תודה רסיסים, בדיוק לזה התכוונתי.
פלונית, את יכולה להתחיל למשל ממלים קצרות בספר שהיא אוהבת, או מלכתוב את השם שלה, או מאותיות גדולות בעיתונים, או כל רעיון אחר. את לא צריכה לעשות את זה ״נכון״, את פשוט צריכה לעשות משהו ולראות איך איך זה הולך.
הרי את לא מתחייבת לתוכנית לימודים לכל ילדי ישראל לחמש השנים הקרובות, את בסך הכל בוחרת מה לעשות כרגע; אפשר לעשות תיקונים תוך כדי תנועה.

אני חושבת שיונת התכוונה שתנסי בעצמך ותראי איך הולך, תרגישי את הילדה שלך ואותך.

וגם אני מצטרפת למה שכתבה תפוח אדמה עד כה מהנסיון האישי שלנו עם שלושת הגדולים, האחד זיהה אותיות מגיל מאד צעיר והיה צריך דחיפה קלה, השני למד מהאוויר והשלישי הוא זה שתארתי כאן, בעוד כמה שנים, בעזרת ה', אוכל להוציא מחקר יותר נרחב על כל השאר

משתפת, שאצלנו הילד הגדול זיהה אותיות, ובאיזה שלב ראיתי שעם קצת דחיפה הוא ילמד לקרוא, אז כמו רסיסים קניתי חוברות וקראנו ביחד, עד שבערך באמצע הוא התחיל לקרוא ספרים אחרים לבד.
יש ילדים שצריכים דחיפה, כמוהו, יש ילדים שאוהבים חוברות, יש כאלה שלומדים מהאוויר, ויש כאלה שלפעמים ככה ולפעמים אחרת. אם היא רוצה לקרוא אז תלמדי אותה.

נסי ותראי.
לא הבנתי. מה לנסות? מישהו חיצוני? כי זה יהיה בעייתי מכל מני בחינות, שכלכלית היא רק אחת מהן. וגם: אם קשה לכל הצדדים, נגיד, ללמוד ביחד, אז כל פעם נפנה למיקור חוץ? מה עשיתי בזה? חלק מהחנ"ב זה הרצון להיות מעורבת ושותפה לתהליך הלמידה.

זה נורא פשוט: נסי ותראי. יתאים -- יופי; לא יתאים -- תפסיקי.

גם אצלנו יש בן שמונה שעד לאחרונה ממש לא היה בעניין. התחלנו לעזור לו ברגע שהוא התחיל להביע את הרצון שלו (ביום ההולדת האחרון שלי בקרנו בכותל ואחר כך הוא סיפר שאחת הבקשות שלו היתה שהוא ילמד לקרוא...). קניתי בצומת ספרים מארז של חוברות לראשית הקריאה כמו שהיו בילדותי (דנה קמה דנה נמה...) כשבהתחלה יש רק מילים עם פתח וקמץ ואחר כך גם עם שווא וכו' וכו'. עבדנו על זה יחד כשהיו תקופות שאני התעסקתי עם זה יותר ותקופות שהרפתי לגמרי ואבא נכנס לתמונה, בעיקר כי גיליתי שהסבלנות שלי מצומצמת. אני מרגישה שאני לומדת דרכו שוב איך חשוב להיות קשוב לכל ילד וילד ולראות מה הוא באמת צריך, להציע את העזרה שלנו וכשלא מתאים לסגת. אנחנו עם העסק הזה כבר יותר מחצי שנה ורק לאחרונה אני רואה שהתחילה להתעורר אצלו התעניינות אוריאנית אמיתית; הוא מתחיל לשות שאלות על מילים ואותיות, מתחיל לשים לב לצלילים שמהן מורכבות מילים, להבדל הדק שבין מילים דומות וכו' וכו'. מהצד, זה מרתק לראות את התהליך שהוא עובר ולהבין כמה לכל ילד יש קצב וזמן הבשלה אחרים לגמרי !!

אני חושבת שכדאי שתשאלי אותה האם היא בכלל מעוניינת לקרוא בשלב זה ואם היא רוצה שתעשו משהו יחד בעניין ואולי גם לשתף את אבא

איך הדף הופיע במומלצים בדיוק בזמן עבורי?
קראתי כמעט הכל, ונזכרתי שכבר קראתי כאן כמה פעמים. מאוד מרגיע, ובכל זאת....
בתי בת תכף 8. לא קוראת. כמעט שאינה כותבת. מזהה כמעט את כל האותיות. אני רואה חברות סביבה, בעיקר כאלו שהולכות לבי"ס שכן קוראות כבר ספרים. אז אולי בכל זאת צריך לתת לה דחיפה בכיוון? ואיך יודעים האם זו רק הבשלה אישית שונה או קושי של ממש?
אני לא יודעת למה, אבל בזמן האחרון זה כן התחיל ללחוץ לי. הייתי ממש משוכנעת שזה יקרה מעצמו. כמו שהיא מזהה את האותיות מבלי שאי פעם ישבתי איתה על זה, וכמו שהיא כותבת ספרות מבלי שאי פעם ישבתי איתה על זה.אבל זה לא קורה. ואולי כבר קצת מפריע לה, כי פתאום צעירים ממנה קוראים וכותבים ממש יפה.
וגם: אולי זה לא מתאים שאני אלמד אותה? אולי צריך מישהו חיצוני? יש לי הרגשה שפעמים רבות מדי זה מגיע לפיצוץ. שיש דברים שמוכנים לעשות ולהתאמץ ולהתרכז עם "אחרים" אבל לא עם אמא.

ולבסוף: אני לא לבד. ואביה לוחץ מאוד, אולי זה מה שהלחיץ אותי, אך בסופו של יום, גם לו מותר להביע את דעתו, ובקיצור אני מרגישה שנכנסנו לאיזה מילכוד סביב ענין הקריאה/כתיבה.

אני לא יכולה לענות בשם המשפחה שהיו להם עינינים עם להוציא את הילד מבי"ס .הילדים שלי אף פעם לא היו בבי"ס.

אני ממש לא מוטרדת ממשרד החינוך. בנתיים לא מצאו שום סיבה לגרום לי להרגיש כמו ב'1984' (עם האח הגדול).
הגשתי בקשה ואני ממש לא מבינה למה צריך לחיות בחרדה.
אני מנהלת את החיים שלי ומקדישה את האנרגיה לטיפול בילדים ולא בשביל להתחבא ממשהו.

מה קורה כעת?
מאוד מעניין אותי מכיוון שגם אצלנו היה מקרה דומה, קצת פחות קיצוני אך גם היתה שהות של תקופה בבית וסירוב ללכת לביה"ס.
עד שממלכת השתלטנים (משרד החינוך)התערב. מעולם לא שלחנו בקשה.
בסוף הכנסנו למקום חדש אך החינוך הביתי עולה שוב ושוב ואיתן אותן החששות.
כמובן מתוך סקרנות ושאיפה לידע, איך הסתדר לבסוף? איך המרגש?
תודה! אם לא ניתן לספר אבין, בכל זאת גם הם עוקבים פה באדיקות.

אני חושבת שעדיף לדבר על זה בטלפון. אתם מוזמנים לכתוב לי דואל לכתובת [email protected] ונחליף טלפונים.

בבקשה צריך לפרט למה אתם דוגלים בחינוך ביתי, ותוכנית לימודים משוערת. קב"סית ומפקחת אמורות לבוא לביקור, ואם אין בעיות מיוחדות הן אמורות לאשר את זה.

הגשתם בקשה לאישור לחינוך ביתי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו,עופר אמירה והבן שלנו ליאם,מבקשים עזרה ! ליאמי שלנו כמעט בן 11 ,הוא מסרב בכל תוקף ללמוד בבית-ספר,ואף מסרב ללמוד באופן מסודר או מתוכנן בבית.לצערינו השופט שדן בעניין החליט שאם לא נסדיר את עניין לימודיו עד לתאריך ה-4/4/2012 הוא יאלץ לשקול בכובד ראש הוצאה של ליאם מהבית לפנימיה.אנו מדברים על כך בפתיחות עם ליאם ,לצערינו , התוצאה היא הפוכה .בחודשים שקדמו לכך ליאם היה לומד מרצונו החופשי -קרא בספרי קריאה (ספרים בתחומים שונים ),למד מתמטיקה,קרא ספרים בנושאי מדע ,אילף את הכלב שלנו מלימוד ספר ועוד ועוד.אך כעת למרות שהוא מבין את ההשלכות ודווקא בגלל זה הוא מתנגד בכל תוקף.הוא הפסיק ללמוד ופיתח התנגדות עזה לכל מה שנקשר בעיניו ללימוד.אנו ההורים מבינים אותו ומסכימים איתו בכל ליבנו אך לצערינו ידינו כבולות.אם יש לכם מידע המבוסס על החוק שמאפשר לנו חינוך חופשי-אנא כתבו לנו בהקדם.(ליאם הפסיק ללמוד בבית-הספר זו השנה השניה. תודה !

זה גיל קצת מוקדם לספור, ונורא מוקדם לאותיות. כמובן שיש חריגים, אבל רוב הילדים בגיל הזה חוקרים עדיין את הדברים העשירים יותר שבסביבתם, אלה שכוללים גם מגע, קול, צבע, התנהגות, ושההשפעה שלהם על החיים גדולה ובסיסית יותר. אחרי שמבינים טוב יותר את הדברים הגדולים והחשובים האלה, אפשר להתפנות לחקור גם דבר שוליים כמו מספרים ואותיות.

איזה כיף כשיש הרבה אחים בבית, מקווה שאנחנו נהיה שם יום אחד. בינתיים הוא בן יחיד.
ואיזה כיף לכם שיש לכם שכונה שמשחקים בה כל הילדים ביחד.
נראה לי יותר משאילה, אני מחפשת רעיונות ל"חשיפה" למספרים ואותיות.
בעניין של צבעים אני מרגישה הרבה יותר פתוחה, גם כי חשיפה טבעית במקרה הזה היא בתדירות גבוהה.

