מדנדנת לי בלוג

[דנד_י*]

כל יום, כמה פעמים ביום עולות לי מחשבות באופניות כאלה (ברור שכרגע ממש כולן נמחקו להן...)
ומתחשק לי לשתף אתכן, אז לפעמים רושמת קצת אצל תפילה וקצת את צילי, אם זה קשור.
ולפעמים לא.
והיום החלטתי שגם אני רוצה, גם אני רוצה בלוג.
שלא תחשבו שלא קפצו לי מהר בראש המחשבות הרגילות של - מספיק, כמה בלוגים כבר יש שם, וזה מספיק, ולמה צריך גם אותך, ומה כבר יש לך להגיד.
אז אמרתי לכל המחשבות ההן שאני באמת אוהבת אותן, אבל אני לא צריכה אותן יותר.
מגיע גם לי לרשום את עצמי.
אז הנה - מתחילה.

דף בלוג
דף מוצנע

[דנד_י*]

2 דקות לפני שמגיעים הבנים.
מקווה שאספיק.
בשבת אירחנו משפחה.
הפסקתי כבר לאפות לגמרי בשבתות מאז שהורדנו את הסוכר בבית, כי לא הצלחתי לאפות עוגה בלי סוכר שהילדים אהבו.
השבת החלטתי כן לנסות שוב - מצאתי את המתכון הבא באינטרט -

מאפינס וניל ושוקולד צ'יפס

המרכיבים

• 1 תפוח קלוף וחתוך
• ¼ כוס סוכר חום
• ¼ כוס שמן זרעי ענבים/ קנולה - השתמשתי בשמן קוקוס
• ¼ כוס חלב סויה (או חלב צמחי אחר - שקדים, אורז, קוקוס) - אני הכנתי עם מיץ תפוחים מתרכיז תפוחים טבעי
• 1 כפית תמצית וניל
• 1 כפית מיץ לימון
• ½ 1 כוסות קמח כוסמין מלא
• ½ 1 כפיות אבקת אפיה
• ¼ כוס שוקולד צ'יפס

ההכנה

1. שמים בכלי צר ועמוק את קוביות התפוח, הסוכר, השמן, חלב הסויה, תמצית הווניל ומיץ הלימון וטוחנים עם בלנדר מוט עד היווצרות עיסה חלקה לחלוטין.
2. שמים בקערה נפרדת את הקמח ואת אבקת האפייה ומערבבים היטב. מוסיפים את עיסת התפוח ואת השוקולד צי'פס ומערבבים עם כף ממש מעט ובעדינות.
3. מחלקים עם הכף ל-24 תבניות מיני מאפינס ומקפידים שבכל יחידה יהיו 2-3 שוקולד צ'יפס.
4. אופים 20 דקות ב-185 מעלות

היה לי הכל בבית, אפילו נשארה לי חצי חפיסת שוקולד 80% בארון לשוקולד צ'יפס.
שמתי בתוך תבנית סיליקון של מאפינס בצורת טבעות.

זה יצא יפה, וכנראה גם טעים כי לא נשאר פירור.
הכנתי ליד זה גלידה ביתית -
הקפאתי בננות, אננס משומר ותמרים לחים. שמתי את כולם במעבד מזון.

הרגשתי כל כך מבסוטית מעצמי שהצלחתי סוף סוף להכין קינוח שהוא מספיק חיוני בעיני, ואף אחד לא הרגיש שזה שונה מכל קינוח אחר.
כולם רק החמיאו ולא האמינו שזה ביתי.

ברור שאח"כ התחלתי לחשוב שאולי אני יכולה להמיר את הסוכר במשהו אחר...

[דנד_י*]

תפוחים.
גיליתי לאחרונה שלכל התפוחים מכל הסוגים יש מן שכבה של שעווה עליהם.
אם אני לוקחת סכין חדה ולא משוננת ומשייפת את הקליפה רואים את השעווה הזו על הסכין.
גם בשיוף השלישי על אותו חלק של התפוח עדיין יוצאת השעווה הזו.
באסה.
מאז שראיתי את זה אני לא מסוגלת לאכול תפוח עם קליפה (ולחשוב שעד היום אכלתי בעיקר את הקליפות כי הילדים ביקשו שאקלף להם...)
ואני הרבה יותר אוהבת תפוח עם קליפה.

גם התחלתי לקלף לילדים את התפוח.


מכירות את זה?

[פלוני_אלמונית*]

תתחדשי @}
המתכון נשמע יאמי. הולכת לנסות בקרוב... אחזור עם דיווח (-:

גיליתי לאחרונה שלכל התפוחים מכל הסוגים יש מן שכבה של שעווה עליהם.
צריך להשרות אותם. נראה לי עם קצת חומץ. יש לי איפשהו מאמר על זה. שיהיה לי זמן אחפש לך אותו.

אם ילדה

[תפילה_לאם]

והיום החלטתי שגם אני רוצה, גם אני רוצה בלוג.

אקפוץ לי לבקר כאן בשמחה.
P-: עכשיו יהיה עוד דף לעקוב אחריו ב{{}}מה חדש.

כנראה גם טעים כי לא נשאר פירור.
מה, לא טעמת בעצמך?

[אורי*]

תתחדשי
אחזה יופי
אשמח לבקר

[דנד_י*]

תודה...

מה, לא טעמת בעצמך?
לא, אני עם סוכר גמרתי. (לפחות נכון לחודשיים האחרונים )

[תפילה_לאם]

(מה קורה בעוד חודשיים? החלטת לחגוג את הסילבסטר?)
אצלי לא פשוט בענייני התזונה. אני אוכלת חיוני מאוד, אבל כבר די הרבה שבועות שהחיוני הזה מקבל לצדו כל מיני התפלקויות מתוכננות ולא מתוכננות.

[דנד_י*]

רשמתי מלא ו... הקטנה שלי לחצה על ESC ידעתם שאם לוחצים על זה הכל נמחק???

בקצרה -
בחודשיים האחרונים התכוונתי שחלפו ולא אלו שיגיעו.
אני מתכוונת לא לאכול סוכר לנצח, בפועל לא הצלחתי לעמוד בזה עד היום יותר מכמה חודשים.
תמיד בסוף, אחרי שאני בריאה כמה שבועות אני לא מצליחה לשכנע את עצמי ששוקולד אחד קטן יכול להזיק.
ומפה ומשם נכנסות עוד ועוד חריגות עד שבסוף המחלות חוזרות ואני שוב מפסיקה.
מקווה הפעם שאצליח יותר זמן.

[דנד_י*]

בזמן האחרון אני לא אוכלת חיוני במיוחד, אזל המלאי של הירוקים והאורז המלא ועוד דברים ואני מוצאת את עצמי אוכלת את הקמחים שמוגשים לילדים, מלא אמנם אבל זה עדיין מוריד מכמות הדברים החיוניים שנכנסי םלמערכת.
משתדלת.

[תפילה_לאם]

מלא אמנם אבל זה עדיין מוריד מכמות הדברים החיוניים שנכנסים למערכת.
מכירה את זה.

[אמא_צעירה*]

מעצבן
מה עושים כדי במת להשאר בעקביות בחיוניות?

[דנד_י*]

מה עושים כדי במת להשאר בעקביות בחיוניות?
באמת מה?

מזכירה לעצמי -
הנקה
פשפוש
גיוון באוכל

[תפילה_לאם]

באמת מה?
משהו שטיפ-טיפ-טיפה יכול לעזור זה כשאת נזכרת, שבעצם מה שאת עומדת לאכול לא באמת כזה טעים וחבל.
(לא תמיד עובד...)

[אורי*]

_משהו שטיפ-טיפ-טיפה יכול לעזור זה כשאת נזכרת, שבעצם מה שאת עומדת לאכול לא באמת כזה טעים וחבל.
(לא תמיד עובד...)_
עובד רק אם זה באמת לא כזה טעים. אני ככה למדתי לוותר על דברים שאני לא באמת אוהבת ואכלתי סתם כי משעמם לי בפה, אבל לא על מה שאני באמת אוהבת.

[אמא_צעירה*]

דנדי, הנקה כבר אין לי לצערי הרב, פשפוש היא גם לא כל כך מסכימה, נראה לי שבגלל שהיא מרגישה שאני לא איתה...

תפילה ואורי, זה לא יעזור לי כרגע, במצב הרגשי שלי, (רמז: דאון, דאון...) אבל זה עזר לי בהחלט לפני שהוא הגיע...

תודה יקרות...

להשאר בעקביות
זו בעיה נוספת, מהבחינה שחיוניות דורשת הכנה של האוכל, ולא חטיפה, לא רק על פעולת האכילה אלא גם הזמן והאנרגיה של ההכנה...

