יצירת חברויות בגיל מבוגר

שלום
לאחר התלבטות ארוכה החלטתי לפתוח דף תמיכה ונראה לאן זה יזרום.
אני לא מהמשתתפות הפעילות פה באתר, למרות שבזמן האחרון אני מוצאת את עצמי פה הרבה פעמים.
כבר המון זמן אין לי חברים. מה זה המון זמן? בגדול, מאז שאני עם בעלי ולאאאאאאא, זה לא בגללו (למקרה שקפצתם). מאז שאני מכירה את עצמי לא הייתי טיפוס של "חבר'ה". תמיד היתה לי חברה אחת טובה, עוד כמה ידידות וזהו. היה לי טוב ככה. בעלי הוא בשבילי החבר הכי טוב ועם הזמן קשרי חברות שהיו לי הלכו והתפוגגו. יש לי עדיין שתי חברות טובות מהעבר, אבל הן גרות מאד רחוק ממני ואנחנו לא נפגשות אף פעם לבד, אלא תמיד בהרכב משפחתי (שזה מאד כיף, אבל זה עונה על צרכים אחרים).
בזמן האחרון זה התחיל להפריע לי. זה לא שאין לי עם מי לדבר בכלל - יש לי (אני מתלבטת איך להגדיר אותה) - ידידה-חברה מהעבודה, שאיתה אני מאד פתוחה (והיא איתי), ואני יכולה לדבר איתה כמעט על הכל. אבל גם במקרה שלה אין מפגשים בשעות שמעבר לשעות העבודה.
הגעתי למסקנה שאני פשוט לא יודעת ליזום קשרים וגם כשהקשרים כבר נוצרו, אני לא טובה בלתחזק אותם. והאמת שאני לא יודעת איך להתקדם מפה. אני במצב שאני מאד רוצה ליצור קשרים חדשים וחברויות כמו שהיו לי פעם, בתקופת ביה"ס והצבא, אבל לא מצליחה. אישית קשה לי "להזמין" את עצמי למישהי, אני תמיד פוחדת שאולי הצד השני לא מעוניין ואני כופה את עצמי. מצד שני, אני לא רואה מישהי שמנסה להתקרב אליי.
אני די פעילה בפורומים מסויימים (לא באתר הזה) ואני מקבלת מדי פעם מסרים אישיים "אוהדים" (כך שאני לא מעוררת, נניח, "אנטי" בכל האנשים) אבל אני לא יודעת מה לעשות כדי לעבור את השלב הזה ולהתקדם הלאה. ניסיתי להגיע למפגש גדול של אחד הפורומים אבל ממש לא הצלחתי לפתח שם איזושהי שיחה (גילוי נוסף: אני ממש גרועה בסמול טוק).
טוב לי מאד עם משפחתי ובבית אבל לפעמים משהו חסר.
זהו.
אשמח לתובנות, עצות, הארות וכו'. @}

תודה על תשובתך.
אני רוצה להתייחס לדוגמאות שנתת - אנחנו מזמינים אלינו המון פעמים - גם הביתה, גם מארגנים פיקניקים. לדוגמה - לפני שבועיים התארחו אצלינו לארוחת יום ששי שני זוגות. זוג אחד מהם הם חברים "ותיקים" שלנו, ואת הזוג השני אנחנו מכירים מהמקום שבו אנחנו גרים. היה מאד נחמד, הרגשתי שיש כימיה - אבל, כמו שאמרתי, אין לזה המשך מבחינת חברות "אישית" שלי , אלא (אולי) יהיה המשך במסגרת משפחתית. וזה לא מה שחסר לי.

לקחתי לתשומת לבי את הארותייך לגבי הסמול טוק. נראה לי שאני אכן חוטאת במה שנראה כחוסר התעניינות, מפחד להיראות כחטטנית יתר על המידה. אני אנסה "לעבוד" על זה, למרות שאולי בהתחלה זה יהיה לי לא טבעי ולא מובנה.

אני מרגישה שזו בעיה שיש לרבים, שהתרחקו מהחברים מהצבא, מהאוניברסיטה, בעבודה לא נוצרות חברויות אמיתיות וקשה ליצור אינטימיות...נשאבים לתוך חיי משפחה מחייבים ופתאם מגלים שאין חברים אמיתיים.
אולי להתחיל מחדש לגמרי, ולמרות סדר היום העמוס למצוא זמן לחוג שבו יש ממש תקשורת בין האנשים. לא חוג יוגה שבו כל אחד לעצמו. אולי משהו של נשים. אולי המעגלים שיש באתר של אילנה אילן. יש לה אתר, לצערי לא יודעת את כתובתו.
רק בבקשה אל תגלשי לחשוב שמשהו לא בסדר אצלך. את מתארת כאן בעיה שנוגעת לרבים.

יכול להיות שזה נוגע לרבים, אבל אישית אני מרגישה כאילו כולם באיזו מסיבה ורק אותי לא הזמינו.
כשאני גולשת בפורומים מסויימים נראה שכולם חברים של כולם וכולם נפגשים מדי פעם באמת, לא רק בחיים הוירטואליים.

אני עדיין חושבת שלי אישית יש בעייה ספציפית והשאלה היא האם אצליח להתגבר עליה כשאני לוקחת את זה כ"פרוייקט" והופכת את זה לדבר חשוב בחיי, או שלא. ימים יגידו.
בינתיים אני מנסה ליישם חלק מהעצות שקיבלתי ונראה לאן זה יתקדם.

(גילוי נוסף: אני ממש גרועה בסמול טוק).
זו עובדה שיכולה לתת לך גם יתרון איכותי מסויים, את יודעת.

דווקא המנעות מ'סמול טוק' מאפשרת גישה מעמיקה לשיחות ש כן מתקיימות בסופו של דבר.
אני תמיד שמחה כשיש בסביבה את אלה שמתפקדים כ'פרנסי השיחה', כשהם נמצאים אני יכולה להתפנות לדברים שמעניינים אותי באמת במפגש.

אבל אישית אני מרגישה כאילו כולם באיזו מסיבה ורק אותי לא הזמינו.
ברור לך שזו אשליה שמתקיימת לך בִפנים, נכון?
כל החברַתיוּת הוירטואלית הזו היא מסא'ג רציני ונחוץ לנפש, מסאג' לחלק הזה בנשמה שתמיד מרגיש וירגיש בודד.
כולנו רוקדים באותה המסיבה, את רק צריכה לדעת שסגנון הריקוד הייחודי שלך הוא אחלה. כשתתחילי לרקוד אותו בחופשיות כאילו שאף אחד לא רואה אותך תגלי פתאום שהתקבצו סביבך רקדנים מהג'אנר שלך. <כיף לרקוד בחבורות>

אני עדיין חושבת שלי אישית יש בעייה ספציפית
תנסי למקד אותה, להבהיר לעצמך את מהותה. תתחילי בנסיון למצוא כותרת יותר מדוייקת לדף הזה. בִמקום 'קשה-לי-בחיים' אולי לקרא לו בשם אחר.
כשאת מדייקת, את מתקרבת ללב העניין ומשם היקום שומע אותך יותר טוב ויכול לשגר לכיוונך את הכלים המתאימים ביותר להתקדמות.

ליצור קשרים חדשים וחברויות כמו שהיו לי פעם, בתקופת ביה"ס והצבא,
בקשרים הנקשרים בתקופת ההתבגרות הקסומה(14-21) טווי חוט יחודי שצבעו ואיכותו לא ניתנים לשיחזור.

מה שכן אפשרי, מעניין ומספק מאוד זה לחדש ולרענן קשרים אלו. את יכולה להתחיל להתאמן בזה.
אני פירגנתי את זה לעצמי בגדול בשנתיים האחרונות. אחרי נתק של שנים, מתוך הצורך הטבעי ב'מסאג'' הזה, חזרתי לחפש את החברויות האלה מאז.
חוץ מהגל הנוסטלגי המפנק היתה בזה גם הרבה למידה- על עצמי, על חברויות וקשרים חברתיים ויחסי אדם ועולם בכלל.

את מתארת כאן בעיה שנוגעת לרבים.
נכון.

תנסי למקד אותה, להבהיר לעצמך את מהותה
אני מנסה, כבר הרבה מאד שנים. ועדיין לא מגיעה לשורש העניין.

