לצייר עולם

שליחת תגובה

בכל ויכוח - כולם צודקים
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: לצייר עולם

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 23 מרץ 2006, 21:32

ואיך נקרא לדף?

לצייר עולם

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 23 מרץ 2006, 20:47

גמני קוראת קבוע

לצייר עולם

על ידי ציפ_ציף* » 22 מרץ 2006, 19:31

תרחמי עלינו ותפתחי דף חדש...דף חדש,מזל חדש,שמחה חדשה
<ציפציף מנסה לשכנע> p-:

לצייר עולם

על ידי ציפ_ציף* » 22 מרץ 2006, 16:18

ירוק זה נהדר!

לצייר עולם

על ידי הגמד_חיוכון* » 22 מרץ 2006, 01:09

גמני

לצייר עולם

על ידי לוונדר_סגול* » 21 מרץ 2006, 21:11

ואני גם.

לצייר עולם

על ידי תמר_א* » 21 מרץ 2006, 20:52

התקשרת?

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 21 מרץ 2006, 20:14

רק תדעי שאני קוראת אותך תמיד תמיד בצמא בשקיקה ובהנאה

גמני
ירוק הולם אותך

:-]


שמחה לשמוע שגם את היית בצופים
:-0
הייתי?

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 21 מרץ 2006, 20:07

בשבוע שעבר נסענו לכמה ימים, וחששתי שכשאשוב, ייקח לי יומיים להשלים את החסר בקריאה רק בבלוג הזה. אבל כנראה שתיאמת איתי מבלי שידעתי, ולכן לא הפסדתי כלום.... :-)
שמחה לשמוע שגם את היית בצופים! 8-)

ירוק הולם אותך! |L|

לצייר עולם

על ידי עולם_ומלואו* » 21 מרץ 2006, 18:47

גמני

לצייר עולם

על ידי יעלי_לה » 21 מרץ 2006, 17:47

רק תדעי שאני קוראת אותך תמיד תמיד בצמא בשקיקה ובהנאה

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 21 מרץ 2006, 14:41

אגב, התכוונתי לומר שאני שמחה שכותבים לי. הנה עבר שבוע ולולא מיה כתבה לי , הייתי חושבת שאיש לא נכנס לכאן. נעים לחשוב שהיו אנשים שחשו בהעדרי.
והציעו לי פרויקט ואני מהססת. משום מה אני מרגישה עדיין, אחרי הכל קטנה ואפס ושעושים לי טובה כשמציעים לי עבודות.
תתקשרי כבר! לכי על זה. זה משהו שמאד יכול להוסיף לרזומה שלי , לא לחוץ. אמנם לא שכר גבוה . לכי על זה! למה את לא מתקשרת כבר?

לצייר עולם

על ידי בלוגית_ארוך_הפעם* » 21 מרץ 2006, 14:07

תודה.

היה רחש. שנינו עצרנו נשימותינו בנות התמותה והעייפות, אבל הגוזל המשיך לישון. נשמנו לרווחה וכל אחד מאיתנו ידע שהאחר ער ונושם לרווחה, בלי מילים.
"אפשר להיצמד אליך?" שאל יוסף. הוא שאל, משמע הוא לא מונע ע"י יצר קדמון אלא רוצה להביע חיבה לאישתו העייפה ולא הכין מבעוד מועד סרנדה או מילות הלל או שיר שכתב לכבודה.
"כן" אמרתי ומנימת קולו הרגועה יכולתי להבין שיש משהו טוב באויר. מה?קשה לדעת.זאת כי הוא לא קם בעצבים והלך במהירות לעשות רעשים בחדר האמבט, ולא קילל חרש כדרכו, ממהר לעשות דברים באי סדר ולחץ כך שלוקחים פי כמה, בדרכים משתכללות והולכות שמתארכות ונמשכות יותר זמן כל פעם.
יום שמסמל קשר מתמשך חל היום, ואני עייפתי מלציין אותו בעצמי. עייפתי מלתכנן ולהתארגן.גם כך החיים כאם דורשים ממני יותר ארגו ןותכנון ממה שאני מסוגלת.
בשנה שעברה לבדי ישבתי במכוניתי שומעת שיר אהבה ודמעות זולגות מעיני. נשבעתי אז שבקרוב אארוז מזווודה ואנטוש עם הנוכל הרומנטי הראשון שיקרה אל דרכי ולו יהיה זה קשר שימשך יומיים. עדיפים יומיים מתוקים של אשליה מאשר אשליה שנמשכת לנצח.
לא אשכח לעולם את הבוקר ההוא. ישבתי בעיר הרוסה, ששרידי העבר המפוארים קיימים בה לצד בתים הרוסים ורעועים. עוני מול פאר, חדש מול ישן ואני מול חומוסיה בוכה בלי לאכול שום חריף.
אבל לא הבוקר הזה. יוסף הביא לי קפה ועוגיות מתוקות במידה המדוייקת לי. הביא משמע מבית פה ולא מהקפה-נמס הרגיל.
הוא לקח אותי למסעדה מדהימה ומפוארת בשעות הצהריים. מסעדה שיושבים בה נותני טון מעונבים שהשד הקטן בלט בה בבגדיו החמודים והלא רשמיים ובגינוניו החופשיים יחסית במסעדה שיש בה סכין חמאה
קטן עם צלחת נפרדת קטנה ומלצר יינות מדופלם.
הוא רצה לינוק, אבל אני בניגוד לקול ההגיון לבשתי שמלה רק כי גיליתי שהיא מתאימה למידתי המסתורית שמשנה צורה בכל הריון והנקה ולא מסיקה לחזור למה שהיתה כי תמיד מגיע עוד ילד ועוד הנקה ועוד סיבוב שכזה. אבל עכשיו צורתי נכנסה לשמלה כאילו זו נתפרה עבורה, אפילו שהשמלה לא חדשה ואפילו ירוקה (מבטיחה לנסות לזכור לספר מה מיוחד בשמלות ירוקות ).
בכל מקרה, אני בעד הנקה בציבור, או לפחות לא נגד, אבל לא הרגשתי עד כדי כך ביטחון ביופיי האבסולוטי עד כדי לשבת כשרק תחתוני לגופי במסעדה.
שאלתי את המלצר אבל לא היה כול לאפשר לי חדר, לכן הלכתי עם השד המצווח לשירותים. שם התפשטתי כאמור, בתא המרווח והנקתי. "תרגעי" אמרתי לעצמי שוב ושוב. נשמתי וניסיתי להרגע ולא לחשוב על יוסף היושב לבדו ועל כך שאני מיניקה בשירותים בשל חוסר תכנון שלי.
לא יודעת אם היו אלו האנדורפינים או תרגילי ההרגעות שמצאתי עצמי נינוחה יותר. להתלבש זו היתה בעיה נפרדת שכן השד הקטן אוהב את גופי העירום יותר מהלבוש ולא התלהב כלל מהעובדה שהצלחתי להיכנס לאותה שמלה ירוקה.
הנחתי אותו תוך שאני מאפשרת לו לפרק נייר טואלאט ,לאכול אותו ועוד דברים ולרב גורמים לי להתעלף או לצווח או להזדעזע או לגעור או סתם לאסור.
התלבשתי בזריזות , מי כמונו האימהות מורגלות בכך.יצאתי עם השד הקטן שכולם הביטו בו בפליאה רק כי שכח את הג'קט שלו בבית .

באותו יום חזרתי הביתה עם אותה שמלה מגונדרת ותסרוקת נדירה בשיער. זה גם הלבוש שהלכתי איתו למשחקיה .
כל מי שראה אותי התעלף. אחרי הכל לא כל יום מתחלף טרנינג קרוע , דהוי בן 10 שנים ומעלה לשמלה ירוקה ותסרוקת.
"כמה זמן יחזיק הפן?" הסתקרן יוסף
"יומיים" אמרתי
"זה קצת הרבה מדי , לא?" תהה יוסף והביא לי את הטרנינג. הוא תמיד קונה לי במסעותיו הרחוקים עוד ועוד איפור , עוד בושם אבל כנראה כדי לקשט את המגירה כי ברגע שהללו עולים על פני או גופי , אני ישר מתבקשת לחזור לריח(הכביסה?הבישול?) המקורי שלי ולשורשים. תרתי משמע.
שמלה ירוקה
בביתינו אסור היה ללבוש ירוק או סגול. אמי קנתה לנו אך ורק בגדים בצבעים אחרים . "למשפחה שלנו לא מתאים ירוק או סגול. "
כשהייתי שואלת אותה מדוע לחברה כזו או אחרת מותר היא היתה אומרת "בעדה שלהם זה מקובל הצבע הזה" ו"להיא זה לא משנה כי היא ממילא כל כך מכוערת" או "היא נראית זולה עם הצבע הזה".
גם שחור היה אסור כי זה צבע של הלויות ולבן זה צבע שמתלכלך וגם צהוב. כתום זה צבע של הודים ותכלת מזכיר לה את בית הספר. מה נשאר? ורוד זה ילדותי כך שאפשר אדום או כחול.
אני זוכרת את החולצה הסגולה הראשונה שלבשתי בחיי. זה יה במחנה צופים והכינו חולצה שיבטית בצבע סגול. התנצלתי שאין ברירה אבל היא רק נאנחה ואמרה שמעולם לא ראתה צבע כה מכוער. וזה מה שהטריד אותה. לא עיניינו אותה שירותי הסיד או המקלחות הרעועות. לא שאכלתי תירס ושוקולד למריחה כל היום. לא שצבעו אותנו בלילה ושירים של המחנה.
את השמלה הירוקה ההיא קנה לי יוסף בראשית דרכינו. ישר קטלתי אותה כי מעולם לא היה לי בגד ירוק שקניתי לעצמי. בפרט יוסף חובב ירוק על כל גוניו ולא מקפח את הזוהרים שבהם. בינתיים יוסף הסתגל אלי והארון שלו מלא חולצות בגווני הבז' , הכחול והאדום . אבל גם אני משקמת את הצבעים שבחיי. אחרי תקופה שחורה ארוכה שנסתיימה, אני מאפשרת לבדים להפתח לחיי:נקודות ופסים. כתום וורוד, שחור וסגול, עיגולים של ירוק והבזקים של צהוב.