[דנד_י*]

אז לגבי הנקה...
אני ממש לא יכולה לשתף אף אחת ברגשות האלו, כולן מביטות בי מזועזעות.
לא ממש הבנתי למה, או כי זה באמת נראה להם לא מתאים, או כי הן מקנאות?
זאת פעם ראשונה שאני מניקה עד הגיל הזה (שנה וחצי טפו טפו) וזה כל כך כיף!
כיף לי שהיא אומרת - אינוק בכל פעם שהיא רוצה (בעלי אומר שגם בהנקות באמצע הלילה, כשאמא ממש לא שומעת מה היא אומרת)
כיף לי כשהיא משוחחת איתי תוך כדי ההנקה ואז חוזרת לינוק
כיף לי שהיא מלטפת לי את הפנים בהיסח הדעת תוך כדי
כיף לי ריקוד השמחה שהיא רוקדת כשאנחנו מתמקמות בפוזה
כיף לי שאני יכולה לענג אותה, לשמח אותה ולעשות לה כל כך טוב תוך כדי שאני מזינה אותה בסופר על אוכל הכי בריא שיש בעולם בשבילה
כיף לי שזה הפך את הגידול שלה לכל כך נוח - הרדמות נוחות ונעימות של קריאת ספר בישיבה נוחה, לילות שלמים ללא פיטרולים, שנות צהריים קטועות שההנקה מצליחה לשקם
כיף לי שכשהיא היא חטפה את השלשולים האלה (רוטה? הלוואי וזה מאחורינו) היא המשיכה לינוק ולא התייבשה
כיף לי שהיא כל כך צריכה אותי עדיין ורוצה אותי עדיין (ומצד שני כל כך בטוחה בי ומשחררת אותי כשלא מתחשק לה אינוק)
כיף לי כשהיא מתלהבת כל כך מהציצי אחרי שהיא סיימה לינוק, מביטה בו במן מבט מעריץ כזה, מתוקה.
כיף לי שאין לי מחזור עדיין!!!
כיף לי שאין לי ובעז"ה לא מתוכננת לי שום סיבה להפסיק, ואני לא צריכה להתחיל לתכנן איך לצמצם הנקות, אלא יכולה להניק מתי שרק מתחשק בלי דאגות עתידיות (שומעת מכרות מספרות לי שהן צריכות לשים את הילד אצל מטפלת ומתחילות לצמצם הנקות וזה עושה לי כיווץ בלב)
כיף לי שאני יכולה להניק עד שבאמת לא ארצה יותר (או שזה יבוא קודם ממנה?)

הפעם אפילו בעלי מתלהב מהעניין, באמת! הערב היינו באירוע עם המון מכרים והוא התחיל לשלוף שם את הטלפון שלו להראות לכולם את התמונה שבה אני שוכבת על הגב והיא הרימה לי את החולצה ושוכבת עלי לרוחב באמצע הלילה תוך כדי הנקה...

בקיצור - כיף לי - כמה אמרתי?

[דנד_י*]

פשפוש -
אתמול היא אמרה בפעם הראשונה פיפי, והלכנו לסיר ואכן היה פיפי!
היום היא אמרה בפעם הראשונה קקי, והלכנו לסיר ואכן היה קקי!

זה כל כך מרגש התהליך הזה, שבו אני מחייבת את עצמי להיות קשובה לה כל הזמן, דבר שאחרת לא היה מתרחש.
השמחה שלה בכל פעם שהיא עושה בסיר או בעץ או בשירותים
השמחה על כך שהיא עם תחתונים, גם המכנסיים נראים עליה הרבה יותר יפה, וגם מרגיש לי כל כך הרבה יותר נעים!
העובדה שרוב הפעמים אני מצליחה לא להראות באסה כשפספסתי (הולך ונהיה קשה ככל שיש יותר הצלחות, אוטומטית אני כבר מצפה להמשך הצלחות...)

אני מרגישה שהצלחתי לתת לה כאן משהו מדהים! אמא מבינה אותה, זה כל כך טוב לילד שאמא מבינה אותו.
באירוע הזה שהיינו הערב, היא הייתה עם טיטול כמובן, ואני לא העליתי על דעתי שאפשפש אותה ו... את שני הפיפי שהיו לה עשינו בשירותים, ואת הקקי היא התחילה בטיטול והמשיכה בשירותים, והיא כל כך שמחה בזה.
איזה כיף שאני לא הייתי צריכה להמשיך להסתכל על הילדה שלי בזמן שהיא עומדת באמצע מקום ציבורי ועושה קקי על עצמה בתוך הטיטול.
בדרך חזרה היא לא רצתה בעגלה, ולא רצתה בידיים ובכתה, עד שפשפשתי אותה, ואכן, מייד נרגעה.

מצד שני יש המון פעמים שהיא לא רוצה בסיר, רק בחוץ עובד במקרים כאלו, ולא תמיד אפשר לצאת החוצה (לילה, חושך, קר, גשום), החלטתי שבמקרים כאלו, אם אין מצב להיות ערומה אני פשוט שמה טיטול.
אחרת אני מוצאת את עצמי מתבאסת שהושבתי בסיר והיא קמה ועשתה ברצפה, זה גדול עלי, ואני לא רוצה להתחיל איתה בעיות עם הפיפי כדי לגרום לי להתבאס, כדי להניע אותי.
מה שהבנתי הוא שאם היא הייתה ילדה עם טיטול, היא לא הייתה רוצה שאני אחליף לה אותו, ואז בכל מקרה היו לנו מאבקים על זה, כך בעצם - שוב מזל שהיא בלי.

[אורי*]

על הרשימה על ההנקה
ממש חייכת אותי
(הבן שלי גם ינק בגיל הזה וגם לי זה היה נחמד שהוא מדבר ומבקש, אצלינו זה היה 'איב' (חלב))

וסקרנית-עד מתי הנקת את הגדולים? ולמה הפסקת אז בעצם? או שהיית צריכה לצמצם כי הלכת לעבודה?

בפשפושים אני לא מבינה
אבל את נשמעת בטוחה בעצמך, בוחרת בחירות שטוב לך איתן. וזה ממש נעים לקרוא

[תפילה_לאם]

כיף לי ריקוד השמחה שהיא רוקדת כשאנחנו מתמקמות בפוזה
איזה חמוד זה! ובאמת ממש נעים לקרוא
גם אני נהניתי להיניק בגיל הזה! ככל שהם גדלים, ואפשר להגביל את ההנקה לזמנים שזה מסתדר, לדחות קצת אם לא מתאים ולהציע משהו אחר - זה פשוט נשאר רק כתענוג הדדי.

ומדהימה ההצלחה בגמילה. מעניין אם אצליח להגיע לכך.

[אמא_צעירה*]

בוחרת בחירות שטוב לך איתן.
אני לוקחת את המשפט כסיכום לשתי הרשימות האלו שקראתי בהערכה ענקית ובחיוך ענק עוד יותר. איזה כיף לשמוע!!
והרשימה על ההנקה... מרגשת לדעתי.
לצערי הרב אצלי נפסקה ההנקה "שלא באשמתי", ולא הצלחתי לחזור, אבל מי שממשיך? שנה וחצי זה לא נורא בכלל!! ואיזה כיף לכן ביחד, והסיפוק והקשר..!!

[גוונים*]

אלא יכולה להניק מתי שרק מתחשק בלי דאגות עתידיות (שומעת מכרות מספרות לי שהן צריכות לשים את הילד אצל מטפלת ומתחילות לצמצם הנקות וזה עושה לי כיווץ בלב)
את זה היית צריכה לשים ראשון, איזה כיף לך, כל כך כל כך כל כך כיף לך שאת יכולה להניק בלי דאגות עתידיות.
אני אמנם לא שמה עדיין את הילדה אצל מטפלת, אלא רק מרגילה אותה להישאר עם אמא שלי ואמנם אני לא מצמצמת הנקות אבל היום קניתי בקבוק כדי להתחיל להרגיל אותה לחלב שאוב בבקבוק:-(
ומה אני אגיד, הדבר הזה פשוט מעיב לי על כל החיים ויושב לי על הנשמה וכל כך לא בא לי טוב.
בא לי פשוט לבכות כשאני חושבת על זה ואולי בגלל זה, שבוע הבא אני חוזרת לעבוד ועדיין לא התחלתי עם הבקבוק... אני אמנם עובדת רוב הזמן מהבית אבל גם הפעם בשבוע -10 ימים שאצטרך לצאת לכמה שעות בלעדיה מבאסים לי את הנשמה...
בקיצור, איזה כיף לך! ואיזה יופי שאת מכירה בזה ומעריכה את זה...

כיף לי שאין לי מחזור עדיין!!!
איך זה שכל מי שאני מכירה לא מקבלת מחזור גם כשההנקה מצטמצמת ולרוב מקבלת רק אחרי שמסיימת להניק לגמרי, ולי, חמישה וחצי חודשים אחרי לידה עם הנקה בלעדית ואינטנסיבית מופיע לו מחזור בלי למצמצץ ובלי להתבייש בכלל??? ( ולא איזה כמה טיפות או משהו, מחזור שלם, מלא, ומפואר... אוף....)

[דנד_י*]

אח, איזה כיף לקבל כאלו תגובות ולא - "מה? את עדיין מניקה?" או "את לא מתכוונת להניק עוד הרבה זמן, נכון? זה יכול לעשות בעיות לילד"
אז תודה על כל התגובות החמות, כיף לקרוא.

וסקרנית-עד מתי הנקת את הגדולים? ולמה הפסקת אז בעצם? או שהיית צריכה לצמצם כי הלכת לעבודה?
לא... פעמיים כדי לקבל מחזור (ניסיתי להפסיק רק בלילה, לצמצמם להנקה אחת, הכל. זה לא קרה עד שלא הפסקתי (היום אני קולטת שאולי יכולתי אחרי שהמחזור הגיעה לחזור להניק, אז לא ידעתי את זה), ופעם אחת כי הייתי בהריון, וראיתי כוכבים בכל הנקה, לא יכולתי לעמוד בזה 9 חודשים, אז הפסקתי. (שבועיים אח"כ גם ההריון הפסיק, באסה, ושוב - יכולתי לחזור להניק, אבל לא ידעתי את זה אז)

מעניין אם אצליח להגיע לכך
אין לי ספק, אני הפסקתי לפשפש לגמרי כמה חודשים, ואת מתמידה בזה מאז שנולדה

גוונים -
חיבוק! כל כך מבינה אותך! מזל שזו אמא שלך, ושזה חלב שאוב, ועדיין, ליבי איתך.
האמת שבגלל שידעתי שאני לא מסוגלת להיפרד מהם אפילו לרגע לפחות עד גיל שנה, מאז שאני אמא לא התחלתי שום מהלך לימודי/מקצועי ארוך טווח שידרוש ממני לעשות את זה.
גם כשלא הייתי בהריון, אבל כן תכננתי עוד אחד.
לא פשוט.