ה"קשה לי בחיים" זה חלק מהעניין. אני לוקחת דברים קשה, מאד רגישה, נפגעת בקלות (אבל אני חושבת שכלפי חוץ אני נראית מאד קשוחה, אולי אפילו קרה). אני גם מתחשבנת - כלומר, אם אני מתקשרת לחברה כמה פעמים מיוזמתי ולא מקבלת טלפונים בחזרה, המסקנה שלי היא שהיא לא מעוניינת בקשר. והזמן שחולף בלי לקבל אות חיים מוכיח לי שצדקתי (לדעתך זה לא ככה? כלומר, חייבת להיות פה איזושהי הדדיות...).
חוץ מזה אני ביקורתית, ועל זה לא נראה לי שיש אפשרות להתגבר. אם אני שומעת דיעות שמנוגדות לחלוטין לתפיסת עולמי, קשה לי מאד להתקרב לאותו אדם, ולא משנה כמה מקסים ונהדר הוא מבחינות אחרות.

לדעתי אכן צריכה להיות הדדיות אבל צריך להבין שלעתים קשה להיות בקשר מחייב ויומיומי, אני יודעת זאת כי גם אני עובדת מחוץ לבית למרות שכשאני מגיעה הביתה יש לי שעה לבד עד שהילדים באים, אבל אפילו השעה הזו מוקדשת בדרך כלל לבית, לבישולים, לכביסות, לגינה, לסדר. יש לי שני ילדים ואחרי הצהריים אני מרגישה מוצפת בעבודות בית. אז הקשר עם החברות הופך להיות קשר של פעמיים בשבוע מקסימום (כולל טלפונים ולאו דווקא פגישות), בקיץ זה דווקא עובד יותר טוב כי הימים ארוכים יותר.
גם אני נפגעת מהר מאוד אבל עדיף לשמור קשר על אש קטנה מאשר בכלל לא!
איך למצוא את החברה הטובה? ללכת עם הילדים הרבה לגן השעשועים (בקיץ בעיקר) ללכת לבריכה ולא להתבייש לדבר עם אמהות, להביע דעה בכל רם, לדבר השכנה ממול והשכנה מלמטה. לבוא לקחת בימי שישי את הקטן קצת מוקדם יותר ואז לדבר קצת עם אמהות. לשוחח בטלפון עם בנות הזוג שאותם הזמנתם אליכם.
גם אני לא אלופה אבל אולי שתי חברות מספיקות לי.

יש לי שאלה טכנית:
למה הדף לא מופיע ב"מה חדש" ביום האחרון, אלא רק שלשום? (למרות שהוא עודכן היום?)

(בהמשך אתייחס למה שכתבתם. אין לי זמן לנשום...)

אני בזמן האחרון מסתכלת על שפת גוף ופנים של אנשים.
מה אני רואה שם, יש אנשים נורא סגורים וחתומים, אם ארשת של סבל, אני יודעת שאלו לא מתאימים לי,
אין לי יכולת להכיל את כולם, אני בוחרת,
יש אנשים שאני רואה דרכם את העולם מחייך, הומור, השראה, משהו ללמוד, אנרגיה מרוממת, חמלה.
לאלה אני אנסה להתקרב, כי מראש אני מזהה כימיה של רגע, משהו שתפס אותי, עניין אותי.
משהו שהייתי רוצה להסתכל ולחוות את עצמי במראה שלו.
כמו שהדף שלך תפס אותי מעצם הכנות או היכולת שלך להפגין חולשה.
וכן, חברים זה גינת ירק, אם רוצים פרות צריך לאהוב אותם, את החברים.

מה אני רואה שם, יש אנשים נורא סגורים וחתומים, אם ארשת של סבל
לעיתים, השכנה של זורבה, מה שאנחנו רואים זה לא תמיד ככה. גם לי יש פנים חתומות, אינני מחייכת הרבה ובכלל אין לי פנים מחייכות (רק כשאני עם חברות או בתוך הבית עם המשפחה), תמיד אמרו לי שאני נראית רצינית מאוד, אבל זה רק למראית עין.
אין לי פנים מחייכות, עברתי הרבה דברים בחיים שאולי גרמו לי להתייחס לחיים אחרת (ברצינות יתרה) אבל מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני יודעת לשים את הכל האחורי ולצחוק ולהפגין רגשות חיוביים ולהינות, ולתת מעצמי (אם כי אני די חשדנית וזקוקה למרחב מחייה).
<דברים שרואים משם לא רואים מכאן>

מה שכן, וכאן אני חוזרת אל "קשה לי...", את חייבת לעבוד על עצמך, ראשית כל הזמן לחשוב חיובי, להישתדל לא להעביר ביקורת ולקבל את האנשים סביבך כמו שהם, לחשוב חיובי זה אומר: לא לחשוב אוי כמה קשה לי, כי אז החיים באמת יהיו קשים לך. לראות בכל דבר את הצד החיובי, סדר יום עמוס? לראות גם את הטוב שבו. אין מה לעשות החיים לא קלים אבל אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו כל הזמן, בלי הפסקה.
אני למשל אדם מאוד לחוץ ועצבני, אני עובדת על עצמי יום-יום שעה-שעה, אני אפילו סידרתי לעצמי לעבוד ככה שתהיה לי שעה פנויה לבד בבית לפני שבאים הילדים מהמסגרות שלהם, ככה שאני לא אהיה לחוצה מדי. את חייבת לעבוד על עצמך וללמד את עצמך לחשוב חיובי. ולגבי תמיכה חברתית גם זה חשוב אבל את חייבת לפתוח את עצמך ולא לחכות שזה יגיע, להביע רגשות חיוביים בפני אנשים, לחייך, ולא לשפוט אותם (גם לא כשאת לבד באבמטיה אחרי שהחברים כבר הלכו). עבודה מהנה!

תודה לכולכם
אני לא ממש מוצאת זמן לשבת ולכתוב, אבל אני בהחלט קוראת ואף מנסה ליישם.
מאז שכתבתי את הדף התקשרתי לחברה ותיקה שלי וקבענו שנגיע אליהם לסופשבוע; התקשרתי למישהי סתם לשמוע מה נשמע ועכשיו חזרתי מביקור קצר ולא מתואם אצל המטפלת הקודמת של הבן שלי.
זה אולי נראה לכם כמו דברים מאד טריוויאליים אבל לי זה לא. זה דרש מחשבה ואיזשהו "סף" שהייתי צריכה לחצות כדי לבצע.

אופי עם איזו מידה של נוקשות ואי קבלה של אחרים
אבחנה דקה. בהחלט אפשר להגדיר אותי ככזו.

(נכנסתי קצת לדף שלך, לא הספקתי להתעמק וזה רשום לי בראש לעשות את זה).

אני מאמינה שאנחנו בוחרים אם להעלב מסיטואציה
כל כך נכון. כל כך קשה ליישם...

רוני בלוני - כל כך הזדהיתי עם מה שכתבת בקשר לפנים.
גם לי אמרו תמיד שאני עצובה/כועסת/רצינית. גם אצלי זה מבנה פנים ואני לא יכולה להכריח את עצמי לחייך כל היום.
אבל אני בהחלט יכולה להיות מצחיקה, מעניינת, שנונה...

ולגבי החשיבה החיובית - מנסה, מנסה, מנסה. ממש מתאמצת.

עניתי ממש מהר. מקווה שבקרוב יהיה לי זמן להכנס לזה יותר.
דעו לכן שאתן מאד עוזרות לי. המון תודה.

אני בהחלט קוראת פה
עבר שבוע די קשה (מחלות וכו')
בסופשבוע מקווה להיכנס ולכתוב עוד כמה דברים

אין לי מה להוסיף חוץ מזה שתענוג היה לקרוא את הדף הזה.
את כל כך טובות נבונות וחכמות

לתת לה = לבוא מאהבה
לא לתת = לבוא מפחד.
מה לדעתך יותר עדיף?

כי שוב אני מרגישה שהיא תקנה לי משהו רק כי תרגיש חייבת לי.

זה כבר העניין שלה.
שחררי את עצמך ואת 'פנקס החשבונות' הזה, לפחות במה שנוגע במתנות.
את מרגישה קירבה, הודיה, שמחה, או כל רגש אחר שגורם לך לרצות להביא לה מתנה?- תביאי! בַכיף שלך. ככה מהלב.

יכול להיות גם דף בלוג, וגם דף תמיכה,
מקווה שאת מרגישה טוב יותר (-:

טוב, אני שמחה שקניתי

איך זה קורה? שפתאום אני מופיעה גם ברשימת הבלוגים וגם בדפי התמיכה?

הכל פה כזה הוקוס פוקוס

אני רואה שיש לי עוד כמה דקות להיות פה (הבן שלי ירד מהציצי שלי לכמה דקות, אחרי שהתגורר עליו ביומיים האחרונים

).