לצייר עולם

על ידי אילה_א* » 21 מרץ 2006, 00:36

מה פתאום
אני מבקשת שרק את תכתבי את כותבת כל כך יפה
אפאחת פה לא יכולה להתחרות בך

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 20 מרץ 2006, 17:58

יופי, תרגישו חופשי לקטר.
אם אני לא נמצאת, תרגישו חופשי לכתוב.

לצייר עולם

על ידי מיה* » 20 מרץ 2006, 17:41

מה ליוסף ולרוח חג? יוסף לא חוגג שום חג. מוכר.....
כיף שחזרת. (פתאום שבוע ללא הבלוג נראה המון זמן...)

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 20 מרץ 2006, 08:18

אני ממש לא חובבת פסח
זה לא שאני לא חובבת במוצהר, רק שזה כבר נהיה קצת מעיק, הטקס הזה כל שנה.... לא ממש מדבר אליי.
כבר שנים אנחנו מנסים לגבש סביבנו כמה חברים, לעשות את הסדר קצת אחרת, יותר ברוחנו, יותר מעניין אולי.... וכל שנה אותה אכזבה - כל אחד נאמן למשפחתו, דודתו, סבתו וחברתו. עכשיו אנחנו בארה"ב, אז אמנם אין משפחה, אבל גם אין מבחר גדול של אפשרויות חג סבירות. ומאידך, כשאין משפחה, אתם יודעים - מתגעגעים אל מה שאין...... >:(

לצייר עולם

על ידי אילת_מ* » 19 מרץ 2006, 22:48

אויש, הזכרת לי, אני ממש לא חובבת פסח....

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 19 מרץ 2006, 22:27

טובף כתבתי המון אבל במחשב שלא מחובר לאינטרנט , אעלה בקרוב.
בינתיים נושא םסח על השולחן
לאן ?
אני שואלת את יוסף הוא אינו עונה והנושא יורד עד למחרת
"לאן?" אני שואלת הוא לא עונה
כך עוברים שבועות עד שאני תופסת את שתי אוזניו ואומרת שעליו לענות כאן ועכשיו.
"אולי נסע לחו"ל?" הוא מציע ואני מזכירה לו שנסיעה עם הילדים היא סיוט. ניסינו את המתכון וזה היה גרוע. במיוחד אותה טיסה בה לקיתי בקלקול קיבה מהאוכל המשובח שבמטוס. הילדים לא מצליחים לבלות יותר מדקה במושב וכנראה שהם חובבי טיסה כמו אמא שלהם שמקיאה מלראות מטוס מרחוק.
הוא מציע לנסוע. להיכן?המלונות כשרים והצימרים מפוצצים
"ובכלל"מציין יוסף"כדאי שהילדים יספגו קצת רוח חג"
"רוח חג???????????????" אני מתפוצצת. מה ליוסף ולרוח חג? יוסף לא חוגג שום חג. אוכל חזיר בפירורי לחם(זה רק מטאפורה) בפסח , ומעולם לא היה בבית כנסת ואפילו לא עלה לתורה בבר מצווה. פתאום נהיה לי יותר צדיק מהרב סעדיה יוסף.
"טוב תרגעי" הוא נבהל. מנסה שוב ושוב להעביר נושא(ולא מצליח)
עד שהגיע הוידוי:
אין לו כלום נגד פסח
מתחשק לו ארוחת ערב שמישהו אחר יכין ויבדר את הילדים עם פירורי מצות.
הוא אוהב מצות(?!)

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 13 מרץ 2006, 21:16

"בלוגית חושבת לחזור קצת לעבוד בחצי משרה" אמר יוסף לשמשון. האיש שעשיתי מולו פרויקט ואולי יגייס אותי? אולי אולי? בבקשה ממך!
"נו! מה הוא אמר??!"אני שואלת שוב ושוב.מנסה להבין מה קרה שם. על מה הם דיברו חצי שעה.
"הוא לא אמר שתבואי אבל גם לא פסל את זה" אמר יוסף
גברים.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 13 מרץ 2006, 21:09

כתבתי לה מכתב והיא אמרה שהיא מצטערת והמציאה שורת שקרים לבנים. כנראה שהחברות הזו מתרחקת או הסתיימה.
היום הלכתי עם זרובבלה לבחור שמלה. בשבילה, בשבילה.
שמלת כלה עולה היום כמו המשכורת הממוצעת במשק.
איך היא? לבנה, יפה, אלגנטית.
בחנות 2 מוכרות פרחות ומעצב כבד ראש שכבר ראה הרבה כלות.
אני כל כך שמחה בשבילה וכל כך משתדלת לא לדחוף את עצמי באמצע.
השמלה ובחירתה כמו הכל אצל זרובבלה. הגיעה לחנות אחת מדדה שלוש שמלות ובחרה את האחת מתוכן שישבה עליה בדיוק.
ואנחנו לא נראות כמו שתי אחיות
אחת החלטית ,מתוכננת, זריזה, החיים שלה פתוחים, מסודרים, ברורים. כשהיא מסדרת זה רק כדי להניח זר פרחים או לגרש גרגר אבק אחרון והשניה- להיפך. וגם המראה החיצוני: אחת כהה, השניה שקופה. אחת גבוהה השנייה נמוכה . חושבים שאנחנו חברות, כאילו אין ביננו קשר דם בכלל.
אבל הנה, שתינו שותות קפה קר ומבלות נפלא יחד.
ואנחנו באמת חברות

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 13 מרץ 2006, 07:53

את צודקת לגמרי.

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 12 מרץ 2006, 23:42

איזו חרא של חברה אני
את לא חרא של חברה. אני יודעת שאת לא. את חושבת שאת חברה לא טובה כי היא התחמקה ממך. כי לכאורה במקום לתמוך בכל מה שהיא עושה את מבקרת אותה ולא מסכימה עם הדרך שלה. אבל את רק דואגת לה, לשלום ילדיה ולעתיד שלה. חברים לא אמורים להגיד תמיד 'אמן' על כל מה שאנחנו חושבים ועושים. לא תמיד. אנחנו צריכים חברים גם כדי שיראו לנו לפעמים שאנחנו טועים, מפספסים, מסונוורים, לא שומעים.....

<או שלגמרי פספסתי..... ? :-/ >

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 12 מרץ 2006, 22:44

טוב, יופי אין כמו שנאה עצמית להעביר את החיים.
פתאום בא לי סיגריה ואני מתחילה להבין שהחיים שלי משתנים. כבר שנתיים המכרה מנסה לשכנע אותי לבוא אליה לטיפול ואני מוצאת אלף תירוצים, והנה יופ אחד פשוט קמתי והלכתי. היא בדיוק הפסיקה לעשן אחרי שנים.
האתגר הבא:מסיבת רווקות של חברה בעיר אחרת(רחוקה)האם אגיע לשם?

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 12 מרץ 2006, 20:31

תודה שביקרתן:-)
אם היית מתחילה ביום חופש אולי לא היית זקוקה לשנה חופש:-)
(הנה תראי כמה קל להגיד לאחרים!)
היום למשל הלכתי לקבל טיפול אצל מטפלת הוליסטית שאני מכירה. סתם כך באמצע השבוע השארתי ילדים חולים ואת הסלולרי בבית והלכתי.
(כמה רגשי אשם יש במשפט הזה)
הטיפול היה באיזור יוקרתי, והסתקרנתי מאד לראות איך הוא נראה. לצערי המרצפות לא היו משובצות זהב ויהלומים ולא הסתובבים מלכים ומלכות בשכונה. מה שכן, לא היתה חניה כי את כל החניות תפסו ג'יפים. זה ממש נראה כמו חוות ג'יפים.
אחרי רבע שעה מצאתי את המקום , ועליתי למעלה. פגשתי את שלווה ידידתי , ואת כפות ידיה החמות(בהתחלה חשבתי שהיא חיממה אותם אבל היא הסבירה לי שהן הפכו מקרות לחמות אחרי הלימודים שלה).
הטיפול היה מרגיע שלו ונפלא. הרגשתי רגיעה ואושר כפי שלא חשתי מזמן.
בסוף הטיפול היא אמרה לי שניצן, מכרה משותפת בהריון.
חשתי דקירה כפולה בבטן
ניצן לא אמרה לי דבר
ניצן התחמקה ממני לאחרונה
היא ידעה מה אני אחשוב על ההריון הזה
על הבאת ילד נוסף לעולם ביחסים מורכבים שיש בהם פרידות ואלימות.
איזו חרא של חברה אני.

לצייר עולם

על ידי ציפ_ציף* » 12 מרץ 2006, 13:17

"שנה ליד הים"-קראתי, גדול !
אני גם מרגישה מוצפת ולפעמים בא לי לברוח לאיזה חדר נקי עם אוכל וערימה של ספרים טובים...
אבל האמת היא ,שכשהם יגדלו יהיה לנו כ"כ ריק,ונדע שאת השנים הפוריות והמלאות ביותר בחיינו עשינו כשילדנו וגידלנו אותם,ביננו,מה יש לנו חוץ מהם??

אבל עדיין הייתי שמחה לקבל שבוע חופשי למלא מצברים...

לצייר עולם

על ידי אילת_מ* » 12 מרץ 2006, 09:11

התכוונתי לצחוק, לא להסמקה.

< מאתיים שנה בבאופן, שליטה בסיסית באייקונים איין. >

לצייר עולם

על ידי אילת_מ* » 12 מרץ 2006, 09:09

:-] (())

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 12 מרץ 2006, 08:18

אתמול הלכנו לכנסיה. לא להתפלל, לבקר.
הילדים שלי הפגינו בקיאות בחומר הנלמד, אם כי לא בחומר הנוצרי.
"הנה טרזן" אמר הנמר והצביע על ישו הצלוב בעל השיער הפרוע וסמרטוט למתניו.
"הנה המן הרשע" אמר הנסיך והצביע על יוחנן שהיה סמוך לישו והיתה לו הילה.
"הנה נסיכה" אמר שוב הנסיך והצביע על מרים הגלילית "והנה הדרקון שלה, על הראש" הצביע על סמרטוט וכתר שהיו על ראשה.
אני התאפקתי להחניק צחקוקים. האנשים בכנסיה פתחו עיניים על הילדים אבל לא אמרו דבר.
"רוצים קרטיב!!" הם צעקו "קרטיב!"
הם צרחו ואז נרדמו. הגענו הביתה מתעצבים מעט על זמן שינה של הילדים שבו הם פתחו עלינו פער וכרגיל הם עירניים יותר מאיתנו.
כשהגענו הביתה הם היו בקריזה של עייפות ורצון בקרטיב. נתתי להם לצרוח כיוון שלא רצו חיבוק או תנחומים, אלא רק לשלהב איש את רעהו בצרחות ובכי. אכלתי צהריים (כמובן שהם אכלו כבר, הם אכל את כל מה שהיה, הרי הם ילדים ,לא?) ואני לא טעמתי כמעט דבר.
כשגמרתי לאכול הם נרגעו וביקשו קרטיב.
הסכמתי והרגשתי קדושה מעונה. התחיל להיות קר וגשום ורוחות נשבו, והדבר האחרון שרציתי זה לקנות קרטיב. אבל הבטחתי וזו בעיה.
מה עדיף? לא לקיים בטחה או להרגיש קורבן ?הם לא הסכימו להשתכנע או לדחות את העניין. בקושי רב הסכימו לאכול בבית ולא על הספסל הרגיל בחוץ(גשם ורוח , כזכור)
הם אכלו את הקרטיבים ואני הרגשתי שאה וכעס על העולם. עייפות מעל הכל . כל כך מעייף אותי לפעמים האימהות הזו שלא משאירה לך זמן לצרכים הבסיסיים ביותר. קראתי ספר על אשה שהחליטה להיפרד מבעלה(ילדיה גדולים) ומשך שנה ולחיות באופן עצמאי לגמרי בבית קייט ליד הים.
ספר מתארך את ההתנסות שלה ובמידה רבה הרגשתי הזדהות איתה: הנכונות לעבוד בכל דבר כמעט כדי להכניס כסף, השחיקה העצמית שנשים נוהגות בה, ההכנות הכפויות טובה והאינסופיות לפני החגים........ האם אפשר להימנע מכך שהילדים קטנים?

לצייר עולם

על ידי סוף_מעגל* » 11 מרץ 2006, 17:12

אח, הדף הזה הוא פשוט הנאה צרופה D-:, תמצית מזוקקת ישר לוריד, קצת מזכיר את התוכנית של לארי דיוויד ("אבא" של סיינפלד).
בהצלחה ב מתה לחיות 3 !!!

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 11 מרץ 2006, 00:03

אין לי רעיון לשם.
לצבוע עולם?

לצייר עולם

על ידי פריחה_והתחדשות* » 10 מרץ 2006, 12:05

אויש, עודפם דף. אין לי רעיון לשם.
אני לא בתל אביב אבל תודה על ההצעה:-D
דיברתי על כל החברים באשר הם כנראה, כי אני כבר לא זוכרת למי התכוונתי. בעצם נראה לי על החבר המגלח.
יש אנשים עם גבות דקות באופן טבעי. לגבי עצמי אני לא בטוחה. יוסף טוען שהגבות שלי דקות והקוסמטיקאית שהן לא.
<אפילו לגבי הגבות של עצמי קשה לי להחליט>

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 09 מרץ 2006, 20:50

בלוגית,
תשמעי, את צריכה כבר עוד פעם דף חדש, זה כבד לאללה כבר נהיה.

את חשבת שזה טבעי שיש אנשים עם גבות דקות ?
לא יודעת מה חשבתי.. אולי לא חשבתי. על זה. אולי לא הסתכלתי..?
{@

לצייר עולם

על ידי אילה_א* » 09 מרץ 2006, 20:20

ביביסיטר אני יכולה לעשות לך זה בתל אביב ?
הילדים שאני שומרת עליהם כבר גדולים בקרוב יתחילו לשמור על עצמם.
על החבר שלי דיברת או על החבר של האלמונית לרגע?

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 09 מרץ 2006, 20:14

יוסף ואני אתמול מדברים על יחסינו לאן?
יוסף:בואי ניסע לסוף שבוע רק שנינו
אני נתקפת פניקה:"אבל אני מיניקה!"
"יוסף:"מתי תפסיקי להיניק?"
אני:"עוד.. שנה בערך"
יוסף:"זה המון זמן!"
אני:"לא כל כך!"
יוסף"הנקה זה מאד תובעני!"
אני:"לא כל כך תובעני"
יוסף:"הנה תראי, אנחנו רוצים לנסוע לחופש ואי אפשר , בלילה את מיניקה המון"
אני:"טוב, אתה צודק, זה תובעני, אבל אני זו שמיניקה"
יוסף:"הנה לא נוסעים בגלל זה"
אני:"אתה יודע מה, זה בכלל לא בגלל ההנקה! לא בא לי להיפרד מהשד הקטן ללילה"

לצייר עולם

על ידי פריחה_והתחדשות* » 09 מרץ 2006, 13:21

תגידי החבר שלך אולי רוצה להתפרנס מהסרת שיער בשעווה לאחרים? נראה לישזה עסק מכניס שאין כדוגמתו:-D
אל תעלבי, זו סתם בדיחה שנובעת מלחץ עבודה לא ממומש כראוי.
יש פרויקט שעשיתי לא מזמן שמחפשים שם מישהו בחצי משרה. אני מתלבטת אם להציע מועמדות
בעד:
אני מכירה קצת את הסביבה וראש צוות נחמד, שכר נאה ולצאת מהבית
נגד:
מה יקרה אם הוא לא יסכים?
אין לי כוח לראיון עבודה
אצטרך ללמוד הרבה
אצטרך למצוא ביביסיטר

לצייר עולם

על ידי אלמונית_רק_לרגע* » 09 מרץ 2006, 12:18

טוב אני נרגעת אני חשבתי שאצלי המצב גרוע אבל גבר שצובע קצוות נשמע לי יותר חמור מגבר שמגלח פעם ב את כל הגוף

לצייר עולם

על ידי אילה_א* » 09 מרץ 2006, 08:10

גדול!
את חשבת שזה טבעי שיש אנשים עם גבות דקות ?

לצייר עולם

על ידי בלה* » 09 מרץ 2006, 05:14

יש לי וידוי - בפעם הראשונה ששמעתי על לסדר גבות היתה כשהייתי בת 25 וחצי!!! וגם זה במקרה לגמרי, כשמישהי שעבדה איתי סיפרה על חבר שהתוודה שהוא מסדר גבות. הבנתן? הוא התוודה. ומה אני צריכה להגיד? :-D

לצייר עולם

על ידי תמר_א* » 08 מרץ 2006, 21:44

טוב נו עליתן עלי. האמת שאין לי מושג מה זה צביעת קצוות והפעם האחרונה שביקרתי במספרה היתה בשנות התשעים לטעמי.
אני חושבת שהתכוונתי לפסים האלה שעושים בשיער.

לצייר עולם

על ידי אילה_א* » 08 מרץ 2006, 16:32

1 קשרים בשיער, כאילו דה, למה? ככה !
2 שרשראות עושות קשרים בשיער ולפעמים אפילו מורטות איתן קבוצה שלמה .עגילים אינפקציה. צמידים מציקים .טבעות אני מסכימה שיקנה לי :-)
3להוריד שערות מהרגליים נוגד את עקרונתיי. כתבתי על זה בדף על הורדת שערות אבל זה לא חכמה פשוט לא צומחות לי .
אני מאוד מקווה שהוא לא הולך לצבוע קצוות .

לצייר עולם

על ידי פריחה_והתחדשות* » 08 מרץ 2006, 14:06

מרב שיחות בנושא, ולאור החמסין ולאור היום החלטתי למצוא את המכשיר הארור. מצאתי רק את הכבל החשמלי שלו. כל כך קשה להיות יפה.

לצייר עולם

על ידי פריחה_והתחדשות* » 08 מרץ 2006, 14:04

אילה- את מוזמנת לתוח פינת טיפוח וחן ממש כאן. שאלה ראשונה: למה תמיד יש לי קשרים בשיער??
שאלה שניה: למה תכשיטים משאירים עלי סימנים אגומים או דלקת
שאלה שלישית:למה כשאני מורידה שיערות ברגליים, הן נשארות אדומות שבועיים?

צביעת קצוות?אולי הכוונה לאופנה המשונה הזו שיש לאחרונה
תמונה
ודווקא יש בגוגל
הכל יש
אפילו פריחה והתחדשות
<בכל דף שאני נמצאית בו בסוף מדברים על שיערות ברגליים. זה מה שמעסיק אותי בחיים>

לצייר עולם

על ידי אילה_א* » 08 מרץ 2006, 13:45

כן זהו שלומי סרנגה המפרסם את מכון הלייזר .
כייף לך שלא מרשים לך לסדר גבות אצלנו אוהבים לוק מטופח מאופר מסורק מגונדר ועם הרבה תכשיטים ועד היום הוא זוכר לי לרעה את היום שפגשתי אותו עם גלביה .
עדיין לא הבנתי מה זה צביעת קצוות
תסבירו לי לא מופיע בגוגל

לצייר עולם

על ידי פריחה_והתחדשות* » 08 מרץ 2006, 11:43

http://www.ynet.co.il/PicServer2/010820 ... o]ps800046 m[/po].jpg
לא הבנתי מיהו סרנגה אז עשיתי חיפוש בגוגל והדבר היחיד המרעיש לגביו שהוא קם כל יום בצהריים, אז הוא לא בדיוק מטרוסקסואל בעיני.
אילה! כל הכבוד לבן זוגך ובקרוב אצלי(ברגליים!)
לגבי גבות, אני אוהבת את מראה איש המערות של יוסף, והוא מצידו אוהב את מראה אשת המערות(אני?) ולא מרשה לי לסדר גבות. אבל איך שיהיה מותר לי להוריד שיערות בליזר(שאגמור להיניק, להוליד ולהשתפן) .... אז ראו הוזהרתם!!(מי?)
צביעת קצוות- למה לא?
החבר לא היה שעיר אבל היה שחור מכף רגל עד ראש. שחור כזה שאם יש הפסקת חשמל רואים רק עיניים.שא הוא לובש בגד שחור חושבים שהוא עירום.

לצייר עולם

על ידי אילה_א* » 08 מרץ 2006, 11:27

אוי תמר ,אני חוששת שהגבר שלי הוא ספורט אלגנט [כך קוראים לטרנינג מידהXXL שהוא מצא חבוי בסוף הארון?]
פעם מישהו אמר לו שגוף כמו שלו עם שערות זה כמו פרארי עם בוץ אז הוא הוריד את השערות מהחזה.
ואז לקוח שהוא ספר סיפר אותו ובאותה הזדמנות סידר לו את הגבות [ שעכשיו יותר דקות משלי]
ולפי מה שכתבת אני מבינה שצביעת קצוות זה השלב הבא [איזה קצוות בדיוק ?

בלוגית אם קיבלת מתנה תשמחי לא משנה מה היא .יש נשים שלא מקבלות מתנה לעולם.
לא הבנתי בקשר לחבר השיער היה שחור או העור?
אבל אני יכולה להבין אותך גם אני מעדיפה צעצוע על פני קרם לחות

לצייר עולם

על ידי תמר_א* » 08 מרץ 2006, 11:07

_תאמיני לי שלא היית שמחה אם יוסף היה מגלח את כל הגוף
תאמיני לי שזה היה לוקח לא מעט זמן......._
D-:

בכלל הוא היה טיפוס משעשע , אימתן של כל הבחורות שמשתגעות מזה איך בחור כמוהו אוהב לצאת רק עם פרחות. וכמה שיותר וולגריות, יותר טוב
פרחות אוהבות ספורט אלגנט(או בכינוי המעודכן מטרוסקסואל) = גילוח ואם אפשר סידור גבות וצביעת קצוות (אני מדברת על הגבר כן?)
ע"ע סרנגה שיש מי שתכנה אותו חתיך.

<תמר חכמה על אחרות ובינתיים מתחבאת מאחורי הכרס הפרוותית שלו>

לצייר עולם

על ידי פריחה_והתחדשות* » 08 מרץ 2006, 10:57

תנו לי חומר אנושי חם ומסריח ואני רגועה
:-D

הי אלמונית. זה נורא נורא נורא מצחיק. לי היה חבר שחור כמו הלילה, ויום אחד הוא הלך וצבע את שיערו לירוק .
אגב זה היה יום ראשון שלו בעבודה חדשה.
למה זה מצחיק אותי כל כך? לא יודעת, אולי כי מקומות אפלים של אנשים הם דבר מסקרן, מושך ודוחה כאחד
אני שמחה שהתחתנתי עם אדם יציב שלא ילך ויצבע את שיערו לירוק, לא יגלח את גופו ולא יעשה כתובת קעקע.
מצד שני גם נדיר שהוא יפתיע אותי במשהו.
בנסיעה האחרונה הוא קנה לי קרם לחות לפנים ולילדים צעצועים. מצד אחד בכיתי, כי הרגשתי כמו אמא שלי(הלו!!!!!! גם אני עוד קצת ילדה, לא מגיע לי צעצוע??) מצד שני, האם יש דרך להיות מקורי מבלי לעשות דברים שיראו תמוהים\הרסניים\מזעזעים בעיני הסביבה?
והאם הדברים האלו תמוהים כי יש בהם אלמנט של הרס עצמי?

לצייר עולם

על ידי אילת_מ* » 08 מרץ 2006, 10:47

מוזרויות! אי לאב איט!
ספרו עוד, אני בכלל לא בעד אידאליזציות. תנו לי חומר אנושי חם ומסריח ואני רגועה.

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 08 מרץ 2006, 03:51

אהלן בנות
הימים עוברים לי כל כך מהר, ואני לא שמה לב כמה אני מפספסת!
רציתי לומר תודה על ההבהרה הפסיכולוגית החשובה בקשר לליקויים שאנחנו מנסים למצוא באחרים. {@ |Y|

לצייר עולם

על ידי אלמונית_רק_לרגע* » 07 מרץ 2006, 20:11

אם הצלחתי להצחיק אותך , המצחיק מכולן, אז יש לי עוד תקווה.
הייתי חושפת עוד אבל אני חושבת שעוד רגע כבר לא איהיה אלמונית .
אנחנו ביחד 5 חודשים ,אבל בגלל הגיל המופלג הרצנו אתזה במכה אחת ותוך כמה שבועות הוא עבר לגור פה וההורים נפגשו וככה.
אני חושבת שהמותק בחר לעצמו את המשימה הזאת כי הוא ידע שהיא תעביר לו המון זמן שיעמום .

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 07 מרץ 2006, 18:05

אני חושבת שזה אחד הסיפורים הכי מצחיקים ששמעתי בחיי:-)
ספרי עוד מוזרויות, ספרי:-)
כמה זמן אתם יחד?

תאמיני לי שלא היית שמחה אם יוסף היה מגלח את כל הגוף
תאמיני לי שזה היה לוקח לא מעט זמן.......

לצייר עולם

על ידי אלמונית_רק_לרגע* » 07 מרץ 2006, 15:58

בטח מה עוזבים מישהו רק בגלל שהוא מגלח את כל הגוף בהתקפת שיעמום ?
תאמיני לי שלא היית שמחה אם יוסף היה מגלח את כל הגוף .
הרגשתי כמו לסבית :-)
כאילו אני שוכבת עם מישהו שיש לו רגליים מגולחות .
הכרנו דרך האנטרנט בהתחלה הייתי בטוחה שהוא מושלם . ראוי לציין שמבחינה גופנית מדובר במושלם באדם. מהקוביות בבטן דרך שייניים בלי חור או סתימה אחת [הוא הולך לרופא שיניים פעם בחצי שנה לביקורת ולא מוצאים לו אף חור ]
השבוע ישבנו בבית קפה והגיע עוד חבר .אז בדרכי לשירותים ביקשתי מהמלצרית אם היא יכולה להוסיף לנו כיסא היא שאלה:" איפה אתם יושבים?
אמרתי לה :שם איפה שהחתיך ואז היא הסתכלה וכל הפנים שלה נאורו והיא אמרה לי: "באמת חתיך" בקול מאוד מופתע .
בקיצור בפגישות הראשונות שלנו חשבתי לעצמי הנה האדם המושלם אמנם הוא מתלבש כמו חורני אבל זה בקטנות. בפעם השניה שהוא ישן אצלי הוא נשאר אחרי אז הוא סידר את המיטה .[הפעם היחידה בחייו שעשה זאת ][מצד שני לרוץ הוא יוצא כמעט כל יום] בקיצור הגבר המושלם לא ?
ואז לאט לאט התחילו השדים והמוזרויות לצאת החוצה כשכמובן השיא היה גילוח הגוף . אבל להזכירכם זה קרה רק אחרי שהוא ניקה וסידר את כל הבית.
בעניין החבר המשעשע כל הגברים השווים מתים על פרחות . הבן זוג שלי מפנטז על בת-ים כמקום ללכת להסתכל בו על יפות. ואם לא בתימיות אז רוסיות אבל אמיתיות כאלה עם בלונד ונעלי עקב גבוה ודק .
איך הגבתי ? בהתחלה צחקתי ואז התחלתי להרגיש כמו לסבית ומאז אני משתדלת לא להשאיר אותו יותר מידי זמן לבד בבית . אה וגם ביקשתי שלא.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 07 מרץ 2006, 10:52

וספרי איך הגבת??