[דנד_י*]

ויטמינים....
זה קורה לי כל חורף מחדש.
כולם כל הזמן אומרים לי שכדאי לי כל כך לתת לילדים שלי את הדובונים האלה שיש בהם ויטמין C, כי אז הם לא יהיו מנוזלים כל החורף.
ואז אני מגיעה לחנות ולוקחת את הבקבוק הזה לידי ו... מסתכלת מה כתוב מאחורה - ורואה שמדובר בסוכריה מעובדת לגמרי לכל עניין ודבר שמכילה בעיקר סוכר וחומרים מקשים צובעים ומשמרים.

נראה לי נורא מוזר לתת לילדים שלי משהו כזה, מעובד כל כך כדי להוסיף להם ויטמינים לגוף.

אשמח לשמוע אם מי מכן נותנת לילדים שלה כל מיני ויטמינים כאלה.

[אורי*]

האמת שבגלל שידעתי שאני לא מסוגלת להיפרד מהם אפילו לרגע לפחות עד גיל שנה,
יפה שידעת והלכת עם זה
אני גם ידעתי, כשנולדה הבכורה ידעתי,אבל ממש לא עשיתי אף פעם. פעם ראשונה שאני עושה את זה (ובכלל מסיבות אחרות). לא נראה הגיוני בעולם שלנו, העולם הסובב,הכלכלה הסובבת.

אז עד מתי ינקו הגדולים? עד גיל שנה? מצחיק, כשהגדולה שלי הגיעה לגיל שנה התחלתי להתלבט אם להפסיק להניק כדי לקבל מחזור בגלל שרציתי עוד הריון. בעודי מתלבטת,היא בעצמה החליטה לגמול את עצמה,וזהו, פתרה לי את ההתלבטות. זוכרת שעוד ניסיתי להחזיר אותה לינוק,ואז ויתרתי. ובאמת נכנסתי להריון די מיד. עד כה הנקה מונעת אצלי מחזור. וזה באמת כיף, אפשר רק בגלל זה לרצות להמשיך להניק עד איו סוף (גם בעלי תומך מאוד לדעתי מהסיבה הזו:-) וגם בגלל שהוא לא צריך לקום בלילה לילדים מתעוררים כל עוד אני מניקה,ואחרי שההנקה נגמרת אז גם הוא צריך לקום).

[אמא_צעירה*]

דנד י , אני נתתי ויטמינים רגילים- ויטמין C טחנתי והכנסתי לבקבוק, הייתה הקופה של מגנזיות באותה דרך, (זה נמס מהר כשזה טחון).
פרוביוטיקה פתחתי בבקבוק וB12 נוזלי באמבטיה עם הברזל...

[תפילה_לאם]

ומה אני אגיד, הדבר הזה פשוט מעיב לי על כל החיים ויושב לי על הנשמה וכל כך לא בא לי טוב.
גוונים, אני מבינה אותך. ולא מבינה את עצמי. איך הייתי מסוגלת לחזור לעבודה ולזנוח את הקודמים? כנראה שהדחקתי.
אבל בעניין ה"להרגיל לבקבוק" רציתי להעיר, שמעולם לא טרחתי לנסות זאת. אמנם התאומות אכלו הרבה חלב שאוב עוד כשהייתי בחופשת לידה, כי העלייה במשקל הייתה אטית, ורצינו לוודא שאוכלות כמויות מספיקות, אבל ככלל - הילדים התרגלו לבקבוק כשנפרדו מאמא. אף פעם לא הבנתי מה נותנת ההקדמה של זה. כך שנראה לי שאת יכולה להרגיש בנוח ש עדיין לא התחלתי עם הבקבוק .


אח, איזה כיף לקבל כאלו תגובות
נו, ברור. פה נכעס עלייך אם תספרי שאת מתכננת להפסיק לפני שהיא יוצאת לשרות לאומי/ מתגייסת. וגם אז עדיף שתמשיכי בסופי שבוע, כי מי יודע איזה מיקרובים היא תפגוש שם בחוץ ואילו התמודדויות מורכבות היא תחווה. D-:

ואת מתמידה בזה מאז שנולדה
לא יודעת. כבר איזה שבועיים שהרבה פחות הולך. הבוקר דווקא הצלחנו: העברתי אותה לסלקל ישנה כשיצאנו לפזר את הבנים. המשיכה לישון עד רבע לעשר!!! (בינתיים היה לי הספק יפה במטבח.) כשקמה היה לה מעט קקי בחיתול, וכשלקחתי לכיור באמת עשתה עוד הרבה וגם פיפי. אבל בסך הכול, אני מצליחה עכשיו במוצע רק פעם בכמה ימים, וזה גם גורם לי לנסות פחות.

אשמח לשמוע אם מי מכן נותנת לילדים שלה כל מיני ויטמינים כאלה.
נדיר שאני קונה דברים כאלה. קניתי לפני שנים כשלאנסטסיה הייתה רמת ברזל נמוכה והיא לא הייתה ממש בעניין של הסירופ.
אמא שלי קונה להם לפעמים סוכריות מולטיויטמין, וכיוון שיש בחבורה אי אילו דמויות שבאמת לא צורכות ויטמינים כמעט משום מקור לא מעובד (בביצה יש ויטמין B כלשהו, נראה לי), אני משתפת פעולה עם זה, ולמרבה האבסורד צריכה לתת גם לאלה שכן אוכלים מן הצומח, כי אחרת הרי יפסיקו לאכול כדי לקבל גם מהממתקים...
<מעדיפה לא לקרוא את רשימת הרכיבים.>
ובכל מקרה, אין לי מושג אם זה באמת תורם להם משהו.

עד כה הנקה מונעת אצלי מחזור.
מעניין. אפילו כשההנקה חלקית וכבר אוכלים מוצקים?

[אמא_צעירה*]

כשההנקה חלקית וכבר אוכלים מוצקים?
אולי זה תלוי כמה חלקית...
פעוט שאומנם אוכל הרבה מוצקים אבל מתייחס לאמא שלו כשתיה, יכול לינוק המון... בערך כנפח המוצקים שהוא אוכל אם לא יותר

[דנד_י*]

לא חושבת שזה ישנה את התוצאה הסופית, את מגדלת אותה עם מודעות לפשפושים.
זה לדעתי כל מה שצריך כדי שזה יעבוד כשהם גדלים.
הרי כששלי הייתה בגיל שלה היא בכלל לא פושפשה, רק דיברתי על זה כשהחלפתי לה טיטולים - עשית פיפי, בואי נחליף טיטול.
הורדנו טיטול רק בגיל שנה וגם אז זה לא היה פשפושים אלה כמה חודשים של שחרור הפיפי במקום עומדה.


המשיכה לישון עד רבע לעשר!!! (בינתיים היה לי הספק יפה במטבח.)
הרגעים הנדירים ששלי ישנה המון שעות בבוקר מזכירים לי איך ההספק שלי יכול להיות בלי תוספת ליווי קבועה.
בכל זאת מאוד עוזר הידע שעוד כמה דקות לא יהיה לך יותר זמן, אחרת - בבוקר פנוי לגמרי - הייתי מבזבזת את הזמן בנחת ולא עובדת בכזו יעילות.

אצלי זה כך, אפילו כשיונקים פעם אחת לפני השינה ואוכלים מוצקים.
אפילו אז המחזור לא מגיע.
לא שאני לוקחת סיכונים מיותרים בעניין הזה - אני כל כך לא רוצה אותו שאני מניקה כל 3 שעות גם בלילה...
אף פעם אי אפשר לדעת, ואתן יודעות... חוק מרפי.

ולגבי שתיה והנקה - אחרי שמתחילים לאכול מוצקים צריכים להוסיף גם מים כי הנקה לא נחשבת שתיה.
אני רואה את זה על הבת שלי - מהנקה בלבד אין לה פיפי, אולי ממש מעט ואחרי המון זמן, ומים מייצרים פיפי בכמויות.

[תפילה_לאם]

זה לדעתי כל מה שצריך כדי שזה יעבוד כשהם גדלים.
מקווה. עד עכשיו לא ברור לי איפה אנחנו בתוך כל זה.


הרגעים הנדירים ששלי ישנה המון שעות בבוקר מזכירים לי איך ההספק שלי יכול להיות בלי תוספת ליווי קבועה.
מהנהנת נמרצות.
ואם לא הייתי בשבתון - הייתי אמורה גם לצאת איזה ארבעה בקרים. איך? איך??? איך?????? (מתייחסת כאן לא לזווית עזיבת התינוקת הרכה אלא ההספק בבית והתפקוד בכלל.)

ולגבי שתיה והנקה - אחרי שמתחילים לאכול מוצקים צריכים להוסיף גם מים כי הנקה לא נחשבת שתיה.
בעצם ניסיתי לתת לה מים לראשונה רק בסוף השבוע האחרון, כשנסענו לנפוש בירושלים ורציתי שיהיה משהו נוסף שיוכל להרגיע אותה בדרך. (התברר שמקל סלרי יכול להעסיק אותה לא מעט. מי היה מאמין? היא פשוט חטפה לי אחד מהיד יום קודם...) בקיצור, היא לא מבינה מה הקטע של הבקבוק., בטח לא אם אמורה לשתות בעצמה. זה די מצחיק.

[אורי*]

_עד כה הנקה מונעת אצלי מחזור.
מעניין. אפילו כשההנקה חלקית וכבר אוכלים מוצקים?_
לי לא היה מחזור גם כשנשארה הנקה אחת אחרונה בבוקר
נחמד מאוד

[אמא_צעירה*]

אולי ממש מעט ואחרי המון זמן, ומים מייצרים פיפי בכמויות.
אולי הם גם נספגים פחות?
שלי, בת שנה ורבע שותה בלילה ליטר מים.... החלפה באמצע הלילה והיא עדיין קמה עם חיתול ספוג בסדר גודל... אבל חשבתי שהיא פשוט שותה הרבה מדי בזמן קצוב, ולכן זה לא נספג...