<גם בני בן 2.2 >

כל משפחה/ילד והדרך שלהם
לגבי אותיות ולגבי חשיפה: את שני הגדולים שלי חשפנו מאוד במתכוון: מגנטים, ספוגים, קלפים... והם אכן למדו לקרוא: הבת בגיל 5, הבן בגיל 7.
בסוף נמאס ושיעמם לנו "לחשוף" (יש כבר הרבה ילדים ופחות זמן), ואת השלישי לא "חשפנו", אבל גם הוא מתחיל לקרוא (6.5). אין לי מושג איך ולמה! ממש-ממש אין לי מושג!
בן 2.5 אצלנו פתאום סופר עד 10 (כי כל השכונה משחקת כאן כל יום "חבושים" - סוג של "מחבואים" - גם כן חשיפה D-:). צבעים הוא עוד לא יודע, אגב...

מעניין אותי אם החינוך החופשי הוא אכן חופשי וזורם לכל עבר בלי שליטה והכוונה של המחנך או שמכוונים.ואיך אפשר שלא לכוון...
לדוגמא אנחנו בשלב שנראה לי מתאים לבני ללמוד מספרים (הוא כל דבר סופר רק שהספירה שלו היא אחד, אחד,...ולפעמיים הוא ישר קופץ לשמונה או עשר...).
האם לספור לידו במכוון. ברור שספירה עד 4-5 מתרכשת באופן טבעי: "תביא לי שני ענבים, תוכל אחד, ואז תקבל עוד אחד..." אבל ל6 גג 10 לא מגיעים באופן טבעי ובתדירות מספקת.
שלב הבא הוא אותיות, יש עוד פחות חשיפות טבעיות בתדירות סבירה...

בתוכנית תכתבי את מה שאתם מתכוונים לעשות, לא מה שאמור להיכנס לו לראש. אתם קוראים? תכתבי את זה. אתם מטיילים? תכתבי גם את זה. וכן הלאה לגבי כל דבר שאתם עושים. את יכולה גם לכתוב "כרגע הוא מתעניין ב... ונוהג לעשות ..."

ואם כן אז מה עושים עם עניין כתיבת התוכנית.
כותבים את התוכנית, אבל הדרך בה את מיישמת את התוכנית היא עיניינך הפרטי. כתבי לי את המייל שלך ואשמח להרחיב בעניין בצורה פרטית ומדויקת.

שאלה לגבי אישור לחינוך ביתי לשנה השניה:
הילד בן 6. קיבלנו לשנה הזאת אישור. בבקשה כתבנו תכנית עבודה מפורטת ששיקפה את דרך החינוך שלנו במשך השנים שקדמו לשליחת הבקשה.
במהלך השנה הנוכחית התעניינתי ונחשפתי למידע על חינוך חופשי וניסיתי את זה למשך כמה חודשים. אני מוצאת את הגישה הזאת מאוד מתאימה לנו ורואה שהיא טובה ומקדמת את הילד יותר מכל דרך שניסיתי עד כה. קצב הלמידה שלו לא הואט, ובתחומים רבים אפילו הואץ, למרות שהפסקנו לנסות ללמד אותו.

מעוניינת להגיש בקשה לשנה הבאה להמשך חינוך ביתי אבל מכיוון שהגישה החינוכית שלי השתנתה אני מתלבטת: כיצד לדווח שאנחנו בגישה של חינוך חופשי, ואם כן אז מה עושים עם עניין כתיבת התוכנית. מישהו יודע מה עמדת משרד החינוך לגבי חינוך חופשי?
דבר נוסף - אני מרגישה לא טוב עם זה שביקשו מאיתנו לדווח על תוצרי הלמידה. עצם העיסוק במדידה ותיעוד של השגים נראה לי לא טוב לילדים והוא אחת הסיבות שבחרתי בחינוך ביתי. אשמח מאוד לשמוע עצות ודעות.

אינה, שלום
את יכולה להגיד למנהלת שילדים עם דחייה חברתית מתמשכת הן מתלמידים והן ממורים, ילדים שלא מוצאים את עצמם מרבית שעות היממה בבית הספר- לא גדלים יותר טוב, וגם להם יכול להיעשות נזק בלתי הפיך.
אני לא מאבחנת אבל נראה לי שהילד שלך מחונן, ואולי כדאי להתייעץ עם מי שעוסק בתחום כדי לעזור לך להבין טוב יותר מה קורה לילד שלך וכך למצוא את הדרך שתתאין לו באופן מיטבי

איך אפשר לבנות שגרה שתכלול בתוכה לימודים במסגרת ביתית ?
אחרי שתכירו את עצמכם, תדעו מה טוב לכם, כמה כח יש לכם, מה מתאים לכם, איך הקצב שלכם, ובאיזו תדירות אתם יכולים להחליף נושאים (גם בזולוציה של יום - דקות/שעות, אבל גם תקופות [ימים/שבועות/חודשים] בהן עוסקים בנושא מסויים, ואז עוברים לנושא הבא).
אז תוכלי בקלות להחליט כמה זמן ביות ובאיזה חלק מהיום מתאים שתלמדו, ומה מתאים ללמוד.


האם יש הדרכה כלשהי להורים במסגרת הזאת,
כן. לא. לא רשמית. כן את מוזמנת לדבר עם משפחות ותיקות בחינוך ביתי, כול משפחות שהוציאו ילד מבית ספר.
דרך הרשימה הלבנה, או דרך חונכות למשפחות חינוך ביתי (ככה נראה הדף?). מוזמנת גם לשלוח לי דואל או לפרסם פה כתובת דואל, ונדבר בטלפון.


האם קיימים מפגשים של ילדי חינוך ביתי ?
כן, בהחלט.

אני מציעה שתבואו למפגש בפארק הירדן בסוף ספטמבר.
שם תהיה חברה לילד, תמיכה לך, אנשים להתיעץ איתם, ואפשרות להכיר אנשים להמשך.

אינה, הבן שלך היה עד עכשיו במסגרת בית ספר ואת חושבת מעכשיו להשאיר אותו בבית?
אם כן, אני חושבת שכדאי להניח לילד להתרגל להיותו בבית ולמצוא את השיגרה שלו במצב החדש לפני שבונים לו שיגרה אחרת שבאה מבחוץ ולא בהכרח קשורה אליו. זו כמובן הדעה שלי ויש משפחות שחושבות אחרת ממני.
בעניין מפגשים והכרויות עם ילדי חינוך ביתי, תכתבי לי למייל ta li5@walla.com ואני אנסה להכיר לך משפחות מהאזור שלך.

שוב אני עם שאלות שמטרידות כל-כך....
איך אפשר לבנות שגרה שתכלול בתוכה לימודים במסגרת ביתית ?
האם יש הדרכה כלשהי להורים במסגרת הזאת,
ומה לעשות אם הילד "צמא" לחברת ילדים אחרים ,אך בשום אופן לא מסתדר אם הילדים בכיתה בגלל הענין של הסטיגמה ודימוי עצמי...האם קיימים מפגשים של ילדי חינוך ביתי ?

אני חוששת שיגדל להיות סוציופט יש תוצאות מחקרים שבדקו את הדברים האלו. המסקנה שעולה מהם היא הפוכה.

מה ביכולתם לעשות? לא הרבה.

האם באמת אין לי זכות להחליט לגבי הילד שלי ? יש לך זכות להחליט.

ממליצה לך לשלוח מייל ליונת

תודה על התגובות. אנחנו גרים בראשון לציון. יש לי תחושת בטן מאוד חזקה שחינוך ביתי הוא הפתרון עבור בני.אבל מצד שני אני חוששת שיגדל להיות סוציופט.מנהלת בית הספר אמרה לי שאני אגרום לילד נזק בילתי הפיך !?
מה זאת אומרת להוציא את הילד מבית הספר ? השארתי אותו בבית למשך שבוע וחצי ובבית הספר התחילו לאיים שידווחו לרשויות. מה ביכולתם לעשות? האם באמת אין לי זכות להחליט לגבי הילד שלי ?
שוב תודה על התגובות ,אשמח לכל מידע שיארגן אותי קצת בראש וגם מבחינה רגשית.

אינה, את מוזמנת לכתוב לי אל [email protected] ונחליף טלפונים שנוכל לדבר.

סליחה, נהלי חינוך ביתי 2006

אינה, את רוצה לומר איפה את גרה? יש ניואנסים שונים בנהלים בין האיזורים בארץ - למי פונים, האם ממלאים טופס או כותבים נייר משלך וכו'. בכל מקרה, ראי בדף חינוך ביתי נהלים של משרד החינוך את הנהלים מ 2006.

לדעתי, הצעד הראשון (בהנחה שההחלטה על חינוך ביתי סופית, ואת לא מוכנה להסתפק בכך שהמורים ישנו את יחסם לילד) צריך להיות להוציא את הילד מבי"ס.

אשמח לעזור .
(אני לא מעוניינת למסור מספר טלפון כאן - צרי קשר עם יונת שרון, אנחנו ברשימה הלבנה ).

בני בן ה-6 לומד בכיתה א'. מדובר בילד אוטודידקט, סקרן, נבון, שלימד את עצמו לקרוא מגיל 4.5 , ידע את כל האותיות והמספרים בגיל-1.5 שנה(!) ושולט בחיבור וחיסור בתחום ה-100 לפחות. בבית הספר קיימת בעיה אמיתית. הילד רגיש ביותר מבחינה נפשית, הוא גם הצעיר בכיתה (יליד דצמבר). מסרב לשבת בכיתה, מעדיף לשחק עם ילדי הגן (חט"צ), אך בכל זאת מתקדם יפה עם החוברות בבית ואף עובר את ילדי הכיתה. לאחרונה התחילו בעיות התנהגות , הילד לא מקבל סמכות המורים ויחד עם זאת שואל: "איך זה שמאפשרים לו לשחק עם ילדי הגן במקום לשבת בכיתה". אני מרגישה תסכול אמיתי, במקום ילד חם נבון וסקרן הוא הופך להיות ילד שמגיב באלימות לכל גירוי קטן, עם דימוי עצמי נמוך ביותר. אני שוקלת ברצינות העברה לחנוך ביתי. לא נראה לי שהוא מתאים למערכת ו/או המערכת מתאימה לו. מה שאני צריכה עכשיו זה לשקם אותו מבחינה רגשית ולהחזיר לו את האמון בעצמו ובסביבתו.
אם מישהו יוכל להמליץ לי איך להעביר את הבקשה לחינוך ביתי ,אשמח לקבל כל עזרה.

עדינה,
כיף לקרוא, מרתק, מעשיר ונותן השראה.
תודה על השיתוף!

