי ללהקת רוקדים. טיילנו במאצ'ו פיצ'ו (מקווה שכתבתי נכון
את שם המקום) תוך כדי הליכה על ההרים .הרגשתי כוח מגנטי המושך אותי בעוצמה רבה. הלכתי עם כוון המשיכה. ראיתי מבנה לבנים בצורת עיגול. בגובה מטר, בערך .רדיוס 2 מטר. דומה לבאר. התקרבתי למקום .וחשתי זרמה אדירה תחושת צנטריפוגה. נכנתי לתוך העיגול , שחררתי את הגוף .
שהחל ליצור צורת מעגלים (ללא שליטתי) תוך כדי... חשתי בדמות שעומדת מאחורי ומתבוננת בי. הסקרנות "הרגה"אותי. הסתובבתי.
ראיתי מולי גבר ממוצא אינדיאני.מדריך טיולים במקצועו.פנה אלי בחיוך ואמר: :את יודעת שאת שייכת ל"אינקס"???
מאחר , והיתה לי מודעות על גילגולים שונים בחיי. וזה היה אחד מהם.... שאלתי.: ( שאלת מבחן) במה עסקתי..? האיש ענה: עסקת בטיפול ....
כמעט ,התעלפתי... הוא .רצה להראות לי את מקום "מגורי". אגלה לכם..(אין סודות) הרגשתי.צורך להשאר במקום .,לתקופה..
ולחוות את המקום. והאנשים.......נאלצתי להיפרד ממנו. בצער.עד היום אני מצליחה "לראות" ולחוש בנוכחותו.בצורה ברורה.אגב, אחרי "בדיקה". למהות "העיגול" שאליו נכנסתי. הסתבר לי. שצורת העיגול היא : עין. חלק מגוף הקונדור ( סוג של נשר.סמלם של האינדיאנים) כאשר צופים עליו מלמעלה -ממטוס,רואים את הציפור בשלמותה פשוט מדהים.
זו המחשה מועטה בלבד. להזדמנויות שנקרות בדרכי. אני חשה שעדיין איניני ממצא את עצמי כפי שאני אמורה . מתוך אילוצים וויתור.פשרות. ומחוייבויות אחרות. אני מאמינה , מתוך הכרה, רצון ואמונה .שהאור אליו אני אמורה להצמד.ינחה אותי בהתאם לקצב וליכולות שלי.
אני מתפללת יום יום . שתהיה בי היכולת והתבונה ללכת בדרך הנכונה......

אני מרגישה צורך ..לוותר כרגע על רצף הכתיבה . מתוך התחשבות בצרכיהם של אלה שממתינים בסבלנות....
אחזור לספר .על התפתחויות .שיוכלו לתרום גם לכם....
להנות מנסיונותיכם המלצותיכם ושאלותיכם........