[דנד_י*]

היא הרי מפושפשת אז אני יודעת בדיוק מתי היא עושה פיפי ומתי לא.
אצלי קריטי שהיא לא תשתה מים לפני השינה וגם לא תוך כדי כי זה ישר מייצר לה פיפי במהלך הלילה, פיפי שמפריע לה ולי לישון.
לעומת זאת היא יונקת כל הלילה ובדר"כ כמה יבשה בבוקר.
אותו כנ"ל בצהריים, שעה לפני השנ"צ המתוכנן מפסיקה להציע לה מים, אחרת הפיפי מעיר אותה מהשנ"צ והיא לא חוזרת לשינה אחריו.
וההנקה שלפני השנ"צ ולפעמים גם באמצע השנ"צ לא מייצרת פיפי.

בטח לא אם אמורה לשתות בעצמה. זה די מצחיק.
מתוקה... אז איך הסתדרתם עם הנסיעה?
מקלות סלרי גם היו להיט אצלינו פעם, ביקשה לראות מה אני חותכת ונתתי לה לטעום והייתה מחסלת חתיכות שלמות (ומשאירה חתיכות ירוקות דביקות ברחבי הבית)
היום סלרי נמצא תחת הקטגוריה של איכס...
אני מתחילה לחשוב בהתאם למה שתמרוש כתבה על המחקר ההוא, שייתכן שהיא פחות אוכלת מהגדולים מכיוון שאני יותר אינסטיניסטית איתה מאשר הייתי איתם, התברגנתי לגמרי מאז שהם גדלו. וגם היא עצמה פחות נמרחה עם האוכל בשולחן שלה ויותר העיפה אותה לקירות ברחבי הבית, כך שדי מהר הפסקתי לה את ההשתוללויות האלו.

[דנד_י*]

הבעת הפנים האריסטוקרטית של האיכס הזה שלה פשוט מגניבה,
כאילו היא איזו אצילה בריטית והראתי לה עכשיו עכבר מת.

[אמא_צעירה*]

כאילו היא איזו אצילה בריטית והראתי לה עכשיו עכבר מת.
פרצתי בצחוק פרוע D-:

[פלוני_אלמונית*]

גוונים, בת כמה היא? כל כמה זמן היא יונקת? ולכמה שעות תעדרי?
כששלי הייתה בת חצי שנה הייתי משאירה אותה עם אבא שלה פעמיים-שלוש בשבוע לבערך 4 שעות (בגלל עבודה). לא ניסיתי להרגיל אותה לכלום לפני זה, כי מהכירותי איתה פשוט ידעתי שהיא תשמח גם לקבל בקבוק... מה שכן, שאבתי ליטרים של חלב.
בסוף לא היה צורך בזה, כמובן. הנקתי לפני שיצאתי, וזה הספיק לה עד שחזרתי.

חוצמזה, מתפקדת: הנקה סופר-מלאה (ועדיין, בגיל שנה+3), ווסת ראשונה פחות משלושה חודשים אחרי הלידה, ומאז כל 28 ימים.
נראה לי שזה בגלל שהמשפט הראשון שלי אחרי הלידה היה "אני רוצה עוד פעם"...

[אמא_צעירה*]

נראה לי שזה בגלל שהמשפט הראשון שלי אחרי הלידה היה "אני רוצה עוד פעם"...
טוב לראות שאני לא המשוגעת היחידה!!
D-:

[תפילה_לאם]

מאפינס וניל ושוקולד צ'יפס
ניסיתי להכין איזו וריאציה של זה לליל שבת, ואחר כך חיממתי על הפלטה והגשתי לצד גלידת ה"שוקולד" הטבעונית שהכנתי.
במתכון המקורי לא היו ביצים?
הוספתי שתיים.
והמרתי את הסוכר ואת חלב הסויה בתרכיז תפוחים עם מעט מים. והכנסתי גם אבקת קקאו, וקצת טחינה גולמית כי לא היה לי די שמן קוקוס.
וכיוון שזמני היה קצר, יצקתי הכול לתבנית קטנה, וקישטתי הכול בשורות של מטבעות שוקולד חלב (במקום השוקולד צ'יפס), ולשם יחסי הציבור קראתי לזה "עוגת פופיקים". מבין ילדיי רק אחת חיבבה את זה.
העוגה יצאה מתוקה, אבל לא באותו סגנון מתיקות שאנחנו רגילים לו.

[אמא_צעירה*]

אבל לא באותו סגנון מתיקות שאנחנו רגילים לו.
זה בדרך כלל כך.
לצערי (נראה לי שאפשר לנעביר את הדיון לחיוניות, זה כל כך הולם ) אצלי עוגה בריאותית מסתכמת בהורדה דרסטית של הרעלים, והשארתם בכמות מדודה. במקום 4!!! כוסות סוכר על 4.5 כוסות קמח, 2-2.5 תלוי כמה האיש שלי מצליח לשכנע אותי, ובמקום כוס וחצי שמן- 3/4 כוס. במקום 250 מ"ל קקאו- 180 מ"ל. וזה גם מעט מדי לדעתו. תכלס הוא אוכל. אז מה אכפת?
אתן עדות: יום יבוא וגם זה לא יכנס אלי הביתה

[דנד_י*]

_ווסת ראשונה פחות משלושה חודשים אחרי הלידה, ומאז כל 28 ימים.
נראה לי שזה בגלל שהמשפט הראשון שלי אחרי הלידה היה "אני רוצה עוד פעם"..._
נו... אז אפשר להגיד בשעה טובה?

במתכון המקורי לא הייתה ביצה וגם אני הוספתי, אחת.
כשמוסיפים קקאו צריך להמתיק עוד כי הוא ממש מר, אז כנראה שאם הורדת את הסוכר והוספת קקאו הייתה חסרה המתיקות. אולי דבש / סילאן יעזרו?
השבת הכנתי אותה בתוך מאפינס גדולים כאלה ולא טבעות ונרשמה פחות התלהבות.
אני חושדת באבקת אפייה שלי, קניתי אבקת אפייה מחנות הטבע, בלי אלומיניום ועוד כל מיני, ולדעתי היא לא עושה את העבודה.
צריכה לקנות אבקת אפייה רגילה ולנסות שוב.
או אולי זה בגלל שלא היה לי שוקולד אז עשיתי בלי...
ממש קל להכין את העוגה הזאת, אני כן אנסה להוריד את הסוכר באיזשהוא שלב, זה יוצא בערך כפית לכל עוגה אישית, אבל קודם אני רוצה לבדוק שזה הולך. שאני מצליחה לחבב אותה על הילדים.

מצחיק - אנחנו כל כך לא רגילים לאכול עוגות בשבת שלא אכלנו אותה בשבת, אלא היום בבוקר... לא היה מתי לאכול במהלך השבת, אחרי הארוחות כולם שבעים מידי.
אז הבנתי שהמצב שלנו מעולה, ושאני כבר לא ממש צריכה לאפות לפני שבת (חוץ מהעוגיות של כולם כאן), אז אנסה שוב - אבל לא כל שבת, אלא במקרים חגיגיים.

גם הכנתי גלידה שוב, וכולם מתלהבים, טפו טפו איזה כיף, הוספתי לה גם חמאת קוקוס שאספתי בביקור האחרון בחנות טבע, מה זה הדבר הטעים בטירוף הזה? עושה חשק לאכול לחם...
את הגלידה אכלנו במוצאי שבת... מול סרט במחשב.

שיניתי את נהלי המחשב שלנו - במקום שעה כל אחד אחד אחרי השני ביום אחד - מה שלא התאים לשעון חורף כי כשאחרון סיים הגענו כבר לחושך.
שיניתי לכל יום מישהו אחר למשך חצי שעה, וכי נמאס לי להיות שוטר אז מי שרוצה יכול לצפות באותה חצי שעה.
אני חיה עם חצי שעה ביום שכולם שמחשב בשלווה. קצר מידי מכדי להשפיע (מקווה לפחות)
והוספתי עוד משהו - עוד יום אחד שרואים חצי שעה סרט שאני בוחרת...
אז במוצ"ש ראינו סרט שקוראים לו - פעם ביער, קלטתי את הסרט הזה באחד מחיפושי הסרטים שלי בלילה והתחלתי קצת לראות, מעולה לילדים, אבל סרט שהם בחיים לא היו מבזבזים את זמן הצפייה שלהם עליו, אז כולנו ישבנו ביחד על הפוף הענק וראינו סרט על טבע עם גלידה טבעונית ביד וכולם היום מה זה מבסוטים מהאמא המגניבה שלהם.
אחרי חצי שעה הפסקנו ואמרתי שנמשיך בשבוע הבא, אז אבא שאל אם אפשר סרט אחר והילדים מחו ואמרו שהם במתח ורוצים להמשיך!

[דנד_י*]

חוק מרפי / עין הרע
כל פעם קשה לי להאמין לעניין הזה ואני מדברת חופשי על כל הדברים הטובים אצלי בלי חששות... ובכל פעם אני נדפקת מחדש. לא להאמין!
ביום חמישי פגשתי אמא צעירה שלא ישנה בלילות כי מפחדת לישון עם בנה היונק במיטה
אז השווצתי בכך שמאז הלידה אני ישנה לילות רצופים למרות שהבת שלי מתעוררת לינוק מי יודע כמה פעמים.
לילה למחרת ובזה שאחריו - היא לא ישנה בלילה! לילות לבנים! לא מכירה מה זה בכלל, כזה מדכא ומתסכל.
והיום... היא קמה עם חום.
(ויש לי לצערי עוד לא מעט דוגמאות, כך שכבר קשה לי להאמין שזה מקרי)
אז...
איך העניין הזה עובד לדעתכן? יש איזה שהוא רדאר שמקשיב להשווצות? שמיד נכנס לפעולה והורס ומקלקל?

[אורי*]

שיניתי לכל יום מישהו אחר למשך חצי שעה, וכי נמאס לי להיות שוטר אז מי שרוצה יכול לצפות באותה חצי שעה
אז בעצם הורדת להם את הכמות? לא מחו? או שלא הבנתי את השינוי
במחשב הם בעיקר צופים או משחקים?

מה הקטנה עושה בזמן הזה? היא בגיל שהיא כבר רוצה לשבת איתם?
אצלי היא נמשכת להסתכל על המסך,ולרוב אני לוקחת אותה משם,אבל היא עוד קטנה)

אני גם מתלבטת איך לעשות את העניין הזה של מחשב וסרטים. מה שקורה עכשו זה שזה נתון לגמרי בידיי. לרוב לא רואים ולפעמים אני מרשה.
לא בטוחה שזה טוב. כי זה שרירותי בעיניהם ואין להם שליטה בזה. אבל לי זה מאוד נוח כי אני מרשה להם מתי ש לי זה מתאים ונוח,וקצת קשה לי לוותר על זה.

אז כולנו ישבנו ביחד על הפוף הענק וראינו סרט על טבע עם גלידה טבעונית ביד וכולם היום מה זה מבסוטים מהאמא המגניבה שלהם.
לגמרי מגניבה:-)

צריכה גם לנסות את הגלידה הזו, בטח הקטן יסכים והגדולה לא. לא בטוח שתסכים לטעום אפילו.
חמאת קוקוס באמת טעים. מדי פעם אני לוקחת לי כפית. הילדים לא אוהבים

[דנד_י*]

קודם הם קיבלו שעה בשבוע
עכשיו יש להם שעה וחצי שפרוסה על 3 ימים, ששעה מתוך השעה וחצי זה רק צפייה.
אז קצת הפסידו קצת הרוויחו.
הגדול התמרמר כי הוא בעיקר משחק ולא צופה, אבל קבעתי עובדה וזהו. (חוץ מזה שלו יש עוד זמן כשאנחנו לא בבית)
הקטנים בעיקר רואים סרטים - ארתור, הפנתר הורוד וכאלה (מנסה להכניס גם רחוב סומסום החתול שמיל וכל מיני תוכניות מפעם, לפעמים עובד)
הגדול בעיקר משחק.

יש להם גם עוד שעה אחת ביום שישי לפני שבת - שאז כולם רואים סרט ביחד.

[דנד_י*]

לא בטוחה שזה טוב. כי זה שרירותי בעיניהם ואין להם שליטה בזה
הם מתלוננים? אם זה לא יהיה להם טוב, הם יגידו, לא?

[אמא_צעירה*]

אז כולנו ישבנו ביחד על הפוף הענק וראינו סרט על טבע עם גלידה טבעונית ביד וכולם היום מה זה מבסוטים מהאמא המגניבה שלהם
בטח מגניבה!!
כל הכבוד לך D-:

[דנד_י*]

ולגבי הקטנה - לפעמים היא מצטרפת, לרגע או שניים ומוותרת.
היא בעיקר רוצה לשחק עם המקלדת, לכבות להדליק מסך או מחשב, כבר יודעת להגיד עכבר ומניחה עליו את הידיים נכון ומפעילה לי במחשב תוכנות שונות ומשונות שלא ידעתי שקיימות בכלל, פעם הפכה את המסך ורק הגדול ידע איך מסדרים את זה.
אני כבר לא יכולה להניק אותה מול המחשב כי אז היא יונקת שני שלוקים מצד אחד וזהו, רוצה רק את המחשב.

[דנד_י*]

לגבי גיוון במזון.
מחשבות שעוברות לי בראש בזמן שאני מבשלת
תמיד מרגישה שלא כדאי שהילדים שלי יאכלו מאותו דבר כל הזמן, כי בכל דבר שאוכלים בסוף מתגלה שמשהו לא טוב בו.
סתם לדוגמא התפוחים האלו שאכלנו מהם כמויות - ועכשיו אני קולטת את השעווה הזאת על הקליפה שמי יודע אם טוב לאכול אותה.
או לדוגמא הקשיו שהקטן לוקח כל יום לגן, אולי לא טוב לאכול את זה כל יום, כי זה מגיע כבר מקולף ועמד במחסנים והתמלא בחומרים ומי יודע מה עוד.
אולי כל הירקות הקפואים האלו שהפכו להיות כמעט הירקות היחידים המבושלים שאוכלים כאן - בעצם לא מזינים בכלל ואין בהם כלום אחרי כל התהליך שהם עוברים, אולי זאת פיקציה?
וככה לגבי כמעט כל דבר שאני נותנת להם לאכול.
ובפועל אין לנו ממש גיוון - די חוזרים על עצמנו ואוכלים את אותם דברים בוקר צהריים וערב יום אחרי יום עם קצת שינויים וחריגות פה ושם.

[אורי*]

_לא בטוחה שזה טוב. כי זה שרירותי בעיניהם ואין להם שליטה בזה
הם מתלוננים? אם זה לא יהיה להם טוב, הם יגידו, לא?_
לא מתלוננים על זה, כן מתלוננים על הכמות המעטה שאני מאפשרת.
אני חושבת שבמעט שאני מרשה אולי כדאי לתת להם להיות יותר בשליטה בעניין. לא יודעת-מחשבה שעלתה בי.


לגבי גיוון במזון.
מבינה את ההרהורים, גם אני חושבת על זה. משתדלת לפעמים לקנות ממקורות שונים ומחברות שונות כדי לגוון.לא תמיד מצליחה או אפשרי. אבל זה במודעות וזה כבר טוב.

ני כבר לא יכולה להניק אותה מול המחשב כי אז היא יונקת שני שלוקים מצד אחד וזהו, רוצה רק את המחשב.
אויש. גם אצלי כבר קשה להניק מול המחשב,היא כל כך מהירה שעד שאני מדליקה היא כבר סיימה.

פעם הפכה את המסך ורק הגדול ידע איך מסדרים את זה.
בדיוק קרה לי היום איתה:-)
בעלי מצא איך לסדר

[תפילה_לאם]

ואצלי נופל הגיוון על ילדות שלא מוכנות לגוון.

[גוונים*]

ני כבר לא יכולה להניק אותה מול המחשב כי אז היא יונקת שני שלוקים מצד אחד וזהו, רוצה רק את המחשב.
באמת תהיתי איך אתן מניקות תוך כדי.
אצלי כבר עכשיו (חצי שנה) אם אני מול המחשב היא כל הזמן מסיטה את המבט אליו ולא מרוכזת בהנקה ותוך כמה שניות שוכחת את המטרה שלשמה התכנסנו.
רק אם היא מתחילה לינוק ואז ביד השניה אני פותחת את המחשב (נייד) זה מתאפשר כי היא לא שמה לב.
אבל אולי זה כי היא תינוקת שלא נלהבת מהנקות כל כך. כלומר היא כן תוך כדי אבל להתחיל לוקח הרבה פעמים זמן לשכנע אותה והרבה דברים יכולים להסיח את דעתה.

אולי כל הירקות הקפואים האלו שהפכו להיות כמעט הירקות היחידים המבושלים שאוכלים כאן - בעצם לא מזינים בכלל ואין בהם כלום אחרי כל התהליך שהם עוברים,
פעם שמעתי, ואני לא זוכרת אם ממקור מוסמך או לא, שדווקא בירקות הקפואים נשמרים הכי הרבה ויטמינים ומינרלים כי מקפיאים אותם כשהם עוד מאד טריים והם לא עוברים שום תהליכים ומניפולציות וגם כביכול אין את הזמן שעובר מהרגע שקטפו עד הרגע שזה נאכל כמו בשאר הירקות (זמן שמוריד הרבה פעמים מהאיכות) כי ההקפאה משמרת את זה כמו שזה, טרי. כאמור, לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל כן מקווה שזה לפחות לא יותר גרוע מירקות/קטניות טריים. כמובן שלא מדובר על החומרים בתוך הירק עצמו כי מן הסתם הקפואים (הרגילים) הם לא אורגנים.

[אמא_צעירה*]

שדווקא בירקות הקפואים נשמרים הכי הרבה ויטמינים ומינרלים כי מקפיאים אותם
מוכר לי...
נדמה לי שמיד אחר כך יצא מחקר נגדי שהוכיח שזה לא נכון ושהמחקר הראשון, (המצוטט) היה מכור ע"י חברות כמו סנפרוסט

שמעתן על זה שבערך 80% מהמחקרים לא ניתנים לשידור חוזר? כלומר אם חוזרים על התנאים הקודמים ומנסים להגיע לתוצאה הראשונה, בערך 80% לא מצליחים?

[דנד_י*]

אני חושבת שבמעט שאני מרשה אולי כדאי לתת להם להיות יותר בשליטה בעניין.
תסבירי, לא הבנתי

משתדלת לפעמים לקנות ממקורות שונים ומחברות שונות כדי לגוון
רעיון מגניב, אני כזאת נאמנה שקונה כל הזמן אותן פירמות, וגם אם משהו כבר טעים להם אז חוששת להחליף.
וגם כל כך מתיש אותי לקרוא את מה שכתוב מאחורה ולראות איפה עובדים עלי, שעד שמצאתי משהו טוב, אני שמה וזהו, לא צריכה לבדוק.

ואצלי נופל הגיוון על ילדות שלא מוכנות לגוון
נו... אז הרווחת התלבטות אחת פחות -:)

אבל אולי זה כי היא תינוקת שלא נלהבת מהנקות כל כך
ככה זה בדיוק בגיל חצי שנה, העולם נהיה הרבה יותר מעניין מהנקה, צריך להכנס איתן לחדר סגור ושקט כדי לגמור הנקה אחת כמו שצריך. בגיל חצי שנה לא יכולתי לשבת על המחשב.

פעם שמעתי, ואני לא זוכרת אם ממקור מוסמך או לא, שדווקא בירקות הקפואים נשמרים הכי הרבה ויטמינים ומינרלים כי מקפיאים אותם כשהם עוד מאד טריים
אמן!

למדתי להטיל ספר במחקרים על אנשים, כי בהחלט יש יותר מידי גורמים שמשפיעים, אבל איפה אפשר לטעות במחקר שבודק ויטמינים בתוך מוצר? זה לא מדעי לגמרי?
אולי צלצול יודעת?

[דנד_י*]

הגענו באופן רשמי לגיל שנתיים (היא בת שנה וחצי, אני מתכוונת התנהגותית)
הכל לבד, כל מה שאני רוצה שיהיה את זה בדיוק היא לא רוצה, אני צריכה ממש לא לרצות משהו כדי שזה יקרה.
גיל שכל כך קשה לגדל בלי כפייה.
נושמת ונושמת ונושמת עמוק.

ובכל זאת יש לי בעיה שמטרידה אותי בנושא, יש הרבה פעמים ביום שהיא מייבבת. מקטרת. רוצה שאני אהיה רק איתה, שאשב רק איתה ואעשה איתה ורק איתה דברים.
שאצא איתה החוצה או אשב לידה בבית.
ואין מצב, יש רגעים שאין מצב, שאם אני אעשה את זה כל הבוקר הבית לא יתפקד וזה יחזור אלי כמו בומרנג אחכ.

אני משתדלת לעשות המון בלילה, אבל לפעמים אני נגמרת ודברים נשארים לבוקר איתה.

אני גם מרגישה שהיא לא רגועה בגלל שהיא בקושי אוכלת, לפעמים כשבטעות יוצא שהיא אוכלת טוב, היא הרבה יותר רגועה אחכ ומסוגלת אשכרה לשבת לשחק רגע עם עצמה.

היא לא מאפשרת לי לעשות כלום, אלא אם כן היא גם עושה, ולא כל דבר אני יכולה לשלב אותה.
ולאחרונה גם זה לא עובד, גם אם אני מנסה לתת לה משימות היא לא רוצה אותן.

והיא גם לא רוצה להיות על המנשא, ממש בוכה כשאני שמה אותה על הגב או על הבטן, ובוכה כמה דקות אחרי עד שקולטת שאין ברירה, ואחרי כמה דקות שוב בוכה. אז המנשא לצערי לא עוזר לי. רוב הזמן הוא קשור לי על הגב והיא הולכת לידי מייבבת, (היא לא מבקשת ידיים כשאני עם מנשא קשור אלי... היא מושכת אותו ודורשת שאוריד אותו ואז מבקשת ידיים!)

אני ממש ממש רוצה שיהיה לה טוב, וחבל לי שאני לא מצליחה להבין איך לעשות את זה.
וחוץ מזה שכמה שאני משתדלת לא להתייחס ליבבות האלה, אחרי כמה זמן הן מטריפות אותי עד שבא לי לצרוח עליה שתפסיק (תודה לאל מצליחה לא לעשות את זה)

ברור שבימים שאנחנו בחוץ בבוקר הכל נפלא, אבל לא בכל יום אני יכולה לצאת.

קרה לכן? יש לכן רעיונות? תפקחו את עיני ותרגישו חופשי.

[תפילה_לאם]

שעד שמצאתי משהו טוב, אני שמה וזהו, לא צריכה לבדוק.
אל תבני על זה ב-100%. יכול להשתנות!

[גוונים*]

צריך להכנס איתן לחדר סגור ושקט כדי לגמור הנקה אחת כמו שצריך.
לגמרי!

בגיל חצי שנה לא יכולתי לשבת על המחשב.
וואלה! אז יש סיכוי שזה יחזור?! טוב לדעת!
כי אני בדיוק מתחילה לעבוד וממש בונה על הזמן הזה לעבוד מול המחשב, כי ביתר הזמן היא לא בדיוק מאפשרת לי (הדיון המקביל בדף של השאלות...)

[דנד_י*]

כי אני בדיוק מתחילה לעבוד וממש בונה על הזמן הזה לעבוד מול המחשב, כי ביתר הזמן היא לא בדיוק מאפשרת לי (
הא... אל תבני על זה, כי ברגע שהם מסוגלים לינוק בציבור, ההנקות הופכות להיות שניה וחצי כמו שכתבה אורי, אפשר בקושי לבדוק משהו קטן והם סיימו. רוב ההנקות לפחות.

[גוונים*]

אפשר בקושי לבדוק משהו קטן והם סיימו.
הממ באסה, טוב נראה איך נתמרן.

דנדי, רציתי להגיד לך תודה על הדברים שאת כותבת, הפרספקטיבה והתובנות שלך מאד מעניינים והרבה פעמים מעוררים בי מחשבות.
ובפרט תודה על הפירוט איך עושים פיפי עם תינוקת:-) כמעט מיד אחרי שקראתי את זה, נקלעתי לסיטואציה של תינוקת עייפה נדבקת אלי במקום שהיא לא מאד מכירה, אם לא הייתי קוראת שניה קודם איך עושים פיפי עם תינוקת בטח הייתי משאירה אותה והיא היתה בוכה, על אף הסביבה המאד אוהדת (סבא וסבתא) וככה יישמתי, בקלות רבה יש לציין, את ההוראות והודיתי לך בליבי, אז עכשיו באתי להודות גם באמת:-)

[הולכת_והרוח_בפניי*]

אההההה! מצאתי אותך גם כאן!
וגרמת לי לחייך עם כיף לי כשהיא מתלהבת כל כך מהציצי אחרי שהיא סיימה לינוק, מביטה בו במן מבט מעריץ כזה, מתוקה.. ממש. זה מין מבט של "וואו, כל הציצי הטעים הזה שלי..."

[דנד_י*]

בכיף גוונים, מרשים שהעזת לעשות את זה ליד סבא סבתא, שם אני פשוט מתאפקת...
הי הולכת, שמחה שמצאת אותי.

היום היה יום פשוט מתסכל, ישנה מעט בצהריים ומהרגע שקמה עד הרגע שהלכה לישון התלוננה.
יש לה גם מן קטע כזה שתמיד כמה דקות אחרי שמתחילה לאכול יש לה פיפי / קקי, למרות שאנחנו מנסים לפני האוכל ולא יוצא כלום.
ואז היא מפסיקה את הארוחה (יעני ארוחה) ולא חוזרת אליה.
ובכלל מתחילה להתייאש מלהציג לה אוכל שהיא לא רוצה.
החלטתי שמחר אני מגישה לה בוקר צהריים וערב פסטה/עוף, שאת זה היא מוכנה לאכול כמעט תמיד, ובודקת אם יש לי יום רגוע יותר איתה. מעניין אם התיאוריה שלי נכונה והיא פשוט רעבה.

[אורי*]

איך היה הניסוי של האוכל?
(גם אצלי היא נהיית בררנית. פתאום היא לא מוכנה לאכול מה שאכלה קודם בתאבון רב. לך תנסה לבנות שגרה ככה..)

[אמא_צעירה*]

איך היה הניסוי של האוכל?

[דנד_י*]

הניסוי שלח את התיאוריה שלי ישר לפח.
בכל הפעמים ביום שהגשתי לה פסטה, אכן הראתה התלהבות ראשונית, והסכימה להכניס לפה, אבל אחרי 5 יחידות מיצתה וזהו.
עדיין הייתה רגזנית ברגעים שלא הייתה בחוץ/איתי צמוד.

שמתי לב שהיא מוכנה יותר לאכול אם לא מציעים לה או מגישים לה, אלא אם האוכל במקרה שם והיא במקרה נתקלת בו.
ישבנו לארוחת שבת, הוגשה לה צלחת עם מעט מכל מה שהיה בשולחן, היא ישבה מולה כמה דקות ולא נגעה בכלום.
אח"כ היא הלכה לשבת על אבא ושם ליקקה עד תום עם קערת הטחינה, עם האצבעות, נמרחה כולה בהנאה רבה.

נראה לי שהבררנות שלה קשורה איכשהו לרצון הזה שלה להחליט על עצמה לגמרי, לקבוע מלכתחילה את כל מה שהיא עושה.
היא ככה מאז שהיא נולדה בערך.

אתמול שתיתי שייק והיא הייתה על הידיים שלי, אז היא לקחה לי את הקש ושתתה ושתתה, כבר כאבה לי היד אבל לא העזתי לנשום...
ואז אבא עבר מולה והשייק נגמר לגמרי.

מנסה ללמוד אותה.

[אורי*]

שמתי לב שהיא מוכנה יותר לאכול אם לא מציעים לה או מגישים לה, אלא אם האוכל במקרה שם והיא במקרה נתקלת בו.
אצלי היא אוכלת יופי מהרצפה
אני לא נעים לי אז מניחה צלחת על הרצפה ובה אוכל, אבל זה חלקי,היא אוכלת מזה רק אם זה ממש מפוזר על הרצפה (חסכוני לפעמים:אחרי שהיא זורקת את כל האוכל מהכסא שלה,אני מורידה אותה והיא זוחלת ואוכלת מה שזרקה:-))
לחץ חברתי של האחים שלה שאוכלים אותו דבר כמוה גם עוזר
בכלל,אם האוכל חוזר על עצמו יותר מדי ימים,אז נמאס לה. אז צריך לעשות הפוגות גם למה שאוהבת כדי שלא תשתעמם

[דנד_י*]

גם אצלי מהרצפה זה עובד, אבל רק פירור פה פירור שם, לא מנה.
עוד משהו שגיליתי שעובד - אוכל קפוא - כל דבר שאני מוציאה מהמקפיא היא מבקשת.
אז נתתי לה לביבות חומוס שהיא ממש לא הסכימה לטעום אותן כשהן היו טריות, וכשהן היו קפואות היא אכלה שתיים!
אפונה קפואה, ורק כל עוד היא ממש קפואה, קצת מפשירה וגמרנו
לחם קפוא! ושוב רק כשהוא קפוא, קצת מפשיר והיא מניחה.