אבשלום (בני בן ה - 51/2) שוב ושוב מפתיע אותי בענייני המספרים!
הבקר הוא יושב מול משחק שיש לו גריד של נקודות, חמש לאורך וחמש לרוחב.
יושב ומתבונן זמן רב ואז אומר לי - "אמא, נכון שחמש פעמים חמש זה עשרים וחמש?!"
כל כך רציתי לחקור אותו, לשאול אותו איך הוא גילה את זה?
מה התהליך שהוא עשה בראש?.....
אבל אני עוצרת את עצמי לרב, לא בטוחה למה אבל יש לי איזושי תחושה שאני לא רוצה "להפריע" לו במסע המרתק הזה.
כמעט כל יום הוא מפתיע אותי עם עוד משהו.
לפני כמה ימים אמר לי "נכון ש שתיים ועוד שתיים ועוד שש זה עשר?"

ולמי שלא יודע, אבשלום לא יכל לספור עד 10 חַלָק עד לא מזמן (אולי חצי שנה)!
היום, הוא סופר בלי הפסקה, אי אפשר לעצור אותו... עד אלף ובחזרה...
ו הכל בכוחות עצמו, בזמן שלו בלי שום התערבות או אפילו הכוונה מבחוץ.
ואני דאגתי שבגיל 5 הוא בקושי סופר עד 10!!

יצא לי כבר כמה פעמים לאחרונה לספר גם כאן באתר על התהליך שאבשלום עבר ועובר בנוגע למספרים.
אבל רציתי שוב לספר על זה קצת, גם כי אותי זה ממש מרתק ומלמד וגם כי אני יודעת שיש כל כך הרבה הורים מביננו שאפילו שהם עושים מה שנקרא "חינוך ביתי" הם עדיין חיים עם הרבה חששות וספקות.

מאחלת לכולנו שלווה שלמה באמונה שלמה והתענגות בדרך המרתקת שילדינו מובילים אותנו בו!

(אחיה (בן ה 4) עוד לא יודע צבעים, מעניין לדעת איך זה יתפתח!)

בעיני המעניין בסיפור הזה הוא זה שנערה מודעת לאופן הלמידה שלה - רוצה להעיז ולהכליל שרבים הבוגרים שאין להם כל מושג איך הם לומדים, אלא נדמה להם שתבניות הלמידה הנפוצו הן הדרך שבה הם לומדים.
ואפשר לראות איך מי שלא נכפות עליו תבניות מסויימות, לא רק שלומד גם בדרכים אחרות אלא שהוא גם לומד איך הוא לומד.
ויותר מכך - הגילוי שלה (כמובן גם של פלדנקרייז, אבל אצלו זה לא חוכמה הוא למד בבית ספר (חיוך) ) בעצם נוגד הרבה אמיתות מקובלות על למידה. למשל כל סוגיית האימון למשל.

אורנה,
גם בפלדנקרייז משתמשים בתופעה הזו כחלק מהשיעור כאשר מבקשים מהתלמידים לאחר רצף קטן של תנועות "להניח לזה ולנוח" כשבעצם אין צורך במנוחה פיזית כי התנועות הן קטנות, עדינות ואינן מעייפות.
מטרת המנוחה היא "להניח לזה". לא להתעסק בזה, לא לנסות להבין לא לנסות להצליח פשוט לעזוב את זה לרגע.
וזמני המנוחה האלה לא פחות משמעותיים ללמידה מאשר זמני הפעולה עצמה.

בזכות הדיון על חינוך ביתי בדף למידה מובנית בחינוך ביתי חופשי, רוצה לשתף חוויות למידה שקרו לי בימים האחרונים.

ישבתי ליד השולחן עם ילד (קרוב לשלוש). על השולחן נחה לה מפה חדשה מצויירת ריבועים ריבועים. בחלקם מצויירים פרחים או פירות וחלקם ריקים.
בן השלוש מצביע על רבוע מצוייר ושואל מה יש כאן? פרח. ומה יש כאן? תות כמו שהיה לנו,
והוא ממשיך ומצביע על רבוע ריק ושואל: מה אין כאן?
התחלנו לשחק ב"מה אין כאן". אין כאן צפרדע, אין כאן חסידה, אין כאן מטוס.... פה אין צפרדע, לא אין חסידה.

ילדים גדולים יותר הצטרפו למשחק ושכללו את ההגדרות:
"יש כאן אין חסידה", "אין כאן יש מטוס",

---

בשיחה שהיתה לי עם נערה (15) היא ספרה בהשתאות שלמרות שלא ניגנה בגיטרה כבר חודש שלם, היום כשנגשה לנגן הרגישה שהיא מאד התקדמה. שוחחנו על איך מתרחשת למידה גם כשכביכול לא עסוקים בעניין, והיא ספרה שבימים שהיתה חולה ולא יכלה לרקוד היא "העבירה" את הריקודים בראש וכשחזרה לרקוד אחרי שבוע, היה משהו חדש בריקוד שלה, היא הצליחה להביא משהו חדש מעצמה לתוך אותו הריקוד.

ובאופן מפתיע (או לא) אתמול בשיחה ב אקדמיה דיאלוגית סיפר אחד המשתתפים שהיה מורה למדעים במשך הרבה שנים, שבתופעה הזאת של הפנמה והטמעה של חומר לימוד חדש ללא עיסוק בו, הוא השתמש בתור שיטה. הוא היה מלמד חומר חדש ולא מצפה שהתלמידים יבינו אותו. הוא היה מניח לחומר למשך שבועיים שלושה - ללא כל נסיון להסביר או לתרגל. פשוט עוזב. ואחרי פרק זמן היה חוזר לאותו עניין ובדרך פלא הבנתם של התלמידים היתה רחבה ומשמעותית יותר.

יונת תודה. אעביר לה את המסר.
בינתיים היא קצת נרגעה, התברר לה שהנושא בעצם הוא לא הילדים אלא היא.

היא מרגישה ריקנות, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, אבודה.

שמחה,
סדר לכל השבוע נשמע לי מתיש. נראה לי שעדיף להתחיל מיום אחד בשבוע ולראות איך זה הולך. אם זה זה מוצלח -- יופי! אפשר להוסיף עוד יום. אם לא -- חושבים מה כדאי לשנות.
עוד דבר שיכול לעזור זה לשכור נערה שתהיה עם התינוק מדי פעם כדי שהחברה שלך תוכל להשתחרר לשאר הילדים (ואולי קודם כל לעצמה, לפחות ככה זה אצלי).

רסיסים, תודה @}

אורנה, על השאלה הראשונה אני יכולה לענות - כן, היא מרגישה לעיתים מתוסכלת ומשועממת.
הימים ה אלו , שעוברים עליה הם לא משהו, לכן היא חושבת על שינוי.

לגבי הרשימה- אני מבינה שאת מתכוונת לכך שעצם עריכת הרשימה תעזור,
גם אם אין לה כל התלבטות בעד או נגד חינוך ביתי?

אשה שמחה,

נראה לי שאת כל השאלות שששואלת חברתך על החינוך הביתי - יהיה טוב אם תפנה לעצמה.
האם היא משועממת ומתוסכלת?
האם הימים שעוברים עליה הם לא משהו?

החששות שעלו לה - האם זהו דפוס שמוכר לה - לחשוש עוד לפני שנסתה?

הייתי מציעה לה לעשות שתי רשימות:

1. למה כן חינוך ביתי
2. למה לא חינוך ביתי

לעשות את הרשימות הללו בכנות. מבלי כל שיפוט וביקורת על מה שעולה.
יתכן והיא תוכל ללמוד על עצמה משהו חדש מהרשימות.

לחברתך. אני מבינה אותה כל-כך ומתקשה כרגע לתת עצות...

אני כותבת כאן בשם חברה טובה שלי, שאין לה מחשב בבית.
היא אמא לארבעה בחינוך ביתי- בני 6.5, 5, 3 ו- שנה וחצי.
לאחרונה היא מבולבלת ומתלבטת, מרגישה שמשהו לא עובד אצלם כמו שצריך.
אתמול בביקור של הוריה אצלם אביה אמר- "אז מה, זה יום טיפוסי אצלכם? לא עושים כלום?",
התגובה שלה הייתה- "לא, מה פתאום, זה ממש לא יום טיפוסי. עכשיו אוגוסט ואנחנו בחופש הגדול"...

אחר כך היא כעסה על עצמה כי היא מרגישה שזהו שקר, ושזה בהחלט יום טיפוסי אצלם. ברור לה שאביה רק שיקף את הקושי והלבטים שלה.
היא רוצה לכונן אצלם סדר שבועי, וגם תכננה אותו כבר (יום אחד טיול, יום אחד יצירה וכו'), אבל החליטה שתתחיל רק בספטמבר, ובינתיים התפתחו אצלה חששות שלא תצליח לעמוד בסדר שקבעה. מצד שני להמשיך כמו עכשיו גם מרגיש לה ממש לא נכון. היא אומרת שנראה לה שהילדים משועממים ומתוסכלים. (אם כי ייתכן שזה רק נראה לה כך מתוך התסכול שלה, מן הסתם יש בזה מן האמת אבל לי אישית קשה להאמין שזה כך כל הזמן).

מבחינה חברתית הם די מבודדים. לא משתתפים במפגשי חינוך ביתי (היא טיפוס מאוד ביתי), יש חברים בישוב שבו הם חיים אבל לא רבים, ורובם במסגרות.

עוד דבר שמטריד אותה מאוד הוא שהיא לא מצליחה לעשות שום פעילות עם הגדולים כי הקטן מפריע. היא טוענת שהגילאים של הילדים לא מאפשרים שום פעילות משותפת.
אשמח לדברי תמיכה ועצות בשבילה.

אם לא מתרגלים לא לומדים.
אני מרגילה המון אנשים שתרגלו המון תרגילים בחשבון ובכל זאת לא למדו. אני מכירה כמה שתרגלו רק כשהם רצו והם יודעים חשבון לא רע בכלל.