טליה, סיפור מרתק, תודה. עוררת אצלי את הרצון לשתף בחוויה משלי.
לפני כחמש עשרה שנה, בהיותי בדנוור קולורדו, ידידה ששמעה שאני מתעניין במנהגים עתיקים של הילידים האינדיאנים, לקחה אותי לראות הר שנקרא רגל הדוב. עצרנו את המכונית והתחלנו לעלות רגלי בצד אחד של המדרון. התחושה שלי הייתה לא נוחה מתחילת העלייה. כשאמרתי לה את תחושתי, היא ענתה, לא נורא, נגיע למעלה ומשם נמשיך למקום האחר.
לאחר כעשר דקות טיפוס, הרגשתי משיכה חזקה בכף רגלי השמאלית, ונפלתי פרקדן על פניי. למזלי הצלחתי לבלום את נפילתי. נחבלתי קלות בברך השמאלית אבל לא התייחסתי לכך. המשכנו לעלות, לא עברו מספר מטרים ונמשכתי ברגלי מחדש, הפעם חזק יותר והנפילה כאבה כפליים.
מכיוון שהיא עלתה במדרון לפני, התחלתי מייד לחשוד שמשהו לא כשיר עובר עליי. התחלתי לחפש מי הוא זה שגורם לי ליפול. מכיוון שלא הייתה שם נפש חייה, ולא ראיתי או הרגשתי אנרגיה כלשי, המשכנו לטפס. בפעם השלישית, כשעוצמת המשיכה הייתה חזקה ואגרסיבית במיוחד, הסתובבנו וירדנו מהמדרון הזה במהירות. בבטני הסתובב פחד עמום, שהלך והתעצם בכל רגע יותר, מהמשיכה הראשונה ברגלי .
כשהגענו למטה, הרגשתי צורך חזק לעלות למדרון השיני, שהוביל לרמה שטוחה במעלה ההר. העלייה הייתה נוחה קלה ומהירה, כשתחושת שמחה מלווה אותי. הפחד נעלם כלא היה.
לאחר כחצי שעה של טיפוס נעים, כשהתקרבנו למעלה, שמעתי צלילי מוסיקה אינדיאנית, תופים ושירה. שאלתי את ידידתי מאיפה המוסיקה מגיעה. היא הסתכלה עלי בפליאה רבה ושאלה, "איזה מוסיקה". הסתכלתי עליה לא מבין. מכיוון שהיא לא הייתה מודעת למשיכות החזקות שנמכתי ברגלי, ולא הצליח לשמוע את המוסיקה ששמעתי, שאלתי אותה איפה אנחנו, היא הסבירה שהמקום שימש בעבר לטקסים אינדיאנים.
המשכנו לעלות, והמוסיקה התגברה. כשהגענו לרמה השטוחה, נחשף לעיניי מראה עוצמתי ומיוחד, שעצר את נשימתי. מעגל של צ'יפים אינדיאנים רקד לקול תופים ושירה. השמים היו בהירים כשעננים קטנים באופק, מזג האוויר שהיה חורפי, התחלף לקיצי נעים ונוח. הריקוד העלה ענני אבק קלים מתחת לרגליהם, בגדיהם ונוצותיהם התנופפו מצד לצד בכל תנועה עוצמתית שעשו. למרות שהרוקדים זקני השבט היו, הריקוד קלח בעוצמה הולכת וגוברת. תחושת טרנס מתגבר אפפה את הרוקדים.
ידידתי לא ראתה ולא שמעה דבר. ברור היה שהיא אינה מודעת בכלל למה שעובר עליי, למרות שהרגישה שמשהו בהחלט קורה.
אחד הצ'יפים סימן לי להיכנס למרכז המעגל. כשנכנסתי סימן לי לשבת. כך ישבתי והתבוננתי בטכס כשתחושת הזמן נמוגה. כשנוצר קשר עין בינינו, כל אחד מהציפים ניסה להעביר מסר משלו. לא את כולם הבנתי, אך יכולתי לחוש את השפעתם על גופי ומצב רוחי. ריכוזם המוחלט בכל תנועה ולאורך כל הריקוד, השרה אווירת קסם וקדושה מיוחדים.
ידידתי שהבינה כנראה שמשהו עובר עלי, לא הפריע. ישבה כך מתבוננת בי מוזרות ממרחק בטוח.
לאט, המוסיקה פסקה והצ'יפים נעלמו להם אחד אחד, תוך כדי שהם מסמנים בראשם ברכת פרדה.
נראה שישבתי ביניהם זמן רב, לא אדע כמה. חזרתי למודעות המציאות כמתוך חלום או טרנס.
רמת האנרגיה שלי התגברה מאוד, והתחושה הייתה כל כך טובה, עד שהרגשתי מסוגל לעוף בחזרה אל המכונית.
השמחה נמשכה לאורך זמן רב, בכל פעם שנזכרתי בחוויה שמחה מלאה את כולי. עד היום נעים מאוד להיזכר.

חוויה אינדיאנית אחת מני חוויות שונות שעברו עלי. איזו עוצמה שיש לחברה האלו, הההההההה

.