והיא מנוזלת ולא בדיוק קיץ, ככה היא תאכל גם בחורף?

מנסה לחשוב מה עוד אפשר להקפיא...

חושבת גם אולי להשאיר אוכל בקופסא של הפנדה, שם היא ממש חוגגת!

ממש בניתי על הלחץ החברתי של האחים שלה - לצערי זה לא עוזר כי מאז שהיא פיצית היא רואה את כולם אוכלים פעמיים ביום צלחת פירות ופעם ביום צלחת ירקות, ואם היא מושיטה יד זה רק כדי להזיז את הפרי מצד לצד, לא לקרב לפה שלה.

[אמא_צעירה*]

ושוב רק כשהוא קפוא, קצת מפשיר והיא מניחה.
שמעתי פעם שאנמים אוהבים לאכול קרח. זה מבוסס?

ואולי יש לה שיניים שמנסות לבקוע או גרוי אחר שהיא מנסה להשתיק אותו באמצעות הקור?

ואגב, מה שלום האחים הגדולים?

[קול_פעמונים*]

שמעתי פעם שאנמים אוהבים לאכול קרח. זה מבוסס?

מסקרנות הקלדתי בגוגל אנמיה קרח ועלה שזה סמפטום אופייני לאנמיה.
דנד י , כדאי לקרוא- למרות שקצת מדאיג...

וגם רוצה לספר שבן השנתיים שלי התחיל מוצקים רק בגיל 10 חודשים, והוא טיפוס מאוד אלרגי.
בעקבות דברים שלמדתי כאן באתר, אני מקפידה לתת לו כל יום (!) קציצות מבשר בקר טרי (סבתא מכינה)
זה טעים לו, ולתחושתי זה הדבר שהכי תורם להתפתחות שלו.
אני מביאה את זה רק בתור שיתוף, אולי יבואו כאן אחרות ויחלקו גם מנסיונן.

[דנד_י*]

מעניין.
מחר נלך לרופאה!

היא לא אוהבת קציצות בקר ולא בשר בקר - לצערי

תודה לכן!

[נוודית*]

מנסה לחשוב מה עוד אפשר להקפיא
בננות!
וגם תות שדה, מנגו, פירות בכלל.

[מיכל_בז*]

אנחנו הכנסנו בטעות גוש גבינת גאודה למקפיא. אכיל בהחלט!

[קול_פעמונים*]

היא לא אוהבת קציצות בקר ולא בשר בקר - לצערי

מתנצלת אם מנדנדת (או שמא מדנדנת (-: )
אולי לנסות מתכון שונה/צורת הגשה שונה?

אמא שלי מכינה עיגולים קטנים ורכים מאוד, ממש נימוחים. ללא תוספת תבלינים דומיננטיים שתינוקות לא תמיד אוהבים.
אפשר לחצות אותם ולתת ביד, אפשר למעוך אותם עם קצת אורז או ירקות מבושלים.
אפשר להגיש בתוך מרק עוף טעים צח או במרק שנוצר מבישול הבשר.

[תפילה_לאם]

אולי לנסות מתכון שונה/צורת הגשה שונה?
לפעמים זה באמת עוןבד. אפשר לנסות להכין בצורת מקלונים, מעין קבב.

[דנד_י*]

קטעים.
הבוקר פתאום היא ביקשה מאחיה חתיכה מהתפוח שלו, ולאורך הבוקר נגשה אלי שוב ושוב ואמרה תפוח ואכן אכלה.
הייתי בהלם, כאילו קלטה שהולכים לרופא כי היא לא אוכלת...
אולי באמת השיניים הפריעו לה לאכול ועכשיו הם בקעו?
מוזר...

בכל מקרה אנסה להקפיא עוד סוגים של פירות לראות אם זה עובד.

את לא מנדנדת - מכל ההערות כאן אני רק לומדת -
אני מנסה כבר שנה כל מיני צורות שונות של הגשה של כל מיני דברים, גם של בשר מרק ואורז (מלא), אין שיתוף פעולה.
היא יותר משתפת פעולה עם פסטה קוסקוס ותפוח אדמה וגם אז מקסימום כפית או שניים. ועם רצועות של הודו/עוף, חתיכה או שתיים.
מרק היא מוכנה לשתות רק עם הוא צח, או אם ריסקתי ירקות בצד והוספתי למרק הצח ממש קצת מהירקות המרוסקים, כך שלא יורגש במרקם. וגם אז כפית או שניים.

היינו אצל הרופאה - בררררר...
היא שאלה למה אני חושדת באנמיה, כי בגיל 10 חודשים הברזל שלה היה מעולה,
ואני התחלתי לענות, ניסיתי לענות - בקושי הקשיבה, בקושי שאלה, לא בדקה משקל/גובה, לא בדקה אותה בכלל.
כשאמרתי על אכילת הדברים הקפואים לא ידעה על מה אני מדברת.
כשראתה שהיא יונקת עדיין (ברור שאם יושבים אצל הרופאה צריך לינוק, לא? אחרת למה אמא התיישבה איתי בכסא?) היא אמרה שאם היא עדיין יונקת אז ברור שחסר לה ברזל...
אמרה שההנקה בכלל לא תורמת לה יותר וצריך להפסיק כבר.
אז אמרתי לה שההנקה תורמת לה קלוריות, והיא אמרה שבגיל הזה לא, עניתי לה שמחקרית זה לא נכון אלא ההפך - היא לא שמעה גם על זה.
אחרי 90 שניות של חוסר הסכמה שלחה אותנו עם הפנייה לספירת דם.
היא שילחה אותי מפניה עם משפט איום לסיכום - אם תמשיכי ככה היא תינק עד גיל 3...

הלוואי על כולנו כאלו איומים.



וברור שלמרות שאני לא מסכימה איתה, ואמורה כבר להיות בטוחה בעצמי - ובכל זאת אני מתחילה לתהות - אולי באמת אני צריכה להתחיל לצמצמם הנקות, האמת שבמקרה שלה יהיה יותר קל להפסיק וזהו מאשר להגיד לה כל היום אח"כ ולא עכשיו. אולי באמת בגלל זה היא לא אוכלת הרבה?

לפעמים זה באמת עוןבד. אפשר לנסות להכין בצורת מקלונים, מעין קבב
כדי להצליח לעשות מהקציצות מקלונים או משהו יציב כמו קבב צריך להוסיף פירורי לחם, ונראה לי שעדיף שלא.
בכלל - עכשיו שהקטן רשמית צליאקי חייבת למצוא דרך להכין קציצות בלי גלוטן, כי אני כבר כמה חודשים מנסה וזה תמיד מתפרק -
ניסיתי קמח שקדים, קוקוס, קמח תירס - שום דבר לא תופס.
בסוף פשוט הופכת את זה לבולונז וזהו - ואת זה היא לא מוכנה לאכול בכלל.

אולי צריכה לבשל סיר נפרד בשבילו עם קציצות מתפרקות וסיר נפרד ליתר עם פירורי לחם, אולי אז היא תסכים לאכול?

[תפילה_לאם]

הלוואי על כולנו כאלו איומים.
D-:
איזו התנהגות לא אדיבה ולא מקצועית של הרופאה. לגמרי בררררר...
חבל שלא אמרת לה שהתכנון הוא להיניק עד גיל ארבע!
(וממילא לא הייתה שומעת גם את זה.)


כדי להצליח לעשות מהקציצות מקלונים או משהו יציב כמו קבב צריך להוסיף פירורי לחם
אני דווקא מכינה כבר די הרבה זמן בלי פרורי לחם ויוצא בסדר! נראה לי שכדאי להוסיף עוד ביצה יותר ממה שאת מכניסה בדרך כלל. ואם את רוצה לנסות מקלונים - תכיני אותם עבים וקצרים, מעין קציצה מוארכת, ותטגני היטב לפני שלב ה מרק שנוצר מבישול הבשר. יש קצת התפרקויות, אבל המסה הכללית מחזיקה מעמד!
ואולי היא תאהב אם יהיו הפתעות בתוך הקציצות, למשל, לערבב בפנים חצאי שיני שום או גזר גמדי או אפונה. ואפשר להכין כל מיני באותו הסיר ולפתות אותה לגלות בביס: "מה יש פה בפנים? או , תראי! גזר כתום! ומה פה?"

[אמא_צעירה*]

אמרה שההנקה בכלל לא תורמת לה יותר וצריך להפסיק כבר.
טפשה מטופשת.
רציתי לשלוח קללה קצת יותר עסיסית לחלל, פחדתי שתעיפו אותי

אם תמשיכי ככה היא תינק עד גיל 3...
אמרת אמן בכל הכוונה?

[אורי*]

נראה לי שכדאי להוסיף עוד ביצה יותר ממה שאת מכניסה בדרך כלל.
גם אני מוסיפה עוד ביצה, וגם קמח תפוחי אדמה-אבל לא יודעת אם את תאהבי את זה. אפשר להוסיף גם תפוח אדמה מבושל מעוך

ואולי היא תאהב אם יהיו הפתעות בתוך הקציצות, למשל, לערבב בפנים חצאי שיני שום או גזר גמדי או אפונה. ואפשר להכין כל מיני באותו הסיר ולפתות אותה לגלות בביס: "מה יש פה בפנים? או , תראי! גזר כתום! ומה פה?"
איזה רעיון חמוד:-)

[אמא_צעירה*]

אפשר להוסיף גם תפוח אדמה מבושל מעוך
השבוע גיליתי באתר הבישולים של ניקי, מתכון אלוף מתפוחי אדמה ובצל. זהו!!
פירה שימש כדבק לתפוחי האדמה המגורדים, והבצל המטוגן לטעם.