וואו, כתבת כל-כך הרבה דברים וכל אחד מהם פרויקט... אין ספק שהחינוך הביתי לוקח אותנו להמון מקומות לא פשוטים ומורכבים

אני לא מ"המנוסות", ובכל זאת כמה דברים:

איכשהו, בתחושת הבטן שלי, חינוך ביתי חופשי וחוברות עבודה שחייבים לעשות* (לא כאלו שנמצאות במקום ידוע ומי שרוצה בא, פותח ועושה מתי ואיך שבא לו ומבקש עזרה כשרוצה אם רוצה וכו'...) לא כל-כך מתיישבים לי ביחד. העסק הזה דורש המון המון המון סבלנות וגם יכולת אדירה לשחרר מליון ואחת דברים ופחדים ותחושות וחששות. גם אני לפעמים תוהה האם הילד שלי אכן ירצה לקרוא ביוזמתו ? האם הוא אי פעם יתעניין ב- X או ב- Y... מצד שני אני עובדת על עצמי נורא חזק ומשתדלת לא להכניס שום למידה כפויה לעסק.

• כתבת על חברה ואני ישר חושבת על מפגשים - יש באזורכם ? את באמת לא קצינת הווי ובידור. גם אני מסרבת לכובע ולאט לאט למדתי למלא את היום שלי בדברים שנעימים לי. אותו כנ"ל לגבי המשחקים שלהם: במשחקים הדמיוניים אני פחות משתתפת, אין לי כח או רצון. לא אכפת לי שיחליטו שאני צ'יטה / פילה / בונה / נמיה וכו' כיד הדמיון הטובה, כל זמן שזה לא דורש ממני לחרוג ממעשיי... אבל, ראיתי שהגדול רוצה זמן איתי, אז הלכתי ורכשתי לנו כמה משחקים שאני נורא אוהבת. כאלו שיהיה נעים לי לשחק בהם איתו (טאקי, רביעיות, בול פגיעה וכו') ואז אני יכולה לגוון וגם להנות !

• ולגבי החברה חשבתי על עוד משהו - תכף יתחילו החוגים, זה רלבנטי מבחינתכם ?? זאת הזדמנות להרחיב את מעגל המכרים ביישוב בו אתם גרים וגם הזדמנות לחברה וכו'.

• כתבת רכישת השכלה - זה נשמע לי מושג נורא אקדמאי בעוד שאצל ילדינו אנחנו בעיקר לא רוצים לדכא את הסקרנות והרצון ללמוד, לא ?

• וגם כתבת "חוסר סיפוק" - את מרגישה שאת מקריבה משהו למען החינוך הביתי ? את עצמך ? את השאיפות שלך ? זאת נראית לי תחושה מאד קשה והרבה פעמים אני מבטיחה לעצמי שברגע שארגיש שאני הופכת לקרובן של העסק, נצטרך לקבל החלטות חדשות ואולי אחרות...

ושוב

אוף, קשה לי.
כן הבדידות, כן תחושת חוסר הסיפוק, כן זה שזה לא מצליח לי כמו שהייתי רוצה. חינוך ביתי חופשי ואני מוצאת את עצמי מעכבת יציאה לבריכה כי לא עבדנו על החוברת, וכן יש חובות ואם לא עושים אותם אז אי אפשר ללכת לבריכה. איזה שפת גוף של תיסכול ובכל זאת הבת מוצאת את עצמה פותרת את התרגילים שהיא דוחה משבת בשעה שלוש, שעה שהיא בחרה לעשות את התרגילים ליום ג' כמה דקות לפני שיוצאים לבריכה. חמש דקות אחרי אנחנו מוזמנים למסיבת יומולדת של שכנה ומתבטל ענין הבריכה. וככה היא פתרה דף וחצי של תרגילים. אבל אם לא מתרגלים לא לומדים. וכשהיא מתרגלת היא לומדת. ואני לא מצליחה למצוא פתרון ביניים. אני מרגישה שצריכה להיות דרך אחרת להסביר את המושג של אחריות על רכישת השכלה ולא ממש מצליחה. אני לא אוהבת להכריח ולאלץ והיא כנראה מרגישה את זה ואז יוצא מן דייסה כזאת. אוף אני מאוכזבת בעקר מעצמי. חשבתי שאם מאפשרים אז זה לא יגמר ברק לשחק ולשחק וגם להשתלב במשחק שלהן אני לא כל כך מצליחה. הן משחקות במשפחה וזה נורא רומנטי שאצטרף ונצרף לעשייה אבל אני מוצאת שאני צריכה להשקיע המון כוח ואנרגיה וזה לא ממש ספונטני. אולי זה סתם דכדוך, וצריך להסתכל על הדברים החיוביים אבל עכשיו ממש קשה לי.
אני רואה כמה הן צמאות לחברה, ואין ממש משפחה עם ילדים בגיל המתאים לשתיהן, אז פעם אחת לא מרוצה ופעם השניה ופעם לבד ופעם קניות ופעם סידורים ועוד פעם קשה לי להיות אמרגנית הווי ובידור.

לגבי שתי השאלות הראשונות: אני ממליצה לעיין ב-מדור חינוך ביתי.
לגבי המפגשים: כן, ראי מדור קבוצות חינוך ביתי.

שאלות לכותבים כאן:
איך וממה מצליחים לפרנס משפחה כשרק בן זוג אחד עובד?
מה לגבי שאר המסגרות ה"בעייתיות" בחיים כמו צבא למשל? גם לשם לא שולחים את הילדים?
האם נערכים מפגשים בין אמהות ותינוקות בשעות הבוקר באזור ירושלים שאליהם ניתן להצטרף?
תודה וכל טוב.

הבן שלי כבן שנתיים וחצי אינו מתאים למסגרת של גן .
בי עולים הרהורי כפירה מהכיוון השני , הספק שאולי אני טועה , אולי מסגרת הגן תספק גירויים ולמידה אשר הוא אינו מקבל בבית .
בימים בהם אנו הולכים לחוגים ( דבר אשר אני ממעטה בו יותר ויותר ), הוא רווי מתח , עייף , עצבני .
בבית הוא יצר לעצמו עולם של של עיסוקים אשר אין לי נגיעה בהם .
יש ימים המתנהלים בעצלתיים .
החיסרון האדיר הוא הבידוד החברתי אותו אנו חווים .

אני עוברת לקרוא את בעיות-של-אמהות-בחינוך-ביתי

תודה, תודה על התגובות והחיזוקים. אני מבינה שאני אצטרך להתרגל ל"אמהות המכולת". ענת, את יכולה להעביר את השיחה לאן שאת רוצה. כמה כיף לקבל תגובות ענייניות ואוהדות לדילמות "חריגות". פתאום אני מרגישה קצת בבית.

היינו עכשיו במכולת ואחת האמהות הסתכלה על הילד ואמרה: מה קרה לו?!! הוא חולה?!! (תנסו לדמיין את הטון הכי מעצבן ששמעתם) ואני שבהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה, אנחנו בכל זאת חדשים בעניין החינוך הביתי, אמרתי "לא הוא בסדר" והיא כמובן נתנה בנו עיניים נוזפות ואמרה: יש עכשיו גן!! אוף איזה עצבים.
אוי, אני מכירה את ה "הוא חולה?!! " הזה. את תראי שעם הזמן תתחילי להנות מזה. מה פתאם גן?! אנחנו בחינוך ביתי .
ואז...הטון עובר מהר מאוד לסקרנות.

תופתעי, כשתדברי על זה במכולת בגאווה ושמחה, איך הטונים וההבעות של השואל לרוב ישתנו. שיחות כאלה כמעט תמיד מסתיימות ב "כל הכבוד לכם, אני לא הייתי מסוגלת..." (טוב אם זו בלטה גמורה אז היא תמשיך לצקצק בלשון ולנדנד בראש ותפרוש ממך בסלידה, אבל גם מזה ייצא טוב.)
כל מפגש טוב עם אנשי מכולת כאלה, כזה שהתבטאת בו לשביעות רצונך, יחבק לך קצת את ה ילדה קטנה שמרגישה אשמה על הברזה מהגן ויזכיר לך שהיא ילדה חכמה ואמיצה, ובכלל כבר ילדה גדולה.
(אני עדיין זוכרת היטב את הגימגומים שלי בכל מיני מכולות, ואיך בבית הייתי כועסת על עצמי שלא אמרתי כך ולא אמרתי כך, ולמה התגוננתי והתביישתי במקום לדבר בבטחון...)
האם זה בסדר להעביר את השיחה הזאת ל בעיות של אמהות בחינוך ביתי ?

"אנחנו פטורים"
מעולה! אימצתי!

אני נוטה להשתמש במשפט: "הוא פטור מהעונש" או "אנחנו פטורים"
זה בדרך כלל מעלה שאלה סקרנית: "מה זאת אומרת?"
ואני עונה: "שהוא בבית, לא הולך לביה"ס"
שאלה: " ומרשים לך?" או "ומה עם חוק לימוד חובה?"

נכון זה שאלות,
אבל הטון עובר מהר מאוד לסקרנות.
מי שמתעקשים להיות מעצבנים נהנים מהציניות שלי.

כמו בשמת, אני יותר משועשעת מאשר מתעצבנת.
ומנצלת את ההזדמנות לספר לאנשים שזה קיים, חוקי וכייפי למדי.

והיא כמובן נתנה בנו עיניים נוזפות ואמרה: יש עכשיו גן!!
טוב, באמת טיפוס.
אבל את יודעת, את בכלל לא חייבת להתעצבן. זו היתה בחירה שלך.
אותי, למשל, אחת כזאת היתה מצחיקה נורא. גם הילדים שלי היו בטח צוחקים איתי.
אבל אף אחד לא מדבר אלי ככה P-: לא נותנים לי צ'אנס לצחוק!
עם זאת, לפעמים כן שואלים, ככה בחביבות, דברים כמו "באיזו כיתה את", או "הילד לא בגן?" וכאלה, ואני עונה משהו בסגנון, לא, אנחנו בחינוך ביתי. או לפעמים "לא, מה פתאום" בטון שאומר בעצם "לא יעלה על הדעת" (-;
אז בפעם הבאה שאת יוצאת, תתנקי מרגשות האשמה שנטועים בך (יש אצלך בפנים ילדה קטנה שמרגישה אשמה על הברזה מהגן?), ותצפי בכליון עיניים לבא בתור שייתן לך צ'אנס להזכיר ש"אה, זה לא בשבילנו, אנחנו עושים חינוך ביתי" בבטחון שאנן P-:

הי לכולם. חזרתי אחרי תקופת מחלה של התינוק ותשישות מוחלטת שלי. הבן שלי עוד לא יודע שהוא לא ילך לכיתה א בעיקר בגלל שאבא שלו עדיין לא משוכנע בעניין. כרגע הוא הולך לפעמים לגן. כשבא לנו וכשאבא שלו מחליט שהוא כבר לא הלך יותר מדי זמן (הילד מאד אוהב את הגן. אני זאת שמנסה למשוך אותו להיות בבית). נראה לי שהילד יסתדר בלי "שלום כיתה א" אבל עם ההערות המעצבנות של הסביבה לא בטוח שכולנו נסתדר. וכל זה הקדמה לספר כמה אני עצבנית!! היינו עכשיו במכולת ואחת האמהות הסתכלה על הילד ואמרה: מה קרה לו?!! הוא חולה?!! (תנסו לדמיין את הטון הכי מעצבן ששמעתם) ואני שבהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה, אנחנו בכל זאת חדשים בעניין החינוך הביתי, אמרתי "לא הוא בסדר" והיא כמובן נתנה בנו עיניים נוזפות ואמרה: יש עכשיו גן!! אוף איזה עצבים.