אכן. חוויה מרתקת....
נראה לי שישנם איזורים ומקומות מסויימים בארץ ובעולם שניתן לחוות בהם עוצמה אנרגטית אדירה.....
הרחק מההמון הסואן והמתועש.......
יכולת הקליטה והחוויה כפי שחוויתה, מתנה גדולה......

טליה, תודה.
כתבת,
שהאור אליו אני אמורה להצמד
נראה שהאור נמצא בתוכך, לא? למה צריך להיצמד אליו? נראה שצריך להתבונן ולהקשיב. מה דעתך?
ההתבוננות וההתחברות לזמן, למרחב ולמקום נמצאת בתוכנו, לא?
גם אני מרגיש שמקומות מסוימים מאפשרים שימור טוב יותר של מה שקרה שם. כשמתחברים אליהם, ניתן אולי לחוות את מה שאנשים ניסו לשמר בעמל רב. נראה גם, שישנם מקומות אנרגטיים יותר על פני הכדור. כנראה בגלל סיבות שעדין אינן מובנות. לפחות לא לי.

למשה.
אני מאמינה .שהאור קיים בנו ומחוץ לנו....ההרמוניה נוצרת בשילוב האור שקיים בתוכינו ומיחוצה לנו תוך זרימה של:קבלה ונתינה....כאשר כל המערכות בגוף פתוחות לרווחה.
לעיתים ,ישנם " מצברים" שאינם פועלים במלוא העוצמה שהיו אמורים לתפקד . דבר הגורם לי צורך להטענה מחדש .או. להספקה מחודשת.(בדרך כלל ממתחים, דאגות, לחצים קונפליקטים וכ"ו.) במצב זה. אני לפחות ,מרגישה צורך בהטענה מבחוץ .כמו: קבלת אנרגיה מהטבע .(למרות שאנו חלק מהטבע)לפעמים , מאדם שעוזר לי למקד דברים שלא תמיד ברורים לי...(גם לזה אני קוראת :"אור").אני , מודה. יש לי עוד הרבה הרבה ללמוד. ואני רוצה ומוכנה. גם במחיר ......לא פעם אני מרגישה כילדה קטנה שלומדת ל"ראות , לשמוע . לחוש ולהרגיש " לראשונה. מצד אחד .זוהי התרגשות אדירה ומצד שני כאב... על כל כך הרבה דברים ש"פיספסתי". ושהדחקתי .ההרגשה היא .שבעצם חייתי , כעוורת , חרשת ואילמת... על מנת לא " להבין" .תמונות וזכרונות מהעבר הרחוק מרצדים ועולים לפתע...ואז אני נזכרת בסיטואציות שארעו. כאילו היו אתמול. ( אני מסוגלת "לראות" ) את ארשת פני .כיצד נראתה במצבים שונים בהיותי קטנטונת. אני נזכרת בתגובותי השונות לגבי גרויים שונים. איזה מניפולציות . תחכומים ותיכמונים עשיתי לעיתים , אני מתפקעת מצחוק . לפעמים אני חשה מחדש כל כאב פיסי שחוויתי אז.. לפחות, כיום, יש בידי כלים , לפתוח , ולשחרר,...לכן. אני חשה בכל תהליך שאני חווה . אסירת תודה .על כל מה שקיבלתי .במיוחד ממך .האם לא תקרא לזה : האור מבחוץ? ואולי , אינני מבינה די. כאשר אני מתבוננת בעצמי תוך מבט לעבר ולהווה.אני מתלהבת ומתפעלת מאותה יכולת לתפקד ולשרוד....עכשיו אני יכולה להבין. מדוע תהליך הסליחה אינו מסתיים לעולם....

נ. ב. תיקון טעות...

_"עכשיו אני יכולה להבין. מדוע תהליך הסליחה אינו מסתיים לעולם...."
רציתי לכתוב...עכשיו. אני מרגישה מדוע תהליך הסליחה אינו מסתיים ....להבין, הבנתי מזמן וזה לא תמיד עזר לי.
עכשיו, אני מרגישה , מדוע בעלי הזרתות פוחדים לאבד שליטה.
מאז ומתמיד יכולתי להרגיש את יכולת התפקוד שלי בעת קשיים רבים ומצוקות . אך לא מבינה למה?.?.????

טליה,
נכון שבכל קבלה מאחרים מקבלים אור כלשהו, לפעמים חלש ולפעמים חזק מאוד. אבל על מנת שהוא יכנס למקום שיאפשר הכלה של האור, חייבים להתחבר לאור הפנימי. לזה התכוונתי.
נראה שמצבך בסופו של דבר טוב בהרבה מאלו כמוני שלא הייתה לנו קוגניציה פעילה על מנת לבצע מניפולציה כלשהי, ועמדנו בוהים בכאב החותך מבלי שיכולנו לבצע דבר על מנת לשנותו או להחלישו. נחתכנו פעם אחר פעם בבשר החיי, ולא הצלחנו (הצלחתי) למצוא מענה כלשהו לגורמי הפגיעה ולסיבותיהם. ככל שכאב יותר, הקוגניציה התחבאה לה עמוק יותר. הבלבול גדל וכהות החושים שלטה ללא מצרים. רק בגיל שלשים ושלוש בערך התחלתי לפתח את היכולת הקוגניטיבית. רק בגיל ארבעים ומשהו התחלתי להיות מסוגל להשתמש בה מתוך כוונה. רק כיום אני מתחיל ללמוד איך להפעילה נכון, וגם זה בקשיים רבים. למזלי אלוהים רצה שאני יוכל להפעיל את האינטליגנציה האנרגטית כך שאוכל להחליף את היכולת הקוגניטיבית בחלק גדול מתהליכי החיים. רק מה... היכולת האנרגטית אינה יודעת לעבוד בצורה מתוכננת. אבל כן יודעת לראות קדימה את מה שנכון. הבעיה היא להגיע למה שרואים ורוצים. כשלא יכולים לתכנן או לנתח נכון, מסתובבים בחברה רעה מאוד, וחושבים שאלוהים בחברתך.
יש יתרונות רבים ביכולת השליטה הקוגניטיבית בכל מצב, האין זה כך???
באותה מידה שאני הולך ולומד לחשוב, כך את הולכת בדרכך ולומדת לא לשלוט באמצעות החשיבה כל הזמן. איזה יופי שכל הדרכים מובילות לרומה.

הלמה, מותנה בכך שבמידה ותאפשרי לחשיבה לאבד שליטה, לפני לשמדת לסמוך על יכולתה להשתלט מחדש על התהליכים האנרגטיים (אבדן הפחד מהפחד), הפחד משגעון כל כך חזק וברור שאינו מאפשר ללכת לשם.

הייתי רוצה להבדיל בין קבלה מהחוץ כשהחוש האנרגטי והאינטליגנציה הרגשית כהים, לבין קבלה מהחוץ מתוך מודעות אנרגטית של האור כשהיא פתוחה וזורמת, ואינטליגנציה רגשית המאפשרת חוויה של הרגש.
לצערנו, נתקלנו כבר באנשים רבים מדי שמקבלים ומקבלים ולא יכולים להכיל דבר מכך לפעמים אף לא שמים לב שקבלו. גם כשכבר ברור שקבלו, מגע, חיבוק, אהבה, חיבה ועוד, זה עובר להם מהר מדי ולא יודעים להאריך את זה.
לסוג קבלה פתוחה שיודעים להאריך אותה, צריך להתכוון. צריך להיות מודע אליה ולרצות שהיא תתקיים עבורנו ובתוכנו.