אפשר לתרגל: בכל סיטואציה לנסות באופן מודע לתאר אותה בצורה חיובית ובצורה שלילית
יש לי קצת בעייה עם המשפט הזה. את באמת חושבת שכל סיטואציה אפשר לתרגם גם באופן חיובי?
יש לי סבתא, שכל חייה דרכו עליה. בצעירותה זו היתה אחותה, לאחר שנישאה - חמותה, ומאז שאני אדם בוגר ששם לב לכך, הרבה מאד אנשים אחרים.
אני לא יודעת אם היא באמת לא נעלבת - אולי היא כבר מחוסנת, אבל אין לי ספק שדברים שאמרו לה אי אפשר לתרגם בצורה חיובית. זו פשוט התעלמות מהמציאות.
(אני מבינה למה התכוונת באופן בסיסי, וברור שבחרתי בדוגמה קיצונית. רוב הסיטואציות בחיים לא כאלו).

אני מנסה להסתכל על עצמי מהצד כשאני מדברת עם אנשים. לנסות לחדד מה בי מרתיע, והאמת שזה לא מאד קשה למצוא. היה לנו ויכוח כלשהו בארוחת הצהריים בעבודה. אני מתווכחת בצורה מאד נחרצת, אומרת את עמדתי בלי לרכך ולעדן אותה, כי מבחינתי זו האמת היחידה (אגב, על דברים שאין לי בהם מושג אני לא מתווכחת בכלל). נושאים לדוגמה: הורות, אמהות, הנקה, פוליטיקה, אמונות למיניהן, אסטרולוגיה, יידעונים (מעניין אם ברור מרשימת הנושאים מה דעתי בהם

). מה שכן, התחלתי לעצור את עצמי תוך כדי הויכוח לפני שאני מתייגת אנשים (לדוגמה - אתה מרובע, אתה מדבר בלי להבין בנושא (זה בעיקר כשמדברים על הנקה, כי כמניקה ילד בן שנה + אני נתקלת בהרבה דיעות נחרצות נגד)) ומנסה פשוט להגיד את דעתי.

(אמשיך אח"כ)

^{סליחה שאני מתפרץ לך באמצע (תמיד אפשר לערוך ולהעביר אותי לאחרי שתמשיכי).}

הרבה פעמים נדמה לי שכשמנסים לחדש קשרים ישנים של בית-ספר, צבא וכדומה, זה לא זה. לכאורה זה יותר קל, כי לשני הצדדים יש את הזכרונות הנעימים, ושני הצדדים עשויים לתת צ'אנס לחידוש הקשר.

אבל אנשים משתנים. מאוד. גם את וגם הצד השני כבר לא אותם אנשים. לדעתי, בהרבה מקרים נכון יותר לחפש אנשים שיותר מתאימים לך היום , מאשר לבדוק מחדש את האנשים שהכרת פעם, ואולי להתאכזב.

אני, למשל, מצאתי כאן, באתר הזה, מקור בלתי נדלה של אנשים נהדרים, שאני מעריך את דעותיהם ונטיותיהם. אז עשיתי את המאמץ (הנפשי בעיקר) להגיע למפגשים ולהכיר את האנשים באופן אישי. והיה לי מאוד כיף. וגם - נוצרו קשרים חדשים. עדיין לא ברמה של ידידי-נפש, אבל דבר כזה לא בונים ביום אחד. צריך להיות סבלני, ולתת לזה לפרוח. @}

בהצלחה.

לעודד המחפש
זה מאד תלוי. חידשתי לפני כמה שנים קשר עם שתי חברות עבר טובות שלי, והנה זה הצליח . המתכונת, כמובן, שונה, המפגשים הם בהרכב משפחתי, אבל ה"כימיה" נשארה. מעבר להן אין לי עניין בחידוש קשרים ישנים.
***
היום נתתי לה את המתנה. היא מאד שמחה והופתעה וגם אמרה שלה אין רעיון כל כך טוב למתנה לי. אמרתי לה שהיא ממש לא צריכה להרגיש חייבת לתת לי (ושמחתי שהרעיון שלי קלע).

תכניות חברתיות לזמן הקרוב: מפגש של איזה פורום אינטרנטי. מקווה שיהיה לי אומץ ללכת לשם ושגם יהיה נחמד.
מעבר לזה אין כל כך אנרגיות. אני גם חולה, גם עייפה וגם מאד מוטרדת מתוצאות בדיקות שעברתי ועד שאקבל תוצאות "סופיות" יעבור עוד זמן מה.

קבלי

ועוד אחד

הדף שלך מאוד נגע בי.
רוצה להזמין אותך למעגל נשים שנפתח זה עתה ברמת גן, שם תוכלי לעשות הכל!!! לפגוש חברות חדשות, לדבר, לשתוק, לצחוק, לחבק, להקשיב ובעיקר להיות. (אם תרצי עוד פרטים כתבי לי בדף שלי (פיית צמר).
עם כל כמה שקשה עכשיו אל תוותרי תמיד יש נקודת אור קטנה אי שם.

חברה

פיית צמר - תודה }{

טוב, הדף קצת דעך ורציתי בכל זאת לעדכן.
סה"כ עברו פחות מחודשיים ואני לא יכולה להצביע על שינוי מהותי
אני משתדלת אבל עדיין קשה לי
יש לי שתי ידיודות וירטואליות שאיתן אני משוחחת מדי פעם (דרך המחשב, לא בטלפון...) אבל גם פה אני מוצאת לי ממה להעלב - אם אני רואה שהן עונות בפורום בשעה מסויימת אבל לא עונות לי במסנג'ר, אני נפגעת. לאחת מהן הצעתי יותר מפעם להיפגש, והיא איכשהו מתחמקת, או ככה זה נראה לי.
אני לא יכולה לירות לכל הכיוונים ולא כל האנשים מעניינים אותי. לא סתם התחלתי לדבר דווקא איתן (וכן, עשיתי את זה מיוזמתי ובצורה מאד מודעת שאני עכשיו מחפשת חברים) ומאד קשה לי "להידחות". כל דחייה כזאת מחזירה אותי למצב הקודם, של "טוב לי לבדי, עם משפחתי וזהו. לא צריכה אנשים, לא רוצה להיפגע". כמו בשיר של סיימון וגרפונקל - I am a rock.
אני כל הזמן תוהה איך הן, ואחרות, הגיעו למצב שיש להן חברים מהפורום ואיך זה שכולם נפגשים כל הזמן ואני לא.
בקיצור, נעה בין אופטימיות לפסימיות (כרגיל)
וחוצמזה עוד המון מחשבות על החיים שלי, על הפשרות שאני עושה ועל האלטרנטיבות.

שלום לך קראתי את הדף וכעומדת מהצד נראה לי שרוב הקושי הוא בזה שהילדים קטנים ואחד יונק עדיין ולא תמיד יש זמן לעצמך ויש המון מה לעשות בבית ובעבודה אבל... יש גם דברים קטנים להתעודד מהם ולאו דווקא להפגש עם חברים או לא יש סרט טוב לפעמים אם יש זמן או הליכה ברגל או ספר או להכין עגה ולהזמין את החברה מהעבודה או שכנה נחמדה והכי הכי חשוב זה המחשבה האופטימית כי באמת יש אנשים עם צרות גדולות יותר אז חיןך ויאללה יהיה טוב כל טוב לך:-)

מרגישה בודדה אפילו פה, בדף "שלי". אף אחד לא בא לבקר.

כנראה שיש גבול כמה ומה אני יכולה לשנות בחיי.

מצטערת בכלל שהעזתי לנסות, כי עכשיו יותר רע לי.
קודם יכולתי להגיד לעצמי - זה תלוי רק בי. אם אני אעשה א' ב' ו-ג', הכל ישתנה. עכשיו אני יודעת שלא. שום דבר לא ישתנה, בטח שלא מהותית.
לא יודעת אם אמשיך לנסות. כנראה שכן, אבל עד גבול מסויים. יש גבול כמה אני יכולה להיפגע. אולי זו חלק מהבעיה אבל כנראה שלא אצליח לפתור אותה לבדי.

תודה למי שניסה לעזור.

מצטערת בכלל שהעזתי לנסות, כי עכשיו יותר רע לי
אני מאוד מבין אותך.
אני חבר של הילדים שלי וחבר בחברת עצמי והחבר הכי טוב שלי זה הכלב
כל היתר הם בעלי אינטרסים כאלה או אחרים ומכל מקום אף פעם לא נמצאים כשצריך אותם
ומרשים לעצמם להידחף כשלא צריך אותם.
זה מה יש ואם זה צריך לנצח.

אבל יש אנשים שזה כן מצליח להם

חוצמזה לא ביקשתי (עדיין) אנשים שיהיו כשאני ממש צריכה אותם. בשביל זה יש לי את בעלי והמשפחה.
רציתי כמה חברות. לא חברות. ידידות. זה הכל. מישהו לדבר איתו מדי פעם. נראה לך מוגזם?