איזה כיף... אני מחכה כבר בקוצר רוח שהקטנות (גדולות )שלי יהיו גדולות כאלה, כמו בנך שלך, טל, ושישאלו אותי כבר (נו...נו...).אחת הסיבות שאני מעונינת לממש את החינוך בבית (שאגב לשימחתי, הורי וביחוד אבא שלי תומכים נילהבים אפילו קוראים את הספר של ג'ון הולט "בלמידה מתמדת" שקניתי) זה לגלות עוד תחומים עלומים עבור עצמי.בנוסף אני חושבת שזה עוזר לילד ליראות אותך כאדם שיש דברים שאתה יודע ויש שלא..והפנטזיה הזו של " לאבא שלי יש סולם מגיע הוא עד השמיים"-כלומר ההורה שלי -כל יכול!, הפנטזיה הזו לא מתנפצת בפנים, אלה היא משתנה ,בצורה פחות חדה למחשבה,הרגשה, אחרת ,אולי?. אגב איך חש בנך לכך שיתכן ו "שלום כיתה א' " כתוב יפה על לוח , לא יהיה חלק מזיכונות ילדותו?

טל
נהנתי לקרוא את כל מה שתיארת על בנך וההתענינות שלו בחלל. זו בדיוק דוגמא נפלאה לדעתי איך למידה ספונטנית חופשית מתרחשת. ובאיזו הנאה! כהורה את באמת לא חייבת להתעניין באותו נושא אך בעיני הליווי של התהליך הוא שמהנה עבורנו- אותם אלו שנהנים לצפות בתהליך המופלא של צמיחת ילדינו, ולסייע להם כמה שניתן. כתבי עוד!

היי אחיטוהר ! קראתי עכשיו את המאמר על "שאלת הבחירה" ונזכרתי בכל הפעמים שגיליתי עניין במשהו ופתאום כאילו מכל עבר שמעתי על אותו נושא. כאילו כל העולם חושב עכשיו על אותו דבר והכל מתחבר. ואז באמת כמעט בן יום ידעתי תחום מסוים שעד לפני שבוע לא ידעתי עליו כלום!
דוגמא אקטואלית : הבן שלי ( כן, אותו אחד שאמור ללכת בשנה הבאה לכיתה א ), מתעניין בשבועיים האחרונים בחלל. כל ספר ואנציקלופדיה שאולי תהיה בהם איזו תמונה או תאור של משהו שקשור לחלל נפתחים ונבדקים. וכל היום הוא בונה טילים מקוביות ושואל מאות שאלות, על האופן המדויק בו עף הטיל ,וההבדלים בין כל מיני סוגי לוויינים, ועוד שאלות שכמובן אין לי מושג איך לענות עליהן .אני נאלצת לקרוא איתו באנציקלופדיות דברים שבחיים לא חשבתי שיעניינו אותי (הם באמת לא כל כך מעניינים ). טוב אז באמת פתאום העולם נענה לנו. האנציקלופדיות שיש לנו בבית מסתבר שמלאות חומר על החלל ופתאום הגיעה חוברת "עיניים" החדשה שכמובן מוקדשת לנושא "החלל". מדהים !!!
דרך אגב, קראתי גם את המאמר השני שהפנית אותי אליו והוא רק חיזק את דעתי בקשר לחשיבות הגדולה שיש להשפעה ביחוד של הורים על ילדיהם.
לילה טוב גם לך.

טל,אני יודעת שהמליצו לך על ספריו של דן לסרי. ואולי גם הגעת לאתר שלוwww.makom.org.il שאני ממליצה עליו בחום!!!,אדם חכם מאמריו מרתקים! ישנם שני מאמרים שאולי יענינו אותך,"הבחירה" -במדור מאמרים תחת כבוד האדם וחירותו (אפשר בצד שמאל להקליק לפי נושאים ואז קצת לחפש)ו "ההשפעה" שאם אני זוכרת נכון הוא נמצא בדף המאמרים הראשון.לילה טוב.

וואוו !!!!! אני כל כך מתרגשת שאפשר בכלל לדבר על האפשרות הזאת של לא לשלוח לבית ספר בלי לקבל יחס של מופרעת !!!
אין לי זמן לכתוב עכשיו עוד אבל תודה לכולם!

טל
יצא לי פלוני אלמוני כי כתבתי ממחשב אחר ולא שמתי לב...לא התכוונתי להיות אלמונית

את יכולה להשיג את הספרים הללו דרך המו'ל של העיתון הלא וירטואלי באופן טבעי ....

כפי שאמר מישהו עם הרבה יותר ניסיון ממני בנושא- אנחנו לא עושים חינוך ביתי כי אנחנו רוצים שילדינו ייצאו כך או אחרת- כמובן שלכולנו יש תקוות עבור ילדינו , אך באיזה שהוא מקום אני חושבת שאם לילדיי יהיה ביטחון בעצמם ויידעו איך להשיג את הידע הזה - אז אני עשיתי את שלי. אני פשוט לא רואה את ביה'ס כאופציה בכלל.....ומה כן? הדרך לא סלולה עבור אף אחד - אני עושה אותה לאט לאט יום יום, עם תגליות וספקות ושאלות והכל.
האם ילדיי ידעו להתערות בחברה ? הם כבר יודעים מעצם היותם בני אדם שגדלים בין אנשים שונים מגילאים שונים ומרקעים שונים. לדעתי לילדים בחינוך ביתי יש הכי פחות דעות קדומות לגבי אנשים אחרים או רעיונות לגבי איך הדברים צריכים להיות.
מתחיל להיות מאוחר - אז לילה טוב
בהצלחה!

אם בנוסף לשירה לא היית יודעת מי זה איוב ולכן היה תמוה בעינייך הכינוי "איוב המודרני" שנותנים לפעמים לאנשים מוכי גורל
דוגמה מצוינת!
אז הייתי שואלת ולומדת ויודעת.
כלומר - האיזכור של איוב בביטוי "איוב המודרני" הוא קיום טבעי של הידע הזה בחיינו, ויהווה הזדמנות לילדינו להכירו.

פלוני אלמוני
הרבה תודה על ההתייחסות המהירה! אנסה להשיג את הספרים שהזכרת. אין לי ספק שילדים שגדלים בלי בית ספר יצירתיים יותר ורוצים יותר ללמוד. ברמה העקרונית אין לי בעיה עם החינוך הביתי. הבעיה שניסיתי להעלות היא : האם אפשר לגדל מבוגר מעורה בחברה ומבין על מה מדברים בשעה שאולי יחסרו לו הרבה מושגים בסיסיים. (כמובן שבטח במקומם תהיה לו תדמית עצמית חיובית והרבה סקרנות בריאה)
תודה גם לך גילה.
בדיוק על זה אני מדברת. אם בנוסף לשירה לא היית יודעת מי זה איוב ולכן היה תמוה בעינייך הכינוי "איוב המודרני" שנותנים לפעמים לאנשים מוכי גורל, ולא היית יודעת מה זה שיר השירים שמוזכר פה ושם בכל מיני הזדמנויות.. יצאו לי שתי דוגמאות מהתנ"ך אבל יש עוד מיליונים. אני, בחיים הבוגרים שלי, לא קוראת בתנ"ך ולא קוראת שירה ולא מתעסקת עם היסטוריה. אבל אם מישהו יאמר : "זה כמו משפט דרייפוס" אני אדע על מה הוא מדבר. השאלה אם הורים לילדים בחינוך ביתי מנסים בצורה מלאכותית להביא תכנים שהם מעבר לחיים היומיומיים ולדברים שהם היו מתעניינים בהם באופן טבעי ?
רציתי לאמר חוץ מזה, שאני פתאום לא מרגישה בודדה עם התחושות והרעיונות שלי. פתאום אני רואה שיש עוד אנשים בארץ ואולי אפילו בסביבה שלי שחושבים כמוני. הסיפורים של רחלי ממש חיממו לי את הלב ופיזרו לי את רוב החרדות.
תודה!!!!! אתם אחלה אנשים!!!!!

הי טל.
המושגים שציינת, אם הם חלק מחייך הבוגרים - ילדיך יפגשו אותם.
אם לא - למה הם כל כך חשובים, בעצם? למה דווקא הם ולא אחרים?
למשל - את קוראת שירה? אני לא (וידוי קורע לב (-;). ודווקא למדתי בתיכון... והאמת? אני נתקלת בשירה - כלומר בחברים שקוראים שירה ודנים במה שהם קוראים, ועד כה לא מצאתי לנכון להתאמץ להצטרף לשיחותיהם.
אם אחשוב שחשוב שילדי יחשפו לשירה, אתחיל מלקנות לעצמי ספרי שירה (או לפתוח בעצמי את אלה שכן יש לנו בבית).

טל
השאלות שהעלית נשמעות מהרבה אנשים שמתלבטים בחינוך ביתי.
אני יכולה להציע שלושה דברים בעניין הזה שיעזרו לכם לגבש דעה

1. הספרים של דן לסרי : "חינוך בביצת הפתעה" מקום לגדול" והאחרון - "פינוקיו יורד מהפסים". פילוסוף ואיש חינוך שנותן המון השראה.
2. תשייטי קצת באינטרנט בעיקר בנושא : unschooling ותקראי הרבה על הישגיהם האקדמים ואחרים של ילדים שגדלו להיות בוגרים שלא ראו בית ספר מימיהם. היום זו עובדה ידועה שהאוניברסיטאות הכי טובות בעולם מחפשות סטודנטים שגדלו בחינוך ביתי המון סיבות, ובעיקר כי אף אחד לא הרג להם את המוטיבציה ואת הרצון האמיתי ללמוד.שלא לדבר על יצירתיות
3. הספר בלמידה מתמדת מאת ג'ון הולט .( אבי ההומסקולינג) את יכולה לקרוא על הסםר פה באתר.