חוצמיזה אני לא באמת חושבת שהוא מושלם. הוא מושלם בתחומים מסויימים וגם לצרכי סיפור שאני בונה עליו בראש.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 07 מרץ 2006, 10:44

רגע, אז אתם עדיין יחד?
האמת, לא נראה לי שהיה מפריע לי אם יוסף היה מתגלח, אבל כמובן קל להגיד כשזה אצל השכנים.......
ספרי מה מושלפ אצל החבר שלך ואיך הכרתם ואם תמיד חשבת שהוא מושלם?
פעם חבר של יוסף הוריד שיערות עם שעווה, אבל מרב הריונות והנקות אני כבר לא זוכרת למה ובאיזה חלק בגוף ואיך גילינו את זה. אותי זה שיעשע במיוחד כי הוא היה קרח
יכול להיות שיוסף גילה את זה כשהם יצאו לסיבוב ריצה (היחיד בערך בחיים של יוסף)
בכלל הוא היה טיפוס משעשע , אימתן של כל הבחורות שמשתגעות מזה איך בחור כמוהו אוהב לצאת רק עם פרחות. וכמה שיותר וולגריות, יותר טוב.

לצייר עולם

על ידי אלמונית_רק_לרגע* » 07 מרץ 2006, 10:14

אם מודים לי אני ממשיכה :-)
נורא קשה לחשוב שיש אנשים מושלמים ורק אנחנו תקועות עם אלה שמגלחים את כל הגוף .

אני חושבת שזאת הסיבה שאנחנו מנסים לגרום למושלמים להראות פחות מושלמים .
>האלמונית לרגע יודעת שמרחוק בן הזוג שלה יכול להראות מושלם ומקרוב מגולח <

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 06 מרץ 2006, 21:11

הבנתי, הבנתי:-)

לצייר עולם

על ידי ציפ_ציף* » 06 מרץ 2006, 21:04

אויש סליחה על הנימה המטיפה...
אבל הבנת למה התכונתי ,נכון?

לצייר עולם

על ידי ציפ_ציף* » 06 מרץ 2006, 14:50

לא לשנוא! רק להכיר בחולשות שלו,הוא בן אדם לא?

לצייר עולם

על ידי מיה* » 05 מרץ 2006, 20:30

בלוגית אוהבת לעשות אידאליזציה לאנשים ואז כשהם מתגלים כלא כאלו לשנוא אותם כל כך מזדהה.
כולנו סוג של סינדרלות (/ילדות) שנהנות מהעינוי המתוק שיש בפנטזיה על המושלמות לסוגיה, נראה לי. מין מקום מסומם-חושים כזה שנעים לו לשכוח את כל החסרונות והקושי.
הצד השני של זה הוא הצורך לחזק את עצמנו בדרך הלא מושלמת בעליל שבה בחרנו (או שאותה גילינו כיחידה האפשרית), צורך כזה לרסק לעצמנו את אשליית המושלמות, שלא נתפתה לה, שנמשיך בדרכנו הצודקת. אבל ברור שתמיד נימשך לקסם הזוהר והבלתי מושג שיש באנשים כביכול מושלמים. (אולי עוד יש לנו סיכוי להיות גם...?)

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 05 מרץ 2006, 08:10

תודה על השיתוף אלמונית:-)
דווקא החסרונות שלו קשורים לכך שהוא חסר מנוחה,חסר שלווה ופזיז לפעמים.
אבל הוא כל כך מקסים. סתם דוגמא:היינו שם אז הוא הציע לכבד אותי בסוג תה שזכר שקנינו יחד לפני כמה שנים.
מעניין למה אנשים שקוראים לא רוצים שישאר מושלם:-D זה שיעור חשוב בשבילי
וגם שיעור מצחיק:-D
אם יש למישהו עוד סיפור על חסרונות אשמח לשמוע, זה מעניין
<בלוגית אוהבת לעשות אידאליזציה לאנשים ואז כשהם מתגלים כלא כאלו לשנוא אותם. יש בזה הבט הרסני, אני מודה>

לצייר עולם

על ידי אלמונית_רק_לרגע* » 05 מרץ 2006, 00:39

יש לו בעיות זקפה ?
פעם אחת חבר שלי סידר את כל הבית ואחר כך מהשיעמום גילח את כל הגוף
אמרתי לו עדיף שלא תסדר ולא תגלח
אני השאר אלמונית הפעם

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 04 מרץ 2006, 22:01

היא מספרת על חסרונות שלו, אבל התחשק לי להתעלם מהם;-)

לצייר עולם

על ידי ציפציף* » 04 מרץ 2006, 20:34

די! אין באמת אנשים כאלה!
בטח יש איזה דפקט במערכת,משהו שאת לא מודעת אליו (ואני מניחה שחברתך כן...)
"נו באדי פרפקט"
משביתת שמחות שכמותי.

לצייר עולם

על ידי פריחה_והתחדשות* » 03 מרץ 2006, 23:14

הי בלה
תודה שבאת

היום פגשתי זוג חברים שהכרתי את כל אחד מהם בנפרד עוד לפני שהיו יחד. הוא ראה אותי ונתן לי נשיקה וזה המם אותי לגמרי. הבחור הזה יכול להפיל כל אחת לרצפה(ולא רק בגלל שהיא על עקבים!). יוצא לי מדי פעם לחשוב על הטיפוס הזה , טיפוס שלעולם אי אפשר לדעת מה הוא חושב.
הוא חיזר אחריה בצורה עדינה ועקיפה זמן כל כך ארוך עד שהיא פשוט מצאה את עצמה בתוך הקורי זהב שלו יום אחד.
והוא קנה ספר עם טיולי פריחה והוא לוקח אותה כל יום שישי לטיול(הוא נורא מסודר........) לפי מסלול מתוכנן עם מחשבה עד לפרט האחרון. היא חוזרת הביתה ומגלה שהיה לו משעמם אז הוא סידר את כל הארונות בבית, או אפה את העוגה שאכלו באיזו מסעדה בפריז והוא התקשר לשם ובירר את המתכון.
קורים לו עמי(נניח) ואסור לי להזכיר את שמו בבית.
חברתי מאושרת בחברתו, אחרי שהיו לה נישואין כושלים , ואני שמחה שהם ביחד, אם כי לא הייתי מעלה על דעתי שיווצר בינהם קשר אחרי שנים של הכרות. תחילת הקשר היתה אחרי שחזרה להיות פנויה ורק אז הוא הרשה לעצמו להתחיל להקסים אותה באופן פרטי ורשמי.
איכשהו יותר ממה שאי פעם הייתי רוצה בו, הייתי רוצה יותר להיות כמוהו. לדעת לשוחח עם כל אחד בקלות, להקסים אנשים בלי להתעייף, להבין בכל יין ובכל מסעדה. להיראות תמיד מסודר ונקי ומלא אנרגיות (ובאמת להיות כזה)

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 03 מרץ 2006, 16:42

וצר לי על הבלבול
מילא, נתמודד עם זה... :-)


_.לתעד :
  1. לצבוע מסמכים בצבעים זה נפלא אבל צריך גם מפתח צבעים
על כל 4 שעות עבודה צריך להקדיש חצי שעה לראות שהכל במקום, כלום לא חסר
  1. "אני אעשה את זה אחר כך" הוא אבי כל הבלאגן
תזכורות זה לא בושה. אפשר לשים לעצמי תזכורות יומן על משהו שבאמת אין ברירה אלא לעשות אחר כך
  1. אם יש משהו שהוא מעל לכוחי, עדיף להתיעץ ולא למרוח את זה איכשהו
זה לא בושה להתיעץ, אבל לטובת כולם עדיף שזה יהיה באימייל מסודר שישמש כרפרנס בעתיד_
מותר לגריין? סתאאאאאאאאאאאם, אני אשמור לי באיזה מקום אחר. תודה על העצות.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 02 מרץ 2006, 10:04

ממש חסרים לי כמה פרטים הכרחיים להשלמת התמונה
אני יודעת, מצטערת, אני מעדיפה לא להיחשף יותר מזה וצר לי על הבלבול.


סחתיין על הלוז שלך אם את גם מצליחה לעבוד 3-4 שעות
זהו שהרבה פעמים זה בשעות הקטנות של הלילה ......


בלוגית מתוקה,מה מדוכאת
הדיכאון זה מצב הורמונלי\רגשי\מיקום . לא בגלל עובדות. סתם מצב רוח שבא לאותת לי כנראה שעברתי את המכסה שלי והגיע הזמן קצת לנוח או לעשות משהו למען עצמי. הנה זה עבר:-)


המוני תודות וכוחות ושממש כיף להצטרף אלייך
חופשי;-)

הלואי וכולנו נתחדש ונפרח ונראה כל זמן קשה כאיתות להתקדם הלאה.

אני עובדת. ולמרות שטף האימיילים(אתמול היתה שיחה של שעתיים עד 12 בלילה, היום קמתי ויש לי לפחות עשרה!! ) אני מרגישה שבסך הכל מצליח כאן. העבודה לא מקדמת אותי מקצועית אבל בהחלט נותנת לי שיעור באירגון ובדר. האנשים שאני עובדת איתם מאורגנים ומסודרים וזה ממש עוזר לי.
אני מסודרת אבל כל יום ממציאה סדר אחר ובסופו של דבר זה הופך לבלאגן......... ראיתי איך שהם עובדים וזה נותן לי השראה.
  1. לתעד :
  2. לצבוע מסמכים בצבעים זה נפלא אבל צריך גם מפתח צבעים
  3. על כל 4 שעות עבודה צריך להקדיש חצי שעה לראות שהכל במקום, כלום לא חסר
  4. "אני אעשה את זה אחר כך" הוא אבי כל הבלאגן
  5. תזכורות זה לא בושה. אפשר לשים לעצמי תזכורות יומן על משהו שבאמת אין ברירה אלא לעשות אחר כך
  6. אם יש משהו שהוא מעל לכוחי, עדיף להתיעץ ולא למרוח את זה איכשהו
  7. זה לא בושה להתיעץ, אבל לטובת כולם עדיף שזה יהיה באימייל מסודר שישמש כרפרנס בעתיד

לצייר עולם

על ידי מיה* » 01 מרץ 2006, 15:26

...קפצתי לסוף הדף בהפסקה קטנה בשטף הקריאה כדי לומר (גם אני! גם אני רוצה!) המוני תודות וכוחות ושממש כיף להצטרף אלייך. יישר כוח ושחודש אדר יביא הרבה שמחה אמיתית ויפתח אפשרויות להתחדשות ולפריחה. ובלי הפלצנות המשתמעת. תודה לך.

לצייר עולם

על ידי ציפציף* » 27 פברואר 2006, 21:13

בלוגית מתוקה,מה מדוכאת?
את יותר בסדר ממה שבסדר יכול להיות!
תראי איך את מצליחה להחזיק אותנו בבלוג שלך,רק מלספר על לילה לבן שכולנו כאן חוות,את עושה את זה כמו קומדיה משובחת(או טרגדיה,אבל מה זה משנה...)
בעבודה יש זמנים יותר יצירתיים ויש פחות,תשימי לב שנשאר איזון ואת מצליחה גם לאהוב את מה שאת עושה.לפחות בחלק מהזמן.

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 27 פברואר 2006, 03:51

תגידי... ממש חסרים לי כמה פרטים הכרחיים להשלמת התמונה - הילדים איתך בבית בחינוך ביתי? כי ככה זה נשמע... משום מה את לא מזכירה אף פעם את המסגרות שלהם (וזה בסדר, רק שמשתמע מזה...) :-)
מצד שני, סחתיין על הלוז שלך אם את גם מצליחה לעבוד 3-4 שעות עם נמר, נסיך ושד קטן בבית. ;-)

תתחדשי על הבוס והפרוייקט... {@

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 27 פברואר 2006, 00:14

זה היה תכף ארוך למדי
מי מוצא שמחה?אני ?אני הכי הכי מדוכאת עלי אדמות.
אגב בסוף לא הכנו שייק פירות, אלא גם אבא שלי בא וכולנו הלכנו למסעדה.
אמא שלי שמעה הרי שהזמנו פיצה והבינה שהמצב קשה. (היא לא יודעת עד כמה קשה המצב באמת). היא הציעה שנלך לשיפודיה. ממש אני לא בקטע של שיפודיה אז אמרתי לה שהיה לי קלקול קיבה איום ונורא מהשיפודיה הזו וגם ליוסף. וגם שהילדים אכלו כבר.
הסיפור הזה חצי נכון כי ליוסף תמיד יש קלקול קיבה , איך שהוא רואה שיפודיה מרחוק. כך שבטוח גם הנוכחית לא יוצאת מהכלל.
זה היה הימור. או שהם יעלבו ,או שיבליגו או שיש סיכוי קטן שאמא שלי תציע ללכת למקום יותר נורמלי לאכול.(עד היום זה לא קרה אף פעם)
במסעדה ההורים שלי כמעט התעלפו מנימוסי השולחן שלנו:
השד הקטן- מפזר את האוכל לכל עבר
הנסיך אוכל פסטה בלי רוטב ובלי "הירוקים"
הנמר אוכל רק קציצות עם הררי קטשופ
אני זוללת את המנה שלי תוך 5 דקות כפי שאני רגילה לפני שאחד מהם מאבד את הסבלנות.

הילדים רק שיחקו עם האוכל והשתעממו(כי הם באמת אכלו, זה היה החצי הנכון, אם כי לרב זה לא מפריע להם).
עם זאת הם ממש נהנו מהמסעדה כי ביציאה היה טרקטור ענקי, שהנהג ברוב טובו הרשה להם לעלות ולהיות שם עד שהסבלנות פגה(של הסבא והסבתא).

============================
יש לי פרויקט חדש עם בוס מתלהב. כל פעם שאני קוראת אימיילים יש לי לפחות עשרה ממנו. באמצע הלילה אני מתעוררת מחכים לי כבר האימיילים. ויש גם נוספים בבוקר. מצד אחד זה נחמד, מצד שני אנ מרגישה שהעבודה הזו מעט תובענית. אולי העבודה הזו לא מתאימה ל3-4 שעות ביום מקסימום(הכמות שהגדרתי לי?) נראה שאני עובדת ועובדת והלחץ לא יורד.
וגם אני מרגישה שהוא תמיד מקדים אותי. תמיד כבר הספיק לענות לי וכתב עוד. הוא שואל אותי אם יש חדש אחרי כמה שעות שהוא עבד בהם אבל אני בידרתי כאן את התכשיטים.

ואפקופו תכשיטים, היום השכנה נכנסה וביקשה שאלווה לה עגילים לחתונת בנה. אמרתי לה שבשמחה אבל אין לי מי יודע מה מבחר. היא לא לקחה את דברי כפשוטם והתאכזבה לגלות שאין לי כלום. כל כך מצחיק אותי שמישהו רוצה להלוות ממני עגילים. ממני?
אני יכולה להללוות רק כוסות קפה, ומאז שהייתי באיקאה לפני שבוע, גם כוסות יין, פותחן קופסאות וסולם חבלים.

לצייר עולם

על ידי ציפציף* » 23 פברואר 2006, 14:35

מוכר ,מוער עד כאב...
מוזר איך אנחנו ממשיכות למצוא שמחה אחרי לילות כאלו,
קראתי והתגלגלתי מצחוק.

תמיד שהם נרדמים בסוף אני כל כך מופתעת (זה ממש נס -לא?)עד שמרוב תדהמה אני לא מצליחה להרדם.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 22 פברואר 2006, 19:04

להניק שוב? לאאאאאאא
תודה על החיבוק
עכשיו כולם ישנים ואני ערה .
בצהריים הלכנו לטייל ליד הגינה. הרגשתי שהם חולים שוב, אבל ילדים לא יכולים לשכב במיטה ולפתור תשבצים כשהם חולים , ובשעה זו הגינה ריקה. פתאום ראיתי את אמא שלי. למרות שיש לה מכונית חדשה, היא תמיד מעדיפה לנסוע בטרמפים או באוטובוס.
ממש דומה למעבד מזון שלה שארוז . היא בטח מתבאסת שהגיע הזמן לקרוע את הנילונים מהאוטו ושהוא לא נכנס לבוידעם.
בקיצור , היא היתה באיזור בגלל שעד לשם היה לה טרמפ
הנמר הזמין אותה אלינו הביתה כי רצה להראות לה איך מכינים שייק פירות
?תכף<

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 22 פברואר 2006, 18:32

גם עשית לי חשק לפיצה, גם עשית לי חשק להניק שוב :-/ וגם שולחת לך חיבוק. (())