"דוגמאות" ל-
קבלה מהחוץ כשהחוש האנרגטי והאינטליגנציה הרגשית כהים משהוא /יא מתבוננים ומחייכים. (דוגמא אישית)
(אני)" מה זה המבט החצוף הזה. מעניין ,על מה הוא /יא חושבים רוצים ? זה היה בעבר. מזמן......
השתתפתי בעבר בכנס מחולות מכל העולם שנערך במקומות שונים בח"ול . חוויה מדהימה...בערבים, נפגשנו בלובי של מלון ,או ברחבה מיוחדת
של גן יפיפה .מוזמנים לארוחה משותפת ורקודים , המנהג היה שהגברים שלפו פרח מסלסת פרחים ענקית. והיגישו לאחת הרוקדות ממדינה אחרת .נטלו את ידה בחיוך והזמינו אותה לרקוד .לאחר הרקוד.נשק הגבר לבת הזוג .חיבק אותה והודה לה על העונג שהעניקה לו . ( המטרה היתה אחדות ואחווה בין דת , מדינה ולאום ) .היו שם רקדנים ורקדניות ממש תאווה לעיניים, בעיני . הטכס. נראה מלאכותי. חריג .הרגשתי איתו שלא בנוח. ונמנעתי. מלהשתתף.(איזה ביזבוז....) היום .הייתי עושה זאת בכיף כמה שיותר...
דוגמא אחרת :".

קבלה מהחוץ מתוך מודעות אנרגטית של האור כשהיא פתוחה וזורמת, ואינטליגנציה רגשית המאפשרת חוויה של הרגש.

איזו הרגשה נפלאה .להתבונן בתינוק שאינו מכיר אותך . לחייך אליו. לזכות בחיוכו ולראות את ידיו מושטות כלפי ,פתוחות לרווחה. (ממיס אותי)
איזה כיף. לזכות ממטופל/ת בעלי רגישויות שונות .שלא סבלו מגע. להפרד בחיבוק ונשיקה. לא כזה מן חיבוק ממרחק של 20 ס"מ. מאולץ.
ורפוי . אלא.חיבוק שיוצא מתוך צורך ורגש.
איזה כיף היה לפגוש את אותם הדמויות שהזכרתי בדפים הקודמים. הייתי מוכנה להשאר במחיצתם ...מי יודע כמה.......?....?
כיום. כאשר אני רוקדת בחוג לרקודי עם. נפגשת עם מאות אנשים . ...מביטים , מחייכים , מחמיאים. מחבקים , ןמנשקים....כיף גדול.
לרגע לא חושבת .מה יגידו, מה יחשבו...וכ"ו. הכל זורם בטיבעיות . בהחלט מעלה את רמת האנרגיה וגורם לי להרגשה נהדרת.. לזה אני קוראת אהבה ללא תנאי.....
להתבונן באדם זועף לא מוכר (חזות מקובעת) להתחבר לניצוץ של הילד שבו. להתבונן ולראות בו את התינוק החייכן. הגרגרן והמתוק. לחשוב כך ולהרגיש כך באמת....לשדר לו את התחושה.....ולחייך אליו....
כאשר,אני זוכה לחיוך ממנו אני מרגישה הנאה רבה..... אומרת תודה .(בליבי) שהיתה לי זכות לקבל......
במילים אחרות..תקשורת בינאישית שנעשית מתוך קבלת האחר. ללא ביקורת, אשמה.התנשאות . מחשבות מיותרות.וכ"ו...אלא מתוך האור שבנו. אותו הניצוץ .שמחבר את בני האדם ויוצר הרמוניה בינהם....
שמאחד , מכיל ומלכד. היה העולם, נראה אחרת.......לא???

נכון שהאנרגיה נחסמת ע"י ההגיון? זה מה שקורה לי עתה.במקום למלא משימות חשובות בבית.
אני יושבת לכתוב לכם. איזה כיף....
סיפור חם מהתנור.
לפני מספר דקות . חזרתי לביתי , לאחר צעידה לכוון הפרדס במרחק מ'ס ק"מ מביתי.
קניתי קלמנטינות עסיסיות וריחניות . מרוצנ מהקנייה , מהיום היפה צעדתי לכוון הבית..קלפתי בהנאה
את אחת מהקלמנטינות העסיסיות ואכלתי בהנאה מרובה. איזה טעם וריח. הממממממממממממממ...
בדרך. ראיתי ממרחק מה. גבר צועד מולי. לבוש חליפה מחוייטת, ענוב עניבה ונושא בידו ,תיק ,"ג'ימס בונד".
התבוננתי בו וראיתי את נחיריו מתרחבים...(מהקלמנטינה ,כמובן) בלוטות הרוק שלו החלו לפעול ב"טורים גבוהים". הרגשתי כיצד הלשון שלו מתגלגלת בבפנים.
חייכתי אליו והצעתי לו אחת מהם. (בלי שאלות מיתרות) הוא חייך הושיט ידו לעבר הקלמנטינה ושאל:
"איך את יודעת שאני אוהב קלמנטינות"? .......חייכתי , איחלתי לו יום טוב והמשכתי בדרכי. נהנית מהארוע.
עכשיו אמשיך במשימות הרבות......

ועוד משהו....
אחרי שכתבתי לכם....שמעתי הודעה במשיבון....מי זו היתה? לא תנחשו.....
שרית .פ .המקסימה. השאירה לי הודעה מחממת את הלב והנשמה.
כבר קבענו מפגש ספונטאני..גם על זאת אני שמחה ומודה....
איזה יום נפלא.....תודה....

לקוראים הסמויים, נשמח מאוד בחוויותיכם, אנא העשירו גם אותנו במה ומי שאתם. או אולי נעלמתם ואינכם קוראים עוד, ברררררררררררררררר כמה לא נעים ולבד זה מרגיש.
לא נורא האור יגיע אליכם ואלינו בדרכים המתאימות לו

קוראת "סמויה" שולחת חיבוק חם.
החוויות שאני חווה עכשיו עם עצמי לא ממש ברורות לי עדיין ולכן הקושי לחלוק ולשתף.
יש איזה בילבול שרודף אותי במקום של האנרגיה הזו, יש איזה אטרף של צבעים מסביבי בכל פעם שאני עוצמת עיניים ויש תחושת ריחוף כזו שגונבת אותי לזמנים לא ברורים.
מי שמכיר אותי שואל אותי מה מטריד אותי, מי שמכיר אותי יותר שואל אותי איפה אני, מי שלא מכיר אותי - אין לי מושג על קיומו. ולאף אחד מאלה אין לי תשובות.
זהו מצב שאני קוראת לו כרגע - פיזור הנפש.
ויש גם התפרקות.
ויש גם התרפקות על ההתפרקות.
אה?
הנה לך משה, שיתוף בחוויה של עכשיו שנמשכת כבר כמה זמן...
<רק את ההודעה הזאת לוקח לי שעה להקליד...>

זים זום, ברוכה הבאה אל בין הכותבים. תודה על השיתוף ועל האומץ.
לא ניתן לשנות דפוסי חשיבה ותפיסה, ללא פירוק של הדפוסים הקיימים. כל שלב דורש את הפירוק שלו על מנת להרכיב את התחומים החדשים לתוך התובנה והיכולת. נראה שכך זה עבור רוב בני האדם. מה שחשוב בתקופות אלו זה לעבוד יותר על הגוף, בעיקר בכל מה שגורם לך להתחבר לתחושת השריר והמודעות לתנועה.
עבורי תרגילי כוח ועבודה ארובית כשעה ברציפות עושים את העבודה. ככל שמזניחים את התנועה, רמת האנרגיה יורדת ולא ניתן לחבר את הנושאים החדשים בדרך הקלה יותר (לא אפשרי שהדרך תהייה קלה לגמרי, ולרוב היא אף קשה). חשוב ביותר לא להיכנס לפאניקה מחוסר החיבור. ככל שהאינטליגנציה האנרגטית אמורה להביא אותך רחוק יותר, כך הבלבול יכול להיות חזק וגדול יותר.
מה שסיפרת יכול להראות על כישרון גדול המתחיל ללבלב או לפחות להנץ ניצנים.

מה שסיפרת יכול להראות על כישרון גדול המתחיל ללבלב או לפחות להנץ ניצנים.
חה חה חה...אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות...אז אני עושה את שניהם...
מה שסיפרתי יכול להראות שגם כישרון גדול ומלבלב שכבר הצמיח פירות ופרחים, יכול לעיתים לחוות בלבלות רציניות שמתוכן צומחות עוד ועוד תובנות אין קץ.
כן, תנועה בפירוש "מחזירה אותי לקרקע", אבל מה שבאמת עושה לי את זה - זה מדיטציית שורשים, שהפכה להיות לי כלי מאד עוצמתי בחוויה, כל כך אינטנסיבי לי פתאום בטעינה ובפריקה שקשה לי להתרכז בזרימה של האנרגיה דרכי, הכל ב"בוּמים" וזרמים ששוטפים אותי, כאילו שפתאום אני מרשה לעצמי באמת לחוות שורשים.
כי שורשים זה משהו שכניראה עד לא מזמן הבנתי רק כרעיון, וכעת, כעת אני מסכימה סוף סוף לחוות, התחושה חדשה ומוזרה ומפחידה ומענגת ומזמזמת.
אין פאניקה, רק המון תובנות, חלקן כואבות ביותר. נכון, מתפרקים דפוסים ובו זמנית ניבנים חדשים וההשלכות שיש במצב כזה עושות מעגלים של גלים - של צרכים משתנים, והמסקנה הבהחלט לא סופית שלי מכל המצב הזה -
בכל תקופה יש "התפרקות ובנייה מחדש", ואז יש "כאבי גדילה"...

והמרגיעון למעלה כאן אומר - "בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה" - מה יש להוסיף?!

אני קוראת את עצמי בהודעה הקודמת ושכחתי לאמר תודה לך, משה.
איך אתה קורא בין השורות ומזהה את הניואנסים האמיתיים במצבים המתוארים.
עוד חיזוק לתחושה שלי, שכדי לראות את העומק לא צריך לפחד מהתהום.
וכאחת שהמושג פחד זר לה, (כמו גם פאניקה) - נעים שוב לתקשר עם מי שמביט פנימה, מעבר למחסומים ולמילים. אז תודה.

זים זום, בוקר טוב (או מה ש יהיה כשתקראי). כתבת:
מה שסיפרתי יכול להראות שגם כישרון גדול ומלבלב שכבר הצמיח פירות ופרחים, יכול לעיתים לחוות בלבלות רציניות שמתוכן צומחות עוד ועוד תובנות אין קץ.
לא ידעתי שאת במצב הזה, לכן כתבתי כלמתחיל, מתנצל על כך.
את צודקת, גם כישרון גדול ומלבלב עובר כל הזמן את הטלטלות הגדולות כקטנות. אני עובר טלטלות כל חיי, בכל מיני תחומים. כל מיני דברים שהיו כאילו ברורים לי מתבהרים אחרת לאחר ההפנמה האמיתית החלה כשחשים את הנושא כחלק אינטגראלי של המודעות התחושתית.
שמח שהזכרת את השורשים, משום שחשוב להזכיר אותם. הם כלי נהדר ומדויק למי שהופך אותם לחלק מחייו.
את עוסקת בהעברה של החומרים הללו למי שניתן? תובנה וחוויה ברמה כזו, טוב לה שתעבור הלאה.
שם יפה נתת לעצמך

תודה.
אז מה שאני מנסה לעשות כעת זה שורשים תוך כדי תנועה... זה קשהההה אבל טוב לי, זה הופך את כל התנועה לאיטית נורא ולעיתים יש איזה תחושה של כובד...כמו איזה פילה שמניעה איברים כבדים...כשיש לי סבלנות זה לאט לאט הופך לקלילות, כמו ריחוף איטי מענג...

זים זום
האם תסכימי לשתף בכמה זמן את כבר בשיטה?
כיום בהליכות שלי, אני מצליח להלך בקצב מהיר עד כמה שאני יכול, באותו הזמן להיות גם שורש האנרגיה, שורש המים ושורש האוויר. כשאני בעצם כל הזמן שלשת המקומות. בנוסף לכך הגוף האנרגטי שלי (מודעות עצמאית לו)יושב בישיבה מזרחית במרכז גופי ומכוון את כל הפעילות, כולל את ההליכה. עדיין לא מצליח להחזיק את המודעות לאורך כל הזמן, אבל זה מתחיל. גם לי קשה להלך מהר מאוד כשאני במודעות האנרגטית, זה מאט את היכולת, אך טרם הבנתי למה.

פשששש איזה אלוף, אני בתנועה במקום מתעלפת ואתה כבר בהליכה...
נראה לי שהחשיבה היא זו שמאטה את היכולת (לפחות אצלי), כי צריך "להקפיד" על כל כך הרבה פרטים בו זמנית וגם לבצע אותם...ועד שכל זה ייכנס לאוטומט תצא הנשמה...

נראה שההשקעה של האנרגיה הנדרשת על מנת לקיים את התהליך האנרגטי או המודעות האנרגטית, מתקשה לפנות את רמת האנרגיה הנדרשת על מנת להפעיל בו זמנית, את ההליכה או כל תהליך אירובי בקצב מהיר ולחוץ. נראה שהאינטליגנציה האנרגטית צריכה אימון רב על מנת להפעילה ללא קשר לתהליכים אחרים שפועלים באינטנסיביות בו זמנית.
למה אלוף, נראה שבסופו של דבר הכול אימון וזמן הבשלה. עבורי אני מרגיש כטירון לכל דבר. כל פעם הכול ברמה אחרת, כל פעם אני ממסוגל להפעיל דברים אחרת, כל פעם היכולות נחשפות במקומות אחרים. בכל פעם שאני קצת ירוד באנרגיה, כל המערכות כושלות, כפי שקורה לכל מתאמן לאורך שנים. סתם בן אדם, לא?

התעלמת מכמה זמן? בכוונה?

אלוף וגם צנוע....D-:

התעלמת מכמה זמן? בכוונה? - כן.

זה מאט את היכולת, אך טרם הבנתי למה. - אני סבורה שהתפיסה שלנו את ההגדרות של מהר/לאט, כבד/קל ועוד מושגי מרחב ותנועה - פשוט אינם מקבילים ואינם זהים כשמדובר באנרגיה, לכן לא נראה לי שניתן לאמר הצלחתי/לא הצלחתי...התנועות מתבצעות אחרת, באופן שונה...שנתפס על ידינו כאיטי/מהיר/קליל וכו'. חומר חמקמק-חלקלק-מתקתָק, האנרגיה הזה.

תודה על האלוף

אוףףףףף זה כבד

נכון, חמקמק, אבל עד לנקודה מסוימת. כשאני מתאמץ מאוד בשמירה על קצב אחיד בהליכה או ריצה (שעדיין קשה עלי ביותר, אבל פחות מלפני חודשיים) ואני מתחבר לנושא האנרגטי, זה גורם לתחושה של האטה בקצב התנועה מצד אחד, וסוג מסויים של תחושת קלות או כבדות פיסית מצד שני. כשאני עסוק ברגש או בחשיבה קוגניטיבית בהליכה מהירה, התחושה הזו אינה קיימת, קצב התנועה של הרגליים וקצב הנשימה נשמרים לפי מה שאני מפעיל ללא שום שינוי, גם כשהרגש יוצא בצורת צחוק או בכי, או סתם עצב גדול, וגם כשאני עסוק בחשיבה כלשהי (דבר שאני משתדל מאוד שלא יקרה בזמן תנועה). כנראה שזה עניין של אימון (עדין איני בטוח בזה). שילוב האנרגיה בנושאים שונים תוך כדי עבודה אירובית מאומצת חדש לי, כך שהניסיון אינו מספיק עדיין על מנת להבינו לעומק. המוזר הוא, שכשמפעילים את האינטליגנציה האנרגטית לבד, היא מהירה בהרבה מכל תנועה פיזית. כנראה אדווח על כך בחודשים הקרובים לכשאדע יותר. בינתיים אשמח להתעשר מניסיונותיכם בנושא.