בהצלחה!

שלום לכולם. אנחנו מאד מתלבטים אם לרשום את הבן שלנו בשנה הבאה לכיתה א. לשנינו יש זכרונות די טראומטיים מבית הספר (כמו לרוב המבוגרים שאני מכירה) אבל בעלי טוען שיש דברים בסיסיים שמבוגר צריך לדעת בחברה שלנו. איזשהו בסיס תרבותי משותף. אני מנסה לחשוב על דוגמאות אז אולי : מה זה "סוס טרויאני", "משפט פיתגוראס", "שמשון הגיבור", ועוד מיליוני מושגים (סופרים ומשוררים ידועים ובערך מה הם כתבו ) ועוד. אלה רק דוגמאות אבל השאלה היא אם מנסיון של משפחות שהילדים שלהן בבית, יש אפשרות לגדל מבוגר שמשתלב בחברה בלי שהוא יעבור את מסלול העינויים המקובל.
מה אתם חושבים ?
לאחיטוהר : בגילאים כל כך צעירים אני בכלל לא הייתי מתלבטת. לדעתי גן אפילו יותר גרוע מבית ספר כי הילד יותר קטן ויותר חשוף להפרעות בגיבוש התדמית העצמית שלו ותפיסת העולם שלו. מבחינתי יש כלל : כמה שהילד יותר קטן הנזק במסגרת יותר גדול. וזאת בלי להפחית מהסלידה שלי מבית ספר יסודי ומחטיבת ביניים.

תודה רבה על התשובה המהירה !תרם הספקתי להיכנס לכל הידע שהפנית:-) אני כבר ניגשת להציץ ולהיפגע:-)
ב 6.1.05 ערכתי קלות את הדף ,בעצם רק את מה שסיפרתי אני,יתכן ותשובתה של טל אלי,פה מיד,תיראה תלושה-לא רציתי לחבל.

היי אחיטוהר, אולי יעניין אותך להכנס לאתר של יונת שרון, "כבד את ילדיך" , הקישור אליו בראש דף הבית שלה.
ויש גם את מדור חינוך, עם המון דפים שאולי יעניינו אותך.

שלום לכולכם, ממאמר שקראתי דרך קישור ,על עצמאות וכו, כך אני מגדלת את עצמי ובנותי שיחיו ,בלי לדעת שיש לזה שם נורא יפה באנגלית, פשוט ניראה לי נכון.בנוסף רציתי להבין ברמה הפרקטית איך מתי כדאי חינוך ביתי ,אם מישהו מוכן לשתף(שוב)? אני חושבת על גן אנטרופוסופי ואולי גם ב"ס בעתיד,אני תוהה למשל, למה לעדיף חינוך ביתי אז? אשמח לשמוע דעה בעינין. אני פשוט מנסה לגבש לעצמי איזו דרך ומאוד נעים ליקרוא אתכם:-)

לחגית היקרה , כתבתי לך תשובה חמה בדף הבית האישי שלך . תודה רבה.

ציפי, שלומות.
כן, זה מפחיד, ויש המון שאלות, והסביבה לא תמיד יודעת איך לאכול את זה, והלבטים אולי ימשיכו גם אחרי שכבר תחליטו ותלכו על זה, ויהיו ימים שאולי תשאלי בהם את עצמך "איך ולמה עשיתי את זה?", בטח. אנחנו הרי חיים בחיים ולא בתוך איזה חלום אוטופי. אבל:

א. בשביל ללמוד לשחות מוכרחים לקפוץ למים. אפילו שהם קרים ורטובים. החדשות הטובות הן שאולי את עוד לא לגמרי משוכנעת בזה, אבל לי אין ספק שתגלי מהר מאוד שאת יודעת לשחות הרבה יותר מהר והרבה יותר טוב ובעיקר הרבה יותר בכיף ממה שאת חושבת. ולו רק בגלל העובדה הפשוטה והמופלאה שאת האמא הכי מדהימה בעולם עבור ילדייך. הם כבר יודעים את זה, ואין כמו חינוך ביתי בשביל שגם את תוכלי לגלות את האמת הפשוטה והיקרה הזאת.

ב. אני מאמינה שחינוך בכלל וחינוך ביתי בפרט הוא פחות "משהו" שאנחנו עושים לילדינו, והרבה יותר "משהו" שאנחנו עושים לעצמינו. נדמה לי שהרוח הכאילו "רק חיובית" שנושבת מבין דפי העלון בהקשר של החינוך הביתי, נובעת מזה שרבים מבין ההורים שבחרו בחינוך הביתי חווים אותו כמו חופש נורא גדול לעצמם. אני נורא מבינה את ההתלבטויות והפחדים שלך, ולו רק בגלל שגם אני הייתי שם פעם, אבל אני בטוחה שאם זו הבחירה הנכונה בשבילך את תדעי להרגיש את זה באופן מובהק. פשוט יהיה לך נורא כיף. ואם לא, ותרגישי שמדובר בעול כבד, ובהקרבה גדולה, אז כנראה שהבחירה הזאת היא לא בשבילך.

ג.בכלל, מותר להתחרט. מותר לנסות ואחרי תקופה מסויימת להגיע למסקנה שזה לא זה. אני מאמינה שאם זה "לא זה" בשבילך, אז זה גם לגמרי "לא זה" בשביל ילדייך, ואז אפשר בהחלט לחזור למסגרת. (אולי זה נשמע כמו טרטור שלא יעשה, אבל זה לא כזה נורא. אני למשל הוצאתי את ביתי הבכורה מהגן בגיל שלוש וחצי למשך חצי שנה, וההתלבטויות הקשות וחוסר ההחלטיות שלי, יחד עם הבקשה שלה לחזור לגן הביאו לכך שלאחר חצי שנה היא חזרה לגן, ורק אחרי שנה וחצי נוספת, אחרי שכבר היינו הרבה יותר שלמים עם עצמינו הוצאנו אותה שוב, ומאז כבר יותר משנתיים שאנחנו בחינוך ביתי, שלמים ומאושרים).

ג. בקשר לילדות הקשה שעברת בעצמך, אין כמו הורות משמעותית בכדי לרפא בעזרתה את פצעי הילדות העתיקים שממשיכים לכאוב ולדמם בנשמותינו. חינוך ביתי הוא הזדמנות נפלאה להעמיק את ההורות המשמעותית שלנו. פשוט מפני שברגע שתחליטי לקחת אחריות מלאה על חינוך ילדייך, תהיי מוכרחה לקחת גם אחריות מלאה על עצמך. בהקשר הזה הבחירה בחינוך הביתי היא גם מאתגרת וגם מאוד מתגמלת. דווקא בגלל שאין לאן לברוח. הבוקר עולה ואת עם הילדים בבית, וכל מה שיקרה ביניכם במשך כל היום נתון לבחירתכם ולאחריותכם. הידיעה הזאת היא בשבילי מקור אמיתי של עוצמה פנימית. כי אם מאיזושהי סיבה לא טוב לנו, בכוחנו לשנות זאת. היכולת הזאת והזכות הזאת שמורה לנו בכל רגע. ותפקידי כאמא להוביל מהכוח אל הפועל. זה אומר שבכל רגע נתון אנחנו אדונים לגורלינו. המסר הזה, שמלווה אותנו כל הזמן, הוא בעיני אחת המתנות היקרות שילדי החינוך הביתי מתברכים בהן.

סתם דוגמה קטנה: "אמא, משעמם לי" ועל כך אני עונה: "מצויין. זה מאוד בריא להשתעמם לפעמים. את יכולה לשכב לך כאן על השטיח ולהשתעמם לך כאוות נפשך." אצלי בבית התשובה הזאת באה מעומק הלב. אין כאן כל ציניות. אני באמת מאמינה שזה בריא להשתעמם לפעמים, לחלום, לבהות בתקרה. זה לא רק בריא, זה גם כיף. החינוך הביתי מאפשר גם לי לעשות את זה לפעמים. מנסיוני, מתוך ה"שעמום" הזה עולים הרעיונות הכי פוריים והשאלות הכי מרתקות. מערכת החינוך הקונבנציונאלית בכלל לא מכירה בערך העצום של ההשתעממות ולכן גם לא נותנת לה כל לגיטימציה.

ולסיכום (בינתיים), גם אני מאוד מזמינה אותך ואת הילדים להצטרף אלינו למפגש של קבוצת החינוך הביתי שלנו (באזור מודיעין). יש לנו מפגש שבועי קבוע, ועוד שלל פעילויות, טיולים וכו'.
את גם מוזמנת להתקשר אלי בטלפון ולהמשיך להתלבט בשיחה. אני פשוט מאוד מבינה לליבך, ואשמח לעזור. הטלפון שלי בבית: 9202524-08.

האם זה באמת נכון
לא.
בפארק הירדן סיפרה לי מישהי על ההעזה הגדולה שלה להוציא את בתה מהמסגרת, עוד לפני שידעה בכלל על חינוך ביתי או על קהילת באופן.
ביקשתי שתכתוב על זה לעיתון כי הסיפור שלה היה מעניין ומעורר השראה ונותן אומץ, ותגובתה היתה : "מה פתאם, אני לא הטיפוס של לטפוח לעצמי על השכם"
אני מניחה שזה מה שקורה, אנשים רוצים לשתף בשמחה של הגילוי וההעזה והמימוש של הדרך הזאת, ויוצא סיפור "מהסרטים" , טוב מכדי להיות אמיתי.
לא מוזכרים בו ממש הפחדים, הביקורת מהסביבה, ההתחבטויות והייסורים. מסופר בו יותר ה "איך התגברתי על כל הספקנים ועשיתי את זה. איזה כיף לי".
כמו שבסיפורי לידה אנחנו קוראות בעיקר את ההתרגשות, את העוצמה, את קדושת הרגע והיופי, ולא את האני הולכת למות תביאו סכין ותפתחו אותי ותוציאו את הדבר הזה. (לא כי הכאב לא כתוב. אנחנו איכשהוא פחות קוראות אותו.)
כרגע עולה לי בראש בעיות של אמהות בחינוך ביתי , התחלנו בחינוך ביתי . בטח יש עוד.