מרגישה בודדה אפילו פה, בדף "שלי". אף אחד לא בא לבקר.
אני פה, קוראת, אין לי משהו חכם להגיד, אז אני שותקת. אבל את לא לבד.
לפעמים גם לי יש ימים כאלה, זה עובר. אולי עוד מעט אני אצליח לאסוף את המחשבות שלי ולכתוב לך משהו מועיל.

רק עכשיו קראתי את הדף הזה בפעם הראשונה.
בקשר לקשרים הוירטואליים ולמפגשי פורומים למיניהם: גם לי המון זמן הציק שלא הצלחתי להביא את עצמי למפגשי פורומים וכשכן אז הרגשתי נורא לא שייכת. לא מזמן דווקא הלכתי לאחד שהיה לי נחמד, אבל מראש הוא היה בבית של חברה ותיקה וידעתי שיהיה קטן ומצומצם. אחרי שנים של גלישה יצא פעמיים שפיתחתי חברות קרובה עם חברות מהאינטרנט, עם שתיהן אחרי קשר מאד הדוק שהתחיל מעניין משותף ספציפי הקשר התנתק. עם אחת אחרי מריבה כואבת והשניה פשוט ניתקה קשר עם כל העולם כולל אותי וכולל בן הזוג שהיה לה ועוד חברים. לא יודעת מה מנסה להגיד בזה, אבל נדמה לי שהקשר שמתחיל בהתלהבות דרך הוירטואלי יש לו סיכוי קטן להפוך למשהו עמוק וארוך טווח, לפחות כמו בחיים שמחוץ לרשת.
כשקראתי את כל ההצעות שכתבו לך חשבתי שאמרו בעצם הכל, אבל אני רוצה למקד את הדברים.
נכון, חברות יומיומית בקהילה ומשפחתית יש לך, אבל נשמע שחברות או ידידות אישית היא מה שחסר לך, בעייני לפחות. נדמה לי שהדבר הכי יעיל עבורך יכול להיות אכן, איזו יציאה שבועית קבועה למקום שהוא רק שלך, בלי הילדים, בלי בן הזוג. יכול להיות כמו שהציעו כאן מעגל נשים או ריקודי בטן ויכול להיות משהו אחר לגמרי, משהו שקשור לאיזשהו תחום עניין שלך. רצוי משהו שיכלול בעיקר נשים (וממילא בחוגים וסדנאות יש תמיד יותר נשים) ורצוי משהו שכולל מרחב וזמן שמאפשר גם מעט שיחה בין אנשים לפני או אחרי. זה לא אומר שתוך שבועיי יהיו לך חברות חדשות, לפעמים זה לוקח חודשיים שלושה, או יותר, אבל בינתיים תהני מפעילות שאת אוהבת והעשרה של עניין שלא לדבר על האוורור מהבית שנשמע לי מאד רצוי במצבך.
מאד הזדהיתי עם הרבה מהדברים שכתבת למרות שאני מאד פסיבית בקשר לקשרים עם אנשים ואפילו אין לי עוד ילדים ותירוצים, סתם ככה רק עבודה ובית, אפילו בן זוג אין לי (רק הריון שהופך אותי לעצלנית יותר בעניינים חברתיים) אבל אני יודעת שבפעמים שאני מתעקשת ומוציאה את עצמי מעט החוצה מהשיגרה והמעגל היומיומי הבלתי נפסק הזה- ובדרך כלל אני לא מצליחה להוציא את עצמי- אז אני מברכת על כך מאד, גם אם לא זוכה בחברת נפש, לפעמים זוכה בשיחה משמעותית או במשהו אחר שערכו לא יסולא בפז.

מיכל והאמת ו רוקדת לאור ירח - תודה שהגבתן. זה עשה לי טוב.

יש לי ימים של פסימיות שכזו.
מחר יום חדש

קראתי את הדף היום ואני מרגישה שמישהי כתבה את סיפור חיי.
אין לי חברים, לא יודעת ליצור קשרים חדשים, דעתנית וביקורתית.

בקיצור, את לא לבד...

I'm reading you too, and I identify with you.
All my(our) childhood friends are spread around the globe.
In the last 10 years I've made one true friend, and she moved to the US aswell.
I think I'm developing a new friendship now with my kid's friend's mother.
she's very much like me in many ways and we have common interests

I noticed that the thing that mattered most is to live near people who are like you (in age and occupation mostly).
before we moved, we where living in a town and neighborhood where we had nothing to talk about
with the neigbours or the other parents in school, not just us even the kid had no best friend.
Ever since we moved (almost 2 years now) we've made 2 couples friends,
and I'm in very good small talk relationship with many mothers,
and now this new prommising mother (they just moved too, from the same reasons)
.

שליחה על ידי מאי* » 28 ינואר 2005, 03:42

אף אחד לא בא לבקר. - הנה, הגעתי. את כבר לא לבד.

רציתי כמה חברות. לא חברות. ידידות. זה הכל. מישהו לדבר איתו מדי פעם. נראה לך מוגזם?- ממש לא! ותראי שזה יגיע. משאלות מתקיימות - תביעי משאלה!

בקיצור, את לא לבד... ושיהיה לך רק טוב.

איזה כיף לי, פתאום כולכם באתם ואני לא לבד בחושך

לא צריך להגזים
אולי יש לי חברים וירטואליים
אבל אני לא יודעת עליכם כלום.
בכל מקרה, גרמתם לי להיות יותר אופטימית. כנראה שלא לכולם זה בא בקלות וחלקינו צריך להתאמץ בשביל זה.
אני ממשיכה להתאמץ, בכל אופן. נראה מה יבוא קודם - החברים או נקודת השבירה

קראתי עכשיו את הדף (אני מודה, לא הכל) ואני מאוד יכולה להזדהות איתך.
אני דווקא מאוד חברותית ואנשים אוהבים אותי, אבל גם אני מרגישה שאין לי חברים.
יש לי שתי חברות ילדות, כמה חברות מהעבודה, אבל זה לא זה.
אני לא מרגישה שהן באמת חברות שלי, אני אפילו לא יכולה להסביר למה.
כנראה שתחושת בדידות היא משהו שמרגישים גם כשנמצאים עם אנשים.
גם כאן הכרתי כמה "חברות" אבל זה לא זה.
אין לי עצות בשבילך, רק סתם, שתדעי שאת לא לבד.
גם אני כמוך, סביב הבית, העבודה ובעיקר הבנות שלי, חוץ מזה אין לי הרבה.
אבל זה בעצם מה שחשוב, לא?

can I invite you to virtual coffee?

sure
בשמחה

רק תגיד מתי ואיפה

כנראה שתחושת בדידות היא משהו שמרגישים גם כשנמצאים עם אנשים
מתחברת לגמרי.
אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת להיות בהריון זו התחושה שאני אף פעם לא לבד. קצת מצירה על זה שזה ייגמר בעוד לא המון זמן (תמיד כמובן אפשר לעשות עוד אחד, אבל זה בטח יהיה כשאני כבר אשתוקק להיות רק רגע אחד לבד עם עצמי).

עכשיו ממה ומאיך שאת כותבת יצירת חברויות בגיל מבוגר, זה נשמע כאילו גם אם יהיו לך לרגע חברים, אז איכשהו המנגנון שלך יתחיל לעשות משהו כדי שהם יפסיקו להיות לך.
תבדקי איזה חלק בתוכך דווקא 'מבסוט' מה יצירת חברויות בגיל מבוגר הזה? ומה יוצא לו מזה....
בשלב ראשון תנסי לראות אם היית מוכנה לשנות את שם הדף הזה למשהו עם כוונה אחרת.

את יכולה לנצל את ההתנסות ביחסי הידידות הוירטואליים ולזהות באמצעותה את המקומות שבהם את הורסת לעצמך מערכות יחסים.
התבונני באומץ.
ממי וממה את נעלבת?
איזה הנחות את מניחה, ולמה?
את מה ולמה את לוקחת באופן אישי?

עכשיו ממה ומאיך שאת כותבת יצירת חברויות בגיל מבוגר, זה נשמע כאילו גם אם יהיו לך לרגע חברים, אז איכשהו המנגנון שלך יתחיל לעשות משהו כדי שהם יפסיקו להיות לך
למה את חושבת?
יצירת חברויות בגיל מבוגר מתאר מצב. מתאר את ההווה. קודם, אגב, לדף קראו בשם אחר, שלילי הרבה יותר. מרגע שהחלפתי לו שם הוא משך פתאום יותר אנשים.
מבטיחה לך שאם המצב ישתנה ויהיו לי"פתאום" חברים, או אפילו ידידים, אני אשנה את השם כי הוא כבר לא יהיה נכון.
מה שכתבת בעצם זה שהחלטתי לקרוא לדף בשם מסויים ואני אעשה הכל כדי לשמור על נכונותו. ולא כך היא.

תבדקי איזה חלק בתוכך דווקא 'מבסוט' מה יצירת חברויות בגיל מבוגר הזה? ומה יוצא לו מזה....
אני לא מכחישה שיש בזה דברים נוחים. אני חושבת שכבר ציינתי שהיו תקופות שהיה לי נוח עם זה שאין לי חברים. אבל כיום לא. כיום זה חסר לי ואני מוכנה לעשות הרבה בשביל זה.

יחסי הידידות הוירטואליים דומים ליחסים ה"אמיתיים". לכן, כפי שאני לא תמיד מצליחה להבין למה מערכות היחסים לא מצליחות לי בחיים, אני לא מצליחה להבין את זה גם בוירטואליים.

איזה הנחות את מניחה, ולמה?
אני מניחה שמי שלא עונה לי על מסרים ומי שלא נענה למספר הזמנות שלי להיפגש, לא מעוניין במערכת יחסים איתי. האם את חושבת שאני טועה בכך?

כתבת "הורסת לעצמך מערכות יחסים". הנה. זה העליב אותי. כי אני בתקופה שאני כל כך מנסה ומשתדלת לבנות, שהרגשתי שזה לא פייר ל"האשים" אותי בהרס. לגבי העבר אני מסוגלת לקבל את זה. לגבי ההווה - זה כואב מדי.

למרות שהתחלתי לשקול שמות אחרים לדף

Good Morning, how are you today?
Coffee during work hours of course! that's the best time!
Lets see - I have here 2 Arcafe, Hillel, Aroma, coffee bean, max brener...
I'll have large capucino in Arcafe. I'm 35 m+2.

You live in Tel Aviv right? do you have OZERET?

למרות שהתחלתי לשקול שמות אחרים לדף

או !
התקדמות

כתבת "הורסת לעצמך מערכות יחסים". הנה. זה העליב אותי. כי אני בתקופה שאני כל כך מנסה ומשתדלת לבנות, שהרגשתי שזה לא פייר ל"האשים" אותי בהרס. לגבי העבר אני מסוגלת לקבל את זה. לגבי ההווה - זה כואב מדי.

גם כאן יש מקום לצעד נוסף...
תראי כמה מהר את קופצת להעלבויות.
כולה איזו ש מים וארץ שאת בכלל לא מכירה, כתבה כמה מילים.

האם גם את 'מאשימה' את עצמך בהרס??
אם לא אז באמת שאין סיבה להעלב.
אם כן. אז 'להעלב' בשמחה ולרוץ לבדוק בפנוכו למה את עושה את זה.

שליחה על ידי אני* » 31 ינואר 2005, 11:40

אני רוצה להוסיף מנסיוני האישי על מה שכבר נכתב כאן : כדי שיהיה קשר עם חברים- רצוי שיהיו תחומי עניין משותפים.

גם אני אף פעם לא הייתי אחת מהחברה. תמיד הרגשתי יוצאת דופן. ויש מעט אנשים שאני מוצאת איתם נושאים משותפים. אני לא מרגישה בנוח להיחשף בשום אתר אינטרנט. אני קוראת באתר הזה כבר זמן רב והדיונים פה מאד מעניינים אותי.

את מוזמנת ליצור איתי קשר, אני לא רוצה להביך אותך, ותחליטי חופשי לפי הרגשתך
או רק לרשום פה את הדואר אלקטרוני שלך ואשלח פרטים על עצמי.
[email protected]

יש לי עוד כיוון למחשבה. במקום לנסות לשנות את הגישה משלילית לחיובית, אני מציעה שינוי אחר: שתתחילי להסתכל על אנשים ולשאול מה את יכולה לתרום להם, במקום מה הם יכולים לתרום לך. קצת כמו מה שאני מניחה שאת עושה עם הילדים שלך. את מעניקה להם את הטוב ביותר שאת יכולה, רק מתוך רצון לתת להם ולא מתוך איזו מטרה שהם יעשו משהו בשבילך בתמורה.
יכול להיות שלאנשים קשה להתקרב אליך, כי הם מרגישים את זה? שאת מנסה ליצור איתם קשר כי את מרגישה שאין לך חברים ולא כי את רוצה לתת להם משהו?
זה מתקשר גם לאיך שתארת
אני מתווכחת בצורה מאד נחרצת, אומרת את עמדתי בלי לרכך ולעדן אותה, כי מבחינתי זו האמת היחידה והשאלה היא איזו משמעות יש לדעתך אם היא לא תורמת? ואני אנסח את זה בכיוון ההפוך - נניח שהיית מצליחה לנסח את אותה דעה בדיוק, באופן שהאדם שמולך יוכל לשמוע אותה, ואולי אפילו להשתכנע? ותחשבי על הסיפוק הפנימי שיהיה לך, לא מזה שניצחת בויכוח, אלא לדוגמא מזה שאת יודעת שאי שם מסתובב לו תינוק אחד שבזכותך ינק עוד כמה חודשים?

ויש קטע מדהים כזה בעולם. כמה שאת מחפשת לקבל ככה את מרגישה שחסר. ואיך שאת מתחילה לתת בנדיבות ובלי חשבון, בלי לצפות לתמורה, ככה הנדיבות הזו חוזרת אלייך ממקומות בלתי צפויים.

אני רוצה להיות חברה שלך.

אחד אחד.
נפילה חופשית - למה באנגלית?

אני גאה לבשר (ועוד יותר גאה בעצמי) שהיום כמעט הלכתי לחברה "וירטואלית" (אבל היא לא יכלה והזמינה אותי למחר) והזמנתי מישהי שהילדים שלנו באותו משפחתון להיפגש. היא נראית לי מאד נחמדה - גם היא לא יכלה היום אבל קבענו שנדבר. נורא בא לי ללכת היום למישהו ואני קצת מבואסת שבסופו של דבר אני בבית, אבל לפחות יש לי קצת זמן מחשב

אני - אני אשלח לך מייל

אה, ולילה - תודה @}

גמלי לא היו חברים.
זה דוקא לא הפריע לי.
בדיוק כמו שכתבת, תמיד הייתה חברה טובה או שתיים וזהו.
המשפחה סיפקה את כל השאר.

בניגוד אליך, היה לי טוב ונעים.
אין לי סבלנות ל"סמול טוק". אני לא מסוגת להראות התעניינות שאינה אמיתית בחיי אנשים שאינם חשובים לי ואני לא באמת מתעניינת.

אולי סביב נושא שמעניין אותך, ופורום הוא מקום מצוין לכך, תמצאי לך חברות חדשות ומעניינות.
זה מה שקרה לי. יש לי היום מס חברות שהן קרובות לי ונעימות לי. אני בכנות מתעניינת בחייהן, על פרטיהם הקטנים. אנחנו מתקשרות על בסיס יומיומי במרחב הוירטואלי ונפגשות מדי פעם עם ואפילו בלי ילדים.

רק טוב.

אם הבנים שמחה - קודם כל אני נורא שמחה שהגבת כי אני מכירה אותך מפורום אחר (או - מפורומחר

) ומחבבת אותך עד מאד.

כתבת תמצאי לך חברות חדשות ומעניינות - אבל זו הבעייה! שמה שבא לך ולהרבה אנשים אחרים כל כך בקלות, לי הוא לא קל. לא יודעת אם קראת הכל אבל כתבתי שיש כאלו שמעניינות אותי בפורומים שונים אבל זה לא מתגבש לכדי חברות של מפגשים או טלפונים. זה בעצם המכשול שאני צריכה לעבור ובבואי לנסות לעבור אותו אני צריכה להבין למה זה בכלל מהווה מכשול עבורי.
ונכון, לא כולם יעניינו אותי, אבל (כנראה) שגמני לא מעניינת את כל מי שמעניין אותי ולכן בשלב זה אני מוותרת על הבררנות ומעדיפה לתרגל את החלק הראשון של יצירת הקשר. בהמשך אני מקווה שאמצא לי כמה חברות קרובות. לא צריך הרבה.

היי 'אין לי חברים',
מתוך הזדהות עמוקה עם בעיותייך - לא "מתמצאת" בסמול טוק, ביקורתית, שיפוטית, טובה ביחסים אינטימיים - אני רוצה לכוון אותך לנקודת מבט אחרת. לי אגב יש מספר חברות טובות וקרובות אותם אני משתפת בחיי (כמובן שבאומרי 'מספר' אני מתכוונת ל - 2 ).
ראשית, אם את כל כך רוצה חברות ואין לך שאלי את עצמך מה את עושה לא טוב - כי כנראה יש דבר כזה, הרי יש לא מעט אנשים עם כישורים דומים לשלך אך באופן מפתיע - להם יש חברים!.
אני מציע לך ללכת לסדנאת תקשורת, הסדנא מהווה בעצם מפגש חברתי קבוע של אנשים בהנחיית פסיכולוג - שכמעט ואינו מתערב. הדינאמיקה שנוצרת בסדנא יכולה מחד לחדד את בעיותיך ובכל לעזור לך לטפל בהם, ומאידך ליצור חברויות חדשות.
אם תרצי לשמוע עוד על סדנאות את מוזמנת לשאול. אני אגב הייתי בכזה....

בהצלחה

אני מכירה אותך מפורום אחר
מממ.. סקרנתותיD-:
ברשותך, אני ממשיכה בדיאלוג.

שמה שבא לך ולהרבה אנשים אחרים כל כך בקלות
מפיתום בקלות? בכלל לא.
עברו חודשים רבים עד שהתחיל להווצר קשר. בכלל, במפגשי פורום גדולים זה כמעט לא רקה לי. רק כשנקבע מפגש, שהפך לכאורה למפגש נפל כי רק 3 באו, נוצרת קרבה אמיתית. וזה רק במידה ויש בסיס נעים משותף.

לא צריך הרבה
צודקת.

סדנאות תקשורת - בהחלט חשבתי על זה. אני משאירה את זה בינתיים כ"מוצא אחרון".

סקרנתותי -

איזה כיף.
צודקת. הייתי פעם במפגש גדול ולא הצלחתי לדבר עם אפחת ממש.
הייתי לא מזמן במפגש בלי ילדים (את לא היית) - היה יותר טוב.
אז לחכות למפגש נפל?

טוב, אם לך זה גם לא בא בקלות מה תאמר אזוב קיר כמוני?

אזוב קיר
אני יקירתי, אזובת האזובות.

אז לחכות למפגש נפל?
או ליזום אחד.
יאאלה, לכי על זה.

>מחכה<

או ליזום אחד
ואם במקרה דווקא המפגש שאני אזום יהיה שוס ויגיעו אליו רבבות נשים? מה אז?
<אני משעשעת את עצמי>
אזום גם אזום. זה בתכנית. רק מחכה שהימים יתארכו ויהיה יותר חמים.
(אבל בתנאי שאת מבטיחה להגיע. אופס. אבל אז אני חושפת את עצמי

).

רק מחכה שהימים יתארכו ויהיה יותר חמים.
טוב, זה כבר שייך לדפחר.
דחיינות כרונית שמו.
וגמשמני די שייכת.
אל תחכי.
את יכולה להזמין אליך ואת יכולה להודיע שאת נוסעת לאיזו משחקיה שוה באזור מגוריך ומי שרוצה מוזמנת להצטרף.

Hi,
I'm in English because I'm at work and have unix with no hebrew, I
can cut & paste letters from other messages but it takes too long.

By "virtual coffee" I ment to practice on what girl friends do - they meet for
coffee, the sips are an excuse to fill the quiet time, the rest is small talk.
I'm not so good at it either , but I noticed that's how it goes, so I try to practice too.
(I think every body is looking for OZERET so it's a good opening sentance - dont you think?
It gives you something in common to talk about and an excuse to take the phone number
and call another time)

Doing this chit chat from work, fantasizing on a delicious coffee,
Is the best time for me - I'm at work, needing a thinking break, everybody
is too busy to go out for coffee break, or already took their smooking break,
so I'm taking my "what's new" break.
at home I have no chance getting near the computer

Well I've just small talked for 5 minutes. Was I effective?

עכשיו נתקלתי בדף לראשונה.
רציתי רק שתדעי שגם לי אין חברים ואני לא מאמינה שיש 'חברים אמיתיים' אלא רק חברים מתוך אינטרס.

להגיד שיש רק חברים מתוך אינטרס
זה בדיוק כמו להגיד שמי שמביא לעולם ילדים עושה את זה מסיבות אנוכיות בלבד

לא טוב היות האדם לבדו

ואני לא מאמינה שיש 'חברים אמיתיים' אלא רק חברים מתוך אינטרס

גם אני לא מסכימה. אלא אם כן את מגדירה כאינטרס את הרצון (או הצורך?) להיות יחד.

שלום אני נשואה +ילדה מקסימה ,יש לי בעיה אני ובעלי חיכינו כמעט חמש שנים עד שביתי הגיעה לאחר מיכן החלתנו שאני נשארת בבית לגדל אותה היום כמעט בת שנתיים נימצאת בגן כשלושה שבועות ,
כל התקופה שבה היתי עימה לא הרגשתי שזה לא בסדר נהפכו הרגשנו שה הדבר הכי טוב לי ולביתי אבל מ"ס חברים לא קיבלו את זה יפה זאת אומרת שהם פתאום התרחקו ולא יצרו עימי קשר ובאותה תקופה זה ממש לא הפריע לי אבל כיום כשאני רוצה לחדש את הקשר אחת מחברותי שיש לנו חברים משותפים אמרה לי שכל החברים התרחקו מכוון שביליתי עם ביתי בבית ולא עשיתי כלום עם עצמי ,למרות שאני לא מרגישה כך נכון לפעמים היה רגעים של שבירה אבל במבט לאחור היתי חוזרת על הכל שוב מהתחלה
מה שאני לא מבינה זה מדוע היא כך אומרת והאם זה באמת מוגזם להיות כל כך מסורה לילדה שלי ?
ואייך אני יכולה לחזור לשוק העבודה ולחברות ולישמור על הקיים השמח לתגובה .

אתמול הלכתי למישהי שהיכרתי בפורום
הגדולים נשארו בבית עם בעלי ואני ומס' 3 הלכנו לבדינו.
היה ממש נחמד, ונראה לי שגם לה.
אני מאד גאה בעצמי.
אני לא חושבת שנהיה חברות נפש. אבל לא התחלתי להתחשבן ולחשוב על זה בכלל, כמו שאולי הייתי עושה בעבר, וטוב לי עם זה.

ה שאני לא מבינה זה מדוע היא כך אומרת והאם זה באמת מוגזם להיות כל כך מסורה לילדה שלי ?
לא, זה כ"כ מוגזם לנתק קשר עם מי שעושה זאת.
אני בשוק. ממש.
יש לי שאלה ואני מתנצלת מראש אם אפגע בך, יכוליות שהתנשאת מעל חברותיך שלא התמסרו כמוך? אחרת ממש קשה לי להבין תגובה כ"כ חריפה.

ולשאלתך, מחפשים עבודה ויוצרים קשרים חדשים.

שלום כולם....אני כותבת כדי לשתף, אבל אני נורא סובלת.
בחצי השנה האחרונה התמסרתי רק לבן זוגי ו"העפתי" הצידה כל דבר שקשור בקשרים חברתיים-
את ידידי מהמין הגברי כדי לכאורה למנוע משיכה לאחר, ואת ידידותי כי לא רציתי שיסבו את תשומת לבי לדבר חוץ ממנו.
עכשיו, כשאנחנו במשבר, אני מגלה שזו היתה טעות גדולה כל כך, חברויות עם אנשים לעולם לא יוחלפו בקשר עם בן זוג. היום החבר שלי מטפל בחברתו לשעבר שמאושפזת במחלקה פסיכיאטרית. היא רק מתקשרת והוא כבר יוצא אליה, הם מדברים יותר מאשר אני והוא. היא ישנה אצלו אתמול ואני כמעט חטפתי שבץ. כן כן , גם עניין הקנאה פה לא חסר. אני פשוט לא יודעת מה לעשות וחסרת יכולת לפנות לאדם אחר כלשהו, מה גם שהורי בארה"ב. אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
צלילות , לא כל כך צלולה.

צלילות- חדשי קשר עם חברותייך מהעבר. פתחי לך תחביב. דברי עם בן זוגך על תחושותייך.

i used to have a very good contact with members of the oposit sex.
since im with my partner (2 and a half yers+/-),it stoped allmost comlitly
i feal its a shame , but my partner is very jelus!
i must admit that im a flirt , i dont do it on porpose , im jus easy going and easy to get along.
not that i only have to have frinds from the oposit sex,right now eny frind will do.
last nite i went to visit a frind from israel (we are not in israel now) was SO nice to talk to someone other then the person i spend my life with , dont get me wrong we are best frinds but you have to have more then just one (my opinion)!!

בחצי השנה האחרונה התמסרתי רק לבן זוגי
חצי שנה זה לא הרבה זמן.
חדשי קשרים מהעבר הקרוב.
התעוררת בזמן וזה נפלא.

_יש לי שאלה טכנית:
למה הדף לא מופיע ב"מה חדש" ביום האחרון, אלא רק שלשום? (למרות שהוא עודכן היום?)_
אם השינויים מוצגים אצלך בסדר עולה, הדף מופיע ב-מה חדש בהתאם לזמן של השינוי הראשון (המוקדם) שעוד לא ראית.

מודה שנכנסתי במקרה לדף הזה ובאמת לא קראתי את הכל - יש לי הרבה מה להגיד כי גם אני באיזשהו שלב בחיים הייתי שם. ואז הייתי רווקה, בלי ילדים , בלי חבר והייתי די מסכנה. ואני אומרת את זה באמת בלי ציניות. הייתי בודדה ולא משנה כמה חברות וחברים היו לי, (אני דווקא טובה בליצור קשרים וידידים) תמיד חשבתי שאני לבד. גרתי הרבה שנים בירושלים, ואחרי פיגוע הייתי סופרת את הטלפונים לראות מי מתקשר לשאול אם אני בסדר. הייתי גם די קיצונית ואנשים שלא התאימו לי למסגרת עפו די מהר. (הכי מצחיק שתקופה ארוכה חשבתי שהם אלו שמנתקים קשרים) למשל: חברה שמצאה חבר- הייתי בטוחה שאני לא מעניינת אותה וסתם אני נדחפת וגם נורא קינאתי.
לא חשוב, בקיצור זה שיש לך בעל שהוא חבר טוב ולי לשמחתי יש היום אחד כזה. זה הרבה. קראתי פעם את "מכתבי יוני" - .יוני נתניהו. מפקד סיירת, איש נערץ, מנהיג, חתיך משגע. והוא כותב שם שיש לו שני חברים. זהו. זה הרבה לא? אז תשמרי את בעלך כחבר, ואת המשפחה שלך ועוד כמה ידידים לפה ושם. וזה המון. ויותר מלהרבה אנשים שאני מכירה.
אני יכולה להמליץ על "הפורום". סוג של סדנא. לא מתחברת לכל מה שהולך שם, אבל הם מאוד עוזרים בלהיפתח ולצאת מנקודת המבט שלך הצרה. לראות עוד דברים. ובכלל איך ליישם כל מיני דברים. למשל אם מטרתך להרחיב את קשרייך החברתיים. תכלס, את תקבלי שם המון כלים לכך. מעבר לכך שבאמת אפשר להכיר שם אנשים. אין שם כל כך בעיה ליצור קשרים חברתיים כי יש הרבה תרגילים וסדנת המשך וכו' ואני בהחלט רכשתי גם שם ידידים.

סיכום ביניים:
זה שאני נכנסת לפה מעט, יחסית, בזמן האחרון זה בעיקר כי אני "עסוקה" בליצור קשרים. וממש כיף לי עם זה.
עבר מעט זמן מאז שהתחלתי, אבל יש לי כבר כמה ידידות ממש טובות (אני נזהרת מלהגיד "חברות").
טלפונים, מיילים, ביקורים...
הדף הזה עזר לי מאד
פתאום ראיתי שאני לא לבד במצב הזה
קיבלתי המון רעיונות טובים (את זה ב"סיכום הסופי"

)
עזרתם לי להסתכל על המצב מהצד, לראות את הדברים שעצרו אותי

המון תודה
מקווה שהדף הזה ישאר כדי לעזור גם לאחרים
אה, ועוד מסקנה
שינויים לא באים מעצמם. ולא מספיק רק לרצות. חייבים לרצות אותם ולהתאמץ כדי שהם יקרו.

אלמונית, תוכלי לכתוב עוד פרטים לגבי "הפורום"?
ולכל מי שהתיחס למכתבי תודה רבה...אני מקווה שאכן בן זוגי יכול להיות גם חבר, בעל הוא בטח עוד לא

גם מצידי היתה מעין דרישה או בקשה מחבר שלי לנתק או לצמצם את קשריו עם ידידות מן המין הנשי, כי אני מרגישה שריבוי ידידות מהמין הזה יגרום לי לתחרות, וחוץ מזה, מעורר תהיות מבחינתי, האם הוא צריך את האסטרוגן הזה בכמויות כי זה חסר לו אצלי או כי הוא מרגיש כמו מלך בהרמון? בנוסף, יש את חברתו לשעבר שהוא תומך בה מעל ומעבר, ברמות של בת זוג, אפילו בי הוא לא תומך כך. ברור שהיא תלויה בו בצורה כמעט אובססיבית והוא לא מבין את זה. הדרישה שלי לנתק את הקשר לא הועילה והוא אפילו אמר שיפרד ממני אם אדרוש זאת. אני אוהבת אותו וסומכת עליו אך זה בלתי אפשרי לקבל דבר כזה מבעל לעתיד. ואם יהיו ילדים ברקע, משפחה, הוא עדיין יזמין אותה לישון אצלו ויענה לטלפונים שלה בכל שעה? או שאני סתם פרנואידית? הוא טוען שאני לא מאפשרת לו להיות "הוא" ולכן הוא לא ינתק את הקשר איתה, הוא מאוד חשוב לו , הם גרו יחד 3 שנים ועמדו להתחתן. איך אפשר לקבל דבר כזה?
אני לא בקשר עם אף אחד מחברי לשעבר, ומצמצמת את קשרי הידידות עם המין הגברי רק לאלה הנקיים ביותר ללא שמץ של משיכה מינית או כוונות.
שבוע נפלא לכולכם....
צלילות במצב קצת יותר צלול.

היי צלילות
איך אפשר לקבל דבר כזה? אז זהו שאי אפשר
את חייבת לפתור את הדברים האלה בינך לבין עצמך ואיתו. אני בטח לא הולכת להגיד לך מה את צריכה/לא צריכה לעשות . בטוח שיש איזה מליון חברים/חברות/ידידים שכבר עושים את זה. אבל זה כן מחזק אצלי את המחשבה שהפורום יכול בהחלט להועיל כאן. הם בהחלט נותנים שם "כמה סטירות" בדיוק בכיוונים האלה.
www.landmarkeducation.co.il
תלכי לאיזה ערב מבוא שהם מארגנים כל הזמן, ואז תחליטי. תנסי להתעלם מכל "המכירות" שלהם. הם מפעילים לחצים מאוד גדולים להירשם ואותי זה שיגע. (אבל אותי כל דבר משגע) גם אל תתרגשי מכל הסיפורים המזעזעים ששומעים שם. אבל אני חייבת לספר שכשאני הגעתי לפורום - הייתי בדיכאון איום. היה לי משבר ממש גדול בתחום האישי והמקצועי. בקושי הצלחתי לצאת מהמיטה בבוקר. זו היתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי. העובדות לא ממש חשובות ("מה הביג דיל, עוד טמבל שזרק אותי") מה שמשנה זה אותנו בתוך הסיטואציה ואני כאמור בקושי הצלחתי לתפקד. בקיצור, במהלך "המסלול" של הפורום, הצלחתי להגיע לעוד "בליינד דייט" עם בחור מהאינטרנט. כנראה (לדעתי בעקבות הפורום) לשם שינוי להביא לשם משהו אחר הפעם, להתנהג אולי קצת אחרת במערכת היחסים. והסוף הטוב של הסיפור - זה בעל מדהים שהוא כל מה שרציתי בבעל וילד בונבון. אז שיהיה בהצלחה ועדכני.

קראתי את הדף כולו ואני מאוד מזדהה אתך ועם רוב תחושותיך. אין לך מושג עד כמה הרבה דברים שתיארת כמו הפחד להידחות, החשבונות הקטנים של מי צלצל וכמה, ועוד ועוד דומים למה שאני מרגישה.כל הכבוד לך על העבודה העצמית ועל התוצאות שהשגת עד כה. את נותנת לי השראה להמשיך במאמצי להתקרב יותר לאנשים, ליזום יותר ולפחד פחות מדחייה.

מזדהה איתך
אני כל כך שמחה שגם הצלחתי לעזור למישהו (מלבד עצמי)
מקווה שגם לך זה יצליח ואשמח לשמוע את ה"התפתחויות".
אני יכולה להגיד שממצב של כמעט דיכאון עברתי למצב אחר לחלוטין - הרבה יותר בטוח, הרבה יותר שמח. וכשמקבלים כמה "הוכחות" לחברוּת, כבר לא צריך לחפש אותן כל הזמן. פתאום מרגישים ביטחון כזה (כמו בזוגיות) וזה כיף.

במקרה לגמרי היגעתי לפורום הנהדר הזה, קראתי כל מילה בשקיקה ואני מזדהה לגמרי, כרגע אני נרגשת, קיבלתי המון השראה גם ממך, אין-לי-חברים, וגם מכל המשוחחים והמשוחחות . גם לי יש בעל נפלא ואני אם ל3 בנות מקסימות וגדולות. גם לי קשה מאד מבחינה חברתית בזמן האחרון ואני מרגישה שאין לי אפילו חברת נפש אחת. גם לי יש חוג חברות מצומצם מאד (למעשה בין שתיים לשלוש) הקשר בינינו הוא במפגשים חברתיים במסגרת חבורת ליל שישי בלבד. ישנן גם בנות בעבודה שאתן הייתי אולי יכולה לפתח חברות של סמול טוק וקפה אחר הצהריים אבל גם אני חושבת על זה המון זמן, ובעצם לא עושה דבר למען המטרה. קרה כבר כמה פעמים שהתקשרתי לחברה, קבעתי פגישה וברגע אחרון מצאתי תירוץ לא ללכת. מה שמפריע לי גם זה שאף אחת לא עושה את זה בשבילי כלומר לא מזמינה אותי, כך שגם אני כנראה נעלבת מהר. ואני אנסה להיות אמיצה כמו אין-לי-חברים ולעשות משהו בנידון. תודה תודה תודה לכולכם שעזרתם לי להבין שאני לא לבד ושאפשר ורצוי לשנות דברים.

מזדהה עם הדף. במשך השנים התנתקו הקשרים שהיו לי, אנשים עברו דירה, השתנו, וחיי היו מלאים גם כך. רק לאחרונה התחלתי להבין שזו בעצם בעיה.
אני לא חושבת שיש לי מספיק אנרגיות ליצור קשרים משמעותיים (מעבר לקשרי שכנות/ידידות) בשלב זה.

אולי מדובר בצרות של עשירים, ואני מודה לאל בכל יום על הבעל והילדים. לא הייתי רוצה לחזור למצב בו היתי פעם, עם מלא חברים טובים אך בלי אהבה אמיתית. אבל לפעמים בכל זאת צובט לי בלב כשממש בא לי לדבר עם איזו חברה טובה וכבר אין כזו..

@}
מה דעתך על דף-בית משלך?

ב דחילו תודה על ההזמנה. @}

עוד מעט..

אין לי חברים נראה שלקחת אתנחתא מהדף שלך, אולי כי את במקום אחר והוא כבר פחות מתאים...
אני התרשמתי מאוד מהעוצמה שלך להיות חשופה. למרות הוירטואליות מסכות תמיד נוחות יותר. שמתי לב לנסיונות החוזרים של ה"נשמות הטובות" להסיט אותך ממקומך נכון שעכשיו כבר טוב לך ? הכל בסדר נכון? נצייר שני לבבות וחיוך ויש לנו הפי אנד- הנה כמה מילות קסם וכתבי שניצלת בגללי.
אוקיי, אז את דמות "המצילה" אני מכירה טוב ואפילו מצויין מעצמי וזה יפה שלא נפלת בפח-של להיות איפה שאת לא. נדמה לי שגם לא חטאת את חטא המסכנה הנצחית מאידך.
את יודעת מה? היה מעניין להכיר אותך מעבר לתימה המתנוססת פה-
כי הריי חוץ מלהיות אמא לשלושה נטולת חברים בטח יש בך עוד.

שיפון 1 - אני אכן במקום אחר לחלוטין. רק במקרה נכנסתי לפה היום ושמחתי לראות את תגובתך.
עברו (בדיוק) 3 חודשים מאז שהתחלתי לכתוב פה, והשינוי בחיי מדהים אותי.
לא, אין לי עשרות חברים

אבל בהחלט יש כמה חברות טובות ובהחלט קל לי יותר לעשות את הצעדים הראשונים, וכיף לי לגלות שכשאני עושה את הצעד הזה אנשים מתקרבים אליי בשמחה. כנראה שבאמת הקרנתי חוסר רצון לקירבה כל השנים האלה.
יש לי עוד המון לכתוב, אני אנסה לארגן את זה ואז אשוב.

היום קלטתי שוב כמה אנשים סביבי כל הזמן מחפשים את חברתי וכמה אני בעצם מרגישה מאויימת מזה, כמה זה מקשה עליי, כמה אני הודפת כל הזמן אנשים, חלקם מקסימים, כי אין לי כוח ליצור קשרים, כי אני מרגישה שחברים זה מעמיס, כי אני מרגישה שזה מחייב ועוד כל מיני. לא נעים לי כשאני מסרבת לאנשים שמזמינים אותי, אבל אני מסרבת והרבה. יש לי העולם שלי, המחשבות שלי, הרצונות שלי ואני לא מאד גמישה בקשר אליהם. לפעמים חבל לי, כי מפגשים עם אנשים מאד מפרים אותי ואני זוכרת תקופות יותר חברותיות בחיי ובטוחה שלאנשים אחרים יש המון מה לתת לי, אבל איכשהו אני מוצאת את עצמי מרפרפת ביחסים. יש לי כמה קשרים ארוכי טווח ושנים, מאד לא אינטנסיביים, של פעם בהרבה זמן כי רובם לא באיזור וחוץ מהם כל הזמן מרפרפת ולא נוגעת. מתחילה ומפסיקה. מאד חברותית ברגע הראשון אבל אחר כך חוזרת לפינה של ולא יוצאת ממה, לא מאפשרת, מלחיץ אותי. כן, הגיע הזמן להודות על האמת, קשרים קרובים עם אנשים מלחיצים אותי, ואינטנסיביות מאיימת עליי.
סליחה שהשתמשתי בדף בלוג של מישהי אחרת, אבל זה איכשהו נראה לי המקום הנכון. אם לא שייך או לא מתאים אז אפשר כמובן למחוק.

קראתי את כל התכתובות וראיתי שיש עוד אנשים כמוני
אבל איך מתמודדים
איך יוצרים קשר חדש?
איך משנים את המצב?
היכן יש מפגשים חברתיים לאנשים שמחפשים חברה לא פנויים פנויות סתם חברה טובה או משהו שאפשר לבלות
איתו ללא הבעל ללא כל כוונה רומנטית?
היכן יש חוג חברתי רחב עם מפגשים של הרצאות בילויים , שירי א"י או סתם כוס קפה בצפון ?
אשמח לקבל עצות ופורומים מאחר ואני רוצה קצת לצאת מהאפרוריות של היום יום ולהכיר אנשים חדשים
ולראות דברים נוספים חוץ מהילדים מהבעל העבודה ועבודות הביית.
הגעתי למצב שאין לי אף אחד חוץ ממשפחתי המקסימה ובעלי .

שלכם מחפשת השינוי

היכן יש מפגשים חברתיים לאנשים שמחפשים חברה לא פנויים פנויות סתם חברה טובה או משהו שאפשר לבלות איתו ללא הבעל ללא כל כוונה רומנטית?
לדעתי - תחביבים, תחומי ענין.
(החברים שלי שמושכים אתי הכי הרבה שנים הם על רקע של תחביב משותף. מזמן איננו עוסקים (כלומר - יחד) באותו תחביב, אך החברות שם).

היכן יש חוג חברתי רחב עם מפגשים של הרצאות בילויים , שירי א"י או סתם כוס קפה בצפון ?
כמה צפון? מה מענין אותך? על איזה סוג של מודעות להסתכל בשבילך?

אין לי ושג איפה את גרה, אבל הדברים הבאים נכונים כמעט לכל מקום בארץ.
להלן כמה הצעות
1- לראות במתנ"ס המקומי מה יש להם להציע שיכול לענין אותך.,

להתנדב בתחום כל שהוא- לברר במח בעיריה/מועצה
לפתוח עיתון מקומי/עכבר העיר יש שפע של הצעות לסדנאות/מפגשים וכו....
להכנס לפורום/או לפתוח פורום בנושא ובטוחה שתעלי בכחתך הרבה אנשים במצבך.

אני הגעתי לעיר זרה, למעלה משנה וחצי עד שנולדה בתי לא דיברתי פרט לספרנית עם אף אדם במהלך היום., עד שהחלטתי שנמאס ואז פעלתי בדרכים שכתבתי. פשוט לקחתיאחריות ועשיתי מעשה.
בהצלחה

שליחה על ידי מציעה* » 14 מאי 2005, 09:17

יש נשים מקסימות במגשי לה לצ'ה. את לא חייבת להיניק. מספיק שההנקה קרובה ללבך;-)
אולי להתנדב לוועד של בית הספר?
מועדון הספר הטוב?