[דנד_י*]

הגיעו התוצאות...
ההמוגלובין שלה אפילו עלה מאז הבדיקה בגיל 10 חודשים.
13! נראה אותה עכשיו אומרת משהו על החלב שלי!

אז הבעיה היא כנראה לא בברזל. היא כנראה פשוט בררנית באופן טבעי

לגבי הקציצות -
אני תמיד מכינה אותן עם ירקות מרוסקים - גזר קישוא בצל, וגם - אני תמיד מנסה להכין אותן בלי טיגון בכלל, ישר מבשלת ברוטב.
אולי בגלל זה אני צריכה פירורי לחם?
לא ניסיתי עם פירה, נשמע מוצלח.
להוסיף עוד ביצה לא יהפוך את זה לעוד יותר נוזלי ומתפרק?

ואולי היא תאהב אם יהיו הפתעות בתוך הקציצות, למשל, לערבב בפנים חצאי שיני שום או גזר גמדי או אפונה. ואפשר להכין כל מיני באותו הסיר ולפתות אותה לגלות בביס: "מה יש פה בפנים? או , תראי! גזר כתום! ומה פה?"
באמת רעיון מקסים, איך את עם כל היצירתיות הזו שלך הצלחת לגדל בנות כאלה בררניות? לדעתי זה הכי מוכיח שזה לא קשור אלינו, שזה משהו פיזי של הילדים שלנו.
אנסה את זה כבר השבת, יש לי בקר טחון מחכה לעבודה.

[עוד_פלוני_אלמונית*]

אולי לא שייך, בכל זאת שואלת, האם בדקתם לשון קשורה?
בתי ינקה היטב(למעט כאבים שלי בימים הראשונים לאחר הלידה)
ובסביבות גיל שנה, כשאכילת המוצקים היתה אמורה לגדול, החלה לרדת במשקל.
בשל הלשון הקשורה, הלעיסה שלה היתה איטית מאוד ולא אפקטיבית וההנקות לא הספיקו באופן בלעדי.
יום לאחר התרת הלשון, ניתן היה לראות בבירור שינוי באכילה.
רוצה לומר- לעיתים יש כאלה שמסתדרים עם ההנקה אך במעבר למוצקים מתגלה הקושי.

[דנד_י*]

וואי, נכון! מיד מנסה לבדוק... תודה

[אמא_צעירה*]

יום לאחר התרת הלשון,
זה יכול לקחת כמה ימים, אז אל תתאכזבי אם זה לא קורה מיד

[תפילה_לאם]

נהדר לשמוע על העלייה ברמת הברזל!
@}

איזה רעיון חמוד
חשבתי על זה בעקבות רעיון של אמא שלי - "קלופס הפתעה" - מכינה מעין קציץ בשר גדול, ובתוכו ביצה קשה/ גזר, וכשפורסים רואים פרוסת ביצה משובצת במרכז פרוסת הקלופס.
וואי, שנים לא הכנתי כזה... אולי אכין בקרוב.
הקטע המרגיז הוא שנהגתי לקנות בשר בקר טחון קפוא 100%, והפסיקו להביא אותו. עכשיו יש רק כזה עם תוספת חלבון. השבוע הסתכלתי על הבשרים הטריים/ המופשרים, אבל חוץ מהתור שהיה ליד הדוכן, לא ממש ידעתי מה לבקש.


להוסיף עוד ביצה לא יהפוך את זה לעוד יותר נוזלי ומתפרק?
הביצה נקרשת בבישול.
אפשר להוסיף גם גרגרי אורז (לא מבושלים או מבושלים).


איך את עם כל היצירתיות הזו שלך הצלחת לגדל בנות כאלה בררניות?
הוייייי, אל תשאלי אותי.
עם הקטן יש סאגות שלמות של יצירתיות. השבוע הוא בנה את בית המקדש בבטן מקרשים עשויים ממקלוני מלפפון, אחרי שרגע לפני כן לא רצה לאכול מלפפון! איזה כיף!
זה משהו פיזי של הילדים שלנו.
כנראה, אבל זה מוזר כל כך, בייחוד כשזה מתפרש על פני כל או כמעט כל הפרות והירקות ואצל אנסטסיה גם אל עוד ועוד מאכלים.

[ציל_צול*]

דנדי, קציצות אפשר גם עם שיבולת שועל במקום פירורי לחם. יש לקנות (ביוקר) כאלה שנארזו במפעלים בלי גלוטן. לא צריך להוסיף הרבה.
ואפשר גם לנסות להדביק את זה עם טחינה. אז קצת שיבולת שועל בטוחה וקצת טחינה ויוצאת לך חתיכת יציקה

ולגבי המוגלובין - סחטיין.
שווה גם לבדוק מאגרי פריטין, שזה בעצם המאגר של הברזל ולא רק הביטוי החיצוני שלו שאת רואה בהמוגלובין.
הרבה פעמים יכול להיות המוגלובין סביר פלוס אבל מאגרים כמעט ריקים.
בכל אופן, אני מקווה שלא שם העניין.
רק בריאות...

[קול_פעמונים*]

השבוע הוא בנה את בית המקדש בבטן מקרשים עשויים ממקלוני מלפפון, אחרי שרגע לפני כן לא רצה לאכול מלפפון!

גדול!

[דנד_י*]

טפו טפו טפו טפו טפו
אומרת בשקט בשקט
יש כאן שיפור קל קל קל באכילה
(קלטה שזה מתחיל להפריע לי או מה?)
לא שמעתם את זה.

שכחתי לגמרי לגבי הלשון, מקווה לזכור מחר לבדוק לה. למיטב זכרוני בדקו לה בבית החולים כי ההנקה כאבה לי בימים הראשונים. בכל זאת אוודא.

הכנתי השבת קבבונים, במקום לטגן אפיתי בתנור קודם - שמתי באמת שתי ביצים ופירה ואכן לא התפרק בבישול.
עדיין הוספתי ירקות כמו תמיד.
לא כל כך אהבו (או שזה היה בגלל כל הממתקים לפני?), אני אישית לא אוהבת קציצות בקר, רק עוף/הודו או אולי מעורבב.
אבל מה שחשוב זה שהיא אהבה! קר כמובן, אכלה בשמחה 3 קבבונים כאלו, בקושי העזתי לנשום!

אז תודה על הרעיון חברות.

צילי
אני באמת צריכה לברר לגבי הקוואקר הזה, מעניין כמה ביוקר כי המון דברים אני מכינה לו עם קוואקר, כולל עוגת התמרים הפצצה הזו.

לגבי הפריטין - לא מצאתי את זה בבדיקה שלה, אז הלכתי לבדיקה של הקטן שהוא אנמי וגם לא מצאתי, הנתונים שנמוכים אצלו הם - .
MCHC-M.Cell Hb cont.
MCH-Mean Cell Hemoglobin
והבנתי שאלו הם הנתונים שמראים את הבעיה במאגרים.

אצלה הנתונים האלו תקינים.
אולי לפריטין הזה יש עוד שם (חיפשתי בגוגל ולא מצאתי)9

[אורי*]

אולי לפריטין הזה יש עוד שם
ממש לא תמיד בודקים את זה אם אני זוכרת נכון
בבדיקה רגילה לדעתי בודקים רק המוגלובין, וצריך לבקש במיוחד לבדוק ממש ברזל

[תפילה_לאם]

קר כמובן
אולי תקפיאי ותשלפי לה מהמקפיא לארוחה?

[אמא_צעירה*]

_ההמוגלובין שלה אפילו עלה מאז הבדיקה בגיל 10 חודשים.
13!_

איזה כיף!!
משום מה ראיתי רק עכשיו...!!!

מה הרופאה תגיד D-:

[מאי*]

אולי לפריטין הזה יש עוד שם

כמו שאורי אומרת, זה לא בספירה השגרתית. צריך לבקש במיוחד בדיקת פריטין/מאגרי ברזל. כילדה ונערה סבלתי שנים מאנמיה סמויה עד שלרופא חדש נפל האסימון כשהייתי בת 18 (!) והוא החליט לבדוק לי פריטין. ההמוגלובין תמיד היה בסביבות 12...אז הרופאים היו רגועים. ואז חזרו תוצאות הבדיקות שלי - פריטין 4! (המינימום שבמינימום הוא 10, וגם זה נמוך מאד) בפעם הראשונה בחיים שלי רשמו לי כדורי ברזל, וזה ותזונה מתוגברת בהודו וכדומה העלו אותי לטווח הנורמה. כשאני חושבת על כל שנות הילדות והנעורים שהעברתי בעייפות תמידית, אני די מתרגזת על האבחנה המאוחרת...

[אמא_צעירה*]

מאי, נשמע גרוע ביותר
איזה קשה זה היה....

[דנד_י*]

לא ידעתי על זה בכלל.
ממש מרגיז.
מעניין למה אמרו לי על הקטן שהמאגרים שלו מדולדלים גם הם אם הם לא בדקו אותם בכלל.
בינתיים אמשיך לעקוב, אם ארגיש צורך אלך להתעקש על בדיקת ברזל, למרות שלהבנתי זו בדיקה מהוריד ולא מהאצבע.
אם היו אומרים לי לפני שנה שאני אלך עם קבב ביד אחרי תינוקת ואתן לה ביסים בזמן שהיא משחקת - הייתי בטוחה שעובדים עלי.

תמיד התגאיתי שאני לא עושה עניין מאוכל, וככה גם לילדים שלי אין עניין כזה.
רעבים, יושבים, אוכלים, שבעו, מסיימים וקמים. וזהו. בלי תחינות, בלי דיבורים, בלי בקשות.
לא רעבים - לא אוכלים, לסמוך עליהם, מאז שהתחילו לאכול.
והאמת - לא ממש נוח לי בנעליים החדשות האלו.