האם זה באמת נכון
לא. סליחה על הלקוניות אבל פירוט תוכלי למצוא בעשרות דפים כאן באתר ונדמה שמשתרבבים מדי פעם קטעים כאלה גם לעלון.

תודה לכולכן , במיוחד לך יונת , שכתבתי לך שאלה באי מייל , וענית לי "שכשיהיה לך מה לומר בנוגע לשאלה : האם אמא עם רקע קשה בילדות , יכולה לחנך בבית ? אז תעני לי" - והנה ענית כאן , ותודה רבה.

לענת - ראש פינה יהיה המקום הראשון שאבוא לבקר בו , ולראות את זה בעיניים שלי - אני רק צריכה עיתוי והזדמנות מתאימים. תודה על ההזמנה.
עד לפני חודש , הייתי מנויה על העיתון , ורכשתי לי את מוסף חינוך ביתי, וזה כמובן עזר ועוזר.

נהנתי מאד לקרוא את העיתון , אך בכל פעם שסיימתי , לקרוא אותו , יצאתי עם רגשות חזקים :
א. שאני , לא רואה את עצמי מצליחה לעשות מה שקוראי וכתבי העיתון עושים. ( אולי כי אני לא מאמינה בעצמי??..)
ב. תחושה , שבחיים באופן טבעי בכלל , ובחינוך ביתי בפרט , אין קשיים . תמיד הכל רגוע , בעיקר בבוקר שלא צריך לרדוף אחרי הזמן , תמיד הילדים לומדים דברים חדשים ומעסיקים את עצמם .
כל פעם שסיימתי לקרוא ,הרגשתי שזה יותר מדי טוב. האם זה באמת נכון או שפשוט אנשים לא מתמקדים בקשיים או לא מעוניינים לשתף בבעיות , או שפשוט כולם אופטימים ובעלי ביטחון עצמי חוץ ממני?

אנשי הקהילה החמה הזו מעוררים בי ,קנאת סופרים תרבה חוכמה ובד בבד גם המון רתיעה ופחד.
בהתכתבותי עם צפריר שפרון , הוא כתב לי שעליי להתמקד בעיקר , וכרגע העיקר הוא ההתלבטויות שלי , ואני חשבתי שיש תשובה מוחלטת , או כן או לא , לחינוך ביתי. אבל חשבתי עם עצמי והבנתי , שעליי להיות קודם כל סבלנית עם עצמי , וזה בסדר גמור להתלבט.

אז בנתיים אני מתלבטת , ואתם שותפים נפלאים . תודה.

וגם, הזמיני גליון באופן טבעי לדוגמא מ רני וחדוה כשר. (האתר כאן צמח בעקבות העיתון.)

ציפי, אולי לא להסתפק בעיצות באינטרנט אלא לבוא לביקור בקבוצת חינוך ביתי. אם ראש פינה מתאים לך, את מוזמנת.

ואני לא תמיד רגועה, ועליי לשפר כל כך הרבה דברים.
כולנו כך.

ילדיי מאובחנים כבר עם בעיות קשב וריכוז.
הרבה פעמים זה עניין של נקודת השקפה: הם לא מקשיבים למה שהמורים אומרים ולא מרכזים את תשומת הלב דווקא במה שחשוב למורה. זה לא אומר שהם לא קשובים לדברים אחרים ושהם לא מסוגלים לרכז את תשומת הלב בדברים שמעניינים אותם.

אך האם לבחור בחינך ביתי משום שקשה לי עם בית הספר ודרישותיו? או עליי לבחור רק אם אני מאמינה שאנו ההורים , האנשים המתאימים ביותר לגדל, לחנך ולהיות עם הילדים שלנו ?
או שאולי הקושי עם בית הספר מזכיר לך שאתם ההורים מתאימים יותר מהמורים עבור ילדיכם.

אני מרגישה את רוחות השינוי... אך אני זקוקה לעוד טיפת אומץ ,הרבה סבלנות ואמונה , בעצמי , בילדיי ובעלי , ואז אוכל לצאת לדרך.
את מוזמנת לקרוא כאן ב-מדור חינוך ביתי, ולהזמין את הספר מוסף חינוך ביתי. אני חושבת שהקשבה למה שכתבו אחרים בנושא יכולה לעזור לענות על הרבה שאלות ופחדים. (ואולי לעורר אחרים...)
אני חושבת שהדף התחלנו בחינוך ביתי יכול לעניין אותך במיוחד.

האם זה לא מפחיד הטוטליות הזו, של 24 שעות ביחד ?
אחרי תקופת הסתגלות, זה נעשה פחות טוטלי וזורם יותר בקלות; מתרגלים להיות ביחד, הילדים פחות צמאים לתשומת לב, קרבה ובטחון, וההורים מרגישים פחות צורך להפעיל אותם בצורה מתישה.

ומה קורה עם קניות ? או סידורי בנק ? או אם רוצים לקנות בגדים או סתם להסתובב עם חברה ?
את הילדים הקטנים מצרפים, הגדולים יכולים לבחור אם להצטרף או להשאר בבית. (וזה מאוד עוזר אם יש עוד מישהו בבית שהם יכולים להשאר איתו.)

האם יש לבד? לקרוא ספר לבד?
מנסיוני האישי, עם תינוק ופעוט אין ממש לבד. אבל בשלב מסויים את מסתכלת ורואה למולך לא תינוק ולא פעוט אלא ילד, והילד לא זקוק לנוכחותך המלאה בכל רגע ורגע אלא רק לזמינות שלך עבורו. ואז יש זמן לקרוא, או לכתוב, או לחשוב, או אפילו לסגור את הדלת ולהיות עם בן-זוגך לזמן מה.

ורציתי רק לשאול , האם זה לא מפחיד הטוטליות הזו , של 24 שעות ביחד ? ומה קורה עם קניות ? או סידורי בנק ? או אם רוצים לקנות בגדים או סתם להסתובב עם חברה ? האם יש לבד? לקרוא ספר לבד? האם זה לא נורמלי לרצות להיות גם לבד לפעמים או רק עם בן הזוג? מה האלטרנטיביות , בייבי סיטר? סבא וסבתא?

לחגית , ואם התשובה לשאלה שאת שואלת בבוקר , היא לפעמים לא ולפעמים כן , אז זה אומר שלא מתאימה לי הדרך הזו ?
שוב , תודה לגילה , חגית , ענת ואילנה.

לאילנה ,
תודה , תודה מכל הלב.
חלק מהבעיה , או ההבנה שיש לי , כלפי חוסר התאמת בית הספר ללומדים בו , נובעת מן העובדה שאני בעצמי .....מורה.
וככזאת , מי שנמצאת מבפנים , אני משקיעה כל כך הרבה , בילדים זרים , ועוד חוטפת על הראש מההורים שלהם... במקום להשקיע את אותה יצירתיות , חדווה ,שמחה , סבלנות בפרי בטני.
בנוסף אני רואה כמה המערכת עסוקה בהישגים ולא בתלמידים, בהצלחה של התלמיד ולא בהשתדלות , במבחנים ארציים במקום בהקניית ערכים בסיסיים , ועוד כהנה וכהנה , היד עוד נטויה והלב כואב.
אם אנסה לדייק , אני חושבת שהמחשבות על שינוי מהותי בחיי, כאדם , הגיעו בגלל היותי מורה , לא שגרתית, שמחשבותי ומעשיי נוגדים את מטרות משרד החינוך , ואז התחלתי לחשוב גם בתור אמא.
אני חושבת , שהשינוי שאני עוברת כאדם , משליכים על היותי אמא ורעיה . אני מרגישה את רוחות השינוי... אך אני זקוקה לעוד טיפת אומץ ,הרבה סבלנות ואמונה , בעצמי , בילדיי ובעלי , ואז אוכל לצאת לדרך.
תודה על תשובתך , חזקת אותי , בהצלחה גם לך.

ציפי,
קפצתי ישר לסוף הדף וקראתי רק את ההודעה שלך כך שאולי אני אחזור על דברים שנכתבו כאן קודם אבל עשית לי חשק לענות לך.
נראה לי שרק אני יכולה לדעת האם חינוך ביתי מתאים לי או לא - ואיזה סוג של חינוך ביתי. זה לא משהו שאפשר להגיד לך מבחוץ אבל אני כן יכולה לומר שזה מתחיל עם קול קורא מתוכנו, קול כזה שמפסיק להיות מרוצה עם מערכת החינוך. לא שחוויתי אותה אי פעם עם ילדי (אני כן מוציאה אל מחוץ לה את מיתר למשל או מסגרות אחרות שמתנהגות קצת יותר לרוחי עם הילדים) וקול קורא אחר שקורא לנו לממש אמהות מסוג אחר - לא מהסוג הנפוץ.
לגבי הסוג הראשון של הקול הקורא יש כאן אמהות יקרות שיפתחו את הנושא יותר טוב ממני אבל אני רוצה להתייחס דווקא לקול קורא השני. זה קול האמא שבתוכך. קול האמא שלא מוכן להשלים עם החלטות כל כך גורליות שנעשות על ידי אנשים חיצוניים, רופאים, מדענים, אנשי חינוך שוקבעים שהילד שלך צריך ריטלין (למשל) או מסגרת חינוך מיוחד (למשל) ואת - כמו אמהות רבות אחרות, עומדת חסרת אונים. כי כל כך הכניסו לנו לראש שאנחנו לא יודעות ולא מבינות ושיש אחרים שיודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב בשביל הילדים שלנו.
אבל אם את יכולה לפגוש לרגע את האמא היודעת שיש בך, ואין לי ספק שיש בך, אם את מסוגלת לרגע אחד להחזיר לעצמך את הבטחון שאבד בשל חברה שנוח לה שנרגיש - אנחנו האמהות או אנחנו הנשים - שאנחנו לא ממש יודעות - אז אם תצליחי לחבור אל האם היודעת שקיימת בתוכך, אני בטוחה שתדעי מה הוא הדבר הטוב ביותר לילדייך.
תרשי לי לומר בהקשר למה שכתבת: אך האם לבחור בחינך ביתי משום שקשה לי עם בית הספר ודרישותיו? שכן, זו סיבה מספיקה כי בית הספר ודרישותיו (ואני מכלילה אז סליחה מכל אותם אנשי חינוך אמיתיים שהם כן כאלו - ויש) אינם עומדים בקנה אחד עם אנושיות, עם חמלה, עם רגש אימהי וחינוכי אמיתי, טובת הילד אינה עומדת בראש סדר העדיפויות שלהם, שיטות הלימוד שלהם קלוקלות ומיושנות ואין להם מספיק תקציבים או רצון כדי לשים אותנו בראש העדיפויות שלהם.
זה ממש בסדר שקשה לך עם בית הספר ודרישותיו. זה רק מראה לי שהחושים שלך עובדים. ואני יודעת שהסביבה לרוב עוינת את הרעיונות שיש פה באתר - אבל כולנו בסירה הזו וככל שאני מאמינה יותר בדרכים שאני בוחרת לחנך את ילדי, כך אני מצליחה גם להדהד את זה הלאה ולא להחלש מהתגובות העוינות.

