בלי חיתולים התחלה מאוחרת

אנונימי

קראתי את כל התכתובות וזה ממש מרשים, ועושה חשק לתינוק נוסף כדי לעשות זאת מהתחלה. דרור בן שנה וחודשיים, מדי פעם עם חיתולי בד ורוב הזמן עם האגיס (פיכס). בעקבות הקריאה התחלתי לקחת אותו לפיפי כשהוא מתעורר או כשנראה לי שצריך, אם יש לי פנאי כמובן (אין הרבה). כשזה עובד זה מאד מרגש. זה מדהים. יש לי שאלות ותהיתי אם תהיה למישהי עצה בשבילי:

הרבה פעמים הוא עושה פיפי בהמשכים. כלומר, לא משחרר הכל בנאגלה אחת, אלא כמה טיפות ואחרי כמה שניות עוד שפריץ וכו'. האם זה חלק מהחינוך של החיתול החד פעמי ועם הזמן הוא ילמד אחרת?
הוא אוהב לעשות קקי בעמידה, וכל פעם כשאני קולטת אותו עושה ומתערבת לו, כלומר אומרת לו בוא נעשה קקי בכיור או משהו כזה אז הוא ממש מתעצבן ואני מרגישה שאני סתם מפריעה לו. מה עושים?

אני לא מנוסה כלל,
אבל אולי אמבטיה הוא מקום נוח לקקי - ניתן לעמוד שם.
הקטע, בעצם, הוא לזהות לפני הקקי, ולא להפריע באמצע. בפעמים הבודדות בהן הילדים היו ללא חיתול, והתחילו לעשות קקי, המעבר למקום אחר פשוט הפסיק את הקקי. (סליחה על הציוריות, אבל - תעמידי עצמך במקום הילד).

סיפור-
דניאל בן השנה וחצי (שעדיין עטוף בחיתול...) ואיל אחיו הבכור בן החמש עושים אמבטיה. דניאל אוהב לעשות קקי באמבטיה. איל לא אוהב שדניאל עושה קקי כשהם ביחד באמבטיה... הערב, במהלך האמבטיה המשותפת איל קורא לי ואומר: "אמא, דניאל רוצה לעשות קקי", אני שואלת אותו איך הוא יודע. הוא לא יודע לענות לי רק שואל את דניאל: "נכון שאתה רוצה לעשות קקי?" דניאל מהנהן בראשו, אמא מושיבה את דניאל על האסלה ודניאל מיד עושה קקי בבית השימוש. דניאל מאושר מעצמו, אמא מאושרת מאיל ואיל מאושר שכולם מאושרים...
צעד נוסף קדימה בדרך להשתחרר מהחיתול? אמן.

לשאלות של דנה: אני עדיין לא ניסיתי בעצמי (עם הילד הבא), אבל ממה שראיתי אצל בתי כשנגמלה מחיתולים, זה היה ככה בהתחלה. המון פעמים - קצת פיפי. כנראה בחיתולים הם מתרגלים פשוט להשאיר הכל פתוח, וכל פעם שיש קצת, זה מייד מתרוקן.
אבל זה גם רשום בספרים בתור דפוס ידוע, במיוחד אצל בנים, במיוחד בהתחלה. עם הזמן הם לומדים לצבור יותר ולעשות בפעם אחת.
לגבי השימוש באמבטיה: לי אישית יש בעיה עם זה. מה הטעם להימנע מהרגל רע אחד לטובת הרגל רע אחר? אני תמיד הקפדתי שבתי תדע, שאת הצרכים עושים בבית שימוש (או בבית השימוש הקטן שלה, הוא הסיר), ולא באמבטיה. אני יודעת שהאמבטיה והמקלחת מאוד נוחות ללימוד, והן משמשות הרבה מההורים שמגדלים בלי חיתולים, אבל לי זה מפריע. מה דעתכם?

אני גם לא מתלהבת מקקי באמבטיה, השאלה שלי היא האם שרותים הוא הפתרון הטבעי. כי מתצפית על הבן שלי אני מבינה שהישיבה בשרותים לא בדיוק מתאימה. כלומר הבן שלי אף פעם לא עושה קקי בישיבה, לפעמים בכריעה ולרוב בעמידה אבל אף פעם לא בישיבה. אולי בכלל זו לא התנוחה הכי נוחה לקקי?

התנוחה הטבעית וגם הבריאה היא הכריעה. גם בשירותים, התנוחה צריכה להיות של כריעה. לכן אם הוא קטן מדי לגודל השירותים עדיף סיר, או לשים שרפרף שיגביה את הרגליים וייצור זוית של כריעה. גם לנו, הגדולים, עדיפה אסלה נמוכה, שצריך להתכופף לכריעה אליה.
הבן שלך גדל בלי חיתולים? כי תינוקות שגדלו בחיתולים נוטים לעמידה. אולי מפני שכשעושים בחיתול הקקי נשאר צמוד לעור, ובעמידה הוא הכי פחות נוגע ומציק. בעמידה בעירום, לעומת זאת, זה יותר נמרח ומציק מאשר בכריעה או בישיבה, ולכן מי שגדל בלי חיתולים רגיל לתנוחת הכריעה.

הבן שלי עדיין עם חיתול. כשאני חושבת על זה הוא מזמן לא עושה קקי בכריעה אלא בעמידה. מה שמעניין אותי (ואת נתת לי רעיון עם השרפרף) זה איך לעקוף את הנזק שבישיבה על האסלה לכשיגיע הזמן להגמל.

נורית, יש סירים שהישיבה עליהם היא בתנוחת כריעה. הסיר צריך להיות פשוט נמוך.

אני סקרנית: למה כוונתך במילים "לכשיגיע הזמן להגמל"?
פעם חשבתי ככה, ואז חיכיתי וחיכיתי לסימנים מבתי ושום סימן לא הגיע. הייתי יכולה לחכות עוד שנה בטח. אחרי שקראתי את כל החומר על גידול ילדים בלי חיתולים הבנתי שאין דבר כזה.

לכן, הכי בריא הוא להפחית את החיתולים לבן שלך כבר עכשיו.
כל מה שאני כותבת מכאן והלאה הוא בגדר הצעה שלי לניסוי (לך וגם לאחרים שרוצים), ולא משהו שאת חייבת לעשות, שיהיה ברור. אני מציעה לך וגם מפרטת איך, בגלל שתי סיבות: ראשית, מפני שאם את רוצה לעצור את תנוחת העמידה ולהחזיר אותו לכריעה, "יפה שעה אחת קודם". ככל שתקדימי כן ילמד יותר מהר ויותר טוב. שנית, מפני שאני מרגישה שלא מספיק להציע הצעה בלי לתת רעיונות לביצוע שלה (כי הרי אנחנו לא גדלנו ככה ואנחנו נדרשים פה להמציא את הגלגל מחדש).

אז למשל, אם את מזהה שהוא תיכף יעשה קקי את יכולה כבר לאמן אותו בכריעה, על ידי כך שתקחי אותו לבית השימוש, תורידי מכנסיים וחיתול, ותחזיקי אותו באוויר מעל האסלה או מעל הסיר בתנוחת כריעה (כמו שמחזיקים בחיק הטבע: הידיים שלך מתחת לירכיים שלו לא רחוק מהברכיים, כשרגליו כפופות ופשוקות) ותגידי לו "בוא נעשה קקי" (אנחנו - עם ילדה גמולה מזמן - שרים לקקי שיר: "קקי, קקי, צא החוצה, אמא ואבא יתנו לך עוגה"...

ואפשר לראות מאיזה שיר קיבלנו השראה...) או משהו כזה, ותחכי רגע. אפשר גם לחקות קול של התאמצות "אה", אם כי לא רצוי ללמד את ההתאמצות הזאת... מובן, שאם הוא משתף פעולה ויוצא קקי את מתלהבת עד הגג (באופן טבעי), והוא כבר למד שיעור מספר 1 ב"איך לעשות קקי בתנוחת כריעה ולתוך השירותים".

אם את מצליחה לתפוס את רוב הקקי שלו בצורה כזאת (קל במיוחד אם יש לו הרגלים קבועים), תוך זמן קצר מאוד הוא יתחיל לדרוש לעשות קקי באסלה או בסיר (מעל האסלה קל לך לכוון, אבל הסיר כבר מלמד אותו איפה יעשה בכוחות עצמו, אז צריך לשקול את היתרונות והחסרונות למצב ולגיל של הילד) ואולי אפילו יילך בעצמו - וחסל סדר חיתולים עם קקי ועשיית קקי בעמידה.

זה כמובן התסריט המהיר והקל. "קל" במובן שהכל הולך חלק והוא משתף פעולה כל פעם. לא קל במובן זה שאת נדרשת להקדיש פתאום תשומת לב חדשה, לא "הילד עושה עכשיו קקי" או "הוא עשה קקי וצריך להחליף לו" אלא "או! הוא עומד לעשות קקי!" ולתפוס אותו רגע לפני ולקחת לסיר (שוב, החלטה שלך אם מההתחלה תכווני לסיר ותלמדי עם הסיר, או שתשתמשי גם בשירותים וגם בסיר. יותר טוב להיות עקביים עם הסיר, יותר קל לך לכוון לשירותים). זו אחריות נוספת בשבילך (כאילו שאין לך מספיק).

מצד שני, אני כבר הבנתי משהו בקטע הזה:
התוספת שתגרמי לעצמך עכשיו, תחסוך לך ולילד שלך הרבה צרות בשלב מאוחר יותר. אנחנו אמנם רואות את העול הנוסף לנו כרגע (עול גם בגלל שאנחנו לא מנוסות בתשומת הלב הזאת ובלתפוס אותם רגע לפני - אלא אם כן את כבר אמא לכמה ילדים גמולים ואז את כבר לומדת להגיד גם לילדה בת הארבע שמקפצת לך מרגל לרגל שהיא צריכה פיפי ושתלך לשירותים) ואת החיסכון בעתיד קשה לנו לדמיין, אבל אני היום במקום שבו כבר פיספסתי את הראשונה, ואני חיה כל יום עם הנזקים של העתיד, ומצטערת אלף פעמים שחיכיתי עד "שיגיע הזמן שלה להיגמל" במקום להוריד לה את החיתול אפילו שנה קודם.

תסריט יותר מורכב הוא כשהילד מסרב, ואז את מורידה אותו מהסיר וברגע שהוא עומד הוא עושה... דברים כאלה. במקרה כזה את אומרת בנחת, "טוב, לא נורא, בפעם הבאה", ועוזבת את העניין עד הפעם הבאה. אז את מנסה שוב, וכך שוב ושוב עד הפעם הראשונה שזה "הולך". את מכירה את הילד שלך יותר מכל אחד, ולכן את גם תדעי להחליט אם כדאי "לרדת מהניסוי" למשך כמה ימים, או שאפשר בשקט לנסות שוב עם הקקי הבא.
מה שחשוב כשזה לא הולך: להיות רגועים, לא להגיד אף מלה מיותרת (בלי הסברים, בלי ציפיות, בלי הבהרות, בלי כעסים, בלי כלום. מלה בסלע, שתיקה בתרי), לא לשדר אכזבה - כי זו לא אשמתו בשום פנים ואופן. זה ניסוי. זה תהליך. מתישהו זה יילך. אם לא היום - אז עוד שבוע, עוד שבועיים, עוד חודש.

אם את מחליטה לנסות, אנא אנא ספרי לנו מה היה. כולנו רוצים ללמוד.

בשמת,
הבן שלי בן שנה ותשעה חודשים והתכנון שלי הוא לנסות גמילה בקיץ. כלומר לגלגל שטיחים ולתת לו להסתובב חצי ערום ולראות את התגובה שלו.
האמת היא שסיקרנת אותי אבל אני מפחדת לנסות כי קראתי כל כך הרבה על גמילות לא מוצלחות שכנראה גורמות טראומה לילד.
אגב, את דיברת רק על קקי. האם את מתכוונת שמתחילים עם גמילה מקקי ואח"כ עוברים לפיפי (בד"כ זה הפוך, אבל מאז שאני קוראת באתר הזה הכל מתהפך לי אז זה כבר לא מפתיע אותי

) או שמורידים לגמרי חיתול ואת במקרה נתת פרטים רק על עניין הקקי?

נורית,
התייחסתי רק לקקי כי את כתבת שאת מוטרדת מהעובדה שהוא עבר מכריעה לעמידה, ומהבעייה של "ישיבה" לעומת "כריעה" בשירותים.

יותר קל להתחיל עם הקקי, כי זה פחות פעמים ביום, ואת יכולה להשאיר אותו עדיין בחיתולים, ולעשות רק ניסוי עם הקקי. רוב הילדים בגילו עושים פעם ביום או פחות (אני לא מכירה את הבן שלך, כמובן

), לפעמים אפילו בשעות די קבועות, כך שאפשר פשוט להתחיל "לתפוס" את זה כבר עכשיו (כשהוא מחותל לגמרי כרגיל) ולנסות כבר קקי בסיר. ככה את "מעבירה" אותו בהדרגה לתנוחת הכריעה.

פשוט, ככל שהוא יעשה קקי בעמידה יותר חודשים, ככה זה יתקבע יותר. זה מה שעמד מאחורי הרעיונות שכתבתי.

אני אישית התחלתי בדיוק כמו שאת מתארת: גילגלתי את השטיח (היחיד...) ונתתי לה להסתובב חצי עירומה והיא "תפסה" את העניין תוך שבוע בערך. תוך שבועיים כבר חיתלתי אותה רק בשביל לצאת החוצה, ותוך כמה ימים הורדתי גם את זה, ותוך יומיים היא כבר ביקשה בלי חיתול בלילה ומאז אין יותר חיתולים. התחלתי עוד לפני הקיץ: ברגע שנעשה מספיק חם, שפה בתל אביב זה בפסח.

עכשיו לגבי גמילות לא מוצלחות:
ברגע שיש לחץ של ציפיות על הילד, או שאם הוא לא רוצה לשתף פעולה בכל צורה שהיא והתגובה שלך היא אכזבה או אפילו ניסיון לשכנע אותו (והורים אחרים גם מנסים להכריח) - אלה דברים שיכולים לקלקל את התהליך ולעשות טראומה. השאלה היא, אם את סומכת על עצמך שתצליחי להיות אמא רגועה ו"קלה", להתייחס לעניין כאל משחק, ולהיות מאוד קשובה ורגישה "לעזוב" את הניסוי ברגע שהילד יאותת איזשהו פחד או התנגדות.
אם את כזאת גם ביחס לדברים אחרים (כשמשחקים עם האוכל במקום לאכול, כשמלכלכים, וכדומה), ואת סומכת על עצמך, אז אני בטוחה שאת מכירה את הילד שלך ותדעי לזהות לאיזה כיוון התגובה שלו הולכת, וכך או שהניסוי יצליח במכה ראשונה, או שלא (ואז ייקח קצת זמן), אבל טראומה לא תהיה לו.

ההקשבה לצרכים שלו (זיהוי מתי הוא צריך לעשות קקי, אמירה כגון: "או, אני רואה שאתה צריך קקי. בוא", לקחת אותו ולהחזיק אותו בתנוחה נכונה מעל הסיר וכו') איננה גמילה מהסוג הטראומתי. זוהי תקשורת בינך לבינו. יש משהו מרגש בזה שאמא יודעת גם מתי אני צריך קקי ועוזרת לי. וכמובן, התקשורת היא דו כיוונית: אם הרעיון החדש לא מוצא חן בעיניו, את אומרת "אה, אתה מעדיף עדיין בחיתול. בסדר", ועוזבת בלי בעיות. ואם הוא כן מסכים לנסות, וזה אפילו מצליח, את שמחה עד הגג והוא שמח. וגם אם הוא מנסה אבל מגלה שקשה לו כי הוא לא רגיל ככה, את שמחה שהוא כבר מנסה ומשבחת אותו, ועוזרת לו במה שהוא מחליט - גם אם זה בכל זאת לרדת לעמידה וללבוש שוב את החיתול ולעשות בחיתול.

בכל אופן, לתת לו להסתובב חצי עירום, עם סיר בסביבה, ולראות את התגובה שלו - לא יכול לגרום שום טראומה שהיא. הילד חופשי. את לא מתעצבנת מהקקי והפיפי שינחתו על הרצפה, כי הרי את מצפה לזה. מנקים אותו בצ'יק, מנקים את הריצפה בצ'יק, ואין בעיה. אם הוא יודע למה נועד הסיר, הוא כבר ילמד די מהר לתפוס את עצמו בזמן ולהתיישב עליו. ואז השימחה על ההצלחה מחזקת כמובן את הלימוד החדש.

שליחה על ידי גילה* » 03 מרץ 2002, 11:04

בשמת, באיזה גיל התחלתם?

גילה, אנחנו הורדנו לה את החיתולים בגיל שנתיים וחצי בערך. משתי סיבות: א. בדיוק המסעדה הניידת סיפרה לי מה יש בחיתולים החד פעמיים, ונבהלתי (איזו בורה וטיפשה הייתי). ב. במקביל בדיוק הבנתי ועיכלתי את המידע על גידול ילדים בלי חיתולים. אז תפסתי שכל מה שמכרו לי על "המתנה למוכנות של הילד", "חוסר שליטה בסוגרים עד גיל שנתיים לפחות" וכל מיני שטויות כאלה היה באמת קישקוש חסר כל בסיס, שמזיק לכולם חוץ מאשר לכיסים המרופדים של תעשיית החיתולים החד פעמיים.

ומה שכן, חבל שלא הקשבתי לחמותי!!! (שמעתם מה אמרתי???

) אילו הייתי מקשיבה לה, הייתי מורידה לילדה את החיתול כבר בקיץ הקודם, בגיל שנה ושמונה בערך, והיא היתה נגמלת הרבה יותר מהר וקל, ובטוח עם הרבה פחות שנות פיספוסים. והייתי חוסכת לה כמעט שנה של חומרים מסוכנים על איברי גוף רגישים, ולנו - המון כסף. אוף.

שליחה על ידי אלה* » 04 מרץ 2002, 08:58

בשמת- אני לא התכוונתי לגידול ילדים ללא חיתולים, אלא אם כבר שמנו חיתולים למה לא לחכות לצורך שלהם?

אגיד בקיצור, שאין דבר כזה "לגמול לפני הזמן" אם מבינים שהילד יכול "להבשיל" החל מכל רגע שאתם עוזרים לו לזהות את צרכיו ולעשות אותם במקום המתאים. כשהילד רואה מה יוצא ממנו (כשהוא בלי חיתול) הוא מחזיר לעצמו את הבנת הקשר (שאיבד בתוך החיתולים, במיוחד החד פעמיים הסופגים) שבין התחושה הפיזית "שלפוחית מלאה" (לדוגמא) לבין הפעולה הפיזית "יצא פיפי" לבין התוצאה: "שלולית על הריצפה, אני נרטבתי ברגליים".
כשהחיבור הפיזי הזה לגוף ולתחושות ולתוצאות מתחיל לקרות, הילד חוזר בהדרגה להבין מה קורה פה, ולומד - מעצמו, מתוך אינטרס של עצמו - לאט לאט לזהות ולשלוט יותר ויותר בתהליך ("אני יכול לעשות פיפי בצורה יותר נוחה עוד רגע, אם אלך לסיר שלי"). כמובן, כשברקע הילד יודע שהסיר או האסלה הם המקום והדרך המתאימה לעשות פיפי.

ה"לחכות לבשלות שלהם" הוא מיתוס שמכרו לנו כאלה שהתחזו למומחים אך למעשה הם שרלטנים, ובראשם בארי ברייזלטון המפורסם, שעובד - הפלא ופלא - בשביל חברת הטיטולים "פמפרס" (כך שהמיתוס הזה משמש ישירות לעשיית כסף).
הורייך לא האמינו במיתוס הזה. בשנות השישים והשבעים, רק לדוגמא, כשעוד הלכו בחיתולי בד, הילדים נגמלו בערך בגיל שנה וחצי. מה זה, הם היו בשלים מהר יותר מהילדים שלנו? לא, אלא שפשוט בגיל הזה כולם כבר שלטו בהליכה, והחיתול הרטוב או הצואֶה ממש הפריע להם, אז הם לא רצו חיתולים והלכו לסיר.

עכשיו, בגיל שבו הילד עוד לא הולך בחופשיות, מי שרוצה להתחיל לתקשר עם הילד שלו גם בנושא הצרכים פשוט צריך להיות קשוב לילד והאחריות היא על ההורה לקחת אותו לעשות בסיר או מעל האסלה או מעל כל מיכל מתאים או בחיק הטבע, כשההורה רואה (או מקבל איתות מכל סוג מהילד) שהילד צריך פיפי או קקי.

למה להחזיק ילדים זמן מיותר בתוך החיתולים המגעילים והמסוכנים האלה ובתוך ההפרשות שלהם - כשכבר יודעים שאפשר גם אחרת? זה מה שאני שואלת את עצמי, ולכן בילד הבא שלי יש לי כל הכוונות לגדל ככה.
מצד שני, זה דורש צמידות לילד וקשב ותשומת לב, מסוג חדש שאנחנו לא רגילים לו, ואני מבינה כל הורה (ובייחוד כל אמא) שאין לה כוח ללמוד את זה.
מצד שלישי, אני אישית פשוט מרגישה שזה לא מוסרי להחזיק ילדים בחיתולים (ובטח בחד פעמיים) אחרי שמגלים את האמת עליהם...

שליחה על ידי דנה* » 20 אפריל 2002, 23:17

עובדות מהשטח:
דרור בן שנה ו-4 חודשים. כשיש באפשרותי, בעיקר בימים חמים אני משאירה אותו חצי ערום או עם מכנסיים בלבד. כשהוא עושה פיפי אני אומרת "פשששש....עשית פיפי....זה רטוב..." (בהתאם לסיטואציה). כשהוא קם מהשינה ואני מספיקה להיות שם בזמן אני לוקחת אותו לאסלה או לגינה ואומרת לו "פשששש" והוא עושה פיפי! כשאני קולטת מבט או תנוחה שנראים לי כפיפי אותו כנ"ל, לפעמים זה עובד לפעמים לא. אם נראה לי שעברה כחצי שעה מאז שעשה פעם אחרונה אותו כנ"ל, ולפעמים זה עובד.
כל זה התחיל לפני כחודשיים וחצי כשקראתי לראשונה את הדף הזה.
במקרה של דרור, ברור לי לגמרי שהוא מבין את הקטע. הוא עדיין עושה הרבה פיפי בהרבה מקומות, ועם זאת הרבה פעמים ההקשבה ההדדית בינינו עובדת. כמובן שהכל זה ענין של יכולת להיות קשובה, כלומר 100% אני איתו, וזה קשה ולכן זה לא קורה כל הזמן. אבל המעט שיש משמח ומרגש ובהחלט מתחבר לדברים של בשמת שאין כזה דבר גיל מסוים לגמילה.
הדבר הוא בתהליך, בהתפתחות, משתנה כל הזמן, אבל הכי חשוב - יש תקשורת בינינו.
לאחרונה בכל פעם שהוא עושה פיפי הוא מריע "אווווווווו" שמח ומצחיק, וכשהוא עם מכנסים קלטתי שהוא פתאם התחיל להשתין בכריעה, שזה חדש, אז יש לי סימן חדש מתי לקחת אותו החוצה.
יש גם לילות שאני משאירה אותו בלי חיתול. עושה נסיונות, ובמקרה של פיקשוש - עוד קצת פיפי על המזרון... לא כל כך איכפת לי. גיליתי שרוב הלילה הוא יבש. רק לקראת בוקר, עם ההנקה הלפני אחרונה של ההתעוררות הוא משתין. אני משתדלת לשים תחתיו מגבת, לא תמיד זה הולך. בלילה האחרון גיליתי שכדי להשתין הוא מתיישב, אז הנה עוד סימן.
ככה לאט לאט, דורש המון סבלנות, יותר כביסה, אבל בהחלט אפשרי.
הקקי אצלנו עדיין לא מתוקשר. אני יודעת מתי הוא הולך לעשות, אך הוא עושה קקי בהליכה.... לא יודעת עדיין איך להתמודד עם זה. כשהוא ערום אני פשוט אוספת אחריו... ואומרת לו "עשית קקי". אם יש למישהי עצה, אשמח.

דנה, תמשיכי לעדכן, בבקשה.
אני מתכוונת ללכת בעקבותייך, ברגע שיגיע סופסוף הקיץ.
בינתיים - רק עם הדס זה עבד פעמים ספורות - ניחשתי שאולי יהיה פיפי (הורדנו חיתול, או אחרי אמבטיה), הושבתי אותה על הסיר, והיא עשתה. איזו חגיגה! (בשניים מהמקרים, עשינו יחד. אחרי הורדת המים שלי, נופל לה האסימון, והיא עושה.)

עובר עלינו משהו תמוה, שמתחבר להכרת הסיר:

השבוע, היה לילה אחד בו הדס התעוררה בוכה מאוד, לקח כמה דקות עד שהחלטנו להחליף לה חיתול. הורדנו, לא הספקנו לשים חדש, עשתה פיפי, נרגעה, ינקה שקטה, ונרדמה. פרשנו מגבת על הפיפי, המשכנו לישון. אח"כ - התעוררה להנקה בצד השני, חזרה לישון, ואז היו שתי התעוררויות קטנות בהן היא עשתה פיפי, יללה טיפונת, לא התעוררה, והמשיכה לישון. (לא הערנו אותה כדי לחתל אותה - רק דאגנו שיהיה לה חם בשלול שלה).

חשבתי שזו אולי צריבה או דלקת או משהו, באמת היה לה קצת אדום בפות, מרחנו משחה (אנחנו והמטפלת וסבתא, כל אחד בתורו...)

הלילה היה משהו דומה אך שונה. היא התעוררה עם בכי הרבה יותר גדול. נגיד 5-10 דקות של בכי עם בעיטות והתקשתויות. מתישהו הורדנו את החיתול, שהיה יבש, והיא עשתה פיפי, מה שלא הרגיע אותה בכלל. כל הזמן של הבכי הצענו לה, לסירוגין, ציצי, פורמולה ומים - לא רצתה כלום. באיזשהו שלב פתאום היא נרגעה, ינקה, ונרדמה.
בבוקר, ד"א - קמה עם חיתול יבש לחלוטין, בלי בכי, ועשתה פיפי בלי שום רמז לסבל.

עד כאן הסיפור המשונה, מכאן לנושא (המתארח) של הדף:

בהמשך ללילה זה, הבוקר, הדס שלשלה, ואז נרדמה לשנת בוקר. אחרי שהיא קמה, עשתה פיפי בסיר. כעבר 2-3 שעות, היא נדבקה פתאום לידיים שלנו, ניסינו את הטריק שאנחנו מכירים - סיר, פיפי, ונרגעה. (מדהים, לא?). בהמשך, היא פשוט ניגשה לערן עם סיר, הוא הפשיט והושיב אותה - והיה שם פיפי!

אז אני לא יודעת אם יש או אין דלקת, אבל הילדה מתחברת לסיר.
פשוט מפתיע.

ורק דולב אוהב סתם להתישב על סיר אקראי שהוא מוצא פה ושם, בלי שום קשר לכלום...

ועוד שאלה - מה עושים עם קקי? זה נהיה בוער בעיני, כי אני מעריכה שקקי בסיר לעומת נמרח בחיתול יחסוך להדס הרבה כאבים.

וואו! גילה, לפי הסיפור שלך, הדס מגלה סימנים ברורים של העדפת הסיר.
משהו שאולי עוזר, שגיליתי אצל בתי, שגדלה כזכור בחיתולים חד-פעמיים, הוא שהרבה פעמים היא מתלוננת על כאב בטן ואז מתברר שהיא צריכה פיפי או קקי, או שחושבת שהיא צריכה אחד וזה השני, או עצבנית ולא מבינה למה - עד שאני פתאום חושבת על השירותים. כלומר, כל האיזור בשבילה "עניין אחד" והיא לא ממש מבחינה בין המצוקות השונות והצרכים השונים, בחלק מהזמן.
לגבי הקקי:
לא ברורה לי השאלה.
אם את יכולה ללמוד לזהות מתי היא צריכה קקי - את יכולה להציע לה את הסיר גם בשביל זה. תראי איך היא מגיבה.

שליחה על ידי דנה* » 08 מאי 2002, 02:43

ובכן, מסיפורי דרור והפיפי:
אנחנו ברגרסיה כפי הנראה. אם פעם הייתי מורידה לדרור את המכנסיים ואומרת "פששש" והוא כמעט תמיד נענה בפשפוש, עכשיו הוא נלחם, לא מוכן לעמוד כך ולהשתין. אחרי כמה פעמים שזה קרה קלטתי שהוא כן עושה כמה שניות אחר כך במכנסיים/על הרצפה אז עכשיו אני מציעה לו ואם הוא נלחם אני מורידה לו את המכנסים והוא באמת עושה קצת אחר כך, שזה מבחינתי גם מוצלח, כי הצלחתי לזהות פיפי, וכי אני מרגישה שהוא מתקשר איתי בעניין, גם אם לא לפי ציפיותי.
קניתי סיר, וכמה פעמים הוא נענה להצעתי לעשות פיפי בסיר, וכמובן שהייתי ממש מאושרת.
לכבוד הקיץ, התחלתי לחתל בחיתולי בד עם כיסויים, מלבד בלילה או נסיעות למקומות לא נוחים להחלפה. ההרגשה שלי השתפרה ביותר לאור מספר שקיות הזבל הנמוך שאני זורקת!
אז אם אנחנו בבית ומספיק חם הוא חצי ערום, וכשמתקרר או יוצאים אז חיתול בד או האגיס-פיכס. הוא משתין בכל מקום, לפעמים הוא משמיע את צהלת ה"אווווו" המצחיקה שלו, לאחרונה התחיל להגיד "פופו", ולפעמים סתם לא מתייחס. בכל אופן, אני מאד מבסוטה, מרגישה שלמרות הרגרסיה עדיין זה שהוא ערום או בחיתול בד גורם לו להיות בתקשורת עם הפיפי-קקי שלו ברמות תודעה כלשהן (וגם לי, כמובן).

בכל אופן, שמחתי לקרוא על כל מי שהצטרפה, עדכנו בחוויות חדשות.

בענין "עצירויות" למינהן, אני מאמינה שזה עובד גם עם קקי, עם פיפי זה עובד מצוין:
יש לנו יכולת השראה עצומה על הילדים. משהו שעשוי מאמפטיה.
אם הילד/ה יושבים בסיר ולא יוצא להם, אז אפשר לשבת לידם, ולשחרר את הסוגרים שלנו כאילו אנחנו בעצמנו מתכוונות להשתין - לא ממש עד השתנה, אלא רק כעין התכוונות הגוף להשתנה, וזה משחרר אצלם גם!

שלום לכולכן!
איזה דף מעניין ומעורר למחשבה.
אני כל פעם נדהמת לגלות רובד חדש של הגידול הטבעי, ואיך אני נופלת שוב ושוב
במלכודת ההתנהגות הנורמטיבית, בלי לבדוק ולחשוב על אלטרנטיוות.
כן, שירה שלי מחותלת לילה ויום בחיתולים חד פעמיים (למרות שבהאגיס רק בלילה, שלא ידלוף לה
(הם עושים ניסויים בבע"ח)
ועכשיו קיץ, והיא כבר מדשדשת בצעדיה הראשונים (היא בת 10 חודשים)
ולמה לא ללמד אותה לעשות בסיר בעצם?
אני כבר היום הולכת לרכוש סיר מפואר ולנסות את השיטה. נראה לי כיף.
אני קצת מוטרדת מהלילה, אבל. לפי החיתול הספוג כולו בבוקר, היא כן עושה פיפי והרבה
במשך הלילה. נראה לי שנתחיל את התהליך במשך היום , ואחר כך נעבור למתקדמים.
תודה על הרעיון!

טוב, עידכון והתייעצות.
הסיר'לה של שירה'לה הוא המקום היחיד שנשאר יבש לאחר ניסיון של יום אחד.
אני לא קולטת סימנים מוקדמים לפיפי. נראה כאילו היא פשוט מתיישבת ועושה.
וקקי- פעמיים קלטתי את ההתאמצות של לפני ,העברתי אותה לסיר וגרמתי להפסקת התהליך.
אולי הגיל (10 חןדשים) מאוחר מדי?
אולי בכלל אני עלולה להפעיל עליה לחץ מתוך ההשתוקקות שלי להצליח ללמד אותה?
ובכלל לא הזכרתי את הויכוחים עם בעלי על הנושא. (טוב, זה כבר נושא לדיון אחר, ארוך וכואב. הוא בכלל חושב שאני יצאתי מאיפוס עם כל הרעיונות הטבעיים שלי)

אסנת:
א. כדאי לשאול את אלונה. היא מתמצאת בגיל הזה. אכן 10 חודשים הוא גיל "מאוחר" להתחיל מההתחלה, וצפוי שזה יהיה קצת יותר קשה מאשר בחלון ההזדמנויות של ארבעת החודשים הראשונים. יום אחד זה כלום זמן! חבל להתייאש.
ב. לגבי הקקי, כנראה או שקלטת טיפ טיפה מאוחר מדי, או שהמעבר לסיר היה ארוך מדי. משפחות שהתחילו לנסות בלי חיתולים בגיל כזה (מפני שנחשפו לרעיון מאוחר אבל רצו בכל זאת לנסות) החזיקו את הסיר כל הזמן קרוב, חלק גם קנו כמה סירים זולים ושמו סיר בכל חדר בבית, כדי שתמיד יהיה סיר בהישג יד.

זה שהיא "מתיישבת ועושה" זה טוב. היא בעצמה יודעת את התנוחה. ברגע שאת קולטת אותה עושה פיפי, את יכולה מייד להגיד את הצליל שבחרת, וגם לומר בעליזות: "עשית פיפי, בפעם הבאה נעשה בתוך הסיר". ככה את מקשרת לה את הפעולה עם המלה "פיפי" ועם הסיר. בהדרגה את תזהי, או שהיא תבחר בסיר, או שניהם.

כן, את עלולה להפעיל עליה לחץ מתוך ההשתוקקות להצליח. לכן כדאי לסדר כל מיני פטנטים כדי לא להיכנס ללחץ. להתרחק למשל מרהיטים שלא רוצים שיתלכלכו.
נסי גם לשים לב אם יש לה איזה לוח זמנים. אפשר גם לקחת אותה באופן יזום לפיפי, נגיד כשהיא מתעוררת משינה: מייד לקחת, להושיב על הסיר תוך חיבוק שלה, להגיד את הצליל פששש או משהו שבחרת ולצפות שהיא תעשה פיפי. ואז כמובן לשמוח... באותה פעם שהיא שיתפה פעולה, כמובן... אם לא - בסדר. קחי את זה בקלות. תנסי בפעם הבאה שוב. זה תהליך, זה לימוד תקשורת חדשה לגמרי.

ותמשיכי לדווח לנו!

טריק שעובד אצלינו לפיפי יזום בזמן צפוי מראש:
עושים יחד - אמא עם ילד. אני לא בטוחה למה (צליל הפיפי שלי ההורה, הרפיית השרירים של ההורה, הישיבה השקטה בלי ציפיה (כי אני עסוקה בשלי)) - אבל זה עובד (לי אישית זה מסובך, כי הם שניים, ולא סביר שאני אצטרך לשירותים בהפרש קטן כמו של התעוררויות שלהם).

אסנת, אני כהרגלי נלחצתי מזה שלא אוכל לזהות "עיניים של פיפי" (מונח מדויק מאוד, ברגע שלומדים לזהות!). אבל בסופו של דבר זה קרה - תוך שבועיים שלושה, אולי יותר. קחי את הזמן, אל תעשי מזה פרויקט אלא שעשוע לשעות הפנאי, ומתישהו זה יבוא. אפשר לראות בשירה שלב הכנה למה שתעשי עם הילד הבא (-:

בד"כ אני ממש לא משתתפת בפורומים, אבל פה אני פשוט חייבת להגיד תודה רבה! התינוק שלי בן 10 חודשים, ועשרה חודשים אני בתחושה שמשהו לא מסתדר לי בראש עם החיתולים - לא הבד ולא החד פעמיים. אז לפני כשבועיים נפלתי על הפורום הזה וזה נשמע כל כך הגיוני שכל כך התרגשנו אני ובן זוגי, ולמרות שלפי הגיל של גשם (כן, קוראים לו גשם) אז כבר קצת איחרנו את ה"חלון הזדמנויות", החלטנו לנסות. אז תשמעו, זה פשוט עובד, בהתחלה רק עקבנו אחרי ההרגלים שלו, בלי להתיימר "לתפוס" אותו בזמן. צ'יק צ'ק למדנו פחות או יותר, זמנים וסימנים מקדימים (כמובן שזה דורש השקעה ותשומת לב, בעיקר עם תינוק שזוחל במרץ בכל הבית, אבל תשומת לב זה דבר שבמילא טוב לתרגל...) וכל פעם שראינו אותו עושה אמרנו לו "קקי" או "פששש". אחרי כמה ימים הבאנו סיר, וכל פעם ששמנו לב שמנו אותו על הסיר ושוב אמרנו "קקי" ו"פשש" לפי הצורך... אז זהו, בנות, עברו שבועיים, הילד קלט, מבסוט (מוחא לעצמו כפיים כשהוא גומר לעשות), ואנחנו הורים גאים ומאושרים.
תודה , תודה!

הסירל'ה של שירה'לה מאופסן כבר די הרבה זמן ב"מחסן" (המיטה שלה שנזנחה בגיל שלושה חודשים)
לא יודעת, הרגשתי שכל היום אני רק מתרכזת במתי ואיפה היא עומדת לעשות, וכל היום מנקה את הרצפה מהפספוסים.
הרגשתי שאולי באמת פספסתי את הגיל המתאים לנסות.

לא ממש "מפספסים".
זה רק שהתחלה מאוחרת דורשת הרבה פעמים "תקופת לימודים" יותר ארוכה להורה ולילד.
בגמילה הרגילה של בתי הבכורה, כשהיתה בת שנתיים וחצי (מטיטולים), ניקיתי כל היום במשך שבוע שבועיים. פספוסים יש עד היום.
אני מקווה שהפיספוסים שלי עם הינוקא עכשיו ימנעו פיספוסים שלו בגיל חמש

אסנת - אני מרגישה כמוך. לפני כחודש, החלטתי להקדיש עצמי לנושא במשך שבוע, ואז להחליט לגבי ההמשך.

הרגשתי שאני לא נהנית מהזמן עם הקטן שלי בן ה 6 חודשים (3 חודשים מתוקן - נולד פג), אלא כל הזמן עסוקה בפיפי שלו או בלנקות את השטיח, הספה, המיטות, אותו ואותי. סימנים כלשהם לפיפי המיוחל - לא הצלחתי לגלות.

ניסיתי לקחת אותו לכיור כשהוא ער בפרקי זמן קבועים (כל 15 דקות) ולעשות לו קולות פשששש....
לפי עצת חברים - ניסית לקחת אותו לכיור כל פעם שהוא מתעורר משינה.
ניסיתי לקחת אותו לכיור כל פעם שאני מחליפה לו חיתול.
לא עבד. לא מצאתי שום חוקיות בהרגלי הפיפי שלו.

בעלי ואימי, שגם מטפלים בתינוק לא התלהבו מהעניין, ולא שיתפו פעולה באופן מלא. נראה לי שצריך סביבה תומכת ומגויסת לעניין באופן מלא.
אנחנו גם נוסעים ומתארחים הרבה - ולא יכולתי להתמיד ב"ניסויי" בבתים של אחרים.
מסקנתי - לא כל דבר מתאים לכל אחד, וישנם מקומות שצריך לותר.

בכל מקרה, פשרה לעניים שמצאתי: אני מקפידה להוריד לו את החיתול לפחות שעה בכל יום. ואם אנחנו בחוץ, בדשא, זו בכלל חגיגה.

מירב, אני מסכימה לחלוטין שלא כל דבר מתאים לכל אחד, בהחלט.
ובטח שלא העניין הזה, שהוא כל כך קשה לנו.

אבל בכל זאת כמה הערות, שאולי יועילו לאמא אחרת שקוראת עכשיו:

אמנם הגיל שלו הוא 3 חודשים מתוקן, אבל הוא חי כבר ששה חודשים. לכן הוא מעבר לחלון ההזדמנויות הרגיל. בימים אלה יש לי הרגשה, ש"חלון ההזדמנויות" קשור לזה, שפשוט בהתחלה התינוק מתעקש ומודיע על הצרכים שלו, אבל אם מתעלמים מזה, אז באמת תוך 4 חודשים בערך הוא פשוט מפסיק ומתחיל להתעלם בעצמו. לכן זה יותר קשה.

תקראי גם את הנוסח החדש של "מאמר הפתיחה" ב"לגדל ילדים בלי חיתולים", בין היתר התוספת של יונת שרון על זה, שמה שנראה בעצם כמו המון פעמים פיפי וקקי - זה המון "מה שבורח" כשאף פעם אין ממש "התרוקנות" מלאה ושלמה.

אוי ואבוי, לנקות את השטיח, הספה, המיטות - זה בדיוק מה שהפחיד אותי נורא (אני מאוד מאוד רגישה לקטע של הניקיון מהסוג הזה), ולכן שמתי עליו חיתולי בד. בדיוק כדי למנוע את זה! כשאני מפספסת, אז החיתול הולך לכביסה. מקסימום גם הבגדים שלי (אני הרי לובשת בכוונה סמרטוטים שמתקשטים בעוד כל מיני נזילות...). במיטה יש שעוונית (של מיטת תינוק) שעליה אני פורסת את הסדיניות שקניתי בזמנו למיטת התינוק, או חיתולי פלנל. ומתחת לסדין יש לנו כבר כמה שנים ריפודית עם שעוונית, בשביל נזילות החלב שלי.

במקרה שלי, אין לי שום סביבה תומכת ומגויסת. נהפוך הוא. ותסלחי לי אם לא אפרט כאן.

לגבי הבתים של אחרים: אני מרגישה כמוך. זו באמת בעיה, ושם אני משתמשת בטיטולים. אבל כמו יונת, גיליתי שהטיטול מקלקל לי, ולכן עכשיו אני בבעיה.

זה באמת עסק ביש שזה מקלקל לך את ההנאה מתינוקך. זו סיבה טובה מאוד להפסיק את הניסוי. שימי לב לסעיף "למי זה מתאים". זה לא מתאים למי שדואג נורא מהפיספוסים, גם משום שזה הופך את העניין למעמסה להורה, ויותר מכך משום שזה משדר משהו מאוד קשה ושלילי לתינוק. אני עושה את זה בין היתר משום שאני נהנית מה"ספורט" של הבנת התינוק שלי ומהתקשורת איתו. אני חושבת שאילו הייתי סובלת מזה, הייתי יורדת מהעניין.

הכי חשוב ליהנות מהתינוק ולשמוח בו.
כמו בכל דבר ההמלצה שלי:
קחי את מה שמתאים לך, ותזרקי את מה שלא.
בכל אופן תוכלי להשתמש ברעיון גם באופן חלקי מאוד, וזה כבר יועיל לבנך. לדוגמא, כשהוא בטיטול ואת פתאום כן קולטת שהוא הולך לעשות קקי - אז ורק אז לקחת אותו לעשות. ככה, במקום לנסות לתפוס הכל ולפספס הכל ולצאת מתוסכלת (תפסת מרובה - לא תפסת...), את מלבישה אותו בטיטול (אפס סיכון, אפס לחץ), ומנסה את השיטה רק כשאת מזהה.
גם אם תצליחי לזהות רק פעם בשבוע, כבר הרווחתם, את ובנך. זה בסיס לעתיד, וזה יעזור לו להחזיר לעצמו חלק מהמודעות לצרכיו שהוא הולך ומאבד.

עברתי לדף הזה- כבר כמה ימים שאני מנסה להבין מתי היא עושה פיפי- ללא הצלחה. היא קמה מהשינה- ניסיתי ישר להוריד את החיתול- לא עשתה, ניסיתי לחכות כמה דקות - לא עשתה ותמיד היא עושה אחרי שאני שמה לה את החיתול חזרה שהיא על הידיים שלי ואז אני מרגישה את החיתול חם מהפיפי.

כמה שאלות:

אם כבר חיכיתי עד עכשיו 8 חודשים- אולי כדאי כבר לחכות לקיץ שאז היא יכולה להיות בלי חיתול.
אולי לחכות שהיא תבין קצת את המושג פיפי וקקי? עכשיו כשאני מרימה אותה מעל הכיור ועושה פששש היא רק צוחקת (אני מקווה שלא על הנסיונות שלי)
היא ישנה בחדר משלה (לצערי- לא מוכנה לישון איתי) בבוקר כשהיא מתעורת היא בשקט במיטה שלה ולא תמיד אני יודעת שהתעוררה ואז זה בטוח פתח לפיספוסים (בלי קשר שאחרי לילות ללא שינה קשה לי לקום אם היא לא קוראת לי) איפה השאלה? אין שאלה- סתם הרהור.

המממ...
אלונה רוטר?
יש לך עצות?

עידכונים. כבר שבוע של נסיונות- ויש הצלחה. כל בוקר וכמעט כל צהרים אחרי שהיא מתעוררת- אוכלת וישר לכיור- והיא עושה פיפי. שמתי לב שכשיש לה פיפי היא מרוצה שאני מחזיקה אותה מעל הכיור וישר עושה פיפי לעומת זאת ישנם פעמים שהיא ממש לא מוכנה ולדעתי פשוט אין לה פיפי ואז הבנתי שאין טעם לחכות.
היום בבוקר- החיתול שלה היה ממש יבש!
אני מחכה שהיא תשב ואז יהיה לי הרבה יותר קל עם סיר. }

ועוד משהו- מה עושים אצל אנשים אחרים? הרי לא נעים לעשות להם פיפי בכיור...

אכן, בעיה.
יש כאלה שמרשים (למשל, שגית, ואחותי, שיש להן שימושים דומים לכיור - לרחוץ תוסיק מקקי, ואצל אחותי הם נדבקו ממני וגם לוקחים את הקטנה לעשות בכיור).
אצל אחרים, אפשר לקחת לאסלה.
שיטה קשה היא להתכופף מעליה, ושיטה אחרת - ראי יונת בדף של הבלי חיתולים.

אני לא בטוחה שכתבתי על זה שם. בכל אופן, אני יושבת על האסלה אחורה עד הסוף, ומחזיקה את התינוק בירכיו לפני. עם בנות נראה לי שזה צריך להיות קל יותר, כי אין בעיה של כיוון. עם בנים, יש אסלות שקטנות מדי לתנוחה הזו.

רעיון: כשאת הולכת לאנשים עם אסלות קטנות, תקחי איתך קערה גדולה או אפילו סיר, ותחזיקי אותה מעל זה במקום מעל הכיור.

רוצה להתייחס למשפט של בשמת: גם אם תצליחי לזהות רק פעם בשבוע, כבר הרווחתם, את ובנך. זה בסיס לעתיד, וזה יעזור לו להחזיר לעצמו חלק מהמודעות לצרכיו שהוא הולך ומאבד . אני לא יודעת אם זה מקרי או לא, אבל בכל מקרה, אצלנו, יש לי הרגשה (לא מבוססת) שזה דווקא ההיפך.
בתחילת חייו, בלי להיות מודעת בכלל לאפשרות לגדל בלי חיתולים, זיהינו כל פעם שבני היה צריך קקי, ולמעשה, הוא תמיד עשה רק כשפתחנו לו את הטיטול (על הטיטול/ים). בשלב מסוים השתכנעתי מאלו שאמרו לי לחכות שהוא יסיים ורק אז להחליף (ככה, כל החלפה לקחה המון זמן, והיה קשה לזהות מתי הוא סיים. לא העלתי על דעתי שזה יכול להיות מודע ודרך תקשורת.) ואיבדנו את השיטה. ודווקא הגמילה איתו הלכה קשה, ולמרות שהוא יזם אותה, הוא סירב (לעיתים גם היום) להתייחס לצרכים שלו (גם כשלי היה ברור לחלוטין שהוא צריך, וזה הוכיח את עצמו). כיום הוא בן שלוש וחצי. ביום זה בדרך כלל בסדר (עם קצת טפטופים שאומרים שהוא עדיין מחכה יותר מדי, ועם הרבה הרטבות תוך כדי פיפי בשירותים, שזה מאד מתסכל אבל נושא אחר לגמרי, כי זה לא "פספוס"). בלילה, למעט מספר לילות ספור ביותר, הוא עדיין מרטיב בקביעות. מה שמעניין זה: 1. הלילות היבשים היו רובם ככולם בלילות שהוא ישן אצל ההורים שלי, ועיקרם בשני הלילות הראשונים שישן בלי טיטול (הוא ביקש מהורי לישון בלי). 2. הוא דווקא לא שייך לקטגוריית הישנים עמוק, ומתעורר מאד בקלות. 3. נסיון להפעיל מוטיבציה חיצונית (בגלל סעיפים 1+2 חשבנו שזה עניין של מוטיבציה) לא פעל. הוא מאד רצה את ה"פרס" - אבל עדיין קם רטוב.
בקיצור (כן, בטח (-; ) התחושה הבלתי מוסברת שלי, מקשרת דווקא את חוסר שיתוף הפעולה שלו (בעיקר באופן בלתי מודע), עם העובדה שהתחלנו להתעלם מהשידורים שלו בגיל יחסית מאוחר (לא זוכרת מתי).
אצל אחותו התאומה לא קלטנו (גם לא חיפשנו) שום שידורים מקדימים, והגמילה עברה יפה מאד, בכל שלביה. היא יבשה לחלוטין כבר זמן רב (לעיתים רחוקות מאד בורח לה בדרך לשירותים או בלילה, אבל זה נדיר).

אם פי 3, לדעתי:
א. אמנם זיהיתם בגיל הצעיר, אבל אח"כ הפסקתם. אז הוא הפך לילד רגיל שגדל באופן רגיל בחיתולים רגילים, ולא היתה משמעות למה שעשיתם בהתחלה. בחודשים הראשונים (בערך 4) התינוק עדיין מודע בעצמו, ועדיין לא איבד את המודעות. אם מפסיקים לעזור לו אחרי כן, הוא מאבד, בוודאי עד גיל שלוש וחצי.
אני דיברתי על עקביות והמשכיות של תשומת לב לצרכיו, אפילו מינימלית.
ב. הילד והילדה שונים, כמובן, ובלי כל קשר לזיהוי הצרכים.
אגב, לפי תיאורך, זיהית עם הבן, אבל הוא עדיין עשה על הגב על החיתול. האם סימנת לו באיזה אופן, מעבר לפתיחת החיתול (שיכלה להיות גם מקרית, הרי לצורך כל החלפה פתחת את החיתול) שאת מזהה את צרכיו? כי אם לא, אני אישית לא בטוחה שיש כאן איזו תקשורת שמשנה משהו. אבל באמת קשה ממרחק זמן ובלי לראות להגדיר את מה שעשית עם הראשון. סתם בשביל הדיון התיאורטי.

הילד והילדה ללא ספק שונים, ובלי קשר. גם הקלות/קושי בגמילה ברור לי שלא נבעו רק מכך שתקופה מסוימת זיהינו מתי הוא צריך קקי. אבל בתחושה שלי, הפסקת הזיהוי, קשורה להתעלמות שלו מצרכיו.
קשה לי להגיד איך סימנו לו, כי לחלוטין לא היינו מודעים לאפשרות של תקשורת בנושא בגיל כזה, אבל כשפתחנו את החיתול חיכינו, ומן הסתם גם הבענו את זה, לעשיית הצרכים (לא בכל פעם שהחלפנו, אלא רק כשידענו שזה אמור לבוא). כל כך חבל לי שלא המשכנו את זה... אם הילד הבא, כנראה אני אנסה, כי זה נראה לי כל כך נכון.

שלי לא כל כך אוהבת את תנוחת ההחזקה. בייחוד בקקי, היא ממש מתחילה להתפתל. ואם אני מושיבה אותה בנחת עלי כשאני יושבת בברכיים מקופלות, היא עושה בהנאה רבה (על טיטול).
שמתי לב גם, שכשאנחנו בחוץ ואני מתכופפת כדי להחזיק אותה, אין לה שום בעיה עם התנוחה. זה רק בכיור. חשבתי אולי להתכופף במקלחת ולשחזר תנאי חוץ. אולי זה גם פתרון לבתים של אחרים.
גם, התנוחה לוחצת לה על הבטן והרבה פעמים עושה גרפס, במקרה הטוב, או גורמת לפליטה.

לילך, יש המון תנוחות החזקה.
אולי תבואי אלי לראות את הספרים שלי? תראי תנוחות רבות בתמונות. הטלפון שלי אצל רני וחדווה כשר.

אם פי 3, הנה ניתוח שלי, על פי מה שלמדתי באדלר (ואפשר גם לקרוא עוד ב"ילדים - האתגר" שנכתב ע"י תלמידו של אדלר). תסלחי לי שאני עושה מכם "מקרה מבחן".
: 1. הלילות היבשים היו רובם ככולם בלילות שהוא ישן אצל ההורים שלי, ועיקרם בשני הלילות הראשונים שישן בלי טיטול (הוא ביקש מהורי לישון בלי). 2. הוא דווקא לא שייך לקטגוריית הישנים עמוק, ומתעורר מאד בקלות. 3. נסיון להפעיל מוטיבציה חיצונית (בגלל סעיפים 1+2 חשבנו שזה עניין של מוטיבציה) לא פעל. הוא מאד רצה את ה"פרס" - אבל עדיין קם רטוב.
אם פי 3, נראה שכשהוא רצה וביקש, והמוטיבציה היתה כולה שלו, ומצד שני היו הורייך שכבר גמלו כמה ילדים ולא היו לחוצים על העניין כמו שרוב ההורים לילד ראשון לחוצים, (הכל השערות שלי, זה ברור?) - הוא הצליח להתאפק.
ואז, מה קרה? (שוב השערה שלי) הוא בא הביתה, והוא והסבים סיפרו בגאווה איך הוא היה יבש כל הלילה, ואתם שמחתם ואמרתם לו "כל הכבוד" ופתאום הוא הבין שמה שהיה עניין שחשוב אך ורק לו, חשוב גם למבוגרים. והופ, נכנס לחץ לעניין. וגם יש אחות תאומה שכבר תפסה את מקום הילדה שנגמלה "חלק", אז הוא החליט להשתלט (באופן בלתי מודע, כמובן) על הנקודה של "הבעייתי".
ואז לקינוח הגיע הפרס... מה הפרס אומר, בעצם? "אנחנו לא סומכים עליך שמתוך המוטיבציה הפנימית שלך תצליח להיגמל, אז אנחנו ננסה לעזור לך בפרס". זה מסר מחליש.

הורדת החיתול בלילה, היתה לאחר שהגמילה ביום כבר היתה מאד בעייתית, ולמעשה, זה מה שפתר את הבעיה - הקושי שלו לעשות קקי (בכל מקום, כולל חיתול) נגמר בלילה שהוא בחר להוריד טיטול, כך שהיינו מאד מאושרים מהנושא, בלי קשר לכמות ההרטבות בלילה. גם אחותו הרטיבה בלילות הראשונים אבל אצלה עם הזמן היה שיפור, וגם היא התעוררה (בבכי) לאחר ההרטבה. אצלו, במשך יותר מחצי שנה, שבה הוא קם רטוב מדי בוקר (הוא לא מבקש החלפה בלילה, מלבד בפעמים הבודדות שברח לו קקי), התייחסנו לעניין בשוויון נפש (אמיתי!) מתוך מחשבה שלא אכפת לנו שיקום רטוב, העיקר שלא יתאפק עם הקקי. הוא אפילו לא מעיר אותנו בשביל זה בלילה, כך שממש אין לנו "תלונות" (ואנחנו גם לא מכבסים בבית...). נושא הפרס עלה רק לאחרונה, לאחר לילה נוסף יבש אצל הורי. עד כה מאד התנגדתי למדבקות ופיפי-פרס. מעניין גם שבמנוחת צהרים בגן, הוא כמעט תמיד יבש. במנוחות צהרים בבית (יש לציין שהן ארוכות יותר, וזו סיבה אובייקטיבית) הוא כמעט תמיד קם רטוב. בגן (הקודם) כן נתנו מדבקות לנגמלים [וזאת לא היתה הבעיה היחידה שם].
אני דווקא חושבת שאצל הורי הוא יותר לחוץ להשאר יבש, וגם מן הסתם השינה פחות טובה (אפילו מהרגיל) - גם ההתנהגות הכללית שלו (וגם שלה) יותר "טובה" כשאנחנו מתארחים (ואפילו בגן), ולא מתוך הכוונה שלנו.

כבר שני לילות- החיתול יבש לגמרי! כבר כמה ימים עושים קקי כמעט רק בשירותים/כיור.
אבל יש לי כמה בעיות:

מה עושים בנסיעה? עוצרים בצד? הקטנה קיטרה וזזה באי נוחות ואני במקום להבין מה היא רוצה נתתי לה מוצץ, ורק כשהגענו ראיתי שהיא עשתה קקי.
מה עושים בלילה? בלילות האחרונים- בכל פעם שהיא מתעוררת ואוכלת, אני לוקחת אותה לפיפי- אבל זה די מתיש עם הבגדים של החורף, גם מוציא אותה מהשינה וגם קר.
כשאני מחזיקה אותה מעל הכיור היא עושה כמעט תמיד פיפי, עכשיו אני מנסה גם בשירותים כשאני יושבת איתה- מה עושים במקומות ציבוריים? לא נעים לעשות בכיור ציבורי וגם מגעיל לשבת באסלה ציבורית. בעלי מציע ללכת לפינה ולשבת איתה עם שקית.....

ואתמול בפיקניק שהיינו- מה יותר אידאלי מפיפי בחיק הטבע? מסתבר שהיא לא חושבת ככה והיא פשוט לא הסכימה שאני אחזיק אותה בתנוחה של הפיפי.

FWIW גם אצלנו שני הילדים בקושי פיספסו/מפספסים בגן, והבכורה (הקטנצ'יק עוד לא ישן אצל הורי) לא פיספסה שם כמעט מעולם.

תמר, איזה יופי!
תגובות לשאלות:

בנסיעות אני בינתיים שמה חיתול (מלבד נסיעות קצרות ממש). אבל אפשר לקחת אותה לעשות לפני שיוצאים, וככה להקטין את הסיכוי שהיא תצטרך לעשות בזמן הנסיעה. אם את מסוגלת להיות מספיק קשובה תוך כדי נהיגה, אז כן - אפשר לעצור לעשות בצד. כמו גדולים .
בלילה, אנחנו הולכים לשירותים אם צריך, אבל בינתיים לא נורא קר. אפשר לעשות מה שעשו פעם: להשתמש בסיר לילה, ולרוקן אותו בבוקר. אפשר במקום סיר להשתמש בקערה גדולה עם מכסה.
במקומות ציבוריים את יכולה להחזיק אותה מעל האסלה, בלי לגעת ממש. עוד אפשרות היא לנקות את האסלה עם נייר טואלט, ואז לכסות אותה בחתיכות נייר טואלט ועל זה לשבת.

בשמת- את יכולה להפנות אותי לספרים עם התנוחות השונות להחזקה? בכלל ספרים בנושא.

תמר, איזה יופי!

בנסיעה: מי שהמשיכו בשיטה בנסיעות, פשוט עצרו בצד הדרך והוציאו את הילד לעשות בחוץ, או בתוך האוטו בדלי/כלי עם מכסה. אני לא הסתדרתי עם זה בנסיעות. בארץ לעתים קרובות אין אפשרות לעצור בצד הדרך, וכשכבר היתה - זה הלחיץ אותי מדי (בדיוק עמדתי בסופת חול בצומת סואן בלי שום צל, ובלי עזרה, ולא נראה לי מתאים להשאיר את הבכורה קשורה באוטו עם מנוע דולק ולהוציא את הקטן ולהסתבך עם לנקות לו את התוסיק ולהלביש אותו מחדש). אנחנו נעזרים בטיטולים בנסיעות.
בלילה: אני מדליקה את התנור באמבטיה אם קר. "מוציא מהשינה" - כן. אבל יכול להיות שזה מה שמלמד אותה לקשר פיפי/קקי עם התעוררות מלאה? ובאותו זמן, עוזר לה להישאר יבשה כל הלילה?

שמתי לב שיש אצלו לילות שבהם הוא לא צריך בלילה. למשל, הלילה עשה פעם אחרונה בעשר וחצי, ובאחת ובשלוש לפנות בוקר סרב לעשות, רק ינק. רק בשש בבוקר הוא עשה פיפי וקקי. אני ממש מקווה שהמגמה הזאת תתגבר, ואז אוכל להפסיק לנסות, כי אדע שהוא לא צריך במשך הלילה. כרגע זה לא נכון, כי יש לילות שהוא כן צריך, ואפילו הרבה.

במקומות ציבוריים: עד כה פשוט השתמשתי בטיטולים במקומות כאלה. מגעיל אותי ומלחיץ אותי. עם הבכורה זו גם בעיה, בשנתיים וחצי האחרונות שהיא גמולה. השתדלנו תמיד לקחת אותה לחיק הטבע. אבל כשלא היתה ברירה: אני מחזיקה אותה בתנוחה הזאת מעל האסלה.

אם לא הסכימה בפיקניק - אולי פשוט לא רצתה באותו רגע, או שהיה לה קר.
דווקא חשוב למצוא הזדמנויות רבות לחיק הטבע.

איזה בידור, יונת ואני ענינו באותו סגנון בלי לראות זו את תגובתה של זו...
תמר, תיכנסי לדף לגדל ילדים בלי חיתולים : קודם כל תמצאי שם המון הסברים שיעזרו לך גם בהתחלה המאוחרת, ושנית, שני הספרים שמוזכרים שם בתחילת הדף, כולל קישורים לאתרים שלהם, הם הספרים שיש לי בבית.

יש שרוולי ניילון כאלה שמתלבשים על מכסה האסלה, לשימוש באסלות ציבוריות. מאחר שזה ניילון, זה לא תופס מקום בכלל, וכשהבכורה היתה בת שנתיים עד ארבע, כמעט תמיד היו לי אחד-שניים כאלה איתי.

תמר, הסיפורים שלך מרגשים ויפים. נראה לי שאת יודעת נכון להיום הרבה יותר ממני על גמילה. אני רק גמלתי בזמנו קרן מקקי.
אם פי 3, חבל שלא כתבת על בעיותך עם גמילה מקודם

סליחה על תגובה אגויסטית ,אך עברתי תקופה מאוד
קשה נפשית בגלל שבתי בת 3+ חזרה עוד הפעם בלילה לחיתולים. היתי בטוחה שזה בטח נפשי ובגלל ההריון שלי.
במשך היום היא גם טיפה מרטיבה תחתונים, כי מתאפקת עד הרגע האחרון. לא היה לי מושג האם זה תופעה נורמלית,
כי ברוסיה ,בגלל גמילה עד גיל שנה דברים כאלה לא 'קוראים עם ילדים בגילה (כך לפחות משפחה שלי טוענת)

בעניין החיתולים- תינוקי החדש בן חודשיים וקצת, עד היום השתמשנו בחיתולי בד. החוויה מאד רטובה ומאד מלכלכת.
רציתי להתחלק איתכם בדאגות-
במשך הלילה הוא יישן רק עם חזייה וחיתול בד מקופל תחתיו לספיגה. הוא מרטיב אותי הרבה פעמים. זה לא מפריע לי. (זה דווקא מחמם)
אבל שמא אני לא אחראית? בחוץ חורף ואילו תינוקי הרך חצי ערום?
בבית עד היום הייתי מלבישה לו מכנסיים וחיתול ומחליפה כל עת שנרטב.
זה לא נראה לי נוח או יעיל. היום התחלתי עם אחת העצות מהדף להלביש חולצה ארוכה והשתמשתי בגופייה של בתי הגדולה יותר, יחד עם חזיה ( של תינוקות) כובע דק וגרביים.
העניין הוא שכנראה כתוצאה מהחינוך המערבי שלי, אם לתינוק אין טיטול שעוטף יפה וסטרילי את חלציו, אז בראשי מציקה המחשבה שאולי הוא לא מטופל היטב. לאט והיטב אני מצליחה להבין שהעיסוק בהפרשות הגוף הוא טבעי, חשוב ואינו דוחה.
אצל אמי- ילדתי הגדולה לא רצתה להתקלח. אנחנו מאד מכבדים את רצונה ואילו אמי אמרה שצריך לשטוף את הפות כי לילדה קטנה לא צריך להיות ריח...
אמרתי לה שרק לאחרונה למדתי שהריח הוא לא כמו שתמיד חשבנו- כי זה מלוכלך וכו" אלא מגע ההפרשות הפנימיות עם האוויר.
בקיצור- כל החינוך שלנו בנוגע לאברינו הפרטיים הוא עדיין בבחינת טאבו, ואילו עם ילדיי הכל נפרץ ומביא אותנו למקום חדש משחרר וזורם.
עם תינוקי הנני עז, ניסיתי כמה פעמים להחזיקו מעל לכיור. פעם אחת יצא לו קצת קקי ממש קצת. ומאז הוא רק מחייך אלי דרך המראה. הפיפי מושפרץ תמיד ולא כשרוצים. האם זה מוקדם מדי לנסות וליצור קשר דרך ההפרשות? האם זה בריא?(מוקדם מבחינה מנטלית)
האם זה "בסדר" שהוא יישן לידי חצי ערום?
האם הוא לא מעדיף את הסטריליות?
ממני שכל כך שמחה לחזור, אבל לא דרך המחשב שלי.

שליחה על ידי ת* » 24 נובמבר 2002, 11:07

אפשר עוד עדכונים?
בשלושה ימים האחרונים- כל בוקר פיפי וקקי בכיור!!! היא ממש מבינה ואיך שאני מחזיקה אותה היא מתאמצת.
במשך היום לפעמים אני מנסה- אולי בכל זאת- ואז אני רואה טיפת פיפי קטנה- אפילו שאין לה ממש היא מנסה לעשות. אני עוד לא הבנתי מה הסדר של הפיפי, ומתי היא מתכוונת לעשות אז אני פשוט מנסה כל פעם.
אתמול בערב יצאנו איתה לבית קפה, לפני שיצאנו פיפי בכיור, כשחזרנו- אחרי שעתיים בערך, הורדתי את החיתול היבש לגמרי- ו.. כן כן שוב היא עשתה פיפי בכיור.
אין מאושרת ממני בקטע הזה.

אבל מה- רק בבית אצלנו ורק אצל ההורים שלי היא מוכנה לעשות. בבתים אחרים או מחוץ לבית היא מתעצבנת שאני מחזיקה אותה, אז החלטתי , בינתיים, להניח לה, ולעבוד איתה על זה רק בבית. כשהיא תתחיל לשבת אני אתחיל להסתובב עם סירים.

תמר, איזה כיף!

חאן יא, ברוכה השבה!
אני מבינה שרק התחלת עכשיו, נכון? אז תני לעצמך ולבתך "תקופת הכרות" של לפחות שבועיים שלושה, שבה בעיקר תלמדי את דפוסי היציאות שלה ואת הסימנים, והיא תלמד את התנוחה ואת הסימנים שלך. בתקופה הזאת סביר שרוב היציאות לא יהיו בכיור או האסלה. לאט לאט תלמדו איך זה עובד אצלכן. בהצלחה!

יונת, תודה על הברכה. בתי גמולה מזה זמן רב. דיברתי על תינוקי.
רשי לא לבשה טיטול מאז ומתמיד ולא ידעתי שיש אפשרות כזאת.
את היציאות היא הייתה עושה על טיטול מונח תחתיה. בגיל שנה וחצי היא הייתה ניגשת לאותה הנקודה בדיוק ועושה קקי על השטיח. הייתה תקופה שהיא רצתה פרטיות והעדיפה שאחבר לה את הטיטול דקה או שתיים לפני היציאה. אני מניחה שאם היה לה אז סיר זה היה עובד כבר אז. חשבתי שהצקתי לה מדי בקשר ליציאות כי היא פיתחה עצירויות ונאמר לי שאולי זה כרצון לשליטה. בכלל היופי בתקשורת עם היציאות זה ההקשר שחוויות הילד ניכרות ביציאותיו. לדוג'- הייתי אומרת לה שהיא מחליטה מתי איך ואם בכלל לתת לקקי לצאת ומעמדת כוח שכזו תמיד הייתה מאפשרת לקקי לזחול החוצה.
ובקשר לתינוק- יכול להיות שהוא עושה פחות קקי ללא החיתולים?
אני רוצה לקרוא קצת על הרגשות שלכם בהתחלת התהליך.

גם אני דיברתי על תינוקך...

וכן - יכול להיות שהוא עושה פחות פעמים קקי ללא החיתולים. כי יכול להיות שעם החיתול, הוא מרגיש את הקקי על העור ואז עוצר; ולעומת זאת בלי חיתול הוא מוציא את הכל (גם התנוחה תורמת לזה). ככה זה אצלנו.

צליל שלי כבר בת שנה וחודשיים, ותקופה ארוכה הייתי תופסת לה את הקקי בשרותים מדי בוקר. עכשיו הבחורה כבר עומדת על דעתה, ובכל פעם שאני מוציאה לה את החיתול בשרותים כדי שתעשה שם, היא זועקת חמס, משתוללת ומתנגדת בבכיות רמות.
האם כל השקעתי בשנה האחרונה ירדה לטימיון??? האם זו תופעה מוכרת, שילדים פתאום כבר לא מוכנים יותר לעשות מחוץ לחיתול?
האם יש למישהי כאן המלצות?
תודה, נמוש המבואסת

שליחה על ידי ת* » 26 נובמבר 2002, 17:45

משבר.
פתאום היא לא מוכנה שאחזיק אותה בתנוחת פיפי. אני לא רוצה להכריח.
מה עושים?

נמוש, אני זוכרת את בתי, בערך בסביבות אותו הגיל מסרבת לעשות קקי בעודה מסתובבת ערומה. היא היתה מסתובבצ סביב עצמה כאילו ומסרבת לשחרר וכשהייתי מציעה לה טיטול ברגע האחרון עם ההיסטריה שלה שהקקי כבר ממש יוצא היא הייתה כורעת קמעה ומשחררת אותו לתוך הטיטול ואחרי מס' דקות היתה מבקשת שאשחרר אותו.
אני האמנתי שזאת הדרך שלה להבין וליצור קשר עם הדבר הפרטי הזה. עשיית צרכים וגילוי עצמאות.
בשלב מאוחר יותר היא הייתה יושבת על האסלה עם הטיטול ומוציאה את הקקי.
מקווה שזה מאיר קצת.

תמר, אולי אפשר לנסות תנוחות אחרות, או מקומות אחרים?

שליחה על ידי ת* » 27 נובמבר 2002, 09:35

בינתיים אני לא מכירה תנוחות אחרות- אבל אחרי שאציץ בספרים אני אהיה חכמה יותר.

אנחנו ברגרסיה. במחלה עשיתי לנו הנחות ושמתי טיטולים, ועכשיו אני משלמת את המחיר. נדמה כאילו כל מה שעשינו ירד לטמיון. מאז שחזרנו - יומיים - חוסר שיתוף פעולה מוחלט.

שליחה על ידי תמר* » 11 דצמבר 2002, 10:32

קצת קשה בחורף עם העניין אבל עדיין יש הצלחה.
היא עדיין ממשיכה באופן רצוף לעשות כל בוקר פיפי וקיי בכיור/שירותים.
אתמול היא ישנה צהריים ללא חיתול. ומ 13:00 עד הערב היא היתה בלי חיתול ולא היו פיספוסים.
בלילה , אחרי ההנקה עשתה פיפי בקערה שבחדר שלה.
ובבוקר החיתול היה יבש!
ניסיתי להושיב אותה בסיר, היא היתה משועשעת מהרעיון אבל לא כל כך הבינה מה אני רוצה ממנה.

גם אני מתחילה לחשוב על סיר. נראה לי שאולי אפשר קודם להחזיק אותם מעל הסיר, כדי שהם יכירו אותו בתור מקום לעשות בו.

תיזהרו, אה? ההמלצות הן לא להושיב תינוקות לפני שהם מתיישבים בעצמם. כולל על סיר.

יונת, סבתא שלי סיפרה לי שהחזיקה תינוקות שלה (כולל אותי) מעל הסיר ועשתה קולות מתאימות לפעילות ,עד שהם למדו לשבת ואז היא הושיבה אותם על הסיר.

נמוש, כמה מילות עידוד (צרת רבים חצי נחמה) לייה בת שנה ושמונה נגמלה כמעט לגמרי במהלך הקיץ-האחרון וחזרה לחיתולים עם הולדת אחותה הקטנה לפני כחודשיים היום אם מציעים סיר זה בדרך כלל נענה ב"לא רוצה" אסרטיבי וכשהיא בלי חיתול (בד"כ בשעות אחה"צ ) היא מפספסת וזה נראה כמעט בכוונה.
גם אני התבאסתי אבל החלטתי לשחרר היא כנראה צריכה את החיתול עדיין ואולי זה עוזר לה להרגיש יותר את אמא העסוקה לפחות בזמן של ההחלפות (דרך אגב זה די היסטרי שני תינוקות צורכי חיתולים אז עברנו לפני כחודש להאגיס במקום רב פעמיים.
אבל בעצם רציתי לכתוב על הקטנטונת, רחל בת החודשיים. היום הגעתי להבנה שהטיטול מפריע לה לשחרר גאזים (פלוצים זו מילה מדויקת יותר) . היא מתפתלת וכואב לה ואיך שאני מורידה את הטיטול היא נרגעת ואחרי זמן קצר משחררת כמה לאויר העולם. אז החלטתי להתחיל לנסות לגאול אותה ולהיות בלי חיתול. איך מתחילים ?? אין לי שום כיוון אני לא מצליחה לצפות אותה (טוב יום ראשון ובכל זאת) יש סימנים דומים ?? או כל תינוק אחרת לגמרי?? כרגע המדף של המכנסיים שלה כבר די ריק וכל ההסקות בבית מכוסות במכנסיים מתייבשים. מה פשוט לנסות כל חצי שעה? ובלילה?
אין לי אינטרנט בבית (יהיה עוד כמה ימים) אז נסעתי במיוחד לביתו של אבי כדי לזרוק את השאלות האלו לחלל.... המלצות יתקבלו בשמחה ואשמח לדווח איך זה מתפתח...

מסעדה, לא התכוונתי להושיב, אלא לתנוחה הרגילה: מחזיקים מתחת לירכיים של התינוק כשגבו שעון על ההורה.

אמא גמדים, אני מציעה שתסתכלי בדף לגדל ילדים בלי חיתולים.

שליחה על ידי תמר* » 12 דצמבר 2002, 08:53

מסעדה, חיכיתי שהיא תתישב ואז התחלתי לנסות עם הסיר.
אתמול היא עשתה פיפי בסיר בישיבה, אבל נראה לי שזו מקריות והיא לא כל כך הבינה.
בכלל אסור לי לדבר יותר מידי כי בכל פעם שאני משוויצה, יש רגרסיה ופיספוסים.
אז ששששש....

תמר, נכון! גם יונת ואני גילינו שכל פעם שאנחנו משוויצות, יש רגרסיה!
הילדים שלנו לא אוהבים שהופכים אותם לאובייקט...

בת השנה שלי מתעקשת בימים האחרונים להיות ערומה לגמרי, כל היום. היא כנראה יודעת שאמא שלה מתעניינת לאחרונה בנושא של "בלי חיתולים".
(בגלל שזה הטוסיק שלה ולא שלי שנחשף כאן אני כותבת באנונימיות).
אין לי מושג אם אנחנו אכן בתחילתה של ידידות מופלאה ללא חיתולים, או שזו תקופה קצרה בלי בגדים, אז אני לא מתחייבת, אבל אני חייבת להודות שהתקשורת החדשה ממש קוסמת לי וכנראה גם לה. אני לא יודעת אם אני כבר יכולה בכלל לכתוב "תקשורת". בקיצור, אשמח לתמיכה והדרכה מנסיונכן.
אז ככה. היא בהתחלה מאוד נבהלה מהפיפי שלה, עכשיו אנחנו כבר שמחות עליו יחד. היא עכשיו פשוט מגלה שמשהו בכלל קורה. אין על מה לדבר בקשר לכיור/ אסלה/ אמבטיה. אבל אני כן מתחילה לקלוט בקשות שלה לפיפי, ונדמה לי שבחוץ היא מרגישה חופשייה לעשות. בעמידה, לא בידיים שלי. פשוט כשאני רואה שהיא כנראה צריכה, אנחנו יוצאות החוצה והיא טיפה מסתובבת ומשחקת ואז עושה פיפי. מפתיע כמה מאושרת הייתי כשקלטתי שהצלחתי.
אבל, קר עכשיו והיא לא רוצה, ובצדק, להיות בחוץ. לכן כשהיא מאותתת שהיא צריכה שתינו לא יודעות מה לעשות (היא לא מסכימה בכיור וכו'), ואני יכולה רק לקוות שזה לא יהיה על השטיח. מה שכן אם אני קולטת איתות אני צמודה אליה ואנחנו שמחות יחד על הפיפי אז יש כאן איזשהי תקשורת. כמובן שכשזה על המיטה או השטיח אני הרבה פחות צוהלת, ונראה לי שלמרות שזה לא מסר שאני מתכננת להעביר, הוא עובר ואולי הוא גם לגיטימי? הרי היא בעצם החליטה בעצמה על פיפי בחוץ, כנראה דרך התגובות שלי, הלא מתוכננות.
היא גם מטפטפת מעט מדי פעם, ועדיין לא ברור לי אם זה לקראת פיפי או ארוע בפני עצמו. קקי נראה לי שהיא עושה הרבה הרבה פחות מתמיד בימים הערומים האלו. עד כאן בינתיים.

ושכחתי לכתוב, שבימים האלו היא הרבה הרבה יותר מתמיד על הידיים. ובימים הראשונים היא הייתה מאוד עצבנית. שני הדברים נראים לי הגיוניים.

שליחה על ידי אבא* » 17 ינואר 2003, 19:02

אני לא מציע לכן להיסחף כל כך..
לפעמים אתן תתחננו לחיתולים..כאשר הילדה תעשה לכן קקי על מסמכים

ענת, אני ממש שמחה לקרוא! באמת קשה להתעלם מהבקשה כשמבינים אותה, אם כי אני באמת רק מגששת כאן. בכל מקרה, גם אם זו רק תקופה ואחריה נחזור לחיתולים (מקווה שלא), אז לפחות יש לנו חווייה, במקום להלחם.

בעקבות הכתבה בגליון האחרון, התחלתי לנסות להושיב את ביתי בסיר , בינתיים רק בבוקר, ובזמני קקי. ביתי בת 7 חודשים. בפעם הראשונה שנייה זה הלך, ואח"כ כבר לא. יש לי הרגשה שהיא מתאפקת כשהיא בסיר, ובכלל גם מוצאת הרבה עניינים מסביב שמסיחים את דעתה. ורק אחרי שאני מחתלת אותה ומלבישה אותה, כעבור מס' דקות עד שעה יוצא הקקי. ובתחושה שלי היא עוצרת את עצמה בסיר. יכול להיות כך כבר בגיל כזה ? ?? ומה עושים ?

כן, יכול להיות כך כבר בגיל כזה (תסמכי על התחושות שלך).
מה דעתך?
רק את מכירה אותה. מה את חושבת שכדאי לעשות?
רעיונות:

אולי לא להתחיל מהסיר אלא בחיק הטבע, בידיים שלך, כשאת ממש חושבת שעכשיו היא צריכה.
לוותר מהר, שלא תספיק להשתעמם. לנסות רק שניות.
להשאיר בלי חיתול במקום חם בזמן שהיא צריכה. שייצא על הרצפה ויגרום לה לשים לב ולחשוב.

עדכונים מהרפתקאות דרור והפיפי: (דרור כבר בן שנתיים וחודשיים)
רוב הזמן דרור בלי חיתול, עדיין לא מודיע על פיפי, אני זאת שצריכה להזכיר לו לעשות. אני משתדלת להציע לו כל שעה שעתיים, תלוי כמה אכל/שתה ומה הסיטואציה. בהחלט יש לו מבט של פיפי, אבל אם אני מחכה לו זה כבר מאוחר. אם אנחנו בחוץ - הכי פשוט- מורידה את המכנסים והוא עושה. אם אנחנו בבית, בדרך כלל אני נותנת לו לעמוד, שמה את הסיר מלפניו ואומרת "פששש" או "תעשה פיפי", או שהולכים לאסלה והוא נעמד על הישבנון ועושה שם.
ברוב הפעמים הוא מסכים, אבל לפעמים הוא קצת נלחם. יש פעמים שאני מתעקשת איתו כי ברור לי שהוא צריך וזה סתם דאווינים, ולפעמים עוזבת אותו, ואז או שהוא באמת לא צריך, או שהוא באמת עושה במכנסים.
ביום טוב, אין לי אף פספוס וביום גרוע אני מחליפה לו 5-6 זוגות מכנסים, שזה די מבאס.
בעצם, במקרה השני המכנסים משמשים כמו חיתול בד...
לילות-
ברוב הלילות הוא יבש, וצריך פיפי רק לקראת בוקר בהתעוררות של ההתמרחות על הציצי. עדיין, ברוב הלילות אני שמה לו חיתול כי בדר"כ ברבע שעה שלאחר הקימה הוא עושה את הקקי היומי שלו.
אם יש לי כח, אני משאירה אותו בלילה בלי חיתול, ואז איך שהוא קם מעמידה אותו ליד הסיר, ואחר כך לוקחת אותו לאמבטיה ומחכה עד שיעשה את הקקי, או נותנת לו לעשות
במכנסים.

מסקנות/תהיות/שאלות:

למרות מה שבשמת טוענת, נראה לי שבמקרה שלנו אכן דרור לא בשל עדיין לתקשר על צרכיו. אנחנו בעסק כבר קרוב לשנה, ודרור עדיין לא מודיע על פיפי. על קקי מודיע אבל לא מוכן שאתערב לו בחיים.

אני ממש מרגישה שיבוא יום שבו הוא יהיה פשוט בשל לכך וירצה בכך, ואז יהיו לו כל הכלים והאפשרויות לבקש ולעשות.

היתרון האדיר - בקושי משתמשת בחיתולים, אז פחות מזהמת הסביבה, וגם את הגוף של דרור.
בימים ללא פספוסים, אני גם מאד גאה ונהנית מזה שהוא נטול, ומסופקת מהתקשורת שלנו סביב זה. (זה שהוא לא מודיע, אבל כשאני מורידה לו והוא יודע שזה הזמן לעשות - זה גם סוג של תקשורת).
בימים של פספוסים, או במצבים שאני צריכה קצת להתמודד עם התנגדות מצידו, אני תוהה האם אני לא מסבכת לו את הענינים. אני מאד משתדלת לא להכנס לעימותים סביב זה, אבל בכלזאת זה קורה לפעמים. אני משתדלת שלא להכניס שום לחץ, ואף פעם לא אומרת משהו שלילי על פספוס (ואם כן, אומרת שאמא פספסה), אבל בכלזאת יש מצבים שאני רוצה מאד שיעשה, כמו כשהוא קם מהשינה, ולא בא לי על מיטה רטובה, או אצל אנשים אחרים, ובטוח שהרצון הזה מכניס לחץ שעובר אליו, ואני תוהה האם זה בריא.
בדרך כלל כשהוא עושה במכנסים אני לא שוטפת או מנקה, כי אז בכלל נכנס לפרוצדורה שמזמינה עימות, ונראה לי שזה מגרד לו ברגלים. הרבה הוא מגרד את הרגלים, ולפעמים יש פה ושם פצעונים קטנים, ואיכשהו זה נראה לי קשור לפיפי.

אשמח לעצות/תגובות בנושא זה.

למרות מה שבשמת טוענת, נראה לי שבמקרה שלנו אכן דרור לא בשל עדיין לתקשר על צרכיו
אם דרור כבר בן שנתיים וחודשיים, והתחלתם כשהיה בן שנה ומשהו (לפי הנתונים שמסרת), אז כבר לא מדובר ב"התחלה מאוחרת", אלא ב גמילה מחיתולים . זה משהו אחר. זה משהו שעושים אחרי שהילד כבר איבד את הקשר עם הצרכים שלו ועכשיו הוא צריך ללמוד משהו חדש.
קרוב לשנה ועדיין לא השתנה כלום?
לא מוכן שאתערב לו בחיים
נראה לי ההסבר הכי מרכזי. שוב - מה שאת מתארת הן בעיות של גמילה , לא משהו שקשור לגידול ילדים בלי חיתולים.
אחת משיטות הגמילה היא אכן להוריד את החיתולים.

אני ממש מרגישה שיבוא יום שבו הוא יהיה פשוט בשל לכך וירצה בכך
אני די מסכימה איתך - רק שלא מדובר בבשלות שאני דיברתי עליה. כשהוא ירצה, זה יהיה היום שבו הוא ירצה רצון חברתי לספק את רצונך ולעשות מה שכולם עושים, את הצרכים בבית השימוש.
כרגע הוא ב מאבק כוח איתך בעניין הצרכים. זה הפוך מגידול בלי חיתולים. ב"בלי חיתולים" הרעיון הוא תקשורת עם הילד, שניכם בצד אחד, את עוזרת לילד שצריך לעשות פיפי/קקי לעשות את זה בצורה הכי נעימה. במקרה שאת מתארת, יש ילד שמתנגד ל"עזרה" שלך, ולא מוכן לשתף פעולה עם השאיפה שלך שיעשה בסיר/בשירותים.
שימי לב:

את אומרת לו "תעשה פיפי". זו פקודה. את משדרת לו שאת רוצה שיעשה מה שאת אומרת לו.
יש פעמים שאני מתעקשת איתו כי ברור לי שהוא צריך וזה סתם דאווינים - שוב ניסוח של מאבק כוח. את מתייחסת לרצון שלו כאל "דאווינים".
כשאני מורידה לו והוא יודע שזה הזמן לעשות - זה גם סוג של תקשורת כן, זו התקשורת שבה ההורה "מודיע" לילד מה עליו לעשות, והילד מציית. זה לא שייך לגישת ה"בלי חיתולים".

אני מאד משתדלת לא להכנס לעימותים סביב זה, אבל בכלזאת זה קורה לפעמים. אני משתדלת שלא להכניס שום לחץ, ואף פעם לא אומרת משהו שלילי על פספוס (ואם כן, אומרת שאמא פספסה),
תראי, מההבנה שלי לגבי התיאור שלך, את בעצם כל הזמן בעימות מתמשך סביב זה. לפעמים העימות עולה גם לפסים "לוחצים" יותר, אבל מבחינתו של דרור, את מפעילה עליו לחץ כל הזמן, בלי להרגיש (ציטטתי למעלה חלק מהדוגמאות שנתת).
לעומת זאת, כיוון שמדובר בילד בן שנתיים וחודשיים, זה לא "אמא פספסה" - זה דרור שסרב לשתף פעולה, סרב במודע, סרב מתוך צורך עז ורצון לבסס את עצמיותו. זה מאבק כוח על עשיית הצרכים, אחד הדברים הכי אופייניים לגידול ילדים בתוך חיתולים ולתהליך הגמילה מהם.

זה שאת בקושי משתמשת בחיתולים - זה נחמד, אבל השאלה היא אם זה לא גורם לך לחץ גדול יותר מהתוצאות של ה"פיספוסים", ואת מעבירה את הלחץ לדרור.
כשהוא עושה במכנסיים - את לא מחליפה לו מייד לבגד יבש? הוא מתנגד גם לזה?

בכל אופן, סיכום דברי הוא כזה:
מה שאת מתארת הוא גמילה לא מוצלחת מחיתולים. לא מוצלחת, כי כבר נכנסת למאבק כוח בעניין. אין לזה קשר לגישת הבלי חיתולים. ילד בן שנתיים וחודשיים הוא כבר ילד גדול. להחזיר אותו לגמרי לחיתולים נראה לי פתרון לא טוב.
מתוך מה שקראתי על גמילה, נראה לי שהיו ממליצים לך להודיע לו שמעכשיו והלאה הוא בלי חיתולים, כי את רואה בו ילד גדול, אבל זו אחריות שלו.
את מכסה את הרהיטים, מגלגלת את השטיחים, דואגת ששום פיספוס לא יגרום נזק גדול מדי, ופשוט עוזבת. לא מזכירה לו, לא אומרת לו, עוזרת אם הוא מבקש עזרה, לא יוזמת בכלל. צפי להמון פיספוסים, קבלי אותם באורך רוח. אלה לא עצות שלי, אלא של אלה שמדברים על גמילה ועל איך לצאת ממאבקי כוח סביב הגמילה.

הייתי די בשוק לקרוא את דבריך.
נראה שאני כל כך בתוך הענין, שממש לא שמתי לב מה אני באמת עושה.
בחוסר נעימות לא קטן אני שואלת את עצמי עכשיו - האם באמת אני כל הזמן בלחץ ומפעילה על דרור לחץ?
ומה הלאה?
לגלגל עכשיו שטיחים ולתת לו להיות רטוב לתקופה לכבוד השלג הצפוי זה ממש לא לענין. מצד שני, לחזור להשתמש בכל כך הרבה חיתולים זה די מחליא אותי. ומצד שלישי, חיתולי בד לא כל כך מוצאים חן בעיני בעלי, שמרגיש לא טוב עם זה שהוא יהיה רטוב כל הזמן בתוך החיתול, וגם לחתל בחיתול בד הרבה יותר קשה מלהחליף מכנסים.
בקיצור, אני מרגישה די איום ונורא.
במחשבה לאחור מבינה שכשהתחלתי היינו עדיין באותו צד - למדנו יחד את הנושא, ודרור אפילו די התלהב מזה לפעמים. אבל באיזושהיא נקודה הוא עבר לשלב הזה של גיבוש העצמיות או איך שלא קוראים לזה, ואני, חסרת נסיון שכמותי, לחלוטין לא הייתי מודעת לזה שאנחנו עוברים לפאזה אחרת.
וכמה הבהרות:

אני משתדלת לקלוט את מצב הפיפי ואת הלך הרוח ולפי זה אני אומרת "פששש" או רק מורידה את המכנסים ולא אומרת כלום, או שואלת אם הוא צריך או רוצה, או שמתחילה לזחול ולהגיד "מיאו" שזה סימן בשבילו גם לזחול כמו חתול אחרי לשרותים (שיטה שפיתחתי כדי להימנע ממאבק) או שבאמת אומרת "תעשה פיפי". אבל זה האחרון הוא לא הטון השולט.

זה דומה להתמודדות שלי עם דברים אחרים, ולא חסרים כאלה, בהם הוא דובי-לא-לא. קלטתי שלפעמים אני פשוט צריכה להיות נחושה והחלטית, וזה מה שעובר כשאני "פוקדת" עליו.
ויש כמובן מקרים, בהם אני קולטת שזה הולך לכיוון של מאבק עיקש,ומוותרת מראש ומניחה לו לעשות במכנסים.

בכל פעם שהוא עושה במכנסים, אני מיד מחליפה לו את המכנסים, אבל לא שוטפת או מנקה. השאלה אם זה נורא להשאר עם פיפי שהוא עושה על עצמו, כלומר במכנסים שבאות במגע עם גופו?
ובכל אופן נראה לי שכן קרו כמה דברים הקשורים לגידול ללא חיתולים:
רוב הזמן אני יודעת לצפות די בדיוק מתי הוא צריך פיפי.
דרור למד לעשות פיפים גדולים במרווחים יותר גדולים. גם כשהוא עושה במכנסים הוא עושה פיפי גדול ואחת ל 1-3 שעות. אין טפטופים.
נראה לי שרמת המודעות שלו לצרכיו גבוהה יותר מלילד הנמצא בחיתול כל הזמן.

ולסיכום:
אני מרגישה עכשיו די תקועה. עסוקה באיזה מין שגעון שלי, במקום להיות עסוקה בטובתו האמיתית של הילד. הרבה אנשים מסתכלים עלי כעל משוגעת בענין הזה (כולל בעלי והורי), ועכשיו אני קצת מבינה אותם... וזאת מחשבה קצת מפחידה כי יש עוד אי אילו נושאים "משוגעים" כאלו בראשי - האם גם שם אני קצת דון קישוט?

אולי... "השגעון הזה" שלך הביא אותך לנקודה חשובה של התבוננות וממנה ודאי יצמח לו שינוי. אל תחמירי עם עצמך. הרי רובנו כבולים בכל מיני תפיסות ותבניות התנהגות שגויות. החברה שלנו מלאה בהן, וגם אנחנו. התהליך הזה של מציאת תבנית כזו בתוכי ושינוי שלה, השתחררות ממנה, הוא עבורי מאוד מספק ומקדם.

אהבתי מאוד את הניסוח של בשמת-הרעיון הוא תקשורת עם הילד, שניכם בצד אחד, בניגוד למאבק כוחות, משני צידי המתרס. זה נכון לדעתי בגידול ילדים לא רק בקשר ל"בלי חיתולים" (בזה האחרון אני עדיין מגששת).

בקיצור, אני מרגישה די איום ונורא
אוי אוי, עכשיו אני מרגישה איום ונורא. )-:

הינוקא עלי אז אזדרז:

שכן קרו כמה דברים הקשורים לגידול ללא חיתולים
כן, אני בטוחה בכך. למעשה, גם אני השתמשתי במה שלמדתי על הבלי חיתולים בגמילה של בתי, שהיתה אז בת שנתיים וחצי.
מה שהוא למד הוא כמובן ייתרון.
גם זה שהוא עושה במרווחים, גם זה שהוא חופשי מחיתולים, ולדעתי הוא לגמרי מודע לצרכיו - זה מצויין.
ניטרלת בזה את החסרונות הגדולים של החיתולים.

במקום להיות עסוקה בטובתו האמיתית של הילד
לאו דווקא. כל מה שעשית הוא לטובתו של הילד - הוא בלי חיתולים, מודע לצרכיו, שולט בסוגרים. זה כבר דבר גדול.
הפיספוסים הם בחירה שלו, העצמאות שלו. רק חבל שזו הבחירה שלו כרגע. אבל הרי זה ישתנה.

הבעיות היחידות הן הפיספוסים, והעובדה שנוצר מאבק כוח סביב זה, שגורם לו להתנגד לממש את השליטה שלו בשירותים. שתי הבעיות קשורות זו בזו.
לדעתי לא נורא שאת לא שוטפת אותו אחרי פיפי. גם אם הפצעונים הם מזה, זה נראה לי עדיף על פני מריבות נוספות גם על זה (כי את מדווחת שהוא לא רוצה שתשטפי אותו).
לכן, יכול להיות שאם תמשיכי להחזיק אותו בלי חיתולים, אבל תרפי ממאבק עד כמה שניתן, הוא יתחיל בהדרגה להשתמש בסיר או בישבנון.
בקיצור, אל תקחי את זה כל כך כבד. ויש לי עוד חדשות בשבילך: תארי לך שכולנו לא מושלמות ועושות טעויות כל הזמן! וזה כולל אותי! לא ספרתי לכמה מאבקי כוח מיותרים נכנסתי, כי באמת הם רבים מספור. לא נורא - tomorrow is another day, כמילותיה האלמוותיות של סקרלט או'הרה.

תודה על הניחומים....(אם הייתי יודעת איך הייתי שמה כאן איזשהוא פרצוף)
בינתיים לאור מזג האויר הסוער חזרתי לחתל בחיתולים רגילים.
נראה מה יהיה הלאה.

אנחנו כבר בערך חודשיים מתנסים מעט מעט לאט לאט. אני כותבת כאן כדי לסדר לי בראש את מה שקורה, וגם, כמובן, כדי לקבל חיזוקים ואם צריך תיקונים מכן, המנוסות והמתחילות. אז אנחנו בגירסה לאיטיים. הקטנה (שנה) בלי חיתול רב היום, בדרך כלל מיוזמתה. בלילה עדיין עם חיתול (האתגר הבא). כשהיא קמה היא מבקשת לאחרונה - פפה=פיפי, ואני לוקחת אותה אל הגינה. אין מה לדבר בינתיים על לקחת אותה לשרותים או אמבטיה. סיר או ישבנון אני אצרף בקרוב לעניין, לנסות.

איך זה הולך? היא אומרת פפה, ואז אני יודעת שהיא צריכה, זה בחלק נכבד מהפעמים, אומרת לה "את צריכה פיפי" ויוצאת איתה אם נעים בחוץ, או מתיישבת איתה על הרצפה (ולא על ספה/ שטיח). שתינו עסוקות בשלנו כמה דקות ואז זה מגיע. אני אומרת - "עשית פיפי, יופי" או "את עושה פיפי, יופי" - נדמה לי שאם אני מדברת באמצע אני מפריעה לה. לפעמים אני מוסיפה את מה שקלטתי שהיא עושה. למשל, היא מגיעה אל השרותים בעקבותינו, מפשילה חולצה ותופסת פוזה של פיפי בעמידה. אז אני אומרת "את עושה פיפי בשרותים, יופי/ כל הכבוד". לפעמים אני אומרת "אמרת לאמא שאת צריכה ועשית, כל הכבוד...", אולי זה מסובך להבין? אבל טוב לי לציין שהיא אמרה. בעצם גם עם הקקי אותו דבר עכשיו, אבל זה לקח זמן. אחרי שהיא עושה היא נהנית מאוד לקחת אותו בתוך נייר ולהשליך לשרותים.

הרבה פספוסים, מדיניות הניקוי שלהם הולכת ומתרופפת. הבית ממש לא מוזנח, פשוט מנגבים (היא "עוזרת" לפעמים) או שמים מגבת לספוג אם צריך. המיטה והספה מכוסות בסדין גומי (איך קוראים לזה?). השטיח מושתן מדי פעם, סופגים, בינתיים אין שום ריח ואם יהיה הוא ישטף בחוץ. לכן אין לחץ על פספוסים. כשהיא עושה בלי שקלטתי, או כשנדמה לי שהיא עשתה בלי לאותת (בטח היא כן מאותתת ואני לא שמה לב) אני גם אומרת לה "עשית פיפי, יופי", הרי כל העניין מאוד מרגש עבורה ומעניין. לתחושתי אין כאן עניין של חיזוק התנהגות מסויימת ופסילת אחרת. שתינו רוצות לתקשר, ושמחות על כל הצלחה. ולפעמים היא אומרת פפה אחרי, ומקבלת גם על זה תשבוחות, "פיפי, נכון".

אני צריכה מדי פעם לחשוב מה ההבדל בין זה לבין גמילה. נראה לי שההבדל הוא שאני לא מצפה שהיא תקח אחריות ותלך לבד בהמשך לאנשהו כדי לעשות פיפי/קקי, אלא ברור לי שזה עניין משותף .

שליחה על ידי בשמת* » 11 מרץ 2003, 20:12

שאני לא מצפה שהיא תקח אחריות ותלך לבד בהמשך לאנשהו כדי לעשות פיפי
שימי לב:
בשיטת הבלי-חיתולים מלמדים את התינוק מההתחלה שיש מקומות מתאימים לעשות פיפי קקי - בשירותים, בסיר, בחיק הטבע.
הרעיון הוא לא ללמד לעשות על הרצפה או בכל מקום שלא מתאים.
אם יש לה שליטה בזה, וזה לדעתי מה שאת מתארת - מודעות שלה, שליטה שלה ואיתות אלייך - אז חשוב כבר ללמד אותה איפה עושים. לא לקבע נורמה שונה שאחר כך תצטרכי לגמול אותה ממנה.
ברור שהיא כבר יושבת - אז תדאגי שיהיה סיר קרוב, אם את חושבת שרחוק מדי ללכת לסיר שבשרותים.
פיפי-קקי בעמידה: מסבירים שבנות עושות בישיבה.
הרעיון הוא ללמד אותה, בדרך התקשורת החביבה, מה עושים.
כמו שאמא עושה רק בבית שימוש ובישיבה - כך גם היא.
סליחה על הקצרנות, הינוקא משתולל עלי ואני רוצה להגיב מהר. ביי בהצלחה סליחה על ה"צרורות" מקווה שהטובנתי.

שליחה על ידי בשמת* » 11 מרץ 2003, 20:14

מתיישבת איתה על הרצפה
למה לא לשבת על הסיר? או אפילו על האסלה? "את צריכ ה פיפי? יופי, בואי לבית שימוש".

בשמת, תודה על תגובתך. נדמה לי שהיא מבינה כבר עכשיו שפונים אליי ואני נותנת מענה, כלומר מקום מתאים לעשיית הצרכים (חוץ, ואם קר רצפה, כי היא לא מסכימה בשרותים או באמבטיה, כמו שכתבתי). המשפט שכתבתי באמת היה מסורבל מדי... אולי צריך להדגיש שם (אני כבר מתקנת) - "לא מצפה שהיא תקח אחריות ותלך לבד לאנשהו... אלא ברור לי שזה עניין משותף ".

סיר, כאמור, יכנס בקרוב, נראה אם זה יעבוד (שרותים כרגע היא עדיין רק בוחנת, כמו שתארתי, עושה "כאילו" אבל לא מסכימה ממש). ואז אולי היא גם תתיישב. אני מבינה שההשתנה בעמידה היא הרגל מגונה בגלל החיתולים, אבל היא כבר מנסה להתיישב לפעמים.

בכל מקרה, החוייה כולה חיובית לכל המשפחה. תודה לך ולכולכן שהבאתן את הנושא למודעות שלי, כולל סיפורים ותיאורים- הם מאוד תורמים לי, ועל תמיכתך כעת. אני מרגישה שבימים בהם היא בלי חיתולים רמת הקשב שלי עולה, והטיפול האימהי שלי משתפר.

ועוד כמה עידכונים - לפעמים כשהיא לבושה, היא מבקשת להתפשט ומיד עושה. או - יושבת ערומה על השיש ומבקשת לרדת, ואז עושה. הלילה היא בקשה פפה, קמנו לעשות וחזרנו לישון, מקווה שנתקדם בעניין הלילות. בכל מקרה, טוב לי הקצב האיטי שלנו, אנחנו קולטות אחת את השנייה לאט, אני רואה התקדמות וזו הרגשה כייפית.

שליחה על ידי בשמת* » 13 מרץ 2003, 12:27

איזה כיף!
>בשמת מקלקלת את תינוקות "באופן" ולא מרגישה אשמה< }

אני לא יודעת אם זה מתאים לכאן או ל גמילה מחיתולים...
מיה (שנה וחודשיים) מאד נהנית להיות עירומה ובימים האחרונים מסתובבת בבית ובחצר רק בחולצה או עירומה לגמרי. אני לא קולטת שום איתות מצדה , היא פשוט עושה מדי פעם, לדעתי עם מרווחים גדולים (מתאפקת?). זה מוזר לה והיא מתחילה לקשר, נעצרת ומסתכלת על הפיפי שיוצא, וממשיכה הלאה. אבל מה, היא מחליקה על זה ובוכה מהמכה (אני עסוקה עם עוד שניים ולא תמיד קולטת בזמן לעזור לה לעבור מסביב). היום היא אפילו משכה יותר זמן בין פיפי לפיפי ,וכשיוצא היא קצת נבהלת כאילו מקשרת פיפי-ליפול. ניסיתי לקחת אותה מעל לכיור אבל היא מתנגדת בתוקף, גם סיר זה בשום פנים ואופן, רק בעמידה. לא תכננתי לגמול אותה כבר, זו לא היתה הכוונה, אבל חם , והיא כ"כ אוהבת להיות נודיסטית אז יאללה .
אמרתי , אולי ננסה, זה לא בדיוק חלון הזדמנויות אבל רק טוב יכול להיות מזה שהיא תלבש פחות חיתולים. בנתיים אני אמשיך.

גם הקטנה שלי החליקה בימים הראשונים... עזרתי לה ככל יכולתי, ועם הזמן היא למדה והיא מתייצבת אחרי פיפי, עוברת סביבו וכבר לא נופלת בגללו. וגם היא משתינה בעמידה, כבר די הרבה זמן. מנסה לפעמים בישיבה אבל עדיין לא קבוע.