עיצוב הכינוי

אנונימי

_{ראו גם: הסבר את הניק, ניקים שמבלבלים אותי}
_{וגם: דמותנו הוירטואלית מול זו הממשית}

שם-עט (או ניק, קיצור של nickname) הוא הכינוי שבו אדם בוחר להזדהות כשהוא כותב בפומבי.
בדף זה אפשר לדבר על שמות עט שאנשים בוחרים ועל משמעותם. אם אתם מתקשים למצוא לכם שם-עט מתאים, אתם מוזמנים להתייעץ כאן.

את לא הראשונה שבוחרת לכנות את עצמה עפ"י הייחוס שלה לבן/ בת שלה. פורומים רבים באינטרנט משופעים בניקים בסגנון "אמא של ...", "אביגיל של אביתר" וכד'.
זה כל פעם מפריע לי מחדש. לדעתי שם של בנאדם זה דבר משמעותי, בטח כשמדובר בשם שאדם בוחר לעצמו.
זה תמיד נראה לי סוג של ביטול עצמי. להתייחס לעצמך רק דרך פריזמה אחת.

או אולי כאן באתר היא מעדיפה להציג רק את הפן הזה של חייה?

ומה את אומרת על ניק כמו עדי יותם (המסעדה הניידת)? ו-שירי היפה לדעתך אומר כל מה שאפשר לומר על שירי? ומה יש לך לומר על יעל אבמ (אמא במשרה מלאה)?

<רועי שרון חושב ש-מיץ פטל זה נורא לא בריא>

הכל נכון, עולם הניקים מי ישורנו.
אבל בפורום שמתעסק כ"כ הרבה בהורות חשבתי לקיים דיון על התופעה שתארתי, ושבאופן אישי עושה לי משהו. אולי זה באג שלי אבל זה גם לא לגמרי תמים, כמו שאתה מציג את זה, רועי. באף אחד מהפורומים לא נתקלתי ב"אבא של....".
נדמה לי שהנושא שבאמת מעניין אותי הוא התבטלות עצמית של אימהות בפני הילד, אבל זה בטח לא לדף האישי של אמא של פצפונת

.

קשה מאוד להגדיר את עצמך בניק - ובכלל. אני כאן בניק שלי מגדירה את עצמי רק דרך ההנקה. אבל בעצם, מי אני אחרי שמקלפים את המקצוע, את אמא של, את אשתו של, את הזהות הלאומית? עוד לא הצלחתי למצוא הגדרה פנימית, שלא תלויה בגורמים חיצוניים. ואני מדברת על הגדרה, לא "סתם" השם. (סיימתי רייקי 1 ביום ב' האחרון, והמאסטר שאלה אותנו פחות או יותר את השאלה הזו - שלא ע"מ לקבל תשובה - ומאז עדיין לא מצאתי תשובה).

ואגב, כן ראיתי פה ושם "אבא של", אבל בכלל השתתפות אבות בפורומי הורים היא לא עסק שכיח.

אבל, אם אני זוכרת נכון, המסעדה נהיתה למסעדה בפורום הנקה, ומאז זה נשאר (מה שנקרא - נימוק היסטורי). מעולם לא ניסית להגדיר את עצמך כך.

ובפורום הורים התחלנו (בהתחלה גלשנו ביחד) בתור ההורים של... אבל זה יצא נורא ארוך (עם שני ילדים), ורק בגלל זה קיצרנו לשמות שלנו, ואח"כ, כשנשארתי מכורה לפורומים לבד, עברתי לשמי - אבל נראה לי בהחלט סביר שבפורומים בנושאי הורות (נכון שכאן מתעסקים בכל מיני נושאים, ובכל זאת נושאי ההורות הם מאד מרכזיים וחלק ניכר, אם לא רוב, המשתתפים הם הורים לילדים צעירים יחסית) ההגדרה שלנו תהיה דרך הילדים שלנו. זה לא בהכרח מעיד על כל החיים שלנו, אם כי מאז שנולדו הילדים שלי (וזה כבר שלוש וחצי שנים) אני בהחלט מרגישה שזה הדבר המשמעותי ביותר בחיים שלי (הילדים עצמם וההורות שלי) וזה ממלא אותי - הרבה יותר מהמקצוע שלי (או העבודה - ממנה פוטרתי) והרבה יותר מדברים אחרים שאני עושה. אני מתארת לעצמי שבשלב כלשהו דברים אחרים יחליפו את התחום הזה, או שאני אהפוך אותו למקצוע, אבל כרגע, כשקוראים לי אמא זה הכי כיף לי בעולם.

