מילת תינוקות

אנונימי

דף וכחני.

ראו גם מדור בלי ברית מילה.

שאלה למי שלא מל את בנו,
זה באמת כל כך נורא? מלאכי שרת יורים חיצים מכל עבר וילדים משפדים אותו השכם וערב?

תשובה ליפעת מאמא שלא מלה את בנה:
בני הוא רק בן חצי שנה אז מוקדם מדי לענות לגבי יחס הילדים האחרים, אבל אני יכולה להגיד בלב שלם שלא רק שזה לא נורא, נהפוך הוא, לעומת החששות שהיו לי לפני הלידה, היום בן זוגי ואני שלמים לחלוטין עם החלטתנו ומאד מרוצים ממנה. כשאני שומעת את חברותי מתלבטות בין מוהל חסר ידע רפואי שאינו משתמש בהרדמה לבין רופא שלא ברור כמה נסיון יש לו במילה, כאשר המוהלים הרופאים עתירי הניסיון מעטים מאד במספרם ולגבי כל אחד מהם ניתן למצוא סיפורים לא מחמיאים, אני כל כך שמחה שהדברים הללו נחסכו ממני. שלא לדבר על חסרות המזל המגיעות לבית החולים עם סיבוכים ודלקות חמורות לאחר מכן. עם ההתנגדות של המשפחה התמודדנו והנושא ירד מסדר היום מהר מאד, החברים או מפרגנים ומודים שהם היו רוצים שיהיה להם אומץ לנהוג כמונו, או מקסימום מרימים גבה ומודיעים שהם חושבים אחרת, ושום דבר מעבר לכך. גם אצל הילדה הגדולה יותר, בת שש, לא נרשמו כל בעיות, החברים שלה והוריהם התפלאו, שאלו, הביעו את דעתם בעד או נגד לפעמים, וגם כאן הנושא ירד מסדר היום ולא ראיתי שום שינוי ביחס אליה מצד חבריה או הוריהם. לדעתי היום החברה הרבה יותר פתוחה לשינויים ממה שהיה פעם.
לגבי ההצקות של ילדים אחרים - מנסיוני, מציקים לילדים חסרי בטחון וחסרי מיומנויות חברתיות, לאו דווקא לילדים ששונים פיסית מאחרים. זהו תפקידנו כהורים לגדל את שני ילדנו עם בטחון עצמי, מיומנויות חברתיות וגאווה בעצמם, במובן החיובי של המילה. עם הגדולה, טפו טפו טפו וחמסה חמסה, נראה לי שעשינו עבודה לא רעה, ואין לי סיבה להניח שלא נעשה זאת גם עם הקטן יותר. מאחר ואנחנו שלמים עם עצמנו ואין לנו ספק שכך טוב יותר, זה גם מה שנעביר לו וכך הוא יתפוס את עצמו.

לצפריר ולכל שאר המשתתפים,אמנם צדק צפריר בסוף דבריו כשאמר "מצוות המילה היא לא רלוונטית לחיים שלנו בתקופה זו".
כאזרחים חופשיים בארץ דמוקרטית, זכותנו להחליט אם ברצוננו לפגוע בעצמנו או לא, ומאחר וגם ילדינו חיים באותה ארץ דמוקרטית, זכותם להחליט בעצמם אם ברצונם לימול את עצמם או לא כשיגיעו לבגרות. לנו אין כל זכות לפגוע ולפגום בילדינו הקטנים חסרי הישע, רק מפני שהם נתונים בידינו לשבט ולחסד, לא בשם האמונה ולא כל "פולחן" אחר... )-:
סימוכין והוכחות לפגיעתה הקשה של המילה תוכלו למצוא למכביר בפורום "ברית מילה בעד ונגד" של תפוז.

לסיום, תרשו לי לצטט את הגדרותיו של איש מחקר רפואי שאמר:
' דבר ראשון, תרשו לי להגיד שלדעתי צריך לקרוא לתינוק שעבר מילה "כרות עורלה" במשקל "עיוור" "פיסח" "חיגר". "ברית מילה" זה רך מידי, ול"מוהל" צריך לקרוא "מקצץ אברי מין" מבחינתי, וזה כמו לקרוא למחבל, "לוחם חופש פלשתינאי".

לאה,
היות והנושא עלה כאן בפורום הנוכחי. הגבתי לחשש של מי מהמשתתפים שנושא רגיש זה לא מתאים לפורום היות ויש כאן מאמינים. לאחר מכן ראיתי חובה לעצמי להעמיד דברים על דיוקם, כאשר אמונתי ויהדותי הוגדרה לא כפי שאני מגדיר אותה.
איני רואה כל צורך להטיף להפסקת המילה. איני רואה כל טעם בויכוח עָקָר שאין בסופו כל משמעות.
כל אדם נוהג כפי שהוא מבין.
אין חוק שמחייב לימול ואין חוק נגד המילה.
אי אפשר להתווכח על אמונה.
יש שמאמינים שהמילה היא-היא ברית בינם לבין האל.
אמת, הם פוגעים בילדיהם.
אך מי מההורים לא פוגע בילדו, ומי אנחנו שנתריע בשער כאשר הורה מכריח את ילדו "לגמור מהצלחת" או "ללכת לביה"ס", או כל דבר שאינו מתיישב עם אמונתנו?
הרי אי אפשר לעשות טבלת השוואות מבחינת חומרת הפגיעה בילד.
עצם הנסיון ל"תקן" את דרכי ההורים שמלים את ילדיהם הינו מיותר, פטרוני ומתנשא.
היום המילה פחות ופחות אוטומטית מכיוון שחלק מהאנשים הפסיקו מנהג זה ועניין זה ידוע לכל.
וזה כל שראוי - אנחנו לא מלנו את בננו האחרון. כן מלנו שלושה בנים לפני כן. אנו שלמים עם החלטותנו לגבי כל אחד מהילדים שלנו. בעצם עשייתנו או אי עשייתנו הבענו וקבענו עמדה. מעבר לכך כל פעילות מיסיונרית לכאן או לכאן, איננה רלוונטית לתפישתי.
לכן לא אגיע לפורום שעניינו ברית-מילה, תפוז או כל פורום אחר.
דף בצ'יק-צ'ק זה המקום בשבילי להבעת עמדה.
לעתים בעקבות בקשה של מי מחברי הפורום אנו גם נותנים עצות או מפנים הלאה.
זה מה שכל כך יפה כאן. (אפילו שיש חריגות וחריקות, של כל אחד מהמשתתפים).
ואת מוזמנת לכאן ברוחב לב. ראי זאת כהזמנה אישית.
צפריר

אני מאד שמח שנושא ברית המילה עלה בפורום באופן טבעי. כמו כל נושא שקשור לחיים באופן טבעי, כל אחד בוחר לו את הדרך הנכונה לו לחיות, קרוב יותר או רחוק יותר מה"טבעי", כמובן לפי הבנו (אני לא מאמין שיש הגדרה אובייקטיבית לגבי ה"טבעי" לעומת ה"תרבותי", ולכן גם הקירבה והריחוק הינם סובייקטיביים ונתונים לבחירה).
בגליונות באופן טבעי לא הכנסנו עד כה את הדיון על ברית המילה, כדי לא להגרר לתחומים "בעיתיים" לחלק מציבור הקוראים. אמנם זה קשה, אולם החלטנו שאת הנושא הפוליטי ואת הנושא הדתי (לפחות זה שקשור לממסד הדתי) נשאיר בחוץ, כדי שלא יהווה נקודת מחלוקת שתפריע למי מהקוראים להתייחס לנושאים ה"גלובליים" כגון לידה/הנקה/חינוך/בריאות וכד'.
לפני כשלוש וחצי שנים, מספר חודשים לפני שנולד בנינו הצעיר אמיר (יהיה בסוכות בן שלוש), התחלנו לעסוק בנושא הברית, החלטנו שלא למול אותו, התחלנו לאסוף חומר על כך, ומאוחר יותר התחלנו להוציא לאור את עלון אף מילה, אשר מי שרוצה מוזמן לגלוש אליו ולקרוא שפע של מאמרים בנושא. העיסוק בהתנגדות לברית המילה היא עבורנו כמו העיסוק בתמיכה בלידה טבעית, במתן חיסונים מוגבל (או בכלל לא), בחינוך פתוח (או ביתי), בניסיון למצוא דרכים לחיות בצורה אקולוגית, וכד'.
בתוך קהילת באופן טבעי יש לא מעט משפחות שבחרו כמונו - לא למול את הבן הזכר (כמו גם לא למול את הבת הנקבה), ועבורנו, כמו גם עבורם, נושא זה הנו חלק בלתי נפרד משאר ההחלטות של "איך לחיות נכון יותר עבורנו".
הדיונים בנושאים הנ"ל יכולים להתרחש בכל מדינה ובכל שפה, אלא שכאשר מגיעים לנושא הדתי או המסורתי של ברית המילה, הדיון נעשה סגור לאלו ששייכים לאותו עם (יהודים/מוסלמים/אבורג'ינים), וזו אחת הסיבות שאין התייחסות לכך מעל דפי העלון המודפסים.
עם זאת, דעתנו נחרצת מאד לגבי ברית המילה. זהו מעשה נורא ואכזרי, שאין לו מקום בהשקפתנו. אנו יהודים, ישראלים וחופשיים, וקשה לנו לחשוב על מעשה יותר מזעזע מאשר לקחת תינוק חסר ישע בן שמונה ימים, ולכרות לו חלק בריא מגופו.
נכון, עשינו זאת לשניים מילדינו, אבל לא "בחרנו" לכך אלא "נגררנו" לעשות כך כי כולם עושים (או אולי נכון יותר לומר "בחרנו להגרר").
היום, אנו מוכנים לעשות הרבה כדי שיותר אנשים לא "יגררו" לעשות זאת לבנם, אלא יבחרו. אנו מאמינים שקל (יחסית) לבחור לעשות מעשה כזה כאשר זהו צו אלוהי (לאלוהים של אותו אדם, כמובן), אך קשה לעשות זאת כאשר הצו היחיד הוא חברתי, רפואי (למעשה אין באמת צד כזה) או אחר.
לכן, כל מי שמוכן להתמודד עם השאלה, צריך לבחור לקרוא כמה שיותר חומר על כך, ואז בחירתו תהיה שלמה, ועם מעט עידוד מקהילת "ההורים לילדים שלמים", יוכל גם להשאיר את בנו שלם.

לצפריר שרון וכל יתר המשתתפים. מקובלת עלי דעתך לגבי הטפה ושכנוע אולם הכוונה היא לא לשכנע את המשוכנעים אלא להסביר למתלבטים. יש הבדל גדול בין "פגיעה" של הורים בילדם בהכריחם אותו לאכול או ללכת לבית הספר, לבין פגיעה פיזית ממשית שמשמעותה חיתוך חלק מגופו. התינוק נולד כפי שהוא, שלם ויפה, ולנו אין את הזכות "לתקן" את מה שברא הטבע. לכל דבר בגופנו יש תפקיד חיוני ולא אנחנו מוסמכים לקבוע מה מיותר ומה לא. אמנם יש אנשים רבים בעולם שמלים את ילדיהם, אך בתרבות המערבית המתקדמת רבים הרבה הרבה יותר מאלה, אינם מלים את ילדיהם ו יש היום מודעות רבה לנזקי המילה בעיקר בתרבות המערבית המתקדמת.

לאה,
זו בדיוק טענתי: מי את או אני או מישהו אחר שנחליט בעבור מישהו כי מילה בגיל שמונה ימים, אפילו שהיא פגיעה בילד, פגיעה פיזית בלתי הפיכה וכד'... שונה מפגיעה אחרת?
על פי מערכת האמונות והערכים שלי למשל, עדיף למול את הילד ולחנך אותו רק במסגרת הבית והמשפחה, ראי חיים במסגרת הבית והמשפחה, מאשר הפוך.
אני מבין באמת את העמדה של אלה שמלים את בנם. זאת למרות שנהגתי אחרת במקרה של בני האחרון.
יש שתי סיבות עיקריות למנהג זה.
ראשית, קיום מנהג מקובל. כאן, אותם שמקיימים מנהג זה בלא לחשוב על עצם המנהג, חשופים היום די והותר לכך שיש שאינם מקיימים מנהג זה. כלומר אם לא חשבו על כך עד עכשיו הנה נקרית בפניהם ההזדמנות לחשוב על כך. ואם הם בחרו להתעלם מחשיבה בעניין, זו זכותם המלאה. בדיוק כמו בנושא שליחת ילדים לגן או בי"ס.
שנית, אמונה. כאן, מתוך אמונה שקיום ברית המילה הינו חשוב לקשר עם בורא עולם, הן להורה המל את הילד והן לילד הנימול. מתקיימת ברית המילה.
לתפישתי אין מקום אלא להבהיר את תפישתי האישית במעשי. הדמגוגיה המונחת בהבדל בין הטפה להסבר אינה תופסת כאן. כאשר מישהו מתלבט יהיה עליו לשאול אותי מהי עמדתי, ולקבל תשובה שאיננה פוסלת עמדות אחרות.
איני יוצא כנגד פורום תפוז או נגדך.
אני פשוט מביע את עמדתי.
בתקווה שעמדה זו תתקבל עניינית.
צפריר.

איני מסכימה עם הפיסקה האחרונה שבהודעתך. כאשר מישהו מתלבט, יתכן ואין לו מספיק אינפורמציה והוא רוצה לקבל עצות היכן ניתן לקבל אינפורמציה אוביקטיביתת ולאו דוקא תפישה אישית של מישהו "פלוני אלמוני" או אחר.
זה שעמדתי האישית היא נגד המילה מכמה סיבות שונות אינה רלוונטית. בפורום ברית מילה בעד ונגד שבתפוז, ניתן לקבל אינפורמציה אוביקטיבית מוכחת! יש שם לינקים שמובילים אל מאמרים ומחקרים רציניים שנעשו בעולם בהקשר למילת תינוקות, הפגיעה הפיזית והנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים בעקבותיה.

אני דווקא מסכים עם צפריר -- אנשים מחפשים מחקרים מדעיים בשביל לשכנע את עצמם במה שהם מאמינים או מוּטים להאמין בכל מקרה. זה משהו שלמדתי במאות פגישות עסקיות: כשמנהלים משא ומתן עסקי, הרבה פעמים 90% מהתוצאות של הפגישה נקבעו עוד לפני שהיא התחילה. החוכמה היא להבין כמה שיותר מהר במהלך הפגישה מה במילא הצד השני כבר משוכנע (בבטן, לא בהכרח בראש), ומה אין סיכוי לשכנע אותו (שוב, בבטן, לא בראש). לגבי שני הדברים אין סיבה לבזבז זמן בפגישה. אם הצד השני כבר ממילא מסכים עימך אז רק צריך להקל עליו את קבלת ההחלטה הפורמלית, ולזה מחקרים עוזרים. אם הוא לא מסכים עימך, אז אפשר להפסיק לבזבז את הזמן מיד, ושום מחקר לא יעזור. הרי תמיד תהיה הנקודה הזו שבה הוא ישב עם עצמו ויחשוב "לעשות את זה או לא?" ובנקודה הזו הבטן שלו תהיה הרבה יותר דומיננטית מכל המחקרים שתביאי.

ברוב המקרים, ההתלבטות היא בצד הפורמלי/טכני של קבלת ההחלטה: בתהליך קבלת ההחלטה, בטכניקה של היישום של ההחלטה, בהתמודדות עם המאוכזבים (תמיד יש מאוכזבים כשמישהו מקבל החלטה בניגוד לדעתם), בהתמודדות עם ההשלכות של ההחלטה. בתחומים האלה מחקרים יכולים לעזור (כי הם כלי בהתמודדות עם המאוכזבים), אבל הרבה יותר יעזור נסיון אישי של אנשים אחרים ודעות שלהם. הרבה פעמים מספיקה העובדה שיש עוד אנשים שחושבים כמוני, ושבעינהם זה לא סוף העולם לקבל את ההחלטה הזו (בניגוד למה שרובנו חונכנו לחשוב).

יש דבר כזה, "אמת אובייקטיבית"?

לאה,
"אינפורמציה אובייקטיבית מוכחת"? אז כנגד כל "אינפורמציה אובייקטיבית מוכחת" אחת יש "אינפורמציה אובייקטיבית מוכחת הפוכה". זה טיבו של עולם. כך הופך המתלבט לעוד יותר נבוך. טיבו של המתלבט היא ההתלבטות, לכשזו תפתר ממילא יחליט את שידע בתוכו מראש, כפי שכתב רועי.
מי שמחפש אחר מה שאומרים המחקרים ימצא אותם בלאו הכי, כאן אין לי מה לומר מכיוון שהאינפורמציה שלי היא "ידיעה פנימית סובייקטיבית מגובה בנסיון המצטבר של תולדות חיי".
יש להניח כי זה שפוסח על שני הסעיפים, ימצא את דרכו: דרך פורום תפוז, מדיטציה, שיחה מעמיקה עם הרב, מנוי של אף מילה, או בכל דרך אחרת.
את יודעת, המחזירים בתשובה למינהם, ה"ציידים", אינם בהכרח מחפשים את המשוכנעים, ודאי וודאי שאינם מחפשים אנשים שעולמם מלא, הם מחפשים את המתלבטים. גם הם מגובים באלפי שנות מחקר, גם הם פונים אל השכל. וגם הם חוטאים באלימות ההטפה.
לא שאני לא חוטא בכך, יש להניח שאם אני יוצא כנגד כך יש בי גם חלק ש"עובד" בהטפה, שכן הפוסל - במומו פוסל, לכן אם עמדתי לא ברורה לך או לקוראים אחרים, אני מקווה שהיא תהיה ברורה לי, לצפריר.
מכאן, פורום תפוז עושה עבודתו נאמנה, הוא ישכנע את המשוכנעים ויגביר את מבוכת המתלבטים.

קשה ללכת או לעמוד נגד הזרם לבד. נעים לחשוב שיש עוד כמוני ואיני יחיד במערכה. מכאן ועד הטפה הדרך ארוכה ולו משום שזו דרכו של הזרם, העדר.
ועם כל זאת מי שהולך נגד הזרם, ראוי לו להודות לזרם. שיהיה משהו ללכת נגדו.
צפריר.

הגעתי בסופה של מהמורה דיונית מסתבר....
פעם קראתי באחד מדפי האתר שלרמב"ם היה מה להגיד כנגד המילה. מישהו מוכן להרחיב?

ודבר נוסף, אם הזכר היהודי ניכר ביהדותו ע"פ מילתו, אז מה, הנקבה אינה נחשבת יהודיה?!

הלואי וירבו השוקלים כל עניין לגופו ותפסק הנהירה האוילית אחרי קיום מצוות שאבד עליהן הכלח.מצוות שלא מביעות כלום לא נותנות כלום והן הבל ורעות רוח.הגיע הזמן להפסיק עם כל כך הרבה שטויות שפעם כך קבלנו וכך עשינו.די.זה לא נחוץ ולא מתאים.
לחיי השכל הישר שסוף סוף בא לעולם לאחר שנים של דכוי המחשבה וההגיון.

חאן יא
את מוזמנת לאתר אף מילה, שם תוכלי לקרוא את דברי הרמב"ם במלואם. בקצרה, הוא כתב שלדעתו, אחת מסיבות המילה היא "להחליש את האיבר ולהקטין את התאווה". אני חושב שבכך הוא קלע בדיוק למטרה, ועבור אלו שהקטנת התאווה והחלשת האיבר זו מטרה נעלה, הרי שהמילה מצליחה ביותר.
לאחרים, יתכן וכדאי שישקלו זאת היטב, ובעיקר יהרהרו בהבדל (הקטן, והבלתי קיים למעשה, לדעתי) בין מילת נשים ומילת גברים.
ואידך זיל וגמור

למיטב ידיעתי נשים שעברו מילה לא יכולות להגיע לאורגזמה. כך שיש איזשהו הבדל מעשי בין מילת גברים למילת נשים (בלי להתייחס לצד המוסרי).

זה נכון שבצורה האכזרית ביותר של המילה, שם כורתים את כל איברי המין החיצוניים של הילדה, ואחר-כך תופרים כך שבקושי ניתן להטיל שתן ולהפריש את דם הווסת, וכאשר האישה רוצה להתעבר, אחת הנשים פותחת לה את הפתח, ותופרת אחר-כך שוב.
אבל, זו הצורה האכזרית ביותר שאינה קיימת ברוב המדינות בהם מלים את הבנות. במקרים הפחות קיצוניים מורידים רק את הדגדגן, ואצל נשים בדואיות, עושים שם שריטה בלבד (להקזת דם), אך ממשיכים את הטקס כולו.
האם כריתת הדגדגן פירושה שאי אפשר להגיע לאורגזמה בלבד? אני לא בטוח.
בכל אופן, העניין השווה הוא השליטה על ההנאה המינית ע"י החברה, התרבות. אם מדובר בהקטנה של 70% או 80% של ההנאה (מה שאומרים לגבי כריתת העורלה) או בהקטנה של 90% או פחות או יותר, זה כבר עניין סטטיסטי ולא רלוונטי.
דרך אגב, את העמדה הזו, לגבי הקטנת התאווה המינית (והיכולת להנות) שהביא הרמב"ם, הביע קודם לכן פילון האלכסנדרוני. הוא כתב "המחוקק ראה לנכון לקטום את האבר המיועד למשגל ובכך הפך את המילה לסמל הקיצוץ בהנאה המופרזת והמיותרת".

פעם קבלתי המון דברים כמובנים מאליהם.היום כבר לא.אם אני ואתה ואת והוא נתחיל ללכת בדרך של מה שהיה היה וזה כבר לא מחייב אלא אם זה מתאים לנו כיום,אני מאמינה שחיינו ישתפרו בכל התחומים לאין שעור.אני בעד לבדוק כל נושא לגופו .אם כך נעשה ותרבינה הדרכים "הנכונות" לעשות דברים שוב לא יהיו חריגים שיצטרכו להסתיר את חריגותם.פשוט חזון אחרית הימים.אבל כך נכון לדעתי לחיות.

אבא שלי גדל כיהודי נימול בין ערלים באנגליה. תאמינו לי שהוא שרד לא רע. יש לו קצת בעיות וחולשות מסוימות אבל לא נראה לי שזה קשור לחוויית השונות מהילדות.
לא מלתי את הבן שלי, הוא עכשיו בן שנה וחודשיים.
לפעמים אני רואה אברים של תינוקות שכן עברו מילה וליבי נכמר בקרבי. האבר שלהם נראה לי פגום. העטרה נראית מתביישת להיות חשופה כל כך. כאילו לא בדרך הטבע...
אני מאמינה מאד באלוהי ישראל. אני מנסה לשוות את יהוה לנגדי תמיד. האלוהים שלי אינו רוצה שאעשה דברים רק בגלל שהם מקובלים או בגלל ש"פין נימול יותר יפה מפין בלי עורלה" כפי שהצדיקה את עצמה אחת מחברותי. האלוהים שלי רוצה שאבדוק דברים לעומקם ושאקשיב לליבי.

מדי פעם מגיעה מילה טובה

אמנם "מילה טובה" מתחילה ה"מילה" ולא מסתיימת בה, אבל היא בהחלט קשורה לברית-מילה. לכן, קצת מוזר שלא התייחסתם לאתר "מילה טובה" www.milatova.co.il המציע מילה (ברית מילה) ע"י רופאים במקום מוהלים. סופסוף מישהו קם ומציע בחירה לכל אותם הורים שרוצים מילה לבן שלהם אבל לא מוכנים להסתפק בשירותי מוהלים. רובם חסרי כל הכשרה רפואית ובלי שום פיקוח ממשי - לא של משרד הדתות ולא של משרד הבריאות.
למי שלא רוצה שימצצו את דם בנו (לא בפה ולא בזכוכית) יש היום אפשרות לותר על ה"תענוג" המפוקפק הזה. מי שרוצה להבטיח שבנו יקבל זריקת הרדמה מקומית ולא יסבול כאבים מיותרים, יכול היום לבחור במילה ע"י רופא. הרבנים אוסרים הזרקה ומסבירים שתינוק בגיל זה לא סובל כאבים, שהזריקה כואבת יותר ועוד המצאות מסוג זה. מי שחושב שהזריקה כואבת יותר שיבקש מרופא השיניים שלו שלא יזריק לו זריקת הרדמה בטיפול הבא.
האמת היא שהרבנים פוחדים שהמוהלים שלהם ישארו ללא פרנסה. לכן הם ממציאים שטויות כאלה. רבנים אחרים מסבירים שאסור למנוע את הכאב, כי לפי מידת הכאב כך שכר המצווה. אז קדימה מוהלים, הכאיבו לתינוקות עוד יותר, אתם מגדילים את שכר המצווה...

ש. שטיין,
אם אין משמעות בעיניך לטקס הדתי, אז בשביל מה לחתוך לבנך חתיכה כה חשובה מאיבר מינו ? הרי מחקרים עדכניים מראים שאין כאן שום תועלת בריאותית...

וכן יש פגיעה בהנאה המינית לגבר ולאשה.

אני חוזרת לכאן ולא כדי לקנטר
להפך
רציתי לאמר לכל המתלבטים למינהם... לכו על זה
הבולבול השלם, שווה את כל הטררם
מסתכלים ורואים את ההגיון, השלמות, הטבעיות.
מאחר וזה בן ראשון שלי , ועד היום היה לי סקס רק עם יהודים כשרים
לא כל כך הכרתי את האבר עם עורלתו
ציפיתי לקו מקווקו עם ציור קטן של מספריים באמצע הפין,
ומה? לא היה.
השמחה הזו שיש לי עם כל החלפת טיטול על הסבל שמנעתי ממנו, על האפשרויות שהשארתי לו
על כך שהוא שלם.
בקצור מי שמרגיש שלבו בענין ... לכו על זה

כל פעם שאני רואה פין נימול אצל תינוק זה מכאיב לי.

כשהיינו צריכים להחליט אמרתי לעצמי אלוהים שלי לא רוצה שאני אעשה דברים כי הם מקובלים או כי זה "יותר אסתטי". אלוהים שלי רוצה שאבדוק דברים לעומקם.
ואני לא מאמינה שכל רבבות היצורים נבראו שלמים ומושלמים וכל הבריאה המופלאה לאין שיעור ורק הצ'ופצ'יק הקטנטן הזה מפריע למישהו או למשהו.

אז לא עשינו. ואנחנו מאד מרוצים מההחלטה.
ההורים שלנו היו בפאניקה בהתחלה, והתווכחו איתנו, אבל מיד נהיו מחוקים על הנכד ושכחו מיד מכל הענין, או לא הזכירו אותו מאז.
האח הגדול שלו (בן שבע), מקנא בו על זה שלא עשו לו.
בהמשך קרתה לי חוויה מפתיעה. הלכנו לגן יום או יומיים, אחר כך הפסקנו, אבל אחד הילדים אמר "תראו יש לו פיפי קטן".
הכל בא לי בהפוכה. לפתע סמקו פני וחשתי את קנאת הפין לדורותיה.
אבל מה מסתבר? בגלל שאין פריעה, ואין הפרעה, הפין מחליק לו פנימה אל הגוף והחוצה כרצונו וככה מה שרואים לפעמים זה רק את העורלה. אז נרגעתי...
ועוד חמש שנים כששלושים אחוז מהאוכלוסיה לא יעשו ברית מילה, אז הוא יהיה גאה להיות מהראשונים שלא עשו להם.
חיזקו ואימצו יהודים שלמים.
ותודה לרני כשר על "אף מילה".

סוף סוף יצא ספר בעברית שמתייחס לנושא. ראו כתבה על כך ב וואלה תרבות

מתוך הכתבה:
גדולתו של הספר היא דווקא בטיפול בטקס הזכרי, ובכך שהוא מעלה על סדר היום שאלות שאינן נפוצות בשיח הציבורי: האם ברית המילה היא תיקון או הטלת מום בגוף? האם פעולה זו מביאה לנזק בלתי הפיך? מדוע חילונים ממשיכים למול את ילדיהם, ומה גורלו של מי שבוחר אחרת? האם הסרת העורלה פוגמת בעוצמת ההנאה המינית? האם היא יכולה להיתפס ככריתת איבר מגופו של אדם בלי לשאול לרשותו? והאם באמת שונה כל כך המילה הגברית ממילת הנשים בחברות שנחשבות בעינינו לפרימיטיביות?

בפעם הראשונה שאני ראיתי פין לא נימול הייתי בת יותר משלושים. זה היה בגן הילדים של הבת שלי, ואחד הילדים הסתובב ערום. חברה שלי שהיתה אתי צחקה עלי והתפלאה: "באמת אף פעם לא ראית קודם?". פתאום קלטתי שאני הלא נורמלית. באותה הזדמנות הצורה של הפין נראתה לי מוזר, אבל בהחלט לא חשבתי שזה מכוער. הילד פשוט הסתובב לו בגן, לבוש רק בחולצה קצרה ונראה כל כך מרוצה, שלו ונינוח, והוא עצמו עשה עלי רושם יותר גדול מאיך שהפין שלו נראה.
היום הבן השלם שלי הוא הדבר הכי יפה בעולם בעיני. אין בו שום פגם.
זה פשוט ענין של הרגל.

לא הבנתי למה אתה מתכוון ב לחוש את האשה במגע של ריקמה פנימית ?
באיזה רקמה חש גבר לא נימול את אישתו?

אני מודה להורי על שלא מלו אותי, וחיה בשלום עם העובדה שמעולם לא חשתי את הגבר במגע של רקמה פנימית, תודה לאל.

אני מודה, שלא הבנתי על מה אתה מודה להוריך.
אני מבינה (אם כי מוכנה להתווכח...) שאין לך תלונות כלפיהם, כי אתה לא מרגיש שנפגעת. אבל על מה אתה מודה להם?
על כך שביצעו פעולה כירורגית שגם אם נניח לרגע שאינה פוגעת (שוב - לא מסכימה עם טענה זו אבל נקבל אותה כנקודת מוצא), היא אינה מועילה? (ונתעלם גם מנושא התלונה להורים, כי אני לא חושבת שיש טעם לבוא בתלונות להורים, הם עשו מה שחשבו לטוב באותו זמן).

אגב, זה נכון שבחרתי בבן זוג נימול, אבל לא זה היה שיקול. בחרתי בבן זוג, לא באיבר מין מהלך (שנבחן בהיותו נימול או לא). אדם שלם, עם קרחת וללא עורלה.

כשאני בחרתי לא היתה עורלה, אבל גם עוד לא היתה קרחת. באסה...

קשה לי לישב את כל אי ההבנות. במה שכתבתי אין טענה על ברית המילה אלא תאור מצב. מצבי אני. התאור סובל מחוסר בכישרון הסופרים שלי, ומן הרצון למעט בפרטים ולברוח אל המופשט, הנובע מהמבוכה האישית שלי לעסוק בנושא כעדות בגוף ראשון.
אם לא מתקבלים דברי על הדעת- טוב, ואם מתקבלים- מה טוב.
אומר כך:
מאחורי תיאור הדברים קיימת בי תמיהה כיצד מעשה קשה כזה (קשה גם לכאלו שעושים אותו מתוך אמונה שלמה, ראו את דברי ה"דתיה" מפברואר שנה שעברה), הותיר אותי שלם עם עצמי ועם הורי. ההכרה המסתכמת במשפט "טוב לי במילתי" חזקה מן התמיהה. ואני יודע שאיני לבד בהכרה זו.
מאחורי תיאור הדברים מוצנעת הטענה שבבואנו לתת ערך ואיכות במעשה המילה יש חשיבות למבט על עצמנו ביחס לעצמנו וביחס להורינו בנוסף למבט על עצמנו ביחס לילדנו. לדעתי יש לתת להסתכלות זו קדימות על סקירת הספרות התורנית, הרפואית ואיסוף האינפורמציה למינה, ולבא אל האינפרומציה עם תוצאות ברור, כל אחד עם תוצאות הברור שלו.
פורים שמח.

ההסתכלות שלי על עצמי ועל הורי (טוב, אני כמובן לא נימולה, אבל יש מספיק נושאים אחרים...) היא הסתכלות על משהו שכבר נעשה ואין לשנותו. אני לא מייחסת להורי כוונות זדון (להיפך) ולכן, בדיוק כפי שאני נמנעת מרגשי אשם עצמיים על דברים שנעשו בעבר (וחלקם נראים לי שגויים מאד, בדיעבד), כך אין אני מאשימה אותם, ומקבלת את עצמי ואותם כפי שאנחנו. באותה מידה - אני לא מרגישה שהלינה המשותפת (קיבוצית) פגעה בי. יחד עם זאת, כשאני באה לבחון את מעשיי כלפי ילדי, כן יש מקום לביקורתיות ולחשיבה שיכולה להיות שונה. אני מאד מאד מאד שמחה, שילדי לא בלינה המשותפת, ולאו דווקא מתוך הנוחות שלי (להיפך...). וכן בנושא הברית. זה לא שכל מי שנימול הוא אדם פגוע (בתוצאה הסופית), אבל זו פגיעה, שאני לא רואה סיבה טובה לגרום לילדי, אפילו אם הם מסוגלים להתמודד איתה. כלומר - אני בכלל לא בטוחה שיהיה הבדל נראה לעין בין בני הנימול לאחותו ואחיו הבלתי נימולים (כלומר, מעבר לשוני הטבעי ביניהם, שמקשה גם על בידוד הברית כגורם או לא לטראומה, ומעבר להבדל החיצוני, הנראה לעין (-; ), ועדיין אני מעדיפה שבני לא יעבור ניתוח כירורגי שאני לא יכולה להצדיק.

ועדיין אני מעדיפה שבני לא יעבור ניתוח כירורגי שאני לא יכולה להצדיק.
מה שעולה מן ההתייחסות שלך ושל עירית ל. (ערלה-קרחת-באסה), וחשוב בעיני, זה שכאשר בוחנים את ברית המילה ביחס לעצמנו ולאנשים שאנו אוהבים, שעשו או נעשה בהם מעשה הברית, יוצאים הרבה סופרלטיבים של רוע מחוץ לדיון. "מעדיפה לא לעשות מעשה שאני לא יכולה להצדיק" (ואני מכבד את זה) שונה מהותית מ"לא עושה מעשה אכזרי המטיל מום בתינוק חסר ישע" כמו שעלה בדברי כמה מן המתנגדים. לדעתי יש בזה כדי להעיד על איכות המעשה, ובודאי צריך לקחת בחשבון את המבט הזה בהכרעה האישית של כל אחד אם למול את בניו.

מילה שלי,
ההכרה המסתכמת במשפט "טוב לי במילתי" חזקה מן התמיהה. ואני יודע שאיני לבד בהכרה זו. אכן, אינך לבד, גם לי טוב במילתי, אלא שאיני תמה על כך, שכן מעשה המילה הוא מעשה של אב לבנו, הטבעת רישומו ומורשתו של האב בבנו. כך, אין תמיהה, אין טענה ואין כל בעיה עם היותי נימול - הרי אותו "מום" שהוטל בי נמצא פחות ערך מ"מומים" רבים נוספים שאנו מטילים בילדינו במודע ושלא במודע, מהבחינה הפיזית והרגשית/נפשית וגם על אלה איני מלין כנגד הורי. מעבר לכך, הסלוגן של יהודי שלם נראה לי מצוין מבחינת הפרסומת אבל לא שייך למציאות, איני חש חסר או לא שלם בשל היותי נימול.

עם זאת, אותה טענה בדבר הרקמה הפנימית איננה תקפה משתי סבות עקריות: האחת ברמה הפיזית - גם אלה שאינם נימולים "נהנים" מאותה רקמה פנימית היות והעורלה מופשלת לאחור בעת זקפה וקיום יחסי מין (על פי הבנתי כמובן ולא מנסיון), הרמה השניה היא חוסר האפשרות של מי שנימול לדעת באמת מהי תחושת הערל, תחושותי האישיות לפיכך אינן ברות השוואה למה שהייתי חש לו הייתי ערל.

כך, לעניין האישי הריני שותף להרגשתך ואיני בא בטענות לתולדות חיי ולאותו טקס הברית. אבל, מכאן ועד ההחלטה למול את ילדי יש מרחק עקרוני.
נמצאת ברית המילה כמצווה שמוטלת עלי כאב, לסמן בריתי עם אלוהי כדרך אמת. בהיותי אדם שנתנת הבחירה בידיו, מתוך הכרתי ותפישתי האישית נפלה ההחלטה שלא למול את בני האחרון (אם כי היו מחשבות עוד בבני השלישי) מתוך הידיעה כי ניתנת לי האפשרות לבחור מצוות עשה ואל תעשה, ועניין זה באחריותי הבלבדית, ומכאן הכריע הרצון להותיר בידי בני את ההחלטה האם ברצונו לסמן את בריתו עם אלוהיו בדרך זו או להדק את אדיקותו בדרכים אחרות.
יודע אני כי מהבחינה האמונית או הקשר בין בני ואלוהים הריני מערים קושי מסוים בפניו, וייתכן אף כי הוא כן ילין עלי ויתלונן על כי לא חייבתי אותו בברית זו. יודע אני גם כי מעשה זה נוגד את המסורת והמנהג והתפישה האמונית.
בנקודה זו, עומד האב הגדול - אבינו עצמו, אברהם. יש להבין כי אברהם לא היה מוריד את המאכלת על יצחק גם ללא המלאך הגואל , שכן אחד מתפקידיו העיקריים היה "שינוי סדרי אנוש". כך נהג כשעזב את בית אביו ואמונת אביו, כך נהג כשהנחיל לעולם את הפסקת הקרבת הילדים (ולפיכך הניח לנו את טקס ברית המילה - כנגד הקרבת העולל - לתת בו סימן). אברהם, בהיותו אברהם אבינו משמש כדמות אב ארכיטיפית, הוא מאפשר את האמירה האישית של האב ביחס לחייו ולבניו. בתולדות חייו ובמעשיו מאפשר אברהם לכל אב ללכת לו לארצו ולמולדתו ולהפסיק ענייני מאכלת בינו ובין בניו.

ולו רק ידעו בניו, ישמעאל ויצחק, מוסלמים, נוצרים ויהודים, להניח את הקרבת הקורבן הזה של עוללים, תינוקות וילדים.

טוב, קצת נסחפתי הלאה מעבר למעשה ברית המילה.

ולעניין ברית המילה - כל הויכוחים - לא רלוונטיים, כל הטיעונים - לא רלוונטיים. המעשה לא כל כך נורא, אי המעשה לא כל כך נורא. עניין של אמונה פנימית אישית.
יתברך שם השם.

אני ובעלי דנו בנושא הטעון הזה בימים האחרונים כי עומד להגיע בה'ש יתברך, עוד בן זכר אל חיק משפחתינו. את הראשון מלנו. הוא ילד שמח, לא יודע מהו פחד, נופל וקם ולא נראה עליו כי הוא סובל מטראומה או מבולבול מעוות.
השאלה האם למול או שמא לדחות ולתת לילד/נער/גבר להחליט עבור עצמו...סוגייה מעניינת.
כמה נקודות למחשבה;

ביום ה- 7 לחיי האדם רמות הוויטמין K בדמו הן הגבוהות ביותר שתהיינה במשך כל חייו. אני עדיין מחפשת סימוכין שאוכל להציג דרך האינטרנט.
אני נוטה להאמין שבשנת חייו הראשונה העולל עדיין נמצא מבחינת הווית נשמתו בחייו הקודמים. מכאן נובע הרבה מהבכי הבלתי מוסבר, עכבות ומנהגים שנעלמים עם הזמן. לתינוק אין זיכרון מהשנה הראשונה לחייו! הוא מתחיל לצבור זכרונות רלוונטיים רק משנת החיים השנייה. כל מה שאמרתי עכשיו קשור לאמונה רוחנית שאינכם חייבים לקבל. אבל איש איש באמונתו יחיה.
לילד קשה הרבה יותר להתמודד עם מילה מהבחינה הפיזית כמו הנפשית.ובכלל, מה תגיד לילד שאתה מל? איך תסביר את הכאב הנורא הזה? הנושא הזה כבר עלה כאן קודם, אין לי מה להוסיף.

לנער שנמצא בתחילת דרכו המינית (זקפה, קרי לילה, משיכה מינית, עיסוק בדימוי גוף וכד') זה יכול להיות הרה אסון לעבור מילה! אנחנו כל הזמן מדברים על ה'טראומה שבחווית ברית המילה'. לטעמי הטראומה היא חזקה פי שבעתיים כשעוברים את התהליך הזה בתקופה כל כך רגישה ועדינה, של שינויים פיזיים ונפשיים.
גבר מבוגר שעובר מילה סובל מאד! אני מכירה מישהו שעשה את זה תחת לחץ של אישתו וזה כמעט הביא לגירושים.

מה שאני מנסה להגיד, בעצם..זה שאם כבר למול אז רק בגיל 7 ימים ורק כשהתינוק- תינוק. אם יש בכלל טראומה היא מזערית. כואב לרגע ואז העולל מקבל ציצי ושוכח מזה אחרי כמה שעות. אני לא נכנסת לרמה המוסרית של התעללות בגוף וכד'. אני בתור אמא שהניקה ועדיין, נשאה במנשא יומם ולילה, לנה לינה משותפת ונשארת צמודה לילד ומעניקה לא את מלא תשומת הלב, חינך ביתי ומה לא... אני לא מרגישה אשמה או חלילה אמא מתעללת גופנית בגלל שמלתי את בני. אני חילונית מאמינה. אני לא חושבת שהטקס הזה הוא פחות רלוונטי כיום או חסר משמעות. לא סתם קיבל העם היהודי את ברית המילה. לפעמים יש דברים נסתרים מבינתינו.

אם אכן היום ה-7 (8?) לחיי התינוק רמות ויטמין K הן הגבוהות ביותר, למה נותנים לתינוקות תוסף???
האם אצל כל התינוקות זה בדיוק אותו דבר? בלי קשר לשבוע הלידה, למשקל, להבדלים בין אישיים? תמהני...
על האמונה שלתינוק אין זכרונות מהשנה הראשונה אני לא אתווכח, אבל קשה לי להאמין בזה (אני כן מאמינה שאין להם זכרונות מודעים, כי אין להם מילים לבטא ולשמור אותם).
אצל מבוגרים/ילדים גדולים, אנחנו יודעים כמה סבל המילה גורמת. מחקרים מוכיחים שתינוקות לא סובלים פחות. רק פחות יודעים להביע ולהתמודד עם זה.

אני לא חושבת שצריך לתת לתינוק בריא תוסף ויטמין K ,לצורך העניין.
הסבל שנגרם ממילה בגיל מודע יותר שבו יש לילד את האפשרות לגעת/ לגרד או לשאול שאלות מתוך מודעות יותר בוגרת- הוא סבל גדול יותר. את לא חושבת?
גם הלידה נתפסת כטראומה עבור התינוק...והיא דרך הטבע. אז מה, לא נלד?

מה שאני מנסה לומר, זה לאו דווקא ממקום של וויכוח. אני מנסה לומר שההחלטה היא קשה, גם עבור מי שמחליט בסוף כן לקיים את הטקס. אין לי רצון להתווכח או להתנצח כי הנושא הזה ממילא כל כך טעון ובאיזשהו מקום, נדוש. אבל יש לי תחושה, בתור אמא נהדרת(לא מתביישת לתת לעצמי את הקומפלימנט)שמאד מודעת לגוף, לצרכים , לכיבוד הספייס של ילדיי...יש לי תחושה שמי שבחר שלא למול קצת עושה עוול לאילו שכן. כל הדיבורים על שלמות הגוף, וכמה הילד שלא נימול הוא שלם יותר...
נובאמת...
אפשר גם לבחור למול מתוך מודעות...חשבתם על זה?

לי יש זכרון מלפני גיל שנה. כתבתי על זה פעם -- נדמה לי בדף זיכרון ילדות.
בכל אופן, יש ראיות ברורות לכך שהטיפול שתינוקות מקבלים בשנה הראשונה לחייהם משפיע מאוד על התפתחותם אחר-כך גם אם הם לא זוכרים כלום. אני מציעה לך לעשות חיפוש על המלים attachment disorder למשל, בשביל להתחיל להבין על מה מדובר.

יש לי תחושה שמי שבחר שלא למול קצת עושה עוול לאילו שכן. כל הדיבורים על שלמות הגוף, וכמה הילד שלא נימול הוא שלם יותר...
פלונית אלמונית יקרה, מראש אני מבקשת את סליחתך על הציניות, פשוט צלילי הטיעון הזה כ"כ מוכרים לי מדיונים על הנקה/לא הנקה... "תפסיקו לנפנף בהנקה הזאת שלכן, מה זה עושה לאלה שלא הניקו"... ושוב אני אחזור על המטפורה השחוקה שלי ואנסח מחדש את הטיעון שלך:
"יש לי תחושה שמי שבחר שלא לעשן קצת עושה עוול לאילו שכן. כל הדיבורים על בריאות הגוף, וכמה הילד שלא נחשף לעישון יותר מוגן מפני סרטן..."
לא אוֹכל. כל אחד עושה את הבחירות וההחלטות שלו. הדיונים כאן הביאו ומביאים אנשים לכדי שינוי עמדתם, או לכדי חיזוקה. אפשר להציג את העמדה בלי לתקוף אחרים שבוחרים אחרת. הפרשנות וההיעלבות הם בתחום הקורא, לא הכותב.
אפשר גם לבחור למול מתוך מודעות...חשבתם על זה?
האמת? כן, באופן אישי, חשבתי על זה. אפילו עשיתי את זה. ועדיין אני מהתומכות הקבועות באלה שלא מלים.

מה לעשות, ילד שלא נימול, גופו, ואולי גם נפשו, שלמים יותר. לא פצעו אותם.
זו בדיוק הסיבה שהביאה אותי להחלטה הזו - לא כי מי שנימול הוא פגוע לנצח (אם כי, כיוון שלא ניתן לבודד את המעשה הזה משאר החיים, גם לא ניתן לזהות מהי בדיוק הפגיעה, אם קיימת. בכל מקרה בני הנימול, הוא ילד רגיל לגמרי, ולא מרגישים עליו פגיעה (למעט, אולי פגיעה פיזית כלשהי, שאנחנו מבררים כרגע), אלא כי אני לא רואה סיבה טובה לפגיעה הזו בגוף, אפילו אם אין לה השפעה על הנפש (וכאמור, יש בכך ספק). אני לא מוצאת יתרונות, ונראה לי שברירת המחדל צריכה להיות לשמור על הגוף שלם.
קשה לי לעשות עוול למי שכן בוחר למול - כי גם אני הייתי שם. ההבדל: בחרתי (כשהעמידו אותי לקיר ואיימו עלי...) לבחון את הדברים, והגעתי למסקנה אחרת מאשר בפעם הראשונה. מי שמגיע למסקנה למול מתוך מודעות - יפה מאד (אם כי, למעט האמונה הדתית, אני לא מצליחה למצוא טיעונים בכיוון ההוא). הבעיה היא שרובנו הגדול, מלים מתוך אינרציה. מתוך כך שזה ברור מאליו, ומתוך ידע חלקי, שגוי ומלא מיתוסים. ולא מתוך שיקול דעת אמיתי שבודק יתרונות, חסרונות, רגשות.כיוון שזו פעולה שנעשית על אדם אחר, אני חושבת שצריך לנקוט משנה זהירות בהחלטה, ולא לבצע אותה כי ככה (אם כי כאמור, גם אני עשיתי את זה, בעבר).

"מעדיפה לא לעשות מעשה שאני לא יכולה להצדיק" (ואני מכבד את זה) שונה מהותית מ"לא עושה מעשה אכזרי המטיל מום בתינוק חסר ישע" כמו שעלה בדברי כמה מן המתנגדים
אני מסכימה ואני לא מאשימה את המלים (ובכללם אותי עצמי) באכזריות.
עם זאת, לי עצמי, בשיקולי לבני הבאים שכפי הנראה יהיו שלמים, האכזריות שבמילה בהחלט מהווה שיקול. כשנולד בני לקח לי נצח (שבועיים? שלושה? תהליך מתמשך) להבין את האחריות שנפלה עלי, להתחבר. בימים הראשונים אחרי הלידה חשבתי הרבה יותר על עצמי מאשר עליו וזה גרם לי לעשות החלטות מהראש, בלי רגש. כואבת המילה? אז נרדים ונעשה כל שאפשר להקל על הסבל. מעבר לזה - אין מה לעשות.
היום אני מחוברת כמו שאיני מחוברת לאף דבר אחר בחיי. הרגש לא נותן להתעלם מהאכזריות.

שליחה על ידי יאיר* » 30 מרץ 2003, 01:46

בלי להיכנס בכלל לשאלות הבעד והנגד - יש מסה יפה של אריאל הירשפלד בספר רשימות כל מקום, על ברית מילה. נראה לי שהוא נוגע בנקודות שהן קצת יותר רלבאנטיות (לפחות לי) מאשר הסבריו של הרמב"ם וכו'.
שוב - בכלל לא על מנת לשכנע. סתם הרחבת אופקים.

כל פעם אני תמהה על עניין הסימון
אומרים לנו שהמילה מסמנת יהודים,
וזאת למרות שמלים גם מוסלמים ונוצרים
ועוד אסוציאציה היא ה"טלאי צהוב" למה בעצם לסמן יהודים, כחלק מאיזו תורה גזענית?
ואיפה הסובלימציה?, הרי בימינו שיש תעודות זהות ואינפורמציה ריכוזית של המדינה על יילודיה לא באמת צריך לסמן אותנו פיזית (כמו את העדרים) אפשר פשוט להרשם במשרד הפנים.
אני מדמיינת שאפשר למי שרוצה לכרות ברית בין בניו הזכרים לאלוהים למצוא נוסח חדש לטקס שיכיל את הכוונה והטקסטים ללא החיתוך.
ומה הענין השוביניסטי הזה של רק בנים ? זה לא קצת מיושן בימנו שיש רבניות מכהנות? איפה מילה רפורמית שוויונית?

"מאז שעשיתי ברית מילה, אני מרגיש שעכשיו אני יהודי שלם, גם אם זה נעשה באיחור של 82 שנה"www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2649838,00.html

בגיל שמונים ושתים?
מבריק!
זה גם נותן תשובה מצויינת לממצאים שברית מילה פוגעת בתפקוד: לעשות את הברית כש(רוב) התפקוד כבר מאחוריו...

שאלה: כאשר ש"ס טבעו את הססמא "להחזיר עטרה ליושנה" - למה הם בדיוק התכוונו?

גם אני אסכים שבני ימול את עצמו בגיל 82.
בדומה לאברהם אבינו.

אני אסכים שבני ימול את עצמו גם הרבה קודם - אם זו תהיה החלטתו (אפילו אם אני לא אוהב אותה).

ראיתם את התגובות? אהבתי את "להשלים את החסר?! להחסיר את השלם!"

ואני אהבתי את תגובה 10 - "גברים עושים דברים מטופשים בשביל נשים".

שליחה על ידי שרון* » 28 יוני 2003, 23:12

"אם יש ה' בעולם, הוא בודאי יסלח לבן תמותה פשוט על שאינו יכול להרשות את 'התערבות' בני האדם ביצירה שלמה שהוא עצמו יצר".

רום/עדן נולד בשעה טובה אתמול בבוקר,יתברך שם השם.
אדם נאור אמר פעם שלהיות פשוט רגיל זה אמנות החיים...
מציאותי ומשפחתי היא כאן בארץ ישראל.

עכשיו האקט סותר את ליבי והגיוני, ברצוני לשמוע עצה,האם לחתוך...

מזל טוב!
עשה מה שלבך חפץ. לא זוכרת מאיפה הציטוט הזה, אבל הוא נשמע לי חכם.}

שליחה על ידי שרון* » 04 יולי 2003, 00:00

ליבי חפץ בשלמות...

רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחשבן.אנת הוא עלאה על כל עלאין
סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיסה בך כלל.}

ואז מה? פשוט מתמסרים למקום שבו המחשבה לא תופסת?
אני יכול להבין את זה. אני יכול אפילו להזדהות. לפעמים. אבל אני קורא את מה שכתבת לפני פחות משעתיים - וזה נשמע לי אחר.
אני לא חושב שאני יכול לייעץ לך. אני לא חושב שמישהו יכול.
אני כן חושב שצריך מחשבה עמוקה.
מחשבה עמוקה גם על המקום שהמחשבה לא תופסת. ועל ההחלטה לבחור במקום הזה.}

כשזה קרה לא חשבתי, פשוט נהניתי...

אולי יש כירורג/מוהל (אני מודע שכתבתי כתבתי בה') שמסוגל להקיז טיפת דם בודדה}

עשה מה שלבך חפץ.
זה מתוך הסיפור שאינו נגמר.}

חפש ב brit]רופאים מוהלים mila[/po]/brit mila.html#doctors בדף brit]ברית מילה mila[/po]/brit mila.html של אתר חופש

לא הבנתי למה להקיז טיפה בודדה דווקא?
אני בכל אופן לא הייתי סומכת על המוהל... הוא בטוח שהוא עושה מצווה לתינוק בכך שהוא (פועל בניגוד לדעת ההורים ו) מסיר את כל העורלה "כמו שצריך".
אין חצי ברית מילה לדעתי. למעט במקרים של תקלות )-:

הברית של ימינו אינה הברית של תקופת התנך.
הברית של התנך כללה רק פעולה אחת: מילה.
אז, בתקופת השלטון היווני (כמדומני) היו יהודים שהתביישו במילתם, ו- כדברי המקורות - "משכו את מילתם", כלומר, משכו את העורלה חזרה.

אז הנהיגו רבנים את הפעולה השניה - הפריעה. זו פעולה אשר מונעת את משיכת המילה.
יכול להיות שהמילה לבדה היא פחות קשה.

אשר לטיפת דם - כאשר נולד ילד נימול (זה לא כל כך נדיר), אז חוץ מזה שיש דתיים שמאד מתרגשים מזה ורואים בזה סימן (שוב) לבוא המשיח, גם עושים לו טקס שבו רק מקיזים קצת דם מהאבר.

עודד, תודה על ההסבר. לא הבנתי ששרון סיני הוא דתי וגם לא ידעתי שהתינוק נולד נימול.
לדעתי (החילונית) אין כל קשר לביאת המשיח. מאז ומתמיד נולדו תינוקות נימולים לעיתים. או נימולים חלקית או נימולים חלקית עם עורלה שסועה ומיקום לא נכון של קצה צינור השתן.
יש המון סוגים של מומים מולדים באיבר הפין. חוסר בעורלה הוא אחד מהם.
אבל בכל זאת אני שמחה שזה משמח מישהו (-: ושזה חוסך לתינוק שהיו מלים אותו אלמלא זאת - את ברית המילה.

שלום אורית
אינני דתי, יש בי אמון ביהוה, אני רגוע (בד"כ) ואוהב את החיים.
התינוק לא נולד נימול, יעבור ברית מילה כרצון אימו וגורלו ובכלל
משיח כבר בא, הוא לא מפסיק לבוא, הוא כרגע בתוכך, סביבך, בכל מקום...

שרון עכשיו הבנתי ממש הכל (-;
כל הכבוד על האופטימיות בקשר למשיח
ומזל טוב להולדת

בקרוב, בעזרת השם, יוולד לנו בן.
קראנו המון בנושא ולאחר מחשבות רבות אנחנו רוצים להשאיר אותו שלם, כמו שברא אותו הטבע.
מחשבה אחת בכל זאת קצת מעסיקה את מוחותינו והיא האם בנות המין היפה לא יירתעו ממנו כשיגדל ולא ירצו לשכב איתו.
יש אסוציאציה של פין ערל המזכירה גוי ויש לנו חשש שתהיה לו בעייה במציאת בת זוג.
(כבר חושבים על זיווג...).

האם בנות המין היפה לא יירתעו ממנו כשיגדל ולא ירצו לשכב איתו.
כן, שמעתי את הדאגה הזאת מאמא שלי, אחותי, הגיסה של אחותי, בנות דוד של בעלי ועוד.
אמרתי לבעלי כך:
ואם מישהי לא תרצה לשכב איתו בגלל צורת האוזניים שלו? או בגלל שהתוסיק שלו לא מוצא חן בעיניה?
אותו הכלל חל על כל פרט כזה:
מי שתאהב אותו - תאהב אותו.
מי שתרתע - לזרוק מייד.
דווקא נראה לי אחלה שיש עוד מבחן להעביר בו את הכלות המיועדות (אומרת החמות לעתיד...).
ובנימה פחות בוטה וחריפה:
מדיווחים של לא נימולים בני עשרה בארץ - מסתבר שהתגובה שקיבלו מהמין השני היתה הפוכה...

על מה אתם שחים?!
אני חושבת שאני אישית הייתי נרתעת אם היה מזדמן לי לשכב עם בן-עורלה. אולי זו גישה פרימיטיבית? יכול להיות.

פלונים,

האם בנות המין היפה לא יירתעו ממנו כשיגדל ולא יירצו לשכב איתו

לפי דעת ההלכה (רב הונא במקרה זה) - להיפך. אני מצטט מ he]המאמר של הדעת אמת על ברית המילה brit mila[/po].html:

בסיפור האונס של דינה בת יעקב (בראשית פרק לד') אמרו חז"ל על דינה שנבעלה לשכם בן חמור, אשר כמובן לא היה נימול, כי מרוב הנאתה במשגל עם ערל היו צריכים אחיה של דינה, שמעון ולוי, לקחת אותה ממנו בכוח... בבראשית רבה (וילנא) פרשה פ אות יא: " 'ויקחו את דינה' (בראשית לד כו) ר' יודן אמר: גוררין בה ויוצאין, אמר רב הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש".

ואווו בילבלתן אותי כהוגן!!!
אני לא דתייה, אבל באה מבית מסורתי, וברית מילה הוא דבר שתמיד היה שם...
נכנסתי לדף הזה כדי לברר על הדרך הכי פחות טראומתית למול את בני שעומד להוולד בבית בחודש הקרוב,
כי אולם ארועים והמוני אדם לא נראו לי, וגם לגבי מילה בבי"ח אני לא בטוחה, אם כי יתכן ששם התינוק בהרדמה כלשהי ולא מרגיש כלום...
עכשיו אני מרגישה פושעת איומה על כך שאני מתכוונת למול את בני.
המסורת חשובה לי, ולמשפחה שלי במיוחד, וגם הטכס היהודי חשוב, אני גם לא רוצה להעמיד אותו בעתיד בפני ההתמודדות עם רוב נימול מבחינה חברתית.
בעלי עבר את זה כשעלה לארץ בגיל 15 מרוסיה ולבסוף החליט לעשות ברית בבי"ח. וזה היה כואב... הוא מבחינתו היה מעדיף שזה היה כשהיה תינוק.
אז עכשיו אני ממש לא יודעת מה לעשות
האם יש כאן גם מישהי/ו שיכול/ה לספר לי על הצד השני, על ברית לא טראומתית? איך עוברים את זה בשלום???
????

לא טראומטי בשבילך או בשביל הילד? בשבילו זה כנראה יהיה טראומטי בכל מקרה, בדיוק כמו שזה היה לבעלך.

לא יכולה לספר על ברית לא טראומתית, כי אני לא יכולה לדעת (בני הבכור עבר ברית בהרדמה בבי"ח), אבל רוצה קצת להגיב על הטיעונים שלך.

המסורת והטכס היהודי חשובים - ניתן לעשות "ברית מילים", ללא חיתוך. דיאנה תוכל לתת לך יותר פרטים אם זה מעניין אותך. ניתן לשמור על מסורות רבות, ולא להתמקד דווקא בחיתוך.

ולמשפחה שלי במיוחד
עם כל הכבוד - זה הילד שלך. אם אני צריכה להעמיד אחד מול השני (וזה לא חייב להיות כך, אבל גם אם כן) את שמחת ההורים שלי, או טובת ילדי - טובת ילדי לוקחת בגדול. מעבר לכך, הם לא צריכים להסכים, רק לקבל אתכם, וזה, יש משפחות רבות שעושות מיד, או לאחר זמן (כשהם מבינים שמוטב נכד עם פין שלם, על אי-נכד מבחינתם).

אני גם לא רוצה להעמיד אותו בעתיד בפני ההתמודדות עם רוב נימול מבחינה חברתית.
טוב, על כך נשפכו מילים רבות מאד, למשל, בדף מדור בלי ברית מילה, בפורום בתפוז, ובמאמר של חנוך בן ימי - שאלון לנערים שלמים (ניתן למצוא במאמרים של הפורום בתפוז).

הוא מבחינתו היה מעדיף שזה היה כשהיה תינוק
עובדתית, בגיל מבוגר, הניתוח יותר קל (לא צריך לבצע פריעה כיוון שהעורלה כבר נפרדה), פחות סיכונים (אפילו ההרדמה פחות מסוכנת מאשר לתינוק פצפון) ובעיקר - נעשית מתוך בחירה של האדם עצמו, ולכן אינה גרועה יותר מכל ניתוח פלסטי (=ניתוח שלא למטרה רפואית).
כתינוק, אמנם אין זכרון מודע, אבל, כפי שכבר כתבה יונת, זה לא אומר שאין השפעה. התינוק לא מבין מה נעשה, וזו כבר סיבה שיהיה לו הרבה יותר כואב (אין הכנה).

עכשיו אני מרגישה פושעת איומה על כך שאני מתכוונת למול את בני
אני לא חושבת שאת פושעת. אני חושבת שכן כדאי לך לבחון את הדברים היטב (אם אין מספיק זמן, אפשר לדחות את הברית, ולא לעשות דברים בלחץ. ברית היא בלתי הפיכה, ואין שום בעיה הלכתית או אחרת עם ברית שבוצעה "באיחור") ולבחור האם לבצע מילה או לא - ולא בגלל ש ברית מילה הוא דבר שתמיד היה שם

אני באה מבית לא דתי, אבל גם אצלינו ברית מילה היא דבר שתמיד היה שם , עד שיום אחד נתקלתי בחוברת "אף-מילה".

אני גם לא רוצה להעמיד אותו בעתיד בפני ההתמודדות עם רוב נימול מבחינה חברתית.
בחופש היינו עם עוד כמה משפחות בים, והיו שם הרבה ילדים, ברובם הגדול לא נימולים! כאן בארץ ישראל! היה ילד נימול אחד והוא היה יוצא הדופן!

עכשיו אני מרגישה פושעת איומה
קושי ההחלטה עשוי רק מכך שאנו חיים בזמן שמותר לשאול שאלות ולפקפק במסורת.
האם כל האמהות שמלו את בניהן עד היום הן פושעות איומות?
האם כל הילדים שנימולו הם ילדים אומללים?
חשוב שנהיה מסוגלים לשקול את האפשרות, אבל חשוב עוד יותר שנהיה מסוגלים לחיות בשלום עם ההחלטות שלנו.

אחת הבדיקות שלי לגבי תחושתי היתה לשאול אמהות שמלו את ילדיהן איך הן הרגישו בזמן המילה.

חשוב שתהיה לנו האפשרות לשקול אם למול או לא, אבל בשורה התחתונה - הצ'ופצ'יק הקטן הזה, בונים עליו תילי תילים, ואפילו נהרגים עליו.
עזבו! כן חותכים, לא חותכים, - זה לא עד כדי כך חשוב!
מי שרוצה לחתוך שיחתוך מי שרוצה להשאיר שישאיר. העיקר נמצא במקום אחר לגמרי.

תודה על התגובות
עדיין מעכלת ובודקת...
אני רק מתחילה לתפוס כמה קשה הולכת להיות הורות, לקבל החלטות עבור מישהו אחר...
אך...
אבל בטוח שנעשה טעויות עם כל הכוונות הטובות, אז אולי באמת עדיף להרגע ועם פחות נקיפות מצפון ועם כל האהבה שיש לי כבר כלפי הייצור הזה שעוד לא נולד.. לזרום....
באהבה...

לכל המתעניינים בנושא ברית מילה רצוי לנסות ולהשיג ספר שניקרא החיתוכים באברי המין והציביליזציה
ישן אבל מדהים.

שליחה על ידי Kufrin* » 28 מאי 2004, 10:02

נקודות....

לגבי קביעה בסגנון "כפיה על הילד". כל ניסיון לטעון כאילו מבצעים או לא מבצעים פעולה מסויימת כדי לא לכפות על הילד טומנת בתוכה הנחה מסויימת כאילו אנו לא כופים מידי רגע מליוני דברים על ילדינו. באופן מוזר רוב ילדי המתנחלים חשבו והגיעו מדעתם החופשית שרצונם להיות מתנחלים ורוב ילדי השמאל ממשיכים מדעתם החופשית, לתקוף את בעלי הדעה החופשית מהצד השני.
אדם שאינו מעוניין לכפות דבר על ילדו, צריך בכל פעם שהוא מדבר איתו, או עושה מעשה לידו, לעשות גם את ההפך

.
מכיוון שאדם אינו יכול לחנך ללא כפיית דעה, מחוייבותו היא להיות נאמן לעמדתו ולהנחילה במלואה תוך בחינה תמידית של משמעות עמדתו והבנת השלכותיה. כמובן שלהיות נאמן לעמדה מחייב גם על כל הסתעיפויותיה.

אמשיך..

אדם המקבל את האמונה ב"תורה מן השמים" כמובן שמחוייב לבצע ברית מילה, דבר הכתוב במפורש בתורה. כל דיון על משמעות וכיו"ב אינו אלא קישוט חמוד. לאחר ההבנה שברית מילה היא חיוב מוחלט הוא צריך להחליט האם הוא גדול מנתחי הטקסט התנכי_. רק אם הוא יודע בברור שאכן הוא _מספר אחד בניתוח הטקסט רשאי הוא לפסוק לעצמו מה היא הברית. אחרת, ממחוייבותו לאתר את הבקיא ביותר בהבנת המכלול התנכי ולקבל את פרשנותו למושג ברית.
אני לא חושב שנמצא כאן אפילו אחד היכול לטעון שהוא מבין בטקסט יותר מחכמי התלמוד, שהוא השקיע בהבנת התורה אפילו עשירית מהרמבם ועוד אלפי החכמים במסורת היהודית. כך שניתוח מתמטי קר מחייב את מי שמקבל את ההנחה שמקור התורה הוא אלוקי, לבצע את הברית בדרך 'המקובלת'. אם כל הכבוד ניסיונות המתחדשים באופן תדיר לתת פרשנויות חדשות לטקסט, אין הם עומדות באף מבחן, לא הטקסטואלי, לא האמוני ולא ההיסטורי. ניתן לפרט בנקודה האחרונה אך לא זה הדיון כאן.

אדם שאינו מקבל את הטענה במקורו האלוקי של התורה, מחוייב לנתח לעצמו את השקפת חייו ולברר את השלחותיה במלואם. נושא ברית המילה אינו אלא סעיף קטן מתוך מכלול שלם שהוא צריך לברר לעצמו. ניסיון מצידו לשכנע אחר בחשיבות קיום או אי קיום הברית, ללא הצגת עיקרי אמונתו, והאופן בו נושא הברית נגזר ממנו, אינו יכול להיבחן בצורה אמיתית.

לכן כל דיון בין הצדדים שאינו יורד לשורש האמונות הוא ניסיון עקר, בו או שכל אחד משכנע את עצמו, או שבונה השקפת עולם הבנויה מרסיסים ואינה אמיתית ולכן לא תוכל לעמוד במבחן המציאות.

הניתוח שביצעתי כאן, לדעתי, יכול להיות מועתק לכל פורום ולכל דיון. נושא ברית המילה אינו אלא עוד נגזרת אחת הקיימת במכלול שלם.

נקודה לחלוטין לא קשורה, את בני מל מנתח עיניים מפורסם מבאר שבע, מכיוון שאני ממש רציתי לשלם קיבלתי ממנו המלצה על עמותה מסויימת, שלדעתו ראוי לתרום לה.

הגיגים מטופשים...

לאחר שהוכח שגם צמחים מרגישים כאב, האם צמחוניים מטעמים הומאניים לא צרכים להפסיק גם אכילת ירק?
לדתיים שנהנים להשמיץ את תרבותינו הקלוקלת, עוד לא שמעתי נימוק להחזקת טלויזיה!
לדוסים החושבים שהעיקר הוא לימוד תורה וזהו, האם אתם באמת מוותרים על כל הפינוקים האחרים בעולם?
למעוניינים פתור בעיה דמוגרפית על ידי הפרדה, האם היא לא צריכה להיות מלאה, כולל כווווווווווווולם?

ישנם עוד מליון הגיגים, חלקם אמיתיים וחלקם סתם דמגוגיים, אז באמת אל תרגישו צורך להגיב עליהם.

שליחה על ידי רונן* » 06 יוני 2004, 14:27

ברית המילים של רונן

שהוריך יכפו עליך מהלך במסווה של בחירה ושלימות
שתצליח לעצבן את המשפחה החברים ושאר אנשים שאתה אפילו לא יודע למלמל
שתמיד יצחקו עליך אחרים
שתמיד תחשוב שכועס עליך היושב במרומים
שבגיל 13 תעשה ברית אבל אז זה באמת יהיה כואב
שתהיה אינדבידואל אבל לא באמת חלק מעמך
וחוץ מזה שיהיה לך רק טוב

רונן, מדבריך עולה שאתה מרגיש שונה ודחוי וצר לי על כך,
כולי תקווה כי תמצא את מקומך.
אנחנו אוהבים אותך

שליחה על ידי רונן* » 17 יוני 2004, 23:18

נהר שליט היקר
ההיפך הוא הנכון
ואני מקווה שגם ילדיך לעתיד או בהווה
לא ירגישו דחויים ושונים
ודרך אגב
אתה משליך עלי את תחושותיך ומחשבותיך
על המהלך שבו כרגע אתה מאמין כנכון
כולי תקווה שתברר ותבין שיש דברים שחובה לחדש
ולערער וישנם דברים שהם סוד קיומנו, וגם אם זה
בשבילך רק במישור החברתי .
ודברים אלו חובתך לשמור, לא בגלל שאני אמרתי
לא בגלל שאחרים אמרו ,אלא מכיוון שבתוכך אתה יודע
שככה דברים צריכים להיות .
האם היית מערער את מחויבות הנישואים ומוסד הנישואים
לטובת אהבה חופשית וליברלית?
ידידי אני מלא אהבה לך ואפילו לכל האנשים שאינני מכיר
ותתייחס לתגובתי כאהבה שדואגת ומציבה גבולות להשקפותיך החופשיות
ואל תרגיש מאויים לא באתי לשלול את מחשבותיך אלא את מסקנותיך
ובנתיים כל טוב

אהמ אהמ - נהר שליט היא את ולא אתה... סתם לא קשור לתוכן, רק לידע.

תודה לאביב על ההברה.
רונן, כל טוב ותודה על האיכפתיות העולה מדבריך.
שנהיה כולנו ילדים של החיים

שהוריך יכפו עליך מהלך במסווה של בחירה ושלימות
המשפט הזה מתאים מאוד למי שמבצע בילדו ברית מילה. מהלך במסווה של בחירה. נכון.

כולי תקווה שתברר ותבין שיש דברים שחובה לחדש ולערער וישנם דברים שהם סוד קיומנו

שבתוכך אתה יודע שככה דברים צריכים להיות .

גם אני חשבתי בדיוק את אותן מחשבות כמו אלה שלך.
אבל אצלי המסקנה שונה משלך.
יש דברים שחובה לחדש ולערער. בתוכי אני יודעת שככה דברים צריכים להיות.

שבגיל 13 תעשה ברית אבל אז זה באמת יהיה כואב
חבל שיש אנשים שעדיין לא יודעים שתינוקות מרגישים כאב.
בגיל 13, מי שרוצה להימול, סובל אותו הכאב כמו תינוק - אבל הוא יכול לבטא אותו במלים, בניגוד לתינוק.
ואגב, זה הרבה פחות מסוכן בגיל 13, מסיבות שפורטו בדפים אחרים.

וגם הרבה פחות כואב, כי לא צריך לבצע את פעולת הפריעה, שזה החלק הכי כואב במילה.

שליחה על ידי זהר* » 20 יוני 2004, 14:51

שלום לכל באי הפורום
אני סטודנטית לתואר שני במשפטים ושואפת לכתוב עבודה סמינריונית (במסגרת סמינר שנושאו הכללי רב תרבותיות ושוויון) על מילת נשים, מילת גברים, השוני והדמיון בפרקטיקה והשוני בהתייחסות וב"לגיטימיות". למותר לציין שלגישתי אני אין הבדל ממשי ואני בעיקר רוצה לצאת נגד העובדה שכולנו מזדעזעים כ"כ ממילת נשים ויוצאים נגדה בשעה שמילת בנים נותרת מקובלת בקרב הציבור הרחב ואך מתי מעט שואלים את עצמם שאלות בנדון. נראה לי שכולכם כאן חרשתם את הנושא לעומקו ולרוחבו, ואשמח אם תוכלו לשלוח לי כל חומר שמצוי בידיכן/כם - לא את החומר באתרי אף מילה ומילה רעה, עם זאת, אליהם הגעתי בעצמי.
כמובן שבבוא היום כשאסיים עם העבודה אשמח להציגה באתר.
המון תודה מראש
זהר

שליחה על ידי פופו* » 20 יוני 2004, 20:41

מאמר גדול ומקיף באנגלית מאת ד"ר סאמי אל-זיב, חוקר פלסטיני ומומחה לחוק ערבי ואיסלאמי , שכתב ספר מקיף על מילת גברים ונשים. http://www.lpj.org/Nonviolence/Sami/art ... s/myth.htm
הקישור הבא מביא את סיכום האירוח שלו בפורום בתפוז.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... 02&[po]art id[/po]=45

ממליצה לך גם להכנס לאתר בתפוז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... asp?id=202

בהצלחה, אני אישית הייתי שמחה מאוד לקרוא עבודה כזו בעברית.

הי זהר, בנוסף למה שפופו כתבה, משתתפת בפורום בתפוז עו"ד בכינוי "גלית מפעם" וגם היא עשתה עבודה סמינריונית בנושא קרוב - נדמה לי משהו כמו "האחריות ההורית". תוכלי לשאול אותה בפורום או במסר ואולי להעזר במה שהיא עשתה.
בהצלחה גם ממני.

אני בן 34 ,עליתי לפני 10שנים לארץ ועשו לי ברית שנה אחר כך.
אני חושב שגם למבוגרים זה אכזרי.ואפילו משפיל. מהלך הברית היה בחדר פתוח
בלי פרטיות,אחד מאנשי הצוות צילם את זה בוידיו למרות שלא רציתי
(גם לא דיברתי טוב עברית ) החיתוך עצמו כאב נורא ובזמן שבכיתי המוהל התחיל
לשיר לעולים שחיכו לתורם לעשות ברית. יש לי היום ילד שלא עבר ברית
כי אני חושב שזה משפיל ומיותר ואנו צריכים לחיות בשלום עם הגוף שלנו.
אני מצטער שלא התנגדתי אז .

תודה על השיתוף

תודה, לא ידעתי אם אני צריך לספר כי זה הביך אותי הרבה זמן
אבל לפחות שיהיו פחות מקרים כאלו .

תודה רבה, מיכאל.

טוב שחלק מהציבור בארץ מתחיל להבין את המשמעויות של זה.
אומנם חלק מאוד קטן מאוד אבל...לאט לאט.
המוהלים אומנם עושים זאת בגלל האמונות שהם גדלו עליהם אבל זה לא דבר
שמתאים לפי דעתי לתקופה שלנו. דיברתי אם הורים בגילי והרבה פוחדים
מזה וגם לתינוק זה טראומה וגם לאנשים שעוברים את זה שהם ילדים או מבוגרים.
ואצלם(גם אצלי) המצב גרוע כי מאוד מתבישים לדבר על זה ואפילו מתבישים בעצמם.
זה קשה, לא רק שאתה בארץ חדשה...זה לא מספיק. גם צריך לעבור את הדבר
המשפיל הזה למרות שאני לא כועס כי כנראה זה לא מתוך כוונות רעות.
בכל מקרה שמחתי למצוא את האתר ולדעת שיש עוד אנשים שחושבים כמוני.