לצייר עולם

על ידי בלוגיות_בלילות* » 22 פברואר 2006, 08:32

ככה זה בא, בלי הזהרה.
בלילה השד הקטן משך לי בפעם המליון בחולצה ואני הרגשתי שאם עוד פעם מושכים לי בחולצה אני אצרח. די!! לפחות כמה שעות בלי זה, נמאס לי. הרגשתי שהחזה שלי כואב מהנקות אינסוף ברצף.
זהו , בלילה לא יונקים. נגמר.
השד הקטן בכה מאד בגלל ההרעה בתנאים.
צץ לי רעיון! הלכתי והבאתי דובי, בקבוק מיים, חיתול בד ומוצץ.
השד הקטן העיף את החפצים לכל עבר כדרכו בקודש. כנראה שאין מנוס וצריך להסביר לו מה עושים איתם כי הוא לא הסכים להכניסם לפה.
השכבתי את הדובי לידי, ליטפתי אותו ואמרתי לו:"שששששששששש"
השקתי אותו במיים ונתתי לו מוצץ וראו איזה פלא! הדובי נרדם מייד
השד הקטן צהל! הוא הבין מה לעשות. הוא לקח את בקבוק המיים ו..... השקה את הדובי. לקח את המוצץ וניסה להכניס לפה של הדובי. הדובי לא רצה מוצץ אז השד הקטן דחף בכוח לפה שלי.
משחק חדש נולד.
אחרי חצי שעה או שעה שאני חצי ערה וחצי ישנה נזכר השד הקטן בסיבה שהתכנסנו פה ומשך לי בחולצה.
טוב, טקטיקה אחרת.
"תשים ראש" אמרתי לו
השד הקטן צהל. הוא שם ידיים על הראש ואז מחא כפיים:אחת, שתיים שלוש.
אתם מתפלאים איך יש לו מצב רוח כה מצויין באמצע הלילה?אללה איסתור.
טוב, גם זה לא עבד. ניסיתי לעשות "שששששששששששש" שוב לדובי והשד הקטן כבר איבד את הרוח הספורטיבית והתחיל לבכות. ליטפתי אותו וכלום לא עזר. הוא משך בחולצה שוב ושוב ובכה.
המיטה גם היתה רטובה מהבקבוק והרגשתי שאני בסרט אימה, אבל אז נזכרתי איך שאחותי זרובבלה שתחיה היתה נרדמת כתינוקת. ליטפתי את פניו של השד הקטן עם אוזן הדובי וראו איזה פלא:הא נרדם מייד.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 21 פברואר 2006, 21:23

הנה אני שבה במלוא הדרי:שיער סתור, מכנסי פיג'מה אבל חולצה רגילה וחזיה לא במקום. אני אוכלת שאריות מארוחת הערב(כי למי יש זמן לאכול תוך כדי) ושותה יין אדום (שיהיה בסטייל). היום הייתי אמא איומה.סליחה, אין מושג כזה, אם כי אין לי מושג יותר טוב לזה. וגם כמובן הוכחתי לעצמי ולעולם שמתנות הן שוחד גרוע.
אני שומרת מתנות לימים קשים. בעלי היקר הביא מגרמניה מתנוץ. במקום לחלק לילדים כדי שאני אצא האמא העצבנית והוא האבא הטוב שרק מחלק מתנות וממריא. הוא ביקש ממני לא לשמור אותן לנצח אלא באמת לחלק. אז הנה: היום היה יום קשה ביותר והייתי עצבנית אש(השד הקטן היה לא רגוע בשפה הרשמית , ובעיברית:נודניק!)
דיברתי לא יפה לנמר שלי. הוא ענה לי לא יפה וכשנזפתי בו הוא אמר:"למה את מדברת אלי ככה?אני הרי הנמר החמוד שלך!" הוא באמת הנמר שלי. תמיד אני קוראת לו כך, והוא כל כך צדק שעלו דמעות בעיני וישר הרגשתי חרא אמא.
כל זה החזיק רבע שעה בערך שהם ניסו להוריד מהארון שלי מתנה שחברה שלי קנתה לי ושזה הדבר היחיד בבית בערך שהם מתבקשים לא לגעת. התעצבנתי והם שוב דברו לא יפה, וכעסתי וכל הילדים עשו סצינה ענקית . בסוף היתה סולחה ונתתי להם את הרדיו טייפ שיוסף הביא . ישר הם רצו סוללות(לעזזל , לא יכולת לחשוב על זה?אני הרי מאותגרת סוללות!!) והם התעקשו שנלך לקנות היום ואני סירבתי.
ישר איבדתי שליטה על העדר והשד הקטן צרח.
נזכרתי שאתמול פגשתי את השכנה שאומרת לי(יש לה ילדים גדולים) שכל פעם שהיא עוברת ליד הדירה שלי היא שמחה שהילדים שלה כבר גדולים והיא לא צריכה להתמודד עם כל הבכי הזה. יש אנשים שהם חסידי אומות העולם ללא ספק.
הבנתי ששוחד אחד לא מספיק ובעצם לא עוזר ועשיתי טעות נוספת. הבטחתי להם שאם יתקלחו יפה נזמין פיצה.
איזה אובדן שליטה. הכל נזל מהידיים שלי, עשיתי את כל הטעויות האפשרויות והכל כי אין לי כוח ואני הרוסה. אני בפרויקט חדש ולא מעניין. מסתבר שבחוסר עניין גוזל ממני יותר אנרגיות מאשר פרויקט מעניין תובעני יותר בשעות.
אמא שלי התקשרה. התחננתי לאלוהים שהנסיך שלי לא יגלה לה שהזמנתי פיצה כי זה הסוף שלי, אבל כמובן שהוא גילה לה תוך שנייה.
לקחתי את עצמי לשיחת נו נו נו. נשמתי עמוק וזו היתה גם טעות כי נזכרתי רק כמה אני הרוסה ומתה להתקלח ולישון~!! טוב, כנראה שהיום אני במוד הזה כי שיחדתי את עצמי שאם אשכיב את הילדים יפה ובזמן אני אוכל פיצה ואשתה יין אדום.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 21 פברואר 2006, 15:23

מותר בכלל להפריע בבלוג המקסים שלך?
רצוי:-)

רותם, הרשי לי להסכים איתך:-)

ותודה למי שביקר, אני אעדכן בקרוב.

לצייר עולם

על ידי תמר_א* » 21 פברואר 2006, 15:05

אמנם יהלומים זה לנצח, כמאמר השיר, אבל לאן אפשר לענוד אותם בכלל?
D-: מגריינת אותך על לוח ליבי

לצייר עולם

על ידי רותם_ד* » 20 פברואר 2006, 09:13

לדעתי זה שמישהו שוטף את הבית זה פיצוי נפלא! לאמשנה על מה.

לצייר עולם

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 20 פברואר 2006, 05:35

מה שלומך, יקרה?
< מותר בכלל להפריע בבלוג המקסים שלך? >
אני שואלת, כי אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך לעתים קרובות... ואנחנו הרי בכלל לא מכירות. לכאורה....
{@

לצייר עולם

על ידי יעלי_לה » 19 פברואר 2006, 22:48

אני עדיין מחכה לפיצויים שונים מלפני 5 שנים ויותר
D-:

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 19 פברואר 2006, 22:43

אני מוצאת את עצמי גולשת בפורומים השונים כאילו אין לי כלום לעשות בעוד שיש לי כל כך הרבה מה לעשות........
יוסף הגיע מאוחר ביום שהבטיח לבוא מיד. כלומר בעיברית :הוא אמר שהוא יוצא עוד שעתיים ויצא 4 שעות אחר כך. כשהגיע חיכיתי לו בכותונת משי וורודה וכל הבית מבושם .
נראה לכם?
לצערי אין לי פטיש שניצלים, אבל הוא היה יכול להיות לי לעזר.
יוסף התחנן שאסלח לו, אבל סירבתי כיוון שיש לי לב אבן. האמת שהוא גם לא התחנן הרבה, רק קצת- נו, איך שגברים מתחננים. לסיכום הוא הבטיח שיפצה אותי. גם זה לא ממש שכנע, כי אני עדיין מחכה לפיצויים שונים מלפני 5 שנים ויותר.
"אני ארחץ את כל הבית" אמר
"הולך " אמרתי.
אמנם יהלומים זה לנצח, כמאמר השיר, אבל לאן אפשר לענוד אותם בכלל?

לצייר עולם

על ידי תמר_א* » 19 פברואר 2006, 15:58

{@

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 19 פברואר 2006, 14:17

יש לי המון לכתוב ומעט מאד זמן.

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 14 פברואר 2006, 15:04

טוב שבאתם
אתמול שחחתי עם אחד השכנים על בעיה שבבניין. הוא ביקש ממני לנסח הודעה והסכמתי. הייתי מדפיסה אם הייתה לי מדפסת, אבל כיוון שאין כתבתי בכתב ידי הלא קריא. נתתי לאיש והוא חייך חיוך מוזר ואמר משהו על הכתב שנמחק מזכרוני. כן, מוזר שהוא ביקש ממני, במיוחד בימים העמוסים הללו, מדהים איזה דברים אני מוכנה לעשות ולאלו פינות אני נכנסת.
בכל מקרה היום ראיתי שהוא תלה משהו שהוא כתב וניסח בעצמו וקצת התרעמתי על טרטור השוא ונשבעתי לא היכנס שוב לפינה הזו. הוא פגש אותי ונתן לי בחזרה את המכתב עם ניתוח גרפולוגי של כתב ידי.
כן, לא מספיק יש כאן שכנים טינאיג'רים, שכנה עם כלב בגודל סוס, שכן מציץ וזקנה עצבנית שציירה לנו על האוטו , עכשיו מסתבר שיש גם שכן גרפולוג. כלומר הוא חושב שבוא גרפולוג לפי מה שכתב(בטחון עצמי, רצון נחרץ ועוד כמה תכונות שאין בי, טוב לדעת מה הכתב שלי אומר)
לא, זה לא היה מספיק כי גם השכנה הפסיכית, זו שיש לה בן רופא ותלתה על דלת הבית שלה "דר' וולוביץ" אפילו שהבן שלה ממש לא גר כאן וגם לא יגור, אלא גר עם אישתו בתל אביב. לא, היא לא תלתה שלט, זה יש מזמן, היא באה לנדנד לי בדיוק שהגעתי ומצאתי התרעה בפני עיקול רכוש בגלל דוח חנייה מלפני 6 שנים.
היא המשיכה לנדנד ולשגע אותי למרות שהילדים שלי כבר רבו והלכו מכות והתעללו בשד הקטן(כאן בא המשפט על המקלחת) , ולקח זמן עד שהצלחתי לחפף אותה. עכשיו אני גם מבינה מדוע הייתי כה עצבניצ, ולא רק בגלל שנגעו במחמל נפשי. היא עדיין מנסה להחתים אותי על אחת העצומות המשעמממות אותה אבל כשאני רואה אותה אני כבר משננת לעצמי שעדיף להיפטר ממנה ושתכעס עלי מאשר להיות עצבנית עם הילדים.

לצייר עולם

על ידי רותם* » 14 פברואר 2006, 13:25

ולא את גליונות "לאשה" שפחות מעניינים אותי כיוון שכל מי שכתוב שהתחתנה , כבר התגרשה ולהיפך.
:-D

לצייר עולם

על ידי ש_מים_וארץ* » 14 פברואר 2006, 13:12

אם אני לוקחת ביביסיטר, אני לא צריכה לעבוד תוך כיווץ כל השרירים באינטנסיביות, מותר לי גם לקחת חצי שעה הפסקה לעצמי.
|Y|

לצייר עולם

על ידי בלוגית* » 14 פברואר 2006, 12:55

לא כתבתי כל כך על האביר על הסוס.
מה שהתכוונתי לומר בעצם שאני מתחילה לנסות לראות איך אפשר למצוא פתרונות לעצמי מבלי להסתמך על האחר . אני צריכה להגיע : לקחת מונית או אוטובוס. אני צריכה ללכת לרופאה:לבקש עזרה ולא להרגיש כמה הכל סיוט וקשה.
למשל למה לקחת עשרים תיקים והכל כבד ומשתלשל ומאיים ליפול? תיק לכל ילד עם בקבוק מיים שלו ,שיוכל לשתות ממנו בקלות בעת הצורך, וגם משהו משלו לאכול ומשהו לשחק. כל המסמכים בתוך תיקייה שנכנסת לתיק שלי.המפתחות קשורים לחוט ארוך שעשוי להישלף מהתיק אך לא ליפול. גם הטלפון הסלולרי.
אם אני לוקחת ביביסיטר, אני לא צריכה לעבוד תוך כיווץ כל השרירים באינטנסיביות, מותר לי גם לקחת חצי שעה הפסקה לעצמי. אם אכתוב ספר פעם , יקראו לו "איך תמצאי את האביר שלך בתוכך".

לצייר עולם

על ידי בלוגית_מוצאת_אביר_על_סוס_לבן* » 14 פברואר 2006, 12:49

יוסף הודיע שחזרתו תתאחר ואני מרגישה שלוות נפש. בעבר הייתי מחשבת:"אם הוא נוחת ב5 בבוקר, יספיק להלביש את הילדים בבוקר" או " אם הוא נוחת ב18 יספיק להגיע לארוחת הערב". היום אני משתדלת לא להתרכז בזה, לחיות את חיי , ממילא תמיד הטיסה נדחית, הוא נשאר עוד זמן, יש משבר או אלף עניינים אחרים.
וגם אני עושה סטטיסטיקת משברים. בממוצע ליום יש שני משברים: אחד בבוקר שקמים והשני בערב כשהולכים לישון.
משפטים מיותרים שאני אומרת:
אם אתם לא מתלבשים מייד אני הולכת לבד!
אני אספר לאבא שהתנהגתם לא יפה!(אבל רק פעם אחת בכל התקופה)
עכשיו אתם הולכים להתקלח- רוצים או לא רוצים!
היה עוד אחד אבל כנראה הוא האיום מכולם כי שכחתי אותו.

ואני עובדת על להיות על האביר על הסוס הלבן של עצמי.
אני חולה(דא??) אז אני מחליטה לא לקחת את הילדים איתי למרפאה. מי יודע, אולי הם תמיד תופסים מחלות כי הם באים איתי לשם. אני מבקשת מאמא שלי לשמור עליהם , כולל השד הקטן והיא מסכימה. אני יודעת שהוא קצת יבכה אבל תכף אני אדבר על זה.
אני הולכת לרופאה לבד ומנסה לא להרגיש אשמה. בדרך אני לוקחת מאמא שלי עיתון(הם מנויים על שני עיתונים ולרב לא קוראים) בלי להתנצל. אני קוראת את העיתון שהבאתי ולא את גליונות "לאשה" שפחות מעניינים אותי כיוון שכל מי שכתוב שהתחתנה , כבר התגרשה ולהיפך.
אני נכנסת לרופאה , הפעם היא לובשת פונצ'ו בשלל צבעים ויש לה חרוזים על המשקפיים(בחיי!) היא סיפרה את עצמה עם פוני קצר וחוצמיזה היא שמחה כרגיל. סיקרן אותי לשאול אותה איך היא הספיקה ללקבל את כל התעודות האקדמאיות (4!!) בתור אמא , ובעצם הבנתי שיותר מעניין אותי לשאול איך היא שומרת על שמחת החיים שלה.
היא מסתכלת בגרון שלי ושואלת מדוע לא עשיתי משטח גרון , הרי היא השאירה לי כבר שלשום פתק.אני נאנחת, כל כך קשה לי כל הסידורים הללו, מזל שהיא לא שואלת על בדיקות הדם שנתנה לי לפני חודש ועוד לא הלכתי(ואין לי מושג איפה הפתק). אנחנו מדברות עוד קצת והיא מצחקקת צחוק מוזר שוב, אנ ימשתוממת והיא אומרת:"אני לא מבינה למה לא עשית משטח, זה כל כך מצחיק"
אנחנו מדברות על עניין אחר ושוב היא מצחקקת מאותה סיבה.
טוב אז הבנתי למה היא נראית שמחה.
הלכתי לעשות את המשטח הארור, אבל אספתי את השד הקטן והצורח.
אמא שלי התעניינה לאן אני נוסעת, והסבירה שהיא צריכה ספוג מסויים שיש רק בחנות אחת במרכז העיר. הרמתי גבה(את הימנית) . היא הסבירה שיש לה מנקה חדשה שביקשה ממנה לקנות לה את הספוג.
"מנקה?" אני שואלת
"כן, קוראים לה סמירה"
אני משתוממת. רק לפני זמן קצר העירה לי על המנקה שלנו ומוצאה ה"מפוקפק" והנה היא הופכת חברבורותיה?
"לא היתה לי ברירה" היא אומרת
אל תדאגו, לא סוחטים אותה ומכריחים אותה להעסיק את סמירה, פשוט נמאס לה לנקות. לכן אין לה ברירה.
"לסמירה יש טרמפ מהכפר, ואם לא הייתי מעסיקה אותה, היא הייתה נאלצת לשבת על המדרכה בגשם עד שההסעה מגיעה" היא מסבירה את המניע הנאצל שלה
טוב, נכנעתי, שמעתי עוד על עלילות סמירה והחלטתי לנסוע כבר. הגעתי למרפאה והשתוממתי שוב איך האחות שם מספיקה גם לזכור את כולם, גם לתקתק את כל האנשים בזריזות וגם להיות נחמדה ומקסימה תוך כדי וכבונוס לתת בלון לשד הקטן. כאילו מדובר בשירות לקוחות של חברה סלולרית באגף העסקים ולא באחות קופת חולים.
אז חשבתי על נושא העוזרת. פעם ביקשתי מחברה (Aאני לא בקשר איתה היום) לתת לי את הטלפון של העוזרת שלה והיא אמרה:"בנושאי זיונים ועוזרת בית אין חברות" ולא פירשה. אחרי שתי עוזרות בית שאיבדתי לטובת חברות אחרות הבנתי שאולי יכולתי ללמוד משהו מחוכמת הרחוב שלה.
בכל מקרה אחרי שתחילה לעבוד אצלי מישהי, הייתי מנתקת את הטלפון ונעלמת כל יום רביעי בבוקר פן אמא שלי תגנוב לי שוב את העוזרת החדשה. גם לאמא שלי יש חוכמת רחוב והיא פשוט הופיעה שם . לשמחתי, מוצאה הערבי של העוזרת הגן עליה מפני חטיפה, אבל כנראה שלא עוד . אני אשאל אותה מחר, ואקווה שהיא גרושה לא עלינו או לפחות יש לה כלב בבית, מה שיגן עליה מפני חטיפה.

חזרה למעלה