עדי יותם כתבה: עוד לא הצלחתי למצוא הגדרה פנימית, שלא תלויה בגורמים חיצוניים.
אולי כי אין. הגדרה, תיחום, יכולים לבוא רק מבחוץ. מבפנים ההפרדות האלה לא קיימות.

גילה, אני רק אוסיף שלפני שהייתי המסעדה הניידת בפורום הנקה, הייתי "הריונית"...
פורומים זה לא מייצג (למרות שגם בחיים כרגע אני מוגדרת לעצמי ולאחרים, רוב הזמן, כאמא של וכאמא מניקה) - היתה תקופה שבה חתמתי בשמי ואני מרגישה מאוד לא נוח עם החשיפה שזה גורר.

יש בחורה אחת בפארק שאני יודעת עליה פרטים אינטימיים רבים למדי (טיפולי פריון, הפלות וכד') אבל את שמה אינני יודעת רק את שם בנה. כך שבשבילי היא "אמא של ...". אגב, גם היא את שמי לא יודעת, בשבילה אני "אמא של ..." גם כן.
זה מוזר בעיני, אבל איכשהו לא מצאתי את הזמן והמקום להציג את עצמי בשמי ולשאול אותה לשמה.

אצלי בחירת השם הקשה ביותר היתה של איסתרא אבל אח"כ בפורמים השונים אני יכולה להיות מ.כוערת, דבק נגרים או כל מה שבא באותו רגע.

לדעתי זאת הזדמנות מצויינת לבחור שם אחר לחלוטין אבל שמבטא משהו אישי שלכם, כמו אצל ה עוגיה או המסעדה הניידת או הנסיכה הקסומה. ככה אפשר גם לשמור על הזהות, גם על הפרטיות, וגם על הייחודיות.

למה כולם כאן אמא-של ו-אבא-של אבל אין אף הבת-של ?

כי להיות אמא-של (אפילו של אינקובטור) הוא סטטוס של גאווה, של הישג. אני אם, therefore I am.

אבל להיות הבת-של? למה מה, לחיות בצל של ההורים שלי?! מה, אני לא בן אדם? (-;

כשאני אמא-של, כל מה שהן - מקסימות וחמודות ומצחיקות ושובבות ופיקחיות - משליך גם עלי.
כשאני הבת-של - כל מה שאני - מקסימה, פיקחית וכו' - מנוכס אוטומטית להורים שלי.

תראו את ג'ורג' W בוש ואת כל המאמצים שהוא עושה כדי להוכיח שהוא לא רק הבן-של.

אבל אם אנחנו מגדירות עצמנו דרך ילדינו, האם לא נמצא את עצמנו עוד 20-30 שנה אמהות פולניות נודניקיות שמתקשרות כל היום לילד לשמוע מה קורה אצלו? האם מרגע שאני אמא, זה כל מה שאני, אמא ? (או לפחות הדבר העיקרי?)

<הטקסט נכתב בלשון נקבה, אך מתייחס גם לגברים שמגדירים עצמם דרך הילדים שלהם....>

למה כולם כאן אמא=של? ו-אבא=של? אבל אין אף הבת=של?
כי רובנו, הילדים שלנו עוד לא כותבים פה (-;

האם לא נמצא את עצמנו עוד 20-30 שנה אמהות פולניות נודניקיות שמתקשרות כל היום לילד לשמוע מה קורה אצלו?

מה שלא יהיה - כן (-;

האם מרגע שאני אמא, זה כל מה שאני, אמא ?
עדיין אין לי פרספקטיבה של 20-30 שנה, אבל כרגע אני במערבולת של שתי קטנטנות שהצרכים שלהן, נכון לעכשיו, מעסיקים את רוב המשאבים הפיזיים והנפשיים שלי. אני מניחה שעוד 30 שנה הנזלת של הקטנה כבר לא תדיר שינה מעיני, ואם לבכורה עדיין יהיו התפרצויות זעם - הן לא יהיו כיוון שבחרתי לשים את הדיסק של ליאונרד כהן במקום שירי חנוכה.

מה קורה עם מי שהזהות שלו תלויה בשם שלו? מה הקשר בכלל בין הזהות שלנו לשם שלנו?

מה קורה עם מי שהזהות שלו תלויה בשם שלו?
כדאי לו לבחור שם שהוא מזדהה איתו...

מיכל יקירה, והאמת.
דחיינות כרונית .
אני בחרתי שם-עט, יענו ניק-ניים, שדומה לשם שלי- לכן, כשאני פוגשת אנשים מהאתר, הם כבר מקשרים...
כך נשארתי סמי- חשופה ,בעיקר כי לא בא לי שאנשים מחוץ לפורום יגיעו פתאום לשם המלא שלי ובכלל אני כותבת דברים מאד אישיים, אז יש סיבה להשאר קצת מוצנעת.
וכך יצא, שאני גם ממש מזדהה עם השם החדש, אוהבת אותו כמו דבש.
חשבתי על אלו שכותבים בשם מלא.
אפילו חשבתי- מה הם חושבים עלי, שאני כאילו מסתורית כזאת, ועוד חצי מסתורית-
מסתבר שבד"כ חוץ מאמיצים (ויפים) ממש, מי שכותב בשם מלא גם כותב פחות מהקרביים, דברים אישיים אך לא פרטיים.
בעצם גם את- מזוהת שם, אך לא לגמרי.

כל כמה זמן תוקף אותי חשק להחליף לכינוי. מן משהו מגניב כזה, כמו ה עוגיה או מיץ פטל.
אני חושבת וחושבת, אבל לא מוצאת!
יש לי כנראה בעיה בלהמציא שמות.
לשניים מהחתולים שלי קוראים סגול וירוק כי כל כך הרבה זמן לא מצאנו להם שם, שפנינו אליהם לפי צבע הקולר, ובסוף החלטנו להשאיר את השם (כי הם שחורים וזהים, והיה צריך לשים קולרים בצבעים שונים כדי לדעת מי זה מי. היום כמובן שאני מבדילה גם בלי קולר).
לבת שלי לא היה שם חודשיים וחצי...
טוב, אני אשאר ככה בינתיים.

הנה החלפתי

שמתם לב לטרנד חדש: מ ש, ג ש
מה זה?!?! איך נבדיל? איך נזכור מי זה מי?

איך נבדיל? איך נזכור מי זה מי?
נשים קולרים בצבעים שונים?

אני חייבת להתוודות שבין שם העט שלי כאן רוני בלוני לבין שמי האמיתי אין שום קשר.
אבל עם הזמן התאהבתי בשם רוני, יש לי גם בת דודה בשם המקסים הזה.
וגם לבתי הקטנה רציתי לקרוא רונה ובסוף בחרנו לה שם אחר.

והכינוי שלי על שם חתולתי-יקירתי, היצור הכי חשוב בחיי (ביחד עם אישי, הכלב ושני החתולים האחרים, כמובן)

משהו נחמד לספר:
כשרציתי להחליף את שמי באתר לניק ,שוחחתי עם יונת בטלפון .ואז היא שאלה אותי אז איך לקרוא לך?
בשניה זו בני שיחק לידי עם חולצה אדומה ועל תג מאחור היה כתוב "מיץ פטל".
וזה מה שיצא לי!!!!

איזה דף מקסים.
לי אין כינוי מענין באופן מיוחד אבל אני אוהבת אותו.

טרה רוסה! זה לא טרנד. זה אני ובעלי...

קטעים!!!

גם אני רוצה לשנות שם לכינוי.
כל הזמן מגיעים אלי אנשים שאומרים שהם מצאו אותי באתר "אמרת ככה, ואמרת ככה"
אני חושבת שמעט אנונימיות לא תזיק לי.
אבל אני לא בעינין של להתחבא. אולי למישהו יש רעיון שיכול להיות מבוסס על שמי רק באופן פחות מפורש?

אבן ברקת
גברת לוין

שלום, סליחה שאני מתפרצת לדיון ללא התייחסות אליו. חיפשתי דף מתאים לכתוב בו את שאלתי.
אני חדשה באתר. כשהתחלתי לכתוב רשמתי את שמי (באופן טבעי). ככל שאני גולשת יותר אני שמה לב שרובם בוחרים לעצמם ניק. תהיתי מדוע זה כך. האם אינכם חשים כי הניקים יוצרים דיסטנס מסויים? אולי זאת הכוונה?
אני מנסה להתחבר לקהילה הוירטואלית על מנת להפיג את הבדידות ולהקל על נטל ההתמודדות עם כל כך הרבה מחשבות ורגשות לא פתורים. הפנייה אל אדם אחר דרך שמו המלא מאפשרת לי להרגיש שאני בשיח אישי מחבר. הפנייה דרך הניק מעוררת אצלי את תחושת הניכור הוירטואלי. מעניין אותי איך אחרים מרגישים בקשר לזה. אשמח לתגובות, תודה.

נעמי, אני כתבתי בהתחלה בשמי האמיתי, אבל אחרי זמן מה הרגשתי שאני לא רוצה שכל מני קוראים מזדמנים יידעו מייד מי אני. לכן החלפתי לניק.
רבים פה מכירים אחד את השני גם לא מהעולם הוירטואלי, כי מגיעים למפגשים שובועיים או למפגשים השנתיים, ואז אני מרגישה שהניק הוא כמו כינוי חיבה. (חוץ מזה שבדרך כלל קל יותר להבדיל, לדעתי, בין הניקים לבין השמות האמיתיים, ואז אני מזהה ומשייכת יותר בקלות בין הכותב לבין מה שכתוב. ראי ניקים שמבלבלים אותי. יש כאן הרבה אורי, חגית, אורית וכו. אותי זה מבלבל במיוחד אם אין לי פרצוף לשייך לשם).

חברה של טום
(סוייר)?

בעיני הניק הרבה פעמים אישי יותר מהשם הרגיל. זה בלט לי במיוחד כש-עדי יותם פתאום החליפה את הניק לשם הרגיל שלה. הרבה פעמים הניק דווקא חושף משהו מאוד אישי, או מבטא משהו משמעותי, כשהשם הרגיל הוא רק... נו, רגיל.

מה עושים כשמישהו אחר בלי משים מגיע לאתר וכותב בניק שבחרת לעצמך?
איך מונעים זאת?
מישהי בשם נבט הרחיבה את שמה לנבט חיטה והיא כלל לא אני.

פשוט מאוד מעירים לה. רוב הסיכויים שלא זה לא יקרה עוד פעמים רבות.
"נבט חיטה יקרה, הכינוי בו בחרת כבר תפוס פה באתר. על מנת למנוע בלבול ביניכן, אנא בחרי שם אחר. אם את זקוקה בעזרה בהחלפת השם, נשמח לעזור"

איפה זה קרה?

ואולי כדאי להוסיף לדף דברים שלא מקובל לעשות באתר, בקשה להימנע משימוש בניק של משתמש קיים?

אני חושבת שמי שעושה את זה פשוט לא מודע.

ואולי כדאי להוסיף לדף דברים שלא מקובל לעשות באתר, בקשה להימנע משימוש בניק של משתמש קיים?
נראה לי מיותר. כמעט תמיד זה קורה בתום לב, מתוך חוסר ידיעה של "המתחזה" שהוא כותב תחת ניק של מישהו אחר. מי שחדש ולא מכיר את הממשק לא יכול לדעת שאם אין לו סימן שאלה אחרי השם זה אומר שהוא כותב בניק "תפוס"...

בכל אופן תודה

הדבר הובהר ותוקן.
וזה באמת קרה בתום לב- דבר שהבנתי מראשיתו.
חן חן על התשובות ועל תשומת הלב. @}

צודקות.
חשבתי על משהו ברוח סעיף 4 בתקנון הזה אבל כאן זה באמת לא נחוץ במיוחד.

נורא משעשע לקרוא את הדיון מראשיתו ולראות איך כל משתתף מתייחס ומסביר על הכינוי שלו - כלומר הכינוי שהיה לו כנראה פעם כשכתב את ההודעה לפני אי-אלו שנים, ואילו כרגע מתנוסס בראש ההודעה הכינוי העדכני שלו שהוחלף אוטומטית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה לשנות את הניק