ועוד דבר לגבי שאלתך -

או עליי לבחור רק אם אני מאמינה שאנו ההורים , האנשים המתאימים ביותר לגדל, לחנך ולהיות עם הילדים שלנו ?
השאלה הזו קיימת וטוב שכך אבל אני מאמינה שכל הורה, כל עוד הוא אינו מתעלל בילדיו חס וחלילה ואינו גורם להזנחה כלשהי, הוא האדם הנכון ביותר לחנך את ילדיו. כי מי יותר טוב, המורה בבית הספר שנגמר לה הסוס זה מכבר, היא מקבלת משכורת מכעיסה ושיש לה אחרי יום העבודה שלה עוד 3 ילדים בבית שאין לה כח אליהם גם כן? מי יותר מתאים מאמא? מאבא? אחרת למה הילדים הללו בחרו להיוולד לנו?
והשאלות הללו עולות תוך כדי החינוך הביתי בהקשרים של מתן ידע מספיק, כלים מספיקים וכ"ו. אבל גם פה, מכיוון שילדי צעירים יחסית, אני יכולה רק לומר לך שהמנוסים יותר אומרים שעם התבגרות הילדים אתה מבין שמה שהיה לך לתת זה הדבר הכי טוב שהיה לך לתת. ואת היתר הם ישלימו דרך אנשים אחרים תוך כדי גדילתם.

ודבר אחרון- גם אני :

אני אמא לשלושה ילדים , ואני לא תמיד רגועה , ועליי לשפר כל כך הרבה דברים.
אז מה? ולמרות שאנחנו שוקלים שהגדול - עוד מעט בן 6 ילך להתנסות קצת במיתר, כי מתוך הקשבה אליו - זה נכון לו, אני מרגישה שלמרות ואולי בזכות הידיעה שיש לי עוד מה לתקן וללמוד ולשפר אצל עצמי - אני ראויה לחנך את ילדי ולתת להם ולי את הזכות לתקן את כל אותם דברים ביחד. כי חלק מהלמידה שלהם לחיים זה לראות את אמא שלהם משתפרת, טועה, מתקנת, סולחת, מבקשת סליחה, כועסת, אוהבת וחיה.
איכות האהבה והקשר ביני לבין ילדי רק מתעצמת בזכות כל אלה.
שיהיה לך בהצלחה.

וואהו , לא ציפיתי לתשובות כה מהירות. אני חוקרת בנושא , למעלה מחצי שנה , והכל מקובל עליי , הדבר היחיד , שמפחיד אותי עד מוות , שאיני ראויה להיות אמא שמחנכת בבית , משום שהרקע בו גדלתי , הוא ההיפך הגמור מכל מה שכתוב באתר הזה , אני עובדת על עצמי , מאותו יום שעזבתי וניתקתי קשר עם אימי , מגיל 18 ועד היום , 30. אני אמא לשלושה ילדים , ואני לא תמיד רגועה , ועליי לשפר כל כך הרבה דברים , אז אולי זו תהיה טעות להיכנס לחינוך כזה??? ילדיי מאובחנים כבר עם בעיות קשב וריכוז , וכמובן הומלץ ריטלין .ילדיי הגדולים בני 7 ו - 6 , והקטן בן שנה וחצי. לא מגיע להם שיסממו אותם רק בגלל היותם סקרנים ופעילים , שמחים וקופצנים. אך האם לבחור בחינך ביתי משום שקשה לי עם בית הספר ודרישותיו? או עליי לבחור רק אם אני מאמינה שאנו ההורים, האנשים המתאימים ביותר לגדל, לחנך ולהיות עם הילדים שלנו ? מה נכון ? ? תודה לכם , לכולכם.

(מועתק מהדף הזה):

_רחלי מ (21.02.2003 13:01):
...אז דעו לכם הורים לילדים צעירים: אם אתם חווים נחת מילדכם עכשיו, זה רק יגדל כשהילד יגדל... ראו הוזהרתם.

מור (21.02.2003 16:11):
אם כך אני מניחה שגם אם אנו חווים אי נחת זה יגדל...

תבשיל קדרה (21.02.2003 16:52):
כמאמר הפתגם - "ילדים קטנים - צרות קטנות, ילדים גדולים - צרות גדולות"?

רחלי מ (21.02.2003 21:37):
צחוק בצד: אם אתם חווים אי נחת לא תמצאו עצמכם בחינוך ביתי חופשי. חוסר נחת הוא המנוע של בית הספר. בעיקר חוסר נחת מהמנגנונים הטבעיים המופלאים של בן האדם: המוטיבציה הפנימית והסקרנות היחודית וצורות הביטוי שהיא לובשת (על מנת לנטרל את האחרונה, המצאנו למשל, ריטלין. כדור קטן שביכולתו לזגג מבט חי מדי)...
נחת אינה תלויה בנסיון לשלוט או להבטיח תוצאה כל שהיא. היא נובעת מהכרה במופלא וביחודי של הילד או הילדה שגדלים אתך ומקבלה של עצמך ושלהם כמו שהם. נחת אינה מצב תמידי, אבל ככל שלומדים להכיר אותה, כך חווים יותר ויותר ממנה._

שלום ,
איך יודעים שחינוך ביתי מתאים לי ???

רק רציתי להגיד שאני בהריון עכשיו וחבר שלי ואני אף פעם לא רצינו באמת לשלוח תילד העתידי שלנו לבית ספר ואמרנו שמקסימום נשלח אותו לברסלב כי גם אנחנו די כאלה,וגם חשבתי שזה ממש אסור כאן לא לשלוח תילד לבי"ס ,אבל כשקראתי כאן באתר על חינוך ביתי ממש אורו עייני ,באתי אל החבר שלי בדלוגים וצעקתי לו "קוקי ,קוקי, יש כזאת חיה-חינוך ביתי" ואיך שהוא שמח.........
זה כזה יפה וטוב ונכון,הבי"ס סתם הורס לילדים את החיים וכל הקטע של המבחנים והציונים,זה ממש פשע,לי יש תעודת הוראה ,אז מה אני שונה ממישהי שתלמד את הילד שלי בבי"ס שהיא לא אוהבת אותו ואני כן?

In the right light, study becomes insight
But the system that dissed us
Teaches us to read and write

So called facts are fraud
They want us to allege and pledge
And bow down to their God
Lost the culture, the culture lost
Spun our minds and through time
Ignorance has taken over
Yo, we gotta take the power back!
...
Rage Against the Machine

רציתי לספר משהו נחמד:
שרתי בבית תוך שטיפת כלים את השיר של כוורת על דוד וגלית.
הילדה נדלקה וביקשה לשמוע את כל המילים ושיננה את כל השיר הארוך וזכרה את כולו מיד.
אחר רצתה לראות תמונות של גלית בספר, לא היה אז הראנו באינטרנט. אחר כך למדה את השיר
"ודוד יפה עיניים" ולמדה מה זה אלפים ומה זה רבבות. וגם מי זה שאול.
ועכשיו לפני השינה רוצה שיקראו לה מהתנ"ך את הסיפור כולו ועוד ועוד.(פעם ראשונה בעברית של התנך ואחר כך בעברית ה"אמיתית" לדבריה.)
איך זה קשור לחינוך ביתי? זה יכול לקרות גם לא בחינוך הביתי. אבל מה שהקסים אותי במיוחד היה לראות אותה מתעוררת ויושבת לבדה שעה ארוכה על הספה ומשננת את השיר הארוך בשקט, מבלבלת את הסדר של הבתים ומתקנת לפי ההגיון של הסיפור, ללא הפרעה.

איינשטיין:

It is, in fact, nothing short of a miracle that the modern methods of instruction have not yet entirely strangled the holy curiosity of inquiry; for this delicate little plant, aside from stimulation, stands mainly in need of freedom; without this it goes to rack and ruin without fail. It is a very grave mistake to think that the engagement of seeing and searching can be promoted by means of coercion and a sense of duty.

יונת, מי כתב על זה שבית הספר לא יכול לייצר מדענים כי הוא הורס את החשיבה המדעית? קרל פופר? אוף, שכחתי!

רחלי, תודה.
גילה אני מתחילה כל כך להתעייף ממלעיזים. אצלינו ההלעזה היא לא רק ניג'וס שאפשר לנפנף. היא אבא של ילדה אחת שלנו, שמתנגד בפחד גדול לכל הענין. בדיוק אחרי שכתבתי כאן שיותר לא אביא דוגמאות להצלחה מאף משפחה, נאלצתי לשמוע ממנו ש" לאדם שגדל ללא בית ספר אין סיכוי להיות מהנדס או איש מדעים מדוייקים או רופא או טייס, וספק אם יצליח בכל משימה אחרת שדורשת מחוייבות ועמידה בלחץ."
נברתי ברשימותיה של יונת ב "שאלות נפוצות על החינוך הביתי", באישים מפורסמים בוגרי חינוך ביתי, ויש שם לא מעט מדענים. ( מוסיקאים כמו יהודי מנוחין זה לא נחשב, כי אומנים הם לא רציניים). חשבתי לשלוח לו כל יום את "איש היום" . פייר קירי, תומאס אדיסון...אבל ויתרתי. רק סיפרתי לו בע"פ כבדרך אגב שמנהל פרוייקט הגנום האנושי(מה זה) הוא בוגר חינוך ביתי.
סליחה שאני מתעלקת על הדף בקיטורים הרגילים שלי (-:

רחלי - תודה שאת משתפת.
זה יופי של חומר לתשובות ל"מלעיזים" (-: